פרק 51: איך לא להכשל לעולם

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. השם שלי הוא גל צחייק והמטרה שלי היא לתת לכם את הכלים הכי פרקטיים שיש להצלחה בחיים. כלים מעשיים, כלים שבאמת באמת עובדים, בלי תיאוריות ובלי חרט. ובפרק של היום אנחנו הולכים לדבר על איך לחלוטין להימנע מכישלון, איך לעולם לא להיכשל. וזה פרק כמובן לא מתחכם שלא הולך להגיד לכם שאתם פשוט צריכים לא לעשות כלום כדי לא להיכשל ואתם צריכים רק ללכת על בטוח או משהו כזה. כמובן שהמטרה שלנו היא ללכת עם החלומות הגדולים שלנו, ללכת עם המטרות הרציניות שלנו, ללכת בעקבות החלומות והשאיפות והמקומות הגדולים שאליהם אנחנו רוצים להגיע ועדיין להימנע מכישלון. עכשיו בואו נדבר שנייה על הפחד מכישלון. הפחד מכישלון הוא בלי שום ספק פחד משתק, הוא פחד מאוד מאוד עוצמתי שעוצר אנשים בצורה מאוד מאוד חזקה בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא. למה אני אומר בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא? כי הפחד הזה, הפחד מכישלון הוא פחד מאוד מאוד חמקמק. הוא פחד שלעיתים קרובות הוא מסווה את עצמו, הוא לא אומר לנו, הכל הפנימי בראש שלנו לא אומר לנו מה אם תיקשלו, אל תעשה את זה, אתה עלול להיכשל או משהו כזה, אלא הוא פועל מתחת לפני השטח בצורה סמויה ואיך הוא פועל? הוא פועל דרך דחיינות למשל. הוא יוצר רציונליזציות עם תירוצים למשל. זאת אומרת, יכול מאוד להיות שאם אתם לקראת איזשהו פרויקט גדול, לקראת ללכת לאיזשהו חלום משמעותי שיש לכם, אתם חושבים לעצמכם וואו, אני יכול להקים את העסק הזה, אני יכול להתחיל את הזוגיות הזאתי או לקחת אותה ל-next step, לצעד הבא, או לעשות איזה משהו משמעותי עבור עצמכם. ואתם קולטים שאתם כל הזמן דוחים את זה, שאתם מרגישים כאילו שאין לכם מוטיבציה, הרבה מאוד פעמים הבעיה היא לא חוסר מוטיבציה, הבעיה היא לא דחיינות. זאת אומרת, הביטוי של הבעיה, כן? הבעיה היא שאתם כל הזמן דוחים את זה, לכאורה אין לכם מוטיבציה, אבל החוסר מוטיבציה הזה לא נובע מתוך זה שאתם לא רוצים לעשות את זה. נכון, הרבה פעמים אנשים אומרים, אני מאוד מאוד רוצה לעשות את זה, אבל אני מרגיש שאין לי מוטיבציה. עכשיו, זה כמובן לא הגיוני, כי רצון זה מוטיבציה. איך זה יכול להיות שבן אדם מצד אחד מאוד רוצה לעשות משהו, מצד שני לכאורה אין לו מוטיבציה, זאת אומרת הוא לא פועל כדי להשיג את זה, והתשובה היא שאם אנחנו מאוד מאוד רוצים משהו, אבל אנחנו גם מאוד מאוד מפחדים לעשות אותו או לנסות אותו, אז אנחנו בעצם יש לנו כוח פנימי מאוד חזק שדוחף אותנו קדימה, שזה הרצון, אבל כוח פנימי מאוד חזק שדוחף אותנו אחורה, שזה הפחד מכישלון הרבה פעמים, ואז אנחנו בעצם מרגישים שאנחנו תקועים במקום, והיכולת להתמודד עם הפחד מכישלון, בין אם הוא מופיע לנו כדחיינות, בין אם הוא מופיע לנו כרציונליזציות, למשל אני אומר הייתי רוצה, לא יודע, להיות בזוגיות טובה, אבל כל הנשים הן X, כל הגברים הם Y, או הייתי רוצה להקים עסק, אבל בישראל היום אי אפשר לעשות ככה, ואי אפשר להצליח בזה, ואין לי כסף ואין לי קשרים ואין לי ואין לי ואין לי ואין לי ואין לי את כל הטירוצים ההגיוניים והנכונים האלה, זה בעצם הדרך של הפחד שלנו מכישלון ליישב בראש שלנו את המצב שאנחנו לא נלך קדימה. הפחד מכישלון תת המודע שלנו הוא מאוד מאוד אינטליגנטי, הוא מכיר אותנו, הוא מבין אותנו, ועבור הרבה אנשים, לא עבור כולם, אבל עבור הרבה אנשים, בטח הרבה מאלה שנמצאים פה בפודקאסט שמקשיבים לו, שזה אנשים רציניים, תותחים עם שאיפות, עם מטרות, אנשים שמתקדמים ועפים קדימה. תת המודע שלכם יודע שאם הוא רק יגיד לכם אתם עלולים להיכשל, אתם עלולים להיכשל, אתם עלולים להיכשל, אז אתם תלחמו בפחד הזה. ומה שהוא עושה הוא פשוט בא אליכם בהפוכה. תחשבו על ילד קטן או על איזה אדם קצת מניפולטיבי, קצת חכם, קצת אינטליגנט, קצת יודע להשפיע. הוא לא בהכרח יגיד לכם את כל הסיבות או את הסיבה הכי עמוקה שיש לו לאותו דבר. אם אתם עכשיו הולכים לחנות ומישהו מציע לכם את המכנסיים שבמבצע, או אם אתם הולכים למסעדה ומציעים לכם את המנה המיוחדת, יכול להיות שהבן אדם באמת אוהב את המנה הזאת, שזה סבבה, זה יש לו כוונה טובה, אבל הוא לא בהכרח אומר לכם שהוא מקבל איזשהו, שיש לו איזושהי תחרות שאם הוא מוכר אחרי הרבה מהמנה הזאת הוא מקבל עוד איזשהו אקסטר. אז פה אין פה איזה מישהו חיצוני שמנסה לבוא נגדכם, אלא זה חלק פנימי ביניכם, בתוככם, שלא בהכרח רוצה לבוא נגדכם, אבל הוא רוצה לוודא שאתם לא פועלים, שאתם לא הולכים, כי יש פחד מאוד מאוד חזק מכישלון. עכשיו, נקודה מאוד מאוד חשובה, פחד מכישלון הוא בניגוד להרבה פחדים אחרים, או ביחס להרבה פחדים אחרים, לא יודע אם בניגוד זה המילה המדויקת, ביחס להרבה פחדים אחרים, הוא פחד שמאוד מאוד מאוד קשה להעלים אותו לגמרי, וגם אם אנחנו מתמודדים איתו שוב ושוב ושוב ושוב, הרבה פעמים הוא נשאר, והוא אפילו במידות מסוימות עלול אפילו להתעצם. אני שנייה אסביר. אוקיי? אם אני לוקח סתם דוגמה לפני... כמה שנים אני התחלתי לטפס על קירות, עד לא מזמן היה לי פחד גוואים, השתמשתי כמובן בדברים כדי לנטרל את זה, אבל עדיין הפחד הזה הוא חזק וקיים אצלי, וכשאני נמצא במצב של טיפוס אני יכול לפעמים להיות בגובה רב וזה מרגיש מפחיד, וככל שאני מטפס יותר אז הפחד הזה הוא יורד ונעלם, אם עכשיו אני לא אתפס כמה חודשים או כמה שבועות לגובה אז אני יכול טיפה לפחד שוב, אבל זה פחד שהוא יורד ומתמודד לי איתו. כנראה לגבי פחדים אחרים, אם תיקחו אנשים שיש להם חרדת נהיגה, פחד ממעליות ותיתנו לה פחד מחיות מסוימות, אם אתם תחשפו אותם לפחד הזה בצורה דרגתית ובצורה חכמה, אגב זה גם CBT, הרבה שיטות פועלות בצורה זאת, אז הפחד ירד. והפחד מכישלון יש לו איזו נטייה כזאת, לפעמים אפילו דווקא להפוך להיות חמור יותר עם הזמן. מה הכוונה? וזה משהו שגם אני כמובן חווה אותו על עצמי כל הזמן וגם אני חווה את זה ורואה את זה בסביבה שלי. אנשים חושבים שברגע שמאדם מצליח להגיע לאיזה שהם הישגים מסוימים, לאיזושהי מצלחה מסוימת, אז הפחד שלו מכישלון יורד, כי הרי למה שהוא יפחד להיכשל? הרי הוא כבר הצליח בכל כך הרבה דברים, אז זה נראה לנו הגיוני שהוא לא יפחד יותר להיכשל. ודווקא מה שקורה הרבה מאוד פעמים זה אנשים שככל שהם מתקדמים יותר, ככל שהם מצליחים יותר, ככל שהם מגיעים קרוב יותר למטרות שלהם, אפילו עוברים את המטרות שלהם, אז הפחד מכישלון הוא גדל בגלל שיש איזושהי אשליה שיש הרבה יותר מה להפסיד. לפני כמה ימים ראינו אני ואשתי בטלוויזיה לקראת האירוויזיון את השחרור של השיר של נועה קירל והיא ככה עשתה סרט במרכאות כפולות דוקומנטרי על השנים האחרונות בחיים שלה. וממש רואים שמדובר על אומנית שהיא תותחית לכל הדעות, לפחות ככה אני תופס את זה, בחורה שעשתה דברים משוגעים ומדהימים בגיל מאוד מאוד צעיר, הלוואי שתצליח כמה שיותר מגיע לה. אבל אנחנו קולטים שלקראת ההזמנה לאירוויזיון פתאום היא מפחדת. עכשיו תיקחו את כל החבר'ה האלה שעושים תוכנית ריאליטי של ארבעה חודשים ומגיעים לעשות האירוויזיון, מבחינתם הם רוצים להיות באירוויזיון והם עפים על זה. והיא לכאורה עם הרבה יותר ניסיון, עם הרבה יותר רקע, עם הרבה יותר ותק, ויש לה איזשהו פחד שמה יקרה אם היא לא תנצח. וממש היא מראה את זה בסרט בצורה מאוד קנה ופתוחה וזה ממש מגניב. אז אנחנו רואים שבעצם היא לכאורה, יש את האשליה בראש, וכמובן שהאשליה הזאת במובן מסוים גם נכונה, שיש לה יותר מה להפסיד אם היא תפסיד בתחרות הזאת, זה יכול להיות יותר גרוע. ואם היא תפסשל בתחרות הזאת, אז הכישלון יכול להיות לו מחיר גבוה יותר. וגם בעסקים זה ככה. כשאנחנו מגיעים לאיזושהי הצלחה מסוימת בעסק, פתאום לפעמים קשה ליזום דברים חדשים, פתאום קשה ללכת לכיוונים חדשים, קשה לעשות שינויים חדשים. כי יש פחד שלא רק שלא נצליח, אלא גם נהרוס את כל ההצלחה שהגענו אליה עד עכשיו. וזה משהו שהוא קיים והוא חזק ואני פוגש אותו גם כמובן על עצמי וגם על הרבה אנשים, גם כשאני מלווה אותם עסקית, גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר וכן הלאה. אז הנקודה הזאת שפחד מכישלון זה משהו שלא הולך להיעלם. מה שכן, יש שלושה גורמים מרכזיים שמשפיעים על הפחד שלנו מכישלון, ואם אנחנו נדע לעבוד עם החוויות האלה, אם אנחנו נדע להתמודד עם הגורמים האלה, אז אנחנו יכולים להפחית בצורה משמעותית את הפחד שלנו מכישלון, שזה סופר חשוב. ומיד אחר כך אנחנו נדבר כמובן על איך גם באמת לא להיכשל, איך להגיע למצב שאנחנו מנטרלים את הכישלון האמיתי, אבל אם אני מאוד מאוד מפחד מכישלון, הסיכוי שאני אוכל לנטרל את הכישלון הוא הרבה יותר נמוך. אם אני יודע להתמודד עם הפחד מכישלון, היכולת שלי לנטרל את הכישלונות האלה הוא הרבה יותר גבוה ואנחנו נדבר על זה ממש בעוד רגע. אז מהם הגורמים שמשפיעים על פחד מכישלון? אז קודם כל, דבר אחד מאוד מאוד מרכזי זה חוויות כישלון הקודמות שלנו. זה משהו שככה אני מאוד מאוד משתדל להקפיד עליו עם הילדים שלי, ליצור להם חוויות כישלון חיוביות ככל הניתן. כלומר, לא לנסות להגן עליהם מכישלון. הרבה מאוד מאיתנו, במיוחד החברה הצעירים, אבל לא רק כמובן, גדלו בסיטואציה שבה ההורים שלנו, הסביבה שלנו, המורים, הבית ספר, לא משנה מה, מנסים להגן עלינו מכישלון. כשאנחנו בתור ילדים מרגישים שמנסים להגן עלינו מפני כישלון, זאת אומרת שדואגים לנו שלא חס וחלילה ניכשל, אז אנחנו בראש שלנו בונים את הסרט ואת החוויה של להיכשל, זה דבר מאוד מאוד מאוד נוראי ומפחיד וצריך מאוד מאוד מאוד להימנע ממנו. ואז זה מעצים את הפחד. תחשבו שאם הייתם ילדים וכל פעם ההורים שלכם היו אומרים לכם רגע רגע אל תיכנסו לחדר החשוך, אל תיכנסו לחדר החשוך וכשהייתם באים לאיזה מעבר חשוך, הם היו רצים אחריכם בלחץ ומדליקים את האור ודואגים שלא חס וחלילה תלכו במקום חשוך. גם אם לא היה קורה לכם שום דבר בחושך אי פעם, יש סבירות לא מבוטלת שהיה נוצר לכם פחד מהחושך. אותו דבר קורה כאן עם הפחד מכישלון, מתוך כמובן הכוונה החיובית והטובה של ההורים שלנו ושל הסביבה שלנו להגן עלינו מפני כישלונות, הם מייצרים לנו חזק יותר ומטביעים בנו חזק יותר את הפחד. אני משתדל כמובן עם הילדים שלי להימנע מזה, אבל כמובן שאי אפשר להימנע מזה לחלוטין, אבל לתת להם לעשות פעולות, לתת להם להיכשל ולתת להם פרגון על המאמץ ועל זה שהם נכשלו, לא להגיד שהם לא נכשלו, להגיד שהם כן נכשלו, לדבר על זה, אבל לתת להם גם להתמודד עם זה בצורה שעכשיו אנחנו נלמד בפרק, אוקיי? אני בדוגמה שלי רוצה לספר לכם שהחוויות כישלון שלנו שמשפיעות על הפחד שלנו מכישלון זה לא רק על החוויות האישיות שלנו, זה גם על חוויות של אנשים אחרים בסביבה שלנו, אוקיי? ודוגמה טובה שלי בהקשר הזה זה כשאני הייתי ילד, ההורים שלי התגרשו. וכשזה קרה, אז אני זוכר שיש שם הרבה בלגן, הרבה קשיים, הרבה כאב, הרבה קושי, אוקיי? משני הצדדים, כרגע אני גדלתי בבית של אמא שלי, כמובן חוויתי את הקושי של אמא שלי בצורה הרבה יותר חזקה, אבל גם משני הצדדים זה היה, ובאותו רגע כשאני ראיתי את המערכת היחסים הזאת מתפרקת, אני לא חושב דרך אגב שבהכרח אמא שלי הגדיר את זה ככישלון, אבא שלי יותר כן, אבל מהצד שלי אני ראיתי את זה כמערכת יחסים שנשברה, שכאילו נסגרה, שלא הצליחה, אוקיי? והחוויה הזאת ועם כל הכאב שיש שם וכל הבלגן וכל הקשיים שנבוא אחר כך מהדבר הזה, יצר אצלי בראש פחד או חשיבה מאוד מאוד חזקה לגבי זה שאם אני נכנס לאיזשהו קשר, לאיזשהו קשר, לאיזושהי מערכת יחסים, תמיד אני צריך לתכנן מראש מה יקרה ברגע הפרידה, תמיד אני צריך לדעת איך אני אתמודד עם זה שהצעד השני פתאום יקום וילך, ואני הרבה פעמים במערכות יחסים היותר מוקדמות שלי, לפני שהכרתי את ליאל אשתי, אז הייתי אני קם והולך, אני הייתי סוגר ושובר את המערכות יחסים האלה לפני שהם ישברו לי, אוקיי? והפחד מכישלון זה הדבר שלא היה נוכח שם, זאת אומרת, לא בראש שלי בצורה מודעת הייתי אומר לעצמי אוי, המערכת יחסים הזאת הולכת להיכשל או משהו כזה, אבל בתת המודע הדבר הזה נהיה אותי בצורה מאוד מאוד חזקה, ועד שלא עשיתי את העבודה הפנימית העמוקה לשחרר את החששות האלה, לשחרר את הפחדים האלה, להרשות לעצמי לעשות את זה, אז לא יכלתי לבנות מערכת יחסים שהיא מאוד מאוד בריאה וטובה. כמובן שברגע שהמערכת יחסים לי, ליאל, גם נהייתה מאוד אינטימית ומאוד חזקה ומאוד אוטומטית, ונכנס חתונה ונכנסו ילדים, אז הפחדים האלה שוב צפו ושוב עלו, והיה צריך לעבוד איתם עוד הפעם, אוקיי? זאת אומרת, החוויות שלנו של כישלון, הם לא נדבקות לנו רק מכישלון טישים שלנו, אלא גם מכישלונות או חוויות שלי ההצלחה או כל מיני חוויות נקרא לזה ככה, של אנשים בסביבה שלנו, וזה דבר מאוד מאוד חשוב להבין אותו. אז זה דבר ראשון שמשפיע. אם אני, היה לי חוויות כישלון קודמות מאוד מאוד שליליות, אם היה בסביבה שלי אנשים מחוויות כישלון בהקשר הספציפי שאני רוצה להתקדם בו, אז אני צריך להבין שבין אם אני מודע לזה ובין אם לא, סבירות גבוהה שיש שם איזשהו פחד מכישלון שאפשר לאבד אותו, שאפשר לעבוד עליו, שאפשר לשחרר אותו בצורה דרגתית ובצורה מאוד מאוד מאוד יעילה. בשביל לעשות את זה אני צריך קודם כל לפתוח כמובן את המודעות ונדבר על הדבר הזה ואיך עושים אותו. אבל אני מקווה שהעניין הזה ברור. אני צריך להיות מודע לחוויות כישלון הקודמות שלי, אני רוצה לייצר על עצמי ונדבר על זה עוד מעט חוויות כישלון חיוביות, אוקיי? ואני רוצה להגיע למצב שאני באמת באמת באמת מתקדם לנוכח הדבר הזה. הדבר השני שמשפיע על הפחד שלנו מכישלון, וזה דבר שלא הרבה מדברים עליו, וזה דבר שהוא סופר עוצמתי, סופר חזק וסופר משמעותי, ואני אגיד לכם שדווקא האנשים הכי תותחים, הכי אנרגטיים, הכי אלופים, הכי לא יודע איך לקרוא לזה, הכי שהם כאילו חבר'ה אמיתיים של התפתחות ושל צמיחה, כמוכם. כמו שאני מדמיין, אני מכיר אנשים ששומעים את הפודקאסט הזה אישית, לא את כולכם כמובן לצערי, אבל אני מכיר לא מעט אנשים אישית ששומעים את הפודקאסט הזה באופן קבוע, ואני יודע, אני מדמיין אתכם שאני מדבר בפודקאסט ואני יודע שאתם אנשים תותחים עם אנרגיה טובה, עם מסוגלות, עם פוטנציאל, עם כישרון, עם רגש, אתם אנשים אמיתיים של צמיחה והתפתחות. ולכן אני מבין שהגורם הזה הוא גורם סופר משמעותי עבורכם, אוקיי? והגורם הזה אני קורא לו בצורה פשוטה, זה רמת הערכיות של המשימה, והכוונה היא שככל שאני הולך לנוכח משימה או לנוכח פעולה או לנוכח איזושהי תוצאה, אוקיי? שהתוצאה הזאת, שהמטרה הזאת, שהפעולה הזאת, שהמשימה הזאת היא יותר חשובה לי אישית, היא יותר מרגישה לי משהו גדול ומשמעותי, על כן ערך, לא ערך מלשון מוסר, אלא ערך מלשון מה חשוב לי כמו ערכים בין אלפי, מה משמעותי לי, מה חשוב לי, אוקיי? אז הפחד מכישלון נהיה הרבה הרבה הרבה באמת חזק, אוקיי? וזה נקודה שלא הרבה אנשים מבינים אותה, ואז הם מתוסכלים מהחוסר מוטיבציה, מהדחיינות, מכל הדברים שדיברנו עליהם מקודם, כי הם אומרים, איך זה יכול להיות שכשעבדתי במחירות בתור שכיר, הייתי מרים את הטלפון והייתי מוכר מדהים, ועכשיו כשאני עצמאי ואני רוצה לקדם את העסק שלי, אני בא להרים את הטלפון וזה קשה לי, אוקיי? וקשה לי להרים את הטלפון. איך יכול להיות שכשעבדתי במקום כזה או אחר, או כשהייתי בצבא ועשיתי הדרכות בצבא, ועשיתי הדרכות בחברה הזאת, ועשיתי הדרכות בחברה הזאת, אז הייתי אש ואפתי על עצמי. ועכשיו שאני רוצה לעשות את הסדנה שלי, פתאום אני מפחד, פתאום זה קשה לי, פתאום אני בדחיינות כלפי זה. איך זה יכול להיות? ואנשים נהיים מאוד מאוד מאוד מתוסכלים מהסיטואציה הזאת. איך זה יכול להיות שמול חברים אני יכול לדבר בצורה כל כך חופשית, בצורה כל כך פתוחה, ויש לי ידידות ואני מדבר איתן בצורה כיפית ופתוחה ואמיתית, והן עפות עליי ומתות עליי וכיף איתן. ואז אני בא להתחיל עם מישהי וקשה לי ואני מפחד ואני נתקע. ובכל הדוגמאות האלה בעצם, מה שאנחנו שמים לב להבטל, זה שבמשימה שהיא לכאורה דומה מאוד, אולי אפילו בדיוק אותה משימה, הפחד מכישלון נמצא ברמה מאוד מאוד נמוכה. ומצד שני, שאותה משימה בדיוק, בין אם זה שיחת מחירה בטלפון, בין אם זה להעביר הדרכה, בין אם זה לדבר עם מישהו, מישהי, כן? ברגע שמאחורי המשימה הזאת יש איזשהו ערך הרבה הרבה יותר גבוה, יש איזשהו משהו הרבה הרבה הרבה יותר משמעותי, שם מה שקורה, אז הפחד מכישלון נהיה הרבה יותר חזק. כי לכאורה, זה לא באמת האמת, כן? אבל לכאורה, וזה מה שנמצא בתת המודע שלנו, לכאורה, אם אני נכשל בשיחת טלפון, כשאני עובד בתור איש מחירות, אז לכאורה, אני מקסימום לא איש מחירות כל כך טוב. אני מקסימום לא כזה טוב במחירות. מקסימום, לא יודע, אני לא אצליח בעבודה הזאת, אוקיי? שזה גם ככה לא, במירכאות, עבודת החלומות שלי. אבל אם אני עצמאי, ואני מציע למישהו את השירות ואת המוצר שלי, והם אומרים לי לא, אז מה זה אומר עליי? אז אולי החלום שלי לא היה נכון, אולי אני לא במקצוע הנכון, אולי כל השאיפה שלי וכל השליחות שלי זה משהו שאני אקשל בו, ולכן זה נהיה הרבה הרבה הרבה יותר אישי. אוקיי? אותו דבר עם הדרכה. אם אני עושה הדרכה בצבא, ואז לא עפים עליי, אז אני יכול להשים את התוכן, ואני יכול להשים את הצבא, ואני יכול להשים את החיילים. ואני יכול גם מקסימום להגיד, טוב, אני לא מדריך כזה טוב, וזה לא כזה נורא. אבל אם אני עכשיו פתאום רוצה להעביר איזה סדנה שלי עם הסיפור האישי שלי, עם איזשהו ידע שהוא משמעותי לי, פתאום אם הדבר הזה לא הולך טוב, אז מה זה אומר עליי? אז איפה המשמעויות של הדבר הזה עליי? כנל בזוגיות. אם, לא יודע, אני רב עם איזשהו חבר רחוק או עם איזה ידידה או זה, או שהם לא מתבאסים עליי או משהו כזה, רוב האנשים לוקחים את זה משמעותית פחות אישי. כשהבן אדם שהם שמים בפוזיציה שהוא הבן אדם הכי קרוב אליהם, הכי יקר אליהם, בין הזוג או בת הזוג שלהם, שמה נוצר איזשהו קונפליקט, פתאום זה אומר משהו מאוד מאוד עמוק עליי. פתאום המשמעות שזה יהיה הרבה יותר כבדה, ולכן הפחד מכישלון עולה בצורה ישירה עם רמת הערכיות של המשימה. ככל שאני עושה משימה אישית יותר, משמעותית לי יותר, זה נהיה קשה יותר. ואני אספר לכם סיפור מצחיק אבל אמיתי מאוד מאוד, שעלה ככה בשיחה שעשיתי עם קולגה לפני כמה ימים, שהוא שאל אותי, גל, איך הגעת למצב שבגיל די צעיר, 26, הקמת מכללה כל כך גדולה ל-NLP, כל כך הרבה תלמידים, עשית כאילו דבר כל כך גדול, זזת כל כך הרבה אנשים, גייסת הצוות, בנית. איך הגעת למצב שאתה עושה את זה? והדימוי שאני נתתי לו, וזה ככה בא לי באופן טבעי, אני לא חושב שהפעם חשבתי על זה ככה או דיברתי על זה ככה, זה פשוט בא בצורה ספונטנית מתוך השיחה איתו, זה שאמרתי לו, אתה מכיר את זה שאתה בא להרים משהו ואתה חושב שהוא יהיה ממש ממש ממש כבד, אוקיי? ואז אתה בא עם כל הכוח, ואז פתאום הוא קל וזה כאילו עף למעלה, אוקיי? או שאתה חושב שאתה בא לדחוף איזה משהו שהוא יהיה ממש ממש ממש כבד, ואתה בא לדחוף בכל הכוח, ואז כאילו פתאום הוא עף לך מהידיים ברוב שאתה, כאילו זה היה הרבה יותר קל ממה שציפית. ואמרתי לו שזה איך שאני הרגשתי כשהקמתי את המכללה, אוקיי? והסיבה לזה, ואני אומר פה משהו מאוד אישי ואולי משעשע, אולי מוזר, אולי מצחיק, אני גם לא יודע אם אני 100% שלם איתו עדיין, אבל כאילו אני פשוט אומר לכם את האמת, זה שלפני שהקמתי את המכללה הייתי עושה סדנאות של התפתחות אישית, סדנאות שלי שמבוססות על תוכן וחומר שאני בניתי, כמובן לא ממציאים את הגלגל, אבל לקחתי מכל מיני מקומות ודברים שלמדתי מהתואר באוניברסיטה, מטוני רובינס, מכל מיני הסדנאות וקורסים שעשיתי במשך שנים, מלימודי NLP כמובן, מהקואוצ'ינג, מכל מיני מקומות והכל, ובניתי משהו שהוא שלי. ואני זוכר שכשבניתי משהו שהוא שלי, אז היה לי תמיד המון, הייתי צריך המון אנרגיה, המון כוח, המון משאבים, המון עוצמה כדי להעביר את הסדנאות האלה, כדי לעבור אליהם, ואני זוכר ש... תמיד פחד כל כך גדול ממה יחשבו, מביקורת, ממי סתרותי. אני זוכר שהייתי עושה סדנאות על קבלת החלטות ועל זוגיות ועל דברים, והיו באים אנשים שהם לכאורה יותר מומחים ממני בתחום, והייתי תמיד חושש, וכאילו זה היה מבחינתי ברמה הפנימית סוג של מלחמה עם הפחד מכישלון מאוד מאוד מאוד חזקה. והפחד הזה מכישלון כמובן עצר אותי. עכשיו אני הצלחתי להתגבר עליו במובנים רבים, עשיתי סדנאות יפות, אני חושב שלפני שהקמתי מכללה יותר מ-1,500 או 2,000 איש כבר היו בסדנאות שלי, זאת אומרת עשיתי הרבה סדנאות של 100 ו-200 איש, קורסים וכן הלאה. מעבר לזה הייתי עושה תהליכים טיפוליים ממש שאני פיתחתי אותם, הם מבוססים על NLP כמובן, אבל דברים שאני פיתחתי אותם בתוך סדנאות סופש כאלה, היינו עושים עבודה שכוללת עבודה על טראומות וכל מיני דברים מהסוג הזה. ואני זוכר שהדבר הזה דרש ממני המון המון המון התמודדות. ואני זוכר שכשהתחלתי לשווק את המכללה, פתאום כל מה שידעתי על שיוו, כל מה שידעתי על מחירות, אחוז הרבה הרבה יותר גבוה מזה בא לידי ביטוי, כי כאילו הפחד הזה מכישלון ירד מדרגה, כי פתאום זה נהיה פחות אישי, זה נהיה פחות מה שגל אמר, מה שגל חושב, מה שגל רוצה לקדם, זה יותר נהיה פשוט NLP. ואני זוכר שבאחד השיעורים הראשונים שעברתי במכללה ב-2016, איזה מישהו אמר לי, אני לא מסכים עם זה, על איזה משהו שאמרתי. ואני זוכר שבדרך כלל כשהיו בסדנאות אחרות, אומרים לי שהם לא מסכימים עם זה, אז הייתי כאילו מסביר, וכאילו זה היה, מוציא ממני איזושהי אנרגיה. ובאותו רגע אני פשוט זוכר שאני עניתי בחיוך, אמרתי, תראה, אם אתה לא מסכים עם זה, אין לי מה להגיד לך, לך דבר עם בנדלר, כאילו שהוא מי שמציא את שיטת ה-NLP, כן, לך דבר עם בנדלר. עכשיו, כמובן שלא זלזלתי, והסברתי לבן אדם איך זה, איך אני רואה את זה, ולמה זה בסופו של דבר לדעתי, כן דבר נכון, אבל עצם זה שיכלתי לכאורה לזרוק את האחריות על בנדלר, כן, לא שעשיתי את זה, כן, אבל לכאורה לזרוק את האחריות על בנדלר, לכאורה הדבר הזה נהיה פחות אישי, פתאום המשקל והאומס, כן, של ה... איך נקרא לזה? של הפחד מכישלון, פתאום הרבה פחות עצר אותי, הרבה פחות הפריע לי, אוקיי? ויכלתי לעוף קדימה הרבה יותר מהר והרבה הרבה יותר חזק. אוקיי, אם תחשבו שנייה על הפודקאסט הזה, למשל, או על סרטונים שאני עושה או על דברים כאלה, זה שוב הרבה יותר אישי. הספר הוא הרבה הרבה יותר אישי. לצורך העניין, כן, אני זוכר שהיה לי התלבטויות וקשיים עם הכתיבה של הספר במשך... שאני רציתי לכתוב ספר במשך שנים, כן? שנים רדעתי כבר רוצה לכתוב ספר. והיה לי קשה עם זה. ובשנים האלה כתבתי את הספר של הפרקטישינר, וערכתי וכתבתי את הספר של המאסטר של ה-NLP. זאת אומרת, כתבתי ספרי לימוד שלמים, אבל זה לא הרגיש לי ספר, כי זה הרגיש לי כמו כאילו, אוקיי, אני רק מלמד NLP, זה שיטה שמישהו אחר יצר. אז מה שאני בא להגיד לכם זה שככל שהמשימה היא אישית יותר, היא קרובה יותר, עם בראש שלכם משמעותית יותר, ואתם לוקחים אותה יותר פרסונלית, זה משפיע על הפחד מכישלון. ולכן אתם לא צריכים להגיד לעצמכם, אין סיכוי שזה פחד מכישלון, כי כבר עשיתי דברים כאלה. לא, יכול מאוד להיות שזה כן פחד מכישלון, למרות שכבר עשיתם בדיוק את אותו דבר, מאה פעמים, ואל תגידו לעצמכם, ושוב, אני פוגש את זה עשרות פעמים בליוויים עסקיים, בקליניקה, בקורסים, אל תגידו לעצמכם שאתם מפגרים או מוזרים או לא בסדר, בגלל שכבר עשיתם מאה הדרכות ואז כשאני מוציא סדנה שלכם זה קשה, כי כבר יש לכם מלא חברים ובזוגיות אתם לא מצליחים, כי אתם כבר עושים משהו כסכירים מאה שנה וקשה לכם לבוא להיות עצמאים. אל תכסו על עצמכם, אל תרדו על עצמכם. זה הדבר הכי הכי הכי נורמלי שיש, כי זה פשוט באמת אחד הגורמים הכי משפיעים והכי משמעותיים על הפחד מכישלון, וכמובן נדבר עוד מעט על מה עושים עם זה, אבל עצם זה שאתם תבינו שזה בסדר ותבינו שהפחד הזה הוא נורמלי ושהפחד הזה הוא הגיוני, אתם תוכלו כבר לבנות את הדרך שלכם בצורה הרבה יותר יעילה והרבה הרבה יותר טובה. אוקיי, אז אמרנו שהגורם הראשון זה חוויות כישלונות קודמות, הגורם השני זה רמת הערכיות, זאת אומרת כמה יש לי חיבור רגשי למשימה, והגורם השלישי המשפיע על הפחד שלי מכישלון זה תחושת המסוגלות העצמית שלי. עכשיו תראו, זה אולי הגורם שנמצא הכי בשליטתנו בצורה הכי פרקטית והכי יעילה, אוקיי? חוויות הכישלון הקודמות שלנו, אין לנו מה לעשות עם זה, יש לנו אולי ליצור חוויות כישלון חדשות חיוביות יותר, דיברנו על זה, ורמת הערכיות של המשימה, אנחנו לא רוצים לקחת על עצמנו משימות פחות ערכיות, אנחנו לא רוצים להגיד טוב, אז לא יהיה לי זוגיות, יהיה לי רק חברים, טוב, אז אני לא יהיה עצמאי לעולם, אני רק אמשיך בעבודה הזאתי, טוב, אני לא אעשה את ההרצאות שלי, אני רק אעשה הרצאות של אנשים אחרים, אוקיי? אז אני יכול להשפיע על רמת הערכיות של המשימה, אבל אני רוצה לקחת משימות גדולות, אני רוצה לחלום בגדול, כן? אז תחושת המסוגלות העצמית שלי זה אולי הדבר הכי גמיש פה. תחושת המסוגלות העצמית שלי זה משהו שאני מדבר עליו במלוא מעט פרקים פה בפודקאסט, אפשר לעבוד על זה, יש לי פרק על שמונה דרכים או תשע דרכים לשפר את הביטחון החברתי שלנו, זה נקודה סופר חזקה, אני חושב שזה הפרק הראשון או השני או משהו כזה בפודקאסט, אז איכות צהרון טיפה פחות טובה, ויש עוד לא מעט פרקים שמדברים על התמודדות עם פחדים, על מסוגלנות, טוב, על תכנון, על אפקטיביות, על כל הדברים האלה, זה לעבוד על זה, זה לבנות את זה, זה להבין שזה תהליך, וזה להבין שזה תהליך שאין לו סוף, אוקיי? גם עכשיו, בן אדם שלא יודע, אני אספר לכם סיפור קצר על זה, האמת שלא תכננתי לספר את זה, אבל אני אספר, שאני זוכר שכשהמכלל התוצאות, כשהתחלנו, אחרי שהרמתי אותה, באמת הגעתי, הגענו לאיזה מחזור מחירות מבחינה עסקית, של פחות או יותר שלוש מיליון שקל בשנה, וכבר היה לי מחשבות לעשות משהו אחר. ואז קלטתי את עצמי, ועצרתי את עצמי, ושאלתי מה אני רוצה לעשות, מה הצעד הבא שלי בחיים, זה היה לפני, נגיד, ב-2018. ואני זוכר שאמרתי לעצמי, אוקיי, מה אני אעשה, אני אעשה עוד עסק. ואז אמרתי, רגע, גל, האם אתה לא מפחד? האם רמת המסוגלות העצמית שלך, כי באותה תקופה כבר היה לי עסק אחר עם שותף, שהגיע למיליון וחצי שתיים בשנה, היה לי את הסדנאות שלי שהגיעו לקרוב למיליון שקל בשנה, ואז היה לי את המכללת תוצאות שהגיע למיליון, ואז שלוש מיליון שקל בשנה, ואמרתי, רגע, אולי אני מפחד. כי אני אומר לעצמי, אני עכשיו יודע איך לפתוח עסק חדש, ואני מאמין בעצמי, כמובן שזה לא מאה אחוז, ואי אפשר, אין מאה אחוז בחיים בשום דבר, אבל באמונה הפנימית שלי, אני יכול בקלות להביא עוד עסק וליצור עוד עסק של מיליון שקל בשנה, שזה מגניב. אבל אם עכשיו אני רוצה ליצור את המכללה הזאתי כעסק של עשרים מיליון שקל בשנה, אין לי שם שום מושג איך עושים את זה, אני לא מאמין בכלל בעצמי שאני מסוגל לעשות את זה, ותחושת המסוגלות העצמית שלי לא שם. כשהגעתי למספרים הרבה יותר גבוהים אחר כך עם המכללה, ובכללי עם העסק הזה למספרים הרבה יותר גבוהים, עדיין זה לא אומר שאני מאמין שאני יודע איך עושים עסק של מיליארד שקל, או מאה מיליון שקל, או חמש מאות מיליון שקל, כי זה כל פעם דורש לעלות את רמת המסוגלות העצמית שלי. זה כמו בזוגיות, זה שאתה חושב שאתה יכול להיות אחלה בזוגיות ושיהיה לך כיף ושיהיה לך טוב, זה לא אומר שלא יהיה לך פחד או תחושת מסוגלות או קושי עם תחושת מסוגלות לפני צעדים גדולים, כמו לעבור לגור ביחד, כמו להתחתן, כמו להביא ילדים, כמו להביא עוד ילד, או כל צעד נוסף כזה או אחר, יכול לייצר את הדבר הזה כמפחיד יותר, כקשה יותר, פשוט בגלל שתחושת המסוגלות העצמית זה דבר נבנה. אז גם פה לא לכרוס על עצמנו, לא להגיד שאנחנו לא בסדר, לא לחשוב שכולם שאף אחד לא מפחד וזה רק אנחנו, כי זה חרטה, אנשים פשוט מסתירים את הפחד שלהם, אוקיי? אז להבין שזה ריאלי, שזה אמיתי, שזה הגיוני ושאת רמת המסוגלות שלנו אפשר לבנות בצורה דרגתית דרך כל הדברים שהם לומדים בפודקאסט וגם כמובן בדרכים אחרות. אז אחרי שהבנו איך אנחנו יכולים להתמודד עם הפחד מכישלון, דרך זה שאנחנו נאבד מחדש, נחווה מחדש, נשנה ונתמודד עם החוויות כישלון הקודמות שלנו, גם של עצמנו וגם של אחרים, איך אנחנו, למרות שאנחנו נבחר רמת ערכיות גבוהה של המשימה, אנחנו נבין שזה בסדר שהמשימות עם רמת ערכיות גבוהה, אז הפחד גבוה וזה הגיוני וזה בסדר ואיך אני מתמודד עם זה בצורה דרגתית ואיך אני בונה ומייצר את תחושת המסוגלות העצמית שלי, בואו נדבר על איך לגרום למצב שבו אנחנו באמת לעולם לא נכשל, שזה בעצם ההבטחה של הפרק, אז יש לי שלוש נקודות סופר חשובות על הנושא הזה. אז קודם כל, הדבר הראשון זה כמובן ללמוד מהכישלונות שלנו, זה קצת קלישאה אבל אני רוצה שנייה לפרק את זה, אוקיי? כשאני אומר ללמוד מהכישלונות שלנו יש שני דברים מרכזיים לשים לב. קודם כל, אם אני לומד מהכישלון, אם אני עכשיו, יש פה איזשהו משהו שאני רציתי להשיג ולא הצלחתי להשיג אותו, אוקיי? לא צריך להימנע ולברוח מזה שזה היה כישלון, אבל אם אני לומד מזה איזשהו שיעור שעכשיו יקדם אותי, אז בעצם הדבר הזה הוא לא היה כישלון, הוא היה פשוט עוד צעד בדרך שלי, אוקיי? אם אני לקחתי על עצמי איזשהו פרויקט, אוקיי? והפרויקט הזה לא הגיע למטרות שלו ואני יכול לתת לכם עשרות עשרות עשרות דברים כאלה שעשיתי ולא הצליחו, אוקיי? קורסים שניסיתי להרים ואף אחד לא התעניין בהם ולא קנה, כל מיני גיוסים של עובדים שלא הצליחו, מהלכים פנימיים שניסיתי לארגן בתוך חברה, שיתופי פעולה מסוימים שלא צלחו ולא התרוממו, באמת עשרות, אוקיי? אז אם אני לוקח את הדבר הזה שלא הצליח, שהשקעתי בו זמן, שהשקעתי בו אנרגיה, לפעמים השקעתי בו גם הרבה כסף, אוקיי? והוא לא הצליח ואני לומד מזה דברים, אז בעצם אני מכין את עצמי לצעד הבא. עכשיו, מה חשוב פה, וזה הנקודה השנייה שחשובה בהקשר של ללמוד מזה, שצריך להיזהר לא להגזים עם הלמידה מהכישלונות. אנשים מסוימים, בגלל שהם כל כך מפחדים מכישלון ובגלל זה זה קריטי, קודם כל, לנטרל או להמעיט או להפחית או להחליש את הפחד מכישלון. כי אם אני מאוד מאוד מאוד מפחד מכישלון, אז כל כישלון קטן ייתן לי למידה או יגרום לי ללמידה מוגזמת. מה זה אומר לי למידה מוגזמת? למשל, אם עכשיו אני יצאתי עם אישי והייתה ממש נחמדה אליי ואז הסתבר לי שלא יודע, היא הסתירה ממני משהו ובסוף הקשר לא הצליח. אז עכשיו, בן אדם שיש לו פחד מאוד מאוד גדול מלהיפגע, פחד מאוד מאוד גדול מכישלון, יכול להגיע למצב אוקיי אוקיי, כל פעם שמישהי נחמדה אליי, זה אומר היא מסתירה משהו, אוקיי? זה דוגמה ללמידה מוגזמת, או אפילו יותר גרוע, כל הנשים תמיד מסתירות דברים, כן? אז צריך להיזהר שהלמידות שלנו לא מוגזמות. זה שאני עושה קורס והוא לא מצליח, זה לא אומר ששום קורס שאני אעשה לא יצליח, זה לא אומר שהקורס הזה לא יכול להצליח בסיטואציה מסוימת, אחרת, אוקיי? אני פשוט רוצה לוודא שאני לומד מהכישלונות שלי, אבל אני לומד בצורה מאוד זהירה, ואני לומד דברים כמה שיותר קונקרטיים וכמה שיותר ספציפיים, ואני נזהר לא להכליל, ולא להגיע לאיזשהם שיעורים מוגזמים, קיצוניים כאלה, לגבי הכישלונות שלי, כי אז אני באמת, באמת, באמת מוביל את עצמי למקום של תקיעות ושל חוסר אפשרויות ושל המון, המון, המון תירוצים. אז צריך להיזהר, צריך ללמוד מהכישלונות שלנו, אבל צריך להיזהר לא ללמוד יותר מדי, ולנסות, אם משהו מאוד חשוב לי, מספר פעמים. עם זאת, וזו הנקודה השנייה לגבי איך לא לעמוד להיכשל, אני רוצה לזכור את הלמה הרחב ולא להתקבע על מטרות צרות ומדויקות. לדוגמה, נגיד שאני החלטתי שאני רוצה לרדת במשקל, אוקיי? נגיד שאני רוצה לשקול, דוגמה אמיתית שלי, אני רוצה לשקול 78 קילו, בסדר? זה המשקל יעד שיש לי כרגע, אני בדרך לשם, אבל הדרך שלי כוללת עליות וירידות, אוקיי? אז אם אני רוצה להגיע למשקל יעד הזה, אוקיי? ואני עכשיו הצבתי לעצמי נגיד מטרה שבראשון לראשון 23, בהיסטוריה, כן? אני אמור לשקול 80, ובראשון לראשון שקלתי 82, אוקיי? אז לכאורה אני יכול להגיד שנכשלתי, אוקיי? אבל אני רוצה לזכור שנייה, אוקיי? למה, למה בכלל רציתי את הירידה במשקל הזאת? אוקיי, אז רציתי לרדת במשקל כדי, אחד, להרגיש יותר אנרגייתי, להרגיש יותר בריא, ודבר האחרון, בשביל הטיפוס, יותר נוח לשקול פחות, כי זה יותר קל לטפס ככה, אוקיי? אז זה בגדול המטרות היותר גבוהות שלי. עכשיו, ברגע שאני מבין את זה, אני אומר, אוקיי, גל, בתקופה הזאת אמנם לא ירדת במשקל, ירדת פחות ממה שרצית במשקל, סבבה, כישלון, למדתי מזה, מה עשיתי בתזונה לא נכון, מה עשיתי באימונים לא נכון, וכן הלאה, כדי שאני אוכל להפיק מזה את המסקנות הנדרשות. אבל מעבר לזה, למה עשית את זה? עשית את זה כי רצית יותר אנרגיה? יופי, אז לא עשית את ה... לא ירדת במשקל בהכרח, אבל כן, אתה אוכל טיפה יותר בריא, והאנרגיה שלך יותר טובה. מעבר לזה, עשית שינויים מנטליים ושינויים סביבתיים אחרים, לקחת פרויקטים חדשים, שינית קצת את הדברים שאתה עושה, כן, הפודקאסט הזה, זה כל מיני דברים חדשים, שפתאום יצרו מצב שיש לך המון המון המון אנרגיה. אז גם אם לכאורה נכשלתי באחד המדדים בדרך למטרה שלי, המטרה הגדולה שלי של למשל יותר אנרגיה, לא רק הושגה, הושגה בענק, אוקיי? עכשיו מעבר לזה, בהקשר של הטיפוס, גם רצית לטפס יותר טוב, זה אחת המטרות, אז כן, לא ירדת, לא הגעת למטרה הזאת, אבל אתה היום מטפס הרבה יותר טוב מאשר לפני שלושה, ארבעה חודשים, והייתה פה קפיצה מאוד מאוד משמעותית. אז הרבה פעמים אנשים מסתכלים על איזושהי מטרה שהייתה להם בדרך, שהם לא מצליחים להגיע אליה, ומסתכלים עליה ככישלון, ברמה שהם שוכחים לגמרי למה הם בכלל עשו את זה. למשל, אני מכיר אנשים שהולכים לעבוד במכירות כדי לפתח את המיומנויות תקשורת הבין-אישיות שלהם, ואז יש להם חודש חרא בעבודה, לא מוכרים טוב, משיגים תוצאות פחות טובות, ואז אומרים לעצמם, אוי איזה כישלון אני. לא, אוקיי, מה קרה בחיים שלך בעקבות החודשים האלה שאתה עובד? האם התקשורת הבין-אישית שלך עם אנשים אחרים משתפרה? אוקיי, אז בסדר, כן, אני לא אומר לא נכשלת בעניין בעבודה, נכשלת, אז תשתפר, תשתפר, אני לא אומר לך אל תלמד, תלמד, אבל תזכור, תזכרי שהמטרה הגדולה או אחת המטרות הגדולות הייתה לשפר את המיומנויות תקשורת שלך או שלך. האם המיומנויות האלה השתפרו? אם כן, גם אם בקטנה נכשלת, בגדולה ניצחת, בגדולה התקדמת, בגדולה הצלחת או הצלחת, כן? אותו דבר בעוד המון המון המון תחומים בחיים. אם אני שם לעצמי איזושהי מטרה, נגיד יעד כלכלי מסוים, וזה דבר שאני רואה אצל המון המון עצמאים בתחילת הדרך, המון המון עצמאים בתחילת הדרך מתחילים כסחירים, כן? והם עוברים לדרך להיות עצמאים. ואז הם שמים לעצמם איזושהי מטרה בדרך כלל גדולה כלכלית, ורוב האנשים, סליחה שאני אומר, לא מגיעים אליה בשנה הראשונה. יכול להיות שבשנה השלישית או החמישית הם יעקפו את המטרות ואת החלומות שלהם, הם יתמידו, אבל הרבה פעמים עצמאים את המטרה לשנה הראשונה שלהם לא מגיעים אליה. אבל אם הם נגיד מציבים לעצמם את היד הזה, והם לא מגיעים אליו, אז הם מרגישים שהם נכשלו. אבל אני שואל אותם הרבה פעמים בתהליך הליווי, אוקיי, למה הצבת את המטרה הזאת? למה הלכת להיות סחיר? ואז אומרים כי רציתי לעבוד על משהו שהוא משלי, כי רציתי לקדם דברים שחשובים לי, כי רציתי להרגיש יותר מאושר. אם היה לך יותר כסף, מה היית עושה עם הכסף הזה? אוקיי, עם הכסף הזה הייתי מקדם את העסק, עם הכסף הזה הייתי עושה דברים בשביל הכיף שלי. אוקיי, בשנה הזאת, עשית יותר דברים בשביל הכיף שלך? כן. קידמת את העסק שלך? כן. אז האם המטרות הגבוהות שהיו לך מאחורי זה, האם בהם עמדת? כן. אז אוקיי, אז האם נכשלת? אלת בשנה הזאתי בעסק או שהצלחת הרבה מעבר למה שציפית. צריך לזכור את הלמה הגדול שלנו ולא להתקבע רק על המטרות הקטנות והצרות שלנו. הרבה פעמים בדרך למטרה גדולה, בדרך לאיזה למה גדול ומשמעותי, אנחנו לא נסמן את כל הווים שמראש שמנו לעצמנו. מראש אנחנו חושבים נגיד שבשביל להגיע לאיזושהי מטרה גדולה, לאיזשהו למה גדול, לאיזשהו מקום משמעותי, אני צריך לסמן 20 וים. ואז כל וי שלא סימנתי מתוך ה-20 האלה אני מרגיש כישלון, אבל זה חרטה. זה חרטה. למה? כי אם אני מגיע למטרה הגדולה, הרבה פעמים אני יכול להגיע עם 10 וים או עם 12 וים או עם 15 וים ולפעמים עם 4 וים. אם הגעתי למטרה הגדולה, שזה מה שרציתי, שזה מה שהיה לי חשוב, עם 4 וים, אני לא צריך להסתכל על ה-16 שלא עשיתי כדבר רע. אולי אפילו ההפך, אני צריך להסתכל על זה כדבר טוב, כי אני יותר יעיל, כי הייתי יותר אפקטיבי, כי לא הייתי צריך לעשות את כל הדברים האלה, והגעתי למטרות ולחזון הענקיים שלי. אז תזכרו את הלמה הרחב ואל תתקבעו על מטרות צרות וקטנות לאורך זמן. הדבר האחרון, וזה ככה משהו משמעותי וקצת עמוק, למרות שהוא פשוט מאוד, זה לפתח הרגל, לדבר ולשתף את הכישלונות שלנו. אחד הדברים שאני מלמד בקורס הנחיית קבוצות, יש לנו שיעור שנקרא Stage Therapy, זאת אומרת שימוש בבמה ככלי טיפולי, כמה שזה נשמע מצחיק, זה ממש שימוש במיקרופון ככלי טיפולי. והדבר הזה, מה שזה בעצם אומר, זה שאנחנו משתפים ומדברים לא רק על כישלונות עבר שלנו. אחד הדברים הקלאסיים בהרצאות, בסדנאות, בקורסים זה לדבר על איך בעבר הייתי כישלון ואיזה תותח אני היום. אז אני לא מדבר על זה. אני מדבר על מצב שבו אני יכול לשתף את החברים, משפחה, אם אני לא מרצה. כמובן את החברים שלי, את המשפחה שלי, את הקולגות שלי, אנשים שהם קרובים אליי, בכישלונות שלי, בקשיים שלי, בדברים שלא עובדים לי, גם תוך כדי שהם כואבים לי, אבל גם אחרי. באופן כללי אני אומר לעצמי, תמיד, כל פעם שאני באיזושהי תקופה קשה ומסריחה ושלא נעים לי ושאני צריך להתמודד עם איזה משהו שהוא מרגיש לי כמו כישלון גדול, אני אומר לעצמי, גל, בעוד חמש שנים זה יהיה סיפור מדהים. זה יהיה סיפור מעולה להרצאות, לקורסים, לבני משפחה, לחברים, זה יהיה סיפור מדהים, נכון? יופי. אז אם בעוד חמש שנים זה יהיה סיפור מדהים, האם בעוד שנה זה כבר יכול להיות סיפור מדהים? אם אתה תעוף על זה ותעשה את העבודה הפנימית מהר מספיק? כן. אם בעוד שנה זה יכול להפוך להיות סיפור, האם בעוד חודשיים זה יכול להפוך להיות סיפור? האם אתה יכול לעשות את העבודה הרגשית, הפנימית, לשחרר את המקום של הכאב מספיק מהר כדי שבעוד חודשיים אתה תוכל לספר את זה בצורה קנה ואמיתית ופתוחה? כן. אז אם בעוד חודשיים אתה יכול לעשות את זה, אתה יכול לעשות את זה בעוד יומיים? יש לך שיעור בעוד יומיים, אתה יכול לשתמש בסיפור הזה. ובדרך כלל התשובה שלי תהיה כן. ולהפוך את הדבר הזה להיות הרגל של לדבר ולשתף את הכישלונות שלנו, זה הופך את הכישלונות שלנו לסיפורים, זה הופך אותם לחלק מהדרך שלנו ולא לאיזשהו סימן עצירה סופי. זה לא סימן עצירה סופי, אלא זה חלק מהדרך. אם תשמעו את כל אדם מאוד מאוד מוצלח שמדבר על הדרך שלו, אם תקראו ביוגרפיות של אנשים מאוד מאוד מאוד מוצליחים, זה דבר שאני מאוד אוהב לעשות, אתם תגלו שכולם עברו דברים שהם כישלונות ענקיים גדולים ומשמעותיים. רוב האנשים אחרי כישלון כזה פשוט יעצרו, יוותרו וילכו הביתה. מה שהופך בן אדם שהוא מאוד מאוד מצליח למאוד מצליח, אחד הדברים זה שהוא יודע לקום מהר. רוב האנשים חושבים שבשביל להצליח צריך לדעת לא ליפול, במציאות בשביל להצליח צריך לדעת לקום מהר. וכשאני אומר אחד הכלים שלי לקום מהר זה להפוך את הנפילה לסיפור. ברגע שאני הופך את הנפילה לסיפור, אני בעצם כבר שם את עצמי מחוץ לנפילה, אני כבר מסתכל על עצמי, זה כמו תהליך מדיטטיבי כזה של להסתכל על עצמי מבחוץ, אני כבר קולט את עצמי מבחוץ, את הנפילה הזאת מבחוץ ואני מקבל לגבי הפרספקטיבה. אז חברים, הפחד מכישלון הוא פחד משתק, הוא פחד חממקמק שליתים קרובות מסווה את עצמו. כדחיינות, הוא יוצר רציונליזציות, יוצר תירוצים. לא משנה כמה אנחנו נתקדם, כמה אנחנו נצליח בחיים, הפחד הזה כנראה יגיע אלינו שוב ושוב ושוב, גם בצורה ישירה וגם דרך האשליה הזאתי שככל שהתקדמנו יותר, יש לנו יותר מה להפסיד. בסופו של דבר שלושת הגורמים שהם משפיעים הכי חזק על הפחד מכישלון זה חוויות הכישלון הקודמות שלנו, זה הרמה הערכית של המשימה שלנו וזו תחושת המסוגלות העצמית שלנו. על שלושת הנקודות האלה אפשר לעבוד. בשביל להגיע למצב שאני חווה שאני לעולם לא נכשל, כל מה שאני צריך לעשות זה אחד, לוודא שאני לומד מהכישלונות שלי, אבל להיזהר לא להגזים עם הלמידה, לא להכליל את הלמידה. דבר שני, לזכור את הלמה הרחב שלי, את הלמה הגדול שלי ולראות שאני מתקדם אליו, גם אם אני לא מגיע לכל המטרות הצרות והמדויקות שלי. והדבר השלישי זה לפתח את ההרגל לדבר ולשתף על הכישלונות שלנו, להפוך את הכישלונות שלנו לסיפורים. חברים יקרים, הפרק היה קצת ארוך היום, אבל הוא היה לדעתי פצצה. מקווה שנהנתם ונתראה בפרק הבא. הסוף לנחמדות.