הרצאות פסיכולוגיה לארגונים: למה הן עובדות ומה לבקש מהמרצה

הרצאת פסיכולוגיה טובה בארגון לא מלמדת פסיכולוגיה. היא נותנת לעובדים הסבר למה הם עושים מה שהם עושים, ומה לעשות עם זה כבר מחר בבוקר. זה ההבדל בין הרצאת העשרה שאנשים מחמיאים לה בטופס המשוב, להרצאה שמנהלת משאבי אנוש מזמינה שוב.

אני מעביר הרצאות בארגונים כבר הרבה שנים, ורוב הפניות מתחילות מנושא: מוטיבציה, לחץ, תקשורת. הנושא הוא לא השאלה החשובה. השאלה החשובה היא מה יקרה לאנשים בחדר, ואני רוצה לתת אותה כאן גם למי שמזמין הרצאות וגם למי שמעביר אותן.

למה דווקא פסיכולוגיה עובדת בארגונים

הרצאות פסיכולוגיה עובדות בארגונים כי ברגע שעובד מבין שהרגש שלו הוא תוצאה של מחשבה, נפתחת לו אפשרות שלא הייתה לו קודם. אפשר לעבוד עם מחשבה. עם ״ככה אני״ אי אפשר.

מאחורי כל רגש עומדת מחשבה. פחד, למשל, נשען על המחשבה שמשהו מסוכן לי, גם כשהמחשבה הזאת שגויה לחלוטין. זה יסוד של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, לא רעיון שלי, ואני פותח בו כמעט כל הרצאה בארגון.

הדבר השני שעובד הוא שהפחד הוא מאסטר בהסוואה. הוא מתחפש לרגשות אחרים, לדפוסי התנהגות, לתירוצים. דחיינות היא פחד שמסווה את עצמו: הוא דוחה את המשימה כדי שלא נצטרך להתמודד איתה. כשאני אומר את זה מול מאה עובדים, אני רואה את הפרצופים משתנים. כולם מכירים את המשימה שהם דוחים כבר שבועיים, ואף אחד לא חשב עליה כעל פחד. זה הרגע שבו ההרצאה מפסיקה להיות מעניינת ומתחילה להיות שימושית.

מה הרצאת פסיכולוגיה צריכה לעשות לעובדים

הרצאת פסיכולוגיה טובה בארגון לוקחת קול פנימי אחד שצועק על כולם, הפחד מכישלון למשל, ומפרקת אותו מול הקהל, כך שאנשים מזהים את עצמם מיד. היא לא מנסה להשתיק את המחשבות, אלא להקשיב להן ולהבין מה הן צריכות.

יש לי דימוי שאני משתמש בו: רובנו מסתובבים כמו הורה עם כמה ילדים על הידיים, וכל אחד צועק משהו אחר. אחד על כסף, אחד על איך אני נראה, אחד על הלחץ שלא נגמר, אחד על זה שאף אחד לא יאהב אותי. ואז אנשים באים אליי ושואלים: אתה מומחה, איך משתיקים את המחשבות האלה? זו השאלה הלא נכונה. ילד שצועק לא נרגע כשמשתיקים אותו. הוא נרגע כשמישהו מקשיב לו ומבין מה הוא צריך.

הרצאה טובה עושה בדיוק את זה, בקטן. יש לפחד מכישלון שני רכיבים: המעשי והחברתי. רוב האנשים יגידו ״אני מפחד להפסיד את העבודה״, כשהפחד האמיתי הוא שכולם יראו שנכשלתי. כשמפרקים את זה מול קהל, אנשים מזהים את עצמם מיד, ומנהלים מבינים למה עובד מוכשר לא מרים יד על פרויקט.

איך בונים הרצאת פסיכולוגיה, ואיך הורסים אותה

הדרך הכי מהירה להרוס הרצאת פסיכולוגיה היא להתחיל מהתיאוריה. הדרך לבנות אותה היא להתחיל מהתועלות שאנשים כבר רוצים, לבנות סקרנות, ורק אז להגיע לרעיון אחד עמוק. אני נותן בקורסים שלי דוגמה מנומרולוגיה, כי קל להבין אותה: הרצאה שפותחת ב״קודם נלמד איך מחשבים את המספר״ נשמעת הגיונית לגמרי, והיא מכניסה לאנשים חרדה כבר בדקה השנייה, כי רוב מי שהגיע לא בא בשביל החשבון. היא תהיה לכל היותר סבבה. אותו דבר עם פסיכולוגיה: מי שפותח במודל תיאורטי הפסיד את החדר.

מה כן. מתחילים מהתועלות שאנשים כבר יודעים שהם רוצים. פחות לחץ, יותר שקט עם המשימות, פחות ריבים בבית. משם בונים סקרנות, ורק אז מגיעים לרעיון העמוק. המבנה שאני עובד איתו בכל תוכן, מהרצאת עשרים דקות ועד שיעור של שלוש שעות, הוא שלושה שלבים: למה, מה בדיוק, ואיך. למה זה חשוב לכם, מה הרעיון, איך עושים את זה.

ועוד דבר שמרצים מפספסים: עומק מנצח רוחב. יש עיקרון פשוט שאני מסביר בקורס שלי חמישים דקות, וכל המרצים האחרים שאלו איך אפשר לדבר עליו יותר מעשר. כשמדברים עליו עשר דקות, אנשים אומרים ״נחמד״. כשמדברים עליו חמישים, הם יוצאים מהשיעור אחרים. הרצאת פסיכולוגיה עם רעיון אחד שנכנס עד הסוף שווה יותר מעשרה רעיונות שנשארו על פני השטח.

מה לבקש ממרצה לפסיכולוגיה לפני שסוגרים

לפני שמזמינים הרצאת פסיכולוגיה לארגון, כדאי לשאול את המרצה שלוש שאלות: מה אנשים יעשו אחרת אחרי ההרצאה, איזה רעיון אחד הוא מכניס עד הסוף, ומה הוא מציע כהמשך. הראשונה: מה אנשים יעשו אחרת אחרי ההרצאה. לא מה הם ילמדו. מרצה שאין לו תשובה ברורה מכין הרצאת העשרה, וזה בסדר, רק שתדעו מה קניתם.

השנייה: איזה רעיון אחד הוא הולך להכניס עד הסוף. מרצה שמבטיח עשרה כלים בשעה מבטיח הרצאת העשרה. מרצה שיודע להגיד ״האנשים שלכם יצאו עם דבר אחד שהם לא יראו אותו דבר אחרי״ יודע מה הוא עושה.

השלישית: מה הוא מציע כהמשך. וכאן אני אומר משהו שיפתיע גם מרצים. הצעד הבא אחרי הרצאה בארגון הוא כמעט אף פעם לא עובדים פרטיים שבאים לקנות מהמרצה. האדם שישב בהרצאה הגיע דרך הארגון, ואם הוא רוצה עוד, הוא מצפה שהארגון ייתן לו. הצעד ההגיוני הוא תהליך עמוק יותר בתוך הארגון: פיתוח מנהלים, סדנה להנהלה, סדרה. מרצה טוב יגיד לכם את זה בעצמו.

הערה למרצים: איך מדברים עם ארגון

מרצה לפסיכולוגיה שרוצה להיכנס לארגונים צריך לשים בחזית את הצד שהארגון יכול לקנות, לבוא עם דף אחד של שלוש הרצאות, ולמדוד את עצמו לפי העבודה הבאה באותו ארגון. אלה דברים שאני אומר בליווי לאנשי מקצוע שמרצים על פסיכולוגיה, מוטיבציה ורגש.

משתתפת בליווי רצתה להיכנס לארגונים עם הרצאות על תקשור בעולם העסקי. הייתי צריך להיות זהיר, כי אני שונא לקלקל חגיגה, אבל מהניסיון שלי מילה כמו ״תקשור״ סוגרת דלתות בארגונים, בטח בגדולים. ההצעה שלי הייתה לא להסתיר מי היא, אלא לשים בחזית את הצד שהארגון יכול לקנות, אינטואיציה בקבלת החלטות, כי זה מה שמנהלת משאבי אנוש יכולה להעביר הלאה למי שמאשר תקציב.

תבואו עם דף אחד שיש בו שלוש הרצאות, לא אחת. הרצאת דגל למעלה, עוד שתיים לצידה. לי יש קטלוג עם תקציר לכל הרצאה ודף שלם לכל אחת, ואני שולח את הדף השלם רק על מה שרלוונטי לאדם שמולי.

ועוד דבר. עבודה טובה בארגון אמורה להוליד עבודה נוספת באותו ארגון. זה לא שיווק, זה סימן לאיכות. אחת המשתתפות בליווי שלי עבדה עם עובדת אחת, ומפגישה אחת עם משאבי אנוש עלו עוד שלושה עובדים ואפשרות לסדנה להנהלה הבכירה. ככה זה נראה כשהעבודה דיברה בעד עצמה.

לסיכום

הרצאת פסיכולוגיה לארגון עובדת כשהיא מפרקת מחשבה אחת שכולם מכירים, ולא כשהיא מלמדת תיאוריה. תבקשו מהמרצה תשובה על מה אנשים יעשו אחרת, תבררו איזה רעיון אחד הוא מכניס עד הסוף, ותצפו להמשך בתוך הארגון ולא מחוצה לו. ואם אתם בצד של המרצה, תזכרו שהמדד להצלחה הוא לא המחמאות בסוף. הוא ההזמנה הבאה.

כתבתי גם על איך מתחילים להרצות בארגונים בלי לוגו ובלי מצגת, ואם רוצים לראות איך אני בעצמי מלמד פסיכולוגיה לקהל רחב, קורס מבוא לפסיכולוגיה פתוח לכולם. ולמי שרוצה להפוך את ההרצאות לעסק, בניתי קורס הרצאות עסקי בחינם שעובר על כל השלבים, מהפנייה הראשונה לארגון ועד ההזמנה החוזרת.