שיעור 02: איך בנוי המוח ומהן המערכות המפעילות אותו

אם אי פעם שאלתם את עצמכם, איך הדבר הזה שנמצא לכם בין האוזניים, איך המוח שלכם באמת באמת עובד? מה הקשר בין מה שקורה בתוך הסשמל והסיניה והדבר הזה שם לבין צורת המחשבה שלכם, המצב המנטלי שלכם, המצב הרגשי שלכם וגם בהתנהגות שלכם, אז הגעתם למקום הנכון. ברוכים הבאים לשיעור מספר 2 בקורס מבוא לפסיכולוגיה. גם אם לא ראיתם את השיעור הראשון או את שאר השיעורים בקורס, אתם עדיין תוכלו להפיק המון המון המון ידע מהשיעור הזה, אבל כן אני אישית מאוד מאוד ממליץ למי שבאמת מתעניין פסיכולוגיה להתחיל מהשיעור הראשון ולצפות בכל השיעורים עד הסוף, לפחות בקורס הזה מבוא לפסיכולוגיה. הפרויקט הגדול, הסזון הגדול של הפרויקט הזה יותר נכון, זה באמת לקחת ולהנגיש את כל הידע שבאוניברסיטאות הגדולות והטובות בעולם מלמדים בתואר ראשון לפסיכולוגיה ולשים אותו כאן ביוטיוב בעברית ובחינם. ואנחנו מתחילים מהקורס הכי חשוב והקורס שאחר בסודנטים הוא כמעט, אני חושב שבין הקורסים הכי אהובים נגיד ככה, על הסטודנטים קורס מבוא לפסיכולוגיה. וזה באמת קורס שעובר כמו שהסברתי בשיעור הקודם על כל מיני רבדים וזוויות בעולם של פסיכולוגיה ונוגע בסוגיות המרכזיות ועונה על השאלות הגדולות בסוגיה הזאתי. ובאמת בפרק של היום אנחנו הולכים לדבר על הנושא של המוח, מה שמכונה לפעמים פסיכוביולוגיה, מדעי המוח, נוירוביולוגיה, פסיכולוגיה ביולוגית, יש לזה המון המון המון שמות. אבל אני חושב שהשם הכי פופולרי היום זה נוירוסיינס, כאילו מדעי המערכת העצבים או מדעי המוח או משהו כזה. אבל בסופו של דבר כל השמות האלה באים להגיד את אותו דבר. המדע שחוקר את הקשר בין כל התהליכים שקורים לנו במוח ותכס גם בגוף באזורים מסוימים שנדבר על זה קצת, לבין ההתנהגות שלנו, לבין איך שאנחנו מרגישים, לבין הפעולות שאנחנו עושים, לבין התהליכים הקומונטיביים, התהליכי מחשבה שלנו וכן הלאה. דגש אחד קטן לאלה מכם שמכירים אותי הרבה זמן ואתם חדשים לקורס הזה, אז כמו שהסברתי בשיעור ראשון, ברוב המקרים שתי הערכים האלה שבין לתת כמה שיותר ידע וכמה שיותר רקע ועומק ומסקרים על הדברים, ברוב המקרים וברוב הדברים שאני עושה תופס מקום שני אחרי הפרקטיקה. אחרי זה שזה פשוט יהיה ידע שקל ופשוט ליישם אותו, אז אם זה מה שאתם אוהבים אז אולי עדיף לכם להמשיך למשהו אחר, אבל בסדרה הזאת גם של הקורס הזה וגם של הקורסים האחרים, העומק והיושרה האקדמית של הקורס זה באמת הדברים הכי אסיס חשובים, גם אם זה לפעמים יבוא קצת על חשבון פרקטיקה, אבל שוב אני חושב שזה מה שיהפוך את הקורס הזה ואת כל הקורסים האלה לסופר מעניינים, לקורסים שמרחיבים את ההופקים שלנו וגרומים לנו אולי לחשוב על דברים אחרת. ואני קצת מתנצל שהשיעור הזה, לפחות בתפיסה שלי, לפחות עד שאני למדתי את הקורס השלם הזה וגם את השיעור הזה בתוך קורס מבוא לפסיכולוגיה שלמדתי באוניברסיטת תל אביב, זה היה אולי השיעור הכי קשה ומאתגר בקורס מבוא לפסיכולוגיה, ואחר כך אם נעשה קורס שלם על פסיכוביולוגיה, קורס שלם על הנושא הזה, אז עבורי זה היה אחד הקורסים היותר קשים בלימודים, אבל אני חושב שזה עדיין מאוד מאוד חשוב. אולי זה לא אידיאלי מבחינת לייקים וצפיות וכל הדברים האלה, ובאמת שקלתי לשים שיעור קליל יותר, פשוט יותר, זורם יותר בהתחלה, אבל אני חושב שיש ערך מאוד מאוד מאוד גבוה שכשאנחנו נלמד על אינטראקציות בין אישיות ועל הפסיכולוגיה שם, על הקשרים שיש לנו לזיכרון, לתפיסה, על הפושים שלנו, על כל מיני דברים נוספים שוב ניגע בהם בהמשך הקורס, שיהיה לנו קודם כל את הבסיס הנוירוביולוגי לכל הדבר הזה, על איך המוח שלנו עובד. אז שוב, אם הדבר הזה נראה לכם ארוך וקשה ומשעמם, משעמם זה כנראה לא יהיה, אבל ארוך וקשה, אז גם אם תדלגתם על השיעור הזה, אז תלכו לשיעור שלוש, תלכו לשיעור ארבע, כנראה שהם יהיו הרבה יותר זורמים ופשוטים וקלים, אבל אם אתם נושאים לאתגר ורוצים לבוא איתי למסע הסופר מיוחד הזה, אתם תיצאו אולי לו עם הבנה ברמה הסרט לגמרי כנראה ממה שיש לכם, ואם לא, אז אולי תעסקו באמת לקורס השלם שנעשה בנושא הזה. אז בואו שנייה נדבר על התחום מסקר הזה, איך בשלל אנחנו חוקרים את הנושא הזה של פסיכוביולוגיה, שאנחנו בכלל חוקרים את הקשר בין מה שקורה בתוך המוח שלנו או בתוך הגוף שלנו, נקרא לזה ככה, לבין ההתנהגות שלנו. והקונספטים האלה, הרעיונות האלה, באמת הולכים הרבה מאוד אחורה, בין אם זה לכל מיני דברים של אפילו אמונות תפעלות שהיו בעבר לגבי כל מיני אנשים, איך הצורה של הגוף או הפנים שלהם או הידיים או הרגליים שלהם נראים להתנהגות שלהם וכל מיני דברים כאלה. ובין אם זה באמת במתי ה-20 השנים האחרונות, שלא היה עדיין כלים משמעותיים לחקור, אז אחד הדרכים שגילו אז אזורים לגושיו שלמים במוח פועלים בצורה כזאת או אחרת, זה היה הרבה דרך באמת אנשים שהיה להם פציעות במוח, וככה באמת למשל יש את ה... אני בשיעור הזה טיפה יותר אסתכל על המחשב כדי לוודא שאנחנו לא נפספס שום דבר, כשהוא גם עבורי השיעור הזה טיפה יותר קשה. דרך למשל פינס גזה, שהוא עבד על מסילת רכבת בארצות הברית אם אני זוכר נכון, ומוט ברזל, פשוט משהו שמתפוצץ, ומוט ברזל עבר דרך המוח, אוקיי? ממש ככה. ואחד הדברים המרצקים, קודם כל זה שהוא שרד את זה, אוקיי? לא הרבה אנשים, בטח לא אז, עם פציעות מוחיות כל כך חמורות, שרדו, ישרודים את זה. אבל אחד הדברים היותר מעניינים, לפחות לדעתי, זה שבאותו רגע, או בתקופה של האחר השיקום שלו יותר נכון לומר ככה, גילו ממש שינויים משמעותיים באישיות שלו. ברמה כזאת שהחברים שלו, המכרעים שלו, וחלק במשפחה שלו, דפחו לפוקרים שזה כבר ממש לא אותו בן אדם. אוקיי? זה ממש לא אותו בן אדם. מעבר לזה, הוא ירק כל מיני קשיים בלסגל מיומנויות חדשות, היה לו כל מיני בעיות אחר כך, ובעצם הבינו שהאזור שבעצם הייתה שם פגיעה במוח, כשר המוח שלו לכאורה היה בסדר, כנראה קשור לבעיות שהוא הציג. בנוסף לזה, יש את רוג'ר וספרי שערפו הרבה מאוד מסתריים על אנשים ששוב, צריך להבין את הרקע של זה, בעבר, יש איזו מחלה, סוג של מחלה שנקראת אפילפסיה, שגורמת לאנשים לכל מיני פרקוסים, אני יכולה להגיע לספרד הרפואי של זה, אבל אחד הדברים שגורמים לזה בתוך המוח שלנו, ואת זה כבר ידעו מזמן, זה איזושהי פעילות יתר של מעבר זרמים בין הצדדים השונים של המוח, ובעבר, לא מספיק רחוק הייתי אומר, מה שהיו עושים, זה היו בעזרת ניתוח, היו חוצים להן. חלק מהמוח שנקרא קולסוס קלוסוס, שזה החלק שמחבר בין הצד הימני של המוח לצד השמאלי של המוח. וברגע שהיו חוצים את זה, אז ההתקפי אפילפסיה או שהיו נעלמים או שהיו יורדים משמעותית, אבל מה שהיה קורה זה שהיו קוראים להם כל מיני תופעות מוזרות. פתאום גילו שהאנשים האלה, לא יודע, אם עוצמים להם עין אחת, אז הם לא מצליחים לעשות פעולות מסוימות, אם עוצמים להם עין שנייה הם לא מצליחים לעשות פעולות מסוימות, אם מדברים איתם באוזן אחת, הם לא מצליחים לעשות דברים מסוימים, כל מיני תופעות מוזרות של צנכרון בין המוח שלנו, לגוף שלנו, לתפיסה שלנו, למחשבה שלנו, ברגע שיש את התפיסות האלה. ושוב, אני מזמין אתכם באמת אפילו לחפש סרטונים ביוטיוב על הנושאים האלה. יש הרבה מאוד מסברים, הרבה מאוד הסברים, ודברים הרבה יותר גרפיים, ושאפשר לראות את זה בצורה מאוד ברורה. היום הרבה מאוד מהמסברים האלה לא מתבצעים בצורה הזאת יותר, אוקיי? בטח שלא חותכים לאנשים את המוח, לפחות לא בצורה של הסופר. והרבה מאוד מהמסברים היום נעשים בצורה שלא אפם הרי, שזה מכונה שבודקת בצורה מגנטית את הזרמים שעוברים לנו במוח מבחוץ, בלי לחתוך אותו, או EEG, שזה אולי ראיתם פעם, שגוזר אנשים, אולי יעשו תמונה שלי כאן שעשו על ה-EEG, שמים כזה דברים על הראש של הבן אדם, וחומר כזה שהוא מוליך, ואפשר ככה לזהות זרמים חשמליים. ואז אפשר לעשות לאנשים כל מיני תרגילים, לתת להם כל מיני משימות, לשאול אותם כל מיני שאלות, ולראות איזה אזורים במוח בעצם מופעלים. מעבר לזה אפשר לעשות כל מיני פעילות של כל מיני כימיקנים, כל מיני צורות, יש טכנולוגיה שלמה סביב הדבר הזה. ודרך נוספת שהם מאוד מאוד עד היום, לצערי, לשמחתי, כנראה שיותר לצערי, משמשת כדי לחקור את הנושא הזה, בעיקר את הנושא הסימי של הדברים האלה במוח, אבל גם כל מיני דברים שקשורים לעברה חשמלית, זה על עכברי מעבדה. כן, העכברים האלה בדרך כלל מתים בסוף הניסוי, זה גם אוהבים ויטליות עליוליות לא נעימות במיוחד, אבל יש עדיין לא מעט מסקרים שעדיין עד היום מתבצעים על הסברים, כי שוב, הסברים זה סייש באופן ישעשי גנטית, עם מאוד מאוד מאוד דומה לבני אדם, ובעוד שאנשים היו כנראה מאוד מאוד מתנגדים, היו עושים ניסויים כל כך זרים על קופים, לא יודע, גורילות או שימפנזים או לא יודע, אורנגו טנגים, אז להחברים לרוב האנשים פחות אכפת. טוב, זה נושא לפיכה נפרדת לגמרי בתכלס. אז איך חוקרים את מה קורה לנו במוח פיזית? אחד, כל מיני פציעות שיש לנו שם במוח, ורואים את ההשפעות של זה. שתיים, יש לנו את כל הנושא הזה של אפם הרי, EEG, כל הנושא הזה של צילומים מבחוץ, ושלוש, יש לנו את העבודה עם עכברי מעבדה, וכל מה שקשור בדבר הזה. אז יש אנשים שממש אחרי כל ה... ההתקדמות שיש, אני נקרא לזה ככה, בשנים האחרונות בתחום הזה של מדעי המוח ונוירוביולוגיה, פסיכוביולוגיה וטבר, יש הרבה אנשים שמחזיקים ממש בעמדה או בדעה שהמוח שלנו והנפש שלנו, תזכרו שבוע שעבר או בשיעור הקודם, דיברנו על מה זה פסיכולוגיה, הפסיכולוגיה זה המדע שחוקר את הנפש, או את התהליכים שעוברים שם, או את המצבים שיש לנפש שלנו, אז היום יש הרבה אנשים שסבורים שהמוח שלנו והנפש שלנו זה פשוט אותו דבר, שכל התהליך שקורה לנו ברמה הנפשית זה בעצם תהליך שקורה לנו במוח, וזה פשוט דבר יסוד. בפילוסופיה זה נקרא, The Mind-Brain Identity Theory, כאילו שהתיאוריה שאומרת שהמוח והנפש זה בעצם בדיוק אותו דבר. אז בין אם אתם מחזיקים בדעה הזאת ובין אם לא, אני דרך אגב, אם אתם שואלים, אז אני חלוק, אני עדיין לא מאה אחוז בטוח מה דעתי על זה, למרות שקראתי על זה המון, אני עדיין איפשהו שם באמצע, מצד אחד זה נשמע לי מאוד משכנע, מצד שני נשמע לי שחסר שם משהו, אבל זה כבר שוב אולי לקורס אחר, אבל הסיבה לזה, הסיבה שאני אומר את זה, זה כי היום הרבה מאוד אנשים גם כמונו, כמוני כמוכם, אנחנו מסובבים ברחוב, פוגשים אנשים ביומיום שלנו, מתחילים להבין את הרעיון הזה. מתחילים להבין, נגיד פעם עם אנשים אומרים, אני לא מצליח להתרכז, אז היום לפני שאני אגידו, המוח שלי לא מאפשר לי להתרכז. אני תמיד עובר, המוח שלי משגע אותי, המוח שלי מעלה לי מחשבות שאני לא יודע להתמודד איתן, כל מיני כאלה. והתפיסה הזאת זה נושא מאוד מאוד מאוד מעניין. אז בואו נבין שנייה, וזה אולי החלק קרי מורכז בשיעור, והבאתי כמה איורים כאלה שבהם עשו לעשות את זה, פשוט יותר. בואו נבין איך מורכב ברמה הפיזיולוגית, ברמה הפיזית, כל הדבר הזה שאנחנו קוראים לו נפש, לפי מה שאנחנו עד היום יודעים ברמה מדעית, אוקיי? זאת אומרת, עד היום ברמה המדעית, דרך שאני חושב להציג את זה בצורה פשוטה, זה שאנחנו מבינים שגם אם המוח זה בדיוק הנפש וגם אם לא, אז התהליכים הנפשיים ברמה הפיזית מתממשים במערכת העצבים. אז קודם כל בואו נבין איך בדיוק המערכת העצבים שלנו. נהוג לסלק את מערכת העצבים שלנו לשני מרכזים, או לשתי דברים, שתי חלקים נפרדים. פה יש לכם תמונה, מערכת העצבים המרכזית שמכילה בתוכה את המוח ואת עמוד השטרה, ומערכת העצבים הפריפריאלית, זאת אומרת הלא מרכזית, כן? פריפריאלית זה השם של זה, שנמצאת לנו נגיד בידיים, ברגליים ובעצם בכל שאר הגוף. כמובן שהיום אנחנו יודעים שרוב תהליכי הסשיבה, העיבוד של החושים וכל מיני דברים כאלה ואחרים, נמצאים במערכת העצבים המרכזית, אבל יש גם מסקרים שמתחילים להציע שאולי חלקים מסוימים במה שאנחנו קוראים לו נפש, בין אם זה תהליך הסשיבה מסוימים, ביסוד מסוימים וכאלה, גם איברים אחרים בגוף שלנו משתתפים בזה במידה פתוחה כמובן, העיקר בטוח כבר שזה, או בטוח לפי מה שאנחנו יודעים היום, נמצא במוח, אבל הדבר הזה הוא כן מחולק בעצם לשתיים. ומה זה בעצם מערכת העצבים הזאת? איזה יחיד בנויה? מה יש פה? בין אם זה במערכת העצבים המרכזית או הפריפריאלית, איזה הדבר הזה בכלל בנוי? אז הסבר קצר ושוב יהיה פה אולי תמונות שיעזרו להסביר. אז קודם כל בעצם מערכת העצבים זה מערכת שמורכבת מתאים, כמו כל הגוף שלנו שמורכב מתאים, שהתאים האלה אנחנו קוראים נוירונים, תאי עצב, מערכת העצבים מורכבת מתאי עצב. תאי עצב כמו תאים אחרים, יש להם גרעין טיים, דנא, כל הגברים האלה שבאמת למדתם בכיתה ח' בשיעורי מדעי, אבל יש להם עוד כמה דברים שטיפה או אפילו מאוד מייחדים אותם אל מול תאים אחרים. והתאים האלה הם בעצם, אני אקרא לזה המנכיות שלהם או הדבר הכי חזק בהם, זה היכולת שלהם להעביר מידע אחד לשני בצורה מעניינת. עכשיו הרבה מאיתנו יודעים או שמענו שהמוח שלנו או המערכת העצבים שלנו מופעלת עם סשמל ומופעלת עם כימיה, עכשיו אני אעשה איזשהו הסבר קצר אבל די ממצא לגבי איך הדבר הזה באמת באמת באמת עובד. אז הרבה מאיתנו שמענו על הרעיון הזה שמה יש את העצבים שלנו עובדת עם סשמל ועם כימיה, ופה אני אתן לכם איזשהו הסבר קצר אבל עדיין מאוד מאוד מאוד אפקטיבי לגבי איך כל הדבר הזה עובד, וכמובן בהמשך השיעור היום נדבר גם על החלקים השונים שיש לנו במוח, על מערכת נוספת שמתערבת פה שהיא לא חלק ממערכת העצבים או אולי לא חלק ישיר בדיוק ממערכת העצמים, שגם מתערבת בתוך התהליכים האלה וננסה שיהיה לנו איזושהי הבנה מעמיקה יססית לאיזה שכל הדבר הזה עובד. כמובן הבנה מעמיקה יותר תהיה רק שנעשה קורס שלם רק על הנושא הזה, אבל כרגע היא תהיה מעמיקה מספיק במה שאפשר להשיג בשעה. אז בעצם כל תא עצב נפרד, יש לו איזשהו מנגנון פנימי שפועל על נתרן בפלורה, ואנחנו לא ניכנס לזה בדיוק, אבל שמאפשר לו לקבוע או להבין מה המתח הססמלי, מה הפוטנציאל הססמלי שיש בתוכו, שהדבר הזה נקבע בין השאר לפי הסביבה שלו. יש נוירונים שלמשל נקראים פוטורצפטורים שקולטים אור, נדבר עליהם בשיעורים אחר כך על תפיסה או על מערכת הראייה, פוטורצפטורים שקולטים אור ואז דרך זה מחליטים כמה מה המתח הססמלי בפנים ועוד שנייה נבין מה המשמעות של זה, בין אם זה באוזניים, זה חיישנים שבודקים לסץ ובין אם זה, לא יודע, באף שלנו או בפה שקולטים איזה שהם חומרים פנימיים מסוימים, ובסופו של דבר ברגע שהנוירונים האלה מגיעים לאיזשהו פוטנציאל מסוים שהוא מספיק גבוה בעקבות הגירויים שיש להם את הסביבה, אז הם יעשו מה שנקרא עירו, הנוירון יורה, מה שבשעה המתח החשמלי בו קופץ ויורה, ושוב חלק גדול מהם גם יפליטור איזשהו חומר סימוי אחר שנקרא נוירוטרזמיטה. איפה הם פולטקים את הנוריות רזמיטה הזה? דרך סלק מסוים יהודי בתוך תא העצב שהרבה פעמים יהיה צמוד, אם כי לא תמיד ולא בהכרח, לתאי עצב אחרים, לנוירונים אחרים. המקום הזה, הצמידות הזאת היא בין הסלק הפולט, נקרא לזה ככה, של תא אחד, לסלק הקולט של תא עשר, נקרא סינפסה, ופה יהיה תמונה לזה, נקרא סינפסה. ותוך הסינפסה הזאת, במרווח הזה שבו נוירון אחד פולט חומר כימי, מה שנקרא נוירוטרזמיטה, והשני קולט אותו, ולפי מה שהנוירון הזה בעצם קולט, הוא יחליט האם הוא גם מעביר מידע למקום אחד או למקום אחר, וזה כמובן מעש מאוד מאוד מורכב, כי הם המון המון המון תאים. כל המעש הזאת היא בעצם מחליטה את סלאפורטוס. בעצם יש לנו פה איזושהי דרך של תאי העצב שמעבירים את המידע מצד אחד שלהם לצד האחר שלהם בעזרת פוטנציאל סשמאלי, ואז הם מעבירים את המידע הזה, כן, אחד לשני, דרך כל מיני חומרים כימיים שהם כולם מפרישים. אז ברגע שאני מבין את זה, אני מבין איך המוח שלי ואיזה כל המעש תעצבים שלי מופעלת, בעצם אם זה דרך העיניים, אם זה דרך האף, אם זה שום נוירונים שמסוברים אחד לשני, כל נוירון קולט איזשהו מידע מהסביבה שלו, עושה במרכאות כפולות איזשהו חישום קטנטן פנימי בתוך עצמו, ומחליט האם להעביר מידע עלה או לא. כל הדבר הזה קורה במערכת סופר סבוכה שהופסת את התהליך הזה לתהליך של חשיבה, תהליך של רגש, לתהליכים של תנועה, ועוד שנייה נדבר על החלקים השונים בתוך מערכת העצבים, ובעצם איפה או באיזה מרכזים בתוכה קורים איזה פעולות שונות בתוך המוח שלנו או בתוך הנפש שלנו, אוקיי? אז החלקים המרכזיים שיש לנו במוח, שזה המרכז, נקרא לזה שמערכת העצבים המרכזית, כן, Central Nervous System, אני פשוט אעבור על כמה מהשים מרכזיים, אני אתאר בקצרה איפה הם נמצאים, תהיה פה תמונה עכשיו שמראה תמונה של המוח עם צבעים שונים על כל סלק, כדי להראות לכם איפה נמצא כל חלק. אתם לא חייבים לזכור את זה, אבל זה כן יש שומעת לדעת את זה. אם תרצו אחר כך להבין יותר לעומק ממש תהליכים שקורים בפנים, שאולי זה איזשהו בקורס אחר, אז המיקומים של הדברים אולי יהיו יותר רלוונטיים. כרגע זה יותר להשארה לידע כללי העניין של הידע, של ההסיכה של המיקומים, אבל כן זה חשוב להבין שיש באמת ממש, איך נקרא לזה, אזורים שונים במוח שאחראים על דברים שונים. אז יש את הדבר שנקרא עשרה בינום. עשרה בינום זה בעצם מה שנקרא המוח הגדול. זה כל הצבעים האלה למעט מה שנקרא המוח האפורי או המוח הקטן וגזע המוח. הדבר הזה הוא אחראי, בתוך כל הדבר הגדול הזה, יש את האחריות על כל התהליכי סיישה שיבה שנקראים את התהליכי סיישה שיבה הגבוהים שלנו. בין אם זה חשיבה לוגית, פתרון בעיות, קבלת החלטות, אבל גם דברים כמו כל מיני דברים שקשורים לכל התחשושי שלנו ודברים אחרים. וזה בעצם מפולק לחלקים שונים. עשרה בינום מפולק לחלקים שונים. נקרא לזה ככה לארבע עונות מרכזיות. העונה הראשונה זה מה שנקרא את העונה הקדמית, אתם תראו את זה כאן, בצבע כחול. וגם היא כאילו סוג של מחולקת לחלק הקדמי שלה ולחלק האחורי שלה. בחלק הקדמי של העונה הקדמית, סליחה, כן, בחלק הקדמי של העונה הקדמית, יש את האזור הקדם מצחי, מה שהם נכונן בין אנגלית ה-PFC, האזור הממש קדמי. ‫בוח רי על כל מה שקשור לתכנון ‫וההכוונה של התנהגויות מורכבות, ‫הוא זה שמדבר על קבלת ‫החלטות מודעות, ‫זה בעצם החלק הכי מכונה, כן? ‫החלק הכי חדש במוח שלנו, ‫שיש להכי פחות יצורים מסרים, ‫וזה באמת משהו שכאילו סוג של ‫מייחד אותנו כבני אדם, ‫מאפשר לנו לעשות את כל ההתנהגויות ‫והדברים המורכבים שבני אדם עושים. ‫ויש את החלק הטיפה היותר האחורי שלו, ‫שנקרא הקליפה המוטורית, ‫והיא אחראית על בעצם הוצאה לפועל ‫של כל מיני תנועות, ‫ובעצם היא שולחת קודות ‫לכל מיני שרירים בכל רחבי הגוף. ‫זאת אומרת, בחלק האחורי יותר ‫של ההונה הקדמית שפה בכחול, ‫יש את החלק שבעצם אחראי ‫על לשלוח אותות חשמליים, ‫שעוברים דרך הסמשל ודרך ‫הנוירו-יוטר-דמיטר, כמו שהזמר, ‫למשל, לנוירונים מסוימים ‫שנמצאים ביד שלי, ‫שדרך אגב, זה סוג של פולטי משהו ‫ושחררי משהו, חשמילי משהו, ‫כדי שהשריר שלי יוכל לזוז. ‫אז כל התנועות האלה, כן? ‫בעצם המקור שלהם או הבסיס שלהם ‫נמצא בחלק האחורי ‫של ההונה הקדמית. ‫ההונה הנוספת שיש פה ‫זה ההונה האורפית, ‫שהיא צבועה בצבע כתום, ‫והיא אחראית בעצם על איבוד ‫של הנתונים ממערכת הראייה. ‫כל הנתונים שמערכת הראייה קולטת ‫עושים לסלק הזה כדי לעבור איזשהו איבוד ‫ושאנחנו נוכל להבין מה קורה שם ‫פציעות שם, לפחות על קיצור, ‫מן הסתם בעיות בכל מה שקשור לראייה. ‫יש את ההונה הרקתית, ‫כי היא ליד הרקה, ‫והיא מצבועה פה בצבע ירוק. ‫עיקר הפעילות שלה זה בעצם גם ‫איבוד של הקלט השמיעתי ‫וגם איבוד מתקדם של מידע ויזואלי. ‫זאת אומרת, וזה נושא מעניין ‫שאנחנו עכשיו נדבר עליו שנייה ‫כדי שתבינו את הקונספט, אוקיי? ‫הרבה פעמים אנשים חושבים ‫שכל נקודה במוח אחראית בדיוק ‫על דבר אחד, ויש בזה מין האמת ‫כמו שאתם רואים, אבל זה ממש לא מדויק. ‫בעצם בהונה הרקתית יש גם ‫את העניין של איבוד שמיעתי, ‫כן, קצת כמו במרחאות מה שקורה ‫בהונה האורופית, ‫עם האיבוד של כל התמונות והראייה, ‫אוקיי? ‫אבל יש שם גם את האיבוד המתקדם ‫של הראייה, ‫זאת אומרת, אם יש לי משימה מורכבת ‫של ראייה, למשל לזהות פנים של בן אדם, ‫ולדעת האם הבן אדם הזה זה אמא שלי, ‫דודה שלי, סבתא שלי, ‫מישהו שאני לא מכיר וכן הלאה, ‫אז זה גם נמצא באותו אזור. ‫ויש פה רמז, לדעתי, ‫שהוא מאוד מאוד משמעותי ‫לגבי המולטיפונקציונליות של אזורים ‫שונים במוס, ‫ואולי נגיע לזה קצת בהמשך השיעור. ‫זאת אומרת, מה זה מולטיפונקציונליות ‫בגדול? ‫שש אזורים מסוימים במוח ‫שאחרים על כל מיני דברים, ‫ומעבר לזה יש את העניין ‫שפעולה מסוימת בעצם משתמשת ‫בכל מיני אזורים במוח באותו זמן, ‫וזה נושא שבעיניי לפחות הוא אומר. ‫ההונה האחרונה זה בעצם ההונה הקודקודית, ‫פה למעלה בצהוב, ‫והיא אחראית בעצם על איבוד ‫של חוש המגע שלנו, ‫המגע שלנו, וכל התנסות שיש לנו בעצם. ‫ודבר נוסף שהיא עושה ‫זה בעצם יוצרת חיבורים ‫בין החושים השונים, ‫בעיקר, בעיקר, בעיקר, בעיקר, ‫ראייה שנייה ובאמת מגע. ‫וסתם שתדעו, יש משהו ממש ממש מגניב, ‫ואתם יכולים בטח לראות את זה ביוטיוב, ‫לחפש את הסרטון, ‫אולי אני אשים לכם למטה ‫אם אני אמצא את זה, ‫שבן אדם בסרטון אומר ‫גע, גע, גע, גע, גע, ‫אבל הם בישו על זה סאונד ‫שאומר נע, נע, נע, נע, נע, ‫זאת אומרת עברה אחרת, ‫ורוב האנשים ששומעים את זה ‫חושבים שהוא אומר בכלל דה, דה, דה, דה, ‫שזה בכלל לא מה שהוא אמר, ‫לא בקריאת שפתיים ‫ולא מה שהוא אמר בסאונד, ‫כי יש קריאת שפתיים של דבר אחד ‫וסאונד של משהו אחר, ‫והסלק הזה במוח עושה איזשהו מיקס ‫ומוציא לנו את זה. ‫אם אני לוקח שנייה את זה אחורה, ‫למה שדיברנו עליו בשיעור הקודם, ‫על זה שהמוח שלנו והנפש שלנו ‫זה דבר מדהים ‫ושמאפשר לעשות מיליון דברים, ‫אבל עדיין יש לו כל מיני בעיות ‫או שהוא פוגש בכל מיני סיטואציות ‫ומביא לנו תוצאות קצת מוזרות, ‫אז גם זה, הרבה פעמים אנחנו ‫מאוד מאוד משוכנעים ‫שמה ששמענו זה מה ששמענו, ‫שמה שראינו זה מה שראינו, ‫אבל שוב, כמו שאנחנו נראה ‫בהמשך הקורס אולי שנדבר קצת ‫על קוגנטיבית והטויות קוגנטיביות ‫וכל הדברים כאלה, ‫אז אנחנו נראה שמאוד מאוד בקלות ‫יכולות להיות שם כל מיני קשלים ‫מעניינים ושהמוח שלנו מגיב ‫בצורות לא צפויות. ‫למשל, בצורה הזאת, אם הוא רואה ‫משהו ראייתי ומשהו שמיעתי, ‫הוא מנסה להסב אותם שוב באזור. זה במוח ואז לפעמים קורה שם דברים מעניינים ומוזרים, שוב אם נותנים למוח קלט שהוא קצת מוזר, במצב האמיתי אין מצב שמישהו יראה כאילו אומר דאדה ואומר ננה, כאילו בעזרת איזושהי מניפולציה בווידאו. הדבר הבא שאתם יכולים להסתכל עליו זה מה שנקרא הסרבון, זה המוח הקטן, אתם רואים את זה כאן זה בכחול כהה למטה ומאחורה וזה בעצם מפעיל את המערכת המוטורית שלנו ואחראי על הוויסות של התנועות שלנו, זה משהו מעניין כי לפני שנייה אמרתי שבחלק הרבה יותר קדמי נשלפות הפקודות לכל הגוף שלנו ואם אנחנו רוצים לזוז, אבל פה למשל יש את העניין של ויסות, זאת אומרת האם אני עושה משהו חזק, חלש, האם אני מכוון בתנועה שלי או פחות מכוון, יש פה איזה משהו של יותר דקויות, יש לו עוד כמה פונקציות שעוד שניה נדבר עליהן, אבל יש פה איזה דרך אגב היה ניסוי מאוד מאוד מאוד מעניין של רגע של ג'ורדון אורמס שהוא חקר סיילים במרסימת העולם הראשונה שנפצעו מירי של כדורים באזור הזה וראו שהיה להם כל מיני בעיות מוטוריות, אבל שוב זה לא שהם לא יכלו להזיז את הגוף, זה לא שהם היו משותקים, אבל למשל אם הייתם מפעילים לחץ על היד שלהם והם היו צריכים להפעיל לחץ חזרה, פעולה מוטורית שכל אחד מכם יכול לעשות, אנחנו יכולים לעשות ממש לעשות ככה ולהרגיש שאתם יכולים לדחוף את שתי הידיים שלכם במידה פחות או יותר שווה כדי שהם לא יזיזו אף צד, שנייה כן זה לא שיקר לי ככה או ככה כי אני יכול לבסט את הכוח של השריר שלי של שתי הידיים, שיהיה אפילו לחץ דומה או על השפה, כן, אני יכול להפעיל כמות לחץ מסוימת והדבר הזה זה כל מיני פעולות מוטוריות שהם לא הצליפו פשוט לעשות אותם, עוד דבר שלכם משהו בחלק הזה של המוח אחראי עליו זה הנושא של פיתוח מיומנויות מוטוריות שהופכות להיות הרגלים מוטוריים, זאת אומרת אם נגיד ניקח שחקן כדורסל שזורק לסל אז אולי כל אחד מאיתנו יכול לזרוק לסל או גם בן אדם שיש לו פציעה שם אולי יכול לזרוק לסל אבל יש את החלק הזה שבאיזשהו שלם שחקן כדורסל ואתם לא שחקני כדורסל מקצועיים היה לכם כאילו ידעת בדיוק כמה חזק לזרוק כדי להיות גם אם לא לקלוע להיות קרובים לטבעת, כן זה מאוד נדיר שאתם רואים שחקני כדורסל שזורקים את הכדור והוא אף לשום מקום, כן גם אם הוא קרוב הם מפריעים להם וזה זה יהיה איפשהו קרוב לטבעת וזה לא מובן מאליו, כן אם תיקחו ילד קטן, הילד שלי בן שלוש ואני אתן לו לזרוק לסל היא טיפה רחוק הוא יכול לזרוק למקומות לא קשורים בשום צורה, כן ולאנשים שזורקים הרבה לסל זה פשוט פחות קורה והלמידה השרירית הזאת או הלמידה מה שקוראים לו במידה מסוימת זיכרון שריר כן אז תראו לי איך מגדירים את המושג הזה, הלמידה הזאת מתקיימת בחלק הזה בעצם של המוח, אגב יש מחקרים נוספים מעניינים שמקשרים בין דיסלקציה, אנשים שקוראים ונתקיים בפוזרים אחורה או משחליפים אותיות וכל מיני דברים כאלה לבין קשיים בביוסות מוטורי ואז כתוצאה מכך יש כל מיני חוקרים שמאמינים שכל מיני דברים שקשורים לסליחה לדיסלקציה גם אולי קשורים לדברים שנמצאים במוח הקטן מעניין מאוד מאוד מאוד שוב המולטי פונקציונליות שהחלקים במוח שלנו תחשבו על זה כל הזמן לא שזה יהיה אחד המסרים שתיקחו מהשיעור הזה. אוקיי אז בואו נעבור למה שנמצא פה באפור גזע המוח זה בעצם החלק הדום ביותר שיש במוח שלנו והוא נמצא ממש אצל כל בעלי חיים שיש להם חוליות זאת אומרת לא יודע למדוזות אולי לא אני לא מבין בזה עד כדי כך לעומק אבל בין אם זה זוחלים או לפחות רוב הזוחלים בין אם זה ציפורים או לפחות רוב הציפורים כן יונקים וכן הלאה אז כל החיות האלה יש להם את החלק הזה במוח אם מדברים על הפרי פרונטל קורטקס שאין את זה כמעט לאף אחד חוץ ממנהדר או אולי לאף אחד אז החלק הזה הוא דבר שנמצא כמעט בכל בעלי החיים והוא אחראי על הרבה מאוד מאוד דברים דברים כמו להיות בהכרה והערנות זאת אומרת ללסת לישון לקור דברים כמו הוויסות של טמפרטורת הגוף שלנו כל מיני דברים שהם לא נמצאים במודעה שלנו שימו לב זה החלק שוב זה חלק האחורי התחתון החלק הקדמי זה החלק אולי שאולי שם נמצא המודעות אז ויסות טמפרטורה זה דבר שרוב הנשים לא חושבים עליו זה קורה לבד ויסות של לחץ דם נמצא שם שליטה על כל מיני שירים שקשורים לנשימה שלנו אני יכול לנשום בצורה מודעת אבל רוב הזמן אנחנו נושמים בלי להיות מודעים לזה וגם חלק מהרפלקסים שלנו והתנועות שלנו התנועות של העיניים שלנו והאישונים שלנו ועוד ועוד ועוד ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה נמצאים כל אלה כאן למטה בגז העמוס עוד כמה נושאים מעניינים ועוד כמה מערכות או חלקים מעניינים בתוך המוח שלנו קודם כל, ההיפוקמפוס שהוא נמצא עמוק בתוך העונה הרקתית, זאת אומרת הירוקה, וקוראים לו היפוקמפוס כי הוא נראה כמו סוסון ים קטן, אני חושב שזה ביוונית, אולי זה בלטינית, נראה לי יוונית, לא זוכר גם מהאחוז, ויש לו הרבה קשר למה שקשור ליצירה של זיכרונות חדשים. זה גם יש בו הקשר לזיכרונות לטווח ארוך וגישן עם זיכרונות לטווח ארוך, אבל גם בעיקר ליצירה זיכרונות חדשים, ויש באמת הרבה מקרים שמראים שפגיעה בהיפוקמפוס מקשה על אנשים, או לא מאפשרת להם אפילו ליצור זיכרונות חדשים, אבל באופן מפתיע יש כל מיני מיומנויות אחרות שלא קשורות לזיכרון, בין אם זה, תשמעו אני מדבר על ההיפוקמפוס, אני מדבר על זיכרון מהסוג של עובדות, לזכור נתונים, לזכור כל מיני דברים מהסוג הזה, אבל יש הרבה מיומנויות שאפשר לגמרי עדיין לפתח, למרות עם פגיעה כזאת, כמו למשל ללמוד לנגן. אז אולי יש סוגים שונים, אולי יש סוגים שונים של זיכרון וסוגים שונים של מיומנויות שבעצם יושבות על פונקציות של אזורים שונים במוח, זה גם נושא לדעתי מאוד מאוד מעניין. יש באמת סיפור מאוד מפורסם של הנרי מוילסון, שב-1953 הוציאו לו חלק מההיפוקמפוס בשביל שוב, בעבר ניסו לעזור אולי עם איזושהי מחלה, והוא לכל שארית חייו המשיך להאמין שכל הזמן עדיין לשנה 1953, הוא לא הצליח לייצר זיכרון חדש שאומר שזה שנה אחרת, אבל הוא כן הצליח, תבינו את הטירוף שזה, כי הוא בן אדם, לא מצליח לייצר זיכרונות חדשים, לא מצליח לקבל את זה שהוא עבר עוד שנים, אבל הוא כן הצליח לפתח כל מיני מיומנויות פיזיות, מיומנויות כאלה ואחרות, אני לא בטוח אם הוא גם למד לנגן או לא, אבל אם לא אז דברים דומים לזה, אז הוא הצליח לעשות. מבנה נוסף מעניין שיש לנו בתוך המוח נקרא המגדלה, אם אתם מתעניינים עם פסיכולוגיה והתפתחות אישית היום זה כזה טרנד לדבר על המגדלה, הרבה פעמים גם לייחס לדבר עם שהיא לא באמת עושה, הרבה פעמים גם דברים שכן, וגם היא נמצאת עמוק בתוך האורנה הרקתית, כלומר באזור הירוק, והיא נראית כמו שקד קטן, ושם יש באמת הרבה תהליכי בקרה רגשיים, זאת אומרת להעלות רגשות, להוריד רגשות, להרגיש חזק, להרגיש חלש וגם לבסס ולהטמיע זיכרונות רגשיים. יש להרבה מאיתנו הרבה זיכרונות רגשיים ואנחנו אולי לא יכולים לזכור, לא יודע, מה אכלנו היום בבוקר, אבל אולי כן איך הרגשנו היום בבוקר, סוג אחר אולי של זיכרון, והדבר הזה מבוסס במגדלה, בנוסף יש לה סלק בביסות של כל הפעולה של המערכת ההורמונלית ודברים עם מערכת העצבים, יש שם קשר להפרשה של כל מיני הורמונים בעזרת מערכת אחרת שעוד מן נדבר עליה, ושד הפונקציות שלה זה כשאנחנו קולטים דברים חדשים, אנחנו רואים דברים חדשים, כשמראים לנו גירוי חדש, בין אם ניכנס למישהו חדש לסדר למשל, בין אם אני יושב במחשב ונראה תמונה חדשה או פריים חדש, אז ישר המגדלה קופצת במרכאות, כן, קופצת, ומנסה לתת לי תשובה האם אני רוצה להמשיס לצרוך את הדבר הזה, להמשיס להתקרב לגירוי הזה או להתרחק ממנו, סוג של אחריות למנגנון הזה של הפייט פלייט כאילו, אני רוצה להיות פה, לא רוצה להיות פה, רוצה לברוח, רוצה להמשיס, ובאמת כל הדבר הזה הוא משהו גם נורא נורא מעניין. הרבה מאוד אנשים מתייחסים אליה כמשהו שאחראי מאוד על פחד וסטרס, אבל יש לה גם אחריות לתשומת לב ולקשב, ולהיכולת שלי לשים לב לדברים וללמוד דברים בצורה אסוציאטיבית, אולי זה מראה לנו למה, אני אעשה עכשיו את זה ככה, שאולי זה מראה על איזשהו קשר מעניין שיש בין זה שכשאנחנו מאוד מאוד לחוצים, קשה לנו ללמוד דברים מסוימים, אבל דברים מסוימים שקשורים לאסוציאציות, כמו למשל במצב של סטרס קיצוני, אז פתאום נוצרים לי הרבה טריגרים לסטרס, שזה סוג של למידה אסוציאטיבית, אז זה מעניין. מה שכן אני אגיד ויעצור שנייה ויגיד, ששוב מאוד מאוד מאוד מאוד, בגלל שוב המולטי פונקציונליות של המוח שלנו, לא ליפול מהר מדי לכל מיני הנחות כאלה, כמו אם זה וזה נמצאים באותו אזור אז זה אומר משהו, או אם באזור כזה יש דבר כזה ובאזור כזה יש דבר כזה, אז זה טוב וזה רע, למשל לא יודע, המגדל החלק מאוד קדום אחראי על פחד, בפריפרונטל קורטקס יש דברים שקשורים למודעות וזה דבר יותר חדש, אז זה אומר שמודעות זה טוב ופחד זה רע, כל מיני... טעויות כאלה ואחרות או תפיסות כאלה ואחרות ששוב אני לא חושב שזה המקום מסלל בכלל להתייחס לזה ובצד שני אני חושב להיזהר מזה. עוד כמה קטנים או לא קטנים עוד כמה ששוב אפשר גם עליהם להרחיב מלא אבל אני רוצה לשמור על השיעורים האלה באורס אקדמי. הקורס מבול פסיכולוגיה כל קורס כמעט בסוג הזה באוניברסיטאות ובלעות מלמדים אותו בשיעור אחד של שעה וחצי בשבוע למשך 14 שבועות אז אני מנסה לעשות את זה לא שעה וחצי שעה כי זה בוידאו ואני מדבר מהר אז אני מספיק הרבה יותר ואין שאלות אז זה לא מפריע אז נראה לי שבשעה אני מספיק באלף מה שמספיקים בשעה וחצי ולשמור על זה באורס כזה אבל אני כן אתזכר אותם בקצרה אז יש את הטלמוס שבעצם אחראי על העברה של כל מיני גירויים תפושים בין אזורים שונים במוח ומשום מה את חוש הריח לא עובר דרך הטלמוס זה מעניין יש כל מיני נפנט האנשים האלה שחוש הריח עוקף את המודעות או כל מיני דברים כאלה אז יכול להיות שהאמירה הזאתי הגיעה מהעובדה המדעית הזאתי וצריך להיזהר מזה כמו שאני אדבר על זה ויש את ההיפוטלמוס היפוטלמוס מתחת לטלמוס ומצע מן הסתם מפתיע מתחת לטלמוס שהוא אחראי גם על תאריכים של רגיעה ושלווה אבל גם של אכילה שתייה וכל מיני כאלה וכמובן שיש עוד כל מיני חלקים מאוד מאוד מאוד מעניינים עכשיו תראו אחד הדברים שאני רוצה לדבר עליהם לפני שאני אדבר על המערכת האנדרוקרינית שגם לה יש חלק בתוך הפסיכו שלנו בתוך הנפש שלנו בתוך ההתנהגות שלנו אני חושב שהחלק של המוח בשביל כל החלקים האלה במוח בשביל החשמל והסימיה במוח הוא כבר די משהו שאנשים למדו להבין אותו אני חושב שהסידשתי לכם לפחות לא בקונספט אני מקווה שהסידשתי לכם בכל החלקים הקטנים ומה הם עושים ומה יש בכל אזור וכל מיני דברים כאלה אבל באמת במערכת האנדרוקרינית שבעצם החליטה להפרשה של כל מיני הורמונים פחות אנשים מודעים לזה פחות אנשים מדברים על זה ונדבר על זה עוד שנייה שוב יותר בקצרה אבל נדבר על זה אבל שנייה לפני אני רוצה לדבר על משהו ויש תופעה נכון להיום כבר הרבה שנים של אנשים שלוקחים את המידע שכרגע אמרתי ששוב אם יש לי בו איזה שטעות או משהו אז אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות ואני אנסה לתקן או משהו כזה אבל הוא די מבוסס ורוב הסיכום שאם יש לי טעות זה אחת או שתיים קטנות ובסופו של דבר הם לוקחים את המידע הזה שגם אם הוא נכון לגמרי ומנסים לבנות עליו כל מיני דברים שהם לא בהכרח נכונים מנסים לבייסס כל מיני תיאוריות גדולות ומוגזמות על הדבר הזה אוקיי? אני קצת אגיד משהו קטן שאולי לא 100% קשור לפסיכולוגיה אבל זה קשור אולי לפסיכולוגיה חברתית והשפעה אבל זה קצת כמו מה שקורה בפיזיקה קוונטית בפיזיקה קוונטית גילו התנהגות מסוימת של אטומים או חלקיקים סאב אטומים יותר נכון בכל מיני סיטואציות שהן מאוד מוזרות ואז יש אנשים קופצים על זה למסקנות מרחיקות לכת להוכחות לדברים מוזרים וצריך מאוד מאוד להיזהר בזה גם הידע הזה גם שהוא נכון וזה נקודה מאוד שזה מה שאני רוצה להגיד עכשיו זה לא אומר בהכרח ש... אני רואה הרבה אנשים אומרים שבגלל ש... משהו מפה אז זה אומר ש... ומנסים לבייסס כל מיני תיאוריות ממש ממש ממש מופרכות ורחוקות על בסיס של הידע הזה אז כל פעם שאתם שומעים מישהו אומר לכם את הדברים האלה ואז אומר לכם וזה אומר ש... תשאלו את עצמכם האם באמת זה אומר ש... האם באמת זה שהסלק הזה במוח נמצא ליד סלק אחר או בנוי בצורה כזאת או בנוי בצורה אחרת האם זה באמת אומר משהו אחר שימו לב שאני נתתי לכם איזה שתי השארות קטנות שלי לגבי דברים שאולי קשורים אחד השני בתוך המוח אבל שימו לב לשפה שלי אולי יכול להיות יכול להיות שלא יש מחקרים שמראים שכן אבל יכול להיות שזה לא בדיוק ככה כי אנחנו עדיין לא יודעים אני מציע לכם מאוד מאוד להיזהר מכל בן אדם שמנסה להתנהג כאילו הוא מבין את הדבר הזה בטח ובטח אם אין לו שום השכלה רצינית ומשמעותית אבל גם פרופסור למדעי המוח שלמד 20 שנה באוניברסיטה הכי טובה בעולם אף אחד היום לא מבין בצורה אבסולוטית את הדבר הזה ולקמעט ולאף אחד אין אמירות סופר חזקות לגבי מה בדיוק כל סלק עושה ואיך בדיוק זה עובד יש השארות יש רעיונות יש את העניין האזורי הזה שאיפה שהוא באזור הזה קורה זה אבל אנחנו נגלה בואו נדבר גם על הפלסטיות או על הגמישות של המוח שלנו שגם הדברים האלה קצת יכולים להשתנות אז תהיו מאוד מאוד זהירים כשאנשים באים אליכם כל מיני טענות מפוצצות אני לא אומר שאין טענות כאלה שהן נכונות הן קיימות אבל תחפשו אותם ותהיו מאוד מאוד זהירים לגבי זה אז בקצרה על המערכת האנדרוקרינית אז בגדול המערכת הזאתי זה המערכת של כל הבלוטות שלנו אם זה הבלוטת ההצטרובה שנמצאת במוח, בלוטת יתרת המוח, בלוטת הטריס שמעתם עליה בטח, בלבלב שלנו, בבלוטות שיש בכליות ובשכלות ובשכים אצל דברים, כל הבלוטות האלה בעצם יש להם סלק משמעותי בפסיכוש שלנו, בתפקוד הרגשי, נפשי, מנטלי, התנהגותי שלנו, דרך זה שהן מפרישות הורמונים. בעצם הן פועלות בצורה שונה ממערכת העצבים, הן פשוט מתחברים איתה. זוכרים דיברנו על זה שהנוירונים קולטים מידע שני מהסביבה שלהם, אז המערכות האלה גם פולטות הורמונים שהם גם סוג של חומרים כימיים שמשפיעים על הדבר הזה. ואני אתן לכם כמה דוגמאות קצרות לצורך הבנה, ואני חושב שנגיד למשל באזור ההיפוטלמוס, שוב, שכנראה בגלל איזשהו תהליך ארוך שהיה במוח באזורים שונים, אולי למשל בהעונה הקדמית כי ראינו משהו, הוא מבין שאנחנו צריכים להיות יותר מחוצים. אז הוא מורל לבלוטות שבקליה, כן, עובר מידע בדרך נוירונים, ואם הפרישה קורטיזול. ואם הפרישה על קורטיזול, וקורטיזול מייצר אותנו כערניים יותר. פתאום אנחנו שמים יותר לב, אנחנו יותר בערנות, יותר בצומת לב, יותר במודעות, אבל אם הדבר הזה קורה יותר מדי, אז פתאום אנחנו יכולים לקבל חרדה או דיכאון או כל מיני בעיות שקשורות לדבר הזה. אז אני מבין שאם למשל אני חווה חרדה, או אם למשל אני חווה דיכאון, זה לא שזה משהו דפוק במערכת שלי, או אולי לא בדיוק דפוק במערכת שלי, אלא זה איזשהו מנגנון שהוא טוב. זה לא רע שיש את המנגנון הזה, פשוט המנגנון הזה יצא מאיזום אצלי מאלף ואחת סיבות שאנחנו נזון בהם היום, בוודאי. יש גם דוגמה נוספת של נגיד הפרשה של מלטונין שמופרשת בצורה הזאת, וזה מה שעוזר לנו להירדם, גורם לנו להירדם. יש את ההפרשה של אדריאללין כדי ליצור את התגובה של הפייט פלייט. אז בקצור המערכת הזאת שבעצם מפרישה הורמונים, שהיא לא סלק ישיר למערכת העצבים, גם משפיעה על המצב הפסיכולוגי שלנו. אז בעצם אם אני רוצה לקסט את הנפש שלי, ואני אומר שחלק משמעותי ממה שאנחנו קוראים לו נפש בעצם בגוף פיזית, זה מערכת העצבים שלנו, אז נתבסף פה עוד איזושהי מערכת שמייצרת השפעה. השפעה על המצב רוח שלנו, השפעה על המצב הביוכימישי שלנו, שמשפיעה כמובן על ההתנהגות שלנו. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו בהקשר של המוח, בהקשר של מערכת העצבים, בהקשר של ההשפעה של זה על ההתנהגות, זה כל הנושא הזה של הגמישות של המוח. ודונלד האב ב1949, הוציא ספר שהיה כאילו נקודת מפנה בעניין הזה. הרבה אנשים כבר אז הבינו שההתנהגות שלנו משתנה, והאישיות שלנו יכולה במידה מסוימת להשתנות או להתפתח, אז דברים במוח חייבים להשתנות באיזושהי צורה, אבל הייתה גישה הרבה פחות פלסטית. זאת אומרת, הייתה גישה הרבה יותר שכאילו זה המוח שלנו, זה איפשהו בנוי וככה זה, ובאמת אחרי הספר הזה ואחרי כל מיני מסקרים שהוא הציג בו, אנחנו מבינים שבעצם המוח שלנו זה איבר הרבה הרבה יותר גמיש, ויש לו יכולת להשתדרג, להתפתח, אפילו לפצות על כל מיני פציעות או פגיעות או בעיות שיש בו. ניתן לכם כמה דוגמאות. קודם כל בילדים למשל קטנים כשהם לומדים לרגן, אז ממש אפשר לראות עליהם, וזה דבר פסיכי, שיש להם התפתחות שונה באזור של העונה שעשיית על העניין השמיעתי, על העיבוד השמיעתי, ועל העיבוד המוטורי. ממש האזורים האלה נתפתחים בצורה טיפה אחרת. מעבר לזה, כל מה שקשור ללמידה, ליצירת זיכרונות, גם בילדות וגם בגילים מאוחרים יותר, בעצם יש פה עניין של הכישורים והחיבורים בין הנוירונים, מה שקראנו לו סינפסות. כשאנחנו לומדים דברים בצד השני, כשאנחנו מפתחים מיומנויות וכישורים חדשים, אז קשרים, סינפסות, קשרים בין הנוירונים, יוכלו להתחזק יותר, להתרחק, לפעול להיווצר סינפסות חדשות שבעבר לא היו. המוח שלנו מאוד מאוד מאוד מאוד גמיש. עכשיו, תובנה משמעותית. גם אם אתם מסכימים עם זה שהמוח והנפש שלנו זה בעצם אותו דבר, וגם אם לא, שוב, כמו שאמרתי, אני מנסה ללמוד את זה, אני גם שוקל את זה פילוסופית ויש פה הרבה עניין, אני לא בדיוק יודע איפה אני, אבל לא משנה איפה אתם על השכלה, אם אתם מאמינים בזה או לא, אז יש פה משהו שהוא לכל הפחות דו-כיווני, וזה דבר להבין אותו. זה לא רק שהמוח שלכם משפיע על ההתנהגות שלכם ועל מה שאתם עושים. זה איך שרוב האנשים היום, אני חושב, תופסים את זה. רוב האנשים היום תופסים את זה שכאילו, ככה המוח שלי יש לי בעיה נויורולוגית לצורך העניין, כן? אז זה שולט לי בהתנהגות. ומה שהתחום השלם הזה של נויורופלסטיסטי, תיאמסקר שם והכל, בעצם מרמז לנו שזה שהמוח שלי כרגע יוצא רצלי את ההתנהגות, בחוויה או בתהליך הרגשי או בתהליך המנטלי המסוים הנוכחי, לא בהכרח אומר שאני לא יכול לעשות דברים, בואי שנדבר על מה זה אומר, כדי לשנות את המצב שלי במוח, ואז להתנהג ולהרגיש אחרת. עכשיו, כמובן שהנושא הזה של פסיכופרמקולוגיה, זאת אומרת תרופות פסיכולוגיות, תרופות פסיכיאטריות, לא משנה איך נקרא לזה, גם זה דרך להשפיע, אבל אני כרגע לא מדבר אפילו על זה. אני מדבר על דברים כמו טיפול באמצעות סיסה, על דברים כמו ריפוי בייסוק, כל מיני פיתוח של מיומניות כאלה ואחרות, ממש פיזית, בכל מיני דרכים ומקומות דרגישות, וגם פשוט שהוא חוויה, למידה, כל מיני דברים מהסוג הזה, תרגול של כל מיני דברים, יכול לשנות את המצב שבו המוח שלי נמצא. עכשיו שוב, לא פתוח, וזה שוב צריך להיזהר עם ההצהרות הגדולות, כי זה שהמוח שלנו יכול להשתנות ולהתפתח ולהתעצב מחדש, זה לא אומר, שימו לב, זה לא אומר שהוא יכול להתפתח ולהשתנות לכל דבר, וזה גם לא אומר שאם יש בעיה מסוימת והמוח שלנו יכול להשתנות כדי לפתור אותה, שמישהו בעולם יודע איפה שימים את זה עדיין. אז צריך מאוד מאוד מאוד לשים לב לזה. אנשים מסוימים למשל, ניתן לכם דוגמה, שעברו פציעות משמעותיות באזורים מסוימים, בעזרת כל מיני שיטות של שיקום, טיפול, הצליחו לשחזר יכולות מוחיות, וממש בעזרת FMRI ראו, זה נושא מעליל, למשל אנשים שנפגעו להם אזורים מסוימים בזיכרון בדרך כל מיני פציעות, מה שדיברנו, וראו שבעזרת כל מיני תרגולים משפרי זיכרון, הצליחו לאסוזיר את היכולת שלהם לייצר זיכרונות, ואז ב-FMRI, אני מזכיר לכם, בדיקה מגנטית קצת כמו שעושים לכם איזו קרע באזור יצואר או משהו כזה, קרע יצואר ב-FMRI, FMRI זה על המוס, אז זה משהו מאוד מאוד מעניין. אז גילו שאם אצל בן אדם נורמלי, חלק מסוים במוח פעיל, כשהוא מנסה לצבור או ליצור זיכרונות חדשים ולשלוף זיכרונות, אצל הבן אדם הזה שהחלק הזה נפגע, פתאום חלק אחר במוח פעיל, בזמן שהוא עושה את העבודה שלו זיכרונות, זה קצת כמו, אני אשדר קצת להבין את זה, זה קצת כמו, היה לו שם תמונות על המחשב, ומה שמחשב שלכם התקלקל, אבל יש לכם את היכולת לשים את התמונות האלה עדיין על דיסקונקי, אוקיי? אז כאילו חלק אחר במוח שלי לומד לעשות פעולה שבדרך כלל הוא לא מבצע אותה, החלק הזה לא אחראי על זיכרון בשום צורה, הוא לא עסוק בזה של זיכרון, ועדיין החלק הזה נפגע, אני צריך את הפונקציונליות והחלק הזה במוח שלי לומד לעשות את הפונקציונליות הזאת, לדעתי זה לא פחות מיומדים. אוקיי, אז לדעתי שוב, יכול להיות שאני קצת חורג פה ממה שאנחנו כבר יודעים ברמה המחקרית, אבל אני חושב שזה ממש יכול לחזק את התפיסה שלנו, שיש לנו כבני אדם, שזה פחות מחקרי, זה יותר כזה משהו להבין אותו, יש לי כל הדברים האלה, אבל כן מאוד מחזק את התפיסה, שיש לנו יכולת להשפיע על הסעים שלנו, שאם אני רוצה לשנות את הדברים שאני מרגיש, שמפריעים לי באיזון ההורמונלי שלי, ושוב, לפעמים יכול להיות שאני צריך טיפול, לפעמים יכול להיות שאני צריך תרופות, לפעמים יכול להיות שזה לא פטיר, אבל הרבה מאוד פעמים זה יכול להיות פטיר, גם אם אנחנו לא יודעים עדיין איך עושים את זה, וזו נקודה מאוד מאוד גדולה ומעניינת. עוד כמה דוגמאות לנושא הזה של S, התנהגות של אנשים משפיעה על המוח, ככה בקטנה, זה מזכר שעשו על נהגי מוניות בלונדון, אני לא יודע אם עד היום זה ככה, אני חושב שעדיין כן, אבל עד לא מזמן בוודאות, נהגי מוניות בלונדון, בשביל להיות נהג מונית בלונדון, אתה לא פשוט אולך, קונה מספר מונית וסיימת, אתה צריך לעבור על מבחנים מאוד מאוד קשים שמראים שאתה ממש יודע כל רחוב וכל סמטה ולנווט בצורה עיוולת ממקום למקום וכל מיני כאלה, מאוד מאוד מאוד קשה, וראו שממש ההיפוקמפוס שלהם, החלק שאחראי על ההתמצאות המרחבית, הוא מאוד מאוד גדול ביחס לאנשים אחרים, וכמו שאמרו, ילדים במקלני אנשים שלומדים לנגן, החלקים השמיעתיים והאיבוד השמיעתי מתפתח אצלם וגם האיבוד המוטורי, ואנשים שעומדים מספר שפות, ממש רואים שאזורים מסוימים במוח שלהם עוברים שינוי. זאת אומרת שכשאנחנו לומדים דברים, כשאנחנו מפתחים מיומנויות בנו, אנחנו יכולים לשנות את איך שהמוח שלנו פועל ואיך שהמוח שלנו ממש נראה. אז אני מקווה מאוד מאוד שנהנתם, אם יש לכם שאלות נוספות על הנושא הזה, אולי תכתבו פה למטה בתגובות, אני אשמח ככה, אתם יודעים, לנסות למצוא לכם קישורים במחקרים, אני מסתובב שמעניינים אתכם, תשובות לעוד שאלות, הרחבות לעוד חלקים במוח, אם בא לכם, אני אשמח לענות על כל מה שאתם רוצים בתגובות, ושוב, אם אתם רוצים לקבל התראה, שאולי השיעור... אני מבטיח שיהיה הרבה יותר כליל, הרבה יותר זורם, הרבה יותר יומיומי, פחות ככה להיכנס לתוך כל הדבר המורכב הזה שנקרא המורס, ויותר דברים שהם כזה מתחברים יותר בקלות ליומיום שלנו. אז תלחצו על כפתור העוקב, סאבסקרייב, ואתם תקבלו את ההטרעה הזאת. אז תודה רבה רבה לכם, ונתראה בשיעור הבא.