פרפקציוניזם, הרף לשלמות ומה זה בעצם אומר

פוסט זה מיועד לכל הפרפקציוניסטים, לכל אלה שחושבים שהם פרפקציוניסטים, ולכל אלה שחושבים שהם לא לגמרי פרפקציוניסטים, כי הרי אפשר תמיד להיות עוד קצת יותר פרפקציוניסט. יש לי חדשות רעות בשבילכם. יחד עם כל היתרונות הגלומים בשאיפה לשלמות, יש בה גם חיסרון משמעותי אחד, ובו נעסוק היום.

משל קצר על פסיכולוג פרפקציוניסט

נדבר בכמה שורות על אנשים עם דיכאון קליני. הדוגמה הזו היא משל בלבד, אז הישארו איתי. אני מגדיר את עניין הדיכאון הקליני בצורה לא מדויקת בכוונה, במילים קלילות ופשוטות, כי לצורך הפוסט הזה לא מעניין אותי להיכנס להגדרות ה-DSM. ראיתם פעם, או פגשתם פעם, אדם שמאובחן כנמצא בדיכאון קליני? אם התשובה כן, וודאי שמתם לב שאותו אדם עדיין נוטה לחייך, לצחוק וליהנות מהחיים לפעמים. אז מה בעצם הבעיה שלו? רוב הזמן הוא מבואס.

אתם מבינים לאן אני חותר? אחת ה"הפרעות" הנפשיות המוכרות ביותר בעולם, בכלל לא מגדירה מצב שבו האדם נמצא כל הזמן. היא מתעסקת רק במצב שבו הוא נמצא רוב הזמן, או לפחות חלק גדול ומספיק מהזמן. פסיכולוג פרפקציוניסט, שהיה מגדיר "הצלחה" באבחון רק אם המטופל עומד בקריטריונים כל הזמן, בלי יוצא מן הכלל, היה מונע מכל מטופליו את הטיפול שהם זקוקים לו. אין אדם שיעמוד בקריטריון כזה.

איך זה קשור להתפתחות אישית

כשאנחנו שואפים לשלמות בתחום מסוים, אנחנו בעצם שואפים לסטנדרט שלא קיים. אם לא נגדיר הצלחה עד שנגיע למצב שבו התחום או היעד שלנו הוגשם בצורה מושלמת, לא נצליח לעולם.

זה קריטי להבין. אני דוגל בהצבת סטנדרטים גבוהים לעצמנו, זה חשוב מאוד, כי הסטנדרטים שאנחנו מציבים לעצמנו הם אלה שיקבעו את איכות החיים שלנו, חד משמעית. אנחנו יודעים את זה, ולכן חלק גדול מאיתנו רוצים להציב את הרף המושלם, את הסטנדרט המושלם. וזו טעות. הטעות היא לחשוב שהצבת רף לשלמות זה להציב סטנדרט גבוה במיוחד. האמת היא ההפך: להציב רף לשלמות זה להציב רף שבהכרח לא אפשרי, ומכאן שהוא שקול לגמרי לאי-הצבת רף בכלל.

אנשים שאומרים באופן קבוע משפטים כמו "אפשר תמיד לשפר הכל" או "תמיד אפשר יותר", אמנם צודקים, אבל בדרך כלל חוטאים דווקא בלא לרצות לשפר כלום. כי הרי תמיד אפשר לשפר עוד, ואף פעם אי אפשר להיות מושלמים, ובכל זאת הם שואפים לשלמות. יש להם שתי אמונות שסותרות אחת את השנייה:

1. היעד שלי הוא להיות מושלם.
2. אין דבר כזה מושלם.

לא צריך תואר בלוגיקה כדי להבין שמשני הטיעונים האלה נובעת המסקנה שבעצם אין לנו יעד כלל.

סיפור אישי קצר, גם אני הייתי שם

לפני כמה שנים התמיינתי ליחידה מובחרת במודיעין (לא התקבלתי, כבר תבינו למה), ועברתי את כל השאלונים והדברים המקצועיים. הגעתי לראיון מול פסיכולוגית ושני קצינים. הפסיכולוגית שאלה אותי כמה שאלות ועניתי עליהן. השאלה שערערה הכל הייתה: "מה לדעתך אתה צריך לשפר בעצמך?" עניתי בביטחון: "את הכל. אני מאמין שאין בי שום דבר מושלם, ושאני יכול לשפר כל תכונה בי."

בשלב הזה הפסיכולוגית, ככה אני מספר לעצמי, אני לא ממש זוכר מה בדיוק היה שם, "יצאה עליי". מה שהיא בעיקרון אמרה לי הוא שאני חושב שאני מושלם. שאני לא רואה שום דבר שאפשר לשפר בעצמי, ושאין לי נכונות לבצע שום שיפור. הייתי מבולבל, בערך כמו שאתם מבולבלים אחרי שקראתם את הפסקה הקודמת. לא הבנתי איך זה ייתכן, הרי כבר הייתי בשלב בחיים שהתעסקתי בהתפתחות אישית באופן יומיומי, כל כולי הייתי על שיפור העצמי. איך היא יכולה לחשוב שאני חושב שאין לי מה לשפר, הרי אמרתי בפירוש "יש לי את הכל לשפר"?

הפסיכולוגית הזו הבינה כבר אז מה שלקח לי כמה שנים להבין, ואני מזמין אתכם לקלוט את זה כבר עכשיו: מי שמציב לעצמו יעד להיות "מושלם" ומאמין בו זמנית שאין דבר כזה שלמות, בעצם לא הציב לעצמו שום יעד אמיתי לעבוד לקראתו. הרף חמק ממנו לפני שהוא בכלל התחיל לזוז.

בסדר, לא מושלם. אז מה כן

שאלה מעולה. תשאפו להיות אדירים, תשאפו לצאת מגדרכם. תציבו יעדים ענקיים, יעדים שאתם יודעים שיהיה קשה להשיג. אבל אל תשאפו לשלמות. תגדירו יעדים שאפשר להשיג. אל תדאגו, כשתשיגו אותם, תוכלו לאפשר לפרפקציוניזם שאתם כל כך אוהבים לצוץ שוב, לגרום לכם לרצות עוד ולהציב יעד חדש.

מתי כן ומתי לא: פרפקציוניזם

התשובה פשוטה. כשהתכונה הזו (פרפקציוניזם) גורמת לכם לזוז, גורמת לכם לפעול, תשתמשו בה. כשהתכונה החמקמקה הזו גורמת לכם להיות נינוחים מדי, שאננים או מיואשים, תזרקו אותה לפח.

סיכום

פרפקציוניזם הוא לא אויב. הוא כלי חזק, ולפעמים הוא בדיוק מה שדוחף אתכם לרמה הבאה. הבעיה מתחילה כשמבלבלים בין רף גבוה, שאפשר לשאוף אליו ולהגיע אליו, לבין רף לשלמות, שהוא בהגדרתו בלתי אפשרי ולכן שקול לגמרי לאי-הצבת רף. בדקו את עצמכם: הפרפקציוניזם שלכם גורם לכם לזוז, או גורם לכם להימנע? אם הוא מזיז אתכם, תשמרו עליו. אם הוא עוצר אתכם, זה הזמן להוציא את הדבר החצי-מוגמר מהראש שלכם ולתת לעולם האמיתי לגמור לשפר אותו בשבילכם.