שיעור 10: פסיכולוגיה חברתית (חלק ב)

אנחנו היום בשיעור מספר 10, וזה החלק השני של השיעור שלנו על פסיכולוגיה חברתית. שבעצם מה שאנחנו מדברים עליו זה ההשפעות החברתיות על ההתנהגות האנושית. בעצם רוב האנשים כשהם חושבים על פסיכולוגיה בצורה טבעית, פשוטה, וזה גם היה השמונה שיעורים הראשונים שלנו וגם קצת מהשיעורים הבאים, חושבים הרבה על הבן אדם, על עצמנו נגיד, או על העומק של הבן אדם האחר. הם חושבים על המוח שלו, שאלנו שיעור על זה, נכון? הם חושבים על אישיות, הם חושבים על כל מיני דברים כאלה ואחרים, על חוויות עבר, על לא יודע מה, ובמציאות יש כוח מאוד מאוד מאוד חזק בפסיכולוגיה האנושית, שזה הסביבה שבה אנחנו פועלים, אוקיי? בין אם זה אנשים שנמצאים לידינו, בין אם זה איך אנחנו משייכים את עצמנו, בין אם זה נוכחות של כל מיני דברים, מה שנדבר על זה, והדבר הזה יש השפעה מאוד מאוד מאוד עמוקה, וזה הדבר שבו אנחנו מתעסקים מאוד בשיעורים על פסיכולוגיה חברתית. שוב, ביד של פסיכולוגיה חברתית זה נושא כל כך חשוב, הקדשנו לו שתי שיעורים מתוך ה-14 שיעורים של הקורס. אז זה שיעור מספר 10, אני אזכיר לכל מי שחדש כאן או שבטעות הגיע לשיעור הזה, זה שיעור מספר 10, אתם לא חייבים לראות אחורה את כל הקורס אם לא בא לכם, אני כן ממליץ לעשות את זה, במיוחד מי שמעניין אותו פסיכולוגיה, כי זה פשוט קורס מעולה. וכן, לא אפילו חייב, זאת אומרת, לעשות את שיעור 9 שזה פסיכולוגי חברתית א', אבל כן אתם תרצו במיוחד ללמוד את שיעור 9 אם נהנתם מהשיעור הזה. המטרה של הפרויקט הזה זה באמת להנגיש ידע שהוא עמוק, שהוא ברמה אקדמית גבוהה, שהוא מבוסס מחקרים, שהוא בלי איזושהי אג'נדה או שום דבר, זה פשוט כמו שלמדים באוניברסיטאות הכי טובות בעולם, ככה בחינם, ביוטיוב או בספוטיפאי שאתם שומעים את זה, ובעברית. אז זו המטרה שלנו. ושוב, הדגש פה הוא כן שונה מרוב הדברים האחרים שאני עושה, אם אתם מכירים אותי מדברים אחרים שאני עושה, אז זה הרבה יותר סביב למידה, סביב תיאוריה, סביב ההשערה עצמית, סביב לפתוח את הראש, ופחות סביב כאילו פרקטיק הקלים, מה עושים עכשיו? אם אתם רוצים פרקטיק הקלים, מה עושים עכשיו? אז יש את התוכנית ליווי של פסיכולוגים ומגנטת שנמצאים איתי פה בלייב, ואז אנחנו עושים את זה אחר כך, יש את הפודקאסט, התפתחות של בלי קלישות, ויש דברים אחרים שאני עושה. אז כמו שאמרתי, הנושא שלנו היום זה פסיכולוגיה חברתית, ונעשה חזרה קצרה, שכן דיברנו על זה בשיעור שעבר, אבל נעשה חזרה קצרה, מה זה בכלל פסיכולוגיה חברתית? אז פסיכולוגיה חברתית זה הזהרם בפסיכולוגיה, כשגדלנו פסיכולוגיה כמדע, אמרנו שפסיכולוגיה זה המדע שמנסה להסביר, לנבא ולהשפיע על התנהגות ותהליכים מנטליים ורגשיים של אנשים, אז בפסיכולוגיה חברתית אנחנו מנסים לתאר, להסביר, לנבא ולהשפיע על התנהגות ותהליכים מנטליים ורגשיים, אבל בהקשרים חברתיים, בהקשרים של אנשים אחרים שנמצאים לידנו, ויש לנו פה דגש, אם שורגיתם מצגת, שזה הקשרים חברתיים אמיתיים או נתפסים, זאת אומרת לא תמיד האנשים חייבים להיות צמודים אליי באותו רגע, לא תמיד אני חייב שאנשים יהיו שם על הראש שלי, אבל עדיין, עצם זה שאני תופס שיש אנשים שמסתכלים עליי, זה מאוד משפיע עליי, דוגמה פשוטה לזה תהיה, אתם כשאתם נמצאים מול מצלמה, נכון? אם עכשיו אתם נמצאים מול מצלמה, רוב האנשים יתנהגו טיפה אחרת, כן? אם הם יודעים שמצלמים אותם, גם אם אף אחד לא רואה את הוידאו, עדיין אנחנו נתנהג שונה מול מצלמה, אוקיי? דוגמה פשוטה, יש כמובן דוגמאות הרבה יותר מעניינות במשך השיור. דבר נוסף שמעניין בפסיכולוגיה חברתית זה שזה באמת נושא שמעסיק את כולנו כל הזמן, מה אני צריך להגיד, איך אני צריך להתנהג, איך אני יכול לגרום לאנשים לעשות פעולות כאלה ואחרות, אז כאילו בין כל האפיקים בפסיכולוגיה, אני חושב שהפסיכולוגיה החברתית זה אחד החלקים הכי פרקטים עדיין, כי בעוד שקשה לי להשפיע על האישיות של הבן אדם השני, ואולי אני לא יכול לשנות את הגנטיקה שלו, את מבנה המוח שלו, ואם אני לא רופא אני לא יכול לתת לו תרופות שישנו את הביוכימיה שלו במוח וכן הלאה, אני כן הרבה פעמים יכול לשחק ולהשפיע ולשנות את הסיטואציה החברתית שבן אדם אחר נמצא בה, ואז אני יכול כן להשפיע עליו, אני כן יכול לשנות את ההתנהגות של בן אדם אחר, או להבין יותר טוב מה משפיע עליי, כן יש לי, בוא נגיד, פסיכולוגיה חברתית הרבה פעמים נוגעת בהרבה גורמים שמרגיש לנו שיש לנו יותר שליטה עליהם, אל מול דברים כמו אישיות, כמו אינטליגנציה, כמו פסיכולוגיה התפתחותית שלמדנו וכמו נושאים אחרים. אז בשיעור הקודם דיברנו באמת בעיקר על הנושא של השפעה חברתית, תפיסה חברתית, איך אנחנו, איך אנשים משכנעים אחד את השני, משפיעים אחד על השני, כל הנושא של צייתנות, כל הנושאים האלה דיברנו עליהם בהרחבה בשיעור שעבר, ושוב אם לא ראיתם אותו, מאוד מאוד מאוד כדאי, והיום אנחנו נדבר על נושא מעניין לא פחות, שזה הנושא של זהות חברתית, זאת אומרת איך אנחנו מושפעים, איך התפיסה העצמית שלנו מושפעת מהקבוצות שאנחנו משתייכים אליהם, דינמיקה קבוצתית, איך אנחנו מתנהלים בתוך קבוצה, וסטראוטיפים ודעות דומות. אז בואו נתחיל ישר, מה זה בכלל זהות חברתית? זה החלק המרכזי והמשמעותי ביותר שנקרא בו היום, הזהות החברתית. הזהות החברתית זה החלק בתפיסה העצמית של האדם, שנובע באופן ישיר מהקבוצות האלה, נו מרגיש שייך. זאת אומרת אם אני עכשיו מרגיש שאני שייך לקבוצה מסוימת, למשל למשפחה שלי, למשל למדינה מסוימת, נכון? דת מסוימת, גזע, מין, מוצא, תחביב, נכון? אז זה שונה מאוד מאשר החלקים האחרים בזהות שלי, כמו למשל אם אני עכשיו שאני בן אדם נחמד, שאני בן אדם חכם, שאני אוהב לעזור, כל מיני תכונות פרסונליות. אז יש לי את התכונות הפרסונליות שאני משייך לעצמי, כן זה הזהות האישית נקרא לזה ככה, ויש לזהות החברתית שזה כל הקבוצות שאני משתייך אליהן ובעצם הדבר הזה, מסתבר, משפיע מאוד מאוד על ההתנהגות שלי, על חוויית החיים שלי, על התפיסה שלי וכן הלאה. את המונח הזה טבע אדם בשם הנרי טאגפל, שמי שהיה בשיעור הקודם, צחקתי על זה שכל הפסיכולוגים החברתיים המפורסמים הם יהודים מאירופה, שמלחמת העולם השנייה תפסה אותם, אז גם הוא כזה, הוא היה יהודי פולני, ובזמן מלחמת העולם השנייה הוא ממש התנדב לצבא צרפת כדי להילחם נגד הנאצים, והוא נפל בשבי. ובאחד המאמרים שלו הוא מדבר על זה שזה נושא מעניין, שהייתה לו דילמה, האם בהתחלה שהוא נפל בשבי, להודות ולהגיד לגרמנים שהוא נפל בשבי, שהוא יהודי פולני, כן? או להגיד להם פשוט שהוא חייל צרפתי, אוקיי? וזה מצחיק, לא סיטואציה מצחיקה, סיטואציה קשה ונוראית, אבל זה מעניין שככה הוא בחר להתייחס לזה כשהנושא שאנחנו חוקר באמת זה באמת הנושא של זהות חברתית. האם הוא מזדהה חברתית עם יהודים בפולין או עם הצבא הצרפתי, כמובן שגם וגם במקרה שלו, אבל איפה יותר? האם להרגיש שהוא חלק מהיהודים בפולין זה מספיק חשוב כדי לקחת את הסיכון הזה? בסוף הוא מספר שהוא בחר לציין בפני הנאצים שהוא יהודי פולני, אבל הוא מסביר שהסיבה לזה היא לא קשורה לשייכות לדעתו, אלא מצופה מאוהד כדורגל, כאילו מצופה מהזהות שלי, ברגע שאני לוקח על עצמי את הזהות, אני אוהד של איקס, כאילו מצופה ממני שאני אתנהג בצורה מסוימת, ורמז רמז, הרבה פעמים אנחנו פשוט, אם לשים לב או בלי לשים לב, מתנהגים בצורה שתואמת את מה שאנחנו חושבים שמצופה מאיתנו. יש מחקר מאוד מאוד מאוד מפורסם, של מרגרת שי, הנה, לא יהודית, לא מאירופה, היא פסיכולוגית אדירה ממוצא אסיאטי, למדה אחר כך בסטנפורד, הדוקטורט שלה עשתה בהרווארד וכן הלאה, אבל היא עשתה מחקר פסיכי, בעיניי אחד המחקרים המשמעותיים בהקשר הזה, ואני חושב שלא רק בעיניי, והיא לקחה סטודנטיות ממוצא אסיאטי שלומדות בארצות הברית. עכשיו שימו לב, יש שתי דברים שנחשבים סטריאוטיפים בארצות הברית, אני חושב שבהרבה מקומות, אבל צפוך איננו בארצות הברית, ואחד זה שנשים הן פחות טובות במתמטיקה, אני לא אומר שזה האמת, סטריאוטיפ נתפס, ושתיים שהאסיאטים הם מאוד טובים במתמטיקה, שוב, בין אם נכון או לא נכון, סטריאוטיפ נתפס. מה שהיא בעצם עשתה במחקר זה שהיא לקחה קבוצה של נשים אסיאטיות למבחן קשה במתמטיקה, בטעם לרמה שלהם, והיא נתנה שאלה או מספר שאלות בתחילת המבחן שנועדו, מה שהיא קראה לו, לעורר את הזהות החברתית שלהם. קבוצה אחת של נשים הייתה כמובן קבוצת ביקורת, שפשוט עשו את המבחן עם שאלות כמו, לא יודע, בת כמה את וכאלה, ובשתי הקבוצות השניות הייתה שאלה שהייתה מנוסחת בצורה כזאת או אחרת, מה המגדר שלך, או אם הם רצו להימנע מזה, אז האם את גרה ב, איך זה נקרא, במעונות המשותפים, או במעונות של נשים בלבד, או בהקשר האסיאטי, מה המוצא שלך, או רצו להימנע מזה, מה השפה הדומיננטית במדינה או שבה נולדת, משהו כזה. בקיצור, לטענת מרגרט, שהיא אומרת, עוררתי להם את הזהות החברתית. זאתי מרגישה אישה, זאתי מרגישה אסיאטית, כי שאלתי אותה, כי עוררתי אותה, כי שמתי את הפוקוס לה על זה. באופן, שוב, מפתיע, לא מפתיע, תואמת ציפיית המחקר של מרגרט, האנשים שהם אסיאטיות, כלומר, שהזהות האסיאטית שלהם מוארת, עשו עבודה טובה יותר במבחן מהממוצע, או מקבוצת הביקורת, ואנשים ששאלו אותם על המגדר שלהם, עשו עבודה פחות טובה מהממוצע במבחן במתמטיקה. זאת אומרת, שימו לב, גם אם אני חלק מכמה קבוצות, ברגע שמאירים בי, במרחאות, זהות חברתית מסוימת, פתאום היא משפיעה יותר על ההתנהגות שלי, על ההתנהגות שלי. אני חושב שיש עוד סטריאוטיפ מעניין בהקשר הזה, שנשים, כן, אני לא יודע אם זה באמת נכון או לא, אבל שנשים שהן מאוד חכמות ואסרטיביות, ושמגיעות לסיטואציות עסקיות מתקדמות, מנכליות, סמנכליות וכדאי, הן לא אוהבות והן לא מקבלות בעבוכה את זה שלמשל, אנשים מחמיאים להן על המראה שלהן. עכשיו, באופן שהרבה פעמים גבר לא יתנגד לזה שלפני פגישה אני אגיד לו איזה חתיך אתה, איך אתה נראה טוב, או בטבר, יש לפעות הסטריאוטיפ, אני לא יודע אם זה 100% נכון, אבל שנשים לא הסמכו מהדבר הזה, והסיבה היא שוב, כנראה, או אם רוצים להסתכל על התופעה הזאת מתוך הנקודת מבט שבה שאנחנו מדברים עכשיו, אז בעצם אפשר להגיד דבר מעניין, אפשר להגיד, רגע, בעצם אתה בא ואתה רוצה להזכיר לה את אישה, במרכאות, את לא אסרטיבית, את לא טובה בעסקים, והדבר הזה כמובן יכול להצבן, ולכן נשים חכמות בזה, מתנגדות לדבר הזה הרבה פעמים, שוב, יכול להיות שזה רק סטריאוטיפ. אז הזהות החברתית שלנו זה דבר מאוד מאוד חזק, שוב, בגלל זה הרבה פעמים אנחנו נראה שפתאום משהו מזכיר לנו איזה חלק מסוים בחיים שלנו, ופתאום זה משפיע על ההתנהגות שלנו. דבר נוסף קורה שהוא מאוד מאוד מאוד מעניין ברגע שאנחנו מתחברים לקפוצה, וזה כשאוטומטית נהיה לנו את הדבר שנקרא באנגלית in-group וout-group. in-group זה אומר איך אני מתנהג לכל האנשים שהם חלק מהקבוצה שלי, אם אני ישראלי, אם אני יהודי, איך אני מתייחס לאנשים אחרים כשאני יודע שהם ישראלים או יהודים. אם אני גבר, איך אני מתייחס לגברים. אם אני, לא יודע, חובב טיפוס, דיברנו מקודם, זה יכול להיות תחביב, חובב טיפוס, חובב שחמט, אוהב אומנעות לחימה, אז איך אני מתייחס לאנשים שנמצאים איתי באותה קבוצה, ואיך אני מתייחס בהגדרה לאנשים שהם לא איתי באותה הקבוצה, ובגדול, הכותרת הקצרה, זה שאנשים פותעים להעדיף, כלומר להתייחס טוב יותר לאנשים שנמצאים בתוך הקבוצה שלהם, והם נוהגים להכליל אנשים מקבוצות אחרות. זאת אומרת, אם עכשיו יש את הביטוי בעברית, שוב אני לא יודע אם זה דבר שקיים בכל עולם או לא, אבל שישראלים אומרים שכל הסיאטים נראים אותו דבר, או כל הסינים נראים אותו דבר, או כל הפנים נראים אותו דבר, זה דוגמה מאוד פשוטה להכללה של אנשים מקבוצות אחרות. זה גם מבוצע ממש ביולוגית, למדנו את זה בשיעור על פסיכולוגיה פתחותית ובשיעור על פסיכוביולוגיה, נכון? שהסברנו שהמוח שלנו מאבד את היכולת לזהות פנים בכל מיני דרכים, שוב מי שלא ראה את השיעור הזה אז כדאי, אבל יש פה גם את העניין הקבוצתי של ההכללה, שאני מתייחס לכולם כאותו דבר. נכון, האמריקאים הם, תשלים הוא, אנגלים הם, תשלים הוא, אפריקאים הם, תשלים הוא, אסיאטים הם, תשלים הוא, וואטאבר, וואטאבר, וואטאבר, וואטאבר, וואטאבר, וואטאבר. והרבה פעמים כשאנשים שומעים את הקונספט הזה של רגע יש לאנשים של הקבוצה שלי ויש לאנשים של קבוצות אחרות, ואני נוטה להעדיף את האנשים בקבוצה שלי ואני נוטה להכליל אנשים מקבוצות אחרות, אז אני חושב שאחד התגובות הטבעיות שלנו בגלל שההשפעה של הדבר הזה היא כל כך חזקה, זה כן אבל זה נכון. זאת אומרת, כן באמת אבל, לא יודע מה, כל האמריקאים הם איקס, כל הנשים הם וואי, כל האוהדים של הפועל תל אביב הם משהו, כל האנשים האלה הם משהו, כל האנשים האלה הם ככה. אז כן זה הכללה אבל זה אמיתי. ואחד הניסויים המעניינים של הנרי טראפל שדיברנו עליו מקודם, שהוא בעצם שואל מה נדרש, זה מרתק, זה מרתק, מה נדרש כדי שבן אדם יגדיר את עצמו כחלק מקבוצה? מה נדרש כדי שבן אדם יגדיר את עצמו כחלק מקבוצה? כי כאילו בעצם ההיגיון שלנו אומר דבר מאוד מאוד פשוט, הוא אומר אוקיי, אם ההצדקה שלי זה שאני באמת חושב שהקבוצה שלי טובה יותר, אז מה נדרש כדי שבן אדם יהיה בקבוצה שלך? מה נדרש כדי להיות בקבוצה? ומה שהוא מדבר על זה במחקר, הוא מראה במחקר, זה שמה שנדרש כדי לגרום לנו להתחלק לקבוצות זה דבר או דברים מאוד מאוד מאוד מאוד מינימליים. במחקר המפורסם שלו, הוא לקח סטודנטים, הוא הציג בפניהם שתי ציורים של אמנות מודרנית או אמנות אבסטרקטית כאלו, זאת אומרת שזה נראה כזה כמו קשקושים, והוא ממש חילק אותם לפי הבחירה. כל מי שבחר את הציור הראשון הוא בקבוצה הזאתי, כל מי שבחר את הציור השני הוא בקבוצה השנייה, זהו. אחר כך הוא נתן להם איזשהו משחק כזה של נקודות שהם יכולים, יש להם כל אחד שלו כמות מסוימת של נקודות, והוא יכול לחלק את הנקודות בין האנשים שנמצאים בחדר, ובסוף בהתאם לנקודות האלה הבן אדם מקבל לקחת את כל הילדים של הקמפ למקום אחד ולשחק ביחד וכן הלאה, הוא בעצם חילק אותם לשתי קבוצות, אם אני זוכר נכון הוא קרא להם האיגורס והרטלרס או משהו כזה, כאילו המשרים והנחשים או משהו, אוקיי? והוא נתן להם חמישה ימים או שבוע, אני לא זוכר בדיוק, להיות רק ביחד במחנה קריץ. הוא ממש נתן להם לשחק אחד עם השני ולהתגבש והכל. אחרי השבוע או חמישה ימים, שוב לא זוכר בדיוק, הוא לקח את שתי הקבוצות ונתן להם לשחק ביחד. מה לדעתכם קרה? תשובה? אוקיי? הם ממש ישר יצרו משחקים שהם תחרותיים, שהם בין הקבוצות האלה, נוצר בולינג, בריונות בין הקבוצות, הם קראו אחד לשני בשמות גנאי, הם ממש התייחסו מאוד, התנהגו בצורה אחת לחברי הקבוצה שלהם וצורה אחרת לאנשים שנמצאים בקבוצת הקבוצה, ושוב לא היה פה שום חלוקה לפי אישיות או חלוקה לפי גזע או חלוקה לפי שום דבר, פשוט חלוקה מקרית לגמרי, רק בגלל שהם בקבוצה שלי והם לא בקבוצה שלי, למרות שהקבוצה כמובן אין לה משמעות אמיתית. עוד דוגמה זה ג'יין אליות שהיא בכלל לא הייתה פסיכולוגית, היא הייתה מורה, והיא עשתה ניסוי ב1968, שוב אותה תקופה מאוד עמוסה סביב נושאים של גזענות וכאלה, והיא אמרה אני רוצה לראות איך הדבר הזה משפיע, היא חילקה את הילדים בכיתה שלה, שזה היה בית ספר יסודי, היא אמרה להם יש את האלה עם העיניים הכחולות, יש את האלה עם העיניים החומות, מי שיש לו עיניים כחולות הוא נעלה, היא נתנה להם כל מיני זכויות, להיות ראשונים לגשת בתור לארוחת צהריים, לצאת ראשונים להפסקה, כל מיני דברים כאלה, לכתוב על הלוח, מקומות מועדפים, כל מיני דברים כאלה, כאילו להעדיף אותם, והיא ממש באותו יום מדווחת, תקשיבו הם מתנהגים לא יפה לאלה עם העיניים החומות, הם צוחקים עליהם, החבר'ה עם העיניים החומות תפקוד נמוך יותר בכל מיני משימות, הרגישו נחותים, כל הדברים האלה, והפלא בפלא ביום הבא ג'יין אליות מחליפה, היא אומרת אה אופס טעיתי, לא במילים האלה, עיניים חומות הם הנעלים, עיניים כחולות הם הנחותים, ולוקחת את כל אותם דברים שנתנה לילדים עם העיניים כחולות ונתנה אותם לילדים עם העיניים החומות. מה שקורה זה שבאותו יום אותה התנהגות שהחבר'ה עם העיניים הכחולות התנהגו לחבר'ה עם העיניים החומות, מתאפכת בדיוק בצורה מראה, אוקיי? הם מתנהגים אליהם לא יפה, הם בולינג אותם, הם עושים את הדברים האלה לצד השני, אוקיי? ושוב היום בחיים לא היו מאשרים ניסוי כזה, אף אחד לא היה מרשה לאף אחד לעשות דבר כזה, כן? נוגד כל חוקי האתיקה, אבל ב-1968 ג'יין אליות מבצעת את זה. ואני חושב שיש פה שיעור מאוד מאוד חזק, אחד על אלפי איזה דברים ארביטרריים, איזה דברים כאילו שהם לא לכאורה משמעותיים, אנשים יכולים להתחלק, להגדיר קבוצות, להתנהג וכן הלאה. ואני חושב שהניסוי הכי מפורסם, אני חושב, אני בטוח שהניסוי הכי מפורסם בהקשר הזה, ובכוונה שמרתי אותו לסוף של השקף, כי אני חושב שהרבה מכירים אותו, אבל עדיין הוא מאוד מאוד חזק, למי שלא וגם למי שכן, זה ניסוי הכלא של סטנפורד, ניסוי הכלא של זימברדו, מי שלא מכיר זה אחד המחקרים הכי מפורסמים, או נקרא לזה ככה, ידועים לשמצע בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. במחקר הזה מארגנים בסטנפורד דבר שלם, מפנים חדרים במרטף של איזו פקולטה, לא זוכר, וממש עושים הצגה עם המשטרה והכל, באים בלילה, לוקחים סטודנטים, כשהסכימו לזה כמובן, אבל לוקחים אותם, אומרים להם אתם עשירים, שמים אותם בכלא במרטף באוניברסיטה, ולוקחים חלק אחר של הסטודנטים, ואומרים להם אתם תהיו הסוהרים. עכשיו שימו לב הבחירה בין סוהר להסיר בוצעה מקרית, זאת אומרת שהסטודנט הסכים לניסוי, הוא הסכים להיות או עשיר או סוהר, ושהוא לא יכול להחליט על זה, ואיזה נבחר מקרי, הכניסו את אלה סוהרים, אלה עשירים, לסוהרים נתנו את ההנחיה הבאה, שוב אני מתרגם את זה לעברית ואני גם ככה לא זוכר את זה בדיוק, אבל משהו בסדר גודל של אתם חייבים לשמור על הזכויות שלהם, כאילו אסור לכם, הם חייבים לאכול, אתם חייבים להתנהג אליהם, כאילו לא לפגוע בהם או משהו כזה, אבל התפקיד שלכם זה לשמור על הסדר, משהו בניסוח הזה פחות או יותר. הניסוי הזה שהיה אמור להיות ארוך יותר נעצר אחרי ימים ספורים בלבד, מהסיבה שבמצלמות ובזה ממש ראו איך הסוהרים מתעללים באסירים, ממש התעללות נפשית, התעללות רגשית, התעללות פיזית, לשים אותם בפינה, לסגור אותם בארון, היה שם קטע שנתנו להם לעשות שקיבות צמיחה, השפילו אותם, צעקו עליהם, קידלו אותם וכן הלאה. ונשאלת שאלה מאוד חזקה בעקבות המחקר הזה או כל הדברים האלה שראינו כאן, מה גורם לסטודנט שיכול לשבת עם סטודנט אחר באותה כיתה, ללמוד פסיכולוגיה או סוציולוגיה או מדעי המדינה או מתמטיקה, ולהתנהג בצורה מטורבתת עם חבריו הסטודנטים, כי אני אי אפשר לחשוד בהם שמשהו בהם מוטבר, להתנהג ככה לסטודנט אחר, בגלל שאחד אני בקבוצה והוא לא בקבוצה שלי, שתיים יש פה את העניין של זהות חברתית שדיברנו עליה מקודם, אני סוהר, מה התפקיד שלי כסוהר, הוא אסיר, איך זה אומר שצריך להתנהג לאסיר, כן יש פה את כל הזהויות החברתיות האלה שמשפיעות עליי, למרות שאני יודע שהן לא נכונות בכלל, כן זה הכל פיקטיבי, אני יודע שזה לא נכון ועדיין זה קורה. אותי אישית זה קצת מצמרר גם להעביר את השיעור הזה עכשיו, היום השמיני לאוקטובר, בלי לראות את ההקשרים של החלקים האלה, איך נקרא לזה, החלקים האלה של האישיות או של הפסיכולוגיה או של הנפש האנושית, בכל מה שקורה בכל השנים האחרונות, בשביל האוקטובר ספציפית של שנה שעברה, כן לא אכנס לזה יותר מדי עומק, כי זה לא המטר של הקורס, אבל תחשבו איך אנשים רואים, לאיזה זהויות חברתיות אנחנו רוצים להשתייך, אנשים אחרים רוצים להשתייך, איך אנחנו מתייחסים למה שבקבוצה שלנו, לא בקבוצה שלנו, שוב במגוון רחב של מקומות, בין אם זה פוליטיקה, בין אם זה מדינות, בין אם זה מוטבר, והקושי של הדבר הזה. אם אני לוקח את זה הלאה מהעולם של זהות חברתית והמקומות שאליהם אני מחובר או משייך אנשים אחרים, למקום של האם הוא בקבוצה שלי או לא בקבוצה שלי, השלב הבא המתבקש זה בעצם הנושא הזה של דינמיקה קבוצתית, האופן שבו עצם זה שבכלל יש קבוצה או שאני מתנהל בתוך קבוצה, איך הדבר הזה משפיע על ההתנהגות שלי או איך ההתנהגות שלי יכולה להשפיע על התוצאות או על הביצועים של הקבוצה. בהקשר הזה למשל יש לא מעט מחקרים בתחום של מנהיגות, שזה תחום שאני די מתעסק איתו ביום יום בספר שלי וכן הלאה, אני גם מצטט כל מיני כאלה, אתן לכם דוגמה פשוטה שמדברת על דינמיקה של מנהיג אוטורטייטיב, כאילו בן אדם שלוקח כאילו את הסמכות ומקבל החלטות עבור הקבוצה, מול מנהיג יותר דמוקרטי, איך הדבר הזה משפיע על הקבוצה ובעצם כמה מהעקרונות הכי חשובים והכי מרכזיים שהצליחו לזהות בהקשר של דינמיקה חברתית ואנשים שכן חשוב לדבר עליהם, ושוב, ואני מדבר פה על מעבר לדבר הבסיסי או אחד הדברים הבסיסיים שדיברנו עליהם בשיעור שעבר, שזה הנושא של לחץ חברתי וזה שאני מתנהג כמו החברה הקבוצה שלי ושאני מנסה להיות קונפורמיסט ואם כולם מסכימים על משהו להסכים איתם וכן הלאה, פעם עולם מודע, פשוט לוקחים על עצמם חלק קטן וקטן יותר מהעבודה. זה בהקשר של עבודה בקבוצות, של חברות, של ארגונים, אבל גם בהקשרים אחרים. אפשר לראות את זה בהרבה מאוד מקומות. כאילו שאם יש לנו עכשיו עשרה אנשים, ואנחנו מחליטים שכולם ביחד יפנו נגיד את שולחן האוכל אחרי ארוחת החג, כנראה אפשר בחגים וזה. אז נגיד שבתרבות שלנו כולם מפנים מהשולחן, לא אוהב בן אדם אחד. בסדר? יש תרבויות, נגיד אנשים או משפחות שבהן נהוג ששני אנשים מפנים את כל השולחן, לא נכנס לזה כרגע. אבל נגיד שאנחנו במקומות שכולם מפנים את השולחן. האם באמת כולם יפנו את השולחן והתרמו בצורה דומה או בצורה זהה? והתשובה היא שבדרך כלל התשובה תהיה לא. בדרך כלל מה שיקרה זה שיהיו אנשים מסוימים ששוב, בגלל שזה זה, אז הם יבואו, ירימו צלחת, יפנו, יעזרו למישהו או וכן הלאה. ויותר שיעשו הרבה יותר. כאילו יש לאדם הממוצע את התחושה או את התובנה או את ההבנה שכאילו אני יכול לעשות את זה, אבל בכל מקרה מישהו אחר יעשה את זה וזה לא כזה משנה. אז אני פשוט אעשה פחות. אני חושב שגם מי שעשה עבודות קבוצתיות בבית ספר או באוניברסיטה חווה את זה. כל מי שעובד אני חושב בעבודה שהיא לא לבד, כן? חווה את זה שבכל חברה, בכל ארגון, בכל קבוצה יש את האחוז המסוים שעושה אחוז מטורף מהעבודה ואחוז הרבה יותר גדול שפועל ועושה הרבה הרבה הרבה פחות. באמת זה אחד השאלות שפסיכולוגיה חברתית מנסה להתמודד איתה. איך אנחנו יכולים להגביר את האפקטיביות של הקבוצה? איך אנחנו יכולים לגרום לאנשים לא לעשות את זה? איך אנחנו יכולים להשפיע על זה? יש מחקר מאוד מפורסם של וויליאמס והארקינס שנראה לי הוא היה ב-1979 שבעצם עשו משהו מאוד פשוט. הם פשוט לקחו מדדים של אודיו והם נתנו לבן אדם לצעוק, ביקשו ממנו לצעוק ולמחוק הפיים הכי חזק שהם יכולים. הם מדדו כמה חזק הוא צועק. ואז הם קיבצו אנשים בקבוצות ונתנו להם סתם חיה. כקבוצה אתם צריכים לצעוק ולמחוק הפיים הכי חזק שהם יכולים. ומה שהם ראו זה שרוב האנשים ככל שהקבוצה נהיית גדולה יותר וגדולה יותר וגדולה יותר הם יצעקו פחות חזק. הם יצעקו עדיין, אולי יש פה איזה סתירה עם הקטע של קונפורמיות. משהו שקונפורמיות אומרת שאם יש קבוצה גדולה שכולם עושים את זה אז אני גם אעשה את זה. אז כן, לא חושב שבסיטואציה כזאת מישהו לא יצעק בכלל. אבל הוא צועק חלש יותר. הוא לא מתאמץ עד כדי כך, הוא לא מכאיב לעצמו בגרון כדי לצעוק הכי חזק שהוא יכול. זה גם אני חושב דבר שמורגש בהקשר של תרומות וצדקה. שאם אני מרגיש שאנשים מסוימים אחרים דואגים לזה אז אני לא צריך לדאוג לזה. אז בעצם החוקרים גילו שלוש אלמנטים שיכולים להשפיע על זה בצורה מאוד משמעותית וחזקה. דבר ראשון זה לדאוג שהגודל של הקבוצות יישאר קטן יותר. וזה דבר שאני חושב שהרבה חברות הייטק עושות היום מאוד מאוד טוב ויש חברות שעושות את זה פחות טוב. נכון, בהרבה חברות הייטק מקמצים את החברה גם עם מאלפי עובדים לקבוצות קטנות של חמישה, שבעה, משהו כזה. כדי לדאוג שהקבוצה לא תהיה כל כך גדולה כדי למנוע את התופעה הזאת. יותר אנשים מרגישים שהם מחויבים לחברי קבוצה שלהם כשיש פחות אנשים בכל קבוצה. אז זה דבר ראשון אני חושב שהוא משמעותי. דבר שני תפקידים ספציפיים לאנשים ספציפיים. שוב, זה לא המבנה הארגוני של כל חברות הייטק אבל יש הרבה חברות הייטק שעובדים במבנה ארגוני שבהם בכל קבוצה יש בן אדם אחד מקסימום שתיים על כל תפקיד. זאת אומרת למשל בקבוצה את העבודה הזאת, במשן גרופ או לא זוכר שזה כל משמות. אז יהיה מנהל מוצר, מעצב, מפתח בייקן, מפתח פונטן, כל אחד יש לו תחום אחריות מאוד מאוד ספציפי. ואז זה ברור שהסיכוי שמישהו לא יעשה תפקיד שלו נהיה הרבה הרבה יותר נמוך. מאשר אם יש כמה שעושים את אותו תפקיד. זאת אומרת אם אני אקח בדוגמה של המשפחה את שלושת הילדים שלי ואני אגיד להם אוקיי שלושתכם תפנו את השולחן אז אחד יעשה הרבה יותר, אחד יעשה הרבה פחות, אחד יעשה באמצע. אבל אם אני אגיד לו אתה תפנה את הצלחות, אתה תפנה את הסכום ואתה תפנה את הקערות הגדולות מהשולחן. אז הסיכוי שכל אחד יעשה את כל העבודה של עצמו נהיה הרבה יותר גבוה זאת אומרת בהקשר הזה. ודבר שלישי שהם גילו זה בעצם ממש לתגמל ולפרגן על תרומה אישית. אם כאילו כל פעם שבן אדם עושה משהו מעבר נותן הרבה בקבוצה וכן הלאה אז זה משפיע בצורה מאוד מאוד מאוד חזקה. אז יש את האפקט הזה או את התופעה הזאתי שהיא מאוד מאוד מאוד מעניינת. יש עוד כמה תופעות מעניינות שאפשר לעבור עליהן בקצרה. הראשון נקרא חשיבה קבוצתית. העניין הוא שבחשיבה קבוצתית הרבה פעמים מה שקורה זה שיש כל מיני אשליות וכל מיני טעויות שבפסיכולוגיה פרוגנטיבית היינו אומרים שזה הטעויות פרוגנטיביות. אבל פה זה לא מדובר על הטעויות פרוגנטיביות זה הטעויות שנובעות כחלק מהקבוצה. אז שוב אחד מהם זה מה שדיברנו עליו בשיעור הקודם מי שלא ראה בשיעור הקודם שוב מומלץ. וזה הלחץ להיות בקונפורמיות לעשות מה שהקבוצה עושה להיות מה שהקבוצה רוצה וכן הלאה. בגלל הלחץ הזה מקונפורמיות יש דבר שלא דיברנו עליו שהרבה פעמים יש אשליה של תמימות דעים והשתקה אישית. זאת אומרת אם אני רואה שנגיד בקבוצה שאני נמצא בה נגיד מאוד אני ככה מחזיק את עצמי לא לתת דוגמאות מהכאן ועכשיו של מדינת ישראל. אבל נגיד שאני נמצא בקבוצת במשפחה שלי בערוכת החג בסדר ונגיד שיש כמה אנשים עם דעות מאוד קולניות שהם בצד אחד של המפה הפוליטית. והם מדברים על זה מאוד מאוד חזק ושוב יהיה מקרים שבהם יהיה ויכוח ענקי על פוליטיקה אבל בהרבה מאוד מקרים מה שיהיה זה שרוב האנשים לא בהכרח יסכימו מדעות הפוליטיות הקיצוניות של אותו או שתיים שניים שלושה אנשים. אבל בגלל שהשתיים שלושה אנשים מדברים וכל השאר שותקים אני בראש שלי נראה לי שכל המשפחה מסכימה איתם. ואז בגלל שכולם מסכימים איתם אני אשתיק את עצמי. הרבה פעמים זה קורה אני כאילו חושב נוצרת אשליה של קונפורמיות נוצרת אשליה של דעה אחידה לגבי דבר מסוים בגלל שחלק שותקים חלק לא שותקים המיעוט מדבר וכן הלאה ואז נוצרת השתקה עצמית וצנזורה עצמית. בהקשר הזה מה שקורה זה שהרבה פעמים בגלל שהדברים האלה נוצרות אמונות קבוצתיות נוצרים סבירים קבוצתיים נוצרת ממש מערכת אמונות קבוצתית סביב דברים ספציפיים. דוגמה אולי פחות מובנת מלאה אבל פשוטה לעניין הזה שגם קשורה לעניין הזה של בקבוצה לא בקבוצה וככה דוגמת כדורגל נוספת או כדורסל או כל משחק ספורט ספציפי. נגיד שיש קבוצת כדורגל שוב אני לא בקיא במה קורה היום נגיד מקאבי חיפה ונגיד שיש שחקן מאוד מאוד מאוד מוצלח במקאבי חיפה אני בתור אוהד של מקאבי חיפה כנראה מאוד מאוד אוהב את השחקן הזה. אני אעריץ אותו אני אקנה חולצה עם השם שלו הביתה נכון או יותר כן אני אגיד שהוא מלך אני אגיד שהוא תותח אני אלך לחברים שלי בעבודה יום אחרי ואגיד להם ראיתם איך הוא עשה את זה איך הוא הרוויח כך נסתכל. מה יקרה ברגע שאותו שחקן יחתום חוזה באפואל תל אביב או ביתר ירושלים או את עבר שוב אני לא בקיא בכל הדינמיקות. מה שיקרה זה שאוטומטית כן באותו רגע אנחנו לא אוהבים אותו יותר. אנחנו לא אוהבים אותו יותר כי הוא בוגד כי אסור כאילו לעבור לחיים שלי. למשל, אם אני מחובר מאוד לאנשים שקרובים אליי, אני מרגיש חלק מקבוצה נגיד בעבודה שלי. אבל יש צוותים אחרים בחברה שאני עובד בה, או אנשים אחרים בקהילה שאני לא מתחבר אליהם, אני ממש מייצר שכבות של שייכות בתוך החיים שלי. אז זו תופעה גם כן מאוד מעניינת, הנושא הזה של חשיבה קבוצתית, הבנה קבוצתית. שוב יש דוגמאות עד אין סוף על מתי קבוצות שחושבות ביחד ועושות טעויות לא הגיוניות, אוקיי? ויש את הנושא, גם המעניין מאוד מאוד מאוד, שליבה בהרצאת של מנהיגות. ובאמת, אם אני עכשיו רוצה לקחת את הנושא הזה של, אני חושב שהרבה אנשים שעוקבים אחריי, אולי לא ספציפית בקורס הזה, אבל עוקבים אחריי בכללי, בין אם זה בפודקאסט, בסרטונים אחרים ביוטיוב, במקומות אחרים, הנושא של מנהיגות מאוד מעסיק אותם. גם אם הם רוצים להיות מנכלים, סמנכלים, גם אם הם רוצים להשפיע על המשפחות שלהם או על הסביבה שלהם, הנושא הזה של מנהיגות, איך אני מייצר תרבות בתוך הקבוצה שלי, איך אני משפיע על האמונות של הקבוצה שלי, איך אני עושה, לא יודע מה, שינויים בתוך הקבוצה שלי. בפסיכולוגיה חברתית יש הרבה מחקר סביב השפעה של סגנונות מנהיגות שונים, ודרך ההשפעה שלהם על סוגים שונים של קבוצות. אפשר לראות שיש סגנונות מסוימים שעובדים יותר בקבוצות מסוימות, וסגנונות שונים שעובדים בצורה אחרת. באמת זה נושא שלם ומורכב. אני כן רוצה להזכיר אותו כאן כי זה כן חלק מהמחקר. כמובן שאנחנו לא ניכנס אליו פה לעומק. מי שרוצה כלים יותר מעשיים לאיך להשפיע יותר על אנשים, איך לשנות דברים בקבוצה, איך להיות מנהיג יותר טוב וכן הלאה, אז יש לי כמה וכמה פרקים על זה בפודקאסט, וזו ההמלצה שלי אליכם בהקשר הזה. אז זה סיומה השיעור שלנו להיום. אני מקווה שלקחתם כמה דברים שהשיעור עניין אתכם, שמוצאתם אותו כרלוונטי ואפקטיבי. בשבוע הבא אנחנו עושים שיעור על פסיכולוגיה קוגנטיבית, ובינתיים היום סיימנו את השיעור. אני ממש ממש אשמח אם אתם צופים ביוטיוב או בספוטיפיי, אם תעשו לייק, תכתבו תגובה, תשתפו את זה עם חברים או עוד דבר. כל אחד מהדברים האלה גם יעזור לי, גם יעזור לאלגוריתם וליותר אנשים להפיץ את הבשורה והכל. אם אתם פה איתי בלייב, ממש בעוד דקה אנחנו נעשה מעבר נוסף על המצגת, עם ממש כלים פרקטיים שלי, מה אפשר לקחת מכל אחד מהנושאים האלה, ממש לשימוש ביומיום, ונעשה את הסשן של השאלות תשובות. אם אתם ביוטיוב או בספוטיפיי, אז תודה רבה רבה על ההזנה שלכם, ואני אשמח לפגוש אתכם בשיעור הבא, ובדברים אחרים, בפודקאסט, במקומות אחרים. אז תודה רבה לכם ולהתראות.