החיים על פי — איך לבנות עסק ששווה מיליונים

חברים וחברות, ברוכים הבאים לפודקאסט שלנו, לפודקאסט של קבוצת ניו, והיום יש לי את העונג והזכות להארח כאן את אחד מהאנשים שאני הכי אוהב לדבר איתם, גל צחייק. גל הוא בעלים של ארבע חברות, הקים את המכללה, אולי המובילה בישראל, ללימודי NLP, מכללת תוצאות, נשוי לליאל, אבא ל... כמה? שלושה. שלושה, ואני מקווה מאוד שתהיה לנו שיחה מעניינת. אני בטוח שאם אני איתך, זה בטוח ששיחה תהיה מעולה. אז אנחנו מאוד מאוד מאוד שמחים שאתם איתנו כאן, וגל, צפר לי קצת מה אתה עושה בימים האלה. אז בימים האלה באמת, עיקר הפוקוס שלי נע בין, אני מדבר ברמת הקריירה, ברמת העבודה, בין שתי דברים מרכזיים. הדבר הראשון זה מה שמבחינתי המהות שלי תמיד היה ותמיד יהיה, שזה להיות מרצה, מאמן, בן אדם של התפתחות אישית, של פסיכולוגיה. בין אם זה בפודקאסט שלי, תכלס התפתחות אישית בלקלישות, בקורסים, תוכניות ליווי, סדנאות, וכל הדברים האלה. שזה באמת המהות של מי שאני ומה שאני עושה, קודם כל בחיים האישיים שלי, אחר כך גם בקריירה. והדבר השני זה שיש תוכנה שאנחנו מפתחים שנקראת Spica, ששם אנחנו עוזרים לאנשים שמרצים ושואפים לעמוד מול קהל בעזרת אוטומציה ו-AI, להקל הרבה מהתהליכים שלהם, לחסוך הרבה זמן ולהיות הרבה יותר אפקטיביים בדרך של להביא את ההרצאות שלהם לקהל. חזק. לפני שנדבר על Spica, כי יש לי מלא שאלות לשאול על Spica. יש שאלה שאני ממש באה לשאול אותך. אתה היום במקום שאתה כבר לא חייב ללמד בעצמך, להרצות בעצמך, לעשות את הדברים האלה בעצמך. ואתה עדיין עושה את זה, נכון? לא רק שאני עושה את זה, אני עושה בהקשר של הקשר מול הלקוחות דברים שרוב האנשים לא עושים. היום בדיוק דיברתי על זה עם חבר טוב, קוראים לו יובל ביאליק, הוא המייסד של ללמוד לנגן גיטרה בחמישה שבועות, יש לו עסק מאוד מוכר בהקשר של הגיטרה והוא גם יועץ עסקי. ודיברנו על זה היום בבוקר, ואמרתי לו שלא רק שאני ממשיך עוד ללמד ולפגוש את הלקוחות שם, יש לי איזה כמה שעות בשבוע שמוקדשות ללענות ללקוחות, בין אם זה בוואטסאפ, במייל, בפייסבוק, באינסטגרם, כי מבחינתי היו לי תקופות בקריירה שלי שהתנתקתי מזה. שבין אם זה היה תקופה שמחרתי בעיקר קורסים דיגיטליים ואז לא פגשתי את הלקוחות, בין אם זה בתקופות שהמכללה מאוד צמחה והייתה צריכה ממש מנכ״ל שהוא יתפעל את העסק ואז הייתי שם, והיו מרצים אחרים שהעבירו את הכל ואני לא פגשתי את הלקוחות. וכל פעם שעשיתי את זה ליותר מדי זמן פשוט חוויתי שהעשייה שלי מאבדת מהמשמעות שלה, אני מאבד את התחושת שליחות והמשמעות במה שאני עושה, כשאני לא חווה את הלקוחות קרובים אליי, מרגיש אותם, שומע את הקול שלהם, מסתכל עליהם בלבן של העין. ולכן אני מבין היום שלמרות שלכאורה עסקית לא יודע אם זה הדבר הכי חם או לא חם לעשות, אני דואג שיהיה לי זמן לא מבוטל במהלך השבוע שאני מסתכל על הלקוחות שלי בלבן של העין, אני עונה להם על הדברים, שומע את הקול שלהם, כי זה מחבר אותי לשליחות של מה שאני עושה. וואו. ומה קרה בתקופות שלא עשית את זה? מה היה כל כך שונה? כי אם אני אשאל מנכל קלאסי הוא יגיד לי תעסק בתפעול של העסק, תעסק בפיתוח של העסק, תן לאחרים לעשות את הדברים האלה בעצמך, ואתה עדיין עושה את זה, נכון? ואז איבדתי משמעות ואז הרגשתי שכאילו לא בא לי להיות בחברה יותר. כאילו היה לי תקופות שבמחיר תוצאות היום אני כבר לא שם, כאילו מחרתי את חלקתי מהחברה, אפשר לעשות את זה. וכאילו יש לי שותפים ומנהלים וזה, אני כבר לא שם, אני כבר לא המנכל של החברה שנה וחצי או שנתיים או משהו כזה. אבל לפני זה, פשוט הגעתי למצב שאני אומר וואלה לא בא לי לבוא לעבודה, לא בא לי להיות כאן. את כל המשימות האלה שאני יודע שהן חשובות, שאני יודע שבגדול אני לא שונא אותן ממשו, פשוט הן איבדו את המיץ שלהן עבורי ברמה האישית. ואז היה לי שנים שטסתי לחול כל חודשיים לטיול של שבועיים לטפס על איזה צוק. הלכתי, אני שמח מזה, כן? הלכתי לטפס על הערים הכי יפים בעולם, סללתי במקומות הכי יפים בעולם. ופשוט ניסיתי לברוח מהעבודה בתכלס, כאילו לא אהבתי את זה ולא הרגשתי את החיבור בסוף. אני חושב שכשאנחנו עובדים במשהו שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים, אנחנו מוכנים לעשות גם משימות שהן לא נעימות לנו ולא נוחות לנו, כי אנחנו מרגישים את החיבור לשליחות. ומהצד השני, כשאני לא מרגיש מחובר לשליחות, גם משימות שלכאורה אני אוהב לעשות, מאוד מהר, אני אמצות את עצמם וגם הן משעממות אותנו. אז אני דואג היום בחיים שלי, מבחינתי, חיים של שליחות, חיים של משמעות, זה הדבר הכי חשוב שיש. אז אני דואג לעשות את זה. חזק. אז בעצם היום... שוב, אני לא עכשיו מלמד קורסי NLP שבע פעמים בשבוע, כן? אבל ברור שאני... אבל אני כן, למשל, יש לי תוכנית כזאת, תוכנית חודשית שאפשר להצטרף אליה, שפעמיים שלוש בחודש אני בזום עם האנשים האלה, אני פוגש אותם, אני רואה אותם, אני גם עושה שם את העבודה שאני הכי חושב שהיא מחברת. יש לי פעם בחודש שאני פשוט עושה סשנים של אחד על אחד. אחד על אחד? בזום מול קבוצה. זאת אומרת, זה משהו שגיליתי עם השנים, שכשאני מעביר סדנאות וקורסים ואני עושה סשנים אחד על אחד עם אנשים, טיפולים בלייב, אז כל הקהל מפיק מזה מלא ערך. אוקיי? אז אני שים לקבוצה הזאת, אני עושה את זה פעם בחודש, אז גם יוצא לי לטפל, שוב, יוצא לי עדיין מדי פעם בקליניקה, אני גם עושה את זה כדי לשמר את ה... אני מאמין שיש בזה משהו מאוד מאוד עמוק להתפתחות האישית שלי ולקריירה שלי, אז אני גם עושה את זה מעט בקליניקה באחד על אחד בתשלום. אבל גם בקבוצה הזאת הוספתי את זה, כי אמרתי וואלה, אני רוצה לשמר את החלק הזה באישיות שלי, את החלק הזה במי שאני, ופעם בחודש אני מביא להם תכנים חדשים ופעם בחודש אני עושה איתם עוד משהו, וכאילו אני ממש בניתי את זה בצורה כזאת שהחלק הזה בי, החלק היצירתי, החלק המאמן, החלק המתפתח הוא מקבל ביטוי. זה שומר גם על חדות. לגמרי. כאן, אני אגיד לך מה לעשות שלי. למה שאלתי דווקא את השאלה הזאת? הרבה פעמים אני מוצא את עצמי, אני המקל של ספרנים, מוצא את עצמי נשאב. נשאב לשוטף, נשאב למשימות, נשאב לפיתוח, נשאב ליעדים, נשאב לדברים שצריכים לקרות. ואז יש איזה רגע, אתה יושב מול לקוח בפגישה, ונדלק אור. אין לי איך להסביר, זה גם חוזר אותך חדות, אתה מבין מה קורה במקום שאתה לא נמצא בהם, וגם אתה נזכר שכל אדם שעובר את התהליך, כל אדם שלומד אצלך, כל אדם שמוציא ספר, משהו גדול בחיים שלו קורה. וכאילו למה בכלל זה נוצר מלכתחילה? וזה משמעותי, ואני חושב שכמנהיגים, שוב, בין אם אנחנו מנהיגים חברה כמו ספרנים גדולה, עסק קטן יותר, משפחה, קהילה, חברים, אני חושב שחלק מהותי מהתקשורת שאנחנו צריכים לתרגל, זה לתקשר את החלום ואת החזון ואת הוויזן ואת המשמעות עם אנשים אחרים. אבל הבן אדם הראשון שאני רוצה לתקשר את זה מולו זה אני עצמי. זאת אומרת, אם אני, היה לי פעם מחשבה כזאת שחזון, זה משהו שאתה ככה מבין עם עצמך, מחליט וזהו, יש לך את זה. ואין יותר רחוק מהמציאות, ומתי אתה מגלה את זה? כשאתה מתחיל לנהל אנשים, נכון? אתה מנהל בן אדם, הוא נכנס אליך בדלת, ביום הראשון אתה מסביר אתה רואה איך הוא שונה מאנשים אחרים בגישה, בהתנהגות, בלמידה, הוא ממש שם מאוד מאוד יפה ויוצא דופן. גל, החכמתי איזה כיף. ספר לי קצת על ספיקה. אז זה מסע משוגע לגמרי, חדש לגמרי, זה עולם שמבחינתי הוא מסתורי ומיוחד. זה עולם שהיה לי רומנטי אותו בגיל 20. זאת אומרת, אני בגיל 20 העסק הראשון שהקמתי, לא הרבה יודעים מזה, כבר אז הייתי בתוך העולם הזה של NLP והתפתחות אישית וזה, אבל לא ראיתי את עצמי מלמד את זה או עוסק בזה עדיין. והקמתי חברה לבניית אתרים, וSCO מי שעוד היה זה הקידום בגוגל, אני לא יודע אם עדיין עושים את זה או לא. ופיתחנו כל מיני אפליקציות גם לאייפד הראשון שהיה וכל מיני כאלה. והייתה לי חוויה מאוד טובה, היה לנו לקוחות גדולים, קצ'ופ איינס, אוסם, קשת תקשורת ועוד כמה כאלה. ובנינו דברים מגניבים. ובאיזשהו שלב אני הבנתי שהחברות הגדולות האלה, הגופים האלה, אני שמח לעזור להם, אבל אני יותר רוצה לעזור לבן אדם עצמו. ואז באמת עשיתי את השינוי הזה, והתחלתי לעסוק בNLP ובכל מה שאני עושה היום. והיום זה כמו סגירת מעגל מבחינתי של לחזור להשתמש בטכנולוגיה כדי לעזור לבן אדם שבאמת אני רוצה לעזור לו. ומבחינתי טכנולוגיה תמיד הייתה משהו שהוא סוג של דרך להזן קצת המגרש משחקים. לא לגמרי, כן? אבל באיזושהי רמה. כי תחשוב שאם לפני 200 שנה היה את החברה הגדולה הזאת במורד הרחוב, והיה את הבן אדם הקטן במרכאות, כן? לא קטן בלב, לא קטן בנשמה, לא קטן במתנה שלא ימנתן לו, אבל קטן בכיס נגיד, לעומת החברה הענקית, והוא עכשיו רוצה להקים חנות, אז החנות שלו תראה קטנה, מלוכלכת, מאפנה, שבורה ליד החנות של החברה הגדולה. קשה לו מאוד לתחרות. ובעולם של היום, בעולם האינטרנט, וזה לא היה מובן מלו לפני 14 שנה כשעלתה חברה הזאת של הבני הזאתרים, שאני יכול ב-3,000 שקל או 4,000 שקל לבנות את היום אפילו פחות כנראה, שנראה ממש טוב, כמו של החברות הגדולות, ובעוד 30,000 או 20,000 שקל או 40,000 שקל, שוב ביחס לכמה של עסקים זה לא כזה הרבה, למרות שזה סכום מכובד, הוא יכול להגיע לעמודים ראשונים בגוגל, בכל מיני ביטויים מפתחים, זאת אומרת, להיראות כלפי חוץ, כמו הגדולים, ומבחינתי זה איזשהו משהו שמאפשר לאנשים באמת להגשים חלום, להביא את העסק שלהם, את הדבר שהם חלמו לתת, את השירות שלהם, את המוצרים שלהם, את הוואטאבר, לפרונט ולהיות כמו הגדולים. ואחד התובנות הכי עמוקות שאני עברתי בשנים האחרונות, ברמה האישית, מעניין לך מה תהיה דעתך על זה וזה, שבין השאר דרך חוויה של מיכאל התוצאות, כשנמדתי NLP, זה שלא משנה כמה אני אדבר, וכמה אני אלמד, וכמה אני אנסה לתת את התורה שלי, את הדרך שלי, את הרעיונות שלי, את הגישה שלי, את הפילוסופיה שלי, את הפרקטיקה שלי לחיים כדי לעזור לאנשים, גל יכול להוביל לאנשים קדימה רק עד מרחק מסוים, רק דרך מסוימת בחיים שלהם, ויש המון אנשים שלא יתחברו, לא יאהבו, שזה לא יתאים להם. מהצד השני, ברגע שאני עוזר, וזה משהו שגם קרה בתוצאות, שאני עוזר למיכאל תוצאות, עשרות אלפי אנשים, להפוך להיות מאמנים, מטפלים, מרצים, מנחי קבוצות וכן הלאה, אני בעצם בצורה אומנם עקיפה יותר, אבל אני פותח את עצמי לאותה יכולת שלי לעזור להרבה יותר אנשים. אם יש תלמידה של גל שהיא מחשפה רוחנית כזאת, כן, והיא משתמשת ב-NLP בצורה אחרת, והיא מנחה קבוצות בגישה שונה לגמרי ממני, אז המון אנשים שבחיים לא ילכו ללמוד אצל גל, יעבור את התהליך הזה, שהוא תהליך התפתחות אישית, תהליך התפתחות רוחנית, תהליך התפתחות פסיכולוגית, שזה המהות בעיניי, אמנם לא בגישה שלי, אמנם בגישה של התלמידה הזאתי, אבל הרבה בעזרת הכלים שאני נתתי לה, ואז זה דרך בשבילי להשפיע ולעזור ליותר אנשים. וברגע שהבנתי את זה, אמרתי, רגע, מה תהיה דרך עוד יותר קלה, עוד יותר טובה להגיע ליותר אנשים, ובהקשר הזה תוכנה זה דבר מדהים, כי בעצם כל בן אדם יכול ללחוץ על כמה כפתורים, לשלם כמה עשרות שקלים בחודש, ולהפיץ את הארצות ואת הידע שלו. ואחד מה שאני גיליתי מהלך שנים בתוצאות, זה שכאילו לכל כך הרבה בעיות וקשיים וסבל שיש בעולם, יש לאנשים פתרונות. אבל אין להם את הידע הטכנולוגי או את היכולות השיווקיות להביא את הפתרונות האלה לשוק. ואז בעצם במציאות יש מלא כאבים וסבל וזה שהוא מיותר, כי יש לאנשים אחרים את הידע איך לפתור את זה. הוא פשוט לא מגיע אליהם. או מלא פוטנציאל לא ממומש, כן, מהצד השני. מלא אנשים שיש להם מטרות, הם חושבים שהן לא אפשריות, ויוסי כהן, כן, יש לו, הוא יודע את הדרך, הוא יודע ללמד אותך איך להשיג את המטרות, הוא יודע לעזור לך לעשות את הפוטנציאל, אבל רק בגלל שאתה לא מכיר את יוסי כהן, כי יוסי כהן לא יודע איך לבנות ההרצאה שלו, הוא לא יודע איך לשווק אותה, אבל הרבה פעמים שאני עוזר ליוסי כהן לפתור את הבעיות האלה, אז אני עוזר לו עוד הרבה אנשים אחרים. זה נכון, אבל יש שם עוד משהו גם. כי זה לא רק הידע שמפריד בן אדם מהיכולת שלו להצליח ומה שהוא לא להצליח או משהו. הוא צריך להיות מוכן לשלם את המחיר וללכת את הדרך. כי גם אם אתה תיתן מחר הבוקר את המתכון לכל מי שרוצה לפתוח עכשיו מכללה או מוסד או ללמד אנשים, אז יכול להיות שיש אנשים שיקחו את המתכון ויעשו אותו, הם בודדים. כן. וזה עוד חלק מאוד חשוב לדעתי, שזה הנושא של מי הבן אדם שאתה לומד ממנו. אני חושב ששוב, בדוגמה שלך שזה דוגמה מדהימה, כאילו, עשרות אלפי אנשים קוראים את הספרים שלך. וכשבן אדם קורא את הספר שלך, זה מה שאני מאמין, הוא לא רק צורך את הידע שיש בספר. הוא צורך את המיינדסט, את הגישה, את הפילוסופיה, את צורת המחשבה של הבן אדם שכתב את הספר. זאת אומרת, הדברים שכתובים בין השורות, שלא כתובים, שלא מופיעים, הוא גם צורך אותם. כי הוא רואה את הסגנון החשיבה שלך מתחת לזה, וזו השפעה מאוד מאוד עמוקה. והרבה פעמים אנשים שואלים אותי על נגיד קורסים דיגיטליים וכאלה, אני לא מבין למה אנשים שואלים אותי כמה שעות יש בקורס הדיגיטלי שלי, מה אכפת להם? למה הם לא רוצים שהקורס יהיה קצר ויביאו להם את התוצאה יותר מהר? והתשובה היא שהרבה פעמים אנשים רוצים שהקורס הדיגיטלי יהיה ארוך יותר, לא בגלל שהם רוצים לעקב את התוצאה, אלא פשוט בגלל שהם באיזשהו מקום מאוד עמוק מבינים שבשביל ללמוד לא את הידע הטכני שאפשר ללמד מהר, כי אותו גם הרוב אפשר למצוא בגוגל, אלא את המיינדסט, את החוויה של בן אדם שנמצא מולי, מחזיק לי את היד גם אם וירטואלית, והולך איתי את הדרך, אני צריך לשהות איתו זמן, אוקיי? אני צריך לשהות איתו זמן. וכשבן אדם עכשיו, יש לך שלושה ספרים, נכון? כן, ככה יצא. אה? כן, ככה יצא. כן, זה מה שזכרתי. אז כשבן אדם עכשיו קורא את הספר שלך, הוא משקיע שש שעות, שמונה שעות בקריאה, ואז הוא קורא עוד אחד, ואז הוא קורא עוד אחד. אז הוא מגיע למצב שהוא בילה איתך, סוג של שלושים שעות. אז אתה לא משפיע עליו רק ברמת מה לימדת אותו, ואם הוא זוכר את זה או לא זוכר את זה, אלא אתה משפיע עליו ברמה זה שהוא מרגיש שכל הרעיונות שלו, שכל הדברים שהוא לקח, יש את הבן אדם שעומד מאחורי זה, ושהוא כאילו מטאפור באמת יש לי את היוטיוב עם קורסים שלמים, ואתה יודע, מעל מאה שעות לדעתי יש ביוטיוב. מטורף. תודה למה זה מתחבר. אתה מכיר את תיאוריית השבטים של סט גודין? זה מה שאתה אמרת, כאילו, אחד על אחד. מי שלא מכיר סט גודין, בעיניי גורו השיווק הכי גדול בעולם, מי שלא מכיר, ללכת לעשות גוגל, אם מעניין אתכם ללמוד ולהתפתח בשיווק. יש לו גם מרצות ב-TED, גם ספרים, ממליץ בחום. ואחד מהדברים הכי מפורסמים שמדבר עליהם, זה תיאוריית השבטים. שלכל מותג, לכל מוצר, יש שני סוגים של שבטים. שבט גדול, שזה כל מי שנחשף למותג, כל מי שפעם צריך ממנו משהו, קנה משהו, עשה משהו, היה במעורבות כלשהי עם המותג, ושבט קטן. שבט קטן זה מה שנקרא האולטרס של המותג, הפנאטיקס של המותג. אלה שכשעולה פרק חדש לפודקאסט, הם הראשונים שמאזינים. אלה שכשיש שנה חדשה, הם הראשונים שבאים לבדוק את הפרטים. אלה שיהיו שם תמיד תמיד תמיד. והוא אומר, עדיף מאה בשבט הקטן, מ-50 אלף בשבט הגדול. כשאני שמעתי את זה בפעם הראשונה, אני אמרתי, טוב, איך אני מביא אנשים לשבט הקטן? מוח פרקטי מחפש איך לגייס את הדבר הזה. וממש עבדתי בזה. ניהלתי רשימה. לפני שהספר שלי יצא על האור של כל מי שהגיב לי, אי פעם על פוסט, הייתי מגיב להם מיד בחזרה. מתחיל לנהל להם את המשיחה. בפרטי, אפילו לא בתגובות. רק כדי לגייס עוד ועוד ועוד אנשים לשבט הקטן, ותמיד אמרתי לעצמי, שבשביל האנשים שנמצאים אצלי בשבט הקטן, אני מוכן לעשות הרבה הרבה הרבה הרבה יותר. בין אם זה לדבר איתם בטלפון, ובין אם זה להיפגש איתם, בין אם זה להשקיע בהם זמן. והצורת החשיבה שלך היא מדויקת בהקשר הזה. כי אתה אומר, אני מעדיף בן אדם שישב ויראה את כל הפודקאסט, מההתחלה ועד הסוף, מהפרקים, מאשר בן אדם שיראה ריל. ברור. הבן אדם הזה, הוא הרבה יותר מחויב, האימפקט שאתה עשתה לו בחיים הרבה יותר גדול, משהו יכול להפיק בעצמו, להתקרב לחזון שלך, הוא הרבה יותר גדול. ורוב האנשים מחפשים. כן. תהפוך. תראה, אני אגיד לך, יש פה, אני אוהב כשאני חושב לקחת את הדברים לקצה, כדי להבין את המקום שלי. ויש פה שאלה פשוטה. אוקיי, בעיניי. זו שאלה עמוקה מאוד, אבל פשוטה. מי עושה יותר אימפקט? מישהו כמו ביונסה, סלש קריסטיאנו רונלדו, תוכן? בקצה אחד של הסקאלה. או עובדת סוציאלית מסדרות? אוקיי? איפשהו באמצע אתה יכול לשים גם את טוני רובינס, נגיד. נכון? נכון. איפשהו באמצע על הסקאלה הזאת. כי טוני רובינס לא עכשיו מתקשר לבית ספר של הילדים שלך כדי לדאוג להם לווטאבר. הוא לא עכשיו מדבר איתך באמצע הלילה אם אתה מרגיש שאתה עומד להתאבד או איזה משהו כזה. אבל הוא גם לא מגיע ל-90 אנשים או 100 אנשים, הוא מגיע ל-100 אלף. אבל הוא לא מגיע ל-100 מיליון, כמו ביונסה או קריסטיאנו רונלדו. והמסר שלו הוא לא עמוק וההשפעה שלו היא לא עמוקה כמו של עובדת סוציאלית, אבל גם לא כמו לא כאילו שטחי במערכות כמו ביונסה או משהו כזה. עכשיו גם ביונסה אפשר לטעון. שירים שלה עזרו לאנשים לעבור פרידות בתקופות קשות בחיים. קריסטיאנו רונלדו נותן לאנשים משהו לחכות לו כל השבוע כדי לראות אותו משחק כדורגל. זאת אומרת זה נותן להם תקווה, נותן להם דברים עמוקים. אני חושב שזה עמוק, אוקיי? ואני חושב שאנשים שונים יתרגשו להיות בנקודה שונה על הסקאלה. אני מכיר אנשים שמבחינתם הכמות שהם צריכים להרגיש את הבן אדם בלבן של העין הם צריכים להיות כמו העובדת הסוציאלית במובן של זה מה שייתן להם הכי הרבה פשן. זה לא אומר שהם צריכים לעשות את זה כל הזמן כי עם פרייסקיד זה הכי פחות סקלבילי ולוורדג' וכל, אבל זה מה שייתן להם הכי הכי הרבה את החוויה. יש כאלה שהם בין זה לבין לא יודע איפשהו טוני רובינס כאילו באזור הזה של כל אחד בהתאם לכמה אימפקט לעומת כמה סקייל ויש את אלה שצריכים עוד יותר להשפיע אולי עם מוזיקה או עם דברים שהם כאילו מחוץ לעולם הזה בכלל של ידע ותוכן, כן? ואני חושב שברגע שאתה יודע איפה המקום שפחות יותר מתאים לך ושוב לקח לי בעולם הזה שלארצות 8 או 10 שנים כדי למצוא ולהבין איפה אני כיום וגם יכול להיות שזה ישתנה בעתיד, אבל ברגע שהבנתי איפה אני רוצה להיות אז זה נהיה לי הרבה יותר קל ונוח. אפשר לשאול אותך שאלה פילוסופית? יאללה. למה אתה חושב שאנשים רוצים להשפיע? לפני שאני אענה ברשותך אני רק אגיד שאני חושב שזו שאלה שלא כזה פרקטי להתעמק בלבל למה זה חשוב ופשוט אני חושב שרוב האנשים אם הם מרגישים שהם רוצים את זה פשוט צריכים לעשות את זה אני חושב שהרבה יותר פרקטי לרוב האנשים פשוט לקבל את זה שגם הם כמו כמעט כולם רוצים להשפיע על אנשים ולשאול איך להשפיע במקום לשאול למה אני רוצה להשפיע אבל אני אענה בכל זאת על למה אני חושב שהסיבה המרכזית היא איזשהו סוג של חוויה של להיות חלק ממשהו שהוא גדול ממך אוקיי? יש את הספר המפורסם של ויקטור פרנקל האדם מחפש משמעות אבל יש לו ספר נוסף שלדעתי הוא חובת קריאה לכל מי שחושב שהוא רוצה להיות מנטור, מאמן, מטפל, מרצה, וואטאבר שנקרא זה הקהל לא נשמעת למשמעות ובספר הזה הוא מתאר למה הוא חושב לפני 80 שנה שבעוד 80 שנה כלומר היום יהיה מגפה של דיכאון וחרדה ועוד הרבה דברים כאלה ופשוט חזה את החברה המודרנית לגמרי על בסיס של דברים פרקטיים שקיימים לפני 80 שנה והוא מדבר על מגפה של חוסר משמעות ובגלל שאנשים יותר מקונסים בתוך עצמם בגלל שאנשים מתייחסים ליחסים אנשים אחרים כמשהו יותר קז'ואל נכון? אם תחשוב בעבר, אני יודע שגם פה יש יחסית ההרגשה הזאת היא ספציפית בספרני אבל באופן כללי אני חושב שרוב האנשים מתייחסים גם למקום העבודה שלהם בצורה הרבה יותר קז'ואלית מלפני 50 שנה 50 שנה הבן אדם היה אומר אני עובד במקום אני אשקיע באות החיים שלי הם ידאגו לי בחזרה יהיה פה איזשהו מערכת יחסים מאוד סימביוטית והיום זה כזה טוב כרגע זה טוב לי אני בא לפה לשנתיים כדי להתפתח ואני עובר לדבר הבא אני לא שיפוטי כלפי זה וגם מאותות יחסים מתחתנים, מתגרשים, עוברים זה פרק ב' כל אחד זה מה שמתאים לו אבל הרבה פעמים הקז'ואליות הזאת להרבה דברים מייצרת חוויה של חוסר משמעות וכשאני משפיע ועוזר ותורם ומביא משהו לבן אדם אחר אז אני מרגיש שלעשייה שלי יש משמעות. אני מרגיש שזה משהו שהוא גדול מעצמית. ויקטור פאנגל מסביר את זה בצורה מאוד מאוד יפה הוא אומר גדול מעצמית זה לא חייב להיות מדינה או חברה או משהו זה פשוט צריך להיות משהו שהוא טיפ טיפה יכול להיות סנטימטר יותר גדול ממני עוד מישהו מעניין מה שאתה אומר זוגיות, משפחה אני חושב שרוב האנשים אם הם מרגישים שהם רוצים לבנות יותר זמן, לא כולם אבל הרוב יגידו לך איפה עם הבת זוג בן זוג שלי או עם המשפחה שלי למה? זה הדבר היחידי שנשאר להרבה אנשים שבו הם פועלים עבור משהו שהוא גדול מעצמם וזה אחלה מקום זה אחלה מקום להיות בו אבל אני חושב שגם בקריירה אפשר להביא את הדבר הזה והסיבה שאנשים לא מביאים את זה לידי ביטוי בקריירה כי הם מתייחסים אולי לקריירה בצורה שהיא לא נכונה כן כי אם הם יתייחסו לקריירה כמו דרך לממש את העצמי שלהם אז ההשפעה שלהם היא תגדל והיא תתעצם ולמה אתה מתייחס לבת זוג שלך ולמשפחה שלך בתור מקום כזה חשוב? כי יש שם מערכת יחסים משמעותית נכון, ולא קז' כל הזמן הוא מקבל הצעות של פי שתיים יותר שכר, פי שלוש יותר שכר, כי הוא בדעות מפתח שם, והוא תותח. והוא לא עוזב, כי הוא אומר, כן, אני יכול להרוויח יותר כסף, אבל אני בן 22, לא כזה אכפת לי להרוויח יותר כסף, זה לא כזה משנה לי, אני מרוויח מספיק. אבל אני מאמין במשימה של הארגון, אני רוצה שהארגון הזה יצליח, כי אני מאמין שאם הוא יצליח זה יעשה טוב, אני מאמין שיש לי השפעה על הדבר הזה. ואני חושב שבעולם של היום, אנחנו, הרבה מאיתנו, לא כולנו, אבל, קצת ציני מדי לנושא הזה של משמעות ושל שליחות, כי אנחנו תמיד מחפשים את המאחורה, אנחנו מחפשים, רגע, זה באמת משמעות, זה באמת שליחות, או שהוא רוצה להרוויח כסף, זה באמת או זה בכאילו, הוא אומר את זה כדי לסבן אותי, במקום להבין שזה פשוט גם וגם וזה בסדר. זה ממש בסדר, ובכלל, אני בכלל דוגל בזה שהעסקים, ככל שהם עושים יותר טוב, הם צריכים להרוויח יותר כסף. ואני חושב שצריכים להתקיים יחסים של תלות, והדרך שלי לראות אם עסק הוא טוב או לא טוב לעולם, זה האם כשהוא מרוויח יותר, העולם מרוויח יותר. ואם העולם לא מרוויח יותר כשאתה מרוויח יותר, חביבי, אתה... בעסק הלא נכון. בעסק הלא נכון, בעסק שאני לא רוצה להיות שותף בו, או לא לקחת בו חלק. זה מאוד מעניין, כי בסוף, בסוף, בסוף, אתה רואה בחירות. הרי אתה יכולת לעשות המון דברים בחיים שלך. בחרת תחום שבראש ובראשונה, אני חושב, היה התחום שפיתח אותך ברמה האישית הכי הרבה. אני חושב שאני מדייק. לגמרי. ואחר כך אמרת, כי תוצאה מזה גם הבנת המון דברים שעזרו לך גם לפתח אחרים וגם להמשיך להתפתח בעצמך, ואתה אומר, הצלחתי לעשות את זה בסקל מסוים כשאני נגעתי בעצמי באנשים אחרים, אחר כך כשנגעתי באנשים אחרים שנוגעים באנשים אחרים, ועכשיו אני רוצה לחנס קלי טכנולוגי שיעזור לאנשים לגעת באנשים אחרים, שיעזור לאנשים לגעת באנשים אחרים בצורה יותר אפקטיבית. זאת אומרת, לעשות את זה יותר גדול ויותר מעניין. אז איפה זה עומד עכשיו? בשנייה הזאת כרגע, איזווי ספייק, יש לנו בערך 200 או 300 לקוחות ראשוניים, אנחנו ממשיכים לפתח ולשדרג את המוצר כל הזמן, כן, ויש כל הזמן התפתחויות, אתה יודע, זה עסק שזז מהר. איזה יופי, איזה כיף. גל, אכפת לך שנדבר קצת על זוגיות? אני מוכן לדבר איתך על כל דבר שתרצה. כיף לי, אני שמח לשמוע. אז תפר לי קצת. קודם כל, איך הכרתם? אני אומר שהיא התחילה איתי, היא אומרת שאני התחלתי איתה. בגדול, פשוט בהודעה בפייסבוק, היא הייתה אז שדרנית רדיו, זה היה המקצוע העיקרי שלה, אבל במעצב היא הייתה מפיקה של מסיבות גדולות, אלף ומשהו אנשים בחיפה. כן, מסיבות ענקיות. והייתה לה את הרצועה אחת הכי טובות ברדיו חיפה. אתה בנאדם של מסיבות? אני ממש לא בנאדם של מסיבות. במסיבה לא הכרתם. אז היא הוסיפה אותי כחברות בפייסבוק, וכששאלתי אותה, התלהבתי מהאנרגיה שלה, ראיתי את הפוסטים שלה וזה, והתלהבתי, ושאלתי אותה אם היא רוצה שהיא באה לנסות להזמין אותי לבוא לאיזה מסיבה שלה, ואז לא נראה לי שזה יקרה, או שהיא רוצה להכיר אותי, ואז אני אשמח. וככה, יצאנו תוך שבוע שבועיים לדייט. ושם זה יתפתח. מתי הבנת? לפני הפעם הראשונה שפגשתי אותה. לפני הפעם הראשונה שפגשת אותה, הבנת? תראה, לא דיברנו, לא היה לנו התכתבות ארוכה, הייתה התכתבות קצרה של איזה שש, שבע, שמונה משפטים. קבענו לדבר בטלפון, דיברנו בטלפון שיחה של חצי שעה, עשרים דקות, כשבה קבענו את הדייט שלנו שיהיה שבוע אחר כך או משהו כזה, ואחרי השיחה הזאת ידעתי. ואפילו באותה תקופה... מה היה שם? אני לא יודע, לא יודע להגיד לך. זה אולי אתה תגיד לי, אתה יותר מומחה בדברים האלה ממני. היא יותר מומחה בדברים האלה. כן, היא גם, אבל גם אתה. אבל אני אגיד שפשוט הרגשתי שזה משהו שיש לו פוטנציאל, לא ידעתי בוודאות, אבל הרגשתי שיש לו פוטנציאל להיות משהו מיוחד. באותה תקופה זה היה גם כזה שלושה חודשים אחרי שהייתה לי פרידה, ובתקופה הזאת יצאתי בצורה מסוימת עם כל מיני... כאילו היה לי כל מיני מערכות יחסים מגוונות ומעניינות בתקופה הזאת. ובקיצור, וממש דאגתי בצורה מסודרת להיפגש עם אותן בחורות, שממש לפני הפגישה עם ליאל, להגיד להם, תקשיבו, זה נגמר, כאילו לסגור את הכול. עוד לפני שפגשת אותה? לפני שפגשתי אותה. כי סיימת כל מערכת יחסים פתוחה שאתה... נכון, כי אמרתי לעצמי, אני לא רוצה להיות צריך בעוד שלושה חודשים להגיד לה, או אחרי שזה, כשמקבלתי אותה, וזה יהיה סיפור מגניב לעתיד להגיד לה, תקשיבי, הייתי כל כך נעול עלייך שסגרתי את הכול לפני. וזה באמת אמיתי. וואו. כן, כן. אחרי כמה זמן התחתנת? התחתנו אחרי, אני חושב שאחרי שנה וחצי, משהו כזה. אבל תוך שלושה חודשים בערך, ארבעה חודשים עברנו לגור ביחד, עשינו קעקוע ביחד, אחרי ארבעה חודשים. יש לי את התביעות, בוא נהיה אפשר לזה מוצמא, יש לי את התביעות אצבע שלה ותביעות אצבע שלי בצורת לב עליו. אחי, זה ענק. זה אחרי ארבעה חודשים, משהו כזה, שלושה, ארבעה חודשים. אני הצהרת מחויבות קיצונית. קיצונית. מערכת יחסים לא כזו, עלית בכלל. חנה שם. לא, זה, תשמע, אני הרגשתי שזה נכון לי, והיה לי, כאילו, ידעתי שזה מה שאני מחפש, והיא גם הרגישה את זה כנראה, וזה זרה מהר. גדול. ותגיד, מה אתה חושב שהופך את המערכת יחסים שלכם? לכזאת ייחודית. הרי אנשים, אתה יודע, אמרת, הם הרבה יותר קשואלים, הם הרבה יותר לוקחים דברים בקלות. פה ליאמוריה, מערכת יחסים פתוחות, מחליפים, הם מקבלים. תשמע, אני רק אגיד שאין לי שום דבר נגד הדברים האלה. פשוט מצאתי שעבורי זה לא מתאים. אוקיי. ברור. מה הופך את זה לכזה? יש לכם משהו מיוחד. שמת את התביעת אצבע שלך אחרי ארבעה חודשים. על היד שלך. תראה, אני אגיד משהו. היה פה שילוב של שתי אלמנטים מבחינתי. אלמנט רגשי יותר ואלמנט לוגי יותר. בסדר? אני פנת על הדברים האלה. ידעתי שכאילו, זה אחת ההחלטות הכי חשובות של החיים, אם אתה מתחתן. או אם אתה מנהל מערכת יחסים זוגית משמעותית. ומצאתי את זה, ממש עכשיו אנחנו עוברים עוד מהדירה, ומצאתי את בין הדברים שאני שעברתי אליהם, עכשיו את הרשימה שעשיתי לפני שהכרתי את ילד. של מה התכונות שחייבות להיות לבת זוג שלי, ומה התכונות שאסור שיהיה לה. ולא יודע, אני ידעתי להרגיש עליה שיש לו אותם. זאת אומרת, זה היה פה רכיב גם לוגי וגם רכיב רגשי, שידעתי שיש לה את התכונות הכי חשובות שאני רוצה בקשר. ואין לה את התכונות שהכי אני לא מעניין בהן. וזה לא אומר שהיא או אני מושלמים מן הסתם. פשוט עם החסרונות שלה אני יודע לחיות, ויודעת לחיות עם החסרונות שלי. עכשיו, אתה משנה לכם אנשים שהם, מה שתקרא לזה, הרבה פעלים, הרבה מעללים, עושים הרבה בעולם, משפיעים הרבה בעולם. מה אתם עושים כדי לשמר את מערכת היחסים בתוך ההורות, בתוך העשייה, לשמר את הזוגיות? קודם כל אני אגיד שזה קשה. והיה לנו בזוגיות שלנו עליות וירידות גם, לגמרי. לפני, אני חושב, זה היה אולי שנה וחצי, שנתיים, היה לנו ממש תחושה של כאילו איזשהו, כאילו משהו עבר בינינו, כאילו שאנחנו מורחקים אחד מהשנייה יחסית. היה גם יר אז הזוגיות שלנו השתנתה יש דברים מסוימים בזוגיות שלנו שהיינו מאוד מאוד אהבנו והיו לנו מאוד חשובים ואנחנו משמרים אותם אבל בוא נגיד ככה עבורי ועבור לי על בקשר שלנו לא אומר שזה נכון עבור כולם אבל השלבים של ההיריון והלידה זה דברים שיש קשורים להם יותר בקלות יש כאלה שפחות עבור לי על זה דבר שעובר בפחות קלות אני יודע שכשאנחנו נכנסים לילד עכשיו זה בגלל שזה קרה פעם שלישית וידעתי לחזור את זה בפעם הראשונה הייתי באלם שיש איזה חצי שנה סדר גודל של איזשהו ריחוק מסוים בזוגיות לא ריחוק באמת אני כאילו אני יודע שאני מהצד שלי מנסה לתת כמה שתר אני יודע שיש את הרגשות הזאת אבל אני מרגיש שאני מקבל הרבה פחות בזוגיות אוקיי בחצי שנה הזאת שזה בעיקר שלושה חודשים האחרונים של ההיריון והשלושה חודשים הראשונים אחרי שהילד נולד זה היה לי זה בשלושת הילדים אז אני פשוט יודע שכמו בחברות וכמו בעסק יש תקופות שבאמת אתה צריך לתת יותר ולקבל פחות ואם אתה מבין את זה אז בתקופות אחרות אתה תוכל לקבל הרבה יותר וברגע שהבנתי את זה והבנתי שזה פשוט חלק מהדרך חלק מהמשחק אני צריך עכשיו חצי שנה לא רק להחזיק חזק לתת מעצמי הרבה יותר מהרגיל ולקבל בהקשר הזוגי לפחות פחות ממה שהייתי רוצה אוקיי במובנים מסוימים אבל מתוך זה שאני בונה פה משהו שהוא יוצא דופן גם היא בטוח אני בטוח שהיא מרגישה שהיא נותנת את עצמה הרבה מעבר בתקופה הזאת ואני מעריץ אותה על זה כי היא אישה מדהימה והיא אמא מדהימה ומבחינתי כמו שבתקופות סופר עמוסות וקשות בעסק היא יודעת אני אספר סיפור קצר כן בטח כשהקמנו את מכללת תוצאות ביחד אני התקשרתי אליה איזה יום אחד כשפתחנו היה לנו שלושה מחזורים אמורים להיות במכללה במחזור הראשון שלושה שלוש כיתות יום לא זוכר בדיוק אבל נגיד ראשון שלישי רביעי סתם המצאתי בסדר לא זוכר בדיוק ואז אמרתי לה תקשיבי ליליה הקצב רישום פסיכי אם אני למדתי משהו בעסקים זה שכשיש מומנטום בבקשים בברזל שהוא חם אני רוצה לפתוח שש כיתות במקביל מה שזה אומר זה שאנחנו נלמד 30 שעות בשבוע וזה לא כולל את זה שאני צריך לנהל עסק זאת אומרת זה לחצי שנה אנחנו 100% רק בזה מה את אומרת? והיא אמרה לי תקשיב גל אם אתה חושב שזו החלטה העסקית הכי נכונה ושזה הדבר שיעזור לך להגשים בקריירה בצורה הכי טובה שאתה יכול לך על זה ומבחינת זוגיות אל תדאג אם צריך אני אבוא למכללה כל יום רק להסתכל עליך מלמד ולהיות בשיעורים שלך כאילו רק כדי להיות איתך ביחד איזה גפרת ובימי רביעי היה לי יום שלישי הייתי מלמד בערב מ-5 עד 10 בלילה נוסע הביתה לאודו שרון הולך לישון קם בבוקר ב-6.30 נוסע לתל אביב מלמד מ-9 בבוקר עד 10 בלילה כי היה לי שתי שיעורים ביום רביעי הייתי מסיים את יום רביעי גמור שחוט עצבני עייף היה לה דבר שיקרא לו מתנת יום רביעי עצם זה שיום רביעי כל יום רביעי הייתי מקבל מתנה לפעמים זה היה שוקולד ב-5 שקל לפעמים זה היה שעון לפעמים זה היה זה אבל כל יום רביעי הייתה נותנת לי מתנה רק בשביל לגרום לי להרגיש טוב על זה שעברתי את היום הזה ואני מבחינתי אומר בסוף היא לא עשתה את זה במרכאות רק בשבילי נכון היא עשתה את זה בשבילי קודם כל כי היא שם מדהימה אבל בתקופה הזאתי ביחד בנינו היא גם עזרה בהמון המון דברים בחברה ובדבר הגדול בחברה היא עזרה לה לצמוח בצורה מטורפת אם תרצה אפשר לדבר על זה עם ההחלטות שלה ועם הגאונות שלה אבל בסוף היא בנתה משהו שאת הרווח שלושתנו מקבלים באופן שווה הרבה אמרו לי בהתחלה שבאתי להתחתן אמרו לי רגע גל יש לך עסק מטורף כאילו הסכם המון או זה אמרתי לא מגיע לחצי מהעסק לפחות לצחררו אותה והיום אני אומר וואלה היום היא פשוט בתפקיד הזה היא מייצרת לנו נכס מטורף לכל החיים שנקרא ילד ויותר מזה נופל עליה כי היא סוחבת אותו בבטן בעריון והיא יולד את אותו והגוף שלה מגיב לזה והיא מניקה אותו אז לא משנה מה יקרה וכמה אני אנסה לעזור במיליון דברים בסוף הוא יונק אז הוא על הגוף שלה כאילו כל הזמן אז מה שאני צריך להיות במקום הזה זה כמו שהיא הייתה באיזושהי מידה מסוימת של לדעת לשים את עצמה בצד טיפה כן לא יותר מדי אבל קצת בצד כדי לשים אותי בפרונט כדי שאני אוכל לייצר עבורנו משהו מדהים אני יודע שיש תקופות שזה בהקשר של הילדים שאני צריך לשים את עצמי בצד בשביל שהיא תוכל להיות בפרונט ולהיות התמיכה הזאתי בה כדי שהיא תוכל לייצר לנו את הדבר הזה בחיים ושוב בתקופות רגועות יותר היא בקריירה מטורפת ומצליחה אני עושה את הקריירה שלי ושתינו מגלים את הילדים בצורה זה אבל כמו שיש בעסק תקופות שדורשות מהמייסד שלו מהמניג שלו לתת 300% משרה ואז אם אין לו תמיכה מהבית זה מתרסק תקופות של הרעיון לידה והדברים האלה אתה צריך להיות בן זוג ב300% משרה לדעתי כדי לתת לבת זוג שלך או לבן אדם לעשות את זה בצורה הכי טובה וזה קשה אבל אני חושב שזה טוב עשיתי שלושה ילדים אז אפשר לדעת שחשבתי שזה השקעה מוצלחת ואני מבחינתי שוב אם זה לא היה כואב לה בכל הגוף הייתי עושה גם שש ואני אומר לה מבחינתי כמה ילדים שאתה רוצה אני כאילו תמיד עוד אחד בכיף כי הדבר הזה זה כל כך זה מוסיף משהו כל כך משמעותי לחיים מה השתנה לך? הפכת להיות אבא מה קרה? אתה אומר מוסיף משהו משמעותי לחיים וואו אי אפשר לתאר את זה קודם כל אני חושב שנפתח לי רמה חדשה של הבנה בכלל מה זה אהבה ברמה אחרת לגמרי נפתח לי משהו מטורף מול ההורים שלי כי כשאתה ילד לא משנה גם ילד בן 30 אתה חושב שאתה אוהב את ההורים שלך ואתה חושב שההורים שלך אוהבים אותך ואתה חושב זה מה שאני חושב שיש רוב האנשים שמרגישים ככה איך שהם אוהבים את ההורים שלהם איך שההורים שלהם אוהבים אותם זה די סימטרי זה החוויה שלנו פחות או יותר סימטרי אנחנו אולי יודעים שההורים שלנו יותר דואגים לנו משהו כזה מאשר שאנחנו דואגים להם אבל יש לנו הרגשה של איזושהי רמה של סימטריות באהבה בין איך שאנחנו אוהבים אותם לאיך שהם אוהבים אותנו ואני חושב שאחד התובנות הכי משנות חיים ואני חושב שגם הורים שמקשיבים לנו יקבלים איזה משהו זה כמה האהבה הזאת היא לא סימטרית ההבנה הזאת של כמה שההורים שלי אוהבים אותי ברמה הכי בסיסית וביולוגית בצורה שאי אפשר להשוות אותה בכלל לאיך שאני אוהב אותם אני אוהב את ההורים שלי יותר מהכל כן אני מת על ההורים שלי נוסע איתם המון אבל זה פשוט אהבה כל כך שונה וברגע שאתה מבין איך אתה כהורה אוהב את הילדים שלך ואתה יודע לעשות הגזירה לא כל כך מסובכת הזאת כן אני חושב שאנשים לא עושים אותה אבל אפשר לעשות אותה שרגע בעצם ככה ההורים שלי אוהבים אותי ואם אתה הורה סבבה שהיה לו הורים סבבה אני יודע שלא כולם יתברחו בהורים סבבה וזה סבבה אני חושב שהרוב כן ואתה אומר וואלה כאילו אני היום הילד שלי חולה הקים באמצע הלילה אני עכשיו קמתי בשלוש בלילה החלפתי לו את כל המצאים ניקיתי אותו החזקתי אותו בידיים שלי כשהוא רותח מחום חצי שעה אחרי שהוא קיבל את הגדול כדי שהחום שלו טיפה ירד ואני שבור ועייף כאילו ישנתי כאילו כמה חודשים אבל אני מחזיק אותו בידיים ואני מחבק אותו ואני מלטף אותו ואני רוצה שיהיה לו את החיים הכי טובים ואז אני מניח אותו במיטה ואני יודע שהוא לא יזכור את זה כי הוא בין שנה או שנתיים הוא לא יזכור את זה אני נותן לו את כל הלב שלי עושה דברים שלא הייתי עושה בשביל אף אחד אחר הוא לא יזכור את זה וזו חוויה של להגיד וואלה כאילו רוב הסיכויים שההורים שלי עשו את זה בשבילי אני לא זוכר את זה אבל הם החזיקו אותי בלילה שהייתי רותח מחום הם עשו את הדברים האלה בשבילי אני חושב שזה פותח לנו איזושהי רמה של הוכרה בקשר מול ההורים ששוב מי שהיה קצת מבין בהתפתחות אישית ובפסיכולוגיה וש תביא את הקוס. את החוויה שלי, בסדר? אני לא יודע אם זה, אני די בטוח שזה לא החוויה של כולם, אבל אני אתן לך את החוויה שלי, איך אני רואה את זה, בסדר? ואני חושב שככה. כשליל הייתה בהיריון ודיברנו וחשבנו על ילדים, ואני חשבתי בראש שלי אפילו, על איך, איזה אבא אני רוצה להיות, הדבר הראשון שהיה לי במיינד היה מאוד ראקטיבי. עם כל ההתפתחות האישית, עם כל זה, הייתי שמח להגיד לך שכמו עם הזוגיות, היה לי רשימה וידעתי הכל, בולשיט, אוקיי? הייתי, לא בידיעה, אבל מאוד ראקטיבי. ראקטיבי למה? ראקטיבי לגירושים של הורים שלי, ראקטיבי לזה שרוב הילדות שלי גרתי מאוד רחוק מאבא שלי, הייתי פוגש את אבא שלי פעם בכמה חודשים, ראקטיבי לזה שאימא שלי, שהיא הבן אדם שאני הכי מריץ לכדור הארץ ואוהב אותה יותר מהכל, הייתה אומרת לי כמה זה לא בסדר שאבא שלי לא נוכח בחיים שלי, ולציפיות חברתיות של מה זה אומר להיות אבא בעידן המודרני, שאני ציפיתי מעצמי להיות כמות מסוימת של שעות ולעשות כמות מסוימת של דברים עם הילדים והכל, ובהתחלה עשיתי את זה לכמה חודשים, ודי מהר הבנתי שלא טוב לי, לא טוב לי. הייתי, הצלחתי להחלץ את העסק, הייתי המון שעות עם הילדים, ובאיזשהו, מאוד מהר, תוך כמה חודשים הבנתי שזה לא טוב לי. לא טוב לי. ואני גיליתי שעבורי יש בלנס מסוים שהוא נכון לי בין הילדים לבין העבודה, והבלנס הזה עבור אנשים מסוימים, אם יגידו וואו אתה עושה מלא עם הילדים, ויש אנשים אחרים שיגידו מה זה יש לך את היכולת להיות הרבה יותר עם הילדים, למה אתה לא עושה את זה, ולשתי אנשים האלה אני יכול להגידו לכו לפיפ, זה לא עניין לכם, זה משהו נכון לי. אז לי יש את השעה וחצי בבוקר של הילדים, אני קם איתם בבוקר, במיוחד אחרי ההירדונות וזה, אז אני קם הרבה לפני והיהיה לא קמה בכלל, היא מתקשרת רק כמו בבוקר, אני יותר זה, אז אני קם בבוקר עם הילדים, מארגן אותם, מתקתק אותם בדרך כלל או לבד או אחר כך אם איתה תחליף עוזרת, ואני לוקח אותם למסגרות. אחר כך אני הולך לעבוד, ויש ימים פעמיים שעות בשבוע שאני עובד עד מאוחר, ואז אני פוגש אותם כמו היום נגיד, אני פוגש אותם למקלחת ארוחת ערב בלישון, ויש ימים אחרים שאני איתם אחרי הצהריים, בימים האלה לפעמים יש לי ימי איכות איתם, לפעמים לא, ובסופש אני איתם. ועבורי זה גוד אינף וזה מספיק, ואני אגיד לך משהו שאני פשוט דואג, שעד כה עם שתי הילדים שלי, התינוק זה פחות נוכח, אבל שיש לי איתם תחומי עניין משמעותיים משותפים של דברים שאנחנו עושים ביחד, שדרכם אני יכול לא רק להיות אבא שהוא בייביסיטר, אתה יודע, לך לאייפד, אני בטלפון, אני עובד, תעשה את זה, אז מה לזה אני פשוט מעדיף להיות בעבודה. אם אני עכשיו אהיה בטלפון והוא באייפד, אז אין סיבה שאני אהיה שם, אני אהיה בעבודה. ומצד שני, כשאני כן אמצא שם, אז אני לוקח אותם, את הקטן להתאמן איתי, הוא בא איתי לאימונים, אנחנו מתאמנים בפארק, והוא בא להתאמן איתי. ואני לוקח אותו לדברים פיזיים יותר שמעניינים אותו, ועם הגדול הוא יותר אוהב משחקי מחשב, אז אני משחק איתו משחקי מחשב. ויש לי כמו שיש לי מטרות לעסק, יש לי מטרות לאישיות של הילדים שלי. ויש לי מטרות לפתח תכונות מסוימות בהם, בהתאם, קשוב עם כל ילד משהו אחר, בהתאם למה שאני רואה בהם, בהתאם לחלקים באישיות שאני רוצה לפתח אצלם, ואני עושה את זה דרך מה שהם אוהבים. אם למשל היה לי עם הגדול איזה משהו שכאילו היה לו מאוד רתיעה מכישלון, והיה לו קטע כזה שכל דבר שהוא היה רואה שהילדים אחרים יותר טובים, אז אני נמנע ממנו. אז אני החלטתי לשחק איתו משחקי מחשב ולהראות לו איך בתוך המשחקי מחשב אני דרך זה מכווין אותו, להיות בן אדם שפחות מפחד מכישלון, שיותר עושה דברים למרות שהוא פחות טוב וכן הלאה, ואני רואה שם את ההתפתחות ואת ההתקדמות. אז אני אומר למי ששופט, כאילו, אוקיי, השעתיים שלי איתו ביום הזה שווים יותר מהשמונה שעות שלך שאתה רואה כדורגל או באינסטגרם. בסדר? ואני שם את השעות האלה ככה ובסוף השבוע ובדברים האלה. אתה משקר באימון ובפיתוח של האישיות של הילדים שלך? ובה בלפתח את הקשר העמוק שלי איתם. אני מאוד מאמין בחיבור פיזי, אני משחק איתם פיזית הרבה. אני מחבק אותם, מזיז אותם, אתה יודע. גדול. ויש תקופות שאני איתם יותר שעות ויש תקופות שפחות, ואני עושה את זה בהתאם למה שמתאים לי. אז כאילו, אולי הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לך כזה, וזה נכון שוב לכל בן אדם ולכל דבר בחיים חדש שאתם עושים, תקשיבו להערערות של החברה למה צריך לעשות, אבל עם טיפה מלח, כמו שנקרא, ותבינו מה באמת נכון לכם. אני היום אפשר להראה את זה. היום הייתי בפגישה, אחרי הפגישה עם יובל שספרתי בבוקר, עם חבר שהייתי בצבא, היינו ביחד בקורס טייס, גם בגיבוש וגם בקורס מיטה ליד מיטה. ושתינו, כל הזמן שהיינו בקורס טייס והיה מבאס וקשה, בכינו ואמרנו, עזוב אנחנו נעוף מפה, אנחנו שתינו התקבלנו לאותה תוכנית הצטיינות בטכניון ובאוניברסיטה, ואמרנו נעוף מפה, נלך לאוניברסיטה ביחד וזה. ובסוף הוא נשאר בקורס טייס חצי שנה יותר ממני, אז אני עפתי משם, הלכתי לטכניון, עזבתי גם את הטכניון כיוון שזה לא מתאים לי, הלכתי עם לו פסיכולוגיה, והוא נשאר במסלול הזה. והוא הגיע לתפקיד די בכיר בצבא, ואחר כך הוא פתח סטארט-אפ, היום הם גייסו עשרים מיליון דולר, אין לי מושג, אסק מאוד מלוצח, והוא עושה משהו באמת עושה חי. והגעתי למשרדים שלו היום. ושתי קומות, מקום מדהים, עיצוב חבל על הזמן, אנשים מדהימים, והסתכלתי שם והייתי כל כך שמח בשבילו, אתה יודע, זה חבר שלי שאני אומר, וואלה, מגיע לו כל טיפת הצלחה, והלוואי שרק יצליח יותר, והוא עושה טוב לעולם, וכאילו אתה יודע, הכי בפרגון. ומהצד השני אני קלטתי משהו, אני קלטתי שלפני חמש שנים או שבע שנים כשהייתי מגיע למקומות כאלה של אנשים, הייתי אומר וואו, מגניב, אני גם רוצה כזה. ובשנתיים שלושה האחרונות אני קולט שעם כל הפרגון ועם כל האהבה, כספרי אני במקום מגניב, אני מת על המקום הזה, כל פעם שאני בא אליכם אני מתלהב. אבל זה לא מה שאני רוצה. לי כיף לעבוד מבית קפה, גם כשהיה לי את התקופות שלי משרדים ענקים וזה, והיום צמצמתי הרבה מהם, כיוון שזה לא מה שמתאים לגל, הייתי אומר, כשהייתי מנהל את המשרד והייתי הולך לבית קפה ממול כדי לעבוד משם, כי הבנתי שזה יותר כיף לי, ויותר נעים לי, ויותר תורמח באישיות של מה שאני רוצה ואיך שאני אוהב לחיות את החיים שלי. אז אני היום מסדר את החיים שלי בצורה אחרת. היום העוזרת האישית שלי לא נמצאת איתי לעולם, היא גר בעיר אחרת, כדי שלא יהיה ספק שאני צריך אי פעם לשבת איתה. העוזרת האישית שלי עובדת מרחוק, כי זה יותר מתאים לאישיות שלי ולמה שאני רוצה. וככל שאנחנו נבין שאנחנו מצד אחד רוצים לפתח את עצמנו, ואתה יודע, ללמוד ולהתפתח ולגדול ולצמוח, אבל מהצד השני אנחנו רוצים גם ללכת עם האישיות שלנו ולא נגדה, ללכת עם הדפוסים שלנו ולא רק נגדם, לרתום את הסביבה שלנו גם בשבילנו. רוב האנשים אומרים, זה המציאות, אני צריך להשתמש בשביל המציאות. ואני אומר, יש מקומות שבהם אני רוצה להשתמש בשביל המציאות, ויש מקומות שבהם אני רוצה לשנות את המציאות בשבילי. ואני חושב שזה דומה בדוגמה של ההורות, שמצד אחד אני רוצה לקחת את החוכמה של האנשים האחרים בסביבה שלי, בין אם פשוט עושים את זה, זהו. אני פשוט עושה דברים שמייצרים. ויש לי תקופות שאני עובד כמו מטורף 20 שעות ביום, בסדר? אבל רוב הזמן אני עובד שיש 4, 8, מוטבר, 5, 3. אבל אני עושה את הדברים שמייצרים את מה שאני חושב. גם אני לא בהכרח מבלה יותר זמן דייטים עם אשתי מאשר הבן אדם הממוצע. פשוט, שוב, אני לא מדבר על הממוצע, החסר המודעות שלו עושה אף פעם. אני מדבר על הבן אדם ששמע איזה טיפ באינסטגרם שאומר פעמיים בשבוע תצאו לדייט. אז הוא יוצא לדייט. אבל מה הוא עושה? כל הדרך לדייט הוא בטלפון. היא בטלפון. מגיעים לדייט, מזמינים. כשמחכים למה שמגיע, הם בטלפון. אולי נותנים אחד לשני משימות לגבי הילדים ולגבי הבית. ואז ממהרים לחזור הביתה, כדי לא לשלם יותר מדי כסף לבייביסיטר. אז אחי, אז אל תצא לדייט. מה המטרה שיצאת? לאן אתה רוצה להגיע? מה הסיבה שאתה שר? אוקיי? אם אני אומר, רגע, אני עכשיו משקיע שלוש שעות מהחיים שלי כדי לייצר חיבור אינטימי עם הבת זוג שלי, האם הטלפון עוזר לי או מרחיק אותי משם? אוקיי? אם אני אעשה חצי מכמות, ישקיע ביחד, בזוגיות, חצי מכמות הזמן שאנשים משקיעים עם הבן בת זוג שלהם. אבל לשים את הטלפון בצד, כדוגמה, כמשל, לבחור מה עושים. אתה יודע, אנחנו לפעמים, אתה יודע, היה לנו תקופות של עם כל בלגן והילדים וזה. אנחנו יושבים אחד עם השניהם, אני לא יודע מה לומר לדבר. אתה יודע, זה מסובך. פותחים את הג'יפיטי. שואלים אותו, תן לי בבקשה 20 שאלות אינטימיות שאפשר לשאול בדייט שפותחים את השיחה. שמע, זה טורף. כמה זה קל. ואז אנחנו שואלים, לוקחים שאלה, לא זוכר. זה לא קל, גל. ופותחים שיחה עמוקה, כנה, וימיתית. אתה יודע, ואז השעה הזאת, השעתיים האלה, שוות כמו 50 שעות שתהיה בדייט. אתה צודק, וזה עובד וזה מדהים, אבל זה לא קל. אתה יודע כמה אנשים צריכים אומץ כדי להיות מסוגלים להודות שאין להם על מה לדבר עם הבת זוג שלהם והם צריכים לקבל עזרה? ולפתוח את הצ'אט ג'יפיטי? תראה, זה אחד הדברים שאני למדתי בחיים שלי, שבן אדם ממש ממש חכם חושב שהוא יודע הכל. בן אדם שהוא באמת חכם מבין שבכל דבר שהוא חושב שהוא יודע, יש מישהו שיודע יותר טוב ממנו. נכון מאוד. ועבורי, אתה יודע, היה לי, אם ספיקה, איזו התלבטות לגבי גיוס כספים. חשבתי על זה, זה חצי שעה, ואז אמרתי, גל, אתה מטומטם. איזה ניסיון יש לך בלנהל סטארט-אפ, מה אתה דביל? מה אתה מתייעץ עם עצמך? עצמך הוא יועץ מטומטם. פתחתי את הוואטסאפ, שלחתי הודעה ליהודה ניב, האגדי. שלחתי הודעה לעוד חבר שיש לו סטארט-אפ, שלחתי הודעה לחבר שלישי, שלושה אנשים שמבינים בזה פי 100 ממני, אוקיי? עכשיו, אני מבין שיש לי מזל שזה הסביבה של האנשים שנמצא בהם, אבל אני חושב שכל בן אדם יכול להיות בסביבה של אנשים שהם צעד אחד, שתיים, יותר מתקדמים ממנו. לא עשר צעדים, אבל צעד אחד, שתיים, במקרה הזה אולי שבע, בסדר? כי הוא לא 200, אוקיי? ובמקום הזה, לבוא ולהתייעץ איתם, היה לנו מקרה, אם יש לנו זמן, לא יודע מה זה, אבל אני אתן משהו ככה, של הקושי בזוגיות, זה שהיה לנו קטע שהבן הראשון שלי לא ישן בלילה, אוקיי? ואני חשבתי שאין מה לעשות, הוא לא ישן בלילה, לא ישן בלילה, זה תינוק, מה אני מבין? אין בסדר, הייתי צעיר, שהוא נולד, בין 25 עכשיו, כאילו לא היה לי אף אחד בסביבה שהיה לו ילדים, לא במשפחה, לא זה, כאילו לא, הוא לא ישן, לא ישן, מה לעשות? צריך לקום בלילה, אין לי מושג, אוקיי? יום אחד אני מגיע ליום הולדת של חברה של אשתי בחיפה, בקריות, וביום הולדת זה כזה התחלק במרפסת כל הגברים ליד המנגל, מדברים על כדורגל, עכשיו, אני טבעוני כבר 12 שנה, היום בחצי שנה האחרונה אני קצת מזייף, לא משנה, אבל אולי איזה נסה ליום אחר, אבל אני טבעוני לגמרי, לא אוהב כדורגל, אין לי מה לעשות בחוץ ליד המנגל, יושב עם הנשים בפנים, אוקיי? ובשקט, אתה יודע, לא מתערב יותר מדי בשיחה, אבל כאילו שומע, ואני קולט, כולם הם תינוקות, כולם הם תינוקות יותר גדולים מהתינוק שלי, שבעה חודשים, עשרה חודשים, שנה וחצי, וכולם אומרים, הילד לא ישן, הילד לא ישן, הילד לא ישן, וכולם מדברות על כמה זה עורש להם את החיים, על כמה זה עורש להם את הזוגיות, על כמה זה שובר להם את ההורות, כי כשאתה עייף וגמור ושבור, אז אתה מתנהג בכל מקום חרא, סליחה על זה, ואז אני מסתכל על זה ואני אומר, זה העתיד שלי? אין סיכוי, אין סיכוי שלא קיים מישהו חכם ממני שפתרת הבעיה הזאת. תוך שבוע, קבעתי תור ליועצת שינה הכי טובה שיש, הכי יקרה, 1900 שקל לשעה. תפתרי לי את הבעיה. שעה של ייעוץ, אוקיי? שילמתי 1900 שקל, למדתי איך עושים את זה, אחר כך גיליתי שגם יש ספר בשבעים שקל, אבל בסדר. שוב, פה גם נכנס הקטע של היישום, כן? יכול להיות שאם הייתי קוראת הספר, לא הייתי מיישם, כי זה היה מפחיד אותי. וזה שישבתי עם מישהי שהחזיקה לי את היד, במטאפורית כאילו, והסביר לי מה צריך לעשות, ותוך לא הרבה זמן, הילד ישן. ואז אמרתי, פאקינג שיט, החבר'ה האלה סובלים שנה בשביל 1900 שקל או 70 שקל, כי הם חושבים שהם יודעים. במקום ללמוד ממישהו שמבין יותר מהם. ושוב, הדבר הזה הוא פשוט, אני ראיתי אותו שוב ושוב ושוב בחיים שלי. כשההישג גדל ממחסורים של 50-60 אלף, למחסורים של מאות אלפים, פתאום אמרתי, אני בן 24, בן 25, אני לא יודע לנהל מאות אלפים, אני לא ראיתי את המספר 100 אלף בחיים שלי אצל אף אחד במשפחה שלי, אין לי מושג מה זה אומר הכסף הזה, אני צריך מישהו שמבין בזה. ושילמתי לבן אדם, לשיעורים פרטיים, כדי ללמוד איך לנהל כסף בחברה. אגב, אתה יודע מה הדרש ממני עוד פחות יותר לוותר על האגו? ארבע שנים אחר כך, או שלוש שנים אחר כך, אני מרוויח מאוד יפה, פתאום היה לי ירידה קטנה ברווחים, מאזור 200 ומשהו אלף בחודש, בתקופות הכי טובות של תוצאות שאני מרוויח, זה ירד, ופתאום אני עדיין מרוויח מלא כסף, אבל אני קולט שבבית שאני בגירעון חודשי כל הזמן. עכשיו, יש לי את הכלים של לנהל כסף של עסק, אבל אני לא יודע איך לנהל כסף של בית. אני לא יודע איך להגיד מה הוצאה חשובה, מה לא הוצאה חשובה. ואני מדבר על זה עם ליאלווי, גם בלעד, ולא יודעת מה לעשות, ואני אומר לה, תקשיבי, אנחנו צריכים ללכת ליועץ כלכלת משפחה. גדול. שילמד אותנו לנהל כסף של בית. אני לא יודע. אני יודע, היום אני יודע לנהל כספים של חברה של מיליון שקל בחודש, אבל אני לא יודע לנהל כסף של בית, אין לי מושג איך עושים את זה. אף אחד לא לימד אותי. אז הלכנו, שילמנו, ולמדנו איך מנהלים כסף של בית, שאתה יודע, הבחורה מסתכלת עליי, היועצת, בהלם כאילו, כי היא שמעה עליי, למדה בתוצאות, אחות שלנו למדה בתוצאות, לא יודע, כאילו זה, שמעה על מה שאני עושה. אומרת, אתה בא אליי? כאילו, מה הסיפור שלך? ואמרתי לה, תקשיבי, את יודעת משהו שאני לא יודע