בית הספר להצלחה — מנהיגות בענווה ובפשטות

שלום לכם אנשים יקרים ברוכים הבאים לבית הספר להצלחה. אם אתם נמצאים כאן איתנו זה אומר רק דבר אחד זה אומר שאתם רוצים להצליח ואם אתם ממשיכים לעקוב וגם לרשום את כל דברי החוכמה שאתם הולכים לקבל כאן זה אומר שאתם הולכים להצליח כי היום נמצא איתי בשיחה הזאת אדם יקר שאני מכיר אותו כבר מעל עשר שנים תקופה ארוכה שלא נפגשנו אבל ככה הייתה לי היכרות ראשונית איתו שהשאירה לי רושם טוב הרבה הרבה הרבה שנים קדימה והוא יזם על אדם נשמה טובה איש חכם ומעניין ותלמיד מבריק כאילו ממש אנחנו נדבר על זה תכף אבל אם אחד הדברים שהבחור הזה יודע לעשות זה ללמוד כמו שלא יודע אם יש אנשים שיודעים ללמוד בצורה הזאת ואתם הולכים ללמוד כאן המון המון המון דברי חוכמה שקשורים לעסקים ליזמות להתפתחות אישית לאיך לצאת מכל מיני חסמים רגשיים איך לשלב את ההצלחה עם זוגיות ומשפחה ובית איך לעשות טרנספורמציה ממקום אחד שאתם נמצאים בו שלב אחד שאתם נמצאים בחיים שלכם פרק אחד לפרק אחר לגמרי המון המון המון דברים שאתם הולכים לקחת לחיים שלכם אז אני מקווה שלכם מחברת וגיטטיבה אני רוצה להציג בפניכם את מייסד מכללת תוצאות גל צחייק. וואו איזה הצגה נדיבה איזה כיף להיות כאן תודה. גל איזה כיף שבאת קודם כל רוצים לעשות זה הרבה זמן כבר כן כתבנו על זה בפייסבוק לגמרי וגרמנו לזה לקרות איזה כיף כל כך שמחתי. שמה אני כל כך מעריך אותך ואתה יודע יש לי את האפשרות להגיד את זה בככה בפה מלא הגישה שלך היא כל כך פשוטה וצנועה וענבה ובכל זאת אתה עושה מהלכים שהם מטורפים כאילו ברמת יזמות על בארץ ותכף גם בעולם בעזרת השם ובעזרתך וזה מתחבר גם לשם של הספר שלך מנהיגות בטישרט זה כאילו המקום הזה של צריך להיות גם להיות מנהיג צריך להיות גם להיות צנוע וענב אני אשמח ככה שלמי שלא מכיר אותך מי אתה מה אתה עושה. וואו אוקיי אז כמו שאמרת קוראים לי גל צחייק הרבה מכירים אותי באמת בגלל מכללת תוצאות שזה מכללה גדולה ומובילה בישראל לימודי נלפי מ-2016 אנחנו הכשרנו בשיטה קרוב ל-30 אלף איש כן כן היה לנו תקופות גם מטורפות של קורסים פרונטליים בכל רחבי הארץ שינינו כמה אסטרטגיות היו כל מיני תקופות שונות במסע הזה שנקרא מכללת תוצאות בשנים האחרונות אני שם את הפוקוס שלי במשהו שהוא מבחינתי ההמשך הישיר של זה שזה לא רק או יותר נכון ככה אם אני בשנים הראשונות דחפתי מאוד מאוד מאוד חזק ואני מרגיש שהצלחתי לעשות איזשהו שינוי ממש בהקשר הזה שיטה שאני חשבתי שתעזור להרבה אנשים אחת התובנות המשמעותיות שלי בתקופה האחרונה זה שכן כמה שזה נשמע מוזר מי הסתם לא כל הידע אצלי לא כל התשובות אצלי והפוקוס היום זה לעזור לאנשים אחרים שיש להם ידע משלהם שיש להם תשובות משלהם שיש להם את החוכמה שלהם לעזור להביא את החוכמה שלהם לעולם האמונה שלי אומרת זה שלמלא בעיות שיש בעולם מלא קשיים מלא כאב מלא סבל שיש בעולם וגם מלא הזדמנויות שאפשר לנצל בעולם ועוד לצלוח אותם יש כבר את הפתרונות יש כבר את התשובות יש כבר את השיטות יש כבר את הדרך לעשות את זה זה פשוט נמצא בראש של אנשים ובגלל שהם עדיין לא הוציאו את זה החוצה לעולם אף אחד לא יודע מזה וזה כרגע מבחינתי המשימה שלי לעזור לאנשים לשבור את החסם הזה אוקיי ואז בעצם להביא מה שנקרא את המתנה שלהם לעולם את הלימוד שלהם זה יכול להיות מתנה כמו מה שאנחנו מדברים עכשיו בעולם של התפתחות חופשית אבל זה יכול להיות גם בדברים שונים יש אנשים שהמתנה שלהם זה ברפואת שיניים איזו טכניקה מסוימת אז זה כאילו מכוון לעסקים לגמרי כל מיני סוגים של עסקים אני חושב שעולם העסקים זאת אומרת אתה רוצה לעזור לעסקים אני אגיד ככה אייל אני חושב שעולם העסקים בעשר שנים בשמועות האחרונות הוא כבר עובר טרנספורמציה והוא במהלך של טרנספורמציה מטורפת פסיכית כן שמעולם של תאגידים גדולים ואיש עסקים זה בן אדם בחליפה שצריך לנהל עובדים ומסקורות ואקסלים לעולם שבו כל בן אדם זה עסק אז כשאתה אומר לעזור לעסקים מבחינתי בעולם החדש שבו אנחנו חיים כל בן אדם בסוף הוא עסק כל בן אדם, יש לו את המטרות שלו, את היעדים שלו, הוא רוצה להגיע אליהם, הוא עושה שיתוף פעולה עם אנשים אחרים, הוא פועל כדי לממש את החזון שלו בעולם. כן. ומבחינתי האנשים פה רוצה לעזור להם, כן. מדהים, מדהים. ואתה יודע, אנחנו פה בבית ספר להצלחה, ואני כן הייתי שמח לקחת איתך איזשהו סגמנט מסוים בחיים שלך, איזשהו אזור מסוים של הצלחה, שמעניין אותי, נגיד, כשפגשתי את צביקה עיניו, עניין אותי להבין איך מאמן כושר, בשוק רבוי של מאמני כושר, מגיע למצב שהוא יוצר איזושהי דרך, שיטה, כלים לאנשים, שנותנים ערך בשווי של 100 מיליון שקל בטווח של שלוש או ארבע שנים. מטורף. זאת אומרת, איך מישהו אחד שהוא באיזשהו, פועל בקטגוריה מסוימת, הוא מייצר תוצאות שהן יוצאו דופן לקטגוריה. ובמקרה שלך, בתור, כשהתחלת בתור מנטור, בתור אדם שמעביר הרצאות על במות, סדנאות, תהליכים, לקחת את זה למקום של מכללה בפריסה ארצית. כן. אוקיי? זאת אומרת, כאילו, התחלת מאחיל למטה שיש, והגעת בתחום הזה, לפחות במימוש של התחום הזה, לרמה שהיא, לפחות ברמה לאומית, ארצית, היא מהרמה הכי גבוהה שיש. כן, תראה, אני חושב באמת ש... אז אני רק אגיד שאני הייתי רוצה בשיחה הזאת לחקור את זה. אני איתך ואני... מה גרם לזה לקרות? מה התנאים שאיפשרו זה לקרות? אני כמובן אביא את הפתיחות הכי גבוהה שאני יכול, ובשמחה ובאהבה. אני אגיד שככה, כפתיח לקונספט הזה, זה שרוב האנשים חושבים שלהצליח בדברים כאלה זה הרבה הרבה יותר מסובך ממה שזה, אבל הרבה יותר קל ממה שזה. זאת אומרת, במציאות, המציאות היא הרבה יותר פשוטה, היא לפעמים יותר קשה. כלומר, ההבדל בין קשה למסובך זה שמסובך זה שיש לזה המון חלקים וצריך לחשוב על זה קשה, זה בדרך כלל לא עוזר, זה פשוט דורש לא מעט עבודה. זה בסוף העניין מבחינתי כקיצור, ואפשר כמובן לדבר על זה המון. אני חושב שבסוף, כשאתה מאוד מאוד מאוד רוצה לעשות משהו, זה מתחיל מהדברים שאתה מדבר עליהם, אני חושב, על הנושא של חזון, על הנושא של הדעת, את הלמה שלך, מה אתה באמת באמת רוצה להשיג. אני זוכר שהכרתי אז באותה תקופה את אשתי, לא חשבתי שאני אלמד אנלפית בחיים, זה לא היה... אמרתי, אוקיי, זו שיטה מדהימה, אני מאוד מאוד אוהב אותה, אבל למה לי ללמד אותה? אני יכול להשתמש בה כדי לעזור לאנשים, זאת אומרת, זה מה שעשיתי. וכשהכרתי את אשתי אמרתי, אני רוצה שגם היא תלמד את זה. ואז הבנתי שאני רוצה שכולם ידעו את זה. ואמרתי לעצמי, אני רוצה שכשאני הולך ברחוב, ליד הבית שלי באוד השרון, יש בית קפה, אז כשאתה הולך ברחוב ואתה שומע ככה את הרחשים בבית קפה, אז אתה שומע נושאים, תמות מסוימות של שיחות שחוזרות על עצמם. נכון, יש רכילות, שזה בסדר, יש פוליטיקה, שזה אחלה, יש קצת ביזנס כסף, אחלה. אני אמרתי, למה לא התפתחות אישית? ולפני עשר שנים, היום זה כבר משהו אחר לגמרי, אבל לפני עשר שנים, המחשבה שאתה תלך ברחוב ותשמע מישהו שמדבר על משהו קשור להתפתחות אישית, זה מדע בדיוני. זה מדע בדיוני. היום זה כבר לא מדע בדיוני, מן הסתם אני לא היחיד שעשה את זה, זה איזשהו מסה קריטי של הרבה אנשים מאוד מאוד איכותיים שנתנו פוש. אני רוצה להאמין שהיה לי חלק בדבר הזה, בזה שהכשרנו באמת עשרות אלפי אנלפיסטים שגם בתורה מזרו לו עוד הרבה אנשים אחרים. אז מבחינתי, הכל התחיל בוויז'ן המאוד מאוד ברור הזה, ואז להסתכל על התחום ולא להיכנס לתוך הקונבנציות שלו. זאת אומרת, אם באותה תקופה היה ברור שקורס הלפי צריך להיות באורך מסוים, שמלמדים בצורה מסוימת, שהמחיר הוא מחיר מסוים, שהדברים הם מתנהלים באופן מסוים, לא התייחסתי לזה, פשוט שאלתי אוקיי, איך זה צריך להיות? אם אני רוצה שבאמת הרבה אנשים יבואו ללמוד את זה ולא רק, סליחה שאני אומר, הבנות ה-50 האלה, זה היה הקהל שתמיד למדתי לפי זה, זה מעמני, אני עבדתי עשר שנים בקריירה, אני הייתי עכשיו אימא ועכשיו אני רוצה להשקיע בעצמי, אז אני למדתי לפי, שזה מעולה, אגב, אני לא אחיד את זה, אבל איך מביאים את זה לקהל הרבה יותר חף של אנשים? וצעיר גם. אז מבחינתי התשובה היא שזה לא יכול להיות מלומד באותה צורה, זה לא יכול להיות עם אותה מרצה עייפה שמעבירה את זה בצורה מאוד טכנית. הסתכלתי טוני רובינס, אתה מכיר טוני רובינס? בטח. אמרתי, אוקיי, אנשים, אז אני לא טוני רובינס במובן של לרקוד ואנרגיות וזה, זה לא מי שאני, אז אני לא אביא את זה, אבל בין טוני רובינס לבין המורה חנה בכיתה ד' יש מרווח, יש... כן, וכשאתה שואל איך דברים צריכים להיות... חנה רובינס. חנה רובינס, המורה בכיתה ד', כאילו גם כיתה ד', כן. אז הכנסת משהו צעיר יותר, ענן יותר, חי יותר, מגוון יותר. היום אנחנו מלמדים בשיטה אחרת לגמרי מאיפה שמלמדים במקומות אחרים בישראל. אבל לפני שאנחנו, אתה יודע מה, נכנסים לעניין עצמו, ספר לי עליך, על הרקע שלך, איפה נולדת, איפה גדלת? נולדתי באלת, ההורים שלי התגרשו שהייתי ילד קטן. נולדת באלת? באלת. גרתי עד גיל 7-8 באלת, משהו כזה. וואלה. אני גרתי שנתיים באלת. באמת? בטח באיזה גיל 20, נכון? לא, לא, לא, בכיתה היי-וואב. באמת? כן, כן, בבית ספר אופיר, אם אתה... לא, אני הייתי בבית ספר אחר, אבל לא מכיר. איזה בית ספר? ערבה. ערבה, אה, אז היה למטה, אני חושב. כן, כן, גרנו בשכונה מזעזעת. וואלה. באמת, שנים אחר כך אמרו לי שכאילו, אנשים נורמלים לא רוצו להתקרב לשכונה האלטימורטית. וואו. רגע, משפחה, ההורים, מה הם עושים? אז אבא שלי, אמא שלי הייתה חיילת שהיא נכנסה להיריון, כאילו בסוף של השירות שלה, השתחררה, החליטה שהיא רוצה להיות עיתונאית, הפכה להיות עיתונאית, אמא שנים, אחר כך הפכה להיות דוברת של ארגונים. הדבר הזה גם השפיע על החיים שלי האמת. רגע, אתה נולדת לאמא שלך כשהיא הייתה בת 18? לא, כשהיא הייתה בת 20, ואחת. בת 21, אוקיי. אה, חיילת כאילו בדיוק סיימת. בדיוק סיימת הצבא, נכנסה להיריון, התחתנה, והגיעה לאלת. כשהם התגרשו, עברתי לגור בצפת, שזה בכלל חוויה מטורפת, גם המרחק מאבא, ומהמשפחה. שאבא היה באלת אז? אבא נשאר באלת, כן. ואבא מה הוא עשה בחיים? אבא היה כזה, הוא סוג של היה עצמאי כזה כל החיים, בתקופות שונות עשה דברים שונים לגמרי, אתה יודע, ניהל, לא יודע אם יש לו זיכרונות חיוביים מהלונאפארק באלת, שהיה פעם בתיילת שם, אז אבא שלי היה התקופה שניהל אותו. כאילו לא היה בעלים של זה, הוא היה מנהל שכיר שם. הוא בן אדם טכני מאוד, אז הוא ידע לתקן ככה את המתקנים שם ודברים כאלה. זה הייתה תקופה נעימה מהילדות שלי. וואלה, אז אתה הולך איתו ל... כן, בוודאי, תחשוב בתור ילד, אתה מגיע ללונאפארק. אתה הולך לעבודה של אבא, כאילו בלונאפארק. ואתה הולך ללונאפארק ויש לך את כל המתקנים כמה שאתה רוצה, ואתה מקבל מה שאתה רוצה, וכל העובדים בלונאפארק עושים, כאילו, אתה כמו, מתייחסים לך יפה. כן. וואו. ואז בגיל שבע זה כזה נקטע לך? זה קרה כזה ב... כן, הייתי רואה את אבא אחר כך פעם בחודשיים שלוש. וואלה. זה היה רוב הילדות שלי. ועברתי מהילדות עד שנכנסתי, התגייסתי, עשרים פעמים דירות. וואו. מהילדות עד שנכנסתי? עם אמא כאילו? עם אמא עברנו הרבה. וחלק עם אבא גם. והיה לך עוד אחים, אחיות? יש לי אחות קטנה. אחות קטנה. בת כמה היא? היא קטנה בשנתיים, אז היא עכשיו תהיה בת שלושים ושתיים. וואלה. או שלושים ואחד. שלושים ואחד. כן, סליחה. אני תמיד שוכח באיזה גביר כמה אני... וואו. גדול. כן. רגע, אז אתה בן שלושים ושלוש עכשיו. מתמטיקה פשוטה. כן. ואז... אתה זוכר איזה שהם תחנות ככה משמעותיות בילדות שלך, שעיצבו אותך על להיות מי שאתה היום? אני חושב שהיו כמה דברים מאוד מאוד משמעותיים. אחד, זה היה לראות את אמא באמת קוראת את התחת. זה משהו שהיה הילדות שלי. אמא שלי היא בן אדם עם מוסר עבודה ברמה הגבוהה ביותר. היא גם אישה ככה עם שאיפות וחלומות גדולים מאוד. זאת אומרת, יש את הסיפור שעליו גדלתי, של איך אמא שלי נהייתה עיתונאית. זה סיפור מטורף, יאללה, אתה תאהב את זה. היא הייתה בת עשרים ואחד, שתיים, לא יודע, משהו באזור הזה. אמרה לעצמה, טוב, אני רוצה להיות עיתונאית. זה מה שבא לי, זה מה שאני רוצה. חשבה להיות, אתה יודע, היא חשבה לעשות תיול אחרי צבא, ואז נולדתי אחרי תיול ולא לעשות את זה. היא חשבה לעשות תואר בתקשורת, בסוף לא עשתה את זה. ואז הלכה לעיתון באלת ואמרה להם, אני רוצה להיות כתבת. ואומר לה, יש לך תואר, יש לך ניסיון, את יודעת מה את עושה? היא אמרה, לא, אבל אני טובה בלכתוב. אז הוא הסתכל עליה, זה אומר, תביא לי דפת, אני אראה לך שאני יודעת לכתוב. כתבת קמי? עשרים ומשהו, עשרים ומשהו. עשרים וקצת. והסיפור שהם מספרת, זה שהוא אמר לה, יש שם סטימצקי, או לא יודע, או משהו, לא יודע מה שזה לא יהיה, כאילו קרביץ. תקני לעצמך דפת, ותכף שאני יודעת לכתוב. אז היא הלכה, הכינה כתבה, על דעת עצמה, על משהו שהיא חשבה, וככה היא התקבלה לעבוד בעיתון. ומאז היא עבדה בעיתון באלת בתור כתבת, אחר כך בעיתון בצפת, בצפון שעבדנו בתור כתבת. ומשם היא אמרה, וואי, יש כל כך הרבה לכלוך בעיתונים, אני רוצה לעבור עוד צעד, אני רוצה לייצג את הארגונים, והפכה להיות דוברת של... חולים, גם התמודדה מול אנשים עם תואר שני ואמרה אני אהיה הדוברת של בית חולים כי אני מבינה עיתונות יותר טוב מהאנשים האלה, נהייתה הדוברת של בית חולים זיו בצפת, של הוועד האולימפי בישראל, ככה הכרתי כל מיני ספורטאים אולימפיים מעניינים, ואמא שלי כל החיים, למרות שהמקצועות האלה באותה תקופה לפחות לא מקצועות מאוד רווחיים ומאוד מכניסים, היא עובדת קשה, היא מוכשרת בטירוף, ואם דיברנו על ככה בשיחה המקדימה שלנו על נושא של כסף, כסף זה דבר שתמיד חסר בבית, וחסר מאוד, אני זוכר תקופות של כאילו מנתקים לנו את החשמל, מקרר ריק מאוכל, אוגוסט אני ואחותי יושבים בחושך, מחכים שגם יגיע. ואיפה אבא שלך בתוך כל זה? כאילו אתה רק רואה אותו פעם בתקופה? בתקופה הזאת אני רואה אותו פעם בכמה חודשים, חודשיים, חודש, לפעמים זה, בדרך כלל אנחנו נוסעים אליו, בחופש הגדול לפעמים אנחנו נוסעים אליו לתקופות יותר ארוכות, והוא, שוב, שיקולים ריבים בין הורים גרושים וכן הלאה, זה לא היה בתמונה במובן הזה לפחות. הבנתי. כאילו לאורך כל... לאורך רוב הילדות שלי. רוב הילדות. זאת אומרת, גדלתי עם ודאות שהוא אוהב אותי מאוד. לא היה לי אף פעם ספק לגבי זה, כשהוא היה נוכח בחיים שלי תמיד הרגשתי מאוד אהוב והכל, אבל כאילו לא היה מאוד מורבב ביומיום, בוא נגיד ביומיום של החיים שלי. ואתה מרגיש שזה השפיע עליך באיזשהו אופן? אני יודע שזה השפיע עליי מאוד. תושבו, אנחנו נכנסים פה עכשיו לעומק, אבל נזרם איתך. לא, כי אתה יודע, למה זה מעניין? כי אתה יודע, יכול להיות שיש אנשים שיושבים עכשיו בבית ומספרים לעצמם, ההורים שלי התגרשו אז אני לא יכול להצליח. אבא שלי, לא יודע, גדלתי בלי אבא אפילו בכלל, אני לא יודע בכלל מי זה אבא שלי, אז אני לא יכול להצליח. אני יכול להגיד שבתוך עבודה טורבק שעשיתי בגילאים מבוגרים יותר, מבוגרים יותר, כן? בוא. אבל גיליתי שהיה לי מחסור רגשי מאוד מאוד עמוק בדמות של אבא אמיתי בחיים, ובכלל בשאלה הזאת, מה זה אומר להיות גבר? מה זה אומר להיות ראש משפחה? מה זה אומר להיות בזוגיות שהיא... איך זה אמור להיראות? כל השאלות האלה היו שאלות שהייתי צריך סוג של להמציא אותן בעצמי בגילאים המבוגרים יותר, לא בעצמי, כן? היה לי את טוני רוביץ' וג'ים רון ומורים טובים, מנטורים טובים, בארץ ובעולם, ועבודה טורבק לגלות פנימה מה הייתי צריך לעשות, אבל בלי שום ספק זה היה חסר. אני זוכר... וואי, זה קצת רגשי, אבל אני זוכר את עצמי בתור בן 16 כזה, ובאותה תקופה גם לא הייתי בקשר עם אבא שלי בכלל, היה לי תקופה שכמה שנים שההתנתקתי את הקשר לגמרי, שהיה לי חבר טוב מאוד, שהוא היה גבוה ממני בראש בערך, לפעמים הייתי פשוט מחבק אותו, אתה יודע, כאילו לכאורה סתם חיבוק בין חברים, אבל שהרגשתי שכאילו זה, אני צריך את הדמות הזאת של הבן אדם הגדול הזה, שיותר גדול ממני שמחבק אותי. זה משהו שאני יכול להגיד שרגשית מאוד נגע בי והשפיעה עליי, וחד משמעית דפק לי מלא דברים בעסקים בחיים. בעסקים? בעסקים, כן, בעסקים. כי... עבורי, בראש שלי, להיות אבא זה משהו שקשור לדומיננטיות, זה משהו שקשור למנהיגות, זה משהו שקשור ללאהרות דרך. אמא שלי הייתה הבן אדם הזה דרך רגב בשבילי, אבל עדיין הדבר הזה לא היה לי ברור איך אני אמור להיות בתוכו. וחלק מהמפלות הכי גדולות שלי שקשורות לכישלונות, לא יודע אם מפלות זה ממילה נכונה, כישלונות גדולים בעסקים, זה היה קשור לזה שאני לא לקחתי את התפקיד של האבא של העסק. כאילו אני לא הייתי, ככה אני מסתכל על זה, לא לקחתי את התפקיד של לבוא לבן אדם ולהגיד לו בוא אני אעזור לך, בוא אני אשמור עליך, בוא נלך ביחד, כאילו הייתי מאוד כזה לקחתי את הדיסטנס, והפסדתי ככה הרבה אנשים טובים. הבנתי, הבנתי. ואיך כאילו, איך פיצית על זה? נגיד באיזה חוזקות אחרות או יכולות אחרות או גישה אחרת הצלחת כן לפצות על החוסר הזה? קודם כל בתקופות, בכל תקופה שבה באה הלך לי מאוד טוב, עד התקופה האחרונה שהבנתי את זה והתחלתי, אני עובד על לפתח את זה, כי אני לא חושב שאני עדיין פתרתי את זה לגמרי. פשוט היה לי אנשים צמודים אליי שידעו לתת את זה. זאת אומרת, בהקמה של המכללה זה היה בהתחלה ליאל אשתי. ליאל אשתי היא אמא. היא יודעת לחבק אנשים, אנשים, שוב, אנשים היו באים לעבוד במכללה, כאילו שמעו על גל, שהוא המנכ״ל, שהוא, אתה יודע, הביא את החזון ואת הרעיון ומרצה ועושה את כל הדברים ומנהל את העסק והכל, אבל בסוף כולם אהבו את ליאל ורצו לעבוד עם ליאל, והיא הייתה הדבק והיא הייתה, היא נתנה שם משהו מאוד מאוד משמעותי. בעיניי זה כאילו, מבחינתי זה משהו שעשינו אותו לגמרי ביחד. כן. מהבחינה הזאת. וואו, מדהים. אז באיזה גיל... בתקופות אחרות נגיד זה היה אנשים אחרים שלקחו את ה... כן. כן. ואיך הגעת לעולם של ההתפתחות האישית? זה גם סיפור מעניין. כאילו נגיד, איפה אתה בגיל 16 בערך? אני גר בהוד השרון. אה. התמקמתם בהוד השרון? כן, יחסית באיזה גיל 13, ואז השתללתי, התמקמנו בהוד השרון, עדיין עברנו עוד כמה פעמים לרמת הגולן ולנתניה, אבל היינו די בהוד השרון באותה תקופה. ובילדות אני ילד מאוד סגור, מאוד ביישן, אמרו לי שאני מאוד חסר ביטחון כל הילדות, ואני יושב במרטף של חבר טוב שלי, יש להם וילה ענקית בהוד השרון, אני גר באיזה דירה קטנה מסריחה, אין לי בעל חבר, וילה ענקית בהוד השרון, במרטף שלו למטה, אנחנו עושים עבודה לקראת הבגרות מדעי המחשב, זה חבר שעושה איתי את הקראטה, גוף טיילנדי, היינו עושים לחימה משולבת, וההסכם היה ככה, אני כותב את הקוד, מסיים את השיעורי בית שלנו המשותפים כמה שיותר מהר, ואז מתאמנים בקראטה עוד כמה שעות. ואני יושב שם, אני מתכנת, מתכנת, והוא אומר לי, גל, אתה לא עד כדי כך מכוער, למה אין לך חברה? ואמרתי לו, אתה יודע, שהייתי בתוך התכנות באיזה עמוק כזה, שאתה סוג של טרנס, אתה אומר את האמת, אמרתי לו, כן, אני יודע, אני לא חושב שזה עניין של מכוער, פשוט אין לי ביטחון עצמי, אני לא מסוגל לדבר עם בנות, אז ברור שזה לא יקרה. וכאילו נופל לו איזה אסימון, והוא הולך ומביא לי איזה ספר, והספר היה חרא, אבל הוא אומר לי משהו, הוא אומר לי, גם לי פעם היה מאוד חסר ביטחון עצמי, קראתי את הספר, זה עזר לי, הספר היה גרוע. זה פיקאפ כזה? לא, זה היה 48 Laws of Power, ספר רע כזה, Laws of Power, של מלחמה? לא, כללים של השפעה, לא אהבתי את הספר, אבל הבוטום ליין היה, נפל, הסימון היה יותר חזק מהספר עצמו, והסימון היה, גבר, אם אתה לא אוהב שאין לך ביטחון עצמי, תשפר את זה. כאילו, כך אחריות. כאילו, כן. אתה יכול. זה אפשרי, אתה יכול לשנות את זה, זה לא כאילו, זה לא כאילו אין לך ביטחון עצמי, אז נדפקת לכל החיים, ואכלת אותה. וואו, גדול. גם אני עברתי תחנה כזאת. כן, ושם התחלתי ללמוד כמו חולה נפש, כאילו, מגיל 16, התחלתי ללמוד NLP והתפתחות אישית, וכל מה שיכולתי להשיג עליו את הידיים. כאילו, הבנת? וואו, גם אני עברתי את התחנה הזאת. כאילו, שלהצליח זה ניתן ללמידה. כאילו, זה לא תלוי איפה גדלתי, מה עשיתי. אני חושב שהיום, אנשים כל כך שומעים את זה בכל מקום, אבל עדיין, הסימון לא תמיד נופל. נכון, נכון, ממש. כי הם לא מאמינים שהם יכולים ללמוד את זה, הם לא מאמינים שהם יכולים להשתנות. נכון. הם מאמינים שאנחנו יכולים להשתנות, אבל לא שהם יכולים להשתנות. יכול להיות שהם רואים את זה, אתה יודע, כמו צורה של בידור, ולא כמו צורה של... תראה, אני דיברנו על זה שהכרנו לפני עשר שנים, ואמרת שהשארת עליי לך רושם, אתה השארת עליי רושם לפחות באותה מידה, ואני זוכר אותך אז בלי זקן, ועם אנרגיה אחרת לגמרי, ואמרתי לך את זה שזה כל כך אמיתי לראות את זה, שבעולם שבו יש כל כך הרבה פייק, וכל כך הרבה שטחיות, וכל כך הרבה זה, יש אנשים ש... ואני תופס אותך בטופ של אותה סגלה, שמרמדים התפתחות אישית, אבל הם גם הם התפתחות אישית. זאת אומרת, אפשר לראות כל תקופה בחיים שלהם, שהם עושים את הנקס לבל, ואת הנקס לבל, ואת הנקס לבל, ואת הנקס לבל, ועכשיו, שוב אני לא יודע כמה אתה רוצה לפתוח או לא, ראיתי, קראתי פוסט שלך לפני כמה ימים בפייסבוק. נדבר חופשי. וזה גם איך אתה עוד פעם מתמודד עם משהו גדול ומשמעותי בחיים שלך, וזה גם מאוד מסכים. שאני מתגרש בעצם. נדבר חופשי. דיברתי על זה עם צביקה גם וזה. כן, אז זה גם מאוד מעניין, ולראות בן אדם שהוא צומח את החיים, ומלמד תוך כדי שהוא צומח. לא כאילו, אני פעם צמחתי, עכשיו אני מושלם, עכשיו בוא אני ללמד אותך, אלא אני חי את החיים האלה של התפתחות, אני חי את החיים האלה של הצמיחה, ובוא תסתכל איך אני עושה את זה, ובוא תלמד ממני, וזה דבר שהוא כל כך, כל כך, כל כך לא מובן מאליו, כי אני חושב שאלה הנקודות שבהם נופל לבן אדם הסימון. זאת אומרת, לא הייתי יכול לקרות הספר הזה לבד, עזוב שזה ספר גרוע, אולי גם בספר טוב יותר, לבד, ולהבין באותה רמת עומק שאני יכול להשתנות. הייתי צריך שאותו חבר, שהוא, אתה יודע, חברים בתיכון זה נתפס כאילו, אתה והם זה איזושהי שותפות גורל כזאת, אנחנו אותו דבר. אם הוא יכול, בטח שאני יכול. שהוא השתנה, אז אני יכול. והדוגמה החיה הזאת זה דבר כל כך, כל כך חשוב. אז הספר הזה הפעיל לך איזשהו הסימון, ואז אתה יוצא למסע של... זה שהוא נתן לי את הספר. זה שהוא נתן לך את הספר. זה שהוא לפני שקראתי אותו, כן. ואז אתה נכנס לאיזשהו מסע של למידה, כאילו, מה, מתחיל להשיג כל מיני ספרים שקשורים, באותה תקופה היה קשה להשיג ספרים, כאילו, על הנושא הזה גם אין הרבה, אז אני קורא אותם, יוטיוב בהתחלה שלו, אז יש לך סרטונים באיכות חרא, אין אייפון או משהו, אתה רואה את זה, אתה יודע, זה. ואני מתחיל מדברים פשוטים, NLP, השפעה, תקשורת בין אישית, דברים מאוד בייסיק, ואני וחברים מתחילים לצאת לשחק עם זה, כאילו, ממש לשחק עם זה. בין אם זה לצאת לרחוב, אמרת קצת פיקאפ, קצת פיקאפ, קצת תחרויות, איך אנחנו גורמים למורים שלנו, להעלות לנו את הציונים בבית ספר, כל מיני יכולות השפעה כאלה שלמדת? כן, כן, כן, ממש ככה. וואלה, כאילו שכנוע, מסע ומתן. השפעה, שכנוע, מסע ומתן, ממש, ממש ככה, ממש ככה, אבל לחיות. ואז ראית שכאילו יש לזה איזה שהם תופעות חיוביות? האימפקט של זה היה בלתי ניתן להירואור, והדבר הזה הפך אותי למחור. אתה יודע, זה כמו שאתה פעם ראשונה מגלה שיש קזינו, ואז קורה לך הדבר הנוראי ביותר, שאתה שם 100 דולר על 36 אדום, ויוצא, לא יודע אם 36 הוא אדום או לא, אבל, כן, לא הייתי בגניב, וזה נופל לך שם, ומאותו רגע נדפקת. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך. כן, אז זה מה שקרה לי. זה מה שקרה לי, זה מה שקרה לי. פתאום הבחורה הזאת שחלבתי עליה, שהכי רציתי מתוך החבר'ה, נתה חברה שלי. וואלה. וכאילו גם השכנת חוק המשיכה, וכל מיני דברים כאלה. לא, לא, אפס רוחניות. שוב, אני מדבר איתך 16-17 שנים אחורה. הדבר היחידי שהבנתי זה השפעה, דברים מאוד פשוטים, מאוד בסיסיים, מאוד שטחיים. אחר כך גם אכלתי על זה סתירה, אפשר לדבר על זה. אבל הבחורה שרציתי נתה חברה שלי, קיבלתי 70 באיזה מבחן, איך זה נקרא שלפני הבגרות, ווטאבר? מכין. מכין, ווטאבר, מה שזה לא יהיה. והמורה אומרת לי, אוקיי, תקשיב גל, אני יודעת שאתה תלמיד טוב, אז כאילו אני מגישה אותך על 75 ולא על 70. ועשיתי את המסע ומתן והגיש אותי על 90. וואלה. וכאילו, אתה יודע, לא באמת כזה, אכפת לי מהבגרות בספרות זה היה. לא באמת שכזה אכפת לי. הבנת שאתה יכול להשפיע על העולם. על העולם. אתה יכול להזיז דברים, זה לא מה שקורה לך, אתה יכול ממש לעשות פעולה מהצד שלך. ממש ככה. ולהזיז דברים במציאות. וברגע שהבנתי את זה, הבנתי שאני רוצה להעביר את זה הלאה, שאני רוצה שעוד אנשים ידעו את זה, שאני רוצה לחלוק את זה עם עוד אנשים. ובאיזה גיל אתה נמצא בהבנה הזאת? החלום מתחיל אפילו בגיל 17. ולראשונה אני עושה שנה, בגיל 20, משהו כזה. וואו. שנה ראשונה שאני עושה. מה זה, מאיפה זה היה? זה היה ברעננה. כמה אנשים הגיעו? עשיתי את זה בשיתוף פעולה עם עוד חבר. הגיעו 12, משהו כזה. אה, מגניב. כן, גם שלי. ואחר כך עשיתי הרבה חד ספרטיות. עשיתי הרבה חד ספרטיות אחר כך. הרבה חד ספרטיות? כן, שבע אנשים, שמונה אנשים, תשע אנשים, שש אנשים, שלושה אנשים. מה שהיום אנשים חושבים שזה כאילו לא בכבוד שלהם. כן. ואנשים שלא עשו כלום, לא בכבוד שלהם. כן. שמע, אבל, עבורי זה לא היה זה. זה היה פשוט, אני לא מאמין שיש לי את הפריבילגיה לעמוד פה ולדבר. לגמרי, לגמרי. וששבע אנשים יקשיבו לי, אומי גד. לגמרי. ואגב, הפסדתי על זה כסף. כי עשיתי שיווק, ולקחתי איתה מקום, ועשיתי את הזה, והם שילמו 200 שקל כרטיס או 150, אבל לא יודע, בסוף זה יצא שאני מוציא על זה 500 שקל. או על 700 שקל כל אירוע כזה. ואני, ואני, אייל, ואני בהשראה, ואני חי את החלום. אני כאילו, העסק הזה מפסיד כסף, כי העסק זה לא עסק, זה עסק. התחביב, הדבר הזה. ואני חי את החלום, מבחינתי. ובמקביל אתה גם עובד בעוד עבודות וזה? מה אמרת? עובד בעוד, עבדתי עם שותף בעסק שקשור לתחום השיווק והמכירות. אחרי שנה ומה שיצאתי ממנו, התחלתי תואר באוניברסיטה בפסיכולוגיה. אחרי שנתיים, העסק שלי כבר הגיע לכזה מצב שהייתי צריך לבחור. האם אני עוצר את התואר בפסיכולוגיה או עוצר את העסק? בחרתי לעצור את התואר בפסיכולוגיה. אתה בין 22 כזה? 23, משהו כזה. בחרתי לעצור את התואר בפסיכולוגיה. רגע, אבל אז נפגשנו בעצם. נכון, זה הסדר גודל. וואו. ואז, ואז שהעסק מתחיל לגדול, איך זה קורה? כאילו איך הוא מתחיל לגדול? כאילו מה7, 8, 9 אנשים. כאילו איך בתוך כמה זמן אתה רואה את הגדילה הזאת? אז מה שאמרתי שזה לא מסובך, זה קשה. מה זאת אומרת? באותה תקופה לא היה זום, נכון? היה גו-טו-וובינר, לא יודע. זה היה דבר נוראי, כי לא הייתה קובץ. היית קבוצה של אנשים, הדרכה, ואתה יודע ש20% מהאנשים פשוט לא יצליחו להתקין את זה, לא יצליחו להגיע להדרכה שלך, ולשלוח אימייל עם נעצה אחר כך, אבל חיכיתי ושריינתי ולא צריכתי להתקין את ה... וואט דה פאק. זה עלות פני פסיכי, זה איזה... כן, 400 דולר. מה שיותר. כן, אז אמרתי טוב, אני אעשה ובינאר. ועשיתי אחד, ולא ידעתי איזה חוסר אסטרטגיה, כאילו באמת טמטום. עשיתי ובינאר כדי לקדם את הסדנה שלי שעלתה מאה שקל. אוקיי. אוקיי? כאילו כי ראית שאנשים עושים ובינארים, אז כנראה זה הקטע. כן, וראיתי שהם מכרו שם קורסים באלפי שקלים, אבל אני לא היה לי ביטחון, אז מכרתי סדנה שלי שעולה מאה שקל בוובינאר. וסיימתי את הוובינאר, ושלושה אנשים נמכין עכשיו מול הסדנה. ואז אמרתי, אוקיי, אני רוצה שלושים אנשים בסדנה, אז אני צריך לעשר ובינארים. אז עשיתי שתיים בשבוע. וואלה. עשיתי שתי ובינארים בשבוע, במשך כמה חודשים. אתה מקדם את זה מה, עם הפייסבוק הזה? קצת בפייסבוק, קצת קבוצות, קצת ממומן, קצת זה, אתה יודע, לא משהו זה. אה, כן, כבר עשית ממומן אז. ממומן של פייסבוק של אז, אני לא יודע אם אתה יודע, אתה שם מאה שקל על זה, וזה קורה עם זה משהו. לגמרי מיליון אנשים. לא בהכרח, אבל כן. ואני עושה פשוט, ואני פשוט עושה שתי ובינארים כאלה כל שבוע, ומוכר כרטיסים במאה שקל. ואוסף אותם, אוסף אותם, אוסף אותם, אוסף אותם, אוסף אותם, אוסף אותם, ועושה סדנה. עם שלושים אנשים. עם שלושים אנשים, ארבעים אנשים. שלושת אלפים, ארבעת אלפים שקל. לא, סליחה, כן? כן. בהכנסה. כן. כל השלושים, ארבעים אנשים. היום זה נשמע מצחיק. כן, אבל מבחינתי, אתה מפספס. לא, לא, לא, אני מבין בדיוק מה אתה אומר. אני מבין בדיוק מה אתה אומר. אתה מסתכל על זה, ממקום בד כלכלית. לא, לא, לא, אני מבין את החוויה של ילד בין 21-22, עכשיו כאילו, הצלח איזה משהו מטורלל, כאילו, במילה חדר של ארבעים אנשים. לגמרי. ומקשיבים לו. וידעתי, שבסוף אני אעשה משהו עם אחר ביותר כסף. זאת אומרת... לא, לא, אני סתם מלא טיין של הכסף. לא, לא, אתה צודק, זה כל כך מצחיק לחשוב. היום בדיעבד זה מצחיק. היום בדיעבד זה עזיין. תראה, אני פעם קיבלתי 100 שקל על זה שמישהו דיבר איתי, וקיבלתי על זה כסף, זה הרגיש לי כאילו מישהו נותן לי עכשיו 2,000 שקל. נכון? זה כאילו כסף שהיה שווה לי הרבה יותר ממה ש100 שקל הרגיש לי. נכון, נכון, נכון. כאילו... זה היה כזה. זה עזייה, זה אתה מדבר עם מישהו דרך... אז גם לא היו עושים וייבינרים עם מצלמה, היו רואים רק מצגת, אני לא יודע אם אתה זוכר את זה. הייתי עושה את זה, וואי, זה פה חשיפה. אני באיזשהו שלב, מרוב ששיימם לי לעשות וייבינרים, הייתי עושה אותה פעם ועוד פעם. הייתי מתקלה ער והיית עושה את הוויבינרים האלה בעירום, כדי להשאיר את עצמי באנרגיות. כאילו, מה שאני בא להגיד זה שפשוט הייתי, כאילו חייתי בעזייה. אני בא, אני יושב פה מול המחשב, היום זה נראה כאילו obvious, כאילו כולם עובדים מול המחשב. אני יושב מול המחשב, אנשים קונים כרטיסים לסודנאות, אני עושה סודנאות, כאילו, עבורי זה היה, הנה, תראה את ההתלהבות שיש בי עכשיו. כן. זה היה הרגע שהיה לי, הרגשתי שאני חי את החלום. כן. באותו רגע. כן, לגמרי. טורף. לגמרי. אז זה כאילו היה פריצת דרך בשבילך אדירה. עכשיו, למה אני אומר, זה לא מסובך. זאת אומרת, זה פשוט, כל אחד היום יכול לעשות את זה. מסכים איתי? כל אחד היום יכול להחליט שהוא עושה שתי זומים בשבוע, להפגיז בקבוצות פייסבוק, לשים קצת בוס פוסטים באינסטגרם, לדחוף טיפה פה וטיפה שם, פה לעשות זה, ולהגיע למצב שהוא עושה שתי זומים בשבוע. תוך כמה חודשים, יהיה לך קל. כאילו, לא משנה מה אתה רוצה להגיד, יהיה לך קל. ויש דרכים יותר חמות לעשות את זה. זאת אומרת, צביקה היה כאן. צביקה יכול להתת לך דרכים הרבה יותר חמות לעשות את זה. זה דרך מאוד לא חכמה, לא מורכבת, לא מסובכת. פשוט דרך עבודה קשה. והרבה דברים בחיים, זה פשוט אפשר, במיוחד בתחילת הדרך, לפצות על חוסר תחכום בקצת עבודת שלי. בקצת עבודה, כן. בקצת עבודה שלי. כן. כן. ג'ים וון אומר את זה. you make up your numbers, but you like your skill. לגמרי. כמו ג'ים. ואז מה אתה לומד מהחוויה הזאת של להביא 30-40 אנשים לסדנה, עם השתי וויבינרי בשבוע? אז אני לומד שאני חייב לעשות סדנה יותר משמעותית. מה אתה לומד על עצמך אבל? אני באותו תקופה, אני חושב שאני הכי חכם בעולם. שכאילו אני יודע הכל, אני הצלחתי לשבור את המערכת, אני וואו, כאילו עוד שבועיים אולמן, ואז תוך עוד 10 שנים טוני רובינס. וזה כאילו זה פותח לתאבון. לגמרי. ומה היה המהלך אחר כך? מה הדבר הבא שעשית? ואז הבנתי, אוקיי, אז חייבתי לעשות סדנה, שזה היה מראש הרעיון, לעשות סדנה אוטומיק עם אנשים. אז התחלתי לעשות סדנה אוטומיק. ובגיל 22-23 כזה, התחלתי לעבוד עם אנשים, ממש על טראומות שלהם, על החיים שלהם, על עבודת עומק עם ה-NLP, עם הקורסים, טכניקות של המאסטר. כל הדברים שלמדת, כן. ואז... ואז יש... זה היה בכלל יכול להגיד. כאילו, ההבנה הזאת שאני בן 23, חברים שלי עומדים עכשיו בשנה שלישית תואר בהנדסה או משהו כזה, ואני עכשיו סופש סגור באיזה חדר עם עשרה אנשים, ואנחנו פותחים את החיים שלהם. אתה יודע, אתה עשית עבודות עם אנשים, אבל עבור רוב המאזינים שלנו, מי שלא עבר דבר כזה, זה מאוד קשה להסביר מה זה החוויה הזאת, שאתה נמצא עם בן אדם והוא פותח לך את הדברים הכי קרובים של החיים שלו, והוא יוצא עם איזושהי חוויית ריפוי מאוד מאוד עמוק. יש בזה משהו מאוד מאוד עוצמתי. אתה מרגיש חצי אלוהים כזה. יש בזה משהו מאוד מאוד עוצמתי. מאוד מאוד עוצמתי. איך הצלחת לנהל בגיל מאוד מאוד סעיר את הכוח הזה? אתה יודע, אני רואה הרבה אנשים שלפעמים מקבלים את הכוח הזה מהר מדי, והם לא יודעים לנהל אותו נכון. ואז הם משתמשים בו בצורה שאולי יכולה לפגוע באנשים אחרים או לפגוע בעצמם. הרבה פעמים בעצמם זה קורה. ואיך הצלחת לנהל את זה? אתה יודע, אני ציינתי בהתחלה את כל המקום הזה של הענווה שלך, של איזשהו מין כזה שאתה מצד אחד כן מחזיק מעצמך בן אדם סופר חכם, אתה מחזיק מעצמך כזה. זה בסדר. זה מה שזה גם. אבל בו זמנית אתה גם הכי לא מתנסה שיש, הכי בגובה העיניים. תראה, אני חושב שמה שהיה לי שם זה ההבנה שבסופו של דבר לא אני המצאתי את זה. אוקיי? זאת אומרת, אני משתמש בכלים שמישהו אחר לימד אותי. בסדר? דבר ראשון. ודבר שני, הבנה שכל הבעיות שאני רואה אצל האנשים שאני עוזר להם, יש גם לי בחיים שלי. זאת אומרת, זה עבורי מה ששמר עליי, אני חושב מה שאתה אומר, זה התהליך של ההתפתחות האישית שאני עברתי, עובר עדיין. זאת אומרת, הכל הזמן להיות בתהליך בעצמי. אמרת הוא תלמיד, אני מאמין בזה, אני באמת תלמיד. זאת אומרת, כל הזמן לוקח קורסים, כל הזמן בליווי, כל הזמן דואג, כאילו... מעניין אותי מה אתה חושב על זה. שמע. בתור מנטור, ואפילו הייתי אומר שבמקרה שלך אתה מנטור של מנטורים, אוקיי? איפה אתה מוצא את המקום שלך להיות התלמיד? וואו, תראה, קודם כל בתקופה הזאת של החיים שלי אין לי ברירה, אלא. כי אתה יודע, שהחיים דוחקים אותך לאיזו פינה כזאת, אז אתה... אני הכלי ההישרדותי הטוב ביותר שלי זה למידה. כאילו, אין בעיה שאי אפשר ללמוד אותה או לפתור אותה בלמידה. כאילו, זה מה שאני... גם אם אין לי שום כישרון לכלום, אני יכול ללמוד, אני יכול להצליח. זאת אומרת, מבחינתי היכולת ללמוד היא שוות ערך, זה היכולת להצליח. זה סיימסיים, במילים נרדפות כאילו. ואז אתה יודע, יש לי היום, אני בסיטואציה היום שיש לי חמישה ילדים. ואני בתהליכים של סיום הקשר עם אשתי. וזה הולך בצורה אחרת ממה שתכננתי, ממה שחשבתי. ואז אתה נדחק לאיזשהו מין פינות כאלה, שאתה מבין שאם אני לא אלמד משהו חדש, אני אשאר באותו לופ. זאת אומרת, בוא נגיד ככה, הדרך היחידה שלי להתקדם היא לעשות דברים חדשים. הדרך היחידה שלי לעשות דברים חדשים היא ללמוד דברים חדשים. למי אתה הולך כדי ללמוד? וואו, מלא אנשים. לא בוחל באמצעים, אין לי קטע של איזה כאילו, אגו, זה מבחינתי זה עכשיו מקום שאני לומד בו. אני כותב דברים לעצמי, אני סופג ממך דברים, הפודקאסטים האלה זה אנשים שמעניין אותי ללמוד מהם. זה כאילו נטו מתאמים אינטרסנטיים לחלוטין, פלוס ערך מוסף לאנשים שעוקבים. וכמובן ערך מוסף לך, לחשוף אתך לקהילה שלי, אבל זה מתוך מקום של כאילו, אין לי פה איזושהי תוכנית עסקית. כאילו, כשלא הייתי, כשאני הרגשתי שאני לא צריך ללמוד, לא עשיתי את זה. היו לי את האמצעים, יש לי את היכולות, אבל לא היה לי את המוטיבציה. המוטיבציה שלי מתוך המקום של ללמוד. כאילו, זה מה שמניע אותי. ואז אני יכול ללמוד, היום אני, יש אישה שמלווה אותי תקופה, שאני עובד איתה על תקשורת מקרבת ועל דברים מהעולמות האלה. יש איזשהו בחור שעבדתי איתו על ניהול זמן, יש איזשהו ארגון בארצות הברית שאני עובד איתו גם על פרודקטיביות, איזה קואוצ' מדבר איתי פעם בשבוע, מה המשימות שלך ואנחנו מדייקים כל פעם את המשימות שלנו. זה יכול להיות כל מיני קורסים דיגיטליים בנושאים שאני חשוב להשחיז את הגרזן אצלי, אם זה אהורות, אם זה מערכת יחסים עם כסף, אם זה ניהול, אם זה פתאום אתה מבין שיש כל מיני דברים שאתה יודע, כל מיני יכולות לפתח אותם. אבל תדייק אותי, אם בא לך לשאול משהו קצת, אם בא לך לשאול גם משהו יותר צהוב, לא יודע, או משהו יותר אישי. זה מה שרציתי לדעת, איך אתה מסתכל על זה, כי אתה יודע, אני אגיד לך משהו שלא הרבה מדברים עליו, זה שמצד אחד יש את העניין של רוב מי שעוסק בתחום שלנו מאמין באמת בהתפתחות אישית. כמות האנשים שהם, אתה יודע, יש... אני לא יודע, אתה יודע? אני לא יודע. אני אגיד לך מה אני מאמין. אני חושב שמי שמאמין בהתפתחות אישית עושה התפתחות אישית. נכון. הוא לא רק מוכר התפתחות אישית. מסכים איתך. ויש הרבה אנשים שכשהם כאילו מתחילים למכור את זה, אז הם כאילו, זהו, אז אני כבר לא צריך, כאילו זה נהיה כבר לא בכבוד, כאילו לא בכבוד ללכת ללמוד. אני חושב שיש פה... כאילו רגע, אם אני לומד ממישהו, אז אני עכשיו פחות טוב ממנו, והוא יותר טוב ממני, כאילו זה נכנס לאיזה מקום במוח. כן, לא, אני חושב שגם יש פה איזשהו עניין, אני מסכים איתך קודם כל, ברור, יש פה איזה עניין שאני חושב שהרבה אנשים מרגישים של כאילו, הם לא היו רוצים שירחלו עליהם. אתה מבין זאת אומרת? אה, כאילו שאם מכירים אותי, ואז מישהו מכיר אותי, אז יגידו עליו שהוא היה אצלי, וואלה, לא ראיתי בכלל, כאילו זה לא היה בריינג' שלך. אין אפשר, הרבה אנשים מפחדים מזה. אבל סביר להניח, אתה יודע מה? יכול להיות. יכול להיות, כן, אנשים מדברים, כן, אנשים מדברים, כן. אבל אני חושב שבשביל זה באמת זה חשוב לבחור מורים שאתה סומך עליהם. כן, בגלל זה שאלתי. שאתה סומך עליהם, שהם כאילו שהם בונקר, שאתה יודע, שהם כאילו איתך, שהם גם לא מתלהבים מזה. שאתה במכללת תוצאות, ושאני לא יודע מה, ואתה יודע, שזה לא מה ש... לא, לא, אני אישית, שהוא היה לי תקופה שזה טיפה הפריע לי, ופשוט מצאתי מאמנת מאנגליה. וואלה. כן. גם סבבה. באה לי איתה שלוש שנים, היא הייתה מעולה. אז כאילו מבחינתי, אתה יודע. גם סבבה. נכון, יש את העניין של התדמית. התדמית זה עניין שהוא יכול להפריע. הוא יכול להפריע. כי אז אתה מגיע לסשן, ואתה שואל את עצמך, האם כדאי לי להיות פתוח לגבי הנושא הזה עכשיו? ואני חושב שהעולם שלנו, ככללי הולך לכיוון טוב בהקשר הזה, מייסד זה, אתה יודע, במפי, אבל הכיוון הזה של כנות רדיקלית, כן. אתה יודע, אני חושב שהעולם שלנו הולך יותר ויותר לכיוון כזה, לגמרי. הנה, אתה בא ואומר לי, תשאל אותי כל דבר ואני אענה לך, ואני מאמין לך, כן? ואני חושב שהעולם שלנו הולך לשם, אז אולי בעוד כמה שנים זה יהיה פחות בעיה, אבל היום אני עדיין מרגיש, כאילו אני... כי אתה יודע, יש איזה דיסוננס בין האנשים שעוקבים ברשת לבין התוכן של מנטורים ברשת, וכאילו המנטורים יוצאים כאלה אנשים מושלמים, וכאילו שאין להם בעיות בחיים, והם פיצחו את העולם ואיך הוא עובד, ויש את האנשים האלה, כאילו המבולבלים, התקועים, שכאילו אני טיפה מחצים, כן? שהם כאילו מסתכלים עליהם באיזושהי רעה והערכה, ואז מתוך המקום הזה שקלטתי את זה לפני איזה כמה חודשים, אמרתי לאלכס בואו נעשה שיחה. כאילו ישבנו, דיברנו בטלפון, עשינו שיחה כאילו אחי, כאילו שאנחנו, בואנה, קשה לי עם זה, וקשה לי עם זה, והוא אומר לי, תשמע, וואי, קשה לי עם זה, ואני אומר לו, אתה יודע, אנשים צריכים לשמוע את זה. ואז אמרתי לו, בוא נעשה פודקאסט. אז הוא אמר לי, הוא היה בבית שלו בזיכרון או איפשהו באור עקיבא, ואז הוא אמר לי, יאללה, אני בא אליך היום בערב. ואז הקלטנו איזו שעה של שיחה שאנחנו כאילו הכי אותנטיים בעולם. כאילו פשוט מדברים כמו בני אדם שדברים. כן. ואנשים עפו על זה. זאת אומרת, אתה יודע, סתם אפילו, כאילו זה לא היה מתוך מקום כזה. אבל אפילו בתוך איזשהו מין, איזשהו מין, שכבר נוצר איזשהו שטנץ שיווקי כזה, שבעולם הזה אתה צריך להראות חוזק וכוח וביטחון, וכאילו כגבר, אתה צריך להראות נוכחות, כאילו יש איזה מין תאמה כזאתי, שלמה לנושא הזה, של מה אתה צריך להראות כמנטור, כגבר או כמה שזה לא יהיה. ואמרתי, כאילו, בא לי לנפץ את זה, כאילו. אני גם השתתפתי בזה, אני גם השתתפתי בזה. אתה יודע, אני שמתי לב שאנשים מדברים איתי, אז הם כאילו מפחדים לדבר איתי על הדברים הלא טובים שלהם, כאילו זה לא בסדר שיש להם מהדברים. האלה. כאילו הם כל הזמן רואים אותי ושר אומרים כן ואני הצלחתי ככה ועשיתי השבוע ועשיתי זה. אמרתי רגע אוקיי זה מגניב שהוא מדבר איתי על זה אבל כאילו גם יש פה משהו לא אותנטי יש פה משהו כאילו הבן אדם לא רוצה לגעת במקומות מסוימים כי הוא כאילו לא מרגיש במרחב שזה נוח אולי כי אני לא מייצר את האפשרות כאילו לייצר כאילו איזשהו משהו כאילו. חרא עצור שנייה משהו שהמאזינים שלך יקבלו ממך גוש זהב מטורף שאתה אמרת בלי לשים לב נראה לי. רוב האנשים וכשאני רוצה להרים לך עכשיו בקיצון כי רוב האנשים אומרים הוא מדבר אליי ככה הוא לא מדבר אליי ככה הם שמים את כל האחריות כלפי חוץ ואתה בא ואתה אומר אנשים מדברים אליי ככה איזה מרחב אני מייצר שיוצר את זה. יש פה איזושהי רמה לך זה אובייס כי אמרת את זה גם באובייס אבל רוב האנשים זה רחוק מלהיות אובייס אתה בא ואתה אומר לא אני לוקח אחריות על איך שאנשים מדברים איתי כי איך שאנשים מדברים איתי זה נובע מהמרחב שאני יוצר ומהאנרגיה שאני יוצר. נכון אני מעביר להם איזשהו מין סולם ערכים מסוים והם רוצים להסתנחלל לסולם ערכים בשביל להיות שייכים לעולם שלי. ואמרתי אוקיי בוא נרחיב את הסולם ערכים הזה בוא נעשה פה איזושהי אבולוציה בוא נסביר לאנשים שהם לא צריכים להיות בחליפות הם לא צריכים להיות מושלמים הם לא צריכים לבוא ממשפחה הכי תקינה בעולם הם לא צריכים לא יודע לאכול לקום כל בוקר בחמש בבוקר. כן הם לא צריכים כאילו הם לא צריכים את הדברים האלה בשביל להצליח אתה יכול להיות לא פטור עם בעיות עם חוסר ביטחון עצמי עם חוסר ערך עצמי גם אפילו ולהבין שאתה לא שאתה מוצר בעבודה אתה מוצר בפיתוח כאילו. כי כולנו כן חד משמעית זה העניין ואני לא שידרתי מספיק שאני עדיין מוצר בפיתוח אני לא אני לא מוצר גמור על המדף כאילו זה עמוק כן כן שמע זה מאוד מאוד חזק אני חושב שהתפיסה הזאת היא כל כך נכונה ואני חושב שכל כך הרבה אנשים יהיו מתוסכלים מזה גם כי הם אומרים לעצמם רגע אבל המנטורים האלה באינסטגרם אומרים לי שאני חייב ביטחון עצמי וערך עצמי וזה כדי להרוויח כסף אבל אני רואה את דוד שלי הזה שהוא שמן סליחה אוקיי חסר רזל מתנהג כמו דביל אבל הוא עובד באיזה עבודה והוא עשה מלא אורדין מעצבן שדופק אנשים לא יודע סתם המצאתי איזה ארכיטייפ כזה והוא עושה מלא כסף והוא מצליח אז זה כאילו שובר להם את המיינד או שהם אומרים כן יש את היועצים הזוגיים האלה שאומרים לי שאם אין לי ביטחון עצמי ואני לא אוהבת את עצמי אז אני לא אמשוך את הבן אדם שאוהב אותי אבל בדודה שלי הזאת היא לא אוהבת את עצמה והיא מסווכת והיא מצאה מישהו שממש ממש אוהב אותה אז כאילו האמת היא שכל הדברים האלה הם מצד אחד הם נכונים זאת אומרת ביטחון עצמי ודימוי עצמי וערך עצמי זה דברים שחשובים כדי לקבל יותר אהבה ומה שכתב יותר אהבה יותר וריות ויותר כסף בחיים תכלס ברור אבל זה לא שכאילו יש ציון עובר וציון נכשל זה לא שכאילו עד שלא הגעתי לנקודה מסוימת אני לא יכול לקבל את הדברים האלה אני צריך במקביל לעבוד וזה מה שאני מאוד מאמין בו אני חושב שבמקביל עובד על הבפנים ובמקביל עובד על הבחוץ אני חושב שאנשים ברור אם עובדים רק על הבחוץ הבפנים שלהם מרכיב ואז לפעמים בחוץ זה נראה זוהר ומבפנים העולם זבל ואנחנו מכירים אינסוף דוגמאות כאלה אבל גם לעבוד רק מבפנים אז הבפנים שלך אולי מתייפה אבל בסוף המציאות שלך מרכיבה וזה גם לא עובד זאת אומרת צריך להיות בן אדם שיודע לעבוד גם בחוץ וגם בפנים לגמרי וזה מבחינתי התפתחות אישית אמיתית לגמרי לגמרי והייתה לי עוד נקודה שהיא קשורה לעניין הזה שאתה יודע שאני פעם חשבתי שאנשים בשביל לאהוב אותי הם צריכים לדעת כמה אני מוצלח וכמה אני טוב וכמה אני חכם וכמה אני אתה יודע כל הדברים האלה וככה יותר אנשים יאהבו אותי כי היה בי צד שאולי התבייש להביא את הצדדים האחרים ואתה יודע אני חושב שהייתי עם איזושהי אמונה בראש ויכול להיות שאני עוד באיזשהו סוג של פרוסס על הדבר פרוסס על הדבר הזה לגמרי ואז שמתי לב שהרבה אנשים חולקים את האמונה הזאת שאם ידעו מי אני באמת לא יאהבו אותי אם יכירו אותי באמת אם ידעו באמת מי אני כאילו בסריטות האלה בשפיצים האלה כשאני לבד עם עצמי בבית או בכביש או בזוגיות או בפה או בשם ואף אחד לא יכול לראות את זה או לצלם את זה או לדעת שזה קורה אבל אם ידעו ומישהו יכיר אותי במקומות האלה אין אני לא אהיה ניתן לאהבה ואז אני מגלה יותר ויותר שהעבודה פה היא לא לפתוע לא בהכרח את המקומות האלה, כמו לקבל אותם, כי ברגע שאני יותר מביא את המקומות האלה לקהל, אני רואה שיותר אנשים אוהבים אותי. ויותר אנשים, ואנשים מתחברים אליי גם במערכת יחסים שלי עם הקהל, שהקהל זה כמו איזשהו אורגניזם אחד גדול שמורכב מהרבה מאוד אנשים, הקשר נהיה הרבה יותר עמוק. אני אישית מאמין שזה גם כשאתה עושה את זה, אייל, אתה מביא לעולם רמת נדיבות מהגבוהות ביותר שקיימות בעולם. תסביר לי את זה. ושאתה מביא רמה אחרת לגמרי של ריפוי לאנשים. אוקיי? ולשמחתי הרבה, כן? התובנה הזאת נפלה לי בגיל 17 או 18. מתי? הייתי בכל העולם הזה שלמדתי קצת פיקאפ והשפעה, ושיחקנו עם המורים ושיחקנו עם הזה ושיחקנו עם זה מה שסיפרתי לך. ואני יום אחד מנסה בבית של ההורים שלי, כן? בחדר שלי, שוכב על המיטה. הבחורה הזאת שמעת שזה מי שרציתי, שוכבת כאן, שמה את הראש שלה עליי, כאילו החוויה, כאילו המצב מושלם. ואומרת לי, גל, אני אוהבת אותך ואני זוכר שבראש שלי ישר עולה המחשבה, לא, היא לא אוהבת אותך. היא אוהבת את הדמות הזאת שאתה משחק. אוהבת את הספר שקראת, אוהבת את המניפולציה, לא מניפולציה שלילית, אבל אוהבת את המניפולציה שעשית, אוהבת את המשחק ששיחקת. היא לא באמת אוהבת את מי שאתה. כי אם הייתה מכירה אותך... ובאותו רגע הרגשתי בדידות. זאת אומרת, במקום להרגיש, הבחורה שרציתי, אוהבת אותי, אהוב, הרגשתי בדידות מאוד מאוד מאוד עמוקה. וקלטתי שדרך הסדנאות ועבודה אישית עם אנשים וכל התהליכי עומק שאתה יודע, שזה החוויית חיים של רוב האנשים. בזוגיות שלהם, בעבודה שלהם, עם הילדים שלהם, בכל מקום. והדבר הזה הוא סוד כמוס. אתה עשית הרבה עבודה גם אחד על אחד עם אנשים, לא רק בקבוצות, אז אתה יודע את זה? זה כאילו סוד שכל מי שלא עושה אחד על אחד לא מודע אליו, וכל מי שעשה עם מספיק אחד על אחד עם אנשים, זה נהיה ברור כשמש. זה סוד שאנשים מחזיקים אותו ככה. וכשאתה, זה דבר שקוראו לו סטייג' טרפי, זה דבר שאתה מסוגל לא לספר את הסיפור סינדרלה כמו המשווק הזה של לפני עשר שנים הייתי שבור ומסכן ואומלל ועצוב ואני, והיום למדתי את שיטת וואטאבר ועכשיו אני עשיר ושמח ומאושר וטל טל טל טל. אלא לחשוף לא פצע מהעבר. זה מרקטינג. שזה טוב, אני לא נגד זה, זה גם נותן השראה. אני לא נכנס בזה או משהו. אבל כשאני יודע מול קהל להראות פצע פתוח, משהו שכרגע לא עובד לי, משהו שעכשיו חי לי ולא פטור, אז קורה שתי דברים. אחד, הדבר הזה שהוא עבור כמעט כל בני אדם סוד, הופך להיות נחלת הכלל. במציאות מה שקורה זה שזה נוגע בלבבות של האנשים, ולא רק שהם לא נותנים לך על זה שנאה, בדרך כלל הם יתנו לך על זה אהבה או אמפתיה. הדבר הזה הוא משחרר אומס מטורף ממך בתור המנחה או מי שעומד על הבמה או מספר, לא חייב במה יפה כמו שיש לכם פה, אפשר מול חברים או משהו כזה. זה משחרר כזה רמה של אומס, ופתאום גורם לי להרגיש אני בסדר. והבסיס הזה של אני בסדר הוא עוצמתי לריפוי הפנימי שלנו, אבל למה אני אומר שזה נדיבות מהצד שלך? כי זה קשה וזה מפחיד לעשות את זה מאוד. כי ברגע שזה קורה, כל מי שנמצא שם בחדר, האסימון הזה נופל לו ברמה מסוימת. הוא אומר, רגע, אייל כרגע חשף משהו שאני בחיים לא הייתי חושף אם זה היה עליי, והוא לא קיבל על זה שנאה, הוא קיבל על זה אהבה. אולי אם אני אחשוף את עצמי, גם אני אקבל על זה אהבה ולא שנאה. פתאום האמת האבסולוטית הזאתי, שאם אנשים ידעו את הסוד האפל שלי במירכאות, את הדבר הזה שלא עובד בי, הם לא יאהבו אותי. פתאום הרעיון הזה, בעצם זה שאתה משתף על עצמך, נסדק אצלם. ואני זוכר פעמים רבות שניסיתי לעשות את זה בקריירה שלי. נכון, מישהי כתבו לי כמה... כן, זה זכרת לי משהו, כן. אז שניסית לעשות את מה? אז היו כמה פעמים בחיים, כמובן שאני לא יכול לעשות את זה כל יום על הבמה, נכון? כי לא כל יום יש בי פצע פתוח שכואב לי וכן הלאה. אבל אני זוכר מספר פעמים שבחיתי על דברים שלא עבדו לי מול אנשים, שסיפרתי להם את הג'אנק ואת הטעויות הגדולות שעשיתי בזמן אמת שכואבות לי. ובכל פעם שהנעתי את עצמי לעשות את זה, קרה קסם בחדר, קרה קסם בחיים שלי. שמעתי פעם מישהו שאומר כלל מאוד מאוד חשוב. ובתקשורת אם יש משהו שאתה רוצה להגיד ואתה מפחד להגיד אותו אז אתה צריך להגיד אותו. וזה יותר מכל דבר. כן, לגמרי חד משמעית. אבל כאילו מה שאתה מדבר פה אתה מדבר פה על בושה בעצם שהבושה היא מנגנון ששומר על הבעיה וסוגר אותה ונועל אותה בתוך הבן אדם. זאת אומרת תחשוב נגיד אם הדפוס הזה שלכל אחד יש את הדפוס שלו. הארסני הזה או הבעייתי הזה או איזושהי בעיה או משהו שהוא לא מתגאה בו. הדבר הזה בשביל להתקיים הוא צריך להיות בחושך. הוא צריך להיות באפלה. זה כמו הרפד. הוא צריך להיות באפלה. כשאתה מוציא אותו לאור הוא כבר כאילו זה הריפוי. עכשיו הבושה היא כמו איזשהו מין מנגנון כזה ששומר את הדבר הזה באפלה הזאת. וכשאנשים מדברים על זה. אני זוכר פעם הגיעה אליי מישהי לתהליך. אני אמרתי על פגישות אישיות. עשיתי סביב חמשת אלפים שעות של אנשים בפגישות של אחד על אחד ושיחות של אחד על אחד. זה הדרך הנכונה להבין פסיכולוגיה באמת לאור. כן. היא הייתה בולמית והיא לא סיפרה על זה לאף אחד. כאילו ממש. היא פעם נסעה עם אחותה לאירוע בצפון ממרכז מחיפה. והיא לא נסעה עם אחותה באוטו. היא עלתה על הרכבת כי היא רצתה להקיא ברכבת ושהאחותה לא תדע מזה. והן נפגשות באותו אירוע כאילו והן יוצאות מאותו מקום. והיא כל כך הסתירה את זה. וההסתרה הזאת מייצרת מצב שהבעיה הזאת מנהלת את הבן אדם. כאילו אם אני הרי בורח ממשהו ואם אני מסתיר משהו פסיכולוגית זה יותר חזק ממני. דופק לי את תחושת המסוגלות שלי, את האמונה שלי בעצמי. יש פה משהו כאילו גדול עליי. ואז כל מה שעשיתי איתה היה רק לדחוף אותה לדבר על זה עם אנשים. לדחוף אותה לדבר על זה. לא עושה שום תהליך תזונתי, שום תהליך כאילו כן כמובן מנטלי ואתה יודע וערך עצמי ודברים מהסוג הזה. אבל פה ספציפית רק לדחוף אותה לספר על זה לאנשים שהיא סומכת עליהם. בהתחלה היא סיפרה לי, הכירה אותי איזה שנה וחצי עד שהיא סיפרה לי את זה. ואז אחר כך לספר לאחותה ולספר לזה קרובת משפחה, איזה חברה, איזה אמא. ואז הייתה איזה סדנה שגם עשיתי איזה עשרה אנשים שהיא סיפרה על זה שם. ואחרי זה זה פשוט עבר לה. כאילו השתחרר לגמרי. הלדבר על זה הוא הריפוי. הוא הריפוי של הדברים האלה. ועל לשמור את זה ועל להסתיר את זה. אתה יודע שלמה המלך אמר את זה הכי מדויק שיש. הוא מחסה פשעיו לא יצליח. הוא מחסה פשעיו לא יצליח. כל אחד יש את הפשעים שלו, את הדברים שלא מתגאה בהם. אבל יש כאלה שעובדים כמה אנרגיה צריכה ללכת להסתרה ולהתחבא ושלא ידעו. המון המון המון אנרגיה שהולכת למקומות האלה. אנרגיה שנלקחת ממקומות של יצירה ועשייה והתקדמות ולמידה. אז ככה. זה דופק את לנו את החיים. זה משהו ללמוד אותו. ואני אגיד אפילו מעבר לזה שעבור רובנו אותם דפוסים שאנחנו מחביאים זה אותה מתנות מאוד דומות שיש לנו תחת מאותו צד שני. לגמרי. תובנה שהייתה לי לאחרונה בהקשר הזה זה לי יש עניין כזה שהצד השלילי של המטבע זה שאני יכול לאחר לדברים. והסיבה המרכזית לזה שזה קורה זה שאני מושך דברים אחרים הרבה זמן. זאת אומרת נגיד יש עכשיו פגישה עם מישהו והיא משויינת לשעה ואני כבר יודע שיש חצי שעה לפחות הפסקה עד הפגישה הבאה כי יכול להיות שזה יימשך. אבל הפגישה אותי נמשכת עוד שעה ואז אני אחר לפגישה אחר כך. ובמשך שנים היה לי איזשהו כל פעם שזה היה קורה הייתי כועס על עצמי ומתנצל ואומר לבן אדם שזה לא מתאים לי וצריך להתנצל בפניו שזה לא יקרה שוב. כן. היום כשאני מתחיל לעבוד עם אנשים אני אומר להם תראו יש לי משהו זה הגאונות שלי כשאני בתוך משהו כל הלב שלי שם. אני לא למעט מקרים נדירים אני לא אחבט השעון ויתקתק את השעון הצידה כדי לסגור את הפינה עד הסוף. שזה אומר שפעם אחת אם אתה רוצה לעבוד איתי לאורך זמן זה אומר שפעם אחת אתה תרוויח מזה ופעם אחת אתה תפסיד מזה. פעם אחת אנחנו נגיע, יגמר לך הזמן שאנחנו עובדים ביחד, ואנחנו נהיה על סף פריצת דרך, אני לא אעזוב אותך. אנחנו נגיע לפריצת דרך לפני שיגמר הזמן. פעם אחרת אתה תחכה לי בחוץ רבע שעה. ואם זה מתאים לך, אז אתה לקוח טוב בשבילי. ואם לא, אחי אני אוהב אותך, תמצא בשבילך שווה לי בשעה יותר טוב ממני ותהנה יותר. וברגע שאתה מבין שאותו פאק זה חלק מהמתנה הכי ענקית שלך, היכולת שלי לשם דוגמה זה להתנתק מהעולם ולהיות רק בתוך דבר אחד בצורה אבסולוטית. זה בעיה, אבל זה מתנה. והשאלה היא איפה אתה בוחר לשים את זה, וככל שאתה פותח את זה עם אנשים ועם העולם, החיים שלך פנימיים קלים יותר לדהול. חד משמעית. וכשאתה מסתכל על עצמך גל, ואתה מסתכל על נגיד על כל מיני יכולות שפיתחת לאורך השנים, איזה יכולת אתה אומר שהיא אצלך מצוינת ברמה שהיא הרבה מעל הכלל? אם אתה מסתכל על כל היכולות שפיתחת, יכולת לשווק, יכולת לכתוב, יכולת לנהל אנשים, יכולת לסלוח, יכולת... אני חושב שמספר אחד זה היכולת למצוא את ההזדמנות בדברים. כאילו כמה שזה נשמע מאפן, סליחה, וקלישה אותי, אבל מי שנמצא בעסקים והוא לא בן אדם מושלם, כמוני, לא מושלם, אז שיט הפנס. כאילו הבן אדם שאתה אוהב עוזב, הלקוח שאתה רצית קרה לו משהו, ותבר, ושיט הפנס. וכשאתה צריך להתמודד עם זה, אז נשאלת השאלה האם הדברים האלה מפעילים אותך או שאתה מוצא את ההזדמנויות בדברים האלה? ולמשל, אני אתן דוגמה, בטח לא מעט, חלק ממאזין פה הם מכירים את שחר כהן, שהוא חבר טוב שלי, יש לו פודקאסט מאוד מאוד מצליח, הוא עושה עבודה מאוד מאוד מאוד טובה, עבדתי ביחד המון שנים, והוא חבר טוב, ואני קשלתי בלשמר אותו כעובד. נגיד ככה. וביום שהוא אמר לי, גל, אני סופר אוהב אותך, אני מתבאס רצח לעזוב, אבל, לא אגיד את המספרים, אני עובד פה שש-שבע שעות, אתה לא אומר לי כמה לעבוד, אבל אני מרגיש שאני צריך לבוא לפה שש-שבע שעות, או לפחות אם אני נחשב עובד גלובלי, אני צריך להיות כאן, ואני מרוויח מסכורת, אבל מהקורסים הדיגיטליים שאני מוכר מהצד, מהאתר, אני מרוויח פי שתיים, כאילו זה פשוט, אני לא מרגיש הגיוני שאני לא משקיע בדבר השני יותר. והבנתי אותו. היום בדיעבד אני חושב שאפשר אולי לעשות אחרת, אבל לא משנה, הבוטום לא היה אפשר לעשות אחרת, אבל עם הידע שיש לי היום, אני חושב שהייתי בתקופה, בסיטואציה דומה הייתי מגיע לפתרונות הצירתיים שאז לא היו לי, אבל לא משנה, בכל אופן, באותו רגע יכלתי להגיד וואי איזה בסה, כאילו להפסיד חבר טוב, בן אדם שעשיתי איתו כל כך הרבה דברים ביחד, מוכשר. מוכשר, ואז הסתכלתי על זה ואמרתי אני אוהב אותו באותה מידה כמובן, אבל היה לו חסרונות. בלי לסתם כמו לכל מיני אדם. וכשיש לו חסרונות, החסרונות האלה השפיעו בצורה שלילית על העסק בכל מיני מובנים. ואז אמרתי אוקיי זה שהוא עזב, זה הזדמנות. בוא נמצא מישהו שיש לו חוזקות איפה שלשחר היה חסרונות, נכניס אותו לשם, והעסק יצמח והתפתח כתוצאה מזה. וככה היה. וככה היה בהרבה מאוד מקרים, אני חושב שהם קורים, הרבה פעמים אנשים מסתכלים על כאילו, איך... העברתי סדנה, אחת הכישלונות המפוארים שלי, 40 אנשים הגיעו לסדנה, הייתי פשוט מעצמי. וזו לא הראשונה שלי, לפחות 15, 17 סדנאות כבר עשיתי. זאת אומרת, אני מרגיש שכבר אני יודע מה אני עושה. והחלטתי להעביר סדנה בנושא של מערכות יחסים וזוגיות, לא יודע למה עשיתי את הטעות הזאת לעצמי. לפני שהתרגלת? בגיל 23. לפני שהתחתנתי, לפני שהיה לי מושג יותר רווק. מישהי בת 35 באה וסטייטינג דה אובייס, אומרת מה שאתה אומר, גל, אתה לא מבין כלום, אתה לא נשוי, אין לך ממשפחה, אתה קצר, אתה לא יודע שום דבר. עכשיו, לגל שאלה, זה פוגש אותו על החוסר ביטחון שלו. אז אני מגיע ואני מתווכח איתה, מסביר לה על מה אני כן יודע, והוויכוח הזה, אני לא יודע כמה זמן הוא נמשך במציאות, אבל בראש שלי מרגיש שהוא נמשך כמו חצי מהסדנה. וזה תוצאה של סדנה שהיא לא סדנה טובה, זו סדנה חרא. אוקיי? ואני זוכר שהגיע הקטע שאני צריך להגיד להם לבוא אליי לתוכנית המשך, והעברתי את זה ברוב הבושה, אמרתי את האנשים האלה שראו אותי כל כך גרוע היום, אני לא רוצה לפגוש אותם יותר בחיים, אני לא רוצה שהם יקנו כאן, אני לא רוצה שהם יבואו כאן, אני לא רוצה לראות אותם שוב. אני רוצה לשים את הדבר הזה בעבר, והגעתי הביתה, והתרסקתי על הספה, ואמרתי, אני פוגש מהמקצוע הזה, אני לא מוכן לעשות זה יותר. ולקח לי איזה חצי שעה לפרוק את הרגש, ואז שאלתי, מה ההזדמנות כאן בזה שעשיתי את הסדנה הכי גרועה של החיים שלי? שמעתי אחד ללמוד, נכון? למה זה קרה? איך אני יכול למנע מזה? איך אני יכול פעם הבאה להתנהל יותר טוב? אז כבר למדתי מזה, אבל זה לא הספיק לי. אתה מבין? אני חושב שלמנף כישלונות רק ללמידה, זה עצלנות. תמיד אפשר ללמוד מכישלון, אבל זה לא מספיק. אמרתי, אוקיי, איך אני ממנף את זה להצלחה עסקית? ואמרתי, אוקיי, זה היה גרוע. כולם הבינו שזה גרוע. התקשרתי אליהם אחד אחד, אייל. אמרתי להם, תקשיבו, אני מבטיח לכם שבדרך כלל לא כזה גרוע, אני מתנצל שחזיתם בדבר הזה, אני מזכה אתכם בכסף ששמתם על הסדנה, 100 שקל או 30 שקל, אני עושה עוד סדנה בעוד שלושה שבועות, אם אתם קולטים את האינטגריטי שלי, שאני מתקשר אליכם, מזכה אתכם, ואומר לכם את זה, אני אשמח אם תבואו לראות איך אני באמת יודע להעביר סדנה טוב, בעוד שלושה שבועות, כרטיס עליי, זוגי אבל. 70% ממה שיש שם בסדנה, בא עם זוג. חלקם באו יותר מחבר אחד. בעצם מסדנה של 40, זה הייתה הסדנה הראשונה שלי מעל 100 איש. וואו. כאילו מהמשבר הזה יצרת הזדמנות מאוד מאוד גדולה. ושוב, וזה לא משבר שעשיתי בטעות, או שלא התכוונתי אליו, או שהיה לי כיף להתקשר אליהם ולהגיד להם, אני מצטער. לא, זה היה חרא. האם... זה היה ממש חרא, זה היה קשה, זה היה כואב. אתה יודע, זה מעניין, כי זה קצת מזכיר את החוק של ניוטון, שאנשים שוכחים אותו בזמנים כאלה. For every action, there is an equal and opposite reaction. על כל תנועה מסוימת, יש תנועה לכיוון ההפוך באותה עוצמה ובאותו גודל. זאת אומרת, אם למשל המרחק מתל אביב לירושלים זה 60 קילומטר, אז גם המרחק מירושלים לתל אביב הוא 60 קילומטר. זאת אומרת, אם חוויתי מצ'בר בעצימות של 300 כמש, אז יש פה 300 כמש של הזדמנות שאני יכול להשכיל לנצל אותה, וזה מה שעשית בעצם. אני חושב שאנשים ברמה החברתית קל להם לראות את זה. קל להם לראות שכמה שנים אחרי שטבעונות נהיה טרנד, נהיה טרנד של קרניבורי ולאכול רק בשר. שככל שנהיה יותר את הטרנד של הבריאות חזק, נהיה יותר חזק את הטרנד של לאכול מושחת, נכון? ומשומני וסוכרי וזה וזה. אז במהחברתית קל לנו להבין את זה. אבל ברמה האישית על עצמנו, בגלל שאנחנו כאובים מהמכה, אז אנחנו לפעמים מפספסים את זה. כן. אבל השאלה, אם אתה רואה בזה יכולת שפיתחת, או אם אתה רואה בזה חלק מהאופי המובנה שלך, או גם וגם? היכולת הזאת לראות בדבר את הטוב או את ההזדמנות, זאת אומרת שלי זה לוקח אותי למקומות שהם אפילו יותר רוחניים, אבל אתה אומר שאין לך שום קשר לרוחניות. לא, לא אומרת שאין לי קשר לרוחניות, אמרתי שהקשר שלי עם הדת מוטל בספק. אוקיי. אז אני לא רואה את הדת כרוחניות, אגב, אני רואה את זה פשוט כאיזושהי פלטפורמה מסוימת, לייצר רוחניות לאנשים שזה מתאים לעולם התוכן שלהם, אבל זאת אומרת, יש פה מין, האם אתה רואה את הדבר הזה, לראות את הטוב ואת ההזדמנות כמשהו שהוא בא מתוך המימד הרוחני באישיות שלך, או מהמימד המנטלי באישיות שלך? אני אגיד. מה אני חושב? כן. בגיל 21, משהו כזה, הייתי אחרי ניתוח, יצאתי מהצבא בעקבות איזשהו ניתוח, שעלי בברך, קיבלתי שתי טריליון גימלים וכבר שחררו אותי, ועשיתי שם הרבה עבודה שהיא נקראת עבודה אקסיסטנציאליסטית, על משמעות החיים, על למה אנחנו פה, מה אנחנו עושים, מה שנקרא אפילו אני חושב היום רוב האנשים היו מגדירים את זה כעבודה רוחנית. וכתוצאה מזה אני הבנתי ברמה מאוד מאוד מאוד עמוקה אפילו, שברמת האמת האבסולוטית במובנים מסוימים או בדרך הסתכלות מסוימת על המציאות, ניתן לומר שאין לחיים שום משמעות. ובהבנה שלי באותם ימים, אני נוסע בפז'ו 107 קטנה כזאת עם הסריחה לחוף הצוק בתל אביב, ואני אומר לעצמי, אני יכול לקפוץ, עזוב שכנראה לא יכול לקלום, אבל למותי כביכול מהצוק, ושום דבר לא ישתנה בעולם. אמא שלי תהיה קצת עצובה, אבל בסוף גם היא תמות, כאילו. וזהו, זה הכל. ומעבר לזה, שלחיים שאין משמעות ויכולים להסתיים בכל רגע, כל מה שעשיתי עד עכשיו זה היה בשאיפה הפנימית כזאת של דחפים ורצונות ושאיפות כדי להיות מאושר, כדי שיהיה לי טוב, שיהיה לי נעים. אבל הבנתי שכשאני בתוך החוויה הזאתי, של החיבור הזה לעצמי, פשוט טוב לי, כמו שזה. אז אני לא צריך שום דבר. ניתנה לי תמונה בראש של עצמי, יושב בים, קונה בסופר כאילו אורז וכאילו מלפפונים, ואני יכול להיות מאושר עם אורז ומלפפון, ואני לא צריך כלום. ובתוך המקום הזה עלתה לי השאלה, אוקיי, אז מה אני עושה עכשיו? הולך לים עם אורז ומלפפון? קופץ מהצוק? מה אני עושה? ומבחינתי, זה זרק אותי למקום של הילדות שלי, של כאילו משחקי מחשב, דברים כאלה, ואמרתי אוקיי. העולם פתוח בפניי, אני יכול לעשות מה שאני רוצה. לא משנה מה נבחר לעשות, אני יכול להיות מאושר. מה החוקי המשך למשחק? בוא נגדיר אותם. נתנו לי את הכוח להיות זה שקובע את החוקי המשך למשחק. אז מבחינתי, באותו יום אני החלטתי שהחוק של המשחק הוא לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים. אוקיי? וכשמישהו עוזב, כסף מופסד, פציעה קורית, פרידה כואבת, אז יש את השנייה הראשונה שזה כואב, ומתחברים לרגש ומאבדים אותו. ואז אני שאל את השאלה, אוקיי, אני יכול להמשיך להיות במסכנות של עצמי, אבל האם זה האסטרטגיה הכי טובה לייצר כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים, והתשובה המתבקשת היא שלא. ואז אני שואל, אוקיי, אז במצב של המציאות הנוכחית הקיימת, איך אני יכול לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר אנשים? ואני חושב שהתפיסה הזאת היא מה שמאפשר את הזהוי הזדמנויות. כי הרי הזדמנות זה דבר רלטיבי. מה זה הזדמנות? הזדמנות להרוויח כסף, הזדמנות להצליח. אני חושב שההזדמנויות שהמוח שלי מחפש זה הזדמנות לעזור לאנשים ולעשות כמה שיותר טוב. ואם דיברנו על העניין של זוגיות, אז מבחינתי הייתה פה גם שאלה. כי אם אני מתחתן ואני מביא ילדים, אני פוגע בחוק של המשחק. ברמה מסוימת. מה זאת אומרת? הרבה מהאנרגיה ומהפוקוס שלי עכשיו הולך, לא לעזור לכמה שיותר אנשים. זאת אומרת... תלוי איך אתה רואה את ה-ROI. ושם בתקופה הזאת אני הבנתי שאני צריך לשפר את חוקי המשחק. אוקיי. ולשנות את זה ממשחק ליניארי של כמה שיותר אנשים, תוני רובינס, למצב של להבין, אוקיי, אני רוצה או נמצא משמעות במשהו שהוא יותר נראה כמו פירמידה. אוקיי. יש את מי ששומע את הפודקאסט הזה, והוא לא מספיק יתלהב ממני כדי לשתלך לך את שמע את הפודקאסט שלי, הוא לא מספיק יתלהב ממני כדי ללכת ליוטיוב, כדי ללכת לעקוב או משהו כזה, הוא סיים את הפרק, עכשיו שומע את הפרק הבא של הפודקאסט שלך, שזה גם החלטה מצוינת. פנטסטי. כמות האנשים שהשפעתי עליהם ברמה הזאתי זה עשרות אם לא מאות אלפי אנשים. כאילו פודקאסטים שהייתי בהם, אנשים שראו סרטון פעם אחת, אז זה הקצה התחתון של הפירמידה. זה לגעת קצת ולעזור כמה שאני יכול. לא לחסוך, אבל כמה כבר אני יכול לעשות, אבל הכי הרבה שאני יכול, לכמה שיותר אנשים. כן. ואז יש את אלה שנגיד שומעים כל פרק בפודקאסט, רואים את כל הקורסים שלי ביוטיוב, באים לסדנאות, באים לקורסים, באים לתהליכים ארוכים יותר איתי. מתחיל להיות כאילו כמו פירמידה כזאת, נכון? לאנשים האלה, אני לא יכול להעביר קורס ל-200 אלף איש, עדיין לא. אולי מתישהו, כן? כן. ל-200 אלף איש. אבל החמישים אנשים האלה שנמצאים עכשיו בקורס שאני מלווה, אני יכול לתת הרבה יותר. כן. אז מעל זה זה הילדים שלי. יש לי שלושה כרגע, אז להם אני יכול לתת הרבה יותר ממה שאני יכול לתת למישהו בקורס, או לעובד שלי, שאני יכול לתת לו יותר ממה שאני נותן למישהו ש... והבחירה שלי מבחינת זוגיות, זה להחליט שהקודקוד של הפירמידה זה אשתי. שזה הבן אדם האחד שצריך להיות זה שמקבל ממני הכי הרבה ערך בעולם. וכשאני מרכיב את זה ככה, זה הדרך שבה אני מחפש את ההזדמנויות ביום-יום. האם יש משהו שיכול לתת מלא ערך למעלה? או קצת ערך למטה? קצת, כאילו, שוב, אני לא מזלזל בפודקאסט, כן? כן. יש בה המון ערך בפודקאסט הזה. זה קצת ערך להרבה אנשים. קצת יחסית, זאת אומרת, אתה יודע... השאלה אם זה מתכזהס... קודם כל זה מאוד מרגש לשמוע את זה, ודבר שני שעולה לי זה מה גרם לך לבנות את הפירמידה בצורה הזאת זאת אומרת איזה השפעות או איזה דברים ששמעת או גרמו לך לחשוב על זה ככה ודבר שלישי זה אם אתה רואה פה איזשהו שווי של ערך מסוים למשל אני יכול למכור בוא נאמר בן אדם רוצה להגיע למצב של להרוויח מאה אלף שקל הוא יכול למכור קורס אחד באלף שקל למאה אנשים ולתת להם ערך ששווה את האלף שקל האלה וכנראה שגם יותר מזה או שיכול למכור שני קורסים בחמישים אלף שקל לשני אנשים אז פה עזר לשני אנשים, פה עזר למאה אנשים השאלה אם אתה רואה פה איזשהו שווה ערך במרכאות אני חושב שהדילמה הזאת היא דילמה מאוד מאוד משמעותית ומרכזית ושבתקופות שונות בחיים אני נמשך לצדים אחרים של אותו דבר ואני חושב שכל אחד יכול לשאול את עצמו איפה הוא נמצא על הסקאלה הזאת כי אני חושב שהסקאלה הזאת זה כאילו הסקאלה של גל אבל אני חושב שברמה כזאת או אחרת היא פוגשת את כולנו אבל נגיד אם היה יושב פה בן אדם דתי יכול להיות שהיה נותן את אותה תשובה שאתה נותן כאילו נגיד שאתה יודע מבחינת היהדות אז האישה היא כאילו היא הזה ובאמת הילדים והמשפחה ואחר כך כאילו כל השאר זאת אומרת התפיסה נשמעת אני לא מתיימר שהיהדות לא השפיעה עליי, גדלתי במדינת ישראל יש לי משפחה דתית אבל כאילו מה מוביל אותך להגיד אוקיי אשתי היא הקודקוד של הפירמידה כי אתה יודע אני אגיד לך למה אני שואל את זה אני הייתי שם הרבה מאוד זמן הרבה מאוד זמן ולפעמים הגעתי למקומות שכאילו הייתי צריך לוותר על דברים אחרים על הביטוי שלי לעולם שכאילו שאם אני איזה שהוא כלי שאלוהים משתמש בו בשביל להשפיע בצורה טובה על אנשים ואני כרגע חושב שאני צריך עכשיו רק לתת לאשתי וזה בעל חשבון דברים אחרים כי קיבלתי כזה כל מיני השראות ומנטרות ואתה יודע שיעורים כזה הרבי גל כהן והרבי זמיר כהן ואתה יודע פינגר וכל הרבנים וכל הזה והאישה והאישה והאישה וכל הדברים האלה שמפמפמים בכל הסדנאות אז אני לא שמעתי את המסרים האלה כן כן כן אבל אני שמעתי אותם והלכתי כאילו עם הדבר הזה והיום אני במקום אחר זאת אומרת היום אני אומר לעצמי האישה שלי זה העיסוק שלי זה מה שאני עושה האישה הבאה שתהיה לי תצטרך להבין את זה ולקבל את זה שהיא תהיה מספר שתיים והיא תמיד תהיה מספר שתיים אני לא יכול לשקר לה ולהגיד לה שהיא הדבר הכי חשוב בחיים שלי כי היא לא והיא לא יכולה להיות כאילו היא תהיה סופר חשובה בשבילי אבל היא לא יכולה להיות חשובה לי יותר ממה שאני חשוב לעצמי והמימוש שלי בעולם זה למה באתי לפה כאילו זה למה אני נמצא פה קודם כל אני לא מתנגד עקרונית למה שאתה אומר אתה לא צריך גם להסכים איתי אני מדבר איתך מתוך איזושהי אבולוציה של דברים שהם רלוונטיים לעייל למרות שאנשים שומעים את זה זה לא רלוונטי להם בכלל אני מאוד מאוד מבין אותך וזה קטע כאילו אתה אומר חשבתי כמוך במירכאות היום אני חושב אחרת אז אני המחשבות האלה שאתה עכשיו אומר היו לי בראש ושיניתי דעתי גם כן לזה ושוב כרגע בתפיסה שלי היום אני בחוויה שלי שזה נצחי ואתה יודע בכל מחיר ועם אביה חול שאת 20 שנה לא יודע מה יקרה ואני שוב אחשוב כמוך אבל שוב אני מאמין שלא אבל אתה יודע אני פתוח לעובדה שהכל משתנה עבורי זה פשוט התפיסה שלי זה שזה לא באמת סותר והשאלה של זה מה שרציתי כאילו להכניס קודם של כאילו למאזינים ואני חושב שזה ככה ייתן את התשובה מאוד יפה זה יכולים לשאול את עצמם מאזין יכול לשאול את עצמו מי עושה יותר טוב בעולם כן עכשיו זה שאלה שאין בה נכון או לא נכון אבסולוטית אבל בחוויה שלנו אישית כל אחד טוני רובינס נגיד שמאות אלפי אנשים עברו את הסדנאות המשמעותיות ועשרות אלפים מאוד משמעותיות אולי אפילו מאות אלפים את המאוד משמעותיות תהליכים משנה חיים בהגדרה או ביונסה שהשירים שלה ליוו אנשים בתקופות של משבר ובתקופות של הצלחה והיו השראה וזה של מאות מיליונים כנראה לא עשו קודם כל וחלק מהאנשים יגידו, מה זאת אומרת ברור שטוני רובינס? וחלק מהאנשים יגידו, מה זאת אומרת ברור שביאונסה? אבל אפשר לקחת את זה עוד יותר לקצה, נכון? אני יכול לשאול, לא ביאונסה, קריסטיאנו רונלדו. בסדר, קריסטיאנו רונלדו זה השפעה עוד יותר, כאילו אין אפילו מילים שם, זה רק, הוא משחק כדורגל, נכון? אבל להרבה עוד הרבה יותר אנשים. ומהצד השני מטוני רובינס, אני יכול לקחת את זה לעובד סוציאלי. כן. שעוזר לאנשים מסוימים יותר ממה שטוני רובינס אי פעם יעזור למישהו. כי הוא תופר לו, כעובד הסוציאלי עכשיו מתקשר לבית ספר של הילד, ודואג שהילד יקבל את הדבר הזה שהילד צריך כדי לשרוד, והוא מתקשר לרווחה, והוא מתקשר לשם, והוא אקטיבי ברמה שום מאמן או מנטור או יועץ בחיים לא יהיה בתוך חיים שלהם, ויש לו כלים מול הממסד שהם אחרים לגמרי, אבל הוא עובד עם פחות אנשים. אז מי יותר עושה טוב בעולם, העובד הסוציאלי או קריסטיאנו רונלדו? הטוני רובינס או ביונסה? ויש פה סקאלה שלמה, כן, ואני חושב שכל אחד מאיתנו יכול למצוא אותו במקום אחר, ואני חושב, תן לי שנייה להחזיק את הקייס שלי נגדך, שהרבה פעמים כשאנחנו הולכים למספרים הגדולים, קל לנו לראות איך זה מימוש עצמי, כי באיזשהו אופן גם אם אנחנו שונאים להודות בזה, יש איזשהו אלמנט של אי הענשה כשאתה עוזר להרבה אנשים. כשאתה עכשיו יושב איתי, או עם כל בן אדם, אתה תעשה סדנה של אלפיים מישהו בעוד שבועיים, לא יודע, כל בן אדם שם מהקהל, אני מאמין, מהכירות שלך, שיבוא לדבר איתך, אתה תראה אותו במלוא העומק, כבן אדם שלם. אבל אני לא אאמין לך לשנייה, אם אתה תגיד לי שאתה עומד מול אלפיים איש, זה לא קצת מרגיש לך כמו שאמרת, קהל, אורגניזם. מי במרכז? קצת אני. אני לא אומר בעצם במקום של אגו אפילו, במקום של פשוט איך זה נתפס. יש אורגניזם גדול כזה, יש גם כמה אנשים בקהל שלא יהיו מרוצים, אני בסדר עם זה, נכון? אני שם את זה, אני אומר את האמת שלי. בעוד שככל שאנחנו הולכים על השכלה יותר הצידה, על המספרים הקטנים, הדינמיקה הבין-אישית יותר מורכבת. ושם יש אתגרים מסוג אחר לגמרי. ועבורי למשל, אני יכול להגיד, אוקיי, מי אמר שלעשות פודקאסט או לעמוד על במה מול 12,000 איש, זה יותר ביטוי עצמי מאשר לשבת על המיטה, מתוסכל תוך כדי ריבים אשתי, שהיא דורשת ממני משהו, שלפחות במילים שלה היא דורשת ממני משהו, כי אנחנו יודעים שזה ישלמות, שבעיניי הוא לא הגיוני בשום צורה, הוא מייצר לי רמת תסכול עמוקה, ועכשיו אני צריך להבין מה עושים עם הדבר הזה. מי אמר שלהבין איך יוצאים מהדבר הזה זה פחות ביטוי עצמי מזה? מי אמר שמה שנותן לאשתי בבית זה פחות ביטוי של מי שאני מהיכולת שלי לעמוד על הבמה? שוב, אני לא שופט כמובן כל אחד בבחירות שלו והכל, אני רק אומר את זה במובן של כל אחד צריך לדעת, לדעתי, איפה הוא רוצה להיות על השכלה הזאת, איפה הוא רוצה להיות על השכלה הזאת כרגע. האם חשוב לי להגיע לכמה שיותר אנשים? האם חשוב לי להגיע למעט אנשים אבל לתת להם שינוי משמעותי בחיים? יש אנשים שמלווים בני נוער שהולכים איתם תהליכים ארוכים, אתה מכיר את האנשים האלה, שנכנסים להם לחיים, לחיי חברה וזה. הם לא יגיעו לעשרות אלפי אנשים, הם יגיעו לעשרים חבר'ה, ארבעים, אבל הם יעשו משהו, אני חושב שרוב המאזינים שלנו וגם אתה תסכים איתי, שהוא משמעותי לא פחות, אני לא יודע אם יותר או איך למדוד את זה, אבל משמעותי. כן, כן. יצא רוחני כי קצת? לא, לא, אני מקם שנייה את האנשים על ציר התוכן, אנחנו מדברים למעשה על ערך, אנחנו מדברים על ערך, זה הנושא של השיחה שלנו כרגע, ואיפה אני יכול לייצר יותר ערך, באיזה פוזיציה שאני נמצא בה בחיים שלי, באיזה תפקיד שאני נמצא בו, אני יכול לייצר יותר ערך לעולם. ומה סוג הערך שמרגש אותי ושאני רוצה לתת? כן, כן. ויש פה המון המון הסתעפויות. מלא, נכון. קודם כל תדעי, העצם זה שאתה חי מתוך זווית פרספקטיבה כזאת על החיים, זה מאוד לא מובן מאליו. זאת אומרת, אתה לא שואל את עצמך, אוקיי, איפה אני יכול לקבל יותר, אתה שואל את עצמך איפה אני יכול לתת יותר. יאללה, קורונה. בתקופת הקורונה יש לי 3,000 תלמידים, חיים במכללה. חיים זה אומר שעדיין צריכים לקבל שיעורים. באותה תקופה עשינו קורס שנקרא פרקטיקות NLP, שרץ בכל הארץ בשלושים ערים שונות. שתבין כמות הבירוקרטיה שפתאום נופלת עלינו, סוגרים לנו את כל הכיתות. עכשיו צריך לתפל את זה. אשתי ילדה לפני שבוע. שבוע לפני הסגר הראשון אשתי הולדת. ואני מסתכל ואני רואה שתי דברים מול העיניים שלי. העסק שלי קורס לי מול העיניים, מצד אחד, והבית שלי קורס לי מול העיניים בצד השני. ואני צריך לקבל החלטה ואני שואל את עצמי, אני מנסה להחזיק את שתיהם כמובן, שתיהם חשובים לי. מה באמת במקום הראשון ומה באמת במקום השני? ואני אומר לעצמי, שוב, יכול להיות שזה טעות ויכול להיות שמישהו אחרחליט אחרת ואני לא זה, אבל גל, בדנא של גל, אומר ההזדמנות להחזיק את הבית יותר גדולה מההזדמנות להחזיק את העסק. כי אני אומר, העסק גם אם ייפול, יקרוס, ישבר, יתפוצץ ווטאבר, קצת מתקשר לפודקאסט שעשית עם צביקה. המיומנויות, היכולות עדיין אצלי, אני אבנה משהו גדול יותר טוב ויותר חזק יותר אחר כך אם צריך, אבל זה דבר שתאר שלא עליו אני לא מוכן לוותר. אז אני נמצא בבית חודשים, מחזיק את הבית ועובד מה שאני יכול. מדהים. והפסדנו שתי מיליון שקל בקורונה. וזה לא שהיה לי, אתה יודע, שתי מיליון שקל כמו צ'יפס, זה היה הפסד כלכלי כואב מאוד, מאוד, אבל, שוב, האם היו רגעים שבהם היה לי ספקות האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה? בוודאי. אבל בהסתכלות לאחור, אני יודע שזו הייתה ההחלטה הנכונה. כי הקשר שיש לי עם הבן השני שלי, אם עכשיו היו אומרים לי, תראה את הקשר איתו וכך שתי מיליון שקל, אני אומר לכם, תקפצו מהגג. והדינמיקה שיש לי עם אשתי בבית מול הילדים, זו הדינמיקה שיגידו לי, תיקח שתי מיליון שקל ואל תחריב את זה. תוריד את זה ב-30 אחוז, ואני אומר, תשחרר אותי מהשתי מיליון שקל האלה. אז עבורי ההחלטה הייתה ברורה, ושוב, היום חזרנו ואנחנו צומחים ואנחנו בגדילה וזה, זאת אומרת שגם ההנחת יסוד שלי הצדיקה את עצמי. זאת אומרת, סולם הערכים שלך ברור לך. ברור לך מה... בספר, שהבאתי לך את הנתנה? כן. אולי זה... באמצע, באחות או יותר, יש את הסיפור על סבתא שלי. אוקיי. סבתא שלי מאלת. אוקיי. שהיא עיראקית של פעם, ונתתי אותה כדוגמה למנהיגה מספר אחת שפגשתי בחיים שלי. ופגשתי מנהיגים, אתה יודע, עם חליפות יפות, כן? מה שנקרא, עסקים גדולים, מה שאתה לא רוצה וזה. והמנהיגות שלה הייתה פשוטה, היא הייתה אומרת, היה לה משפט, בדאלק זה אח שלך, בדאלק זה אמא שלך, בדאלק זה משפחה שלך. כאילו לא משנה מה קרה, לפני שהם היו רבים והם פוצצים את המשפחה, היו באים לסבתא להתייעץ, והיא הייתה אומרת להם, אבא דאלק זה אח שלך. כן. אבא דאלק זה אמא שלך, ככה. כן. והדבר הזה היה ממוסס את כל הג'וס. כן, וואו. ומבחינתי אני הסתכלתי על זה ואני אמרתי, I like it. הערך הזה של המשפחה. זאת אומרת, אז אתה מרגיש שזה מה שמחבר אותך לשורשים שלך? אני מרגיש שזה מחבר אותי למשפחה שאני יוצר עכשיו יותר מהכל, אבל גם... מרגיש שזה משהו שאתה מביא איתך מהשורשים בעצם. אתה מביא איתך מאיפה שבאת. אני מסתכל על זה ואני אומר את הדבר הבא. בסוף, אני לא בן אדם אופטימי, כמו ששמת בלב, יש פה איזה מיקס כזה. אני אישית יודע שאני יכול, מה זה יכול? זה גם במציאות קורה, להתאהב באישה חדשה, ככה. גם כשהכרתי את אשתי זה היה לי ברור. אני רואה את היופי באנשים ובנשים, בקלות. אני יכול להתאהב ככה. לפעמים אני יכול לראות תלמידה שלי בקורס ולהגיד, וואו, איזה מדהימה היא, וזה סוג של התאהבות, כן? כן. אבל יש פה בחירה, מה אתה מתעדף בחיים שלך. כן. ועבורי, מה שאני החלטתי, המשחק שאני משחק בראש ובחיים, זה האמירה, אוקיי, אני רוצה לייצר את הדבר הזה שהוא ילך איתי את החיים שלי. שיהיה פה איזושהי שותפות. כן. שהיא נמשכת, שגם אם מחר אני יכול להחליף את אשתי באישה, במירכאות, נגיד שלא קיים במציאות, אבל נגיד שהיה קיים, יפה יותר, חכמה יותר, טובה יותר, ושאוהב זאת היא יותר, ו... שועבדו... לדרוש להפסיק את מה שיצרנו, לדרוש להרוג את הדבר שחי. שוב, אני לא אומר שאין שום מחיר ואין שום עולם ואין שום מקום, אני לא נכנס למקום קיצוני כזה. זה דבר שהוא בעל ערך גבוה מאוד עבורי. עבורי, כרגע. תראה, נגיד הקשר שלי עם הילדים שלי חד משמעית, הוא בעל ערך עצום עבורי. אני מקווה שהשיחה הזאת לא פוגשת אותך באיזה מקום ש... לא, לא, אז אותי זה פוגש במקום סבבה לגמרי, כי להיות ממוקד בה זה לא מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה. וכל הכאילו, סליחה שאני אומר את זה היום, אבל מבחינתי זה הבולשיט התורני הזה של השיעורי תורה בשקל וחצי, שמסבירים כל מיני דברים שאנשים לא מבינים אותם בכלל. כמו נגיד, אנשים יכולים, כאילו, אתה יכול לשמוע איזה רב גדול כזה עם מלא עוקבים, כן, כבר היום רב גדול זה נהיה רב עם מלא עוקבים, שיכול להגיד לך שכסף זה דבר רע ואז אתה חושב שאתה צריך להיות עני, מרוד, או שהוא אומר לך שגאווה זה דבר רע ואז אתה כאילו חושב שאתה צריך כל הזמן להקטין את עצמך, וכאילו, והאישה צריכה להיות הפוקוס המרכזי שלך בחיים, שוב, אני מדבר על המקום שאני מגיע ממנו, ואז אתה הופך את זה לפוקוס המרכזי שלך ואתה מזניח את השליחות שלך, את החלום שלך, את המשימת חיים שלך, את מה שאתה אמור לעשות, את המתנה של לויים ויותך לפה לעשות בעולם, ואותי זה מבאס. יכול להיות שכשאני שומע את עצמי מדבר אני כאילו שומע איזושהי אכזבה מכל עולם היהדות שהוא נגש לי בצורה שטחית ורדודה. תראה, אני חושב שבסופו של דבר... זה לא שהיהדות היא שטחית ורדודה, לכל מי שיש כאלה שאוהבים לפרש דברים בצורה, אתה יודע, בצורה של מה הוא אמר עכשיו, לא, זה לא מה שאמרתי. זה הונגש בצורה. לא אמרתי שהיהדות היא שטחית או רדודה בשום צורה, אמרתי שהיא לפעמים מוגשת בצורה שאנשים מפרשים אותה לא נכון, היא לא מוסברת בצורה נכונה, ואז אנשים לוקחים איזושהם אמיתות מסוימות כביכול אמיתות, אני רק אוהב את עצמה. אני אגיד שבסופו השיחוק והמצב ב-95% מהזמן לדעתי צריך להיות שהדברים האלה מחזקים אחד את השני. זאת אומרת שכשאני עכשיו יושב בבית ואני נותן מהאנרגיה שלי כרגע לבית או לאשתי, אז הדבר הזה הופך אותי למרצה יותר טוב עבור אנשים כי אני יודע להתחבר למה שקורה להם בבית. הסיפורים שלי על מה שקורה בסלון שלי ושל אשתי. זה לא רק זה, אני אגיד לך יותר מזה, זה שאתה יושב עם אשתך על המיטה בבית ועכשיו היא... אני מתוסכל. ואתה מתוסכל כי היא דורשת ממך משהו ואתה עכשיו לא יודע איך אתה פותר את זה. שם אתה בונה את הכלים לשבת אחר כך עם שחר כהן שאומר לך אני רוצה ללכת ואז אתה יודע להציע לו איך להישאר או איך אתה פותר. ומעבר לזה המון פעמים שם ייפלו לי התובנות על להגדיל את העסק וכן הלאה כמו שאתה אומר וגם הפוך. לא רק התובנות גם חלק מהיכולות מתפתחות במקום הזה. ואני אגיד וזה קורה גם הפוך. הרבה פעמים אנשים אומרים וזה קצת מתחיל מהזה. אני מרגיש שבבית התשוקה יורדת, שבבית האנרגיה יורדת, שבבית יש בעיות. ואז הרבה פעמים אנשים אומרים אוקיי אם יש בעיה אז אני צריך לפתור את הבעיה אז בוא נקבע לשיחות לדבר על הבעיה. והרבה פעמים זה רק מעצים את הבעיה עד לרמה שכבר הבנייה היא כל כך גדולה שאין מה לעשות. ולפעמים הדרך הכי טובה לפתור את הבעיה או לקדם את הבעיה בבית זה להשקיע בעבודה. אני מרגיש שבקורונה ספציפית זה לא היה המצב. אבל הרבה פעמים ללכת ולהגיד יאללה אני עכשיו שובר שיח חדש בעבודה זה מה שישנה את האנרגיה בבית גם. זה לכל הכיוונים. אבל העניין הוא שאני לא מסתכל על עבודה כמו עבודה. כאילו בשבילי אוקיי. נגיד שאלת אותי מקודם על המקום שהוא כזה מעוצב והסברתי לך שאני בחרתי פה כל צבע, כל מרקם של חומר, כל גודל תכננתי את זה אדריכלית ברמת החדרים ועמידות של החדר על הסנטימטר כאילו כל גודל של כל חדר. ושאלת אותי למה בעצם למה זה היה חשוב לי לעשות את זה בצורה הזו ולהיות כל כך מעורב. כי אתה יודע אני שומע עכשיו כל מיני דברים של אופר ווינפרי. היא מורה רוחנית מטורפת, היא יודעת לנסח דברים בצורה מדהימה. היא אמרה באחד מההרצאות שלה ששמעתי, או ההקלטות, או מה שזה לא יהיה, שכל בן אדם שואף לבטא את עצמו בעולם בצורה המלאה ביותר שיכולה להיות. השאיפה של כל בן אדם היא... אנחנו יצורים רוחניים שנמצאים בתוך חוויה של גוף כרגע, ואנחנו שואפים לבטא את עצמנו בצורה המלאה ביותר, הרחבה ביותר, העשירה ביותר בעולם. למישהו זה יכול להיות, או למישהי שהחשוב לו זה מערכות יחסים, אז לדעת איך אני מבטא את עצמי באמת כמו שאני בתוך המערכות יחסים, איך אני מבטא את עצמי בתוך... איך אני מבטא את הרצונות שלי לגוף שיהיה לי כמו... ובאמת לייצר את הגוף הזה, איך אני מבטא את עצמי. ואצלי זה לא עניין של עסק, כסף, עבודה, זה עניין של ביטוי עצמי. זאת אומרת, אני חייב לבטא את עצמי בכל מה שאני עושה. אין אייל שיושב ומדבר איתך עכשיו ואייל אחר כך שידבר איתך אחר כך, וזה אייל אחר לגמרי. זה כאילו... זה אייל. כאילו, זה אייל. אני... זה מה שנותן לי את החיות שלי בעולם. זאת אומרת, הרצון הזה לבטא את עצמי, ואני מאמין גם ש... וזה מתנה מאוד גדולה לעולם, אני חושב, מה שאתה עושה. כאילו, לא רק אתה, כל הקונספט הזה של ביטוי עצמי הוא... כמו שהספרנו מקודם, זה מתנה מאוד גדולה לעולם. מה זה העצמי הזה? העצמי זה האלוהים שחי בתוכנו. אני מאמין בזה. ואלוהים רוצה להתבטא דרכנו לעולם, כאילו. אנחנו חייבים לתת לזה איזשהו מקום. נגיד, דיברנו לפני זה שאתה רוצה לצאת לעולם, תרתי משמע. נכון, אני גם כאילו חושב על זה, אני זה עוד לא ברמה של בטודוליסט שלי, אבל התחלת לדבר על זה ש... כי ראיתי שפתחת איזשהו אינסטגרם באנגלית, והתחלת להולד כל מיני סרטונים באנגלית. זה היה ב-2019, נכון. ואז בא כאילו קורונה והיית צריך לקבל החלטות. אבל אמרתי, אני נותן לזה שנה. והיה לי הרבה תובנות מזה. בוא נגיד, סיימנו את השנה הזאת עם תחת ב-Out, כאילו. ומאיזה מקום אתה רוצה לצאת לעולם ולהפיץ מה שאתה עושה לעולם? אז אמרתי, גל של היום, אני יודע, בוא נגיד, זה עלול לי שמע כאילו אני מקטין את עצמי, אבל אני לא חושב שזה נכון. גל של היום פחות מתעניין בלהעביר החוצה את הפילוסופיה האישית שלו ואת איך אני חושב, איך אני מסתכל על הדברים. יש לי את המקום לבטא את זה, הנה אני מבטא את זה עכשיו פה איתך בפודקאסט וזה כיף לי וכן הלאה, בקורסים או בטבר. אבל הדבר הגדול שאני חושב זה באמת, אני מאמין שהרבה מהבעיות והצהרות והאתגרים שיש בעולם הם פטירים בעזרת רעיונות שכבר יש לאנשים בראש. ובגלל ששכנעו אותנו שנים שאנחנו צריכים ללמד מספרים וכל הדברים האלה, ודברים שיש לנו בראש זה רעיונות וזה שטויות ואין מה לעשות עם זה, או שאנחנו פחדים מביקורת או שאנחנו מתביישים, כל מה שדיברנו עליו. אז יש המון סבל מיותר בעולם, יש המון בעיות שלא אמורות להיות בעולם, יש המון עושר שלא נוצר בעולם, יש המון שמחה ואהבה שלא מתקיימים בעולם, פשוט בגלל שזה עדיין בראש של מישהו שלא הוציא את זה לחוצה. ועבורי מבחינתי זה לא בעיה של ישראל. אם כבר זה בעיה שהיא בישראל טיפה פחות קיימת במקומות אחרים, למרות שהיא קיימת גם בישראל כמובן. ועבורי אני רוצה לשחק במשחק הגדול הזה. אני רוצה לראות איך מיליון אנשים מוצאים את הרעיונות שלהם לאור. אבל למה? למה אתה רוצה לשחק את המשחק הגדול הזה? כי זה נראה לי דרך מטורפת לתת את הלמטה של הפירמידה. למה? זה כבר מסקין. כי זה לא רק זה. כי זה כל כך למטה שהם אפילו לא יודעים שהם קיבלו את זה ממני. מה זאת אומרת? כי אם נגיד שיש לך תלמיד, נגיד שהתלמיד שלך נהיה מרצה גדול, והוא לוקח את הרעיונות שלו, ובעזרת הרעיונות שלו עוזר ל-100 אלף איש. אז ה-100 אלף איש שהתלמיד שלך עזר להם, יכול להיות שהם באיפשהו בפירמידה שלו, לא משנה, אבל בפירמידה שלך הם בלמטה של הפירמידה. נכון? כי יכול להיות לך 100 תלמידים כאלה שכל תלמיד עזר ל-100 אלף. אבל, והשפעה הישירה שלך עליהם היא כמעט, קשה למדוד אותה, כן? הם אולי אפילו לא יודעים על הקיום שלך. כן. הם יודעים רק שיש את התלמיד הזה. חרה שהיום מכירים רק אותו. אבל בפועל אתה עזרת לכמות מטורפת של אנשים. אז עבורי אם אני רוצה להגיע ולעזור למיליארד אנשים, בא לי גם, וואי אני עכשיו קולט כמה חרדי אני, כאילו, אחד החסמים, אני אגיד את זה בצורה אחרת אולי טיפה. אני קלטתי בחיים שלי שאחד החסמים הכי גדולים שלי מלהגיע להשפעה מאוד גדולה, זה החוסר רצון האמיתי שלי להיות מפורסם. אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה להיות בן אדם מוכר, אני לא רוצה להיות בן אדם מפורסם, זה לא מעניין אותי. כן, יש לי משהו דומה, אבל כן. ומבחינתי מצאתי הוק. אני יכול לעזור לכולם, בלי שאף אחד ידע שאני. אוקיי. אז מבחינתי, דרך זה שאני אספר. אני יכול להפוך את העולם שלנו לעולם שכולם מנטורים בו. כמה שיותר. כמה שיותר אנשים שיתנו כל אחד את הדבר שהוא באמת יודע לתת. אתה אומר, כאילו, מה שמעניין אותך זה העוצמה של ההשפעה. נכון. כן. נכון. כן. לייצר השפעה ענקית, בלי הצורך לקחת עליה קרדיט. כן. בלי הצורך שיגידו, אה, בזכות גל. אני לא אוהב את זה. כן. כן. אבל אתה מרגיש שזה מפריע ליכולת שלך לתת לכמות גדולה של אנשים? שזה חסם? תראה, אני הייתי עושה סדנאות, באותה תקופה שקמתי לפני עשר שנים, הייתי עושה סדנאות של 200 איש פעמיים בחודש. פעמיים בחודש, 200 איש, בית סוליאמריקה, טה טה טה טה טה. באיזשהו שלב הלכתי באזריאלי לפני, אז לפני שמונה שנים, תשע שנים, לא יודע, משהו כזה. פתאום אמרו לי, אה, שלום גל, וזה, כאילו, זה היה לי משהו שאמרתי, רגע, לשם אני הולך. אני הולך למצב שאני הולך באזריאלי לקנות ריבר, וזה מגיע אליי. ובהתחלה היה לי ממש התנגדות לזה, היום אין לי התנגדות לזה, זה לא כבר מפריע לי, כי כבר עבדתי על זה באיזושהי מידה. אבל זה עדיין פשוט פחות לחיים שאני רוצה. כן. אני אוהב ללכת ברחוב עם גופייה, לקחת את התינוק שלי על המנסה, וכן. כן. כן. מעניין. ואיפה עשית את הסוויט שלך לגבי כסף? אם זה משהו שכאילו, אתה אומר, הגעת מבית... קודם כל work in progress. הגעת בבית שישבתם באוגוסט ולא היה מזגן ולא היה אור וחשמל, ואמא שככה גידלה אתכם לבד וכל הזמן איזה שהם מאבקים עם כסף, אז זאת אומרת, מין הסתם נוצרה לך איזושהי תודעה של חוסר וכסף זה לחץ וכסף זה סטרס וכסף זה הרבה דברים לא חיוביים. נכון. ואיזה עבודה עשית מול ואיך עשית את העבודה הזאת מול כסף שעזרה לך לייצר יותר ממנו או לגרום לו לרצות יותר לבוא אליך? קודם כל אני אהיה כלב פתוח ואני אגיד שזה לגמרי work in progress כרגע מבחינתי. אני חושב שביחס לכמות ההשפעה שהצלחתי לייצר, ביחס לגודל העסקה שהצלחתי לייצר, ביחס לכמות הכסף שעברה בחשבון הבנק שלי, הערכה שלי זה שהייתי צריך להיות יותר עשיר. ואני חושב שאחד הסיבות שזה באמת תודה, אני ממש רואה איך זה קשור לזה. אז כן עשיתי עבודה, מין הסתם המצב שלי לא מה שהיה לפני עשר שנים או חמש עשר שנה או עשרים שנה. אבל זה קודם כל נפתח ויגיד אני לא רואה את תופס עצמי מומחה בזה, זה לגמרי work in progress, אני גם משתף בזה. זאת אומרת עשיתי עכשיו שתי פרקים בפודקאסט על עקרונות פסיכולוגיים לתודעת שפע, עשיתי 13 עקרונות בכל פרק. מאות אלפי הזנות, אז מבחינתי אני משתף את זה למרות שאני לא עדיין אמורה לזה, אני משתף את זה כי אני חי את זה. תוך כדי שמשתף אני אומר הנה זה אני צריך לשפר את זה, אני צריך לשפר את זה. אבל הדברים המרכזיים הגדולים שכן עשיתי ועבדו לי זה שתי דברים. אחד זה בכללי פשוט עבודה על אמונות עומק. אני יודע שבעבודה שלך אתה מדבר על הדברים האלה, האמונות שקשורות בילדות שלנו, אמונות שקשורות בחוויות מהעבר שלנו, הטראומות האישיות שלנו. עשית את זה בסדנאות עם אנשים שעזרו לך? כמעט רק בסדנאות, הרבה מאוד בסדנאות, מעט באחד על אחד, אבל אני בעיקר אוהב לעבוד בסדנאות. ספרים או? אני חושב שהספר לא יכול לעשות את העבודה הזאת, או קשה לו מאוד לעשות את העבודה הזאת. זה צריך להיות משהו בלייב שפוגש אותך ושמישהו עוזר לך לעשות את הסוויץ' באותו רגע מול האמונה. מה האמונה המשמעותית שזה הייתה לך? השתיים הכי משמעותיות היה שאני חלש ושאני רע. אה, אני חלש... איך זה יש לי חלק כסף? איך זה קשור לכסף? שאם אני חלש, אם אני מבקש כסף אז אני חלש, אם אני תלוי בכסף אז אני חלש, אז אני צריך כל הזמן להראות שאני לא צריך כסף, וקחו את הכסף, אני לא צריך, אני חזק, אני לא צריך כסף. כאילו כזה. ואני רע זה אם אני מבקש כסף לעצמי, אם אני דואג לקבל כסף לעצמי, אם אני דואג לעצמי ושומר על עצמי אז אני רע. אני צריך כל הזמן לדאוג שלכולם מרוויחו כסף. יש לי סיפור, שוב זה זה, שכשהקמתי את החברה, את מחירת תוצאות בהתחלה, הקמתי את זה מחזור ראשון, אני העברתי את הכל, אבל ידעתי שאני לא רוצה להיות מורה ל-NLP. אז העברתי את כל הקורסים לבד, אז זה אחוז רווחיות חולני. כן. כמות הכסף שישבה שם בבנק הייתה מטורפת. פתחנו את מחזור 2, הבאתי רק מרצים אחרים, כמות צביעות רצון הייתה נמוכה בטירוף, עשיתי טעות בגיוס של המרצים. הרבה מהכסף הזה החזרתי החוצה, בסוף יצא שבתקופה הזאת סיימתי שכל הכסף שהרווחתי מהמחזור הראשון, הפסדתי במחזור השני והשלישי. וואלה. אחר כך הייתי צריך לבנות את זה מחדש. אתה זוקף את זה לאמונות האלה? לא, לא, טעויות עסקיות. טעויות עסקיות. תחילת הדרך, אני ב-24, אני מנהל מאות אלפים. אבל אז קרה משהו. הסתכלתי בתלושי שכר, וכמעט כל העובדים שלי מרוויחים יותר ממני. וזה משהו שכן קשור לזה. זאת אומרת, במשך שנים, אני חושב, שנים, הייתי העובד שמרוויח את השכר הממוצע בערך בחברה, בתור מנכל. בתור מנכל ובעלים, בתור אדם שמביא את כל הכסף. עכשיו אני לא מדבר איתך על חברה שעושה 70 אלף או 100 אלף בחודש, ואז אתה אומר, טוב, ב-100 אלף לחודש, אני אומר, מה לעשות? יש לך עובד שעושה 20, אתה לא יכול למשוך 20. בסדר, הגיוני. לא, אחי, חברה שעושה 700 אלף שקל ומיליון שקל ומיליון 200 שקל ומיליון 400 בחודש, ועדיין בסוף המיליון 400 הזה יש תלוש שכר וגם מקבל סבבה, לא חי, לא אומלה, לא מסכן. אבל מרוויח באמצע התלוש. וזה נטו עניין של בחירה. זה נטו עניין של החלטה, של להגיד, אוקיי, אני רוצה לשמור לעצמי יותר, אז אני משקיע טיפה פחות בפיתוחים עתידיים, אז אני שומר טיפה יותר כסף במקומות אחרים. אבל תמיד הייתה לי הרגשה שאם לי יהיה כסף, כאילו, אני דואג רק לעצמי ולאו, ואני צריך לדאוג ללקוחות ואני צריך לדאוג לעובדים ואני צריך לדאוג לכולם, לכולם, לכולם לדאוג, רק לא לדאוג לעצמי. כי מי שדואג לעצמו הוא מרושע. והדבר הזה השפיע לי מאוד חזק על כסף. אז שתי האמונות שורש האלה מהילדות. והרבה תפיסות כלליות יותר רגע בכסף. אתה יודע שכסף זה דבר לא חשוב, שכסף זה... וואלה. והיה לך רגע של איזה פריצת דרך משמעותית במערכת יחסים שלך עם כסף? שאתה רואה אותה? שהיו לי הרבה, אוקיי? אני חושב שקודם כל במסע ומתן שלי למכור את החברה. מחרתי חצי ממחיאת התוצאות לפני שלוש, ארבע שנים, משהו כזה. ושם פתאום אמרתי רגע, כאילו, בוא עכשיו תעשה מסע ומתן על עסקה של שבע ספרות. בסדר? ושם הרגשתי את עצמי יושב ומדבר שמגיע לי, מגיע לי עכשיו שבע ספרות, מה שמגיע לי. ואני חושב שזה היה מבחינתי פריצת דרך משמעותית, זה אחד. אחר כך כשתת לי את הספר, יהוד דניב, אני יודע גם איך התרחק קצת את צדתי דרכם דרך הספרים, שהם מדהימים והייתי מרוצה מהזה. אמרתי לעצמי אני מוציא לפחות שלוש מאות ארבע מאות אלף שקל על הפרסום של הספר. כי אני רוצה השפעה. ועבורי זה היה נתפס כאילו מה אתה מוציא עכשיו שלוש מאות ארבע מאות אלף שקל על תחביב? לא כתבתי ספר שהוא כזה מוכר קורס או אתה יודע כמו הפיצ'ף קסימא אלה. לא, כתבתי ספר שפשוט מה שעלי בלב באותו רגע. כי הוא רוצה שאנשים ידעו את הדברים האלה. כן, כן. ואמרתי עלי עכשיו מוציא על תחביב הזה ארבע מאות אלף. או שקניתי רכב בגיל עשרים וחמש כזה שש, שהוא רכב כזה ספורטיבי ויותר יקר קצת וזה. ואני זוכר ששם היה לי גם כן איזשהו קטע שקניתי אותו ונסעתי לאלת למשפחה שלי ונסעתי באוטובוס. מה זאת אומרת? כאילו קניתי אוטו ולא קלטתי שאני נוסעתי. איזה אוטו? אלפרומאו מצ'ודרג פינתי כזה משהו נחמד. לא עכשיו פרארי, כן? ובאתי לנסוע לאלת למשפחה שלי ונסעתי באוטובוס ולא קלטתי שאני עשיתי את זה. כי זה היה אוטומט כזה בלי לשים לב. ואז שאלתי את עצמי למה אני פה עם אוטובוס ומשיל את האוטו של דוד שלי כדי לנסוע לים? מה הסיפור? יש לי אוטו, קניתי אוטו חדש, מה זה? ואז קלטתי שאני כאילו מתבייש. אני מתבייש שהדודים שלי עובדים קשה והם אנשים טובים, דודים שלי, אנשים טובים ועובדים קשה. ואני כאילו יבוא וכאילו שם להם את זה בפרצוף ואני לא עובד ברגישה שלי אני לא עובד כשאני חי את החלום אני מרצה ואני עושה את הדברים שאני אוהב וכיף לי אז שם גם היה לי איזשהו... וואו זה כאילו העשירות שלי לוקחת ערך מהעולם? לא יודע זה פשוט מוציא על אנשים את העיניים או משהו כזה זה הפוך מנגיד זה שאני עשיר והראו אותי במכונית כזאת הם יכולים לקבל מזה המון השראה לרצות להיות כאלה ולרצות גם להוציא מעצמם יותר ולהגיד יו אם הבחור הזה בגיל כזה והגיע מאיפה שאנחנו הגענו הגיע לשם כנראה שזה אפשרי אז אולי גם אני יכול אבל כאילו כן ראית את זה? היום התפיסה שלי השתנתה לגמרי היום אני יכול להגיד שזה היה בשלבים השלב הראשון היה כסף זה דבר רע אני לא ראוי לכסף כי אני רע כי אני חלש אחר כך זה היה כסף זה דבר סבבה זה כלי זה אמצעי אני ראוי לקצת כסף אחר כך הגיע לא כסף זה דבר מדהים זה כלי מדהים שאפשר לעשות אותו מלא דברים אני ראוי להרבה כסף והפריצת דרך שזה כבר אני חושב מעל רוב התפיסה של רוב האנשים והיום התפיסה שאני ממש בחודשים האחרונים גדל לתוכה תתכונן ניאל אני על זה העולם הוא מקום טוב ולכן העולם ראוי לזה שאני אהיה עשיר כי אני יודע שכשאני עשיר כשכל המשאבים האלה הכסף והשפע מגיע אליי אני עושה טוב לעולם אתה טוב ומגיע לעולם גל עשיר גל עשיר יכול לתת לעולם יותר גל עשיר זה דבר שהוא טוב לעולם והעולם ראוי לזה מגיע לעולם שיהיה גל עשיר בו וזה הרמה התפיסתית שאני גדל לתוכה בחודשים האחרונים ואני קולט איך הדבר הזה משפיע עליי אני מחזק אותה בזה שאחד אני כלב כל בצורה שבה אני חי את זה האם יש לך מקורות של ידע או דמויות מסוימות שהן הנחיכות לך את התפיסה הזאת זה פשוט מין איזה דיאלוג שלך עם עצמך ועם החיים אני אצטרך לחזור עליך על זה פעם אחרת אני לא יודע זה פשוט משהו שפשוט כנראה ששמעתי את זה איפשהו כנראה שלא האמצעתי את זה כי אתה יודע אני קורא המון ספרים אני שומע המון זה אתה אומר כאילו אני רוצה לגדול למקום של עשירות ששם אני זה בכלל לא העניין לעולם לא היה העניין אני חושב שוב תזכור לקפוץ מהצוק אורז מלפפון התמונה הזאת היא איתי בגלל זה היה לי קל להיות באמצע של התלוש שכר של החברה לא הרגשתי שרע לי לא צריך כלום כדי להיות מאושר מה אכפת לי הם צריכים יותר שטחים הם צריכים כסף כשיחקו כסף מה אכפת לי אתה יודע נגיד בשיעורי רבנות באינטרנט על כל הענבה וכל כן אני תוסק על שיעורי רבנים כזה של רבני להגדיל בשקל תשעים אבל בכל השיעורים האלה מדברים איתך כל הזמן על להיות ענב ולהיות צנוע וכמה הגאווה היא דבר רע וזה בולשיט כי גאווה היא ממש לא דבר רע היא רעה כשהיא לא מאוזנת כמו ענבה שהיא לא מאוזנת כמו כל רגש וכל דבר כל דבר שהוא לא מאוזן מישהו ענב מדי הוא בכלל לא מאמין שהוא יכול לתת משהו לעולם בשביל להאמין שאתה יכול לתת משהו לעולם אתה צריך להיות הכוח הדוחף והביטוי מגיע מתוך מקום של גאווה ויחד עם זאת לדעת בו זמנית שאתה לא העניין ואתה לא המסר ויש לך איזה משהו מאוד מאוזן בין שתי הקצוות האלה כי אתה יודע שאתה חכם אני גם מאוד שחצן אני יודע שיש לך מה לתת אתה יודע שאתה יודע לעשות דברים ברמה שהיא לא זה הסתכלתי על הסטארטאפ שעכשיו אני בונה לקראת גיוס של כסף משקיעים לא משנה וזיהיתי שיש מישהו בתוך ספייס הזה שזה חברה ששווה היום שתי מיליארד דולר ולשנייה אחת הייתה לי את המחשבה של וואו כאילו הם כבר עושים את זה הם כבר ענקיים ואז שם אמרתי אני יכול לתחרות כאילו יש מצעד מאוד שחצן שמאוד מאמין בעצמו אני לא יודע אם יש שחצנות שמאוד מאמין בעצמו אמונה עצמי היא חלק בשביל שבן אדם יאמין בעצמו הוא צריך להתחכך עם המרחב של השחצנות והגאווה אין מה לעשות זה נוגע במקומות האלה זה לא אומר שזה כל משתנה ברור שלא אני מסכים איתך אני חושב ש איזנת את זה דרך החיים או דרך שכאילו ככה אתה היית או מהמוסר העבודה שראית את אמא שלך כאילו איך היא עובדת? אני לא יודע לענות לך על זה לא חשבתי על זה יותר מדי לא חשבת, זה מה שכאילו אתה כאילו ככה אני פשוט יודע שמצד אחד אני מאוד מאוד מאמין בעצמי אני חושב שזה משהו גם ברמה מוסדית שגדלתי עליו כאילו בתור ילד תמיד היו אומרים לי שאני חסר ביטחון בסדר? בגלל מופנמות זאת אומרת אתה יודע והקהל שלך אני יודע שיש הבדל בין מופנמות לחוסר ביטחון מופנמות זה בן אדם שיותר אוהב להיות לבד שניהן אין לעשות פעולות שהן קשורות בעצמו שיש לו עולם פנימי מאוד מפותח אין קשר לחוסר ביטחון אבל כשכולם אומרים לך שאתה חסר ביטחון מה אתה מתחיל להאמין? שאתה חסר ביטחון? עכשיו בן אדם שהוא מאמין שהוא חסר ביטחון זה ההגדרה של חוסר ביטחון נכון, נכון אוקיי? אז חייתי בתוך הדיסוננס הזה בתור ילד גם זאת אומרת בתור ילד שמצד אחד אומר אני תותח, אני גאון, אני יכול, אני מסוגל אני טטטטטט מצד שני איפה אני, איפה האנשים וכשהתגברתי על הדבר הזה אתה יודע היום אני מדבר ואין לי את הבעיה הזאת יותר של מה זה אין לי בעיה? לכולם יש בעיה על הסקאלה של הבעיה של ביטוי עצמי בוא נגיד אני נמצא במקום לא רע ביחס להרבה אחרים אז אני חושב שמשהו מתוך התקופה הזאת פשוט נשמר לי כאילו משהו מתוך המקום הזה של אני מבין את זה, לא יודע פשוט זה בא לי מדהים מדהים, וואו אפשר לדבר עוד המון זמן ממש יש משהו שאתה רוצה לשאול אותי או איזשהו משהו שככה חשוב לך להגיד? בסוף אני עושה כזה כמו שלוש שאלות שאני עובר עליהם עם כל המשתתפים אני ממש נהניתי לשמוע אותך בכל מיני נקודות פה וכאילו חיזקת לי נקודות חזקות מבחינתי בין השורות שמע איזה נקודה? על איזה נקודות אתה מדבר? הנקודה של הפוקוס על איזה מרחב אני מייצר סביבי לא רק מה אנשים אחרים עושים סביבי אלא איזה מרחב אני מייצר סביבי איזה ערכים אני מדגים איזה ערכים אני מדגים אני קולט שיש לי שם עבודה לשפר מה למשל? מה היית רוצה יותר להדגים? אני חושב שלאחרונה כאילו אני כאילו כנות? לא לא, דווקא עניין של סבלנות סבלנות? אני מרגיש שאני טיפה פחות סבלן כן? כן הרגשתי שהייתי יותר מדי סבלני בתקופות ועכשיו אני כאילו איזנתי את זה לצד השני לא טוב כאילו אנשים מקבלים אליי על הראש כזה אז זה אחד, זה יוצר מרחב מסוים זה אחד זה סבלנות קיוון בניהול בעצם? בעיקר מול אנשים, כן אבל אתה יודע זה בכללים מול אנשים ברגע שאתה מתחיל להיות כזה זה מופיע בכל מיני מקומות זה לא רק זה גם מול אמא שלי הבנתי אבל כן, הדגש של מה שחשבתי עליו זה מול באמת אנשים שאני עובד איתם אבל זה כבר משהו אחד שלקחתי ממך ואני לוקח את זה חזק שתיים, בשיחה על זוגיות כאילו איך אתה הופך את זה נגיד? איך אתה אני אהיה פשוט בצומת לב לזה ואני אראה שאני מביא אותו סבלנות זה לא נראה לי כזה קשה זה לא תכונה שאני לא מכיר זה תכונה שאני מכיר אני רק צריך להחליט להביא אותה יותר לפעמים יכול להיות שלכנס באנשים זה כמו פיצוי של העודף סבלנות נכון נכון כאילו נגיד אם עשיתי צום עכשיו יומיים לא אכלתי אז אני עכשיו אוכל שבע אלוות כן, לא אז אני חושב שהידיעה של הכנות פיתחתי ואני חושב שזה הצד השני שזה אחד, טיפה אותו סבלנות דבר שני שלקחתי מהשיחה שלנו על זוגיות שהייתה מעניינת לדעתי זה איפה אני יכול יותר להשתמש באנרגיה של מי שאני כמו שאתה אמרת היא נמשכה אליי בגלל שהייתי במשימה שלי כן זה דבר שאני קולט אותו מאוד חזק על עצמי גם ואיפה אני יכול להביא את זה יותר מול הבית זה משהו שלקחתי ממך גם ואת המרחב של הפתיחות פה, תקף פה כבר שלושה דברים שלקחתי ממך היום שזה עבורי רציניים ומשמעותיים וואו, אני לקחתי ממך גל את המקום הזה של האיזון הזה בין כאילו אני האחד ואני גם עוד אחד כאילו בו זמנית וזה דבר שהוא גדול זאת אומרת להחזיק את זה בראש בתוך תנועה של יצירה, בעשייה, בלהשפיע על אנשים זה מאוד בריא זה מאוד מאוזן זה מאוד נכון כאילו לא להיכנס לאיזשהו שיגאון גדלות מצד אחד וגם לא להיכנס לכאילו אולי אני לא טוב מספיק, אז אני לא אעשה את זה ואת זה ואת זה. כאילו, אני נכנס לזירה הבינלאומית, אבל אני גם יודע שאני רוצה שכאילו שזה לא, כאילו, אני לא מנסה לעשות את זה בשביל להשלים איזשהו חוסר בעצמי, אלא באמת בשביל שאני אוכל לגלות כמה כוח שנתינה אני יכול, כאילו, כמה אני עוד יכול לתת. כאילו, זה גם קצת כמו שאני אמרתי מקודם שדיברתי על המקום הזה של הזוגיות. כן, נכון. אז זה כאילו, כשאשתי הייתה המקום הראשון בשבילי, כי חשבתי שזה מה שצריך לעשות, אז היה לי דיסוננס, כי לא הרגשתי שזה מה שאלוהים מתכוון כשהוא ייצר אותי. כאילו, לא הרגשתי שזה אמור להיות הפונקציה המרכזית שלי בעולם. כאילו, פעלתי על סמך איזה אג'נדה שקניתי, אבל... זה כל כך נכון. אני גם חושב ש... סליחה שאני זה, אני חושב שבהקשר הזה, העולם של היום עם כל הפוליטיקלי קורקט וכל החרה הזה, דוחף אנשים, לא רק בזוגיות, בעיקר בזוגיות, אבל גם במקומות אחרים, למקומות פשוט כאילו של... זה לא איך שהדברים עובדים פשוט. כן, וגם חוסר הקשבה עצמית. נכון. כאילו, ללמוד בשביל להקשיב לעצמי יותר. כאילו, בצורה יותר מדויקת, זה ה... תקשיבי, אשתי, כשהכרתי אותה הייתה שדרליט רדיו. מפיקת מסיבות ודי ג'יי בחתונות. זאת אומרת, כל יום כל היום היא הייתה רוקדת. שדרט לרדיו רוקדת, הולכת להפיק מסיבות. מסיבות, אני מדבר איתך, מסיבות בטורפות, בחיפה של 4,000 איש, 2,000 איש, ש-500-600 אנשים היו רק מהרשימות הפרטיות שלה. אוקיי? משהו מטורף. ודי ג'יי בחתונות רוקדת מרימה שמחות. והיא גדלה על העניין הזה שאסור להיות תלויה באף אחד. את צריכה להיות אישה עצמאית. את צריכה... ואני כמובן תומך במה שהיא עושה. אני מבחינתי לאן שאת הולכת מה שאת עושה. כל דבר זה שלך. פתאום היא נכנסת להיריון. צריכה להקשיב יותר לעצמה, מתחתנת. פתאום עוזבת את המסיבות, פתאום עוזבת את הרדיו. פתאום עוזבת את העבודה בדי ג'יי. אתה יודע, אני שואל אותה כאילו, בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות? כאילו למה וזה להבין. אני מרגישה שאני צריכה להתמקד בזה. אני מרגישה שאני צריכה להתמקד בזה. והיה לה משבר באמצע. אז רגע, אז מי אני? כל החיים הייתי זה, מי אני עכשיו? אבל אני חושב שרוב האנשים אין להם את האומץ לעשות את השינוי הזה. אין להם את האומץ לבוא ולהגיד, החברה דוחפת אותי להיות קרייריסטית. אני רוצה להיות עכשיו אימא. אולי בעוד עשר שנים אני ארצה שוב להיות קרייריסטית. אולי לא. זה מה שאני רוצה עכשיו, תזדיינו. זה מה שאני רוצה. סליחה, זה מה שאני רוצה. זה דורש אומץ. זה דורש, כמו שאתה אמר, הקשבה עצמית מאוד מאוד עמוקה. ובתקופות מסוימות, אני, אתה יודע, אנשים שאני אומר את זה פה, תסניפים, תצפנים עליי. כשנולד הבן הראשון שלי, הרבה אנשים אומרים, רות מעורבת ואת האבא, אתה צריך... באיזשהו שלב אני אמרתי, רגע, אני עצמאי, יש לי מלא חופש. הייתי מלא שעות עם הילדים שלי. באיזשהו שלב אמרתי, לא רוצה את זה. לא רוצה, אני אוהב אותם. אני משחק איתם, אני כל בוקר לוקח אותם. אתה יודע, אני עושה את מה שאני עושה עם הילדים שלי. כן. אבל יש לי את היכולת, מחר בבוקר אם אני רוצה להיות פי שלוש יותר זמן עם הילדים שלי כל יום. לא רוצה. לא מעוניין בזה. כן. להגיד את זה בישראל, זה כאילו... אתה יודע, הפלת פצצה. כן. והאמת היא שכל בן אדם פשוט צריך למצוא את האיזון הזה שנכון לו, את המקום שנכון לו. וזה גם משתנה עם החיים. וזה דורש, מה שאתה אמר, הקשבה עצמית מאוד מאוד עמוקה. כן, וואו, מדהים. מדהים גל, וואו, איזה כיף שבאת, איזה כיף ככה, קבל ממך את ה... וזה לא רק קבל ממך, זה גם איתך ביחד. נוצר פה משהו. נוצר איזשהו, כן, זו הפריה הדדית כזאת. לגמרי. ולסיום, אני רוצה לשאול שלוש שאלות שאני שואל בדרך כלל. השאלה הראשונה היא, אם היית יכול להיפגש עם כל בן אדם בהיסטוריה, חי או מת, ולשבת איתו לשיחה, עם מי היית בוחר להיפגש? אוקיי. וואו, איזה שאלה. אני חושב שנגיד מישהו כמו משה רבן. בנו.זה מישהו שכאילו חי בתקופה אחרת לגמרי, מטורפת, והוביל אנשים בצורה משוגעת.מה הסיפור, אלוהים, דיבר איתך שם? מה יש שם? מעניין.רופו אלוהים.הגעת לשערי גן עדן בעוד 120 שנה,איך אלוהים מקבל אותך? אינטואיטיבית?לקח הרבה זמן.וולקאם. זה היה הרגשה שלי. ומה היית מאחל לבני אדם בכל העולם? למין האנושי בכללותו? לעשות לעצמם להוציא את מה שיש להם בראש. גם את מה שכואב, גם את מה שלא נעים, גם את מה שמשוגע, גם את מה שמטומטם, גם את מה שטיפשי. פשוט להיות מסוגלים להוציא את מה שיש לנו מהראש. רוב האנשים חיים בעולם שחושבים שהמחשבות שלהם מפריעות להם. אתה יודע, כל החשיבה תהיה יותר, מחשבות תורדניות, כל המושגים האלה. ואני חושב שהדבר הזה, זה פשוט אנשים שלא מסכימים לעצמם לבטא את הדברים האלה החוצה, ואז הם לא מסיימים את המחשבה עד הסוף, הם לא יודעים מה העומק של מה שהם רוצים להגיד. ואז זה רודף אותם. זה כמו ילד קטן שומע לך אבא, אבא, אבא, עד שלא תקשיב לו, הוא לא יפסיק למשוך את החוצה. ורוב האנשים לא מקשיבים למה שיש להם להגיד אף פעם. למה שיש להם עצמם להגיד. ואני חושב שהדרך הטובה להקשיב זה למה שאתה רוצה להגיד לעצמך, זה או בלדבר את זה או בלכתוב את זה, אבל זה חייב לצאת החוצה איכשהו. כי במוח המוח שלנו הוא מסוגל לעשות את זה. אז אני מאחל לבני אדם שקט במוח שנובע מזה שמרשים למה שבפנים לצאת החוצה. מדהים, וואו, גל. זה כיף ככה להכיר אותך יותר לעומק ולראות כמה אתה, כאילו, יש לך דנא של מנהיג, ממש, מובנה. באמת? כן, וזה מעניין ש, אתה יודע, זה מעניין, סתם, אני בדיאלוג שלי בתוך עצמי, שאני אומר, זה מעניין שגדלת בלי אבא ואז היית צריך להמציא לעצמך דמות גברית שתלמד אותך להיות מי שאתה רוצה להיות, ואז פיתחת את עצמך, כאילו, בנית דמות גברית שהיא מאוד מאוזנת, כאילו, היא לא מצ'ואיסטית והיא לא חלשה, אלא היא משהו מאוד שגם דוחף קדימה וגם מביא את הרגישות וגם מביא הסתכלות רחבה על הדברים ועל אנשים וחשוב לך איך אנשים ירגישו לידך. זה לא מובן מאליו. כאילו, זה ממש עולם חדש כזה, ואני שמח שאתה יודע, אתה יכול לגדל דור של מנהיגים שהם יגדלו למודל הזה שהוא הרבה יותר נכון מדברים אחרים שראינו, שצריך להיות חזק וכל הזמן לשדר כוח וכל הזמן לשדר עוצמה ולדבר כזה כל הזמן, אתה יודע, במין כאילו אין שום בעיה והכל בסדר והכל בקטנה ואתה מביא משהו ממש שהוא בא להלך להרבה אנשים, כאילו, שמצד אחד רגישים מאוד ואולי בישנים ואולי אפילו סגורים ומופנמים ומצד שני הם רוצים לעשות דברים גדולים והם חושבים שהם לא בסדר כמו שהם והם צריכים להשתנות ואז רק אם ככה הם מצליחו לעשות את הדברים הגדולים שלהם ואתה אומר לא, כאילו, אתם בסדר גמור כמו שאתם כי אתם יכולים לעשות דברים גדולים בדיוק כמו שאתם ואתה ממש... והרבה יותר גדולים ממה שאתם מסוגלים לדמיין כן, כן, כן, וזה מה שאתה מדגים וזה ממש כיף לראות את זה זה כיף, וואו, תודה תודה רבה, גל יש, היה כוח כיף להיות כאן וואו, אם הגעתם עד לכאן כנראה שאתם סופר רציניים לגבי ההצלחה שלכם, סיימתם כל הכבוד, שפו אני מזמין אתכם לעקוב אחרי הערוץ שלי כדי להמשיך לקבל עוד תכנים מדהימים ולקבל עדכונים מהפעמון כל זמן שפודקאסט חדש עולה או סרטון חדש עולה שתעקבו אחרי התובנות האלה שלא תפספסו את... הבנה שתביא לכם את הפריצת הדרך וללמוד מאדם מצליח הבא, אז פה בצד יש את הריאיון הבא. נחכה לפגוש אתכם באחת מהסדנאות הקרובות שלי ושלכם ביי ביי בינתיים.