פרק 96: סביבה ביקורתית ומורידה

אומרים שאנשים הופכים בהדרגה להיות הממוצע של חמשת האנשים הכי קרובים אליהם. את הדוגמה הזאת בדרך כלל נותנים בהקשר של כסף אבל אני מאמין שבמידה רבה גם אם לא מדויקת לחלוטין הדבר הזה נכון גם לגבי הגוף שלנו, המראה החיצוני שלנו, הבריאות שלנו, הזוגיות שלנו ועוד. לכן פעמים רבות אנשים מסתבכים מאוד כשהם מוצאים את עצמם בסביבה ביקורתית ומורידה או במקרים פחות קיצוניים פשוט בסביבה שלא משיגה את התוצאות שהם רוצים להשיג. גם אם הסביבה הזאת היא בגדול אוהבת, בגדול תומכת, ספציפית במטרות הקונקרטיות שהם מקדמים כרגע הסביבה הזאת היא לא תומכת. בין אם זה ההתפתחות האישית שלהם, היציאה שלהם לעצמאות, קריירה חדשה או משהו בסגנון הזה. בפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על שישה עקרונות, שש כלים, שש רעיונות שיכולים לעזור לכם להתמודד עם סביבה ביקורתית, להתמודד עם סביבה מורידה ולהגיע למצב שאתם מצליחים על אף זה. מראש אני אגיד שכנראה שהפתרון הטוב ביותר יהיה להבגיע ולהיות בתוך סביבה מעצימה, העניין הוא שזה לא תמיד אפשרי. אז שלום חברים, ברוכים הבאים לתכל'ס פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות, קוראים לי גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים, כלים מעשיים שבאמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרטה. אז בואו ישר נתחיל עם העיקרון הראשון. דבר ראשון שחשוב לעשות וחשוב להבין כשאנחנו מתמודדים עם סביבה שלא תומכת ברעיונות שלי, לא תומכת בצמיחה שלי, לא תומכת במטרות שלי וכן הלאה. והעיקרון הראשון או הדבר הראשון זה להבין מתי חובת ההוכחה היא עליי. טוב בואו שנייה נעשה איזה הקדמונת ונסביר שבגדול אם יש סביבי אנשים שאני לא סובל, לא אוהב אותם, הם חסרי תועלת, אין לי שום חיבור אליהם והם ביקורתיים ומורידים כנראה שהדבר הכי נכון זה פשוט להתרחק מהם ולבחור אנשים חדשים שאני יאהב אותם או לפחות יהיו פחות מזיקים. מתי בדרך כלל מאוד קשה לנו עם סביבה ביקורתית ומורידה? כשבאופן כללי אנחנו אוהבים את האנשים האלה כשזה מגיע מההורים שלנו, מבני הזוג שלנו, מהילדים שלנו, מהאנשים שנמצאים צמודים אלינו וחשובים לנו בחיים ואנחנו לא רוצים להתרחק מהם אבל אנחנו מבינים את ההשלכות השליליות שיש להם לפחות כרגע לפחות בשלב הזה, יכול להיות שבתקופות אחרות זה היה אחרת, יכול להיות שלא אבל אנחנו מבינים את ההשלכות של זה. ופה העיקרון הראשון הזה הוא כל כך קריטי כי הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהסביבה מורידה אותנו וביקורתית כלפינו מתוך המקום שלהם לשמור עלינו, שוב זה לא מצדיק את ההתנהגות או משהו כזה אבל כשאני מבין את זה אני יכול לשנות את התפיסה שלי. אני מבין שלפעמים כשאני בא ואני עושה משהו שהוא שונה לגמרי מהציפייה של החברה, שהוא שונה מאיך שרוב האנשים חושבים, הטבעי הוא שרוב האנשים שקרובים אליי, שאכפת להם ממני, ינסו להגן עליי, ינסו לשמור עליי, ינסו להרחיק אותי מהרעיונות הפחות טובים שלי ובעצם מה שזה אומר זה לא אומר שאני צריך לוותר על החלומות שלי זה רק אומר שחובת ההוכחה היא עליי ואני אסביר. אני בתור ילד גדלתי שאני טוב יחסית במתמטיקה, במקצועות ריאלים, למדתי מדעי המחשב ואלקטרוניקה בתיכון ופיזיקה וזה כאילו היה ברור לכולם גם בתור ילד דחנון שהיה המון שעות מול המחשב שהעתיד שלי הולך לכיוון הזה, העתיד שלי הולך לכיוון של לי לעשות תואר בהנדסה או משהו בסגנון הזה או במדעי המחשב ולהתקדם בעולמות האלה. כשאני החלטתי לעזוב את הטכניון אחרי שלמדתי שם בערך חצי שנה והבנתי שהדבר הזה הוא לא בשבילי קיבלתי הרבה שיחות מבני משפחה כולם כנראה יזמה אמא שלי שדאגה לזה שכל הדודים ובני משפחה שאני אוהב ומעריך הסבירו לי שאני לא הולך לעשות טעות, שאני לא אעשה את זה ושאני אשאר בתואר. אני מבחינתי לא עזבתי את התואר כי היה לי קשה למרות שגם היה לי קשה, לא עזבתי את התואר כי לא יודע מה ויתרתי לעצמי או משהו כזה למרות שאפשר היה להסתכל על זה ככה, אני מבחינתי הבנתי שכשאני מסתכל על איך נראה היום יום שלי בתוך התואר באיזה סוג של בעיות אני מתעסק, באיזה סוג של דברים אני עושה הבנתי שזה לא הדברים שאני רוצה להתעסק איתם כל החיים שלי והבנתי שאני רוצה לראות את המציאות שלי כאחרת. ברגע שעשיתי את זה והתחלתי להיכנס ככה קצת לדרך עצמאית, התחלתי להסתבך עם עצמי וכן הלאה מאוד מאוד מהר אמרתי שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה וכשנכנסתי לאוניברסיטה ללמוד פסיכולוגיה כמות הלעג נקרא לזה ככה שקיבלתי במשפחה שלי הייתה מאוד מאוד גדולה, אנשים לא הבינו מה הקשר ביני לבין פסיכולוגיה מה הקשר בין כל מה שעשיתי כל החיים שלי לבין הנושאים המוזרים האלה שאני פתאום מדבר עליהם הם לא היו כל כך חשופים והכירו את זה שאני נכנסתי לעולם ההתפתחות האישית כמה שנים עוד לפני זה וזה מאוד עניין אותי וכן הלאה הם פשוט לא היו חשופים לזה ובהתחלה זה בייס אותי וזה הצבן אותי אבל מאוד מהר אני הבנתי שבעצם חובת ההוכחה היא עליי בעצם אני זה שצריך להוכיח להם שהדרך הזאת היא נכונה שהדרך הזאת היא טובה לי ואני לא יכול לצפות שהיו כאלה אנשים באו שמאמינו שזה יצליח. היו כמה שפחות, אבל בכל אופן הבנתי שזה לא עניין שלהם, ואני צריך להיות זה שמוכיח את זה. ואני חושב שהמעריצה הכי גדולה שלי מאז ומתמיד הייתה, ואני שמח מאוד מאוד להגיד את זה, שזה הייתה אמא שלי, שתמיד ככה תמכה בי ודאגה לעזור לי וכן הלאה, והייתה קוראת את המאמרים הראשונים שפרסמתי באתר, ושמה לי לייקים על הפוסטים בפייסבוק והכל, כשארק התחלתי. ועדיין היא הסתכלה על הדבר הזה באיזשהו מובן, ככה לפחות הרגשתי, כי זה משהו חמוד שאני עושה, וכאילו לא באמת משהו מאוד מאוד מאוד רציני. למרות שהיא ניסתה לתמוך בי וראתה לי שהיא אוהבת אותי והכל, אבל זה הייתה החוויה שלי. ואני לא אשכח את היום הזה, שאחרי שכבר העברתי לא מעט סדנאות, הייתי כבר מאסטר ב-NLP, אבל הייתי עם הרבה אנשים באחד על אחד, רוב המשפחה שלי לא הבינו את זה לעומק. יום אחד אחד החברים שלי, שבאופן קבוע היה בא לעזור לי בסדנאות, ככה לארגן את הכניסה של האנשים וכן הלאה, לא יכל להגיע לאחר הסדנאות שלי, ונתקעתי כשאני לא יודע מה לעשות, אני צריך לבקש עזרה ממישהו, והדבר הראשון שאני יכול לבקש מאמא שלי, וזה מאוד מאוד הביך אותי. הייתי בין 22-3, גם ככה הרגשתי לא בנוח כביכול שאני צעיר מאוד, שאני מעביר סדנאות האלה על התפתחות אישית, והייתי ככה מאוד ער לזה שאנשים יחשבו שאני צעיר וכן הלאה, אז הרעיון של לבקש מאמא שלי עזרה שתעזור לי בזה זה היה מאוד מאוד מביך, אבל החלטתי לעשות את זה בכל זאת, כי הבנתי שאם זה כל כך מביך אותי, אני חייב לעשות את זה. אם זה משהו שמפריע לי ברמת הביטחון העצמי שלי, אז אני חייב לעשות את זה. אני לא יכול להיות פייק, אני לא יכול להשאיר את הפחדים שלי סגורים ומצומצמים, וביקשתי מנה עזרה והיא באה לעזור לי, והיו בסדנה הזאתי קרוב למאה אנשים שבאו וסיפרו גם, חלקם היו בסדנאות אחרות שלי, וסיפרו על איזה דברים מדהימים קרו להם בעקבות אותם סדנאות, בעקבות התהליכים אחד על אחד שעשיתי איתם, ולראשונה אמא שלי נחשפה לזה לא דרך האינטרנט, אלא נחשפה לזה פנים אל פנים. ובערך שבוע לאחר מכן, היא תפסה אותי באחד הימים והתייעצה איתי לגבי משהו בחיים שלה. זו הפעם הראשונה באותה תקופה שהיא לא התייעצה איתי או שיתפה אותי כילד, אלא התייעצה איתי או שיתפה אותי בתור מהאדם שיכול באמת באמת לעזור לו. ואני זוכר שמבחינתי זה היה הרגע שבו הבנתי שרגע, חובת ההוכחה הייתה עליי, אבל הנה אני הוכחתי את זה, זה לקח לי כמה שנים, אבל ידעתי שברגע מסוים זה יקרה. במשך השנים שלאחר מכן, הקמתי את מכללת תוצאות, ובהדרגה עוד ועוד דודים ובני דודים ובני משפחה באו ללמוד במכללה שהקמתי. ואני חושב שזה היה אחד ההצלחות הכי גדולות שיש, להיות לא הבן אדם הזה שמתרחק מהסביבה שלו כדי להצליח, אלא להיות בן אדם שמצליח לשבור תקרות זכוכית, שמצליח לשבור חסרים, שמצליח להגיע לכל מיני מקומות מאוד מאוד גבוהים, ואז מושך את כל הסביבה שלו ביחד איתו, בין זה בסביבה המשפחתית, בין זה בסביבה ברמות אחרות. אז העיקרון הראשון זה להבין מתי חובת ההוכחה היא בעצם עליי, מתי האנשים הם לא באמת עד כדי כך שלילים וביקורתיים, ופשוט בסופו של דבר הם יותר סקפטיים, הם יותר צינים, וחובת ההוכחה היא באמת עליי, ואני צריך להגיע לאיזושהי הצלחה מאוד מאוד גדולה, ולא להיות בהיט עליהם, כי אם הם ביקורתיים והם מורידים אותי, אז אני ביקורתי ומוריד אותם, המערכות היחסימה לי היה לו על סלטון מאוד מאוד מהר. העיקרון השני זה עיקרון שאני אוהב בהרבה תחומים בחיים, ובטח יכול, אם אתם שמעתם לא מעט פרקים בפודקאסט, שמעתם אותי כבר אומר את המשפט הזה, וזה קודם כל להוסיף ואחר כך אולי להעיף. ובאמת אני חושב שהרבה אנשים קל להם להגיד, אוקיי, אם מישהו מהמשפחה או מישהו מהסביבה שלכם לא תומך בכם, אז תנתקו איתו את הקשר וכן הלאה, אני לא מאמין בזה. אני מאמין שקודם כל הדבר הראשון, שוב באמת מקרים קיצוניים, קודם כל הדבר הראשון שאפשר לעשות זה באמת באמת באמת למצוא אנשים חיוביים חדשים, ובאופן טבעי יותר מהפוקוס שלנו, יותר מהתשומת לב שלנו, יותר מההתייעצויות שלנו, יותר מהחגיגות שלנו, יהיו מול אותם אנשים. ואז הכבדות משקל והרגישות הזאת לביקורת של הסביבה גם תרד. תחשבו על זה ככה, בן אדם שהוא חלש ופצוע ופגוע וכל הגוף שלו כואב, כל נגיעה קטנה שנוגעים בו ייחב לו. אבל בן אדם בריא, חזק, איתן, עוצמתי, נגיעות קטנות או אפילו מקות קטנות, לא יזיזו לו יותר מדי, ואותו דבר, בן אדם שכל היום סופג ביקורת, כל היום מורידים אותו, הוא כבר נהיה מאוד מאוד רגיש ופגיע לדבר הזה. אבל בן אדם שכל היום מרימים לו, שיש לו סביבה מאוד מאוד עוצמתית בסביבה שלו, גם יש כמה אנשים שהם טיפה יותר מורידים, ההשפעה שלהם עליו תהיה הרבה הרבה הרבה יותר נמוכה. אז פשוט להוסיף לעצמנו לסביבה שלנו עוד אנשים. אם קשה לכם לעשות את זה, אז אפשר להכיר את האנשים האלה בקהילות דרך הפייסבוק או דרך האינטרנט. אפשר להירשם לקורסים או לסדנאות או לכל מיני מועדונים. אפשר להיכנס לכל מיני... במקומות שבהם יש אנשים, אפשר פשוט לפתוח פודקאסט ולרעיין אנשים בפודקאסט שלך, ואז ככה להכיר אנשים חדשים. אפשר ללכת לעשות המון המון פעולות כדי להתקרב לאנשים חיוביים ומעצימים שישמחו לשמחו לשמחו לחלוק איתך את הזמן שלהם, במיוחד אם אתה או את בעצמכם אנשים חיוביים ובריאים. העיקרון השלישי זה להבין את הביקורת לעומק. כשאני אומר להבין את הביקורת לעומק, אני לא אומר שתמיד מישהו שנותן לכם ביקורת הוא צודק, אלא ההפך, אני אומר להבין את זה עוד יותר לעומק. אם מישהו נותן לכם איזושהי ביקורת ואפשר לשאול אותו כמה שאלות, ואם השאלות האלה מביאות לכם איזשהו אינסייט, איזשהו מידע מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד מעניין על מה אפשר לשפר או לתקן או איפה אתם יכולים לצמוח, אז מעולה. אבל מה שהרבה פעמים יקרה זה שאתם תגלו שבכלל הביקורת של הבן אדם מולכם לא יושבת על משהו שקשור אליכם, יושב על הפחד שלו, יושב על החוסר ביטחון שלו. רוב האנשים שאתם תראו למשל, לא יודע, אני לאחרונה התחלתי להעלות סרטונים לטיק טוק, אז בטיק טוק יש תגובות נעצה לפעמים, כאילו שמצחיקות אותי, אנשים אפילו לא בודקים, הם לא יודעים בכלל מי הבן אדם שמדבר, והם אפשר כותבים דברים בוא נגיד שלילים. וזה יכול להיות מאוד מאוד מאוד מוריד אם אתה מסתכל על הדבר הזה כפייס פליוט, אתה מסתכל על מה שהבן אדם אמר ומתייחס אליו ברצינות. אבל אם נשאל את עצמי, אוקיי, מי הבן אדם הזה שרואה למשל סרטון שלי בטיק טוק, כשאני מדבר על איזשהו משהו קשור לעסקים, והבן אדם הזה כותב, אתה צעיר מדי, אין סיכוי שעשית שום עסק בחיים שלך. עכשיו, מה גורם לבן אדם לעשות דבר כזה? איזה חוסר ביטחון אמור כי יש לו? איזה אמונות מגבילות ותפיסות יש לו? הרי אני יודע מה אני עשיתי בחיים שלי, אני לא צריך לקחת את זה מאוד מאוד ברצינות. אז אני יכול, אם הייתי רואה שהתגובות האלה חוזרות על עצמם הרבה, אז הייתי אומר, אוקיי, מה באיך שאני מציג את עצמי? מה באיך שאני מרחצין את עצמי כלפי החוץ? מה באיך שאני מתקשר יוצר את התגובה הזאת או את הציפייה הזאת? והייתי חושב איך אני יכול לשפר את עצמי כמובן. אבל אם אני רואה שזה איזה מישהו אחד מוזר שמתנהג ומגיב בצורה כזאת, אני לא צריך לקחת את זה יותר ברצינות, אני יכול להבין שזה פשוט מדובר בבן אדם עצמו. וזה נכון גם על אנשים שקרובים אלינו. לפעמים, או הרבה פעמים אנשים פשוט ייתנו לנו ביקורת ויורידו, לא בגלל משהו שקשור אלינו, זה בגלל משהו שקשור אליהם. זה בגלל שהם מפחדים, זה בגלל שהם עברו חוויות קשות, זה בגלל שהם חוו איזשהו משהו. עכשיו, זה לא אומר שוב שזה בסדר או לא בסדר, זה פשוט ברגע שאני מבין את זה, אני יכול טיפה לשחרר, אני יכול להיות טיפה פחות אובססיבי לגבי הביקורת ולנסות להבין מה הם אומרים, ולנסות להבין למה הם אומרים את זה, או להילחם בזה, פשוט להבין שהרבה פעמים ביקורת זה פשוט דרך שבן אדם להביע את עצמו. וזה כמו שאם בן אדם עכשיו בוכה, לא הייתם כועסים עליו, או אם בן אדם עכשיו אומר שהוא בחרדה או פחד, לא הייתם כועסים עליו, אז יכול להיות שפשוט הביקורת שלו זה דרך שלא לבטא עצב על דברים שהוא לא הצליח לעשות בעצמו, או פחד על זה שהוא מדמיין את עצמו בנעליים שלכם. אז זה פשוט להבין לעומק את הביקורת, להבין על מה באמת יושב הדבר שהבן אדם אומר לכם. וככה רמז קטן אני אגיד, זה שכמו שאמרתי מקודם, רוב ההייט בעולם, רוב הקטנה והביקורתיות מגיעה בעיקר מאנשים שהם לא מלמעלה, היא מגיעה מלמטה. לא פגשתי הרבה אנשים, ויש כאלה אבל זה ממש מוגננים, שהם אנשים מאוד מאוד מצליחים, שהם מקטינים או מבקרים אנשים שהם פחות מצליחים מהם. בדרך כלל אנשים מבקרים ומקטינים, אנשים שהם מרגישים שהם הצליחו יותר מהם, מרגישים שהם הוספכו, או לפחות גם אם לא הצליחו יותר מהם, שהם מכוונים למטרות יותר גדולות מהם. ופה זה משהו מאוד מאוד עמוק להבין אותו. ואני זמין אתכם הרבה הרבה באמת בצורה מצוינת לעיקרון הרביעי. העיקרון הרביעי זה להסכים לעצמי לטעות. מה זה אומר להסכים לעצמי לטעות? במיוחד כשאני מתחיל משהו חדש. הרבה פעמים כשאני מנסה להגן על עצמי, כשאני מנסה להסביר לאנשים אחרים מה אני עושה, ולהתנגד לביקורת נקרא לזה ככה, אני מפספס את הרעיון שמותר לי לטעות. אני אומר מה? אני בטוח אצליח, ולא אומר אוקיי, יכול להיות שאני אקשל. אני חושב שאחד הדברים שמאוד עזרו לי בהתחלה בהתמודדות עם זה שככה, קיבלתי הרבה ביקורת לזה שהלכתי כמו לפסיכולוגיה, היה שאוקיי, ומה יקרה? ואם זה טעות? אז בזבזתי שלוש שנים בחיים שלי ולמדתי משהו מעניין. או שאני אפרוש גם מהתואר הזה, ומה יקרה אז? לא יקרה שום דבר. לא התייחסתי לזה כאילו בטוח שאני צודק, אלא הסכמתי לעצמי לטעות. אמרתי אוקיי, אני עכשיו אקים עסק. וכמו חלק מהזה מסוכן, אולי עדיף לעשות משהו אחר, ומה זה העסק הזה, וזה לא עסק רציני וכמה דברים כאלה. אז מה היה קורה אם נגיד שהייתי טועה? נגיד שלא הייתי מצליח, נגיד שהעסק היה נכשל, מה היה קורה? להסכים לעצמי בדמיון לטעות, להסכים לעצמי לטעות תוך כדי השיחה. אז גם להתחיל לפעול ולעשות טעויות ולהיות בסדר עם זה, זה דבר סופר חשוב, אבל מהצד השני, ופה זה עקרון חמש, לא להניח כל הזמן שאני טועה. וזה בעיקר אני חושב נכון על החברה הצעירים, למרות שיש גם לא מעט לא צעירים שנופלים לנקודה הזאת, שזה מתוך המקום שהם מנסים להיות צנועים וללמוד ולהסכים לעצמם ליטות, שוב, צריך להיזהר לו לפה לצד השני, ולא להילחם על העמדה שלי. כי אם בסופו של דבר אני כל הזמן מקטין את עצמי בצד של הסביבה שלי, אני אומר, כן, כן, יכול להיות שהם צודקים, יכול להיות שהם צודקים, אני קצת מהבד את העמוד שדרה שלי, אני קצת מהבד את היכולת שלי לעצום עיניים ולדמיין את הדבר הזה שאני באמת באמת רוצה, את החזון הגדול שלי, ואת האמונה שלי שבאמת אני יכול לעשות משהו משמעותי. שוב, בין אם זה כל סוג של מטרה, בין אם זה התפתחות אישית, בין אם זה זוגיות, בין אם זה קריירה, בין אם זה כל דבר אחר. ואני חושב שהנקודה הזאת היא לבוא ולהגיד, אני נלחם עבור מה שחשוב לי, וזה לא משנה מה זה, אוקיי? זה לא משנה אם זה קשור לזוגיות, אם זה קשור, שוב, לכל אחד מהתחומים הגדולים האלה, זה לבוא ולהגיד, אני מבין שאתם לא מסכימים איתי, זו העמדה שלי, זו הדעה שלי, ואני הולך איתה. ולדבר הזה גם יש המון המון המון המון עוצמה, כי הרבה פעמים, כמו שהסברתי בסעיף שלוש של הביקורת לעומק, אנשים שנותנים לנו את הביקורת, אנשים מורידים אותנו, הם לא עושים את זה מתוך איזה נקודה מאוד מאוד עוצמתית, הם עושים את זה מתוך הנקודות של החולשה של עצמם, ואם אני יודע להיות מאוד מאוד מאוד עוצמתי בעמדה שלי, הרבה פעמים הם פשוט ישחררו, הם פשוט יגידו, אוקיי, אם הוא יודע, אז כנראה שהוא יודע. אחד הדברים המפחידים זה לראות בן אדם שאתה מכיר, בן אדם שאתה אוהב, הולך באיזשהו מסלול מסוכן, מפחיד, ואתה רואה שהוא מג'אג'אשם, שהוא צולע שם. תחשבו שאם עכשיו אני הייתי אומר לכם שאני לא יודע מה, אני הולך לטפל על איזה זוג, כן? או ללכת על חבל, על איזשהו מקום, לא יודע, בין בניינים או משהו כזה, אבל בדרך לשם הייתי כזה חצי צולע, אוקיי? זה היה מעלה את רמת הפחד שלכם כלפיי להרבה הרבה יותר גבוה. לעומת זאת, אם אתה שני, הייתי הולך עם הרבה ביטחון, מאוד זקוף, מאוד חזק, הפחד שלכם היה אוטומטית יורד. אז לעמוד ולשדר ביטחון, אוקיי? בספר מנהיגות ביטישר אתה ממש מדבר על הנושא הזה של כתפיים רחבות, של לקחת אחריות, של לשדר ביטחון ולהעביר את זה לאנשים אחרים. הדבר האחרון, וזה דבר שבאמת אני נפלתי בו די חזק בהקשר של המשפחה שלי ספציפית, וזה לתקשר את ההצלחות שלי. אני באופן כללי מאמין מאוד מאוד מאוד גדול בלהתקשר את ההצלחות, בלספר ולחגוג את הדברים שאני עושה, ולכן תמיד יש לי קבוצות של חברים, אנשים שמכרים נקרא לזה קולגות, לא משנה בוותר, שאני חוגג איתם הצלחות. כל דבר קטן שאני מצליח אני משתף, אני משתדל לשתף באמת כל דבר קטן שאני מצליח בו. זה אחד הסיבות גם שאני נהנה לכתוב את המיילים לרשימת תפוצה, נכון? כי אני מוציא פרק לפודקאסט, בום, אני, יאי, תראו, תראו, הוצאתי פרק לפודקאסט. עשיתי משהו, הנה, שלחתי מייל, תראו, תראו מה עשיתי. כל הזמן אני מקבל פידבק ואני כל הזמן מתקשר את הדברים שאני עושה. ואחד הדברים שלא עשיתי בתחילת הדרך זה לתקשר עם המשפחה שלי את הדברים שאני עושה. אני עד היום לפעמים נופל בזה ברמה שהדודה שלי הקימה עסק בתחום, נקרא לזה ייעוץ בריאות כזה, לא משנה, אני לא אכנס בדיוק מה. ומה שקרה, זה היה נורא נורא מצחיק, אותי זה מצחיק פחות, היה איזשהו ארוחה משפחתית, לא זוכר, אולי זה היה יום בניית של אחד הילדים או משהו כזה, אז המון המון מהמשפחה היו שם. ואותה בדודה התייעצה עם כל מיני אנשים, כל מיני בני משפחה נגיד נקרא לזה ככה, לגבי אתר האינטרנט שלה, לגבי מה שהיא כתבה שם, ואיך שהיא את התמונות, ואיך שהיא פרסמת עצמה וכן הלאה. ואז אחרי שקיבלה ככה הרבה משוב מכולם, שרובו היה שטויות לדעתי, אבל לא משנה, היא הראתה לי את האתר ושאלה אותי משהו מבחינה טכנית של האתר. ואז קלטתי שאותה בדודה עדיין חושבת עליי בתור גל הבן עשרים הזה, שהלך ללמוד בטכניון ומבין בטכניון, וכאילו כל הניסיון העסקי שצברתי בעולם הזה, לא מופיע עליי, היא לא באמת מודעת, לא מודעת לא שאני, היא לא נוכחת אליו. ושוב, לא כזה אכפת לי, כן? אבל בשבילה חבל, כי היא קיבלה הצעה פחות טובה, היא תכולה קבלת הצעה יותר טובה, נכון? וגם הצעתי לה לעזור בזה. אבל אז קלטתי בעצם שאני מתקשר את ההצלחות שלי עם הרבה אנשים, בין אם זה בהרמייל, בין אם זה מורצה, בין אם זה עם חברים, אבל עם המשפחה פחות. וזה משהו שאני עובד עליו, לתקשר יותר גם את ההצלחות שלי מול המשפחה, יש לי גם שאלה של כמה ואיך עושים את זה בצורה שהיא גם לא עוברת כישחצנית, אבל זה עוד נקודה מאוד מאוד חשובה. אז אם אני רוצה להתמודד בצורה טובה עם סביבה ביקורתית ומורידה, אבל שאני אוהב אותה ואני לא רוצה להתרחק ממנה ולשבור אותה. אז אני יכול אחד להבין מתי חובת ההוכחה עליי, שתיים, קודם כל להוסיף ורק אחר כך אולי אם צריך להעיף, שלוש להבין את הביקורת לעומק, להמבין על מה היא יושבת, ארבע להסכים לעצמי לטעות, חמש נלחם על העמדה שלי ושש לתקשר את ההצלחות שלי. חברים יקרים אם נהנתם מהפרק אני מזמין אתכם לעקוב אחרי הפודקאסט בכל אחת מהאפליקציות שבהם אתם שומעים את הפודקאסט כרגע ואני אשמח אשמח אשמח לפגוש אתכם שוב בפרק הבא.