כוח - זה הכל בראש?

הפעם שהבנתי לראשונה שיש לי כוח שלא ידעתי עליו, זה היה בצבא. לא באימון, לא בג'ים, בטירונות.

אחרי ימים בלי אוכל כמו שצריך ובלי יותר מדי שינה, כולם גמורים. ולפעמים דווקא ה"חלשים" פתאום נהיים "חזקים", וזה תמיד מדהים לראות. זו לא הייתה תחושה של "הכל בראש". יותר מדויק לומר: כמעט הכל בראש.

מכון האגרוף: הכוח שיש לו גבול

באיגרוף תאילנדי זה תמיד הרגיש קצת אחרת. יש המון כוח בראש, זה ברור, קוראים לזה ספיריט, "רוח לחימה", וזה נותן המון. זה מה שנותן להמשיך בכל הכוח גם כשהשרירים כבר לא מסוגלים יותר.

אבל תמיד הייתה לי הסתייגות מסוימת (שלא חשבתי עליה כהסתייגות עד שכתבתי את זה) לגבי הכוח המתפרץ הזה, הכוח הטהור. וזה מתחבר לצבא: הראש עוזר להמשיך אחרי שעייפים, אבל אף פעם לא עוזר לעשות דברים מעבר למה שהשרירים מסוגלים.

• באיגרוף תאילנדי / קראטה: מי שיותר חזק (או טכני), האגרוף או הבעיטה שלו יותר חזקה.
• בג'יוג'יטסו / האבקות: מי שיותר חזק מצליח להרים, להניף, לרתק במצבים לא אפשריים, ואין מה לעשות מולו.

האישה שהרימה מכונית

הרבה שמעו על הסיפור מBBC על אישה שהרימה מכונית אחרי תאונת דרכים, כדי לאפשר לחבר שלה למשוך את הרגל שנלכדה מתחתיה. הפסיכולוג בכתבה אמר ש"רק" 20%-30% מאיתנו היו מצליחים לעשות את זה.

אני חושב הפוך: רק 20%? זה מלא. אני לא מסוגל לדמיין את עצמי מרים מכונית, וכנראה שאני כן נמצא ב-20% החזקים יותר, לפחות פיזית. זו דוגמה מושלמת לכוח פיזי טהור: אישה שעשתה דבר שלא הגיוני שהשרירים שלה מסוגלים לעשות.

נקודת המפנה על המזרן

בג'יוג'יטסו, בקרב אימון, קלטתי פתאום שהבחור שאני מתאמן איתו קצת מתוסכל מכך שאני חזק מדי עבורו פיזית, מרים אותו במצבים הזויים. מה שהפך אותי במקרה הזה היה משהו פשוט: תפסתי אותו כבחור חזק ממני.

לא הופתעתי שניצחתי אותו, כי אני יודע שאני יותר טכני. אבל פתאום קלטתי שזה שאני יודע שאני אצליח הוא מה שמאפשר לי להשתמש בכמות כוח שאני בדרך כלל לא משתמש בה, במצבים שבהם אני בדרך כלל לא משתמש בה.

נזכרתי גם במישהו שהתאמן פעם במכון שלי, מאוד רזה, והיה מפרק את כולם. מדהים איך האמונות שלנו תמיד דואגות לתת לנו דוגמאות שמוכיחות את עצמן. אמונה חדשה גורמת לנו לזכור דברים אחרים, דברים שלא זכרנו כי לא היו במתאם לאמונה הקודמת שלנו.

הגוף מוגבל על ידי המוח, לא רק על ידי השרירים

הגוף שלנו מאוד מוגבל על ידי המוח שלנו. המוח שלנו רוצה לטובת הגוף, אבל לפעמים הוא לא מבין מה טוב עבורו, במיוחד בסיטואציות שלא נתפסות כמסוכנות. הוא יעצור אותי לפני שהצלחתי בכלל לנסות: "אני לא אצליח לעשות כלום ואפסיד", למרות שלא יקרה לי כלום אם אנסה.

אחרי האימון ההוא הרגשתי שנפתחה לי סוללה חדשה של אנרגיה שלא הייתה זמינה לי עד אז. חוץ מזה, למדתי דגש חשוב לטכניקה בסיסית שלא השתמשתי בה כי היא פשוט לא עבדה לי, כנראה גם בגלל הדגש הזה שהיה חסר.

סיכום: לא הכל בראש, אבל הרבה יותר ממה שחושבים

הכוח הפיזי שלנו הוא לא אינסופי, ולראש אין כוח לשבור את הגבול הפיזי של השרירים. אבל הרבה לפני שמגיעים לגבול הזה, יש אמונה שעוצרת אותנו הרבה יותר מוקדם ממה שהגוף באמת דורש. ברגע שהאמונה משתנה, לא בכוח הרצון אלא כי מצטברת חוויה חדשה, ה"אוכל" שאנחנו מרשים לעצמנו להשתמש בו גדל.

אני מקווה שאני אצליח להשתמש בכוח החדש שהתגלה לי, ולהיות חזק לפחות כמו, אם לא יותר, מכל אלה שתמיד היו "חזקים מדי בשבילי".

תתאמנו חזק, כאילו החיים שלכם (או של חבר/ה שלכם) תלויים בזה. ואל תיפצעו, כן?