איך מפתחים ביטחון עצמי? ארבע עמדות הבגרות, ולמה הדרך הכי מהירה עוברת במנהיגות

ארבע עמדות הבגרות, מודל שפיתחתי בספר מנהיגות בטישרט (בספר הוא נקרא מודל הצמיחה האישית), אומר שהביטחון העצמי שלנו גדל כמו שאדם גדל, מתינוק ועד מבוגר, דרך ארבע עמדות: העוברית, הילדית, המתבגרת והבוגרת. העמדה הבוגרת היא מנהיגות, ולכן מנהיגות היא לא תוצאה של ביטחון עצמי. היא הדרך העוצמתית ביותר לבנות אותו.

הילד שהתחבא מתחת לשולחן

בגיל שש, בבית של סבתא שלי, באמצע אוגוסט ובחום של כמעט חמישים מעלות בצל, הייתי מתחבא בין שמיכות מתחת לשולחן קטן בחדר השינה. כששמעתי צעדים ליד הדלת עצרתי את הנשימה. ואז זה תמיד הגיע: ״גל, הדודים שלך הגיעו לבקר, בוא תגיד להם שלום!״

במשך כמעט שני עשורים הייתי בטוח שאני פשוט אדם חסר ביטחון. אנשים בטוחים בעצמם, כך האמנתי, אוהבים להיות בין אנשים, מדברים בחופשיות בקבוצות גדולות, רוקדים, שרים, מספרים בדיחות. אני לא הייתי כזה.

אותו ילד הנחה בהמשך קורסים, הרצאות וסמינרים לעשרות אלפי אנשים. כמי שלא מוכן לדבר אם יושבים יחד יותר משלושה חברים. לקח לי שנים להבין שהתוצאות האלה הגיעו דווקא בזכות המופנמות שלי, ושאין שום קשר בין ביטחון עצמי לבין מופנמות או מוחצנות.

למה מנהיגות היא הדרך העוצמתית ביותר לביטחון עצמי

מנהיגות בונה ביטחון עצמי כי ברגע של מנהיגות אנחנו עסוקים במשהו גדול מאיתנו, ולא בעצמנו. רוב האנשים חושבים שצריך ביטחון כדי להנהיג. האמת הפוכה.

הרכיב העמוק ביותר של כמעט כל חוסר ביטחון, במיוחד היום, הוא השוואה חברתית: התחושה שאנחנו לא מספיק טובים, לא ראויים, נחותים מאחרים. מנהיגות עוקפת את זה:

״בתוך האקט עצמו של מנהיגות אני מוסר עצמי עבור מישהו או משהו גדול מעצמי, ובאותו רגע החשיבות שלי מתמוססת, ובאותה נקודה מתאפשרות לי התנהגויות שהביטחון העצמי שלי לרוב לא מאפשר לי.״

ומיד אחר כך מגיעה ההכרה שבכל זאת, ולמרות הכול, עשינו את זה. ההכרה הזאת חזקה ״מאות מונים יותר מכל משפט יפה שנתלה על המראה, כל מדיטציה מוצלחת ככל שתהיה ואפילו יותר מעבודה פסיכולוגית עמוקה ומומלצת על משקעי העבר שלנו.״

ארבע עמדות הבגרות

כל עמדה מתארת כמה השפעה אדם מרגיש שיש לו על החיים שלו. ומבוגרים יכולים להיתקע בכל אחת מהן:

1. העמדה העוברית: חוסר שליטה מוחלט. תינוק שתלוי לגמרי בסביבה. מבוגר בעמדה הזאת חווה את עצמו כחסר אונים לגמרי, בלי שום יכולת להשפיע. זו הרמה הנמוכה ביותר של ביטחון עצמי.
2. העמדה הילדית: השפעה על גורמי תלות. אני לא יכול להשיג לבד, אבל אני יכול להשפיע על מי שמשיג בשבילי. בבכי, בריצוי או במניפולציה.
3. העמדה המתבגרת: מסוגלות וריכוז בעצמי. אני משיג לבד, צובר מסוגלות ועצמאות. כאן רוב האנשים שעברו את השלב הקודם עוצרים.
4. העמדה הבוגרת: מנהיגות ורוחניות. אני משיג לעצמי וגם לאחרים, מתוך תחושה שיש מספיק.

המטפורה שאני הכי אוהב לזה היא עץ תפוחים. בעמדה הראשונה התינוק לא יודע בכלל שיש על העץ תפוח, רק שהוא רעב. בשנייה הוא יודע שמישהו אחר יכול לתת לו את התפוח, אז אולי שווה לרצות אותו או להפעיל עליו מניפולציה. בשלישית הוא הולך לקחת לעצמו תפוח. ובעמדה הרביעית הוא יודע שיש על העץ מספיק תפוחים, שהוא יכול לבקש עזרה, או ללכת לקטוף לעצמו וגם לאחרים.

העמדה הילדית: איפה רוב המבוגרים נתקעים

בעמדה הילדית ההשפעה שלי על החיים היא עקיפה: אני משפיע על מי שאני תלוי בו. תינוקות לומדים את זה מהר מאוד. דוגמה ידועה היא הנטייה של תינוקות להורים חירשים לבכות בשקט או לא לבכות בכלל. הדרך הזאת לא עובדת אצלם, אז הם מוצאים דרך אחרת.

עם הזמן זה הופך לילד ״הטוב״ שמבקש יפה, או לילד ״השובב״ שמשגע את מי שצריך עד שהוא מקבל. ומבוגרים נתקעים כאן לעיתים קרובות. הם מייצרים לעצמם גורמי תלות כי הם לא מרגישים מספיק טובים כדי לדאוג לעצמם: המנהל שצריך להשפיע עליו, ההורים שאשמים, הממשלה. אצל הרבה מבוגרים זו עמדת הביטחון הגבוהה ביותר שהם מגיעים אליה בחיים. זה עצוב, אבל זה המצב.

העמדה המתבגרת: בין ריצוי לאגואיסטיות

בעמדה המתבגרת האדם מגלה שהוא מסוגל לדאוג לעצמו, ומתרכז במה שהוא יכול להשיג לבד. זה שלב חשוב, והוא כולל סכנות, כישלונות וכאב, בדיוק הדברים שהחברה מלמדת אותנו להימנע מהם.

כך הגענו למצב שבו רוב האנשים בני דורנו נעים בחייהם בין העמדה השנייה לשלישית, ״בין ריצוי לאגואיסטיות מתפוצצת״. אם זה נשמע לכם מוכר, זה בדיוק המעבר בין רבעון הריצוי לרבעון הניצול שכתבתי עליו בארבעת רבעוני ההשפעה.

העמדה הבוגרת: למה רוב האנשים לא יודעים שהיא קיימת

העמדה הבוגרת היא עמדה של שפע, שרואה את כל מה שקיים ולא חוששת לחלוק אותו בצורה שעושה טוב לכולם. מתוך העמדה הזאת אנחנו אמורים לגדל את הילדים שלנו, לנהל את העסקים שלנו ולהוביל את הקהילות שלנו.

אז למה כמעט אף אחד לא מדבר עליה? ״רוב האנשים בכלל לא מודעים לעמדה הרביעית משום שהם לא מודעים לכך שהם חוו אותה, לא בעצמם ולא מצפייה באדם אחר בסביבה הקרובה שלהם.״

והחדשות הטובות: כשאנחנו מתרגלים מנהיגות, אנחנו שמים את עצמנו מעצמנו בעמדה הזאת. זה תהליך שנבנה לאורך זמן, אבל הוא חייב להתחיל בשנייה מסוימת, בעקבות רגע אחד שמתחיל לבנות את התנופה. זו יכולה להיות הרצאה, קורס, שיחה עם אדם מעורר השראה, או שורה מסוימת בספר.

איך מתחילים: מעשה מנהיגות אחד קטן

מתחילים בלזהות באיזו עמדה אתם נמצאים בתחום מסוים, ואז עושים מעשה מנהיגות אחד שמקפיץ אתכם, גם אם לרגע, לעמדה הבוגרת.

1. בחרו תחום אחד ושאלו: מי מביא לי את התפוח? אם התשובה היא מישהו אחר שאני צריך לרצות או לשכנע, אתם בעמדה הילדית. אם אני ורק אני, במתבגרת.
2. מצאו מקום שבו אתם יכולים להוביל בשביל מישהו אחר. לא בשביל להוכיח משהו. להציע את הרעיון בישיבה בשביל הצוות, לקחת על עצמכם את הארגון של משהו שכולם מחכים שמישהו אחר יעשה.
3. אחרי שעשיתם, שימו לב שעשיתם. וכאן הכלל החשוב: לא לשפוט, לא לבקר ולא להרגיש רע בגלל הפער בין מי שהייתם באותו רגע לבין האני היומיומי שלכם. לשאוב מזה השראה.
4. אם אתם מזהים בעצמכם הרבה ריצוי, תתחילו מלהגיד ״לא״. בספר אני מלמד את זה בשלושה שלבים הדרגתיים, ופירטתי אותם בארבעת רבעוני ההשפעה.

איך מתרגלים מנהיגות כזאת ביומיום? בשביל זה בניתי את מודל ערכ״י, ארבעת עמודי התווך של מנהיגות אותנטית. אם אתם רוצים עוד כלים לבנות ביטחון, כתבתי על זה באיך לפתח ביטחון עצמי וב9 מיומנויות חברתיות להעלאת הביטחון העצמי. ואת כל הדרך, מהילד מתחת לשולחן ועד מודל ערכ״י, כתבתי במנהיגות בטישרט.