מהי מנהיגות אותנטית? מודל ערכ״י: ארבעת עמודי התווך, ואיך יודעים איזה מהם חסר לכם

מודל ערכ״י, שפיתחתי בספר מנהיגות בטישרט, אומר שלמנהיגות אותנטית יש ארבעה עמודי תווך: עיניים עצומות, רגליים יציבות, כתפיים רחבות וידיים פתוחות. כל אות בשם היא עמוד אחד, מי שחסר לו אחד מהם נתקע, ולכן תמיד מתחילים לעבוד מהעמוד החלש ביותר.

רוב מה שכתוב על מנהיגות עוסק בסגנונות. אוטוקרטי, דמוקרטי, מעצים. מנהיגות אותנטית היא לא עוד סגנון, היא הבסיס שעומד מתחת לכל סגנון. השאלה שמעניינת אותי היא מה הבסיס הזה, ולמה אנשים מסוימים מצליחים להוביל אנשים אחרים בלי תפקיד, בלי תואר ובלי חליפה. מודל ערכ״י הוא התשובה שלי, והוא החלק המרכזי והחשוב ביותר בספר.

מהו מודל ערכ״י?

מודל ערכ״י הוא ארבעה עמודי תווך שכל מנהיגות אותנטית נשענת עליהם, וכל אחד מהם מיוצג באות הראשונה שלו. ככה זה כתוב בספר:

״ארבעת עמודי התווך של המנהיגות האותנטית הם ערכ״י: עיניים עצומות, רגליים יציבות, כתפיים רחבות, ידיים פתוחות.״

• ע, עיניים עצומות: חזון. לעצום את העיניים ולשאול ״מה ראוי שיהיה?״, במקום ״מה לא בסדר?״.
• ר, רגליים יציבות: לקרקע את החזון. לקחת אותו דרך המציאות, צעד אחרי צעד, ולא לזוז עד שדברים קורים.
• כ, כתפיים רחבות: אחריות. לשים על הכתפיים לא רק את פרסי ההצלחה אלא גם את משקל הכישלון.
• י, ידיים פתוחות: נתינה. לתת, לתרום, להעצים אחרים ולחלוק את השפע.

את המנהיגות שמיישמת את כל הארבעה אני קורא ״מנהיגות ערכית״, או בפשטות, מנהיגות אותנטית. היא מאפשרת להוביל אנשים בהשראה, תוך תשומת לב לערכים שלהם, ותוך כדי שהיא מוסיפה משמעות עמוקה לחיים של המנהיג וגם של מי שהולך אחריו.

עיניים עצומות: מה ראוי שיהיה?

עיניים עצומות זה חזון, והוא הבסיס לכל השאר. מבחינתי, מנהיגות כמיומנות היא היכולת לבסס חזון כראוי ואפשרי, ובלי חיבור כלשהו לחזון לא יכולה להתממש שום מנהיגות.

רוב האנשים שואלים את עצמם ״מה לא בסדר?״ או ״מה דורש שינוי?״. אלה שקצת יותר מוארים שואלים ״על מה אני יכול להודות?״. מנהיג עוצם את העיניים ושואל שאלה אחרת: ״מה ראוי שיהיה?״. לא מתוך מחסור או בעיה, אלא מתוך חדוות יצירה.

ועוד דבר. חזון זה לא משהו ששמור לעסק או למפלגה. ראוי שיהיה לנו חזון למשפחה, לזוגיות, להורות, לעבודה ולקהילה. אנשים רוצים חוויה של משמעות ושל ביטחון, וזה התפקיד שלכם כמנהיגים לתת להם בדיוק את זה.

רגליים יציבות: מה מפריד בין חולם למנהיג

רגליים יציבות זה היכולת לקחת את החזון דרך המציאות עד שהוא מתממש. בהתחלה מילים יכולות להספיק, אבל לאורך זמן רק תוצאות והתקדמות מעשית, גם אם קטנה ואיטית, שומרות על החזון בחיים.

יש משפט בספר שאני מאוד אוהב: ״חזון הוא חזון רק אם הדבר שראוי שיהיה אינו קיים, אחרת זה לא חזון זו תצפית.״ הכוח של חזון הוא היכולת שלו לכופף את המציאות. והסיבה שרוב הרעיונות לא מתממשים היא שלאנשים חסרות המיומנויות להיות אלה שעומדים עם רגליים יציבות על הקרקע ולא זזים עד שדברים קורים.

אם משמעות היא הדבר החשוב ביותר שאנשים מחפשים אצל מנהיג, ביטחון הוא הצורך שבא מיד אחריו. מנהיג שהחזון שלו לא מתקדם לאורך זמן מאבד את האנשים שלו, כי בעיניהם החזון הופך ללא אפשרי.

כתפיים רחבות: אחריות שאין לאן לברוח ממנה

כתפיים רחבות זה לקחת אחריות מלאה על התוצאות ועל הגשמת החזון שלכם, גם כשאין את מי להאשים. זה השריר שהכי קשה להבין מבחוץ, כי מבינים אותו רק כשהמשקל כבר על הכתפיים.

פגשתי המון אנשי מכירות שהיו תמיד במקום הראשון בצוות, פתחו עסק משלהם, ופתאום לא הצליחו להרים טלפון. ההבדל? כשעובדים תחת החזון של מישהו אחר, תמיד אפשר להגיד שזה לא אשמתי. כשזה העסק שלי, המשפחה שלי, החזון שלי, אין לי לאן לברוח.

את המשקל הזה הרגשתי הכי חזק ביום שהבן שלי נולד. אחות יצאה מדלת אטומה, הושיטה לי אותו ואמרה ״אבא, תחזיק אותו״. פחות מארבעה קילוגרמים. ואני חשבתי שאני כבר רגיל לאחריות.

ידיים פתוחות: מנהיגות שמסתכלת גם לצדדים

ידיים פתוחות זה נתינה, תרומה והעצמה של אחרים. ממש כמו אחריות וכמו משמעת עצמית, גם נתינה היא תכונה שאפשר וראוי להשקיע בפיתוח שלה.

כשאני מבקש בסדנאות דוגמה למנהיג, כמעט כולם מסתכלים למעלה: ראש ממשלה, נשיא ארצות הברית, מנכ״ל של חברת ענק. ובשלב כלשהו בשיחה תמיד עולה הרעיון שכדי להנהיג צריך להיות מושחת. במשך שנים חשבתי שזה רק תירוץ לברוח מאחריות. עם הזמן גיליתי שיש עוד סיבה: מי שלא חווה את רמת האחריות ואת כמות העבודה של מנהיג, בטוח שאם היה לו יותר, היה נותן יותר. בפועל, מי שתורם אחוז אחד מהשכר שלו ולא העלה את האחוז הזה גם אחרי שתי העלאות בשכר, בעצם תורם היום פחות.

עקרון החוליה החלשה: למה מתחילים מהעמוד הכי חלש

העיקרון המרכזי של מודל ערכ״י הוא עקרון החוליה החלשה: עמוד התווך החלש ביותר שלכם קובע את גובה המנהיגות כולה. ככה ניסחתי את זה בספר:

״אם יש עמוד תווך אחד שבו המיומנויות שלכם יחסית חלשות והתפיסות שלכם יחסית רופפות, הוא יהיה הגורם המגביל עבור יכולת המנהיגות הכללית שלכם, ולכן כדאי לכם להתחיל לעבוד ולהשתפר משם.״

אני לא ממליץ על הגישה הזאת בכל תחום. בהרבה תחומים נכון יותר לעבוד עם החוזקות ולתת לאחרים למלא את החולשות. במנהיגות, חוסר איזון בין עמודי התווך מוביל ללולאות שליליות. בספר אני מתאר ארבעה טיפוסים של מנהיגים פחדנים, ולכל אחד מהם חסר בדיוק עמוד אחד.

קחו לדוגמה את הטיפוס שאני קורא לו המאשים. הוא עושה כמעט הכול מצוין. יש לו חזון, הוא יודע להעביר אותו ולגרום לדברים לקרות. רק דבר אחד חסר: הוא לא לוקח אחריות, ומגלגל את האשמה לאנשים אחרים. אם הוא ימשיך לעבוד על החזון או על הביצוע, זה לא יקדם אותו. קודם כול הוא צריך לפתח את שרירי האחריות, ולבנות מערכות יחסים שבהן רואים בו אדם שאפשר לסמוך עליו.

דוגמה מהחיים שלי: שלוש שנים בלי עיניים עצומות

את עקרון החוליה החלשה למדתי על בשרי. השנה שבה עבדתי עם השותף העסקי הראשון שלי הייתה השנה הכי חשובה בהתפתחות שלי. עבדתי יותר משתים עשרה שעות ביום, בחגים, בסופי שבוע, אפילו ביום ההולדת שלי. ובפעם הראשונה בחיים הרגשתי שאני עובד בשביל משהו משמעותי.

כשפירקתי את השותפות, הייתי בטוח שהאנרגיה הזאת תמשיך לחיות בי. זה לא מה שקרה. שקעתי עמוק. ״היו לי ערכים, היו לי מיומנויות והייתה לי מוכנות לעבוד קשה. אבל לא היה לי חזון.״

את זה משכתי בערך שלוש שנים. עבדתי עם אנשים אחד על אחד, הנחיתי קבוצות, הרציתי, אפילו הקמתי מיזם נוסף. הגבלתי את עצמי לעשר עד חמש עשרה שעות עבודה בשבוע. עובדים שניסיתי להעסיק נשחקו מהר. הכול הרגיש קשה, מסובך ומעייף.

שלושה עמודי תווך היו חזקים. אחד היה חסר, והוא עצר את כל השאר. כשהחזון התחדד, הסמינרים עברו מעבודה עם יחידים או עשרות בודדות לעבודה מול מאות רבות של אנשים, והצוות גדל כאילו מעצמו, עם אנשים שהתרגשו להשקיע את הזמן שלהם. לא הוספתי מוסר עבודה. הוספתי את העמוד שהיה חסר.

איך מתחילים: לאבחן את החוליה החלשה

מתחילים בהתבוננות כנה על ההתנהגות שלכם ועל השיחות הפנימיות שלכם, כדי למצוא מה הנקודה הכי חלשה שלכם עכשיו. ככה אני מציע לעשות את זה:

1. ציירו את הגרף הערכי. ארבע עמודות, אחת לכל אות: ע, ר, כ, י. הגובה של כל עמודה הוא עד כמה עמוד התווך הזה נוכח אצלכם היום. לא אצל מי שהייתם רוצים להיות.
2. שאלו שאלה אחת לכל עמודה. ע: יש לי תשובה ל״מה ראוי שיהיה?״ בתחום הזה? ר: יש התקדמות, גם קטנה, לעבר החזון? כ: כשמשהו נכשל, את מי אני מאשים בסיפור שאני מספר לעצמי? י: מי מרוויח מזה שאני מוביל, חוץ ממני?
3. בחרו את העמודה הנמוכה, ורק אותה. אם זה עיניים עצומות, התחילו מלענות בכנות על השאלה ״מה ראוי שיהיה?״, ספרו את החזון לאנשים אחרים, והשתמשו במשוב כדי לחדד אותו. אם זה רגליים יציבות, הגדירו מהם הקווים שלא תחצו בשביל החזון ומהן דרישות המינימום שלכם, ותהיו הראשונים שצועדים. אם זה כתפיים רחבות, בחרו תחום אחד שבו אתם מגלגלים אשמה החוצה, וקחו עליו אחריות מלאה, גם על הכישלונות. אם זה ידיים פתוחות, התחילו לשאול לפני כל שיחה חשובה מה הצד השני ירוויח ממנה.
4. חזרו לגרף אחרי כמה שבועות. כשהעמודה הזאת כבר לא הכי נמוכה, עוברים לבאה בתור.

אם אתם רוצים להעמיק בכל אחד מעמודי התווך, כולל המשימות והתרגילים, כל עמוד מקבל בספר מנהיגות בטישרט פרק שלם. על המקום של מודל ערכ״י בתמונה הרחבה כתבתי במהי מנהיגות, על שלוש התכונות שהופכות אדם למנהיג כתבתי במיהו מנהיג אמיתי, ואם אתם רוצים להתחיל לתרגל כבר השבוע, במנהיגות פשוטה בחיי היומיום יש תרגולים קטנים שאפשר לעשות בבית ובעבודה.