בית הספר להצלחה — מנהיגות בענווה ובפשטות

שלום לכם אנשים יקרים, ברוכים הבאים לבית הספר להצלחה. אם אתם נמצאים כאן איתנו זה אומר רק דבר אחד, זה אומר שאתם רוצים להצליח ואם אתם ממשיכים לעקוב וגם לרשום את כל דברי החוכמה שאתם הולכים לקבל כאן זה אומר שאתם הולכים להצליח כי היום נמצא איתי בשיחה הזאת אדם יקר שאני מכיר אותו כבר מעל עשר שנים תקופה ארוכה שלא נפגשנו אבל ככה הייתה לי הכרות ראשונית איתו שהשאירה לי רושם טוב הרבה הרבה הרבה שנים קדימה והוא יזם על אדם נשמה טובה איש חכם ומעניין ותלמיד מבריק כאילו ממש נחשבים אנחנו נדבר על זה תכף אבל אם אחד הדברים שהבחור הזה יודע לעשות זה ללמוד כמו שלא יודע אם יש אנשים שיודעים ללמוד בצורה הזאת ואתם הולכים ללמוד כאן המון המון המון דברי חוכמה שקשורים לעסקים ליזמות להתפתחות אישית לאיך לצאת מכל מיני חסמים רגשיים איך לשלב את ההצלחה עם זוגיות ומשפחה ובית איך לעשות טרנספורמציה ממקום אחד שאתם נמצאים בו שלב אחד שאתם נמצאים בו בחיים שלכם פרק אחד לפרק אחר לגמרי המון המון המון דברים שאתם הולכים לקחת לחיים שלכם אז אני מקווה שלכם מחברת וגלית טבע אני רוצה להציג בפניכם את מייסד מכללת תוצאות גל צחייק יאס וואו איזה הצגה נדיבה איזה כיף להיות כאן תודה איזה כיף שבאת קודם כל רוצים לעשות זה הרבה זמן כבר כן כתבנו על זה בפייסבוק וגם וגרמנו לזה לקרות איזה כיף כל כך שמחתי תשמע אני כל כך מעריך אותך ואתה יודע יש לי את האפשרות להגיד את זה בככה בפה מלא הגישה שלך היא כל כך פשוטה וצנועה וענבה ובכל זאת אתה עושה מהלכים שהם מטורפים כאילו ברמת יזמות על בארץ ותכף גם בעולם בעזרת השם ובעזרתך וזה מתחבר גם לשם של הספר שלך מנהיגות בטישרט זה כאילו המקום הזה של צריך להיות גם להיות מנהיג מצד אחד גם להיות צנוע וענב אני אשמח ככה שככה למי שלא מכיר אותך מי אתה מה אתה עושה וואו אוקיי אז כמו שאמרת קוראים לי גל צחייק הרבה מכירים אותי באמת בגלל מכללת תוצאות שזה מכללה הגדולה והמובילה בישראל לימודי NLP מ-2016 אנחנו הכשרנו בשיטה קרוב ל-30 אלף איש כן כן היה לנו תקופות גם מטורפות של קורסים פרונטליים בכל רחבי הארץ שינינו כמה אסטרטגיות היו כל מיני תקופות שונות במסע הזה שנקרא מכללת תוצאות בשנים האחרונות אני שם את הפוקוס שלי במשהו שהוא מבחינתי ההמשך הישיר של זה שזה לא רק או ניתן אנחנו נכחה אם אני בשנים הראשונות דחפתי מאוד מאוד מאוד חזק ואני מרגיש שהצלחתי לעשות איזשהו שינוי ממש בהקשר הזה שיטה שאני חשבתי שתעזור להרבה אנשים אחת התובנות המשמעותיות שלי בתקופה האחרונה זה שכן כמה שזה נשמע מוזר מייסם לא כל הידע אצלי לא כל התשובות אצלי והפוקוס שלי היום זה לעזור לאנשים אחרים שיש להם ידע משלהם שיש להם תשובות משלהם שיש להם את החוכמה שלהם לעזור להביא את החוכמה שלהם לעולם האמונה שלי אומרת זה שלמלא בעיות שיש בעולם מלא קשיים מלא כאב מלא סבל שיש בעולם וגם מלא הזדמנויות שאפשר לנצל בעולם ולצלוח אותם יש כבר את הפתרונות יש כבר את התשובות יש כבר את השיטות יש כבר את הדרך לעשות את זה זה פשוט נמצא בראש של אנשים ובגלל שהם עדיין לא הוציאו את זה החוצה לעולם אף אחד לא יודע מזה וזה כרגע מבחינתי המשימה שלי לעזור לאנשים לשבור את החסם הזה אוקיי ואז בעצם להביא מה שנקרא את המתנה שלהם לעולם את הלימוד שלהם זה יכול להיות מתנה כמו מה שאנחנו מדברים עכשיו בעולם של התפתחות אישית אבל זה יכול להיות גם בדברים שונים יש אנשים שהמתנה שלהם זה ברפואת שיניים איזו טכניקה מסוימת אתה מתכוון לעסקים לגמרי כל מיני סוגים של עסקים אני חושב שבעולם העסקים אתה רוצה לעזור לעסקים אני אגיד ככה יעל אני חושב שעולם העסקים בעשר שנים, עשרים שנה האחרונות הוא כבר עובר טרנספורמציה והוא במהלך של טרנספורמציה מטורפת פסיחית מהעולם של תאגידים גדולים ואיש עסקים זה בן אדם בחליפה שצריך לנהל עובדים ומשכורות ואקסלים לעולם שבו כל בן אדם זה עסק אז כשאתה אומר לעזור לעסקים מבחינתי בעולם החדש שבו אנחנו חיים כל בן אדם בסוף הוא עסק כל בן אדם יש לו את המטרות שלו את היעדים שלו הוא רוצה להגיע אליהם הוא עושה שיתוף פעולה עם אנשים אחרים הוא פועל כדי לממש את החזון שלו בעולם זה מבחינתי האנשים שאני רוצה לעזור להם מדהים ואתה יודע אנחנו פה בבית ספר להצלחה ואני כן הייתי שמח לקחת איתך איזשהו סגמנט מסוים בחיים שלך איזשהו אזור מסוים של הצלחה שמעניין אותי נגיד כשפגשתי את צביקי עיניו עניין אותי להבין איך מאמן כושר בשוק רווי של מאמני כושר מגיע למצב שהוא יוצר איזושהי דרך שיטה כלים לאנשים שנותנים ערך בשווי של מאה מיליון שקל בתווח של שלוש או ארבע שנים מטורף זאת אומרת איך מישהו אחד שהוא באיזשהו פועל בקטגוריה מסוימת הוא מייצר תוצאות שהן יוצאות דופן לקטגוריה ובמקרה שלך בתור שהתחלת בתור מנטור בתור אדם שמעביר הרצאות על במות סדנאות תהליכים לקחת את זה למקום של מכללה בפריסה ארצית אוקיי? זאת אומרת כאילו התחלת מאכיל למטה שיש והגעת בתחום הזה לפחות במימוש של התחום הזה לרמה שהיא לפחות ברמה לאומית ארצית היא מהרמה הכי גבוהה שיש אני חושב באמת ש... אז אתה נראה כי אני הייתי רוצה בשיחה הזאת לחקור את זה אני איתך מה גרם לזה לקרות? אני איתך ואני כמובן אביא את הפתיחות הכי גבוהה שאני יכול ובשמחה ובאהבה אני אגיד שככה כפתיח לקונספט הזה זה שרוב האנשים חושבים שלהצליח בדברים כאלה זה הרבה הרבה יותר מסובך ממה שזה אבל הרבה יותר קל ממה שזה זאת אומרת במציאות היא הרבה יותר פשוטה היא לפעמים יותר קשה ההבדל בין קשה למסובך זה שיש לזה המון חלקים וצריך לחשוב על זה זה בדרך כלל לא עוזר זה פשוט דורש לא מעט עבודה זה בסוף העניין מבחינתי כאילו כקיצור ואפשר כמובן לדבר על זה המון אני חושב שבסוף כשאתה מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות משהו זה מתחיל מהדברים שאתה מדבר עליהם אני חושב על הנושא של חזון על הנושא של הדעת את הלמה שלך מה אתה באמת באמת רוצה להשיג אני זוכר שהכרתי אז באותה תקופה את אשתי לא חשבתי שאני אלמד NLP בחיים זה לא היה אמרתי אוקיי זה שיטה מדהימה אני מאוד מאוד אוהב אותה אבל למה לי ללמד אותה אני יכול להשתמש בה כדי לעזור לאנשים זאת אומרת זה מה שעשיתי וכשהכרתי את אשתי אמרתי אני רוצה שגם היא תלמד את זה ואז הבנתי שאני רוצה שכולם ידעו את זה ואמרתי לעצמי אני רוצה שכשאני הולך ברחוב בלד הבית שלי בעוד השרון יש בית קפה אז כשאתה הולך ברחוב ואתה שומע ככה את הרחשים בבית קפה אז אתה שומע נושאים תמות מסוימות של שיחות שחוזרות על עצמם נכון יש רכילות שזה בסדר יש פוליטיקה שזה אחלה יש קצת ביזנס כסף אחלה אני אמרתי למה לא התפתחות אישית ולפני עשר שנים היום זה כבר משהו חלק גם אבל לפני עשר שנים המחשבה שאתה תלך ברחוב ותשמע מישהו שמדבר על משהו קשור לתפתחות אישית זה מדע בדיוני כן זה מדע בדיוני היום זה כבר לא מדע בדיוני מן הסתם אני לא היחיד שעשה את זה זה איזשהו מסה קריטית של הרבה אנשים מאוד מאוד איכותיים שנתנו פוש אני רוצה להאמין שהיה לי חלק בדבר הזה בזה שהכשרנו באמת עשרות אלפי אנלפיסטים שגם בתורם עזרו לעוד הרבה אנשים אחרים אז מבחינתי הכל התחיל בויז'ן המאוד מאוד ברור הזה ואז להסתכל על התחום ולא להיכנס לתוך הקונבנציות שלו זאת אומרת אם באותה תקופה היה ברור שקורס אנלפי צריך להיות באורך מסוים שמלמדים בצורה מסוימת שהמחיר הוא מחיר מסוים שהדברים הם מתנהלים באופן מסוים לא התייחסתי לזה פשוט שאלתי אוקיי איך זה צריך להיות אם אני רוצה שבאמת הרבה אנשים יבואו ללמוד את זה ולא רק הסליחה שאני אומר הבנות חמישים האלה שזה היה הקהל שתמיד למד אנלפי שזה המאמן אישית כן אני הייתי עבדתי עשר שנים בקריירה אני הייתי עכשיו אימא כן, וכשאתה שואל איך דברים צריכים להיות, אני חושב שחנה רובינס, המורה בכיתה ד', כאילו גם כיתה ד' וגם... אז הכנס למשהו צעיר יותר, ענני יותר, חי יותר, מגוון יותר. היום אנחנו מלמדים בשיטה אחרת לגמרי מאיפה שמלמדים במקומות אחרים בישראל, אבל לפני שאנחנו, אתה יודע מה, נכנסים לעניין עצמו. ספר לי עליך, על הרקע שלך, איפה נולדת, איפה גדלת? נולדתי באלעת, ההורים שלי התגרשו שהייתי ילד קטן. נולדת באלעת אז? באלעת, גרתי עד גיל שבע, שמונה באלעת. וואלה, אני גרתי שנתיים באלעת. באמת? בטח באיזה גיל עשרים, נכון? לא, לא, לא, בכיתה ה' וב'. וואלה? כן, בית ספר הופיר, אם אתה... לא, אני הייתי בבית ספר אחר, אבל לא מכיר. הייתי בית ספר? ערבה. ערבה, אה, זה היה למטה, אני חושב. כן, גרנו בשכונה מזעזעת. וואלה. באמת, שנים אחר כך אמרו לי שכאילו, אנשים נורמליים לא רצו להתקיים לשכונה הזאת עם אוכל. כן, היה משפחה, ההורים, מה הם עושים? אז אבא שלי... אז אמא שלי הייתה חיילת שהיא נכנסה להיריון, כאילו בסוף של השירות שלה, השתחררה, החליטה שהיא רוצה להיות עיתונאית, הפכה להיות עיתונאית עם השנים, ואחר כך הפכה להיות דוברת של ארגונים, הדבר הזה גם השפיע על החיים שלהם. רגע, אתה נולדת על האמא שלך כשהיא הייתה בת 18? לא, כשהיא הייתה בת 20, ב-21. אה, חיילת כאילו בדיוק סיימת? בדיוק סיימת את הצבא, נכנסה להיריון, התחתנה, והגיעה לילת. כשהם התגרשו, עברתי לגור בצפת, שזה בכלל חוויה מטורפת, גם המרחק מאבא ומהמשפחה. כשאבא היה בילת אז? אבא נשאר בילת, כן. ואבא מה הוא עשה? מה הוא עושה בחיים? אבא היה כזה, הוא סוג של היה עצמאי כזה כל החיים, בתקופות שונות הוא עשה דברים שונים לגמרי, אתה יודע, ניהל, לא יודע מי יש לו זיכרונות חיובים מאלונה פארק בילת, שהיה פעם בתיילת שם, אז אבא שלי היה התקופה שאני ניהל אותו, כאילו לא היה בעלים של זה, מנסתם, אבל היה מנהל שכיר שם. הוא בן אדם טכני מאוד, אז הוא ידע לתקן ככה את המתקנים שם ודברים כאלה, זו תקופה נעימה מהילדות שלי. רגע, אתה הולך איתו ל... כן, בוודאי, תחשוב בתור ילד אתה מגיע ללונה פארק. אתה הולך לעבודה של אבא כאילו בלונה פארק. ואתה הולך ללונה פארק ויש לך את כל המתקנים כמה שאתה רוצה, ואתה מקבל מה שאתה רוצה, וכל העובדים בלונה פארק עושים, כאילו, אתה כמו, הם מתייחסים לך יפה. כן. וואו. ואז בגיל שבע זה כזה, נקטע לך? זה קרה כזה ב... כן, הייתי רואה את אבא אחר כך פעם בחודשיים שלוש. וואלה. זה היה רוב הילדות שלי, ועברתי מהילדות שעד שהתגייסתי, עשרים פעמים דירות. וואו. מהילדות? עם אמא כאילו? עם אמא עברנו הרבה, חלק עם אבא גם. והיה לך עוד אחים, אחיות? יש לי אחות קטנה. אחות קטנה. בת כמה היא? היא קטנה ממי בשנתיים, אז עכשיו תהיה בת 32. וואלה. או 31? 31. כן, סליחה. אני תמיד שוחרר באיזה גל כבר. וואו. גדול. כן. רגע, אז אתה בן 33 היום? יש. מתמטיקה פשוטה. כן. ואז, אתה זוכר את זה שהן תחנות ככה משמעותיות בילדות שלך, שעיצבו אותך להיות מי שאתה היום? אני חושב שהיו כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים. אחד, זה היה לראות את אמא באמת קוראת את הצחת. זה משהו שהיה הילדות שלי. אמא שלי היא בן אדם עם מוסר עבודה ברמה הגבוהה ביותר. היא גם אישה ככה עם שאיפות וחלומות גדולים מאוד. זאת אומרת, יש את הסיפור שעליו גדלתי, של איך אמא שלי נהייתה עיתונאית. זה סיפור מטורף, יאללה, אתה תאהב את זה. היא הייתה בת 21 או שתיים, לא יודע, משהו באזור הזה, אמרה לה עצמה, טוב, אני רוצה להיות עיתונאית, זה מה שבא לי, זה מה שאני רוצה. חשבה לעשות טיול אחרי הצבא, ואז נולדתי אחרי טיול לעשות את זה. חשבה לעשות תואר בתקשורת, בסוף לא עשתה את זה. ואז הלכה לעיתון באלת, ואמרה להם, אני רוצה להיות כתבת. ואמר לה, יש לך תואר, יש לך ניסיון, את יודעת מה את עושה? היא אמרה לו, לא, אבל אני טובה בכתוב. אז הוא מסתכל עליה, אז הוא אמר, תביאי לי דפת, אני אראה לך שיודעת לכתוב. אז היא הלכה, הכינה כתבה על דעת עצמה, על משהו שהיא חשבה, וככה היא התקבלה לעבוד בעיתון. ומאז היא עבדה בעיתון באלת בתור כתבת, אחר כך בעיתון בצפת, בצפון שעבדנו בתור כתבת. ומשם היא אמרה, וואי, יש כל כך הרבה לכלוך בעיתונים, אני רוצה לעבור עוד צעד, אני רוצה לייצג את הארגונים, והפכה להיות דוברת של בית חולים. גם התמודדה מול אנשים עם תואר שני, ואמרה, אני אהיה הדוברת של בית חולים, כי אני מבינה עיתונות יותר טוב מהאנשים האלה. נהייתה הדוברת של בית חולים זיב בצפת, של הוועד האולימפי בישראל, ככה הכרתי כל מיני ספורטאים אולימפיים מעניינים. ואמא שלי כל החיים, למרות שהמקצועות האלה באותה תקופה לפחות, לא מקצועות מאוד רווחיים ומאוד מכניסים, היא עובדת קשה, היא מוכשרת בטירוף, ואם דיברנו על שיחה מקדימה שלנו של כסף, כסף זה דבר שתמיד חסר בבית. וחסר מאוד. אני זוכר תקופות של, כאילו, בין התקן לנו את החשמל, מקרר ריק מוי אוכל, אוגוסט אני ואחותי יושבים בחושך חכים. וואלה. ואיפה אבא שלך בתוך כל זה? כאילו, אתה רק רואה אותו פעם בחודש או שתיים? אז את אבא שלי אני רואה פעם, בתקופה הזאת אני רואה אותו פעם בכמה חודשים, חודשיים, חודש או טבר לפעמים. בדרך כלל אנחנו נוסעים אליו. בחופש הגדול לפעמים אנחנו נוסעים אליו לתקופות יותר ארוכות. והוא, שוב, שיקולים, ריבים בין הורים גבושים וכן הלאה. לא היה בתמונה במובן הזה לפחות. הבנתי. כאילו, לאורך כל... לאורך רוב הילדות שלי. רוב הילדות. כאילו, זאת אומרת, גדלתי בוודאות שהוא אוהב אותי מאוד. לא היה לי אף פעם ספק לגבי זה. כשהוא היה נוכח בחיים שלי תמיד הרגשתי מאוד אהוב והכל, אבל כאילו, לא היה מאוד מעורב ביומיום שלי. בוא נגיד ביומיום של החיים שלי. ואתה מרגיש שזה השפיע עליך באיזשהו אופן? אני יודע שזה השפיע עליי מאוד. שוב, אנחנו נכנסים פה עכשיו לעומק, אבל... כן. אני זורם איתך. לא, כי אתה יודע, למה זה מעניין? כי אתה יודע, יכול להיות שיש אנשים שיושבים עכשיו בבית ומספרים לעצמם, ההורים שלי התגרשו, אז אני לא יכול להצליח. אבא שלי, לא יודע, גדלתי בלי אבא אפילו בכלל, אני לא יודע בכלל מי זה אבא שלי, אז אני לא יכול להצליח. אני יכול להגיד שבתוך עבודת עומק שעשיתי בגילאים מבוגרים יותר, מבוגרים יותר, כן, בוא. אבל גיליתי שהיה לי מחסור רגישי מאוד מאוד עמוק בדמות של אבא אמיתי בחיים, ובכלל, בשאלה הזאת, מה זה אומר להיות גבר, מה זה אומר להיות ראש משפחה, מה זה אומר להיות בזוגיות, איך זה אמור לראות, כל השאלות האלה היו שאלות שהייתי צריך סוג של להמציא אותן בעצמי בגילאים מבוגרים יותר, לא בעצמי, כן, היה לי את טוני רובינס וג'ים רון ומורים טובים, מנטורים טובים בארץ ובעולם, ועבודת עומק לגלות פנימה מה הייתי צריך לעשות, אבל בלי שום ספק זה היה חסר. אני זוכר, וואי, זה קצת רגשי, אבל אני זוכר את עצמי בתור ואיך הגעת לעולם של ההתפתחות האישית? זה גם סיפור מעניין. נגיד, איפה אתה בגיל 16 בערך? אני גר בעוד השרון. איפה התמקמת בעוד השרון? כן, אני יחסית באיזה גיל 13, 14 שלי התמקמנו בעוד השרון. עדיין עברנו עוד כמה פעמים לרמת הגולן ולנתניה אבל כאילו היינו די בעוד השרון באותה תקופה. ובילדות אני ילד מאוד סגור, מאוד ביישן. אמרו לי שאני מאוד חסר ביטחון כל הילדות. ואני יושב במרטף של חבר טוב שלי, יש להם וילה ענקית בעוד השרון. אני גר באיזה דירה קטנה מסריחה, ואני בא לחבר וילה ענקית בעוד השרון. במרטף שלו למטה אנחנו עושים עבודה לקראת הבגרות מדעי המחשב. זה חבר שעושה איתי את הקרטה, גוף טיילנדי, היינו עושים לחימה משולבת. וההסכם היה ככה, אני כותב את הקוד, מסיים את השיעורי בית שלנו, משותפים כמה שיותר מהר, ואז מתאמנים בקרטה עוד כמה שעות. ואני יושב שם, אני מתכנת, מתכנת, מתכנת ברבאמוק, והוא אומר לי גל, אתה לא עד כדי כך מכוער, למה אין לך חברה? ואמרתי לו, אתה יודע שהייתי בתוך התכנות באיזה עמוק כזה, שאתה סוג של טרנס, אתה פשוט אומר את האמת. אמרתי לו, כן, אני יודע, אני לא חושב שזה עניין של מכוער, פשוט אין לי ביטחון עצמי, אני לא מסוגל לדבר עם בנות, אז ברור שזה לא יקרה. וכאילו נופל לו איזה אסימון, והוא הולך ומביא לי איזה ספר, והספר היה חרא, אבל הוא אומר לי משהו, הוא אומר לי, גם לי פעם היה מאוד חסר ביטחון עצמי, קראתי את הספר, זה עזר לי, הספר היה גרוע. זה היה פיקאפ כזה? לא, לא, לא. זה היה 48 Laws of Power. ספר רע כזה, כאילו. לא Laws of Power, משהו של מלחמה? לא, לא, לא, זה כללים של השפעה, וכאילו משהו מאוד, אני לא אהבתי את הספר, אבל הבוטום ליין היה, נפל לאסימון היה יותר חזק מהספר עצמו, והאסימון היה, גבר, אם אתה לא אוהב שאין לך ביטחון עצמי, תשפר את זה. כאילו, קח אחריות. כאילו, כן. אתה יכול, זה בידי. זה אפשרי, אתה יכול לשנות את זה, זה לא כאילו. זה ניתן ללמידה. זה לא כאילו, אין לך ביטחון עצמי, אז נדפקת לכל החיים, ואכלת אותה, והספר הזה, הדבר הכי חורש יכול לקרות לך. כן. אז זה מה שקרה לי, זה מה שקרה לי, זה מה שקרה לי. פתאום הבחורה הזאת שחלמתי עליה, שהכי רציתי מתוך החברה, נהייתה חברה שלי. וואלה. כאילו, גם עשתה איזה חוק המשיכה, וכל מיני דברים כאלה. לא, לא, אפס רוחניות. שוב, אני מדבר איתך 16-17 שנים אחורה, הדבר היחידי שהבנתי זה השפעה, דברים מאוד פשוטים, מאוד בסיסיים, מאוד שטחיים. אחר כך גם אכלתי על זה סטירה, אפשר לדבר על זה, אבל הבחורה שרציתי נהייתה חברה שלי, קיבלתי 70 באיזה מבחן, איך זה נקרא שלפני הבגרות, ואתה עבר, ועשיתי את המסע ומתן, והגישו אותי על 90. וואלה. וכאילו, אתה יודע, עכשיו, לא באמת כזה אכפת לי מהבגרות בספרות זה היה. לא באמת שכזה אכפת לי. הבנת שאתה יכול להשפיע על האנשים. על העולם. כן. על העולם. אתה יכול להזיז דברים. זה לא מה שקורה לך, אתה יכול ממש לעשות פעולה מהצד שלך, ממש ככה. ולהזיז דברים במציאות. וברגע שהבנתי את זה, הבנתי שאני, שאני רוצה להעביר את זה הלאה, שאני רוצה שעוד אנשים ידעו את זה, שאני רוצה לחלוק את זה עם עוד אנשים. ובאיזה גיל אתה נמצא בהבנה הזאת? החלום מתחיל אפילו בגיל 17. ולראשונה אני עושה סנא בגיל 20, משהו כזה. וואו. סנא הראשונה שאני עושה. מה זה, מאיפה זה היה? זה היה ברעננה. כמה אנשים הגיעו? עשיתי את זה בשיתוף אולי עם עוד חבר. הגיעו 12, משהו כזה. אה, מגניב. כן. גם שלי. ואחר כך עשיתי הרבה חד ספרטיות. עשיתי הרבה חד ספרטיות אחר כך. הרבה חד ספרטיות? כן, 7 אנשים, 8 אנשים, 9 אנשים, 6 אנשים, 13 אנשים. מה שהיום אנשים חושבים שזה כאילו, לא בכבוד שלהם כאילו. כן. אנשים שלא עשו כלום, לא בכבוד שלהם. כן. שמע, אבל, אפורי זה לא היה זה, זה היה פשוט, אני לא מאמין שיש לי את הפריבילגיה לעמוד פה ולדבר, וששבע אנשים יקשיבו לי. או מיי גאד. אגב, הפסדתי על זה כסף, כי עשיתי שיווק ולקחתי את המקום ועשיתי את זה, והם שילמו 200 שקל לכרטיס או 150, אבל לא יודע, בסוף זה יצא שאני מוציא על זה 500 שקל. כן. או 700 שקל על כל אירוע כזה. ואני, אייל, ואני בהשראה, ואני חי את החלום. אני כאילו, העסק הזה מפסיד כסף, זה לא עסק על זה כסף. כן. התחביב, הדבר הזה, ואני חי את החלום מבחינתי. ובמקביל אתה גם עובד בעוד עבודות, וזה? עבדתי עם שותף בעסק שקשור לתחום השיווק והמכירות, אחרי שנה ומה שיצאתי ממנו, התחלתי תואר באוניברסיטה בפסיכולוגיה, אחרי שנתיים העסק שלי כבר הגיע לכזה מצב שהייתי צריך לבחור האם אני עוצר את התואר בפסיכולוגיה או עוצר את העסק, בחרתי לעצור את התואר בפסיכולוגיה. אתה בן 22 כזה? 23, משהו כזה. בחרתי לעצור את התואר בפסיכולוגיה ונפגשנו בעצם. נכון, זה היה סדר גודל, כן. וואו. ואז, ואז שהעסק מתחיל לגדול, איך זה קורה? כאילו, איך הוא מתחיל לגדול? כאילו, מהשבעה, שמונה, תשעה אנשים, כאילו, איך בתוך כמה זמן אתה רואה את הגדילה הזאת? אז מה שאמרתי שזה לא מסובך, זה קשה. מה זאת אומרת? באותה תקופה לא היה זום, נכון? היה גו טו ויבינר, לא יודע. נכון, נכון, נכון. זה היה דבר נוראי, כי לא הייתה קובע הייתה קופה עם אנשים עם הדרכה ואתה יודע שעשרים אחוז מהאנשים פשוט לא הצליחו להתקין את זה כי הם לא הצליחו להגיע להדרכה שלך ולשלוח אימילים נעצה אחר כך אבל חיכיתי ושריינתי ולא הצליחתי להתקין את זה. זה היה פסיכי זה איזה 400 דולר. אז אמרתי טוב אני אעשה ובינר ועשיתי אחד ולא ידעתי חסר אסטרטגיה כאילו באמת טמטום עשיתי ובינר כדי לקדם את הסדנה שלי שעלתה 100 שקל אוקיי כי ראית שאנשים עושים ובינרים כן וראיתי שהם מחור שם קורסים באלפי שקלים אבל אני לא היה לי ביטחון אז מחרתי את הסדנה שלי שעולה 100 שקל בו ובינר וסיימתי את הוויבינר ושלושה אנשים נמצאים רשמו לסדנה ואז אמרתי אוקיי אני רוצה 30 אנשים בסדנה אז אני צריך 10 ובינרים אז עשיתי 2 בשבוע וואלה עשיתי שתי ובינרים בשבוע במשך כמה חודשים ואתה מקדם את זה מה עם הפייסבוק הזה? קצת בפייסבוק קצת קבוצות קצת ממומן קצת זה אתה יודע לא משהו זה אה כן כבר עשית ממומן אז? ממומן של פייסבוק של אז אני לא יודע אם אתה יודע אתה שם 100 שקל על זה וזה קורה עם זה משהו? זה מיליון אנשים לא בהכרח אבל כן ואני עושה פשוט ואני פשוט עושה שתי ובינרים כאלה כל שבוע ומוכר כרטיסים ב100 שקל ואוסף אותם אוסף אותם אוסף אותם ועושה סדנה עם 30 אנשים? עם 30 אנשים ו40 אנשים 3,000-4,000 שקל לא סליחה כן? כן בהכנסה כל ה-30-40 אנשים היום זה נשמע מצחיק כן אבל מבחינתי אתה מפספס לא לא אני מבין בדיוק מה אתה אומר היום בדיעבד זה הזיין תראה אני פעם קיבלתי 100 שקל על זה שמישהו דיבר איתי וקיבלתי על זה כסף זה הרגיש לי כאילו מישהו נותן לי עכשיו 2,000 שקל זה כאילו כסף שהיה שווה לי הרבה יותר ממה ש100 שקל הרגיש לי נכון נכון זה היה כזה זה הזיין אתה מדבר עם מישהו דרך אז גם לא היו עושים ווימינרים עם מצלמה היו רואים רק מצגת לא יודע אם אתה זוכר את זה הייתי עושה את זה וואי זה פה חשיפה אני באיזו שלב מרוב ששיימם לי לעשות ווימינרים עליות הפום הייתי מתקלח והייתי עושה את הווימינרים מהרום כדי להשאיר את עצמי באנרגיות כאילו מה שאני בא להגיד זה שפשוט הייתי חייתי בהזיין אני בא אני יושב פה מול המחשב היום זה נראה כאילו אובייסט כאילו כולם עובדים מול המחשב אני יושב מול המחשב אנשים קונים כרטיסים לסדנאות אני עושה סדנאות כאילו עבורי זה היה הנה תראה תראה את ההתלהבות שיש בי עכשיו זה היה הרגע שהיה לי הרגשתי שאני חיית חלום כן באותו רגע לגמרי אז זה כאילו היה פריצת דרך בשבילך אדירה עכשיו למה אני אומר זה לא מסובך זה פשוט כל אחד היום יכול לעשות את זה מסכים איתי? כל אחד היום יכול להחליט שהוא עושה שתי זומים בשבוע להפגיז בקבוצות פייסבוק לשים קצת בוס פוסטים באינסטגרם לדחוף טיפה פה וטיפה שם פה לעשות זה ולהגיע למצב שהוא עושה שתי זומים בשבוע תוך כמה חודשים יהיה לך קל כאילו לא משנה מה אתה רוצה להגיד יהיה לך קל ויש דרכים יותר חכמות לעשות את זה אתה אומר צביקה היה כאן צביקה יכול לתת לך דרכים הרבה יותר חכמות לעשות את זה זה דרך מאוד לא חכמה לא מורכבת לא מסובכת פשוט דרך עבודה קשה והרבה דברים בחיים זה פשוט אפשר במיוחד בתחילת הדרך לפצות על חוסר תחכום בקצת עבודה קשה יותר עבודה כן כן ג'ים רון אומר את זה you make up in numbers what you lack in skill לגמרי כמו ג'ים ואז מה אתה לומד מהחוויה הזאת של להביא 30-40 אנשים לסדנה עם השתי ובינר בשבוע אז אני לומד שאני חייב לעשות שזה היה מראש הרעיון לעשות סדנאות עומק עם אנשים אז התחלתי לעשות סדנאות עומק ובגיל 22-23 כזה התחלתי לעבוד עם אנשים ממש על טראומות שלהם מהחיים שלהם על עבודת עומק עם הNLP הקורסים שהטכניקות של המאסטרט לא מתקדמים דברים שלמדת כן כן ואז זה היה בכלל חולני כאילו ההבנה הזאת שאני בין 23 חברים שלי עומדים עכשיו שנה שלישית תואר בהנדסה או משהו כזה ואני עכשיו סופש סגור באיזה חדר עם עשרה אנשים ואנחנו פותחים את החיים שלהם אתה יודע אתה עשית עבודות עם אנשים אבל עבור רוב המאזינים שלנו מי שלא עבר דבר כזה זה מאוד קשה להסביר מה זה החוויה הזאת שאתה נמצא עם בן אדם והוא פותח לך את הדברים הכי קרובים של החיים שלו והוא יוצא עם איזושהי חוויית ריפוי מאוד מאוד עמוק יש בזה משהו מאוד מאוד עוצמתי אתה מרגיש חצי אלוהים כזה יש בזה משהו מאוד מאוד עוצמתי מאוד מאוד עוצמתי איך הצלחת לנהל בגיל מאוד מאוד סעיר את הכוח הזה אתה יודע אני רואה הרבה אנשים שלפעמים מקבלים את הכוח הזה מהר מדי והם לא יודעים לנהל אותו נכון ואז הם משתמשים בו בצורה שאולי יכולה לפגוע באנשים אחרים או לפגוע בעצמם הרבה פעמים בעצמם זה קורה ואיך הצלחת כאילו לנהל את זה אתה יודע אני ציינתי בהתחלה את כל המקום הזה של הענבה שלך של איזה שהוא מין כזה שאתה מצד אחד כן מחזיק מעצמך בן אדם סופר חכם אתה מחזיק מעצמך כזה וזה מה שזה גם אבל בו זמנית אתה גם הכי לא מתנשא שיש כאילו והכי בגובה העיניים תראה אני חושב שמה שהיה לי שם זה ההבנה שבסופו של דבר לא אני המצאתי את זה אוקיי זאת אומרת אני משתמש בכלים שמישהו אחר לימד אותי בסדר דבר ראשון ודבר שני הבנה שכל הבעיות שאני רואה אצל האנשים שאני עוזר להם יש גם לי בחיים שלי זאת אומרת זה עבורי מה ששמר עליי אני חושב עם מה שאתה אומר זה התהליך של ההתפתחות אישית שאני עברתי או עובר עדיין זאת אומרת כל הזמן להיות בתהליך בעצמי אמרת הוא תלמיד אני מאמין בזה אני באמת תלמיד זאת אומרת כל הזמן לוקח קורסים כל הזמן בליווי כל הזמן דואג כאילו מעניין אותי מה אתה חושב על זה שמה בתור מנטור ואפילו הייתי אומר שבמקרה שלך אתה מנטור של מנטורים אוקיי איפה אתה מוצא את המקום שלך להיות התלמיד וואו תראה קודם כל בתקופה הזאת של החיים שלי אין לי ברירה אתה יודע שהחיים דוחקים אותך לאיזה פינה כזאת אז אתה אני הכלי ההישרדותי הטוב ביותר שלי זה למידה כאילו אין בעיה שאי אפשר ללמוד אותה או לפתור אותה בלמידה כאילו זה מה שאני גם אם אין לי שום כישרון לכלום אני יכול ללמוד אני יכול להצליח זאת אומרת מבחינתי היכולת ללמוד היא שוות ערך זה היכולת להצליח זה זה מילים נרדפות ואז אתה יודע יש לי היום אני בסיטואציה היום שיש לי חמישה ילדים ואני בתהליכים של סיום הקשר עם אשתי וזה הולך בצורה אחרת ממה שתכננתי ומה שחשבתי ואז אתה נדחק לאיזשהו מין פינות כאלה שאתה מבין שאם אני לא אלמד משהו חדש אני אשאר באותו לופ זאת אומרת אין בוא נגיד ככה הדרך היחידה של להתקדם היא לעשות דברים חדשים הדרך היחידה של לעשות דברים חדשים היא ללמוד דברים חדשים ולמי אתה הולך כדי ללמוד וואו מלא אנשים לא בוחל באמצעים אין לי קטע של איזה כאילו אגו זה מבחינתי זה עכשיו מקום שאני לומד בו אני כותב דברים לעצמי אני סופג ממך דברים הפודקסטים האלה זה אנשים שמעניין אותי ללמוד מהם זה כאילו נטו מתאמים אינטרסנטים לחלוטין פלוס ערך מוסף לאנשים שעוקבים וכמובן ערך מוסף לך לחשוף אותך לקהילה שלי אבל זה מתוך מקום של כאילו אין לי פה איזושהי תוכנית עסקית כאילו כשלא הייתי כשאני הרגשתי שאני לא צריך ללמוד לא עשיתי את זה כאילו היו לי את האמצעים יש לי את היכולות אבל לא היה לי את המוטיבציה המוטיבציה שלי היא מתוך המקום שלי ללמוד כאילו זה מה שמניע אותי ואז אני יכול ללמוד היום אני יש אישה שמלווה אותי תקופה שאני עובד איתה על תקשורת מקרבת ועל דברים מהעולמות יש איזשהו בחור שעבדתי איתו על ניהול זמן, יש איזשהו ארגון בארצות הברית שאני עובד איתו גם על פרודקטיביות, איזה קואוצ' מדברתי איתי פעם בשבוע מה המשימות שלך ואנחנו מדייקים כל פעם את המשימות שלנו. זה יכול להיות כל מיני קורסים דיגיטליים בנושאים שאני חשוב לי, אתה יודע, להשחיז את הגרזן אצלי, אם זה ההורות, אם זה מערכת יחסים עם כסף, אם זה ניהול, אם זה... פתאום אתה מבין שיש כל מיני דברים שאתה יודע, כל מיני יכולות לפתח אותם. אבל תדייק אותי, אם בא לך לשאול משהו כאילו קצת... אם בא לך לשאול גם משהו יותר צהוב, לא יודע, או משהו יותר אישי או משהו יותר... זה מה שרציתי לדעת, כאילו איך אתה מסתכל על זה, כי תראה, אני אגיד לך משהו שלא הרבה מדברים עליו, זה שמצד אחד יש את העניין של... רוב מי שעוסק בתחום שלנו מאמין באמת בהתפתחות אישית. כמות האנשים שהם... אני לא יודע, אתה יודע? אני לא יודע. אני אגיד לך מה אני מאמין. אני מאמין ש... אני חושב שמי שמאמין בהתפתחות אישית עושה התפתחות אישית. הוא לא רק מוכר התפתחות אישית. מסכים איתך. ויש הרבה אנשים שכשהם כאילו מתחילים למכור את זה, אז הם כאילו... זהו, אז אני כבר לא צריך. כאילו זה נהיה כבר לא בכבוד, כאילו לא בכבוד ללכת ללמוד עכשיו. אני חושב שיש פה... אם אני לומד ממישהו, אז אני עכשיו פחות טוב ממנו, והוא יותר טוב ממני. כאילו זה נכנס לאיזה מקום במוח. שם היררכי. כן, לא, אני חושב שגם יש פה איזשהו עניין, אני מסכים איתך קודם כל ברור. יש פה איזה עניין שאני חושב שהרבה אנשים מרגישים של כאילו הם לא היו רוצים שירחלו עליהם. אתה מבין זאת אומרת? אה, כאילו שאם מכירים אותי, ואז מישהו מכיר אותי, אז יגידו עליו שהוא היה אצלי, ווואלה, לא ראיתי בכלל, זה לא היה בריינג' שלה. אפשר, הרבה אנשים מפחדים מזה. אבל סביר להניח, אתה יודע מה, יכול להיות. יכול להיות, כן, אנשים מדברים, כן, אנשים מדברים, כן. אבל אני חושב בשביל זה באמת זה חשוב לבחור מורים שאתה סומך עליהם. כאילו, כן, בייעד שאלתי. שאתה סומך עליהם, שהם כאילו שהם בונקר, שאתה יודע שהם כאילו איתך, שהם גם לא מתלהבים מזה. שאתה במכללת תוצאות, ושאני לא יודע מה, ואתה יודע, שזה לא מה ש... לא, לא, אני אישית, כשהוא היה לי תקופה שזה טיפה הפריע לי, ופשוט מצאתי מאמנת מאנגליה, כן, עבדתי איתה שלוש שנים, היא הייתה מעולה. אז כאילו מבחינתי, אתה יודע, גם סבבה. לא, זה טקניה. אני חושב כי יש פה עניין של התדמית, התדמית זה עניין שהוא יכול להפריע. כי אתה מגיע לסשן, ואתה שואל את עצמך, האם כדאי לי להיות פתוח לגבי הנושא הזה עכשיו? ואני חושב שהעולם שלנו ככללי הולך לכיוון טוב בהקשר הזה, מנסה אם זה, אתה יודע, באמפי, אבל הכיוון הזה של כנות רדיקלית, אתה יודע, אני חושב שהעולם שלנו הולך יותר ויותר לכיוון כזה, לגמרי. הנה, אתה בא ואומר לי, תשאל אותי כל דבר ואני אענה לך, ואני מאמין לך, כן? ואני חושב שהעולם שלנו הולך לשם, אז אולי בעוד כמה שנים זה יהיה פחות בעיה, אבל היום אני עדיין מרגיש, כי אתה יודע, יש איזה דיסוננס בין האנשים שעוקבים ברשת לבין התוכן של מנטורים ברשת, וכאילו המנטורים יוצאים כאלה אנשים מושלמים, וכאילו שאין להם בעיות בחיים, והם פיצחו את העולם ואיך הוא עובד, ויש את האנשים האלה כאילו המבולבלים, התקועים, שכאילו טיפי פעם מפצין, כן? שהם כאילו מסתכלים עליהם באיזושהי רעה והערכה, ואז מתוך המקום הזה שקלטתי את זה לפני איזה כמה חודשים, אמרתי לאלכס בוא נעשה שיחה. כאילו ישבנו, דיברנו בטלפון, עשינו שיחה כאילו אחי שאנחנו, הוא אמר לי בואנה אני קשה לי עם זה וקשה לי עם זה, והוא אומר לי תשמע וואי וקשה לי עם זה, הוא אמר לו אתה יודע אנשים פה צריכים לשמוע את זה. ואז אמרתי לו בוא נעשה פודקאסט, אז הוא אמר לי, הוא היה בבית שלו בזיכרון או איפשהו באור עקיבא, ואז הוא אמר לי יאללה אני בא אליך היום בערב. ואז הקלטנו איזה שעה של שיחה שאנחנו כאילו הכי אותנטיים בעולם. כאילו פשוט מדברים כמו בני אדם שמדברים. ואנשים עפו על זה. זאת אומרת אתה יודע סתם אפילו כאילו זה לא היה מתוך מקום כזה, אבל אפילו בתוך איזשהו מין, איזשהו מין שכבר נוצר איזשהו שטנץ שיבוקי כזה, שבעולם הזה אתה צריך להראות חוזק וכוח וביטחון וכאילו כגבר אתה צריך להיראות נוכחות. כאילו יש איזה מין תמה כזאתי שלמה על הנושא הזה, של מה אתה צריך להראות כמנטור או כגבר או כמה שזה לא יהיה. ואמרתי כאילו בא לי לנפץ את זה. אני גם השתתפתי בזה, אני גם השתתפתי בזה. אתה יודע אני שמתי לב שאנשים מדברים איתי, אז הם כאילו מפחדים לדבר איתי על הדברים הלא טובים שלהם, כאילו זה לא בסדר שיש להם מהדברים האלה. הם כל הזמן רואים אותי ושרומים כן ואני הצלחתי ככה ועשיתי השבוע ועשיתי זה. אמרתי רגע אוקיי זה מגניב שהוא מדבר איתי על זה, אבל כאילו גם יש פה משהו לא אותנטי, יש פה משהו כאילו הבן אדם לא רוצה לגעת במקומות מסוימים, כי הוא כאילו לא מרגיש במרחב שיש זה נוח, אולי כי אני לא מייצר את האפשרות כאילו לייצר כאילו איזשהו משהו כאילו במוח. שרה עצרו שנייה משהו שהמאזינים שלך יקבלו ממך גוש זהב מטורף שאתה אמרת בלי לשים לב נראה לי. רוב האנשים שכשאני רוצה להרים אותך עכשיו בקיצון, כי רוב האנשים אומרים הוא מדבר אליי ככה, הוא לא מדבר אליי ככה, הם שמים את כל האחריות כלפי חוץ, אתה בא ואתה אומר אנשים מדברים אליי ככה, איזה מרחב אני מייצר שיוצר את זה? יש פה איזושהי רמה, לך זה אובייס כי אמרת את זה גם באובייס, אבל לרוב האנשים זה רחוק מלהיות אובייס, אתה בא ואתה אומר לא אני לוקח אחריות על איך שאנשים מדברים איתי, כי איך שאנשים מדברים איתי זה נובע מהמרחב שאני יוצר ומהאנרגיה שאני יוצר. נכון אני מעביר להם איזשהו מין סולם ערכים מסוים והם רוצים להסתנכן לסולם ערכים בשביל להיות שייכים לעולם שלי. ואמרתי אוקיי בוא נרחיב את הסולם הערכים הזה, בוא נעשה פה איזושהי אבולוציה, בוא נסביר לאנשים שהם לא צריכים להיות בחליפות, הם לא צריכים להיות מושלמים, הם לא צריכים לבוא במשפחה הכי תקינה בעולם, הם לא צריכים לאכול, לקום כל בוקר בחמש בבוקר. הם לא צריכים כאילו, הם לא צריכים את הדברים האלה בשביל להצליח, אתה יכול להיות לא פטור עם בעיות, עם חוסר ביטחון עצמי, עם חוסר ערך עצמי גם אפילו ולהבין שאתה לא, שאתה מוצר בעבודה, אתה מוצר בפיתוח כאילו. כי כולנו. כן, חד משמעית. כי כולנו, זה העניין. ואני לא שידרתי מספיק שאני עדיין מוצר בפיתוח. אני לא מוצר גמור על המדף כאילו. זה עמוק. כן. כן. שמע, זה מאוד מאוד חזק, אני חושב שהתפיסה הזאת היא כל כך נכונה, ואני חושב שהרבה אנשים מבטוסכלים מזה גם. כי הם אומרים לעצמם, רגע, אבל המנטורים האלה באינסטגרם, כן, אומרים לי שאני חייב ביטחון עצמי וערך עצמי וזה כדי להרוויח כסף. אבל אני רואה את דוד שלי הזה, שהוא שמן, סליחה, אוקיי? חסר זה, מתנהג כמו דביל, אבל הוא עובד באיזו עבודה והוא עורך דין מעצבן שדופק אנשים. לא יודע, סתם המצאתי איזה ארקיטייפ כזה. והוא עושה מלא כסף והוא מצליח. אז זה כאילו לסור בהכרח את המקומות האלה, כמו לקבל אותם, כי ברגע שאני יותר מביא את המקומות האלה לקהל, אני רואה שיותר אנשים אוהבים אותי. ויותר אנשים, ואנשים מתחברים אליי גם במערכת יחסים שלי עם הקהל, שהקהל זה כמו איזשהו אורגניזם אחד גדול שמורכב מהרבה מאוד אנשים, הקשר נהיה הרבה יותר עמוק. אני אישית מאמין שזה גם כשאתה עושה את זה, אייל, אתה מביא לעולם רמת נדיבות מהגבוהות ביותר שקיימות בעולם. תסביר לי את זה. ושאתה מביא רמה אחרת לגמרי של ריפוי לאנשים. ולשמחתי הרבה, התובנה הזאת נפלה לי בגיל 17 או 18. מתי? הייתי בכל העולם הזה שלמדתי קצת פיקאפ והשפעה, ושיחקנו עם המורים ושיחקנו עם הזה ושיחקנו עם זה מה שסיפרתי לך. ואני יום אחד מנסה בבית של ההורים שלי, בחדר שלי, שוכב על המיטה, הבחורה הזאת שמעת שזה מי שרציתי, שוכבת כאן, שם את הראש שלה עליי, החוויה, המצב מושלם. והיא אומרת לי, גל, אני אוהבת אותך. ואני זוכר שבראש שלי ישר עולה המחשבה, לא, היא לא אוהבת אותך. היא אוהבת את הדמות הזאת שאתה משחק. היא אוהבת את הספר שקראת, היא אוהבת את המניפולציה, לא מניפולציה שלילית, אבל היא אוהבת את המניפולציה שעשית, היא אוהבת את המשחק ששיחקת. היא לא באמת אוהבת את מי שאתה. כי אם היא הייתה מכירה אותך... ובאותו רגע הרגשתי בדידות. זאת אומרת, במקום להרגיש, הבחורה שרציתי, אוהבת אותי, אהוב, הרגשתי בדידות מאוד מאוד מאוד עמוקה. וקלטתי שדרך הסדנאות והעבודה האישית עם אנשים וכל התהליכי עומק שאתה יודע, שזה חוויית חיים של רוב האנשים. בזוגיות שלהם, בעבודה שלהם, עם הילדים שלהם, בכל מקום. והדבר הזה הוא סוד כמוס. אתה עשית הרבה עבודה גם אחד על אחד עם אנשים, לא רק בקבוצות, אז אתה יודע את זה. זה כאילו סוד שכל מי שלא עושה אחד על אחד לא מודע אליו, וכל מי שעשה עם מספיק אחד על אחד עם אנשים, זה נהיה ברור כשמש. זה סוד שאנשים מחזיקים אותו ככה. וכשאתה, זה דבר שקורא לו stage therapy, זה דבר שאתה מסוגל לא לספר את הסיפור סינדרלה כמו המשווק הזה של לפני עשר שנים הייתי שבור ומסכן ואומלל ועצוב ואני, והיום למדתי את שיטת whatever, ועכשיו אני עשיר ושמח ומאושר וטה טה טה טה. אלא לחשוף לא פצע מהעבר. זה מרקטינג. שזה טוב, אני לא נגד זה, זה גם נותן השראה, כן? אני לא נכנס בזה או משהו. אבל כשאני יודע מול קהל להראות פצע פתוח, משהו שכרגע לא עובד לי, משהו שעכשיו חי לי ולא פתור, אז קורה שתי דברים. אחד, הדבר הזה שהוא עבור כמעט כל בני אדם סוד, הופך להיות נחלת הכלל. במציאות מה שקורה, זה שזה נוגע בלבבות של האנשים, ולא רק שהם לא נותנים לך על זה שנאה, בדרך כלל הם ייתנו לך על זה אהבה או אמפתיה. הדבר הזה הוא משחרר אומץ מטורף ממך בתור המנחה, או מישהו עומד על הבמה או מספר, כן? לא חייב במה יפה כמו שיש לכם פה, אפשר מול חברים או משהו כזה. זה משחרר כזה רמה של אומץ, ופתאום גורם לי להרגיש אני בסדר. והבסיס הזה של אני בסדר, הוא עוצמתי לריפוי הפנימי שלנו, אבל למה אני אומר שזה נדיבות מהצד שלך? כי זה קשה וזה מפחיד לעשות את זה מאוד. כי ברגע שזה קורה, כל מי שנמצא שם בחדר, הסימון הזה נופל לו ברמה מסוימת. הוא אומר, רגע, אייל כרגע חשף משהו שאני בחיים לא הייתי חושף, אם זה היה עליי, והוא לא קיבל על זה שנאה, הוא קיבל על זה אהבה. אולי אם אני אחשוף את עצמי, גם אני אקבל על זה אהבה ולא שנאה. פתאום האמת האבסולוטית הזאת, שאם אנשים ידעו את הסוד האפל שלי, במרכאות, את הדבר הזה שלא עובד בי, הם לא יאהבו אותי, פתאום הרעיון הזה, בעצם זה שאתה משנף על עצמך, נסדק אצלם. ואני זוכר פעמים רבות שניסיתי לעשות את זה בקריירה שלי. נכון, מישהי כתבו לי כמה, כן, הזכרת לי משהו, כן. אז שניסית לעשות את מה? אז היו כמה פעמים בחיים, כמובן שאני לא יכול לעשות את זה כל יום על הבמה, נכון? כי לא כל יום יש בי פצע פתוח שכואב לי וכן הלאה, אבל אני זוכר מספר פעמים שבחיתי על דברים שלא עבדו לי מול אנשים, שסיפרתי להם את הג'אנק ואת הטעויות הגדולות שעשיתי בזמן אמת שכואבות לי, ובכל פעם שנעתי את עצמי לעשות את זה, קרה קסם בחדר, קרה קסם בחיים שלי. שמעתי פעם מישהו שאומר כלל מאוד מאוד חשוב בתקשורת, אם יש משהו שאתה רוצה להגיד ואתה מפחד להגיד אותו, אז אתה צריך להגיד אותו. איזיר צדד דן. כן, לגמרי, חד משמעית. אבל כאילו, מה שאתה מדבר פה, אתה מדבר פה על בושה בעצם, שהבושה היא מנגנון ששומר על הבעיה וסוגרות ונועל אותה בתוך הבן אדם. זאת אומרת, תחשב נגיד, אם הדפוס הזה, שלכל אחד יש את הדפוס שלו, ההרסני הזה או הבעייתי הזה או איזושהי בעיה או משהו לא מתגאה בו, הדבר הזה בשביל להתקיים, הוא צריך להיות בחושך, הוא צריך להיות באפלה. זה כמו הרפד, הוא כאילו, הוא צריך להיות באפלה. כשאתה מוציא אותו לאור, הוא כבר כאילו, זה הריפוי. עכשיו, הבושה היא כמו איזשהו מין מנגנון כזה ששומר את הדבר הזה באפלה הזאת. וכשאנשים מדברים על זה, אני זוכר פעם הגיעה אליי מישהו לתהליך, אמרת, פגישות אישיות, עשיתי סביב 5,000 שעות של אנשים בפגישות של אחד על אחד ושיחות של אחד. זה דרך היחידה להבין פסיכולוגיה באמת להרבה שנים. כן. והיא הייתה בולמית והיא לא סיפרה על זה לאף אחד. כאילו, ממש, היא פעם נסעה עם אחותה לאירוע בצפון מחיפה, סליחה, במרכז מחיפה, והיא לא נסעה עם אחותה באוטו, היא עלתה על הרכבת כי היא רצתה להקיב הרכבת, ושאחותה לא תדע מזה. והם נפגשות באותו אירוע, כאילו, והם יוצאות מאותו מקום. והיא כל כך הסתירה את זה, וההסתרה הזאת מייצרת מצב שהבעיה הזאת מנהלת את הבן אדם. כאילו, אם אני הרי בורח ממשהו, ואם אני מסתיר משהו, פסיכולוגית זה יותר חזק ממני. ברור. דופק לי את תחושת המסוגלות שלי, את האמונה שלי בעצמי, שמשהו כאילו גדול עליי. ואז כל מה שעשיתי איתה היה רק לדחוף אותה לדבר על זה עם אנשים. לדחוף אותה לדבר על זה, לא עושה שום תהליך תזונתי, שום תהליך כאילו כן כמובן, מנטלי, ואתה יודע, וערך עצמי ודברים מהסוג הזה. אבל פה ספציפית רק לדחוף אותה לספר על זה לאנשים שהיא סומכת עליהם. בהתחלה היא סיפרה לי, הכירה אותי איזה שנה וחצי עד שהיא סיפרה לי את זה. ואז אחר כך לספר לאחותה, ולספר לזה קרובת משפחה, איזה חברה, איזה אימא. ואז הייתה איזה סדנה שגם עשיתי איזה עשרה אנשים שהיא סיפרה על זה שם. ואחרי זה זה פשוט עבר לה. כאילו השתחרר לגמרי. הלדבר על זה הוא הריפוי. הוא הריפוי של הדברים האלה. ולשמור את זה ולהסתיר את זה. אתה יודע, שלמה המלך אמר את זה הכי מדויק שיש. הוא מחסה פשעה ולא יצליח. הוא מחסה פשעה ולא יצליח. כל אחד יש את הפשעים שלו. את הדברים שלא מתגאה בהם. אבל אלה שעובדים, כמה אנרגיה צריכה ללכת להסתרה ולהתחבא ושלא ידעו. המון המון המון אנרגיה שהולכת למקומות האלה. אנרגיה שנלקחת ממקומות של יצירה ועשייה והתקדמות ולמידה. אז ככה. זה דופק לנו את החיים. זה משהו ללמוד אותו. ואני אגיד אפילו מעבר לזה פעם אחת אנחנו נגמר לך הזמן, שאנחנו אמורים לעבוד ביחד, ואנחנו נהיה על סף פריצת דרך, אני לא אעזוב אותך, אנחנו נגיע לפריצת דרך לפני שיגמר הזמן. פעם אחרת אתה תחכה לי בחוץ רבע שעה. ואם זה מתאים לך, אז אתה לקוח טוב בשבילי. ואם לא, אחי אני אוהב אותך, תמצא מישהו אחר שווה עם משהו יותר טוב ממני ותהנה יותר. וברגע שאתה מבין שאותו פאק, זה חלק מהמתנה הכי ענקית שלך, היכולת שלי לשם לדוגמה זה להתנתק מהעולם ולהיות רק בתוך דבר אחד בצורה אבסולוטית, זה בעיה, אבל זה מתנה. והשאלה היא איפה אתה בוחר לשים את זה, וככל שאתה פותח את זה עם אנשים ועם העולם, החיים שלך פשוטים קלים יותר לניהול. חד משמעית. ושאתה מסתכל על עצמך גל, ואתה מסתכל על נגיד כל מיני יכולות שפיתחת לאורך השנים, איזה יכולת אתה אומר שהיא אצלך מצוינת ברמה שהיא הרבה מעל הכלל? אם אתה מסתכל על כל היכולות שפיתחת, יכולת לכתוב, יכולת לנהל אנשים, יכולת לסלוח, יכולת... אני חושב שמספר אחד זה היכולת למצוא את ההזדמנות בדברים. כאילו כמה שזה נשמע מאפן, סליחה וקלישאתי, אבל מי שנמצא בעסקים והוא לא בן אדם מושלם, כמוני, כאילו לא מושלם, אז שיט הפנס, כאילו הבן אדם שאתה אוהב עוזב, הלקוח שאתה רצית קרה לו משהו, ושיט הפנס. וכשאתה צריך להתמודד עם זה, נשאלת השאלה, האם הדברים האלה מפעילים אותך, או שאתה מוצא את ההזדמנויות בדברים האלה. ולמשל, אני אתן דוגמה, בטח לא מעט מהמאזינים פה מבקרים את שחר כהן, שהוא חבר טוב שלי, יש לו פודקאסט מאוד מאוד מצליח, הוא עושה עבודה מאוד מאוד מאוד טובה, עבדתי ביחד המון שנים, והוא חבר טוב, ואני קשלתי בלשמר אותו כעובד. נגיד ככה. וביום שהוא אמר לי, גל, אני סופר אוהב אותך, אני מתבאס רצח לעזוב, אבל כאילו, אני לא אגיד את המספרים, אני עובד פה שש-שבע שעות, אתה לא אומר לי כמה לעבוד, אבל אני מרגיש שאני צריך לבוא לפה לשש-שבע שעות, לפחות אם אני כאילו נחשב עובד גלובלי, אני צריכות כאן, ואני מרוויח מזכורת, אבל מהקורסים הדיגיטליים שאני מוכר מהצד מהאתר, אני מרוויח פי שתיים. אני לא מרגיש הגיוני שאני לא משקיע בדבר השני יותר. והבנתי אותו, זאת אומרת. היום בדיעבד אני חושב שאפשר אולי לעשות אחרת, אבל לא משנה. הבוטום לא היה אפשר לעשות אחרת, אבל כאילו, עם הידע שיש לי היום, אני חושב שהייתי בתקופה, בסיטואציה דומה הייתי מגיע לפתרונות יצירתיים שאז לא היו לי. אבל לא משנה, בכל אופן, באותו רגע אחד להגיד וואי איזה בסה, כאילו, להפסיד חבר טוב, בן אדם שעשיתי איתו כל כך הרבה דברים ביחד. מוכשר. מוכשר. ואז הסתכלתי על זה ואמרתי, אני אוהב אותו באותה מידה כמובן, אבל היה לו חסרונות. מן הסתם, כמו לכל מיני אדם. וכשיש לו חסרונות, החסרונות האלה השפיעו בצורה שלילית על העסק בכל מיני מובנים. ואז אמרתי, אוקיי, זה שהוא עזב, זה הזדמנות. בוא נמצא מישהו שיש לו חוזקות, איפה שלשחר היה חסרונות, נכניס אותו לשם, והעסק יצמח והתפתח כתוצאה מזה. וככה היה. וככה היה בהרבה מאוד מקרים, אני חושב שהם קורים, זה לא להסתגל. הרבה פעמים אנשים מסתכלים על כאילו, על איך... העברתי סדנה. אחת הכישלונות המפוארים שלי. ארבעים אנשים הגיעו לסדנה, הייתי פשוט מעצמי. וזו לא הראשונה שלי, לפחות חמש עשרה, שבע עשרה סדנות כבר עשיתי. זאת אומרת, אני מרגיש שכבר אני יודע מה אני עושה. והחלטתי להעביר סדנה בנושא של מערכות יחסים וזוגיות. לא יודע למה עשיתי את הטעות הזאת לעצמי. לפני שהתחתנתי, לפני שהיה לי מושג... לפני שהיית ערבה. כן. מישהי בת שלושים וחמש באה וסטייטינג דאוביוס, אומרת מה שאתה אומר, גל, אתה לא מבין כלום, אתה לא נשוי, אין לך משפחה, אתה קצר, אתה לא יודע שום דבר. עכשיו, לגל שאלה, זה פוגש אותו על החוסר ביטחון שלו. אז אני מגיב, אני מתווכח איתם, מסביר לה על מה אני כן יודע, והוויכוח הזה, לא יודע כמה זה נמשך במציאות, אבל בראש שלי, מרגיש שהוא נמשך כמו חצי מהסדנה. וזה תוצאה של סדנה שהיא לא סדנה טובה, זה סדנה חרא. אוקיי? ואני זוכר שהגיע הקטע שאני צריך להגיד להם, תבואו אליי לתוכנית המשך, והעברתי את זה ברוב הבושה, אמרתי את האנשים האלה שראו אותי כל כך גרוע היום, אני לא רוצה לפגוש אותם יותר בחיים, אני לא רוצה שהם יקנו, כי אני לא רוצה שהם יבואו, כי אני לא רוצה לראות אותם שוב. אני רוצה לשים את הדבר הזה בעבר. והגעתי הביתה, והתרסקתי על הספה, ואמרתי, אני פורש מהמקצוע הזה, אני לא מוכן לעשות זה יותר. ולקח לי איזה חצי שעה לפרוק את הרגש, ואז שאלתי עצמי מה ההזדמנות כאן בזה שעשיתי את הסדנה הכי גרועה של החיים שלי. אז אמרתי, אחד ללמוד, נכון? למה זה קרה? איך אני יכול למנע מזה? איך אני יכול פעם הבאה להתנהל יותר טוב? אוקיי? אז כבר למדתי מזה, אבל זה לא הספיק לי, אתה מבין? אני חושב שלמנף כישלונות רק ללמידה, זה הצלנות. תמיד אפשר ללמוד מכישלון, אבל זה לא מספיק. אמרתי, אוקיי, איך אני ממנף את זה להצלחה עסקית? ואמרתי, אוקיי, זה היה גרוע. כולם הבינו שזה גרוע. התקשרתי אליהם אחד אחד, אייל. אמרתי להם, תקשיבו, אני מבטח לכם שבדרך כלל לא כזה גרוע. אני מתנצל שחזיתם בדבר הזה. אני מזכה אתכם בכסף ששמתם על הסדנה, מאה שקל או שלישים שקל או יותר. אני עושה עוד סדנה בעוד שלושה שבועות. אם אתם קולטים את האינטגריטי שלי, שאני מתקשר אליכם, מזכה אתכם ואומר לכם את זה, אני אשמח אם תבואו לראות איך אני באמת יודע להעביר סדנה טוב. בעוד שלושה שבועות, כרטיס עליי, זוגי אבל. שבעים אחוזים ישאר שם בסדנה, באים זוג. חלקם באו יותר מחבר אחד. ובעצם, מסדנה של ארבעים, זו הייתה הסדנה השלושה שלי מעל מאה איש. וואו. אוקיי? כאילו מהמשבר הזה יצרת הזדמנות מאוד מאוד גדולה. ושוב, וזה לא משבר שעשיתי בטעות, או שלא התכוונתי אליו, או שהיה לי כיף להתקשר אליהם ולהגיד להם אני מצטער. לא, זה היה חרא. זה היה ממש חרא, זה היה קשה, זה היה כואב. אתה יודע, זה מעניין כי זה קצת מזכיר את החוק של ניוטון, שאנשים שוכחים אותו בזמנים כאלה. For every action, there is an equal and opposite reaction. על כל תנועה מסוימת, יש תנועה לכיוון ההפוך באותה עוצמה ובאותו גודל. אם למשל המרחק מתל אביב לירושלים זה 60 קילומטר, אז גם מרחק מירושלים לתל אביב הוא 60 קילומטר. זאת אומרת, אם חוויתי מצ'בר בעצימות של 300 כמש, אז יש פה 300 כמש של הזדמנות שאני יכול להשכיל לנצל אותה, וזה מה שעשית בעצם. אני חושב שאנשים ברמה חברתית קל להם לראות את זה. קל להם לראות שכמה שנים אחרי שטבעונות נהיה טרנד, נהיה טרנד של קרניבורי ולאכול רק בשר. שככל שנהיה יותר את הטרנד של הבריאות חזק, נהיה יותר חזק את הטרנד של לאכול מושחת, נכון? ומשומני וסוכרי וזה וזה. אז ברמה חברתית קל לנו להבין את זה. אבל ברמה האישית על עצמנו, בגלל שאנחנו כאובים מההמכה, אז אנחנו לפעמים מפספסים את זה. כן. אבל השאלה אם אתה רואה בזה יכולת כל מה שעשיתי עד עכשיו זה היה בשאיפה פנימית כזאת של דחפים ורצונות ושאיפות כדי להיות מאושר, כדי שיהיה לי טוב, שיהיה לי נעים. אבל הבנתי שכשאני בתוך החוויה הזאתי של החיבור הזה לעצמי, פשוט טוב לי כמו שזה. אז אני לא צריך שום דבר. ניתנה לי תמונה בראש של עצמי. יושב בים, קונה בסופר כאילו אורז וכאילו מלפפונים, ואני יכול להיות מאושר עם אורז ומלפפון. ואני לא צריך כלום. ומתוך המקום הזה עלתה לי השאלה, אוקיי, אז מה אני עושה עכשיו? הולך לים עם אורז ומלפפון? קופץ מהצוק? מה אני עושה? ומבחינתי, זה זרק אותי למקום של הילדות שלי, של כאילו משחקי מחשב, דברים כאלה, ואמרתי אוקיי. העולם פתוח בפניי, אני יכול לעשות מה שאני רוצה. לא משנה מה נבחר לעשות, אני יכול להיות מאושר. מה החוקים של המשחק? בוא נגדיר אותם. נתנו לי את הכוח להיות זה שקובע את החוקים של המשחק. אז מבחינתי, באותו יום אני החלטתי שהחוק של המשחק הוא לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים. אוקיי? וכשמישהו עוזב, כסף מופסד, פציעה קורית, פרידה כואבת, אז אוקיי, יש את השנייה הראשונה שזה כואב, ומתחברים לרגש ומאבדים אותו. ואז אני שואל את השאלה, אוקיי, אני יכול להמשיך להיות במסכנות של עצמי, אבל האם זה האסטרטגיה הכי טובה לייצר כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים, והתשובה המתבקשת היא שלא. ואז אני שואל, אוקיי, אז במצב של המציאות הנוכחית הקיימת, איך אני יכול לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים? ואני חושב שהתפיסה הזאת היא מה שמאפשרת את הזיהוי הזדמנויות. כי הרי הזדמנות זה דבר רלטיבי, מה זה הזדמנות? זה הזדמנות להרוויח כסף, הזדמנות להצליח. אני חושב שההזדמנויות שהמוח שלי מחפש זה הזדמנות לעזור לאנשים ולעשות כמה שיותר טוב. ואם דיברנו על העניין של זוגיות, אז מבחינתי הייתה פה גם שאלה. כי אם אני מתחתן ואני מביא ילדים, אני פוגע בחוק של המשחק. ברמה מסוימת. מה זאת אומרת? הרבה מהאנרגיה ומהפוקוס שלי עכשיו הולך לא ללאזור לכמה שיותר אנשים. זאת אומרת... תלוי איך אתה רואה את ה-ROI. שנייה, כן. ושם בתקופה הזאת אני הבנתי שאני צריך לשפר את חוקי המשחק. ולשנות את זה ממשחק ליניארי של כמה שיותר אנשים, טוני רובינס, למצב של להבין, אוקיי, אני רוצה או נמצא משמעות במשהו שהוא יותר נראה כמו פירמידה. אוקיי? יש את מי ששומע את הפודקאסט הזה. והוא לא מספיק התלהב ממני כדי לשמוע את הפודקאסט שלי. הוא לא מספיק התלהב ממני כדי ללכת ליוטיוב, כדי ללכת לעקוב או משהו כזה. הוא סיים את הפרק, עכשיו שומע את הפרק הבא של הפודקאסט שלך, שזה גם החלטה מצוינת. פנטסטי. כמות האנשים שהשפעתי עליהם ברמה הזאת זה עשרות אם לא מאות אלפי אנשים. כאילו פודקאסטים שהייתי בהם, אנשים שראו סרטון פעם אחת. אז זה הקצה התחתון של הפירמידה. זה לגעת קצת ולעזור כמה שאני יכול, לא לחסוך, אבל כמה כבר אני יכול לעשות, אבל הכי הרבה שאני יכול לכמה שיותר אנשים. ואז יש את האלה שנגיד שומעים כל פרק בפודקאסט, רואים את כל הקורסים שלי ביוטיוב, באים לסדנאות, באים לקורסים, באים לתהליכים ארוכים יותר איתי. מתחיל להיות כאילו כמו פירמידה כזאת, נכון? לאנשים האלה, אני לא יכול להעביר קורס למאתיים אלף איש, עדיין לא, אולי מתישהו כן, למאתיים אלף איש. אבל החמישים האלה, החמישים אנשים האלה שנמצאים עכשיו בקורס שאני מלווה, אני יכול לתת הרבה יותר. אז מעל זה זה הילדים שלי. יש לי שלושה כרגע, אז להם אני יכול לתת הרבה יותר מה שאני יכול לתת למישהו בקורס, או לעובד שלי, שאני יכול לתת לו יותר מה שאני נותן למישהו ש... והבחירה שלי מבחינת זוגיות, זה להחליט שהקודקוד של הפירמידה זה אשתי. שזה הבן אדם האחד שצריך להיות זה שמקבל ממני הכי הרבה ערך בעולם. וכשאני מרכיב את זה ככה, זה הדרך שבה אני מחפש את ההזדמנויות ביום יום. האם יש משהו שיכול לתת מלא ערך למעלה? או קצת ערך למטה? קצת, כאילו שוב, אני לא מזלזל בפודקאסט, כן? יש בהמון ערך בפודקאסט הזה. זה קצת ערך להרבה אנשים. קצת יחסית, זאת אומרת, אתה יודע... השאלה אם זה מתכזז באיזושהי... קודם כל זה מאוד מרגש לשמוע את זה. והדבר השני שעולה לי זה, כאילו, מה גרם לך לבנות את הפירמידה בצורה הזאת? זאת אומרת, איזה השפעות או איזה דברים ששמעת גרמו לך לחשוב על זה ככה? ודבר שלישי זה, אם אתה רואה פה איזשהו שווי של ערך מסוים. למשל, אני יכול למכור... בוא נאמר, בן אדם רוצה להגיע למצב של להרוויח מאה אלף שקל, אוקיי? הוא יכול למכור קורס אחד באלף שקל למאה אנשים, ולתת להם ערך ששווה את האלף שקל האלה, וכנראה שגם יותר מזה. או שיכול למכור שני קורסים בחמישים אלף שקל לשני אנשים. אז פה הוא עזר לשני אנשים, פה הוא עזר למאה אנשים. שאלה אם אתה רואה פה איזשהו שווה ערך... אני חושב שהדילמה הזאת היא דילמה מאוד מאוד משמעותית ומרכזית, שבתקופות שונות בחיים אני נמשך לצדדים אחרים של אותו דבר. ואני חושב שכל אחד יכול לשאול את עצמו איפה הוא נמצא על השכלה הזאת. כי אני חושב שהשכלה הזאת היא כאילו השכלה של גל, כן? אבל אני חושב שברמה כזאת או אחרת היא פוגשת את כולנו. אבל נגיד אם היה יושב פה בן אדם דתי, יכול להיות שהיה נותן את אותה תשובה שאתה נותן. כאילו נגיד שאתה יודע מבחינת היהדות, אז האישה היא כאילו היא הזה ובאמת הילדים והמשפחה ואחר כך כאילו כל השאר. זאת אומרת התפיסה נשמעת... אני לא מתיימר שהיהדות לא השפיעה עליי, גדלתי במדינת ישראל, יש לי משפחה דתית. כן, אבל כאילו מה מוביל אותך להגיד אוקיי אשתי היא... הקודקוד של הפירמידה. הקודקוד של הפירמידה, כי אתה יודע אני אגיד לך למה אני שואל את זה. אני הייתי שם הרבה מאוד זמן. אתה יודע. במקום הזה. בגלל זה עניינותי. הרבה מאוד זמן. אני יודע. ולפעמים הגעתי למקומות שכאילו הייתי צריך לוותר על דברים אחרים, על הביטוי שלי לעולם שכאילו שאם אני איזשהו כלי שאלוהים משתמש בו בשביל להשפיע בצורה טובה על אנשים, ואני כרגע חושב שאני צריך עכשיו רק לתת לאשתי וזה בעל חשבון דברים אחרים. כי קיבלתי כזה כל מיני אשרעות ומנרות ואתה יודע שיעורים כזה הרבי גל כהן והרבי זמיר כהן ואתה יודע פנגר וכל הרבנים וכל הזה והאישה והאישה והאישה וכל הדברים האלה שמפמפמים בכל הסדנאות. אז אני לא שמעתי את המסרים האלה. כן כן כן אבל אני שמעתי אותם והלכתי כאילו עם הדבר הזה והיום אני במקום אחר. זאת אומרת היום אני אומר לעצמי האישה שלי זה העיסוק שלי זה מה שאני עושה. האישה הבאה שתהיה לי תצטרך להבין את זה ולקבל את זה שהיא תהיה מספר שתיים והיא תמיד תהיה מספר שתיים. אני לא יכול לשקר לה ולהגיד לה שהיא הדבר הכי חשוב בחיים שלי כי היא לא והיא לא יכולה להיות. היא תהיה סופר חשובה בשבילי אבל היא לא יכולה להיות חשובה לי יותר מה שאני חשוב לעצמי והמימוש שלי בעולם זה למה באתי לפה זה למה אני נמצא פה. קודם כל אני אגיד אני לא מתנגד עקרונית למה שאתה אומר. לא לא אתה לא צריך גם להסכים איתי. אני מדבר איתך מתוך איזושהי אבולוציה של דברים שהם רלוונטיים לאייל. בעוד שאנשים שומעים את זה זה לא רלוונטי להם. אני מאוד מאוד מבין אותך וזה קטע כאילו אתה אומר חשבתי כמוך במרכאות היום אני חושב אחרת. וחלק מהאנשים יגידו מה זאת אומרת ברור שטוני רובינס? חלק מהאנשים יגידו מה זאת אומרת ברור שביאונסה? אבל אפשר לקחת את זה עוד יותר לקצה, נכון? אני יכול לשאול, לא ביאונסה, קריסטיאנו רונלדו. בסדר? קריסטיאנו רונלדו זה השפעה עוד יותר... כאילו אין אפילו מילים שם, זה רק איך הוא משחק כדורגל, נכון? אבל להרבה, עוד הרבה יותר אנשים. מהצד השני מטוני רובינס אני יכול לקחת את זה לעובד סוציאלי. כן. שעוזר לאנשים מסוימים יותר ממה שטוני רובינס נהיה פעם יעזור למישהו. כי הוא תופר לו, כעובד הסוציאלי עכשיו, מתקשר לבית ספר של הילד ודואג שהילד יקבל את הדבר הזה שהילד צריך כדי לשרוד, והוא מתקשר לרווחה והוא מתקשר לשם והוא אקטיבי ברמה שום מאמן או מנטור או יועץ בחיים לא יהיה בתוך החיים של הבן אדם ויש לו כלים מול הממסד שהם אחרים לגמרי, אבל הוא בין עם פחות אנשים. אז מי יותר עושה טוב בעולם, העובד הסוציאלי או קריסטיאנו רונלדו? הטוני רובינס או ביונסה? ויש פה סקאלה שלמה, כן? ואני חושב שכל אחד מאיתנו יכול למצוא את זה במקום אחר ואני חושב, תן לי שנייה להחזיק את הקייס שלי נגדך, שהרבה פעמים כשאנחנו הולכים למספרים הגדולים קל לנו לראות איך זה מימוש עצמי כי באיזשהו אופן, גם אם אנחנו שונים להודות בזה יש איזשהו אלמנט של אי הענשה כשאתה עוזר להרבה אנשים. כשאתה עכשיו יושב איתי או עם כל בן אדם, אתה תעשה סדנה של אלפיים איש בעוד שבועיים, לא יודע, וואטאבר כל בן אדם שמקהל, אני מאמין כי מהיכרות שלי איתך שיבוא לדבר איתך, אתה תראה אותו במלוא העומק כבן אדם שלם אבל אני לא אאמין לך לשנייה אם אתה תגיד לי שאתה עומד מול אלפיים איש זה לא קצת מרגיש לך, כמו שאמרת, קהל, אורגניזם מי במרכז? קצת אני. אני לא אומר את זה במובן, במקום של אגו אפילו במקום של פשוט איך זה נתפס. יש אורגניזם גדול כזה, יש גם כמה אנשים בקהל שלא יהיו מרוצים, אני בסדר עם זה נכון? אני שם את זה, אני אומר את האמת שלי בעוד שככל שאנחנו הולכים על הסקאלה יותר הצידה, על המספרים הקטנים הדינמיקה הבין אישית היא יותר מורכבת ושם יש אתגרים מסוג אחר לגמרי ועבורי למשל אני יכול להגיד, אוקיי, מי אמר שלעשות פודקאסט או לעמוד על במה מול 12 אלף איש זה יותר ביטוי עצמי מאשר לשבת על המיטה מתוסכל תוך כדי ריבים אשתי שהיא דורשת ממני משהו שלפחות במילים שלה היא דורשת ממני משהו כי אנחנו יודעים שיש לזה ישמות שבעיניי הוא לא הגיוני בשום צורה הוא מייצר לי רמת תסכולה עמוקה ועכשיו אני צריך להבין מה עושים עם הדבר הזה? מי אמר שלהבין איך יוצאים מהדבר הזה זה פחות ביטוי עצמי מזה? מי אמר שמה שנותן לאשתי בבית זה פחות ביטוי של מי שאני מהיכולת שלי לעמוד על הבמה? שוב, אני לא שופט כמובן כל אחד בבחירות שלו והכל אני רק אומר את זה במובן של כל אחד צריך לדעת לדעתי איפה הוא רוצה להיות על הסקאלה הזאתי? איפה הוא רוצה להיות על הסקאלה הזאתי כרגע? האם חשוב לי להגיע לכמה שיותר אנשים? האם חשוב לי להגיע למעט אנשים אבל לתת להם שינוי משמעותי בחיים? יש אנשים שמלווים בני נוער שהולכים איתם תהליכים ארוכים אתה מכיר את האנשים האלה? שנכנסים להם לחיים, לחיי חברה וזה הם לא יגיעו לעשרות אלפי אנשים הם יגיעו לעשרים חבר'ה, ארבעים אבל הם יעשו משהו, אני חושב שרוב המאזים שם וגם אתה תסכים איתי שהוא משמעותי לא פחות, אני לא יודע אם יותר או איך למדוד את זה אבל משמעותי כן יצא רוחניקי קצת? לא, לא, אני מקם שנייה את האנשים על ציר התוכן אנחנו מדברים למעשה על ערך אנחנו מדברים על ערך זה הנושא של השיחה שלנו כרגע ואיפה אני יכול לייצר יותר ערך? באיזה פוזיציה שאני נמצא בה בחיים שלי? באיזה תפקיד שאני נמצא בו? אני יכול לייצר יותר ערך לעולם ומה סוג הערך שמרגש אותי ושאני רוצה לתת? כן, כן ויש פה המון המון הסתעפויות מלא, נכון? קודם כל, עצם זה שאתה חי מתוך זווית פרספקטיבה כזאת על החיים זה מאוד לא מובן מאליו זאת אומרת, אתה לא שואל את עצמך אוקיי איפה אני יכול לקבל יותר? אתה שואל את עצמך איפה אני יכול לתת יותר? אייל, קורונה בתקופת הקורונה יש לי שלושת אלפים תלמידים חיים במכללה. חיים זה אומר שעדיין צריכים לקבל שיעורים. באותה תקופה עשינו קורס שנקרא פרקטיקות NLP שרץ בכל הארץ בשלושים ערים שונות כשתבין כמות הבירוקרטיה שפתאום נופלת עלינו סוגרים לנו את כל הכיתות עכשיו אני צריך לתפעל את זה אשתי ילדה לפני שבוע שבוע לפני הסגר הראשון אשתי יולדת ואני מסתכל ואני רואה שתי דברים מול העיניים שלי העסק שלי קורס לי מול העיניים מצד אחד והבית שלי קורס לי מול העיניים בצד השני ואני צריך לקבל החלטה ואני שואל את עצמי אני מנסה להחזיק את שתיהם כמובן שתיהם חשובים לי מה באמת במקום הראשון ומה באמת במקום השני ואני אומר לעצמי שוב ויכול להיות שזו טעות ויכול להיות שמישהו אחר יחליט אחרת ואני לא זה אבל גל בדי.אן.איי של גל אומר ההזדמנות להחזיק את הבית יותר גדולה מההזדמנות להחזיק את העסק כי אני אומר העסק גם אם יפול יקרוס ישבר יתפוצץ ווטאבר קצת מתקשר לפודקאסט שעשית עם צביקה המיומנויות, היכולות עדיין אצלי אני אבנה משהו גדול יותר טוב יותר חזק יותר אחר כך אם צריך אבל זה דבר שאתה ערך שלא עליו אני לא מוכן לוותר אז אני נמצא בבית חודשים מחזיק את הבית ועובד מה שאני יכול מדהים והפסדנו שתי מיליון שקל בקורונה וזה לא שהיה לי שתי מיליון שקל כמו צ'יפס זה היה הפסד כלכלי כואב מאוד מאוד אבל שוב האם היו רגעים שבהם היה לי ספקות האם קיבלתי את ההחלטה נכונה? בוודאי אבל בהסתכלות לאחור אני יודע שזו הייתה ההחלטה נכונה כי הקשר שיש לי עם הבן השני שלי אם עכשיו היו אומרים לי תראה את הקשר איתו וכך שתי מיליון שקל אני אומר לכם תקפצו מהגג והדינמיקה שיש לי עם אשתי בבית מול הילדים זו הדינמיקה שהגידו לי תיקח שתי מיליון שקל ולא אל תחריב את זה תוריד את זה בשלושים אחוז ואני אומרת שחרר אותי מהשתי מיליון שקל האלה אז עבורי ההחלטה הייתה ברורה ושוב היום חזרנו ואנחנו צומחים ואנחנו בגדילה וזה זאת אומרת שגם ההנחת היסוד שלי הצדיקה את עצמי זאת אומרת סולם הערכים שלך ברור לך ברור לך מה בספר שהבאתי לך מתנה אולי זה היה זה באמצע פחות או יותר יש את הסיפור על סבתא שלי סבתא שלי מאלה היא עיראקית של פעם ונתתי אותה כדוגמה למנהיגה מספר אחת שפגשתי בחיים שלי ופגשתי מנהיגים עם חליפות יפות כן מה שנקרא עסקים גדולים מה שאתה לא רוצה וזה והמנהיגות שלה הייתה פשוטה היא הייתה אומרת היה לה משפט בדאלק זה אח שלך בדאלק זה אמא שלך בדאלק זה משפחה שלך כאילו לא משנה מה קרה לפני שהם היו רבים ומפוצצים את המשפחה היו באים לסבתא להתייעץ והייתה אומרת להם אבל בדאלק זה אח שלך בדאלק זה אמא שלך ככה והדבר הזה היה ממוסס את כל הג'וס ומבחינתי אני הסתכלתי על זה ואני אמרתי I like it הערך הזה של המשפחה זאת אומרת אז אתה מרגיש זה מה שמחבר אותך לשורשים שלך? אני מרגיש שזה מחבר אותי למשפחה שאני יוצר עכשיו יותר מהכל אבל גם מרגיש זה משהו שאתה מביא איתך מהשורשים בעצם אתה מביא איתך מאיפה שבאת אני מסתכל על זה ואני אומר את הדבר הבא בסוף אני לא בן אדם אופטימי כמו ששמת לב יש פה איזה מיקס כזה אני אישית יודע שאני יכול מה זה יכול? זה גם במציאות קורה להתאהב באישה חדשה ככה גם כשהכרתי איתי שתי זה היה לי ברור אני רואה את היופי באנשים ובנשים בקלות אני יכול להתאהב ככה לפ לפסיק את מה שיצרנו. כן. לדרוש להרוג את הדבר שחי. כן. שוב, אני לא, כמובן, אני לא אומר שאין שום מחיר ואין שום עולם ואין שום מקום ואין שום, אני לא נכנס לזה למקום קיצוני כזה. זה דבר שהוא בעל ערך גבוה מאוד עבור. עבורי. כן. כרגע. כן, כן. תראה, נגיד, הקשר שלי עם הילדים שלי חד משמעית, הוא בעל ערך עצום עבורי. אני מקווה שהשיחה הזאת לא פוגשת אותך כאילו באיזה מקום ש... זה אותי פוגש במקום סבבה לגמרי, כאילו, כי שאלת אפילו לא נכון, אני ממש רואה את מה שאתה אומר. אני ממש רואה את המקום הזה של, זה המשימה שלי בחיים, זה המטרה שלי, זה הייעוד שלי, זה השליחות שלי. תראה, היא באה אליי לחיים בגלל שהייתי ממוקד במשימה שלי. וכשהפכתי להיות ממוקד בה, אז היא רצתה ללכת. אתה מבין? זאת אומרת, כי להיות ממוקד בה זה לא מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה. וכל ה... כאילו, סליחה שאני אומר את זה היום, אבל מבחינתי זה הבולשיט התורני הזה של שיעורי תורה בשקל וחצי, שמסבירים כל מיני דברים שאנשים לא מבינים אותם בכלל. כמו נגיד, אנשים יכולים... כאילו, אתה יכול לשמוע איזה רב גדול כזה עם מלא עוקבים, כן, כבר היום רב גדול זה נהיה רב עם מלא עוקבים, שיכול להגיד לך שכסף זה דבר רע, ואז אתה חושב שאתה צריך להיות עני, מרוד, או שהוא אומר לך שגאווה זה דבר רע, ואז אתה כאילו חושב שאתה צריך כל הזמן להקטין את עצמך, וכאילו, והאישה זה צריך להיות הפוקוס המרכזי שלך בחיים, שוב, אני מדבר על המקום שאני מגיע ממנו, ואז אתה הופך את זה לפוקוס המרכזי שלך, ואתה מזניח את השליחות שלך, את החלום שלך, את המשימת חיים שלך, את מה שאתה אמור לעשות, את המתנה שאלוהים הביא אותך לפה לעשות בעולם, ואותי זה מבאס. יכול להיות שכשאני שומע את עצמי מדבר, אני כאילו שומע איזושהי אכזבה מכל עולם היהדות שהונגש לי בצורה שטחית ורדודה. תראה, אני חושב גם שבסופו של דבר... זה לא שהיהדות היא שטחית ורדודה, לכל מי שיש כאלה שאוהבים לפרש דברים בצורה, אתה יודע, בצורה שמה הוא אמר עכשיו, לא, זה לא מה שאמרתי, זה הונגש בצורה. לא אמרתי שהיהדות היא שטחית או רדודה בשום צורה, אמרתי שהיא לפעמים מוגשת בצורה שאנשים מפרשים אותה, לא נכון, היא לא מוסברת בצורה נכונה, ואז אנשים לוקחים איזשהם אמיתות מסוימות, כביכול אמיתות, אני רק אקיב את עצמם. שבסוף השיחוק והמצב ב-95% מהזמן, לדעתי צריך להיות, שהדברים האלה מחזקים אחד את השני. זאת אומרת שכשאני עכשיו יושב בבית, ואני נותן מהאנרגיה שלי כרגע לבית או לאשתי, אז הדבר הזה הופך אותי למרצה יותר טוב עבור אנשים, כי אני יודע להתחבר למה שקורה להם בבית. הסיפורים שלי על מה שקורה בסלון שלי ושל אשתי. זה לא רק זה, אני אגיד לך יותר מזה, זה שאתה יושב עם אשתך על המיטה בבית, ועכשיו היא... אני מתוסכל. ואתה מתוסכל כי היא דורשת ממך משהו, ואתה עכשיו לא יודע איך אתה פותר את זה, שם אתה בונה את הכלים לשבת אחר כך עם שחר כהן, שאומר לך אני רוצה ללכת, ואז אתה יודע להציע לו איזשהו... או איך אתה פותר... ומעבר לזה המון פעמים שם ייפלו לי התובנות להגדיל את העסק וכן הלאה, כמו שאתה אומר, וגם הפוך. לא רק התובנות, גם חלק מהיכולות מתפתחות במקום הזה. נכון, ואני אגיד, וזה קורה גם הפוך. הרבה פעמים אנשים אומרים, וזה קצת מתחמם על זה, אני מרגיש שבבית התשוקה יורדת, שבבית האנרגיה יורדת, שבבית יש בעיות. ואז עוד פעם אנשים אומרים, אוקיי, אם יש בעיה אז אני צריך לפתור את הבעיה, אז בוא נקבע לשיחות לדבר על הבעיה. והרבה פעמים זה רק מעשים את הבעיה, עד לרמה שכבר הבעיה נהיית כל כך גדולה שאין מה לעשות. ולפעמים הדרך הכי טובה לפתור את הבעיה או לקדם את הבעיה בבית, זה להשקיע בעבודה. אני מרגיש שבקורונה ספציפית בשבילי זה לא היה המצב, אבל הרבה פעמים ללכת ולהגיד, יאללה, אני עכשיו שובר שיח חדש בעבודה, זה מה שישנה את האנרגיה בבית גם. ולכל הכיוונים. אבל העניין הוא שאני לא מסתכל על עבודה כמו עבודה. כאילו בשבילי, אוקיי? נגיד שאלת אותי מקודם על המקום שהוא כזה מעוצב, והסברתי לך שאני בחרתי פה כל צבע, כל מרקם של חומר, כל גודל, תכננתי את זה אדריכלית ברמת החדרים והמידות של החדר על הסנטימטר, כאילו כל גודל, של כל חדר. ושאלת אותי למה בעצם, למה זה היה חשוב לי לעשות את זה בצורה הזו ולהיות כל כך מעורב. כי, אתה יודע, אני שומע עכשיו כל מיני דברים של אופרה ווינפרי, והיא מורה רוחנית מטורפת, היא יודעת לנסח דברים בצורה מדהימה. היא אמרה באחד מההרצאות שלה ששמעתי, או ההקלטות, מה שזה לא יהיה, שכל בן אדם שואף לבטא את עצמו בעולם בצורה המלאה ביותר שיכולה להיות. השאיפה של כל בן אדם היא, אנחנו יצורים רוחניים שנמצאים בתוך חוויה של גוף כרגע, ואנחנו שואפים לבטא את עצמנו בצורה המלאה ביותר, הרחבה ביותר, העשירה ביותר בעולם. למישהו זה יכול להיות, או למישהי שהחשוב לו זה מערכות יחסים, אז זה לדעת איך אני מבטא את עצמי באמת כמו שאני בתוך המערכות יחסים, איך אני מבטא את עצמי בתוך, איך אני מבטא את הרצונות שלי לגוף שיהיה לי, ובאמת לייצר את הגוף הזה, איך אני מבטא את עצמי, ואצלי זה לא עניין של עסק, כסף, עבודה, זה עניין של ביטוי עצמי. זאת אומרת, אני חייב לבטא את עצמי בכל מה שאני עושה. אין אייל שיושב ומדבר איתך עכשיו, ואייל אחר כך שידבר איתך אחר כך, וזה אייל אחר לגמרי. זה כאילו, זה אייל. כאילו, זה אייל. וזה מה שנותן לי את החיות שלי בעולם. זאת אומרת, הרצון הזה לבטא את עצמי, ואני מאמין גם ש... וזה מתנה מאוד גדולה לעולם, אני חושב, מה שאתה עושה. כאילו, לא רק אתה, כל הקונספט הזה של ביטוי עצמי הוא, כמו שהסברנו מקודם, זה מתנה מאוד גדולה לעולם. מה זה העצמי הזה? העצמי זה האלוהים שחי בתוכנו. אני מאמין בזה. ואלוהים רוצה להתבטא דרכנו לעולם. אנחנו חייבים לתת לזה איזשהו מקום. נגיד, דיברנו לפני זה שאתה רוצה לצאת לעולם, תרתי משמע. יכול להיות שאני גם חושב על זה, אני זה עוד לא ברמה של בטודוליסט שלי, אבל התחלת לדבר על זה ש... כי ראיתי שפתחת איזשהו אינסטגרם באנגלית, והתחלת להעלות כל מיני סרטונים באנגלית. זה היה ב-2019. כן. נכון. ואז באה קורונה והיית צריך לקבל החלטות. אבל אמרתי, אני נותן לזה שנה. והיו לי הרבה תובנות מזה. בוא נגיד, סיימתי את השנה הזאת עם תחת בעות. ומאיזה מקום אתה רוצה לצאת לעולם? ולהפיץ מה שאתה עושה לעולם? אז אמרתי, גל של היום, אני יודע, בוא נגיד, זה עלול לשמע כאילו אני מקטין את עצמי, אבל אני לא חושב שזה נכון. גל של היום פחות מתעניין להעביר החוצה את הפילוסופיה האישית שלו, ואת איך אני חושב ואיך אני מסתכל על הדברים. יש לי את המקום לבטא את זה, אני מבטא את זה עכשיו פה איתך בפודקאסט, וזה כיף לי וכן הלאה, בקורסים או וואטאבר. אבל הדבר הגדול שאני חושב זה באמת, אני מאמין שהרבה מהבעיות והצרות והאתגרים שיש בעולם, הם פטירים בעזרת רעיונות שכבר יש לאנשים בראש. ובגלל ששכנעו אותנו שנים שאנחנו צריכים ללמוד מספרים וכל הדברים האלה, והדברים שיש לנו בראש זה רעיונות וזה שטויות ואין מה לעשות עם זה, או שאנחנו פחדים מביקורת או שאנחנו מתביישים בכל מה שדיב אבל בפועל אתה עזרת לכמות מטורפת של אנשים. נכון. אז עבורי אם אני רוצה להגיע לעזור למיליארד אנשים, בא לי גם, וואי אני עכשיו קולט כמה חרדי אני. כאילו, אחד החסמים, אני אגיד את זה בצורה אחרת אולי טיפה. אני קלטתי בחיים שלי שאחד החסמים הכי גדולים שלי מלהגיע להשפעה מאוד גדולה, זה החוסר רצון האמיתי שלי להיות מפורסם. אוקיי? אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה להיות בן אדם מוכר, אני לא רוצה להיות בן אדם מפורסם, זה לא מעניין אותי. כן, יש פה משהו דומה אבל כן. ומבחינתי מצאתי הק. אני יכול לעזור לכולם בלי שאף אחד ידע שאני. אוקיי. אוקיי? אז מבחינתי. דרך תוצאות כמו שעשית? לא, דרך זה שאני אעזור, שוב אתה עשית את הדרך הזאת, נכון? אתה יודע מה הדרך לעבור מזה שיש לך רעיונות טובים בראש ולמדת אותם וחקרת ובדקת ועזרת, לפרוץ את הדרך לעולם ולהוציא את זה. זה דרך, זה קשה מאוד. אוקיי? יש מלא אנשים, היום אומרים זה עידן המנטורים כל אחד מנטור, חארטה. אולי 0.1 אחוז מהאנשים שרוצים להיות מנטורים יוצאים להיות מנטורים. בסדר, חלקם עדיין לא טובים, לא משנה, אבל חלקם מעולים. אבל עדיין רוב מי שחולם להיות מנטור לא עושה את הצעד. למה? כי זה קשה. זה קשה רגשית וזה קשה נפשית וזה קשה מבחינת יכולות וזה קשה לפעמים כלכלית ולפעמים טכנית ויש מיליון קשיים. ובראש שלי אם אני מצליח להפוך את העולם שלנו לעולם של כולם מנטורים בו. כמה שיותר. כמה שיותר אנשים שיתנו כל אחד את הדבר שהוא באמת יודע לתת. אתה אומר כאילו מה שמעניין אותך זה העבוד של ההשפעה. נכון. כן. נכון. כן. לייצר השפעה ענקית בלי הצורך לקחת עליה קרדיט. כן. בלי הצורך שיגידו אה בזכות גל. אני לא אוהב את זה. כן. כן. אבל אתה מרגיש שזה מפריע ליכולת שלך לתת לכמות גדולה של אנשים? שזה חסם? תראה אני הייתי עושה שדנאות באותה תקופה שקראתי לפני עשר שנים והייתי עושה שדנאות של 200 איש פעמיים בחודש. פעמיים בחודש 200 איש בית סולימריקה. באיזשהו שלב הלכתי באזריאלי לפני שמונה שנים, תשע שנים, לא יודע משהו כזה. פתאום שמעו לי אההה שלום גל וזה. כאילו זה היה לי משהו שאמרתי רגע לשם אני הולך. אני הולך למצב שאני הולך באזריאלי לקנות ריבר וזה מגיע אליי. ובהתחלה היה לי ממש התנגדות לזה, היום אין לי התנגדות לזה, זה לא כבר מפריע לי כי כבר עבדתי על זה באיזושהי מידה. אבל זה עדיין פשוט פחות החיים שאני רוצה. אני אוהב ללכת בקור עם גופיה, לקחת את התינוק שלי על המנשא. כן, כן, מעניין. ואיפה עשית את הסוויץ שלך לגבי כסף? אם זה משהו שכאילו אתה אומר הגעת הבית. קודם כל walk in progress. הגעת הבית שישבתם באוגוסט ולא היה מזגן ולא היה אור וחשמל ואמא שככה גידלה אתכם לבד וכל הזמן איזה שהם מאבקים עם כסף. זאת אומרת מן הסתם נוצרה לך איזושהי תודעה של חוסר וכסף זה לחץ וכסף זה סטרס וכסף זה הרבה דברים לא חיוביים. נכון. ואיזה עבודה עשית מול ואיך עשית את העבודה הזאת מול כסף שעזרה לך לייצר יותר ממנו או לגרום לו לרצות יותר? אז קודם כל אני אגיד, אני אהיה כלב פתוח ואני אגיד שזה לגמרי walk in progress כרגע מבחינתי. אני חושב שביחס לכמות ההשפעה שהצלחתי לייצר, ביחס לגודל העסקי שהצלחתי לייצר, ביחס לכמות הכסף שעברה בחשבון הבנק שלי, הערכה שלי זה שהייתי צריך להיות יותר עשיר. ואני חושב שאחת הסיבות שזה באמת תודה, אני ממש רואה איך זה קשור לזה. אז כן עשיתי עבודה מן הסתם מהמצב שלי לא מה שהיה לפני עשר שנים או חמש עשרה שנה או עשרים שנה, אבל זה קודם כל נפתח ויגיד אני לא רואה את אופס עצמי מומחה בזה, זה לגמרי walk in progress, אני גם משתף בזה. זאת אומרת עשיתי עכשיו שתי פרקים בפודקאסט על עקרונות פסיכולוגיים לתודעת שפע, עשיתי שלוש עשרה עקרונות בכל פרק, מאוד יפה הזמנות, אז מבחינתי אני משתף את זה למרות שאני לא עדיין אמורל לזה, אני משתף את זה כי אני חי את זה, תוך כדי שמשתף אני אומר הנה את זה אני צריך לשפר את זה, אבל הדברים המרכזיים הגדולים שכן עשיתי ועבדו לי זה שתי דברים. אחד זה בכללי פשוט עבודה על אמונות עומק, אוקיי? אני יודע שבעבודה שלך אתה מדבר על הדברים האלה, האמונות שקשורות בילדות שלנו, האמונות שקשורות בחוויות מהעבר שלנו, הטראומות האישיות שלנו, עשית את זה בסדנאות עם אנשים שעזרו לך? כמעט רק בסדנאות, הרבה מאוד בסדנאות, מעט באחד על אחד, אבל אני בעיקר אוהב לעבוד בסדנאות, מהסיבה שספרים או? אני חושב שספר לא יכול לעשות את העבודה הזאת, או קשה לו מאוד לעשות את העבודה הזאת, זה צריך להיות משהו בלייב שפוגש אותך ושמישהו עוזר לך לעשות את הסוויץ' באותו רגע מול האמונה. מה האמונה המשמעותית שזיתה, שנתן לך לחרש? השתיים הכי משמעותיות היה שאני חלש ושאני רע. אה, אני חלש גניב. איך זה השליחה על כסף? איך זה קשור לכסף? שאם אני מבקש כסף אז אני חלש, אם אני תלוי בכסף אז אני חלש, אז אני צריך כל הזמן להראות שאני לא צריך כסף, וקחו את הכסף, אני לא צריך, אני חזק ולא צריך כסף. כאילו כזה. והנירה זה, אם אני מבקש כסף לעצמי, אם אני דואג לקבל כסף לעצמי, אם אני דואג לעצמי, אם אני שומר על עצמי, אז אני רע. אני צריך כל הזמן לדאוג שלכולם מרוויחו כסף. יש לי סיפור שוב זה זה, שכשהקמתי את החברה, את מחירי התוצאות בהתחלה, הקמתי את זה מחזור ראשון, אני העברתי את הכל, אבל לדעתי שאני לא רוצה להיות מורה ל-NLP. אז העברתי את כל הקורסים לבד, אז זה אחוז רווחיות חולני. כמות הכסף שישבה שם בבנק הייתה מטורפת. פתחנו את מחזור 2, הבאתי רק מרצים אחרים, כמות צביעות רצון הייתה נמוכה בטירוף, עשיתי טעות בגיוס למרצים. הרבה מהכסף הזה החזרתי החוצה, בסוף יצא שבתקופה הזאת סיימתי שכל הכסף שהרווחתי מהמחזור הראשון הפסדתי במחזור השני והשלישי, אחר כך הייתי צריך ללא את זה מחדש. אתה זוקף את זה לאמונות האלה? לא, לא, טעות עוד עסקיות. תחילת הדרך, אני בן 24, אני מנהל מאות אלפים. אבל אז קרה משהו. הסתכלתי בתלושי שכר, וכמעט כל העובדים שלי מרוויחים יותר ממני. וזה משהו שכן קשור לזה. זאת אומרת במשך שנים, אני חושב שנים, הייתי העובד שמרוויח את השכר הממוצע בערך בחברה, בתור מנכל. בתור מנכל ובעלים, בתור בן אדם שמביא את כל הכסף. עכשיו אני לא מדבר איתך על חברה שעושה 70 אלף או 100 אלף בחודש, ואז אתה אומר טוב, ב-100 אלף לחודש, מה לעשות? יש לך עובד שעושה 20, אתה לא יכול למשוך 20, בסדר, הגיוני. לא, חברה שעושה 700 אלף שקל ומיליון שקל ומיליון 200 שקל ומיליון 400 בחודש, ועדיין בסוף המיליון 400 הזה יש תלוש שכר, וגם מקבל סבבה, לא חי, לא אומלה, לא מסכן. אבל מרוויח באמצע התלוש. וזה נטו עניין של בחירה. זה נטו עניין של החלטה, של להגיד אוקיי, אני רוצה לשמור לעצמי יותר, אז אני משקיע טיפה פחות בפיתוחים עתידיים, אז אני שומר טיפה יותר כסף במקומות אחרים. אבל תמיד הייתה לי הרגשה שאם לי יהיה כסף, כאילו, אני דואג רק לעצמי ולא, ואני צריך לדאוג ללקוחות ואני צריך לדאוג לעובדים ואני צריך לדאוג לכולם, לכולם, לכולם ואני כאילו יבוא וכאילו שם להם את זה בפרצוף, ואני לא עובד בהרגישה שלי, אני לא עובד כשאני חי את החלום, אני מרצה ואני עושה את הדברים שאני אוהב וכיף לי. אז שם גם היה לי איזשהו קינה של... זה כאילו השירות שלי לוקחת ערך מהעולם? לא יודע. זה פשוט מוציאה לאנשים את העיניים או משהו כזה. כאילו, כי זה הפוך מנגיד זה שאני אשיר ויראו אותי במכונית כזאת, הם יכולים לקבל מזה המון השראה לרצות להיות כאלה, ולרצות גם להוציא מעצמם יותר ולהגיד, יואו, אם הבחור הזה בגיל כזה והגיע מאיפה שאנחנו הגענו, הגיע לשם כנראה שזה אפשרי, אז אולי גם אני יכול. כן, ראית את זה? היום התפיסה שלי השתנתה ליאמור. היום, אני יכול להגיד שזה היה מה שלבים. השלב הראשון היה, כסף זה דבר רע, אני לא ראוי לכסף. כי אני רע, כי אני חלש, ואותו. אחר כך זה היה, כסף זה דבר סבבה, זה כלי, זה אמצעי. אני ראוי לקצת כסף. אחר כך הגיע, לא, כסף זה דבר מדהים, זה כלי מדהים שאפשר לעשות אותו מלא דברים. אני ראוי להרבה כסף. והפריצה דרך, שזה כבר, אני חושב, מעל רוב התפיסה של רוב האנשים. והיום התפיסה שאני ממש בחודשים האחרונים גדל לתוכה, תתכונן יאללה. אני על זה. העולם הוא מקום טוב. ולכן העולם ראוי לזה שאני אהיה עשיר. כי אני יודע שכשאני עשיר, כשכל המשאבים האלה, הכסף והשפע מגיע אליי, אני עושה טוב לעולם. אתה טוב, ובגלל שאני טוב, מגיע לעולם גל עשיר. גל עשיר יכול לתת לעולם יותר. גל עשיר זה דבר שהוא טוב לעולם, והעולם ראוי לזה. מגיע לעולם שיהיה גל עשיר בו. וזה הרמה התפיסתית שאני גדל לתוכה בחודשים האחרונים, ואני קולט איך הדבר הזה ממש השפיע עליי. אני מחזק אותה בזה שאחד, אני, קודם כל בצורה שבה אני חי את היום. יש לך מקורות של ידע או דמויות מסוימות שמנחיחות לך את התפיסה הזאת? או שזה פשוט מין איזה דיאלוג שלך עם עצמך ועם החיים? אני אצטרך לחזור עליך על זה בפעם אחרת, אני לא יודע, אין לי תשובה. זה פשוט משהו שפשוט, כנראה ששמעתי את זה איפשהו, כנראה שלא אמצאתי את זה. אז אני פשוט שומע המון, אני קורא המון ספרים ואני שומע המון זה, זה לא בטוח. אתה אומר כאילו, אני רוצה לגדול למקום של השירות, ששם אני זה בכלל לא העניין. אף פעם לא היה העניין, אני חושב. שוב, תזכור, לקפוץ מהצוק, אורז, מלפפון, התמונה הזאת היא איתי. בגלל זה היה לי קל להיות באמצע של התלוש שכר של החברה. לא הרגשתי שרה לי, לא צריך כלום כדי להיות מאושר. מה אכפת לי? הם צריכים יותר שטחים, הם צריכים כסף, שיקחו כסף, מה אכפת לי? אתה יודע, נגיד בשיעורי רבנות באינטרנט על כל הענבה וכל ה... כן, אני תוסכל שיעורי רבנים כזה של רבני להגדיל בשקל תשעים. אבל בכל השיעורים האלה מדברים איתך כל הזמן על להיות ענב ולהיות צנוע וכמה הגאווה היא דבר רע. וזה בולשיט. כי גאווה היא ממש לא דבר רע. היא רעה כשהיא לא מאוזנת, כמו הענבה שהיא לא מאוזנת. כמו כל רגש וכל דבר שלא מאוזן. מישהו ענב מדי, הוא בכלל לא מאמין שיכול לתת לך משהו לעולם. בשביל להאמין שאתה יכול לתת משהו לעולם, אתה צריך להיות... הכוח הדוחף והביטוי מגיע מתוך מקום של גאווה, ויחד עם זאת לדעת בו זמנית שאתה לא העניין. ואתה לא המסר. ויש לך איזה משהו מאוד מאוזן בין שתי הקצוות האלה. כי אתה יודע שאתה חכם. אתה יודע שיש לך מה לתת. אתה יודע שאתה יודע לעשות דברים ברמה שהיא לא רע. לא, זה הסתכלתי על הסטארטאפ שעכשיו אני בונה, לקראת גיוס של כסף משקיעים למשלם הטבע. וזיהיתי שיש מישהו בתוך ספייס הזה, שזה חברה ששווה היום שתי מיליארד דולר. ולשנייה אחת היה לי את המחשבה של וואו, כאילו הם כבר עושים את זה, הם כבר ענקיים. ואז שם אמרתי, אני יכול להתחרות בהם. כאילו, יש מצעד מאוד שחצן, שמאוד מאמין בעצמו פשוט, אני לא יודע אם זה שחצנות. שמאוד מאמין בעצמו. אמונת שלי היא חלק מ... אבל זה לא קשור. נכון? בשביל שבן אדם יאמין בעצמו, הוא צריך להתחכך עם המרחב של השחצנות והגאווה. נכון. אין מה לעשות, זה נוגע במקומות האלה. אני מסכים. זה לא אומר שזה כל משתנה, אבל... אני מסכים איתך. אני חושב ש... איזנת את זה דרך החיים, או דרך שככה היית, או מהמוסר העבודה שראית את אמא שלך, איך היא עובדת? לא יודע לענות לך על זה. זה לא משהו ש... אף פעם לא חשבתי על זה יותר מדי. לא חשבת, זה משהו שכאילו אתה ככה, זה בילדין כזה. כן, אני פשוט יודע שמצד אחד אני מאוד מאוד מאמין בעצמי. אני חושב שזה ממש גם ברמה מוסדית שגדלתי עליו. כאילו, בתור ילד תמיד היו אומרים לי שאני חסר ביטחון. בסדר? בגלל מופנמות. זאת אומרת, אתה יודע והקהל שלך יודע, שיש הבדל בין מופנמות לחוסר ביטחון. מופנמות בלעדיו שיותר אוהב להיות לבד, שנאלל לעשות פעולות שהן קשורות בעצמו, שיש לו עולם פנימי מאוד מפותח. אין קשר לחוסר ביטחון. אבל כשכולם אומרים לך שאתה חסר ביטחון, מה אתה מתחיל להאמין? שאתה חסר ביטחון, שהבן אדם שהוא מאמין שהוא חסר ביטחון, זה ההגדרה שלך חוסר ביטחון. נכון. אז חייתי בתוך הדיסוננט הזה בתור ילד גם. זאת אומרת, בתור ילד שמצד אחד אומר, אני תותח, אני גאון, אני יכול, אני מסוגל, אני... מצד שני, איפה אני, איפה האנשים? וכשהתגברתי על הדבר הזה, אתה יודע, היום אני מדבר, ואין לי את הבעיה הזאת יותר של... מה זה, אין לי בעיה? לכולם יש בעיה. על הסקאלה של הבעיה של ביטוי עצמי, בוא נגיד, אני נמצא במקום לא רע לביחס להרבה אחרים. אז אני חושב שמשהו מתוך התקופה הזאת פשוט נשמר לי. כאילו, משהו מתוך המקום הזה של... אני מבין את זה, לא יודע. פשוט זה בא לי... מדהים. מדהים, וואו. אפשר לדבר עוד המון זמן. כן. ממש. יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי, או איזשהו משהו שככה חשוב לך להגיד? בסוף אני עושה כזה כמו שלוש שאלות שאני עובר עליהם עם כל המשתתפים. אני ממש נהניתי לשמוע אותך בכל מיני נקודות פה, וכאילו חיזקת לי נקודות חזקות מבחינתי, בין השורות. שמע, איזה נקודה? על איזה נקודות אתה מדבר? הנקודה של הפוקוס על איזה מרחב אני מייצר סביבי. לא רק מה אנשים אחרים עושים סביבי, אלא איזה מרחב אני מייצר סביבי. איזה ערכים אני מדגין. איזה ערכים אני מדגין. אני קולט שיש לי שם עבודה לשפר. מה למשל? מה היית רוצה יותר להדגים? אני חושב שלאחרונה כאילו אני... כאילו כנות? לא, לא. דווקא העניין של סבלנות. סבלנות? וואו. אני מרגיש שאני טיפה פחות סבלן. כן? כן. כאילו הרגשתי שהייתי יותר מדי סבלנית תקופות, ועכשיו אני כאילו איזנתי את זה לצד השני לא טוב. כאילו אנשים מקבלים עליי על הראש כזה. אז זה אחד, אז זה יוצר מרחב מסוים. זה אחד. זה סבלנות, אתה מתכוון בניהול בעצם? בעיקר מול אנשים, כן. אבל אתה יודע, זה בכללי מול אנשים. ברגע שאתה מתחיל להיות כזה, זה מופיע בכל מיני מקומות. זה לא רק, זה גם מול, לא יודע, מול אימא שלי. הבנתי. אבל כן, הדגש של מה שחשבתי עליו זה מול באמת אנשים שאני עובד איתם. אבל זה כבר מה שאחת שלקחתי ממך, ואני לוקח את זה חזק. שתיים, בשיחה על זוגיות... כאילו איך אתה הופך את זה נגיד? איך אתה... אני פשוט בצומת לב לזה, ואני רואה שאני מביא אותו סבלנות ילות מצד אחד וגם לא להיכנס לכאילו אולי אני לא טוב מספיק, אז אני לא אעשה את זה ואת זה ואת זה. כאילו אני נכנס לזירה הבינלאומית, אבל אני גם יודע שאני רוצה שכאילו שזה לא... אני לא מנסה לעשות את זה בשביל להשלים איזשהו חוסר בעצמי, אלא באמת בשביל שאני יוכל לגלות כמה כוח של נתינה אני יכול, כאילו כמה אני עוד יכול לתת. כאילו זה גם קצת כמו שאני אמרתי מקודם, כשדיברתי על המקום הזה של הזוגיות. כן, נכון. אז זה כאילו... כשאשתי הייתה המקום הראשון בשבילי, כי חשבתי שזה מה שצריך לעשות, אז היה לי דיסוננס, כי לא הרגשתי שזה מה שאלוהים מתכוון כשהוא ייצר אותי. כאילו לא הרגשתי שזה אמורה להיות הפונקציה המרכזית שלי בעולם. כאילו פעלתי על סמך איזו אג'נדה שקניתי, אבל... זה כל כך נכון. אני גם חושב ש... סליחה שאני זה... אני חושב שבהקשר הזה, העולם של היום עם כל הפוליטיקי קורה, עם כל החרא הזה, דוחף אנשים, לא רק בזוגיות, בעיקר בזוגיות, אבל גם במקומות אחרים, למקומות פשוט כאילו של... שזה לא איך שהדברים עובדים פשוט. כן, וגם חוסר הקשבה עצמית. נכון. כאילו... ללמוד בשביל להקשיב לעצמי יותר. כאילו בצורה יותר מדויקת. תחשבי, היה אשתי, כשהכרתי אותה הייתה שדרנית רדיו. מפיקת מסיבות, ודי.ג'יי בחתונות. זאת אומרת, כל יום כל היום היא הייתה רוקדת. שדרנית לרדיו רוקדת, הולכת להפיק מסיבות, מסיבות, אני מדבר איתך, מסיבות מטורפות, בחיפה של 4,000 איש, 2,000 איש, שחמש מאות, שש מאות אנשים היו רק מהרשימות הפרטיות שלה. אוקיי? משהו מטורף. ודי.ג'יי בחתונות, רוקדת מרים ההסמכות. והיא גדלה על העניין הזה, שאסור לך להיות תלויה באף אחד, את צריכה להיות אישה עצמאית, את צריכה... ואני כמובן תומך במה שהיא עושה, מבחינתי, לאן שאת הולכת, מה שאת עושה, כל דבר זה שלך. פתאום היא נכנסת להיריון, מתחילה להקשיב יותר לעצמה, מתחתנת, פתאום עוזבת את המסיבות, פתאום עוזבת את הרדיו, פתאום עוזבת את העבודה בדי.ג'יי. אתה יודע, אני שואל אותה, כאילו, את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות? כאילו, למה? וזה להבין. אני מרגישה שאני צריכה להתמקד בזה, אני מרגישה שאני צריכה להתמקד בזה. והיה לה משבר באמצע, איפשהו שם. אז רגע, אז מי אני? כל החיים הייתי זה, מי אני עכשיו? אבל אני חושב שרוב האנשים אין להם את האומץ לעשות את השינוי הזה. כן, אין להם את האומץ לעבור ולהגיד, החברה דוחפת אותי להיות קרייריסטית, אני רוצה להיות עכשיו אמא. אולי בעוד עשרה שנים אני רוצה להיות קרייריסטית. אולי לא. זה מה שאני רוצה עכשיו. תזדהינו, זה מה שאני רוצה. סליחה, זה מה שאני רוצה. זה דורש אומץ. זה דורש, כמו שאתה אומר, הקשבה עצמית מאוד מאוד עמוקה. ובתקופות מסוימות, אני, אתה יודע, אנשים שאני אומר את זה פודקסימים, מתעצבנים עליי. כשנולד הבן הראשון שלי, הרבה אנשים אומרים, רות מעורבת ואתה אבא, אתה צריך... באיזה שלב אני אמרתי, רגע, אני עצמאי, יש לי מלא חופש. הייתי מלא שעות עם הילדים שלי. באיזה שלב אמרתי, לא רוצה את זה. לא רוצה, אני אוהב אותם. אני משחק איתם, אני כל בוקר לוקח את... אתה יודע, אני עושה את מה שאני עושה עם הילדים שלי. כן. אבל יש לי את היכולת, מחר בבוקר אם אני רוצה, להיות פי שלוש יותר זמן עם הילדים שלי, כל יום. לא רוצה. לא מעוניין בזה. כן. להגיד את זה, בישראל, זה כאילו... אתה יודע, הפעלת פצצה. כן. והאמת היא שכל בן אדם פשוט צריך למצוא את האיזון הזה שנכון לו, את המקום שנכון לו. וזה גם משתנה עם החיים. וזה דורש, מה שאתה אומר, הקשבה עצמית מאוד מאוד עמוקה. כן, וואו, מדהים. מדהים, גל, וואו, איזה כיף שבאת, איזה כיף ככה... לקבל ממך את ה... וזה לא רק לקבל ממך, זה גם איתך ביחד. נוצר פה משהו. נוצר איזשהו, כן, זה הפריה הדדית כזאת. לגמרי. ולסיום, אני רוצה לשאול שלוש שאלות שאני שואל בדרך כלל. השאלה הראשונה היא, אם היית יכול להיפגש עם כל בן אדם בהיסטוריה, חי או מת, ולשבת איתו לשיחה, עם מי היית בוחר להיפגש? אוקיי. וואו, איזו שאלה. אני חושב שנגיד מישהו כמו משה רבנו. איזה מישהו שכאילו... חי בתקופה אחרת לגמרי, מטורפת, והוביל אנשים בצורה משוגעת. מה הסיפור? אלוהים דיבר איתך שם? מה היה שם? מעניין. הוא פה אלוהים. הגעת לשערי גן עדן בעוד 120 שנה. איך אלוהים מקבל אותך? אינטואיטיבית? לקח הרבה זמן לבוא. וולקאם. לא יודע, נראה לי, אני מקווה. אולי זה שחצני להגיד, אני חושב. למה? למה שחצני? אה, כאילו של... שכאילו אני בסדר, אתה יודע. כן. אין פה איזה מחשבה של... אוי ואבוי, מה עשית שם? כן, כן, כן. וולקאם. זה היה הרגשה שלי, כאילו. כן. ומה היית מאחל לבני אדם בכל העולם? למין האנושי בכללותו? לעשות לעצמם, להוציא את מה שיש להם בראש. גם את מה שכואב, גם את מה שלא נעים, גם את מה שמשוגע, גם את מה שמטומטם, גם את מה שטיפשי. פשוט להיות מסוגלים להוציא את מה שיש לנו מהראש. רוב האנשים חיים בעולם שהם חושבים שהמחשבות שלהם מפריעות להם. אתה יודע, כל החשיבה תהיה יותר, מחשבות תורדניות, כל המושגים האלה. ואני חושב שהדבר הזה פשוט... זה פשוט אנשים שלא מסכימים לעצמם לבטאת את הדברים האלה החוצה, ואז הם לא מסיימים את המחשבה עד הסוף. הם לא יודעים מה העומק של מה שהם רוצים להגיד. ואז זה רודף אותם. זה כמו ילד קטן שומע לך, אבא, אבא, אבא, עד שלא תקשיב לו, הוא לא יפסיק למשוך את החולצה. ורוב האנשים לא מקשיבים למה שיש להם להגיד אף פעם. למה שיש להם עצמם להגיד. ואני חושב שהדרך הכי טובה להקשיב זה למה שאתה רוצה להגיד לעצמך. זה או בלדבר את זה או בלכתוב את זה, אבל זה חייב לצאת חוצה איכשהו. כי במוח שלנו הוא לא מסוגל לעשות את זה. אז אני מאחל לבן אדם שקט במוח שנובע מזה שהם מרשים למה שבפנים לצאת החוצה. מדהים, וואו, גל. זה כיף ככה להכיר אותך יותר לעומק ולראות כמה אתה, כאילו, יש לך די.אן.איי של מנהיג, ממש, מובנה. באמת? כן, וזה מעניין שאתה יודע, זה מעניין, סתם, אני, הדיאלוג שלי בתוך עצמי, שזה מעניין שגדלת בלי אבא, ואז היית צריך להמציא לעצמך דמות גברית שתלמד אותך להיות מי שאתה רוצה להיות, ואז פיתחת את עצמך כילוב, בנית דמות גברית שהיא מאוד מאוזנת, כאילו, היא לא מצ'ויסטית והיא לא חלשה, אלא היא משהו מאוד שגם דוחף קדימה וגם מביא את הרגישות וגם מביא הסתכלות רחבה על הדברים ועל הנשים וחשוב לך איך הנשים ירגישו לידך, זה לא מובן מאליו. זה ממש עולם חדש כזה, ואני שמח שאתה יודע, אתה יכול לגדל דור של מנהיגים שהם, יגדלו על המודל הזה, שהוא הרבה יותר נכון מדברים אחרים שראינו, שצריך להיות חזק וכל הזמן לשדר כוח וכל הזמן לשדר עוצמה ולדבר כזה כל הזמן, אתה יודע, במין כאילו אין שום בעיה והכל בסדר והכל בקטנה, אז אתה מביא משהו ממש שהוא בעל ערך להרבה אנשים, שהם מצד אחד רגישים מאוד ואולי בישנים ואולי אפילו סגורים ומופנמים, ומצד שני הם רוצים לעשות דברים גדולים, והם חושבים שהם לא בסדר כמו שהם והם צריכים להשתנות ואז רק הם רק ככה וללמוד מאדם מצליח הבא, אז פה בצד יש את הריאיון הבא. מחכה לפגוש אתכם באחת מהסדנאות הקרובות שלי, ושלכם ביי ביי בינתיים.