הרצאות לחברות וארגונים: מה באמת נותן ערך לעובדים ואיך בוחרים מרצה

הרצאה לחברה או לארגון נותנת ערך לעובדים כשהיא משנה משהו ביום שאחרי, ולא כשהיא ממלאת שעה נעימה. זה הקו שמפריד בין הרצאת העשרה שאנשים זוכרים כ״היה נחמד״ לבין הרצאה שמנהלת משאבי אנוש חוזרת להזמין. ומכיוון שאני עומד על שני הצדדים של השולחן הזה, מרצה בארגונים מגיל 21 ומי שמלמד מרצים איך להיכנס לשם, כתבתי את המאמר הזה לשני הצדדים: למי שמזמין ולמי שרוצה להיות מוזמן.

למה ארגונים מזמינים הרצאות, ומה הם באמת מחפשים

ארגונים מזמינים הרצאות משלוש סיבות: העשרה, פינוק ולימוד מיומנות. אבל מה שמנהלת משאבי האנוש באמת מחפשת הוא מה שקורה אחרי: שאנשים ידברו על זה במטבח למחרת, ושההנהלה תשמע שהאירוע הצליח.

שלוש הסיבות שחוזרות: להעשיר את העובדים בתחום שלא קשור ישירות לעבודה, ניהול זמן, תקשורת, התנהלות כלכלית. לפנק את העובדים, יום כיף, ערב צוות, מתנה לחג. וללמד מיומנות שהארגון צריך אבל לא רוצה לבנות בפנים.

הסיבה המוצהרת פחות מעניינת אותי. מה שמעניין אותי הוא מה שמנהלת משאבי האנוש רוצה שיקרה אחרי. שמנהל אחד יבוא אליה ויגיד ״זה היה טוב, אפשר להביא אותו לצוות שלי?״ הרצאה שעונה על הסיבה המוצהרת בלבד, ״דיברנו על ניהול זמן״, נשארת שעה נחמדה. הרצאה שעונה על מה שהיא באמת צריכה הופכת אותה למי שהביאה משהו טוב לארגון.

מה מבדיל הרצאה שמשנה התנהגות מהרצאה שמבדרת

הרצאה שמשנה התנהגות נבנית מסינון: המרצה בוחר מתוך כל מה שהוא יודע את מעט הרעיונות שנותנים הכי הרבה ערך לקהל הספציפי ולארגון הספציפי. הרצאה שרק מבדרת מורידה על הקהל את כל הידע, ומרוב ידע לא נשאר כלום.

מרצה מקצועי לא שואל את עצמו ״מה אני יודע על הנושא״. הוא שואל ״מה מתוך מאה הרעיונות שיש לי הם העשרה שנותנים הכי הרבה ערך לקהל הספציפי הזה, לארגון הזה, ולמה שהם צריכים לעשות אחרי״. מרצה חלש עושה את ההפך: הוא מוריד על הקהל את כל מה שהוא יודע, ומרוב ידע לא נשאר כלום.

זה מה שכדאי לבדוק לפני שמזמינים. האם המרצה שואל אתכם שאלות על הארגון, על האנשים, על מה קורה אצלכם עכשיו? או שהוא שולח מצגת גנרית שהעביר בעשרים חברות אחרות? מרצה שמתאים את המסר לארגון יגיד לכם, בלי שתשאלו, מה הוא יוציא מההרצאה ומה הוא ישאיר בחוץ בגלל מי שיושב בחדר.

וגודל הקהל פחות קובע ממה שנדמה. שאלו אותי בליווי אם להעדיף פורמט ״אינטימי״ של עד חמישים משתתפים כדי לאפשר תהליך. חמישים אנשים זו לא הרצאה מצומצמת, זו הרצאה גדולה. ואני לא מכיר תהליך שאפשר לעשות עם חמישים ואי אפשר עם מאה. יש תהליכים לעשרים, ויש תהליכים למאה. השאלה היא יצירתיות והתאמה לגודל, לא המספר עצמו.

כמה עולה הרצאה לחברה, ולמה זה חשוב לשני הצדדים

הרצאת העשרה לערב צוות או ליום כיף בארגון עולה בדרך כלל בין שלושת אלפים לשישה אלף שקל. הרצאה לאירוע שיא, כמו כנס שנתי, עולה עשרת אלפים עד חמישה עשר אלף שקל ולפעמים יותר.

לארגונים יש שני סוגי אירועים עם שני תקציבים. אירועי שיא, כנס שנתי, אירוע חברה, שם ההרצאות יוקרתיות, עשרת אלפים, חמישה עשר אלף שקל ולפעמים יותר, ובדרך כלל ההזדמנויות האלה סגורות למרצים בשלבים הראשונים. ולעומתם ימי כיף, ערבי צוות והרצאות העשרה שוטפות, שנסגרים בשלושת אלפים, ארבעת אלפים, חמישה או שישה אלף שקל להרצאה. אלה ההרצאות שפתוחות גם למרצים יחסית מתחילים, ואלה ההרצאות שרוב הארגונים מזמינים הכי הרבה.

למי שמזמין: מרצה שמבקש הרבה מעל הטווח הזה לערב צוות צריך להסביר מה הוא נותן שהאחרים לא. למי שמרצה: אל תנסו להתחיל מהכנס השנתי. תתחילו מערב הצוות, ותעשו אותו כך שיזמינו אתכם לכנס.

איך מרצה נכנס לארגונים: הדרך שעובדת והדרך שלא

מרצה נכנס לארגונים דרך הפן האישי: הודעה פשוטה לאנשים שהוא מכיר ושעובדים בארגונים, ולא דרך פרסום רחב. מניסיון שלי, הודעה כזאת לארבעים אנשים מביאה בדרך כלל שתיים, שלוש הרצאות שנסגרות.

ניסיתי בעבר את הדרך ה״שיווקית״: קניית רשימות של אנשים בתפקידים, קהלים ממומנים לפי תפקיד. התוצאות היו מאוד לא חד משמעיות, וזה בלשון עדינה. ההמלצה שלי לכל מי שמתחיל עם ארגונים היא ללכת על הפן האישי ולא על הפן הפרסומי הרחב.

איך זה נראה בפועל? את ההרצאה הראשונה שלי בחברה עשיתי בגיל 21, בלי לוגו, בלי מצגת מעוצבת, בלי הרצאה מוכנה מראש. קיבלתי את הפנייה, ורק אז בניתי. לכולכם יש בטלפון אנשים שעובדים בארגונים או מכירים מי שעובד. הודעה פשוטה: ״היי, מה קורה? יש לי הרצאה חדשה בנושא כך וכך, יש מצב שאתה עוזר לי לארגן אותה בארגון שאתה עובד בו?״ הודעה כזאת לארבעים אנשים מביאה בדרך כלל שמונה, תשעה שרוצים לעזור, ושתיים, שלוש הרצאות שנסגרות.

ניואנס שאני חוזר עליו בכל ליווי, כי הוא קובע הכול: האנשים האלה יעזרו לכם לא כי התוכן שלכם מדהים. הם יעזרו כי הם סומכים עליכם ואוהבים אתכם. ברגע שזה בראש, אתם נמנעים מהטעות הכי גדולה של מרצים בשלב הזה: לחפור לחברים על נושא שלא מעניין אותם. לא ״תקשיבי, את לא מאמינה, אני מלמדת ככה וככה וככה״. אלא ״יש לי הרצאה חדשה על X, כמו שאת יודעת זה משהו שאני חיה שנים, בא לך לעזור לי לארגן את זה אצלכם?״ הדגש על החברות, לא על התוכן.

ומה שולחים אחרי ההודעה? לא מצגת. מסמך פשוט של עמוד: כותרת פשוטה, שלושה עד חמישה משפטים של תועלות, ולמה דווקא עכשיו. זה מה שמנהלת משאבי אנוש צריכה כדי להעביר את זה למי שמאשר תקציב. כתבתי על הצעדים הראשונים גם במאמר הרצאות בארגונים ובחברות: איך להתחיל בלי לוגו ובלי מצגת.

הרצאה אחת היא אף פעם לא המטרה

המדד האמיתי להצלחה של הרצאה בארגון הוא הזמנה חוזרת, לא טופס המשוב. את הטופס כולם ממלאים מנימוס. מרצים מדהימים לפעמים קהל מצומצם ולא יודעים שהשאר לא התחברו, כי אף אחד לא אומר את זה בפנים.

מישהי שאני מלווה עשתה תהליך עם עובדת אחת בארגון. הפגישה עם מנהלת משאבי האנוש שבאה אחרי הסתיימה בעוד שלושה עובדים פוטנציאליים וסדנה להנהלה הבכירה. זה הסימן לאיכות: כשעושים עבודה עם ארגון, מסיימים עם עוד ארבע עבודות באותו ארגון. ואיך גורמים לזה לקרות? עוזרים למנהלת להלביש את הכוונה הטובה שלה על דברים קונקרטיים. לא ״נשמח להמשיך״, אלא ״מי עוד בארגון נמצא בנקודה כזאת ויכול להרוויח מזה? שמות.״ וקובעים את הפגישה הבאה באותו רגע, כשהאנרגיה גבוהה.

בשביל מי שמזמין, זה עובד הפוך באותה מידה: אם מרצה סיים אצלכם ולא ביקש להבין למי עוד זה יכול לעזור, סימן שהוא ראה אירוע. מרצה שרואה ארגון ישאל.

סיכום

הרצאה לחברה או לארגון נותנת ערך לעובדים כשהמרצה מסנן את הידע שלו לפי האנשים בחדר, כשהיא מייצרת משהו שקורה ביום שאחרי, וכשהיא מסתיימת בהזמנה חוזרת. גודל הקהל פחות חשוב ממה שנדמה, והתקציב תלוי בסוג האירוע ולא בכישרון. ולמרצים: הכניסה לארגונים היא אישית, דרך אנשים שסומכים עליכם, עם מסמך של עמוד ולא עם קמפיין.

אם אתם בצד של המרצה ורוצים את כל השיטה, מהפנייה הראשונה ועד להזמנה החוזרת, בניתי אותה לקורס פתוח: קורס הרצאות עסקי בחינם. ואם רק מתחילים לבנות את ההרצאה עצמה, כדאי לקרוא קודם איך לבנות הרצאה, סדנה או קורס.