יוצרים שינוי #32 — עם אוהד קושמרו

ברוכים הבאים לפרק 32 בפודקאסט לשכת המאמנים, והיום אורח מעולם ה-NLP. מנכל בית ספר תוצאות, כותב הספר מנהיגות בטישרט, אבא טרי מזה שבוע וחצי, נכון? לילד בשם תומי מדהים מדהים מדהים מדהים מדהים מדהים, עדיין לא ראיתי אותו, אבל הוא הבן של גל צחייק. חברים, גל צחייק היום האולפן, השם הנוסף שלו זה NLP. איזה כיף להיות כאן היום, ואת התמונות אני אראה לך, תאמין לי, כמו כל אבא גאה, ישר אחרי השידור אני אראה לך את כל התמונות, ואני אגיד לך גם קטע שהוא יצא בלונדיני בניגוד לשתי אחים שלו. בדקתי את כל הבניין, אם יש לי שכן בלונדיני, גיליתי שלא, נרגעתי. אופאי, יאללה, טוב, הצליח לך. אז מה אפשר לאחל? עוד? עוד שלושה ילדים, קודם כל, ולהגיע לעזור לכמה שיותר אנשים, אתה יודע, זה מה שאני עושה, זה מבחינתי הוויז'ן להנגיש את הכלים האלה, לתת את המתנה הכל כך גדולה הזאת שאני קיבלתי לשמחתי בגיל צעיר, לכמה שיותר אנשים, להביא את זה כמה שיותר רחוק, והיום או בשנה, שנתיים האחרונות, מתחדד אצלי גם החזון, לא רק להנגיש את זה בעצמי, אלא לעזור לאנשים אחרים שרוצים להנגיש את זה, לעשות גם את העבודה הזאתי. אז אני קצת אתן לכם רקע על גל צחייק, למרות שאני חושב שמספיק אנשים מכירים לך, או לא מספיק אנשים מכירים, ואני רוצה שעוד אנשים קצת יכירו, גל כתב את הספר מנהיגות בטישרט, ולא סתם הוא קורא לספר שלו מנהיגות בטישרט, כי זאת הגישה שלו לחיים, ותתקן אותי אם אני טועה, הכל מונגש בגובה העיניים, פשוט, תסביר לי את זה, הוא פעם אמר לי, תסביר לי את זה כמו שאתה מסביר לילד בגיל חמש, הצלחת להסביר את זה, הצלחת להסביר את כל העולם כולו. אז תסביר לי, גל צחייק, כמו שמסבירים לילד בגיל חמש, מה זה NLP? NLP, כמו שמסבירים את זה לילד בין חמש, זה פשוט הדרך הכי טובה שיש היום להשפיע על המוח שלך, להשפיע על תת המודע שלך, להשפיע על המחשבות ועל הדברים שלך שרוב האנשים חושבים שהם או נולדו איתם או קיבלו אותם או שאין להם מה לעשות לגביהם. תסביר, תן לי דוגמה. למה אני רוצה להשפיע על המוח שלי אבל? אוקיי, אז תראה, אני חושב שהיום יש המון שיחה שרצה על כל הנושא של נוירוביולוגיה ומדעי המוח וכל העולמות האלה, שבעצם אנחנו יודעים היום לומר שכל התופעות האלה, שפעם הסתכלו עליהן כרגשיות, אמורפיות, מעוננות כאלה, מאוד כזה וולזי בוזי כזה, שאפשר לקרוא להן דיכאון או חרדה או עצבות או כעס או ביטחון עצמי או אנרגיות טובות או לא יודע מה, תשוקה או כל הדברים האלה. יש להם בסופו של דבר, כל הדברים האלה, יש להם בסופו של דבר ביטוי פיזי במוח שלנו. והעולם שלנו היום הולך למקום שבגלל שהתופעות המדהימות האלה שסביבם אנחנו חיים, מה שקרה תולע רגשות שלנו, יש סביבם איזושהי אמת מדעית פיזית, אז כאילו יש לנו את התחושה שאוקיי זה פיזי אני לא יכול להשפיע על זה. והאמת היא שזה לא נכון, האמת היא שבעזרת שיחה, כל שיחה שאני ואתה מדברים, אנחנו משפיעים על האיזון הביוכימי במוח. כשאתם מקשיבים לנו עכשיו לפודקאסט או בכללי לפרקים של אוהד, כן, אז זה משפיע לנו על המוח. נכון, זה משפיע לנו על המוח, וNLP זה איך לעשות את זה טוב, איך לעשות את זה בצורה מכוונת. כולנו עושים את זה הרי, כולנו אומרים לעצמנו דברים, כולנו מדברים עם אנשים אחרים, והשיחות האלה גם עם אנשים אחרים וגם השיחות עם עצמנו, הרי משפיעות על החיים שלנו בתכלס, נכון? אתה בטח תסכים איתי עם זה. נכון. יש אנשים שהם טבעונים והם נראים טוב, יש אנשים שאוכלים פלאו ונראים טוב ובריאים, יש אנשים שאוכלים כל מיני סוגים של דייטות ונראים טוב, יש הרבה דרכים לבריאות פיזית. אותו דבר, יש הרבה דרכים טובות לבריאות נפשית, אוקיי? והעניין הוא עם הרבה מהדרכים האלה שהן מאוד מאוד מאוד לא מסודרות, מאוד מאוד לא מאורגנות, וקשה להבין איך להשתמש בהן. ומה שיפה בשיטת ה-NLP זה שעשו עבודה מאוד מאוד יסודית בלסדר אותה, להנגיש אותה, לעשות אותה מאוד מאוד ברורה, איך בדיוק אני מייצר את הבריאות הנפשית הזאת, ולא ברמה של סיסמאות אינסטגרם, למרות שאני ספציפית אוהב סיסמאות אינסטגרם, אבל זה לא מסתפק בסיסמאות אינסטגרם, אלה יש את השורש ואת העומק מתחת אליהן. אז אני אקשה. תקשה. תן לי דוגמה למצב רגישי לתוצאה בחיים, ושיחה שיכולה לשנות את זה. אז בקלות, אני אתן לך אפילו שתי דוגמאות. קדימה. ברשותך. הדוגמה הראשונה זה לפני שלוש שנים פחות או יותר, הבן שלי, באתי לקחת אותו מהגן, הוא היה אז בן שלוש, גן פרטי שנה אחרונה לפני גן עירייה. אני בא לקחת אותו מהגן, הגננת אומרת לי, תקשיב גל, כבר כמה ימים רועי הקטן לא יוצא לחצר, לא יוצא לגינה, כשכל הילדים יוצאים לגינה. ואני אומר לה, אוקיי, מה זה אומר? למה אתה אומרת לי? תראה, בגדול, כל הילדים בגינה, הוא לבד בפנים, אז בטח פחות נעים לו. ותודה, אחת הגננות, הסייעות, עומדת בדלת כדי לראות גם בפנים וגם בחוץ, היא משגיחה עליו, כאילו בסדר, אבל נראה לי פחות טוב. אמרתי, וואי, זה לא הגיוני. למה הוא בוחר להיות בפנים ולא בחוץ? והיא אומרת לי, תראה, אני לא יודעת, הוא קצת חושש לצאת החוצה, אני חושבת שזה אולי קשור לאיזה כלב שם שנובח או משהו כזה מבחוק, כאילו מעבר לגדר. אני אומר לה, אוקיי, אבל זה לא נשמע לי כל כך הגיוני, כי יש לנו כלבים בבית, יש לדודים שלי כלבים, כאילו הוא ילד שחיים כלבים והוא בסדר עם זה. אני לא יודעת, היה פה איזה גנן, היה פה איזה רעש, לא יודע אם אתה יודע, אומרים שילדים נולדים עם שתי פחדים, פחד גווהים ופחד מרעשים חזקים. אז היה איזה רעש מאוד מאוד חזק, ולרוי יש רגישות שמיעתית גבוהה, וזה התחבר לו עם הגינה, עם הכלב. זה התחבר לו עם הנביכה של הכלב, ומה אותו רגע כשהוא שומע את הנביכה של הכלב, הוא נלחץ והוא לא רוצה לצאת החוצה לגינה, רוי בן שלוש. עכשיו כולנו יודעים, אתה יודע, בטח מהאנשים שעברו אצלך בקליניקה, אצל מאות מאמנים בקליניקות, ופסיכולוגים ולנש לא רוצה, שהאירועים מהסוג הזה, אם לא מטפלים בהם לאורך זמן, יכולים להפוך לעוד פחדים ועוד פחדים ועוד פחדים ועוד פחדים ועוד פחדים. עכשיו אני היה לי פה שתי שיחות לעשות, לא רק שיחה אחת. נכון? שיחה אחת הייתה לעשות עם רוי, כדי לגרום לו לשחרר את הפחד הזה. עכשיו הוא בן שלוש, זה לא יכולה להיות שיחה מסובכת, זה לא יכולה להיות שיחה מורכבת, צריכה להיות שיחה מאוד פשוטה, אבל היא צריכה להתקיים. והשיחה השנייה הייתה להיות עם הגננת, כדי שהיא תרשה לי, למרות שזה נגד הכללים של הגן, שאני אבוא איתו לגן כדי לעשות איתו את הטיפול במרכאות שם בזמן אמת. את החליכה. אז יכלתי לבוא, לנהל איתה את השיחה ולגרום לה להבין שאני מעריך את העבודה שלה והכל, ואני אשמח אם היא תאפשר לי בצורה מאוד מאוד דרכה ונעימה, בלי להפריע לפעילות של הגן, לעשות תהליך עם הבן שלי יום למחרת. יום למחרת הגעתי איתו, תוך חצי שעה, הוא היה בחוץ משחק. זה דוגמה על איך מנהלים שיחות פשוטות ברמה היומיומית, שמשנות לאנשים את החיים. נש כמו חור שחור מאוד גדול שאנשים יכולים להגיד מלא דברים על המוח ואין אל פי נשמע לי כמו קסם. האם זה באמת קסם? כי אני אגיד לך שמעתי. שמעתי לא מעט אנשים שהם קצת נרתעים מאין אל פי כי הם מפחדים שעושים להם כל מיני איפנוטים ומניפולציות. תראה אני אגיד לך את הדבר הזה. הדבר הבא. מאוד קשה להשפיע על בן אדם בניגוד למערכת האמונות שלו, למערכת התפיסות שלו ולמה שהוא חושב של נכון. אפשר, מאוד קשה. ההשפעה הזאת גם אם אנחנו עושים אותה בדרך כלל תהיה לטווח קצר. דוגמה פשוטה. נגיד יש לי חבר חברה חרס וכן המאשנים. בסדר? אם אני אבוא ונתחיל לדבר איתם ולנסות שכנע אותם להפסיק לאשן למרות שזה לא מתאים להם להפסיק לאשן, גם אם אני אעשה להם את המניפולציות הכי גדולות בעולם, אולי הם יפסיקו לשלושה ימים, תוך שלושה ימים הם חוזרים לאשן. כולנו יודעים את זה. אוקיי? הם צריכים שהדבר הזה יהיה באמת מתאים להם כדי להפסיק. אז החשש הזה הוא קצת לא רלוונטי. אני שומע הרבה פעמים לא רק על אין אל פי, גם על אימון ועל הרבה מקצועות אחרים, שיש את הטענה הזאת שכאילו, איך אני יכול לגעת בנפש של אנשים ולהתעסק בזה וזה נורא מסוכן ואיזה נזקים אפשר לעשות לאנשים וכן הלאה. שוב, יכול להיות שיש לנו על זה דיבייט שלם, אבל בעיניי הדבר הזה הוא פיקציה מוחלטת ב-99.9% מהמקרים. כדי שמטפל רגשי, מאמן, וואטאבר, יעשה לבן אדם אחר נזק, הוא צריך להיות גם מאוד טיפש, אבל להיות מאוד טיפש זה לא מספיק. צריך להיות מאוד טיפש ומאוד עקשן. אוקיי? אני צריך להחליט על איזה משהו מאוד מטומטם מול המטופל שלי ולהתעקש עליו מספיק כדי שהמטופל יקבל את זה. דווקא במקום שבו, בין אם זה הNLP או אימון או דברים אחרים, שאין מה לעשות, ברמת הסמכות שלהם הם פחות מנגיד רופא או פרופסור או משהו כזה, אז הסכנה הזאת היא עוד הרבה יותר נמוכה. כי כשאני, למשל, נוירולוג פרופסור או וואטאבר, אז הסמכות שלי היא הרבה יותר גבוהה. יכול להיות שאני אגיד משהו פעם אחת והבן אדם ייקח את זה, שוב, לא הבן אדם הכי חכם כנראה, אבל איזשהו בן אדם מקרי יכול לקחת את זה בצורה מאוד שלילית ולקחת את זה לאן שהוא במקום רע. אבל הבן אדם שייקח את זה אמירה אחת טועה מהמאמן שלו או מהNLP שלו וזה ידפוק לו את החיים, כנראה שהיא ילך ברחוב ויהיה מאה אמירות רנדומליות שהוא ישמע ברחוב שהדפקו לו את החיים. אני לא מאמין בזה פשוט. אני חושב שבאמת הסבירות לעשות טוב בכל אחד מהכלים האלה, וזה לא משנה אם זה טיפול בבעלי חיים, לא יודע מה, קריאה בקלפי טארות או וואטאבר, היא פשוט הרבה יותר גבוהה מכל דבר שלי שיכול לציין זה. אני רואה אותך גם ברשתות החברתיות, גם בעולם הפיזי, וזה נראה שאתה משתמש בטכניקה של NLP על כל מרחב בחיים שלך. אם זה אני חינכתי את הראש שלי לאכול מלפיפונים בלילה, או במקום שוקולד, או אני עכשיו עושה לעצמי תרגול של ללכת כל יום עם אותו סט בגדים, כמובן חדש, לא אותו סט בגדים, על מנת להוריד סטרס, כל מיני תרגילים, על מנת א' לפנות לך הרבה יותר זמן, לשפר את איכות חייך. אני אגיד לך מה, אני לא חושב שאני כזה מיוחד בהקשר הזה, ההפך, פשוט יש לי במידה מסוימת קצת כזה נטייה להתמכרות. לא בקצה, כאילו בחיים לא אמרתי ואני לא נוגע בסמים. התמכרות או אובססיביות? זה סוג של התמכרות, כי תראה, ברגע שאתה, ברגע שאני עשיתי לראשונה קורס NLP בקורס דיגיטלי וזה עזר לי המון, באיזה גיל 16, אבל אחר כך, בגיל 20 ובערך עשיתי פעם ראשונה קורס בכיתה, וזו הייתה חוויה משנת חיים, למרות שידעתי כבר את כל התכנים בכל יותר, זה עדיין שנייר לי את החיים. ובאחד השיעורים היה לנו תרגיל, לא משנה שנקרא Visual Switch, לא משנה, שב-15 דקות, שלא אפילו המרצה תירגל עליי, אחד החברה האחרים תירגלנו בזוגות, פשוט העלים פחד שהיה לי ממחתים מגיל צעיר. לא פחד הכי, אתה יודע, מעניין כאילו, אבל כן, בתור ילד חנון, שלא זז מבית ספר ועושה כל מה שאומרים לו, הייתי בורח מבית ספר בימים של חיסונים. כשהתגייסתי לקורס טייס, דאגתי שחברה שלי מהנוער עובד, כאילו ידידה כזאת, מהנוער עובד, שהייתה חובשת בצבא, תבוא לבמקרה ביקור בבקום, במקרה תהיה זאתי שמחסנת, כדי שהיא תיתן לי את החיסון, כדי שלא יהיה פדיחה שאני אברח מהחיסון של הקורס טייס ויעיפו אותי מהקורס. וב-15 דקות היום אני יכול לעשות כעקוע, אני יכול לראות את הרופא שיניים תוקע לי מחט בתוך השיניים, ואין לי את הפחד הזה יותר. וכשהבנתי שבדברים ובדרכים מאוד פשוטות, אפשר לשנות דברים מהותיים שמציקים לי בחיים, אמרתי, אוקיי, אז למה לא פה ולמה לא פה, ולמה לא פה ולמה לא פה, ולמה לא פה ולמה לא פה. זה לא בקטע של... זה כאילו עכשיו אני אתן לך גישה לכרטיס אשראי שלי, שיש בו 100 אלף שקל ביום. אז בהתחלה אתה תגיד, אוקיי, כאילו, לא נראה לי שזה כזה ישנה לי את החיים, אולי אני אקנה פה משהו, אולי אני אקנה פה משהו, אבל מאוד מהר אתה תגיד, רגע, למה לא את זה ולמה לא את זה, ולמה לא את זה, ולמה לא את זה, כי כשאתה מקבל מתנה כל כך גדולה... אין תקרה צחוכית. לא יודע אם אין. אני לא מה... אתה אומר, לא נקנה פה ולא נקנה שם. יש חופש אדיר. או, יש הבדל בין שפע אדיר לבין אין תקרה צחוכית, ויש הבדל, ופה חשוב להיות מדויק וכנה, כן? יש הרבה דברים שכשאני אנסה לעבוד עליהם ב-NLP, זה ייקח הרבה זמן, ושיש תהליך, וזה לא תמיד עובד, כן? אני לא מהמוכרי החלומות האלה, בסדר? אבל אני אומר ככה, אם יש לי טכניקה שעובדת ב-70% מהמקרים, 70% הזמן על דברים כאלה, זה עדיין וואו. וככה אני מסתכל על זה. ואני מסתכל על תלמידים שלי, ולפני כמה חודשים הייתה אצלי תלמידה באיזשהו קורס, אני מעביר פעם במלא זמן קורס, אבל בשביל הכיף ובשביל האנרגיה, ומישהי שהיא בת, לא יודע, מעל 50, מסבתא, מגיל 9 יש לה את תקפי חרדה, ועבדנו איתה בטכניקה ששוב, 20 דקות, חצי שעה בתוך הקורס, והיא אומרת שהדבר הזה נעלם לה, ואז היא באה אליי לפגישה אישית, ובפגישה אישית שוב, היא מספרת שמה שהיא לא אמרה בכיתה זה שהתקפי חרדה האלה בחודשים האחרונים יצרו לה בעיות פיזיות, היא הייתה מקיעה, בכילות, כל מיני דברים כאלה, כל הדבר הזה פשוט נעלם. ויש סיפורי ניסים מטורפים שקורים ב-NLP, בוא נגיד ככה, מתוך הסקפטיות הפנימית שיש בי, והרצון להיות מאוד מאורגן ומדעי וזה, יש מלא סיפורי ניסים מטורפים שקורים בקליניקה ובקורסים, שאני פשוט לא מדבר עליהם יותר מדי, כי אני לא רוצה שאנשים יבואו ויגידו, מה את זה אפשר לעשות ב-NLP? כי אני יודע שאני לא יכול להתחייב על זה. אבל אני אומר, יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות עם הכלי הזה, שזה פשוט כלי שהוא מדהים לחיים, ואני חושב שבהקשר המדעי של זה, בכל הנושא של מחקר נגיד בפסיכולוגיה חיובית ובמדעי המוח, אנחנו בהדרגה רואים שיותר ויותר ויותר מהדברים האלה מקבלים ולידציה מחקרית. אגב, באופן אישי, הנושא הזה מאוד מאוד חשוב לי, אני גם העליתי עכשיו ליוטיוב ולספוטיפיי קורס מבוא לפסיכולוגיה, כמו באקדמיה, לגמרי בחינם, ולהתמודד איתה ואז אני ממשיך לשאת איתה איתי לאורך זמן והיא משפיעה עליי בעתיד. לצורך העניין, יש שתי אנשים שנמצאים בעזה עכשיו, חס וחלילה, ושתיים חווים לכאורה במציאות החיצונית אותו דבר. ואז אומרים, אוקיי, למה בן אדם אחד יפתח פוסט-טראומה ובן אדם שני לא? הרי שתיים חוו את אותה חוויה. וזה אחד הדברים החשובים להבין. הפוקוס הוא לא בחוויה החיצונית. הפוקוס הוא בפער בין החוויה החיצונית הזאת לבין העולם הפנימי של הבן אדם. ביכולת של הבן אדם לאבד את זה, אגב, באותו רגע. זאת אומרת, זה לא אומר שהבן אדם שקיבל את הטראומה הוא יותר חלש או משהו כזה, כי יכול להיות שהוא פשוט ישן פחות, אכל פחות, קרה לו משהו באותו רגע, ובאותו רגע לא היה לו את העוצמות נפש, מה שנקרא, שבדיוק, אתה יודע, חמש דקות לפני זה או שעה לפני זה קרה לו משהו רע, אז הוא טיפה יותר באנרגיה ירודה, לכולנו יש ימים כאלה, ולכולנו יש ימים שאנחנו חזקים בהם. אז אם אותו חוויה טראומטית תופס אותנו ביום חזק, יכול להיות שזה ישפיע עלינו. ואם אותה חוויה טראומטית תופס אותנו ביום חלש, יכול להיות שזה ישפיע עלינו הרבה יותר, ויש גם שיקולים גנטיים ועוד דברים. אז המרכז זה לא החוויה, המרכז זה הפער, ואני חושב שבעולם של היום, שבמובן מאוד מאוד חיובי, הוא נהיה פחות אלים מאי פעם, באיזשהו מובן, נכון? היום ברחוב, אם אתה תראה מישהו דוחף מישהו ברחוב, זה כאילו, וואו, זה לא איך שאני גדלתי לפחות. כשאני הייתי ילד, היית רואה אלף אנשים מרביצים אחד לשני ברחוב, והיום לא, זה לא ככה, הרחוב לא ככה, לפחות ברוב הארץ, וזה דבר טוב. הבעיה עם זה שזה רק מגדיל את הפער בין מה שהחיילים האלה חווים היום, שזה אלימות, קרב, מלחמה. אלימות. אלימות, קרב, מלחמה, לבין עולם, לכאורה, שקט, רגוע, שאם מישהו מדבר אל מישהו לא יפה, זה נחשב אלימות. והפער הזה יוצר הרבה מאוד מהקשיים. שוב, פער שנוצר מתוך דבר טוב שהתקדמנו. ואני חושב שבעולם הפסיכולוגיה, אני לא מכיר כלים פסיכולוגיה שזה מאה אחוז הצלחה. במיוחד שמדובר בבריאות הנפש, והאדם אין מאה אחוז הצלחה. אני גם לא מכיר מאמן או מאמנת שאומרת, אני חותם לך על מאה אחוז הצלחה. כי מי שחותם לך על מאה אחוז הצלחה, תברח כמו מאש. לא מכיר את זה. כן, כי שוב, אי אפשר להבין את זה, כי המוח תמיד היה מורכב. אבל מה שאני אומר זה שיש הרבה מאוד מקרים שאפשר טראומות מסוגים רבים, לא רוצה להגיד לפתור מאוד מהר, כי לפתור זה נותן את האילוזיה, את האשליה, שכאילו כשפוטרים את הטראומה, אז הטראומה נעלמת. אבל זה לא שהטראומה צריכה להיעלם. מה צריך לקרות? הזיכרון של האירוע יכול להישאר, אבל שהוא פשוט פחות או לא יפגע לי בתפקוד היומיומי, שאני יוכל להתנהל כבן אדם בריא, תקין, פחות או בלי סיוטים בלילה. אתה יודע, גם זה. לך יש לפעמים סיוטים בלילה? לי יש לפעמים סיוטים בלילה, זה מה שאנחנו פוסט טראומטיים? לא בהכרח, נכון? היה לי סיוט בלילה שאני היום מגיע לרמת גן במקום לבית אריה, אליה שאנחנו מקליטים. וקמתי בבוקר, אמרתי, אני אמר לאשתי, את לא מבינה? נסעתי לרמת גן. היא אומרת לי, מה אתה מדבר? אמרתי לה, תקשיבי, היה לי סיוט בלילה. כן, אז אני אומר, לא צריך להגיע למצב שהאירוע הזה יהפוך להיות אפס סיוטים בלילה. זה אפילו לא בהכרחי עד הגיוני או נכון. אבל אם הבן אדם מתעורר בלילה כל יום, אז אפשר להוריד את זה לפעם בחודשיים, זה אחלה. ואם אפשר להגיע למצב שמקום שהבן אדם הזה חוטף את כפי חרדה בכל מיני מקומות, או מתעצבן, או נהיה אגרסיבי או תוקף, אז זה יורד בצורה משמעותית, זה לייפ צ'יינג'ינג. זה שינוי של קצה לקצה בחיים שבן אדם. ובעיניי, שוב, הרבה פעמים, זה הרבה יותר קל ממה שחושבים, ואני רוצה להגיד על זה משהו קטן. רוב האנשים חושבים, לא יכול להיות שטראומה זה בעיה כל כך גדולה, ואז פותרים אותה מהר. גבר, אם טראומה יכולה להיווצר כל כך מהר, אם בתוך שנייה אחת שאני מסתכל ורואה חס וחלילה תמונה מאוד גרפית לצידי בתוצאה של מלחמה, או חס וחלילה, אתה יודע, עדיין הגורם מספר אחד לטראומות זה לא זה בארץ ובעולם, אלא טראומות, אם נגיד את זה בצורה בוטה, אני לא יודע אם זה סבבה מבחינתך, טראומות מיניות בילדות אצל נשים בעיקר, זה המוקד מספר אחד לטראומות בישראל ובעולם, אז אם בעשר דקות או ברבע שעה או בחצי שעה או בחמש דקות או בדקה או בשנייה... נוצרה הטראומה. נוצרה הטראומה, למה אי אפשר בחצי שעה לפתור את זה? למה חוויה, אם חוויה אחת יכולה לשנות לי את התודעה לנצח במרכאות בתוך חצי שעה, אז למה חוויה אחרת לא יכולה לשנות לי שוב את התודעה לנצח בחצי שעה? אין שום היגיון, אנחנו כאילו, אנחנו תקועים בעולם מאוד ישן בהקשר הזה של בריאות הנפש, כי אנחנו חושבים מכניקה, למרות שאנחנו ייצור חשמלי ביוכימי. תחשוב שפעם, נכון? בשביל לבנות מחשבון שעושה משהו, לא יודע אם אתה מכיר את זה, היה רובוטים ישנים של 117, 116, שזה מיליוני גלגלי שיניים קטנים כאלה שמסתובבים אחד לתוך השני, וצריך שהכל יהיה מושלם כזה כדי שמשהו יקרה ובסוף הרובוט כותב משהו. והיום תוכנה בעזרת חשמל וגם כימיה, נכון? בתוך המיקרו פרוססורס שלנו יש חומר כימי שעושה את הטרנזיסטורים, לא משנה, לא נכנס לזה, הוא עושה ככה את החישוב הזה. המוח שלנו יותר דומה לגלגלי שיניים שצריכים להזיז דברים פיזיים, או יותר דומים לחשמל וכימיה. אז למה שזה לא יקרה מהר? למה שזה לא יקרה מהר? אין שום סיבה שזה לא יקרה מהר. אז אם הטראומה נוצרת כל כך מהר ואפשר לפתור אותה כל כך מהר, איך אפשר? ואני אומר את זה אפילו, אתה יודע, המשאלת לב שלי, שיש לנו כל כך הרבה כלים גם בעולם ה-NLP, גם בעולם האימון, שמקצרים לנו את הכאב, כי החיים האלה לצערנו רוויים בתסכול, בכאב ופערים שאנחנו כל הזמן רוצים לסגור. אז אם הכלים האלה באמת עובדים, מה יכול... אתה יודע, זה משאלת לב שאני אפילו אשמח שבדרך הפודקאסט הזה... תראה, אני ואתה מכירים כמה שנים, אוקיי? לפני שבע שנים הייתי אומר לך, תקשיב, כאילו, בישראל יהיו עשרת אלפים NLP סטים שעוזרים לאנשים בטראומות, כאילו, בתקופה כזאת. הייתי אומר לי, מאיפה תביא עשרת אלפים? וזה קורה. זאת אומרת, יש שינויים שקורים אינסטנט ויש שינויים, כמו שאמרנו, פיזיים כאלה, גלגלי שיניים שזזים טיפה יותר לאט, ושינויים חברתיים. הרבה פעמים זה יותר גלגלי שיניים שזזים לאט. גם אם יש קטליזטורים, דברים כמו, לא יודע, מגפה קשה, מלחמה, שדוחפים שינויים, עדיין בסוף שינויים חברתיים לוקחים טיפה יותר זמן, כי אם אתה מסתכל על בן אדם, אתה מסתכל על דבר שחי, לא יודע, 70 שנה, אז יום בחיים שלו זה נראה הרבה, או חודש בחיים שלו זה נראה הרבה, אבל בחיים של חברה או של... אז אתה אומר שהאבולוציה והתרואה, אנחנו שם. אנחנו שם. אנחנו שם. אנחנו שם בגלל שהרבה אנשים כמוך ואנשים אחרים טובים עושים עבודה מבורכת כדי לדחוף את זה קדימה. זה לא קורה מעצמו. היום במדינת ישראל, מה שנקרא, ממשלת ישראל וכל הגורמים הציבוריים מכריזים על זה שיש יש דבר, הנה גל אומר שב-NLP יש משהו דפוק, ואני אגיד לך מה. ב-NLP אין את ה'מה צריך לעשות'. יש רק את ה'איך עושים'. וכשאני יודע איך עושים דברים ואני לא יודע מה צריך לעשות, אז לפעמים אני לא יודע מה לעשות. אז אם אני יודע, מראש בסדר, אם לא אז לא. והאימון נותן לי את ה'מה צריך לעשות'. הוא אומר לי בוא תבין מה החוזקות של הבן אדם, בוא תעזור לו להציב את המטרות בצורה הזאת, בוא תעזור לו בתוכניות עבודה, בוא תבין מה הערכים שלו, בוא תעשה איתו עבודה על מערכות יחסים, בוא תבין אסרטיביות, בוא תבין עקרונות מסוימים מתוך עולם האימון. בסוף, אתה יודע, היום מי שמלמד אימון, מי שמלמד NLP, כולם עושים איש מש. אבל מבחינת הפילוסופיה והערך, האימון זה המקצוע. זה איך שאני מסתכל על זה. אני אומר, אם אתה רוצה, אם אתה לא למדת את הכלום ובאת ל-NLP כדי לעסוק כמקצוע, אתה מסיים NLP, אתה הולך ללמוד אימון. או אתה רוצה ללמוד משהו אחר, תלמד משהו אחר, אבל אתה צריך עוד משהו. או שתמציא את השיטה הטיפול של עצמך בעזרת NLP. אבל אתה לא יכול לסיים NLP... בלי מסגרת. או שתמציא את המסגרת, בלי להמציא מסגרת. כי אז אתה לא עושה שום דבר. אז אתה אומר, חסרים NLPיסטים? ואני מסתכל על עולם ה-NLP ואני אומר, איך יש במדינת ישראל 60 מקומות, אני לא יודע אם זה בתי ספר, או 60 מקומות, שלומדים NLP? אז זה יכול להיות. דיבר איתי אחד המנכ״ל של המכללות, אחד המכללות הנוספות הגדולות בארץ ל-NLP, ודיברנו על זה. יש גופים שעכשיו מנסים לקום ולסדר כל מיני דברים, וזה סליחה שאני אומר את המילה הגסה אחרת. כי בסופו של דבר יש מספר מאוד מצומצם של בתי ספר גדולים ל-NLP. לא יודע, חמש? שש? כזה? וכל השאר זה, סליחה שאני אומר, יוספה שמלמדת בסלון שלה, חמש נשים פעמיים בשנה. שוב, זה אחלה, זה מדהים. אני בעד יוספה. זה מפיץ את הפסורה. לא רק זה, זה גם אחלה, ואחלה, כל הכבוד ליוספה, ותני בראש, כאילו, בכיף. אבל זה לא בדיוק אותו דבר. אי אפשר להגיד שיש שישים... אז יש לוגו, וקוראים לזה מכללת יוספה, אבל בסוף זה יוספה שיושבת בסלון, מלמדת חמש נשים NLP, ושוב, יש לזה יתרונות, יש כאלה שיעדיפו ללמוד ככה, הכל טוב, אבל בתי ספר רציניים, מאורגנים, מסודרים, לא יודע, שבע, חמש, משהו כזה, זה הסדר גודל. ורציניים, באמת, ארבע. יפה. אז אתה אומר, קודם כל, המסגרת, זה אחד. שתיים, אם אתה כבר הולך ללמוד NLP, תעשה את זה בצורה מוחכמת, ובמקום באמת מסודר. זה גם, אגב, הגישה שלנו כלשכת המאמנים, כי אנחנו באים ואומרים, טוב, יש את עולם האמון, הוא מאוד פרוץ, כל אחד היום יכול להוציא כרטיס ביקור, ולהגיד, אני מאמן ל... גם ב-NLP כל אחד יכול לבוא, ולהוציא כרטיס ביקור, ולהגיד, אני NLPיסט, והמסגרת היא סופר חשובה. בגלל זה אנחנו כלשכת המאמנים, דואגים לסדר את המסגרת הזאת. יפה. לסדר, יש לנו היום 20 בתי ספר מפוכחים בלשכת המאמנים, ואנחנו הולכים וגדלים, כי... ואתם עושים עבודה באמת טוב, שוב, בניגוד למה שקורה בעולם ה-NLP, שאולי ניכנס לזה, אתם לדעתי עושים, שוב, לא בקטע זה, עבודה מאוד מאוד טובה, מאוד מאוד יסודית. ושוב, ההבדל הוא, בתפיסה שלי, של גל, זה שאימון זה קודם כל, כפי שאני מתפיס את זה, קודם כל מקצוע. ברגע שהגדרתי שמאמן זה מקצוע, בוא נבין מה אוסף הכלים הזה, שהמאמן צריך, ואוסף המיומנויות שהמאמן צריך, וסוג הכשרה שהמאמן צריך, כדי לעשות המקצוע הזה בצורה טובה. כמו מהנדס, לצורך העניין, או עורך דין, או רופא, או אחות, או כל מקצוע אחר. וזה מושלם, ולדעתי זה חייבת להיות לשכת המאמנים בישראל, ולשכה חזקה וטובה. עם זאת, NLP לתפיסתי, זה לא קודם כל מקצוע, ליתר דיוק, אני חושב, אני גל חושב שזה בכלל לא מקצוע, אני חושב ששוב, אפשר ללמוד את זה, ולהפוך את זה למקצוע, ולקחת את זה, ולהפוך את זה כמובן לעסק, או משהו כזה בטוח, אבל NLP זה קודם כל סט מיומנויות. כלי. קודם כל כלי. בסוף אני אומר, NLP זה סכין. אז אתה אומר, עם סכין אתה יכול לחתוך סלט. בדיוק. אם אני עכשיו בתור מאמן, צריך עוד כלי בתוך תהליך אימון שלי, שאין לי אותו בעולם הקואוצ'ינג, ובעולם האימון, אז אני אומר, טוב, יש לי אותו בNLP, ואז אני מוסיף את זה לארגז הכלים שלי. אני אעמיר רושע כלפיך, ואני אגיד שאני חושב, אפילו ככה, כל מאמן חייב. לא רק זה. אני חושב ששוב, בתי ספר לאימון אלופים בליצור את המקצוע, הם טובים. אלה שעושים את זה טוב, עושים את זה ממש טוב, אוקיי? אבל הכלים שהם נותנים למאמנים שלהם, זה סכיני חמה. אוקיי? ואני חושב שמי שרוצה באמת לעסוק במקצוע הזה, רוצה סכין רציני, סכין סטייק. אוקיי? אז אם אתה רוצה להיות מאמן, ושוב, לעזור לאנשים, אז אתה יכול לבחור, אתה יכול, אתה חייב ללמוד, או צריך ללמוד איזשהו מקצוע, שהוא מקצוע קודם כל, נגיד אימון, נגיד יש גם דברים אחרים, ושם אתה תקבל סכין חמה ומברג מעץ, וכאילו לא יודע מה, ואז אתה בא ללמוד NLP, ומקבל מברגה של מקיטה, וסכין של סטייקים, ואת כל מה שאתה צריך, כדי באמת באמת באמת לעבוד. בעיניי, שוב, יש כלים מדהימים בעולם האימון, וביחס ללאבוד בלי כלים, זה שמיים וארץ. כאילו, יש קפיצה מטיאורית, מי שאין לו את הכלים של עולם האימון, מי שיש לו, אלוהים ישמור, שמיים וארץ, אין מה להשוות. אבל הפער הזה, כמה שהוא גדול, הוא פי שתיים יותר גדול, בין הכלים של עולם האימון לכלים של עולם הNLP, בתוך האיך עושים התערבויות ספציפיות, על מקרים ספציפיים וחסמים ספציפיים, אין מה להשוות. אוקיי? פשוט אין מה להשוות. ולכן אני חושב שהשילוב של הדברים האלה הוא כל כך טוב, ורואים אותו כל כך טוב ביחד, ושוב, אני חושב שיש הרבה אנשים שאומרים, אני מאמן NLP, למרות שהם לא למדו אימון, או לא למדו NLP, ואז הם מפספסים משהו. אבל אני חושב שהשילוב של שתי הדברים האלה ביחד, שזה מצד אחד המקצוע, הארגון, התהליך, המסודר, ומצד שני, הכלים הבאמת באמת חזקים האלה, זה איך ש... אני חושב שעבור רוב האנשים שמחפשים לעבוד בדבר הזה כקריירה וכמקצוע, זו הדרך. וואו, תקשיב. ובוא, ביחס לזה בסופו של דבר, אתה לומד קורס אימון, לא יודע כמה זה עולה, 20 אלף שקל, אתה לומד NLP, כמה זה עולה, לא יודע, 15-20 אלף שקל, בסוף אתה יוצא תוך שנה וחצי שנתיים, הוצא את 40 אלף, זה פחות מתואר באוניברסיטה, פחות זמן מתואר באוניברסיטה, אבל... אנשים מחפשים כאילו את הקיצור דרך. אני חושב שזה לא רק לקטע של תואר או מקצוע. אני חושב שהיום הרבה אנשים באים ללמוד גם אימון וגם NLP, לא רק כדי לעשות לו מקצוע. זה מבחינתי מה שאני חרטתי על הדגל. גם בשביל עצמם, קודם כל בשביל המנהיגות האישית שלהם. בדיוק, NLP זה קודם כל, כמו שאני אומר, בוא תעזור לבן שלך אם קורה לו משהו בגן, כן? בוא תשנה את התזונה שלך בדברים שאתה רוצה, בוא תשפיע על האפקטיביות שלך בכל מיני דברים שחשובים לך. לפני שנתחלנו לדבר, נכנס ואמרתם, גל, מה זה? כל מקום אני רואה אותך, אתה פה, אתה פה, אתה ואני שר להם. אני אוהב את רויטשוק, טילילילי לילילי. אני אוהב את טייטול, טילילילי לילה. ואני מתחיל לשיר להם. אין לי כל ערב כמו שאתם שומעים, ביונסה לא צריכה לפחד מתחרות. וככל שאני שר את זה, אני קולט איך זכיתי בחיים שיש לי את שתי היצורים האלה איתי. איך זכיתי בחיים שיש לי את שתי היצורים האלה איתי. ואני קולט שאחרי שאני עושה את זה לא פעם אחת ולא פעמיים ולא שלוש ולא חמש, עשרים פעמים שר להם את זה. הם מתחילים לשיר איתי, שהם אוהבים את אבא. יש? אגב, זה הקול המעדד שאתה שולח אותם למהלך היום. וכשאני משחרר את הבן הראשון שלי לבית ספר, ואני נשאר עם הבן השני, אני לא חושב על עבודה. אני ישר הדבר הראשון שהוא עושה, זה הרגל חדש. אני סוגר את הדלת, יום טוב רויצ'וק, יו טי, איזה כיף עכשיו. זה הדייט שלנו, זה הזמן שלנו ביחד. אתה רוצה לספר לי על מה היה לך אתמול, או שאני אספר לך מה היה לי היה אתמול. ולפעמים הוא אומר את זה, ולפעמים הוא אומר את זה, וכשאני מספר לו, אני מספר לו מה אני עושה, ושלפעמים הוא מספר לי, ואני פותח את היום שלי עם הילדים שלי ועם דייט עם הבן שלי. דייט באוטו, כן? בזמן שאני נושא בפקקים שכולם צופרים ולאף אחד אין זמן, העשר דקות האלה ש-99% ממדינת ישראל מקללים עליהם. זה הזמן הכי קדוש. זמן קדוש. אני בעולם אחר. וזה דוגמה אחת. קח את זה, קח את כל אחד מהמשימות, יש לי משימות שאני אוהב במהלח היום, ויש לי משימות שאני שונא במהלח היום. אבל את המשימות שאני שונא במהלח היום, אני אומר לעצמי, אתה כמו פאקינג יוסיין בולט, אתה תעשה את המשימה הזאת הכי מהר, הכי יעיל, הכי טוב. אתה תיתן בראש, אני מתחרה עם עצמי לפעמים. שוב, האם זה כל יום ככה? לא. לא בדיוק. לא, לא בדיוק, בכלל לא. יש ימים שאני אומר לאשיר... יש ימים שהם חוזרים על עצמם פחות או יותר. בא לי שנץ. אבל רוב הזמן, ושוב, זה כמו צ'ופסטיקס מהמוח, להוציא עוד תולעת ועוד תולעת ועוד תולעת ועוד תולעת, ולאט לאט עוד מדרגה החיים טובים יותר, עוד מדרגה החיים טובים יותר. ואני אגיד לך משהו אחרון. שנל פיסטים אוהבים להגיד בסוף תהליכים, כשעושים למישהו אחר ואני עושה לעצמי. אני סקרן לגלות מה עוד יש לחיים האלה להציע עבורי. אז בואי ניתן לך משהו קטן שעכשיו אמרת. דבר מאוד לכאורה פשוט עם הילדים, כשאתה בדייט איתם ומתחילים להשאיר איתך, ומחכים את האנרגיה שלך, ואתה כולך מקונס רק אליהם, ולפעמים. בבוקר. אתה משתדל. לפעמים בגן של השירות, ואני כמו כולם עם הטלפון. אני אגיד לך משהו, אני יודע בדיוק איך הילדים שלך מרגישים. אתה יודע למה? ההורים שלך היו כאלה? לא. אתה נתת לי בזמן הזה שאנחנו יושבים ומדברים אחד עם השני, בדיוק את אותה הרגשה. איזה כיף. אתה באת ושמת פה את הלב שלך לשולחן, ואת האותנטיות, ואת הפשטות הכל כך כובשת שלך, כי כל כך קל להתאהב בגל. באמת, כל כך קל להתאהב בך. לא רק בגלל הנחמדות שלך. לא רק בגלל האנרגיה. א', בגלל המקצועיות. ב', בגלל הסקרנות שאתה באמת מביא לחדר, וה... אני לא יודע אם חזרתי על המילה אותנטיות, אז אותנטיות, אותנטיות, אותנטיות. שזה, אני חושב, זה שחמט במהלך. אז אני רוצה להגיד לך קודם כל תודה רבה רבה רבה שבאת. תודה רבה על מי שאתה. תודה לך. ועל החברות הזאת. יש. ושיהיה לנו ים בהצלחה, שנעשה רק דברים טובים. שרק תמשיך ככה, אני אמשיך ככה. ואני סקרן. יש. אני סקרן לגלות לאן עוד זה ילך.