אל תאמינו לי - אין לי ילדים
מדי פעם מישהו קורא משהו שכתבתי, ומזכיר לי בעדינות שהעצה שלי לא ממש רלוונטית אליו. אין לי ילדים. אין לי משכנתא. אין לי התמכרויות (אולי אני מכור ללהתפלסף). אני עצמאי, אני עדיין צעיר, ועוד רשימה ארוכה של סיבות שאנשים זרקו לי לאורך השנים. בדרך כלל אני עונה משהו כזה:
צודקים. כל מה שאני כותב באמת לא רלוונטי למצב המורכב שאתם נמצאים בו.
למה אני מסכים איתם, ולמה זה לא באמת המצב
הסיבה לכך היא לא ציניות וגם לא חוסר סבלנות. אני מאוד משתדל לא "להטיף", לא בכתיבה, לא ברשתות, וגם לא בשיחות פנים אל פנים. לא מפני שאני מפחד להציג את הדעה שלי, אני שופך אותה כאן די בגלוי. הסיבה היא שהטפה היא כלי חלש ליצירת שינוי אמיתי אצל אף אחד.
כשמישהו שואל אותי "למה אתה טבעוני?" אני עונה בקצרה, "כי אני רוצה לשנות את העולם", ולא תשמעו אותי ממשיך לברבר על כמה זה נורא לאכול בשר, למעט מקרים שבהם השואל ממש מתעניין ומבקש להעמיק. אני מאמין שהדרך הכי אפקטיבית לעורר שינוי בסביבה היא דוגמה אישית. התוצאות שלי לא מאחרות להגיע, וכמעט בכל תחום שאני מפתח ופורץ בו דרך, אנשים רואים את זה ומתייעצים איתי, לא כי אני חושב שאני מומחה, אלא כי אני מפיק תוצאות. ובגלל שאני לא מטיף, אני לא מייצר אנטגוניזם, וזה גורם לאנשים להרגיש נוח לפנות אליי. לצד זה, אני לא חושב שתוצאות מסוימות שהפקתי הופכות אותי ל"טוב יותר" משמישהו אחר. אני יכול לשפוך את הפילוסופיה שלי ואת הדרך שלי, וכל אחד לוקח ממנה מה שמתאים לו ועוזב את השאר.
אז אם יש לך ילדים, לא כדאי לך להמשיך לקרוא?
מצד אחד, ברור לי שהמהירות ואולי גם רמת התוצאות שאני מפיק בתחומי החיים שלי עלולות לרדת, אולי אפילו משמעותית, כשיהיו לי ילדים או כשאגיע לכל אחת מהנסיבות שאין לי היום. וזה בדיוק העניין: זה לא משנה שום דבר. משתי סיבות.
הראשונה, ובלי צניעות מיותרת: מתוך קבוצת האנשים חסרי הילדים, או מתוך קבוצת הגיל שלי, אני מפיק תוצאות לא שגרתיות. רוב האנשים לא מאמינים כשהם שומעים בן כמה אני וכמה הספקתי לעשות. כלומר, מתוך קבוצה שלכולם יש פחות או יותר את אותן מגבלות, אני מפיק משמעותית יותר מרוב האנשים בה. מי שיישם חלק ממה שאני מדבר עליו, יוכל להפיק משמעותית יותר בדברים שחשובים לו, גם אם התנאים שלו שונים לגמרי משלי.
השנייה: מה זה בכלל משנה כמה זמן "פנוי" יש לי או אין לי? מה שמשנה זה לחיות חיים מלאים ואדירים. אני משוכנע לחלוטין שגם אם אתאמן חצי מהפעמים שאני מתאמן בשבוע, גם אם אשקיע בלימודים חצי מהזמן שאני משקיע בהם היום, גם אם אתקדם משמעותית יותר לאט בקריירה שלי, כשיהיו לי ילדים, האושר שלי לא ייפגע והמוטיבציה שלי להמשיך קדימה לא תרד, גם אם הפעולות שלי ינווטו למקומות שונים.
התירוץ הכי טוב שיש לכם
כל תירוץ אמיתי, "אין לי זמן", "המצב שלי שונה", "יש לי ילדים ומשכנתא", מסתיר בתוכו שאלה אחרת, פשוטה יותר: אתם רוצים את זה או לא.
בתקופת התיכון התאמנתי בלחימה משולבת, מה שנקרא היום MMA, ובסוף כל אימון המאמן שלי היה מקדיש כמה דקות לדבר על צורת חשיבה של אמן לחימה, קצת מהפילוסופיה האישית שלו. בתקופות שקדמו לתחרויות, דבר שיש אנשים שנמנעים מלהשתתף בו, ולתחרויות קרב באופן ספציפי, דבר שעוד יותר אנשים נמנעים ממנו, היה משפט אחד שהוא היה חוזר אליו שוב ושוב:
"כשאנחנו לא רוצים, תמיד נמצא סיבות למה אנחנו לא יכולים. כשאנחנו רוצים, צריכה להיות לנו רק סיבה אחת, כי אנחנו רוצים."
התנאים שלכם, כמה זמן יש לכם, כמה מחויבויות יש לכם, לא קובעים אם משהו אפשרי. הם קובעים כמה מאמץ הוא ידרוש, ואיזו דרך תצטרכו למצוא אליו. ההבדל בין מי שמתקדם למי שנתקע הוא כמעט תמיד באיזו מהשתיים הוא בוחר להאמין.
עריכה: הפוסט הזה נכתב ב-2014. מאז כתבתי גם על הגשמה עצמית עם משפחה וילדים, על חיזוק הגוף, על הגמשת חשיבה, על זוגיות ועל מוטיבציה והגשמת יעדים. מוזמנים לקרוא את "הגשמה עצמית עם משפחה וילדים" אם זה רלוונטי לכם היום.
בוודאות יעניין אותך גם
תקוות שווא איך ולמה כדאי לפתח אותן?תקוות שווא: למה כדאי לטפח אותן ולא להתחמק מהן. הטיעון שמשנה את האופן שבו מסתכלים על ציפייה ותקווה, גם כשדברים לא מתממשים בסוף.
סביבה תומכת ומעצימה למתקדמיםסביבה תומכת ומעצימה: הטעות שכמעט כולם עושים כשבונים אותה ושעולה להם ביוקר. למה ראייה צרה של הסביבה הנכונה פוגעת ביחסים ובאיזון בחיים.
למה אסור לכם להפסיק לחלוםאנשים עם חלומות גדולים משיגים יותר, גם כשהם טועים לעיתים. ארבע סיבות מוכחות למה לחלום בגדול הוא לא סנטימנטליות, אלא כלי אמיתי להשגת תוצאות.
פרק 50: הדרך המושלמת לפרפקציוניזם חיובימתוך: מנהיגות בטישרט, פודקאסט על השפעה, הצלחה והתפתחות אישיתלפרפקציוניזם עשו שם רע, אבל בלעדיו לא היינו מגיעים רחוק. פרק 50 מציג 5 נקודות שיעזרו להבין איפה כדאי להיות פרפקציוניסט ואיפה לשחרר.