שיעור 06: אינטיליגנציה

היום אנחנו הולכים לדבר על אחד הנושאים הכי נחקרים, אולי הכי מדעיים, ועדיין אחד השנויים במחלוקת במדעי הפסיכולוגיה, כי היום אנחנו הולכים לדבר על נושא מרתק שנקרא אינטליגנציה. אז קודם כל ברוכים הבאים, אתם הגעתם לשיעור 6 בקורס מבוא לפסיכולוגיה, אם עדיין לא צפיתם בשיעורים הקודמים, אני בחום ממליץ לכם לעשות זאת, למרות שזה כמובן לא לגמרי הכרחי, ואתם יכולים פשוט ליהנות לגמרי מהשיעור הזה. המטרה של הפרויקט כולו, שזה כולל את הקורס הזה, קורס מבוא לפסיכולוגיה, ובהמשך אני מקווה להעלות גם קורסים נוספים ממדעי הפסיכולוגיה, פה בחינם, לפודקאסט או ביוטיוב, זה בשביל להנגיש את הידע הזה שעד לא מזמן היה אפשר להשיג רק באוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם, וגם בארץ, לגמרי, לגמרי, לגמרי, בחינם ובעברית עבורכם. אוקיי? אגב, בעקבות העניין של כל כך הרבה אנשים, אני שוקל להכין ספר מיוחד לקורס עם גם סיכום מסוים של הקורס, גם כל מיני שאלות של בחנת עצמך ושאלות פתוחות למחשבה, ואולי אפילו לעשות את זה בעלות סמלית. אם אתם חושבים שזה רעיון טוב, אז אני אשמח שתכתבו לי בתגובות, אם לא, גם אני אשמח שתכתבו לי בתגובות, כדי שאני עדיין שווה לעשות את ההשקעה הלא מבוטלת הזאת בליצור את הספר. דבר אחד קטן ואחרון, אם זה הפעם הראשונה שאתם פוגשים את הקורס הזה, אני רק מזכיר לכם שברוב שאר התכנים שאני מייצר, בין אם זה בפודקאסט, סתכלי על התפתחות אישית בלי כלישות, או בהרצאות האחרות שלי בערוץ היוטיוב פה או מחוץ ליוטיוב, אוקיי? אז בדרך כלל הפוקוס המרכזי שלי הוא על הפרקטיקה, על איך להשתמש בדברים, איך לעשות דברים שיעצו לנו כמה שיותר תוצאות בחיי היום יום, והקורס הזה הוא קצת שונה. בקורס הזה אני שם את מה שנחקר מדעית, את היושרה האקדמית של הקורס, ואת התיאוריה ואת הרקע ואת העומק במקום הראשון, ואת הפרקטיקה רק במקום השני או אולי אפילו השלישי. זה מה שהופך את הקורס הזה מצד אחד לכל כך מעניין, לכל כך מרתק, אבל למי שרוצה לעשות עם זה דברים מאוד פרקטיים בחיים, זה אולי דורש טיפה יותר הטעמה, טיפה יותר מחשבה, ואולי עדיף ללכת באמת לפודקאסט או למקומות אחרים, כמובן לבחירתכם. אז היום אנחנו הולכים לדבר על אינטליגנציה, ובשביל שנוכל לדבר על אינטליגנציה, בואו בכלל נבין מה זה בכלל אינטליגנציה. אז קודם כל, מבחינה אינטואיטיבית, כשאנחנו חושבים על אינטליגנציה, לרוב האנשים עולים כמה הגדרות, עוד שאנחנו נבין איך עושים את כל המחקרים על זה, ואז נבין איך באמת זה מוגדר, אבל בצורה אינטואיטיבית אני חושב שרובנו נסכים שכשאנחנו מדברים על אינטליגנציה, זה בעצם היכולת של בן אדם להצליח במשימות קוגנטיביות, או על משימות שכליות, נקרא לזה ככה, מורכבות או קשות. אולי זה גם עבור חלק מהאנשים זה קשור למהירות, נכון? עד כמה מהר בן אדם מבין משהו, עד כמה מהר בן אדם מצליח לפתור איזשהו משימה קוגנטיבית, איזשהו תרגיל, אולי זה גם קשור למהירות, זה יש פה עניין של להצליח אולי במשימות קשות, יש פה עניין אולי של להצליח ללמוד דברים מורכבים או קשים, ויש פה גם אולי עניין של מהירות, אולי יש פה עניין של עד כמה רחוק בן אדם יכול להגיש, זאת אומרת יכול להיות שאם אנחנו לא מספיק אינטליגנטים, אנחנו לא יכולים לעשות משימות מסוימות או להבין דברים מסוימים, ואולי זה יותר קשור למשהו אחר. אחת התיאוריות המרחבות שאנחנו נדבר עליהן במסגרת היום, זה גם שיכול להיות שיש סוגים בכלל שונים של אינטליגנציה, נכון? הרבה שמעו את המושג כמו אינטליגנציה רגשית או אינטליגנציה גופנית, אינטליגנציה מוזיקלית, אנחנו ניגע גם בכל הדברים האלה. אבל ברמה הבסיסית והראשונית ביותר, יש איזושהי תפיסה שיש אנשים מסוימים, הבדלים בין אנשים, נכון? אם בהרבה מהשיעורים הראשונים של הקורס דיברנו על מה משותף לכל האנשים ברמה ההתפתחותית, ברמת המוח, ברמת התפיסה, כל הדברים האלה, אז בשיעור האחרון על אישיות וגם בשיעור הזה אנחנו קצת מדברים על מה שונה בין אנשים. אז יש לנו לכולנו את החוויה הזאת או את ההרגשה הזאת שאנשים שונים, יש להם אינטליגנציה שונה. קצת שונה או הרבה שונה, הם יכולים ללמוד מהר או ללמוד לאט, להבין מהר או להבין לאט, אולי להעביר רעיונות יצירתיים וטובים יותר, אולי פחות. משהו שאנחנו נקרא לו אינטליגנציה. עכשיו למה הנושא הזה בפסיכולוגיה הוא נושא כל כך מעניין? ויש לזה כמה סיבות, אוקיי? קודם כל אני חושב שבאיזשהו מקום מאוד טבעי ופנימי, כולנו היינו רוצים לדעת האם אנחנו אינטליגנטים, האם מישהו אחר הוא אינטליגנטי, האם החבר או החברה או הבן זוג או הבת זוג שלנו הם אינטליגנטים, אוקיי? סתם איזשהו משהו קטן, 65% מהאמריקאים כשעשו מחקר, הצביעו על עצמם או הסכימו עם המשפט שאומר אני יותר אינטליגנט מהבן אדם הממוצע. עכשיו זה כמובן לא יכול להיות כי בעצם, בגלל שאינטליגנציה היא מתחלקת בצורה נורמלית, אז רק 50% זה מעל הממוצע, אפילו הייתי אומר פחות כי יש בערך לא מעט אנשים כאילו ממש צרודים לממוצע, כן? שהם בדיוק באמצע של הפעמון, אבל נגיד 50% זה מעל הממוצע, אבל שימו לב ש-65% מהאמריקאים חושבים שהם מעל הממוצע, אני די בטוח שאם היו שואלים בישראל היו מגלים ש-85% מהישראלים חושבים שהם יותר מהממוצע, וזה דבר נורא נורא מעניין כי אנחנו קושרים את העניין של אינטליגנציה למשהו מאוד מרכזי, למשהו מאוד חשוב בתרבות שלנו וכן הלאה, אוקיי? דבר נוסף, הסיבה הנוספת שמחקרים מאינטליגנציה הם חשובים ומעניינים זה כי יש לנו איזושהי ציפייה מסוימת שמבחני אינטליגנציה יכולים לחזות משהו מחיים האמיתיים. מה הכוונה? אם אוניברסיטה עושה מבחנים לאנשים לפני שהם נכנסים לאוניברסיטה, הם מנסים לדעת האם הבן אדם הזה יצליח בלימודים או לא יצליח בלימודים. אם עושים מבחני אינטליגנציה בצבא, רוצים לראות האם הבן אדם יכול להצליח בסוגים מסוימים של תפקידים, בסוגים מסוימים של משימות, שווה לקדם אותו לתפקיד כזה או לא שווה לקדם אותו לתפקיד אחר וכל מיני דברים כאלה. גם בתעשייה הפרטית הדבר הזה קיים וקורה. כל מיני מבחנים שנועדו לבדוק עד כמה הבן אדם הזה יכול להתאים לכל מיני תפקידים ולבצע כל מיני משימות. כמו שנתתי את הדוגמאות מקודם, דוגמאות למבחני אינטליגנציה שבתכלס כנראה רובכם עברתם בצורה כזאת או אחרת, זה באמת כל המבחנים הפסיכוטכניים בצבא. שוב, הם לא בדיוק מבחני ה-IQ אבל הם לא כזה שונים מזה. מבחן פסיכומטרי, שוב, כל מי שעשה פסיכומטרי. ובמהלך בית הספר בשנים שונות עושים כל מיני מבחנים כאלה, מבחנים אזוריים וארציים כאלה, שחלקם הם לא על החומר הלימוד, נכון? הם לא בדיוק על מה שלמדנו בכיתה, אז המבחנים האלה הם סוג של מבחני אינטליגנציה. ובאמת, עוד סיבה שהדבר הזה מעניין זה שבמשך השנים הצטברו הרבה נתונים בגלל שיש שוב פסיכולוגים, כשהם עושים מחקרים ארוכי טווח, נכון? דיברנו על זה שיש כל מיני סוגים של מחקרים, נכון? יש את המחקרים האלה שהם קיצרי מועד שבאים חוקרים מישהו הולכים, ויש מחקרים שעושים שאלונים עם אנשים במשך עשרות שנים. אז בדרך כלל שעושים שאלונים של עשרות שנים בודקים כבר המון דברים. אם כבר, לא יודע, מביאים כמה אלפי אנשים ואומרים אוקיי אז אם אני מבין את זה, אז אני יכול להבין למה פסיכולוג או חוקר, הוא לא בדיוק פסיכולוג, כי אני לא יודעת תחום כזה בצורה רשמית, אבל בתכלס מה שעושה זה עבודה של פסיכולוג, הוא היה איש חינוך שקראו לו אלפרד בינט, ואחד הדברים המעניינים שהוא אמר, הוא אמר אוקיי, אם עכשיו לוקחים מלא מלא מלא מלא ילדים, שמים אותם בכיתות ומלמדים אותם, יכול להיות שחלק מהילדים האלה יצטרכו עזרה בדברים מסוימים. ומה שהוא בעצם אמר, זה הוא פיתח איזשהו סוג של מבחן שהוא יוכל להעביר את כל התלמידים האלה, כדי לדעת האם ילדים מסוימים צריכים עזרה בדברים מסוימים, כדי שאפשר לתת להם חינוך טוב יותר. מטרה נעלה ללא כל צל של ספק. הוא גם יצר את הקונספט שהוא קרא לו גיל מנטלי, זאת אומרת הוא השווה את זה שכמובן אותו מבחן הוא לא מצפה שילד בכיתה א', זאת אומרת נגיד בן שש, או ילד בן תשע, יהיו מסוגלים לעשות את אותם דברים, את אותם תוצאות, והוא ממש יצר איזשהו נוסחה כזאת שאומרת שיש לו איזשהו גיל מנטלי, שזה אומר שהממוצע של הילדים בגיל הזה מצליחים את הכמות הזאת של התרגילים נגיד, או את הכמות הזאת של השאלות, ואת הגיל הרגיל, זאת אומרת הגיל הרגיל שלי יכול להיות בן שש, כי אני כבר נלדתי לפני שש שנים, אבל הגיל המנטלי שלי יכול להיות שמונה, נכון? אם למשל אני פותר את המבחנים האלה כמו ילד בן שמונה ממוצע, או שיכול להיות, הגיל המנטלי שלי יכול להיות ארבע, ואז יש לי פחות, הגיל המנטלי שלי הוא בפיגור, זאת אומרת הוא מפגר, הוא מאחר מאחורי הגיל הכרונולוגי שלי. אגב, משהו מעניין, זה שאלפרד לא כל כך רצה שהשיטת עבודה הזאת תתפרסה. למה? כי הוא חשש שיעשו בזה כל מיני סוגים של שימוש לרעה, כדי לעשות אפליות בין ילדים שונים, כדי כאילו ממש לייצא מצב שפוגעים ושלוקחים ילדים מסוימים ומשקיעים בהם יותר, כי הם יותר מוכשרים ומשקיעים פחות בילדים אחרים, כי הם פחות מוכשרים, הוא בעצם רצה בדיוק את ההפך. וכמובן שמה שהוא פחד שיקרה, זה בדיוק מה שקרה אחר כך, ועוד שנייה נדבר על זה. ושניה לפני, נגיע ללואיס טרמן שבעצם הפך את זה למשהו שמתאים במבוגרים, אוקיי? אלפרד בינט לקח את זה למקום של ילדים, לתוך החינוך שלהם בבית ספר, ולואיס טרמן שבא ואמר, רגע, בוא נראה איך אנחנו עושים את זה למבוגרים. מעבר לזה, הוא גם עשה איזשהו תיקנון למבחנים ככה שהממוצע תמיד יהיה 100, ויש את הסטיותקן, ואת עקומת פעמון הזאת שכולנו מכירים, ודרך המבחנים שלו באמת גם ממש נכנס המושג שנקרא אי-קיו, שכמו שאנחנו מכירים היום, שהאמצע זה הממוצע, זה 100, וכן הלאה וכן הלאה, ויש את ה... לא יודע, אם אתה 140 ומשהו, אתה יכול להתקבל לעמותת גאונים, ואם אתה באיזה 70 ומשהו, אז אולי אתה צריך, אתה יכול לקבל כל מיני עזרה מהממשלה, ועל כל מיני קשיים שיש לך וממש להכיר בזה כ... אולי 60 אחוזים מסוימים ושל ממש כמו ניחות, כי הדבר הזה באמת יכול להפריע בתפקוד שלך, אוקיי? אז זה דבר נורא נורא נורא מעניין, ומשהו שהוא הוסיף. עכשיו, לכאורה הדבר הזה הוא נורא פשוט, נכון? נורא מגניב, אוקיי? עוד שנייה נדבר על תיאוריות מעניינות שאנשים האלה יצרו, לאיך אינטליגנציה עובדת, איזה חלקים נוספים ומרחבים יש בה, איזה סוגים של אינטליגנציה, יש ממש עוד שנייה נגיע לזה, אבל בתחילת השיעור אני אמרתי שזה חייב לגוסים הכי שנויים במחלוקת, ואני אשאל את השאלה איך הוא עושה כל כך פשוט, לכאורה, כן, אנשים יבינים שאנחנו שוב בכלל לא פשוט, הפך להיות כל כך שנויים במחלוקת. ויש לזה כמה חלקים, חלקם הם קונספטואליים, הם רעיוניים, שאני אסביר לכם עכשיו, וחלקם הם היסטוריים שהם לא פחות ממפתקים, ובאותו זמן גם מזעזעים, אוקיי? אז הדבר הראשון זה קודם כל שיש איזושהי תפיסה חברתית בעולם שלנו היום, אני חושב, במיוחד שוב במאות שנים האחרונות, שאינטליגנציה זה איזה משהו שהופך בני האדם לבני אדם, נכון? שכאילו, אם בן אדם יש לו פחות אינטליגנציה, אז יש בו משהו כאילו פחות אנושי, נכון? יש את התפיסה הזאת שיש שוב אולי טיפה יותר בעבר היא הייתה יותר מושרשת, שהאינטליגנציה שלנו זה מה שמפריד אותנו משאר החיות, וכל מיני דברים כאלה, כל מיני אמירות או מחשבות כאלה, ומעבר לזה, אני חושב שאינטליגנציה זה דבר שהוא מאוד מאוד נתפס חזק עם ערך חברתי בחברה שלנו היום ועד היום. זאת אומרת, יש איזו תפיסה כזאת שמאדם שהוא מאוד מאוד חכם, אוקיי? אז אנחנו רוצים שהוא יהיה, לא יודע, הממןיג שלנו, אנחנו נרצה שיוביל חברות, ינהל אותן, שהוא יעשה כל מיני דברים, ואנשים פחות אינטליגנטיים אנחנו פחות נרצה לתת להם את התפקידים האלה. וכן הלאה, אנחנו פחות נסמוך עליהם, כל מיני דברים כאלה. יש לנו איזה חיבור ממש ערכי ויסודי למושג הזה של אינטליגנציה, ולכן אינטליגנציה זה נושא שכבר מראש הוא מאוד מאוד טעון. אוקיי? זה לא כמו שאני אגיד, אוקיי, יש אישיות, בן אדם א' הוא יותר מוחצן, בן אדם ב' הוא יותר מופנם, נגיד שיש גם איזושהי התאיה החברתית שמוחצנים היו יותר אחלה, כי הם חברותיים והכול, אבל זה בקטנה, ובטח אם אני מדבר על תכונות אישיות אחרות שדיברנו עליהן בביג פייב, בחמש הגדולים, אז אולי זה קצת רגשי, אבל משמעותית פחות מאינטליגנציה. אינטליגנציה נכנסת לתוך הערכים של החברה שלנו, ופה כבר יש איזשהו משקל מאוד מאוד כבד. מעבר לזה, לא מעט שנים אחר כך, משהו כמו 20 שנה אחרי העבודה של שתי החברה שציינו מקודם, הנאצים במלחמת העולם השנייה, או לפני מלחמת העולם השנייה, התחילו לעשות שימושים צינים, לא באמת מדעיים, אבל כאילו מדעיים במבחנים האלה, כדי להצדיק כל מיני מעסים ממש ממש נוראים. חלק מהגישה שלהם ומהשיטה שלהם הייתה לדבר על זה שכמובן כן תיאור הגזע והגזע העליון וכל הדבר הזה, אז הם עשו כל מיני מבחנים שגם הם עטו אותם, ואולי שנייה נדבר על איך אפשר לעטות מבחנים כאלה טיפה אחר כך, אבל הם עטו אותם בצורה מסוימת שתגרום לגזעים מסוימים ולאוכלוסיות מסוימות פחות להצליח במבחנים, ומתוך האידיאולוגיה הזאתי ממש הם הצדיקו כל מיני חוקים נוראים, כמו חוקי נירנברג שאתם בוודאי מכירים מהתיכון או משהו כזה, ועוד כל מיני חוקים קשים ונוראים כלפי הרבה מיעוטים, גם יהודים וגם אחרים, ומעבר לזה בשלבים מסוימים באידיאולוגיה שלהם הם ממש לקחו אנשים שיש להם מתחת לציון אינטליגנציה מסוים, ועשו להם סירוס ועיקור ולא יודע איך לקרוא לזה, כימי, כלומר כי לא רצו שהאנשים האלה יתרבו וכאילו יפיצו את החוסר האינטליגנציה שלהם. עכשיו גם אם הם היו עושים את זה על מבחני אינטליגנציה אמיתיים, זה היה נורא, הייתי אומר שהם עשו את זה על מבחני אינטליגנציה מוטים ועשו שם בלגן, זה אפילו עוד הרבה יותר נורא, או אולי בעצם זה נורא באותה מידה, לא יודע, אוקיי. אבל בכל אופן הבוטום ליין פה זה שהשימוש הזה ממש יצר קטם משמעותי לכל הדבר הזה שקשור באינטליגנציה. אנשים התחילו לפחד לחקור את זה, כי הם אמרו אוקיי, אם אנחנו חוקרים את זה ואנחנו מגלים דברים, נגיד נגלה שיש הבדלים באינטליגנציה בין קבוצה א' וקבוצה ב', בין לא יודע מה, גברים לנשים, בין כל מיני דברים כאלה, מה המשמעויות הקשות שלנו להיות לזה ברמה החברתית? ונהיה רוצים בהם ומה כן טוב בהם. אז קודם כל נתחיל מספירמן שהוא היה אחד הראשונים שהגע את הקונצפט הזה של מה שהוא קרא לו ג'נרל אינטליגנציה זאת אומרת אינטליגנציה כללית הוא בעצם בא ואמר דבר פשוט. הוא בעצם בא ואמר תראו יש איזה סוג מסוים רכיב מסוים של אינטליגנציה שזה אינטליגנציה כללית שהיא תקפה לכל דבר שאני לא אעשה האינטליגנציה הכללית שלי קיימת ותופסת. בנוסף הוא אמר שיש ספציפיק אינטליגנציה הוא קרא לזה S, ספציפיק ספציפי שזה בעצם אומר בכמה אני טוב או כמה אני מוכשר בדברים שונים לא יודע מוזיקה, מתמטיקה, עברית, חשבון לא יודע מה כל דבר סבבה ובעצם מה שאומר שההצלחה שלנו במשימה קוגנטיבית היא תמיד G פלוס S זאת אומרת האינטליגנציה הכללית שלי ועוד האינטליגנציה הספציפית שלי על הדבר הזה היא כבר את ההצלחה שלי וזה נשמע לנו מאוד מאוד הגיוני נכון? זה נשמע לנו מאוד מאוד הגיוני עכשיו להרבה אנשים כי כולנו מכירים אנשים כאלה שהם פשוט חכמים ואז הם פתאום מצליחים ללמוד יותר מהר פחות או יותר הכל נכון? הם יצליחו יותר מהר בהמון דברים אז אם מישהו מאוד מאוד מקצועי בדבר הספציפי הוא יכול להיות יותר טוב מהם אבל עדיין הם ילמדו מהר מאוד את הדבר הזה והם עדיין יצליחו בו יותר מהר מהבן אדם הממוצע גם אם לא מהבן אדם המקצועי וזה באמת גישה שיש בה גילוש יש בה משהו מאוד מאוד נכון אבל עוד שנייה נדבר על מה גילו בנוסף שאולי קצת סותר את זה ואז הגיע גם גרנדר שאמר משהו אחר לגמרי הוא אמר אוקיי לכל אחד מאיתנו יש אינטליגנציות שונות לגמרי אינטליגנציה רגשית ואתם מכירים את זה לשונית, מתמטית, אינטליגנציה גופנית כל מיני סוגים שונים של אינטליגנציות עכשיו משהו מאוד מאוד מעניין גם ספירמן וגם מור אמרו אוקיי אני רוצה לבדוק סוגים שונים של אינטליגנציות לעשות מבחנים שיצליחו לבדוק כל מיני סוגים שונים של אינטליגנציות כל מיני סוגים שונים של S כל מיני סוגים שונים של דברים אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה כזאתי וכו' וכו' וכו' עכשיו מה הבעיה? הרבה מאוד מהדברים האלה בואי ניתן ספציפית נגיד דגש על אינטליגנציה רגשית דבר שמאוד קשה למדוד אותו דרך מבחן נכון? זאת אומרת מאוד קשה לתת איזשהו מבחן עיוני של פה חצי שעה או שעה או שעתיים נגיד שבן אדם יושב מול מחשב ובצורה מאוד סטנדרטית נוכל לגלות מה האינטליגנציה הרגשית של הבן אדם אפשר לנסות לשאול שאלות שקשורות על יחסים בין אישיים אבל מעבר לזה אין לנו הרבה מה לעשות אפשר לעשות לייצר כל מיני סיטואציות עם שחקנים או משהו כזה אבל שוב זה יהיה מאוד מאוד מאוד מאוד לא ברור מאוד מאוד לא חד משמעי מה שכן גילו זה שכמעט כל מה שהצליחו למדוד זאת אומרת כמעט כל דבר שהצליחו להכניס לתוך מבחן אמריקאי כמעט כל דבר שהצליחו להכניס לתוך מבחן שאפשר לעשות בצורה סטנדרטית כמעט כל הדברים האלה הם בקורולציה אחד עם השני זאת אומרת כמעט כל דבר כל סוג של תרגיל כל סוג של דבר שאתם תשימו על ביניהם יש את אלה שהוא יותר מוכשרים בו ויש את אלה שהוא פחות מוכשר זאת אומרת הרכיב הזה שספירמן קרא לו G הוא סופר דומיננטי והרכיב הזה שספירמן קרא לו S הספציפי הוא אולי קשור לתרגול אבל הוא הרבה הרבה יותר חלש והרכיב המרכזי הזה הוא סופר סופר חזק בעצם בעקבות הדבר הזה יש הרבה חוקרים שבעצם אומרים שאין שום בסיס מדעי לשום אינטליגנציה חוץ מה-IQ כי בעצם IQ או G שזה הדבר המרכזי הזה שיש לו קורולציה לכמעט הצלחה בכל סוג של תרגיל בדרך כלל יש קשר מאוד מאוד חזק ועוד שאני אגיד כמה חזק בין מי שיצליח בלא יודע מה בתרגילים האלה אתם בטח מכירים של לסובב צורות או של קשרים בין מילים או של זיכרון או של לענות מהר על כל מיני דברים של לא יודע זיהוי קווים לא יודע מה כל הדברים האלה הם בחיבור די טוב עכשיו שוב זה פסיכולוגיה זה לא פיזיקה אז אין לנו סטטיסטיקות של 99% התאמה אבל יש פה התאמה של מה שנקרא קורולציה 0.4 סתם כדי להשוות את זה למשהו אחר שרוב האנשים יכולים לזהות זה נגיד הקשר בין גובה לבין מין אוקיי? זאת אומרת זה שגברים יותר גבוהים מנשים זה כמובן לא אבסולוטי יש נשים שהם יותר גבוהות מרוב הגברים יש גברים שהם יותר נמוכים מרוב הנשים וכן הלאה אבל עדיין אם אתם עכשיו אני אגיד לכם תגידו לי אתם יש פה גבר ויש פה אישה ואתם לא יודעים מי הם תנחשו מי יהיה יותר גבוה אם אתם תנחשו שהגבר יותר גבוה אתם תהיו צודקים רוב הפעמים נכון? אז זה יהיה הניחוש הנכון והחיבור הוא שאם אני אביא עכשיו 200 גברים ו200 נשים אז עדיין הרבה מאוד מהגברים יהיו הרבה יותר גבוהים מהרבה מאוד מהאנשים וגם אם יהיו פה ושם סטיות סטטיסטיות עדיין אפשר להגיד שבגדול וברחב החיבור בין גובה לבין מין הוא די טוב וזה רמת החיבור שיש לנו בין אינטליגנציה, איי-קיו, ג'י לבין כל הדברים הקטנים האלה שהצלחה בלא יודע חילופי מילים וחילופי צורות וכל מיני סוגים של מבחנים זאת אומרת זה ממש אפשר לראות שכל הדברים השונים האלה יש ביניהם קורולציה די טובה ואז הבינו איך הכי טוב לבחון איי-קיו בעצם אם יש אפשר לראות את הדבר המשותף הזה שרלוונטי לכל הדברים הקטנים האלה בעצם הדרך שבה הם בנויות או הדרך שבה בנויים רוב המבחנים האלה מבחני אינטליגנציה זה בעצם הרבה סוגים של מבחנים שבודקים דברים שונים אם אתם תעשו, אתם עושים את הפסיכולוגיה הטכנית לצלוחים בצבא או את הפסיכומטרי לא יודע מה לפני האוניברסיטה אז יש קטע מילולי שהוא בתכלס לא רק מילולי הוא גם בודק אוצר מילים אבל הוא גם בודק התאמות והוא גם בודק עוד כל מיני דברים ובחשבון יש גם צורות וגם מספרים וגם חיבור וגם כפל ויש כל מיני סוגים ושוב בפסיכולוגיה טכנית זה אפילו עוד יותר עם צורות זזות ומסתובבות וקצת ידע כללי אבל בדרך כלל לא הרבה והדבר הזה בסך הכל אם אני לוקח את הממוצע של כמה בן אדם טוב בכל הדברים השונים האלה אז כנראה שאני מוצא את האינטליגנציה החזקה שלו ופה אם אתם איתי כבר בקורס פעם שישית בטח עולה לכם השאלה הבאה אוקיי אז יש דבר כזה שנקרא אינטליגנציה מעניין נכון? מעניין אבל מעבר לזה שיש דבר כזה שנקרא אינטליגנציה הדבר שנקרא אינטליגנציה נראה שהוא באמת משפיע על החיים שלנו הוא יכול להשפיע על ההכנסה שלנו הוא יכול להשפיע על איך אנחנו נזדקן נכון? הוא יכול להשפיע על ההצלחה שלנו בניסויים הוא יכול להשפיע על המון המון המון דברים אז הדבר הזה אינטליגנציה האם הוא גנטי או האם הוא נוצר מהסביבה? אז קצת כמו מה שדיברנו בשיעור הקודם על אישיות יש מחקרים שמרמזים אוקיי? שכמו באישיות שוב אייקיו יכול להשתנות טיפה יותר בילדות אבל אז בגיל מאוחר יותר הוא חוזה להיות יותר ויותר דומה בהתאם לגנטיקה זאת אומרת ממש יש כן כמו שעושים את המחקרים האלה עם אחים ותאומים זהים ותאומים זהים שהופרדו בלידה ותאומים זהים שלא הופרדו בלידה ואחים שהופרדו בלידה ואחים שלא הופרדו בלידה וממש אפשר לראות שאחים שתאומים זהים שהופרדו או לא הופרדו הם ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש דומים סליחה, תאומים זהים זאת אומרת שיש להם אותה גנטיקה הם בסוף נהיים מאוד מאוד מאוד דומים מבחינת IQ והדבר הזה הוא שם משהו מאוד חזק לגבי זה שגנטיקה היא רכיב מאוד מאוד מרכזי עם זאת, כמו שאמרתי מקודם שמראים ילדים שנכנסים לתוך משפחות מסוימות אז הם יכולים להשתנות מה-IQ של האחים שלהם יותר זאת אומרת יש פה גם רכיב סביבתי ובאמת כמו שקשור באישיות ואולי בשיעור על אישיות לא דיברתי על זה מספיק הגישה היום אומרת את הדבר הבא יש את הרכיב הגנטי, יש את הר ומה לא באמת עוזר ואז לא נוכל אף פעם לעזור לכולם. שאלה למחשבה, תשאלו את עצמכם האם אתם מסכימים, זה לא מסכימים, זה מה אתם חושבים. היו צריכים לתת את זה לכולם ולוותר על המחקר, לא לתת את זה לכולם, שאלה מעניינת. בואו אני אספר לכם אבל מה קרה. מה שהיה אפשר לראות זה שאחרי שנה שהילדים האלה שהם בדרך כלל בבית ספר חלש ובמקום חלש ובסביבה חלשה, קיבלו חיזוק מאוד מאוד מאוד משמעותי במשך שנה, אוקיי? ה-IQ שלהם קפץ בצורה די משמעותית אל מול הקבוצת הביקורת. עם זאת, אחרי שנה שהם הפסיקו את החיזוק הזה, אוקיי? עברו עוד שנתיים, בגיל שבע או שמונה, ה-IQ שלהם חזר להיות אותו דבר כמו של הקבוצה השנייה. זאת אומרת, הייתה איזו קפיצה ביכולות הקוגניטיביות שלהם, הייתה איזו קפיצה באינטליגנציה שלהם, הייתה איזו קפיצה ביכולת שלהם לפתור בעיות, לעשות דברים, מוטל וכל מיני דברים מהסגנון הזה, ואז זה חזר להיות אפס. וזה מה שקורה המון פעמים בהמון סוגים של מחקרים כאלה. כשמנסים לעזור לאנשים לפתח אינטליגנציה, בהרבה סוגים של מחקרים, גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, הרבה פעמים מראים שבתקופת אימון קצרה אפשר להשיג תוצאות טובות יותר במבחני אינטליגנציה, אבל אז הרבה פעמים, אם עוצרים את זה מאוד מאוד מהר, האינטליגנציה חוזרת לאותו בייסליין, לאותו בסיס שזה היה בו לפני זה. ואז יש שתי גישות של חוקרים. גישה אחת אומרת, טוב, אז כנראה שלא באמת אפשר לשנות IQ, שלא באמת אפשר לשנות אינטליגנציה, שאין דרך במרכאות באמת לעזור לילדים האלה, אבל המחקר הזה שעשו הוא היה פורץ דרך מסיבה מאוד מאוד גדולה, כי המשיכו לעקוב אחרי הילדים האלה עשרות שנים אחר כך. ומה שראו זה שלמרות, שימו לב, שלא היה הבדל ב-IQ בין הקבוצה של קיבלה חיזוק, כן, קיבלה חיזוק בעיקר הקוגניטיבי, בעיקר בעניין הלמידתי, כן, בילדות לשנה אחת, אמנם לא היה הבדל ב-IQ שלהם או בציונים שלהם יותר מדי, במקום המבחנים סטנדרטיים, מה שגילו זה שהילדים האלה עשו הרבה יותר משהו בבית שלהם במשך כמה שנים אחר כך, היה להם הרבה יותר מוטיבציה ללמוד, שימו לב, הרבה פחות מהם הביאו ילדים לא מתוכננים מחוץ לנישואים, פחות התגרשו, כן, פחות נעצרו על ידי שוטרים, כל מיני דברים כאלה שכאילו מרמזים שנוצר פה איזה משהו מעניין, שגם הדברים האלה דרך אגב, הפחורה הטובים והלא טובים האלה, הם גם מקושרים עם אינטליגנציה, זאת אומרת אולי האינטליגנציה הבסיסית עצמה לא התקבלה, לא התקבעה, אבל חלק מהתופעות לוואי של אינטליגנציה גבוהה הם קיבלו אותם, אה והם קיבלו שכר ממוצע גבוה יותר מהקבוצה השנייה. אז יש לנו בעצם איזשהו קונספט מעניין פה שאולי אם אני עוזר לאנשים לחזק את האינטליגנציה שלהם, גם אם ה-IQ עצמו לא באמת עולה למשך זמן, חלק מהתופעות לוואי שיש ל-IQ גבוה מתקבלות בכל זאת. וזה דבר מאוד מאוד מאוד מאוד מעניין. הרי ברור לכולנו שבעולם של פסיכולוגיה זה מחקרים ובמחקרים הם ממוצעים, וברור שכל בן אדם אינדיבידואלי, כל בן אדם אחד יכול מאוד מאוד מאוד להצליח, גם אם ה-IQ שלו נמוך, שוב דיברנו בשיעור על אישיות על Conscientiousness, כגם משהו שמבטא הצלחה של הכנסה, אם לבן אדם יש גם IQ גבוה וגם Conscientiousness גבוה, אז בכלל יש לו סיכוי להצלחה הרבה יותר גבוהים, אבל עדיין אתם בוודאי מכירים אנשים שאולי יש להם IQ ממוצע או מתחת, ו-Conscientiousness ממוצע או מתחת, שעדיין מרוויחים הרבה כסף, אז ברמה האינדיבידואל יש פה דברים הרבה יותר מסובכים והרבה יותר מורכבים, אבל ברמה החברתית עדיין יש פה משהו מאוד מאוד מאוד מאוד חזק. ושימו לב, ביקורת נוספת שיש על מבחני ה-IQ, זאת אומרת זה גם מקור לביקורת, כי אם ה-IQ חוזר להיות ממוצע, אבל התוצאות בחיים עדיין משתנות, סימן שהמדד הזה, המבחן הזה של ה-IQ לא מודד הכל, נכון? כאילו חסר לי איזשהו, אם הילדים האלה שעברו את התהליך הזה, השתפרו התוצאות שלהם בחיים, תוצאות שמקושרות עם ה-IQ, השתפרו להם בחיים, ולקבוצה שלא עברה את זה, הם לא השתפרו, זאת אומרת שהמבחן של ה-IQ שבסוף אומר שהם כאילו שתיהם באותו מקום, קצת לא מודד משהו, נכון? כאילו מפספס איזה רובד בבן אדם, מפספס איזה משהו שהבן אדם כן למד, שהבן אדם כן התפתח ממנו, שהבן אדם כן צמח ממנו, מתפספס לגמרי במבחני ה-IQ, וזה דבר, זה ביקורת אחת, אבל יש ביקורת נוספת ואפילו יותר קשה הייתי אומר, על כל מה שקשור למבחני אינטליגנציה, ואני אגיד לכם שיש עוד דברים שמשפיעים על המבחנים האלה בצורה מאוד מרוזרה ומעניינת. אז בואו נתחיל קודם כל ממה הייתה המטרה הראשונה כשהתחילו להכניס מבחני ה-IQ כדבר רציני, במיוחד בארצות הברית ובמיוחד באוניברסיטאות, שוב כמו SIT וכל אלה, מה שבארץ זה הפסיכומטרי. אז בהתחלה היה איזה קונספט כזה שהם אמרו את הדבר הבא, שימו לב. יש את האוניברסיטאות הכי טובות בארצות הברית, כן, הרווארד וייל ו-MIT וכל אלה. ובאותה תקופה החשש היה, כנראה זה החשש האמיתי, שאנשים או ילדים או נערים מתקבלים לשם דרך קומבינות, אבא שלו פרופסור, דוד שלו עובד שם, חברים שלו למדו שם, בני דודים שלו היו שם וכן הלאה, וככה דואגים שמי שמקושר ומקומבן ומתוך האליטה במירכאות נכנס לאוניברסיטאות הכי טובות וככה הם משמרים את האליטה ומי שלא, לא נכנס. והרעיון היה שאם יעשו איזשהו מבחן שמודד אינטליגנציה אמיתית, יהיה איזשהו תנאי סתף כזה שמאפשר לאוניברסיטאות לקבל אנשים שהם באמת האנשים הכי חכמים ובכך לאפשר גם לאוכלוסיות מוחלשות יותר, שאולי הן חכמות יותר, להצליח להיכנס לתוך המקומות האלה. אוקיי? אז זה היה ככה הקונספט. היום די נטשו את הקונספט הזה, בגלל שהיום מבינים שבן אדם שבסופו של דבר יש לו את המעמד הסוציו-אקונומי יותר גבוה, יש לו את החיבור היותר טוב לאנשים האלה, יש לו אנשים בבית, הורים שלו שיכולים לעזור לו להתכונן לפסיכומטרי, כן? אפשר, יכולים לתת לו כסף לקורסים, אין לו לחץ כלכלי בבית, אז הוא לא צריך ללכת לעבוד, ההורים שלו מממנים לו את הפסיכומטרי, מממנים לו מורים פרטיים, וממנים לו את כל מה שצריך, הסיכוי ההצלחה שלו בפסיכומטרי הרבה יותר גבוהים, נכון? אז היום קצת ירדו מהקונספט הזה שאפשר בעזרת מבחנים כאלה לייצר שיעיון, ויותר מתמקדים ביכולות של מבחנים האלה באמת לחזור את הצלחה, בלימודים אקדמיים או בכל מיני דברים כאלה ואחרים. אוקיי? אז זה היום מה עושים עם זה. ועדיין יש פה בעיה קשה, כי את המבחנים האלה מאוד מאוד בקלות אפשר להטות, ומאוד מאוד בקלות אפשר להבין שבאוכלוסיות שונות ובחברות שונות, יהיה תשובות שונות לאותם מבחנים. אני אתן שתי דוגמאות מאוד מאוד מאוד מעניינות. במבחני ה-IQ סטנדרטיים בארצות הברית, יכולים לשאול שאלה כמו מי הוא הנשיא השלישי של ארצות הברית, אוקיי? כששואלים את השאלה הזאת, ילד שלמד יסודי, תיכון, מוטבר, עשה דרך בארצות הברית, אמור להיות מסוגל ברמה די סבירה לענות על השאלה הזאת, או מי היה הנשיא הראשון של ארצות הברית, אמור לענות בצורה די סבירה על השאלה הזאת, אוקיי? מצד שני, אם תיקחו בן אדם שגר במקסיקו, נגיד, כל החיים שלו באוניברסיטאות גדולות, אני חושב שתיקחו משהו כמו 40 שנה, למרות שאני מדחש, יכול להיות שהיום זה היה עובד, יכול להיות שלא, כן? ונתנו להם לעשות מבחן במתמטיקה, אוקיי? ושוב, בתוך אוניברסיטאות גדולות, מן הסתם זה תלמידים סופר חכמים, סופר טובים, ולא היה הבדל בין התוצאות של שחורים מולפנים, סבבה? עם זאת, עשו דבר הבא. נתנו להם, הוסיפו שאלה נוספת במבחן, ושאלו אותם, מה הגזע שלך? אוקיי? האם אתה שחור, לבן, וכן הלאה. והראו שכששאלו את השאלה הזאת, הוסיפו את השאלה הזאת, פתאום השחורים עשו פחות טוב. הצליחו פחות במבחן. ממש בהבדל שהסטטיסטיקה משמעותית, הציונים שלהם היו נמוכים יותר, כאילו, כשהם מילאו את זה, אמרו, אה, כאילו, כן, לא באמת שזה, אפשר להוכיח את זה כמובן, אבל כאילו, אה, אני שחור, אז אני לא אמור לעשות טוב, ואז לא הצליחו. אוקיי? זה דבר מאוד מאוד מאוד מעניין. כאילו, יש פה איזשהו לחץ רגשי שהשפיע עליהם, ובהקשר הזה עשו מחקר עוד יותר מגניב אפילו, עם נשים אסיאטיות, אוקיי? וחלקו אותם לשלוש, אוקיי? אחד, לא היה להם שום שאלה, עכשיו, לא יודע אם אתם יודעים, אבל כאילו, במתמטיקה, שוב, יש את הקונספציה של נשים לכאורה, כאילו, פחות טובות בחיים במתמטיקה, אבל אסיאטים הם מאוד טובים במתמטיקה, כן? זה התפיסה בארצות אורית. שוב, תפיסה שהיא לא מקובלת, זה תפיסה שנחשבת גזענית, או כן, או מיזוגנית, או יותר, אבל כאילו, קיימת התפיסה הזאת החברתית, והוסיפו להם ממש מבחינת השאלות. אחד, קיבלו נשים בלי שום שאלה, והם עשו ציונים כמו הגברים באותה כיתם, כן? כמו הממוצע, ואחד שאלו, מה המגדר שלך? זאת אומרת, היא הייתה צריכה לפתור, אני אישה, וראו, כמו עם השחורים, שהציונים שלהם ירדו, ואחרי ששאלו אותם, מה הגזע שלך? כמו עם השחורים, והם כתבו, אסיאטים, והם הצליחו יותר. כאילו, אם אני אסיאטית, אז אני צריכה להצליח במתמטיקה, אז הציון שלי עולה. ממש מדהים. אם אני תלמידה בכיתה, אז אני מצליחה כמו תלמידה בכיתה, שוב, בממוצע, ואם אני אישה, אז אני מצליחה פחות. וההשפעות האלה מראים כמה משמעותי, כמה חזק, כמה אדיר זה, הקונספציות, התפיסות החברתיות, ואיך הן משפיעות על אנשים, האם הם ילכו להם לקריירות מסוימות, האם הם ילכו להם לתפקידים מסוימים, האם הם יאמינו בעצמם שהם יצליחו, האם הם באמת יעשו טוב משימות מסוימות, או לא טוב משימות אחרות. שוב, מבחני היקי זה לא הדבר המושלם, מבחני מתמטיקה זה לא הדבר המושלם, אבל מאוד קל להבין שאם במבחן במתמטיקה, רק עצם זה שהיא כותבת שהיא אישה, גורם לה להצליח פחות טוב, שוב, בממוצע, לא בהכרח בחורה ספציפית, אבל באופן ממוצע פחות טוב, ואם היא כותבת שהיא עשייתית, ואז היא מרגישה ביטחון, היא מצליחה יותר טוב, אפשר לראות איך ההשפעות החברתיות האלה יכולות להשפיע לנו בכל מיני משימות בכל רחבי החברה, והדבר הזה הוא דבר מאוד מאוד מאוד מאוד מעניין. אוקיי? עכשיו, הדבר הזה כמובן לא מוגבל רק לאינטליגנציה ורק ללמידה, עשו גם מחקר די מגניב, הרבה עושים על סטודנטים של האוניברסיטאות, כי קל לעשות עליהם מחקר, כן? פשוט מחריכים אותם להשתתף במחקרים ושיעשו עליהם מחקרים כחלק מהתואר, ואז אפשר לקבל נסיינים בחינם, זה הסיבה. אז לקחו חבורה של חבר'ה לבנים, כן? ונתנו להם לעשות את המקסימום שקיבות צמיחה שהם יכולים. מצד אחד, פעם אחת נתנו להם מדריך כושר לבן, כשכאילו נתפס כאילו כמוהם, אם הוא אומר להם זה כאילו בסדר, והם הצליחו לעשות פחות מסוימת, ובפעם השנייה נתנו להם מדריך כושר שחור, שכאילו נתפס כיותר אטלטי, יותר זה ווטאבר, והם הצליחו לעשות פחות. זאת אומרת, ממש תחושת נחיתות פוגעת לנו בביצועים גם באינטליגנציה וגם בביצועים פיזיים, למרות שביצועים פיזיים זה פחות השפיע, הביצועים השכליים זה הרבה יותר ישפיע וזה עדיין ישפיע, ואפשר ממש לראות איך הדברים האלה הם דברים שאנחנו צריכים מאוד להיזהר. כי התפיסות המוטעות שיש לנו לגבי גזע, לגבי מגדר, מין ווטאבר, תקרו לזה שאתם רוצים, לגבי כל הנושאים האלה, יש להם השפעות אמיתיות. יש להם השפעות אמיתיות לגבי איך אנשים מתנהגים, איך אנשים מצליחים ומה אנשים עושים. ולכן זה עוד סיבה למה כל הנושא הזה של מבחני אינטליגנציה הוא כל כך שנוי במחלוקת. אז יש לנו פה כלי מדהים, ואני מעודד אתכם לייצר את החשיבה העצמית שלכם. יש פה כלי מדהים שנקרא אינטליגנציה שיכול למדוד הצלחה בהרבה דברים, שיכול לנבא כל מיני דברים, שיכול לדעת האם בן אדם לא יודע מה, ירוויח יותר כסף, יצליח באקדמיה ואפילו אם הוא יקבל מחלות בגיל מאוחר. מצד שני, אנחנו שואלים את עצמנו האם המבחנים האלה אורגנים, האם המבחנים האלה טובים, האם המבחנים האלה באמת לא עושים הטיה ואולי הם יוצרים אפילו אפקט של אמונה שמגשימת עצמה. זה השאלה שלכם ליום הביתה ואנחנו ניפגש בשיעור הבא.