קניתי עסק ב-250 אלף והפכתי אותו ל-3.7 מיליון בשנה: שיחה עם חיים פורמן בפודקאסט ירוק בעיניים

ברוכים הבאים לפרק נוסף של ירוק בעיניים והיום נמצא איתנו אחד היזמים שאני באופן אישי יותר מעריך, הגיע לנו מחול הרחוקה, אם הוא רוצה לחשוף מאיפה בכיף, למערכות ששמעו את זה יכול להיות שהוא במקום אחר כבר בעולם. ולא סתם אחד היזמים שאני מאוד מאוד אוהב, הוא בן אדם שהתחיל ממש מלמטה בלהיות מחובר לאנשים מאוד מאוד חזקים ודרך זה הוא התחיל לצמוח ולא רק שהתחיל לצמוח, אפשר להגיד שהוא שינה את פני התעשייה שנמצא בה בישראל. אז גל צחייק מה קורה? וואו איזה הרמה תודה רבה, איזה כיף שהגעת, איך אני אוהב את חיפה, אוקיי חיפה זה המקום לא סתם כאילו התחתנתי עם חיפאית וכאילו זה המקום הכי הכי טוב שיש. מדהים מדהים אז תשמע יש לך הרבה פודקסטים ואמרתי לא אני חייב להעביר רגע איזשהו משהו שאני אעשה בטח בפודקסטים עכשיו שואלים, תספר לי רגע על עצמך אז אני לא רוצה שתספר על עצמך, תספר על עצמך על הדרך. אז הדבר הראשון שאני רוצה ככה לשים פה מולנו, עשיתי עליך הרבה שיעורי בית, אפשר להגיד הרבה דיפ ריסרצ'ים ויש איזה משהו אחד בכל הדיפ ריסרצ'ים שלא הסתדר לי בכלל, אתה יכול לנחש מהו? וואו אין מושג. אחד אתה מצליח שוב ושוב ואז שוב ושוב אתה עוזב את הדבר הזה שבו הצלחת למה? וואו לא יודע אם אני מסכים מהבחן, אני יכול לראות את מה שאתה אומר אבל אני חושב שכל פעם שאני עובר לדבר הבא זה כי אני מזהה את ההזדמנות ברמה אחרת. אוקיי. אני חושב שבאופן יחסי אני לא מאוד זזיתי, זאת אומרת אני לא עושה יותר מדי מין השמאלה בתוך אותו דבר שאני עושה, נגיד במכאלת תוצאות לדוגמה מכרנו את אותם קורסי NLP שמונה שנים או משהו וזה ולפני זה עברתי את אותן סדנאות, שוב כן יש שינויים לא שאין כלום אבל פחות או יותר אבל אני חושב ש ועכשיו עם ספיקה המיקוד שלי הוא בעולם הזה אבל אני חושב שבכל נקודת מעבר כזאת היא הייתה כשזהיתי משהו שהפוטנציאל שלו הוא לא יודע הוא עשר איקס מאה איקס ואם ניקח לדוגמת המכללה אז כשהתחלתי ככה בעולם ההתפתחות האישית בגיל עשרים בערך עברתי כמה סדנאות בשביל החיים שלי לא חשבתי שאני פעם יעשות בזה אבל אז אני ראיתי את המנחה קראו לה מיכל על הבמה מול שלוש מאות איש מעבירה ידע והרגשתי שהיא משנה לי את החיים איזה כזאת תחושה הזאת הרגשתי שהיא משנה לי את החיים בזמן אמת ואני מסתכל סביבי ואני רואה שהרבה אנשים עוברים תהליך ואני מסתכל עליה ואני אומר זה העבודה שלי זה מה שאני רוצה לעשות אני יודע שאני לא יכול לעשות את זה כרגע אבל זה מה שאני רוצה לעשות ואז באמת כל שנים עבדתי כדי לבנות את עצמי את היכולות שלי את המיומנויות שלי וגם את הקהל סביבי כדי לבנות סדנאות כאלה והגעתי לזה ואז כשבטעות נקרא לזה ככה המכללה התחילה להסתדר וזה התחיל לקרות אני הייתי בטוח שאני מקים את הדבר הזה חמש דקות כאילו תמימות של ילד חמש דקות ואני חוזר לעשות את מה שעשיתי מה קרה הצד היזמי והעסקי שלי קלט שהמכללה זה הזדמנות שהיא ביי פאר יותר גדולה זאת אומרת ראיתי שברבע מהמאמץ אני עושה פי חמש יותר תפוקה ואז לא היה לי הגיוני יותר לחזור אחורה ולעשות את מה שאז עשיתי ואותו דבר אני מרגיש שקרה לי בחצי שנה האחרונה שקלטתי ואני חושב לראשונה זה נפל לי כשהתחלתי לעשות מסע ומתן על מחירה של המכללה ואפשר גם לדבר על למה בכלל רציתי לעשות את זה אבל כשעשיתי את המסע ומתן הזה אני למדתי אני כשאני נכנס למשהו ואני מבין שהוא רציני אני לומד אותו לעומק אז לפני שהבנתי שאני רוצה למכור את המכללה והבנתי שהמסע ומתן הזה הולך להיות שווה לי כנראה סחום של לפחות מאות אלפים כאילו בפער של מה שאני יכול להשיג אם לא מיליונים קראתי איזה עשר ספרים על מסע ומתן עשיתי איזה ארבע קורסים מדהים עוד לא היה איי איי אז לא ואני חושב שבכל מקרה הייתי עדיף עם ספרים אבל קלטתי שעם כל הכלים של המסע ומתן ועם כל זה שבא קונה באמת עם רצון טוב שבא לפרגן ורצה וראה את ההזדמנות ואת הפוטנציאל והכל ובאמת מכרתי את זה בכמה מיליונים קלטתי שאם אותו עסק באותו גודל עם אותה כמות עובדים ואפילו עם אותה הכנסות אם היה בתעשייה אחרת הצ'ק שהייתי מקבל בסוף היה מתווסף לו עוד אפס לפחות למה זה? לפחות כי עסקים בתחום השירות יש להם ונגיד שקורסים זה עסקת זה לא יכול, זה סוג של זה. זה נדבר, זה מה שהוא. זה שירות מתקדם, כי זה שירות שיש בו כן יחסית מינוף, זה לא שירות של אחד על אחד, זה כן טיפה יותר ממונח. אבל עדיין, האחוז הרווחיות שלו יותר נמוך, היכולת שלו לשמר לקוחות לאורך זמן יותר מוגבלת. בסוף, בתחום הלימודים, כמו שאומרים, אנשים בסוף מקבלים תעודה. אז כשהבן אדם מקבל תעודה, אז אפשר יש לו עוד קורס, אבל בסוף הוא ממשיך הלאה. אז כל הזמן יש את העולם הזה של לצבור את כל הלקוחות מחדש. אז יש כל מיני סיבות למה הערך של עסקים כאלה הוא מסוים, ויש עסקים בתחומים ליד, שפתאום שווים הרבה יותר. ואז אמרתי, אוקיי, אם אני שוב הולך להשקיע חמש, שש, שבע, עשר שנים מהחיים שלי בלהקים אימפריה, שוב, כי אני אוהב את זה, אין מצב שאני עושה את זה. אתה הקמת אימפריה בסופו של דבר, גדולה. נכון, אבל אם אני הולך לעשות את זה עוד הפעם, אני רוצה שהצ'ק בסוף יהיה עם עוד אפס או עם עוד שתי אפסים, ולא אותו דבר. מעולה. אז זה הסיבה שעברתי עוד פעם תעשייה. כל פעם זה היה כי ראיתי, בעצם נחשפתי, ואני חושב שזה נקודה מרכזית, שאני חושב שאחד הדברים הגדולים שילדים עשירים, כאילו, שגדלים למשפחות עשירות מקבלים, זה שהם בגיל מאוד מאוד צעיר חשופים להזדמנויות מאוד מאוד שוות. מדויק. ואני לא ידעתי בכלל שההזדמנויות האלה קיימות. נגיד היום אני יודע שיש דבר כזה שנקרא private equity, ושיש דבר כזה שנקרא venture firms, ויש דבר כזה של אנשים ששמים מיליוני דולרים בתוך הזדמנויות כדי להגדיל אותן. נכון. לא היה לי את ההבנה ואת הידע הזה. אז לא הייתה לי את היכולת, אתה יודע, לשחק בכלל את המשחק הזה או בכלל להכווין את עצמי לשם. אז כל פעם שגיליתי משהו חדש, לא שמיהרתי לעבור, אבל מצאתי את הדרך למנף את עצמי למקום הזה, ואני חושב שזה מה שיגרום לזה שכשאתה תראה אותי בעוד עשר שנים או חמש עשרה שנה, אז התוצאות יהיו עם עוד אפס. מדהים, מדהים. אתה יודע, זה אחד הדילמות הגדולות ביותר היום של בעלי עסקים. אגב, גם בעולם המשפחה. אנחנו שנינו מאמנים, מגיעים מההקעה הזה. אנחנו יודעים שמה שנמצא בעסקים מגולם גם בסוף בבית. ולפעמים לאנשים יש להם את השאלה הזאת שעולה להם, האם זה, איך אני אגיד את זה, אומץ להתחיל מחדש, או שאני לא מסוגל להחזיק משהו שנמצא בו הרבה מאוד זמן, כי גם אני עשיתי כל מיני תהליכים, אתה יודע, הייתי פעם, הברנד שלי היה כזה, אחרי זה הברנד שלי היה כזה, אחרי זה הייתי צריך להיעלם מהשטח כדי להשתיק את הברנד הזה, ורגע, אני מישהו אחר. זה כאילו, אני מאוד מאוד מבין, וזה אחד הדילמות הגדולות ביותר היום לאנשים. בסופו של דבר מיצו את העסק שלהם, הם כבר לא אוהבים אותו, והם צריכים עכשיו או לחפש תעשייה, או למדל את עצמם לתעשייה אחרת כדי להוסיף עוד אפס, והם לא רוצים עכשיו להיות סוג של קוויטרים. איך אתה מסתכל על הנקודה הזאת? האם צריכים לקחת את האומץ הזה? לא, אני אגיד לך מה אני חושב. אני חושב שהשאלה, מה ההבדל בין בן אדם שהוא קוויטר לבין בן אדם שעושה פיווט חכם? קודם כל, זו שאלה תמיד גדולה וחזקה. נכון. ואם אני לוקח מקום שכאילו, אני הכי יכול להתייחס לעצמי כאילו הייתי קוויטר, למרות שאני לא חושב, זה כשהייתי בצבא, הייתי בתוכנית הצטיינות מיוחדת, שקוראים לה פסגות. זה כאילו התעודה של אחי בצהל בערך. כל החברים שלי משם בדיוק עם עוד שתי אפסים, עשו את כל מה שעשיתי עם עוד שתי אפסים. גדול. וכל הכבוד להם, תוכנים חכמים ומדהימים. וזה מתחיל בארבע שנים בטכניון. זה ההתחלה. ואחרי שמונה, תשעה חודשים בטכניון, יצאתי מהטכניון. והשאלה הזאת היא מאוד העסיקה אותי. זה היה ברור לי שאם אני הולך במסלול הזה, כלכלית אני מסודר לחיים. זה היה לי מאוד ברור. ואז אמרתי, בגלל שקשה לי, אני מבטר על הדבר הזה. גם לא באתי, כמו שאמרת, מבית עם כסף או משהו כזה. זה וואחד פליפ. זה לא שעכשיו ההורים שלי ירים אותי או יצילו אותי או משהו כזה. נכון. אני חושב שההבדל הכי גדול זה בלמה אתה עושה את השינוי. ואני שאלתי את עצמי, אוקיי, האם זה בגלל שזה קשה לי, אני נשאר. אבל מה שאני הבנתי זה שזה לא היה בגלל שזה היה קשה לי. זה היה בגלל שהבנתי משהו חדש שלא ידעתי לפני. ששינה את מערך קבלת ההחלטות שלי. בדוגמה של הטכניון אני הבנתי שבמקצוע הזה לשבת שמונה שעות מול המחשב ולנסות לפתור בעיה, זה הסטנדרט של איך היום שלך נראה. מדויק. ואני הבנתי שהדבר הזה יוצר לי סבל. אני לא דמיינתי את זה ככה. כשהייתי ילד אהבתי מתכנת. הייתי כאילו... ב... בכיתה ח' הייתי כותב קוד וזה וזה וזה והיה לי נחמד וכיף וזה וזה וזה, והוא היה חצי עובד וחצי לא עובד ולא היה אכפת לי. אבל אז הבנתי שכשכותב קוד בצורה מקצועית אתה חייב לעשות אותו מאה אחוז נקי מבאגים, כאילו, לכאורה. וזה ה-90% מהעבודה. לא היה לכתוב, לא היה יצירתיות, התיקונים. וכשהבנתי שזה הסיטואציה אמרתי אוקיי, זה לא המקצוע... לא קשור לכמה קשה לו קשה, זה לא המקצוע שאני רוצה להיות פה. אז זה אחד. אז אני חושב שהשאלה המרכזית פה היא האם למדת משהו חדש, גילית משהו חדש, או שיש משהו אחר לגמרי שמשנה את קבלת החלטות? אל מול האם יש לי עכשיו תקופה קשה שאני מסרב לעבור אותה. ושוב, אני חושב שזה כן דומה לאותו דבר משפחה ובית וזה, ואני מסכים איתך באלף אחוז מה שאתה אומר. מדהים. עכשיו, אמרת, אני הסתכלתי על מיכל, ואמרתי, זה מה שאני רוצה להיות. עכשיו, שנינו יודעים שזה היה נקודת המפנה, ה-tipping point. כן. מה קדם לזה? כלומר, מה היה שם, אולי כמה שנים כבר לפני שראית אותה ואמרת, זה מה שאני רוצה להיות. מה הוביל אותך לשם? אז בשלוש שנים שלפני, אם אני מנסה כאילו, לא זוכר שפעם חשבתי על זה, אבל אם אני מנסה ככה בצורה אינטואיטיבית, אז אני חושב שבשלוש שנים שלפני, או אפילו קצת יותר, נכנסתי כבר לעולם של ההתפתחות אישית. אני מדבר איתך לפני 15 שנה, יוטיוב היה בחיתולים וזה. נכון. והייתי רואה הרבה יוטיוב וקורא מאמרים כדי ללמוד. מי השפיע עליך אז? תן לי איזה שם ככה על הדרך. טוני רוביץ. מדהים. ואני חושב שבנקודה הזאת, היה לי כמה דברים שהטרידו אותי, בעיקר השתיים הגדולים. אני חושב שזה השתיים הגדולים של כולם רוב הזמן, שזה זוגיות וכסף. כן. אז כאילו אחד, מהלך גאוני שאמא שלי עשתה, שאני מוכיר לה, אני חושב שכל שקל שהכנסתי בחיים שלי מעל מסכורת מינימום, זה בזכות המהלך הזה של אמא שלי, שלמרות שהיו עריף של גרושים ואבא שלי מריבים, אז הוא לא שילם, והיה קשיים כלכליים מאוד רצינים. היא עבדה מאוד קשה, הגיעה לתפקידים בכירים, אבל לפני 30 שנה, אישה אוטומטית זה לקבל פחות. אגב גם היום. אני חושב שהיום זה קצת יותר טוב. כן. תשמע, הייתה דוברת של ארגונים בכירים וזה, ומסקורות של כמו מזכירה. מדהים. אבל מה שאני אומר, אז מה שאני אומר זה שביטו תחליט והתקדמה, ובסוף עכשיו היא כן מצליחה ופתחה את זה, אבל באותה תקופה זה היה תקופה קשה. ומה שאני בא להגיד זה שהסתכלתי על זה ואמרתי, אני רוצה להרוויח כסף, אני רוצה לצמוח, אני רוצה לבוא למקום שאני נותן חופש כלכלי לילדים שלי ולמשפחה שלי ולכל זה. והבנתי שהילד הביישן והסגור והחסר ביטחון שאני הייתי, לא יגיע לשם. וכשאחד ההחלטות החכמות שאמא שלי עשתה, כמו שהתחלתי להגיד, זה שלמרות שיכלה לגור בפריפריה יחסית יותר בנוחות, היא גרה, לקחה אותנו לגור בעוד השרון. ואם כל הקושי הכלכלי, החברים שלי בשכבה שהייתי בכיתה יהוד, עשו רישיון, קיבלו בם וסדרה שלוש מאבא. לא כולם, לא כולם, אבל זה היה קיים. זה היה בעיניים. זה היה בעיניים. ובית שאז היה שווה ארבע מיליון שקל, זה בתים של היום 12 מיליון שקל או 14 מיליון שקל בעוד השרון. זה היה הסביבה שלי. ובעוד שהרבה אנשים בפריפריה, אני חושב שיש לי משפחה בפריפריה וזה, גדלים קצת עם אמונות על כסף כמו, אתה יודע, עשירים מושחתים, הם עניקים, הם זה, הם זה, כל השיחה שלי על כסף, לא היה לי את זה. כי זה היה ההורים של החברים שלי. נכון. אתה לא יכול להסתכל עליהם ולהגיד, רגע. כן, הוא עשיר מעניק. הוא לא עשיר מעניק, הוא עשיר חמוד רצח, שבא לאסוף אותי מהחוג, שמכינה לי ארוחת צהריים. אז כן, היא סמנכלית באיזה חברת הייטק, ועושה 70 אלף שקל בחודש, ומכינה לי קציצות. כאילו, אתה יודע, זה כזה. ואז אמרתי, אוקיי, אני רוצה להיות גם ככה. והבנתי שבלי לשנות את הביישנות שלי, ואת החוסר ביטחון, ואת החוסר יכולת לתקשר, וכל הצריכה, וכל הדברים האלה, אין מצב שזה יקרה. גם אם אני מתכנת, שוב, זה הייתה המחשבה של אז, אז לא יקדמו אותי בעבודה, לא ייתנו לי עלה, אני לא יהיה המנהל, אני לא אגיע לזה. ואז אנחנו מבינים את המשמעות של זה. אז במקום הזה, אני חושב שהמקום הזה, שאתחיל ללמוד קצת על תקשורת, ועל פסיכולוגיה, ועל השפעה, וכל הדבר הזה, זה מה שחילחל לי שם. וטוני רוביץ השפיע עליי, ועוד אנשים, וטוני רוביץ היה כל כך שונה ממני, כאילו עם האנרגיה של הצרכות, והריקודים, וזה. אז אני חושב שלא יכלתי לדמיין את עצמי בנעליים שלו. כאילו מאוד השפיע עליי, מאוד עזר לי, אבל לא יכלתי לדמיין את עצמי בנעליים שלו בתקופה הזאתי. ואז כשראיתי את מיכל, שהיא באה עם אנרגיה רגועה ושלבה, אבל עמוקה ומשנת חיים, זה יתחבר לי כאילו. זה מיכל מלנדמרק? מלנדמרק, מיכל זה. מדהים, מדהים. מגיע לה. מגיע לה, מגיע לה. שמעתי עליה המון דברים טובים. ורק טובים. רק טובים. באיזה שלב הבנת שאתה הופך ממאמן, או בן אדם שמוביל כמה אנשים, לבן אדם שרוצה לבנות עכשיו רגע, לקחת את מה שיש לו, שכנראה הגיע לאיזושהי תקראת זכוכית, ולהגיד, אני עכשיו רוצה לבנות מכללה. אז האמת היא שלא הגעתי לתקראת זכוכית, וזה די היה בפוקס. אוקיי. זו המציאות. אני כן אגיד שאני כן חושב שלמרות שזה היה פוקס, יש פה שיעור ללמוד. העסקים. אז כאילו, אני לא מתיימר לדעת שהייתי גזגון גדול, אבל כן, היה פה משהו נכון שאפשר ללמוד ממנו. אז בגדול מה שהיה זה ככה, אני הייתי מעביר הרצאות, והעסק שלי היה בצמיחה כזאתי, בדיוק בחודשים שלפני שקמנו את המכללה, אז באמת היה לי סדנות סופש כאלה של שלושה ימים, בנגיד 2003,000 שקל, והגעתי למצב שמגיעים לשם 20-30 איש, שזה כבר מחזורים יפים, ועבודה טובה, גם עבודה קשה אבל טובה. בוודאי. ואז קיבלתי טלפון מאריה קגן, שהוא מנטור גדול, חבר יקר. כן, שמח שזה. והוא אמר לי, גל תקשיב, אני פותח קורס מורים ל-NLP, שמעתי שאתה רוצה לעשות קורס מורים, ובאמת רציתי, ואתה יכול לבוא. ואמרתי לו, וואי מגניב, כמה זה עולה? הוא אמר לי, 13,000 שקל או משהו כזה, ואני זוכר שאז זה כזה, איך אני משלם את זה? ואמרתי לו, תקשיב, אני רוצה, אני לא יודע איך לשלם את זה, אני צריך לבדוק וזה, הוא אמר לי, אתה יודע מה, עזוב, אל תשלם לי, נעשה ברטר, אתה בא לקורס, ואתה מלמד קורס אחד אצלי במכללה כמורה. כי היה לי כבר תשוב רעש, אני מרצה טוב, וזה, קיבל לי המנצה. ואתה ניסיון, כן. ואני כאילו קפצתי על המציאה, אמרתי לו, ברור, והכול. וכשנכנסתי לקורס, הוא אמר, באחד השבועות השונות, יש פה מלא מכללות ל-NLP. אם אתם רוצים מאוד להצליח, כשאתם מלמדים ל-NLP, אתם רוצים איזשהו בידול, אתם רוצים לעשות משהו טיפה אחר. ואז אני אמרתי, אוקיי, לא תכננתי ללמד ל-NLP, חשבתי שאני עושה את זה לכיף כאילו, אבל אמרתי, יאללה, אני אעשה קורסים דיגיטליים, אני בא מהעולם של הדיגיטל, אני צעיר. כן. אז אני אעשה קורסים דיגיטליים, ואני קורא אותם בזול, ואני אמשיך לעשות את מה שאני עושה, אבל אני גם אמכור קורסים דיגיטליים ב-NLP, זה כאילו היה מחשבה. ואז באחד הכנסים, אחד החברה שם אמר לי, גל, אולי במקום שתצלם קורס של 120 שעות מול מצלמה, וזה משעמם, תביאי שתי כיתות, תמלא אותם, ואז גם כאילו יהיה לך כיף, את האנרגיה של הכיתה, וגם תחזיר את ההוצאות של הצילום והעריכה דרך זה. אני הייתי באלם, אמרתי, מה, מישהו יבוא אליי, לימוד אנגלפים, מה זה קשור, מה זה, מה זה. ופשוט, אבל זה נשמע לי טוב, ואיכשהו הסביר לי את האסטרטגיה ואת התוכנית, אני טוב בליישם, כאילו אנשים חכמים אומרים לי דברים, ואז אני מיישם אותם טוב. אז פשוט עשיתי את זה. באמת למחזור הראשון לא נרשמו 30 או 40 כמו שציפיתי, נרשמו 340. פו. פתחנו שש כיתות, היה מטורף. אז זה כן משהו שאפשר ללמוד, זה מה שבא להגיד, זה שהגעתי לנקודה הזאתי פוקס, זה שהקורס נמכר מאוד בקלות והסתדר, גם פוקס, כן? כאילו, בואו יש פה דברים חכמים שבוצעו, אבל עדיין, כאילו, לא כל דבר חכם שאתה עושה מצליח. אתה מה זה ממסמס את המהלך הזה? לא, לא, רגע, רגע, רגע, רגע, אני רק אגיד שם משהו, רגע, אני רוצה שנגיד על זה משהו. אבל זה שקלטתי שהקורס מתמלא בקלות, והחלטתי לפתוח עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, זה לדעתי היה הגאונות של היישום. כי הרבה אנשים, אני חושב שרוב מישהו בעל עסק, במשך יותר מחמש שנים, יש לו איזה פוקס פעם אחת כזאת או שתיים, של משהו, שפתאום הוא הולך בקלות ופתאום מצליח. חד משמעית, זה קורה להרבה אנשים, לרוב האנשים. ואז מה שקורה זה שהרבה פעמים הם לא ממנפים את זה, הם לא נשנים לזה עד הסוף. לצורך העניין, אם הייתי אומר, אה, וואו, הקורסים יתמלאו בקלות, טוב, אני פולי בוקט, ופותח עם 80 איש, מכללת רצאות לא הייתה קורית. נכון. כי לא היה את המומנטום, לא היה את ההשקעה, לא היה את זה. זה שאמרתי, אני מאמיס עוד יום, עוד יום, שש קורסים בשבוע אחד, ואז, לא רק זה, כולם אמרו לי, טוב, עכשיו חצי. סיפור מטורף, לא נראה לי סיפרתי אותו. מי שהיה היד ימיני, חבר טוב שלי, שעזר לי באותה תקופה, אמר לי, תקשיב גל, כאילו, אני בבעיה. אמרתי לו, למה? הוא אומר, תקשיב, אני עושה את המחירות, אני עושה את השיווק. עכשיו אני עושה אחלה כסף, אתה משלם לי טוב, הכל בסדר. אבל אנחנו הולכים בעוד שבועיים לפתוח שש קורסים. אתה תהיה עמוס מהבוקר עד הלילה, כל הרווחים של העסק נשארים אצלך, ולי לא יהיה מסכורת, כי לא יהיה לי מה למכור. אה, חזק. אמרתי לו, למה שלא יהיה לנו מה למכור? נפתח עוד קורסות חודשיים. אמר לי, איך נפתח עוד קורסות חודשיים? כל הימים שלך מלאים. אמרתי לו, נביא מרצה. אז כאילו, הראש של להגיד, אני לא מפסיק למכור, אני לא מפסיק למכור, לא משנה מה. נכון. זה, ודוחף, ושוב, אז השיווק לא עבד טוב. כלומר, עלויות שתי ליד, עלויות פרסום, היו יקרות. אבל בגלל שזה כל כך הלך, דחפתי, דחפתי, דחפתי, ואני חושב שזה משהו שהרבה בעלי עסקים מפספסים את זה, שהיה להם את ההתפוצצות. נכון. הם פשוט לא תפסו אותה בשתי ידיים. בדיוק, בדיוק, בדיוק. הנקודה הזאת היא קריטית. לבוא ולדעת שלא משנה מה, קודם כל תמכור, אחרי זה תשבור את הראש, איך אני נותן דליברי, לפעמים זו החלטה שקשה לבוא וליישם אותה, אבל צריך לדעת לקבל אותה. ולא זה, וגם לדחוף, כשמשהו עובד, אני אומר כאילו... אני עכשיו חשבתי שתגידי, רגע, פתחתי בבוקר מחזור, שש בבוקר, שש בערב. גם היה פתרון יפה. גם עשיתי. אבל יש פה רגע קטע במהלך, כי זה מהלך שאני זוכר, אני מהצד, אמרתי, מי זה המניאק הזה? ממש ממש ממש ככה. כי היה פה מהלך, היה פה מהלך שיווקי, אסטרטגי, גאוני. היה פה שבירת שוק להיכנס לאוקיינוס בורדו לא אדום. באותה תקופה עולם האימון והNLP היו מפוצצים במכללות, מפוצצים באקדמיות, זה התחיל להיכנס, אני זוכר גם לאוניברסיטאות, לסודמרגלה. בדיוק, זה היה מפוצץ, וגם בגלל שהאינטרנט התחיל, גם תעודות מחול התחילו לבוא, כלומר זה היה שוק עמוס. ואז באת, עשית מהלך שיווקי, שצריך לדבר עליו והם חייבים להבין אותו. למה? כי זה היה מהלך שיווקי גאוני להיכנס לשוק בורדו, להגיע לטיפה הזאת, הקצת כחולה הזאת, ולהפוך את כל השוק הזה לשוק שלך. כי זה מה שקרה. כן, תראה, בסוף, נכון, אבל אני אגיד, קודם יש פה אלמנט של מזל, כי הסיבה ששברתי את השוק זה לא היה כי הייתי חכם וגאון, זה היה פשוט כי לא היה לי ביטחון ולא האמנתי שאני יכול לקרוב יותר יקר בהתחלה. אחר כך, אחרי שראיתי שנמכרים 60-70 חתיכות, כבר התחלתי לעשות את החשבון ולהבין האם זה כלכלי, לא כלכלי, איך לעשות את זה, איך לסדר את זה וזה, ואז כן עשיתי את זה טוב, אבל זה די היה כאילו מזל. הנקודה אני חושב המרכזית פה היא ששוב, השוק עצמו, וזה תמיד ככה, השוק עצמו כלפי חוצה היה נראה אדום, אבל הוא לא באמת היה אדום. ואני אסביר מה הכוון. וואו, זה נקודה מאוד מאוד מאוד חשובה מה שאמרת עכשיו. ואני אסביר מה הכוונה. כשאנחנו יכולים לזהות שבשוק מסוים העסקים גובים מחירי פרימיום ואנשים עדיין קונים, שם יש הזדמנות, נכון? נכון. ואז אם אני מתקשר לבן אדם שמוכר שירות פרימיום, כאילו קורס ב-7,000 שקל, לא 30,000, באותה תקופה זה 7,000 שקל, זה היה פרימיום. כן, עכשיו פרימיום, כן. מוצר לא זול, נקרא זה זה מה היום מוצרים ב-15,000-20,000 שקל. כן, כן, כן. ואני מתקשר אליהם, והאיש מחירות לא עושה לי פולו-אפ. והוא לא מעביר אותי כאילו תסריט שיחה, והוא לא שואל אותי שאלות בריאות צרכים, והוא רק אומר לי אוקיי, אתה רוצה לקנות? כאילו אתה יודע, שאלה כזאת. אז אתה אומר אוקיי, הפער בין הביקוש ובין השוק לבין האיסום של מי שתופס אותו כרגע הוא כל כך גדול, שהרי איפה העניין? הרבה מאוד אנשים חושבים, אני אתן שירות יותר טוב וזה בידול. נכון. ושוב, בתחומים מסוימים לפעמים זה יכול לעבוד, אבל זה די נדיר. פה לא היה למתחרים שלי שיווק כמעט, גרוע, סליחה, כאילו תת רמה. מחלקות מחירות חלשות. נכון. ובסוף המוצר היה בסדר, כאילו קורס NLP זה מוצר שדי קל לעשות אותו, כן? אבל אני חושב שזו הייתה הסיבה שהצלחנו לעשות את זה, כי גם השיווק היה טוב, גם המחירות היה טוב. תקשיב, זה היה מטורף. הרי אנחנו פרסמנו בהתחלה, שלושה ארבעה חודשים חושבים רק בפייסבוק. אחר כך נכנסנו גם גוגל, אמרנו למה לא? יאללה, גוגל, למה לא? ואז התקשר אליי בלי שמות, אחד הבעלים של המכללות הגדולות, אמר לי תקשיב גל, יש לך, אתה עושה פרסום בגוגל גם על השמות שלנו? אני חושב שאני יודע מי זה. כן. אתה עושה גם על השמות שלנו. אמרתי לו, אוקיי. יש לנו הסכם ג'נטלמני בין כל המכללות שאנחנו לא מפרסמים אחד על השמות של השני. היי גדול. אמרתי לו, אוקיי. אז הוא אומר לי, אוקיי, אז הוא אומר לי, אוקיי, אנחנו נבקש לך שתוריד את הפרסום הזה. אמרתי לו, לא נראה לי שאני אוריד את הפרסום הזה. כאילו, הפרסום הזה עובד לי. אז הוא אומר לי, אתה יודע, אתה משווה שם שלי, אני יכול לטבוע אותך, ניסה להיים עליי. עכשיו, למה זה לי? אני יודע את החוק ברמה הבסיסית. בדקתי את זה, הוא לא יכול לטבוע אותי. לאור גם כתבתי משהו על השם שלו רע או משהו כזה, חס וחלילה. סך הכל תרגות שם. סך הכל תרגות שם. הקטע שכשמופיע בגוגל, כן, אדם מחפש קורס NLP, ואז מופיע לו קורס NLP מכללת X, קורס NLP מכללת Y, קורס NLP ב-67 אחוז הנחה, איפה הוא לוחץ? קליק. ובאמת, הנקודה היא ששוב, חלקם הגיבו באיזושהי צורה ועשו מהלכים טובים, וחלקם נסגרו. אבל בסופו של דבר, אני חושב ששוב, וזו הנקודה המרכזית, אני חושב שבסוף, לא סתם כל התקשורת וכל זה, יש את השיחה הזאת על העצמאים המסכנים. נכון? כל הזמן זה הפריים, העצמאים המסכנים. למה? כי בעסק, כשאתה מתחיל, זה חרא. שוב, זה כיף, זה מרגש. חד משמעית. זה חלום וזה. אבל כמות העבודה שעצמאי מרוויח או מכניס, לא שקולה לכמות העבודה שלו בשום צורה. חד משמעית. הוא עובד הרבה יותר מסכיר והרבה פעמים מרוויח אותו דבר אם לא פחות. נכון. זה המציאות של רוב האנשים. חד משמעית הסיבה שהדבר הזה שווה היא רק או אם אתה Unemployable כאילו אין מצב שאתה עובד כשכיר נגיד באדם כמוני שלא מסוגל להסתדר עם מסגרת אוקיי באמת אז כאילו אין לך ברירה אז כאילו טוב אתה חייב אז אתה עבוד או אופציה שנייה אם אתה מבין שלדבר הזה יש פוטנציאל לגדול בצורה לא פרופורציונלית ואז אתה אומר אוקיי אני משלם שלוש שנים מהחיים שלי או שנתיים או שנה לא משנה יכול להיות שאני ארוויח פחות יכול להיות שאני אעבוד יותר קשה אבל בהמשך אני ארוויח הרבה יותר מסכים אז אם אין לי את האומץ ואת הביצים ואת מה שצריך כדי שכש ההזדמנות שמה את עצמה מפניי מול העסק לקחת אותה בשתי ידיים ולצמוח ולגדול אז ההחלטה הכלכלית היא לא לפתוח עסק כן שוב יש שיקולים אחרים אבל זה גישה פשוט מדהימה כי בסוף לבוא ולהבין שלפתוח עסק אני אומר למי שפותח עסק כל מי שפותח עסק חתמת על זה עוסק פתוח אתה מזוכיסט כי ברגע שפותחת את העסק עכשיו כל האחריות עליך ואתה לא יכול להשים יותר אף אחד אז אם אתה בא לפתוח עסק תבין שיהיו חודשים כאלו ואתה יודע הסרטונים שאני הכי אוהב לוץ ברשת זה למה עדיף להישאר שכיר ולא לפתוח עסק זה יוצר הכי הרבה הייט והכי הרבה כל מיני מילים חדשות שאני אפילו לא מבין אותם בסדר זה ממש ככה אבל אי אפשר ללמוד באמת מהמהלך שעשית וזה מהלך מאוד חשוב שלא יחליף שום כלי איי.איי. כלי איי.איי. ריסרצ'ים והכל יוכל לתת לכם את התוצאות המדהימות ביותר אבל אם לא תיקחו את הטלפון ותעשו מחקר שוק, מחקר מתחרים אמיתי תריםו טלפון גם אם עונה לכם איי.איי תדברו עם האיי.איי גם אם מתכתב איתכם איי.איי תתכתבו איתו ותבינו איפה הפרצה כי אתה זיהית את הפרצה בסוף הפרצה היא לא שהמוצר שלך היה יותר טוב יכול להיות שהמוצר של אחרים היה יותר טוב לפחות בהתחלה אבל זיהית את הפרצה, הפרצה הייתה שיווק והפרצה הייתה אפילו יותר מהשיווק זה המחירות גם לא המחירה עצמה אלא מה קורה אחרי זה הפול אופ וזה באמת הנקודת גאונות כי ברגע שזיהית את זה וידעת לקחת את זה ולהכניס את זה פנימה לתוך הנקודה ואז להשתמש בפרסום ואז אתה יודע שהנה אני מפרסם אפילו אם אני פרסם קצת יותר אני חדש אז אולי פחות יקשיבו לי אבל פתאום האיש המחירות יחזור על אותו בן אדם פתאום יש פה משהו מאוד מאוד חזק אז אם ניקח עכשיו רגע את הדברים החשובים בעסק נגיד מוצר שיווק ומחירות יש לך מאה נקודות לחלק ביניהם מבחינת חשיבות כמה נקודות היית נותן לכל אחד מהם בעסק אז הייתי אומר שזה תלוי במטרות שלך ותלוי לאיזה טווח זמן אתה חושב אבל אם אתה עכשיו רעב לכסף אז מחירות תשעים שיווק עשר או משהו כזה אבל אם אתה חושב לאורך זמן אז כמה שיותר שאתה יכול לשים לכיוון המוצר זה עדיף זאת אומרת איך שאני מסתכל על זה כל השקעה במוצר היא השקעה לטווח רחוק והשיווק והמחירות זה קצת לאסוף את הדברים עכשיו וצריך לאזן את זה באיזושהי צורה אבל מהניסיון שלי באמת כשלאורך זמן אין לך בידול במוצר ואין לך משהו מיוחד שאתה נותן גם השיווק וגם המחירות נהיות קשות יותר אני מסתכל על אנשים בכל מיני עסקים בארץ שאתה יודע בהתחלה הם התחילו עם איזושהי בשורה או איזשהו משהו אז המוצר שלהם היה מיוחד ואז השיווק שלהם עבד והמחירות שלהם עבדו סבבה ואז מה קורה המיוחדות שלך יורדת נכון? כי עוד אנשים מעתיקים אותך כי דברים משתנים בשוק כי זה קורה ואז השיווק והמחירות נהיים קשים יותר אז יש לנו שתי אופציות והאופציה שרוב העסקים בהתחלה הולכים עליה זה להשקיע יותר בשיווק ויותר במחירות ויותר בשיווק ויותר במחירות שוב ברמה מסוימת זה הגיוני אבל מה שקורה לאורך זמן זה שאנחנו עוד יותר מזניחים את המוצר ואז אנחנו נכנסים לכמו סחרחורת שקשה לצאת ממנה שהמוצר כבר הופך להיות לא רלוונטי והם לא שמים לב אליו כי הם משקיעים בשיווק ומחירות בדיוק זאת אומרת תמיד תמיד תמיד צריך להיות בלנס בין השיווק והמחירות גם כשהם מובילים תמיד לדאוג למוצר שיש פה באמת את החברת הכוח והכל אבל אם אפשר ללמוד באמת מהמהלך שעשית וזה מהלך מאוד מאוד חשוב שלא יחליף שום כלי איי איי. כלי איי איי ריסרצ'ים והכל יוכל לתת לכם את התוצאות המדהימות ביותר אבל אם לא תיקחו את הטלפון ותעשו מחקר שוק, מחקר מתחרים אמיתי תריםו טלפון גם אם עונה לכם איי איי תדברו עם האיי איי גם אם מתכתב איתכם איי איי תתכתבו איתו ותבינו איפה הפרצה כי אתה זיהית את הפרצה בסוף הפרצה היא לא שהמוצר שלך היה יותר טוב יכול להיות שהמוצר של אחרים היה יותר טוב לפחות בהתחלה אבל זיהית את הפרצה הפרצה הייתה שיווק והפרצה הייתה אפילו יותר מהשיווק זה המחירות גם לא המחירה עצמה אלא מה קורה אחרי זה הפול אופ וזה באמת הנקודת גאונות כי ברגע שזיהית את זה וידעת לקחת את זה ולהכניס את זה פנימה לתוך הנקודה ואז להשתמש בפרסום ואז אתה יודע שהנה אני מפרסם אפילו אם אני פרסם קצת יותר אני חדש אז אולי פחות יקשיבו לי אבל פתאום האיש המחירות יחזור על אותו בן אדם פתאום יש פה משהו מאוד מאוד חזק אז אם ניקח עכשיו רגע את הדברים החשובים בעסק נגיד מוצר שיווק ומחירות יש לך מאה נקודות לחלק ביניהם מבחינת חשיבות כמה נקודות היית נותן לכל אחד מהם בעסק אז הייתי אומר שזה תלוי במטרות שלך ותלוי לאיזה טווח זמן אתה חושב אבל אם אתה עכשיו רעב לכסף אז מחירות תשעים שיווק עשר או משהו כזה אבל אם אתה חושב לאורך זמן אז כמה שיותר שאתה יכול לשים לכיוון המוצר זה עדיף זאת אומרת איך שאני מסתכל על זה כל השקעה במוצר היא השקעה לטווח רחוק והשיווק והמחירות זה קצת לאסוף את הדברים עכשיו וצריך לאזן את זה באיזושהי צורה אבל מהניסיון שלי באמת כשלאורך זמן אין לך בידול במוצר ואין לך משהו מיוחד שאתה נותן גם השיווק וגם המחירות נהיות קשות יותר אני מסתכל על אנשים בכל מיני עסקים בארץ שאתה יודע בהתחלה הם התחילו עם איזושהי בשורה או איזשהו משהו אז המוצר שלהם היה מיוחד ואז השיווק שלהם עבד והמחירות שלהם עבדו סבבה ואז מה קורה המיוחדות שלך יורדת נכון? כי עוד אנשים מעתיקים אותך כי דברים משתנים בשוק כי זה קורה ואז השיווק והמחירות נהיים קשים יותר אז יש לנו שתי אופציות והאופציה שרוב העסקים בהתחלה הולכים עליה זה להשקיע יותר בשיווק ויותר במחירות ויותר בשיווק ויותר במחירות שוב ברמה מסוימת זה הגיוני אבל מה שקורה לאורך זמן זה שאנחנו עוד יותר מזניחים את המוצר ואז אנחנו נכנסים לכמו סחרחורת שקשה לצאת ממנה שהמוצר כבר הופך להיות לא רלוונטי והם לא שמים לב אליו כי הם משקיעים בשיווק ומחירות בדיוק זאת אומרת תמיד תמיד תמיד צריך להיות בלנס בין השיווק והמחירות גם כשהם מובילים תמיד לדאוג למוצר שיש פה באמת את החברת הכוח והכל אגב אני רק אגיד משהו קטן בעסקים מסוימים וזה תלוי לאיזה יזם ולמי רוצה לעשות את זה יש דרכים לעשות אאוטסורס למוצר למשל חברתי אני את המכילה לה זה חברה בתחום שקשורה לתחום הביטוח אז נוצרו לי קשרים אנשים שעובדים בסוכניות ביטוח או אפילו אנשים שיש להם סוכניות ביטוח ואז אתה אומר וואלה זה חברה שאין לה מוצר מה זה אין לה מוצר המוצר הוא באוטסורס מנורה, מגדל, כל אלה הם נותנים את המוצר ואני עושה רק שיווק ומחירות קצת שירות לקוחות סוכני ביטוח תמיד תצבנו עליי שאני אומר את זה כי הם חושבים ששירות לקוחות זה מוצר אבל שירות לקוחות זה לא מוצר, המוצר שלך זה כסף אז יש לך עסק למשל שחלקים שלמים בו הם כמו באוטסורס וזה גם משהו שהוא יכול להיות מאוד מאוד מאוד מדהים, תגיד לי, היה מישהו, נגיד, או עדיין, או היום, במה שאתה עושה, מישהו שהיה לו מוצר הרבה יותר טוב ממנו, אבל עדיין, סליחה, היה לו מוצר הרבה יותר טוב משלך, או יש לו מוצר הרבה יותר טוב משלך, אבל עדיין אתה עושה לו סוג של מיני בית ספר כי אתה איש עסקים יותר טוב? קודם כל אני חושב שספציפית בתוצאות, על בית אחת שמכרתי, וזה תמיד השקענו הרבה בקורס עצמו ובמוצר, אני לא יודע מה אתה רוצה לשאול, זה שאלה קשה. מדהים, תחשוב על זה, אם תהיה לך תשובה, תחזור עליה, אם לא, אחרי זה נשלים בתגובות. בסדר, בסדר. באיזשהו שלב אתה בעצם עוצר שנייה רגע את הבנייה, ואז אתה מתחיל לקנות. ספר לי רגע על השלב הזה, כי אני חושב שזה שלב שמאוד מאוד מאוד מפחיד בעלי עסקים ויזמים או אנשים שמשתכחים על העתיד שלהם. אגב, פה אני עשיתי בדיוק את הטעות שאמרתי, היה משהו שעבד לי ולא הלכתי עליו עולין. אבל בגדול מה שקרה זה ככה, המכללה נוצרת מצב שבו היא לא ממוקסמת ב-100%, אבל די שולטת בשוק של ה-NLP. האופציה הבאה זה להתחיל לחנך את השוק עוד יותר, זה תהליך מאוד יקר. בעצם זה לקחת את הלקוחות או לקנות הלקוחות דרך מרקטינג. כן, אבל אנשים שלא יודעים מה זה NLP, להתחיל להסביר להם מה זה NLP, וכאילו אתה יודע, זה קשה וזה יקר וזה לא לעניין. אז עשינו כל מיני מהלכים כאלה, כמו קורסי NLP ב-400 שקל, שזה דבר חדש היה, ועשינו מעל 1200 הרצאות חינם בברים וכל מיני כאלה. אז עשינו דברים כאלה. אבל אני הגעתי למצב שיש לי לא רק עובדים, מה שאתה מדבר עליו הרבה ומלמד, אלא יצרתי שדרת ניהול בסיסית. עכשיו, כשאתה עובד, אתה רק מחכה שיהיה לך עובדים, ואז כשיש לך עובדים אתה מבין שזה יותר גרוע. כי כשיש לך עובדים אתה גם צריך לעשות את העבודה של עצמך וגם לנהל אותם, והזמינות שלך צריכה להיות יותר, זה הכי גרוע. השלב הכי חרא בעסק זה לא שאתה עובד לבד, זה בשלב שיש לך בין השלב שאתה עובד לבד לבין השלב שיש לך מנהלים. נכון. כל עוד אתה מנהל זה סיוט. אז הצלחתי להגיע למצב הזה, גבי בית היה מספיק כסף, היה כזה שדרת ניהול בסיסית, ואז פתאום הזמן שלי התפנה לי. שאלתי את עצמי, מה אני יכול לעשות כדי לייצר וליו בחברה? אז בהתחלה אמרתי, אוקיי, ה-NLP יש לו תוכנית, הוא גדל כמה שאפשר, לא צריך גם להשתולל ואז להפסיד כסף, זה מיותר. אני אנסה לפתוח קורסים חדשים. אז פתחתי קורס בקואוצ'ינג, הבאתי מישהו תותח בקואוצ'ינג שיפתח קורס, זה כזה דשדש כזה, והבנתי שאם אני פותח קורסים בדברים שאני לא מבין, אז כאילו אני צריך לפצח שוק שאני לא באמת יודע לפצח אותו, יש פה איזשהו אתגר, לא מה שבילתי אפשרי. ואז עלה לי העניין של, רגע, יש חברות כבר שעושות את זה, אז למה שפשוט לא יקנה אותן? ובאמת זה מה שעשינו, לקחתי בית ספר בתחום מנחיית הורים, בית ספר בתחום מקצועות הלידה, קורס דולות וזה, פשוט קניתי את החברות האלה, ואז בעצם, בגלל שהעסקים האלה הם עסקים שמאוד קשה למכור אותם, כי הם מאוד בדרך כלל תלויים בבעלים, במיוחד כשהם קטנים. כי אם אתה מושך את הבעלים, בדרך כלל העסק מתרסק. פרסנול ברנד, למי ש... אבל זה לא בדיוק פרסנול ברנד, זה היה כן מכללות, אז זה היה ברנד של מכללה, ברנד של בית ספר, לא ברנד של אישי, אז לא היית קונה את זה, אבל עדיין ברמה הטיפולית זה מאוד תלוי בבין אדם, וברמת התוכן ובמכון. אז אני אמרתי, ההפך, לא רק שזה לא יקרוז, זה יהיה יותר טוב, כי אני מנהל יותר טוב מהם. זה היה המחשבה שלי. וזה למשל, את הבית ספר להנחיית הורים, רכשנו באזור ה-240-250 אלף שקל. אנשים חושבים שלקנות עסקים זה מאוד מפחיד, אבל בגלל שזה עסקים שקשה לקנות, אז אפילו קניתי את זה ב-12 תשלומים. אז קניתי ב-12 תשלומים של 20 אלף שקל, 12 תשלומים של 20 אלף. בחודש הראשון החברה הזאת עשתה 250 אלף שקל, ובמשך 12 חודשים הראשונים הגדלנו את זה בזה שהעשתה 3.7 מיליון שקל. מה בעלים לא ידע שאתה ידעת? אחרי שתספר על החברה השנייה, תאמין לי על השאלה הזו, זו נקודה חשובה מאוד. כן. ובחברה השנייה הייתה עסקה של 90 אלף שקל בשלוש תשלומים, וזה, כאילו, זה כזה, וזה בשנה הראשונה עשתה 900 אלף. טורף. מה אתה ידעת? בכל אחד מהם אני חיפשתי את הדבר הבא. אני אמרתי, אני רוצה להיכנס, ובחודש הראשון להחזיר את מה ששירמתי, כי זה עסקים בסיכון גבוה, זה לא עסקים בסיכון עמוך, כן? אז אמרתי, אני צריך לדבר עם הבעלים, ולזהות מראש מעמוב שיחזיר את הכסף. אם לא, אני לא קונה. אז בחברה השלנה של ההנחיית הורים היה להם איזשהו קורס בסיסי מסוים שעברו אותו איזה 200 איש, אבל לא היה להם קורס המשך. ובתעשייה הזאת יש קורס המשך מאוד. ידעתי שאם אני עושה קורס המשך ועושה מושיב יש מחירות כמו שצריך על כל הבורגרים של הקורס וזה, כי עשיתי את ההרבה, הוא לא עשה קורס המשך, זה דוגמה אחת. המכללה של הדולות, הם היה להם טעות אחרת לגמרי, היה להם מיליון מוצרים זולים שלא קשורים אחד לשני וכולם לא הרוויחו כסף, רק עשו כאב ראש ואם כבר הפסידו כסף כי הם תרשו מה למקום וקורס אחד רווחי. אז פשוט של הדולות. אז פשוט קנינו את החברה, סגרנו את כל הקורסים, עשינו רק את הקורס הזה, דחפנו עליו את כל הכסף של השיווק ושמחנו לחברה. אז בכל אחד מהם ידעתי מה הדבר שהולך לקרות כאילו. מדהים, אז בעצם בנית, קנית. ואם הייתי חכם הייתי ממשיך לקנות. כן, בסדר, זה אנחנו יודעים, אנחנו לא יכולים חכמים, אבל בסופו של דבר עדיין גדלת בצורה גדולה, בעצם שלוש חברות שהן מקושרות. כן, זה גם הייתה הוכחה שהשיטה עובדת ושיש פה סיסטם שלא תלוי בבעלים. בדיוק, אז למה למכור? הרי אם הסיסטם לא תלוי בבעלים, שזה מה שאתה הרי מדבר עליו הרבה זמן. תראה, מה זה לא תלוי בבעלים? תלוי בבעלים זה יחסי, בוא נדבר שנייה על זה. כשאני אומר לא תלוי בבעלים, זה לא בפנטזיה שאנשים מדמיינים או שאני דמיינתי שכאילו אני יכול לטוס לשלושה חודשים לחול ולא לראות את החברה, אלא שאני יכול בשש-שמונה שעות נגיד בשבוע לטפל את כל הדבר הזה בצורה סבירה. אז למה למכור? קודם כל, כי פשוט נשחקתי מזה, זה דבר ראשון. דבר שני, הרגשתי שכאילו התרומה היחסית שלי הייתה נמוכה. כאילו שוב, זה טעות. אני מאוד מבין מה שאתה אומר עכשיו, זה נקודה קריטית. אנחנו נחזור עליה. הרגשתי שאני יושב שם, תקשיב, אני פותח פה משהו כאילו זה. היה לי איזה חצי שנה או תשעה חודשים שהייתי כאן בבוקר, נוסע בפקקים לתל אביב למשרד. יושב כל היום במשרד, מסתכל על יוטיוב, לא עושה כלום. פעם ביום פגישה או פעם, כאילו קם שתיים או שלוש פגישות. משועמן. נמאס לי מזה, כאילו לא רציתי לעשות את זה. וברגע שהבנתי שאני יכול למכור את זה ולא לסגור את זה, כי לסגור את זה לא הייתי סוגר, זה המחיץ כסף. ואמרתי וואלה, אם אני סוגר את זה, אם אני מוכר את זה, אז יש לי גם כסף, אני יכול לעשות מיזם חדש עם הכסף הזה או משהו כזה. אז זה בגדול היה השיקול. בנוסף, אני חושב שהיה לי סיטואציה, וזה משהו שלמדתי מהדבר הזה, שהייתי מנהל משחרר מדי ולא שמתי את הסטנדרטים שלי בצורה מספיק חזקה. קשור גם אולי לחוסר ביטחון וזה שהייתי צעיר מאוד. ואז מה שקרה זה שהיו כל מיני מנהלים בחברה שהם היו טובים, הם עשו את העבודה שלהם טובה. אז כאילו אתה לא רוצה לפטר אותם או להחליף אותם או לדבר איתם. נגיד מנהלת מחירות, פצצה, כאילו המוצוות מחירות מתקתק, כשצריך לעבוד עד 12 בלילה עושה מה שצריך. באמת, אישה זהב מדהימה, לב, אוהבת המכללה, אוהבת העובדים, כל מה שאתה רוצה. רק כל דבר שאני אומר לא. אז עכשיו אני בתור מנהל, יש לי דילמה. או שאני מתווכח איתה, ואז רע לי. ורע או פיצוץ או פוסט, כל הדברים האלו. או שאני סותם את הפה. סליחה שאני אומר את זה, לא ניהלתי בטל זה ככה אף פעם. ואז או שאני סותם את הפה. אני אמרתי אוקיי, היא עובדת, היא מכניסה כסף, אז אני סותם את הפה, שתעשה מה שהיא רוצה. כי שוב, בדיעבד טעות, לדעתי היום, מעניינתי מה אתה חושב. אני חושב שזה היה טעות. אבל באותו רגע מה שקרה זה שיש מושג בפסיכולוגיה שנקרא חוסר עונים נרכש. באיזשהו שלב אני הרגשתי בחברה שלי, כמה שאני שומע מצחיק, הרגשתי אפס. הרגשתי כאילו, הם מנהלים, הם עושים מה שהם רוצים. כל פעם שיש לי עוזמה או רעיון, לא מקבלים אותו, הם לא רוצים לעשות אותו. אז כאילו, מה אני עושה פה? תוסיף לזה שהיה כמה אירועים כאלה שעשינו, וכזה היה, כזה צריכים קורמל קהל, ושתיים ברצף לא הסתדרו לי. אתה יודע, סתם מפוקס. ואז כאילו, באתי ומכרתי ואף אחד לא קנה, או קנו מעט מדי. אז כאילו עוד יותר העסק אותי, ואמרתי כאילו, מה אני צריך את המקום הזה? פשוט זה היה המרכז של זה. והתלהבתי מהריון של לקנות ולמכור. אז אמרתי וואי, אם אני קונה עסקים, אולי אני יכול גם למכור עסקים. כל הדברים האלה ביחד הובילו אותי לה... אני חושב שהגעת למקום של תשוקה, של חוסר תשוקה, אמרת את זה. חוסר תשוקה ייאוש עמוק. בדיוק, כשבן אדם... יאללה, המקום הזה בעסק זה עוד פעם. זה כל אני קורא לזה משפטי שלמה. אתה צריך פתאום קבל החלטה, ואם אתה מקבל החלטה שאתה עדיין נשאר שם, אז פתאום גם אם תעשה משהו טוב וגם אם תעשה משהו נכון, מישהו ימצא משהו כדי לבוא ולהרוס לך את זה ולהחזיר אותך מהר מאוד למטה. ואם אתה שואל אותי על הדילמה, כנראה שאתה חודש הייתי מעיף אותה. כן, אז אני מתאר לעצמי. רגע, הייתה לך דוגמה. התחלתי ללמד את הבן שלי להתמודד 360, בסדר? כן, אז אמרתי איך אני אלמד אותו? בוא נבנה על איזה קורס לילדים קטנים. למה? אני רוצה להבין את מימדת קטן. העובדים, אתה יודע, אתה נמצא יפה במקום כזה שאתה הרגע המנהל ויש את העובדים, עוד לא פיתחת מנהלים? אז זה בדיוק המקום הזה, להחדיר להם 360. איך מחדירים לו את זה? דרך ילדים. הבאתי את הבן שלי, בן שמונה, אני מתחיל לתת לו דילמות של CMO, CFO, כל מיני כאלו דברים, להסביר לו מה זה המושגים האלו, מתחיל להקריא לו. בניתי קורס. בג'י פי טי, הכנסתי את כל הידע שלי עם עוד ריסרץ' והתחלתי לתת דילמות. CMO אחד מקבל ציון פה ומקבל ציון שמה, CMO שני מקבל ככה, מה אתה חושב על זה? מי אתה חושב שצודק? הוא אומר, הוא. אני שואל לו למה? בגלל שהוא יש לו לידרשיפ סקילס. כך הוא אומר לי. הוא לא מבין מה זה, הוא משגיאות דיבור. לידרשיפ סקילס, יש לו את זה, אמרת שזה גבוה, זה לפי הציון, וזה יותר חשוב מאשר אותו. למה? כי הוא יודע להוביל את האנשים, אבל הוא גם יודע לעמוד על שלא, אבל הוא גם יודע לרתום את המנהלים הנוספים סביבו. זה מה שכשאלתי בו. כן, כן. זה מה שכשאלתי בו. אני מדבר פתוח. כן, בטח, בטח. חד משמעית. אני אגיד גם שאחרי המחירה גם היו כל מיני אתגרים וגם הדבר הזה ליווה אותי, שכאילו יותר מדי לוותר. אני יודע שיש קטע כזה שכאילו בעלי עסקים של אובר אגו, שיותר מדי שלטנים, שיותר מדי פוגעים, אז כאילו אני כל כך פחדתי להיות הדבר הזה שהייתי יותר מדי לצד השני, אני חושב. מדהים, מדהים, מדהים. תמיד, מאז שאני זוכר אותך, חול תמיד יגדג אליך. עכשיו היום אתה מאוד מאוד, אתה כבר מגשים את זה. כאילו אתה אינטואיד, דיברנו על זה גם הרבה, אבל אם אני לא טועה, ב-2019, פסעת הרבה כסף שרצית לפרוץ לחול, נכון? כן, בערך 300 אלף, 400 אלף שקל. כן, מה היה שם? אז לפני שמחרתי את החברה, הרעיון השני שלי היה, מה לעשות עם הזמן שלי? כאילו יש לי זמן, יש לי לא אינסוף כסף, אבל יש לי כסף. איך אני יכול עוד להגדיל את החברה, כאילו עוד להתקדם? אז הדבר הבא היה, אוקיי, חול. כאילו אני חושב שזה מה שהרבה אנשים חושבים עליו, או מדמיינים אותו, או עושים, מפנטזים עליו או יותר. אבל מצד שני, אני חושב שהסיבה המרכזית שזה לא הצליח לי, העמוקה הרגשית, כן? בפרקטיקה היו טעויות פרקטיות, זה שהייתי, כמו שאתה אומר, ברמת מסוגלות נמוכה בגלל כל הדברים האלה, וגם באיזשהו מקום לא רציתי לעבוד קשה. כאילו הייתי במקום של נוח לי. כן, נוחות הזאת היא, תביא לי קצת שם. ויש פה איזושהי בעיה. אם הייתי בא עם שני מיליון שקל, על המהלך הזה, מביא קצת צוות וזה, יכול להיות שזה היה עובד. כאילו גם יכול להיות שגם זה היה אפשר, אבל יכול להיות שזה היה עובד. אם הייתי בא ואומר, אוקיי, אני עובד כמו חמור מהבוקר עד הערב, כמו שקמתי את העסק מאפס, גם יכול להיות שזה היה עובד. אבל המשהו באמצע הזה לא טוב. יש הרבה מהלכים, אני חושב, בעסקים, ונראה לי דיברתי על זה גם עם עוד מישהו היום, שיש להם כמו עלות מינימלית כדי שיש לזה בכלל סיכוי לעבוד. נכון. למשל, דוגמה שאני אוהב לתת, ללקוחות שלי, יש הרבה לקוחות ולקוחות שעושים נגיד וובינרים, או כל מיני פרסום ממומן או משהו כזה. אם אתה רוצה לעשות וובינר ואתה שם תקציב של 2,000 שקל לפרסום, מראש נכשלת. אין סיבה לשים 2,000 שקל, כמו שאתה שים אפס. נכון. למה? כי ה-2,000 שקל כנראה לא יקנו לך מספיק אנשים, כדי שיאפשרו את הדבר הזה, כדי שהדבר הזה יצא מינו משהו. אני לא אומר לטסט ראשון. טסט ראשון, 2,000 בסדר. אבל אתה חייב להבין שאם אתה רוצה להיכנס למהלך הזה, אתה מוכן להוציא 20 או 30 אלף. נכון, 2,000 שקל כל חודש. כן, נגיד. לא משנה בדיוק, אבל בסדר גודל. למה? כי אחרת, המספרים פשוט לא יכולים להסתדר. אז עם 300 אלף שקל ובעלים שלא רוצה לעבוד, זה לא משימה אפשרית. נכון. צריך אור 3-4 מיליון שקל כזה, ולבנות צוות ראשוני שיעבוד, או לתת את העבודה. אי אפשר לא זה ולא זה. אז זה כאילו היה השורש של הבעיה. ואז במציאות, מה קרה? לא רציתי לעבוד קשה, אז לא עשיתי מוצר פרימי, מוצר רציני. אז אוקיי, ניסיתי לפרוץ עם מוצרים ב-47 דולר. בהצלחה. כן. וגם לא רציתי להתמקד ולא רציתי למצוא נישה אז הלכתם למוצר כללי ב-40 דולר. נו באמת. חזק. אז רגע מי שמה נגיד להיום סוף נולדה לא מזמן אפשר לומר ספיקה נכון? אני אומר את זה נכון. ספיקה שהשנה כבר יותר ויותר הוקמת אור וגדים. האם השאלה שלי האם ספיקה זה הסטארטאפ או שזה התיקון? התיקון 2019. לא לא זה משהו אחר לגמרי אני חושב. אני בא לזה ממקום שונה לחלוטין. אני שואל את זה מבחינת הפאשן הפנימי לא מבחינת אותו מוצר או אותו פה. כי יודע לפעמים אנחנו אחרי כמה שנים עושים איזושהי פעולה כדי לתקן את הכישלון שהיה לנו בעבר ואני נפגש עם הרבה מאוד יזמים או נפגש עם הרבה מאוד יזמים לאורך השנים. אני חושב שבמקרה שלי שמתי את זה לגמרי מאחורה. כמו שאתה רואה אני מדבר על זה עם הטעויות ועם הכישלונות ככה זה לא מעניין אותי כאילו עשיתי כבר את העבודה על זה. גם האמת היא שה-300,000 שקל לא כאבו לי במיוחד. זה האמת. זה הרבה כסף. הייתי מאוד שמח אם היה לך עוד 400,000. אבל בסדר לא חוויתי את זה כי כאב מאוד גדול. אז אני חושב שבאתי את זה ממקום חדש. אני פשוט הסתכלתי. היה לי דגדוג ללכת לרמה הבאה בעסק כמו שהסברתי כאן. הבנתי שאם אני עוד פעם אבנה משהו אז בא לי שכשאני אסיים את זה להיות מתוגמל בצורה הכי גבוהה שאפשר. אז התחלתי לשחק עם הרעיון של תוכנה הייטק כל הדברים האלה וsass וכו. ואז קלטתי שכשאני משווק ומוכר את זה זה קל. זה כמו שהרגשתי כשמתחלתי מתחלת הסדנאות שלי זה היה קשה. אחר כך מכרתי קורסים יותר קל. עכשיו אני מוכר את זה עוד יותר קל. אז הבנתי שזה הכיוון שאני רוצה ללכת אליו. ולא היה לי את המוצר שמספיק האמנתי בו כדי לדחוף אותו. התחלה ספיקה בהתחלה את המוצר קצת אחר. שהוא היה נחמד כזה וכבר היה לו לקוחות קצת וזה וזה בסדר. אבל לפני חצי שנה בערך היה לנו את הפיצוח מול השוק ואז אמרתי יאללה אני מאמין בזה זה יכול להפוך להיות חברה של מה מיליון דולר בשנה. מדהים. אז תספרי רגע על זה קצת. ואז גייסתי את האנשים התחלתי לבנות הצוות ועכשיו כאילו זה בנייה אחרת לחלוטין. אז תספרי לי מה זה ספיקה. ספיקה זה בעצם מערכת שבאה, סליחה שאני אומר, אבל להחליף את כל סוכנויות המרצים העתיקות בפתרון חדשני וטכנולוגי. בעצם בעולם של הרצאות או מרצים או ידע יש עניין עזוי. יש הרבה אנשים שהם מאוד מאוד מומחים בתחום שלהם ובניגוד אליי או אליך נגיד לא אוהבים שיווק, שונאים שיווק, חושבים שזה חרא וזה ולא מחוברים לזה. והחלום של כל אותם אנשים זה שמישהו אחר יעשה להם את העבודה. ויש את הדבר הזה. הדבר הזה נקרא סוכן מרצים. ובישראל הדבר הזה הוא מאוד חלש. יש כמה טובים בודדים ממש. אבל גם שם בגדול על כל עשרת אלפים מרצים שרוצים מייצג, כאילו יש מאה, המייצג בוחר מאה, ומתוך המאה האנשים שהוא בוחר ומשלמים לו כדי להיות מיוצגים, כמה אלפי שקלים בדרך כלל, רק עשר אחוז באמת מקבלים הרצאות באופן חצי קבוע. כן? והם משלמים גם שלושים אחוז מההרצאה. עכשיו בישראל מרצה נגיד כמוני, נגיד כמוך יקבל ארבעת אלפים, חמשת אלפים, ששת אלפים שקל הרצאה. בארצות הברית בין חמשת אלפים לחמש עשרה אלף דולר זה לא מילה גסה. שוב לא מדבר על סלבס בטופ לבל. אנשים טובים, איכותיים, עם ידע, עם רקע, שיש מפורסמים מהם. נכון. ושלושים אחוז מדבר כזה זה בעצם חמשת אלפים דולר. שלושת אלפים דולר זה הרבה כסף. והסוכנים האלה, זה לא שבן אדם לוקח סוכן כמו בדמיון של לא יודע, הסוכן של עומר אדם, ושלוקח לו אחוזים מכל ההרצאות. כל סוכן לא מבטיח כלום. יהיה הרצאה חודש אחד, הרצאה חודש הבאה. אז בעצם המרצים המצליחים יש להם כמה סוכנים. כן. וזה סיוט. אתה גם מנהל כמה סוכנים, גם לוקחים לך מלא כסף, גם לא באמת עובדים בשבילך. הם כזה יושבים, שומעים וחכים שמישהו יפנה אליהם. בטח. בטח, כן? כן. אז בעצם הפתרון שלנו מבוסס AI, והוא מייצר חיבור בין המרצים האלה לחברות וארגונים שצריכים את ההרצאות האלה. ומה להם נרשמים גם לתוך ספיקה? או ספיקה יודעת למצוא אותם? זהו. למצוא אותם, לפנות אליהם, לייצר את החיבור ולעזור לסגור את ההרצאה. ואז בעצם הלקוחות שלנו מקבלים את ההזדמנות לסגור את ההרצאות ולפתוח את הקהל שלהם. מי קהל היד? כי נשמע לי קהלים רחבים. כל מי שיש לו הרצאות, כן? אז זה קהל די רחב. אבל אני חושב ש... ואגב, אני רק אגיד, ניקח נגיד מהלקוחות בישראל, שיהיה קל לזהות, יש לי לקוח אחד שקוראים לו שהוא דוקטור. כן, להיעדסת חשמל. עובד באחת התעשיות הביטחוניות המובילות בישראל, מלמד באחת המחלות המוכרות בישראל, והוא רוצה גם להרצות באופן פרטי. בארץ או בחול? בארץ. הדבר הזה נותן לו מענה שהוא פה ושם סוגר עוד הרצאה, פה ושם עוד 5000 שקל. מצוין. מדהים. מצד שני, לקוחה אחרת, גרה בעוד השרון, מדריכת הורים, כן? היא רוצה להרצות פה בבתי ספר, להתראיין בפודקאסטים, לעשות את הדבר הזה, זה פותח לה את הקליניקה. גם מצוין. אוקיי? מדהים. אז הדבר הזה בעצם חוסך להם את כל ההתעסקות, את כל הפניות, את כל הדבר הזה שכולם שונאים בתכל'ס לעשות. מה המודל העסקי של ספיקה? תשלום חודשי. ממברשיפ. כן. זה ניצחון מבחינת ממברשיפ, כי מספיק שאתה סוגר, לפעמים מסכה אחת. נכון. בשנה. נכון. החזרת את הממברשיפ שלך. נכון. זה דבר גאוני. נכון. זה בדיוק העניין. אז תגיד לי, ספיקה היא חברת טכנולוגיה או היא חברת המוח של גל צחייק? לא, היא חברת טכנולוגיה, אני חושב, אני רוצה להאמין. אני חושב שיש לנו משהו מאוד מאוד מעניין שם, פיצוח מעניין של השוק. יש לנו קשרים טובים עם כמה ארגוני מרצים בינלאומיים. מדהים. אז יש כיבורים כבר, יש מינופים. אז בזכות זה יש לנו, נגיד בפרסום, הטבע של ליד, כמובן, אפשר ללכת לארה״ב. אז יש לנו לקוחות בארה״ב דרך פרסום שאני כאילו מוביל אותו. כן. אבל דרך הארגונים יש לנו פתאום לקוחות באנגליה ובדרום אפריקה ובאוסטרליה ובבלגיה ובהולנד. וכאילו אתה פתאום נחשף לעולמות חדשים שלא הכרת. אז אני כאילו בא בסקרנות, בא ללמוד. אתה יודע, זו שאלה נשאלת פה עכשיו, אם אני מוחק את השם גל צחייק מספיקה, האם העסק הזה יודע לעבוד בפני עצמו? השאלה היא, אני אשאל את השאלה יותר נכון. אני אענה שתי תשובות לשאלה הזאת. ברמת המיתוג לא צריך את גל. מדהים. כאילו התרומה של גל היא רק בישראל. כן. והאחוז של הלקוחות הישראלים כל כך קטן שזה לא רלוונטי. כן, גל מוסיף לספיק האוד איזה שלושת אלפים בחמשת אלפים שקל בחודש או משהו כזה, אבל זה לא game changer. אבל ברמת הניהול, ברור שחברה בתחילת הדרך צריכה את המנכ״ל שלה. אז כאילו כנראה שהחברה הייתה נסגרת בלעדיי. פשוט כאילו היה למנהל, לא כאילו היה את המותג. אוקיי, זאת אומרת אם אנחנו מנתקים אבל את המותג. כן, כן, אם את המותג על צחייק כמעט משמעות בספיק. מה זה מדהים. אז זה כאילו מה שלך לא נתעלשות. נכון. אתה מיישם אותו עכשיו. מדהים. בוא נשחרר קצת פה עוד דושות. מה? בוא נשחרר אותם קצת. היום היית בן 23, היית אומר לי, אם אני הייתי בן 23, היית אומר לי ללכת ללמוד NLP? כן. למה? עכשיו אני חלקת למה זה שתיים. למה? ואתה יודע, היום גם יש את כל עולמות ה-GPT, AI ולמיניהם. האם היית אומר לי ללכת ללמוד את זה לבד או ללמוד את זה תחת מכללה? אני חושב, לא חייב מכללה, אבל הייתי לומד את זה בקבוצה. בקבוצה, אוקיי. כי אני אגיד לך מה. אני ניסיתי, לפני שלמדתי NLP בבית ספר ובקורסים והכל, נחשפתי לזה הרבה לפני ביוטיוב, וקראתי על זה המון מאמרים, ולמדתי על זה כאילו את התיאוריה, כאילו לכאורה שניגשתי לקורס, כל מה שהיא אמרה, כאילו ידעתי. אבל ההבדל בין לקרוא את הדברים ולהבין אותם בתיאוריה, לבין לחוות אותם מול בן אדם אחר, כי הרבה ב-NLP הרי זה תקשורת בין אישית, ואיך הדברים משפיעים עליי. אז אני חושב שעד שלא עשו לי בשיעור חמש או משהו, סגור בקורס, טכניקה שלי, אם אני פחד ממחטים, אני בתור ילד הייתי מבחן מחטים, שתבין, התגייסתי לקורס טייס. העיפו אותי מוקדם, אז מותר לדבר. אז כשגעתי לבקום, סידרתי עם חברה שלי מאוד אשרון שהיא חובשת, שתבוא לבקום להתנדב באותו יום, כדי שהיא תעשה לי את החיסון, כי פחדתי מהחיסון, זה בדיחה, כן? אני הולכת לקורס טייס ואני מבחן מחיסונים, כן? אז כאילו, המחטים כל כך הלחיץ אותי, שזה היה ממש פחדתי להתעלף, פחדתי להקיז את הכזן, ממש זה. ואז 15 דקות, אני מסתכל על מישהו, עושה לי בדיקת דם. מסתכל על המחט. מדהים. וכשאתה מרגיש את הדבר הזה, זה דבר שאתה לא יכול לחוות אותו ביוטיוב או בצ'אט או משהו כזה. אני מסכים לחלוטין. וזה תורם לרמת משוכנות שלך על הכלי. וכשאתה מנסה דברים או מבין ניואנסים או כל מיני דברים, כל התפיסה שלך של הדבר הזה היא משתנה. ואני חושב שבסוף, רוב האנשים עושים את רוב מה שהם עושים, כי הם רוצים להרגיש משהו. כן? כאילו, למה אנשים יוצאים לדייט? כי הם רוצים להרגיש משהו. למה אנשים אוכלים המבורגר? כי הם רוצים להרגיש משהו. אז כאילו, אני חושב שלקנות ב... לא משנה כמה... ל-5-15-50, לא משנה את היכולת להבין יותר טוב למה אני מרגיש, מה אני מרגיש, מה עובר לי במוח, איך התפוסי החשיבה שלי נראים, מה קורה איתי, זו ההשקעה הכי טובה שיש בעיניי. אני כאילו לא מפסיק לעשות עוד קורסים על הנושאים האלה. כל כמה זמן אני מחפש עוד משהו, גם כשאני לא עוסק בזה כבר, אבל שוב, לא תכננתי לעסוק בזה כשהתחלתי ללמוד את זה. אז אני חושב שזו ההשקעה הכי טובה שיש. מדהים. פרסונל ברנד. אתה חושב שהיום בעל העסק באמת צריך פרסונל ברנד, או אפילו ביזנס ברנד, או שזה איזשהו משהו שהגדירו לנו כדי לבנות את תעשיית התוכן? אני חושב שלפרסונל ברנד יש שתי חלקים שונים. אחד זה רוחב, והשני זה עומק. וכל בעל העסק חייב לדעת מה המנוע המרכזי של הברנד שלו. כולם כדאי להם שאין להם מיתוג. השאלה היא האם המיתוג שאני צריך זה מיתוג עומק או מיתוג רוחב? ואני חושב שבגלל שכולנו, כמעט כולנו גוללים באינסטגרם, רואים בזה, אז אנחנו כל הזמן חושבים על מיתוג רוחב. מה זה מיתוג רוחב? זה כמה צפיות יש לי בסרטון, זה כמה עוקבים יש לי, זה כל המשחק הזה. שזה אומר בגדול כמה אנשים מכירים אותי, כמה אנשים שמעו עליי. ולעסקים מסוימים אולי זה הדבר שהם צריכים וזה הדבר הנכון, אבל יש לא מעט עסקים שהדבר הזה הוא לא הכרחי להם, ויש לא מעט אנשים שהדבר הזה הוא גם לא כיף להם. אני באופן אישי, אם הייתי צריך ללכת ברחוב ושאנשים יזהו אותי, זה היה גורם לי סבל, זה לא מעניין אותי. אז עומק של מיתוג אישי בונים אחרת. אז איזושהי עבודת מיתוג צריך בכל עסק. השאלה היא האם אתה חייב סרטונים בטיק טוק? לדעתי, שוב, בעסקים מסוימים אולי כן, בעסקים מסוימים לא. מיתוג עומק זה דבר שאנחנו נסתכל עליו לאורך שנים, וכמה האנשים שמכירים אותי סומכים עליי ומעריכים אותי. ובשביל לייצר את זה, אם את זה מייצר חשיפה, נכון מיתוג רוחב בשורה התחתונה מייצר חשיפה, נכון? אם אני נחשף להרבה אנשים עמוק וכאמים, אני ממותג. זה כאילו התפיסה. פה מה שמיוחד פה זה הישגים מיוחדים. למשל סתם דוגמה, יכול להיות שהרבה מהלקוחות שלך, אחרי הם מכירים אותך כי הם שמעו טיפים שלך או וואטאבר וזה וזה, כאילו מה שגרם להם לבוא אליך ווואטאבר. אבל אני חושב שבתוך התעשייה של, נקרא לזה תעשיית המומחים, או איך שלא נקרא לזה, יש לך מיתוג עומק רציני, בין השאר בגלל תקופת ההשקות שהיית בחלק משמעותי. אז זאת אומרת, בין אם ראו אותך בסרטונים ואוהבים את התוכן שלך או לא אוהבים את התוכן שלך, כן? כאילו, בן אדם אומר אוקיי, אבל הבן אדם הזה בנה משפחים ומהלכים שיווקים שבשבועיים עשו חמש מיליון שקל או לא יודע מה, ולא פעם אחת ולא פעמיים ולא שלוש, אז הדבר הזה זה כמו צריבת עומק שלא כולם יודעים את זה עליך, אבל מי שיודע את זה עליך, הרמת אמון שנבנית ביניכם היא עמוקה מאוד. נכון. אז שוב, לא כולם יכולים לעשות דבר כזה, אבל יש תהליכים, אתה יודע, לא מי שאנשים יכולים לעשות, למשל להופיע בעיתונות, להופיע בטלוויזיה, לכתוב ספר, שוב כל אחד בהתאם להותקים שלו. הרבה אנשים באים למהלכים האלה ועושים למהלכים האלה שם רע, למה? כי הם מצפים שהם יהיו רוחב. בן אדם מוציא ספר ומצפה שעשרת אלפים אנשים יקראו אותו. לא אחי, אם אתה לא איזה אינפלואנסרית, כאילו, עשרת אלפים אנשים לא יקראו את הספר שלך. אבל עצם זה שכתבת ספר, זה עוד תהליך בדרך. אנשים, יש את כל הנ, רוצה להגיד נוכלים, אבל כאילו, כל הנוכלים. כל הנוכלים שדוחפים את החבילות של התוכניות בוקר והכתבות בעיתונים וכל זה, ומנסים למכור לעסקים שאם רק תופיע בשעה שש וחצי בבוקר בערוץ 28, אז החיים שלך ישתנו. ואז אנשים מוצאים שלושת אלפים שקל עם איזו תקווה שהדבר הזה שינה להם את העסק ואז הם מתאכזבים. ובצדק, כי זה לא ישנה את העסק. אבל אם אתה מסתכל על העסק שלך ואתה חמש שנים נגיד בעסק או עשר שנים בעסק, ואתה אומר וואלה, כל העשר שנים האלה אף פעם לא הצנית את החמשת אלפים האלה, כי בכל נקודה בזמן תמיד זה הרגיש מיותר. וזה באמת תמיד מיותר, כי זה אף פעם לא עושה הבדל. אבל בעשר שנים לא עשית כלום, אחי, בזבוז. מצד שני, אם בעשר שנים פעמיים בשנה הקדשת שלושת אלפים שקל, לא ציפית, בסוף חמש שנים או בסוף עשר שנים יש לך עשרים כאלה. אנשים אומרים, גל רגע, איך? אתה יכול מסכים באתר שלי, התראיינת ב40 פודקאסטים, היית בטלוויזיה, היית בכל עיתון פאקינג בארץ, התראיינת בחול, הרצאת עם כל האנשים הכי גדולים, כתבת זה. איך? תשובה? אחד או שתיים בשנה במשך 15 שנה. ואז אתה מייצר לך מיתוג עומק שאי אפשר לפספס אותו. אני מאוד מאוד מסכים איתך, זה גם יודע, זה כללה של אנשים שיודעים יותר מדי דברים, במה אני מתמקד, במה אני לא מתמקד, ואתה יודע, אותו מיתוג עומק לי באופן אישי, הביא את כל הקשרים שיש לי, הרבה ביהיינד הסינס, אחד מביא את השני, וגולת הכותרת מבחינתי, זה שהמתחרים הישירים שלי החליטו שהם באים אליי להתייעץ איתי, לעבור אצלי תהליךי עומק, פרסונל דבלפט, ויש אנשים שעד היום לא יוצאים לשום מהלך, לפני שהם שירינו איתי פגישת אסטרטגיה, כדי שאני אסתכל וחפש להם את כל הבגמים במהלך הזה. נכון. וזה מבחינתי באמת גולת הכותרת, אבל כן, אתה יודע, גם אנשים כמוני לפעמים אומרים, נו, בא לי את הרוחב הזה ככה. לא, לא, אין בעיה. אבל אז, באמת יש פה את החשיבה. עומק אלמור רוחב, אני חושב שהסברת את זה, נתת את זה בצורה מאוד מאוד מאוד מדויקת. אני חושב, זה הגישה שלי, אני אשמח לשמוע דעתך, תתמקד בעומק, אבל כן זרוק מדי פעם רוחב. כן, כן, בכל מקרה צריך את שתיהם באיזושהי מידה, כן? אבל גם, לא יודע, אלון נובל או משהו כזה, פעם בכמה זמן בחדשות, כן? כן. אבל אני אומר, או טוני רובינס, בסדר? אבל אני אומר, ברור שאפשר את שתיהם, אבל בדרך כלל זה טוב למנן 80-20. כלומר, לדעת כמה דברים. אחד, ברמה הפרסונלית, איפה החוזקה שלי? במה אני טוב? אוקיי? יש אנשים שתן להם לדבר 60 דקות, הם לא שמים לב איך הזמן עבר, וכאילו הם לא הספיקו להגיד כל מה שהם רצו. ממש. ויש להם עומק, והם יודעים להרכיב דברים ולפשט ולפרק ולסדר, אוקיי? תן להם להגיד, לדבר דקה, הם לא מרגישים שהם הוציאו כלום. בול. מצד שני, יש לי חברים ולקוחות, שתן להם דקה 30 שניות, הם שומרים אותך מצחוק, מוסיפים חיוך מוסף, וגורמים לך לחשוב מחדש על החיים. מצד שני, תן להם 40 דקות, הם קופאים, הם לא יודעים מה לעשות. אז אחד זה מה החוזקה שלי ברמה האישית. שתיים, להתאים את הדבר למודל העסקי שלי. אם יש לי עסק שמוכר מוצר זול לעמונים למשל, אז ברור שאני חייב רוחב, כי אחרת אני אהיה זה. אם העסק שלי יודע לעבוד עם יחסית מעט לקוחות, ולייצר איתם אינטראקציות עומק, וזה המרכז של מה שאני עושה, אני לא צריך בכלל את הרוחב הזה. ברור שהוא יכול להועיל, כן? אבל זה לא חייב להיות המרכז. ואני חושב שפה בדיוק העניין, להבין מה החוזקות שלי, מה המודל העסקי שלי, וככה אני בונה אסטרטגיה או תוכנית או רעיון, בכלל מה הכיוון המיטוגי שלי. ואגב, אני אגיד, לא הכל חייב להיות מאוד מדויק מהבחינה של, כי בעסקים, במיוחד בעסקים של פרסונל ברנד, שכאילו, אתה יודע, עם מומחיות וזה, הרבה פעמים אנחנו כל איזה שנה, שנתיים נעשה איזה דיוק או זווית טיפה אחרת, כי אנחנו מתאימים את עצמנו לשוק, וזה בסדר. נכון. זה שאני הייתי בטלוויזיה, ויש סרטון שלי מהטלוויזיה, אני מסביר שם מה זה NLP, זה לא רלוונטי, כי עדיין הייתי בטלוויזיה. זה שאני לא עושה יותר NLP, זה לא רלוונטי, אני עדיין עשו את הארט. נכון. הנקודות האלה של המיתוג, הן עדיין נמצאות שם. כמו ספר. כן, ברור שהיה... בסוף תבוא לספר לילד בן שמונה, או לא שמונה, הוא רק גילה, אבל תבוא לילד בן 17, ותבוא לסבתא בת 70. ספר? וואו. אני אגיד, אה, סבבה. נכון. בחמד. בדיוק. זה עדיין חלק מזה. שער נולדה בטעות פינה חדשה. יאללה. שלא אני הייתי אמור לשאול אותה, היה אמור לבוא הבן שלי היום, אבל קרה מה שקרה, דחינו טיפה את הפרק, אז הוא לא יכל להגיע, אבל הוא כתב לי שאלות ביחד איתי, אז אני יכול להקריא לך את השאלות, כי הוא היה אמור לשאול אותם. שאלות של ילד בן שמונה. שאלות של ילד בן שמונה. וואי, אהבתי את זה, זה מגניב. זה יכול להיות פרקס בפני עצמו. אני שוקל לעשות את זה, כן. מעניין. גל, אם היית אתה שוב בן שמונה, ורוצה להיות יזם כשתגדל, מה היית מתחיל לעשות כבר עכשיו? וואו, יזם בן שמונה. האמת שהבן שלי בן שמונה. אם הייתי רוצה לפתח אצלו את היזמות, מה הייתי עושה? אני חושב שהייתי קודם כל דואג שהוא יהיה בהרבה מקומות חברתיים, זאת אומרת, מוודא שאני מפתח לו את היכולות החברתיות, קודם כל. זאת אומרת, אם זה חוגים, אם זה סדרות חברתיות אחרות. ודבר שני, אולי הייתי מתחיל לדבר איתו על כסף, על רעיון של מה אתה עושה בשביל כסף, איך זה כסף עובד, דברים בסיסיים כאלה, אני חושב שזה ממש מספיק בגיל שמונה. מדהים. מה יותר חשוב כדי להצליח? להיות ממש חכם, או לא לפחד לנסות דברים שאתה עדיין לא יודע לעשות? וואו, ב' בפער. יש חריגים, כן? אם היית ב-800, או בן שמונה? לא, לא, אולי הוא יהיה ב-800. אם היית ב-800 ויש לך סטארט-אפ בתחום הסייבר, אז אולי ממש חכם זה עדיף. אבל בגדול, חד משמעית להעיז ולנסות. ושוב, אני חושב שרוב... אנשים, בטח אני, לא מצליח להם הדבר הראשון שהם עושים, אבל אם עושים עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ודבר אחד בסוף מצליח, שוב, ואז אם לא מהססים ללכת או לין על מה שהצליח, אז זה ההצלחה של, זה בדרך כלל שאני רואה את רוב העסקים מצליחים, בטח תסכים איתי, שרוב האנשים מדמיינים גרף צמיחה עסקית ככה, אבל בדרך כלל הוא כזה ככה, ככה, בום, ואז ככה, ככה, ואז השאלה אם זה ירד למדעת או יעלה, וזה תלוי בבעל עסק, כן. האם אני בגיל שמונה צריך לקחת מנטור? שזה צריך להיות אבא שלך, זה מה שרציתי להגיד, אבא או בן דוד או אח גדול או משהו כזה, לא, לא משהו אחר הייתי אומר, לא בגיל הזה עדיין, אולי 14, אפשר להתחיל לחשוב על עוד כיוונים. אוקיי, מדהים. אם אפתח מחר את העסק הראשון שלי, מה הטעות האחת שאתה מבקש מני לא לעשות? וואו, אוקיי, ילד חכם. אם אני מחר פותח את העסק בגיל שמונה, איזה טעות לא לעשות? איזה טעות אתה באופן אישי? גל, צריך ה... אני לא רוצה שהוא יעשה, כי אני דואג לו ואוהב אותו. אז הייתי אומר, לא, כאילו, יש לי את זה תחושתי, אני רק לא יודע לשים לזה את המילים, שלא יהיה תקוע יותר מדי על שלב התכנון לפני שכסף מעביר ידיים, שיגיע למצב שכסף מעביר ידיים. מדהים. שאלה אחרונה שלו. גל, מה הדבר שהיית רוצה שמישהו ילמד אותך על כסף ועסקים כשאתה היית בגיל שלי, בגיל שמונה? וואו, וואו, מלא דברים, לא ידעתי כלום על כסף. אבל אם אני מסכם את זה במשפט, יש איזה משפט, אני לא יודע מי אמר אותו, זה לא משפט שלי, מישהו חכם ממני בהרבה, הוא אמר שהדרך לעשות כסף זה לקחת סיכונים גדולים עם סכומים קטנים, והדרך לשמור על כסף זה לקחת סיכונים קטנים עם סכומים גדולים. אוקיי. ושני הדברים האלה היו טובים לי לדעת בשלבים שונים בחיים שלי ושל טעויות שעשיתי. מדהים. כמה שאלות אחרונות של הפרק. מה גל של 2016 היה אומר בביטחון, אפילו בביטחון מוחלט, שגל של היום יודע שהוא טעה בו? שאני המרצה הכי טוב בארץ. גדול. גדול. מה אתה מלמד היום שאתה בעצמך עדיין לא מצליח לעשות? מלמד ולא מצליח לעשות? כן. אתה יודע, זו שאלה גם מאוד מאוד חשובה. לפעמים יש דברים שלא מתאימים לנו, אבל הם כן מתאימים ללקוחות שלנו וזה עובד אצלם, אבל אנחנו בעצמנו, לא משנה מה, לא מצליחים לעשות את זה. אבל זה כן... אין לי בעיה עם זה. אני לא אומר שיש לי בעיה עם זה. שוב, זה לא חלק מרכזי מהלימוד שלי, אבל אם חלק מהלקוחות שלי, אני עוזר להם נגיד בחשיבה ובאסטרטגיה תוכן לרשתות החברתיות. זה לא המרכז של מה שאני עושה ובדרך כלל אני גם אומר להם, המלצה שלי, תקחו עוד מישהו שיעזור לכם בזה. אבל כן, אני מנסה לעזור לאנשים עם זה ואני בסדר, יש לי 15,000 עוקבים או משהו באינסטגרם, אבל לא מרגיש לי שפיצחתי את זה בשום צורה. איפה בחיים שלך אתה הרבה יותר מצליח בחוץ מאשר מבפנים? מבחינת ההרגשה כאילו? כן. רק הרגשה, אתה יודע, המציאות אומרת אחרת. זה נראה כאילו אני מצליח, אבל בתכלס... כן, אתה מרגיש שעדיין לא. וואו. אני חושב שכלפי חוץ זה נראה שאני הרבה יותר חברותי ויודע להקיף את עצמי כאילו באנשים טובים ולהוביל אותם ממה שאני באמת. וואו. יש לי אנשים מאוד טובים בסביבה שלי ואנשים שאני יכול להרשות לעצמי לקרוא להם חברים. זה חלק מהאנשים שאני חושב שהם הכי חריפים שיש. אבל בגלל דפקטיביות שלי בסקילס, כאילו, כן, סקיל דפיצ'נסי, כאילו לא מספיק טוב, לתחזק קשרים, לשמר קשרים, לשמור על קשר ולהוביל קשרים כאלה, אני חושב שיש המון המון פוטנציאל לא רק עסקי וכלכלי, אלא גם רגשי, חברתי, כיפי, בחיים שלי שלא מנוצל. וואלה, מדהים. אתה לא הראשון שאומר לי את זה. אני יכול להיות חבר יותר טוב, בקיצור. אתה יודע מה... שוב, אני חושב שזה שותופי פעולה, ואנשים האלה אוהבים... אז זה מדברים עליי, אז כאילו זה נראה כאילו... אז אתה יודע מה שסגרתי לעצמי? יש לי איקס רשימה של אנשים, גם מהעבר... עשיתי רשימה כזאת, פשוט עשיתי זה כלום. שם ביומן, שליחת הודעה כל חצי שנה, אוקיי? ומה שולחת? מה קורה? מה המצב? ואיכשהו מסתבר, תקשיב, 90 אחוז אני קולט, שהבן אדם היה צריך אותי באותו רגע. זה, לא יודע איך זה קורה. אני הולך על זה, זה הפרויקט הבא שלי. מדהים, הכי פשוט שבעולם. אגב, אתה בן שלי בן שמונה, הוא הכניס ללוס של הפודקאסט, הוא עובד, מתחיל לעבוד עם יומן של גוגל. ככה אני רוצה, שיעבוד עם יומן. עוד פעם, אחרי זה... שאלה אחרונה שלנו להיום, מה גל של 2016? היה שואלת גל של 2026? מה הוא היה שואל? כן. אני אגיד לך, אני חושב שגל של 2016, היה מצפה מגל של היום, להיות במקום יותר מתקדם. זה מעמוק קצת, אני יודע. מאוד. אבל... אז מה הוא היה שואל אותו? זה בגלל שהוא... כאילו... אני אגיד לך, אני שנייה את ה... כאילו, ייחדד את זה. אני חושב שבחצי שנה האחרונה, בסדר גודל, מאוד הצלחתי להתחבר חזרה על העוצמות שלי, אבל אני חושב שאחרי המכירה של החברה וקורונה וכל הדבר שקרו ביחד, היה לי איזה שנה, שנתיים של ממש ללכת לאיבוד כזה, ושוב, היה לי גם קצת כסף, אז כאילו, לא שסבלתי, כן, טיילתי כלפי חוץ, טיילתי בחול, טיפסתי, צללתי, עשיתי כיף, הייתי עם הילדים שלי מלא וזה, אבל משהו בפנימיות שלי, בביטחון עצמי והכל, כאילו, מאוד מאוד ירד. ובגלל זה, בתקופה הזאת בהרבה מובנים מסכים, הלכתי אחורה. ואני לא חושב שגל בן שש בן, בגיל 26 של 2016, היה צופה שזה מה שיקרה. אוקיי. אז כאילו, אולי מה נסגר איתך או משהו כזה, למרות שאני חושב שהיום הוא היה גאה בי, שכן הצלחתי להרים את עצמי חזרה. אולי, אולי מה שלמה שעוז, מה לקח לך כל כך הרבה זמן? מה לקח לך כל כך הרבה זמן? מגניב. אני חושב שאחד מהמיומנויות הגדולות ביותר של חג גל, וזה משהו שראיתי לך הרבה, לא רק ממני, אלא מהרבה מאוד אנשים, אתה יודע לבקש עזרה, לבקש עצה, ממי שאתה צריך באותו הרגע, וגם אם אתה לא יודע אם אתה צריך, אתה יודע לעשות את זה. אני חושב שזו אחת המיומנויות הגדולות ביותר שיש לי יזמים, ויש אותה לך. ראיתי את זה איתי כמה פעמים, הרימי עוד כמה אנשים, אני חושב שזה מיומנות של הרבה מאוד בעלי עסקים, אין להם אותה, או שהאגו הורג את זה, ואצלך יש את זה, ואני רוצה שכן תלמדו. אתה יודע, חבר משותף שלנו, עידן וולר, לפני הרבה שנים, 2017 כזה, 18, משהו כזה, שם לי טלפון, אני לא מכיר אותו, כאילו, מכיר, שמעתי עליו, אבל לא מכיר אותו. הוא התקשר ואמר לי, שלום, מה קורה וזה, הוא אמר לי, אחלה, זה, הוא אמר לי, אני רוצה את זה אותך, משהו, בא לך לבוא למלון הזה, נו איפה שהוא עושה עיתונים. הוא אמר לי, טוב, אמרתי לו, סבבה, מה אתה צריך? הוא אמר לי, אני רוצה to pick your brain, על איך מנהלים צוות מחירות. והלכתי. ולכאורה, כאילו, פגישת ייעוץ של שעתיים, לא שילם לי או משהו, ואני יצאתי בכיף, נהניתי. כאילו, אמרתי, איזה כיף היה לי לעזור לו. וכמה ימים אחר כך, זה היה במקרה, כאילו, אחד אחרי שני, לירון מור, גם הייתה באיזה נקודה, שהיא גם רצתה עזרה באיזה משהו, גם התקשרה לה וגם ביקשה עזרה. אז אמרתי, וואלה, אני עוזר לאנשים האלה, ואני לא מרגיש שהם לוקחים ממני, אני מרגיש מבסוט. התחלת הדיות. ואז זה פתח לי את זה, רגע, אז גם אני יכול לבקש, אז גם אני יכול להתייעץ, ואני חושב שבנקודות מסוימות, אני הרבה פעמים שואל את עצמי, מי הבן אדם שהכי, שאני מכיר שהכי טוב בזה. ואז בנקודות החלטות אסטרטגיות, אני חושב שזה באמת מאוד מאוד עוזר. מדהים, שאתה יודע לתת, מבלי לצפות בחזרה, אתה תקבל כפליים, אני אפילו לא בקטע כזה, לא, שהרבה אנשים לא יודעים את זה, אתה אומר לי. בעצם זה שקלטתי, שאני מרגיש טוב, בעצם הוריד לי את הפחד, כי מה הפחד בלבקש? אני אומר, מה, אני אתקשר עכשיו לחיים? אבל הוא עסוק, מה, אז מה? אני חושב שהם מלא כסף. הלקוחות שלו משלמים לו על פגישת 2,000 שקל, מה, אני אתקשר לך עכשיו? אפשר אותו משהו? לא לעניין. אני מבין, בטח. מה, זה יציק לו, הוא יחשוב שאני לוזר. אבל ברגע שקלטתי... כשאנשים מבקשים ממני, החברה שלי הפוכה, זה חברה וואי איזה גב, איזה תותח, איזה מלכה היא, שהיא מתייעצת על משהו שהיא לא יודעת, שם את האגו בצד, אני גם יכול להיות כזה. נכון? חלק השני מההשראה. חד משמעית. גל צחייק, תודה ענקית שפיניתן לנו זמן. תודה, רבה, רבה, חיים, היה כיף גדול, תודה רבה שהזנתם והייתם כאן. תודה רבה.