My באלאנס #20 — רגע לפני ההצלחה הגדולה

רוב האנשים מאמינים שתהליך ירידה במשקל כרוך בסבל, ויתור על הנאות, אימונים מפרחים, דיאט או צום, אכילת ארוחה ביום או בצמצום קלוריות קיצוני. האמת, זה ממש לא צריך להיות ככה. ברוכים הבאים לפודקאסט My Balance, ללמוד לאכול נכון. שמי מאיה בן אפרים קליין ואני תזונאית ודיאטנית קלינית כבר מעל 20 שנה. יותר מ-50 אלף איש בארץ ובעולם כבר למדו איך לאכול נכון לפי השיטה שבניתי, שיפרו את האיזון ההורמונלי ואת איכות חייהם. היום יש לי בית הספר למאמנות אכילה לנשים My Balance Academy, בוא אני מלמדת את השיטה שלי, נשים שיש להם תשוקה למקצוע ורוצות לעזור לעוד אנשים לשפר את איכות חייהם. בפודקאסט הזה נשבור מיתוסים, נדבר על תזונה, על בריאות, על הרגלים ונכוון ביחד אל עבר חיים בריאים, מאושרים ומאוזנים יותר. האזנה נעימה. גל, המשכנו לדבר והחלטנו שעוד פרק אחד יצא כאן. תודה רבה שאתה פה. יס, אני מאוד מאוד נהנה להיות כאן, אני חושב שהפרק הקודם אם לא שמעתם אותו חובה. חובה. ויאללה אני ממש מתרגש. אז היום אנחנו הולכים לדבר על ויתור, על מה קורה לנו בדרך גם כשאנחנו חווים הצלחה ולמה אנחנו לא מתקדמים לשינוי הרגלים. יום אנחנו יודעים שצריך זמן וסבלנות עד שמשנים הרגלים, אצלי זה קרה, אני 14 שנה באותו משקל שלי וכן אני בואו נדבר קצת על ניקח לקוחה כי פוצצתי, זה קורה הרבה אבל אנחנו כן ניקח סיפור, אני ממש רוצה שנדייק למה אנשים מבטרים לעצמם. זה המהות וכדאי שישארו איתנו כי הולך להיות סופר מעניין, לא שמעתם אותו, לכן השארתי אותו כי יש פה תובנות אדירות. אז בואו ניקח לקוחה שמנסה שנים לרדת במשקל, בסדר? ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, לא מצליחה. ואז איזושהי שאלה, אה, הצליחה תוך כדי. אני אסביר על זה גם למה היא לא הצליחה עד היום, אתה חופני כנסת לזה אבל כבר הגיע לתוכנית, כבר ירדה, ירדה 10 קילוגרם. היא כבר מרגישה טוב, היא שמחה, היא מאושרת, היא נראית טוב, היא עפה על עצמה ואז, יש לה 20 קילו לרדת, זה היה עד שהיא שמה לעצמה בסוף אבל לאט לאט. מבטרת לעצמה, לא כותבת תכנון שזה משהו שאני מבקשת כי זה הסדר שלנו והסדר זה אוויר. לא מכינה לעצמה, לא משתתפת, פתאום. אנחנו יודעים גם מה קורה לאט לאט. בדיוק. המשקל עולה. אז מה שאני חושב על זה, אני אגיד ככה, ואני זרוק ואז תצטרפי ונראה לאן את לוקחת את זה. אני חושב שיש שם שני דברים מרכזיים שבאים לתוך המשחק הזה, אוקיי? והדבר הראשון זה כל מה שקשור, נקרא לזה במרכאות כפולות ערס עצמי, זה לא באמת בדיוק ערס עצמי, זה קצת עמוק יותר, אבל אני חושב שאם הנושא הזה מעניין אתכם אז הפרק הקודם שהקלטנו מאוד רלוונטי לתקום מה שקשור לחוויות מהעבר, ביטחון עצמי, כל הדבר הזה, הפרק הקודם שלנו מדבר בדיוק על זה. אני חושב שהדבר השני פה שנכנס לתוך העניין זה שרובנו יש לנו את הממש דפוס הזה של לוותר רגע לפני ההצלחה הגדולה. ומה שקורה זה שאנחנו חיים באיזושהי לולה כזאת שכל פעם אנחנו מנסים לפתור משהו בחיים שלנו, ושנייה לפני שאנחנו מקבלים את הפרס הגדול, אנחנו עוזבים אותו. אז אני מתחיל דיאטה, יורד 10 קילו, אפילו יורד את כל ה-20 קילו, אבל לפני שאני מגיע למצב המאוזן וההרגלים והטמוטבר שלי, אני עובר לדבר הבא, נגיד כסף, נגיד זוגיות, נגיד ילדים, נגיד מוטבר, שוכח מהתזונה, בינתיים אני עולה במשקל, אני כאילו מתקן את הכאב שיש לי בהקשר של האורות, בהקשר של הכסף, או בהקשר אחר, אבל מה שקורה הרבה פעמים זה שגם שם אני לא נועץ את זה עד הסוף, ובינתיים המשקל נהרס, ואז אני חוזר למשקל, חוזר לזה, ואני באיזשהו לולה של כל הזמן, כל הזמן, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אני עובר ממשהו אחד שלא עובד למשהו אחר שלא עובד למשהו אחר שלא עובד למשהו אחר שלא עובד, וזה החוויה של הקאוס של החיים שרוב האנשים חיים ואני רק אתן טיזר קטן שלא חייב לחיות ככה. ברור שלא, ברור שלא, אבל גם היא מפתחת הרגלים, היא מפתחת כבר את הרגלים כי לרדת 20 קילו לקח זמן וזו תקופה, אבל היא נשברת. יש מודל שאני מלמד שמדבר על התפתחות שלנו בכל תחום בחיים והוא מחלק אותו לכמה שלבים. ורוב האנשים מתבלבלים בטעות כי הם אף פעם לא למדו את זה, בין שלב שאני קורא לו ההתפוצצות לשלב שאני קורא לו ההתמצקות, אוקיי? בשלב ההתפוצצות זה השלב שבו פתאום אנחנו חווים וואו, אוקיי? ירדתי 20 קילו, אם זה בעסק ואני עצמאי, פתאום אני מרוויח פי 5 יותר מאשר הרווחתי לפני זה. אין כמעט בעל עסק שלאורך זמן מתמיד שאין לו איזו התפוצצות כזאת שהוא חווה אותה, אבל מה קורה לרוב בעלי עסקים? אותו דבר בדיאטה, אותו דבר בתחומים אחרים בחיים. ברגע שיש את ההתפוצצות הזאת, כאילו מצליח לי, אז אני חושב שסיימתי. ואז אני, כמו שאני אומר, אני עובר לדבר הבא, אני מנסה לגוון, אני מנסה לשנות, אני זורק על הדברים הקטנים שהביאו אותי לשם, ואז מה שאנשים לא יודעים על שלב ההתפוצצות, זה שלב ההתפוצצות הוא שלב מאוד מאוד עדין ושברירי ומאוד קל לאבד אותו. רק כשאנחנו מצליחים לעבור לשלב הבא שנקרא ההתמצקות, ככה אני קורא לו, כן זה לא, אני המצאתי לזה את השמות, זה משהו שהוא קורה לכולם, כן? רק כשאנחנו עוברים לשלב הבא, אז ההרגל מוטמע כל כך עמוק שבאמת הדבר הזה הופך להיות משהו שהוא דרך חיים. וכשאנשים מצליחים להגיע לדבר, בדרך כלל זה אפילו משנה מאיזה תחום התחלתי. אם התחלתי מתזונה, אם אני אצליח להביא את התזונה שלי להתמצקות, תדמיינו את החיים שלכם שנייה, שאתם לא צריכים לחשוב יותר מדי על אוכל ועל תזונה ועל בריאות. וואו, כמה שקט וחופף נפשי. עכשיו אני יכול להשקיע נגיד בעסק, נגיד בהורות, נגיד בזוגיות, ואם אני אהיה חכם גם שם, ואחרי שאני אשקיע כמה חודשים ותהיה לי התפוצצות והצלחה מסוימת, נגיד, נכון? בזוגיות אנחנו, יש לנו איזה משבר בזוגיות ואז אנחנו עושים דייטים ועושים כיף ופתאום האינטימיות חוזרת וכיף ותדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד אז אנחנו נוכל ליצור לעצמנו חיים שהם שונים מהותית. אני אומר, יש שתי סוגים של אנשים בעולם שחיים מקבילים, הם חיים באותו כדור, חיים שונים לגמרי. אלה שהתחומים המרכזיים בחיים שלהם אף פעם לא מגיעים לי להתמצק במקום טוב, ואז הם כל הזמן בלופ של מהכאב הזה לכאב הזה, מהכאב הזה לכאב הזה, מהלחץ הזה מהלחץ הזה, ויש את אלה שהצליחו, שוב זה לא אומר שהם מושלמים, זה לא אומר שהחיים אחלה, זה לא אומר שהם הצליחו בהכל הכל, אבל הם הצליחו לייצר לפחות איזושהי רמה חיובית של התמצקות בתחומים המרכזיים בחיים, ושוב גם להם יהיה משברים, גם להם יהיה קושי, אבל זה אולי 5% מה שיש לבן אדם אחר. שיר זה בדיוק ההתפוצצות הזאת, זה שחקנים שקיבלו הרבה כסף וזה ואז מתחילים לאבד את הוא לומד למה הוא עושה זה, והוא קשוב למה שהוא עושה, והוא מפתח כוח רצון, כי מה לעשות בהתחלה, שינויים דורשים כוח רצון, יותר נכון, נשמעת עצמית, כמו הילדים שלנו, איך הם למדו לשחק דורגל? בחורף, בקיץ, הם הלכו. ואז יש את השייכות, נכון? כי אנחנו בקבוצה, למה אתה פותחת עכשיו קבוצות? כי מה אתה מבין? יש את השייכות. אני אגיד את זה, אפילו... תמשיכי, אני יודע. וניצחונות, וקסים, והנאה. יש דרך שההנאה, האוכל טעים, זה עובד לי נפלא, כי יש לי ניצחונות, כי יש לי קבוצה, אז אני עושה שינוי. וזה הכמות... אני אפילו, אני אפילו מעבר לזה, שזה עוד דבר גאוני בתוכנית, ואני לא יודע אם אפילו שמת לב, זה בטוח שכן, אבל אני רק אסביר את זה מה שאני רואה מהצד, זה מאוד מאוד הגיוני שכשאני נכנס לתהליך, יהיה לי רמת מוטיבציה מאוד גבוהה, ואני ארצה להשקיע את כל כולי בפנים, ושאחר כך בהמשך אני ארצה לשמר את זה באיזשהו ווליום טיפה יותר נמוך. ואת פנית את התוכנית הזאת בצורה מאוד מאוד חכמה, שההתחלה, החודש הראשון יותר אינטנסיבי, שמאפשר את הדבר הזה, ואחר כך זה מתמצא, וזה נחשב שזה אחת התובנות, אם אני לוקח את זה שנייה גם מהתוכנית למובן כללי בחיים, רוב האנשים חושבים שהדרך להצליח בהרבה דברים, זה לנסות להתאים את הפסיכולוגיה שלהם למטרות שלהם. זאת אומרת, אם אני רוצה לעשות משהו, אז אני צריך לשנות את עצמי ב-100 אחוז כדי להפוך להיות הבן אדם הזה. והבעיה עם זה, זה שהפסיכולוגיה שלנו משרתת מגוון רחב של דברים בחיים שלנו, וכשאני מנסה לעשות שינוי קיצוני, גם אם אני רוצה בשביל, נראה לי, שהאם לא יודע, סתם דוגמא, אני רוצה בעבודה להיות יותר קשוח, בסדר? אז אם אני רוצה עכשיו לשנות את כולי כדי להיות בן אדם הרבה יותר קשוח, אז אחר כך זה יש לזה השלכות שלי להיות בבית, ויש לזה השלכות שלי להיות עם הילדים, ויש לזה השלכות שלי להיות בזוגיות. אז כאילו, יש התנגדויות פנימיות, וזה מוצדק. ואתה לא בטבעי. והפתרון היותר פשוט הוא, לבחור את הדרך שלי ואת המסגרות שלי למשהו שמתאים לפסיכולוגיה שלי. אני אומר לחבר'ה שאני נגיד מדמדים מן אלפיים, אם אתה רוצה שהדברים שאתה אומר למנחה שלך או וואטאבר, ייגעו באמת בתת המודע שלו, אתה צריך לדבר את השפה שתת המודע אוהב לשמוע. ואותו דבר פה, אני חושב שלמשל, אם ניקח את זה לדוגמה נוספת, אם אני שואל את עצמי, אוקיי, אני עכשיו נגיד באיזשהו גיל, לא יודע, 40, אני רוצה לעשות שינוי קריירה, סתם דוגמה. ואני שואל את עצמי, אוקיי, איזה קריירה אני רוצה לעשות, ואני מבולבל. במקום לשאול את עצמי, אוקיי, איזה קריירה אני רוצה לעשות, ואז מה אני צריך להשתנות להיות, אני אשאל, אוקיי, מה חשוב לי? מה אני יודע על עצמי? איזה דברים נכונים ועובדים לי וטובים לי? ואז אני אנסה לבחור את הקריירה והמקצוע שנכונים לאישיות שלי. נורא קשה. אז אם אני רוצה להצליח להתמיד בתזונה, כדאי לי לבחור תוכנית, נכון? שמותאמת לפסיכולוגיה האנושית. לא להגיד לעצמי, כי מה אנחנו עושים? אוקיי, אני ראיתי בצ'אט ג'י פי טי, הוא נתן לי דיאטת אבטיח, עכשיו אני אוכל רק אבטיח, וזה תיאורטית יכול לעבוד, נכון? אם אני בגירעון קלורי על אבטיח, אז אולי אני ארד במשקל, אבל עכשיו אני לא מומחה בזה, תגידו, אבל נראה לי, לפעמים שאני מבין. אבל הבעיה עם זה, זה שהדיאטה הזאת היא לא טועמת את הפסיכולוגיה שלי ואת מה שנכון לי ואת האיזון שלי. אז גם אם בטווח הקצר זה יצליח, זה לא יצליח לאורך הזמן. אז אם אני רוצה להצליח מה שלאורך זמן, אני רוצה... להבין מה אתה עושה. להבין לעומק מה אני עושה ולקחת משהו שטועם את הפסיכולוגיה שלי ואת הפסיכולוגיה שלי כבן אדם. עכשיו, את אותו עיקרון אפשר לקחת באמת להמון תחומים בחיים, לכל דבר. אם אני עכשיו רואה, למשל, אני בן אדם יותר קולני ואנרגטי ובווייב גבוה וכן הלאה, אז אם אני אנסה לאמץ, נגיד, גישת הורות שהיא מאוד שקטה וזה וזה, זה יהיה כל הזמן להילחם. זה פסיכולוגי שלי. אם אני אבחר גישת הורות שהיא גם פוזיטיבית וחיובית, אבל שהיא מלאה אנרגיה, שהיא מלאה יוזמה, שהיא מלאה... יהיה לי הרבה יותר קל להתמיד בזה. ואז התהליך שלי, כמו שאת אומרת, יהיה לי חוויה של הצלחות, אני אגיע לדבר הזה. עכשיו, שוב, גם זה, אם אני אגיע להתפוצצות, יחשוב שהצלחתי ויבוא לדבר הבא, לא עשיתי בזה שום דבר. ויש את התמונה הזאת, שתמיד אני חושב עליה, שפעם הייתה מפוזמת בפייסבוק ועכשיו באינסטגרם וזה, נכון? של הבן אדם הזה שכאילו עם הקוש והוא כזה חופר מנרה וצריך להגיע ליהלומים, נכון? ורואים אחד כזה שמגיע שנייה לפני היהלומים ומבטר, והשני כאילו חופר ומגיע ליהלומים, וזה כאילו לדבר הקטן הזה. אז במציאות אני חושב שמה שהרבה פעמים קורה, זה שלפני המצבור הגדול של היהלומים יש יעלום אחד. והיעלום האחד הזה זה יעלום שקרן, זה הירידה של ה-20 קילו לפני שזה מוטמע, זה ההכנסה של המאה אלף וחמישים אלף ושלושים, כאילו כל אחד במספרים שלו, מאה מיליון לא משנה יותר, פעם אחת. זה היעלום שקר הזה של הנה השגתי את התוצאה הזאת, אני לא צריך לדאוג מזה יותר, בעוד שאם אחרי שהגעת לזה, אתה כאילו צריך להמשיך עוד קצת. זה השלב הקריטי. נכון. נכון, יש את ההתבוננות, שאז אני בכלל לא במודעות שיש לי בעיה, אחר כך יש את ה... אני מחפשת, אז מקבלת את ההחלטה, אז עשת פעולה, ואז בסוף יש את השמירה. כל דבר, גם בעבודה, יופי. מעבר לזה אני אגיד, תחשבי, נגיד את, ולפי השיטה שלך גם התלמידות שמתמידות לאורך זמן, הן לא חובות תזונה כקשה. נכון? נכון. הן לא חובות תזונה, הן חוו תזונה כקשה חודש או חודשיים, או שלושה החודשים, לא יודע, אבל עכשיו הן לא חובות תזונה. אז גם יש להן תוצאה טובה, וגם הן לא חובות את זה כקשה. האישה או איש, בחור, בחורה, לא משנה, שכל פעם מתחילים ומפסיקים מחדש, הם בעצם לא רק שהם לא חווים את התוצאה, הם גם כל הזמן חווים את הקושי. אם משווה את זה שנייה לחדר כושר, כדוגמה פשוטה, אם אני עכשיו לא התאמנתי שנה או שנתיים, ועכשיו אני הולך לחדר כושר, יום למחרת מה, יהיה לי ריבועים בבטן? לא. מה שיהיה לי זה שירים כואבים בכל הגוף. הרבה פעמים בשניים, שלושה, ארבעה אימונים הראשונים, כל מה שאני מקבל זה רק כאב. אני לא מקבל שום דבר מועיל. ואם אני אחרי השרירים התפוסים מפסיק, מה יקרה? פעם הבאה אני שוב אעשה את השלב של השרירים התפוסים. זאת אומרת, במציאות, בפועל, אלה שסובלים יותר גם מתאמצים יותר, כי הם חיים את החיים שלהם, במטאפורה של החדר כושר, חודש מנוחה, חודש כאב שרים. חודש מנוחה, חודש כאב שרים, והבן אדם שכאילו עובר את ה... אני קורא לשלב הזה שלב המדבר, שעוברים את שלב המדבר, עוברים את השלב של הקושי, פתאום הם מבינים, אה, אימון בחדר כושר לא חייב להיות סבל. אה, השרירים לא חייבים לכאוב לי. אה, תזונה זה לא חייב להיות קשה. אה, לבשל עצמי יכול להיות מהר. אה, להכין תוכנית זה... אני פחות חזק בעניין של התזונה מן הסתם, אבל נגיד אני מאוד מאמין בלבנות תוכנית שבועית מבחינת... איך קוראים לזה? ניהול זמן. אז בהתחלה שבנאדם מתחיל זה הרגלים. נקודה. כשיש לך הרגלי זונה נכונים, הרגלי ניהול יומן, הרגלים משפחתיים, ואתה הופך את זה למשהו שקיים בחיים שלך, לא מאתגר בתקופה מסוימת, אלא באמת, שלושה חודשים, ארבעה חודשים, ייצרת את הרגל, אתה מבין מה אתה עושה, כאילו יש לך תורה. הרי תורה זה כמו שפה, שפה זה חלק מאיתנו, חובה. אני עם המדיטציה לא נהניתי מהדבר הזה כל יום, עד שזה הפך להיות הרגל, ועכשיו זה לא עוזב אותי. והדבר השני שבא לי להגיד, את זוכר שהיינו בטוני רובינס? המעגל לחיים, אגב, מי שלא מכיר את זה, זה פשוט כל אחד מהתחומים של חיינו, שמאתגרים אותנו, שמרגשים אותנו, שמתחילים בעצם על המעגל לסמן באיזה שלב אנחנו, בכמה סיפוק אנחנו. אז זה דוגמה הקריירה. אם הקריירה במקום מאוד מאוד גבוה, משהו אחר יהיה מאוד מאוד נמוך. לדוגמה הזוגיות או המשפחה. תזוכר? כאילו... שוב, אבל אני בטוח, מאיה, שאם את עכשיו, סליחה שאני קצת מוציא את העיניים ללקוחות ולמי שמאזין, אני מקווה שזה לא נפריע לך, אבל אם אני אשים את הגלגל שלך, אני מנחש שלא יהיה לך בשום דבר שתיים. את אישית. יהיה לך אולי שש עם, ואת מאוד יהיה לך מוטיבציה לפתח אותם, או אולי דבר אחד שיש פה שתיים. אבל רוב האנשים, זה מה שאני אומר, שיש להם הרבה שתיים עם כאלה, זה מתחיל לקרוס אחד על השני, ומתישהו בחיים יש לנו בחירה. או שאנחנו אומרים, אוקיי, אני חייב לשים איכשהו את החיים שלי הכל על שש בתור התחלה, כדי שזה יוכל להתקדם, ואז אחר כך השראה ותתתתת, או שאני אמשיך כל פעם ליפול משתיים לשתיים. אז זה מעולה. אז קחו את אחד מהאתגרים האלה, שזה משפחה, קריירה, זוגיות, תזונה, בריאות, כאילו חברים, חברה. ותגידו, אני עכשיו את זה, לא משנה מה, שם על זה וי, ומעכשיו ולשארית חיי, זה יהיה לפחות שש, וכשהכל יהיה לי שש, אני גם אחזור להעביר את זה לתשע או לעשר, והסיבה שיש למרי מחקרים שמראים, נכון שההרגל לקח 21 יום, 42 יום, וטאטאטאטא, וזה לא מקרי שאת מדברת פה, על שלושה, ארבעה, חמישה חודשים. ופה רציתי להוסיף שכשאנחנו רוצים לשדרג תחום כלשהו בחיים שלנו, זה גם הרגל, אבל זה ברמה מסוימת טיפה מעבר להרגל, כי את אמרת את זה בצורה כל כך עמוקה, שקראת את זה הרגל משפחתי. מה זה הרגל משפחתי? זה כאילו איך שאני מבין את זה. זה כאילו, אוקיי, אני שיניתי משהו בחיים שלי. תוך 40 יום זה כבר הרגל שלי. אז למה אם אני מפסיק, ההרגל ייארס? בגלל שעדיין המשפחה שלי, החברים שלי, אנשים בסביבה שלי, יש להם הרגלים הפוכים, ובסוף זה יתבחבש ויארס בצורה הדרגתית לאט לאט. אז אחרי 40 יום, יש לי כבר את ההרגל, ואני מתחיל לראות תוצאות. עכשיו אנשים בסביבה שלי מתחילים, אני סתם נותן הסבר זה, מתחילים לראות תוצאות. עכשיו הם מתחילים גם להשתכנע. לאט לאט הם גם מתחילים להשתכנע. אז עכשיו הם צריכים עוד איזה 30 יום כדי שהם ישתכנעו. ואז צריך עוד איזה 40 יום כדי שגם אצלהם זה יהפוך להרגל. ואז הבן אדם הזה שהוא הכי הקשן והכי מצבן בבית, הוא השתכנע האחרון. אז הוא צריך עוד 30-40 יום. ובגלל זה הרבה פעמים להעביר תהליך כזה של אפילו תחום ספציפי בחיים שלנו לוקח יותר ממה שהמחקרים הפשוטים רוצים שנחשוב. וזה נכון בעסק, זה לא יקנה תוך 30 יום. זה נכון בקריירה, זה נכון באורות, בזוגיות, בכל מקום. הדברים האלה לוקח להם טיפה יותר זמן כי זה לא רק הרגל בסיסי שלי של לעשות יומן. זה למידה. כשקראת לי מה שנסעו לדבר עליו, היה ויתור עצמי. ופה יש את הנקודה הזאת שכאילו כשלנו יש הרגל מסוים שהוא סותר את ההרגלים של המשפחה, שהוא סותר את הדברים אחרים שאנחנו רוצים לנסות, שהוא סוגר את הדברים האלה, אז שם אנחנו מבטרים לא רק לעצמנו, אנחנו מבטרים על מה שחשוב לנו כדי לרצות אחרים, כדי שהם יהיו זה, כדי שיהיה בסדר בבית, כדי לא להריב, כדי לא להתווכח, ובגלל זה זה נורא חשוב שכשאנחנו עושים כל תהליך, במקרה שלך אנחנו מדברים על זונה, אבל כשאתם מדברים על כל תהליך, שיהיה לי בתהליך את הסביבה התומכת, את השייכות כמו שאתה אומרת, את הדבר הזה שבמקביל לסביבה שיש לי, שהיא אולי סקפטית טיפה לתהליך, אולי לא 100% תומכת, אגב אני לא אומר את זה בשיפוטיות, זאת אומרת יכול להיות שזה אנשים טובים שרוצים לטובתכם, אבל הם פשוט לא רואים עדיין את מה שאתם רואים, אני כשהתחלתי להעביר סדנאות, אמא שלי היא המעריצה הכי גדולה שלי בחיים, אוהבת אותי מאוד, אני מת עליה, אני מוכיר אותה בכל הרמות האפשריות, אבל בשנה השנתיים הראשונות היא לא כל כך, כאילו היא תמכה בי, אבל היא לא כל כך הבינה מה אני עושה ולמה אני בן 22 חושב שאני מלמד אנשים על משהו, אבל אחרי שנתיים, רק אז היא ראתה את התוצאות שלי, את התוצאות של הלקוחות שלי, את הדברים שאני עושה, ואז רק היא הפכה להיות משוכנעת והפכה להיות בהקשר הזה סביבה תומכת ברמה יותר עמוקה. אז עד שהשינוי העמוק הזה קורה בחיים שלנו, מאוד מאוד חשוב, ששוב דיברנו, אנחנו הכרנו אנשים ששותפים באותה תקופה, והיה לי עוד סביבה תומכת של אנשים שכבר אז הסתכלו ואמרו, יש משהו במה שהוא עושה. וזה כל כך כל כך כל כך חשוב שכשאנחנו עושים את התהליך הזה, עושים שינוי בכל תחום בחיים, שעד שהסביב, אחרי הפנים שההרגלים שלי הוטמעו, עד שהסביבה שלי משתכנעת שזה נכון וטוב והגיוני לי וסבבה לי, שיהיה לי את הסביבה הנוספת בחיים שעוטפת אותי ודוחפת אותי לעשות את הדבר הזה. כמה מחשבות. עכשיו את מאמנות, זה בדיוק זה, בסדר? וגם אני יכולה להגיד לך שאנחנו בטוחים שזה טיק טק. אנחנו נגיע למשהו נורא מהר. אני נכנס לחדר כושר, אין, זהו. בקיץ אני אהיה. תפסיקו, מספיק לחשוב. דברים לא לוקחים מהר. דברים שנתמעים והופכים להיות חלק מאיתנו לוקחים זמן. זמן התמאה וזמן למידה. אני בכוונה אומרת למידה. כי תחשוב כמה מהעבר יש לי חוסר ידע. אנשים שהיו בעודף משקל ואנשים שאכלו לא טוב, ונתנו להם שוקולד, זה הרגלים. אני צריכה ללמוד שוב פעם לאכול נכון. אני צריכה ללמוד שוב פעם לתרגל אפילו התמדה בחדר כושר. משהו שלא היה לי אף פעם. נכון. אנחנו צריכים לתרגל דברים. אז ויתור קורה, נראה לי שזה יהיה סיכום. ויתור קורה כשאנחנו לא מבינים את הצורך בהתמאה. בדיוק. מספיק חזקה של זמן, של סביבה. איזה כמו אנשים שהפסיקו לאשן. מי יאמין עכשיו למישהו ש30 שנה מאשן שהוא חודש הפסיק? אתה תחזור, אתה תחזור. ולא להקשיב לרעשי רקע. חזק מאוד. Love you. חזק מאוד מאוד מאוד. תודה רבה רבה. Yes. גלוש. Yes, מיוש. ממש נהניתי. גם אני, תודה רבה. ושוב פעם כמה תובנות. מקווה שנהנתם. Yes.