פרק 64: להטעין מצברים

שלום חברים, ברוכים הבאים לתכל'ס, פודקאסט התפתחות אישית בלי כלישאות, והיום אנחנו הולכים לדבר על איך כל אחד ואחת מאיתנו יכולים וצריכים לטעון את המצברים שלנו. אנחנו ננסה להבין למה לפעמים אנחנו עושים דברים שאמורים להיות כיפים וטובים ושכולם מחכים להם, ואנחנו יוצאים מהם מוטשים, שחוקים, עייפים. ולמה לפעמים מה שהכי עוזר לנו ומה שהכי עושה לנו טוב, זה דברים שאנשים אחרים לא מבינים או שיכולים להירות כלפי חוץ קצת מוזרים. ובאמת אני חושב שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את החוויה הזאתי. יש את החוויה הזאתי שאנחנו מרגישים עייפים, מוטשים, אולי אפילו שחוקים. ואולי אפילו אולי לנו השאלה הזאתי שהאם אנחנו פשוט עצלנים, האם משהו בנו לא בסדר, האם זה באמת חיצוני, האם זה פנימי, חלקנו אולי יש לנו מחשבות על הבריאות שלנו וכל מיני דברים כאלה. והאמת היא שהדבר הזה או הרעיון הזה של שישות, של מוטשות ושל טעינת מצברים, זה דבר מאוד מאוד מאוד סשוב ומאוד מאוד מאוד משמעותי, במיוחד עבור אנשים שמכוונים, מחפשים ורוצים לעשות דברים משמעותיים. מה זה אומר משמעותיים? זה לא בהכרח דברים ענקיים וגדולים, למרות שהרבה פעמים זה בא ביחד. כשאני אומר משמעותי, זה אומר שאנחנו תופסים שלדבר הזה יש ערך גדול וחשוב. ובאמת זה השאלה הראשונה שאתם רוצים לשאול את עצמכם. האם אני כבר תקופה ממושכת כל הזמן עייף, כל הזמן גמור, כל הזמן שחוק, כל הזמן יש לי את הדבר הזה שאני לא בטוב ושאין לי אנרגיה ושאין לי כוח. אם זה המצב, אז בוודאי שקלתם לעצמכם שאולי יש לכם משהו פיזי, שאולי יש איזה משהו בריאותי שיש לכם או שאולי אתם פשוט עצלנים. אז אם באמת עשיתם את הבדיקות טעם וראיתם שהכל בסדר ואולי אתם אוכלים סביר ומתאמנים פחות או יותר סבבה ואתם שללתם את הנושא הפיזי, אז בוודאי הגעתם למסקנה שאתם עצלנים והדבר הזה הוא פשוט לא נכון. הוא פשוט לא נכון. חשוב להבין שאנחנו בני אדם אוהבים לפעול כשאנחנו מרגישים שיש ערך לפעולות שלנו. אנשים לא אוהבים לעשות ולבזבז אנרגיה, נקרא לזה ככה, אם הם מרגישים שהאנרגיה הזאת במלאכות מבזבזים, לא מייצר עבורם משהו טוב. לא נותן להם או לסביבה שלהם משהו משמעותי ומשהו יעיל. אז אם אני מרגיש כבר תקופה ממושכת עייף, שחוק, עם חוסר אנרגיה, אז אולי השאלה היותר מהותית מאיך אני טוען את המצברים שלי היא שאלה איך אני מוצא משמעות בחיים, איך אני מוצא עשייה משמעותית בחיים שלי, איך אני מייצר יותר אנרגיה באופן קבוע בחיים שלי. באמת יש כמה פרקים בפודקאסט שכבר מדברים על הנושא הזה. אם אתם במצב הזה אז יכול להיות שניסיתם לצאת לחופשה, ניסיתם לעשות כל מיני דברים שיתנו לכם את המצברים וזה כמובן לא עובד. או אולי בחופשה ממש כיף לכם, בחופשה אתם מרגישים נהדר אבל אז אתם חוזרים ליום יום שלכם ונשחקים חזרה מהר מאוד. אם זו החוויה אז הפרק הזה הוא קצת פחות בשבילכם. כמובן שעדיין תוכלו לקבל מנו המון המון המון ערך על מצבים אחרים בחיים אבל את המצב הזה הוא לא כשלעצמו יפתור למרות שיש פה כמה רמזים מאוד מאוד משמעותיים וכשאני אגיע אליהם אני אציין אותם לגבי המצב הזה. הסוג השני של תשישות, מוטשות או עייפות זה משהו שמגיע בבום, שזה פשוט מתרסק עלינו. אנחנו עושים איזה משהו, אנחנו נכנסים לאיזשהו אטרף של עשייה ואז אנחנו באמת יוצאים מהאטרף הזה מאוד מאוד מאוד מוטשים. באמת אירוע כזה בדיוק זה ההשראה שלי לפרק הזה, יום יום ראשון עכשיו שעה צהריים, מחר בבוקר יום שני יוצא פרק חדש ובמקרה קרה שאין לי עוד פרקים מוקלטים ואני מקליט את הפרק הזה איתכם בשקיבה מהמיטה של הבן שלי בסבבה ובכיף, ככה סוג של מתפנן ומתפנק, מה שנקרא מתאים מצברים ואני מתאים את פרים ביחד איתכם. עכשיו למה לדעתי הדבר הזה שאנחנו מגיעים לצישות הזאת זה לא סימן רע ולמה צריך לשים הבחנה מאוד מאוד חדה ומאוד מאוד הוא רע בין הסוג הזה של התשישות, אוקיי? לבין הסוג הקודם של התשישות שבעצם באמת אולי מתאר מצב שבו אנחנו עושים דברים שלא מדויקים לנו או שלא טובים לנו או שלא נכונים לנו, בגלל שכשאנחנו עושים דברים משמעותיים, אוקיי? הרבה פעמים, אחת ההגדרות של משמעות, כן? אם תלכו לוויקטור פרנקל שכתב את הספר האדם מחפש משמעות ועוד ספרים נוספים טובים אפילו יותר, ושפיתח את הלוגותרפיה, הוא בעצם מדבר על זה שבשביל להרגיש משמעות, אדם צריך לעשות דברים שהם גדולים ממנו. שהוא צריך להרגיש שהוא נותן ערך או עושה משהו שהוא מעבר רק לעצמו. ובאמת, הרבה מאוד אנשים מגיעים למקומות האלה שהם מחפשים משמעות, שהם מוצאים משמעות, ושהם עושים פעולות שהם מרגישים שהן משמעותיות, שהם מרגישים שהן גדולות מעצמם, ואז הם אולי לא עושים דברים שהם מאה אחוז נעימים להם, נכון? תחשבו על זה ככה. אם אתם למשל הולכים להתאמן ואתם עושים כושר, אז לפעמים זה לא נעים, זה לא נוח, נכון? זה כואב, זה קשה, זה מאמץ, מזיעים, וואטאבר, אבל אז אחר כך זה עושה לנו מאוד מאוד מאוד טוב, אוקיי? בגלל שאנחנו יודעים שהדבר הזה הוא משמעותי, שהוא תורם לנו באופן כללי. כנראה לגבי המון דברים שהם קשורים למשמעות ברמה היותר פסיכולוגית, היותר מנטלית, היותר נפשית או רוחנית, אוקיי? כשאנחנו למשל חושבים שאנחנו רוצים לעשות משהו משמעותי, נגיד לעזור לילדים שלנו לעשות משהו עבורם, כי זו פשוט דוגמה מאוד מאוד שקל להתחבר אליה, או עבור ההורים שלנו, חברים שלנו, עבור מישהו אחר בכללי, אז לפעמים אנחנו נעשה משהו שהוא יהיה מאמץ גדול, שהוא לא נוח לנו, שהוא לא מתאים לנו, שהוא לא בא לנו בקלות. האם זה אומר שאנחנו עשינו משהו לא נכון? האם זה אומר שאנחנו לא בהקשבה עצמית? האם זה מה שאנחנו מרצים? ממש ממש ממש ממש לא, אוקיי? יש לי פרק שלם על ריצוי והצבת גבולות, ואולי שווה לכם לשמוע אותו, אבל למעט הנקודה הזאת, אפשר לחלוטין להגיע למצב שלא מתוך ריצוי, שלא מתוך מקום כזה, אני פשוט רוצה לתת כל כך הרבה מעצמי, ואני עושה את זה בכיף, אני עושה את זה באהבה, ואני מרגיש מלא, ואני מרגיש שמח שעשיתי את זה, אבל עדיין אני פשוט מעמותש בזה, אוקיי? ובאמת הדוגמה הזאת שאני נמצא בה עכשיו, היא דוגמה קלאסית לדבר הזה. אין למי מכם שמאזינים לפודקאסט כבר פרק זמן, בוודאי שמעו את עצמי, את עצמי, מגדיר את עצמי כאדם מופנם, שמה שזה אומר בגדול להיות מופנם, זה שפשוט סיטואציות עם הרבה מאוד אנשים, פשוט יותר מאייפות אותי, וסיטואציות יותר שלבד, מתאינות אותי באנרגיה. זה לא טוב יותר, וזה לא פחות טוב, מאנשים מוחצנים, שסיטואציות עם אנשים מתאינות אותם באנרגיה, ולהיות לבד מעייף אותם. אבל אם אני יודע שיש למשל כנס, שעכשיו חזרתי מכנס אחרי שלושה ימים, בסיני, שהפקנו עם 12 מרצים ו200 אנשים, והיה באמת מדהים, אם אני יודע שאני יכול לייצר כנס כזה, לייצר אירוע כזה, שהוא הולך לתת כל כך הרבה ערך לכל כך הרבה אנשים, שהמרצים הולכים ליהנות, ש200 אנשים הולכים להשיג תובנות משנות חיים עבור עצמם, אוקיי? ומה שנדרש ממני זה להיות במשך שלושה ימים, כל הזמן מוקף באנשים, רחוק מהבית, אז אני עושה את זה בשמחה ובאהבה, וזה כיף לי, ואני נהנה מזה, ואני אף על זה, ואני באנרגיות של וואו, אבל כשאני חוזר, אני מרגיש נטול אנרגיה, ואני צריך את הזמן שלי לבד, ואני צריך את ההתבודדות שלי, את השקט שלי, את הלבד שלי, כדי להתאים את עצמי בחדש באנרגיות, אוקיי? אותו דבר, אני חושב שקורה לאנשים מסוימים שהם יותר בצד המוחצן, אם למשל הם מבינים שיש להם פתאום איזו עבודה או עשייה מאוד מאוד מאוד משמעותית, אבל שדורשת מהם לעבוד הרבה לבד, או לעשות משהו קשה לבד, למשל חלק מהחברים המוחצנים שלי שרצו באוניברסיטה או בבית ספר, ללמוד לאיזשהו מבחן ורצו ללמוד לבד, אז הם היו יוצאים מהתקופות האלה מאוד מאוד מאוד עייפים ומותשים, כי הלבד מעייף אותם ומטיש אותם, אוקיי? ובאמצע מה שאני בא להגיד כאן זה שלכל אחד ואחת מאיתנו, אם נשים את הנושא של מופנמות ומוחצנות בצד קצת, יש לנו דברים שבאים לנו בקלות, ויש לנו דברים שבאים לנו קצת יותר קשה, שדורשים איתנו יותר מאמץ, יותר מעייפים אותנו. אם אנחנו חיים חיים נטולי משמעות, אם אנחנו חיים חיים של ריכוז עצמי, שאני מרוכז רק בעצמי, עושה רק מה שאני רוצה, עושה רק מה שטוב לי, שוקל כל הזמן רק מה אני אעשה שיהיה לי נעים ונוח וטוב ונכון, אז יכול להיות שאני לא אפעל, או שיכול להיות שאני לא אצטרף לפעול נגד הדבר הזה, שנותן לי צריך להגיע למקומות שבהם קשה לי, למקומות שבהם לא נעים לי, למקומות שהם שואבים ממני אנרגיה. מהצד השני, ברגע שאני חי חיים של משמעות, ברגע שאני רוצה לתת כמה שיותר ערך, ברגע שאני מסתכל לחוצה, ברגע שאני חושב מתוך השיבה ומתוך מיינסט של נתינה ושל תרומה לעולם, אז הרבה מאוד פעמים אנחנו נגלה שעבור העולם או עבור מישהו אחר, אנחנו נשמח, נרצה, נחייך, נתמלא מלעבוד במקומות שמרוקנים אותנו מאנרגיה. וזה בסדר גמור, אוקיי? באמת הנקודה הזאת היא נקודה מאוד מאוד מעניינת כי הרבה מהמרצים המאוד טובים שפגשתי גם בכנס האחרון וגם בכללים בחיים לא מעט מהם באופן מאוד מאוד מפתיע הם מופנמים אוקיי? תשאלו אותי איך זה יכול להיות בשביל להיות מרצה אתה צריך כל הזמן להיות מול אנשים ובאמת יש הרבה מרצים גם שהם מוחצנים כמובן אבל התשובה היא שהרבה פעמים אנשים מופנמים עוברים תהליכי חשיבה כל כך עמוקים בפנים בפנימיות שלהם הם חושבים לעומק הם מתבודדים אז הם כותבים אולי הרבה או חושבים הרבה ומתוך החשיבה הזאת או מתוך הכתיבה הזאת מגיעים להם רעיונות מאוד מאוד טובים וכשמגיעים להם רעיונות או שהם חושבים שהם מאוד טובים כי זה לא בהכרח רעיונות טובים אבסולוטית אבל הם מאמינים שהם רעיונות טובים אני מאמין שחלק מהרעיונות שלי מאוד מאוד טובים אז אני מרגיש שאני רוצה לתת אותם לכמה שיותר אנשים כי אני מרגיש שיש בזה ערך אוקיי? ואז מתוך המקום הזה זה מושך אותי או מושך הרבה מאוד אנשים לעשות דברים כאלה כנל לגבי כל מיני סוגים של הדברים אני רואה הרבה הורים למשל שרוצים מאוד מאוד למשל עם ילדים קטנים שרוצים מאוד מאוד לשמור על הילדים בשלהם ובשביל זה הם נשארים איתם בבית שהם קטנים ומנסים לייצר בהם סיטואציות לא מלחיצות ולא רעשות ורגועות וכל מיני דברים כאלה אבל אם ההורים האלה הם מוחצנים באופי שלהם אז פתאום הם מתחילים להרגיש בודדים לתקופה הם יכולים פתאום להיות צריכים לטעון את עצמם מחדש באנרגיה כי כל האנרגיה של השקט הזאת היא כל האנרגיה של הלבד הזה או זה לא בדיוק לבד כי יש את הילד איתך אבל זה לא אותו דבר כשאתה ליד ילד או תינוק כאילו מה שאתה עם אנשים מבוגרים אחרים שאתה יכול לדבר איתם ולנהל איתם שיחות בצורה אחרת ואז הם מרגישים שהם צריכים להתאם וזה מאוד מאוד מאוד הגיוני ובשביל להיות מאוד מאוד יעיל ולהתאים את המצברים שלנו אנחנו צריכים להבין בעצם שני דברים מרכזיים אוקיי? דבר ראשון שאני צריך להבין זה האם אני באופן קבוע מרוקן ואז אני אולי רוצה לשנות את אורך החיים שלי אולי אני רוצה לשנות דברים באיך שאני מתנהל אולי אני רוצה למצוא עבודה או עשייה משמעותית יותר עבור החיים שלי כדי שאני אוכל באופן רוחבי לחיות טוב יותר להיות מאושר יותר, לחיות חיים יותר מלאים או שפשוט אחת לכמה זמן יש לי איזו נפילת אנרגיה כזאת שנובעת מעשייה משמעותית שנובעת ממשהו מדהים שאני עושה שאני מאוד גאה בעצם שאני עושה אותו שאני מאוד שמח שאני עושה אותו שלא הייתי רוצה לוותר עליו מהחיים שלי שלא הייתי רוצה לשנות אותו ואז אני צריך להיכנס פנימה אני צריך לשאול את עצמי מה באישיות שלי, מה במי שאני מה בגנטיקה המולדת שלי או בדברים שקיבלתי מהסביבה שלי מהילדות או כל דבר כזה או אחר מה באישיות שלי גורם לי להיות מוטש בעקבות האירועים האלה אוקיי? מה באישיות שלי גורם לי לרצות להתאם בצורות מסוימות אוקיי? עכשיו במצבים האלה אנחנו יכולים לעשות שני דברים קודם כל להתאים את הנתינה שלנו נכון תיאורטית אני יכול חלק מהנתינה שלי במקום לעשות על במות גדולות לעשות בפודקאסט ואז אני יכול לשכב בחדר חצי חשוך בבית שלי בחדר סגור גם על המיטה של הבן שלי ועדיין להעביר את הרעיונות שלי ועדיין להעביר את הדברים שאני חושב בלי לשלם את המחיר האנרגטי הזה נכון אני יכול לעשות את זה אני יכול להעביר הרצאות בזום אני יכול לקחת הרצאות שונות שהקליטו אותי ולהעלות אותן ליוטיוב אני יכול לעשות המון דברים אני יכול לכתוב ספר אני יכול להעביר את הרעיונות שלי בהמון דרכים אחרות שלא יקחו לי את האנרגיה הזאת שלא ידרשו ממני את המחיר הזה והדבר השני זה שאני יכול להגיד אוקיי מתי וכמה ולמה אני מוכן אני רוצה ואני לחלוטין שלם עם לשלם את המחיר האנרגטי הזה כדי להשיג משהו אחר כדי לתת משהו אחר כדי להיות בנתינה ברמה הרבה יותר גבוהה עכשיו אולי קצת חפרתי יותר מדי על הסיפור האישי שלי בהקשר הזה ועל המופנמות ועל ההרצאות אבל אני בטוח שאתם יכולים לחשוב על הרבה מאוד דוגמאות אחרות מהחיים שלכם יש אנשים שכשהם צריכים לסבך את המוח שלהם נקרא לזה ככה עם חשיבה על הרבה דברים חדשים ומסובכים זה מאוד מאוד מעייף אותם ויש כאלה שאם הם לא יחשבו על דברים חדשים אם הם לא יסבכו את המוח שלהם בדברים אז הם ירגישו שהם מתעייפים אני למשל מהסוג השני ואשתי צוחקת עליי שלפעמים כשאני עייף אני רואה סרטונים ביוטיוב על הפילוסופיה של מתמטיקה וכל מיני דברים מוזרים כאלה שכמובן אין להם שום שימוש לחיים שלי אבל זה סוג מחשבה שהוא קשה לי שהוא קשה לי לחשוב על דברים האלה זה שאלות עמוקות זה נושאים מאוד מאוד עמוקים ומופשטים ומורכבים וכשאני חושב עליהם זה מאמץ אותי וזה גורם לי להיות דווקא יותר אנרגטי אני יודע שזה מוזר אני יודע שהרבה אנשים זה דבר כזה זה נשמע כמו סיוט ונשמע כמו שאיבת אנרגיה אבל שוב יש לכל אחד ואחד אנחנו כל מיני תכונות באישיות שלנו, וכל תכונה כזאת היא בעצם יכולה להוביל למצב שבו דברים שונים יכולים למלא אותי באנרגיה, ודברים שונים יכולים לרוקן ממני אנרגיה, אוקיי? אשתי ליאל למשל יכולה לדבר עם חברות בטלפון, או לקרוא בפייסבוק או באינסטגרם על מה כל מיני אנשים שונים עושים, ולהתמלא בזה, וזה משמח אותה, והיא מרגישה מחוברת אליהם, והיא מרגישה קרובה אליהם, וזה ממלא אותה באנרגיה, ואני כשאני רואה את הדברים האלה, הרשתות החברתיות שלהם כבר כל כך טובות בזה, שהן לא כל כך מראות לי את זה, אבל בתקופה שהן היו מראות לי את זה, אז זה לא היה ממלא אותי, זה היה גורם לי להרגיש ההפך, זה היה גורם לי להרגיש לבד, זה היה גורם לי להרגיש רחוק מהם, כאילו לדבר עם מישהו בטלפון תמיד גורם לי להרגיש רחוק ממנו, כי בהרגשה שלי, אופ, הוא איתי בטלפון, הוא לא לידי, וזה נקודה מאוד מאוד משמעותית, זאת אומרת דברים שונים באישיות שלנו יכולים לגרום לנו לכך שאותה התנהגויות בדיוק, או ימלו אותנו באנרגיה, או ירוקנו אותנו באנרגיה, כן? אם אני או ליאל, שתינו ללכת לבית קפה, ליאל אחרי שעה למשל, זה יתחיל להקצץ לה, היא תרצה לעבור למקום אחר, לעשות משהו אחר, אני מבחינתי, אני חושב שעתיים שלוש באותו מקום, כי אני עם מקום יפה ונחמד ושקט ונעים, אני חושב שעתם יותר זמן, וזה יכול יותר להיות לי נעים וקל, אוקיי? ושוב, אני חושב שככל שאנחנו נבין יותר ויותר חלקים באישיות שלנו, ויש לי ממש פרק על זה, על להכיר לעומק את דפוסי האישיות שלנו, אז אני ממש ממש ממליץ לעשות את זה, לשמוע את הפרק הזה, ולראות מה באישיות שלנו, מה באישיות שלנו גורם לנו לזה שאנחנו נתמלא מאנרגיה בדברים מסוימים ונתרוקן באנרגיה בדברים מסוימים. עכשיו, דבר נוסף שדיברתי עליו בפירק זה הנושא של משמעות ושל עשייה משמעותית. ודיברתי באמת על הקטע הזה שכשאנחנו רוצים... סליחה, כשאנחנו, כן, כשאנחנו מוצאים עשייה משמעותית, אנחנו לפעמים יוצאים מעצמנו, עושים דברים שהם יותר גדולים מעצמנו ופחות נוחים לנו. ולהרבה אנשים, במיוחד בעולם ה-New Age וההתפתחות אישית, לפעמים קשה עם זה, שאני אומר את זה. הם אומרים שלא צריך לעשות מה שמדויק לי ומה שלא מדויק לי, ואם זה לא יקרה, אז זה לא מדויק וכן מדויק וכל הדברים האלה. ואני לא אומר שאין בזה אמת. אבל זה מאוד מאוד חשוב להבין את הדבר הבא, ובאמת בספר שכתבתי, מניגוד בטישרט, ואם לא קראתם אותו אז אני לא יודע למה אתם מחכים, תיכנסו, תחפשו את זה בגוגל, תמצאו את זה באתר שלי, פשוט תזמינו את הספר, באמת אתם תודו לי כמו כל מי שקרא אותו עד עכשיו. במיוחד כל מי שמתעסק בנושאים שדיברנו עליהם היום, בנושאים של משמעות, בנושאים של לעשות משהו גדול, בנושאים של לעשות דברים יותר גדולים מעצמנו. אז זה ממש, הדבר שאני מדבר עליו בספר, זה הרעיון הזה שכשאנחנו רוצים לייצר משהו משמעותי, כשאנחנו רוצים להיות מנהיגים עבור עצמנו ועבור אחרים, אנחנו צריכים ליצור חזון שהוא גדול מעצמנו, ואני לא חושב שאני אסביר שם איך עושים את זה, אבל בגדול בשביל הפרק הזה בפודקאסט אני רק אגיד שהרבה מאוד אנשים חושבים שבשביל להיות מנהיג צריך ביטחון עצמי גבוה, שבשביל, לא יודע, להיות מרצה למשל, צריך ביטחון עצמי גבוה, בשביל לעשות את הדברים שנכונים לי, בשביל להקים פרויקטים גדולים, בשביל להקים עסקים, בשביל ליצור מערכות יחסים מדהימות, בשביל לעשות כל מיני דברים צריך ביטחון עצמי גבוה. והדבר הזה הוא נכון חלקית. בשביל שלהיות מרצה טוב לאורך זמן אני חושב שחייב ביטחון עצמי גבוה, בשביל לנהל מערכות יחסים טובות לאורך זמן חייב ביטחון עצמי גבוה, בשביל לנהל עסקים טובים לאורך זמן אני חושב שחייב ביטחון עצמי גבוה, אבל הגישה שאומרת שאני קודם כל חייב לפתח את הביטחון העצמי שלי לפני שאני נהיה מנהיג, אני קודם כל צריך לפתח את הביטחון העצמי שלי לפני שאני מרצה, אני קודם כל צריך לפתח את הביטחון העצמי שלי לפני שאני יוצר מערכות יחסים משמעותיות, אני קודם כל צריך לפתח את הביטחון העצמי שלי לפני שאני מקים עסקים, זה לא נכון. למה זה לא נכון? בגלל שבעצם, וזה משהו מה שאני אסביר בספר, שהאקט הזה של מנהיגות, האקט הזה של לעשות פעולה משמעותית, זה הדרך הכי הכי עוצמתית לפתח ביטחון עצמי. כי אם אני חושב רק על עצמי ואני אומר, טוב נו, אני קשה לי להעביר הרצאות ואני לא כזה טוב בזה ואני מופנע וזה שואף לי אנרגיה, אז אני לא אעשה את זה וככה אני, וזה תוקע את הביטחון העצמי שלי, זה משאיר אותי באותו מקום. אם לעומת זאת אני אומר את כל הדברים האלה ואני מאמין בכל הדברים האלה, אבל אז אני אומר לעצמי, גל, זה נכון כל הדברים האלה, אבל יש לך רעיון טוב ואתה צריך להגיד את הרעיון הזה כי זה יעזור לאנשים אחרים, זה משהו גדול ממך. אז זה ידרוש ממני לעמוד על הבמה למרות שזה לא נוח לי. זה ידרוש ממני לתת את האחי טוב שלי כדי שאנשים באמת יבינו את הרעיון שלי, כדי שאני ארגיש שהנתינה שלי היא באמת משמעותית ובאמת עובדת. ואז לרגע אחד, לחמש דקות שאני על הבמה או לדקה או לעשר דקות או לשעתיים, לא משנה, אני פתאום אהיה מישהו שהוא הרבה יותר עוצמתי ממי שאני. הוא יהיה מישהו הרבה יותר גדול ממי שאני ואז כשאני ארד מהבמה ואני אסתכל על עצמי ואני אגיד, רגע גל, איך עשית את זה? ולכל אחד ואחת מכם אני מקווה שהייתה לפחות פעם אחת בחיים את החוויה הזאת ואם לא, אתם פשוט חייבים ליצור אותה עבור עצמכם. אתם בחוויה הזאת שבמשהו מסוים שעשיתם, הוא היה כל כך משמעותי עבורכם, הוא היה כל כך חשוב עבורכם, הוא היה כל כך יקר לליבכם, שפשוט הייתם מדהימים בו, ברמה שאחר כך הסתכלתם ואמרתם לעצמכם, וואו, אני לא מאמין שאני עשיתי את זה. אני לא מאמין שאני יכול להיות כל כך תותח, כל כך טוב, כל כך מדהים, אוקיי? ואם זה קרה לכם, אז אתם יודעים שהדבר הזה זה דבר שמעלה את הביטחון העצמי שלנו יותר מפחות או יותר כל דבר אחר, יותר מאלף אפירמציות חיוביות, יותר מ-3,000 מדיטציות, יותר מאלף פרקים של התתותח בכל הבית. שוב, אני לא נגד הדברים האלה, אני בעדיו, אבל אקט אחד של מנהיגות, אקט אחד של משמעות, אקט אחד של לעשות משהו, למרות שהוא קשה לי, למרות שהוא לא נוח לי, למרות שהוא לא מתאים לי, בגלל משהו שהוא משמעותי יותר עבור עצמי, יכול להקפיץ את הביטחון העצמי שלנו פי מאה יותר. וכן, לפעמים אחרי זה יהיה לנו איזו ירידת אנרגיה, אנחנו נצטרף לטעון את המצברים שלנו, ומפה התחלנו את הפרק. תמצאו את הדרכים בהתאם לאישיות שלכם, בהתאם לאופי שלכם, בהתאם למי שאתם, להתאין את המצברים שלכם, ואל תתנצלו על זה. אם אתם צריכים זמן בשקט, אם אתם צריכים זמן לבד, אם אתם צריכים לחבור את האור ולא לתת יחס לאף אחד, ואתם עשיתם כרגע משהו משמעותי עבור עצמכם, עבור אחרים, עבור העולם, תנו לעצמכם את המקום הזה, מגיע לכם. אם אתם מרגישים שההפך, שאתם צריכים שנייה, לא לעבוד, לא להיות בתוך כל היום יום שלכם מול המחשב בעשייה שלכם, ואתם צריכים כמה שעות לשבת עם חברים בבית קפה או בים או בכל מקום אחר, כי זה מה שמתאין אתכם, תעשו את זה. מגיע לכם לתחזק את מי שאתם. מגיע לכם לתחזק את הגוף שלכם, את האישיות שלכם, את האופי שלכם, את הנפש שלכם ואת הרוח שלכם בכל דרך שצריך. אבל אם זה נהיה משהו קבוע, תדעו שזה לא הצלנות, אלא זה סימן שאתם לא מצאתם עדיין את הדיוק שלכם ואת הדברים המשמעותיים שלכם. אם זה קורה לכם פעם באחרי בום, שיחקתם אותה, תמשיכו ככה ותטעינו בלי התנצלות. אוהב אתכם מלא, נתראה בפרק הבא.