הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה: מה היא אומרת, דוגמאות מהחיים, ומה היא מפספסת

הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה אומרת דבר פשוט: אם רוצים לשנות אדם, משנים את מה שהוא עושה ואת הנסיבות שסביבו, ולא מחכים שקודם ישתנה משהו בפנים. היא מודדת הצלחה לפי התנהגות שאפשר לראות, ולכן היא מביאה תוצאות מהר מאוד. וגם, לדעתי, היא מפספסת חצי מהתמונה.

אני אוהב את הגישה הזאת ומשתמש בה כל יום. אני גם חושב שמי שעובד רק איתה נתקע במקום צפוי מאוד. הנה ההסבר, הדוגמאות, והחצי החסר.

מה הגישה ההתנהגותית אומרת בפועל

הגישה ההתנהגותית, שמכונה גם ביהביוריזם, חוקרת את ההתנהגות של האדם, ולא פעם של העכבר או של היונה, כדי להבין איך אנחנו לומדים וזוכרים. היא בוחנת איך נסיבות ותהליכים יזומים משפיעים על דפוסי התנהגות, מתוך כוונה אחת: לשנות את ההתנהגות עצמה.

הכלים שיצאו ממנה מוכרים לכולם, גם למי שלא שמע את המילה ביהביוריזם. התניה. חיזוק. תגובה עקבית להתנהגות. הם נמצאים היום בניהול, בחינוך, באימון, ואפילו באילוף כלבים. הסיבה שהם עובדים היא שהם נבדקו במבחן התוצאה, לא במבחן התיאוריה על המוח ועל טבע האדם. כתבתי על זה בהרחבה במאמר הכישלון של הפסיכולוגיה ההתנהגותית, שם גם הסברתי למה מטפלים רבים סולדים ממנה, ולמה הסלידה הזאת עולה ללקוחות שלהם שנים.

דוגמאות לגישה ההתנהגותית שרואים כל יום

הכי קל להבין את הגישה דרך המקומות שבהם היא כבר עובדת עליכם.

הבית. מי שלא רוצה לאכול עוגיות בערב יכול להילחם בעצמו כל ערב מחדש, או פשוט לא לקנות עוגיות. השינוי הוא בסביבה, לא באופי. אני מלמד את זה בשיעור הראשון של NLP בתור הרמה הבסיסית ביותר של השפעה: לא שיניתי את ההתנהגות שלי, שיניתי מה יש במטבח. עבור הרבה אנשים ובהרבה מצבים, זה פשוט עובד.

ההורות. ילד מקבל תשומת לב על מה שהוא עושה. אם ההתנהגות שמקבלת הכי הרבה תגובה היא הצעקה, הצעקה תתחזק. הורים שמעבירים את תשומת הלב להתנהגות שהם רוצים לראות מקבלים שינוי מהר, בלי שיחה עמוקה אחת.

העבודה. מנהל שמתגמל שעות מקבל שעות. מנהל שמתגמל תוצאה מקבל תוצאה. אין פה פסיכולוגיה מסובכת, יש חיזוק של מה שרוצים עוד ממנו.

ההתפתחות האישית. כשאני מלמד שחרור של חסמים, אני מבקש מאנשים להתחיל דווקא מהרמה ההתנהגותית: לעשות מהמטרה משחק, להתחרות עם עצמם, לעשות את זה עם עוד אנשים, לעשות משהו קטן, ולפעמים גם משהו מוגזם ולא הגיוני. לא כי זה ישיג את המטרה מיד, אלא כי לפעמים הפעולה עצמה פותחת יכולות שהמחשבה לא הייתה מגיעה אליהן.

למה היא מביאה תוצאות מהר כל כך

יש לזה סיבה שאני מסביר דרך הרמות הלוגיות, הכלי האהוב עליי מעולם ה-NLP. כל מטרה וכל בעיה נמצאות באחת מכמה רמות: סביבה, התנהגות, יכולות, אמונות, זהות. הרמה ההתנהגותית, בהגדרה, היא הרמה שמביאה את התוצאות המהירות ביותר. כשאני פועל, משהו קורה במציאות. כשאני מנתח, משהו קורה בראש שלי, ואולי גם זה.

לכל אחד ואחת יש סיפור על שינוי שקרה מהר בגלל נסיבות חיצוניות: מעבר דירה, עבודה חדשה, ילד שנולד. זה ביהביוריזם בפעולה, בלי אף מטפל. ובכל זאת, רוב האנשים שרוצים להשתנות הולכים לחפור בעבר. אני חושב שזו טעות. פעולה קודמת לניתוח, כמעט תמיד.

הנחה אחת של הגישה שכל הורה לשני ילדים יפסול

אחת מהנחות היסוד של הגישה ההתנהגותית היא שאנחנו נולדים דף חלק, בלי אופי. כל מי שיש לו יותר מילד אחד יודע שזה לא נכון. הילדים יוצאים שונים מהיום הראשון. גם המחקר הגנטי סתר את ההנחה הזאת מכל כיוון. היום ברור שגנטיקה משפיעה על האופי, ושהיא רחוקה מלהיות הגורם היחיד. ההנחה של הדף החלק היא נקודת חולשה, אבל לא זו שמפריעה לי באמת.

החולשה האמיתית: אנחנו לא חיים במציאות

הגישה ההתנהגותית מניחה שאנחנו חווים את מה שקורה סביבנו כמו שהוא. אנחנו לא. אנחנו חיים בסרט שהמוח שלנו מקרין, ומגיבים לסרט. שני אנשים מקבלים את אותו חיזוק ומפרשים אותו הפוך. אחד שומע ״כל הכבוד״ ומקבל מוטיבציה. השני שומע ״כל הכבוד״ ובטוח שצוחקים עליו.

זה המקום שבו נכנסת הגישה הקוגניטיבית, שאני נשען עליה לא פחות. כל רגש שלנו יושב על תהליך חשיבה. אם אני מרגיש פחד, יש שם מחשבה, בסיסית ככל שתהיה: ״זה מסוכן לי״. המחשבה יכולה להיות שגויה, לא רציונלית, מנותקת מהעובדות. אבל היא שם. אחד הדברים שהפילו אותי מהכיסא כשלמדתי NLP היה ההבנה שכל הרגשות שלנו הגיוניים. יש להם לוגיקה. הלוגיקה הזאת פשוט לא חייבת להיות מחוברת למציאות.

ולכן שינוי התנהגותי בלבד, בלי לגעת בפרשנות ובלי לגעת ברגש, נוטה לחזור. שאלו אותי פעם בקורס: האם יש מצב שהמוח לא חושב אבל הגוף מרגיש? התשובה שלי הייתה לא. לזה קוראים הדחקה, וההדחקה היא בדיוק מה שקורה כשמשנים התנהגות ומשאירים את הרגש במקום.

איך משלבים: שני צעדים, לא אחד

הדרך שאני עובד בה, ומלמד בה, היא לפרק את הדפוס וגם לשחרר את הרגש. הרבה פעמים רק לפרק את הדפוס לא מספיק.

צעד ראשון, התנהגותי. לזהות איפה בחיים הדפוס מופיע, ולשנות משהו בסביבה או בפעולה. פגישה ביומן עם עצמכם, שמתייחסים אליה כמו לפגישה עם לקוח. משחק. תחרות קטנה. פעולה מוגזמת אחת.

צעד שני, רגשי ותפיסתי. לשאול מתי למדתי את הדפוס הזה וממי, לזהות את השורש, ולשחרר את הרגש שנשאר תקוע שם. זה החלק שהגישה ההתנהגותית לא נותנת, וזה החלק שבלעדיו הפעולה החדשה מחזיקה שבועיים.

הביהביוריסטים צדקו בדבר אחד גדול: התוצאה נמדדת במה שאתם עושים, לא במה שאתם מבינים על עצמכם. הם פספסו דבר אחד גדול: מה שאתם עושים נובע מסרט שאתם מקרינים, ואת הסרט צריך לערוך.

לסיכום

הגישה ההתנהגותית היא הדרך המהירה ביותר לשינוי, כי היא עובדת על הרמה שמייצרת תוצאות במציאות. הדוגמאות שלה נמצאות בכל בית, כיתה ומשרד. החולשה שלה היא לא הדף החלק, אלא ההנחה שאנחנו חווים את המציאות כמו שהיא. משלבים אותה עם עבודה על המחשבה ועל הרגש, ומקבלים שינוי שגם קורה מהר וגם נשאר.

רוצה להעמיק?

בניתי קורס מבוא לפסיכולוגיה שפתוח לכולם ללא עלות, על איך המוח שלנו עובד, למה אנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים, ומה בעצם אפשר לעשות עם זה.

לצפייה בקורס מבוא לפסיכולוגיה