שתי דרכים לבנות עסק מומחיות, ורוב האנשים בוחרים במסלול הלא נכון: שיחה עם מור פאר בפודקאסט גראביטי

בוא נגיד שעל הפעם הראשונה שצילמת את הקורס הדיגיטלי, בסט סלר. אותו מאמן מטפל שדיברנו עליו מקודם, שכל מה שאוהב זה להיות עם אנשים והחוזקה שלו זה ללוות, ואז חופרים לו באינטרנט, תעשה קורס דיגיטלי שמוכר 24 שעות ויהיה לך הכנסה פסיבית. הוא אומר לי כן, התחלתי עם הקורס דיגיטלי, ואז אני כזה אוקיי. קודם כל בוא שנייה נפזר את החלום. זה לא קל, שום דבר לא קל, אתה צריך לפצח את זה, לעשות את זה עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם, אבל בוא, בוא, בוא נהיה אופטימיים. בוא נגיד שעל הפעם הראשונה שצילמת את הקורס הדיגיטלי, בסט סלר. לכאורה חלום. אבל אותו מאמן מטפל שנרשם לחוג הזה בשביל לעזור לאנשים וללוות אותם, נגיד שהקורס הדיגיטלי שלו מצליח, מה הוא עושה עכשיו? איך נראה היום יום שלו? במה הוא מתעסק? שיווק ומחירות. שיווק ומחירות ואולי קצת שירות לקוחות של כאילו בעיות טכניות, נכון? לא בשביל זה נרשמת לחוג הזה. זה לא מה שאתה רוצה לעשות. כלומר השאלה שהם יכולים לקחת לעצמם, איך נראה היום יום של הבן אדם ש... כשהשיחה הזאת תסתיים, מה הדבר האחד והמרכזי שהיית רוצה שבן אדם שיש לו עסק שמבוסס על המומחיות שלו ייצא איתו? מתוך זה שאני בעצמי בניתי עסק בתחום המומחיות שהכניס כמעט 100 מיליון שקל וליוויתי בשנים האחרונות מאות אנשים עם עסקים כאלה, אני חושב שהדבר הכי חשוב שהבן אדם ייצא איתו זה ההבנה באיזה מסלול הוא עומד ללכת. יש כמה מסלולים שונים ואולי נדבר על זה, ולא פחות חשוב באיזה מסלולים הוא לא הולך. כי הבלבול הזה זה מה שיוצר את הבלבול, את השחות הדעת ואת כל מה שמונע מהאנשים האלה להתקדם ולקבל את הקהל, ההכנסות והכסף שהם רוצים. ולמי שלא מכיר אותך, קצת רקע, גל צחייק המייסד של Speak.io, סופר, מאמן ומרצה בינלאומי מבוקש בתחומים של מנהיגות, השפעה, בהתפתחות אישית, הקים את המכללה הגדולה ביותר בישראל ל-NLP, יותר מ-30 אלף לקוחות ורכש חברות בתחום הזה וגם עשה אקזיט בשופי של מיליוני שקלים. אני רוצה רגע להתאפס על מה שאמרת לגבי הנושא של המסלול. הרבה בעלי העסקים במיוחד בתחום המומחיות מרגישים שהבעיה שלהם היא שזה לא שאין להם מספיק אפשרויות, הבעיה היא המון פעמים שיש הרבה אפשרויות. השאלה היא איך הם עושים את הבחירה ומגדירים מה המסלול הנכון בשבילם. אז אני חושב שאחד הבעיות הגדולות שאנשים מפספסים או שגורמת לבלבול הזה, זה כמובן אני יכול לשים את הדברים החיצוניים, זה ההצפה בסושל מדיה, זה שידע הוא יותר נגיש מאי פעם, זה ה-AI שמחרטט אותנו בלי סוף, ויש לו תשובות טובות, הוא עושה דברים נהדרים, אני משתמש בזה המון, אבל כשאתה מבקש מנו טיפים, הוא נותן לך טיפים שהם לא בכך מתאימים לך, לעסק שלך ולסיטואציה שאתה נמצא בה, בטח לא בישראל. אבל אני חושב שהשורש של העניין זה שהם מנסים לקבל כל החלטה עסקית סוג של בוואקום. מה הכוונה? הם אומרים, אוקיי, אני צריך שיווק נגיד, או שיותר אנשים ישמעו עליי, אז אני צריך להחליט, נכון? האם אני עושה פודקאסט, אני עושה אינסטגרם, אני עושה טיק טוק, אני עושה פייסבוק, אני כותב פוסטים, מה אני עושה? והם מסתכלים על ההחלטה הזאת בוואקום. ואז יהיה להם החלטה כמו איזה מוצר אני עושה, נגיד, לא יודע, אני עושה קורס דיגיטלי, או ליווי, או סדנאות, או הרצאות, או יותר, ואז את ההחלטה הזאת הם מקבלים בנפרד. כל פעם הם מקבלים את ההחלטות בנפרד, ואז קורים שתי דברים. אחד, אין להם שום קומיטמנט לשום החלטה, אין להם שום מחויבות. והרי הדבר הכי גרוע זה אם אתה מתחיל באינסטגרם, אחרי שלושה חודשים לעבור לפייסבוק, אחרי שלושה חודשים לעבור לטיק טוק, אחרי שלושה חודשים לעבור לפודקאסט. כי שוב, יש כאלה שמצליח להם על ההתחלה, אבל זה יוצא מן הקהל שמעיד על הכלל. בדרך כלל, בשביל שמשהו יעבוד, כל סוג של דבר נדרש זמן, התמדע, לא רק בגלל שזה פשוט דורש זמן, אלא בגלל שאתה צריך להשתפר, לפתח את המאמנויות שנדרשות. אז אחד זה הבעיה של המחויבות, שבגלל שקיבלתי את ההחלטה הזאת בוואקום, אז כאילו אני לא מרגיש מחויב אליה, אוקיי, אז אני אעבור, לא נורא, ואז אני נשאר בעצם, וזה הדבר הכי כואב לדעתי, שיש את החודשים הראשונים של העסק, שמצד אחד הם מאוד מרגשים, מצד שני הם הכי קשים והכי פחות מתגמלים, ויש אנשים שתקועים שלוש שנים, חמש שנים ועשר שנים, בשלב של תחילת העסק. ואז הם חושבים שזה מה שזה אומר להיות עצמאי. זה מה שזה אומר להתחיל להקים עסק, זה לא חייב להיות ככה כל הזמן. והדבר השני שקורה חוץ מזה שהם לא מחויבים, זה שהם עושים מיקסים שלא עובדים טוב ביחד. אני אתן לך דוגמה מתחילת הקריירה שלי, עשיתי דבר שהיום לא כל כך קיים, שזה לכתוב מאמרים בבלוג, כן? כאילו הרעיון של וידאו גם לא היה כל כך חזק אז, אבל, כי לפני 15 שנה, אבל גם כאילו פשוט זה היה נראה לי מפחיד בטירוף, וכאילו אין סיכוי שאני אעשה את זה, ילד ביישן והכול. אז פשוט כתבתי מאמרים באתר של עצמי, ופרסמתי אותם בכל מיני מקומות, וניסיתי כאילו לקבל תנועה. והמטרה שלי הייתה לעשות סדנאות. ומה שקלטתי זה שכל פעם אנשים כתבו לי, מתי אתה מוציא ספר, מתי אתה מוציא ספר, מתי אתה מוציא ספר, מתי אתה מוציא ספר, מתי אתה מוציא ספר. אז אמרתי, וואו, אנשים אוהבים אותי, אנשים אוהבים את המאמרים שלי, רוצים לקנות ממני משהו, אני מפרסם סדנאף, אף אחד לא בא. כי שוב, האם אפשר לכתוב כל כך טוב, ושיהיה לך כל כך הרבה קהל מבלוג כדי שיגיעו להרצאות? ברור שזה אפשרי. אבל זה לא עולה חלק, זה לא עובד חלק. ולכן צריך לחשוב על הדברים האלה כאיזשהו מסלול, כמשהו שאני הולך לעשות, ושהכל יהיה חלק מהסטרטגיה. זה גם חוסך את הבלבול, זה גם חוסך את הזיגזגים, ובסוף הדברים יכולים לעבוד הרבה יותר טוב. מדהים. אז יש פה כמה דברים, קודם כל הוואקום הזה. איך אני מייצר מצב שבו אני כבר לא פועל בוואקום. וואקום אני מניח שאתה מתכוון לאסטרטגיה אחת סדורה ומסלול אחד ברור שאתה הולך איתו בכל המובנים. זה אומר הצעה ומודל עסקי, איזה אבטר אני עובד איתו, איזה קהל יעד אני עובד איתו, וזה אומר באיזה תחום ונישה אני כמובן מתעסק בה וכן הלאה. כן, אז כל הדברים האלה הם המיקרו ובעסקים בתחום מומחיות, בטח בהתחלה, זה בסדר שהדברים האלה ישתנו קצת. כי זה מאוד מאוד מאוד קשה לקלוע מראש בול. שוב, אם זה הפעם השלישית שלך שאתה עושה את זה, מיילה, נגיד שאפשר, ואנחנו דיברנו מקודם על כמה דוגמאות של אנשים שעושים את זה, אבל בטח אם זה הפעם הראשונה כנראה אתה לא תפגע בול. אבל מה שאני כן חושב שכן כדאי לדעת, וזה כאילו אולי הבסיס, זה מה הכיוון הכללי והמסלול הכללי שלך. אני אתן דוגמה. יש לי לקוח שהוא דוקטור לפיזיקה ועל נשאת חשמל, הוא עובד באחד התעשיות הביטחוניות בישראל, לא משנה, והוא מרצה באחת האוניברסיטאות, לא משנה. והוא רוצה להרצות יותר. עכשיו הוא בא אליי ואמר לי, אוקיי, אם אני רוצה להרצות יותר אני צריך להתחיל לעשות סרטונים לאינסטגרם, נכון? אה, לא. כאילו, שוב, לא שזה יזיק לו, לא שזה יפגע בו, לא שזה יערוץ לו את החיים, אבל בכיוון הכללי שהוא הולך להרצות בו, הוא לא הולך להעביר עכשיו הרצאות, אתה יודע, בבית ציוני אמריקה ל-400 איש ושכל אחד ישלם כרטיס של 40 שקל, זה לא הכיוון. הכיוון זה של מה שהוא רוצה לעשות, זה לדבר על מתודות ניהוליות בתוך חברות הייטק וכל מיני דברים כאלה. אז אם זה הכיוון הכללי שלו, גם אם אני עדיין לא בדיוק יודע מה האבטאר, גם אם אני עדיין לא בדיוק יודע על מה ההרצאה, גם אם אני עדיין לא בדיוק יודע האם זה יהיה הרצאה של שעה או סדנה או ליווי מנהלים או מה בדיוק יהיה הסל מוצרים, אני מבין את הכיוון הכללי ואני מבין שהבן אדם הזה, מה שיביא אותו לשם, זה לא יהיה להתפוצץ בסושל מדיה. זה יהיה אולי איזשהו אתר אינטרנט מסודר שאפשר להסתכל עליו, זה יהיה אולי איזה פרופיל עם דין, שוב, אם הוא יהיה חזק וויראלי אז זה מצוין, אבל גם אם לא, זה צריך לראות פחות נורמלי, והוא צריך לעבוד על הנטוורקינג שלו עם ה-20 אנשים הספציפיים האלה שהזמינו אותו, כדי לוודא שהם יהיו האנשים שבאמת יביאו אותו להדרכות האלה, והוא יכול לעשות 40-50 אלף שקל בחודש לצורך העניין במסלול הזה ככה, בלי אינטרנט כבד כזה של סושל מדיה. אז מצד שני, אם יש דוגמה אחרת, לקוחה שלי מקסימה מאוד השרון, ואני אומר מאוד השרון כי אנחנו גרים מאוד השרון, לא יודע, כאילו אני גרתי את הגר. וכזה מנחת הורים, אוקיי? ובתור מנחת הורים, כאילו אין לה מה לעשות בלינקטין. ואם יהיה לה נטוורקינג, אם מנהלות בחברות, שוב, הכל יכול להצליח איכשהו, כן? אני תמיד אומר, יש תמיד את היוצאים מן הכלל, אבל זה פשוט לא יעזור לה. היא צריכה להגיע לאנשים שמקבלים את ההחלטות האלה, גם אם היא שוב לא יודעת בדיוק מה המוצר ומה זה, צריך רק כיוון הכללי. אז זה כן רלוונטי להבין איפה הקהל שלי נמצא, ובהתאם לאיפה שהוא נמצא ואיפה שהוא חי את חייו. נכון, אבל צודק אלף אחוז, אני מסכים איתך. אני פשוט חושב שהרבה פעמים כשאנחנו משתמשים במילה אבטר או כל המילים האלה שהן נכונות, חצי מהאנשים שמקשיבים לנו עכשיו יכולים לחשוב שהם צריכים כזה לדעת, רגע, אמיר, זה הייתה הכיסא, זה דוקטור. הוא צריך לדעת כאילו לאיזה בן אדם בארגון הוא רוצה להגיע ולאיזה ארגון בדיוק, וזה נכון, כאילו זה יהפך את השיווק שלו לרמה הכי גבוהה שיש. אבל אני אומר, גם אם הוא עדיין לא יודע את זה, הוא עדיין יודע שבאופן כללי זה בעלי תפקידים בחברות מסוימות, אז הוא כבר יודע את הכיוון הכללי שלהן הוא הולך. גם אם הוא לא יודע בדיוק מי האבטאר. היא לא יודעת אם היא עדיין, והיא יכולת שהיא אפילו מתלבטת בין להגיע למטבגרים להורים שלהם, אוקיי? או באיזה זווית בדיוק, או אם הם בני 14 או בני 16, אם זה רק בנות או בנות ובנים, יש לי את הלבטויות. זאת אומרת, האבטאר עדיין לא נעול, אבל עדיין יש את הכיוון הכללי ואפשר להתחיל. ואז מה זה אומר להתחיל? מה מבחינתך למישהי כזאת, נגיד מדריכת הורים עכשיו, מה הצעדים הראשונים? יפה, אז בכיוונים האלה אני נוטה להגיד שיש שני מסלולים מרכזיים של עסקים ומומחיות, אוקיי? הראשון זה המסלול היזמי, והשני זה מה שנקרא לו מסלול הטאלנט, אוקיי? מסלול היזמי זה מה שלדע, אני עשיתי במחירת תוצאות, אתה חסרוב האנשים חשופים עליו דרך האינסטגרם, שזה אנשים שהם לא באמת רק מומחים, הם מומחים, מפיקים, אנשי שיווק, אנשי מחירות, והם בונים את כל העסק סביב עצמם. האנשים האלה, נגיד אם היא בוחרת במסלול הזה, זה אומר שאולי היא תעשה, נגיד אם היא רוצה לעשות סדנה, כן? כאילו רעיונית, אז היא צריכה להזכיר אולם או מקום, נכון? היא צריכה לסדר דפי נחיתה וקמפיין כלשהו, נכון? אז... אז זה איך שהעסק הזה בגדול נראה. מזה להתחיל אבל? לא, לא. אני מבין לאן העסק הזה אמור להגיע. אז אם העסק הזה אמור להגיע לשם, אז אוקיי, אז איך הייתי מתחיל נגיד? שוב, תלוי בחוזקות שלה, תלוי מה היא אוהבת, תלוי זה, זה כן יש פה עטמות אישיות. אבל עדיין בגדול היא תצטרך כנראה איזושהי רשת חברתית או איזושהי פלטפורמת הפצה כלשהי, שהיא תוכל להגיע אליו דרכו לאנשים החדשים. אני כן ממליץ לבחור משהו שבא לי יותר בטבעיות ואני יותר אוהב אותו ויותר טוב בו, ופחות לרדוף אחרי טרנדים בקטע הזה. היא תצטרך כנראה איזשהו פלטפורמה שבו היא שומרת קשר על הלקוחות, בין איזה קבוצת וואטסאפ, רשימת תפוצה, סטורי, כן? כל אחד עושה את זה בצורה אחרת, אבל היא תצטרך איזשהו מסלול מאוד מאוד ספציפי, שיגרום ללקוחות האלה מספיק לאהוב אותם ומספיק לסמוך עליה, כדי שבהמשך שהיא תזמין אותם לסדנאי מקנו. מצד שני, אם הולכת על מסלול הטלנט, שזה בעצם מסלול שאומר משהו אחר, הוא אומר, לא, לא, לא, אני לא נרשמתי לחוג הזה. אני כאילו למדתי אימון כדי להיות מאמן, אני למדתי הנחיית הורים כדי להיות מנחה הורים, אני למדתי, לא יודע, דוקטור בפיזיקה כדי להיות דוקטור בפיזיקה. אני לא רוצה את כל הביזנס הזה, אני רוצה לעשות את זה. ואז זה אומר שבעצם היא צריכה שמישהו אחר או גוף אחר או גורם אחר יהיה המפיק, המשווק, המארגן, ואתה, אתה, אתה, אתה. ואיכשהו העסקים האלה בדרך כלל נראים שונה, אוקיי? זה יכול להיות שיש, נגיד לשלומית, שישה בתי ספר שהיא עובדת איתם, יש לה גפן נגיד, והיא מקבלת איקס מאות שקלים לשעת הרצאה, והיא מעבירה כל מיני תהליכים בתוך הבתי ספר האלה דרך גפן, ואולי בעירייה יש לה כמה קשרים, אז עושים כזה הרצאה שלה בספרייה העירונית או משהו כזה, ומתוך זה הם מגיעים לאנשים גם לקליניקה הפרטית, אוקיי? אם היא הולכת לשם, שוב, אני לא רוצה להגיד שאינסטגרם זה מיותר, אבל בוא נגיד זה, אתה אוהב את הביטוי פרטו, כאילו זה כל כך רחוק מהפרטו, כי דוגמה פשוטה, אני לא מומחה אינסטגרם לצורך העניין, אבל עדיין, כאילו, יש לי איזה 15 או 14 אלף עוקבים, אני אפילו לא סגור, אוקיי? כמות הרצאות שהגיעו אליי בסגנון הזה של טלנט, כן? של כאילו הזמינו אותי להרצאות וטה-טה-טה, מתוך האינסטגרם זה אולי 3 ב-5 שנים. זה כלום, זה אפס, ועדיין מגיעים אליי הרבה הרבה יותר מפלטפורמות אחרות, כי יש כאילו פלטפורמות שמתאימות לכל הסוג, ודברים שיותר מתאימים לכל הסוג. מדהים, אני יכול להגיד לך על עצמי בהקשר הזה, שהתחום הוא הכי יותר מרכזי שאני נכנסתי איתו לעולם הזה, זה מחירות. ואחד הדברים הראשונים שקרו, וזה כאילו מעניין רגע לנתח איתך את הדבר הזה, צאתי ב-2018 או משהו כזה עם איזשהו מדריך לטיפול בהתנגדויות, בסדר? מדריך שקראתי לו Aikido לטיפול בהתנגדויות, התחלתי לפרסם אותו. אנשים, הגרביטציה של הדבר הזה, בערך 2,500 אנשים נרשמו למדריך הזה, מתוך זה מנהלים מסוימים לקחו את המדריך הזה והתחילו להראות לצוותים שלהם. ממש פותחים את הבוקר, לוחצים פליי, מפעילים את הסרטונים ודברים כאלה, ומפה אותו מנהל שראה גם את ההשפעה החיובית על הצוות, פתאום חיפש את המספר שלי, את הפרטים שלי, מרים אליי טלפון ואומר לי שומע, אני מנהל בחברת ביטוח מסוימת, בא לך לבוא לעשות פה הרצאה? דיברתי כבר עם המנהלת הדרכות כאן. כלומר, אתה עושה איזשהו משהו שהוא בא לערך החוצה כלפי השוק, שהוא פותר איזושהי בעיה שנותן מענה פרקטי אבל אמיתי, תכף ניגע במקום של המוצר, וזה מייצר הדים ופעולות מזוויות אחרות. ואני יכול להגיד לך שהיום רוב מוחלט של חברות וארגונים שמזמינות אותי להרצאות, זה פלאוזן, זה לא ראיתי פוסט שלך או ראיתי איזה פרסום שלך או משהו כזה, זה פשוט מנהל שאהבה... כי המודל שאתה עובד בו, המסלול זה המסלול של הטלנט. אם אני אכנס בך במלכאות, לא באמת כי אתה עושה עבודה ממש טובה, אבל כאילו אני זוכר שהייתה לך תקופה שלך כמו איזה משפח שיווק כזה, שאחרי הייקידו זה היה לך איזה מועדון... נכון, היה בעבר נכון. עכשיו, למה הגיוני שסגרת את זה? למרות שלכאורה זה הצליח, כאילו זאת אומרת, אנשים נרשמו לזה והכניס לך כסף, זה היה אחלה, כאילו זאת אומרת, אם מישהו אחר שרק מתחיל את הדרך היה לו דבר כזה, זה כאילו שם אותו בפוזיציה מדהימה לעומת להתחיל. נכון. כי זה מהלך של המסלול היזמי, ואז נוצר לך מתח, כי מצד אחד יש משהו שמושך אותך לכאן, מצד שני יש משהו שמושך אותך לכאן, הדבר הזה דורש מלא פעולות שזה לא דורש אותם. ואז שוב, אם היית עכשיו וורקוהוליק שרוצה לעבוד 14 שעות ביום, אז היית יכול לעשות את שתיהם, אבל אני מכיר אותך, אתה רוצה להיות עם הבנות שלך, אתה רוצה להיות בבית, אתה רוצה לחיות חיים יותר זה, אז זה פשוט לא הגיוני להחזיק שתי עסקים, כי זה מה שזה, למרות שזה אותו שם, אותו מותג, אותו הכל, זה ברמה מסוימת סוג של שתי עסקים. בטח כשזה מצליח, כי כשזה מצליח יש סביבה יותר עבודה. אז אם נסתכל על העסק שלך כדוגמה, לא יודע, לא דיברנו על זה, אבל אני מנחש מתוך זה שאני מכיר את הסוגים האלה של עסקים, שיש לך בטח איזה בין שלוש לשבע גג לקוחות די גדולים, שמזמינים ממך הרצאות בעשרות אלפי שקלים בשנה באופן די קבוע. פלוס מזדמנים, נכון? זה בערך איך שזה נראה? פחות או יותר שם, וזה בעיקר חברות בשכן מסוים שמאפשרות הדבר הזה. כן, ברור, ברור. כן, כי חברה קטנה לא יכולה להזמין כל כך הרבה. בדיוק. ברור. אז אם העסק הזה, זה המצב שאנחנו שואפים להגיע אליו, נכון? כאילו עסק שהוא, בין המומחה, המהיר הזה, שואף להיות בנעליך, מבחינה הזאת. אז אתה בא ואתה אומר לי, תקשיב גל, כאילו כן, בהתחלה מדריך ההיקידו שלי היה מגניב, ואנשים הגיעו, זה כאילו ההיקידו בא דרך הצד של הביזנס הזה, אז המהיר זה, פשוט, הרבה פעמים ככה, אף פעם זה לא כזה 100% טרילי וזה. צריך לפעול. אבל רעיונית, מה אתה אומר לי היום? גל, אבל בתכלס, תכלס, תכלס, תכלס, תכלס, תכלס, רוב הלקוחות שלי, זה פלא אוזן. פלא אוזן זה אמירה מתעתעת. מעניין. כי זה נשמע לדעתי קצת פסיבי, אני הייתי קורא לזה נטוורקינג. כי בתכלס, מה שקורה זה, שזה לא שבאת, הלכת, העברת, הרצאה, מחירות, אני מנחש, כן? תגיד לי אם אני טועה. לא הלכת, העברת הרצאה על מחירות, ואז יום למחרת פשוט היא סיפרה לחברות שלה, מנהלות משאבי אנוש במקומות אחרים, והביאו אותך. לא. אלא, כנראה, אתה דיברת איתה, פירגנת לה, עשית איתה שיחות, עשית כל מיני דברים, ביקשת אולי המלצות, עשית... היכולת לתקשר, להשפיע, ולהיות במערכת יחסים ארוכת טווח עם אנשים, זה חד משמעית אירוע מרכזי בדבר הזה. כן, אתה רוצה לשמוע משהו מטורף? בעולמות האימון, טיפול, כל המקצועות האלה, רוב האנשים, תשאל אותם, מה אתה? איש של אנשים או איש שיווק? הם יגידו, אני איש של אנשים. במה אתה יותר טוב? סמולטוק, להעביר מסר ב-30 שניות, או שיחות עומק במערכות יחסים לאורך זמן. רובם, בתחום האימון טיפול, כולם יגידו, אני בצד הזה, אני כאילו, מאלה שאוהבים מערכות יחסים ולאורך זמן, ואז מה קורה? האינסטגרם גורם להם לפתוח עסקי הזמין. שזה, שוב, הכל אפשר, ומכוון להסתדר וזה וזה, אבל זה דורש מהם להיות משהו שהם לא, ולפתח חוזקות שאין להם, אל מול אם הם היו פשוט, שוב, אני לא אומר פשוט, זה גם קשה, כן? אבל אם הם היו לוקחים לחוזקות שלהם, הם היו צריכים לעשות משהו שהוא יותר דומה נגיד לזה, שזה כאילו לדבר קצת עם אנשים, לפתח מערכות יחסים לאורך זמן, ללוות קבוצות לאורך זמן, לתת ערך מאוד מאוד משמעותי, זה המרכז של מה שגורם לערך הזה להצליח. אתה פותח לי ארבעה טאבים עכשיו בראש? אם אתה היית עושה שיווק, כאילו במודל העסקי הנוכחי, עושה שיווק מדהים, ומקדם את עצמך בצורה מדהימה, וההרצאות שלך היו 80 מ-100, לא היית מגיע לנקודה הזאת, ואני חותם לך על זה. ההרצאות שלך וההדרכות שאתה נותן חייבות להיות לפחות, לפחות 95 מ-100. למה? כי זה מה שהופך את הדבר הזה לעובד, כי זה אחרת, שוב, הרצאה גרועה, לא מדברים איתך יותר. הרצאה טובה, אומרים לך תודה, משלמים לך עם חיוך, ולא פוגשים אותך יותר. נכון. רק אם אתה עושה משהו שהוא מעל ומעבר יותר טוב, יזמינו אותך שוב. וזה איך שהשוק הזה עובד. אגב, תסתכל על כל אנשי האינסטגרם, מה הם עושים? ובינר, פגישה, עולים עליך, מוכרים לך מוצר יקר, ואז לך ת... לא יש לך מילה. לך תפס אותם. לא אכפת לי לך, כי אתה לקוח חד פעמי מבחינתי. זאת אומרת, יש פה דינמיקה מאוד שונה. אבל יש פה עוד נקודה, גם הבן אדם הזה וגם אני, לצורך העניין בתפיסה, יש פה את המקום של בי-טו-בי, בתפיסה הסקלות, והצד השני זה בי-טו-סי. כלומר, לקוח קצה, ואני יכול להגיד שגם פה בישראל, וזה גם, יש לנו כמה טאבים פה שנפתחים לי, אבל פה בישראל, כדי להצליח משמעותית, בצד הזה, היזמי, אני עושה את הצד הזה כי סימנת פה בשולחן, הצד הזה היזמי יותר, זה למכור בתפיסה משהו להמונים, להעממות אנשים. ניתן דוגמאות, אפשר לתת הרבה מאוד דוגמאות, השקעות להצלנים, עולמות של משהו שהוא מאוד מאוד רחב, פונה להרבה מאוד אנשים, ואז אפשר להצליח מאוד בתפיסה, אם עלית על משהו שיווקי נורא חזק. היה פה בן יאבץ, הוא אמר לגבי הדבר הזה, יש לך את הפורפיז, נכון? יש לך פורפיז, ואז הוא אומר, בסוף כבן אדם, יש לך את המומחיות, בסוף המוצר שלך זה אתה, זה הזמן שלך, ויש את המקום, ויש את הפרייס וכן הלאה, הפרייס אתה לא רוצה לשחק, אתה לא רוצה להיות הכי זול, אבל יש לך פלייס, ויש לך את הפרומושיה, נכון? את השיווק עצמו, ואז הוא אומר, זה הדבר היחיד שנשכה. כלומר, אם אתה נורא נורא חזק בשיווק, במרחב הזה, אתה תצליח. נכון. בביטו-סי, בתפיסה. אין ספק. שוב, אני רק אשים כזה כוכבית, אני מסכים איתך אלפחות, אני רק אשים כוכבית קטנה על המילה ההצלחה, כי באמת בשביל להגיע למצב שאתה עושה, לא יודע, 200, 300, 400 אלף שקל בחודש, אז כאילו, בטח בישראל זה די נעול רק למסלול היזמי, יש בודדים במסלול אותם שיכולים להגיע למספרים כאלה, ובדרך כלל גם זה בעסקאות מורכבות. אגב, בארצות הברית זה לא ככה, בארצות הברית אפשר להגיע למספרים האלה, אבל אפשר לדבר על זה אחר כך אם אתה רוצה, אבל זה הכיוון, זה חייב להיות שם. אבל אני חושב שרוב האנשים, שאני לפחות מדבר איתם או פוגש אותם, אם היו יכולים לעבוד בעסק מומחיות שלהם, ולעשות 30, 40, 50 אלף, עבור הרבה אנשים, .לא היית אומר פרינהף, היית אומר זה אפילו גם שבת חלור .אז כן, צריך להיות משווק סבבה כדי לעשות את זה גם בצד היזמי וגם בצד היותר טלנטים כזה, אבל בשתיים זה מאוד מאוד פרקטי להגיע לשם, גם בלי להיות איזה מגה כוכב על .שוב, כאילו, כן .כי אתה לקחת דווקא את הצד היותר יזמי כשאנחנו אומרים על זה .נכון .המקום שלך והמקום, וגם המספרים, גם המקום, גם ההשפעה, גם כמות הלקוחות, כל הדבר הזה בא ממקום שלקחת את הנתיבה יותר יזמית .נכון, נכון .כי אני ממש אוהב שיווק, אני ממש אוהב את זה .אז יפה .כי אני מוצא, כי איך שאני מסכל על זה, אני אומר אני אוהב לתת ערך גיים וקטן למלא אנשים ואני אוהב אינטראקציות קצרות עם אנשים, אז הדבר הזה הוא נעים לי ונוח לי וכיף לי, אז זה מתאים לי, אבל זה לא אומר שזה מתאים לכולם .אז מה שאנחנו אומרים פה בסוף משנה רגע תפיסה בצורה משמעותית לגבי איך שאנשים תופסים עסקי מומחיות באופן כללי .אני מסתכל רגע על האדם הסביר, האדם המטפל, היועץ המאמן, וואטאבר, שהעסק שלו מבוסס על המומחיות שלו, והוא מסתכל עלינו עכשיו ואומר .תשמע, יכול להיות שאני לא צריך להיות איזה חיית אינסטגרם ולהיות כל היום בסטורי ולטעת כל דקה מהחיים שלי ולהראות את הילדים שלי ווואטאבר ועדיין כן להגיע למצב שיש לי עסק שהוא מבוסס על המומחיות שלי .עוד כלי שאני מלמד, שמעניין אותי איך אתה תחשוב על זה, איפה אתה תשימת עצמך .אני אומר, אתה יכול להסתכל על פירמידה .לא מוכרים פה סכם, כן .הפירמידה הפוכה, באקצה הקודקוד למטה יש את רחל, מי זו רחל? רחל היא עובדת סוציאלית בסדרות, עושה את קלינית, מה היא עושה? יש לה במצב הטוב, שלא היה צריכותי עושה את שלושים ארבעים לקוחות, כאילו במירכאות לקוחות, כאילו אנשים שהיא עוזרת להם, אבל כשהיא עוזרת להם, היא עוזרת להם .כשהיא עוזרת למישהו, היא יודעת שהילדים שלה עליהם בעיה בבית ספר, אז היא מטפלת עם המנהל בית ספר והיא מעבירה אותו כיתה, והיא יודעת שאם הסבא היה בבית חולים, אז יכולת שהם צריכים איזה עזרה עם מקאבי, או לא יודע, וואטאבר .והעומק התערבות שלה בחיים של הלקוח זה משהו שכאילו אני לא חושב ששום עסק עושה, כן, כאילו ברמה העסקית, אבל אנחנו מכירים, מדברים יותר על השפעה מאשר על ביזנס, אוקיי, אז היא הקודקוד, למה היא כאילו בקודקוד? כי היא נוגעת במעט מעט מעט מעט מאוד אנשים, אבל הנגיעה שלה עם אותם אנשים היא עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה, הכי עמוקה שיש, אוקיי? הקצה העליון של הפירמידה זה נגיד ייציון אחד, שוב לא גבוה נמוך, פשוט כאילו מספרים, כן? הקצה העליון זה נגיד ביאונסה או קריסטיאנו רונלדו, אוקיי? הם משפיעים על מיליארדי אנשים או מאות מיליונים, נכון? והם משפיעים, אי אפשר להגיד, יש אנשים שיגידו לך, תשמע אחי כל השבוע דיכאון, אני רק מחכה לראות את רונלדו להוריד קצת לחץ, נכון? כאילו מסי, בסדר? כאילו ראלית, ביאונסה זה כאילו וואי אתה לא יודע, זה בעיה לי תקופה קשה של פרידה ושמעתי אותה והשירים שלה חיזקו אותי, כן? אז היא נוגעת בכאילו טריליארד אנשים, אבל כן, היא לא מכירה אותם, היא כאילו שמה שיר בספוטיפיי והם שומעים אותו, כן? אז אני חושב שיש, ונגיד טוני רובינס הזהוי נגיד ב-70, כן? כאילו הוא באמת נוגע לעומק, אז כל אחד צריך, שיש לו עסק של מומחיות, אחד הדברים שמאוד מאוד מועילים, זה לקרוא את עצמי איפה אני רוצה להיות על הסקאלה הזאת איפה מתאים לי, אז רוב האנשים שהם בתחומי מומחיות הם לא מאה, נכון? כאילו זה יותר קטע של בידור, והם לא אחד, הם לא באמת רוצים להיות בתוך הבאה, יש לי לקוחה אחת שהיא ממש שם, היא כמנחת הורים בציבור הדתי לאומי כזה והיא ממש נכנסת לבתים שלהם ומסתכלת, אז היא לא אחד, היא לא עובדת סוציאלית, אבל היא נגיד עשר, כן? אז אתה רוצה לדעת איפה אתה פחות או יותר רוצה להיות על הסקאלה הזאת בין 0 ל-100, ואז לפי זה אתה יודע האם יותר מתאים ללכת בדרך כזאת או בדרך כזאת, הדברים האלה נותנים לך מצפן, כן? כן, זה כאילו אני רוצה לעבוד אחד על אחד ולעומק, אני רוצה לעבוד בקבוצות קטנות אולי, אני רוצה לעמוד על במות גדולות, אני רוצה להיות קורס דיגיטלי אוטומטי שאני לא שומע על הלקוח בחיים כלומר יש פה הרבה מרחב של העדפה אישית והמון פעמים יש כאלה שאומרים לך מה כדאי לך לעשות, אני חסן אינסטגרם וכולם צועקים עליך מה צריך לעשות שזה חרטה, כי שוב אם ניתן דוגמה את הקטע של אותו מאמן מטפל שדיברנו עליו מקודם שכל מה שאוהב זה להיות עם אנשים והחוזקה שלו זה ללוות ואז חופרים לו באינטרנט תעשה קורס דיגיטלי שמוכר 24 שעות ויהיה לך נכנסה פסיבית או וואנטו מני כי לא עושים כל אחד, עזוב, לא קורס דיגיטלי אני לוקח את זה לקצה, ואז הוא אומר לי כן התחלתי לבנות קורס דיגיטלי ואז אני כזה אוקיי, קודם כל בוא שנייה נפזר את החלום, זה לא קל, שום דבר לא קל אתה תצטרך לפצח את זה ולעשות את זה עוד פעם ועוד פעם אבל בוא נהיה אופטימי בוא נגיד שעל הפעם הראשונה שצילמת את הקורס הדיגיטלי בסט סלר. כן? לכאורה חלום. אבל אותו מאמן מטפל שנרשם לחוג הזה בשביל לעזור לאנשים וללוות אותם, נגיד שהקורס הדיגיטלי שלו מצליח, מה הוא עושה עכשיו? איך נראה היום יום שלו? במה הוא מתעסק? רק שיווק ומחירות. שיווק ומחירות, שיווק ומחירות ואולי קצת שירות לקוחות של בעיות טכניות, נכון? לא בשביל זה נרשמת לחוג הזה. זה לא מה שאתה רוצה לעשות. כלומר השאלה שהם יכולים לקחת לעצמם, שמי שרואה את זה עכשיו יכול לקחת לעצמו, זה איך נראה היום יום של הבן אדם ש... כן, ברור, כי תחשוב על זה ככה, בקורס הדיגיטלי הזה, נגיד שמוכרות אותו ב-500 שקל, סתם אני ממציא, והוא רוצה לעשות 20 אלף שקל. אז הוא צריך למכור כמה 500, זה 2, כאילו 20 לקוחות כל חודש לפחות. אין מצב שהוא אפילו מדבר איתם, כאילו, ויהיה לו הוצאות פרסום, אז הוא כנראה צריך להוציא יותר. מצד שני, אם הוא עושה איזו תוכנית ליווי שעולה 6,000, או 5,000 או 7,000, הוא מוכר את זה ל-3-4 אנשים, כמה יחס אישי הוא יכול לתת להם? אז כאילו, יש פה... ואיך נראה היום יום שלו? היום יום שלו יהיה לעזור להם. ווואלה, אם בקורס הדיגיטלי מישהו צריך אקסטרה עזרה ממני, והוא שילם 200 שקל, אז בסדר, אני בהתחלת הדרך, אני אעשה איתו פגישה ויעזור לו וזה. אבל כשזה יהיה 50 פגישות, באיזשהו זמן אני אגיד, אני לא יכול לעשות פגישות בקורס דיגיטלי ב-200 שקל, כש-100 שקל הולך בכלל למרק צוקרברג, נכון? אז אני אפילו לא יכול לעזור גם אם אני רוצה. בין אף שאני אין לי 7,000 שקל על, לא יודע, קורס וקבוצה וכמה פגישות, והוא צריך עוד עזרה. אני לא יכול לעזור לו עוד שעתיים? בטח שאני יכול לעזור לו עוד שעתיים. וזה תואם את האופי של אנשים מסוימים. שוב, יש לי חברים ולקוחות מפה ומפה, אבל אתה צריך לדעת איפה אתה. מדהים. מה זה מבחינתך מותג אישי של בן אדם שהוא מומחה? אתה יודע, יותר על דברים Personal Brand, מותג אישי, כל הדבר הזה. אני חושב שלמותג אישי יש שתי חלקים, ששוב, היום בגלל שכולנו, כולל אותי, נמצאים באינסטגרם כל הזמן, אז אנחנו מאוד המוח שלנו נשטף לכיוון אחד, נכון? בגלל שאנחנו באינסטגרם אנחנו כל הזמן חושבים, אה, צריך מלא עוקבים. בגלל שאנחנו באינסטגרם אנחנו כל הזמן חושבים על הצד היזמי של ההסכם המומחיות. כי זה מה שאנחנו רואים שם. אז בגלל זה מותג אישי יכול להתאפס כדבר שהוא נמדד רק ברוחב. כמה עוקבים יש לי? כמה אנשים מכירים אותי? כמה אנשים שמרו עליי? לא יודע, כל הדברים האלה. ואין ספק שזה דבר משמעותי וחשוב. אבל אני חושב שיש לא מעט אנשים שהם מומחים, שהרוחב הזה גם קצת מאיים עליהם ומפחיד אותם. כאילו יש בזה משהו שהם אפילו מונע מהם לעשות את זה. כי הם אומרים לעצמם, רגע, מה אני אלך ברחוב ואנשים יזהו אותי? יש פה איזה מחיר לשלם. יש אנשים שזה כאילו, כן, הלוואי, הלוואי שיזהו אותי ברחוב. אבל יש אנשים שלא. הדבר השני זה העומק של המותג האישי שלי. כאילו, לכאורה יש אנשים שהם עושים 50, 60, 70, 80 אלף, 40 אלף, מה שקורה, מהרצאות וסדנאות ותהליכים בתוך חברות, בתוך ארגונים. ואין סיכוי בעולם שמישהו ברחוב יזהה אותם. כי הם עובדים עם חברות גדולות. המנהלי תחום המקצועי שלהם, בנישה שלהם, בעולם שלהם, הם סלאבס מטורפים. אבל מחוץ לכנס השנתי של הדבר הזה, אף אחד לא מכיר אותם אף פעם. כי המותג האישי שלהם לא נשען על רוחב, הוא נשען על עומק. ואחד הדברים שאני חושב שהרבה אנשים מפספסים, אם כבר דיברנו על, אמרתי בהתחלה שאחד הדברים העצובים, זה שבן אדם יש לו עסק המון שנים, אבל הוא עדיין נשאר בשלב של ההתחלה, ואז הוא כל הזמן סובל. כי הוא כל פעם עובר משהו, ואז הוא נשאר בשלב הקשה הזה, שהוא הכי קשה ולא מתגמל, אבל אנחנו נשארים בו לאורך זמן, וזה החיים שלנו. אז אני חושב שבצורה דומה, קורה עם מותג אישי. כי כשאני לא משקיע באופן קבוע, במותג האישי שלי, שנייה, נגיד מה אני מתכוון בזה, אז אני בעצם משאיר את עצמי כל הזמן, בעולם שקשה לי ולהתקדם, וקשה לי למכור, וקשה לי למגנט את הלקוחות שלי. יפה, הגרוויטציה הזאת, כן. אז כל אחד חייב להבין, אני חושב ככה, שיש איזושהי מידה של השקעה, שהוא צריך לעשות במותג האישי שלו בצורה קבועה. אז אם אני... דוגמאות, בבקשה. אז אם אני מבין שאני בעולם היזמי יותר, ולי נגיד יש פודקסט, אז אני יודע שאני בשנה צריך להתארח בכמה פודקסטים של אנשים אחרים. כי זה, אחד אני שם את זה באתר שלי, ורואים שיש לי כזה 50 מקומות שהתרעיינתי בהם, אז זה מותג. דבר שני, האנשים פוגשים אותי במקומות אחרים, אני משתדל גם להתארח אצל אנשים תותחים, כשהשם שלי נדבק לשם שלהם, זה עושה לי טוב. נכון? כי אנשים, שוב, אנשים שמכירים אותך, מור, סליחה שאני מרחל, כן? אבל אני לא מכיר בן אדם אחד שיכול לחשוב עליך משהו רע, וכולם רק תופסים ממך ואומרים איזה תותח, אז כשאני יושב איתך, משהו בעילה הפוזיטיבית הזאת נדבק אליי. אבל אני דואג, כשאני מתראיין, משתדל, לא תמיד אפשר ב-100%, כי גם לפעמים אי אפשר לדעת, אבל לשים את עצמי ליד אנשים טובים, שזה נתפס טוב, ואז יש לי את הדבר הזה שאני משקיע בו באופן קבוע, זו דוגמה אחת. אם אתם אנשי אינסטגרם, אז כן, אז לוודא שאתם כל הזמן מעלים סרטונים לאינסטגרם ועושים פעולות כאלה ואחרות, פעם בכמה זמן לעשות מעומן, לא משנה, כל אחד תלוי בעסק שהוא צבא, אז זו דוגמה אחת לרוחב בפעולות של מיתוג אישי. אבל אני חושב שלא פחות חשוב זה לעשות פעולות עומק. למשל, אני יוצאתי ספר, לכאורה פעולה עסקית מיותרת, כאילו סליחה, יהודה ניבו... אני זוכר שנסעת למלון לכתוב, וזה מה שעשיתי. יהודה ניבו הוא חבר טוב שלי, הוא יסד את ספרי הניב, זו הוצאה לאור גדולה שגם הוציאה את רוב הספרים של המומחים. אז שלא יכעס עליי, אבל כאילו עסקית כלכלית, זה עסקה גרועה, כאילו זה, שוב אם אתה כותב לעצמך במיוחד, עדיף אבל להוציא עוד 40 אלף שקל ולשלם ספר צללים, אבל כאילו בגדול, אני כתבתי בעצמי כי אני אוהב לכתוב מלא שעות, מלא זמן, בסוף מכרתי לא מעט ספרים, אבל עדיין, אתה יודע, מה שנשאר לך מכל מחירה של ספר זה, בוא נגיד... ספר זה לא בשביל למכור את הספר, זה כלכלי בטוח לא. אבל מהצד השני, זה עוד פעולה כזאת שמחזקת את העומק של המותג שלי. ואגב, הספר הביא לי יותר הרצאות מהאינסטגרם. וואלה. אוקיי? למה? כי אנשים מחפשים, זה מנהיגות משהו בגוגל, לא יודעים, מוצאים את הספר הזה באתר של ההוצאה על ההורו או משהו כזה. מנהיגות בטישרט אגב חבר'ה, נשמע זה. ספר כזה. נשים לינק פה למטה. ספר טוב, ספר טוב. כן, נשים לינק. אז אני אומר, אז אני אומר, זה למשל פעולה שהיא מקדמת את המותג האישי. עכשיו, איפה אנשים טועים? כמו באינסטגרם. באינסטגרם, בן אדם יגיד, אה, אני צריך תוכן? הבן אדם ההדיות, כן, לא אידיות, כאילו לא מבין, לא מודע, אין לו טענה. אז אני אגיד, טוב, העליתי סרטון, אולי שיפר, אבל ב-0.00001 נקודות, אוקיי? כדי שהדבר הזה יקרה, אתה צריך לעשות, לא יודע, 300 סרטונים, אוקיי? אז אי אפשר לעשות 300 סרטונים בלי לעשות סרטון אחד, אז הסרטון כן חשוב. אבל מה שיותר חשוב זה ההתמדה והיצירה של זה לאורך הזמן. כלומר, העניין פה זה הדברים... אז האם הייתי חייב להוציא ספר? תשובה, לא. אבל אני צריך במיינדסט של כל שנה, ככה אני מלמד את הלקוחות שלי שהם הולכים בכיוון של הטאלנטים, כל שנה, או כל חצי שנה, או כל כמה זמן, לעשות פעולה שהיא מחזקת את העומק של המותג שלי. אז דוגמה, אני הופעתי בתוכנית בוקר בטלוויזיה. עכשיו, שוב, בעלי עסקים שונאים את התוכניות בוקר האלה, למה? כי הם עוקסים אותם. לא, גם אתה יודע, שילמת כסף וכן הלאה. כן, לא משנה, מה העוקץ? כן, בדיוק, אומרים לך, תשלם 5,000 שקל, יהיה לך חשיפה בבוקר וזה. זה כמות האנשי מחירות של הדברים האלה שהתקשרו אליי כדי למכור את הדבר הזה, זו עוד הפעם, זה... אבל 3,000 קצת, הייתה לך 3,000. אז אוקיי, בסדר, אתה לא הייתה תקציב, אחי, התחלנו את הדרך. יש הרבה פעולות אגב שהן ככה, שאם אתה עושה אותן חלש מדי, אין להם את ה... כן, אין להם שום... אנשים עושים ממומן ב-1,000 שקל, אז אל תעשה ממומן. זה הכסף, תקנה פרחים לאשתך. כן. כאילו אמיתי. אז אני אומר, אז שוב, האם התוכנית בוקר הזאת תתשנה לך את החיים ואת העסק? תשובה, לא. כמו סרטון אחד באינסטגרם. אבל אם אתה 10 שנים עושה את מה שאתה עושה, ואף פעם לא היית בטלוויזיה, הכי מוזר. אתה מבין? אז אתה צריך לחשוב איך אני ב-10 שנים, או בעוד 10 שנים, בהנחה שאתה רואה את עצמך בקריירה הזאת פחות או יותר, שוב, לא בדיוק, לא בהכרח אותה נישה, אבל אתה יודע, בכיוון הכללי הזה בשנים הקרובות, תוך 10 שנים יש שתי אפיקים. אפיק אחד, לא השקעת בדבר הזה. כי כל פעם ה-5,000 שקל היה להם בזבוז, אני מסכים. כל פעם זה בזבוז, תמיד זה בזבוז. אבל אפיק אחד, זה שבאותו חסר שנים, בזבזת 50 או 60 אלף שקל פחות, 10 שנים בעסק שלך זה פשוט אתה לא רואה את זה, קנית קפה... שמת לב? אוקיי? והם חכו כלום מזה. אופציה שנייה זה שבעוד עשר שנים היית שלוש פעמים בטלוויזיה, הופעת בשבע עיתונים הדיגיטליים, אתה יודע, כלכליסט, דה מרקר, כל אלה, התראיינת בכל מיני מקומות, יש לך ספר, עשית, לא יודע, זכית באיזה פרס, היית באיזה תחרות, היית באיזה כנס עולמי והצטלמת עם איזה מנטור. בסוף זה הכיבור עם השם שלך. בעשר שנים אתה צובר את ה... סמכות. כן, יש תמיד, נכון שאנשים עושים מצגת, אז יש את השייקף הראשון הזה או השני, שזה כזה מי אני, ואז יש שם כזה מלא תמונות וזה, נכון. זה קצת יותר אנטגוניזם אם עושים את זה לא נכון, אבל אם עושים את זה נכון זה בסדר. מה שמסתכלים זה, וואו. ואז אנשים אומרים, וואו, איזה תותח, הוא איך יש לו את כל הדברים האלה, ובדרך כלל זה לא עובד ככה. שוב, יש כאלה שבאים, אני מכיר כאלה, באו, הבינו שזה הביזנס, הביאו 300 אלף שקל מהבית, קנו את הכל בחצי שנה, וצמו את עצמם שם בטופ ישר, ואפשר לעשות את זה. אבל רוב האנשים, הם פשוט עושים את זה במשך עשר שנים. היה לי לפני כמה שבועות מישהו שהגיע אליי להרצאה, והוא אומר לי ככה, תקשיב, אני הייתי מעביר הרצאות, עושה 20-30 אלף שקל, לא עשיר, אבל בסדר. 14, 14 שנה אני חושב שאמר לי, הייתי מעביר הרצאות. בשנה האחרונה, אחת ה-HRיות התקדמה לתפקיד בכיר יותר, אז היא לא מתעסקת עם זה יותר, אחת האנשים שהייתה בקשר, אחת החליטה לפרוש להיות מטפלת NLP, לא רוצה לעבוד יותר בעיתק, ועוד איזה אחת נעלמה, פתאום אין לי הרצאות. עכשיו אני בא ואני פונה לגופים חדשים, שלא עשיתי את זה 14 שנה, ומסתכלים עליי כמו מתחיל. עכשיו טוב, רגע. מה עשית? התראיינת בתקשורת, הוצאת את הספר, עשית, לא יודע, סרטוני יוטיוב, עשית משהו? לא, לא הייתי צריך, היה לי לקוחות. הבנת? אז זה התפיסה שאנשים מפספיסים במותג אישי. מה שאתה מתאר פה זה בעצם חשיבה בתפיסה, בהסתכלות, ממעוף הציפור, טווח ארוך. לא לחשוב רגע על החור שבגוש, אבל להסתכל תמיד על, כמובן שיש את השוטף, את העסקאות, את החודשית, אתה מה צריך לקרות עכשיו, אבל תמיד תמיד להיות כבעל עסק, זומעות, לאן אני הולך, איזה פעולות לאורך זמן עם התמדה, יביאו אותי בשאיפה, בסבירות גבוהה יותר, למקום שליו אני רוצה להגיע. כי שוב, המון פעולות, אם אתה תעשה אותן בעוצמה, אני מודה לזה כרגע בכסף, כמובן שאתה יכול לבנות את זה בכסף, אבל לבנות את זה בזמן, אבל כאילו, כמה פעולות עסקיות יש, שאתה תשלם עליהן חמשת אלפים שקל, וישנו לך את העסק. כמעט ואין. כאילו שוב, במצבים מסוימים אולי כן, אבל ברוב המצבים לא. מצד שני, וזה הקטע, כשאתה מנסה משהו בחמשת אלפים שקל, אתה setting yourself up to lose. תחשוב, אני אתן לך דוגמה פשוטה של לקוחות נגיד, שעושים וייבינרים, כאילו תחשוב הרצאה בזום, ואז אחר כך מנסים למכור קורס. אז תחשוב שנגיד אתה שם לעצמך תקציב בראש של שלושת אלפים שקל. עשית הוויבינר אחד, הוא לא עובד, Game Over. נכון, ולא רק זה. עשית הוויבינר אחד, או שתיים נגיד, שבכל אחד מהם היה 15 אנשים. אז החוויה שלך היא מוזרה. גם אם הוויבינר עבד, יכול להיות שאתה לא יודע כי בסטטיסטיקה נפלת. אני עשיתי השנה אני חושב 30 וויבינרים. ואני טוב בזה. אני חושב באמת יש את השאייה, ויש עוד כמה אנשים שתופס מהם בקצה של זה. אני חושב שאני מהטובים בארץ בזה. היה לי איזה שתיים עם 0 מחירות. היה לי. והיה לי איזה ארבע עם פיצוץ מטורף, כאילו לא פרופורציונלי. בסוף זה מקבל איזשהו ממוצע סביר. אבל כשאתה בהתחלה, ואתה שם קצת כסף, אתה לא נותן לעצמך אפילו לראות את הממוצע. סטיות תקן כל כך גדולות, הדברים כל כך בלגן, ואז מה אתה יוצא עם הרגשה? שלא הצלחתי. או שזה לא עובד. לא עובד או לא עובד לי. לא עובד, לא הצלחתי, לא משנה. ואז מה אתה עושה? מסתגר לכמה חודשים, מבין שאתה חייב לעשות עוד משהו. והבעיה היא זה שאתה חמשת אלפים שקל הבאים, ואתה שם על משהו אחר. כן? ואז זה הנחת הלמידה, ואת הרציפות מהדבר הזה. אם עכשיו אתה תבוא ותגיד, ואני אומר את זה המון פעמים ללקוחות שלי, שבצד היזמי דווקא, בצד של הטאלנט לעשות 20-30 אלף, זה מאוד מאוד ריאלי. כצעד ראשון בדרך לצמיחה. זה לא קל, צריך לעשות טוב, יש שלבים, אבל זה מאוד ריאלי. בצד היזמי זה בערך המספר הכי קשה בעולם. למה? כי כדי לעשות 20-30 אלף שקל, אין לך תקציב לכלום. הרבה פעמים אני אומר להם, יותר קל שתחליטו שאתם רוצים להביא 60 אלף, נגיד, סתם אני זורק מספר, לא חייב להיות מדויק, תלוי בעסק, תלוי בזה, ותקדימו שיש לכם 20 אלף שקל תקציב פרסום. עכשיו פתאום זה משנה את כל התפיסה. כי בן אדם שאומר, אני רוצה להרוויח או להכניס, עזוב שנייה, רוב העסקים בכלל לא מביאים את ההבדל בין רווח למחזור, אבל נגיד, אני רוצה להכניס 20 אלף שקל, אז הם עכשיו בראש של איך אני מקושש עשרה לקוחות ב-2000, מאוד קשה. אם מצד שני אומר לך, אוקיי, ואם יש לך 20 אלף שקל תקציב פרסום, אתה תביא 40 לקוחות? יש דברים שלעשות אותם חלש לא מביא את התוצאה, וצריך להחליט, שוב, אני לא שופט אף אחד ומי שלא רוצה לעשות את זה ומפחד או רוצה דרך אחרת או לעשות, בסדר, אבל יש המון דברים שאם אתה לא עושה אותם עם לפחות עוצמה או עצימות מסוימת, אין להם טעם. זה כמו, שוב, לעשות סרטון באינסטגרם פעם בחודש. שוב, יהיה מישהו אחד בהיסטוריה שעשה את זה בדיוק ככה והצליח, אבל ברוב המקרים זה לא עובד. זה אנשי סטטיסטיקה. הרבה, אחד מהדברים שאנשים לא מבינים לגבי מרקטינג, במיוחד בצד כמובן של הזמי, זה שהמשחק בשיווק הוא טסטים לאורך זמן. אני יכול להגיד בתור מי שראה הרבה מאוד משפחים, תהליכים של חברות שונות ומגוונות מאחורי הקלעים, ובמיוחד חברות גם בעולמות שעשו וובינארים, האופן שבו הם עושים את זה זה פותחים אקסל. אקסל גדול. וכל וובינאר בודקים את הדאטה על החצי אחוז רגע, מה קרה? כמה אנשים נרשמו? כמה אנשים בסופו של דבר הגיעו? כמה אנשים בסופו של דבר נשארו עד הסוף עד ההצעה? כמה אנשים בהצעה באמת אמירו? כמה אחרי זה בפולאפים הצוות מחירות הצליח לדבר איתם? ואת זה הם עושים, אני אומר לך, אקסלים עם מאות שורות. כשבעשרות הראשונות יכול להיות, והמון פעמים ראיתי את זה קורה, וואלה זה לא עובד, לא עובד. אבל הם יצאו לעצמם מרווח נשימה מספיק גדול בהתחלה, כמה שיותר גדול ומשמעותי, כדי שיוכלו להיות עם אורך רוח כדי לפצח את הדבר הזה. וכאילו ככה עושים את זה, אם הולכים למקום של האזמי. וזה נקודה סופר חשובה, אני חושב שאף אחד לא מדבר על זה כמו שאתה מדבר על זה, ככה בהקשרים האלה ובמשמעויות של זה, ואנשים צריכים לשאול את עצמם. אז יוצא של האדם הסביר, בוא נחשוב על אדם, אתה יודע, לא מישהו שחפש עכשיו לעשות את ה... לא יודע, אני אלך רגע בכוונה למחזורים בשביל הקלות והפשוט, את המאות אלפים, מיליונים להגיע לאזורים האלה, כמו שהם בסופו של דבר אתה הגעת גם עם המכללה וכן הלאה. רוב האנשים, האדם הסביר, עדיף ללכת למסלול הזה של הטאלנט, כמו שאתה מתאר אותו. אני חושב שיש המון, בוא נגיד ככה, אני לא רוצה להכליל, אבל יש המון אנשים שזה עדיף להם. והסיבה שהם לא עושים את זה היא אך ורק... רעש. כי הם לא שמעו על זה בכלל. כי הם לא הבינו שהדבר הזה קיים או אפשרי. אני משחק איתם, אני מציק להם לפעמים בהלכות ובשירוף שאני עושה, אני אומר להם, כי מה החוויה של האדם הזה שרוצה לעשות את זה? איפה הוא פוגש את העולם הזה של המסלול טאלנט הזה? הוא פוגש אותו בזה שהוא נמצא באיזו ארוחת ערב משפחתית או באיזה אירוע כזה של העירייה או משהו, ואז הוא פוגש איזה מישהי שעובד באיזה חברה, והוא אומר, אה, אתה מאמן? אתה עושה את זה? וואי, זה מעניין, אולי נביא הרצאה, אולי משהו כזה, מדברים איתם, וב-99% מהמקרים מה שקורה זה שזה מתמוסס. ואז הם כאילו אומרים, אוקיי, הדבר הזה הוא קיים, אבל הוא לא באמת אמיתי, הוא לא באמת אפשרי. גם אם הם איכשהו פגשו את זה, הם פגשו את זה ככה. ואז אני מסביר להם שכשאתה עובר לעולם אחר, אתה חייב להבין את החוקים שלו. ואני משחק איתם על זה משחק, כן? אני אומר להם, בוא נתרגע ככה, אני לא רוצה להכליל, אבל יש המון אנשים שזה עדיף להם. אתה יש לך קשרים נגיד בחברת ביטוח גדולה, סבבה? אוקיי. ואתה חבר שלי, אתה אוהב אותי, יופי, מצוין. עד עכשיו הכל אמת. כאילו, אפילו בדרך כלל אני לא מציע להם ומשקר, כאילו, בשל המשחק, עכשיו אנחנו חופשים את זה. ונגיד שאני רוצה לעבוד כאיש מחירות בחברת ביטוח. ואני מתקשר אליך. לך שלום, מרום השלומך, אני לא יודע אם אתה יודע, אני מחפש עבודה, נראה לי שיש לי יכולות במחירות, אתה יכול לחבר אותי לחברת ביטוח X, כדי שאני אוכל לעבוד שם במחירות. אל תענה לי שנייה. נגיד שאתה רוצה לעזור לי. מה תהיה השאלה או הבקשה הכי צפויה, ושיש לה הכי הרבה סיכוי שאתה הולך לענות לי, כמו אלילים, תחשוב כמו שג'י פי טי שתמיד מביא את התשובה הכי סבירה סטטיסטית, מה התשובה הכי סבירה סטטיסטית? כנראה מה הניסיון וההרקע שלך? לא, נגיד שאתה סבבה, אתה רוצה לעזור לי. אוקיי. מה, תשאל אותי, תבקש ממני, מה יהיה הצעד הבא? תביקור אותך? מעולה. נכון? תביקור אותך. עכשיו... שאלו גם השאלה הראשונה, זה בדיוק זה. כאילו, מה הניסיון וההרקע שלך? אוקיי, תביקור אתכם, צריך להעביר אותם. מעולה. אז בעולם השכירים זה כולם ברור, גם מי שלא שכיר מבין את מה שאתה אומר עכשיו. עכשיו נגיד שאתה אוהב אותי והכל וסבבה וכן, אבל אני עונה לך ככה. כן, אני אכין משהו ואני אשלח לך, כן, כן, אני אכין משהו ואני אשלח לך, סבבה? עובר ארבעה ימים ואני שולח לך קובץ JPEG עם התמונה שלי ושכתוב שם סיפור חיים שלי. מה קורה לנכונות שלך לעזור לי? היא יורדת דרמטית. היא יורדת דרמטית. ועכשיו בבן אדם שאתה הכי אוהב בכדור הארץ, אז יש מצב שאתה עזור לי או תגיד לי. אבל אם פגשת אותי באיזה אירוע חברתי או שאני חבר של חבר או משהו כזה, אתה פשוט תגיד לי בסדר? זהו, גם זה קורה הרבה הדברים האלה, הבקשות האלה, גם מה שאתה מתאר זה קורה הרבה הבקשות האלה, ושומעת תחבר אותי למישהו ששוב לכל אינטראקציה עם כל בן אדם יש קונטנט ויש קונטקסט. אני יכול לבוא עכשיו למישהו ולהגיד לו, שומעת לאיזושהי מנהלת הדרכות, שומעת יש מישהו שהוא רוצה לבוא לעשות הרצאה באיזו חברה ואני צריך כאילו לחבר, יש דברים שהם מורכבים ואתם צריכים להפוך את הדבר הזה למינימום חיכוך, לכמה שתרקב. כן, לא, לא זה, עכשיו גם אם עכשיו אתה רוצה לעזור לי ואתה תגיד לי תקשיב זה צריך לראות אחרת, שברוב המקרים אתה לא תעשה את זה, אתה פשוט תענהן ותמסמס, כי שוב כי הקשר שלך איתם גם חשוב לך ואתה לא רוצה להביא להם ליצן, גם ליצן שאתה אוהב הוא עדיין ליצן, הוא עדיין יכול לפגוע בך, נכון? וזה בדיוק מה שקורה לאנשים, אם קורות חיים זה נשמע מגוחך וזה נשמע מצחיק כשאני אומר את זה ככה, אבל זה בדיוק מה שקורה, נכון? כי כשאומרים לך אתה רוצה להעביר הרצאה, אז יאללה שלח לי משהו כתוב, כי זה כאילו מפתיע אותך, כאילו לא ציפית, זה הבעיה, הבעיה המהותית זה אפילו לא שאין לך את זה עכשיו. זה המוכנות שלך. זה כאילו אתה אומר, אם הבן אדם הזה רציני ובאמת רוצה לעבוד איפשהו, אני מצפה ממנו שיבין שבשביל העבודה צריך קורות חיים ושהוא יעשה איזה מחקר בסיסי כדי להבין איך קורות חיים אמורים לראות ולשלוח לי מסמך בפורמט נכון בצורה נכונה ובמשהו נכון, כן? כאילו לא צריך פה, וזה הקטע, זה לא צריך להיות מסמך גאוני, נכון? הוא לא חייב להיות מושלם, אפילו מעבר לזה הייתי אומר, אם ההמלצה מספיק חמה והקשר מספיק טוב, זה יעבוד איניווי, הקורות חיים אפילו אף אחד לא יעבור עליהם יותר מדי, אבל עדיין הם חייבים להיות שם ועדיין הם חייבים להיות בצורה מסוימת, כי אם זה לא יקרה זה פשוט מאבד את ההבנה שלך וזה מה שאנשים עושים. ולבעל עסק. כן, זה בדיוק, אז אני אומר, אותו דבר, אם עכשיו אני אומר לך אותה נותן חברת ביטוח, היי מור מה קורה? אני יודע שיש לך קשרים איתם, אני יודע שאתה עושה הרצאות על מחירות, חשבתי שאתה יודע אני עושה הרצאות על מנהיגות, חשבתי אולי תחבר אותי ונבדוק אם יש אפשרות לדבר כזה, אוקיי? הדבר הראשון שאני אגיד לך זה. קודם כל זה יותר מורכב, אבל כי זה כבר יותר מורכב. זה יותר מורכב כי יש שם, עוד פעם, נעלות רכש, תקציבים, לא חשוב. לא, לא, לא, לא בגלל זה דווקא. לא, לא, לא, לא בגלל זה, לא בגלל זה, לא בגלל זה. בגלל שאתה אומר לעצמך, אני גם רוצה להעביר את ההרצאות על מנהיגות, אז פחות כיף לך להמליץ עליי. בבסיס, יותר עדיף לי, אם אני רוצה להגיע לאותה חברת ביטוח, לפנות למישהו שכיר בחברה הזאתי, גם אם הוא בתפקיד מאפן לא קשור כל כך, יהיה לו יותר קל לחבר אותי מאשר לך הרבה פעמים. שוב, אני ואתה חברים טובים אז כנראה היית עוזר לי, אבל בגדול, גדול, גדול, גדול, גדול, ברוב המקרים אני אעדיף לפנות למישהו שכיר בחברה. אגב, שלרוב האנשים יש גם ככה יותר חברים שכירים בחברות מאשר אנשים. אנשים לא מבינים כמה כוח יש לבן אדם השכיר שאתה מכיר בתוך הארגון. ושהוא דוחף אותך למעלה. כן, לגמרי. אבל שוב, הוא עדיין לוקח איזשהו סיכון כשהוא ממליץ עליך. נכון. ולכן אני חייב להיות מוכן. אז אני חייב שיהיה לי את הצעת מחיר המסודרת, הקטלוג המסודר, סרטון בסיס שיש. יש כל מיני דברים שאני צריך שיהיה לי בצורה מאורגנת, בצורה מסודרת, כי אני חייב לצפות שיבקשו את זה ממני. עכשיו שוב, אם זה יותר טוב זה עדיף, אם זה פחות טוב זה לא נורא, כי הקשר בדרך כלל זה מה שמייצר את ההבדל. אבל אני חייב לבוא מוכן. ושוב, בגלל שאנשים כל הזמן הלוך חזור כזה, אז הם פעם עושים וייבינר ופעם עושים אתגר, ואז הם לוקחים את התוכן של האתגר ושמים בו וייבינר, אבל לא ככה עושים וייבינר. ואז שהם לוקחים את הדף נחיטה של הוויבינר ושולחים לבן אדם בחברה, שאתה צריך לחבר אותם להרצאה, אז כאילו אין להם אף פעם את מה שמותאם לתהליך שהם הולכים בו. כי הם כל הזמן משנים את הדברים שלהם, במקום להגיד אוקיי, אני רוצה להגיע לבתי ספר, אז אני צריך להכין מסמכים שאיכשה המנהלות בתי ספר יגידו לקבל אותם. זה אומר שבמסמך למעלה כתוב את המספר גפן, אם לא כתוב את המספר גפן היא פשוט הרבה פעמים מסננת את זה, כי היא אומרת למה שאני יוציא כסף מתקציבים אחרים של בית הספר כשיש לי תקציב גפן שאני יכולה להוציא רק על הדברים האלה. למשל, בחברה וארגון אני חייב שיהיה לי את הדברים שיש שם, הפרטי הקשר צריכים להיות בצורה מסודרת, צריך להיות לי מחירון, אם אין לי מחירון, שוב אפשר להסתדר גם בלי, אתה בטח תשלח לחברה בלי המחירון, עדיין יקחו אותך בגלל ההקשרים, אבל בן אדם שעכשיו נכנס למקום חדש, אם אין מחירון, קשה. אז כאילו אני צריך לדעת איך הדבר הזה צריך לראות ואני צריך לדעת להבין איזה משחק אני משחק ולמצאת את עצמי כמקצוען בתוך המשחק הזה. אבל אני חושב שאחד המטבעות הכי משמעותיים שיש שם בעסקים ובכלל בעולם, וזה קטע כי זה עושה פיווט, אם אתה רוצה לדבר על זה, זה אמון. אמון, אמון, אמון, אמון. כמה טראסט יש לי בך, בזה שתספקי את התוצאה, בסבירות שבה התוצאה שאני אקבל ממך היא התוצאה שאני מצפה לה או רוצה. עבורי, עבור העסק, עבור הצוות, עבור החברה, עבור הארגון, וכל מה שאתה עושה שיכול לשבור את האמון בדרך, אתה חייב לתקן. נכון. וכל דבר שיכול לחזק את האמון בך, בין אם זה תוכן, בין אם זה הצעת המחיר שלך, בין אם זה האתר שלך, בין אם זה ההתקביות שלך בלהוציא את התכנים ולהוציא את הדברים, בין אם זה הספר שכתבת שבונה את האמון בך, צריך להשקיע בו. ואני חושב שגם היום, ותרף גם ניגע בזה, מעניין לי לשמוע את הדעה שלך גם בנוגע לבינה מלאכותית, כי המון, היום יש הרבה מאוד אנשים שיש להם טרסט הולך וגדל, בבינה מלאכותית מאשר באנשים. אגב, ויבלנו אחר, אם מדבר על זה הרבה עכשיו בתקופה הזאת. שזה פיבוט שהולך למקום של, הבן אדם יעדיף את האלגוריתם על האנשים. כן, אני אגיד לך מה אני חושב. אני חושב שקודם כל אני משתמש הרבה. אני באנם טכנולוגי במהות שלו, שהסטארט-אפ, הכל שם מבוסס איי-איי והכל. אז מעולה. אני חושב ששאלה מנחה שאני משתדל לשאול את עצמי, ולפעמים אני גם נופל בזה, אז האם מה שאני יוצר עכשיו, אני סבבה עם זה שהוא יהיה בינוני? תסביר. אוקיי? כי בינה מלאכותית בסופו של דבר מייצרת דברים בינוניים. אוקיי? אז אם אני לוקח את העסק של הטאלנט, הצעת מחיר שלי, האם זה סבבה לי שהיא תהיה בינונית? לפי פעם מה שדיברנו עכשיו, כן. נכון? אז אם אני בונה הצעת מחיר עם בינה מלאכותית, שוב בהנחה שאני יודע לחווין אותה לעשות דברים נכונים, אם אני בונה אותה בינונית, זה בסדר, נכון? כי בסוף זה לא מה שיקבע אם יסגר או לא. אז סבבה, אפשר להשתמש ב-AI. האם התוכן באתר שלי יהיה בינוני? האם אני שלם עם זה? אוקיי? אז שוב, אם זה אתר שהוא תדמיתי, הוא לא אמור, הוא לא אי-קומרס או משהו, הוא אמור רק סך הכל ששוב, עוד סיבה שאנשים, יש את החוויה הזאת שהם באים לעשות עסקה ואז זה מתמסמס להם, שהם לא חושבים עליה, זה שחיפשו את השם שלכם בגוגל, לא ראו כלום. כאילו, כן? בסיקס. אז חייב שבגלל זה אתר וכל זה, בגלל זה אני אומר, כל הדברים שכל המשווקים, היזמים אומרים שלא כדאי לעשות, את חלקם כן כדאי לעשות. למשל אתר אינטרנט, סרטון תדמית. סרטון תדמית זה דבר גרוע לאינסטגרם, יקבל 0 חשיפות, אבל לשים אותו באתר שלך ושמנהל את משאבי אנוש רואה, זה מצוין. אז אני אומר, זה דברים שהם, נגיד, התוכן באתר שלי יכול להיות בינוני, לא יקרה כלום. אז בדברים האלה אחלה, אפשר להשתמש ב-AI והכל בסדר. בוא ניקח דוגמה אחרת. מה אמרתי על ההרצאות? מה דיברנו על ההרצאות? שמעתי על הדרכות שלך. אמרנו, אם ההדרכה שלך מקבלת ציון 70 לא מזמינים אותך שוב. אתה, שוב לדעתי, לא יכול להרשות לעצמך לבנות הרצאה עם AI. כי הרצאה שמקבלת ציון 70, אתה לא מוזמן שוב. אז ה-AI בעיניי נותן לנו חופש כי הוא אומר, מור צ'וק. עזוב את התוכן של האתר, עזוב את הצעת מחיר וכל הדברים האלה תהיה אלה עם AI. אתה רוצה תגובות אוטומטיות בוואטסאפ, אתה רוצה... אתה יכול כל הדברים האלה אוטומטית, הכל בסדר. בעסק טלנט מוצלח כמו שלך, את ההדרכות אתה בונה ואת הקשר האישי עם המנהלים אתה ממשיך לתחזק ידנית, בלי צ'טבוטים ובלי עניינים אתה בונה. למה? כי זה שתי הדברים שאתה חייב לקבל בין ציון 95 כדי שהעסק יצליח. אותו דבר, כל החבר'ה של האינסטגרם והיזמי אינסטגרם וכל הדבר הזה וזה. אם הם ייתנו לבינה מלאכותית לעשות להם את הסרטונים, העסק שלהם ימות. בגלל שהסרטונים שלהם חייבים להיות 95 ומעלה כדי להמשיך לתחזק את מה שהם עושים. נס דיילי, הייתי בכנס שלו בבנקוק לפני כמה זמן והוא דיבר על זה שיש לו ערוצים שלמים חדשים, מקבילים לנס דיילי זה אחד האינפלואנצרים הכי גדולים בעולם שעושה סרטונים קצרים ומיליארדי צפיות וטלטה והוא בנה על הבסיס של זה חברת שיווק נגיד בשביל הקונטקסט של שם אנשים אז אני אומר, הוא בנה ערוצים שלמים נפרדים ש100% סרטוני איי איי שוב בצורה חכמה, לפי הסגנון שלו, לפי ההוקים של הסטוריטלינג שלו לפי אותם דברים בדיוק רק כשהכל מיוצר באיי איי והעובדה היא שגם הבן אדם הזה שהולך אול אין על איי איי בערוץ שלו המרכזי שזה המרכז של הכסף שלו עדיין משקיע מאות אלפי שקלים או דולרים בפרודקשן אמיתי של לטוס למדינות אחרות ולשים את הפרצוף שלו בפרונט אמיתי, לא עם איי ג'ן עם עורך וידאו אמיתיים שאורחים את הוידאו בצורה מדויקת עם סטוריטלינג עם סטוריבורד וכל התהליך הזה כי זה מה שעושה את ההבדל בעסק אז שוב, האם הוא יכול לעשות עוד סרטונים שיגדילו לו עוד חשיפה? כן האם יכול להיות שהוא יבנה מיני מוצרים דיגיטליים כאלה ואחרים עם איי וימכור אותם ב-47 דולר לקהלים ענקים ויעשה מלא כסף? כן, יש הרבה דברים שיכולים להיות קבוצאים או כזה סבירים בעסק שלך ושאי עסק שלך עדיין יצליח, ובהם מעולה לעשות AI. יש אזורים שלמים בקוד של הסטארט-אפ שלנו שקוד כותב לבד. למה? כי זה אזורים בקוד שאתה אומר, לא מעניין. הקוד הזה צריך לעבוד, הוא צריך לתת את הדברים שם, וזהו, כאילו אין פה שום עניין. כאילו, קוד יכול לכתוב את זה, אבל יש אזורים שלמים במוצר שאתה אומר, זה הסיבה של לקוח קונה. אם זה יהיה קצת פחות טוב או קצת יותר טוב, זה ישנה את המוצר. ואם זה לא מקבל ציון 95, אז הלקוח לא יקבל את התוצאה. ובכל עסק יש כאלה, ובדברים האלה צריך מאוד להיזהר. אז זה ממש להעמיד במבחן את האזורים שבהם אני נותן לבינה מלאכותית את המעורבות ואת ההשפעה, ולראות איפה המשמעות של האמון ושל המקום שבו אני רוצה שהציון, כמו שתיארת את זה, יהיה גבוה, ושם אני הנדזון על הדבר הזה. ממש, ממש. ואם ניקח את זה רגע, אתה אומר שיהיה נכון להגיד, אני רגע לוקח את זה מזווית קצת אחרת, האם יהיה נכון להגיד שבעידן שהולך יותר ויותר לבינה מלאכותית, הבידול הכי משמעותי שלך או המשמעות של להיותך יוניק ואנושי הולכת ועולה ותהיה יותר משמעותית עם הזמן? תראה, אני חושב שקודם כל חד משמעית, אני חושב שכבר היום אפשר להוכיח את זה. כי בבסיס, לפני עשר שנים שהתחילו יוטיוב וכל הדברים האלה לתפוס מאוד תאוצה, היה נדמה כאילו אוקיי, זהו, כל הידע בחינם, נכון? תעשיית הקורסים הדיגיטליים לפני שתים עשרה שנה הוכרזה כמתה. רק שצמחה מאז, נכון? נכון. כי בעצם בסופו של דבר גם כשהידע סופר זמין, גם שאנשים, בסוף אנשים רוצים עדיין את האמון בבן אדם, זה אחד, ושתיים, את האנרגיה האנושית ואת החיבור האנושי, ואני חושב שכמו שבכל השנים האלה של הסושל מדיה, שעושה את זה כמו דייטי כאילו, ויוטיוב שעושה את זה כמו דייטי, עדיין הדבר הזה רק בצמיחה, אני חושב שה-AI ישאיר את זה אותו דבר. שוב, לפחות בפורסיבל פיוטר, כן? כאילו מי יודע מה יהיה בעוד חמישים שנה? אבל אני מסתכל היום, שיותר קל מאי פעם לקבל תשובות מה-AI על כל דבר, במיוחד בקהל שלנו, שבאפליקציה בארצות הברית, זה בעיקר סביב טקסס וזה, אבל גם יש לנו הרבה לקוחות באולנד ובלגיה ואנגליה, כי מדינות עם כלכלות חזקות. אתה רואה שהשכר הממוצע של המרצים והמומחים שם רק עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה. אז שוב, אם התוכן שלך, אז החליפו אותך ב-AI, אבל אתה רוצה להיות מישן קריטיקל, אתה רוצה להיות בנקודות שבהם באמת, אם אתה מקבל 95, אם אתה לא מקבל 95, אכלת אותה. ומה יעשה אותו האדם שמבין את הדבר הזה, מבין את מה שאמרנו עכשיו, ויש לו את החשש הזה, לבוא לפרונט ולא להרגיש מזויף רגע בעולם המבולבל הזה, ולהיות אותנטיק כי צריך את זה, כי הטרסט פה דיברנו עליו, הוא חשוב. איך הוא עושה את התנועה הזאת קדימה, את ה-show up? אז קודם כל אני בשיא הכנות חושב שדבר ראשון אתה צריך לקבל החלטה כמומחה, האם אתה רוצה להיות בפרונט. אם לא, אז יש פתרונות אחרים, הם פשוט יידרשו ממך לוותר על משהו, כן? כאילו תמיד מבטרים על משהו, כל דבר הוא trade-off. אתה יכול למצוא עבודה כסחיר במומחיות שלך, אתה יכול למצוא שותפים שישלימו אותך בדברים שאתה לא אוהב, אתה יכול לעשות הרבה דברים אחרים שיאפשרו לך להרוויח כסף מהמומחיות שלך בלי בהכרח להיות הפרצוף של העסק, סבבה? אבל אם אתה בוחר כן להיות הפרצוף של העסק, אני חושב שהדבר הכי חשוב זה להבין שזה מסע, להבין שזה לא קורה ביום אחד. אני מראה בהנחות שלפעמים את הסרטון הראשון שהעליתי ליוטיוב, זה מביך. אבל אני מראה את זה כדי להראות שכאילו, זה לא מביך כי רק כי זה היה גרוע, זה גם היה גרוע, כאילו בשיא הכנות, אבל מעבר לזה זה היה גרוע, זה לא מייצג את מי שאני היום, פשוט בגלל שהשתניתי, כי התפתחתי, כי למדתי, כי צמחתי, כי אולי... אנחנו לא אותו בן אדם על זה. יכול להיות שהרעיון שאנחנו עושים היום בעוד חמש שנים ואני אגיד, איך אמרתי את הדבר הזה, זה כבר לא איך שהייתי אומר את זה, למרות שכן אחרי שנים של ניסיון הגרף שלי נהיה קצת איטי יותר, אולי זה טוב, אולי לא, לא יודע. אבל אני חושב שלהבין שזה מסע ולחבק את זה ולהסתכל על זה כמו כל דבר אחר. אם אתה הולך לפתח תחביב חדש, אתה מבין שכשאתה תלך בפעם הראשונה לשחק פדל או לטפס או ללכת לחדר כושר, אתה לא תהיה הכי טוב. אתה תהיה די גרוע. וככל שיעבור הזמן אתה לאט לאט תשתפר ויהיה תקופות שאתה תרגיש יותר טוב ותקופות שאתה תרגיש פחות טוב, אבל בסופו של דבר אתה תהיה מספיק טוב ותוכל גם ליהנות מהמשחק ומהדרך. אני חושב שיותר חשוב, אם אני מחזיר את זה ל... להבין מה אני רוצה. בין אם זה על הפירמידה של ההשפעה שדיברתי עליה, בין אם זה על המסלול הזה של הטאלנט או היזם, מה יותר מתאים לי, מה יותר מדבר עליי, איפה אני רוצה להיות, ואז מתוך זה להסתכל על הדבר הזה כמסע שאני נהנה מהדרך. מדהים. שאלה לסיום. אם היית יכול להשאיר דבר אחד בכל בן אדם שפוגש אותך, לוחץ על כפתור וזה נשאר בו, מה זה היה? איזה שאלה מצוינת. כי יש הרבה דברים, אבל אם הייתי צריך לבחור אחד, אז הייתי אומר... חמלה עצמית או יותר כזה שיהיה שלם עם עצמו. אני חושב שזה הרבה פעמים המתכון לעולם טוב יותר. שרוב הדברים הדפוקים שאנשים עושים אחד לשני נובעים מזה שיש להם בעיות עם עצמם. גל צחייק. תודה רבה רבה שבאת אחי. תודה רבה. היה לי מה זה כיף איתך. איזה כיף. תודה אחי. חברים, אם אהבתם את הפרק, תנו לנו לייק, תירשמו לערוץ, תכתבו לנו בתגובות מה הדבר האחד והמרכזי שלקחתם ואתם הולכים ליישם כבר עכשיו, ואם חשבתם תוך כדי הפרק על מישהו שיכול להפיק ערך מהדברים האלה, תאגו אותו, שלחו לו את הפרק. כל הכישורים לגל ואיך להגיע אליו, הם נמצאים כאן למטה, ובכלל כל הכישורים שלנו כאן למטה. תודה שהזאתם וצפיתם, ועד הפרק הבא, ביי בינתיים.