פרק 98: לשלוט בכל סיטואציה חברתית

אם יש דבר מעניין שמשותף לסרטי אקשן חסרי רחמים וקומדיות רומנטיות מלוות בשקיעה, זה הדמות הקשוחה במירכאות הזאתי שבעזרת השקט שלה מצליחה להיות מאוד מאוד מאוד דומיננטית. האמת היא שברוב המצבים החברתיים בעולם האמיתי זה פשוט לא עובד. קשה מאוד על סף הבלתי אפשרי להיות הבן אדם הזה שבשתיקה שלו או במבט הקטן שלו כל החדר מסיט את תשומת הלב אליו, למעט בסיטואציות מסוימות. עם זאת, זה שאנשים חושבים שהדרך היחידה לשלוט בסיטואציות או במצבים חברתיים זה להיות כוחני, זה פשוט לא נכון, וזה יוצר תסכול משתי סיבות. הסיבה הראשונה זה שזה הרבה פעמים פשוט לא עובד, אנחנו צורקים עד מחר ולא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, אבל מהצד השני יש לזה כל כך הרבה תופעות לוואי שליות. האמת היא שאינטראקציה חברתית היא קצת יותר כמו משחק של אבן ירום מספריים. זה לא רק תלוי איך אני מתנהל, אלא תלוי באיזה סיטואציה אני בוחר להתנהל באיזה צורה. היום אנחנו נדבר על שלוש עמדות שונות שניתן לקחת בתקשורת בין אישית ובמצבים חברתיים, ובהתאם לעמדה של הצד השני אפשר לעבור בין העמדות שלנו כדי תמיד לנצח, תמיד לשלוט, תמיד להצליח להוביל בכל אינטראקציה חברתית. אז ברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. קוראים לי גל צחייק, והמטרה שלי היא להביא לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים מעשיים שבאמת באמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חרטה. אז מתי אני רוצה בכלל לשלוט או להוביל אינטראקציה חברתית? האמת שיש המון מצבים כאלה. כמובן שבמשהו כמו רעיון עבודה או בדיון על שכר אני רוצה לוודא שהשיחה הולכת למקומות שאני רוצה שהשיחה תלך ולא תלך למקומות אחרים. אני רוצה לוודא שנדון על הדברים שחשובים לי ולהציב את התנאים שלי בצורה כזאת שמצד אחד הם ישמעו טוב ושאצל השני ירצה לקבל אותם ומצד השני שיהיה ברור על מה אני מוכן להתפשר ומה לא. גם בשיחות מחירה אם אנחנו עובדים בעסק או בסירות אפילו של שירות לקוחות, בטח אם הצד השני מתחיל את השיחה קצת טוען או פסיבי, בדייטים, בישיבות כשאני יושב עם קבוצות של אנשים ואפילו עם ילדים. האמת היא שבהרבה מאוד מצבים חברתיים אנחנו היינו שמחים, הייתה לנו את היכולת להוביל את הצד השני, להשפיע עליו ובעוד שבפודקאסט הזה יש הרבה כלי השפעה ויכולת שבזמן הקרוב יהיו אפילו הרבה יותר, יש משהו שהוא נמצא בבסיס, ביסוד של כל כלי ההשפעה שנמצא בהם וזו הגישה שלנו, המיינדסט שלנו או יותר נכון להגיד העמדה שבה אנחנו נמצאים. אם אני נמצא בעמדה הלא נכונה, כל טכניקות ההשפעה שלי פשוט יראו כאילו הן לא עובדות. בוודאי אם אתם שומעים את הפודקאסט הזה שמעתם רוב הסיכויים הרבה פרקים אחרים של הפודקאסט הזה ושל פודקאסטים אחרים, למדתם דבר או שתיים כנראה על השפעה. ובעוד שבמצבים מסוימים כלי ההשפעה שלכם פשוט עובד בצורה מדהימה שנשמעת ממש כמו קסם, פעמים אחרות זה פשוט לא עובד. ומי שאין לו את הידע שאני הולך לחשוף בפניכם היום, יחשוב שזה עניין של קסם, מזל או כישרון. והאמת היא שזה פשוט הרבה פחות הדברים האלה, למרות שאולי גם להם יש קצת מקום, והרבה יותר עניין של להיות בעמדה הנכונה, בפוזיציה הנכונה, בתוך אותה אינטראקציה חברתית. אז לפני שניכנס לשלושת העמדות, אני רוצה לעשות שתי דברים קצרים. הראשון זה לתת קרדיט לחבר טוב שלי שהוא פיתח את המודל הזה. היום הוא שחקן פוקר מקצועי, קוראים לו בר שקד, הוא עושה משהו אחר שהוא פרש כבר לפני הרבה השנים מהתחום של להעביר ידע, לפחות בתחום הזה של תקשורת. אז ככה, קרדיט ענקי אליו. ולפני ששוב ניכנס לעומק של שלושת העמדות השונות, שאנחנו נדבר בעיקר על השוני ביניהם, כן? מן הסתם, כי ככה מלמדים דברים שונים, וככה אפשר להבין את זה בצורה כתובה. חשוב להדגיש שיש עיקרון שנקרא עיקרון ההתאמה והחיבור. אם אני רוצה שאנשים ירגישו בסבבה איתי, או שיהיה הרגשה של נעימה והרגשה של חיבור והרגשה טובה כזאת, אז מה שזה אומר זה שאני אצטרך להתנהל בצורה דומה במובן מסוים לצורה שלהם. אם בן אדם למשל מדבר בשקט ואני אתחיל לצעוק, הסיכוי הגדול זה שזה יהיה חוויה מאוד מאוד לא נעימה. כנראה גם לי, אבל בטוח לא. אם בן אדם מדבר מאוד מהר או מאוד לאט, אם בן אדם מאוד נחמד ואני מדבר במילים לא יפות וכן הלאה, בקיצור, כל פעם שאני יוצר פער בין ההתנהלות שלי להתנהלות של הצד השני, אני מסתכן במה שאנחנו מכנים ב-NLP שבירת רפור. עכשיו, שבירת רפור זה לא בהגדרה בעיה, אלא כלי שצריך ללמוד איך להשתמש בו. שוב, זה לא לפרק הזה. אבל הסיבה שאני מדגיש את זה זה כי אני אומר שבמערכות יחסים מסוימות אנחנו נוכל לקחת את המעבר בין העמדות האלה, שאנחנו עכשיו הולכים לדבר עליהן, למקום מאוד מאוד חזק וקיצוני. זאת אומרת ממש להיכנס חזק לעמדה שונה מהעמדה של הבן אדם שנמצא מולי. ההשפעה של זה בדרך כלל תהיה מאוד מאוד חזקה, מאוד מאוד מיידית. עלול עלול להרער את התחושה של הכימיה. מתי אנחנו נרצה לעשות את זה? הרבה פעמים מול אנשים שיש לנו איתם רמת כימיה מאוד מאוד מאוד גבוהה, שאנחנו מרגישים איתה מאוד מאוד מאוד בנוח ושאנחנו יודעים שהמערכת היחסים שלנו איתם יכולה לספוג את הזעזועים האלה. כמובן שאנחנו לא נרצה לעשות את זה כל הזמן כי אז גם מערכת יחסים מאוד טובה יכולה להתערער, אבל אם אני פעם בכמה זמן צריך איזה משהו מאוד מאוד דחוף, סופר חשוב, אני לא צריך לפחד להשתמש בכלי הזה. במערכות יחסים פחות חזקות נקרא לזה ככה או פחות מבוססות, הייתי עדיין משתמש באותו רעיון של עמדות, הייתי פשוט עושה את זה בצורה עדינה יותר וניתן כמובן דוגמאות, עדיין זה יהיה מאוד מאוד מאוד חזק. אז בואו נדבר על שנייה מהם שלושת העמדות האלה, איך מזהים אותם ומה הדינמיקה שלה, הבנייר או מספריים ביניהם ואיך אפשר לוודא שאני עובר בין העמדות הנכונות כדי באמת לשלוט ולהוביל כל אינטראקציה חברתית. אז העמדה הראשונה וזו העמדה הדפולטית, זאת אומרת הרגילה, הנורמלית, שרוב בני האדם לפחות בעולם של היום נמצאים בה רוב הזמן וזו העמדה החברתית וההגיונית. העמדה החברתית וההגיונית היא עמדה שבה אני מנסה להיות נחמד לצד השני, אני מנסה להראות שאיכפת לי ממנו, אני מנסה לדבר בהיגיון, אני מנסה להסביר לו את הדברים שאני רוצה בצורה סבירה. זאת אומרת, אם אני עכשיו רוצה להוביל מישהו להשפיע על מישהו שיבוא איתי לאכול פיצה, אז אני אגיד לו תראה פיצה זה טעים, כולם אוהבים פיצה, נכון? אתה גם בטח אוהב פיצה, אתה גם תאהב את הפיצה הזאת, אתה יודע, זו פיצה ממש טעימה. אני גם אוהב את הפיצה הזאת, אז בוא נעשה את זה בשבילי, כל מיני דברים כאלה. אבל בצורה חברתית, בצורה הגיונית. וזה איך שרוב האנשים התנהלו לגבי רוב הדברים. הם יבואו לשיחת סחר, הם יגידו, היי, אתה יודע, כאילו יוקר המחיה עולה, הסחירות שלי עולה, אני גם עובד טוב ובסופו של דבר אני כאילו עובד פה כבר כמה זמן ויש לי תוצאות טובות, אז אני חושב שהגיוני לדבר על זה שיעלו לי את השחר. זאת אומרת, זה הצורה הסבירה שבה רוב האנשים נמצאים, לא משנה אם זה משהו שהוא בטבע האנושי או שזה משהו של התקופה שלנו של חינוך וסביבה, אני חושב שזה קצת גם וגם, אבל זה כרגע לא משנה. פשוט צריך להבין שרוב האנשים נמצאים בעמדה הזו רוב הזמן. ואז אם אני מנסה גם להיות בעמדה הזאת, אז אני יכול לייצר אחריה כימיה, נכון? הצד השני יבוא אליי בדרך כלל בהנחה שהוא, לא יודע, חכם, נגיד ככה, והוא יגיד לי, כן, אני מבין שאתה עובד יותר קשה ואני מבין שאתה עובד מאוד קשה ואני מבין שלא יודע, יוקר המחיה עולה, אבל צריך להבין שיוקר המחיה גם משפיע עליי ואני לא יודע מה לעשות וגם זה מגדיל את כל ההוצאות וזה נכון על כל העובדים, אז אם אני אעלה את כל המשכורות של כל העובדים, אני לא אוכל לממן את זה, אז אתה יודע, צריך לבדוק ולראות ואולי בסוף אני אתחלה להקטנה, בסדר? זאת אומרת, זה איך שהאינטראקציות האלה, שוב, גם בעולם הדייטים, גם בעולם המחירות, זאת אומרת, אנשים בסוף מנסים להיכנס לתוך המקום החברתי וההגיוני. עכשיו, אם אני חוזר, זה העמדה הזאת, אני מקווה שהבנתם אותה. אם אני חוזר שנייה לסרטים, שדיברנו עליהם בהתחלה, על הבן אדם הסופר דומיננטי בסרט, על הדמות הכוחנית החזקה, מצ'ויסטית, אבל לא משנה איך נקרא לזה, כן, זה כמובן יכול להיות גבר או אישה באותה מידה, אבל בדרך כלל בסרטים האלה זה משחק של הדמות גברית, והוא כאילו בשקט, אוקיי? הוא בעצם לוקח את העמדה השנייה שאנחנו נדבר עליה היום, שזה העמדה הממוקדת והשקטה, והעמדה הזאת בעצם בסרטים נראבה, שאני אסביר גם למה, וגם למה יש בזה אמת, שפתאום שהבן אדם הזה כזה שקט וכזה ממוקד וכזה מדבר קצר ולא מוציא יותר מדי מילים בניגוד לאחרים, אז פתאום כולם נמשכים אליו, פתאום יש לו הרבה יותר שליטה על האינטראקציה, פתאום הוא הרבה יותר דומיננטי, פתאום קורה שם איזשהו קסם. עכשיו, אם אתם תנסו לעשות את זה בחיי היום-יום שלכם, מה שיקרה זה מה שנקרא כישלון מוחלט. שוב, לא תמיד, אבל בדרך כלל. יש סיטואציות שבהם זה יכול לעבוד, אבל ברוב הסיטואציות זה פשוט לא יעבוד. אם אתם תהיו יותר בשקט בסיטואציה שיש בה מספר אנשים, אז הם פשוט כולם יהיו בעמדה החברתית, או רובם. הם ידברו אחד עם השני, הם ינהלו שיחה כיפית. אם אתם תנסו להיות שקטים וחמורי סבר, אולי באיזשהו שלב ישאלו אתכם, הכל בסדר, מה קרה? אבל אם אתם תגידו, אני רוצה פיצה. כן, אז כאילו, רוב הסיכויים שלא יקשיבו לכם, רוב הסיכויים שככה אתם לא תובילו שום אינטראקציה חברתית. שוב, האם זה אומר שהעמדה הממוקדת והשקטה היא לא עמדה נכונה או לא עמדה טובה? ממש לא, זה פשוט דינמיקה של הבנייר או מספריים. פשוט לצורך העניין, נקרא לזה הדגשה הממוקדת והשקטה היא כמו, לא יודע מה, דף נייר, בסדר? והגישה החברתית או החברותית וההגיונית היא כמו המספריים. אז הגישה הזאת היא לא עובדת מול זה. זאת אומרת, אם אני עכשיו נמצא בסיטואציה שבה כולם חברותיים. אז אם אני אבוא עם הגישה היותר פסיבית, יותר ממוקדת, יותר שקטה, אני פשוט איעלם בתוך הרעש. מהצד השני, מה שאני יכול להבין על הדינמיקה הזאת, זה שאם אני נמצא מול בן אדם שהוא קצת שקט, או שהוא טיפה ממוקד, ושהוא טיפה יותר פסיבי, הדרך שבה אני רוצה להוביל אותו בהדרגה, זה דרך זה שאני בהדרגה אכניס אותו לתוך העמדה החברותית. זאת אומרת, אני רוצה בהתחלה אולי, שוב, בעיקרון של התאמה, זה לא הפרק של היום, אבל כאילו, אני אתן את זה בקצרה, לא ישר להיות סופר חברותי מולו, כי זה אולי עלול להרחיק אותו, אבל אם אני אחייך אליו, נכון, הבן אדם הזה טיפה חמור סבר וזה, ואני אחייך אליו, אולי הוא טיפה יחייך אליי, אולי אני טיפה אתחיל משאלות קצרות כזה, ואשאל אותו כמה שאלות, אני אתחיל לדובב אותו, ואז בעצם אני מתחיל להוביל את השיחה. כי אני בעצם החברותי, אני ההגיוני, הוא שקט, אני אתחיל לשאול אותו שאלות, אני אתחיל לדובב אותו, אני נחמד, אין שום סיבה לא להיות נחמד אליי בחזרה, ולכן רוב הסיכויים, או רוב הפעמים, אם אני אעשה את זה טוב, אם יהיה לי את המיומנות הגבוהה ביכולות החברתיות האלה, שוב, יש עשרות פרקים על זה בפודקאסט, וגם יהיו עוד, אז אם אתם לא עוקבים אחרי הפודקאסט, שווה לשים פולו, בין אם זה סאבסקרייב יוטיוב, פולו באפל, או ספוטיפיי או יותר, שימו פולו. זה גם עוזר לי, וגם יגרום לזה שיקפצו לכם מהתראות. בקיצור, אז זה יכולת שלי, אם אני עושה את זה טוב, אני יכול להוביל את האנשים השקטים האלה, בעזרת החברותיות וההיגיון, בעזרת הגישה הזאתי, בעזרת העמדה הזאתי. אז בעצם, זה הסיבה שזה לא עובד. עכשיו, למה בסרטים הגישה הזאתי כן עובדת? למה בסרטים המאוד דרמטיים האלה, העמדה של המיקוד השקט מאוד מאוד עובדת? אז קודם כל, זה סרט, בסרטים יש דברים שהם לגמרי לא אמיתיים, אבל במקרה הזה, אני חושב שדווקא יש בזה מינה אמת. כי בסרטים יש הרבה פעמים גם את הגישה של האבן, לא רק הנייר והמספריים, וזו הגישה היותר אסרטיבית, היותר כוחנית, אולי אפילו לפעמים אגרסיבית. עכשיו, ככל שהבן אדם שמולנו יותר אגרסיבי, יותר כוחני, אם אני אנסה להיות נחמד אליו, אם אני אנסה להיות חברותי אליו, ברוב המקרים הוא פשוט הוא זה שיוביל את השיחה. נכון? אם אני עכשיו אומר לכם, לא, אתם לא יכולים לעשות ככה, ואתם מנסים להיות נחמדים והגיוניים, אתם חייבים בעצם לתת לי להוביל את השיחה. נכון? אם תגידו לי, כן, תראה, וככה וככה וככה, וככה נשמעות הרבה שיחות של שירות לקוחות, שהן שיחות לא טובות עם לקוח עצבני, למשל, או ריבים בין בני זוג, שצד אחד מאוד כועס, והצד השני מנסה להיות נחמד, כן? אז הגישה הזאת היא פשוט לא עובדת, או בוא נגיד ככה, זה לא שהיא בהכרח לא עובדת, תלוי מה אני רוצה להציג, אבל היא לא מאפשרת לי לשלוט באינטראקציה, היא לא מאפשרת לי להוביל את השיחה. אם צד אחד הוא כוחני ואסרטיבי, והצד השני הוא חברותי והגיוני, הצד הכוחני והאסרטיבי שוב יוביל את האינטראקציה, ישלוט באינטראקציה. כמו שהסברתי בהתחלה, אם זה בסיטואציה יותר, נקרא לזה רכה, לא יודע, רעיון עבודה, דיון שכר, דברים כאלה, אז לא מדובר פה על אסרטיביות ואגרסיביות וכוחניות קיצוניים, כי זה פשוט תשבור את האינטראקציה, אבל אם שתי הצדדים חברותי בגדול, זה שיהיה טיפה יותר אסרטיבי, זה שיהיה טיפה יותר כוחני, יכול להיות שיהיה לו יכולת לשלוט ולהוביל בסיטואציה, כמובן עד רמה מסוימת, כי יש עוד גורמים כמובן שמשפיעים על זה. אבל בגדול העמדה הכוחנית, העמדה האסרטיבית, העמדה העוצמתית הזאת, היא העמדה שבעצם יכולה להוביל ולשלוט בעמדה החברותית. ופה באמת נכנס הכוח של המיקוד השקט. ואם תחשבו על זה בסרטים, כן, יש את כל הדמויות הסופר אגרסיביות האלה, המשוגעות, כן? אז דווקא לנוכח האסרטיביות הקיצונית, דווקא לנוכח האסרטיביות הקיצונית, דווקא שם המיקוד השקט הוא מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד אפקטיבי. דווקא שם מי שמסוגל להיות שקט וממוקד ולחזור על המסר שלו בצורה פשוטה, הוא בעצם זה שיכול למוסס את ההתנהגות של האגרסיבי. אם למשל, סתם נגיד לצורך דוגמה, מישהו אומר לי, מה, תקשיב, לא יודע, סתם, אני עומד בתור באיזשהו מקום, המצאתי משהו כרגע, ונגיד שזה מאוד חשוב לי שלא יעקבו אותי בתור, כן? סיטואציה כזו מוזרה, לא יודע, למה זה עליי לראש. אבל בכל אופן, זה פשוט סיטואציה גם שמייצגת הרבה סיטואציות אחרות, כן? אם עכשיו אני נמצא בתור, ומישהו עכשיו יבוא ויגיד לי, תקשיב גל, מה שלומך? אני מכיר אותך, פה מהשכונה, אני ממש ממש ממש מהר, יש מצב שאתה יכול לתת לי לעקוף אותך בתור. הוא בא אליי עם החברותיות, אני הייתי שקט, אני לא עשיתי כלום. אם אני רוצה להיות סביר או שקט, אני לא יכול להגיד לו, לא. כאילו, אני יכול, אבל זה יעבור כמאוד מאוד מאוד מאוד מאוד לא נחמד. בצורה חברותית, אני רוצה להוביל אותו, אני צריך להגיד לו משהו כמו כן, תראה, אני יודע שאתה ממש ממש מהר, אבל גם אני ממש ממש מהר, וזה גם, זה לא ילך טוב, כן? הוא יזם את השיחה, הוא התחיל להוביל אותה, רוב הסיכוי שאני אצליח להגיד לו, כן. מהצד השני, אם אני אבוא אליו אפילו עם קצת אגרסיביות, משהו כמו, אתה חושב שבגלל שאתה, לא יודע מה, מהיר שאנשים אחרים לא ממהרים, או משהו כזה, הבן אדם רוב הסיכויים כאילו השתתק לגמרי, התנצל על עצם קיומו והלך. שוב, זה לא דבר שהייתי עושה ביומיום, אבל זה מראה לכם איך ממש בצורה עוצמתית ופשוטה, האינטראקציה של החברותיות חזקה יותר מהשקט, והאינטראקציה של האגרסיביות חזקה יותר מהחברותיות. אגב, אם הייתי בא והייתי אומר לו, הולך בסיטואציה אחרת, כן? מה זה פה? למה יש פה כזה תור? אני עכשיו נכנס, אני רוצה להיות ראשון. כן, מישהו עכשיו בא ונכנס לאינטראקציה אותי בכוחניות. אם עכשיו אני אבוא ויגיד לו, תקשיב, יש פה הרבה אנשים שמחכים בתור וטטטטטטא, הוא יגיד לי מה? לא אכפת לי, אני רציתי זה, אני הייתי פה מקודם, אני רוצה ללחשוב לעבור. החברתי לא יצליח להניע אותו מדעתו. מה כן יצליח להוביל את האינטראקציה? הבן אדם שיבוא עם מיקוד שקט ויגיד, לא, אני הייתי פה, אני עכשיו עובר. כן? שוב, אם הוא יתחיל להריב איתו, זה יהיה ריב של כוחניות ואגרסיביות. אני לא מדבר פה על כוחניות ואגרסיביות חזרה, אני מדבר פה על מיקוד, על שקט ועל עצבת גבול. עכשיו, הדבר הזה, המעגל הזה, של חברותיות, שקט וכוחניות, זה מעגל שבעצם נמצא, שוב, בין אם זה באינטראקציות יותר קיצוניות, לא יודע, סרטים, אינטראקציות טיפה יותר אלימות או חברתיות קשות כאלה או חזקות, אז זה הולך יותר למקומות קיצוניים. אבל אם זה באינטראקציות יותר נקרא לזה, נגיד בתוך מקומות עבודה, בתוך ארגון, בין חברים, כן? אז הדינמיקות האלה הן עדינות, אוקיי? כי בסופו של דבר, רוב האנשים רוב הזמן ירצו להיות מאוד מאוד חברותיים, שוב, לא כולם, אבל הרוב המוחלט של האנשים ירצו להיות רוב הזמן מאוד מאוד חברותיים. אז הטיפה יותר שקט ממוקד שלהם או הטיפה יותר אגרסיביות שלהם זה יבוא בקטנה, זה יבוא בהעדינות, ולכן מדברים המון, נגיד, על אסרטיביות בתקשורת בתוך ארגון, כי בתוך ארגון אתה אפילו לא צריך להגיע למקומות הכוחניים מן הסתם, שוב, ברוב המקרה. כי אם כולם מאוד מאוד חברותיים, אם אני טיפה יותר אסרטיבי מכולם, אני יכול להוביל הרבה שיחות ובאמת לקבל את כל מה שאני רוצה. אז בעצם אם אני עכשיו מסתכל על הגישה הזאת, אני מבין משהו מעניין. אני מבין שזה לא רק שאלה של מה אמרתי, זה לא רק שאלה של מה היה הטיעון שלי, זה לא רק שאלה של מי אני, מי הוא, מה הוא חושב עליי, מה אני חושב עליו. יש פה גם שאלה של ממש כמו ריקוד, אוקיי? כמו דינמיקה כזאת, שצריך להבין באיזה מצב רגשי, באיזה סיטואציה, באיזה עמדה הבן אדם שמולי או האנשים שמולי נמצאים, ואז איך אני יכול להגיב בעמדה שתמיד מובילה אותם, שתמיד גורמת לזה שאני אוכל לקחת את השיחה לאן שאני רוצה. כמובן, לסיכום אני אגיד, זה לא שאני חייב תמיד להוביל כל סיטואציה, זה לא שאני תמיד רוצה לשלוט בכל אינטראקציה, אבל כשיש סיטואציה או כשיש אינטראקציה שאני רוצה להוביל בה, שאני רוצה לשלוט בה, אני תמיד יכול לשאול את עצמי באיזה עמדה הצד השני נמצא. ופה יש משהו מאוד מאוד חזק. כי הרבה מאוד אנשים מרגישים תסכול מאוד מאוד גדול, בעיקר אנשים חברותיים והגיוניים, מול אנשים אסרטיביים בחיים שלהם. זה בעיקר המצב, אוקיי? אני רואה המון אנשים כאלה שמתוסכלים שהם יותר חברותיים, הם יותר הגיוניים, הם יותר נחמדים, ובין זוג שלהם, בת זוג שלהם, בוס שלהם, קולגה שלהם, חבר שלהם, הוא יותר אסרטיבי. ואז ההרגשה שלהם זה שתמיד הצד השני מנצח במרחאות בכל אינטראקציה, מנצח בוויכוח, ולהם אין יכולת להוביל, ולהם אין יכולת להשפיע, ולהם אין יכולת לעשות את זה. אז קודם כל, כמובן אפשר לדבר על זה שיחה פתוחה וכנה, אבל יש אנשים שזה פשוט, נקרא לזה ככה, האינסטינקט שלהם לפעול בצורה יותר אסרטיבית. יש ממש מחקרים שמראים שיש לזה רכיב גנטי. עכשיו, זה לא אומר שאפשר ללמוד את זה, פשוט זה אומר שיש אנשים שגנטית פשוט יותר נוטים לזה מאחרים. אז אני לא הייתי כועס על בן אדם שהוא כזה, הייתי כמובן מדבר על זה איתו בצורה פתוחה אם הוא חבר קרוב, אבל מעבר לזה הייתי פשוט לומד איך להגיב בצורה של המיקוד השקט, כדי להיות מסוגל להוביל את הבן אדם הזה בחזרה. שוב, בהנחה שזה יכול לעבוד במערכת יחסים שלנו. אז חברים יקרים, אני אוהב אתכם מלא. אתם מוזמנים לעקוב, אם עדיין לא עשיתם את זה, אחרי הפודקאסט, פה בפלטפורמה שבדרכה אתם מאזינים, ונתראה בפרק הבא.