שיעור 09: פסיכולוגיה חברתית (חלק א)

אז ברוכים הבאים לקורס מבוא לפסיכולוגיה. אנחנו בשיעור תשע. אם זה הפעם הראשונה שאתם פה איתנו זה לחלוטין, לגמרי, בסדר, לא חייב ללמוד את השיעורים הקודמים כדי ממש ממש ליהנות מהשיעור הזה. השיעור הזה הוא בנושא פסיכולוגיה חברתית, חלק א', מהסיבה הפשוטה שהשיעור הבא יהיה עוד שיעור על פסיכולוגיה חברתית. את ניחוש העצם זה שמתוך 14 שיעורים בקורס פסיכולוגיה בחרנו לשים שתיים על פסיכולוגיה חברתית, אני חושב שזה מראה לנו כמה הנושא הזה של פסיכולוגיה חברתית הוא חשוב ומשמעותי. ובעצם האקסיומה או הרעיון מאחורי השיעור הזה שהוא עבורי ועבורכם, אני בטוח, כאילו כמעט מובן מאליו, אבל אנחנו נחקור אותו לעומק ונלמד עליו הרבה דברים חדשים, זה שאנשים לא פועלים בוואקום. עד לפני כמה, ממה שנה בערך, כשהתחילו לחקור פסיכולוגיה, אז בעיקר חקרו דברים שקשורים לאישיות, למי הוא האדם, למה משפיע על הבן אדם, איך הבן אדם חי, איך הוא גודל, איך הוא מתפתח וכל הדברים האלה, שכיסינו בשיעורים קודמים. אבל בעצם אחד הדברים שסלמון אש ועוד כל מיני אנשים מאוד מאוד מפורסמים שאנחנו נדבר עליהם מהלך השיעור, באו ואמור, זה באו ואמור, אוקיי, גם אם יש לבן אדם את האישיות שלו, גם אם יש לבן אדם את מי שהוא, את המהות שלו, את הנפש שלו והכל, עדיין הסיטואציה שבה הוא נמצא משפיעה עליו בצורה מאוד מאוד חזקה, האנשים שנמצאים בסביבה שלו משפיעים עליו בצורה מאוד מאוד חזקה, וצריך לחקור את הנושא הזה של איך אנשים אחרים ואיך הסביבה החברתית שלנו משפיעה עלינו, וזה בעצם הקונספט של פסיכולוגיה חברתית, אוקיי? אז כמו שהראיתי, השיעור של היום זה שיעור מספר תשע, אם לא ראיתם את השמונה הקודמים, הכל בסדר, אתם יכולים להישאר פה בשיעור, לראות אותו, ליהנות ממנו, אם בא לכם ספציפית ללמוד על פסיכולוגיה חברתית, זה אחלה מקום, אבל אם זה כן מעניין אתכם באופן כללי פסיכולוגיה, אני מאוד מאוד מאוד ממליץ לחזור לשיעור הראשון, פשוט לראות את כולם לפי הסדר, אחרי שסיימתם את השיעור הזה כמובן. אני מדגיש, למי שזה הפעם הראשונה שלו, שמטרת הפרויקט הזה, שלי, זה בעצם להנגיש ידע עמוק ברמה אקדמית, בחינם וכאילו דרך יוטיוב ודרך כל הפלטפורמות האלה, והסיבה שאני אומר את זה זה כי התוכן שיש בקורס הזה הוא קצת שונה מדברים אחרים שלי, שבין אם נחשפתם אליהם כבר או לא, בין למשל הפודקאסט, תכלס התפתחות אישית בלי קלישאות, זה פודקאסט שמדבר הרבה יותר על, שוב, על התכלס, על הפרקטיקה, על איך משתמשים, והקורס הזה כתיפה מתרחק מהעולם הזה כדי להביא לנו יותר עומק, יותר תיאוריה, והקורס הזה מצד אחד, למאוד מאוד עמוק, למאוד מאוד מעניין, למחובר מאוד לאקדמיה, ושוב יש בזה מלא יתרונות, אבל אם אתם רוצים באמת לקבל יותר התפתחות אישית ישר על הפרצוף, גם אם זה פחות מבוסס מחקרית, ויותר כזה על דברים אחרים, אז אתם יותר מומלצים לבוא ולשמוע גם את הפודקאסט. ספציפית עכשיו והיום, בפעם הראשונה היה לקורס הזה, הוספתי בעצם עוד חלק בסוף השיעור של היום, שזה חלק שבעצם בא לתת את הפרקטיקה של מה שלמדנו היום, אז יהיה היום בטוח מאוד מאוד מעניין. אז מה זה פסיכולוגיה חברתית? קודם כל בואו נענה על שאלה פשוטה. אז פסיכולוגיה חברתית זה בעצם הזרם בפסיכולוגיה שמנסה לתאר, להסביר, לנבא ולהשפיע על התנהגות, תהליכים מנטליים ורגשיים בהקשרים חברתיים. בעצם בשיעור הראשון של מווה לפסיכולוגיה שלנו, מה זה בכלל פסיכולוגיה? אז אמון פסיכולוגיה זה המדע שמנסה לתאר, כלומר להגיד מה קורה בנפש של בן אדם, להסביר למה זה קורה, לנבא, זאת אומרת לנסות לנחש או להבין איך דברים מסוימים גורמים לדברים אחרים, למשל לא יודע, איך ילדות מסוימת משפיעה על האישיות שלנו, איך גנטיקה מסוימת משפיעה על האישיות שלנו, איך כל מיני חוויות או אירועים מסוימים, או איך התנהגויות קודמות של בן אדם משפיעים עליו ואיך הרגשות שלנו משפיעים עלינו וכן הלאה, וגם להשפיע על ההתנהגות הזאת, זאת אומרת אני מנסה לחקור איך אני יכול לשנות ולגרום לבן אדם להתנהל או להתנהג או להרגיש או לחשוב אחרת, אוקיי? אז כל הדברים האלה זה בכללי פסיכולוגיה, ופסיכולוגיה חברתית זה פשוט כל הדבר הזה בהקשר חברתי. עכשיו למה כתוב אמיתי או נתפס? כי אנחנו נגלה שהרבה מאוד פעמים ההשפעה החברתית שכביכול אנחנו מרגישים שמשפיעה עלינו, היא לא חייבת להיות אנשים אמיתיים, זה לא חייב להיות מישהו בשר ודם שיושב מולנו, שאומר לנו משהו, לפעמים זה כוחות כאילו בלתי נראים כאלה חברתיים שמשפיעים עלינו בצורה מאוד מאוד עמוקה ובצורה הרבה יותר עקיפה, אז גם זה וגם זה מאוד מאוד משפיע עלינו, אוקיי? ואחד הסיבות שאני אמרתי מספר פעמים שהשיעור על פסיכולוגיה חברתית הוא אחד השיעורים המעניינים בקורס לדעתי, שוב אמרתי את זה על כמה שיעורים, אמרתי את זה גם על השיעור של פסיכולוגיה התפתחותית, על איך ילדים מתפתחים וגם על פסיכולוגיה של אישיות, אבל אני חושב שפסיכולוגיה חברתית זה גם שם אי שם בתור, והסיבה היא שאני חושב שכולנו בעצם מדענים של פסיכולוגיה חברתית, כל בני אדם. כולנו שואלים את עצמנו את שאלות המחקר שפסיכולוגים חברתיים שואלים את עצמם כל יום. כולנו שואלים את עצמנו מה אני צריך להגיד כדי שיסכימו לתת לי עלאה בשכר, כדי שיסכימו להעביר אותי תפקיד, כדי שיסכימו לוותר לי על משהו, איך אני גורם לבן אדם הזה לעשות ככה, איך אני משכנע את הבן אדם הזה לעשות ככה, שוב, בין אם זה בשביל דברים שהם יותר לשלם את האינטרסים שלנו, בין אם זה בשביל לעזור, נכון? כאילו אני יכול לשאול את עצמי איך אני גורם לבן שלי לעשות החלטה נכונה בחיים, איך אני גורם לחבר הטוב שלי להרגיש טוב יותר כלפי עצמו. זה לא משנה אם המטרה של ההשפעה שלנו היא עבור עצמנו או עבור הצד השני או גם וגם, עדיין בסופו של דבר ברמה היומיומית אני חושב שכולנו חווים את החוויה הזאתי שאנחנו שואלים את עצמנו את השאלות שבבסיס פסיכולוגיה חברתית, ולכן אני חושב שהמחקרים והידע שנצבר בתוך התחום הזה זה ידע שבאמת מעניין את כולנו, את כל בני אדם. ומבחינת שתי השיעורים, בשיעור הראשון אנחנו נתמקד על כל מה שקשור להשפעה החברתית, זאת אומרת איך אנשים מסוימים משפיעים על ההתנהגות של אנשים אחרים, ובשיעור הבא אנחנו נדבר על איך אנחנו משתייכים לקבוצות ולקבוצות גדולות של אנשים ואיך זה משפיע עלינו. כמובן שהנושאים האלה יכולים להיות קורס שלם בפני עצמו, חלק מהחזון של הוואט, מי שעוקב אחריו יודע, שהמטרה שלי זה להנגיש את כל הקורסים בתואר בפסיכולוגיה בעוד ליוטיוב, אז זה יקרה לאט לאט, אבל אני בטוח שמתי שאני גם אעשה קורס שלם על פסיכולוגיה חברתית ואז, לא יודע, הנושאים האלה יקבלו שש שיעורים כל אחד. אבל כרגע זה ברמת שיעור אחד וזה נראה לי מספיק כדי לפחות להיות מאוד מעניין ומאוד פרקטי ואולי אפילו לאנשים מסוימים מהעורך התריח או פר. אז מי שמתאים לו הקצר זה המקום הנכון. אז מה זה בכלל השפעה החברתית? השפעה החברתית זה בעצם כל התחום שחוקר איך התנהגות או איך ההתנהגות שלנו מושפעת מהתנהגויות או מבקשות או מנוכחות של אנשים אחרים בסביבה שלנו. זאת אומרת אם אנחנו נדבר על זה שגל אם הוא בוואקום, אם הוא לבד מתנהג בצורה מסוימת, אז מה קורה כשאנשים אחרים נכנסים לתמונה? כשאנשים אחרים מבקשים ממני להתנהג בצורה אחרת? כשאנשים אחרים עושים או פועלים מסביבי בכל מיני צורות אחרות? ואיך הדבר הזה משפיע בעצם על ההתנהגות שלי? עכשיו אחד מי שנחשב אבי פסיכולוגיה חברתית קוראים לו קורט לווין, לפי השם אתם יכולים לנחש נתון לא סופר חשוב אבל מעניין, שהוא היה יהודי, הוא נולד במה שהיום עולים, במלחמת העולם הראשונה אפילו שירת בצבא גרמניה, אחר כך הוא עבר לארה״ב, והוא ערך ניסויים מאוד מאוד מעניינים בכל מה שקשור לדינמיקה חברתית, למנהיגות, וזה יהיה יותר דברים שככה נתעסק איתם בשיעור הבא, אבל בשיעור הזה אנחנו לוקחים את הבסיס של מה שהוא אמר, וזה דבר מהפכני לפני מאה שנה, behavior, נוסחה, התנהגות של בן אדם שווה פונקציה של פי אי, מה זה פי אי? פי זה אומר הפרסן, הבן אדם, האישיות שלו, מי זה הבן אדם הזה, ואי זה הenvironment, עכשיו שוב, עבורנו זה כאילו, דאאאאא, כאילו, אבל זה חשוב להדגיש וזה דבר שאנחנו פגשנו המון פעמים פה בקורס, בין שדיברנו על פרויד או על קוהל יאנג או על אריקסון או עוד דבר, שיש המון דברים שהיום בתפיסה שלנו לגבי פסיכולוגיה או היום בתפיסה שלנו לגבי החיים או לגבי עצמנו, הם כאילו מובנים מאליהם, זה כאילו ברור לנו כשמש, אבל זה לא אומר שלפני מאה שנה זה היה ברור כשמש, זה לא אומר שלפני מאתיים שנה זה היה ברור כשמש ואני חושב שאחת הסיבות שזה חשוב להבין את זה, כי זה שם את כל התפיסות שלנו לגבי העולם אני חושב בפרופורציה שזה בא להגיד לנו רגע, אוקיי, אם את זה, את הדבר הכל כך בסיסי הזה, שבני אדם מושפעים לא רק ממי הם, אלא גם מהסביבה שלהם, זה דבר ששמו אותו בצורה מסודרת רק לפני מאה שנה, אז אוקיי, איזה עוד דברים יש לי לגלות שעדיין לא גיליתי איפה אני עוד צריך לפתוח את הראש כדי למצוא ולגלות כאילו דברים על עצמי או על העולם או על איך שדברים מתנהלים שבעוד מאה שנה אנשים יגידו שהם סופר בייסיק והיום הם לא. אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים בכל מה שקשור לפסיכולוגיה חברתית וששונה מהתפיסה שלנו היום, זה שבעצם מה שהוא בא להגיד פה זה שזה לא רק החינוך שלנו, אוקיי? אני חושב שלרובנו יש את החוויה שיש את מי שאני כבן אדם, נכון? אולי נולדתי עם זה, אולי לא, כנראה שנולדתי עם זה, מי שכאילו ראה את השיעור על אישיות וראה את השיעור על כאילו פסיכוביולוגיה וכל זה, אז מבין שנולדנו עם חלק מזה, אבל שהילדות שלנו מאוד מאוד השפיעה עלינו בהקשר הזה. שוב, מי שראה את פסיכולוגיה חברתית, את... הפסיכולוגית התפתחותית מבין את זה שהעבר שלנו גם משפיע עלינו, אז זה אני חושב מאוד מאוד ברור לנו. אבל אחד הדברים שפחות ברורים לנו זה עד כמה הסביבה החברתית שאנחנו נמצאים בה ממש עכשיו משפיעה עלינו בצורה מאוד מאוד חזקה. אני רוצה לתת לכם רפרנסים לשתי מחקרים שדיברנו עליהם מאחורה בקורס, ומי שצפה בזה תזכור את מי שלא זה שימו לב, על משהו שהוא לא אינטואיטיבי להרבה אנשים, שהוא לא איך שרובנו חושבים על סביבה, הוא לא איך שרובנו חושבים על השפעה סבירתית, אוקיי? יש את המחקרים המפורסמים על תאומים שהופרדו בלידה שלהם. כן, דיברנו על זה גם שוב בהתפתחותית וגם בשיעור על אינטליגנציה. ובאמת, חלק הדברים שאנחנו ראינו בשיעורים האלה, זה שתאומים זהים שיש להם שוב את אותה גנטיקה שהופרדו בלידתם, הרבה פעמים בגילאים הנמוכים או בשלבים הראשונים של החיים שלהם, הם שונים מאוד אחד מהשני. גם באישיות שלהם וגם באינטליגנציה. ובשלבי מאוחרים יותר בחיים שלהם, גילי 30, 40, אוקיי? הם חוזרים להיות הרבה יותר דומים אחד לשני. שזה לכאורה מאוד מאוד מאוד מפתיע. כי מצד אחד אפשר לחשוב, רגע, איך זה יכול להיות? כאילו, אוקיי, מצד אחד יש להם את הגנטיקה שזהה, נכון? מצד שני, תגידו, אוקיי, אבל הם עברו חינוף שונן. אז למה בגיל 30 האינטליגנציה שלהם חוזרת להיות דומה אחד לשני? למה בגיל 30 האישיות שלהם חוזרת להיות דומה אחד לשני? ומה שקורת לוין בעצם אומר, או אם אני מרחיב את מה שהוא אומר לקונצפט הזה, ואני חושב שזה שווה לחשוב עליו, זה בעצם, זה לא שהבית שגדלנו בו עד כדי כך השפיע על האישיות שלנו, למרות שאולי גם, כמו שעצם זה שהיינו בבית הזה, זה השפיע על האישיות שלנו כל עוד אנחנו שם. ושבגיל 30 יצאנו לגור לבד, והתנתקנו מההשפעות של הבית הזה, אז אחד, אולי בחרנו סביבה חדשה וחברים חדשים ומקומות חדשים שיותר תואמים ל-DNA שלנו, מה שנקרא, ואז ההשפעות האלה לאט לאט פגות, ואנחנו בצורה דרגתית כאילו חוזרים למי שאנחנו באמת או מושפעים מהסביבה החדשה שלנו. ואני חושב שזה דבר מאוד מאוד עמוק שרוב אנשים לא חושבים עליו ככה, והוא מאוד מעניין. המחקר הראשון האמיתי שאנחנו נסתכל עליו היום בשיעור, שוב, שקשור לפסיכולוגיה חברתית, הארדקור ואחד הניסויים המפורסמים, אני חושב, בהיסטוריה של פסיכולוגיה, הוא של אדם בשם סולומון אש, שחבריו קראו לו שליימה. אגב, גם יהודי, גם נולד בפולין, גם עבר לארה״ב, אבל בגיל צעיר יותר. אז הוא ערך מחקרים ממש פורצי דרך בנושא של השפעת הקבוצה לנרחיב, והוא טבע את המושג שאני רוצה שעכשיו נדבר עליו, שזה המושג שנקרא קונפורמיות. מה זה קונפורמיות? שוב, אני חושב שבעולם של היום, בטח אחרי 2020, הנושא של קונפורמיות עלה מאוד מאוד חזק למודעות, כולם מבינים את הקונספט, אבל אני רוצה ככה לגשת אליו מנקודת מבט מדעית ופרקטית. אז מה זה קונפורמיות? קונפורמיות זה הנטייה של אנשים לשנות ולהתאים את ההתנהגות שלהם, שימו לב, כדי להיות דומים לאחרים בסביבה שלהם. עכשיו, לכולם יש את החוויה הזאת, נכון? ויש ניסויים מפורסמים אחרים לא של אש, כמו למשל ניסויי המעלית, אני לא יודע אם שמעתם על זה, אם אתם מכירים, שהכניסו סטודנט, כן, או נסיין, מישהו שעשו עליו את התתניסוי, למעלית, שהמעלית מצולמת, וניסו להבין האם בני האדם עומדים עם הפנים למראה או עם הפנים לדלת. אתם יכולים עכשיו בראש לחשוב, או אם אתם בלייב בצ'אט לחשוב ולהנות, מה דעתכם האם רוב בני האדם, כן, כשהם נכנסים למעלית הם עם הפנים למראה או הם עם הפנים לדלת או עם הפנים לקיר, אוקיי? והניסוי המפורסם, אני כבר מגלה לכם, שהניסוי המפורסם הראה שזה תלוי במה שאר האנשים עושים. אם כל האנשים מסתכלים על המראה, אתם תסתכלו על המראה, אם כל האנשים מסתכלים על הדלת, אתם תסתכלו על הדלת, וזה נכון באחוזים גבוהים בצורה מטרידה, וזה דוגמה מאוד מאוד פשוטה ובייסיק לקונספט של קונפורמיות. כמובן תחשבו שכשאתם נכנסים למשל למקום מאוד מאוד מאוד מאוד שקט, אז רוב האנשים ישלם מפתכל שלהם. תחשבו על, לא יודע, הנטייה של אנשים להרשות לעצמם ללכלך מקום שהוא כבר מאוד מלוכלך, או למעט זאת מקום שהוא מאוד נקי, אנשים לא מרשים לעצמם בדרך כלל ללכלך, וכן הלאה. ואנחנו מחלקים בעצם את הקונפורמיות לפעמיים שתי סוגים. ופה יש משהו עמוק עבורכם. קודם כל יש קונפורמיות מודעת, קונפורמיות לא מודעת, אוקיי? יש את המצב, שגם הוא מפונה לפעמים בקונפורמיות הנורמטיבית, שבו אני אומר, אוקיי, אני שומע, אני קולט שכולם פה שקטים, אז לא נעים שרעש, לא נעים לעשות רעש, אז אני אנמיך את הקול שלי. אוקיי? או למשל, אוקיי, למה כל האנשים המוזרים האלה מסתכלים על המראה, במקום להסתכל על הדלת של המעלית? טוב, לא נעים להיות שונה מכולם, לא נעים לשים את הפרצוף שלי בפרצוף שלהם, אז אני גם מסתכל על המראה. כן, זה יקרה קונפורמיות נורמטיבית או מודעת, אוקיי? ומהצד השני, יש את הקונפורמיות האינפורמטיבית או לא מודעת, שהיא בעצם באה ואומרת, אוקיי, אני פשוט עושה כמו כולם כי זה מה שאני חושב שנכון, וזה משנה דעתי ברמה מאוד מאוד עמוקה. אז בואו נלך ישר, ככה בלי חפירות יותר מדי, לניסוי של אש, אוקיי? ואש בעצם, סלמון אש, הראה לאנשים את המשהו דומה לזה, כן, אני מצטער שיש פחות תמונות מדויקות, כי אני פשוט, מאוד חשוב לי שזה לא יהיה באש הספוי תוצאוי, או דברים כאלה, אבל משהו בסגנון הזה. אם אתם רוצים את התמונה המדויקת, אתם יכולים לחפש בגוגל, אבל זה התמונה מאוד מאוד דומה לזה, שהוא בעצם בא, הראה להם בצד אחד שלושה קווים, A, B וC, מהצד שמאל קו שלישי, סימן שאלה, והוא שואל את האנשים, איזה קו זהה לסימן שאלה שלנו, אוקיי? עכשיו, אתם יכולים לבד לעשות את זה, כנראה שאתם תצלקו ותגידו, א', אוקיי? הקו א'. ובאמת, בניסוי שנקרא, מה שנקרא קבוצת ביקורת, בדקו את זה וראו שאנשים, פחות מאחד אחוז טועים בשאלה הזאת, אוקיי? אז זה מה שנקרא מבחן מאוד מאוד טוב. עם זאת, אש החליט לעשות גג, החליט לעשות קטע, החליט לעשות ניסוי מעניין. הוא אמר, אוקיי, בואו נכניס את הבן אדם הזה, שהוא לא חושד, ביחד עם שישה שחקנים לחדר, או חמישה שחקנים לחדר, היו כל מיני וריאציות לניסוי. ויראו לו את זה מול כולם, והשחקן הראשון יגיד, אה, ברור שזה ב', ברור שזה ב', והשני יגיד, אה, ברור שזה ב', והשלישי יגיד ב', והרביעי יגיד ב', והחמישי יגיד ב', ואז נשאל אותו מה הוא חושב. אתם כנראה כבר מבינים לבד לאן אני לוקח את זה, סארון אש גילה ש-75% מהנשאלים אמרו ב'. כלומר, טעו כדי להיות כמו כולם, 75% מהאנשים בוראי הצעדותי שאני עושה. מעבר לזה, אלה שהיו קונפורמיסטים, כן, ואתאימו את הדעה שלהם להפריד, קיבלו שאלון, שאלו אותם, ראינו אותם אחרי התרגיל, ושאלו אותם, טעית, למה? ובעוד שחצי אמרו, תראה, כאילו, זה היה נראה לי שזה א', כמו שאתה אומר, אבל אמרתי די, לא הגיוני, כאילו, כולם אומרים ב', כאילו, כנראה שזה ב', כאילו, לא יודע, לא יודע, כאילו, לא ראיתי את זה, אבל אמרתי ב' כי לא רציתי להיות אנטי. אבל שימו לב מה אמרתי, רק חצי אמרו את התשובה הזאת. מה החצי השני אמרו? החצי השני אמרו, לא יודע, לי זה היה נראה א', לי זה היה נראה ב'. אתה בטוח שטעיתי? כלומר, פה אנחנו באים ואומרים, רגע, אין פה קונפורמיסטיות נודעת, נורמטיבית מתוך מקום של, אוקיי, אני לא רוצה לצאת לא בסדר, אני לא רוצה לגרום לאנשים אחרים לראות כאילו הם טעו, יש פה בעצם איזשהו משהו, כאילו, כולם אמרו את זה, אז אני באמת חושב את זה. וכמו שמי שמכם ראה את השיעור על תפיסה, כן, אני חושב שזה השיעור ארבע או שלוש, משהו כזה, כן? ששם אני ממש מראה כל מיני הטיות ויזואליות, ואיך מוח שלנו לא תמיד רואה דברים נכון וכן הלאה, אז בעצם יש פה מקום שהסביבה שלנו יוצרת לנו הטייה ויזואלית שלא קיימת אם אין סביבה. והיו כמה דברים שהשפיעו על הניסוי הזה, בגדול ככל שיותר אנשים אמרו את אותה תשובה, הסיכוי לקונפורמיסטיות עלה, עשו את זה נגיד עם שלושה אנשים ועם עשרה אנשים, באזור עשרה או שתים עשרה אנשים, מה שזה היה הטופ, המקסימום שזה עלה. אבל לא דבר מאוד מאוד מעניין שבחלק הפרקטי של השיעור של תובנות ואיך משתמשים בזה, אני אתייחס אליו יותר לעומק, מספיק שהיה בן אדם אחד מתוך העשר, בן אדם אחד מתוך השתים עשרה שאמר, מה אתם סתומים איך אתם אומרים ב', זה ברור שזה א', והסיכוי לקונפורמיסטיות ירד בערך לאפס. זאת אומרת, התוצאות של המחקרים של סרמונש בעצם מעלים את הקונספט ומעלים את הרעיון שיכול להיות שבן אדם אחד שהולך נגד הקונפורמיסטיות, הולך נגד העדר, יש לו... יכולת השפעה עמוקה וחזקה למרות שלפעמים זה נראה כאילו אתה הולך לבד נגד העדר. אף אחד לא רוצה ללכת לבד נגד העדר, אבל ברגע שבן אדם אחד הולך נגד העדר, זה נותן להרבה אנשים אחרים את הרשות, נקרא לזה ככה, ללכת נגד העדר. עוד דבר שהשפיע היה עניין תרבותי, חברתי, כן, למשל אמריקאים זה עכשיו תרבות מאוד אינדיבידואליסטית, היה טיפה פחות קונפורמיות, ובתרבויות אסיאטיות היה טיפה יותר, אבל שוב, רוב האנשים יגידו, אה, בסדר, האסיאטים האלה, ברור שהם קונפורמיסטים, ברור שהם לא רוצים לפגוע בחוויה הקבוצתית, אבל אנחנו ישראלים, כאילו התרבות אמריקאית, מוטבר, אין סיכוי, אין סיכוי, לא, אנחנו אינדיבידואלים, אנחנו, והתשובה היא שישבים חמש פוזה על אנשים מארה״ב, אוקיי? אז כאילו, זה האמת. אפשר לקחת את זה לכל מיני מקומות בחיים שלנו, נכון? איפה עוד הדבר הזה נראה? טרנדים של אופנה למשל? נכון, ברגע שהאופנה מתחלפת, עכשיו זה מאוד מאוד יפה, מכנסיים קצרים, עכשיו זה מאוד מאוד יפה, מכנסיים ארוכים, עכשיו זה יפה שהמכנסיים רחבים, עכשיו זה יפה שהמכנסיים קצרים, שימו לב שיש אנשים שיגידו, אוקיי, אני לא יודע מה יפה, אבל אני זורם עם הטרנד, אבל רוב האנשים, או הרבה מאוד אנשים, מה? דורות שלמים. מבחינתם הטרנד זה האמת, זה המציאות, זה מה שנקרא, נכון? זה מה שנקרא קונפורמיסטיות נורמטיבית, זה אומר שכאילו, בן אדם גדל לתוך התפיסה של זה יפה, ומבחינתו זה האמת, אוקיי? התנהגויות ברשתות החברתיות, אם אני רואה את כולם טסים לפעול, רואה את כולם יוצאים למסעדות, רואה את כולם עושים את הדברים האלה, איך זה משפיע עליי? איך אני מתנהל בכל מיני מצב החירום, כן? כל הדברים האלה, הם אקט מאוד מאוד חזק של קונפורמיות, ואני יכול ללמוד מזה הרבה דברים על החיים, אוקיי? אחרי שדיברנו קצת על קונפורמיות, בואו נדבר על רמה נוספת של, נקרא לזה, השפעה חברתית, סושל אינפלואנס, וזה מה שנקרא הסכמה או היענות, אני חושב שפה זה הכי, נקרא לזה, מובן מאליו, איפה שאפשר ליישם את זה גם בחיים האמיתיים, או בחיים הפשוטים שלנו כבני אדם, אוקיי? ומה זה בעצם הסכמה או היענות? הסכמה או היענות זה מצב שבו אדם משנה את ההתנהגות שלו בהתאם לבקשה ישירה מאדם אחר, גם אם הוא לא מסכים איתו. מה הכוונה? זאת אומרת, למשל, מישהו אומר לי, גל, אתה יכול בבקשה לעשות ככה, ובמצב רגיל לא הייתי עושה את זה, אבל בגלל איך שהוא ביקש, או בגלל הצורה שהוא ביקש, פתאום אמרתי כן, אוקיי? לכולם רוצים שיהיה לנו את המחשבה, את האמונה של אה, לא, אני לא מושפע מהדברים האלה, נכון? כאילו, אני, אם אני רוצה משהו, אז אני אעשה אותו, אם אני לא רוצה, אני לא אעשה, אם אני רוצה, אני אסכים, אם אני לא רוצה, אני לא אסכים, והמחקרים מראים שכאילו אין רחוק מקף מהמציאות. אחד המחקרים המפורסמים על עיקרון שנקרא רגל בדלת, אנחנו נדבר היום על שתי עקרונות בהקשר הזה. אחד, זה נקרא עיקרון רגל בדלת, שזה הקונספט של אני מבקש בקשה קטנה, נכון? ואז ברגע שהבן אדם אומר כן, יש יותר סיכוי שהיא ימשיך להגיד לי כן על בקשות נוספות. הרבה מכם מזהים את זה לכל מיני דברים בחיים רק מזה שאמרתי את זה. ודבר שני, או עיקרון שני, נקרא דלת לפנים, שזה אומר אני מבקש בקשה מוגזמת, over the top, ואז הבקשות האמיתיות שלי נראות הרבה יותר רציונליות, עוד שנייה ניתן כמה דוגמאות גם לזה. אז המחקר המפורסם של פרישמן ופרסר הוא מחקר פשוט מדהים. הם הלכו לאמריקאים שגרים בפרוורים על כבישים, ואמרו להם, בוא נגידו, חייקו אותם שתי קבוצות. קבוצה ראשונה הוא בא ואמר להם, אוקיי, אני רוצה לתלות שלט ענק ומכוער בגינה שלכם. האם אני יכול לתקוע שלט, והראה להם את הגודל של השלט, והשלט יש עליו מלא דברים וכן הלאה, ושמקדמים כאילו נהיגה בזהירות כזה, כמו, לא יודע, נוסעים בכביש הערבה ואתם רואים עצור להתראה, ננו את החיים שלך שווים יותר כזה. אוקיי? ובפרקטית כמעט אף אחד לא הסכים לשים את השלט הזה. הקבוצה השנייה הם באו להם ואמרו, היית תהיה מוכן לשים רק שלט קטן קטן, פצפון פצפון פצפון שרק אומר, תעת, או תשמור על החיים שלך, משהו כזה קטן פצפון שלקדם בטיחות בדרכים, ובאמת הרבה אנשים הסכימו לזה. ואז שבוע לאחר מכן הם באו להם ואמרו להם, אוקיי, כאילו, האם אתה תהיה מוכן לשים את השלט הגדול, ופתאום הרבה אנשים כן הסכימו. זאת אומרת, אנשים ששוב, סטטיסטית, לא היו מסכימים בחיים לשלט הגדול, ברגע ששמו להם את השלט הקטן בחצר, הם הרגיש שהם כאילו כבר עשו את זה, עכשיו מבקשים מהם עוד משהו, פתאום הם מסכימים. איפה אנחנו רואים את זה? כן? כל החברות תעופה, חברות הלאו קוסט, נכון? שרואו לנו כרטיס טיסה ב-50 דולר, ואז, אה, רגע, עוד 75 דולר על המזוודה, ועוד 10 דולר על לבחור זה, ועוד... בית שלם על זה ואז אתה שוכח לעשות צ'ק אין אז הם משלמים לך עוד חמישים דולר על הצ'ק אין ובקיצור אתה משלם עוד ועוד ועוד ועוד אבל ההתחלה היה שהחבר שלך או הבן זוג שלך או יותר אמר לך מה בוא נטוס לחול זה רק חמישים דולר ואז אתה מתגלגל לתוך הדבר הזה אוקיי? אנחנו מכירים את זה גם בעולם של הקורסים נכון? של משפחים שיווקיים בוא תקנה קורס דיגיטלי קטן במאה שקל אחר כך אתה תשלם חמש אלף שקל ואז תבוא ליווי במאה אלף שקל אוקיי? דוגמה פשוטה לזה יכול להיות האם אתה יכול לבוא להסיע אותי לאנשהו? ואז אני אגיד לך אוקיי אבל זה באמצע הלילה אוקיי ותאסוף אותי מהבית אה ותביא לי קפה אם הייתי מבקש את כל הדברים האלה מההתחלה אז אולי רגע מה זה מה אתה חושב שאני אהבת שלך למה אתה מבקש לי את כל הדברים האלה? אבל אם אני אומר לך אתה מוכן לבוא להסיע אותי? אתה אומר כן ואז זה באמצע הלילה ואז הוא אומר אוקיי בסדר לא כאילו אני כבר אסיעס סבבה אוקיי אז אתה יכול גם לאסוף אותי מהבית? טוב נו כאילו בסדר ואם כבר אתה לא כאילו אסוף אותי מהבית יש מצב שאתה מכין לי את הקפה? טוב בסדר והדבר הזה הוא משפיע עלינו בצורה מאוד מאוד חזקה כי דוגמה פשוטה לעולם הזה של דלת לפנים או בקשה מוגזמת זה כל הנושא הזה של עיקרון למשל שוב רואים את זה בהרבה מקומות הרבה מסעדות ששמות נגיד מנה אחת מאוד מאוד יקרה בטפריט נכון? ואז כל המנות נראות טיפה יותר זולות בטפריטי ינות של מסעדות בדרך כלל יש תמיד יין מאוד מאוד יקר שוב המטרה היא לא שאף אחד יזמין אותו פשוט שכל שער היינות יראו זולים יותר תחשבו שאם אתם באים לבן או בת זוג שלכם ובמקום של אותו תגיד תפעל לעשות לי בבקשה קפה ואז זה לא אין לי כוח קפה אתה יכול בבקשה להכין לארוחת צהריים? מה ארוחת צהריים? אתה יודע מה עזוב רק קוס קפה בסדר? פתאום לבקש קוס קפה נשמע כמו בקשה מאוד מאוד מאוד קטנה והדברים האלה שוב יש מסקרים מפה ועד הודעה חדשה על כמה הם עובדים ואיך הם עובדים וכן הלאה ושוב הפואנטה פה ושוב אני מחבר אותה לעניין של פסיכולוגיה חברתית זה שנדמה לנו שרוצה שאנחנו מוכנים להכין למישהו קפה או שאנחנו לא מוכנים להכין לו קפה אבל האמת היא שזה מאוד מאוד תלוי באיך התבקשנו להכין את הקפה האם קודם ביקשו מאיתנו צהריים ואז אמרו לנו טוב נו בסדר רק קפה או שביקשו מאיתנו מראש את הקפה ואז אולי זה נראה לנו בקשה שאין לנו כוח אליה אוקיי? האם עכשיו היו אומרים לכם הסעה שלכם לחול טעלה הטיסות יעלו חמשת אלפים שקל יכול להיות שהייתם אומרים לא אבל ברגע שאמרו לכם לא זה מאה דולר ואז עוד חמישים דולר ואז עוד חמישים דולר ואז עוד חמישים דולר והגעתנו לחמשת אלפים שקל אז זה לא ששוב רבנו חושבים של מה זאת אומרת או שאני מוכן לקנות טיסה בחמשת אלפים או שלא מוכן לטוס טיסה בחמשת אלפים והאמת היא שזה לא באמת נכון כי אם מראש היה כתוב הטיסה כוללה כל באלף חמש מאות דולר יכול להיות שלא הייתם לוחצים על זה בכלל שלא הייתם מעוניינים להיכנס לזה ובצורה אדרגתית מכניסים אותנו לכל מיני דברים אוקיי? הרמה הבאה או הבן אדם הבא שאנחנו נדבר עליו בהקשר של השפעה חברתית הוא שוב אחד הדמויות המפורסמות ביותר בכל מה שקשור לפסיכולוגיה חברתית מאמין שניסוי שלו רובכם אם לא כולכם מכירים אפילו העלתי על זה סרטון באינסטגרם לפני כמה חודשים וזה סטיינלי מילגרום אגב סתם לנקדוטה גם היה יהודי אבל הוא נולד בניו יורק זאת אומרת שלושה היו יהודים אמריקאים והוא ספציפית היחיד שבאמת נולד בניו יורק אפילו סתם הנקדוטה אולי מעניינת בר מצבש לו היה ב1946 שזה אתם יודעים מה קורה באירופה באותה תקופה וממש שם מדבר על איך הוא בתור גבר יהודי בן שלושה איך הוא מסתכל על החיים ואיך הוא מסתכל על הסבל של היהודים באירופה וכן הלאה ויש שיגידו שהחיבור של סטיינלי מילגרום לכל מה שקרה באירופה הוליד את ההשפעה האדירה שלו על פסיכולוגיה חברתית דרך המחקרים שלו שנייה אני אסביר על המחקרים שלו שוב מי שלא מכיר ויבין מי שמכיר כבר בטח מבין מראש והמחקרים של סטיינלי מילגרום היו בנושא שנקרא צייתנות צייתנות אנחנו נכדיר זה כשאנשים עושים מה שדמות סמכות אומרת להם לעשות בלי לשאול שאלות בלי להתנגד כי אמרו לי הנושא הזה צץ באמת מאוד מאוד חזק אחרי מלחמת העולם השנייה כשקצינים נאצים עלו אחד אחרי השני למשפט על פישי מלחמה מה שנקרא על פישי מלחמה ופשוט כולם אומרים אותו דבר כן חוזרים על עצמם אתם יכולים להשלים אותי בעצמכם בראש שלכם כן אנחנו רק מילאנו פקודות אנחנו רק עשינו מה שאמרו לנו אנחנו רק מילאנו הוראות והדבר הזה תפס חדשות בכל העולם כי אני חושב שכל בני האדם בעולם כולל אותנו עכשיו פה אומרים לעצמנו come on איזה תירוץ מאפן איזה תירוץ גרוע נו באמת עשית מה שאמרו לך בגלל זה לעשות כאלה זוועות? אתה בן אדם נוראי ובגלל זה עשית את זה. וכל בן אדם בעולם שפחות או יותר לא ידעו לקבל את זה, אף אחד לא רוצה להאמין על עצמו שהוא היה יכול לעשות דברים נוראים רק בגלל שמישהו אחר היה אומר לו. אבל הניסוי של מילגרום שם לנו על זה שאלה מאוד מאוד משמעותית לדעתי. אגב אני חושב שחלק מהריאקציה לאותו דבר יש בצהל, נכון את הסעיף הזה שמלמדים חיילים, אני חושב בטירונות, אותי שלמדו את זה בטירונות, אני חושב שזה כל חייל בטירונות, של מתי אני צריך לסרב פקודה, נכון? שכאילו יש פקודה חוקית, את זה אני חייב לעשות, יש פקודה לא חוקית לפיצל, ואז את זה אני חייב לעשות, אבל לדווח על המפקד ברגע שאני יכול, נכון? ויש פקודה בלתי חוקית בעלים שאותה אני אסורי לעשות לא משנה מה. עכשיו איך בצהל שאני מכיר מלפני 15 שנה, אני לא יודע מה קורה היום, 20 שנה, אבל אז היה כתוב, זה דבר כל כך נורא שדגל שחור מתנופף מעליה. כאילו אין פה איזה הגדרה סופר ברורה, אבל הוסיפו את זה באמת בצהל, באמת ממש ברמה הזאת. ובניסיון המפורסם של סטייני מילגרום הוא בא ועושה דבר הזוי, אוקיי? מי שלא שמע את זה בפעם הראשונה שאתם שמעתם את זה, אני מצטער על הטראומה שאני הולך לגרום לכם או על פתיחת מחשבה אדירה, מי ששמע את זה אז אני פשוט תמיד מעניין לשמוע שוב ולחשוב על זה שוב. וסטייני מילגרום בא ועושה את הניסוי הבא. הוא לוקח נסיין, כאילו את הבן אדם שעליו עושים את הניסוי, והוא אומר לו לא בעצמו כמובן, העוזרי המחקר שלו, אומרים לו אוקיי תקשיב אנחנו עושים ניסוי בפסיכולוגיה, ניסוי על פרקטיקות של למידה, ואתה צריך להיות המורה. התפקיד שלך זה להיות המורה, האינסטקטור, ובחדר השני יש נסיין אחר שהוא הסטודנט, והתפקיד שלך זה לשאול את הסטודנט שאלות, והוא צריך לענות. אם הוא עונה תשובה נכונה אז הכל בסדר, אם לא אתה מרים לו מכשיר שיש עליו חוגה, בחוגה מתחיל מצד אחד זרם חלש או מטבר, באמצע יש כזה זרם חזק לקל סוף סכנת מוות, ובסוף כזה גולגולת או איזה משהו כזה. ואומרים לו כל פעם הראשונה שהבן אדם טועה אתה מחשמל אותו בזרם החלש, וככל שהוא טועה יותר ויותר פעמים אתה כל פעם מחשמל, מזיז את החוגה, מחשמל, מזיז את החוגה, מחשמל, מזיז את החוגה, מחשמל, מזיז את החוגה, וכן הלאה. זה עד לחיות. ואם אני עכשיו אשאל אתכם על שאלות טריוויאליות, כמה אנשים היו מוכנים להגיע לזרם גבוה סכנת מוות ולחשמל מישהו בגלל שאמרו להם, הניחוש שלי זה שלא הייתם אומרים 65%, הייתם אומרים יש איזה 20% של אנשים חולי נפש, שיהיו מוכנים בגלל ניסוי מטומטם לחשמל מישהו בצורה הזאת. כמובן שהבן אדם שחשמלו אותו היה שחקן, כן לא באמת חשמלו אותו, אבל הוא שיחק אותה כאילו מחשמלים אותו, זאת אומרת הוא ממש התנהג כאילו מחשמלים אותו, בחלק מהמקרים הוא צורח, הוא מסרב לענות, והמדען כביכול אומר למורה, כן הבן אדם שסורף את הניסוי, אם הוא לא עונה זה כאילו טועה. זאת אומרת הבן אדם הפסיק לענות, יש צילומים מזעזעים, כן? הבן אדם הפסיק לענות, עכשיו זה נשמע גם בסדר כאילו מת וממשיכים לסשמל, לא באמת מת, ממשיכים לסשמל כאילו בן אדם מת. ואני חושב שהתוצאות של הניסוי הזה היו כל כך מזעזעות וקשות לעיכול, שכמעט כל מדינה בקטור הארץ אמרה כן כן זה בגלל שהאמריקאים האלה תפקים על 65% מהם מוכנים לחשמל אנשים למוות, והניסוי הזה שוחזר במלא מדינות, על מלא תרבויות, על מלא סוגים של אנשים, במלא גילאים, והתוצאות נשארות פחות או יותר זהות. 65% מהאנשים מוכנים בגלל סמכות לעשות מעשה נוראי של להרוג בן אדם בלי סיבה אמיתית או קרוב לזה. ובואו נבין מה כן השפיע על זה. אז אוקיי אז אם תרבות השפיעה אבל לא יותר מדי, אז מה כן השפיע על זה? אתם תרצו להגיד, רובנו נרצה להגיד, אה האישיות של הבן אדם. למה אנחנו רוצים להגיד את זה? כי אנחנו רוצים להגיד לי זה לא היה קורה. אני, אם הייתי, אם היו שמים אותי בחדר הזה של מלגום, אני לא הייתי מחשמל את הבן אדם. אוקיי אולי הייתי מחשמל אותו בחשמלים הקטנים אבל ברגע שהצד השני מתחיל להגיד שכואב לו, די, אני מפסיק, אין סיכוי שאני ממשיך. זה מה שאנחנו רוצים להגיד. ובגלל שאנחנו רוצים להגיד את זה, אנחנו רוצים להגיד שמה שמבדיל בין האנשים זה האישיות. כי אנחנו רוצים להגיד לו, האישיות שלי לא כזאת, אז לא הייתי נופל בזה. ובמציאות, אני אתן לכם כמה דברים שישפיעו, ואישיות זה לא כל כך אחד מהם. אחד זה כמה הסמכות הייתה קרובה עלינו. זאת אומרת, היה וריאציה של הניסוי, שהמדען היה לידם, ואומר להם, תלחצו, תלחצו, תלחצו. ובווריאציה אחרת, המדען לא נמצא לאדם, רק יש רמקול, אז הם שומעים מה המדען אומר, אבל הם לא רואים אותו, הוא לא לאדם. זה נשמע משהו שרירותי לחלוטין, לא תסכימו איתי, נכון? ועדיין הדבר הזה השפיע מאוד. דבר נוסף זה כמה הקורבן לקרוב הוא רחוק אליהם. הווריאציות שבהן הם לא ראו את הקורבן בכלל, ולא שמרו אותו, האחוזים שהם מוכנים לחשמל על פי מוות היה קרוב. כאילו, מאוד מאוד מתקרב לתשעים אחוז הגבוהים, ובמצבים שבהם הבן אדם היה צריך לראות את הבן אדם וללחוץ לו את היד לפניך, וכאילו, לעשות אקטים של האנשה, כן? לראות את האומניות של הבן אדם השני, אז האחוזים קצת ירדו. רוצים לשמוע משהו מטורף? אחד הדברים שהשפיע מאוד בעשרות אחוזים על האם האדם הזה מוכן לחשמל מישהו אחר למוות או לא, זה אם המדען לבש חלוק לבן או לא. כשהמדען בא עם ג'ינס וטי שירט ונראה כאילו, רגע, ברור, כן, זה הפרשנות. הפרשנות היא, אה, זה שכונה פה, לא בשביל השכונה הזאתי אני, לחשמל מישהו בשכונה הזאתי אין סיכוי, כאילו, האחוזים ירדו. אבל כשיש חלוק לבן, שזה סימן של סמכות, רגע, הוא מדען, רגע, זה מקום רציני, הם גם הזיזו את המחקר ממקום למחקר בכזה, תחשובו בדאונטאון של העיר, אל מול בתוך האוניברסיטה. אוקיי, בתוך האוניברסיטה מישהו עם חלוק לבן אומר לי מה לעשות, ברור שאני צריך לעשות את זה, אוקיי? ודבר אחרון, שוב, שזה יזכיר לכם אולי את הקונפורמיות של אש, זה אם יש עוד אנשים סביבי שעושים את אותו דבר, כן? אז אני יותר מציית, כי אם אני רואה הרבה אנשים סביבי שכולם מצייתים, כולם מחשמלים, אז גם אני מחשמל הרבה יותר. ואם אני מספיק שאני רואה, וזה הקטע פה, בדברים האלה המוח שלנו לא עובד על סטטיסטיקה. זה לא כאילו חמישה אנשים מוכנים לחשמל ואחד לא, אז אני הולך עם החמש, לא. ברגע שיש אחד שמסרב, שמתחיל, שהוא לא רוצה לציית, ההשפעה של זה תהיה אקוטית, תהיה ענקית. מלא אנשים פתאום לא מוכנים לעשות את זה, אוקיי? ובהקשר הזה של העניין של צייתנות וכמה הדברים החיצוניים משפיעים על כמה אנחנו מצייתים אל מול הדברים הפנימיים, בעוד שנייה אנחנו ניכנס בדיוק לזה, לעולם של תפיסה חברתית, עוד שנייה נגיע לזה, וסכמות וטעות טיחוס, כאילו נגיע לזה עוד מעט. ראיתי לפני כמה חודשים סרט בנטפליקס, סורי על האובר שועתיות בשיעור הזה, כן? כאילו זה באמת מאוד מושפע. סרט בנטפליקס על הפלוגות, סרט דוקומנטרי, כן? על הפלוגות של האנשים בשואה, כן? נאצים שיראו ביהודים על הבורות, כן? אני לא אהיה יותר גרפים מזה, נסיים בזה, זה היה את העניין, את החלק הגרף. ורוב האנשים חושבים, או אם אני אשאל אותם מי היו האנשים האלה, אז הם יגידו, אה, זה הדאצים הכי שטופי מוח. זה כאילו האנשים שכל הזהות שלהם זה להיות נאצים, הם רק כאילו שונים יהודים בצורה קיצונית, הם כאילו זה האנשים שזה בטבע שלהם להיות הכי אכזריים, הכי רוצחים, הכי זה, הכי זה, זה האנשים האלה. לא יודע, כשאני שמעתי סיפורים האלה, כן? בתיכון, שלמדתי היסטוריה, זה מה שאני חשבתי, ואני חושב שזה מה שרוב האנשים חושבים. ובסרט הזה בעצם מראים כמה זה בדיוק ההפך. כמה שכל האנשים שהיו הכי במרכאות נאצים, הכי רצו להרוג, הכי רצו להילחם, הכי האמינו במשטר, התגייסו לצבא, התגייסו לכל מיני מקומות כאלה, ונשלחו לחזית, ואיך דווקא הפלוגות האלה, זה הפלוגות של המשטרה הגרמנית, שהמון המון המון ממי שהתגייס אליהם, זה היה פשוט אנשים שלא הזדהו עם המשטר, לא רצו לקחת חלק בדבר הזה, ואמרו, אוקיי, אם אני לא מתגייס לאן שהוא, מגייסים אותי לצבא, שולחים אותי לחזית, אני לא רוצה להילחם, אני לא מוכן להילחם בשביל כל המסוגה הזה, כן, לא במילים האלה, אבל כאילו בתפיסה, אני לא רוצה להילחם בשבילו, אני לא חלק מהדבר הזה. מה הדרך שלי להימנע מלהישלח לחזית? אני אשלח למשטרה. זה עבודה בעורף, כן? אני לא צריך עכשיו ללכת להילחם ברוסים ובצרפתים ובאנגלים ולהרוג מלא אנשים, אני נראוי כל הזמן לעשות עבודה כמסתור, זה מה שבחרו להם, אתם תעשו עבודה כמסתור בפולין, תוודאו שאנשים עומדים שם לפי הפוקים וכאלה. זה אנשים שבחרו להתגייס לשם, שוב לא כולם, אבל הרבה, ונתון עוד יותר מטורף. זה שכשאני למדתי פסיכולוגיה, אני אמרתי לעצמי, טוב, אם האנשים האלה צייתו לדבר כל כך קיצוני, בטח היה להם אקדח לרקע, בטח אמרו להם, נכון אמרו להם, שאם הם לא עושים את המשימה הזאת תהורגים אותם, אז אוקיי, או שאני אורג את היהודים האלה, או שאני אורגים אותי, אז אין לי ברירה. ובסרט בנטפילד והדוקומנטרי הראו שזה גם זה לא היה נכון. זאת אומרת, בחלק מהפקודות אפילו המפקדים הבינו שזה משימה נוראית, ואמרו לחיילים, תשיבו לשוטרים האלה, תשיבו. זה משימה חרא, אם אתם לא רוצים לעשות אותה, אתם לא חייבים. יהיה לזה משמעויות, זאת אומרת, אתם תעשו תורנות מטבח ושמירות ודברים כאלה, יותר מכולם, אתם ללא תצאו הביתה, כן? אבל הדבר שהכי השפיע עליהם זה שאמרו להם, ופשוט העבודה טיפול על החברים שלכם. זאת אומרת, המשימה תתבצע, או שאתם לוקחים בזה חלק, או שהחברים שלכם יעשו את זה. וזה מה שגרם למעל 90% קונפורמיות או צייתנות בדבר הזה, שזה בעיניי מזעזע ומחריד. ושוב, הסיבה שאני מדבר על זה שוב ושוב ושוב זה כדי לתקוע את המסמר הזה של עד כמה יש לנו, שוב, את מה שנקרא תאות האפוס הבסיץ שעוד שנייה נגיע אליה, שאנחנו נוטים לייחס את ההתנהגות של אחרים לאישיות שלהם, ולא להשפעות החברתיות שיש סביבם, וכמה ההשפעות החברתיות האלה שאנחנו לא שמים לב אליהם אפילו, הם כל כך עמוקות, הם כל כך חזקות, והם כל כך משנות לנו את החיים. אז מה זה תפיסה חברתית? תפיסה חברתית זה בעצם התחום שבו אנחנו חוקרים את איך התפיסה שלנו, שוב, אני מחזיר אתכם לשיעור על תפיסה, מי שרב, מי שלא תראו, מושפעת מהתנהגות והרפחות של אנשים אחרים בסביבה שלנו. זאת אומרת, מי שלא עשה את השיעור על תפיסה יכול לחשוב שמה שאנחנו רואים זה המציאות, נכון? מה שאנחנו חושבים זה האמת וכל הדברים האלה. ובאמת בשיעור על תפיסה נתתי לכם הרבה דוגמאות, אני חושב, גם ויזואליות וגם אחרות, למקומות שבהם התפיסה שלנו מפשלת מכל מיני סיבות, בין אם זה בגלל מבנה של העיניים שלנו ודברים שקשורים למבנה של המוח, כאילו לא תמיד מה שאנחנו רואים זה המציאות, אנחנו משמיטים דברים, מפעילים דברים, שונים דברים וכן הלאה. אז שווה דוגמאות. אבל פה אנחנו באים ואומרים, רגע, רגע, זה לא רק שהתפיסה שלנו מושפעת מדברים טכניים שיש לנו במוח, היא גם מושפעת מהאנשים ומההקשרים החברתיים והסביבתיים שיש סביבנו. וניסוי מפורסם, שוב, לא שם סתם איזה מקום שלו, אבל אני זוכר אותו, זה שלקחו, שוב, אנשים שעשו להם את הניסוי, להמתין כמה דקות במשרד, והם לא ידעו מה הניסוי. ואז כשהכניסו אותם לניסוי אמרו להם, תעשו לנו רשימה של עשר דברים שראיתם בחדר המתנה. עכשיו שוב, אני מזכיר לכם, בחדר המתנה היה מעוצב כמו משרד, כן? והרבה מאוד אנשים כתבו כל מיני דברים שלא היו שם, נכון? אבל שבדרך כלל יש במשרד, דברים כמו, לא יודע, ניירות, עתים, ספרים, טרברים, אני לא זוכר בדיוק את הניסוי, אפשר לספס את זה בגוגל, אבל כאילו, כל מיני דברים שבדרך כלל יש במשרד, אבל לא היה שם. זאת אומרת, התפיסה שלנו מושפעת לא רק מבאגים כמו שוב שראינו עם ההשליות האופטיות וכל הדברים האלה, שוב תחזרו לשיעור אם לא ראיתם אותו, אלא גם מכל מיני דברים ששום לקונטקסט או בשפה פסיכולוגית אקדמית, תחשבו על זה בדרך כלל, זה סכמות. מה זה סכמה? סכמה זה בעצם מבנה מנטלי שעוזר למוח שלנו לחסוך זמן באנרגיה, לפעול במהירות ולהבין מצבים מורכבים, אוקיי? עכשיו ברור שכל הקטע של סכמות זה שבשביל ליעל אנחנו משלמים מחיר בטעות, בדיוק, אוקיי? תחשבו על זה ככה, נכון? אם אתם, טוב היום כבר לא כל כך עושים את זה, אז מי שלא זוכר, מי שמאוד צעיר אולי לא יבין, אבל אתם בוודאי זוכרים הרבה מכם, שלפני ארבע או חמש או עשר שנים, אם הייתם רוצים להוריד סרט למחשב שלכם, נכון? אז הוא היה באיכות חרא, נכון? הוא היה כזה מפוקסל ולא נראה טוב, נכון? ובקולנוע היה איכות טובה כמו היום, כאילו לא טובה כמו היום במובן של אפקטי והכל, אבל טובה כאילו רואים חלק, לא רואים מפוקסל. אז למה במחשב שלנו זה היה מפוקסל? כי בעצם רצינו, כן? או מי שעשה סבא, רצה להיות מסוגל להוריד את הסרט. אז בשביל זה הכובד צדק קצת יותר, היום הייתם רמת כל כך מהיר ולהפך לא אכפת מכלום. אבל אז הייתם איתי, זוכר שאתה... זה היה מאוד איתי, אז היו צריכים לקבץ את הקובץ, שהוא ירוץ מהר יותר, שהוא יחסוך מקום וזמן. אבל תמיד שחוסכים מקום וזמן, בעצם משלמים בדיוק, תחשבו עכשיו, הנה דוגמה יותר עדכנית לצעירים, תחשבו את שצ'י-פיטי. שצ'י-פיטי זה כמו פי מיליארד יותר טוב מחיפוש בגוגל, נכון? כאילו אתה שואל אותו שאלה והוא נתן לך תשובה מטורפת כאילו אלוהים ישמור, אבל הוא טועה מלא. למה? כי הוא עובד בצורה דומה, אוקיי? אז יש לנו כל מיני סוגים של סכמות, נכון? בחיים שלנו, ספציפית בשיעור הזה, מה שרלוונטי זה סכמות על אנשים, נכון? יש לנו את החבר הזה והוא חבר טוב, יש לנו את הבענם הזה והוא אגואיסט, למשל. כן? זה דוגמה מאוד קלאסית. והסכמות משפיעות על איך אנחנו תופסים מצבים, נכון? אם למשל מישהו, לא יודע מה, הבריז לנו לפגישה, ובן אדם אחד הוא כזה, הוא נתפס לנו במוח בסכמה שלו כבן אדם סופר אחראי ורציני ומקצועי ובסדר, אז מה אנחנו נגיד? אה, בטח קרה משהו. למה? כי לא יכול להיות שהוא איחר או הבריז לנו מהפגישה, כי זה לא טועם את הסכמה. מצד שני, אם זה בן אדם שבסכמה שלו אנחנו תופסים אותו כלא מקצועי, כלא בסדר, כוואטאבר, אה, עוד הפעם הוא הבריז, כנראה זה אין סיבה. אוקיי? כנראה אין סיבה. יש סכמות לתפקידי, נכון? איך אנשים מסיימים בתפקידים מסוימים צריכים להתנהג או לא להתנהג. סכמות לכל מיני אירועים, נכון? איך צריך להתנהל ערב במסעדה, נכון? פתאום אתם אוכלים במסעדה, פתאום לוקחים לכם את הצלחת לפני שסיימתם, מביאים לכם חשבון לפני שביקשתם, כל מיני דברים כאלה שאומרים, רגע למה זה לא בסדר? זה לא בסדר, זה יוצא מהסכמה שלנו. זה לא איך שאנחנו תופסים את זה. ויש כמובן את הסכמה של איך שאנחנו תופסים את עצמנו, שזה קשור לביטחון העצמי, לדימוי העצמי וכן הלאה. העניין הוא שבעקבות הסכמות האלה יש לנו סכמה אחת מאוד מאוד מאוד מרכזית שנקראת הטעות היחוס הבסיסי. וזה שאנשים נוטים לייחס את ההתנהגות של אנשים אחרים לאישיות. שוב, תחזרו לשיעור של אישיות מי שלא ראה. ואת ההתנהגות שלנו עצמנו לסביבה ולמצב. זאת אומרת, אם אני מאחר, ברור לי שהיה פקקים, ברור לי שהילדים שלי לא התעוררו בזמן בבוקר לבית ספר, ברור לי כל מה שקרה. אבל כשמישהו אחר מאחר, אז זה ברור שהוא כאילו לא מספיק מסודר, הוא לא מספיק מורגל, הוא לא יכין את עצמו מראש, והוא לא יצא מספיק בזמן, והוא לא יארגן את כל מה שצריך וכן הלאה ואחרון. יש מחקר מאוד מפורסם בעניין הזה של ג'ונס ויאריס, שזה מחקר בעיניי קוריאה, אבל בעצם המחקר הלך ככה. נתנו לנסיינים, שוב, האנשים שעושים את הניסוי, לקרוא מאמרים בעד ונגד בן אדם שנקרא פידל קסטרו. פידל קסטרו, הוא היה מהפכן רציני, הוא היה מנהיג של קובה משנות ה-50, אני חושב, עד שנות ה-2000, סוף ה-90, לא זוכר בדיוק, והיה הרבה דברים מאוד שרויים במחלוקת, בוא נגיד, בקובה, בטח כי אתם יודעים, בתקופה הזאת. אוקיי, אז היה הרבה מה להגיד בעד ונגד. ואמרו, כשהם קראו את המאמר, אמרו למי שקורא אותו, לאנשים שעושים את הניסוי, שבעצם זה עבודות סימסטריאליות של סטודנטים, ושהחוקר או הפרופסור אמר לסטודנטים אם לכתוב בעד או אם לכתוב נגד. זאת אומרת, אם אני אומר לכם, בואו שנייה נהיה לוגיים, בסדר? שנייה, בואו שלא לוגיקה עוד שנייה, בואו לאחרוץ המחדש, אבל אם זה יהיה שנייה לוגיים, אם אני אומר לכם, אני אמרתי לדני לכתוב מאמר בעד מלפפונים. דני כתב מאמר בעד מלפפונים. מה זה אומר על הדעה שלו לגבי מלפפונים? תשובה? כלום, נכון? גם אם דני הוא נגד מלפפונים, אם אני אמרתי לו לכתוב, כן, ואני הפרופסור של האוניברסיטה ואני צריך לעשות מה שאני אומר לו כדי לקבל ציון, כן? אז זה שהוא יכתוב משהו בעד מלפפונים, זה רק אומר שאני אמרתי לו לכתוב משהו בעד מלפפונים. בסדר, נכון? וכששאלו את הנסיינים, מה לדעתכם הדעה האמיתית של כותב המאמר על אותו פידל קסטרו? באחוזים מאוד מאוד גבוהים אנשים חשבו שמי שכתב מאמר בעד הוא באמת בעד ומי שכתב מאמר נגד הוא באמת נגד. כן, זה דבר מאוד מאוד עמוק. למרות ששוב אין קשר למציאות. אני שם, אני יודע שאני אקח את השיתוף קטן אישים בהקשר הזה. כשהייתי באוניברסיטה, באוניברסיטה תל אביב, אני השתתפתי בדבר שנקרא דיבייט. בדיבייט, שוב, זה בצורה דומה, מתווכחים על דבר מסוים. ודיבייטור טוב מביא טיעונים לוגיים מאוד משכנעים. ואתה לא בוחר באיזה צעד אתה. אוקיי, זאת אומרת, אומרים לך, אתה עכשיו בעד בנושא הזה או נגד. וזה, ובמסגרת לא הייתי הדיבטור הכי טוב בעולם, רחוק מכאן, אבל הייתי לא כזה גרוע, גם הייתי אחר כך שופט בתחרויות והשתתפתי בתחרויות מחול, כן? ובחברות בתחרויות רצו לצלם ולהעלות, ואני תמיד מאוד מאוד חששתי מזה, כי אני ידעתי שלמרות שכתוב למטה בסרטונים של הדיבט תמיד, העמדה של הדובר היא לא קשורה למה שהוא אומר, העמדה נבחרה מראש וכן הלאה, ידעתי שזה ברור שאם עכשיו לצורך דיבט אני אמרתי, נתתי טיעונים לצד של, לא יודע, סתם אני אומר, משהו שמאלני, עכשיו כולם יחשבו שאני שמאלני. אם הייתי אומר משהו שהוא ימיני, כולם היו חושבים שאני ימני. למרות שכתוב מתחת שלא. דוגמה טובה נוספת לזה זה כאילו, נכון, מפורסמים שמתראיינים שעשו תוכניות בטלוויזיה ומספרים, נכון, שאנשים ברחוב רואים אותם ומייחסים את ההתנהגות של הדמות שלהם בסדרה אליהם, שמעתם על זה? שאדיר מילר דיבר על זה ברמזור ושוב, בעבר, כן, יש את, נו איך קוראים לו שאחר כך נהיה זמר והוא סופר חמוד, כן, נהיה דיקטור, שכחת את השם שלו, לא משנה. ששיחק בשמש והיה ילד. קיצר, שהוא אמר שתמיד ייחסו את ההתנהלות, את ההתנהגות שלו לאותה דמות ששיחק בסדרה, ושוב, זה מאוד חזק. יש את אורלי, משהו שגם שיחקה באותה סדרה והייתה מאוד טיפשה בסדרה, ותכלס אישה חכמה מאוד, והתייחסו אליו ברחוב אחר כך כאילו היא טיפשה. שוב, אנשים, גם אם הם יודעים שזה לא באמת מייצג, גם אם הם יודעים שזה משחק, נוטים לייחס את ההתנהגות של בן אדם אליו ולא לדברים הסביבתיים, וזה דבר מאוד מאוד עמוק להבין אותו, וזה דבר שמאוד מאוד צריך להיזהר ממנו, כי אחרת אנחנו בעצם נכשלים בלהבין מבן אדם. אם אני מסתכל על אנשים כפסיכולוגיים, כי כולנו פסיכולוגים, אני לא אומר פסיכולוגים מטפלים וכן הלאה, כן יש חוק במדינה ווואטאבר, אבל הנשא פסיכולוגיה, כמו שאמרתי בשיעור הראשון, זה המדע של הנפש. ובעולם של היום את כולנו מעניין הנפש, וכולנו רוצים לחקור את הנפש, אז במובן מסוים כולנו פסיכולוגים, ואתם פסיכולוגים, כן. אז במובן הזה אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר לא לייחס הכל לאישיות. לא לייחס הכל רק לבן אדם, כי החלק החברתי או הסביבתי משפיע פשוט כל כך הרבה. דוגמה נוספת לדבר הזה, וזה ככה נשמע דוגמה אחרונה שלנו לשיעור היום, זה האפקט של הרושם הראשוני. אם אני מבין שאני מכניס אנשים לסכימות, ואחר כך איך שהם יתנהגו ייכנס לתוך אותה סכמה שכבר נתתי להם מראש הרבה פעמים. אז הרושם הראשוני זה דבר שנוצר בהתאם למצב, לתנאים סביבתיים, לתנאים אישיים סביבתיים, לשפת גאופתון דיבור הרבה פעמים, לכל כך הרבה דברים. והרבה מאיתנו חושבים או אומרים או סומכים על הרושם הראשוני שלנו. עכשיו לפעמים זה נכון, אבל לפעמים כל מיני דברים קטנים מתאים אותנו. ואחד המחקרים המרתקים בהקשר הזה, וואו, אם אתם לא מכירים את זה, יאוף לכם השכח. ולשאר הרבה מכם לא מכירים את זה. יש מחקר סופר מפורסם שתפסו סטודנטים ולשאלון. עכשיו שנייה לפני שתפסו אותם לשאלון, עשו להם את הטריק הבא, שימו לב למניפולציה, אוקיי? עובר לאדם מישהו, אומר להם אתה יכול בבקשה להחזיק את הקוס שלי? נותן להם את הקוס, אוקיי? הם מחזיקים את הקוס, הוא הולך, תוך דקה חוזר, אומר להם תודה רבה, לוקח את הקוס, אוקיי? ואז בחוקר ואומר להם, היי, מה קורה? אני עושה מחקר על האישיות של הבן אדם הזה, שכרגע ראית, ראיתי שדיברת איתו. בוא תגיד לי מה דעתך עליו, אוקיי? עכשיו שוב אני מזכיר לכם, שחקן משחק את זה באותה צורה כל פעם, אוקיי? ואנשים בעקבות שוב הראשם הראשוני שלהם אומרים על הבן אדם הזה כל מיני דברים, אוקיי? עכשיו גילו משהו מאוד מאוד מעניין. בחצי מהמקרים השחקן נתן לבן אדם שסובב את הניסוי להחזיק קוס של משקה קר. ובחצי מהמקרים נתנו לבן אדם להחזיק קוס של משקה חם. בתיאור שאנשים אמרו על אותם אנשים הופיעו הביטויים האלה. הוא היה נראה לי קצת קריר, לא נחמד. הוא היה נראה לי קצת מרוחק, מי שקיבל את המשקה הקר. מי שקיבל את המשקה החם, הוא היה נראה לי בן אדם סימפטי, חמים, נחמד. מה להזזל הקשר בין טמפרטורת המשקה לרושם הראשוני? תשובה, בג. לא יודע אם זה בג באמת, יכול להיות שבאמת אנשים ששותים כן, משקועות חמים הם נחמדים יותר. מאנשים שותים משקועות קרים, הם לא סימפתיים. אבל בהנחה שאתם לא מסכימים עם זה, זה כנראה איזשהו בג אצלנו ושוב, צריך לשים לב לדברים האלה, להיזהר מהן ולהיות מאוד מרוצמת לב, ואני מקווה שככה לקחתם הרבה מהשיעור הזה, כי הוא שיעור מאוד מאוד משמעותי. בשיעור הבא בקורס אנחנו ניכנס לעומק של נושאים שנקראים הזדהות חברתית, דינמיקה קבוצתית, סטריאוטיפיים ודעות קודמות, כל הנושא הזה של איך אני מתייחס למי שבקבוצה שלי, אל מול למישהו מחוץ לקבוצה שלי, דרך אגב, אני עשיתי על זה ניסוי קטן היום, נכון? סיפרתי לכם על שלושת האנשים שהם יהודים, אוטומטית הכנסתי אותם לתוך הקבוצה שלכם, אגב זה נכון, כי אני לא שיקרתי, לא אמרתי משהו לא נכון, אבל כבר יכול להיות, בהתאם למחקרים של השיעור הבא, תגלו שאתם יותר התחברתם אליהם, יותר אהבתם אותם, יותר הגשתם סימפטיה להם, פשוט כי אתם מחולקים איתם דת, ואנחנו נדבר על הנושא הזה בהרחבה, אז שוב, מי שרוצה להשלים שיעורים אחורה זה הזמן, מי שרוצה את השיעור הבא, אם אתם רואים את זה ביוטיוב, אז תעשו סובסקרייב, תרשמו וכן הלאה. ועכשיו, מי שבלייב, אני הולך לעשות איתכם שתי דברים נוספים, שזה חדש, פעם ראשונה שאנחנו עושים את זה, וזה מגניב. דבר ראשון, זה אני הולך לתת לכם שישה שימושים מעשיים, עקרונות מעשיים, לאיך להשתמש במה שלמדנו היום בחיים שלנו, כדי לחיות חיים מוצלחים יותר. שוב, סוג של, אם עשינו עכשיו חלק קורס אקדמי, אז זה החלק של הקורס התפתחות אישית בעניין, וגם בסוף יהיה זמן לשאלות ותשובות. סבבה, אני הולך לתת לכם, לפתוח מיקרופונים והכל. אגב, מי שעכשיו בלייב, עכשיו זה זמן טוב לכתוב, אם יש לכם שאלות בצ'ט, כדי שבאזור ששאלות ותשובות יהיה לנו את הכל מוכן מראש, ואני אוכל לענות לכם כמה שאני רק אספיק השאלות. מי שלא בלייב, אז תודה רבה שצפיתם, שימו סאבסקרייב, שימו לייק, ונתראה.