פרק 68: העוצמה שבאמפתיה - עם חופית גנדי יצחק

שלום חברים, ברוכים הבאים לטסלס והיום אנחנו עם חופיתוש! חופית המושלמת, המנכלית של משרדית NNP פרו ועושה עוד כל כך הרבה דברים מדהימים במיוחדים. היום אתם תלמדו קצת להכיר אותה וגם אנחנו נדבר על מה זה אמפתיה, מה זה סימפתיה, מה ההבדל ביניהם ואיך כל אחד מאיתנו, בין אם אנחנו עובדים עם אנשים, בין אם אנחנו בתחום הטיפול שחופית כל כך חזקה בו ובמסרדיה יותר טיפול כל כך חזקה בו, ובין אם באופן כללי בחיים, איפה הרמה ה-C פרקטית שיש לדבר הזה פשוט קריטי והכרסי לכל בן אדם בחיים. אז מה שלומך חופית? כן? אני אהבתי. קאדי לפודקאסט תכלס, כשאני בפיק של החיים שלי, זהו, מפה לאן אני הולכת גל. כן, יש פסגות שמהם זה רק לעבור תחום. הדרך היסידה להמשיך להתפתח זה רק לעבור נגיד במקרה של טוב, אני לא אבין את כל הבדיחות הפרטיות שלנו, אז אני רק אערים ויגיד... בפר מודפס אבל, אתה יודע שזה פיק, נכון? אני רציתי להגיד שבמקרה שלך, זה רק יהיה לעבור לאיזה משהו כמו ניקוי משרדים או משהו כזה. אבל אז הם היו חושבים שאני אורהי, אני לא מבינים תמרות מי. קול, אז חופית, בואי תספרי לנו טיפ טיפה, מה זה בכלל מבחינתך, מה זה אומר סימפטיה, מה זה אומר אמפתיה, איך את עושה את הבחנה הזאת, ובואי ניצור ישר לעניין. אז אני אעשה איזו הקדמה כזאת שנייה, כי כשאמרת לי חופית בוי לפודקאסט לי תכלס, ואני מנהיג בטישרט, אז אמרתי על מה? על מה להידבר עם גל? ותפס לי ככה, תפס לי את עין איזשהו מאמר שמתעסק בקשר הזה של ההבנה שלנו, הצורך שלנו להבין בין סימפטיה לאמפתיה, ואיך זה קשור למנהיגות. ושם אמרתי, או, הנה גל, הנה משהו שיכול ממש להיות מגניב לדבר עם גל, ואז פתאום קראתי לי שאתה גם מדבר על זה בספר שלך, שמה זה מנהיגות? זה לא רק אם אני מנהיג ומוביל אנשים בעבודה, או לא יודעת באיזה מגזר עסקי שאני עובדת בו, אלא מנהיגות היא קיימת בכל מקום, נכון? גם כהורים אנחנו מנהיגים, גם כעובדים אנחנו מנהיגים בסביבה שלנו. זאת אומרת, מה זה בכלל להיות מנהיג? אז אולי הייתי רוצה אפילו להתחיל עם זה, ודווקא לתת לך את זכות הדיבור ולהגיד לנו מהו מנהיג מבחינתך. אוקיי, אז קודם כל אני אענה בשנייה, ואני אגיד שבעיניי זה אחד הסיבות שמאוד שמחתי שאת באה, כי בעיניי את דוגמה מאוד מאוד טובה למישהו שהוא מנהיג מאוד מאוד עוצמתי. גם אם אנחנו לא בעשר צעי תמיד מסכימים על הכל, ויש לנו את כל השוקי הדעות שלנו על המון דברים, אבל עדיין אני רואה בך חופית כמנהיגה מאוד מאוד עוצמתית, ומבחינתי להיות מנהיג זה בן אדם שיודע לחלום משהו, לדמיין משהו בראש, ועד להפוך אותו למציאות בשטח. ואני יודע שהרבה מהמאזינים שלי אולי לא מכירים אותך, אבל אני יכול ללכת לך סיפור קטן, כשאני התחלתי את מבחינת תוצאות לפני שש... לא, שמונה שנים כמעט, אז התחלנו עם קורסים של NLP, ובאמת אחד הדברים שאמרתי לעצמי, קראתי לזה בית הספר לפסיכולוגיה פרודוקטיבית, ובביזיון שלי רציתי שיהיה שם הרבה מקצועות והרבה דברים שאנשים יוכלו ללמוד בתחום הפסיכולוגיה ובתחום ההתפתחות האישית, ובאמת עשיתי כמה ניסיונות כאלה וזה כאילו לא כל כך צלח לי, ואמרתי עצמי, טוב, אני ניסיתי להפיק לקחים וללמוד ומה עשיתי לא נכון וכן הלאה, ואז כמה שנים אחר כך במסגרת של NLP, ורואה את מגיעת, בדיוק מגשימת החזון הזה, את חולמת אותו בנפרד, לא נראה לי שדיברתי איתך על זה או משהו כזה, זה חזון שכאילו בא לך מהראש, ואת הצלחת בדבר הזה שאני לא הצלחתי באותם שנים, ועד היום אני כאילו רואה את מה שבסוף אני חושב שזה כזה, שאת כאילו באה ואת אומרת, אוקיי, אני הופכת את המותג הזה, את הדבר הזה שאני, שנכנסתי אותו, הקמתי אותו ביחד עם עוד אנשים, אבל הוא נוצר ככה, ואני מגדילה את התמונה שיש לי בראש, אני הופכת את זה למשהו גדול יותר, ועד אני גם רותם את אנשים אחרים שיעזרו לי לגרום לדבר הזה, להממש ולהפוך למציאות, וזה הופך לי מציאות. אז אם כן, אתם מנהיג זה מישהו שחולה משהו והופך את זה למציאות, וזה יכול להיות במשפחה, כמו שאת אומרת, אני חולם שיהיה לי משהו בבית, למשל, אני רציתי שיהיה לנו מסורות של המשפחה, לא בהכרח מסורות שהן יהודיות, אבל לא שאני נמנע מזה, אבל משהו שהוא יותר מרוכז בהתפתחות של דברים כאלה, זה למשל יצרתי סיטואציה שבימי שישי, למשל, אנחנו מדליקים נרות ביחד, אבל לפני הדלקת נרות, כל הסעד בעצם אומר לכל אחד מבני המשפחה על מה הוא מודלו השבוע. מה אתה עשית עבורי השבוע ועל מה אני מודה לך. ומבחינתי זה אקט של מנהיגות, זה להגיד, אני מדמיין שיהיה איזה משהו במשפחה שלי, ואז אני גורם לזה לקרות. ואני ראיתי שהדבר הזה שהוא השפיע על הילדים, שאני בטירוף, שהם פתאום ילדים שאומרים המון תודה. לא רק לנו, להרבה אנשים. אז זה מה שזה מבחינתי מנהיגות. מהמם. אז קודם כל, הרמת לי ברמות שאני כאילו לא, אני נשארתי כזה ללא מילים וזה לא פשוט. אני אתפס על התרגילים, כן? ואני רוצה להגיד שמסקרים מראים קודם כל שטקסים וריטואלים זה מה שאני מדברת עליו המון, זה אחד מהפרמטרים החזקים ביותר להגברת העושר, של תחושת העושר אצל אנשים, ואיזה יופי שאתה מכניס את זה הביתה לילדים שלך, ומלמד אותם מגיל מאוד מאוד סעיר, את הכוח של ריטואל, וזה מדהים בעיניי, וזה חד משמעית, כמו שאמרת, אמרת, זרקת איזה מילה כנלפיסטית, האוזן שלי תפסה אותה, אמרת רתימה, נרתום אנשים. אז אחרי כל הסופרלטינים, אני כן אגיד שמנהיגות זה בסוף היכולת שלנו להוביל, לרתום אנשים, ולמכור להם איזשהו רעיון שהוא קיים אצלך בווישן, באמת אתה רוצה להוביל אותו למציאות, ולבד אפשר להגשים דברים, אבל כשמגשימים דברים, דיברנו על זה לפני כמה זמן, כשמגשימים דברים עם אנשים, אז מגיעים רחב יותר ורחוק יותר, ופה נכנס באמת האלמנט של מנהיגות, ופה כל אחד יכול להתחבר לצורך הזה, לרצון הזה להיות מנהיג. והמאמר הזה תפס לי ככה את האוזן, כי הוא דיבר בעצם על כמה חשוב לנו לשים את הדגש של ההבדל הזה, של בין סימפתיה לאמפתיה, בהקשר של מנהיגות, ובכלל בכל תקשורת שלנו עם אנשים, וזה לא אומר שכל מי שמאזין לפודקאסט הזה, ובכלל הוא קל פוטנציאלי לשיח הזה, שזה פנטסטי. אז אני קצת אגיד על עצמי, שאני כבר אפשר להגיד עשור, לאוד רגע בתעשר, וזה התחיל בהיריון שלה ובלידה שלה, שאני התחלתי להבין שאני עושה איזשהו שיפט כזה בחיים שלי, מקריירה מצליחה בהייטק, ממקום של ניהול, במקומות של NLP אחרים, של איבוד שפה טבעית, ששם בעצם עזרנו למחשבים לזהות רגשות, לזהות פנים, לזהות מילים, לזהות משפטים, ממש להיות כמו אדם ולפעול כמוהו, ועכשיו אני כאילו עושה את זה מכיוון אחר, אני עוזרת לאנשים לזהות רגשות, וזה מצחיק כאילו השינגל הזה, וכבר עשור אני כאילו מתעסקת בפרקטיקה הזאת, ואני ממש תלמידה של זה, של סימפתיה ואמפתיה, כי זה משהו שאתה מתחיל ללמוד אותו כשאתה הופך להיות הורה, אני לפחות נחשפתי לזה כשהפכתי להיות אימא, ומאז אני גם חי את זה בחיים שלי, אני גם מלמד את זה אחרים. אז רגע, רגע, שנייה, שנייה, אז בואי תסבירי לנו, לחבר'ה של המשנה לא, שם עדיין לא מושגים על זה, שאני מניח שזה לפחות שצעים ויותר מהחבר'ה שעכשיו מאזינים לנו, מה זה אמפתיה וסימפתיה? מה ההבדל בין שתי המילים האלה, שאולי נשמעות אותו דבר? אוקיי, אז קודם כל ברמת השפה באמת הן שונות, ובפרקטיקה הן אחרות, אני אגיד באופן כללי, אני רוצה להסביר איך אנחנו ניגשים לאמפתיה ועושים את זה יותר, ואני אביא את הדוגמאות ואת ה... כן, כן, מה זה בכלל אמפתיה אבל? מה זה בכלל אמפתיה? מה זה בכלל סימפתיה? ההגדרה של אמפתיה זה היכולת שלנו, אוקיי? להיכנס לנעליים של האדם האחר, לראות אותו, להכיל אותו, להכיר בו, אוקיי? ולהוכיר אותו, ולתת את התחושה הזאת של היעדדיות. אמפתיה היא חיבור, היא קונקשן. בשונה מסימפתיה, שסימפתיה היא יותר מאזן כוחות לא שוויוני בין אנשים. כלומר, כשאני מתנהלת בסימפתיה כלפי מישהו, בדרך כלל הוא יחווה אותי, וגם אני אחווה את עצמי, כגבוהה ממנו, כחזקה ממנו, כמתקדמת ממנו. אוקיי? תיקח את זה לאן שתרצה, וזה שוני מאוד גדול. כי באמפתיה יש חוויה שאנחנו שווים, כשרואים אותך. והרבה פעמים... כאילו, אם אני עושה את זה פשוט, תגיד לי אם אני מבין את זה נכון, כדי שנוכל כאילו ככה לרוץ קדימה עם זה. אם למשל אני רואה מישהו שיש לו איזה קושי, כאב, אתגר, לא משנה, וואטאבר, ואני סימפתי עליו, אז אני מסתכל עליו ואני אומר, בראש שלי בגדול, אוי איזה מסכן, איזה בסה בשבילו, זה נוראי זה, ואז אני כאילו מעליו. אתה עשוי גם להגיד לו, אתה עשוי גם להשתמש במילים ולהגיד לו, אל תדאג, יהיה בסדר, בוא תסתכל על הצד הטוב של הדבר, זאת אומרת, אתה תנסה לפגור ככה, אתה תנסה לעטוף את זה בקטע טוב, ולהמתיק את זה, להמתיק את הגלולה, אבל הצד השני, בעצם מה שהוא חווה זה, הרגש שלי לא רלוונטי, לא מותר לי לחוות אותו כרגע, זה לא לגיטימי וזה לא מנורמלי, אני לא יכול לחוות את מה שאני חווה, וזה סימפתיה, אוקיי? מעולה, ואז הסימפתיה זה באותה סיטואציה שאני בא ואני אומר לבן אדם, או בחוויה שלי אני, וואו, אוקיי, אני מבין את זה, גם לי היה דבר כזה חשוב בחיים, ואני יכול להזדהות עם זה באיזשהו מובן, או באיזשהו אופן. יפה, אז אני שמחה שאמרת את זה, ואני כן אגע בזה בחלק השלישי, כי יש פה באמת איזו פרקטיקה ממש, אמרתי, אני הולכת לתת איזשהו מודל פרקטי, כדי שאנשים יוכלו לקחת אותו אליהם, והקטע של השפה, אני אגיד, בוא נשאיר את זה שנייה, בסדר? כי זה מצטריף רגע, איזה תמונה בסיסית. אז קודם כל, באמת, נתחיל ונגיד, קודם כל, מה מצריך מאיתנו להיות יותר אמפתיים בחיים? קודם כל, אי אפשר, אבל זה יותר מורכב, להתחיל ישר מ'יאללה, אני עושים אמפתיה'. אוקיי? אני נכנס לפרקטיקה של אמפתיה. כי אמפתיה היא כאילו תהליך שצריך להתרחש, נגיד נסתכל על זה כארבע שלבים. אז האמפתיה השלב הרביעי אבל יש שלושה דברים מקדימים שצריך לעשות קודם שלושה שלבים כמו בצבא הכל מתחילים אנשים עושה הדברים שלושה דברים שצריכים להתקיים ומעבר לזה יש גם איזה שתי מיומנויות שצריך לגעת בהם אחת אתה כבר נגעת זה הנושא של השפה שלנו אנחנו רוצים להיות יותר שולטים במיומנות השפה אפרופו הנלפי הלינגוויסטיקה חלק של הבלשנות הוא קריטי אוקיי והוא יודע לעשות פלאים והדבר הנוסף עיתון אני רוצה להתחיל שזה מיומנות ראשונה לפני שאנחנו כבר נכנסים לשלבים האלה זה מיומנות אתה יודע איזה מיומנות? מיומנות של היכולת שלנו להיות פגיעים וולנרביליטי היכולת להיות פגיעה עכשיו זה תחום שנחקר המון המון המון בשנים האחרונות ובשונה ממה שהתחיל ככה בפיפטיז והתגבר לקראת הסוונטיז ודובר עליו כל נושא הפסיכולוגי החיובית אנחנו רואים היום במחקרים מתקדמים בתחום הזה שבעצם אומרים ריסינקינג פוזיטיב טינקינג לחשוב מחדש על חשיבה חיובית כי זה לא המהות ויש שם הרבה קשיים בחשיבה חיובית ואנחנו מתייחסים גם למקום הזה של פגיעות של רגע להיות פגיע ולהיות במקום הזה וזה לא פשוט ואני התעוררתי לתחום הזה בזכות ההורות שלי כי וואלה אולי בפעם הראשונה באמת באמת בחיים שלי הרשיתי לעצמי להפסיק להיות הבחורה החזקה הזאת שמצליחה לעבר הכל והיא טובה וזה ורגע פאקינג להתקשל בחוויה של לימוד עצמי להיות פגיעה ולבוא ולהגיד אני חלשה קשה לי אני צריכה עזרה זה משהו שאני כבן אדם היה לי מאוד קשה לעשות אותו והחוויה של ההורות שלי הייתה חוויית ההתעוררות שלי כשגיליתי את הדבר הזה ואת המיומנות האדירה הזאת שאני באמת אני אני כלבה של המיומנות הזאת אני כל הזמן איפה שיש אני מרחרחת אני לומדת עוד ועוד זה סופר מעניין אותי והגורו שלי בתחום באמת זה גם אחד הסרטונים ששינו לי את התפיסה בהיבט הזה זה ברנה בראון שהיא חוקרת כל נושא של העוצמה של פגיעות אז זה מיומנות ראשונה שאנחנו רוצים רגע להתמודד איתה כי מה זה אמפתיה זוכר שקודם אמרתי זה צורת ביטוי כזאת של לחוות אמפתיה זה להצליח להיכנס לנעליים של הצד השני אבל כדי לעשות את זה אנחנו קודם כל בראש ובראשונה צריכים להיות מוכנים להסיר את הנעליים שלנו ולהסיר את הנעליים שלנו זה רגע להיות פגיעים זה רגע לחוות ולראות את הצד השני וזה לא פשוט עכשיו אתה גם אמרת קודם אם אני רואה מישהו ואני רוצה להיות באמפתיה כלפיו ולא בסימפתיה אז אני צריך לבוא ולהגיד לו כן גם אני חוויתי את זה פעם גם אני אבל אם לא חווית את זה פעם מה אז? יפה אז עכשיו אנחנו נכנסים לקטע הזה של שלושת השלבים שמקדימים כדי שבאמת נוכל לתרגל אמפתיה בצורה אמיתית אותנטית נכונה ולא באבוז כאילו עונסים את הדבר הזה היום סליחה שאני משתמשת במונח כל כך קשה היום עושים הרבה פעמים פייק אמפתיה אמפתיה שהיא מזויפת אנשים מנסים רק על ידי השפה שלהם לעשות אמפתיה אבל מה לעשות שהתקשורת שלנו היא הרבה מעבר למילים רגע שאני אענה קודשי שנייה לעסוק ולהגיד משהו לגבי הפגיעות אם יש פה אנשים שמרגישים שכל הקונסלטיה של פגיעות זה משהו שכדאי להם להעמיק בו יותר והם אולי היו רוצים להיות יותר פגיעים אבל הם מרגישים שזה קשה להם אז המלצה טובה שלי בהקשר הזה זה שתי פרקים בעבר של הפודקאסט אחד על איך לבסס ביטחון חברתי והשני על איך לבנות אמונה עצמית אז ביטחון חברתי זה ממש הפרק הראשון של הפודקאסט אתם מוזמנים לשמוע אותו ואמונה עצמית זה פרק חמישים ומשהו תבדקו כי אם אתם מרגישים שקשה לכם להיות פגיעים או שיש לכם קושי באמונה מול עצמכם או שיש לכם קושי בביטחון שלכם מול הסביבה ואיך שאנשים מחזירים יגיבו לפגיעות שלכם זה באמת שתי כללים שיכולים מאוד מאוד לעזור לכם במה שהתופית אומרת אז את יכולה להמשיך לשלב והיט וזה קריטי כי באמת אמונה עצמית קשורה בביטחון העצמי שלנו באהבה עצמית שלנו וזה חברים מאוד טובים שיודעים לייצר את זה וזה א' ב' של פגיעות חד משמעית חד משמעית אני מחזקת אפילו אני אגש לפרקים האלה בפודקאסט זה שלב הפר מעניין באמת זה על מה השלב הראשון השלב הראשון שאנחנו רוצים מה השלב הראשון השלב הראשון שאנחנו רוצים בכלל לגונשד ולהתבונן בו לפני שאנחנו נכנסים לכל העניין של לתרגל אמפתיה לרמה הפליקטיבית שלנו זה קודם כל אנחנו רוצים להיחשף למה להיחשף? אנחנו רוצים להיחשף לאנשים שהם שונים מאיתנו כי הכי קל לנו להתחבר לאנשים שהם אלייק נכון? זברה עם זברה בטבע אריה עם אריה נכון? ואנשים מטיבענו המין השולט בעולם ההומו ספיינס אנחנו שונים מה לעשות ואנחנו עדיין חיים ביחד ואנחנו רוצים ללמוד יותר לזהות שונויות וזה כל כך זה כל כך קשור במה שקורה כרגע במדינה שאנחנו לא יכולים להתעלם מזה אנחנו רוצים להיחשף לשונה מאיתנו כי זה מוריד מאיתנו ערמות של פחדים. והפחדים הם הפחדים שלנו שכאילו אנחנו לא בסדר. כי אם אני כזברה בטבע פוגשת אריה אוקיי, או פוגשת שואל או פוגשת לא יודעת מה, נחש, אני בחוויה שלי, בחוויה של מה? בהישרדותי שלי, של פחד, נכון? ובני האדם, מה לעשות? יש לנו את האבולוציונית, את הפחדים האלה. אנחנו חווים אוטומטית איזשהו פחד, ואז כתוצאה מזה נוצר ריחוק. אז אחד הדברים הראשונים שאני רוצה לעזור לאנשים כדי שהם יוכלו להיות זורם פתעים, זה כמה שיותר להיחשף לאנשים שונים מהם. איך אפשר לעשות את זה? למשל, להגיע לקורסים כאלה של התפתחות אישית. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי, אופית, אבל רגע, אני רוצה, אתם מלמדים בגישה של מטפלים, וזה למה אין רק מטפלים בכיתה? למה יש גם אנשים שבאים סתם להתפתחות אישית? ואני נוגעת בדיוק בנקודה הזאת. כי יש משהו בלפגוש אנשים שונים ממך, בלראות בעיות אמיתיות מהשטח, עזוב שמטפלים כמטפלים תמיד אנחנו חסומים, ולא נותנים לאנשים לעבוד גם בזה, אבל כשיש חומר טרי ככה מהשטח, זה על רטוב וזה אמיתי, מעבר לזה המפגש של אנשים שונים. שואלים אותי, איזה אנשים מגיעים ללמוד קורסים כאלה של התפתחות אישית, של נלפי, של קואוצ'ינג? ואני כל פעם אומרת, הקהל שלנו הוא בווריאציות כל כך רחבות. נשים, גברים, דתיים, חילוניים, סטרייטים, הומוסקסואלים, צעירים, לפני צבא, אחרי צבא, במשבר אמצע החיים, בפנסיה. אין סוף אנשים שמגיעים אלינו עם התמחות עסקית, בלי התמחות עסקית, עם ניסיון, בלי ניסיון, אקדמיים, לא אקדמיים, ישראלים, ערבים, יהודים, נוצרים, הכל, יש הכל. ולמה זה כל כך חשוב וזה כל כך חזק? כי לסביבה יש כוח אדיר, והמקום הזה שאפשר להיחשף בו לעוד אנשים פשוט תעשו את זה. וזה גם על הדרך לתרגל את המיומנות של פגיעות. אז זה השלב הראשון. לגמרי, אני גם חושב שכשאנחנו נחשפים יותר ויותר אנשים, לפחות עבורי זה מה שקרה, זה שאני קלטתי שבעצם, למרות שכולנו שונים, כמו שאתה אומרת, ושכולנו היו חוויות עבר שונות, וסביבה חיצונית שונה, ועברנו אירועים שונים, ברמה מאוד מאוד עמוקה ומהותית, ברגע שחוקרים פנימה, אנחנו מגלים שלכל בני האדם בעצם היו את אותן חוויות. חוויות של פסד, כאב, כמוסה, הגשמה, צחוק, אותן חוויות. אצל חלקנו חוויות היו יותר עוצמתיות, ואצל חלקנו פחות, אצל חלקנו הם היו הרבה מהם או קצת מהם, אבל בעצם ברמה מאוד מאוד עמוקה, אני חושב שכל אחד ואחד מאיתנו יכולים להזדהות עם כל חוויה של כל בני אדם אחר, כי כולנו חווינו ממקום אחר או מצורה אחרת או באופן אחר, ואולי זה לא תמיד מנומס להגיד את זה, מישהו חווה בעיה גדולה ואתה חווית בעיה קטנה, זה קצת יוצא חסר רגישות, אבל עדיין זה יכול לאפשר לנו להתחבר לזה, כי בעצם ברמה כזאת או אחרת אנחנו נחשפנו כבר לכל החוויות שיש ברמה הפנימית, גם אם לא ברמה אחר. זה נכון, זה מדויק, והרבה פעמים גם, כמו שאמרת קודם, שוב אני אחזור הרבה פעמים לדוגמה הזאת, כי מה שאמרת קודם זה בדיוק מה שאנשים חווים בפרקטיקה וטועים בה, כשאומרים, אה, גם אני חוויתי את זה, אני יכול להזדהות, א' ולא תמיד אנחנו חווים את אותם דברים, כלומר הרבה פעמים אתה יכול לשאול, אוקיי, איך אתה יכול לטפל לצורך העניין בעונס או בדיכאון אם אתה לא חווית, כשאלה, כן? אנחנו לא חייבים לחוות את החוויה, אנחנו רוצים לזהות, וזה הפרקטיקה של חמלה, וברנא בראון מדברת על זה בספר שלה המושלם, שאני סופר ממליצה עליו, שנקרא The Atlas of the Heart, מושלם, פשוט חובת קריאה או הזנה באודיו, קריטי, קריטי, קריטי שתשמעו את זה, לצערי כרגע רק באנגלית, יש לי דחפים מזים לתרגם אותו, ואולי אני אעשה את זה, אני יכולה אינסוף לשמוע אותו ולקרוא אותו, והיא מדברת על זה שכשאתה רוצה לחוות חמלה כלפי אדם אחר, שחמלה זה הרגש של אמפתיה, כאילו אמפתיה היא הפרקטיקה של חמלה, בשונה מרגש אחר, בוא נבדיל רגע בין חמלה לבין רחמים, אוקיי? כן. אם זה החבר המסוכן של חמלה, כשאנחנו קודם אמרת נכון, אה מסכן מה הוא חווה, מסכן זה בעצם בדרך כלל ביטוי של רחמים, כשאנחנו מרחמים על מישהו, אנחנו קודם כל מנותקים רגשית, כי רחמים זה כאילו לא באמת רגש, הוא כאילו הצטברות של המון רגשות שמתחוללים בנו בפנים, ואנחנו כאילו עושים חסימות שלהם, ואז אנחנו מביאים לפרקטיקה את הרחמים, כי רחמים זה רגש מנותק, הוא לא מחובר רגשית בכלל, הוא מייצר מרחק שלי מהסיטואציה, הוא חוויית עליונות, אני גבוה יותר, כמו שאמרנו קודם, מאזן כוחות לא שוויוני, כשאני מרחם אני הלכה למעשה לא בגובה עיניי, אני נמצא מעל לך, וזה מרחיק אותי ממה שאני מרגיש, לעומת זאת בחמלה, אם אני רוצה לתרגל חמלה, ויש פה בן אדם שעבר כאב שאני עבר, אני ארשת, סליחה שהשתמשתי במילה כאב, בן אדם שעבר קושי שאני תהם חוויתי, עדיין בבסיס שלו, בתפוס שלו, במה שחורבים לי קוראו המבנה, ולא התוכן שלו, במבנה שלו, יש כאב שהוא חווה, וברמת כאבים אנחנו כבני אדם מאוד מאוד דומים. בין אם אתה חווית בעיה גדולה ואני חוויתי בעיה קטנה, אני במשאבים שלי, בבן אדם שאני, אני חוויתי את זה ברמת כאב שזה בלבל שאני... זה סוגד לחוות, אנחנו אנשים שונים גם ביכולות האלה. לא נכנס איתך לגלגולים וכל אחד מה הוא עבר ומה הנשמה שלו וכל זה, סבבה, בלי כל העניין הזה. נטו באמת מהמקום של אני יכול לראות כאב באדם מסוים ולחוות רגע איפה אני בחיים שלי חוויתי את הבסיס הזה של כאב. כי אם זה לצורך העניין אונס, אוקיי, ואני לא חוויתי אונס, אבל רגע מה זה אונס? אונס זה על הפריצה של גבולות, נכון? זה הפריצה הכי בוטה לגבולות שאפשר לחשוב עליה. וכבר פריצה לגבולות זה משהו שאנשים כבר יכולים להתחבר עליו ברמת כאב כי וואלה לכולנו פרצו לגבולות מתישהו. באיזשהו אופן, אוקיי? ואז במקום הזה אני מתחבר. אז ההבדל הזה בין רחמים לחמלה הוא מאוד מאוד קריטי וצריך לשים אליו עליו כי הוא יכול להיות מאוד רעיל. להשתמש ברחמים יכול מאוד להרוס לנו, מאוד לייצר לנו בחיים משברים כשאנחנו נחווה אותם מאוד מהר. סליחה שאני רגע הולכת לגוף נפש, אנחנו יכולים מאוד לחוות אותם בגוף ככאבים, כאב בטן, כאב ראש, כל למה זה הפיברומיאלגיה היום, כל הכאבים הלא מוסברים האלה שגם הרפואה לא יודעת להסביר אותם. זה משנים של הדחקות של רגשות ורחמים זה רגש מסוכן של הדחקה רגשית. אז רק אומרת את זה. הערת סג. מעזוב לשלב הראשון. אז השלב הראשון זה להיחשף לאנשים שונים. מה השלב השני? השלב השני זה עכשיו כל הקטע של האקספיריאנס. איך אני עכשיו מתחיל להתנסות בתקשורת עם אותם אנשים? כי איזה יופי שנחשפתי אליהם. גיבור גדול עכשיו בוא קח וולנרביליטי, קח פגיעות והלכה למעשה תתרגל ממש בחוויה שלך תתנסה בלתקשר עם אותם אנשים. כי כשאני מתקשרת עם אנשים שונים ממני מה אני חובה בדרך כלל? התנגדויות, שוני, אני נוטה להתרחק, לא רוצה להתחבר, נכון? והמקום הזה שלנו לנסות רגע לתרגל את התקשורת איתם זה גם מצריך ממני את העניין הזה של מיומנות הפגיעות וגם את העניין של השפה שתכף אנחנו ניתן עליו דגש חזק של איך אנחנו רוצים לשנות את איפה שאנחנו מדברים. אוקיי? אז אנחנו רוצים מאוד חזק לתרגל תקשורת איתם. אני חושב שכל בן אדם שרוצה להיות מנהיג מאוד מאוד חזק בחיים, שוב לא משנה, במשפחה, עם החברים, בעסקים והכל, יש לו המון המון המון מה להרוויח מלעשות כמו שאתם עושים בקורס, עשר סטאז'ים של להיות מטפל. כי בעצם כשאנחנו עובדים בתור מאמנים ומטפלים, לא משנה איך נקרא לקובע הזה בדיוק, אז אנחנו בעצם מייצרים ספייס לשיחה שהיא הרבה הרבה יותר פתוחה מהרגיל. אנשים בשיחה כזאת מרגישים הרבה יותר בנוח לדבר על החלומות הכי סודיים שלהם, על השאיפות הכי מוצנעות שלהם, על הפחדים הכי גדולים שלהם, על השיחות הפנימיות הכי שליליות שלהם וכן הלאה. שזה דברים שמי שאף פעם לא היה בקובע של המאמן המטפל או שהיה בו רק פעם פעמיים ולא היה בו לפחות כמה עשרות פעמים, הוא בכלל חושב, רוב האנשים חושבים שרק לנו יש את זה. רק לי יש את זה ואז זה גם יוצר חוויה של בנידות, אבל מעבר לחוויה של בנידות זה כאילו אני מתעלם מהקיום של זה. וכשאנחנו מתעלמים מהקיום של זה אנחנו לא באמת נוגעים בלב של האנשים, גם כשאנחנו רוצים להשפיע עליהם בצורה של חלומות, גם כשאנחנו רוצים להשפיע עליהם בצורה של לעזור להם מול כאבים. אם אנחנו לא יודעים לגעת עמוק עמוק עמוק בלב שלהם כי אנחנו מדברים איתם על השטח כי השטח זה מה שמוכנים לחשוף, אז אנחנו רק בחצי כוח. ואני חושב שכל בן אדם בעולם בעולם בעולם בעולם יכול להיות לו מאוד מאוד יעיל לעשות עשר, עשרים, שלושים סשנים כמטפל, ללמוד את זה את העולם הזה ואז להבין מה באמת קורה לאנשים בלב, איך אנשים באמת חושבים, איזה שיט עובר לאנשים בראש. ואת היה לי אתמול שיעור בקורס NLP על עבודה עם חלקים, לא משנה זה משהו, ולא יודע איך יצא שכאילו אני בעודף זמן של איזה חמישים דקות. היה לי חמישים דקות מיותרות. עכשיו ידעתי שיש לי תרגיל לסוף השיעור אבל שהוא לוקח חצי שעה ויש לי עוד יותר משעה וחצי. ואז אמרתי להם או ניסיתי להראות להם איך אפשר לשתמש בכלי הזה כדי לעשות עבודה עצמית, פול עצמי. וממש התלהבו והפועל זה וכזה ואז מישהי שואלת כן אבל איך זה נראה בפרקטיקה, כאילו איך ממש אתה עושה את זה? טוב במציאות, במציאות נועה. כן במציאות, אוקיי איך זה נראה? ואז ככה אמרתי לה אוקיי אז בואו נעשה את זה על הלוח. ואז מישהו אומר טוב תעשה עליי ואז אמרתי רגע אבל זה טיפול עצמי, אז אני אעשה עליי. ואז באתי להגיד טוב אני אעשה על משהו שהיה לי לפני כמה שנים ואז אמרתי למה כאילו? זה לא אמיתי. אז חשבתי על משהו שכואב ומפריע לי עכשיו ופשוט טק התחלתי לכתוב לפי השיטה שלימדתי לא משנה. אז מצד אחד יש שם את הצד הגבוה שלי החכם היודע זה שעבר הרבה תהליכים והכל שהוא מדבר ושרפתי תושים ממש כי זה השיטה שלימדתי שם, שרפתי לתוש בצבע אחר וכתבתי את המחשבות. של החלק שמתנגד, של הצדדים בי שלא מאמינים שזה אפשרי. ויצא שם, ואני כותב בשיא המהירות עכשיו, בגלל שאני אקריא את זה, אני גם אומר את זה בכל רם תוך כדי, ויוצא שם זבל, ואנשים פוחים בחבל, ואני עובר בין הטושים, ואני כותב את כל הפפנים, ואנשים כאילו זה, הם היו באלם, לדעתי כאילו ש... מה, רגע, גם גל יש לו את המחשבות האלה שלי יש? אה וואו, אני לא לבד בקטע הזה של המחשבות השליליות האלה, אה, גם לי יש את הדברים האלה, אה, וזה לא מגדיר אותי, אני עדיין יכול לעשות דברים גדולים, ואני חושב שבאמת היכולת אותי להסתכל לעומק מה קורה לאנשים בתוך התודעה בהקשר הזה, כשאת אומרת, שלב ראשון תחסיפה בניסיון, שלב שני זה ממש לחוות אותם, to experience them ולהתנסות איתם, אז אני אומר, ככל שאנחנו צריכים להתנסות איתם ברמה יותר עמוקה, גם יש לזה אפילו עוד יותר ערך מהניסיון שלי. לגמרי, וזה, אני כל כך מתחברת לחוויה הזאתי, בטריינר יוצא לנו לקראת הסוף לדבר על הקורסים של העמידה מול קהל, שזה הכי הפחד הזה מצטייה והפגיעות וזה, לעשות את התרגיל הזה של הפצע הפתוח שהוא כל כך מטרף ומרוכבים, נשאיר כמעט שום עין לא יבשה בחדר, כי אתה פתאום כפרסונה, כמנהיג, אתה מראה את החולשה, וזה בדיוק מה שברננה דברת עליו, שבעצם העניין הזה של פגיעות היום, זה בכלל חוזקה, זאת אומרת היכולת שלנו להיות חלשים זה בכלל חוזקה, כי להראות פגיעות זו פרקטיקה של אנשים שהם בעצם סופר אמיצים, להיות חלש היום זה המקום של האומץ וזה מה שהרבה פעמים אני גם אוהבת, אני למדתי את זה מהילדים שלי, אלא המגדלור של חיי ואני אגיד אולי יש לי שלושה ילדים, אלא בת תשע וחצי, בוחא עשר, כבר עוד רגע באמת, גפן עוד שנייה שש, והדר בן שנה וארבעה חודשים, והניסוח של כל הדבר הזה יחד עם צחי, עם בעל אישי, חיה, הורס, והילדים מהממים וסמודים ווואו. כמה הם מלמדים אותי גל, הם יום יום, אני רואה איתם את הפרקטיקה של הדבר הזה שנקרא חמלה, ושל פגיעות וכמה זה מצריך מאיתנו, הרבה פעמים לרדת מהעץ הזה, וזה מצחיק הביטוי של לרדת מהעץ לפני כמה זמן באחד הקורסים שהעברתי, פתאום נפל לי המטאפורה הזאתי שכילדים, אתה מכיר את זה שכילד אתה בונה בית על עץ, ולפחות מנסה לעשות אחד כזה, חלקנו מצליחים את זה, חלקנו פחות, אבל יש כזה ויז'ן כזה כילד, הוא פה ביטחון עצוי, ובמנהיגות, אתה רוצה לבנות בית על עץ, ואתה יוצא עם החבר'ה שלך לעשות משימה כזאת, והילד הזה שבנה לעצמו בית על עץ, הוא נשאר בנו, והוא על העץ הזה, וכל פעם שקשה לו, הוא רוצה לברוח לשם, זה מקום מפלט, ואז כשאנחנו כהורים, הילד הפנימי שלנו מטפס על העץ הזה, כדי לחזור לדבר עם הילד שלנו, כדי לחזור לדבר עם ההורים שלנו, עם המשפחות שלנו, עם בני זוג שלנו, עם הקולגוש שלנו, עם הלקוחות שלנו, אנחנו לפעמים נכנסים לאיזה מצב שאנחנו בהתנגדות מול בן אדם שונה ממני, ואז הילד שלנו מטפס על העץ הזה, הוא מטפס לשם, הוא למעלה, והוא לא רוצה לרדת, ואנחנו גם כמנחים, גם כאנשים שעוברים את התחום, גם כמו שאמרת, אנחנו האנושיים, גם אנחנו כמסטרים ב-NLP עוכבים את הדברים האלה, פשוט הפעמון או הבאזל או על הצוואר כזה שעושה לנו דו, תאמינו את החבר'ה, שימו קולאר על הצוואר שיחשמן אתכם בכל פעם שאתם חוזרים לתפוסים הגרועים שלכם, ובחשמון הזה רגע, תקוענת, בוא נעני על העץ, ואז ממש אני רוצה לבנות לעצמי מדרגה, מדרגה, שלב אחרי שלב לרדת, לאפשר לעצמי לרדת לגובה העיניים של הבן אדם שאני מדבר איתו. עכשיו, זה אגב בעוד איזה דבר נורא חשוב שאמרת, אמרת כל כך בדברים מדהימים, ואני כולי כזה יושבת עם לבבות בעיניים, הקטע של הדבר הזה שתלמידים שלנו, לי היה קריטי כשהקמתי את פרו, שיהיה את הפרקטיקום. כן, גם לאנשים, ואני אצא פה מול כל אלה שאומרים לנו, מה, אחרי עשרה מפגשים יכולים לטפל בבן אדם אחר? הם לא הולכים לטפל בחרדות של אנשים עכשיו, אחרי עשרה מפגשים של תרפיסט, אבל זה שאני מוציאה בן אדם, בין אם הוא רוצה לטפל, בין אם הוא לא רוצה לטפל, אני לוקחת אותו למקום של נתינה לבן אדם אחר, והוא מתוך מה שהוא למד בניסיון חייו, מתוך החוויות שלו, מתוך העשרה שורים המהותיים האלה שהוא עבר עד כה, והתהליך המטורף שהוא עבר בעשרת המפגשים האלה, שזה פוגו כבר קבע מחדש של הנפש שלנו, עכשיו הוא הולך ומעניק את המתנה הזאת שהוא קיבל לאדם אחר, יש חשיבות אדירה בנתינה, וזה מעלה אותו ללבל אחר תודה עתיק של נתינה, ומעבר לזה הוא מרגיש מסוגל, כי תסכים איתי, שכל בן אדם בכל שלב יכול ללמוד ממישהו וללמד מישהו אחר, בכל שלב בחיים, באמת או לא? וברמה הזאת, גם אחרי עשרה שורים בקורס תירפיסט, כן, אתה יכול לתת מהמתנה הזאת למישהו אחר, ולכן אנחנו עושים את זה. וזה שוב, עובד גם לשלב השני של לתרגל תקשורת עם אנשים שונים מאיתנו. אז זה השלב השני. עכשיו תשאל אותי, מה השלב? מה השלב השלישי? מה השלב השלישי? אז אמרנו שקודם כל אנחנו רוצים... את העניין של להיחשף. שני, אנחנו רוצים את העניין של להתנסות בתקשורת שלנו עם אותם האנשים. והשלב השלישי רגע לפני שאנחנו כל הזמן נתרגל אמפתיה יותר ויותר, וזה תהליך שהוא חוזר על עצמו כל הזמן, השלבים האלה, אנחנו כל הזמן חווים אותם כי אנחנו כל הזמן נחשפים, ואנחנו כל הזמן משפרים את התקשורת עם אנשים אחרים. השלב השלישי הוא קריטי. הוא משאיר אותנו במקום הסקרן של כמה של התנסינו של למידה. אוקיי? אתה יודע, אני לא יודעת אם אתה מכיר קצת בודיזם, נראה לי קצת אתה מכיר, וזה ההגדרה של מאסטר. אנחנו מדברים על מאסטר NLP, מאסטר בחיים, וזה ההגדרה על פי הבודיזם של מאסטר זה בן אדם שמלמד אנשים אחרים את התורה שלו, חי בעצמו, אותנטיות, ווק דה טוקס, חי את התורה שלו ותלמיד. כל הזמן הוא תלמיד. וזה, אם אתה שומר על שלושת הדברים האלה, אתה כנראה מאסטר בחיים, ואתה כנראה מנהיג, ואתה כנראה מוביל, ואתה כנראה רותם. והמקום הזה, השלב השלישי הוא בעצם להישאר תלמיד של הדבר הזה, וכל הזמן, איך אומרים בעברית, twin gauge, כאילו כל הזמן ללכת ולמצוא את המקומות, להיכנס לסיטואציות שאתה לומד עוד כלים, עוד מיומנויות, ואני כל הזמן, אני פריקית של למידה, כי היא מביאה אותי לפרקטיקות, ואנחנו כל הזמן לומדים ולומדים עוד מיומנויות, מיומנויות תקשורת, יכולת של להיות פגיעה יותר, למידה שלי מול אנשים. עכשיו מה זה הלמידה הזאת? זה גם למידה של אותם אנשים, ולא להיות ממקום של שמשפריץ את המפה שלי, ואת הסכמות שלי במוח, ואומר אה הוא כזה, הוא כזה, הוא כזה, ולטייג אנשים, ולחשוב שאני על איזה מגדל שן, הלמידה היא למידה של האדם שמולי, כל הזמן, אנחנו כל הזמן לומדים אנשים, לא משנה כמה אנשים פגשנו, ופגשנו, כל הזמן להיות בלמידה של האנשים, וגם בלמידה עצמית. זאת אומרת, זה למידה שהיא הולכת בות ווייז, היא הולכת שני כיוונים. כי יש משהו שאני נכנסת לפוזיציה של למידה, שמשאירה אותי סקרנית. אוקיי? וזה סופר סופר סופר קריטי וחשוב. אז להיות בלמידה... היה לי אתמול פגישה עם אחד העובדים, מוקדות, לא משנה, במחלט כזאת, לגבי איזשהו בעיה שהיה בתוצאות של אותו אדם, בסדר? אני שומר את זה, היה בעיה שזה ככה, אני שומר את זה, בסדר, אני שומר את זה, אבל בגדול, זה היה אישך מאוד מאוד אוהבים, הוא נמצא איתנו כבר ב-200, 300, משהו כזה, וככה, מאוד מחוברים אליו, אבל ברמת הבסיס של אחד התפקידים המרכזיים שלו, יש תוצאה אחת שהיא מאוד מאוד מאוד לא קו בחסר. ברמה כזאת שכאילו כבר התקבלה החלטה, לא שאני שמתי לב אליה וזה, שיכול להיות שהבן אדם הזה לא ממשיך איתנו. ואז אני אמרתי, רגע, אבל מה, לא ניתן לבן אדם הזה שם? שנייה, רגע, שנייה, הוא תן לו הרבה זמן, אנחנו אוהבים אותו. ואמרתי, אני רוצה להסתכל איך הוא מבצע את העבודה. והלכתי והסתכלתי איך הוא מבצע את העבודה. וישבתי הרבה זמן לחשוב על זה, התייעצתי עם אנשים אחרים שמאוד מאוד מבינים בדבר הספציפי הזה, נתתי להם לדעתי, התייעצתי איתם, הראיתי להם דברים וכן הלאה כדי להבין, מה אולי חסר לו אותו אדם, איך אני עוזר לו להשתפר, אם בכלל זה אפשר. זאת אומרת, השקעתי המון המון מהזמן שלי, הרבה יותר מהרגיל במישהו שעובד איתי. אישה בכיר אתה יודע. כן, כן, הרבה הרבה יותר מהרגיל, כאילו ממש זה. ואז דיברתי עם שירלי, כן, המנהלת של החברה, וקראתי שמתחיל לדבר איתה על אותו אדם. ואמרתי, רגע, אבל זה קצת רשילות כזה, בוא נעשה את זה וזה. קבעתי פגישה, הבאתי את השירלי, ממש אמרתי לו, תראה, זה הדברים שמצאתי. זה כאילו התוצר של המשכר שעשיתי, אני מראה לך את זה, כדי שתבוא תדבר איתי, או תסביר לי, או שננסה לדון ביחד מה אפשר לעשות כדי לשפר את זה. ומה אפשר לעשות כדי לעשות עם זה משהו? מה דעתך? אולי אנחנו טועים, אולי אנחנו טועים? כן, התגמבה הייתה כזה, נראה לי דווקא שאת זה אני די עושה, את זה אני מנסה לשפר כבר, וזה, לא יודע, נראה לי שגם אני עושה את זה. אוקיי. ובשנייה הראשונה, וכאילו אמרתי, אוקיי, מה אתה חושב שאפשר לעשות? ולא היה כזה התקדמות בשיחה. ויצאתי מהשיחה הזאת, המשכתי לפגישה עם שירלי על משהו אחר, וזה השאר עליי, כאילו אמרתי לעצמי, איזה בן אדם דביל, כאילו, זה היה המחשבה הראשונה. איזה בן אדם דביל, כאילו. אני משקיע מהזמן שלי, בא לעזור לו, רוצה לתת לו מעבר, פותח איתו שיחה, מוכן לבחול ולעזור לו בכל מה שאני יכול כדי שהוא יצליח, ואז הוא חוסם את זה ומתגונן. כי אני מכיר הבנתי שזה יושב על התגוננות, כן? ואמרתי, וואלה, אז הוא לא מתאים לתפקיד הזה, בן אדם שלא מצליח לקבל ביקורת, והוא מתגונן ככה, אז הוא באמת לא מתאים לתפקיד הזה, בן אדם אחר, עשו לתפקיד מישהו אחר שעובד מקביל אליו, וסתם משכתי אותו אליי. ונתתי לו ביקורת סתם כדי לראות איך הבן אדם השני מגיב. והבן אדם השני כן קיבל את זה ואמר יאללה בוא נראה איך פותחים את זה. זה מחזק לך את זה שהוא דביל. אבל שוב זה כי אני פעלתי כדי להוכיח לעצמי שהוא דביל. כששערתי אמרתי רגע אם אני רוצה ללמוד מזה, אם אני פה התלמיד, אם הבן אדם הזה ימשיך או לא ימשיך זה כבר החלטה של המנהל אצלו בכל מקרה וגם ככה לא מתערב בדברים האלה. אם הוא ייקח כזרתי שיקח, מה אני לוקח מזה? מה אני לומד מזה? וקראתי לו אותו אדם ואמרתי לו תראה אני רוצה לבקש ממך משהו, בבקשה, אבל הבקשה היא שלא תגיב לי מיד אלא שתחשוב על זה ותשלח לי הקלטה או וואטסאפ או כל מיני דבר אחר. אז יש לך שאלה כזאת. מה הייתי יכול לעשות בשיחה לדעתך שעשינו כדי לייצר לך הרגשה יותר נעימה, יותר נינוחה ויותר בטוחה שהלך קל יותר להיפתח ולשתף את הדעות שלך? תשובה ראשונית. לא, לא, דווקא אני הרגשתי פתוח, אני לא יודע למה אתה אומר שהרגשת שלא בטוח. כמה בטוח ובנוח שהרגשת זה מעולה, זה לא קשור אליך, אני רוצה להשתפר. תסתור ממני, תקלי אותי או תגיד לי מה הייתי יכול לעשות כדי שתרגיש יותר בנוח, שתוכל להיות יותר פתוח, שתרגיש יותר ברגוע. והרגשתי שזה כאילו דרש ממני איזשהו, כמו שאתה אומרת, לרדת מהעץ, להגיד אני לא הכל יודע, בין אם זה יצליח או לא יצליח זה בסדר, אבל אני רוצה מהאינטראקציה הזאת ללמוד. והרבה אנשים שאומרים שאני מנסה ללמוד מכל דבר בחיים. כן, נכון, אני סטודנט של האוניברסיטה של החיים, אני לא עושה קורסים כי אני סטודנט של האוניברסיטה של החיים. נסחר, אתה קודם כל, אני גם עושה המון קורסים גם עד שכל באדם שמבין את הערך של למידה יעשה הרבה קורסים, אבל גם ללהיות סטודנט מאוניברסיטה של החיים יש פרקטיקה. זה לא מספיק רק להגיד אני לומד, זה לעשות את הפעולות הקשות והרעיונות. זה להיות אקספיריאנס, זה להתנסות בזה. כי הרי אם חווית את הרגע הזה שאמרת, מה הדביל הוא לא מבין. זאת אומרת, זה לא גל המנהיג בטישר ומוביל מחל התוצאות, השותף בעסקים רבים, המנטור הזה שבא ואמר, הוא דביל. הרי זה הילד על העץ הזה, זה גל בין הלא יודעת כמה, נזרוק שש, שעל העץ רגע, והוא אומר, איזה דבילי זה זה? כי הוא חווה חוסר ביטחון. כי רגע, אם לא הצלחתי להניע את האדם הזה ולקח אותו, אז רגע, הוא בטח לא בסדר. ובאיזשהו יום פיסת פה את ההסתכלות הפנימית, ויצרת שוב תקשורת, והשוב תקשורת הזאת זה בדיוק העניין של לחשף למישהו הזה שהוא שונה ממני. כי אם הייתם דומים, כנראה הוא היה תופס את הסוגסטיות שזרקת שם. היה לך יותר קל שם. ומשהו בו היה שונה באותו רגע, משהו בחיבור, משהו באישיות שלכם. והיית מוכן להיחשף ולפתוח ולדבר. וגם השתמשת בשפה שאני מאוד מאוד אוהבת אותה, ואולי נדגיש אותה פה למי שצופה, ויכול לקחת את זה לפרקטיקה מהסיפור הזה לחיים שלו. משהו שהוא מאוד טוב למישהו כהורא לילדים, ובכלל הורים או כל בן אדם שאתם עובדים איתו, וכאילו יש לכם עליו איזושהי סמכות, המקום הזה של להציע לבן אדם, כשאתם רואים שהתקשורת לא מצליחה, להציע לבן אדם שמולכם, שהוא ייתן פתרון. אתה הרי בעצם באת ואמרת, אז מה אתה צריך? עכשיו תראה איזה יופי, איך אנחנו ניקח את זה עכשיו ברמת השפה. אחרי שעשינו את שלושת השלבים שנחשפתי לאנשים שונים מני, התחלתי לתרגל התנהלות תקשורתית מולם. ובשלב השלישי הבנתי שאני רוצה ללמוד עוד ועוד ועוד גם את האנשים וגם את עצמי בתוך הלמידה הזאתי. אני אגיד על זה עוד איזה משפטון קטן לפני שאני מתקדמת. קרל יונג, שהוא אחד הפסיכואנטיקאים הכי מוערכים בעיניי בעולם, אמר דבר מאוד יפה. האנשים שהכי מעצבנים אותך, שהכי מטרידים אותך, הם הפוטנציאל להצמיח אותך ברמה הגבוהה ביותר. כלומר כשמישהו מתנגד אליי, הוא הלכה למעשה, יכול להצמיח אותי לרמות הגבוהות ביותר. כי הוא לוחץ לי על כל מיני כפתורים שבטח בטח הם הביאו אותי לעצבים. שעצבים זה לא רגש, זאת התנהגות הרי, לא מועילה לאף אחד. ובהתנהגות הזאתי, אני הלכה למעשה יכולה רק להתנהג בתור ולא לשים לב לאיזה כפתורים זה לוחץ לי, או שאני לומדת, אני עושה את השלב השלישי ואני רגע בלמידה ואני לומדת את עצמי ואת הכפתורים שלי ועל מה אותו בן אדם לחץ לי. וגם אתה ברגע הזה, הוא לחץ לך. הוא לחץ לך על הכפתור הזה כי אתה רואה את עצמך בויז'ן שלך, ברמת הזהות שלך, אני כגע, אני בן אדם שמוביל אנשים, יש לי לגסי, אני... אני מרגיש שבאתי לעזור ושבן אדם כאילו מתנגד לקבל את זה. אתה תראה עכשיו ואני בעצמי... לגמרי, אני מעצים אנשים, אז איך יכול להיות שאני גם, אני גם על פטיש מהזמן שלי ואני אז גם האגו מצטרף וכולי ואז עשיית חנייה... אתה חשוף. זה החשוף, נכון, זה באמת, אתה כן, ואתה כן גם על קטע רגיל בקסם, בקוקחתון, כי אתה מדבר... את הכל הפנימי שלך בצורה מאוד כנה, אחר כך אתה יכול לעשות בו שיפורים ושינויים. אז באמת, אחרי שעשינו שלושת השלבים אנחנו יכולים להתחיל לתרגל אמפתיה, ועכשיו, אם המיומנות הראשונה הייתה המיומנות של פגיעות, המיומנות הנוספת שאנחנו רוצים לשים לב אליה זה באמת השפה שלנו. ובמקום להגיד משפטים כמו, טוב אז תסתכל על הצד החיובי או כל הדברים האלה ולנסות כמו שאמרנו בהתחלה, לאן אנחנו כן רוצים לקחת את השפה שלנו. וגם פה יש ארבעה שלבים. יש ארבעה שלבים של איך אני ניגש ומתרגל אמפתיה ברמת השפה שלי. אז קודם כל, השלב הראשון הראשון הראשון שאני רוצה להתעסק איתו, זה קודם כל מה שנקרא להכיר בלוחד שהצד השני חווה. ולא להגיד לו יהיה בסדר, תסתכל על זה. רגע לבוא ולתת איזשהו משפט אמיתי, מחובר שמכיר במה שהוא מרגיש. כמו למשל להגיד לצד השני, אני ממש ממש מצטער שאתה עובד על הדבר הזה כרגע. זה רגע לתת לו. זה רגע לבוא ולהגיד, אני יכולה לראות שמה שאתה מתאר לי זה קשה. אני יכולה לראות את זה. וזה רגע במקום שמכיר במה שהצד השני מרגיש. לפני שאני מנתחת, לפני שאני פותרת, לפני שאני מייעצת, אנחנו כל הזמן רוצים לפתור לאנשים דברים. למה? כי קשה לנו לשות גם בשיט שלנו ובכאבים שלנו. אז כשמישהו מספר לנו כאב, אנחנו מיד רוצים לקחת איזה כדור. מיד אנחנו רוצים להעביר סרטון בטיק טוק. מיד אנחנו רוצים להדלג מה ליפול על איזה בינג' לאיזה סדרה. מיד אנחנו רוצים לעונן מול איזה פורנו. מיד אנחנו רוצים ללכת למקום הזה שמקל עלינו את מה שאנחנו מרגישים. אנשים פעם היו קוראים ספר כדי ליהנות. היום אם אתה לא עושה אקסטה במסיבה, אתה לא עולה. אתה חייב את כל האזרים האלה. כי זה עולה מאוד מאוד מהיר, ואנחנו נעלמים בתוכו. אנחנו נהייתיים יותר. ובמקום הזה אתה רוצה רגע להכיר בקושי. אתה רוצה להכיר בכאב הזה. הדבר השני, אחרי שהכרת רגע בכאב, היית עם הבן אדם, נכחת איתו בסיטואציה. זה היה ברור על השלב הזה? כן, כן, כן, לגמרי. מהמם. אז אחרי שעשיתי את הדבר הזה, אחרי שהכרתי את הבן אדם, אחרי שהייתי שם, אני רגע רוצה לבוא ולהגיד גם מה אני מרגישה. אוקיי? אם הבן אדם עכשיו, הכרת במה שהוא חווה, אני רגע רוצה לבוא ולהגיד לו, אני לא מתארת לעצמי, אני לא מצליחה לתאר לעצמי מה אתה עובר עכשיו. הרי זה הרבה פעמים שאנחנו מרגישים, אז מישהו מספר לנו משהו קשה, מיד בנגוין לפתור. רגע, הרי למה אנחנו רוצים לפתור לו? כי אנחנו מרגישים לא בנוח. כי אנחנו מרגישים לא מסוגלים. ואם פתאום אני אבוא ואני אגיד את זה, אני לא יכולה לתאר לעצמי מה אתה מרגיש עכשיו. איזה אמיתי זה. איזה רגע לעצור ושוב לתת לבן אדם להיות בנקודה שהוא בא ומשתף אותי. כי אנשים באים ומשתפים אותנו הרבה פעמים לא כי הם רוצים שנפתור להם משהו. הם פשוט רוצים שנהיה שם. יש איזה סדרה דקומנטרית בנטפליקס של ג'ונה היל שאני מאוד אוהבת אותו בדרך כלל בצד הקומדיה, אבל הוא לקח בסדר דקומנטרי עם הפסיכולוג שלו. נראה לי קוראים לו סטולץ, נראה לי גם לסרט קוראים סטולץ. סופר מומלץ לך לראות אותו. זה כאילו השם של הפסיכולוג שלו. והוא בא אליו אחרי תקופה. ג'ונה היל הוא שחקן הוליוודי מאוד מוכר בעיקר קומדיות והוא בא אחרי כמו כל שחקנים בתחום הזה בדרך כלל בהוליווד עם דיכאון וחרדות מאוד פשוט וכך הוא הגיע לעולם הטיפולי. והוא אומר למטפל שלו איזה פאקטאפ זה איזה דפוק זה שאנשים כאילו עולם הפסיכולוגיה ההקעה הזה כאילו כמו שאנחנו רגע שמים אותו רגע לקיצון שבוא ותשפוך את הבעיות שלך רגע ושיהיה שמישהו שרגע יקשיב כמה זה חשוב בעצם שיש מישהו שפשוט יהיה נוכח ויקשיב לך. הוא אומר איזה דפוק זה שאני בא לפסיכולוג שלי והוא פשוט לא אומר לי כלום הוא רק מקשיב ולחברים המטומטמים שלי שאני בא ומספר להם על הבעיות שלי הם יעשימים לי מה לעשות הוא אומר זה צריך להיות בדיוק הפוך אני משלם לאיש מקצוע הוא אמור לי מה לעשות והחברים הדפוקים שמנעשים לי לצעות מטומטמות הם צריכים רק להכיל אותי זה עולם תקין ככה זה צריך להיות ולא נורא מצחיק אבל זה למה בריאות הנפש מסתכסגת כי רובנו מטומטמים ואנחנו לא חברים באמת טובים אז בוא רגע נתרום לה כי גם ככה היא בקריאה יש גם קונספט מאוד מאוד מעניין בפסיכולוגיה שנקרא הזדהות השלכתית לא הרבה מכירים את זה אבל הקונספט הזה בעצם אומר שברגע שלי יש רגש שהוא יותר מדי חזק או שקשה לי להכיל אותו ולהתמודד איתו ברגע שאני מעביר אותו למישהו אחר והוא לוקח מטאפורית כמובן חלק מהרגש אליו בעצם זה מאפשר לי להיות מסוגל להחזיק קצת פחות מהרגש כי כאילו קצת את מחזיקה בשבילי ואז זה נהיה כמות רגש שאני יכול כן להכיל אותו ולהתמודד איתה אני עובד איתה ואז כשאת מחזירה לי את הרגש שלי לי שבישחזרה, כשאת מפסיקה להחזיק אותו בשבילי, אז יש לי יותר אפשרות לאבד אותו, וזה ממש משהו שיש פסיכולוגיה דבר שנקרא, פסיכולוגיה קלינית, דבר שנקרא אפקט הטיפול, שזה דבר שהוא מאוד מאוד מעניין, הרבה אנשים לא מכירים אותו, שבעצם המון המון המון סוגים של טיפול פסיכולוגי, כולל טיפול בבעד העצריים, טיפול באומנויות, מלא כאלה, וגם כל מיני סוגים של פסיכותרפיה, בעצם ברמה המחקרית, האמפרית, משיגים למטופלים תוצאות מאוד דומות, שלכאורה זה דבר מאוד מוזר, אוקיי, יש CBT קצת עובר מעל הדבר הזה בדברים מסוימים, ונפי אפשר יש את המחקר של איפהד ויינטיין זוהר, באוניברסיטה תל אביב שמראה עודף מעל זה, אבל בגדול הרבה מאוד שתות טיפול, זה באותה תוצאה, ולכאורה לא הגיוני, כאילו איך יכול להיות שאני עוזר לאנשים עם שיטות כל כך שונות, וזה עוזר להם פחות או יותר באותה צורה, זה הזיה, ואחד הבאמת תיאוריות שמסבירות את זה, תיאוריה זה לא, חלק הזה הוא לא מדעי ב100%, אבל תיאוריה, שזה באמת הקונספט הזה, שזה לא משנה כל כך מה אנחנו עושים, בעצם כך שאני יכול לדבר על מה שקשה לי, שמישהו מחזיק לי את זה לשעה, ואז מחזיר לי את זה בחזרה, זה כבר מאפשר לי איזשהו תהליך טיפולי, ואז כל שאר הדברים שאני עושה הם אקסטרם בונוס, וזה כבר חלק כל כך כל כך חשוב בתוך האלמנט הטיפולי, וזה משהו שאחד השביטים יכולים לתת אותו עבור החברים שלנו, על המשפחה שלנו, אנשים שעובדים איתנו לספר. לגמרי, ואני אגיד פה איזה משפט של איזו סגר מעגל, כי אתמול שמעתי לך שההורות שלי הפגישה אותי עם הדבר הזה של הפרקטיקה של אמפתיה ואיך לתרגל אותה, ואחד המשפטים הכי מפיג של ויניקוט, שהוא גם כן בא מהתחום הזה יותר של הדליחן ובחקר את האיבור, את הדיעד הזאת של בין ילד להורא שלו, בין תינוק לאימא שלו, והיום זה גם לאבא, אבל בעבר זה בעיקר היה האימא, מה לעשות? תרבותית פעם יגמרות יותר גטלו אותנו, והוא בעצם... לא, אוקיי, היום זה לא כך. בסדר, בוא ניתן רגע פרופידבק לאבא שבבית שלי, לנצחי, שהוא אבא סופר נוכח, אנחנו לגמרי פה, אבל כן. לא, גם אני, אני אקם בבוקר לילדים, אני לוקח אותם, אני מסביר אותם, בסדר, אבל עדיין, עדיין. יש, יש, יש עדיין, אבל בואו... בואו במשפחות עדיין. ביום חמישי אני הולכת להרצאות מול 150 נשים באיזה כנס כזה של מישהי מקסימה, שמתוך הקשיים של המשברית שלהם שלה, התפתחה קבוצת פייסבוק, והיא קראה לה היחידה להכוונת אימאות משוחררות. כמו היחידה להכוונת חיילים משוחרים, אהבתי על המטאפורה, כי זה בדיוק השוק הזה שאתה חוטף מהאזרחות, אותו שוק אתה חוטף כאימא, ואני הולכת להרצאות שם, אז זאת אומרת, בואו לי, אם אני אתחיל להגיד פה, אבא, כן, אימא, קשה לנו יותר. טוב, אבל רגע, שנייה. אז מה שבאתי להגיד זה שוויניקו בא ואמר שיש מושג שנקרא אימא טובה דיה. אימא טובה דיה זה כאילו בעצם כהורא, אתה תמיד צריך להרגיש שחירוף כל הקשיים, חירוף כל ההפשלות, הכישלונות שלך, הטובה דיה, אתה עושה מה שאת יכולה באותו רגע, ובטובה דיה הזאת אתה רוצה להיות זמינה לילד שלך, ואת רוצה להיות זמינה גם לעצמך, ואת רוצה לאפשר לו לצמוח ולהתפתח בסביבה שבה את לא מפנבלה עליו את הקשיים שלך, את הרגשות שלך, את הפחדים שלך, ולוקחים את זה למקום גם שבעולם האקדמי, כאילו המחקרים בתחום הזה מסתכלים גם בתוך עולמות הפסיכולוגיה, ולוקחים את זה למקום שגם בתוך חלל הקליניקה, בסוף המטפל רוצה להיות האמא טובה דיה, או ההורה טוב דיה, בוא נדגיש את זה ל-2023, ההורה טוב דיה של אותו אדם, וההורה טוב דיה של אותו מטופל זה ההורה הסמכותי, לא הסמכותני, לא ההליקופטר, לא המבזניח, לא הביוס המתעלל, אלא ההורה הטוב דיה הזה שיושב שם, ונותן רגע לך להרגיש את מה שאתה מרגיש, עוזר לך רגע להחזיק את זה, ורגע בודק שאתה יכול גם להחזיק את זה לבד, ולא לוקח לך את זה. הרבה פעמים אנחנו רוצים לקחת להם אבל לא, שום דבר לא יפגע בכם. ואותו דבר מטופלים בקליניקה. אותו דבר גם לעובדים. כשבשיחה הזאת שאתה מתאר עם אותו עובד, אתה רגע שהיית שם והסתכלת עליו, ואז באת ואמרת לו ככה וככה וככה, בעצם רגע לקחת לו את הקושי שלו והחזקת אותו. אבל היה שם איזשהו שלב שאחר כך פיצידה עליו של רגע לבדוק שהוא יכול להחזיק, ואז לתת לו להחזיק לבד. וזה בדיוק, למה זה חוזר גם בהורות, גם בקליניקה, גם מול העובדים, ולכן המיומנויות האלה הן נדרשות. אז אני מחזירה אתנו רגע לשיח. כן, שלב שלוש. אבל נחזור רגע לשיח. אז אמרנו שבשלב ראשון אנחנו מכירים, אנחנו מכירים בקושי. בשלב השני אנחנו רגע מראים מה אנחנו מרגישים, כדי לייצר גם את החוויה הזאתי שאנחנו בגובה העיניים ולא ב... אנחנו מהלכת, גם אני, יש לי את הרגשות שלי, זה מה שאני מרגיש, אוקיי? ובשלב שלישי אנחנו רגע רוצים לעשות משהו שהוא כל כך חשוב. אתה דיברת עליו קודם בתקשים עם הילדים שלך, בנושא של הכרת תודה. רגע להגיד לבן אדם ששיתף אותך, כי זה לא מובן מאליו, להגיד לו, תודה ששיתפת אותי בקושי שלך. זה משהו זה לא מובן מאליו, שאתה נחשף ככה בפניי, שאתה משתף אותי. תודה על זה. זה אמית. אתה אומר תודה? שהבן אדם בא אליך עם השיט שלו, כמעט צריך להיחשף, וכשאתה מוכיר אותו, אז אוטומטית, מה שמחובט לך במוח, זה שכשאתה משתף, אנשים אומרים לך דווקא תודה. ואז גם אתה יכול להיות בן אדם שמשתף יותר. זאת אומרת, זה מעגל נהדר פה, שמתרחש. אוקיי? מאוד הוליסטי, מאוד שלם. והשלב הרביעי, זה בעצם השלב של התמיכה. שלא לבוא ולפתור, אלא לבוא ורגע לשאול את הבן אדם השני, מה אתה צריך? מה את צריכה? עכשיו, מה את צריכה? יכול להיות שהיא צריכה שלא ידברו איתה. יכול להיות שהיא צריכה, יש את הספר המקסים שאני ממליצה עליו לילדים ולמבוגרים, שנקרא ארנב וקשיב. מוסלם. כן. בטח, בטח. יש לי הרבה ביקורת עליו, אבל בגדול. כן? אז בהזדמנות לדברתי על הביקורת, כי אני שרופה על הצפן הזה, אני מאמץ עליו המון. לא, לא, יש בו, יש בו משהו, יש בו משהו מאוד מאוד מאוד מאוד טוב, אבל אני מסכים, אני מבין למה אתה אוהב אותו. יש לי סלק שמאוד מאוד אוהב אותו, יש לי סלק שמאוד מאוד אוהב אותו, יש לי גם חלק שפחות. אתה יודע שיש דברים שאני מודה, אני עושה צנזורת, אני משנה משפטים, ועכשיו כשאלה התחילה לקרוא, ולמדה לקרוא, והייתי מקריאה לה ולגפל, היא אומרת לי, אמא, זה לא מה שכתוב פה. זה אילה. זה מה שכתוב. זה מה שגרם. לא, אבל גם הייתי, הרבה פעמים אני קוראת, והיא אומרת לי, אמא, זה לא בסדר שהם אומרים את זה ככה, צריכים לנסח את זה אחרת, אני נלפיסטית בזאת. אז בוא נגרגע בשלב הכישי, ונגיד, הכרת התודה היא קריטית, להגיד תודה על זה ששיתפת אותי עכשיו. תודה ששיתפת אותי, זה אמיץ מצידך. ואז בשלב האחרון, לבוא ולהגיד מה את צריכה, מה אתה צריך. כי זה מחבר... זהו. אז אני קולט שהיה לך ממש ממש ממש כיף בפודקאסט. יאי. ומה שאני מרגיש, זה שגם היה לי ממש ממש כיף איתך בפודקאסט. ותודה רבה. ותודה רבה לך שבאת להשתתף. ואני עושה לפי השלבים שלך. ותודה רבה לך שבאת להשתתף. וזה היה באמת באמת באמת מעולה. ואם עכשיו אנשים אחרים שעכשיו מאזינים לפודקאסט הזה, רוצים לשמוע עוד דברים שלך, לראות ווטאבר, איך אפשר לשמוע ממך עוד, לקבל עוד מידע, או כל דבר כזה או אחר. לא, אז התלמידים שלי צוחקים עליי שאני לא מספיק ברשתות, וכל פעם אומרים לי, תהיי יותר, תתני יותר. אז כרגע באמת אפשר לפגוש אותי בעיקר, או בקליניקה המאורבת מאוד מצומצמת שלי, שבה אני מלווה. גם מבחינת אנשים שהם בתחום הזה עכשיו, העסקי בהיבט של עבודה עם אנשים. זה אומר ששם בעיקר הנאישי שלי, ורוצים עזרה, הכוונה, מנט סופר ויז'ן, זה דברים שאני עושה בקליניקה. אני כן מטפלת עדיין עם נשתיק, גם ב-OCD, בפרעות חרדה, עם בני נועם. זה משהו שאני אוהבת לשמור את עצמי תריאל עליו, כי אני מרצה בתחום, ולכן חשוב לי להישאר בשטח. באמת בקורסים, בתוך NLP Pro, אם זה בקורס צנחיית תורים, הנחיית קבוצות, וטיפול רגשי, ודברים כאלה, כאילו המידה מול קל, שם אני יותר היום. ועכשיו, אלים יקרים, אל תדאגו, תוך שבועיים שלושה אני מפיק לחופית עוד. זהו, שאל. אז עד שאתם כבר תשמעו את הפרק הזה, כי הפרק הזה מוקלט היום, ויש לנו כבר שלושה פרקים מוקלטים ופרסמנים, אז כשאתם שומעים את הפרק הזה, אז תדעו שפרסמית יש פרסמינית לפחות פרק שתיים, אז אתם יכולים להבין. בינתיים אני מתארחת, בינתיים מזמינים אותי לפרודקאסטים, ואני מתארחת. זה מאוד, ממש. תודה רבה על הכל, תודה רבה על השם, על ההזנה, ואנחנו נתראה בפרק הבא.