להיות אני זאת עצה גרועה: שיחה עם אסף ריחס על הרצאות, מנהיגות והשפעה

מה המצב חברים? כאן עשר פרחס וברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט מחלה ושמחיים. ואני יודע שאולי המשפט הזה נשמע פסימי, אבל אשתי כל הזמן אומרת לי שאוצא לי צ'נדלר. אבל בדרך שמע, פסימי. אבל זה אחד המשפטים היותר חיוביים שיצא לי לשמוע. ובדיוק לפני הפודקאסט דיברתי פה עם האורח שלנו, גל צחייק. מה קורה גל? עזוב, אני לא יכול עם האנרגיה הזאת. אני כבר קולה שהולך להיות פרק לפנתאון עם האנרגיה שלך. אני שמח. אני לא יודע איך אני אשרוד גם עם האנרגיה וגם עם זה שאתה שולט בפריים. אני לא שולט בכלום. אני איתך פה להרים לך ולהרים להם, כי נראה לי שמה שאתה הולך להביא כאן יהיה מאוד מאוד מאוד מיוחד. הוא לא מפסיק לשלוט בפריים. בקיצור, אז אנחנו גם בזה נדבר, האמת, כי זה מעניין אותי. ואישית זה משהו שאני מאוד אוהב. שזה מהעולם של ה-NLP ושל התקשורת. עוד שאני אכנס לזה, אני אשמח שאתה תציג את עצמך, כי מי יותר טוב ממך להציג את עצמך? יאללה, תרים לך. מעולה. אז אני בעולם של הרצאות והדרכות כבר 15 שנה. כשהשתכלתי מהצבא ישר ידעתי שהוא היה לי הסתבכות לפני הצבא כזה של מה שנוצר להיות כשאני אהיה גדול, אבל ברגע שהגעתי פעם ראשונה לסדנה של התפתחות אישית, וראיתי איך הדבר הזה משנה לי את החיים, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשהסתכלתי על ההרצאה, שעמדה שם, קלטתי שהיא עוזרת לי, באמת באמת עוזרת לי, קלטתי שיש סביבות 100 איש שהיא עוזרת להם, ואמרתי, זה העבודה שלי, זה מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדול. באמת בתקופה הזאת שהכרנו, לפני בערך 14-13 שנה, הייתי מעביר הרצאות, סדנאות, בית ציוני אמריקה, הרצאות גדולות והכל. 2016 הקמתי את מחילת הרצאות, שהפכה להיות המחילה הגדולה ומובילה בישראל ללימודי NLP, מאז קלטתי שאני מבין את הביזנס הזה, אז גם קניתי עוד שתי מחילות בתחומים שאני לא מבין בהם, הנחיית הורים, דולות וכאלה, ניחדתי את כל החברות האלה, ואפילו מכרתי אותן אחר כך, ובשנים האחרונות מה שאני עושה זה לעזור לאנשים שיש להם דברים טובים להגיד, להגיע לקהל שמגיע להם. מדהים. למה לעצור שם? מספר שנייה על המוצר שלך, שאני יודע על מה אתה מוכר. כן, אז אחד הדברים שאנחנו עושים, פשוט כי זה לא מאוד חזק בקהל הישראלי, אבל יש לנו מוצר טכנולוגי, קוראים לו ספיקה, וספיקה זה מערכת בעצם מבוססת AI, שעוזרת למרצים למצוא הרצאות. אם עד לפני שנה נגיד, מרצים היו עומדים בתור כדי להיכנס לסוכנויות מרצים, בתקופה שאתה בערך בגילי, בתקופה שהיינו ילדים, נכון, כשהיינו יוצאים כזה מהתיכון, היה את המוזרים האלה שמנסים לשכנע את הבחורות היפות להיכנס לסוכנויות של דוגמניות, נכון? כל הבנות היו רוצות להיות דוגמניות, זה היה כאילו הקטע של התקופה שלנו, זוועה. אז זה מה שקרה במשך עשרות שנים בעולם המרצים. כולם רצו שיהיה להם סוכן מרצים. למה? כי לסגור הרצאות זה חרא, ולהרצות זה כיף. ומה שקרה זה שהסוכני מרצים בעצם שלטו בתעשייה הזאת, עד שבשנים האחרונות, בהדרגה, לאט לאט לאט, פחות ארגונים רוצים להזמין דרך סוכני מרצים, רוצים את המרצה עצמו ולדבר איתו. ואנחנו בספיקה עוזרים למרצים עצמם לעשות את החיבור הזה, לא לשלם 30% מההרצאה לסוכן מרצים וכן לסגור הרצאות, אז יש לנו עבודה מאוד מאוד טובה, בעיקר מול אירופה, ארה״ב. בעצם האמת כשאני חושב על זה, אין לי מושג על מה אנחנו הולכים לדבר דרך אגב, אנחנו ניכנס לזה תוך כדי. בעצם מה שאתה אומר גם נשמע לי ככה שהיום מישהו שהוא מרצה ופשוט פותח את הפלאפון, מרצה, לאט למגיע לאנשים ואז פשוט מגיעים אליו. זה טעות גדולה. לא? כן. זה טעות גדולה. ספר לנו. זה טעות גדולה, אוקיי? רוב האנשים חושבים באמת בגלל סיבה הגיונית, כן? שאם אני רוצה להרצות אז אני צריך כזה להעלות תכנים לאינסטגרם וכזה להפוך לאינפולנצרית ולמכור תוסבי מזון ותזונה, לא באמת אבל, שכזה התפיסה של הדבר הזה. עכשיו סתם לצורך ההשוואה השנייה ברמת העובדות, אוקיי? אני לא איזה הושיעת אינסטגרם, אינסטגרם זה לא הצעד החזק שלי, אבל יש לי איזה 15 אלף עוקבים, כן? זה די ביזיוני ביחס כאילו לקריירה שלי ולדברים שלי בשאר המקומות, אבל עדיין 15 אלף עוקבים זה מכובד הייתי אומר לכל דעה. אני חושב שבחמש השנים האחרונות אולי שלוש הרצאות הגיעו אליי דרך האינסטגרם, אוקיי? מצד שני עשיתי הרבה מאוד הרצאות שהגיעו מהפיקים אחרים. כי האינסטגרם בעצם תופס גם, אני מסכים שאני אנשות משאבי אנוש ומנכלים גם נמצאים באינסטגרם, כן? אבל זה לא תופס אותם בווייב של אני עכשיו מחפש מרצה, אני רוצה להזמין מרצה להרצאה באירוע שלי ולכן הרבה אנשים נתקעים על הוידאו, נתקעים על הדברים האלה ששוב אם יש לי באמת מגיע למיליון עוקבים בסדר, יהיה לך גם הרצאות. אבל עבור רוב האנשים זה לא הדרך יעילה, זה לא הדרך האפקטיבית וצריך לעשות את זה לגמרי אחרת. גם לא נשמע, דבר ראשון אני מרגיש כאילו הרמתי לך להנחתה כי עושת תשובה ממש טובה עכשיו למה שאמרתי. יפה מאוד מסכים וגם באיזשהו מקום לא כזה בא לי כל היום להעלות תכנים לטיק טוק וכאלה. פה הפודקאסט באמת אם לא הייתי נפגש פה עם אנשים, לפעמים אני עושה לבד אבל אם לא הייתי נפגש עם אנשים גם זה לא הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות בעולם. כי אני יותר אוהב אישי דרך אגב גיליתי את זה בהרצאה הראשונה שהעברתי גם בערך בזמן שהכרנו. העברתי הרצאה מול בערך 50 איש ומאוד הייתי לחוץ לפני ההרצאה ואז אני נכנס להרצאה והכל התהפך. הביטחון שיעלה לשמיים והעברתי הרצאה עם ידי מפחידה וכל מה שרציתי נכניס יותר אנשים בקהל. כמה חודשים לאחר מכן גיליתי שיש לי את ההפך מפחד במה. התמכרות. וזה אפילו התמכרות, אתה יודע מה? גיליתי שההפך מפחד במה? הפחד מאינטימיות. אה, אוקיי. זאת אומרת, כמה שיש יותר אנשים, זה יותר קל, והביטחון עצמי שלי יותר עולה. בסופו של דבר שהרציתי כבר קרוב למול 200 איש בחדר, אז בכלל, כל פעם שהיו יותר אנשים, עלה לי הביטחון עצמי. אפילו ברמה שאני מרצה, פתאום מגיע איזה מישהו שמאחר, טק, מרגיש שזה, אתה יודע, איזה פלוס אחד בביטחון. כל זאתרן. אה, זה מתמלא עוד. ואז באמת אחת ה... דרך אגב, האתגרים שהיו לי פעם אחת שנתנו לי, היה לעשות הרצאה מול מקסימום עשרה אנשים. שבה אני מסתכל לכל אחד בעיניים וכל זה, ובאמת היה לי שם קשה. ועולה לי בראש כזה שזה, מכיר שייקספר קולזה, מפלצת בלעת אלף העיניים, אז אצלי זה היה חיבוק בעל אלף הידיים. התחושה שלי בזה. ואם אנחנו כבר מדברים על הרצאות... לא, אז אני רק אגיד לך סתם ככה משהו בקטנה. מישהו עם הרזומה שלך, בלי אינסטגרם ובלי טיק טוק, יכול לסגור כמה וכמה הרצאות כל חודש ולקבל חמש אלף, שבע אלף שקל כל הרצאה. וואלה. בוודאי, מאה אחוז, אלף אחוז. זה פשוט עניין... לא, זה פשוט עניין של להבין, כאילו אתה, לא יודע כמה אתה מספר את זה לך, אבל עם כל מה שעשית עם החברות ביטוח והדברים האלה, יש לך כנראה דברים של מומחיות ספציפית שאתה יודע לעשות שמעט אנשים יודעים לעשות, ושזה ידע שהוא רלוונטי למקומות מסוימים. אז יכול להיות שזה יהיה במחלקות ספציפיות בחברות ביטוח או במחלקות ספציפיות בבנקים או בכל מיני מקומות כאלה של גופים פיננסיים או לא פיננסיים. אני לא יודע בדיוק לעומק את כל הדברים האלה, אבל בטוח שיש גופים ומקומות כאלה שההרצאה שלך שווה להם חמש או שבע אלף שקל ואתה בטוח יכול לסגור שם הרצאות. כמו כלום. ודרך אגב, לא רק שאני מסכים דרך אגב, פה אני יותר הולך לעולם של ההתפתחות האישית, אבל כן באירועים של חברות... אה, אז עדיין, גם שם אתה עם הרזומה שלך יכול להיכנס לשם יותר בקלות, גם בעולמות של התפתחות. נכון, דרך אגב, לאירועים שלנו היינו מביאים מרצים, והבאנו גם מרצים בשבע, אחד עשרה אלף שקל להרצאה של שעה, שעה וחצי. ודבר ראשון, זה לא מרגיש מוזר, זה אפילו לא מרגיש מוזר לשלם לו סכום כזה על שעה וחצי. אמן, מרגיש מאוד לגיטימי שבנאדם בא מסודר, וזה פחות קריטי עכשיו בחלק הזה, אני רוצה להיכנס איתך לתוך יותר הכישק של ההרצאות למה אני אוהב את הכיוון שאתה לוקח אותנו אליו. יאללה, מה זה? אני רוצה דווקא לשלב בין דבר שבגללו דרך אגב הכרנו ושגם אני עקבתי אחריך ולמדתי ממך הרבה, דרך אגב אני מתחיל את הקורס פרקטישינר ומאסטר שלי עוד חודש וחצי, והלכתי כמובן לתוצאות בגללך. מעולה, בחירה טובה. ועם NLP יש לי סיפור אהבה מגיל 13. הסיפור שלי, הכרתי את העולם של התפתחות האישית בגיל 13, בגיל 13 קראתי ספר, נקרא לזה NLP פרקטי, לא ידעתי למה, אבל נותן לי כמה תרגילים שהעלו לי את הביטחון עצמי לשמיים. מולה. והרגשתי כאילו מצאתי ספר כזה קודים לחיים, יש לי צ'יטים כאלה שאני קורא ספר או עושה כמה פעולות בחול, מציין עיגול בחול, נכנס לתוכו, אומר כמה דברים, היה מדהים. ואני רוצה כן לשלב את זה עם העולם שלך עכשיו עם ההרצאות. הרבה זמן שאתה מרצה, לדעתי אפילו, אני אומר את זה הרבה, לא זוכר אם אמרתי את זה בפודקאסט, לדעתי כשבאנדם כבר נהיה טבעי במשהו, אתה כבר יודע לדבר על NLP, על להעביר הרצאות, על להשיג הרצאות, יש לך את זה, שאלתי אותך, אתה בשנייה עונה על זה. כן. אז הטיפים, אתה כבר סוג של מעבר לרמה של הטיפים, זה פשוט חלק ממך. אתה לא עולה על הבמה, מחזים זקוף לדבר ישר, אתה פשוט נותן את זה, נכון? כן. אז בואו נשלב את זה קצת עם ה-NLP שאתה מכיר. אבל אני כן אגיד על זה משהו, אוקיי? יש איזה משפט מאוד מאוד יפה, אני לא זוכר מהמאוטו, אבל תחפשו את זה בגוגל ותמצאו בשנייה, שאומר, מאסטר דה אינסטרומנט, מאסטר דה מיוזיק, אין דן פורגט אבריסינג אין ג'אסט פליי. מה זה אומר? זה אומר, אני אישית חושב, שקודם כל מה שאתה אומר נכון, אוקיי? כשאני עכשיו יושב פה, אתה אומר, אתה משחק לי עם הפריים, אני לא חושב על זה, אוקיי? אני לא חושב על שפת גוף שלי, אני לא חושב על האינטונציה שלי, קצת חשבתי על הטון דיבור שלי ברגע שקלטתי איך אתה מדבר ואמרתי, אוקיי, אני צריך להתאים את האנרגיה שלי עם הבן אדם הזה, אחרת כאילו הולך להיות פה משהו מוזר, אוקיי? אבל למעט מקרים כאלה, אני לא חושב על זה וזה בא טבעי. עדיין אני חושב שאחד הטיפים הכי הרסניים שאנשים מקבלים על תקשורת או על התפתחות אישית או על כל דבר בחיים, זה הטיפ המפגר של פשוט תהיה עצמך. למה? כי זה שאני צריך להיות עצמי ואותנטי ולהתחבר למשהו באמת חשוב לי זה ברור וזה נכון ובלי זה אתה מרגיש פייק וכאילו הולך לאיבוד, מה שתרצה אם תרצה להוביל את זה לשם גם אפשר. אבל בסוף כדי להביא את עצמי החוצה בצורה הכי טובה, אני צריך מיומנויות ומיומנויות צריך לפתח. אז בשביל להגיע היום למצב שאני מעביר הצעה ואני לא חושב על שפת גוף, אז תרגלתי שפת גוף עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולאט לאט. צריך פחות לחשוב על זה, פחות לחשוב על זה, פחות לחשוב על זה עד שאני לא צריך לחשוב על זה בכלל. אותו דבר עם המסרים שנגיד שאלת אותי על הנושא הזה של להרים את המצלמה ולהעלות אותו, זה לא שבאמת שלפתי את זה. זה נראה כאילו שלפתי את זה, אבל במציאות פשוט שאלו אותי שאלות דומות בסגנון הזה כל כך הרבה פעמים, והרבה פעמים עניתי בהתחלה תשובות יותר מהססות ולא הייתי בטוח, וניסיתי להסביר את זה ואיך זה עובר נכון, ואז אני באותו זמן מסתכל על הצד השני, שוב לא בצורה כזאת מודעת, אבל אני קולט מה הבן אדם מבין ומה הבן אדם לא מבין. ברגע שאני קולט שיש לי תשובה טובה, אני ממחזר אותה. ואני חושב אגב, אם אני לוקח את זה שנייה חוצה מעולמה הרצאות לחיים עצמם, למחלה הזאת שיש מה חיים, אז זה מה שכולנו עושים. בטח יצא לך להיות בשיחה עם מישהו או מישהי שאתה קולט שכאילו היא מדברת איתך או שהוא מדבר איתך, ואתה יודע שאתה בוודאות לא הבן אדם הראשון שסיפר לך את זה ככה. כאילו אתה יודע שאתה סיפור הזה הוא סיפר כבר עשר פעמים לעשר אנשים שונים וזה כזה, כאילו כבר רואים שהבן אדם נכנס לאוטומט. הוא מלוטש כזה. כן, כן, הוא כבר נכנס. זה בדיוק זה. זה גם משהו שפעם הייתי משתמש בו, שכשמשהו עובד לך, מאוד קל כאילו להאמין, זה אני. כן. ואז אפשר לעשות זה. נגיד סיפרת בדיחה שצחיקה את כל החברים שלך, פתאום אתה מוצא את עצמך, לא רוצה להשליח עליך, פתאום בן אדם מוצא את עצמו, מספר את זה כל פעם שיש לו הזדמנות לאנשים חדשים. נכון. ופתאום זהו כי זה עבד לך. כן. עכשיו, רוב האנשים כשמושים משהו, הוא לא עובד להם טוב בפעם הראשונה. הבדיחה אולי פעם ראשונה לא הצחיקה, אז הוא יותר לא מספר לו, לא, זה לא טוב לי, זה לא תן לי להבדיחה הזאת. נכון. וגם כשבן אדם עכשיו לומד להרצות מול קהל, או לומד למצוא הרצאות בפעם ראשונה, אולי זה לא ילך לו טוב. אני הייתי גרוע. מדהים. גם אני דרך אגב, אני לא כמוך. אגב, במובן הזה שיש סוויום אנשים, ואנשים באנרגיה, אז זה כאילו מראים אותם וקל להם יותר, והם כאילו מוצאים בעצמם דברים שבלבל חדש, כמו שאתה מתאר אישתי ככה גם אחד אחד. ואני דווקא זורח במרחאות בסיטואציות כמו שאנחנו נמצאים עכשיו, באחד על אחד, אולי אפילו אם לא היה פה מיקרופון עוד יותר. אבל אני אומר שמבחינתי, אני רציתי משהו, אתה זוכר אמרתי כי בהתחלה ראיתי את האישה הזאת, מה עושה את ההבדל הזה, אותה את השינוי הזה, עוזרת לאנשים ככה, אמרתי זה מה שאני רוצה. ואז הבנתי שלעמוד מול קהל זה מה שאני לא טוב בו, אז זה מיומנות שאני צריך לפתח. אז הייתי צריך לפתח אותה, ובדרך, ואני חושב שהרבה אנשים בדיוק מה שאמרת, איפה הם הולכים לאיבוד, כמו שאני הלכתי לאיבוד, בהתחלה מה עשיתי? אמרתי אוקיי, צריך להיות מרצה טוב, מי מרצה טוב? אוקיי, טוני רובינס, אוקיי? אז בואו נסתכל עליו, אוקיי, הוא צורח, הוא צועק, הוא עושה ככה, אוקיי, אז אני צריך להיות ככה. ואז אני עושה טוני רובינס, ובחל עלי. כאילו אני מצליח לשחזר את זה, שוב, לא כמו טוני, אבל ברמה מסוימת, ואז אני מרגיש חרא, כי זה לא אני. ואז אני אומר, אוקיי, מישהו אחר זה אני. וזה כאילו, הזיגזג הזה, אני חושב שהרבה פעמים, של לראות אנשים אחרים, לקבל השראה, לפגוש מציאות, אני חושב שזה הדרך הכי טובה להכיר ולמצוא את עצמך באמת. כי אם אתה לא מותח את הגבולות שלך, אתה לא יכול לדעת מי אתה. זה כמו שהרבה אנשים אומרים, שבשביל להבין איזה בת זוג אתה רוצה, או איזה זוגיות אתה רוצה, זה מאוד מועיל לפגוש כמה נשים שונות, או להיות בכמה מערכות יחסים שונות. כי אתה בעצם רואה, אוקיי, זה היה זוגיות הזויה, את זה אני לא אוהב בזה, אבל היה שם קטע שאהבתי, אז בזוגיות הבאה אני אחפש את זה בלי זה. נכון? אז אותו דבר. אני חושב שזו הדרך גם לגלות את עצמנו יותר טוב, דרך זה שאנחנו מנסים להביא את עצמנו לביטוי בדרכים שונות. אני מאוד אוהב את מה שאמרת, כי מסתתר בזה הדבר שאני ממליץ לכל אחד, גם אם אתה לא יודע מה לעשות, זה לא אמור למנוע ממך מלעשות. נכון. חייב לנסות, גם אני לגמרי מסכים, כל זוגיות שהייתה לי, הובילה אותי לפחות לתובנה אחת. ואני באיזשהו שלב החלטתי, שאמרתי, אני מעדיף למות גלמוד ובודד, ורק לא להיות עם האישה הלא נכונה. ובאמת כל פעם אמרתי לעצמי, אוקיי, זה לא עבד, מה כן אהבתי? וגם בכללי לעזור כזה, זה כזה רפריימינג כזה, של לחשוב מה היה כן טוב במערכת היחסים, ולא כל פעם להתמרמר על הזוגיות שהייתה. ואני אדום מסיר תודה על כל זוגיות שהייתה לי, אני לא חושב, אין מישהי אחת, חוץ מדנה. חוץ מדנה. הייתה לי כלבה שקראו לה שירה, והייתי צריך מערכת היחסים מאוד ספציפית, כדי לדעת שאסור לי לצאת יותר עם שירה בחיים. ולא עם הכלבה. אבל עם הזמן, כן, למדתי שאני לא יכול לחשוב כל החיים, איזה זוגיות אני רוצה. אני חייב לצאת ולבדוק. אני לא יכול, אתה יודע גם פודקאסט, באתי להגיד על עצמי, אני לא כזה טוב בפודקאסטים. בסדר? אני רואה פודקאסטים אחרים, רובם כזה מאוד מובנים, באים מוכנים, יש להם רעיונות, דברים גאוניים, לא סוגל. פעם אחת באתי כזה עם רשימה של דברים, כבר במשפט הראשון חרגתי מהרשימה. ואני מבין שזה אני, אני אוהב את זה. היה לי פעם הרצאה של קרוב לחמש שעות, שהיא בכלל לא הייתה מה שהכנתי. המצגת מאחורה רצה ואין לזה בכלל משמעות. והבנתי שמה שאני אוהב זה את הפרי פלו. אני אוהב ללמוד, יש לי ידע, מי שמתחבר אליי יבוא וילמד הרבה דברים תוך כדי. ובדיוק לפה, וככה אני רוצה גם להמשיך איתך, כי יש את הבעלם עם הרבה מאוד ערך, יש לנו עכשיו בקושי שעה וחצי להוציא ממך, לזקק את הערך שיש בך. אגב, ואני רק אגיד לך, אתה צריך להתארח יותר. בפודקאסטים של אנשים אחרים. כי אז הם יכולים להוביל את השיחה ולאבנות אותה, שזה הגאונות אולי שלהם, ואתה יכול להוציא מעצמך את הגאונות שלך. תשמע, יש לך את הרקע שלך ואת העבר שלך ואת הדברים שאתה עושה טוב, ויש לך גם את הידע שלך ביותר בצד של הפסיכולוגיה וההתפתחות האישית, יש לך איזה מיקס, שוב, לא יודע עד כמה אתה נכנס לסיפורים שלך ולדברים שלך בתוך הפודקאסט, אבל אם יש לו פרקי סולו, תראו אותם, כן? אז אני בטוח שזה כאילו מצוין, ואני חושב שזה גם עוד הזדמנות. וזה אגב, בהקשר של מה שצחקתי מקודם על האינסטגרם, וזה בדיוק זה, זה כאילו, זה שצחקתי על האינסטגרם ושלא צריך להיות אינפלואנסרית, זה לא אומר שאינסטגרם זה רע, נכון? כאילו יש אנשים שאוהבים את זה וזה טוב להם וזה מבטא את החוזקות שלהם. יש לי חברה רחוקה, לא הכי קרובה, קוראים לה ינה דרום, חלק מכירים אותה, היא כזאת תותחית באינסטגרם, היא כזה, בעיקר על הקהל שזה כזה נשים, אז לא יודע אם אתה מכיר, אבל כל דבר שהיא עושה, בגדול קורה המצחוק, אוקיי? היא יכולה לעשות כביסה באמצע היום, ותוך כדי שהיא עושה כביסה היא מצלם את סלפי, נוצנת לך תובנה על התפתחות אישית ואתה נקרא מצחוק, נשבר ומומר שהיא חכמה. באמת יש לו יכולות ואומנות פסיכוטית, אוקיי? אז מישהי כזאת, כשהיא עושה אינסטגרם, זה מדהים, היא צריכה להמשיך לעשות אינסטגרם. אבל אם אתה אומר זה לא כיף לי, זה לא כיף לי, כיף לי לפגוש את האנשים, כיף לי זה, כיף לי לא לשים את זה אלא לזרום, אז למשל סתם דוגמה, אז בשבילך נגיד, תארח בפודקאסטים, זה מדיה חשיפה הרבה יותר טובה. אז אני חושב שאם ניקח איזה שנייה להפקלעת על המחלה של שמח חיים, אז אני חושב שהרבה פעמים אנחנו נתקעים בדברים שאנחנו רוצים, כי אנחנו מדמיינים שהדרך למטרות שלנו עוברת דרך משהו שאנחנו גרועים בו או לא טובים בו. ואז אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק טובים, כי אנחנו, אתה יודע, כשאנחנו מתחילים לתסביכים בעצמנו, שכאילו, אוי, איזה אפס אני, אני גרוע באינסטגרם, אז אני בחיים לא יכול להצליח בחיים, כן? ובמציאות, כמעט תמיד אפשר למצוא דרך עוקפת, שבמקום שתקועה על החולשה שלך, שממנפת את החוזקה שלך. יש לי חבר טוב, אולי אתה מכיר אותו, קוראים לו שחר כהן, אתה מכיר? יש לו את חדקורסים הכי חזקים בארץ. בן אדם מבריק בעולם של התפתחות אישית, NLP והכל, אם לא הזמנת אותו, תזמין אותו אם אתה רוצה, תארח אצלו, שווה גם. באמת, בן אדם ברמה הכי גבוהה שיש בארץ. חבר'ה לצלוח. חברים, תזמינו אותי לפודקאסט עם אינסטגרם, כמה פרקים אני צריך לעשות? כן, כן, כן. אז שחר למשל, אוקיי, יש להם את החדקורסים הכי חזקים בארץ, כאילו, מיליוני הורדות וזה, כאילו, משהו מאוד מאוד גדול וטוב, ומשפיע על הרבה אנשים בצורה מאוד טובה. וכשהוא התחיל, הוא התחיל מסרטוני יוטיוב, שלא רואים אותו בהם. הוא היה כותב מאמרים, ממש כותב מילה במילה, מקריא את זה לתוך המיקרופון, ומשלם לאורך את וידאו, לשים תמונות רצות כאלה, בזמן שזה זה. עכשיו, נשאל כל מומחה שיווק, גם אז, בטח היום, אבל גם אז, חרא של לעשות היגעת שיווק. חרא של לעשות היגעת שיווק, כי יוטיוב זה קשה, נקודה, לא רואים אותך, אז אין חיבור למותג, אותו דבר, כאילו, כל החסרונות עם מעט מאוד יתרונות. אבל מה? לבן אדם יש עומק. והבן אדם פרפקציוניסט. וכשהוא מוציא תוכן וכותב משהו, זה פצצה. אז זה התפוצץ. אז לכאורה, מה הדרך היותר קצרה? סרטוני טיק טוק או השטויות האלה ביוטיוב? טיק טוק, כי היא ליותר קצר. אבל פה אין לו חוזקה ופה יש לו חוזקה. אז איפה הוא ינצח? הוא ינצח איפשהו חזק. הבנת? הבנתי מאוד, ואני רוצה להוסיף דרך אגב, שיש פה טיפ שאולי דיברתי עליו בפרק הראשון, שצריך לדעת שאחד החוקים בסושל מידיה, זה שכמה שיותר קל להשיג צפיות, ככה עוקבים פחות נאמנים. זאת אומרת, בטיק טוק, פעם סתם העליתי סרטון של הכלב שלי מנענע את הזנב, וטיק טוק עד סרטונים הראשונים שלי, כבר סוגרת את האפליקציה מזמן, אבל הוא קיבל איזה 120 אלף צפיות. בסדר? רביגה, שמתי ש... וזה התחיל בדיוק כשהזנב שלו התחיל לזוז, לא יודע למה. 120 אלף צפיות כאילו תוך איזה שבוע. מצד שני, בפייסבוק פעם אחת העליתי פוסט, שקיבל עשרה לייקים, אוקיי? וזה שלוש תגובות. מהפוסט הזה, הגיע ללקוח שלקח תוכנית אימון בקרוב לעשרת אלפים שקל, מהטיק טוק אפילו הודעה לא קיבלתי. ובאמת, אז זה אחד, שהיוטיוב אולי יותר קשה להשיג בו עוקבים וצופים, אבל הוא מביא יותר הכנסה. אז שניים, גם טיפ של מאוד ממליץ עליו זה שאנחנו מאוד מאוד גם אני נופל במחשבה כרגע עוד לא עושה מספיק שיווק אבל מאוד נופל לזה שהכל צריך להיות מושלם אנחנו משקיעים הרבה פעמים 70-80% על העריכה ועל הקריאיטיב ואיזה 10-20% על התוכן כי צריך להוציא מלא מלא מלא תוכן אבל לדעתי אם תשקיע 90% בתוכן ו10% על הקריאיטיב כי עדיין צריך להעלות משהו זה לפחות ללונג רן הרבה יותר משמעותי נכון אבל אנשים רוצים מהר נכון ואנחנו עכשיו נתקדם למה שרציתי לדבר איתך כי זה אחד הדברים הכי חזקים ואני לא יודע אם אפילו האנשים יבינו כמה זה חזק אבל זה לא משנה אולי בעתיד יחזרו לזה ויבדקו שזה פריים ואני לא סתם מדבר על זה ואני לא סתם הזכרתי את זה כזה כדי לתת לנו הרמה להנחתה לזה פריים לדעתי מנצח כמעט כל דבר אחר בסיטואציות חברתיות אם אני בא והפריים שלי נקרא לזה חזק יותר או מעל הבן אדם השני הבן אדם השני נכנס לפריים שלי I own him אוקיי תסכים או לא? אתה מלך הNLP מה אתה חושב על פריים? אז יש אז בוא קודם כל זה גם הולך לאן שוק רגע בוא שנייה נגדיר רק שנייה כדי לוודא שאנחנו על אותו הגדרה כאילו שלא אני מדבר על משהו אחד ואתה על משהו אחר אז איך שאני תופס את זה זה בעצם אתה בעצם אומר כאילו פריים זה התפיסה של איתה מציאות ואז זאת אומרת אם אני תופס את המציאות חזק יותר ממך אז אתה תלך עם התפיסה של איתה מציאות אוקיי מה אני חושב על זה? שזה הרבה פעמים נכון ושזה מאוד חזק יפה מאוד תודה רבה גל צחייק אמר את זה הוא מסכים איתי אני מסכים עם הסף ריחס סגור עכשיו כשבן אדם עומד על במה ומרצה הוא חייב לבוא עם תפיסת מציאות מספיק חזקה כדי לתפוס קהל שלם אוקיי? עכשיו תפיסת מציאות לא בכך אומרת אני השליט ואתם העבדים שלי לא לא אבל משהו מאמין בו כל כך חזק שהוא מצליח לסחוף אחריו קהל שלם נכון מוסכם? מוסכם יפה מאוד רק אני אגיד משהו קטן לזה לציין הנה קבל אבל לא נצטרך לדבר על זה יש סוגים שונים של הרצאות בסדר? וסוגים שונים של מרצים שנותנים הערך בצורה שונה יש אנשים שכל מה שהם עושים זה רק נותנים לך נגיד מידע פרקטי נגיד כמו מרצה באוניברסיטה שם הדבר שאתה מדבר עליו עדיין רלוונטי אבל האימפקט שלו הוא קטן יותר יש אנשים שנגיד ממש נותנים לא יודע כזה יועץ שיווק שמלמד אותך קופי רייטינג בסדר? אז גם שם זה חשוב אבל זה פחות קריטי במקום שאני חושב שאתה אם אני קורא את העתיד נכון שאתה מכוון עליו זה אנשים שמנסים לייצר עליך השפעה לא ברמת הדברים הקטנים אלא ברמת התפיסה ברמת הזהות ברמת האמונות להשפיע על איך את תופס את המציאות כמו מנטורים או מדריכים מה שאני קורא לזה ושם הדבר הזה אני חושב שהוא אולי הדבר הכי חשוב בהרצאה אוקיי? אני אומר ללקוחות שלי אלה שנמצאים בעמדה הזאת או שרוצים להעביר הרצאות או סדנאות או קורסים בסוג הזה ששוב זה לא כולם זה אחוז מסוים אנשים שהחלק הקשה זה לגרום לאנשים לרצות להקשיב להם אבל ברגע שהם מייצרים אני קורא לזה האקט של לבחור במדריך אוקיי? אני בוחר במישהו שאני מוכן לקבל ממנו את הפריים כן? אז ברגע שאני עושה את הבחירה הזאת ולהרבה אנשים יש את החוויה הזאת אני חושב גם שמאזינים בפודקאסט הזה שברגע שאני אוהב תוכן של מישהו שאני רוצה לעקוב אחריו שאני רוצה לקחת ממנו שעשיתי את האקט הזה של הבחירה אני כבר אצרח ממנו תוכן כמעט לא משנה מה התוכן יהיה והסיבה לזה זה כי התוכן לא רלוונטי אלא רק הפריים הסיבה שאני יכול לעשות או אני, אתה, לא יודע טוני רובין, סלון נולמן לא יודע מי שבא לך אלכס אני לא יודע יכול לעשות תוכן על נושאים שונים ושהקהל שאוהב אותו ימשיכו לראות את כל התכנים השונים זה כי זה לא באמת הם לא באים בשביל התוכן הם באים בשביל להיות מה שאתה קראתה לו בשיחה שלפני שהתחלנו הם לא זוכרים את הטקסט אבל הם לוקחים משהו מהאנרגיה לעצמם אז אני חושב שזה מה שהם לוקחים את הפריים, את המסגרת התייחסות למציאות הפרק הזה בעצם עולה מיד אחרי הפרק שנפגשתי עם רז איזה רז? נפגשתי לפני עשיתי את הפרק הקודם מישהו שנקרא רז הרמה עכשיו איתו אני מדבר בעיקר על מחירות, עסקים, כסף הבן אדם לא בא לי ששים אולי ביפ כזה אבל הוא חולה כסף נקרא לזה ככה קטע טוב? וקטע טוב הוא יש לו את הסיפור חיים שלו והוא אוהב לקרוא ספרים הוא אוהב להתפתח הוא עושה את כל הדברים האלה אבל כשהוא מוכר אז הוא מוכר אתם זוכרים מה אני תמיד עושה? אני מבולבל, לפחות קשב אבל בסוף הכל מתאחד ביחד אז יש שם אתם דיברתי איתו הוא יועץ עלוואות, משכנתאות, יועץ פיננסי עכשיו כשהוא נותן למישהו נגיד סוגר לו עלוואה עם ריבית יותר נמוכה אז הוא אומר לך חסך לך 300 אלף שקל 10 אלף שקל זה העלות של זה נשמע הגיוני? שווה בערך אבל הוא לא חזק בעולם של ההתפתחות האישית, אז היה לנו איזה ריב, היה שם ארמגדון באמצע הפודקאסט. וואו, עכשיו אני חייב לשמוע את הפרק. שהוא אומר, אני שומע רטריט, אני שומע לשתות שתן. הוא עושה כזה, איזה ערך יש בגברים שנפגשים ביחד ושואלים איך אתה מרגיש. עכשיו, ניסיתי גם להעביר לו, תראה כמה אתה משפיע עליי, ניסיתי להעביר לו את זה, שגם מה שהוא מוכר זה לא כסף. אם לאנשים באמת היה אכפת מכסף, הם לא היו צריכים לבוא אליו בשביל לאחד הלוואות, כדי לצאת מברוך פיננסי, נקרא לזה. כאילו אתה אומר, לכאורה הם היו יכולים לעשות את זה לבד. הם מראש לא היו קונים מוצרים גרועים של כסף, רק בשביל מתוך צורך, נקרא לזה קיצוני, היא צריכה להגיע למישהו חיצוני ולשלם עוד בשביל להפחיד את זה. זאת אומרת, מראש, אם היה אכפת להם מהכסף, הם מראש היו משווים בין הלוואות, לומדים קצת, לוקחים ליועץ מראש, לא רק כשהמצב חרבנה. וכשמרצה רוצה להעביר משהו, לדעתי, הערך צריך להיות במרצה עצמו. זה מה שדיברנו מראש קודם? אני נוטה להסכים איתך. יש הרבה מרצים שנותנים הרבה מאוד תוכן טוב. עכשיו, מורים בבית ספר, או מה שאמרת, מרצים במכללה או באוניברסיטה, יש להם הרבה מאוד חומר שיכול להיות מאוד איכותי. אבל בגלל שהפריים שלהם מגיע מהסמכות שלהם, מגיע מזה שהם מקבלים מזכורת, מזה שיש להם קביעות ואי אפשר לפטר אותם, לא שאני מה הם יגידו, מזה שכבר היו הרבה תלמידים שהצליחו כביכול בגללם. כן. כן או לא, לא משנה. אז יש להם הרבה מאוד ערך שלדעתי הרבה פעמים לא עובר. לי היה רק מרצה אחד בתואר הראשון, שהיה לי שווה להקשיב לו. שבאמת הקשבתי לו ושעד היום, דרך אגב, אני זוכר דברים שהוא אמר לי. אבל זה לא היה בגלל התוכן, זה היה בגלל המרצה. ולדעתי גם בהרצאות, אנשים באים בשביל להיות באותו חדר עם המרצה, ודרך אגב, משהו שאני עליתי עליו לפני עשר שנים. כן. אגב, אני חושב שכל מה שאתה אומר הוא מאה אחוז נכון לקטגוריה מסוימת של מרצים. איזה קטגוריה? הקטגוריה שרוצה, שזה הווייב שלה, שהיא רוצה להשפיע ברמה הזאת. שהיא רוצה לשנות לאנשים את איך שהם תופסים את המציאות. כאילו, אתה מבין? אני תכף, סתם אני אומר, רוב האנשים אומרים שהלימודים של התואר זה חרטה וזה וזה, וכמוך, אתה יודע, בערך עלי שתי מרצים בתואר שהיו כאלה אנשים שוואו, בא לי להקשיב להם וללמוד מהם. אבל זה הסוג הזה. מצד שני, אני מרצה בסטטיסטיקה, לא נגיד שהוא היה גרוע, אבל נגיד שהוא גם לא היה טוב, ועדיין למדנו משהו כאילו רגרסיה מרובת משתנים, משהו כזה, לא זוכר בדיוק איך הוא אומר. ואז הייתי באיזה תפקיד, כשהבאתי עם שותף, הייתי בתפקיד מסוים שהייתי צריך לתת נתונים, ואז כאילו נזכרתי כשהמורה אמר לי שאפשר לעשות רגרסיה ככה על דבר כזה, אז זה שהמרצה היה גרוע, עדיין השתמשתי בכלי הזה כדי לקבל החלטה עסקית יותר טובה. אז בסוף, גם אם המרצה יש לך ב... לא יודע, מה שעשית בביטוח, היה גרוע, למדת את המתמטיקה הזאת, עדיין הדבר הזה נתן לך כלי. במנהל עסקים למדנו כלכלת ישראל, אחד הקורסים הכי מעניינים שהיו לי, הוא בעיקר דיבר על שחיתויות האמת במדינה, אבל זה כלכלת ישראל, אבל זה האנרגיה שהוא הביא. הוא בא באמונה, יש לי משהו שאם תקשיבו לי ישנה לכם את החיים. והוא באמת בא באמונה כל כך חזקה שכולם בכיתה, גם הבעייתיים, פשוט יחשבו והקשיבו לו, וזה היה מעניין, והסיפור שהוא היה מעניין, לא בכך החומר, אני אישי, דרך אגב, מאוד אוהב מתמטיקה, סטטיסטיקה, וגם מאוד אוהב גיאומטריה. אני יש משחקים של גיאומטריה בפלאפון, לפתור משוות, אני אוהב את זה. אבל אין לי מורה אחד שכשהוא לימד אותי את זה, למדתי את זה. נכון. והרבה פעמים... שוב, אבל גם אלה שלמדו אותך בסיסית וזה, עדיין עשו את העבודה שלהם, זה מה שאני אומר. ברור, כן, כן, כן. לא מתווכח, אני עכשיו מדבר על זה, שאנחנו מדברים על העולם הזה של ההרצאות והמרצים, וכמובן, אני לוקח מירז את העולם של ההתפתחות האישית. ואם ניקח את זה שנייה, אני רק... סליחה שאני כזה, אבל... אני חושב שאותה תכונה היא רלוונטית לא רק למישהו רוצה להיות מרצה. כי בסוף, אם עכשיו אני נשוי לאשתי, כן? ויש לנו ילדים. ואני רוצה או חושב שנכון לעשות דבר X עם הילדים. והיא חושבת שנכון לעשות דבר Y עם הילדים. גם פה קורית אותו סוג של השפעה. כי דרך אחת זה שנריב, כן? זה דרך שאם אין ברירה לפעמים צריך לעשות אותה, אבל זה לא הדרך הכי נעימה. הדרך השנייה זה שנתפשר, נכון? וזה גם ברור שזה קורה הרבה, נכון? אני מאמין X, היא מאמינה Y, בסדר, נעשה Y בכל זאת, למרות שאני לא מסכים עם זה, או שנעשה X בכל זאת, למרות שהיא לא מסכימה עם זה, כי מתפשרים לפעמים וזה בסדר. אבל הפתרון האידיאלי הרי, בזוגיות, כן? זה ששתינו נסכים ביחד, שאו X או Y עדיפים. עכשיו זה לא אומר מראש חשבנו את זה, זה אומר שהחלטה... שדיברנו, הסכמנו. ובשביל שהדבר הזה יקרה, אחד מאיתנו צריך לשנות התפיסה שלו, אחד מאיתנו צריך להחליף את ה-frame שלו. אז מצד אחד יש פה סקיל של להיות גמיש ולהגיד אוקיי, אני לא רוצה להחזיק את הפריים שלי כל כך חזק ולהיות עקשן ולהוביל אותנו לטעויות, אבל מהצד השני אני גם לא רוצה להיות כל כך חלש שאני רק מובעל ואז אני עושה טעויות כי אני נותן למישהו אחר להוביל אותי. אז יש פה בדיוק את הבלנס הזה ושוב הוא קיים בכל מקום, הוא קיים בזוגיות שלנו, הוא קיים מול העובדים שלנו, נכון? מול הלקוחות שלנו, כאילו יש פשוט באמת בכל מקום. הרצאה זה פשוט סיטואציה שבה הדבר הזה הוא מאוד אובייס ומאוד בולט ומאוד שמים לב אליו, אבל הדבר הזה קיים בכל מקום ואנשים שיש להם את מה שאתה מכנה כפריים חזק או איך שאני הייתי קורא לזה שיש להם תפיסת מציאות שהם מחזיקים בה חזק ולא מבטרים עליה, אז זה אנשים שפשוט הסביבה שלהם תופס אותם כאנשים משפיעים, כמנהיגים. אז בדיוק באתי להגיד לך שבאיזשהו מקום גם אפשר להחליף את זה מהמילה מרצה למילה מנהיג. נכון. זאת אומרת שאני רוצה להשפיע. אבל מנהיג יכול להיות גם באחד על אחד, מנהיג יכול להיות גם בשיחת צהריים אחדים. מנהיג דרך אגב אני מאמין שזה גם כשהוא לבד. נכון. באיזשהו מקום צריך להנהיג את עצמך. גם יש הרבה מאוד חלקים לדוגמה שלא מסכימים. לא כל החלקים שבי רוצים ללכת להתאמן, מבטיח לך את זה. יש לי הרבה מאוד חלקים שרוצים. לפי איך שאתה נראה מספיק חלקים רוצים. יש לי חלקים שרוצים לשאל, באקסבוקס יש לי חלקים שרוצים לאכול פיצה, יש לי חלקים שבא להם להישאר במיטה ולקלל את העולם ולא לצאת. ואנחנו מורכבים הרבה מאוד חלקים וחלק מיליון מנהיג קודם כל, אני אוהב כמו שג'ורדן פיטרסון אומר, לפני שאתה רוצה לסדר את העולם, סדר את המיטה. קודם כל אנחנו צריכים לדעת להנהיג את עצמנו, ואז אנחנו יכולים גם להנהיג אחרים. ואני יודע מה, אני רוצה גם לשאול אותך על איזה קונספט שדיברתי עליו בפרק הראשון, לזוכרים מביניכם, שלדעתי, שמעתי את זה אבל אני גם מסכים עם זה, לדעתי מנהיג, אחד הדברים שהוא עושה זה, הוא חי באמת, בזמן שהוא משאיר את האחרים בפנטזיה. אוקיי, מה זה אומר? זאת אומרת לדוגמה שאתה בעל עסק. אוקיי. יש לך עובדים. נכון. היו לך עובדים, יש לך עובדים. כן, כן. העובדים שלך לא חשופים לכל הבעיות שלך. אוקיי. באיזשהו מקום, אחת המחמאות שאתה יכול לקבל בתור בעל עסק, אחת המחמאות שאתה יכול לקבל, זה שבזמן שיש לך משבר, בזמן שאתה אולי פושט את הרגל, באים אליך העובדים ומבקשים מעלה. ואתה כזה, אני לא יודע אם יש לי שלוח את המשכות חודש הבא, אתה רוצה עוד כסף? ובתור מנהיג, אני זה שצריך להיות עם הפרצוף שבטוח בעצמו, ומראה להם חיוביות, אופטימיות, חוסן. כן. חוסן. באיזשהו מקום, זה גם בבית. לדוגמה, יש לך ילדים, אתה לא הולך להראות להם כמה בעיות ולחצים יש על אבא, נכון? כן. אתה שומר את זה לעצמך, אני מטפל בזה, אתם תהיו ילדים. ובאיזשהו מקום, אבא, אחד התפקידים שלו, זה להשאיר את הילד שלו, נקרא לזה, נטול לחצים עד כמה שאפשר, מאמין שהחיים טובים, שהעולם טוב, בזמן שאבא יוצא להילחם במפלצות. אני קולט מה שאתה אומר, אני כן הייתי מוסיף את הניואנס שוב בתפיסה האישית שלי, שאני כן רוצה לחשוף את הילד שלי לזה שיש מפלצות, אבל אני צריך לחשוף אותו בצורה שהיא מותאמת גיל, אוקיי? מה זה אומר מותאמת גיל? בוא נגיד שאני אתן את הדוגמה הזאת גם בעסקים, כי זה בדיוק אחד לאחד, לדעתי. זה אומר שהוא, אם עכשיו קצת יותר קשה לי בכסף, אז הוא לא צריך לדעת שלא יודע, טובים אותי או שוואטאבר, ומה יכול לקרות, ושאם אני לא יענה לזה, יכול להכניס לי הכלל, לא יודע, סתם. אבל כן כדאי שהוא ידע שאבא עכשיו עובד יותר שעות, כי זה שאבא עובד יותר שעות, סתם דוגמה, זה מאפשר לו להרוויח יותר כסף, וכרגע יש לנו פחות כסף, ואנחנו צריכים כסף לכל מיני דברים של הבית, אז כאילו צריך לעבוד את השעות כדי לקבל יותר את הכסף, וזה אומר שאולי אבא קצת עצוב, כי אבא היה רוצה להיות איתי יותר ולעזור בו בריחה, אבל למרות שהוא עצוב עדיין עושה את זה, אוקיי? סתם דוגמה. אז זה נגיד תוצורה מותאמת לגיל לגיל תשע, שזה נגיד הבן שלי. אותו דבר אני חושב... עוד מעט בן תשע. כן, עוד שלושה חודשים. אז אני חושב שאותו דבר כמנהל, אוקיי? שוב, זה גישות ניהוליות שונות, אני לא נכנס וכאילו, יש סבירות גבוהה של המנהל יותר טוב ממני, אז אני לא מתווכח. אבל אני רק אומר שבתפיסה שלי לפחות, זה כמו שלילדים אני מתקשר דברים בצורה מותאמת גיל, וגם מותאמת אישיות, נכון והכל, אז בעסק אני צריך לתקשר את זה בצורה מותאמת תפקיד, אוקיי? ככל שלתפקיד שלך יש יותר אחריות או יכולת להשפיע על התוצאה הזאת, אז אני צריך לתקשר איתך יותר את מה שרלוונטי אליך. כמו שכאילו אני אומר, הילד שלי לא יכול עכשיו ללכת, יכול, אבל אני לא רוצה שהוא ילך לרחוב, לא יודע, לעבוד או משהו, אז אני לא צריך להכניס אותו לאקונומיקס של העסק, כי זה לא רלוונטי אליו, כי הוא לא הולך מחר ללכת לעבוד ולהרוויח כסף. אבל אם נגיד הייתי במשבר כלכלי, והיה לי ילד בן 16, והייתי רוצה שהוא יצא לעבוד בשביל להרוויח כסף, כאילו רעיונית, אני מקווה שאני לא אגיע לשם. רע יונית אז הייתי מנסה להסביר לו קצת על האקונומיקס, על כמה כסף נכנס, כמה כסף יוצא, איך זה עובד, כדי שהוא יהיה לו את הכלים לעשות את המשימה שלו. אז אני חושב שבמקרה הזה גם פה אפשר לתקשר לעובדים, וכדאי ורצוי, את הסיטואציה בצורה שמותאמת לתפקיד שלהם, בצורה שתאפשר להם באמת לעשות את התפקיד שלהם בצורה טובה. אז אני חושב שבראש שלי יש לי, כתבתי ספר קוראים לו מנהיגות בטי שרט. בספר אני בעצם מתאר ארבע דברים שהמנהיגות צריך לעשות. הנקודה שאני חושב שאתה, שהכי מתחברת לנקודה שאתה מדבר עליה, זה הנקודה שאני קורא לה כתפיים רחבות, זה כאילו כל המודל הוא עיניים עצומות, רגליים יציבות, כתפיים רחבות וידיים פתוחות. אבל הכתפיים זה הרעיון שאני לוקח את האחריות. שהכישלונות הם עליי, שאני מאפשר לכם להצליח, אם אתם מצליחים אז אתם מקבלים את הפידבק החיובי של הצמיחה וזה, ואני מאפשר לכם להיכשל תחת המסגרת שלי, שאני סופג את הכישלונות שלכם כדי לאפשר לכם לצמוח. ולוקח אחריות, ומראה דרך דוגמה אישית איך לוקחים אחריות. אז אני חושב שהנקודה הזאת היא סופר קריטית, אבל היא לא ממצא, זה לבד זה לא מנהיגות. צריך אפשר דברים. אמרתי, זה אלמנט אחד בעצם של מנהיג. ועכשיו קצת נחבר את זה לפריים. בעצם יש מציאות שבה הרבה דברים נופלים עליי, ואני מאמין שאני אסתדר ואני אהיה בסדר. ניפול, עקום, ניפול, עקום. והרבה פעמים, בגלל זה אמרתי שזה הרבה פעמים סוג של מחמאה, שמאוד כיף לקבל אם מבינים אותה, אם באים אליך ונגיד נפצעת סתם אתה בגבס, או עכשיו על כיסא גלגלים חצי שנה, ובאים יורדים עליך על זה שאתה בכיסא גלגלים. עכשיו אם היית מסכן, שאוי מה אני אעשה כל החיים שלי, אף אחד לא היה פותח את הפה על זה. אבל אם אתה מקבל את זה בטוב, הכל בסדר, אני אקום, אני אכלים, זה זה זה, כל חבר השני שלך בא יורד עליך זה. נכון. יורד לך על זה שאתה בגבס, או כמו עם העובדים נגיד, שגם כשאתה בקשיים, העובדים שמים לב אולי שאין מחירות או שאין לקוחות בעסק, אבל עדיין באים ומבקשים ממך להעלה במשכורת. הם כאילו מאמינים בך שאתה תוציא אותם מזה. בדיוק, הם מאמינים, הוא מאמין בך שיש לך גם את הכסף להביא לו להעלה במשכורת. הוא מאמין שגם יש לך את הכסף לקחת הביתה, לרוב בדרך כלל כשיש קשיים בעסק, דווקא הבעלים הוא זה שמרוויח הכי פחות באותו רגע, כי הוא מוכשר הכי פחות כסף. והדברים האלה. אז זה חלק מהפריים. עברנו כמה דברים שגם עברנו עליהם בעבר, ומדי אקטלי את זה יותר טוב ואני שמח. גם אחד הדברים שאני עושה פה בפודקאסט מדי פעם, אני לאט לאט עולה על הגל הזה, אני לוקח כל מיני קונספטים שאני מכיר או חושב עליהם ומדבר איתם, ולגמרי, לגמרי הרחבת על זה. איזה כיף. מדהים. אז יש לנו פריים, יש לנו מנהיגות, יש לנו הרצאות, יש לנו עסקים. מחירות אין לנו מה לדבר בכלל, התפתחות. ועכשיו, אנחנו מדברים על הערך. אני בחייתי כדי לוודא שאני תמיד נותן ערך, תמיד בשיחה עם מישהו שאני מאמן אותו, מדבר איתו וזה, אני תמיד מוציא אותם שיעורי בית. אוקיי. לדעתי שיעורי בית, הערך שיש בהם זה אחד משניים. אחד, הבן אדם לא עושה כלום והוא מבין שהוא הבעיה. מאוד פשוט. גם בעסק, אני מאמין שכשאתה מביא עובד, אז אחד הדברים הכי טובים זה לבנות שיטה שלפי הוא עובד, ואז אם הוא עושה את מה שצריך, אז אי אפשר לפטר אותו. ואם נגיד הוא לא מקבל תוצאות, אז השיטה לא עובדת וצריך להחליף אותה. אבל אם הוא לא הולך לפי השיטה, אז אין שום בעיה לפטר אותו. הבן אדם לא בא לעבוד. הדבר השני בשיעורי בית זה שאם הוא עושה את זה, והוא רואה שינוי בחיים, אז התובנה שלו זה אני יכול לשנות לעצמי את החיים. כמובן תמיד ייתן לו איזה משהו שאני יודע שאפילו, אתה יודע, יזיז את המחרוק, איזה... איך אומרים זה? יזיז את המחוק. כן. שזה יזיז אותו אחוז 2-3, בגלל שאם אני יודע שאני יכול לשפר את החיים שלי באחוז 1, תעשה את זה במשך שנה, אתה לא תזהה את עצמך עוד שנה. ואיך אתה רואה ערך? אתה עדיין מעביר הרצאות, נכון? אני לא מבלבל. כן, ברור. איך אתה רואה את הערך שאתה, או איך אתה מוודא שאתה מעביר ערך לאנשים בהרצאות? רוצה רוחניקי? Let's go! אוקיי. רעז תוכן את הגובה. זה הכי פוליטי. אני מחזיק אמונה ואני מנסה להחדיר אותה ללקוחות שלי גם. ואם תרצה אני אתן לך את הלוגיקה מאחוריה, ואני אוכיח לך שהיא נכונה. Let's go! עצם זה שאנשים נמצאים בנוכחות שלי, הם עוברים תהליך של התפתחות וצמיחה. בדיוק מה שאמרתי לפני. תודה רבה. באמת? אז זה מה שאמרתי לך שאני מאמין, שאם אתה בן אדם מסוג מסוים, אוקיי? מספיק שאתה מדרגה אחת מעליי, ואני בא להיות בסביבה שלך, אני כבר חי מציאות שמדרגה אחת למעלה. נכון. אני חושב שזה אפילו מעבר לזה. כי אני חושב שהרבה פעמים, בהרבה תחומים, במיוחד בתחום של... אתה דיברת עליו שלהרצאות שהן סביב אמונות, זהות, שינוי תפיסת מציאות וכאלה, אז הרבה פעמים מה שקורה זה שהדברים שמפרידים בין בן אדם שבמדרגה מסוימת או במדרגה אחרת, שוב בתחום הספציפי, אני לא מתנשא על אף אחד בקטע הזה, בקטעים אחרים אולי כן, אבל בקטע הזה לא. אז אם אני נמצא במדרגה מעל מישהו בתחום מסוים ובגלל זה הוא בא ללמוד ממני, אז כנראה שיש לי הרבה מחשבות, תפיסות, אמונות, הדרך שבה אני רואה את המציאות היא שונה משלו. בעצם זה שאחד, כמו שאתה אומר ממש בנוכחות שלי, אני מתנהג בצורה שתואמת את האמונות שלי, נכון? אם אני מאמין, סתם דוגמא, נגיד שהעסק בקשיים ואני מאמין שיהיה בסדר, אז אני גם מתנהג כאילו יהיה בסדר, לא מאמין ברמת מנטרות, מנטרות זה חרטה, כאילו אם אני באמת מאמין, אז אני מתנהג כאילו הכל בסדר, ואז אנשים תופסים שהכל בסדר. אז אם למשל אני מאמין שלא יודע, אנשים רוצים להקשיב לי, שהשיווק יבוא לי בקלות, ששיווק זה כיף, שלא יודע, כל מיני דברים כאלה, אז אני גם מתנהג בהתאם. עכשיו כשהם רואים שאני נהנה משיווק, יכול להיפתח להם, סתם כרעיון, שוואי, אה, שיווק יכול להיות כיף. כשהם רואים שאני אומר, מה הבעיה, כאילו, יש לי את הספק שנופל לי בזה ומי שעוזר לי בזה ומי שעוזר לי בזה, פתאום מה נפתח להם, אה אוקיי, אולי צריך לעזר באנשים אחרים, אוקיי. עכשיו, רעיונית, אני יכול להעביר להם הרצאה ולהגיד להם, תקשיבו, יש שלושה עקרונות להצלחה בעסקים, אוקיי, אתה צריך להביא את האנשים הנכונים, אתה צריך להאמין בעצמך ואתה צריך, לא יודע, תמיד לשווק, סתם, אני לא מצטט משהו, אוקיי. וזה אחלה, זה בסדר, כאילו, אבל כמו שאתה אומר, את המילים אנשים יזכרו ברמה מסוימת, וישוב אם יהיה לי כלים או ערך מאוד גבוה שם, שווה לשים את זה. אבל אם אני באמת מאמין בדברים האלה, ככל שאנשים יהיו נוכחים איתי יותר זמן, באופן טבעי אני אעביר את הדברים האלה בתת מסרים שלי, לא בכוונה, כן, זה כמו שכאילו, אם אני אהיה איתך באותו חדר, באותו אזור, 24-48 שעות רצוף, מתישהו אתה תגיד בצורה כזאת או אחרת שבבוקר השמש זורחת, כן, כאילו, אתה לא תגיד את זה כי זה מובן מאליו, אבל כאילו אתה תגיד טוב עוד מעט תהיה זריחה, וכאילו איך אתה יודע שעוד מעט שמש זורחת? כי אתה מאמין בזה, כן? אז כאילו, אתה תדבר בצורה שמביעה את האמונות שלך, והדיבור הזה משפיע. אז אני חושב שזה הדבר הבסיסי. קודם כל אני מאמין שבעצם הדיבור שלי, בעצם הקיום שלי, בעצם העברה שלי, אני נותן ערך. אז זה כבר אני מגיע לכל סיטואציה כזאת, היא רגוע, כמו שבאתי אליך לפה לפודקאסט שלך, וואי, מה בא לך היום, איזה זווית, איזה זה, כי ידעתי שלא משנה על מה אני מדבר, יש לי אמונה חזקה ומבוססת שזה ייתן מלא ערך. זה אחד. שתיים, וזה החלק הבא, כי אני לא מסתפק בזה, למרות שכאילו אפשר להסתפק בזה, אבל אני רוצה להיות מצוין, כמוך. אז אני אומר, אוקיי, מה מפריד בחיים של האנשים שאני מדבר איתם, בין איפה שהם נמצאים ולאן שהם רוצים להגיע? אוקיי? אז שוב, בפודקאסט כמו זה קצת יותר קשה לדעת, כי הוא כאילו טיפה יותר כללי ומדבר לאוכלוסיות שונות של אנשים, אבל אני מנסה לחשוב מי יתחבר לאנרגיה שלך ולמי ינסה לדמיין את האבטר, כן? ואז אני אומר, אוקיי, מה מפריד אותו מאיפה שהוא רוצה להגיע, או מאיפה שהוא נמצא, איפה שהוא רוצה להגיע? ובדרך כלל אני יכול לחשוב על כמה דברים, ואז אני מנסה להעביר בהרצאה שלי, אם אני מוכן מראש, אם כאילו הייתי מכם את זה מראש, אז הייתי מכם את זה בהרצאה ממש, ואם לא, אז כמו עכשיו, אני מנסה לחשוב על זה, ואני מנסה לדאוג שהתשובות שלי ייגעו בנקודות האלה. אני מנסה לדאוג לגעת בנקודות האלה. אז למשל, סתם דוגמה, עכשיו אני, טוב, זה קצת מטה מדי אולי, אבל כרגע אני אומר, אוקיי, הלקוחות כרגע מקשיבים לנו, הם כאילו המאזינים של הפודקאסט, כן? מי שמאזין לפודקאסט עכשיו מקשיב לנו. והוא אומר לעצמו, אוקיי, הם מדברים על כל הנושאים האלה של ההתפתחות אישית ב-NLP והשפעה, כאילו מה אני עושה עם זה, נכון? ואז אמרתי, הנה, זה מתאים לעסקים, מתאים לזה, מתאים לזה, השלמתי להם את התמונה בתוך התשובה שלי, כן? אז אני דואג לחשוב מה החוסר, זה הדבר, נקרא לזה ככה, אמרת, אתה לא חושב על השפת גוף שלך, אתה לא חושב על הפריים, אתה לא חושב על המילים, אתה לא חושב, לא חושב, לא חושב, זה נכון. על מה אני כן חושב? זו השאלה ש... או... בדיוק. זו השאלה שכשאתה רוצה לאמן מרצה לרמה הכי גבוהה, אתה צריך לאמן אותו לחשוב על מה שהוא צריך לחשוב. לא לחשוב על הטקסט, לא לחשוב על השפת גוף, לא לחשוב על הדברים האלה, לחשוב על מה. לחשוב על מה כרגע עובר בראש של הקהל, איזה פערים יש להם ואיך אני יכול להשלים אותם. אני לא מדבר על הקהל, אני מדבר על מה שעובר לו עכשיו בראש. בדיוק. מי באמת הקהל שלך? אז פה זה יותר קשה, ובגלל זה אני ממליץ להרבה מרצים שישר רוצים, כזה, אתה יודע, יש עכשיו טרנט, יש לי סרטונים באינסטגרם אז אני אמכור קורס דיגיטלי. אז כאילו סבבה, אתה יכול לעשות את זה וזה בסדר, אבל בגלל זה אני תמיד ממליץ לכולם להתחיל או בזום או פיזי, לפחות כמה זמן, כי כשאתה עושה פיזי ואתה עושה בזום ואתה מדבר, אתה רואה את הפרצוף של הבן אדם, אוקיי? וגם ככה אנשים שהם חרדת קהל וזה, אז הוא מאוד יותר כאילו אובסס על הפרצוף של הקהל ומי נסתכל עליהם, כן? אז כשאני אומר משהו ואז אני רואה בן אדם עם פרצוף מבולבל, אז מה באופן טבעי אני עושה? אז להסביר את זה אחרת, נכון? ואז אני רואה אותו עדיין עם פרצופים מבולבל, ואז אני מסביר את זה אחרת, ואז אני רואה אותו פעם עם פרצופים מבולבל, ואז אני מסביר את זה אחרת, אז אני רואה שהפרצוף שלו קלט. עכשיו אני מבין שבפעם הבאה, שבן אדם יהיה מבולבל בסיטואציה הזאת, אני אוכל להשלים לו את החלק הזה. אז זה הפוקוס של איש השפעה טוב, נכון? בטח אתה תספר, יש לך יותר לספר את זה ממני, נגיד בסיטואציה של מסע ומתן מורכב, מול לקוחות שבאים לעסקאות מאוד מאוד גדולות, שזה לא המומחיות שלי, כן? אז כאילו, אני בטוח, מזה שאני מבין תקשורות ואני מבין בן אדם, שכשאתה חושב על זה, אתה לא חושב על המספרים כל כך הרבה בראש, יש לך בראש ברור מה ירוויח לך, מה לא ירוויח לך, מה יהיה לא טוב, מה לא יהיה טוב, אתה מסתכל על הבן אדם מולך, ובכל רגע נתון אתה מנסה להבין מה עובר עליו, ואיך אני מגשר בינו לבין הלן שאני רוצה להגיע. זה מה שמי שתותח בהשפעה ובמחירות ובמסע ומתן עושה. אז אותו דבר, רק מול המונים, ומול מצלמה, זה יש כאילו את ה... צריך עוד יותר מומחיות לדעתי, כי צריך לדמיין מהצד השני. נכון. אני רוצה להגיד כמה דברים על מה שאמרת, שאחד הדברים, אני מאוד מאוד, הערך שאני מאוד אוהב דרך אגב, זה ערך שלוקח ממני דברים שאני לא צריך. לדוגמה, קודם זרקת על מנטרות, רשמתי לי פה על השולחנת מנטרות, אני מת על זה, בגלל שאישית בתחושה שלי, האמת אין לי איזה מחקר שמוכח את זה, לדעתי יש איזושהי חרטה מאוד רצינית במנטרות, כי כשאני עומד מול המראה, נגיד אני לא רוצה לדבר על שמן רזה, אבל נגיד אני שרירי ואני רוצה שיהיו לי שרירים, ואני עומד מול המראה ואומר, אני שרירי, אני שרירי, אני שרירי, לדעתי מה שהמוח ששומע זה, אני שקרן. אני שקרן. אז אני לא יודע, אז כנראה שמעתי את זה איפשהו, כי גם אתה מכיר את זה, יש את הקטע הזה פשוט שאני, סוג של מחרטט את עצמי מול המראה. אבל אז מה שאני חשבתי עליו זה שאם נגיד, דרוק יום אחד מתעורר, והוא מתעורר בגוף של מישהו שמן. בלי שרירים, כולו נפול, לא בקושר וזה גמור, והוא מסתכל במראה ואומר, זה לא אני. אני שרירי, אני זה, וכל יום בזה הוא יחזור להתאמן שלוש שעות ביום, ויעבוד על עצמו ויוכל בריא בזה, עד שהוא, הנה אני, פה התחבאתי. אני יודע את התפריט שלו, שאלה לפני איזה שנתיים, הוא יודע את התפריט שלו, וזה שלוש פעמים ביום סיבה. יש איזה משהו במנטרות שמאוד מאוד צריך לדייק. ואני באיזשהו שלב גם ניסיתי תקופת המנטרות, ואז הפסקתי את זה, והשאלה היא, לדעתי צריך להיות בראש, כשאני רוצה, האמת, להשיג כל דבר, זה נקרא what else? מה אני יכול לעשות במקום? ואם עכשיו אני עושה מנטרות, ואז לוקים מינת המנטרות, מה אני יכול לעשות במקום שהוא יותר טוב לי? אם אני עומד מול קהל, בסדר? אז אני משקיע הרבה מאוד אנרגיה בלחשוב על דברים שהם לא רלוונטיים. אז המוח שלי גם, הקפסיטי שלו, היכולת שלו. יש לי קאץ' פרייז שאומר את זה בדיוק, רוצה לשמוע? דבר אליי. קודם להוסיף אחר כך להעיף. למה דווקא ככה? מה הכוונה קודם להוסיף אחר כך להעיף? כאילו, זאת אומרת, עכשיו נגיד אני תלוי במנטרות שלי ואני רוצה לשנות את זה. עזוב, בוא ניקח דוגמה אחרת. אני אוכל מלא שוקולד. הרבה אנשים אומרים, יואו, אני לא צריך לאכול שוקולד, אסור לי לאכול שוקולד, אוקיי? ואז מה קורה? הם כל הזמן בתספוחת עם עצמם. הם מנסים לא לאכול את השוקולד, אבל אז זה רק עוד יותר סקסי, כי מה שאתה לא יכול לקבל, אתה עוד יותר רוצה. כנראה שהסיבה שמראש הם אוכלים שוקולד, זה כי זה עונה להם על איזשהו צורך, נכון? אז זה לא סתם קורה, זה עונה על איזשהו צורך. ואז אחר כך אני, שוב, אני לא אומר שאי אפשר להפסיק, אפשר, אבל זה קשה. הרבה יותר קל זה להגיד, אוקיי, מה משהו אחר שיכול לענות לי על הצורך? זה בדיוק מה שאתה אמרת, כן? ואז נגיד אני אומר, אוקיי, וואי, יכול לענות לי על הצורך, לא יודע, חטיף חלבון בטעם שוקולד שהוא כן בריא והוא דומה בטעם. אוקיי, סבבה. אז אני קודם כל מוסיף, אני לא אומר אסור לי שוקולד, פשוט מותר לי גם שוקולד וגם חטיף חלבון. קודם אני מוסיף, אחר כך אני מאיף. ואני חושב שזה נכון בהמון דברים, ובהרבה דברים זה הדרך הקלה לעשות את השינוי. אני חייב להגיד שבהתחלה לא הסכמתי איתך, אבל בסוף הסכמתי איתך. חשבתי להגיד לך כזה, במקום זה, אתה מכיר כאילו תחליף על תאיף, אבל זה לא להחליף באמת. כן, זה קודם להוסיף, כן, בהתאם לסביב. אחד הטיפים הכי טובים שקיבלתי דרך אגב לתזונה, זה תאכל מה שבא לך, אבל קודם כל אתה מגיע לכמות חלבון שלך. שמאכלי חלבון זה אחד הדברים שהכי ממלאים בעולם. אם נגיד אני צריך להגיע, אני אישית אוכל בערך 200 גרם חלבון ביום, זה בערך 800 גרם חזי אוף. בסדר? אז אם אני קודם כל דואג שאני אגיע ל-800 גרם חזי אוף, אין לי מקום לטורטית, אין לי מקום לטורטית הזאת. אין לי מקום, אני מגיע לערב, אולי אני אגיע לערב, גם אם אני אוכל איזה ג'אנק, אין לי מקום לכל זה. אז זה טיפה באמת, ואז זה יתחבר למה שאמרת. אם לדוגמה בבוקר, זה בדיוק זה אגב, זה בדיוק זה. אם לדוגמה בבוקר יש לי קטע כזה של לגלול בפלאפון, להיות מול הטלוויזיה, קודם כל עושים נעליים. יפה מאוד, כן. לא משנה, כל אחד בהתאם לסביב. כזה עוד ערך להוסיף כזה או דברים שבא לך להגיד ואתה נשאר בחוגה פורמט. תראה, המטרה שלי, בסדר? בשיחה הזאתי, כן? היא כפולה, נכון? המטרה העליונה העליונה העליונה יותר חשוב מהכל זה שמי שרואה אותי עכשיו יוצא עם הרגשה של וואו, זה עזר לי, זה הוסיף לי גל נתן לי משהו לחיים ובתקווה שחלקם ירצו עוד ואז הם ישמעו פרק שלי במקום אחר או יגחו לפודקאסט שלי או יקראו את הספר או יעבודו, לא משנה גל צחייק, חפשו בכל הפלטפורמה. וואטאבר, כן, וואטאבר אז זה כאילו הכי חשוב הדבר השני הכי חשוב זה לדאוג לך שאתה תהיה מבסוט. כפרה, כן, לא, שוב גם כי אני אוהב אותך, אבל גם כשאני מתארח אצל אנשים שאני פחות מכיר, זה עדיין אותו דבר כי כשמישהו אחר נגיד שיש לו פודקאסט רואה את הפודקאסט הזה ורואה איך אני מרים לך אז הוא אומר וואו, אני רוצה להריח את גל כדי שהוא ירים לי ככה או האנשים שעכשיו צופים בנו אם הם צופים בנו כרגע או שהם כבר אוהבים אותי ואז אני בסדר, זה לא משנה כל כך או שהם אוהבים אותך אני מראה להם שאני גם אוהב אותך יופי, יאי רפור. וואלה, גם אני אוהב אותך לא, אני אומר בסדר, אז אני אומר כאילו המטרה שלי בסוף היא לעשות טוב להם ולעשות טוב לך ואני חושב, תקשיב, אני חושב שאחד הדברים שמפרידים בין חובבן למקצוען זה אם אתה עושה רק מה שכאילו עולה לך ומה שנראה לך או שאתה עובד לפי תוכנית אוקיי? עכשיו, לכל אחד יש מקום לחופש ואני חושב שחייב לתכנן לחופש ושוב, לא באתי לפה עם איזה צ'קליסט ואני יודע מה לך להגיד, אין לי איזה דף מסרים או משהו כזה, אז כן יש לי חופש אבל עדיין, אני לא כל מחשבה שתעלה לי לראש אני אגיד, לא בגלל שאני מסתיר אותה אלא בגלל שאני רוצה לוודא שהם יצאו מרוצים והם יצאו ימי ערך מצוין, אם אני אזרוק עכשיו את כל מה שאני יודע על כל הנושאים האפשריים זה ייצא בלאגן, אתה מבין? זה כמו שעכשיו אני הולך לחדר כושר וואי, אשתי, משהו ממש חזק, רוצה? תן לנו תקשיב, לפני, וזה לכולם, כן? לפני כמה חודשים, אולי כמעט שנה ראיתי סרטון של איזה מישהו שהוא מתחום הטיפוס טיפוס זה תחביב מבחינתי, עשיתי כל מיני טיולים בחול טיפסנו על צוקים, 300 מטר דברים כאילו היסטריים ומגניבים באמת חוויה היסטרית אז יצא לי לעקוב אחרי כמה אנשים באינסטגרם שעושים טיפוס ואחד החבר'ה הוא כזה גם מטפס מאוד מאוד תותב וגם מאמן טיפוס ואז הוא אמר שבטיפוס יש שלושה סוגי מטפסים וזה רלוונטי לכל תחום שיש בו אימון הוא אומר, יש מטפסים שיש להם מאמן כלומר, מה זה אומר שיש להם מאמן? זה לא שהם שלמים למישהו הנקודה היא מה זה אומר שיש להם מאמן? שמישהו בנה להם תוכנית אימון ומישהו עוקב אחריהם שהם עושים את התוכנית אימון נכון? ומישהו כמו שאתה אומר נותן להם שיעורי בית ובודק שהם עושים את השיעורי בית ורואה שהם מתקדמים ומודד את זה והכל, אוקיי? יש אנשים שאין להם מאמן שזה אומר שהם באים לקיר טיפוס ועושים מה שנראה להם והם מטפסים אבל אין להם תוכנית ויש אנשים שמאמנים את עצמם ורוב האנשים שאין להם מאמן חושבים שהם מאמנים את עצמם אבל לא הם לא כי אם אתה תלך לחדר כושר נכון? אם אתם תלכו לחדר כושר אתם תראו שיש הבדל דרמטי בין אלה שבחדר כושר מאמנים את עצמם לבין אלה שבחדר כושר אין להם מאמן איך? לפי המבט המבולבל בין תרגיל לתרגיל נכון? יש את זה שהולך לבנץ' פרס כן? עושה אותו ואיכשהו מסיים הוא הולך לתרגיל הבא ואם יש שם מישהו הוא עומד ומחכה למה? כי יש לו תוכנית והוא הולך איתה אז שוב יכול להיות שיש לו קצת חופש בתרגיל ואם לא בא לו על זה אז הוא יעשה את זה אבל עדיין יש לו תוכנית כי זה מקצוען ויש את זה שאה טוב אולי היום נעשה לך זה אוקיי אולי היום נעשה גב אה וואו גב הולך עם יד קדמית או הולך עם יד אחורית שאלה גרועה תלוי בתוכנית שלך אוקיי? אז כאילו אותו דבר ואני חושב שכל אחד ואחת מאיתנו אם אנחנו רוצים להיות מקצוענים במשהו אנחנו צריכים להחליט האם אנחנו לוקחים מאמן או שאם אנחנו מאמנים את עצמנו זה אומר שאחד צריך שיהיה לנו מספיק ידע נכון? כאילו אני היום יכול להיות המאמן של עצמי בחדר כושר אבל כשהתחלתי בחדר כושר לא יכלתי להיות המאמן של עצמי בחדר כושר שקילאני מספיק ידע. אני צריך לצבור את הידע, לצבור את הכלים, לצבור את הידע, להבין איך דברים עובדים, נכון? כאילו, אפשר לצבור את זה היום לבד, אפשר לציין GPT ביוטיוב, אבל צריך לצבור את הידע, אי אפשר לדלג על השלב הזה. והדבר השני זה להתייחס לזה ברצינות. נכון? אני חושב שכאילו, הרבה אנשים שלהם, נגיד, בתחום האימון העסקי נגיד, או מאמנים, חושבים שהם המאמנים של עצמם בעסק. ואז אתה שואל אותם, מה המטרות שלך לרבעון? אחי, אז אתה לא מאמן את עצמך בעסק. כי אם היה לך מאמן בעסק, במפגש הראשון שלך עם המאמן, הייתם מציבים מטרות, נכון? ומה התוכנית פעולה שלך? ומה הם המדדים שלך? ואיך אתה עובד? ומה המשימות שלך לשבוע הזה או לשבוע הזה? או איך המחלקות מסודרות? אחי, אם אין לך את כל זה, אתה לא המאמן שלך בעסק, אתה פשוט עסק נטול אימון. אתה עסק נטול ניהול. רוב העצמאים חושבים שהם המנהלים של עצמם. לא, אתה פשוט עסק בלי מנהל. אתה יודע, מאוד קל. מה שאמרת חייב להאיר על זה, בגלל שיוצא לדבר עם הרבה בעלי עסקים, גם שלי מלא חברים עצמאים. וכן, ויש איזה משפט כזה, אתה יותר עובד בעסק שלך מאשר מנהל אותו, שאם בן אדם לא רואה את הרואה חשבון שלו והעורך דין שלו לפחות פעם בחודש, אין לו מושג בכלל מה קורה בעסק. אני נקרא לזה בר המזל מספיק בשביל שיהיה לי מנהל חשבונות בתוך העסק שלי. אז כל יום שאני מגיע למשרד, אני רואה את הבן אדם ואני שומע ממנו את המספרים היום בעסק. ובא לי להגיד גם מה שאמרת זה שלא תראה מתחרה בפיתוח גוף או כל מתחרה בלי מאמן. אתה רוצה להיות מקצוען, אתה רוצה להגיע לרמות הגבוהות, אתה חייב מישהו שיקח אותך לרמות הגבוהות, בגלל שגם אם אתה יודע עכשיו לבוא ביום ראשון לתת ארבע שעות אימון קוריאה, מחר לא יהיה לך כוח להתאמן. ואתה צריך שיש שם הבן אדם שיגיד לך מה אתה כן יכול, להגיד לך אתה כן יכול, יאללה סום את הפה ושע. לפעמים זה כל מה שצריך בשבילה לא לרמה הבאה הזאתי, והמאמן צריך להיות מספיק טוב, כן לפעמים אתה יודע עוברים בין מאמנים כשאתה עולה ברמות, צריך להיות מספיק טוב כדי להגיד לך מה אתה מסוגל, מה אתה לא מסוגל, כמה אתה יכול, כמה לדחוף את עצמך. זה אחד, ואני רוצה לתת לך קונטרה דווקא עם סיפור משלי. יאללה. אני אוהב NLP, אתה NLPיסט, אנחנו לא נסיים פה בלי סיפור. יאללה. אני מאוד אוהב את אפריקה, יש לי, נקרא לזה יוצא לי בגלל העבודה לטוס למדינה שנקראת זמביה, ובגבול של בין זמביה לזימבבווה, יש גשר, גשר בגובה 110 בערך מטר, ושם יש בנג'י. וכשהגעתי שם פעם ראשונה אמרתי אין מצב שאני לא עושה את הבנג'י. היו שתי קפיצות, הבנג'י זה האחרונה, שהבנג'י הכי מפחידה מכולם. לוקחים אותי שני אנשים בכפקפים וחאקי ובופיות. מביאים שתי מגבות כל אחד. אני אומר להם למה המגבות? אני עושה שלא יכבח ברגל, ועוטפים לי כל רגל עם שתי מגבות. לוקחים קאבל, עושים לי שחת, שתיים, שני סיבובים סביב הרגל, באמצע עוד שני סיבובים, ואז עם שגל סוגרים אותו. ומעמידים אותי על הקצה. אבל רגע, רגע, רגע, עשו מה קורה. אני אומר להם כמה כבר קפצו היום, אני צריך קצת ביטחון, אתה הראשון. אני לא הייתי קופץ בעד שלום. אני עומד שם, הם אומרים לי רק תצמיד חזק את הרגליים, עושה לי עולם, נותן לי כל מיני הוראות, והוא בעצמו אפילו לא כל כך יודע, אז יש מה כאילו הוא גם, קוראים לי איזה חוברת מסרים. ויש לי את הסרטון משם, וגם שלחו אותי עם גופרוש, אני מצלם, אני מחזיק ביד, ורואים את הפרצוף שלי לאורך כל הנפילה. ואני עומד שם על הקצה, ואומרים לי, יאללה מוכן, 3, 2, 1, ועושים לי רגע. לקחתי נשימה, ושאלתי את עצמי בראש, אתה באמת רוצה לקפוץ? ופשוט עלה לי קול שלא אני אמרתי, טוב שהיה כן, ואז אמרתי להם, אוקיי, עצרו אותי אחרי שבאתי לקפוץ, ועושים לי רגע, צריך לספור אחורה, לא מי שוכפת. עושים לי 3, 2, 1 בנג'י, וקפצתי ראש. כל הדבר הראשון היה פחד מטורף, עד שהקבל כזה נמתח, ואז אמרתי, אני לא הולך למות, זה מחזיק אותי, הכל טוב, גם רגל שמאל שלי, אוי, אבל נראה לי שמאל, יצאה קצת, וזה גם היה מפחיד למות, ואז הצמדתי את הרגליים חזק, והבנתי שהן נתקעות על הקבל, אם אני לא מצמיד אותן, הן לא נתקעות בקבל. ובזמן שאני הפוך שם, וחובר חוויה שבחיים שלא חוויתי, ממש נפלה לי תובנה, אז רגע אחד של תובנה, של כמה עוצמתי זה להקשיב לעצמי, ולעשות משהו ענק בלי להתחרט. אני מאמין שבשביל החיים האלה, בשביל לעמוד מול קהל, להחזיק פריים חזק, להנהיג, צריך להיות מסוגל להקשיב לכל של עצמך, גם כשאף אחד אחר לא מסכים איתך. לדעתי, אתה עברת מלא ביקורות ועדיין הקשבת על עצמך. אין ספק. לדעתי, גם אם אתה יודע, אתה לא... חייתי סיפור טירוף, יש לך אנרגיה, של לעמוד ולעשות מה שצריך, ויש לך איזושהי אופטימיות כזאת, ואני... לפני שאנחנו מסיימים את הפרק הראשון שלנו, נצא להפסקה ככה ונמשיך, אני אחליף חולצה כדי שלא יהיה קונטיניואיטי. אני רוצה להגיד שאני מאוד אהבתי את מה שאתה אומר, אני סומך על עצמי, אני חושב מה אני רוצה להעביר, הטיימר שלנו פה הולך ליפול מהשולחן, ענק. להקשיב לעצמך זה כל כך חזק שזה לדעתי אחד הדברים שדורשים את הפריים הזה. אם אני לא מסוגל להיות באנרגיה ואוטים וחיובי כשאני מקשיב לעצמי, אז כל השאר קצת מאבד את זה. אני בן אדם מאוד רציונלי, אוקיי? אז מבחינתי, כשאני מסתכל על עצמי כבאמת אופטימי וחיובי ברעון, אני חושב שכל בי שבונה דברים וזה חייב להיות ככה, אחרת כאילו זה אי אפשר. אבל אני מסתכל על זה פשוט מנקודת מבט מאוד מאוד מאוד לוגית. אוקיי? אני אומר, אוקיי, אני רוצה להגיע לשם. נגיד אני, במכללת תוצאות, זה היה, לפני זה אני רוצה, אני רוצה את התפקיד, את העבודה של ניכל, כן? אני רוצה את העבודה שלה, של המרצה הראשית שעומד בלמה. אז לא ידעתי שאני טוב או לא טוב, בסדר או לא בסדר, אבל אמרתי, אם אני אעשה את זה מספיק פעמים, בסוף אני אהיה מספיק טוב, כאילו, איבאת 80 או משהו, כאילו, לא באמת, אבל כאילו, אתה יודע, לילד בן 20 נראית איבאת 80, היא איזה בת 70 או משהו. יש לי 60 שנה להתאמן, 50 שנה, אני אגיע לשם בסוף. אז כאילו, מהנקודת מוצא הזאת, שאני לא הולך לוותר, אז בסוף זה יקרה. ואחר כך כשהתחלתי להקים את המכללה, אז אמרתי, אוקיי, באה לי חברה גדולה. די, נמאס לי להיות כאילו עצמאי מושתן, סליחה על זה. נמאס לי להיות עצמאי מושתן. אני רוצה להיות בעל חברה, אני רוצה עובדים, אני רוצה כזה להצליח, אני רוצה להשפיע על הרבה יותר אנשים, אני רוצה לעזור ביותר גדולה, אני רוצה לעשות כסף. ואז כאילו, לא ידעתי איך זה הולך לקרות. אבל ידעתי שפשוט לא משנה מה, אני פשוט לא אבטר עד שזה יקרה. אז אני חושב שיש פה איזשהו משהו שאלף אחוז מסכים איתך. אני חושב שהרבה פעמים אנשים, כשאומרים להם, כאילו, תקשיב לעצמי, שזה ברור שזה הכל הפנימי הזה, זה 100 אחוז. אבל הרבה פעמים כשאומרים את זה, מפספסים את הנקודה שלפני שאמרת לעצמך כן, בנקודה הזאת אני מבטח שמתישהו בחיים שלך, אתה קיבלת את ההחלטה שאתה רוצה לחיות חיים אמיציים, מטורפים, עם הרפתקאות, לא יודע, משהו בווריאציה של הדבר הזה, שכשאלת את עצמך בנקודה הזאת, האם אני באמת רוצה לקפוץ, החלק שלך שקיבל את ההחלטה הזאת כבר הוא החלק שענה. וכמו שכשיש משבר עם עובד, או עובד מתפטר, או קורה איזה משהו, או יש בעיות, אז החלק שלך שהחליט אני הולך להיות איש עסקים תותח, זה החלק שעונה אני אתגבר. אז צריך לדעת להגדיר לעצמי או להבין עם עצמי מהם הדברים שאני באמת רוצה. כי הרבה אנשים לא רוצים בכלל שיהיה להם חברה גדולה, או הרבה אנשים לא רוצים לחיות... הנה, אני לא רוצה לחיות חיים שאני קופץ בהיפנג'י, כן? טיפוס זה בעיניי מספיק טוב, ואני מחובר לקיר, וכאילו, מקסימום שאני נופל זה חמש מטר, וכאילו, סבבה. אוקיי? אז זה לא מתאים לי. וזה מטורף, וזה מגניב רצח, כן? אז אני חושב שכל אחד צריך לדעת להגדיר לעצמו מה הדברים שבאמת חשובים לו, ואז מתוך זה לבנות את הפריים ואת כל מה שמאמר עליו עכשיו. ענק. גל, אנחנו עכשיו נסיים את הפרק הראשון שלנו, נצא להפסקה קטנה. אני כבר רואה לאן לדעתי הפרק הבא ילך. אני רוצה לדבר איתך על הקונספט של מושלם שהופך להיות מושלם יותר. אוקיי. ולמה להגיד לבן אדם תהיה אתה, זה אחת העצות היותר גרועות שאפשר לתת לו. ואנחנו נחזור אליכם בפרק הבא. תודה רבה גל. תודה רבה.