כוח – זה הכל בראש?

למרות שהיום אני מסתכל על זה מנקודת מבט של אמנויות לחימה קודם אתאר מנקודת מבט אחרת שהיתה לי.

בצבא, כלומר, בקורס ובטירונות זה היה דיי ברור לנו, טוב, אולי לא "הכל בראש" אבל כמעט הכל בראש. אחרי ימים בלי אוכל כמו שצריך ובלי יותר מידי שינה כולם גמורים ולפעמים דווקא ה"חלשים" פתאום נהיים "חזקים" וזה תמיד מדהים לראות את זה.

במכון (איגרוף תאילנדי) זה תמיד היה קצת אחרת, יש המון כוח בראש – זה ברור, קוראים לזה ספיריט "רוח לחימה" וזה נותן המון, זה נותן להמשיך בכל הכוח גם כשהשרירים לא מסוגלים יותר, אבל תמיד במכון הייתה לי איזשהי הסתייגות (שלא חשבתי עליה כהסתייגות עד עכשיו) הסתייגות לגבי הכוח המתפרץ הכוח הטהור הזה.

וזה דיי מתחבר לצבא שכאילו הראש עוזר אחרי שעייפים להמשיך עוד, אבל אף פעם לא עוזר לעשות דברים יותר ממה ש"השרירים מסוגלים".

• באיגרוף תאילנדי / קראטה: הוא יותר חזק (או טכני) אז האגרוף או הבעיטה שלו יותר חזקה.
• בג'יוג'יטסו / האבקות: הוא יותר חזק אז הוא מצליח להרים / להניף / לרתק במצבים לא אפשריים – ואין לי מה לעשות.

כמובן שהרבה מכם שמעו על הסיפור שהיה בBBC על אישה שהרימה מכונית, אחרי תאונת דרכים בשביל לאפשר לחבר שלה למשוך את הרגל שנלכדה מתחת למכונית, אז הפסיכולוג בכתבה אומר ש"רק" 20% – 30% מאיתנו היינו מצליחים לעשות את זה, אני אומר: רק 20%!? זה מלא! אני לא מסוגל לדמיין את עצמי מרים מכונית וכנראה שאני מה20% החזקים יותר – לפחות פיזית.

דוגמה מושלמת לכוח פיזי טהור, אשה שעשתה דבר שלא הגיוני שהשרירים שלה מסוגלים לעשות.

נקודת המפנה שלי: היום באימון עשינו קרבות אימון ג'יוג'יטסו וקלטתי פתאום שהבחור שאני מתאמן איתו טיפה מתוסכל מכך שאני חזק מדי עבורו (פיזית, מרים אותו במצבים הזויים) מה שהפך אותי בעניין זה היה שתפסתי אותו כבחור חזק ממני. לא הופתעתי שניצחתי אותו ספציפית כי אני יודע שאני יותר טכני אבל פתאום קלטתי שזה שאני יודע שאני יצליח מאפשר לי להשתמש בכמות כוח שאני בדרך כלל לא משתמש בו במצבים שאני בדרך כלל לא משתמש בו.

פתאום גם נזכרתי במישהו שפעם התאמן במכון שלי שהיה מאוד רזה והיה מפרק את כולם, מדהים שתמיד האמונות שלנו דואגות לתת לנו דוגמות והוכיח את עצמן – אמונה חדשה גורמת לנו לזכור דברים אחרים, שלא זכרנו כי לא היו במתאם לאמונה הקודמת שלנו.

הגוף שלנו מאוד מוגבל מהמוח שלנו, המוח שלנו רוצה לטובת הגוף אבל לפעמים הוא לא מבין מה טוב עבורו, במיוחד בסיטואציות שלא נתפסות כמסוכנות – הוא ירים אותי, אני לא אצליח לעשות כלום ואפסיד אבל לא יקרה לי כלום.

אני מרגיש שנפתחה לי סוללה חדשה של אנרגיה שלא הייתה זמינה לי עד היום וזו הרגשה אדירה! חוץ מזה שלמדתי דגש מגניב לטכניקה בסיסית שלא השתמשתי בה כי היא לא עבדה לי (כנראה גם בגלל הדגש הזה) סה"כ אחלה אימון ואחלה תובנות מהיום.

אני מאוד מקווה שאני אצליח להשתמש בכוח החדש שלי ולהיות חזק לפחות כמו אם לא יותר מכל אלה שתמיד היו "חזקים מידי בשבילי".

תתאמנו חזק, כאילו החיים שלכם (או של חבר\ה שלכם) תלויים בזה (אל תפצעו כן?)