מעורר השראה

לכל אותם אנשים שרוצים להמשיך ולעבוד ב״עבודה מסודרת״ בכל יום מהבוקר ועד אחר הצהריים (או הערב) המאמר הזה יראה לחלוטין לא הגיוני.עם זאת, אם היית רוצה להפסיק לעבוד קשה בשביל

״הוא אף פעם לא יוכל לעשות ספורט״ ״אף פעם לא יהיו לו יכולות פיזיות כמו של שאר הילדים״ ״אנחנו נצטרך לומר תודה אם החשיבה שלו לא תפגע״   זה מה

אני לא נוהג לעשות את זה הרבה, להשקים ולעמוד בפקקים כמו כולם. בעצם, גם היום לא עשיתי את זה, קמתי מוקדם במיוחד בשביל לא לעמוד בפקקים, אני מעדיף בהרבה להגיע

פעמים רבות נדמה לנו שכדאי לחזור להיות יותר ריאליים, כדאי לרדת מהעץ הגבוה שטיפסנו עליו ולהתחיל לעשות דברים יותר הגיוניים. בתכלס, למי יש כוח או סבלנות להיכשל שוב ושוב?

אני באמת כבר לא בטוח האם זה העולם התחרותי בו אנו חיים או הטבע האנושי שגורם לנו כל הזמן לרצות עוד. בין אם זה לרצות יותר תוצאות חומריות בחיים שלנו, לרצות

פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים

כולנו מכירים את המשפטים שמנסים להפחיד אותנו ולמנוע מאיתנו לשקר, משפטים כמו ״לשקר יש רגליים״ או ״האמת תמיד יוצאת אל האור״. מעבר לעובדה שהמשפטים האלה פשוט לא נכונים, לפחות לא

בחברה המודרנית לגבר יש מקום שעלול להראות מאוד בעייתי, גם לאישה המודרנית יש בעיה דומה – אבל זה למאמר אחר. מצד אחד מצפים מאיתנו להיות מצ׳ואים כאלה כמו של פעם,

האדם הממוצע ישן שמונה שעות בלילה, אותו אדם חי במומצע כשמונים שנה, לא צריך תואר במתמטיקה בשביל לחשב שאנחנו בממוצע מבלים מעל עשרים וחמש שנים בעיניים עצומות (ובתקווה) במיטה חמימה

שלא תעיזו לחשוב ולו לשנייה שאני מתלוצץ או שואל שאלה מפגרת שכל ילד בכיתה ג׳ יודע את התשובה אליה – ברור שהשימוש בפייסבוק לא כרוך בתשלום, עדיין, זה לא אומר

לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה מבריקה במיוחד, לצערי (או למזלי), היא די סקפטית לגבי תחום העיסוק שלי בחיים. במילים אחרות, היא פשוט לא מאמינה שכל אחד יכול להצליח ובטח

נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מצחיקה במיוחד, אבל יש פה מסר חשוב לכולנו. שלושת הבחורים בלי שום ספק השפיעו ברמה אדירה על החיים של כולנו. כרגע זה ממש לא

בשנים האחרונות אני כותב על התחומים שזורמים בעורקיי, על חיזוק הגוף, על הגמשת החשיבה, על זוגיות ועל מוטיבציה והגשמת יעדים. העניין הוא, שאסור לכם לחשוב שמה שאני כותב ועובד בחיים

אלו מכם שעוקבים אחריי כבר יודעים שאני בזמן האחרון בסוג של מסע חקירה שכולל בתוכו התקרבות לסוגים שונים של קהילות בעולם הרוח. לצערי, יש איזושהי חפיפה מסויימת בין קהילת האנשים

אחד הערכים המרכזיים שלנו היום הוא ערך החופש. כולנו רוצים להיות חופשיים, עושים את כל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים על מנת לבנות לעצמנו עתיד בו יש יותר חופש. זה מתחיל

שמתי לב שבחלק גדול מאוד מהמוסיקה שאני שומע יש מסרים גרועים במיוחד, אז למרות שאני עדיין אוהב לשמוע את Eminem וDisturbed לפעמים הכנתי לכם רשימה שמכילה חלק מהמוסיקה החדשה שאני

מה זה בכלל מערכת יחסים מעצימה? האם זה אומר שאני חייב להיות חבר של אנשים שהולכים לסדנאות? איך בדיוק הדבר הזה מתחבר לערכים אחרים כמו אחריות או קבלה? בכדי לענות

אנחנו חיים בעולם ששופט, מקטלג, בוחן ונותן לנו ציונים ללא הפסקה – לפחות במסגרות הפורמליות ובמסלול החיים ה"סטנדרטי" של היום. מעבר לעובדה שאני שם לב שאנשים רבים לוקחים את הרעיון

אני יודע שאני מאבד את חלקכם בכך שאני יוצא מהאיזור הלוגי והאינטיליגנטי של ההתפתחות האישית אל איזור הרבה יותר רוחני ומופשט. אני אומר שזה המפגש הראשון משום שאני מניח שזה

סדנת "מדע ההתעשרות" בה נכחתי (מרץ 2013) הייתה מדהימה, במסגרת כרטיס הVIP שרכשתי ניתנה לי הזדמנות מדהימה לא פחות – לאכול ארוחת ערב עם בוב פרוקטור בעצמו. מהארוחה הזו יצאתי

יש שלב שכולנו מגיעים אליו, שלב שבו אנחנו מבינים שאנחנו האנשים היחידים שבאמת שולטים על הרגשות שלנו. בודדים הבינו את זה בגן כשאמרו לנו "נכון שהוא מציק לך, אבל אתה

פחד, יחד עם המילים הנרדפות שלו, מהווה אולי 80% מהאנרגיה שעוצרת אותנו. פחד מונע מאיתנו לעשות את הדברים הענקיים ביותר שאנחנו חולמים לעשות. אז מהו בעצם פחד? מהו אומץ? ואיך

הפוסט הזה לא בא ממקום של מוטיבציה עילאית, גם לא יהיה בו סיפור על הצלחה גדולה אחרי רצף כישלונות, אם אתם רוצים כזה חפשו במקום אחר. קיבלתי לאחרונה ביקורת מאדם

בכיתה י"ב, לקראת סוף השנה, המורה שלנו לפיסיקה אמר לנו משהו בסגנון הזה (לא ציטוט מדוייק): "עכשיו אתם מסיימים 5 יחידות, למדתם מכניקה, למדתם חשמל, למדתם בלה בלה בלה –

את הרעיון לכתוב יומן או יומן מסע (journal) מנקודת מבט של התפתחות אישית שמעתי מספר פעמים. זה היה לפני שבועיים או שלושה שבועות כשנטלי, שותפתי לנסיעות השבועיות לשפיים, דיברה איתי

בפוסט הבא אני אציין את ההגדרה המדעית של כאב, אכתוב אודות מהי הגישה ה"רווחת" ל"התמודדות" עם כאב ואיך היא מגבילה אותנו. לאחר מכן אציע גישה חלופית ואסביר למה היא פרודוקטיבית

חוק פארטו הידוע גם כחוק 80-20 הוא כלל שכשמבינים אותו באמת הוא עוצמתי במיוחד. החוק אומר בקצרה שברוב המקרים (יש שיגידו 80% מהמקרים) 80% מהתוצאות מופקות מ20% מהפעולות ואילו 20%