החיים על פי — איך לבנות עסק ששווה מיליונים

חברים וחברות, ברוכים הבאים לפודקאסט שלנו, הפודקאסט של קבוצת ניב, היום יש לי את העונג והזכות להארח כאן את אחד מהאנשים שאני הכי אוהב לדבר איתם, גל צחייק. גל הוא בעלים של ארבע חברות, הקים את המכללה, אולי המובילה בישראל ללימודי NLP, מכללת תוצאות, נשוי לליאל, אבא כמה? שלושה. שלושה, ואני מקווה מאוד שתהיה לנו משחקה מעניינת. אני בטוח שאם אני איתך, אז בטוח שהשיחה תהיה מעולה. אז אנחנו מאוד מאוד מאוד שמחים שאתם איתנו כאן, וגל, תספר לי קצת מה אתה עושה בימים האלה. אז בימים האלה באמת עיקר הפוקוס שלי נע בין, אני מדבר ברמת הקריירה, ברמת העבודה, בין שתי דברים מרכזיים. הדבר הראשון זה מה שמבחינתי המהות שלי תמיד היה ותמיד יהיה, שזה להיות מרצה, מאמן, בן אדם של התפתחות אישית, של פסיכולוגיה, בין אם זה בפודקאסט שלי, תכלס התפתחות אישית וקלישות, בקורסים, תוכניות ליווי, סדנאות וכל הדברים האלה, שזה באמת המהות של מי שאני ומה שאני עושה, קודם כל בחיים האישיים שלי, אחר כך גם בקריירה. והדבר השני זה שיש תוכנה שאנחנו מפתחים שנקראת ספיקה, ששם אנחנו עוזרים לאנשים שמרצים ושואפים לעמוד מול קהל, בעזרת אוטומציה ו-AI, להקל הרבה מהתהליכים שלהם, לחסוך הרבה זמן ולהיות הרבה יותר אפקטיביים בדרך של להביא את ההרצאות שלהם לקהל. חזק. לפני שנדבר רגע על ספיקה, כי יש לי מלא שאלות לשאול על ספיקה, יש שאלה שאני ממש בא לי לשאול אותך. כן? אתה היום במקום שאתה כבר לא חייב ללמד בעצמך, להרצות בעצמך, לעשות את הדברים האלה בעצמך, ואתה עדיין עושה את זה, נכון? לא רק שאני עושה את זה, אני עושה בהקשר של הקשר מול הלקוחות דברים שרוב האנשים לא עושים. היום בדיוק דיברתי על זה עם חבר טוב, כמו יובל ביאליק, הוא המייסד של ללמוד לנגן גיטרה בחמישה שבועות, יש לו עסק מאוד מוכר בהקשר של גיטרה, והוא גם יועץ עסקי. ודיברנו על זה היום בבוקר, ואמרתי לו שלא רק שאני ממשיך עוד ללמד ולפגוש את הלקוחות שם, יש לי איזה כמה שעות בשבוע שמוקדשות ללענות ללקוחות, בין אם זה בוואטסאפ, במייל, בפייסבוק, באינסטגרם, כי מבחינתי, היו לי תקופות בקריירה שלי שהתנתקתי מזה. שבין אם זה היה תקופה שמחרתי בעיקר קורסים דיגיטליים, ואז לא פגשתי את הלקוחות, בין אם זה בתקופות שהמכללה מאוד צמחה, והיה צמחה ממש מנכל, שהוא יטפעל את העסק, ואז הייתי שם, והיו מרצים אחרים שהעבירו את הכל, ואני לא פגשתי את הלקוחות. וכל פעם שעשיתי את זה ליותר מדי זמן, פשוט חוויתי שהעשייה שלי מאבדת מהמשמעות שלה, אני מאבד את התחושת שליחות והמשמעות במה שאני עושה, כשאני לא חווה את הלקוחות קרובים אליי, מרגיש אותם, שומע את הקול שלהם, מסתכל עליהם בלבן של העין. ולכן אני מבין היום, שלמרות שלכאורה עסקית, לא יודע אם זה הדבר הכי חכם או לא חכם לעשות, אני דואג שיהיה לי זמן לא מבוטל במהלך השבוע, שאני מסתכל על הלקוחות שלי בלבן של העין, אני עונה להם על הדברים, שומע את הקול שלהם, כי זה מחבר אותי לשליחות של מה שאני עושה. וואו. מה קרה בתקופות שלא עשית את זה? מה היה כל כך שונה? כי אם אני שאל מנכ״ל קלאסי, הוא יגיד לי, תעסק בטיפול של העסק, תעסק בפיתוח של העסק, תן לאחרים לעשות את הדברים האלה בעצמך. ואז איבדתי משמעות, ואז הרגשתי שכאילו לא בא לי להיות בחברה יותר. כאילו היה לי תקופות, נגיד במחירת התוצאות, היום אני כבר לא שם, כאילו מחרת התחילתים מהחברה, אפשר לעשות את זה. וכאילו יש לי שותפים ומנהלים, וזה אני כאילו כבר לא שם, אני כבר לא המנכ״ל של החברה שנה וחצי או שנתיים או משהו כזה. אבל לפני זה, פשוט הגעתי למצב שאני אומר, וואלה, לא בא לי לבוא לעבודה, לא בא לי להיות כאן. את כל המשימות האלה, שאני יודע שהן חשובות, שאני יודע שבגדול אני לא שונא אותן ממשו, פשוט הן איבדו את המיץ שלהן עבורי ברמה האישית. ואז היה לי שנים שטסתי לחול כל שלושה חודשים, כל חודשיים לטיול של שבועיים, לטפס על איזה צוק, הלכתי, אני שמח מזה, כן? הלכתי לטפס על הערים הכי יפים בעולם, סללתי במקומות הכי יפים בעולם, ופשוט ניסיתי לברוח מהעבודה בתכלס. כאילו לא אהבתי את זה ולא הרגשתי את החיבור. בסוף, אני חושב שכשאנחנו עובדים במשהו שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים, אנחנו מוכנים לעשות גם משימות שהן לא נעימות לנו ולא נוחות לנו, כי אנחנו מרגישים את החיבור לשליחות. ומהצד השני, כשאני לא מרגיש מחובר לשליחות, גם משימות שלכאורה אני אוהב לעשות, מאוד מהר, ממצאות את עצמם וגם הן משעממות אותנו. אז אני דואג היום בחיים שלי, מבחינתי חיים של שליחות, חיים של משמעות זה הדבר הכי חשוב שיש, אז אני דואג לעשות את זה. חזק. אז בעצם היום... שוב, אני לא עכשיו מלמד קורסי NLP שבע פעמים בשבוע, כן? לא, ברור שם. אבל אני כן, למשל יש לי תוכנית כזאת, תוכנית חודשית שאפשר להצטרף אליה, שפעמיים שלוש בחודש אני בזום עם האנשים האלה, אני פוגש אותם, אני רואה אותם, אני גם עושה שם את העבודה שאני הכי חושב שהיא... לחבר את זה שלי פעם בחודש, אני פשוט עושה סשנים של אחד על אחד. אחד על אחד? בזום מול קבוצה. זאת אומרת, זה משהו שגיליתי עם השנים, שכשאני מעביר סדנאות וקורסים, אני עושה סשנים אחד על אחד עם אנשים, טיפולים בלייב, אז כל הקהל מפיק מזה מלא ערך, אוקיי? אז אנשים שנכנסים לקבוצה הזאת, אני עושה את זה פעם בחודש, אז גם יוצא לי לטפל, שוב, יוצא לי עדיין מדי פעם בקליניקה, אני גם עושה את זה כדי לשמר את ה... אני מאמין שיש בזה משהו מאוד מאוד עמוק להתפתחות האישית שלי ולקריירה שלי, אז אני גם עושה את זה מעט בקליניקה באחד על אחד בתשלום, אבל גם בקבוצה הזאת, הוספתי את זה, כי אמרתי, וואלה, אני רוצה לשמר את החלק הזה באישיות שלי, את החלק הזה במי שאני, ופעם בחודש אני מביא להם תכנים חדשים, ופעם בחודש אני עושה את המון משהו, וכאילו אני ממש בניתי את זה בצורה כזאת, שהחלק הזה בי, החלק היצירתי, החלק המאמן, החלק המתפתח, הוא מקבל ביטוי. זה שומר גם על חדות. לגמרי. כאן, אני אגיד לך מהסל שלי, למה שאלתי דווקא את השאלה הזאת? הרבה פעמים, אני מוצא את עצמי, אני המקהל של ספריינים, מוצא את עצמי נשאב, נשאב לשוטף, נשאב למשימות, נשאב לפיתוח, נשאב ליעדים, נשאב לדברים שצריכים לקרות, ואז יש איזה רגע, אתה יושב מול הכוח בפגישה, ונדלק אור. אין לי איך להסביר את זה, גם חוזר איתך חדות, אתה מבין מה קורה, במקום מה שאתה נמצא בהם, וגם אתה נזכר שכל אדם שעובר את התהליך, כל אדם שלומד אצלך, כל אדם שמוציא ספר, משהו גדול בחיים שלו קורה. וכאילו למה בכלל זה נוצר מלכתחילה? וזה משמעותי, ואני חושב שכמנהיגים, שוב, בין אם אנחנו מנהיגים חברה כמו ספרייניב גדולה, עסק קטן יותר, משפחה, קהילה, חברים, אני חושב שחלק מהותי מהתקשורת שאנחנו צריכים לתרגל, זה לתקשר את החלום ואת החזון ואת הוויז'ן ואת המשמעות עם אנשים אחרים. אבל הבן אדם הראשון שאני רוצה לתקשר את זה מולו זה אני עצמי. זאת אומרת, אם אני, היה לי פעם מחשבה כזאת, שחזון, נכון, זה משהו שאתה ככה מבין עם עצמך, מחליט, וזהו, יש לך את זה. ואין יותר רחוק מהמציאות. ומתי אתה מגלה את זה? כשאתה מתחיל לנהל אנשים, נכון? אתה מנהל בן אדם, הוא נכנס אליך בדלת, אוקיי? ביום הראשון אתה מסביר לו את החזון, הוא נדלק, ולכמה זמן הוא נדלק? יומיים, נכון? יומיים. אחרי יומיים אתה צריך להגיד לו את החזון עוד הפעם. ואם רק אתה אומר לו את החזון, זה ימות ולא יחזור. הוא צריך לראות את החזון אצלך, הוא צריך לראות את החזון אצל אנשים אחרים שעובדים איתו, הוא צריך לראות את זה מהלקוחות. שנים הייתה משימה ראשונה של כל מי שבא לעבוד במשרד בתוצאות. היה לנו רשימה של תופס כזה בגוגל פורמס, של המלצות של לקוחות, אוקיי? והמשימה הראשונה של כל בן אדם שבא לעבוד בכל עבודה טכנית במכללה, הייתה להאזין 50 או 100 המלצות מהגוגל פורמס לאתר שלנו בוורדפרס. עכשיו, זה משימה מטומטמת כביכול, כן? כי כאילו, קודם כל אפשר לעשות את זה בטח באוטומציה, לא יודע, וגם לא צריך יותר מ-500 המלצות באתר, כי זה מיותר. בעיקרה. כן, אבל אחד זה תמיד נחמד שזה מתרענן, אבל מעבר לזה, הבן אדם בא, ואני מכריח אותו להסתכל על זה שיש 500 המלצות באתר, ואז לקרוא אחד אחד, להעתיק את זה, כן? קורפי פייסט, אבל עדיין, הוא קורא את זה, הוא רואה את זה, והוא מכניס את זה, והוא חלק מהסיפורי ההצלחה של האנשים. ועבורי, עבור גל, אני חושב שהבן אדם שהכי חשוב שיקנה את החזון כל הזמן, ויפגוש את החזון כל הזמן, זה הבן אדם שמוביל, המנהיג של, לא משנה מה זה. אז זו הדרך שלי לפגוש את החזון פשוט ברמה היומיומית. זה הענק מה שאתה אומר. בעצם כשעובד חדש שלך מגיע לחברה, הוא מתחבר לחזון דרך מה החזון הזה יוצר בחיים של אנשים אחרים. דבר משמעותי לדעתי. מטורף. אני עכשיו שנכנס לפה, למשרדים שלכם, בסדר? אוקיי. אתם עושים את זה מוש... מדהים לדעתי. בן אדם נכנס, הוא רואה... ספרייה כאילו, הוא רואה מלא ספרים. ושוב, כאילו, כל ספר כזה, או 90% מהספרים האלה, היו חלום של מישהו להוציא את זה. נכון. ולראות את הספר הזה מודפס, אני בטוח של-90% מהאנשים, שהם לא סופרים מקצועיים, והספר זה הספר התשיעי שלהם, כשהם ראו את זה בפעם הראשונה, הם בכו. ואם הם לא בכו, אז הם היו ברגש שדומה לי לבכות... אני חושב. מההתרגשות. ורובם חשבו על זה 5 או 10 שנים לפחות, לפני שהרגע הזה קרה. אז אם אתה לא חי את זה, מה אתה עושה כאן? לדעתי. זה מטורף. פשוט... אני בפעם הראשונה שהחזקתי את הספר שלי בידיים, גיל 25, יסוד שלום גלים, ידיים רועדות. נכון. אין דרך להסביר את זה. חלום, שמה שנקרא, קרה מאור וגידים, או דיור ודפים, איך תגדיר. נכון. ואני ישבתי שם, וניב עומד לידי, אומר לי, אתה רוצה כוס מים? זה ממש ככה, זה תחושה שאי אפשר להחליף אותה. ואני יודע מה זה ללמוד את הדברים שאתם מלמדים, את הדברים שאתם מעבירים אנשים אחרים, ואני יודע איזה אימפקט מטורף זה בחיים. נכון. יש לנו פה אגב עובד בחברה, קוראים לו ניצן. אתמול עשנו מבחן מאסטר בתוצאות. וכיף. ואתה רואה כאילו את הפרוגרס שהבן אדם עבר, ואתה רואה את הדרך שבה הוא... יושב, את הדרך שבה הוא מקבל פידבק, אתה רואה איך הוא שונה מאנשים אחרים בגישה, בהתנהגות, בלמידה, ממש שם מאוד מאוד יפה ויוצא דופן. גל, החכמתי איזה כיף. יאס. ספר לי קצת על ספיקה. אז זה מסע משוגע לגמרי, חדש לגמרי. זה עולם שמבחינתי הוא מסתורי ומיוחד. זה עולם שהיה לי רומן איתו בגיל עשרים. זאת אומרת, אני בגיל עשרים מהעסק הראשון שהקמתי, לא הרבה יודעים את זה, כבר אז הייתי בתוך העולם הזה של NLP והתפתחות רגישית וזה, אבל לא ראיתי את עצמי מלמד את זה ועוסק בזה עדיין. והקמתי חברה לבניית אתרים ו-SEO, מי שעוד היה זה הקידום בגוגל, אני לא יודע אם עדיין עושים את זה או לא, ופיתחנו כל מיני אפליקציות גם ל-iPad הראשון שהיה וכל מיני כאלה. והייתה לי חוויה מאוד טובה, היה לנו לוקחות גדולים, קצ'ופ איינס, או סמקי שתקשורת ועוד כמה כאלה, ובנינו דברים מגניבים. ובאיזשהו שלב אני הבנתי שהחברות הגדולות האלה, הגופים האלה, אני שמח לעזור להם, אבל אני יותר רוצה לעזור לבן אדם עצמו. ואז באמת עשיתי את השינוי הזה והתחלתי לעסוק ב-NLP ובכל מה שאני עושה היום. והיום זה כמו סגירת מעגל מבחינתי של לחזור להשתמש בטכנולוגיה כדי לעזור לבן אדם שבאמת אני רוצה לעזור לו. ומבחינתי טכנולוגיה תמיד הייתה משהו שהוא סוג של דרך לאזן קצת למגרש משחקים, לא לגמרי, כן? אבל באיזושהי רמה. כי תחשוב שאם לפני 200 שנה היה את החברה הגדולה הזאת במורד הרחוב, והיה את הבן אדם הקטן במירכאות, לא קטן בלב, לא קטן בנשמה, לא קטן במתנה שלא יינתנו, אבל קטן בכיס, נגיד, לעומת החברה הענקית, והוא עכשיו רוצה להקים חנות, אז החנות שלו תראה קטנה, מלוכלכת, מעפנה, שבורה, ליד החנות של החברה הגדולה. קשה לו מאוד לתחרות. ובעולם של היום, בעולם האינטרנט, וזה לא היה מובן מלא לפני 14 שנה כשהייתה חברה הזאת של המניעת אתרים, שאני יכול ב-3,000 שקל או 4,000 שקל לבנות אותה, היום אפילו פחות כנראה, שנראעה ממש טוב, כמו של החברות הגדולות, ושבעוד, לא יודע מה, 30,000 או 20,000 שקל או 40,000 שקל, שוב, ביחס להקמה של עסקים זה לא כזה הרבה, למרות שזה סכום מכובד, הוא יכול להגיע לעמודים ראשונים בגוגל בכל מיני ביטויים מבטח, זאת אומרת, להיראות כלפי חוץ כמו הגדולים. ומבחינתי זה איזשהו משהו שמאפשר לאנשים באמת להגשים חלום, להביא את העסק שלהם, את הדבר שהם חלמו לו לתת, את השירות שלהם, את המוצרים שלהם, את הווייטאבר, לפרונט ולהיות כמו הגדולים. ואחד התובנות הכי עמוקות שאני עברתי בשנים האחרונות ברמה האישית, מעניין אם מט ידעתך על זה וזה, שבין השאר דרך חוויה של מכירת התוצאות כשנמדתי NLP, זה שלא משנה כמה אני אדבר וכמה אני אלמד וכמה אני אנסה לתת את התורה שלי, את הדרך שלי, את הרעיונות שלי, את הגישה שלי, את הפילוסופיה שלי, את הפרקטיקה שלי לחיים כדי לעזור לאנשים, גל יכול להוביל אנשים קדימה רק עד מרחק מסוים, רק דרך מסוימת בחיים שלהם, ויש המון אנשים שלא יתחברו, לא יאהבו, שזה לא יתאים להם. מהצד השני, ברגע שאני עוזר, וזה משהו שגם קרה בתוצאות, שאני עוזר לבקשת תוצאות עשרות אלפי אנשים להפוך להיות מאמנים, מטפלים, מרצים, מנחי קבוצות וכן הלאה, אני בעצם בצורה אמנם עקיפה יותר, אבל אני פותח את עצמי ליכולת שלי לעזור להרבה יותר אנשים. אם יש תלמידה של גל שהיא מחשפה רוחנית כזאת, והיא משתמשת ב-NLP בצורה אחרת, והיא מנחה קבוצות בגישה שונה לגמרי ממני, אז המון אנשים שבחיים לא ילכו ללמוד אצל גל, יעברו את התהליך הזה שהוא תהליך התפתחות אישית, תהליך התפתחות רוחנית, תהליך התפתחות פסיכולוגית, שזה המהות בעיניי, אומנם לא בגישה שלי, אומנם בגישה של התלמידה הזאתי, אבל הרבה בעזרת הכלים שאני נתתי לה, ואז זה דרך בשבילי להשפיע ולעזור לה יותר אנשים. וברגע שהבנתי את זה, אמרתי, רגע, מה תהיה דרך עוד יותר קלה, עוד יותר טובה להגיע ליותר אנשים? ובהקשר הזה תוכנה זה דבר מדהים, כי בעצם כל מיני אני יכול ללחוץ על כמה כפתורים, לשלם כמה עשרות שקלים בחודש, ולהפיץ את הארצות ואת הידע שלו. ואחד הדברים שאני גיליתי במהלך השנים בתוצאות זה שכאילו, לכל כך הרבה בעיות וקשיים וסבל שיש בעולם, יש לאנשים פתרונות. אבל אין להם את הידע הטכנולוגי או את היכולות השיווקיות להביא את הפתרונות האלה לשוק. ואז בעצם במציאות יש מלא כאבים וסבל, וזה שום מיותר, כי יש לאנשים אחרים את הידע איך לפתור את זה. הוא פשוט לא מגיע אליהם. או מלא פוטנציאל לא ממומש מהצד השני. מלא אנשים יש להם מטרות, הם חושבים שהן לא אפשריות, ויוסי, כהן, יש לו, הוא יודע את הדרך, הוא יודע ללמד אותך איך להשיג את המטרות, הוא יודע לעזור לך לעשות פוטנציאל, אבל הבעיה שאתה לא מכיר את יוסי כהן, כי יוסי כהן לא יודע איך לבנות את ההרצאה שלו, הוא לא יודע איך לשווק אותה, הוא לא יודע איך לקדם אותה, וקשה לו טכנית עם כל הדברים האלה. אם אני עוזר ליוסי כהן לפתור את הבעיות האלה, אז אני עוזר לו עוד הרבה אנשים אחרים. זה נכון, אבל יש עמוד משהו גם. כי זה לא רק הידע שמפריד בן אדם מה יכול יש לו להצליח ומה שהוא לא להצליח. הוא צריך להיות מוכן לשלם את המחיר וללכת את הדרך. כי גם אם אתה תיתן מחר הבוקר את המתכון לכל מי שרוצה, לפתוח עכשיו... בכללה או מוסד או ללמד אנשים, אז יכול להיות שיש אנשים שיקחו את המתכון ויעשו אותו, והם בודדים. כן. וזה עוד חלק מאוד חשוב לדעתי, שזה הנושא של מי הבן אדם שאתה לומד ממנו? אני חושב ששוב, בדוגמה שלך, שזה דוגמה מדהימה, כאילו, עשרות אלפי אנשים קוראים את הספרים שלך. וכשבן אדם קורא את הספר שלך, זה מה שאני מאמין, הוא לא רק צורך את הידע שיש בספר. הוא צורך את המיינדסט, את הגישה, את הפילוסופיה, את צורת המחשבה של הבן אדם שכתב את הספר. זאת אומרת, הדברים שכתובים בין השורות, שלא כתובים, שלא מופיעים, הוא גם צורך אותם, כי הוא רואה את הסינון החשיבה שלך מתחת לזה, וזו השפעה מאוד מאוד עמוקה. והרבה פעמים אנשים שואלים אותי על נגיד קורסים דיגיטליים וכאלה, אני לא מבין למה אנשים שואלים אותי, כמה שעות יש בקורס הדיגיטלי שלי, מה אכפת להם? למה הם לא רוצים שהקורס יהיה קצר ויביאו את התוצאה יותר מהר? והתשובה היא שהרבה פעמים אנשים רוצים שהקורס הדיגיטלי יהיה ארוך יותר, לא בגלל שהם רוצים לעקב את התוצאה, אלא פשוט בגלל שהם באיזשהו מקום מאוד עמוק מבינים שבשביל ללמוד לא את הידע הטכני שאפשר ללמד מהר, כי אותו גם הרבה פעמים אפשר למצוא בגוגל, אלא את המיינדסט, את החוויה של בן אדם שנמצא מולי, מחזיק לי את היד, גם אם וירטואלית, והולך איתי את הדרך, אני צריך לשהות איתו זמן. אוקיי? אני צריך לשהות איתו זמן. וכשבן אדם עכשיו, יש לך שלושה ספרים, נכון? כן. ככה יצא. אה? כן, ככה יצא. כן, זה מה שזכרתי. אז כשבן אדם עכשיו קורא את הספר שלך, הוא משקיע שש שעות, שמונה שעות בקריאה, ואז הוא קורא עוד אחד, ואז הוא קורא עוד אחד, אז הוא מגיע למצב שהוא בילה איתך סוג של שלושים שעות. אז אתה לא משפיע עליו רק ברמת מה לימדת אותו, או אם הוא זוכר את זה או לא זוכר את זה, אלא אתה משפיע עליו ברמה זה שהוא מרגיש שכל הרעיונות שלו, שכל הדברים שהוא לקח, יש את הבן אדם שעומד מאחורי זה, ושהוא כאילו מטאפורית מחזיק לו את היד ונותן לו את הביטחון גם לפעול. האם כל בן אדם שקרא את הספרים יפעל? בסדר, לא. אבל יש הרבה אנשים שבלי הספרים שלך, אני בטוח, לא היו פועלים, גם בגלל חוסר ידע טכני, אבל גם בגלל הביטחון והמוכנות לשלם את המחיר והכל. אבל ברגע שהם שמעו אותך, מטאפורית, כן, כשהם קראו את הספר, עשרים שעות, אתה נתת עליהם את הביטחון לפעול. ואני בטוח שאתה מקבל הודעות כאלה באינסטגרם ובפייסבוק, בדיוק בלי סוף. לספרים יש אימפקט. אני מבין, אני גם מאוד מסכים עם מה שאתה אומר, משהו בהוויה של האדם משתנה. נכון. כשאתה מבלה עם אדם אחר, או אם אתה מכניס לתוך הנשמה שלך, לתוך הגוף שלך, לתוך המיינד שלך, תוכן במשך זמן רב, משהו בהוויה שלך משתנה. בדיוק. כמו שהקשב שלנו, וזה לפתוח רגע חצי נושא, השתנה מאוד מהרגע שנכנס טיק טוק. הקשב של האדם התקצר. הסבלנות שלו התקצרה. היכולת שלו להחזיק מסר מורכב התקצרה. ותראה, אחד הדברים המעניינים שקרו, שמיד הייתה עלייה של תוכן אלטרנטיבי. בדיוק כמו שאנחנו עושים עכשיו. כן. פתאום אנשים גם רוצים את האלטרנטיבה, רוצים תוכן מורכב, רוצים תוכן ארוך יותר, תוכן שדורש יותר סבלנות, אבל שמותאם גם לזה וגם לזה. אז אתה צלם את הפודקאסט, וישמעו אותו באפל מיוזיק או ספוטיפיי, או יראו אותו ביוטיוב, אבל תיתן להם גם את הרילסים. כן. ומהרילסים הם יעבור. כאילו משהו בהוויה, כשאתה צורך תוכן בצורה מסוימת, או באדם מסוים, משתנה בהתאם גם למדיום, וגם לתוכן עצמו שעובר. מטורף. אני ממש פיתחתי את האמונה שבשנה האחרונה בעיקר, שהזמן שאני שוהה עם הלקוחות שלי, זה מפתח מרכזי לא פחות מהתוצאות. יש לי כל מיני סדנאות דיגיטליות, קורסים דיגיטליים, על דברים ספציפיים, איך עושים ככה, איך עושים ככה, איך עושים ככה, סבבה. אבל אני רואה אנשים שנגיד שמעו את כל המאה ועשר פרקים שיש לי בפודקאסט. אוקיי? ובן אדם כזה, זו חוויה אחרת. יש לי, העליתי, היה לי לפני חמש שנים, ארבע שנים, משהו כזה, איזושהי תוכנית שהייתי כל חודש, בא להרצאה פרונטלית של שלוש שעות, ומעביר להם תוכן מתקדם. והעליתי את כל זה לחינם ליוטיוב. אז יש איזה שתים עשרה או ארבע עשרה הרצאות של שעתיים וחצי, סרטון יוטיוב של שעתיים וחצי, שכולם אומרים שלאף אחד אין קשב, הסרטונים שלי של השעתיים וחצי מקבלים עשרות אלפי צפיות. ועבורי, כשאני מסתכל על זה, אני אומר את הדבר הבא, אני אישית מעדיף, כן? בן אדם אחד שצופה, או מאה אנשים, כן? כי לא כל מי שמתחיל צפייה ביוטיוב מסיים. אבל מאה אנשים או אלף אנשים שיהיו איתי שעתיים וחצי, מאשר עשרת אלף אנשים שיהיו איתי חצי דקה. וכמובן זה לא סותר, אני עושה גם וגם, גם לי יש טיק טוק, גם לי יש אינסטגרם, גם לי יש טיק טוק ולמלא, אני לא כזה מומחה בזה, אבל עבורי, אני מסתכל על זה ואני אומר, בהתאם למה שדיברנו עליו, שזה לא רק הטכניזה, זה ההוויה, יש את העניין הזה של כאילו, אני רוצה לבלות איתך זמן. ופה אני... באמת, יש לי את היוטיוב עם קורסים שלמים, ואתה יודע, מעל מאה שעות לדעתי יש ביוטיוב. מטורף. אתה יודע למה זה מתחבר? אתה מכיר את תיאוריית השבטים של סט גודין? זה מה שאתה אמרת כאילו אחד על אחד. מי שלא מכיר סט גודין, בעיניי גורש שיווק הכי גדול בעולם, מי שלא מכיר, הולכת לעשות גוגל, אם מעניין אתכם ללמוד ולהתפתח בשיווק. יש לו גם הצעות ב-TED, גם ספרים, ממליץ בחום. ואחד מהדברים הכי מפורסמים שנדבר עליהם זה תיאוריית השבטים. שלכל מותג, לכל מוצר, יש שני סוגים של שבטים. שבט גדול, שזה כל מי שנחשף למותג, כל מי שפעם צריך ממנו משהו, קנה משהו, עשה משהו, היה במעורבות כלשהי עם המותג, ושבט קטן. שבט קטן זה מה שנקרא האולטרס של המותג, הפנאטיקס של המותג. אלה שכשעולה פרק חדש לפודקאסט הם הראשונים שמאזינים, אלה שכשיש שנה חדשה הם הראשונים שבהם לבדוק את הפרטים. אלה שיהיו שם תמיד, תמיד, תמיד. והוא אומר, עדיף מאה בשבט הקטן מחמישים אלף בשבט הגדול. כשאני שמעתי את זה בפעם הראשונה, אני אמרתי, טוב, איך אני מביא אנשים לשבט הקטן? מוח פרקטי, מחפש איך לגייס את הדבר הזה. וממש עבדתי בזה, ניהלתי רשימה, שלפני שהספר שלי יצא לאור של כל מי שהגיב לי אי פעם על פוסט, הייתי מגיב להם מיד בחזרה, מתחיל לנעל את המשיחה. בפרטי, אפילו לא בתגובות, רק כדי לגייס עוד ועוד ועוד אנשים לשבט הקטן, ותמיד אמרתי לעצמי שבשביל האנשים שנמצא אצלי בשבט הקטן, אני מוכן לעשות הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר. בין אם זה לדבר איתם בטלפון, ובין אם זה להיפגש איתם, בין אם זה להשקיע בהם זמן, והצורת החשיבה שלך היא מדויקת בהקשר הזה, כי אתה אומר, אני מעדיף בן אדם שיישב ויראה את כל הפודקאסט, מההתחלה ועד הסוף, מהפרקים, מאשר בן אדם שירריל. ברור! הבן אדם הזה הוא הרבה יותר מחויב, האימפקט שאתה עשתה לו בחיים הרבה יותר גדול, משהו יכול להפיק בעצמו, להתקרב לחזון שלך הוא הרבה יותר גדול, ורוב האנשים מה מחפשים? תעפוך. אני אגיד לך, יש פה, אני אוהב כשאני חושב לקחת את הדברים לקצה כדי להבין את המקום שלי. ויש פה שאלה פשוטה, אוקיי? בעיניי, זו שאלה עמוקה מאוד, אבל פשוטה. מי עושה יותר אימפקט? מישהו כמו ביונסה, סלש קריסטיאנו רונלדו, בקצה אחד של הסקאלה, או עובדת סוציאלית מסדרות, אוקיי? איפשהו באמצע אתה יכול לשים גם את טוני רובינס נגיד, נכון? איפשהו באמצע על הסקאלה הזאת. כי טוני רובינס לא עכשיו מתקשר לבית ספר של הילדים שלך כדי לדאוג להם לוואטאבר, הוא לא עכשיו מדבר איתך באמצע הלילה אם אתה מרגיש שאתה עומד להתאבד או איזה משהו כזה, אבל הוא גם לא מגיע ל-90 אנשים או 100 אנשים, הוא מגיע למאה אלף. אבל הוא לא מגיע למאה מיליון, כמו ביונסה או קריסטיאנו רונלדו, והמסר שלו הוא לא עמוק וההשפעה שלו היא לא עמוקה כמו של העובדת סוציאלית, אבל גם לא כמו, לא כאילו שטחי במרכאות כמו ביונסה או משהו כזה. עכשיו גם ביונסה, אפשר לטעון. שירים שלה עזרו לאנשים לעבור פרידות ותקופות קשות בחיים. קריסטיאנו רונלדו נותן לאנשים משהו לחכות לו כל השבוע כדי לראות אותו משחק כדורגל. זאת אומרת, זה נותן להם תקווה, הוא נותן להם דברים עמוקים. אני חושב שזה עמוק, אוקיי? ואני חושב שאנשים שונים יתרגשו להיות בנקודה שונה על הסקאלה. אני מכיר אנשים שמבחינתם הכמות שהם צריכים להרגיש את הבן אדם בלבן של העין, הם צריכים להיות כמו העובדת הסוציאלית במובן של זה מה שייתן להם הכי הרבה פאשם. זה לא אומר שהם צריכים לעשות את זה כל הזמן, כי עם טרייסקיט זה הכי פחות סקיילבילי ולאבריג' והכול, אבל זה מה שייתן להם הכי הכי הרבה את החוויה. יש כאלה שהם בין זה לבין, לא יודע, איפשהו טוני רובינס, כאילו באזור הזה של כל אחד בהתאם לכמה אימפקט לעומת כמה סקייל. ויש את אלה שצריכים עוד יותר כאילו להשפיע אולי עם מוזיקה או עם דברים שהם כאילו מחוץ לעולם הזה בכלל של ידע ותוכן, כן? ואני חושב שברגע שאתה יודע איפה המקום שפחות או יותר מתאים לך, ושוב, לקח לי בעולם הזה של הארצות 8 או 10 שנים כדי למצוא ולהבין איפה אני כיום, וגם יכול להיות שזה ישתנה בעתיד. אבל ברגע שהבנתי איפה אני רוצה להיות, אז זה נהיה לי הרבה יותר קל ונוח. עכשיו, אני אשאל אותך שאלה פילוסופית. יאללה. למה אתה חושב שאנשים רוצים להשפיע? אני, לפני שאני אענה, ברשותך אני רק אגיד שאני חושב שזו שאלה שלא כזה פרקטי להתעמק בלבל למה זה חשוב, ופשוט אני חושב שרוב האנשים, אם הם מרגישים שהם רוצים את זה, פשוט צריכים לעשות את זה. אני חושב שהרבה יותר פרקטי לרוב האנשים פשוט לקבל את זה שגם הם כמו כמעט כולם רוצים להשפיע על אנשים ולשאול איך להשפיע, במקום לשאול למה אני רוצה להשפיע. אבל אני אענה בכל זאת למה. אני חושב שהסיבה המרכזית היא איזשהו סוג של חוויה של להיות חלק ממשהו שהוא גדול ממך. יש את הספר המפורסם של ויקטור פרנקל, אדם מחפש משמעות, אבל יש לו ספר נוסף של דעתי הוא חובת קריאה לכל מי שחושב שהוא רוצה להיות מנטור, מאמן, מטפל. מרצה או תבר, שנקרא, זה הקהל לא נשמעת למשמעות. ובספר הזה הוא מתאר למה הוא חושב, לפני 80 שנה, שבעוד 80 שנה, כלומר היום, יהיה מגפה של דיכאון וחרדה ועוד הרבה דברים כאלה, הוא פשוט חזה את החברה המודרנית לגמרי, על בסיס של דברים פרקטיים שהיו קיימים לפני 80 שנה, והוא מדבר על מגפה של חוסר משמעות. ובגלל שאנשים יותר מכונסים בתוך עצמם, בגלל שאנשים מתייחסים ליחסים עם אנשים אחרים כמשהו יותר קזואל, נכון? אם תחשוב בעבר, אני יודע שגם פה יש יחסית הרגשה הזאת, ספציפית בספרני, אבל באופן כללי, אני חושב שרוב האנשים מתייחסים גם למקום העבודה שלהם בצורה הרבה יותר קזואלית מלפני 50 שנה. לפני 50 שנה בן אדם היה אומר, אני עובד במקום, אני אשקיע בו את החיים שלי, הם ידאגו לי בחזרה, יהיה פה איזושהי מערכת יחסים מאוד סימביוטית, והיום זה כזה, טוב, כרגע זה טוב לי, אני בא לפה לשנתיים כדי להתפתח, ואני עובר לדבר הבא. אני לא שיפוטי כלפי זה, וגם מערכות יחסים, נכון? מתחתנים, גרשים, עוברים, זה פרק ב', פה לי אמרו, אז כל אחד מה שמתאים לו, אבל הרבה פעמים הקזואליות הזאת להרבה דברים מייצרת את החוויה של חוסר משמעות. וכשאני משפיע ועוזר ותורם ומביא משהו לבן אדם אחר, אז אני מרגיש שלעשייה שלי יש משמעות. אני מרגיש שזה משהו שהוא גדול מעצמית, וויקטור פאנקין מסביר את זה בצורה מאוד מאוד יפה, הוא אומר, גדול מעצמי זה לא חייב להיות מדינה או חברה או משהו, זה פשוט צריך להיות משהו שהוא טיפ טיפה, יכול להיות סנטימטר יותר גדול ממני. עוד מישהו. מעניין מה שאתה אומר. זוגיות, משפחה. שמע, אני חושב שרוב האנשים, רוב האנשים שאל אותם איפה היית רוצה לבלות יותר זמן, לא כולם, אבל לרוב, יגידו לך איפה? עם הבת זוג, בן זוג שלי או עם המשפחה שלי. למה? זה הדבר היחידי שנשאר להרבה אנשים, שבו הם פועלים עבור משהו שהוא גדול מעצמם. וזה אחלה מקום, כן? זה אחלה מקום להיות בו. אבל אני חושב שגם בקריירה אפשר להביא את הדבר הזה, ולדעתי זה עשוי לו. הסיבה שאנשים לא מביאים את זה לידי ביטוי בקריירה, כי הם מתייחסים אולי לקריירה בצורה שהיא לא נכונה. כן. כי אם הם יתייחסו לקריירה כמו אל דרך לממש את העצמי שלהם. ברור. אז ההשפעה שלהם היא תגדל והיא תתעצם, ולמה אתה מתייחס לבת זוג שלך ולמשפחה שלך בתור מקום כזה חשוב? כי יש שם מערכת יחסים משמעותית. נכון. ולא קז'ואלית. ולא כאילו, טוב, אני אגדל את הילד הזה שנתיים שלוש, עד שאם האס לי ממנו, ואז אני אחליף אותו בילד אחר. בדיוק. נכון? יש פה מחויבות, מילה שאני... היום האדם הממוצע בדור החדש מחזיק מקום עבודה בין שנה לשנתיים, ואז מתחלף למקום הבא. גם הגישה שלהם היא כזאת. פעם, אתה רואה את זה ממש כאילו, כשאתה מרעיין אנשים בגילאים שונים, אתה רואה בן אדם מבוגר, אתה רואה שיש לו פרקי זמן ארוכים שהוא היה במקומות עבודה מסוימים, כי הוא מתייחס לזה בדרך אחרת. אתה רואה אנשים צעירים, אתה רואה... קובילה, פה ושם. אני רק אגיד על זה משהו לחבר'ה הצעירים, כי אני אוהב אותם ומעריך אותם, שזה שאתם קופצים בין מקומות עבודה זה לא בהכרח דבר רע. אני מסכים. בתנאי שיש לכם חוויה פנימית מאוד ברורה של מהי הקריירה המתמשכת שלכם בתוך הדבר הזה, ששם אתם מרגישים שאתם נותנים מערך ומשמעות. ואז אם אני מייצר מערכת יחסים משמעותית עם חברה מסוימת, במשך שנתיים אני נותן מעצמי ומתפתח, ואז עובר למקום אחר, ואני מבין איך הדבר הזה מתחבר לאיזשהו ארק בחיים שלי, איזושהי קשת בחיים שלי, כמו שיש בספר, נכון? Development Arc של ממות, אז אני רוצה לראות את עצמי כגיבור של הספר של החיים של עצמי, ואיך אני מתפתח לאורך הסיפור, ואיך אני צומח, ואיך אני מגיע לרמה הבאה. בדיוק. אני בתור מעשיק שהבנתי את זה, אמרתי, אני אם אני רוצה לשמר פה אנשים לאורך זמן, אני צריך לייצר להם את המסלול ההתפתחות, שמצליח מהם את הרצון לשנות את המקום שלהם כל הזמן, כאן בתוך החברה. כן, זה מאוד קשה. ומנסים. כן, כן, זה לא פשוט. גם מחויבות, ואני גיליתי שהדרך הכי טובה זה מתוך מערכות יחסים משמעותיות וגיבוי של הצוות, כי כשאתה אוהב את האנשים שנמצאים סביבך, ואתה אוהב את האנשים שעובדים איתך, הרבה יותר קל לך לבוא שמח למקום העבודה, ווואלה, זה ממש ממש ממש מעניין. כי שוב, זה הופך את העבודה לגדול מעצמך, נכון? זה כאילו, אני לא רק פה בשבילי, אז שוב, הגרסה הכי פשוטה שלי זה באמת, אני לא פה רק בשבילי, אני פה גם בשביל הצוות שלי. והרמה הכי לדעתי גבוהה של זה, ואני יודע שאתם עושים את זה מצוין פה ספציפית, אנחנו פה גם בשביל עצמי, גם בשביל הצוות הקטן שלי, כאילו שאני עובד איתו ביום יום, וגם בשביל הלקוחות, וגם בשביל המשימה של הארגון, כי אני מבין שהמשימה של הארגון זה משהו שהוא חזק. יש לי חבר שהיה תלמיד, שהפך להיות חבר עם השנים, שעבד באיזשהו גם חברה קטנה, שבאמת ככה גם הוא מאוד התלהב ממנה, והיום זה... פחות כאילו שכל הזמן הוא מקבל הצעות של פי שתיים יותר שכר, פי שלוש יותר שכר, כי הוא בדעות מפתח שם והוא טותח. והוא לא עוזב, כי הוא אומר, כן, אני יכול להרוויח יותר כסף, אבל אני בן 22, לא כזה אכפת לי להרוויח יותר כסף, זה לא כזה משנה, אני מרוויח מספיק. אבל אני מאמין במשימה של הארגון, אני רוצה שהארגון הזה יצליח, כי אני מאמין שאם הוא יצליח זה יעשה טוב, אני מאמין שיש לי השפעה על הדבר הזה. ואני חושב שבעולם של היום אנחנו, הרבה מאיתנו, לא בהכרח כולנו, אבל קצת ציני מדי לנושא הזה של משמעות ושל שליחות, כי אנחנו תמיד מחפשים את המאחורה, אנחנו מחפשים, רגע, זה באמת משמעות, זה באמת שליחות, או שהוא רוצה להרוויח כסף? זה באמת או זה בקילו? הוא אומר את זה כדי לסבן אותי? במקום להבין שזה פשוט גם וגם וזה בסדר. זה ממש בסדר, ובכלל, אני בכלל דוגל בזה שהעסקים, ככל שהם עושים יותר טוב, הם צריכים להרוויח יותר כסף. ואני חושב שצריכים להתקיים יחסים של תלות, והדרך שלי לראות אם עסק הוא טוב או לא טוב לעולם, זה האם כשהוא מרוויח יותר, העולם מרוויח יותר. ואם העולם לא מרוויח יותר כשאתה מרוויח יותר, חביבי, אתה... בעסק הלא נכון. בעסק הלא נכון, בעסק שאני לא רוצה להיות שותף פה, או לא לקחת בו חלק. זה מאוד מעניין, כי בסוף, בסוף, בסוף, אתה רואה בחירות, הרי אתה יכולת לעשות המון דברים בחיים שלך. בחרת תחום שבראש ובראשונה, אני חושב, היה תחום שפיתח אותך ברמה האישית הכי הרבה. אני חושב שאני מדייק. לגמרי. ואחר כך אמרת, כתוצאה מזה גם הבנת המון דברים, שעזרו לך גם לפתח אחרי, וגם להמשיך להתפתח בעצמך, ואתה אומר, הצלחתי לעשות את זה בסקייל מסוים, כשאני נגעתי בעצמי באנשים אחרים, אחר כך כשנגעתי באנשים אחרים, שנוגעים באנשים אחרים, ועכשיו אני רוצה לך לזכוי טכנולוגי, שיעזור לאנשים לגעת באנשים אחרים, בצורה יותר אפקטיבית. באמת, לעשות את זה יותר גדול ויותר מעניין. אז איפה זה עומד עכשיו? בשנייה הזאת כרגע, as we speak, יש לנו בערך 200 או 300 לקוחות ראשוניים, אנחנו ממשיכים לפתח ולשדרג את המוצר כל הזמן, ויש כל הזמן התפתחויות. אתה יודע, זה עסק שזז מהר. איזה יופי, איזה כיף. גל, אכפת לך שנדבר קצת על זוגיות? אני מוכן לדבר איתך על כל דבר שתרצה. כיף לי, אני שמח. אז תפר לי קצת. קודם כל, איך הכרתם? אתה וליה? אני אומר שהיא התחילה איתי, אומרת שאני התחלתי איתה. בגדול פשוט בהודעה בפייסבוק. היא הייתה אז שדרנית רדיו. זה היה המקצוע העיקרי שלה, אבל מהצד הייתה מפיקה של מסיבות גדולות, אלף ומשהו נשים בחיפה. כן, כן, מסיבות ענקיות. והייתה את הרצועה אחת הכי טובות ברדיו חיפה. אתה בן אדם של מסיבות? אני ממש לא בן אדם של מסיבות. במסיבה לא הכרת? ממש לא. אז היא הוסיפה אותי כחברות בפייסבוק, וכשאלה אותי, התלהבתי מהאנרגיה שלה, ראיתי את הפוסטים שלה בזה, והתלהבתי. ושאלתי אותה אם היא רוצה, שהיא באה לנסות להזמין אותי לבוא לאיזה מסיבה שלה, ואז לא נראה לי שזה יקרה, או שהיא רוצה להכיר אותי, ואז אני אשמח. וככה, יצאנו תוך שבוע-שבועיים לדייט, ומשם זה התפתח. מתי הבנת? לפני הפעם הראשונה שפגשת איתה. לפני הפעם הראשונה שפגשת אותה? תסליחה, תראה, לא דיברנו, לא היה לנו התכתבות ארוכה, הייתה התכתבות קצרה של איזה שש, שבע, שמונה משפטים. אוקיי. קבענו לדבר בטלפון, דיברנו בטלפון שיחה של חצי שעה, עשרים דקות, שבה קבענו את הדייט שלנו שיהיה שבוע אחר כך או משהו כזה, ואחרי השיחה הזאת ידעתי. ואפילו באותה תקופה... מה היה שם? לא יודע, לא יודע להגיד לך. זה אולי אתה תגיד לי, אתה יותר מומחה בדברים האלה ממני. היא יותר מומחה בדברים האלה? כן, היא גם, אבל גם אתה. אבל אני אגיד שפשוט הרגשתי שזה משהו שיש לו פוטנציאל. לא ידעתי בוודאות, אבל הרגשתי שיש פה פוטנציאל להיות משהו מיוחד. באותה תקופה זה היה גם כזה שלושה חודשים אחרי שהייתה לי פרידה, ובתקופה הזאת יצאתי בצורה מסוימת עם כל מיני... כאילו היה לי כל מיני מערכות יחסים מגוונות ומעניינות בתקופה הזאת. ובקיצור, וממש דאגתי בצורה מסודרת להיפגש עם אותן בחורות, שממש לפני הפגישה עם ליל, להגיד להן, תקשיבו, זה נגמר, כאילו לסגור את הכול. עוד לפני שפגשת אותה? לפני שפגשתי אותה. סיימת כל מערכת יחסים פתוחה שאתה... נכון. כי אמרתי לעצמי, אני לא רוצה להיות צריך בעוד שלושה חודשים, להגיד לה, או אחרי שזה, שמקבלתי אותה, וזה יהיה סיפור מגניב לעתיד להגיד לה, תקשיבי, הייתי כל כך נעול אלייך שסגרתי את הכול לפני. וזה באמת אמיתי, כאילו. וואו. כן, כן. אחרי כמה זמן התחתנת? התחתנו אחרי, אני חושב שאחרי שנה וחצי, משהו כזה. אבל תוך שלושה חודשים, בערך ארבעה חודשים עברנו לגור ביחד, עשינו קעקוע ביחד. אחרי ארבעה חודשים, יש לי תביעות. אפשר לעשות על זה מצלמה. יש לי את התביעות האצבע שלה ואת התביעות האצבע שלי בצורת לב על ה... הכי זענק? זה אחרי ארבעה חודשים או שלושה ארבעה חודשים. אני עצרת מחויבת קיצונית. קיצוני. מערכת יחסים לא קזואלית בכלל. לא, תשמע, אני הרגשתי שזה נכון לי, והיה לי, כאילו, ידעתי שזה מה שאני מחפש, והיא גם הרגישה את זה כנראה, וזה זרם מהר. גדול. ותגיד, מה אתה חושב שהופך את המערכת יחסים שלכם לכזאת ייחודית? הרי אנשים, אתה יודע, אמרת, הם הרבה יותר קזואלים, הם הרבה יותר לוקחים דברים בקלות, פוליאמוריה, מערכות יחסים פתוחות, מחליפים, ממקבלים. אני רק אגיד שאין לי שום דבר נגד הדברים האלה, פשוט מצאתי שעבורי זה לא מתאים, אוקיי? אתה צריך להגיד פה שיש הרבה אנשים שרוצים מערכת יחסים משמעותית ולא יודעים איך להיכנס אליה. כן, ברור. מה הופך את זה לכזה? יש לכם משהו מיוחד? שמת את תביעת אצבע שלך אחרי ארבעה חודשים על היד שלך? תראה, אני אגיד משהו. היה פה שילוב של שתי אלמנטים מבחינתי. אלמנט רגשי יותר ואלמנט לוגי יותר. בסדר? אני פנת על הדברים האלה, ידעתי שכאילו זה אחת ההחלטות הכי חשובות של החיים, אם אתה מתחתן. או אם אתה מנהל מערכת יחסים זוגית משמעותית. ומצאתי את זה ממש עכשיו, אנחנו עוברים עוד מהדירה, ומצאתי בין הדברים שעברתי אליהם עכשיו את הרשימה שעשיתי לפני שהכרתי את יל, של מה התכונות שחייבות להיות לבת זוג שלי ומה התכונות שאסור שיהיה לה. ולא יודע, אני ידעתי להרגיש עליה שפשוט יש לו אותם. זאת אומרת, זה היה פה רכיב גם לוגי וגם רכיב רגשי, שידעתי שיש לה את התכונות הכי חשובות שאני רוצה בקשר, ואין לה את התכונות שאני לא מעניין בהן. וזה לא אומר שהיא או אני מושלמים מן הסתם. פשוט עם החסרונות שלה אני יודע לחיות, וידעת לחיות עם החסרונות שלי. עכשיו אתם שניים אחים אנשים שהם, מה שתקרא לזה, רבי פעלים, רבי מעללים, עושים הרבה בעולם, משפיעים הרבה בעולם. מה אתם עושים כדי לשמר את מערכת היחסים בתוך ההורות, בתוך העשייה, לשמר את הזוגיות? קודם כל אני אגיד שזה קשה. והיה לנו בזוגיות שלנו עליות וירידות לגמרי. לפני, אני חושב, זה היה אולי שנה וחצי, שנתיים, היה לנו ממש תחושה של כאילו איזה שהוא, כאילו משהו עבר בינינו, כאילו שאנחנו מורחקים אחד מהשנייה יחסית. היה גם ירידה גם בתשוקיו האינטימיות וגם בעוד דברים, וכאילו הרגשנו טיפה את הדבר הזה. ומיד הלכנו לטיפול זוגי. ותוך שלושה ארבע סשנים הצלחנו לשחזר את זה. אתה אומר את זה כאילו זה מובן נעלם. אנשים יכולים לקחת החלטה ללכת לטיפול זוגי אחרי בשחזרה. אני אגיד לך מה, אני פשוט שתינו מספיק מבינים ויודעים שכשאתה מגיע לטיפול כשהכול עוד קל, אז קל לשחזר את זה. ושאתה מגיע לעבודה משותפת אחרי שכבר שתי הצדדים כל כך רחוקים אחד מהשני, זה על סף הבלתי אפשרי לשכם את זה. אתם שמעתם את זה? כל מי שפוגש לו בריא בתוך המערכת היחסים, זה הטיפ, אם יש לכם בריאים שאתם ממש רוצים להיות את זה, זה אולי הטיפ הכי משמעותי שאתם תקבלו. לסתור את זה מהר. בדיוק. טוני רובינס אומר, Kill the monster when it's small. ובאמת, לא חיכינו לאיזה אסון או לאיזה משבר או לא קרה כלום, פשוט באנו למטפל, אפשר אותנו גלמה בטל, ואמרנו לה, אנחנו מרגישים שאנחנו טיפה בתהליכים של התרחקות, ובחודשים האחרונים יש בינינו טיפה יותר קצרים, ונראה לנו שזה הולך למקום פחות טוב, ואנחנו רוצים כאילו זה, והיא התלהבה הרצח מאיתנו, וגם באנו עם מחויבות שתינו לעבוד. אז כאילו מה שאני מרגיש זה שיש עליות וירידות, בטח כשמי שיש לו ילדים, אז יש את התקופות של היריונות, והלידה, וילדים קטנים, זה לא דבר לשם. אחד הדברים הקיצוריים הכי מפחידים אותי. בצדק, אתה חכם אם אתה מפחד מזה. סליחה, אבל זה נכון. אני חושב שאני בורחתי באישה הכי מתאימה לי בעולם. אני אוהב את שנטי, אהבת נפש, אנחנו נשואים, מהראשון לראשון, שביולי כזה, לא יודע, בצחיץ באוגוסט, נשואים כמה חודשים, ועובדים על ילדים, ויש לנו זוגים ממש טובה, ממש כיפית, ובא לי שהיא תישאר ככה. אז כל פעם שאני פוגש בין אדם ששם, זה הלך שיש לו, תגיד, מה אתה עושה בשביל שהזוגיות שלך... קודם כל אני אגיד שהזוגיות שלי עם ליאל, לפני ואחרי הילדים, זה לא אותה זוגיות. ולא רק זה, החיים שלי, לפני ואחרי הילדים, זה לא אותם חיים. כי תחשוב על זה ככה, היה לך תקופות בחיים נגיד שהיית מובטל? או בלי עבודות או בין עבודות? בטוח, לכולם יש. קצרות. אז בתקופה הזאתי, נכון, החיים שלך נראים שונה לגמרי מהתקופה שיש לך עבודה. כי פתאום יש משהו נוסף שממלא חלק משמעותי מהחיים שלך, בטח בן אדם כמוך, שכשעובד, אז הוא עובד עם תשוקה ועם חזון ועם ויז'ן ועם תחושה של משמעות. אז תחשוב שאני עכשיו מכניס לך עוד רכיב כזה שלם לחיים. וזה משהו שהוא Life changing ברמה מאוד מאוד עמוקה. אז הזוגיות שלנו השתנתה. יש דברים מסוימים בזוגיות שלנו שהיינו מאוד מאוד אהבנו והיו לנו מאוד חשובים ואנחנו משמרים אותם. אבל בוא נגיד ככה, עבורי ועבור ליאל בקשר שלנו, אני לא אומר שזה נכון עבור כולם, אבל השלבים של ההיריון והלידה זה דברים שיש כאלה שעובדים איתם יותר בקלות, יש כאלה שפחות. עבור ליאל זה דבר שעובר בפחות קלות. אני יודע שכשאנחנו נכנסים לילד, עכשיו זה בגלל שזה קרה פעם שלישית ועדהתי לחזור את זה, בפעם הראשונה הייתי באלם, שיש איזה חצי שנה, סדר גודל, של איזשהו ריחוק מסוים בזוגיות. לא ריחוק באמת, אני כאילו, אני יודע שאני מהצד שלי מנסה לתת כמה שיותר, אני יודע שיש את הרגישות הזאת, אבל אני מרגיש שאני מקבל הרבה פחות בזוגיות. אוקיי? בחצי שנה הזאת. שזה בעיקר שלושה חודשים האחרונים של ההיריון ושלושה חודשים הראשונים אחרי שהיה נולד, זה היה לי זה בשלושת הילדים. אז אני פשוט יודע שכמו בחברות וכמו בעסק, יש תקופות שבאמת אתה צריך לתת יותר ולקבל פחות, ואם אתה מבין את זה, אז בתקופות אחרות אתה תוכל לקבל הרבה יותר. וברגע שהבנתי את זה, והבנתי שזה פשוט חלק מהדרך, חלק מהמשחק, אני צריך עכשיו חצי שנה לתת מעצמי הרבה יותר מהרגיל, ולקבל, בהקשר הזוגי לפחות, פחות ממה שהייתי רוצה, אוקיי? במובנים מסוימים. אבל מתוך זה שאני בונה פה משהו שהוא יוצא דופן, כן? גם היא בטוח, אני בטוח שהיא מרגישה שהיא נותנת עצמה הרבה מעבר בתקופה הזאת. ואני מעריץ אותה על זה, כי היא אישה מדהימה והיא אמא מדהימה, ומבחינתי, כמו שבתקופות סופר עמוסות וקשות בעסק, היא יודעת... ניתן לי סיפור קצר, ממש. כשקמנו את מכלל התוצאות ביחד, אני התקשרתי אליה איזה יום אחד. כשפתחנו, היה לנו שלושה מחזורים אמורים להיות במכללה, במחזור הראשון. שלושה, שלוש כיתות. יום, לא זוכר בדיוק, אבל נגיד ראשון, שלישי רביעי, סתם אמצע, טיפסל, לא זוכר בדיוק. ואז אמרתי לה, תקשיבי, ליאל, הקצב רישום פסיכי. אם אני למדתי משהו בעסקים, זה שכשיש מומנטום, דופקים בברזל שהוא חם. אני רוצה לפתוח שש כיתות במקביל. מה שזה אומר זה שנוכל ללמד שלושים שעות בשבוע, וזה לא כולל את זה שאני צריך לנהל עסק. זאת אומרת, זה לחצי שנה, אנחנו מאה אחוז רק בזה. מה את אומרת? והיא אמרה לי, תקשיב גל, אם אתה חושב שזו ההחלטה העסקית הכי נכונה, ושזה הדבר שיעזור לך להגשים בקריירה בצורה הכי טובה שאתה יכול, לך על זה. ומבחינת זוגיות, אל תדאג, אם צריך, אני אבוא למכללה כל יום רק להסתכל עליך מלמד ולהיות בשיעורים שלך, כאילו רק כדי להיות איתך ביחד. איזה גפרה. ובימי רביעי, היה לי יום שלישי, הייתי מלמד בערב מחמש עד עשר בלילה. נוסע, באתי ללא דה שרון, הולך לישון, קם בבוקר, בשש וחצי. נוסע לתל אביב, מלמד מתשע בבוקר עד עשר בלילה. כי היה לי שתי שיעורים ביום רביעי. הייתי מסיים את יום רביעי, גמור, שחוט, עצבני, עייף. היה לה, דבר שקרה לו, מתנת יום רביעי. עצם זה שיום רביעי, כל יום רביעי הייתי מקבל מתנה. לפעמים זה היה שוקולד בחמש שקל, לפעמים זה היה שעון, לפעמים זה היה זה. אבל כל יום רביעי הייתה נותנת לי מתנה. הגאון. רק בשביל לגרום לי להרגיש טוב על זה שעברתי את היום הזה. ואני מבחינתי אומר, בסוף, היא לא עשתה את זה במרכאות רק בשבילי. נכון, היא עשתה את זה בשבילי, קודם כל, כי היא שם מדהימה. אבל בתקופה הזאתי, ביחד, בנינו, היא גם עזרה בהמון המון דברים בחברה. ובתכל'ס, בדברים הבאמת גדולים בחברה, היא עזרה לה לצמוח בצורה מטורפת, אם תרצה אפשר לדבר על זה. עם ההחלטות שלה ועם הגאונות שלה. אבל בסוף היא בנתה משהו שהרווח שלו שתינו מקבלים באופן שווה, נכון? הרבה אמרו לי, בהתחלה שבאתי להתחתן, אמרו לי, רגע גל, יש לך עסק מטורף, כאילו, עסק עם המון, זה, אמרתי, לא, מגיעה לחצי מן העסק, חבר'ה. צריך לראות. והיום אני אומר, וואלה, היום היא פשוט בתפקיד הזה. היא מייצרת לנו נכס מטורף לכל החיים שנקרא ילד. ויותר מזה נופל עליה, כי היא סוחבת אותו בבטן בהיריון. והיא יולדת אותו והגוף שלה מגיב לזה. והיא מניקה אותו, אז לא משנה מה יקרה וכמה אני אנסה לעזור במיליון דברים, בסוף הוא יונק, אז הוא על הגוף שלה כאילו כל הזמן. אז מה שאני צריך להיות במקום הזה, זה כמו שהיא הייתה באיזושהי מידה מסוימת של לדעת לשים את עצמה בצד טיפה, כן? לא יותר מדי, אבל קצת בצד, כדי לשים אותי בפרונט, כדי שאני אוכל לייצר עבורנו משהו מדהים. אני יודע שיש תקופות, זה בהקשר של הילדים, שאני צריך לשים את עצמי בצד בשביל שהיא תוכל להיות בפרונט ולהיות התמיכה הזאתי בה, כדי שהיא תוכל לייצר לנו את הדבר הזה בחיים. ושוב, בתקופות רגועות יותר, היא בקריירה מטורפת ומצליחה, אני עושה את הקריירה שלי ושתינו מגדלים את הילדים בצורה הזו. אבל כמו שיש בעסק תקופות שדורשות מהייסד שלו, מהמנהיג שלו, לתת 300 אחוז משרה ואז אם אין לו תמיכה מהבית, זה מתרסק. תקופות של הרעיון לידע והדברים האלה, אתה צריך להיות בן זוג ב-300 אחוז משרה, לדעתי, כדי לתת לבת זוג שלך או לבן אדם אתה צריך לעשות את זה בצורה הכי טובה, וב... וזה קשה, זה קשה, אבל אני חושב שזה... טוב, עשיתי שלושה ילדים, אז אפשר לדעת שחשבתי שזו ההשקעה המוצלחת, ואני מבחינתי, שוב, אם זה לא היה כואב לה בכל הגוף, הייתי עושה גם שש, ואני אומר לה, מבחינתי, כמה ילדים שאת רוצה, אני כאילו תמיד עוד אחד בכיף. אז אני מבחינתת את הרגל. כי הדבר הזה זה כל כך, זה מוסיף משהו כל כך משמעותי לחיים. מה השתנה לך? הפכת להיות אבא, מה קרה? אתה אומר, זה מוסיף משהו משמעותי לחיים. וואו, אי אפשר לתאר את זה. קודם כל, אני חושב שנפתח לי רמה חדשה של הבנה בכלל מה זה אהבה, ברמה אחרת לגמרי. נפתח לי משהו מטורף מול ההורים שלי. כי כשאתה ילד, לא משנה, גם ילד בן שלושים, כן? אתה חושב שאתה אוהב את ההורים שלך. ואתה חושב שההורים שלך אוהבים אותך. ואתה חושב, זה מה שאני חושב, זו חושב שרוב האנשים מרגישים ככה, איך שהם אוהבים את ההורים שלהם ואיך שההורים שלהם אוהבים אותם. זה די סימטרי. זו החוויה שלנו, פחות או יותר סימטרי. אנחנו אולי יודעים שההורים שלנו יותר דואגים לנו, משהו כזה, מה שאנחנו דואגים להם, אבל יש לנו הרגשה של איזושהי רמה של סימטריות באהבה בין איך שאנחנו אוהבים אותם לאיך שהם אוהבים אותנו. ואני חושב שאחת התובנות הכי משנות חיים, ואני חושב שגם הורים שמקשים לנו יקבלים איזה משהו, זה כמה אהבה הזאת היא לא סימטרית. ההבנה הזאת של כמה שההורים שלי אוהבים אותי, ברמה הכי בסיסית וביולוגית, בצורה שאי אפשר להשוות אותה בכלל, לאיך שאני אוהב אותם. אני אוהב את ההורים שלי יותר מהכל, כן? אני מת על ההורים שלי, אני עושה איתם המון, אבל זה פשוט אהבה כל כך שונה. וברגע שאתה מבין איך אתה כהורה אוהב את הילדים שלך, ואתה יודע לעשות הגזירה לא כל כך המסובכת הזאת, כן? אני חושב שרוב האנשים לא עושים אותה, אבל אפשר לעשות אותה. שרגע, בעצם ככה ההורים שלי אוהבים אותי, ואם אתה הורה סבבה, שהיה לו הורים סבבה, אני יודע שלא כולם התברכו בהורים סבבה, וזה בסה, אבל אני חושב שרוב, כן? ואתה אומר, וואלה, כאילו, אני היום, הילד שלי חולה, הקיב באמצע הלילה, אני עכשיו קמתי בשלוש בלילה, החלפתי לו את כל המצאים, ניקיתי אותו, החזקתי אותו בידיים שלי כשהוא רותח מחום, חצי שעה אחרי שהוא קיבל את הכדור כדי שהחום שלו טיפה ירד, ואני שבור ועייף, כאילו, ישנתי חצי, כאילו, כמה חודשים, אבל אני מחזיק אותו בידיים ואני מחבג אותו ואני מלטף אותו ואני רוצה שיהיה לו את החיים הכי טובים, ואז אני מניח אותו במיטה, ואני יודע שהוא לא יזכור את זה. כי הוא בן שנה או שנתיים, הוא לא יזכור את זה. אני נותן לו את כל הלב שלי, עושה דברים שלא הייתי עושה בשלב אחד אחר, והוא לא יזכור את זה. וזו חוויה של להגיד, וואלה, כאילו, רוב הסיכויים שההורים שלי עשו את זה בשבילי, אני לא זוכר את זה, אבל הם החזיקו אותי בלילה שהייתי רותח מחום. הם עשו את הדברים האלה בשבילי, ואני חושב שזה פותח לנו איזושהי רמה של הוכרה בקשר מול ההורים, ששוב, מי שקצת מבין בהתפתחות אישית בפסיכולוגיה, ושוב, לא ניכנס לזה עכשיו לעומק, אתה מבין, אבל אני בטוח שאם המאזינים שלנו לא מבינים, אני ממליץ לכם לשמוע עוד מהפודקאסט שלי, יש לי קורס של שלם מבוא לפסיכולוגיה ביוטיוב, אני ממליץ לראות אותו. אז תבינו שכשאנחנו משנים את התפיסה הזאת מול ההורים, זה משנה לנו את החיים. וזה רק שתי דברים שלקחתי מה... גם לעסק, גם להרבה מקומות, אבל נראה לי שזה חפירה מספקת לה. מטורף, אחי, איזה כיף. קודם כל, בכלל לא חשבתי על זה בספקטרום הזה. זה היה הדבר שאני הכי מחכה לו. אני מתרגש בשביל הילדים שלך. באמת? כן, כי אני חושב שאני רואה את זה, זה יהיה מאוד נראה, כאילו, כזה לא ישמע טוב אם אני אגיד שאני חושב את זה גם על הילדים שלי, אבל אני חושב את זה גם על הילדים שלי, ואני חושב את זה גם על הרבה ילדים של האנשים שאני רואה בסביבה שלי, שהם אנשים שאני מעריך מאוד כמוך, ואני אומר, וואלה, זה ילדים עם מזל. זה ילדים שנולדו למשפחה שמותנת להם, שוב, אתה יודע, גם בהתאם לאופי של הילד ובהתאם למה שאפשר באותו רגע, אבל נותנת להם משהו כל כך מדהים בילדות שלהם, שזה פשוט מטורף. אני אגיד לך, אסתף לך בחס הסלי. אני בן אדם טוטלי, אחי. אני עובד פה, לא יודע, 200 ומשהו שעות בחודש, קרוב ל-250 אולי יותר, ונעשה כשבא הילד לעולם, אפילו לפני, כשזה בתהליך שעבר לעולם, זה דורש את הזמן, את האנרגיה, את המחויבות, ואני רוצה מאוד להיות שם. כן. אני רוצה להיות טוטלי גם שם. כן. וכשאני רואה מישהו כמוך, שגם עשה דברים בחיים שלו, שוואלה, עשה דברים בחיים שלו, וגם מצליח להשקיע ככה בזוגיות שלו, וגם לטפל ככה במושברים או במורדות בזוגיות שלו, עוד לפני שהם קורות, להיות ער לזה בכלל, להשקיע שם את הזמן ואת הפוקוס, וגם להיות הורה כזה שרואה את הדברים ככה, אז אני אומר וואלה, אפשר. אני אתן לך, תראה, אני אתן לך את ה... תביא את הכוס. את החוויה שלי, בסדר? אני לא יודע אם זה... אני די בטוח שזה לא החוויה של כולם, אבל אני אתן לך את החוויה שלי, איך אני רואה את זה, בסדר? ואני חושב שככה. כשיהיה לי הייתה בהיריון ודיברנו וחשבנו על ילדים, ואני חשבתי בראש שלי אפילו על איזה אבא אני רוצה להיות, הדבר הראשון שהיה לי במיינד היה מאוד ריאקטיבי. עם כל ההתפתחות האישית, עם כל זה, הייתי שמח להגיד לך שכמו עם הזוגיות, היה לי רשימה וידעתי הכל. בולשיט, אוקיי? הייתי לא בידיעה, אבל מאוד ריאקטיבי. ריאקטיבי למה? ריאקטיבי לגירושים של הורם שלי, ריאקטיבי לזה שרוב הילדות שלי גרתי מאוד רחוק מאבא שלי, הייתי פוגש את אבא שלי פעם בכמה חודשים. ריאקטיבי לזה שאמא שלי, שהיא הבן אדם שאני הכי מעריץ בכדור הארץ ואהב אותה יותר מהכל, הייתה אומרת לי כמה זה לא בסדר שאבא שלי לא נוכח בחיים שלי, לציפיות חברתיות של מה זה אומר להיות אבא בעידן המודרני, שאני ציפיתי מעצמי להיות כמות מסוימת של שעות ולעשות כמות מסוימת של דברים עם הילדים והכל. ובהתחלה עשיתי את זה לכמה חודשים או whatever, ודי מהר הבנתי שלא טוב לי, לא טוב לי. הייתי, הצלחתי לסלחזית העסק, הייתי המון שעות עם הילדים, ובאיזשהו מאוד מהר, תוך כמה חודשים הבנתי שזה לא טוב לי. לא טוב לי. ואני גיליתי שעבורי יש בלנס מסוים שהוא נכון לי בין הילדים לבין העבודה, והבלנס הזה עבור אנשים מסוימים, אם יגידו וואו אתה עושה מלא עם הילדים, ויש אנשים אחרים שיגידו מה זה, יש לך את היכולת להיות הרבה יותר עם הילדים, למה אתה לא עושה את זה, ולשתי אנשים האלה אני יכול להגיד, לכו לפיפ, זה לא עניין לכם, זה מה שנכון לי. ושוב, אז לי יש את השעה וחצי בבוקר של הילדים, אני קם איתם בבוקר, במיוחד אחרי הרעיונות וזה, אז אני קם הרבה לפנים וליהיה לא קמה בכלל, יהיה לה קשה יותר לקום בבוקר, אני יותר זה, אז אני קם בבוקר עם הילדים, מארגן אותם, מתקתק אותם, בדרך כלל או לבד או אחר כך אם היא תועדת אחרי ועוזרת, ואני לוקח אותם להנסגרות. אחר כך אני הולך לעבוד. ויש ימים, פעמיים שעות בשבוע שאני עובד עוד מאוחר, ואז אני פוגש אותם, כמו היום נגיד, אני פוגש אותם למקלחת ארוחת ערב בלישון, ויש ימים אחרים שאני איתם אחר הצהריים. בימים האלה לפעמים יש לי ימי איכות איתם, לפעמים לא, אוקיי? ובסופה שאני איתם. ועבורי זה גוד אינף וזה מספיק, ואני אגיד לך משהו שאני פשוט דואג, שעד כה עם שתי הילדים שלי, תינוק זה פחות נוכח, אבל שיש לי איתם תחומי עניין משמעותיים משותפים של דברים שאנחנו עושים ביחד, שדרכם אני יכול לא רק להיות אבא שהוא בייביסיטר, אתה יודע, לך לאייפד, אני בטלפון, אני עובד, תעשה את זה. את הזמן הזה אני פשוט מעדיף להיות בעבודה. אם אני עכשיו אהיה בטלפון והוא באייפד, אז אין סיבה שאני אהיה שם, אני אהיה בעבודה. ומצד שני, כשאני כן נמצא שם, אז אני לוקח אותם, את הקטן להתאמן איתי, הוא בא איתי לאימונים, אנחנו מתאמנים בפרק, כן? והוא בא להתאמן איתי. ואני לוקח אותו לדברים פיזיים יותר שמעניינים אותו, ואם הגדול הוא יותר אוהב משחקי מחשב, אז אני משחק איתו משחקי מחשב. ויש לי כמו שיש לי מטרות לעסק, יש לי מטרות לאישיות של הילדים שלי. ויש לי מטרות לפתח תכונות מסוימות בהם, בהתאם, שוב, עם כל ילד זה משהו אחר, בהתאם למה שאני רואה בהם, בהתאם לחלקים באישיות שאני רוצה לפתח אצלם, ואני עושה את זה דרך מה שהם אוהבים. אם למשל היה לי עם הגדול איזה משהו שכאילו היה לו מאוד רתיעה מכישלון, והיה לו קטע כזה שכל דבר שהוא היה רואה שילדים אחרים יותר טובים ממנו, היה נמנע ממנו. אז אני החלטתי לשחק איתו משחקי מחשב ולהראות לו איך בתוך המשחקי מחשב אני דרך זה מכווין אותו להיות בן אדם שפחות מפחד מכישלון, שיותר עושה דברים למרות שהוא פחות טוב וכן הלאה, ואני רואה שם את ההתפתחות ואת ההתקדמות. אז אני אומר, למי ששופט, כאילו, אוקיי, השעתיים שלי איתו ביום הזה שווים יותר מהשמונה שעות שלך שאתה רואה כדורגל או באינסטגרם, בסדר? ואני שם את השעות האלה ככה ובסוף השבוע ובדברים האלה. אתה משקיע באימון ובפיתוח של אישיות של הילדים שלך? בלפתח את הקשר העמוק שלי איתם. אני מאוד מאמין בחיבור פיזי, אני משחק איתם פיזית הרבה, כאילו, מחבק אותם, מזיז אותם, כאילו, אתה יודע. גדול. ויש תקופות שאני איתם יותר שעות ויש תקופות שפחות, ואני עושה את זה בהתאם למה שמתאים לי. אז כאילו, אולי הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לך כזה, וזה נכון שוב לכל בן אדם ולכל דבר בחיים החדש שאתם עושים, תקשיבו לרעיונות של החברה למה צריך לעשות, אבל עם טיפה מלח, מה שנקרא, ותבינו מה באמת נכון לכם. אני היום אפשר לזה? בטח. היום הייתי בפגישה אחרי הפגישה עם יובל שדיברתי בבוקר, עם חבר שהייתי בצבא, היינו ביחד בקורס טייס, גם בגיבוש וגם בקורס מיטה ליד מיטה. ושתינו, כל הזמן שהיינו בקורס טייס והם בייס וקשה, בכינו ואמרנו, עזוב אנחנו נעוף מפה, אנחנו שתינו התקבלנו לאותה תוכנית הצטיינות בטכניון באוניברסיטה, אמרנו נעוף מפה, נלך לאוניברסיטה ביחד וזה, ובסוף הוא נשאר בקורס טייס חצי שנה יותר ממני, אז אני עפתי משם, הלכתי לטכניון, עזבתי גם את הטכניון כי חששתי שזה לא מתאים לי, הלכתי עם הפסיכולוגיה, והוא נשאר במסלול הזה. והוא הגיע לתפקיד כאילו בדי בכיר בצבא, אחר כך הוא פתח סטארט-אפ, היום הם גייסו לא יודע, עשרים משהו מיליון דולר, אין מושג קוטר. עסק מאוד מאוד מצליח, והוא עושה משהו, באמת עושה חיים, והגעתי למשרדים שלו, היום, ושתי קומות, מקום מדהים, עיצוב, חבל על הזמן, אנשים מדהימים, והסתכלתי על שם, והייתי כל כך שמח בשבילו, אתה יודע, זה חבר שלי, שאני אומר, וואלה, מגיע לו כל טיפת הצלחה, והלוואי שרק יצליח יותר, והוא עושה טוב לעולם, וכי אתה יודע, הכי בפרגון, ומהצד השני אני קלטתי משהו, אני קלטתי שלפני חמש שנים, או שבע שנים, כשהייתי מגיע למקומות כאלה של אנשים, הייתי אומר, וואו, מגניב, אני גם רוצה כזה, ובשנתיים שלוש האחרונות, אני קולט שאם כל הפרגון ועם כל האהבה, כן, ספרי ניב מקום מגניב, כאילו אני מת על המקום הזה, כל פעם שאני בא אליכם אני מתלהב, אבל זה לא מה שאני רוצה, לי כיף לעבוד מבית קפה, גם כשהיה לי את התקופות שלי משרדים ענקים וזה, והיום צמצמתי הרבה מהם, מכיוון שזה לא מה שמתאים לגל, הייתי אומר, קוסם של המשרד, התנהל את המשרד והייתי הולך לבית קפה ממול, כדי לעבוד משם, כי הבנתי שזה יותר כיף לי, ויותר נעים לי, ויותר תומך באישיות של מה שאני רוצה, ואיך שאני אוהב לחיות את החיים שלי, אז אני היום מסדר את החיים שלי בצורה אחרת, היום העוזרת האישית שלי, לא נמצאת איתי לעולם, היא גרה בעיר אחרת, כדי שלא יהיה ספק שאני צריך אי פעם לשבת איתה, העוזרת האישית שלי עובדת מרחוק, כי זה יותר מתאים לאישיות שלי ולמה שאני רוצה, וככל שאנחנו נבין, שאנחנו מצד אחד רוצים לפתח את עצמנו, ואתה יודע, ללמוד ולהתפתח ולגדול ולצמוח, אבל מהצד השני אנחנו רוצים גם, ללכת עם האישיות שלנו ולא נגדה, ללכת עם הדפוסים שלנו ולא רק נגדם, לרתום את הסביבה שלנו גם בשבילנו, רוב האנשים אומרים, זה המציאות, אני צריך להשתנות בשביל המציאות, ואני אומר, יש מקומות שבהם אני רוצה להשתנות בשביל המציאות, ויש מקומות שבהם אני רוצה לשנות את המציאות בשבילי, ואני חושב שזה דומה בדוגמה של ההורות, שמצד אחד אני רוצה לקחת את החוכמה של האנשים האחרים בסביבה שלי, בין אם זה הורי, משפחה, וואטאבר, אבל באיזשהו מקום אני רוצה גם, קודם כל להגיד, איך נכון לי לעשות את הפרויקט הזה? אני אגיד לך מה אני חושב, הדבר הכי גדול שלמדתי עליך או תוך כדי השיחה הזאת ממך, אני חושב שאתה לא לוקח אף הגדרה שקיבלת מהמציאות, עז איז. אני חושב שאם אני אסתכל עליך, מה ההגדרות שלך להצלחה, מה ההגדרות שלך לאהבה, מה ההגדרות שלך להורות, מה ההגדרות שלך לכל דבר, אפילו למה זה משמעות, או למה זה שליחות, אפילו למה זה מנהיגות, יש לך מבחן לכל הגדרה, שאתה בחנת ובדקת ואתה יודע מה טועם את העולם התוכן שלך. אני חושב שרוב האנשים בעולם של היום, מפחדים מפילוסופיה, כי זה מרגיש להם לא פרקטי. אוקיי? ואני חושב שבסופו של דבר במבחן המציאות, רמה מסוימת של למידה פילוסופית, של למידה תיאורטית, זה הדבר הכי פרקטי שיכול להיות. בעידן שבו כולם חושבים, אתה יודע כמה אני נפגש בזה בטוח גם אתה? אנשים שאומרים, יש לי חשיבת יתר, אני חושב יותר מדי, אני יותר מדי במחשבות. ואתה יודע, והם מאמינים לזה שהם אומרים את זה. הם חושבים שהם חושבים יותר מדי, הם חושבים שהמחשבות שלהם עוצרות אותם. ובמציאות מה שאני גיליתי מתוך, שוב שנים שאני עושה, בעבר הייתי שערבה יותר קליניקה, והרבה יותר עבודה אחד על אחד, אבל אתה יודע, אני מתחזק את זה על אש קטנה כל הזמן. כל הזמן. ולעבוד עם המון המון אנשים, אני רואה ש-99% ממי שטוען שיש לו חשיבת יתר, או שהמחשבות לא מפריעות לו, זה פשוט אנשים שלא הרשו לעצמם אף פעם, לחשוב את המחשבות שלהם עד הסוף. הם חושבים בלולאה את אותה מחשבה עוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, ועוד הפעם, כי הם מפחדים להתמודד עם המחשבה בסוף שלה. הם מפחדים לקחת אותה עד הסוף, להבין את המשמעות האמיתית שלה. הם לא מבינים אפילו, רוב האנשים, וזה ככה טיפ לכולם של זה, שרוב המחשבות שיש לנו בראש, שנראות לנו שזה כזה אנחנו, וזה כזה מקורי שלנו. אתה יודע, פעמים ראשונות שקראתי אריסטו, וקראתי סוקרטס, וקראתי את אמנואל קאנט, ואת, אתה יודע, רנה דה קארט, גיליתי שהפילוסופים הפרהיסטוריים העתיקים, המאפנים, סליחה, כאילו זה, מהבסיס של המחשבה שלהם, באו כמעט כל המחשבות שלי היום. כאילו בן אדם בא ואמר בצורה יפה לפעם הראשונה, לפני 500 שנה, את מה שהיום אני חושב שהוא מחשבה שלי. וברגע שאני יכול לקרוא אותם, ולהבין את זה, ולהחליט שאני בולט את הדברים האלה עד הסוף לעומק, פתאום אני מגלה שהחיים שלי מלאים, אתה יודע, בכל כך הרבה דברים, שלא משרתים אותי באמת, שלא באמת עוזרים לי, שלא באמת מקדימים אותי, שלא באמת נותנים לי כלום, שזה נותן לי רמה של חופש, אתה יודע, אנשים אומרים, וואו, איך אתה מספיק לעשות כל כך הרבה? אחי, אתה עושה כנראה פי 100 יותר דברים ממני. פשוט רוב מה שאתה עושה, לא מייצר כלום. אני בדרך כלל ביום ממוצע שלי עובד ארבע, חמש... שש שעות זהו אני פשוט עושה דברים שמייצרים ויש לי תקופות שאני עובד כמו מטורף 20 שעות ביום בסדר אבל רוב הזמן אני עובד שש ארבע שמונה או טבע חמש שלוש אבל אני עושה את הדברים שמייצרים את מה שאני חושב גם אני לא בהכרח מבלה יותר זמן דייטים עם אשתי מאשר הבן אדם הממוצע פשוט שוב אני לא מדבר על הממוצע החסר המודעות שהוא עושה אף פעם אני מדבר על הבן אדם ששמע איזה טיפ באינסטגרם שאומר פעמיים בשבוע תצאו לדייט אז הוא יוצא לדייט אבל מה הוא עושה כל הדרך לדייט הוא בטלפון היא בטלפון מגיעים לדייט מזמינים כשמחכים למה שמגיע הם בטלפון אולי נותנים אחד לשני משימות לגבי הילדים ולגבי הבית ואז ממהרים לחזור הביתה כדי לא לשלם יותר מדי כסף לבייבי סיטר אז אחי אז אל תצא לדייט מה המטרה שיצאת לאן אתה רוצה להגיע מה הסיבה שאתה שם אוקיי אם אני אומר רגע אני עכשיו משקיע שלוש שעות מהחיים שלי כדי לייצר חיבור אינטימי עם הבת זוג שלי האם הטלפון עוזר לי או מרחיק אותי משם אוקיי אם אני אעשה חצי מכמות ישקיע ביחד בזוגיות חצי מכמות הזמן שאנשים משקיעים עם הבן בת זוג שלהם אבל לשים את הטלפון בצד כדוגמה כמטאפורה אבחר מה עושים אתה יודע אנחנו לפעמים אתה יודע היה לנו תקופות של כל בלגן והילדים וזה אנחנו יושבים אחד מול השני ואני לא יודע מה לדבר אתה יודע זה מסובך פותחים את ה-GPT שואלים אותו תן לי בבקשה 20 שאלות אינטימיות שאפשר לשאול בדייט שפותחים את השיחה שמע זה טורף כמה זה קל ואז אנחנו שואלים שאלה לוחים שאלה לא זוכר זה לא קל ופותחים שיחה כנה ואמיתית אתה יודע ואז השעה הזאת או השעתיים האלה שוות כמו 50 שעות שתהיה בדייט אתה צודק וזה עובד וזה מדהים אבל זה לא קל אתה יודע כמה אנשים צריכים אומץ כדי להיות מסוגלים להודות שאין להם על מה לדבר עם הבת זוג שלהם והם צריכים לקבל עזרה ולפתוח את ה-GPT תראה זה אחד הדברים שאני למדתי בחיים שלי שאיך אנחנו בזמן בן אדם ממש ממש חכם חושב שהוא יודע הכל בן אדם שהוא באמת חכם מבין שבכל דבר שהוא חושב שהוא יודע יש מישהו שיודע יותר טוב ממנו נכון מאוד ועבורי אתה יודע היה לי עם ספיקה איזה התלבטות לגבי גיוס כספים חשבתי על זה זה חצי שעה ואז אמרתי גל אתה מטומטם איזה ניסיון יש לך בלנהל סטארטאפ מה אתה דביל מה אתה מתייעץ עם עצמך עצמך הוא יועץ מטומטם פתחתי את הוואטסאפ שלחתי הודעה ליהודה ניב האגדי שלחתי הודעה לעוד חבר שיש לו סטארטאפ שלחתי הודעה לחבר שלישי שלושה אנשים שמבינים בזה פי 100 ממני אוקיי עכשיו אני מבין שיש לי מזל שזה הסביבה של האנשים שאני נמצא בהם אבל אני חושב שכל בן אדם יכול להיות בסביבה של אנשים שהם צעד 1-2 יותר מתקדמים ממנו לא 10 צעדים אבל צעד 1-2 במקרה הזה אולי 7 בסדר? כי הוא לא 200 אוקיי? ובמקום הזה לבוא ולהתייעץ איתם היה לי לנו מקרה אם יש לנו זמן לא יודע מה זה אבל אני אתן משהו ככה של הקושי בזוגיות זה שהיה לנו קטע שהבן הראשון שלי לא ישן בלילה אוקיי? ואני חשבתי שאין מה לעשות הוא לא ישן בלילה הוא לא ישן בלילה זה תינוק מה אני מבין אין בסלולי הייתי צעיר כשהוא נולד בין 27 כאילו לא היה לי אף אחד בסביבה שהיה לו ילדים לא במשפחה לא יודע כאילו לא הוא לא ישן לא ישן לא ישן אני לא יודע אוקיי? יום אחד אני מגיע ליום הולדת של חברה של אשתי בחיפה בקריות וביום הולדת זה כזה התחלק במרפסת כל הגברים ליד המנגל מדברים על כדורגל עכשיו בוא ת... אני טבעוני כבר 12 שנה היום בחצי שנה האחרונה אני קצת מזייף לא משנה אבל אולי זה נושא לי היום אחר אבל אני טבעוני לגמרי לא אוהב כדורגל אין לי מה לעשות בחוץ ליד המנגל יושב עם הנשים בפנים אוקיי? ובשקט אתה יודע לא מתערב יותר מדי בשיחה אבל כאילו שומע ואני קולט כולם עם תינוקות כולם עם תינוקות יותר גדולים מהתינוק שלי 7 חודשים 10 חודשים שנה וחצי וכולם מדברות על כמה זה אורס להם את החיים על כמה זה אורס להם את הזוגיות על כמה זה שובר להם את ההורות כי כשאתה עייף וגמור ושבור אז אתה מתנהג בכל מקום חרא סליחה לזה נכון ואז אני מסתכל ואני אומר זה העתיד שלי? אין סיכוי אין סיכוי שלא קיים מישהו חכם ממני שפתרת הבעיה הזאת תוך שבוע קבעתי תור ליועצת שינה הכי טובה שיש הכי יקרה 1900 שקל לשעה תסתכלי לי את הבעיה שעה של ייעוץ אוקיי? שילמתי 1900 שקל למדתי איך עושים את זה אחר כך גיליתי שגם יש ספר ב-70 שקל אבל בסדר שוב פה גם נכנס הקטע של היישום כן יכול להיות שאם הייתי קורא את הספר לא הייתי מיישם כי זה המפר וזה שישבתי עם מישהי שהחזיקה לי את היד, מטאפורית כאילו, והסבירה לי מה צריך לעשות, ותוך לא הרבה זמן, הילד ישן. ואז אמרתי, פאקינג שיט, החברה האלה סובלים שנה בשביל 1900 שקל או 70 שקל? כי הם חושבים שהם יודעים. במקום ללמוד ממישהו שמבין יותר מהם. ושוב, הדבר הזה הוא פשוט, אני ראיתי אותו שוב ושוב ושוב בחיים שלי. כשהעסק גדל ממחזורים של 50-60 אלף למחזורים של מאות אלפים, פתאום אמרתי, אני בן 24, בן 25, אני לא יודע לנהל מאות אלפים, אני לא ראיתי את המספר 100 אלף בחיים שלי אצל אף אחד במשפחה שלי, אין לי מושג מה זה אומר הכסף הזה, אני צריך מישהו שמבין בזה. ושילמתי לבן אדם, לשיעורים פרטיים כדי ללמוד איך לנהל כסף בחברה. אגב, אתה יודע מה זה דרש מני עוד פחות או יותר לוותר על האגו? ארבע שנים אחר כך או שלוש שנים אחר כך אני מרוויח מאוד יפה, פתאום היה לי ירידה קטנה ברווחים, מאזור 200 משהו אלף בחודש בתקופות הכי טובות של תוצאות, זה ירד, ופתאום אני עדיין מרוויח מלא כסף, אבל אני קולט שבבית שאני בגיר, עוד חודשי כל הזמן. עכשיו, יש לי את הכלים של לנהל כסף של עסק, אבל אני לא יודע לנהל כסף של בית. אני לא יודע איך להגיד מה הוצאה חשובה ומה לא הוצאה חשובה. ואני מדבר על זה עם לוי גם בלחץ ולא יודעת מה לעשות, ואני אומר לה, תקשיבי, אנחנו צריכים ללכת ליועץ כלכלת משפחה. גדול. שילמד אותנו לנהל כסף של בית. אני לא יודע, אני יודע לנהל, היום אני יודע לנהל כסף של חברה של מיליון שקל בחודש, אבל אני לא יודע לנהל כסף של בית, אין לי מושג איך עושים את זה. אף אחד לא לימד אותי. אז הלכנו, שילמנו ולמדנו איך מנהלים כסף של בית, שאתה יודע, הבחורה מסתכלת עליי, היועצת, בהלם כאילו, כי היא שמע עליי, למדה בתוצאות, אחות שלנו למדה בתוצאות, לא יודע, כאילו זה, שמע על מה שאני עושה, אומרת, אתה בא אליי, כאילו מה הסיפור שלך? ואמרתי לה, תקשיבי, את יודעת משהו שאני לא יודע, תלמדי אותי, תטשמי. ענק. ואני חושב ששוב, כמו שבאתי אליך על הפגישה הזאתי, כתבתי מלא מאמרים, כתבתי מלא דברים, עשיתי מלא דברים, אבל לא הוצאתי ספר אף פעם. והייתי צריך אתכם, שגם תגידו לי, גל, קודם את זה, אחר כך את זה, אחר כך את זה, אחר כך את זה, אחר כך את זה, אתה לא מכיר אף איש מקצוע, בוא נחבר לך את כל אנשי מקצוע הטובים שלנו, ומעבר לזה, בוא ניתן לך את הביטחון שאני כאן ואני מחזיק לך את היד, ותגרום לספר הזה לקרות, ווואלה, תוך כמה חודשים היה ספר. אז כאילו, מבחינתי, כל כסף שזה לא עלה לי, זה לא ההבדל בין אם יצא ספר יותר טוב או פחות טוב, זה העובדה שיצא ספר בכלל. וזה דבר ענק. נכון. גל, אנחנו רגע לפני סיום. יש. היה לי ממש כיף לדבר איתך. אני מרגיש שנאמרתי המון, אני מרגיש שהכרתי אותך יותר. ורגע לפני סיום, אני אשמח שתשתף אותנו בדבר אחד, תובנה אחת, שהוא השיעור האחרון שלמדת. השיעור האחרון שלמדתי? כן. קצר? או? קצר. אחד השיעורים האחרונים שלמדתי את המשמעות ואת החשיבות שלהם, זה לפתוח תתודה על הניסים. אני בן אדם בכללי, מגדיל את עצמי מאוד לוגי יחסית, אוהב את הפרקטיקה, גם כל החיים של ההתפתחות אישית וזה, התרחקתי יחסית מהדברים הפחות פרקטיים, מהפחות לוגיים, שפחות אפשר להסביר אותם עם מחקרים. ובחודשים האחרונים אני נפתח יותר ויותר ויותר לזה שיש פשוט רלם שלם של דברים שלוגיקה לא יודעת להסביר, ואני בסדר עם זה, ואני פשוט מאפשר לנסים האלה לקרות לי, ומהרגע שאני כאילו פתחתי את המיינד שלי לזה, קרו לי דברים די מטורפים ומגניבים בחיים, ואני מברך על זה. אז מבחינתי, אני עדיין חבר טוב של השכל הלוגי שלי, אני עדיין מאוד אוהב אותו, מאוד מעריך אותו, אבל אני פותח עוד חלק במיינד שלי לפשוט ניסים בכל התחומים בחיים. איזה כיף איתך. גל צחייק, תודה רבה, היה כיף לראות. תודה רבה, היה כיף ממש. כיף להיות איתך. אני ממליץ לכולכם, קודם כל תיכנסו ליוטיוב, תחפשו את השם גל צחייק, משם הכל ייפתח, הכל יקרה לכם, אתם תראו הר של תוכן שאפשר ללמוד ממנו, ומי שרוצה מה שנקרא להיות מטיב לכת, כבר ימצא את הדרך משם לשלב הבא שלו. גל, תודה רבה. תודה רבה לך ותודה רבה לכולם על ההזנה.