פרק 40: סיפורים שמשנים לאנשים את החיים​

איזה כיף, פרק על סטוריטלינג. אז שלום חברים וברוכים הבאים לתכל'ס, פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. השם שלי זה גל צחייק, והמטרה שלי היא לעזור לכם ולתת לכם את הכלים הכי טובים והכי מעשיים שיש להצלחה בחיים, כלים פרקטיים, כלים שבאמת עובדים בלי תיאוריות ובלי חארטות. והרעיון הזה, הנושא הזה של סטוריטלינג ככה בשנים האחרונות הופך להיות יותר ויותר ויותר ויותר מדובר, בצדק לדעתי. נושא שהוא כל כך חשוב, כל כך משמעותי, ובעיניי כל אלה שמלמדים אותו או רוב מי שמלמד אותו מפספס את אחת ההזדמנויות הכי גדולות שיש בכל מה שקשור לסטוריטלינג, ואנחנו נדבר על זה לעומק היום, ובעצם בכך אנחנו נעזור לעצמנו, נאפשר לעצמנו לבנות סיפורים שהם מעבר לרק מעניינים, מעבר לרק מבדרים, מעבר לרק מרגשים, אלא סיפורים שבאמת יכולים לשנות לאנשים את צורת החשיבה, לשנות לאנשים את דרך ההתבוננות שלהם על המציאות וממש לשנות לאנשים את החיים. ובשביל זה אנחנו נצטרך להבין לעומק את המנגנונים הפסיכולוגיים שעובדים מאחורי סיפורים, וכמובן שזה מאוד תכלסי, מאוד פרקטי, כולל ממש איך לעשות את זה בחמישה שלבים, אז בואו נתחיל. אז קודם כל, למה בעצם כולם מדברים על סטוריטלינג ולמה זה משהו אדיר ומשובח וחשוב וטוב, גם אם הם לדעתי מפספסים את הדבר הכי גדול והכי משמעותי. זאת אומרת, אם ניקח ככה את השלוש יתרונות, שלושה יתרונות הכי משמעותיים של סטוריטלינג, או שרוב האנשים יכולים להיות הכי משמעותיים, בעיניי הם לא הכי משמעותיים, יש אחד עוד יותר משמעותיים מכולם, אבל עדיין השלושה אלה הם מספיק משמעותיים שיש לנו אין סוף הרצאות על סטוריטלינג, אין סוף סדנאות, קורסים וכן הלאה בעולם, בין אם בעסקי ובארגוני ובין אם באישי, על איך לספר סיפורים. ובגדול מה שמדברים עליו בדרך כלל זה שכשאני מספר סיפור אז אני תופס את תשומת הלב של מי שמאזין לי, בעיקר בהקשר של המידה מול קהל או פרזנטציות או מצגות, כשאני מספר סיפור אני תופס את תשומת הלב של הקהל הרחב, אבל כמובן שגם באינטראקציה של אחד על אחד, כשאני מספר סיפור אני ככה תופס בצורה הרבה יותר חזקה את תשומת הלב לבן אדם שמקשיב לי. זה מעניין, זה מסקרן, בקיצר בגדול זה מחזיק את הקשב של הבן אדם לאורך יותר זמן. אם זה אחד הדברים הכי קשים והכי מאתגרים שיש בתקופה הזאת, של סושל מדיה והכל זז מהר וטיק טוקים של 15 שניות, אז אם אני רוצה להעביר מסר שלוקח יותר מ-10 שניות, יותר מ-15 שניות, יותר מדקה, יותר משתי דקות, הסיכוי שאני אצליח לתפוס את הקשב של הבן אדם לאורך זמן בלי לעשות משהו מעניין, בלי להיות טוב בזה, הוא מאוד מאוד מאוד קטן. אז יש עוד דרכים, סטוריטלינג זה לא הדרך היחידה, לספר סיפורים זה לא הדרך היחידה, אבל זה בלי שום ספק דרך מאוד מאוד טובה לתפוס את תשומת הלב, ליצור עניין, ליצור סקרנות ולגרום לבן אדם להקשיב למסור טיפה יותר ארוך. הסיבה השנייה שסטוריטלינג זה דבר טוב, זה בעצם שזה מאפשר לנו להמחיש את הרעיונות שאנחנו רוצים להעביר. בערך 20-30 אחוז מהאנשים יש להם העדפה או יכולת להבין רעיונות בצורה מופשטת, זה אחת הסיבות שברגע שמתחילים לדבר על פונקציות בתיכון, אז הרבה אנשים מתקשים ובכל מיני נושאים פילוסופיים חלק מהאנשים מתקשים, מהסיבה הפשוטה שזה דורש סוג קצת אחר של חשיבה מהחשיבה היומיומית שלנו. יש אנשים שהם יכולים להיות נגיד בעולם של הייטק, מתכנתים מצוינים, אבל כשהתחילו לדבר איתם על אלגוריתמיקה, מה זה מתכנתים מצוינים? מתכנתים טובים, יודעים לתכנת, אבל כשהתחילו לדבר איתם על אלגוריתמים או על רעיונות יותר מופשטים, יהיה להם מאוד מאוד מאוד קשה. אז בערך 20-30 אחוז יש להם יכולת מאוד טובה בחשיבה מופשטת, ואז אפשר להעביר להם רעיונות בצורה הגולמית והמופשטת שלהם ולייצר תוצאה מאוד מאוד טובה, אבל בערך 70-80 אחוז מהאנשים, תלוי כמובן באיזה סקטור, באיזה נישה, באיזה מקום, הרבה יותר קשה להם לתפוס רעיונות מופשטים יותר, והם צריכים את התכל'ס, הם צריכים את השטח, הם צריכים שימחישו להם את זה, ובדרך כלל הדרך הכי טובה להמחיש זה בדוגמאות, בסיפורים ובאופן שהבן אדם יוכל לעשות את זה. עכשיו תבינו שבעצם כולנו, גם אותם 20-30 אחוז שאוהבים ונהנים מלמידה מופשטת, גם הם למדו המון המון המון בדרך של הדגמה, אם תחשבו על איך ילדים לומדים ללכת, אז אף אחד לא מסביר להם את זה עם מצגת, אם תחשבו על איך למדנו לדבר, אף אחד לא לימד אותנו גרמר, כאילו דקדוק וכן הלאה, אז אנחנו לומדים מצוין והכי טוב דרך הדגמה, ובאמת בגלל זה סיפורים זה דבר טוב, ודבר אחרון זה שכשאני מספר סיפור זו דרך מאוד מאוד קלה, אם אני עושה את זה טוב, להשפיע על הרגשות של הבן אדם שמאזין לי, אוקיי? בין אם זה קבוצה או בן אדם אחד. אם אני לצורך העניין עכשיו מתחיל לספר סיפור, ואתם ככה מצליחים לגרום לכם להזדהות עם הסיפור, והסיפור הוא סיפור עצוב, יהיה לי מאוד קל לגרום לכם להרגיש עצב, אם הסיפור הוא מאוד משמח, יהיה לי קל לכם להרגיש שמחה, אם הסיפור הוא מלהיב והוא מגניב, יהיה לי קל לגרום לכם להתלהב. אז בעצם מה שאני אומר זה שכן, סיפורים זה מדהים כי הם תופסים עניין, כי הם מאפשרים המחשה, וקים דרך מצוינת להשפיע על רגשות, אבל כל אלה, אולי אפשר לעשות עליהם עוד פרקים, ותכל'ס היה לי על רוב הדברים האלה פרקים כבר בפודקאסט, אבל יש עוד משהו שרוב האנשים שמלמדים סטוריטלינג לא מבינים אותו, לא מדברים עליו, ולא ממנפים ומנצלים אותו, ואני רוצה שאת עיקר הפרק שלנו אנחנו דווקא נדבר על זה. שזה הרעיון, אני קורא לו זה S.O.D, זה הרשת תיבות שאני יצרתי לקונספט שהוא קונספט מוכר מעולם הספרות והקולנועה, שנקרא Suspension of Disbelief. כשבאדם שומע סיפור, הוא נכנס לאיזשהו מצב מנטלי, אם הוא נהנה מהסיפור, אם הוא מחובר לסיפור, שנקרא Suspension of Disbelief. מה שזה בעצם אומר בעברית, אני לוקח את המנגנון הביקורתי, השיפוטי שיש לי במוח, שמנסה להגיד האם דבר הוא נכון, לא נכון, בסדר או לא בסדר, ואני נותן לו קצת לנוח, ואני מאפשר לעצמי לזרום בצורה יותר חופשית לתוך הסיפור, ולשקול דברים, ולחשוב על דברים, שבמצב רגיל, במצב אחר, לא הייתי מרשה לעצמי בכלל להשתעשע איתם, לא הייתי מרשה לעצמי בכלל לחשוב עליהם. להם דוגמה פשוטה, מה שאני עושה כעבור בסמינרים של הסטורטנינג, אני אספר לכם סיפור על רקסי והאוי, ששניהם נפגשו איזה בוקר אחד, הם עצרו ברולדין, הם שני כלבים, הם עצרו ברולדין, הם קנו קפה והתיישבו על ספסל בגינה, והתחילו לדון על בעיית החתולים הקשה שמכה את האזור שלהם. עכשיו, כשעלה הרעיון הזה, מה שבעצם הם התחילו לחשוב עליו, זה שכל מי שמאזין לפודקאסט הזה הוא חתיכת דביל. עכשיו, למה אני אומר שאתם דבילים? אתם לא דבילים, אתם מדהימים, אתם אינטליגנטיים, אני יודע את זה ואני מעריך את הזמן שלכם. אבל כשאתחלתי לספר את הסיפור על רקסי והאוי, ואמרתי שהם שני כלבים שהלכו לרולדין, אתם ידעתם, זה היה ברור לכם שהסיפור הזה הוא לא יכול להיות אמיתי. כלבים לא נפגשים בבוקר, הם לא הולכים לרולדין, הם לא קונים קפה, הם לא יושבים על הספסל, ובטח שלא דנים על בעיית החתולים. אבל עדיין הרבה מאוד מכם, רוב מי שמאזין לפודקאסט הזה, בעצם התחיל להסתקרן, התחיל להתעניין. זה סקרן אותו לדעת, זה עניין אותו לדעת מה קרה עם החתולים, מה הבעיות שיש להם. וחלקכם אולי אפילו התחלתם לנחש בעצמכם איזה בעיות החתולים עושים באזור. חלקכם אולי כבר ישר לקחתם את הצד של החתולים, או וואטאבר. אבל אם הייתי מתחיל לדבר איתכם על הנושא הזה בצורה שהיא לא סיפורת, אז זה היה נשמע לכם כמו גרובוב של שטויות. ברגע שהדבר הזה נהיה סיפור, אתם הייתם מוכנים לרגע, להשאות את המנגנון הביקורתיות שלכם, להשאות את המנגנון השיפוטיות שלכם, ובעצם לשקול את הדברים שאולי במצב רגיל לא היו נשמעים לכם הגיוניים בשום צורה. עכשיו, כשאני מבין שאנשים נכנסים למצב המנטלי הזה, המצב הלא שיפוטי, הלא ביקורתי הזה, שמוכן לשקול דברים שבמצב רגיל הם לא היו מוכנים לשקול, זה בעצם מאפשר לי דרך. דרך של השפעה, דרך של שכנוע, דרך של מנהיגות, דרך של הובלה, וגם דרך של ייעוץ באחד על אחד, בעצם לגרום לאנשים לחשוב מחדש, לשקול מחדש רעיונות או כיווני מחשבה או דרכי פעולה, שבמצב רגיל הם לא היו מוכנים להקשיב להם. הם לא היו מוכנים לשקול אותם. הם לא היו מוכנים בכלל להריץ את הדבר הזה בראש שלהם. לדוגמה, הרבה אנשים שמאזינים לפודקאסט הזה אולי עשו איזושהי סדנה של התפתחות אישית, או איזשהו קורס, או איזשהו... שמעו איזה תוכן של התפתחות אישית שככה מאוד מאוד מאוד עזר להם. ואז הם הלכו לחבר או לבן משפחה או למישהו שקרוב אליהם ואמרו להם, תקשיבו, אני שמעתי הרצאה, אני שמעתי פודקאסט, אני קראתי ספר, אני הייתי בקורס, וזה היה כל כך מעולה ואני חושב שאתה גם צריך ללכת, זה ממש יעזור לך. והצד השני נתקע, הוא לא רצה לעשות את זה. הוא לא רצה לעשות את זה, הוא לא רצה להקשיב, הוא פשוט לא הסכים בכלל לשקול את הרעיון, כי הוא לא בן אדם ששומע פודקאסטים, כי הוא לא בן אדם שקורא ספרים, כי הוא לא בן אדם שהולך לקורסים וכן הלאה. כמובן שבדיוק על אותו עיקרון אפשר לקחת ילד שמנסים לשכנע אותו לעשות שיעורי בית, זה יכול להיות חבר או חברה שרוצים לשכנע אותם לעשות איזשהו צעד לטובתם בקריירה שלהם, וזה יכול להיות כמובן הנאה של עובדים, מחירות ללקוחות, באמת מסע ומתן בכל מיני תחומים אחרים בחיים. אז ברגע שיש דבר שאני יודע שהרעיון עצמו עלול לעורר התנגדות מיידית, ובעצם אפילו שהבן אדם לא יחשוב עליו, לא יחשוב בכלל על הרעיון שלי. ואני יודע שהרבה פעמים אנשים מרגישים, הרבה פעמים אתם מרגישים גם, שיש לכם רעיונות טובים, שיש לכם דברים שהייתם רוצים לקדם, אבל הבן אדם או האנשים שמולם הייתם רוצים לקדם את זה, אפילו לא פתוחים להקשיב, אפילו לא פתוחים לשקול. וכשהדבר הזה קורה, סיפור זו דרך מאוד מאוד עוצמתית, ובגלל הקונספט הזה של Suspension of Disbelief, בגלל הקונספט הזה של השאייה של המנגנון הזה הביקורתי והשיפוטי. אז אם נגיד שאני נתקלתי במצב כזה, ואני מבין שסיפור, סטוריטלינג, יכול להיות אחלה כלי כדי שהוא יוכל לעזור לי לעשות את זה, בואו נראה איך בחמישה שלבים אני בונה סיפור, בין אם הוא אמיתי ובין אם לא, אגב זה פחות רלוונדי, זה פחות משנה. אני אישית אוהב לספר סיפורים אמיתיים, כי זה פשוט יותר קל, אם אני יכול למצוא סיפור מהחיים שלי, גם אם הוא סיפור שטוטי, כליל, מלפני שבוע, זה הרבה יותר קל לי לספר אותו, מאשר עכשיו להתחיל להמציא סיפור פיקטיבי על שני כלבים בשכונה, ולכן אני אוהב הרבה יותר לספר סיפורים אישיים, אמיתיים, פשוטים, יומיומיים כאלה. בטח שמתם לב את זה בכל הפודקאסטים האחרונים. אז איך אני עושה את זה? שלב ראשון אני שואל את עצמי, איך אני מתחיל את הסיפור? זאת אומרת איך אני תופס את תשומת הלב של האנשים? הדרך הכי טובה והכי קלה בעיניי, זה פשוט ישר להתחיל לתאר סצנה. אני יכול לבקש רשות, כלומר, היי, אני יכול לספר לך סיפור, או יש לי סיפור מעניין להגיד, לספר לך או משהו כזה, בעיניי ברוב המקרים זה די מיותר, אני יכול פשוט להתחיל לתאר סצנה. למשל, אני יושב עכשיו בחדר האחורי, מתחת לרגליים שלי יש שטיח פרוותי בצבע שחור, כשאני מסתכל קדימה, אני רואה את תוכנת ההקלטה, ואני ממש מסוגל לשים לב או להרגיש את הדבר הזה שעומד לקרות. פשוט התחלתי לתאר סצנה, ואתם יכולים להיות פה ביחד איתי. לפני שבוע הייתי במונית, נכנסתי ככה למושב האחורי, כל המושבים היו מאור בצבע שחור, אני מסתכל קדימה, אני רואה את נהג המונית ואני שואל אותו, אוקיי? לא משנה מה אני שואל אותו. ברגע שאני מתחיל לתאר סצנה, ברוב המקרים אני אתפוס מאוד מאוד מהר את תשומת הלב, כי שוב אנשים ישר, המיינד שלהם יגיד, רגע רגע יש פה סיפור, יש פה משהו שאני צריך להבין, יש פה משהו שאני צריך לקלוט, והם ישר יתאפסו על הדבר הזה, אז זה אחלה קליפ פשוט לפתוח סצנה. השאלה השנייה שאני שואל את עצמי, או השלב השני בלהספר סיפור ככה שיכול לשנות לאנשים את החיים, או לשנות לאנשים את הדעה לגבי נושא מסוים, זה איך אני מעצים את החוויה הסיפורית, איך אני מעצים את החיבור של הבן אדם לסיפור. אז יש מלא כלים לעשות את זה. אני אתן לכם שניים מרכזיים. הכלי הראשון זה באמת לחבר את הבן אדם לסצנה ברמת החושים שלו. זאת אומרת כמו שאמרתי לכם, הרגליים שלי נמצאות על השטיח, תיארתי לכם מה אני רואה, אני נכנסתי למונית, המושבים היו באור, הסתכלתי על הנהג מונית וכן הלאה, כאילו ממש תיארתי לכם, אחד יגיד היה שם את הריח הזה של מוניות, לא משנה, אוקיי? אז ברגע שאני מתחיל לתאר לכם יותר ויותר חושים, אתם יכולים ביותר בקלות להרגיש את עצמכם נכנסים לתוך הסצנה, לתוך הסיפור, והחוויית החיבור שלכם מתעצמת. דרך נוספת לעשות את זה, זה לוודא שהגיבור של הסיפור, מי שנמצא במרכז הסיפור, הוא דמות שאתם יכולים להתחבר אליה, יכולים להזדהות איתה. אם אני אקח עכשיו שנייה את הסיפורים שאני סיפרתי, לא הייתי צריך לעשות יותר מדי, בגלל שפשוט סיפרתי סיפור על עצמי, אני אישית מרגיש שיש לי ולכם כבר איזושהי מערכת יחסים, אני מדמיין שרובכם, זה לא הפרק הראשון שאתם שומעים, יכול להיות שאתם גם מקווים אחרי באינסטגרם, יכול להיות שאתם רואים סרטונים ביוטיוב וכן הלאה, אז אם אתם שומעים את הפרק הזה, כנראה שיש בינינו כבר איזושהי מערכת יחסים אדירה כזאת, נחמדה, כיפית. אז ברגע שאני אומר שזה עליי, זה כבר מספיק. אבל אם נגיד הייתי רוצה לספר לכם סיפור על תלמיד שלי, או על תלמידה שלי, או על מישהי שהעבדתי איתה, או מישהו שהעבדתי איתו בקליניקה, אז תחשבו על שני המצבים האלה. סיפור ראשון. לפני מספר שבועות ישבתי עם איזו מישהי לפגישת ייעוץ, היא הייתה שבורה, גמורה, עייפה, עצובה, ממש הרגישה במצב נוראי. בסיטואציה הזאת יש רק אתחלתי את הסיפור. אתם אולי מתעניינים מה אני עשיתי, אולי אתם מתעניינים איך אני עזרתי לה, אולי זה מסקרן אתכם, אבל פחות אתם מרגישים חיבור לאותה אישה. עכשיו, אפילו אם אני אספר את זה טיפ טיפה אחרת, שימו לב, למשל, לפני מספר שבועות ישבתי לפגישת ייעוץ עם אישה מדהימה ומקסימה. אישה באמת עם נתינה יוצאת דופן, אישה שבאמת באמת רוצה לעשות טוב בעולם, אבל לאישה הזו היו כמה קשיים משמעותיים. אולי לפתור. היא ידע שאם היא תפתור אותה, היא תוכל באמת גם לחיות את החיים שלה הרבה יותר טוב וגם לעזור הרבה יותר טוב לאנשים אחרים. עכשיו בצורה הזאת, עכשיו גם פתאום הרבה יותר אכפת לכם אם תהיו במודעות שנייה עצמית, הרבה יותר אכפת לכם גם מה קורה לה. אתם הרבה יותר בקלות מזדהים איתה. למה? כי פשוט ציירתי אותה כדמות יותר חיובית. קודם כל תיארתי את הדברים החיוביים שבה וככה ניסיתי לתאר ולחשוב דברים שאני גם חושב עליכם. אוקיי, אני לא בהכרח מכיר 100% מכם, אבל בדמיון שלי אנשים ששומעים את הפודקאסט הזה ועוקבים אחריי גם דרך התגובות שאני מקבל במיילים ובמקומות וגם דרך התכנים. פשוט אני יודע שאתם אנשים טובים, אנשים שרוצים לעזור, אנשים שאכפת להם, אנשים עם מוטיבציה, אנשים שרוצים להשתפר, להתפתח, לצמוח. אז תיארתי אישה כזאת ותיארתי את זה שיש לה איזה שהם קשיים. אבל קודם כל תיארתי אותה כמישהי שאתם יכולים להזדהות איתה. אוקיי? אז איך אני מעצים את החוויה הרגשית? אמרנו שני כלים משמעותיים לחבר אנשים לסיפור. כלי ראשון משמעותי הוא ממש לתאר את הסצנה בצורה עשירה עם כל החושים או עם כמה שיותר חושים. והדרך השנייה זה לתאר את הגיבור או הגיבורה של הסיפור בצורה מעצימה, בצורה שתעזור למי שמקשיב לסיפור להזדהות איתה. אוקיי, אם נגיד אני עכשיו במסע ומתן עם איש, בתפיסתי הוא איש עסקים למשל, חשוב לו מאוד הכסף, חשובה לו מאוד ההצלחה ואני רוצה לספר סיפור על מישהו אחר שעשיתי איתו עסק. אז אני לא אספר על איזה מישהו אני שבור גרוע גמור, אני אספר על בן אדם ואני אתאר אותו, כן כמובן שזה צריך להיות אמיתי ואני לא משקר או משהו כזה, אבל אני אתאר את הצדדים המצליחים שלו, את הצדדים הרציניים שלו, את הצדדים הטובים שלו כדי שאותו אדם מולי יוכל בקלות להזדהות איתו. אוקיי, אם אני מדבר עם הבן שלי ואני רוצה לשכנע אותו לעשות משהו, את הבת שלי לשקול משהו שהיא עדיין לא רוצה לשקול או לא רוצה לחשוב עליו, אני לא אספר על, או יהיה לי עוד לפעמים יותר קשה לספר על עצמי כי הילדים שלנו הרבה פעמים רואים אותנו כזקנים ודור מיושן וכן הלאה, ואני אנסה לספר על ילד או ילדה או על מישהו בגיל שלהם פחות או יותר כדי שיהיה להם יותר קל להתחבר ולהזדהות עם זה. אוקיי? או מישהו שהם תופסים ממנו. קיצר, קללתי את הקטע הזה. אני רוצה גיבור לסיפור, מישהו מרכזי בסיפור, שאותו אדם שמאזין לי או אותו קהל או אותה קבוצה שמאזין על סיפור תוכל להתחבר אליהם רגשיים. ברגע שיש חיבור רגשי בין הגיבור של הסיפור לבין מי שמאזין, ברגע שהגיבור בסיפור ילמד משהו חדש, ישקול משהו חדש ויישם משהו חדש, אז גם הבן אדם שמאזין לסיפור יוכל לדמיין ולהעביר את עצמו את אותו תהליך וזה דבר מאוד מאוד חזק. זה קצת עמוק, זה כאילו בדרך כלל סמינר שאני מעביר ב-12 שעות, אני מנסה לתת לכם אותו בפודקאסט של חצי שעה, אבל אני אנסה לעשות את זה הכי טוב שאפשר. דבר שני שאני רוצה לשאול את עצמי זה מהו המסר המרכזי של הסיפור. זאת אומרת, מה אני רוצה שהבן אדם ייקח מהסיפור? האם אני רוצה שהוא יבין שאולי כדאי לו לעשות איתי עסקה שהיא לא בתשלום אחד, לא תגרוש מני לשלם לו הרבה כסף מראש, אלא תגרוש מני לשלם לו מעט לאורך הרבה זמן. ואז אולי המסר של הסיפור יכול להיות שקצת כסף או פחות כסף לאורך הרבה זמן זה שווה הרבה וזה נותן יציבות למשל. או מצד שני, יכול להיות שאני רוצה להציע לו רעיון שאם הוא ייתן לי הנחה או משהו כזה או מחיר יותר נמוך ואני אשלם לו את הכל מראש, זה עדיף לו. אז אולי אני רוצה שהמסר של הסיפור יהיה שכסף ביד יותר טוב מכסף תיאורטית בעתיד. אוקיי? אם אני רוצה לשכנע את הילד שלי לעשות שיעורי בית, אז אולי אני רוצה שהמסר שלו יהיה שמישהו לומד ומשקיע מקבל דברים טובים בחיים או שנהיה מאושר יותר או שמצליח יותר. אוקיי? אם אני רוצה לשכנע מישהו, לא יודע, ללמוד משהו או לעשות משהו או לשפר משהו בעצמו, אז אולי אני רוצה שהמסר של הסיפור יהיה שהצורה הזאת של שיפור עצמי, שהדבר הזה של התפתחות אישית מביא תוצאות אמיתיות בחיים. אוקיי? אז אני רוצה להבין מהו המסר המרכזי של הסיפור שלי ואני רוצה לוודא שהסיפור שאני בחרתי מעביר את המסר הזה בצורה מאוד חזקה וכל מסר מסביב שיכול לבלבל כל פרט בעצם בסיפור שהוא לא רלוונטי שהוא לא מחזק את המסר, אני רוצה פשוט להעיף אותו הצידה. אוקיי? אחד החטאים הכי גדולים של אנשים שמנסים לספר סיפורים ושוב אם אני מספר סיפור בקטע בידורי אז אולי זה לא כזה נורא אבל אם אני מספר סיפור במטרה להשפיע זה זה שאנחנו נצמדים כל כך לחרונולוגיה למה קרה ומתי שאנחנו מספרים המון המון המון פרטים לא רלוונטיים ואז המסר של הסיפור הולך לאיבוד. אוקיי? אני רוצה להיות מסוגל להשמיט הרבה מאוד פרטים מהסיפור כדי לחדד את המסר של הסיפור. אוקיי? עכשיו למה זה רלוונטי? כי תראו בסופו של דבר אין לאף אחד מאיתנו אפשרות לספר שום סיפור במלואו. אוקיי? כל סיפור מלא בכל כך הרבה פרטים השאלה היא רק איזה פרטים אני משאיר, איזה פרטים אני לא משאיר. כמו שבקולנוע יש את השאלה איפה אני מציב את המצלמה בסוף יכול מאוד להיות בצנות מסוימות בקולנוע המצלמה הייתה מוצבת בזווית אחרת הסרט היה הרבה פחות טוב או הרבה יותר טוב כי בסופו של דבר אין לנו את היכולת לראות את הכל מכל הזוויות והשאלה שהבמה או המפיק או בטח צריך לשאול את עצמו זה מאיזה זווית אני רוצה להראות להם את הסצנה ואותו דבר כשאני מספר סיפור במטרה להשפיע אני כמובן לא רוצה לשקר אני לא רוצה להיות מניפולטיבי אני רוצה לתת את האמת אבל אני עדיין רוצה להראות את זה מהזווית ומנקודת מבט שתשרת את המסר שאני רוצה להעביר אוקיי? השלב הרביעי אחרי שהבנתי מהו המסר המרכזי של הסיפור זה מהם רעיונות נוספים שאני רוצה להטמיע בסיפור? איזה רעיונות הם תומכים ברעיון המרכזי שלי? לדוגמה אם אני רוצה שבן אדם ייתן לי הנחה אם אני משלם לו על הכל מראש אז אולי רעיון שאני רוצה להטמיע זה שכסף שעכשיו אפשר שיש לו עכשיו הוא יכול להשקיע אותו ולעשות מנו יותר כסף בעתיד אולי רעיון שאני רוצה להטמיע זה שכסף שהוא לאורך התשלומים הוא יכול תמיד ללכת לאיבוד או לא יודע מה להיעלם או וואטאבר אוקיי? אם אני עכשיו רוצה לשכנע את הילד שלי לעשות שיעורי בית אז אולי אני רוצה להכניס שם את הרעיון או את המסר שמי שלא מכין שיעורי בית אז המורה שלו כועסת עליו אולי זה לא המסר המרכזי ולא הייתי רוצה שתהיה מוטיבציה המרכזית שלו להכין שיעורי בית אבל זה לגמרי יכולה להיות עוד מוטיבציה אם אני רוצה להראות לו שהדבר הזה שמי שלומד וזה הוא מפתח מיומנויות של למידה, של התמדה, של ריכוז והדבר הזה יכול לעזור לה באות תחומים בחיים אז אולי זה עוד מסר שאני רוצה להטמיע שם אוקיי? עכשיו בכל תחום בחיים אני יכול לחשוב על מהו המסר המרכזי של הסיפור אבל אז גם מהם עוד רעיונות שאני רוצה להטמיע בסיפור דרך טובה לחשוב על זה זה לשאול את עצמנו אם אני רוצה שהמסר המרכזי יעבור במה הוא צריך להאמין? איזה חסמים מחשבתיים יכולים להיות לו מלקבל את המסר המרכזי ואז אני רוצה לתת רעיונות שתומכים במסר המרכזי בדיוק בנקודות האלה ואז השלב החמישי וזה שלב גם מאוד מאוד חשוב איך אני רוצה שהבן אדם ירגיש לגבי הרעיונות האלה הם רוצים שהרעיונות האלה יהיו רעיונות שיצרו לו עם שמחה, עם עצב, עם התלוות, עם התרגשות, עם כאב, עם עונג, עם הזדמנות, עם אפשרות, עם חלימה עם איזה רגש אני רוצה לאיזה רגש אני רוצה שהוא יחבר את הרעיונות האלה ואז כשאני מספר את הסיפור אני יכול ליצור סיטואציות רגשיות בסיפור שתומכות ברעיון שלי אוקיי? שתומכות ברעיון שלי אוקיי? אם אני אקח לדוגמה את הרעיון הזה שאני רוצה לייצר עצב סביב לקבל לא יודע מה הרבה כסף לקבל כסף בתשלומים ולהראות להם שלקבל כסף בתשלומים זה לא עוזר כי זה עושה בעיות סתם דוגמה אז אני יכול לספר להם שבוע שעבר הייתי במונית כן זה לא סיפור מושלם סתם מה שקרה יאללה לי אבל תבינו את הקונספט של איך אני עושה את זה שבוע שעבר אני נכנס למונית אני פותח את הדלת נכנס פנימה יושב בשפסל האחורי כל המושבים כאלה מושבי אור ויש ממש את הריח הזה של מושבי אור במונית אני מסתכל קדימה על נהג המונית ואני שואל אותו תגיד כמה זה יעלה לי להגיע מפה לאן שאני רוצה להגיע ואז הוא מסביר לי שזה יעלה לי סכום כזה וכזה של כסף ואני שואל אותו אוקיי האם זה יהיה בסדר מבחינתך שאני אשלם לך את זה בחמישים תשלומים אוקיי אני אשלם לך בחמישים תשלומים כל חודש אני אשלם לך שלושה שקלים או ארבעה שקלים ונגיע לסכום השלם של הדבר הזה אוקיי ואותו נהג מוני מסתכל עליי כאילו אני עזוי כן ואומר לי אבל זה לא אפשרי ואני אומר לו למה מה זה משנה לך אם הכסף יגיע עכשיו או אחר כך אתה אמרת שבעצם זה יעלה לנסיעה 150 שקלים ואם אנחנו נשלם לך 50 תשלומים של ארבעה שקלים זה יהיה 200 שקלים אני אשלם לך יותר ממה שביקשת מה הבעיה ואז הוא מתחיל להסביר לי שבעצם כשהוא מטפל את המונית הוא צריך לשלם על דלק הוא צריך לשלם על הביטוח של המונית הוא צריך לשלם על המון המון המון דברים וכל התשלומים האלה הוא צריך לשלם על הנסיעה הזאת עכשיו זאת אומרת שכרגע אם הוא ייקח מני רק ארבעה שקלים היום אז על הנסיעה הזאת בעצם כרגע הוא יפסיד ולא יהיה לו את הכסף לשלם על הדלק של הנסיעה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה וגם אם בעתיד זה ישתלם לו יותר כרגע זה יכול להכניס אותו לכזאתי בעיה שהוא לא יוכל בכלל להבין את העתיד עכשיו כן זה לא סיפור אידיאלי זה לא סיפור מושלם אבל הרעיון פה מעביר את הקונצפט הזה שיש משמעות אחרת לכסף עכשיו כסף אחר כך וכן הלאה עכשיו כשאני סיפרתי את הסיפור הזה שימו לב באיזה טונציה עשיתי את זה עשיתי את זה בטונציה שמחה בטונציה הומוריסטית לא בטונציה כבדה כזאת עצובה עכשיו כשאני מעביר את המסר הזה ככה אז גם הרגש שלכם שהיה לכם הוא רגש כזה מוזר כזה לא התלהבתם עכשיו להקשיב בניגוד למה שאתם ספרו את הסיפור בדיוק, שימו לב. אוקיי, אז לפני כמה ימים אני נכנס למונית, אני ככה מתיישב בספסל האחורי בכיף, ככה עם חיוך ענקי, המושב אור מאחורה, יש גם את הריח הזה של המושבים החדשים, זה ממש נראה כאילו קנה עכשיו את הרכב חדש, ואני ניגש אליו ואני אומר לו, תגיד, כמה יעלה לי להגיע מכאן לאן שאני רוצה להגיע? והוא אומר לי, תקשיב גל, זה יעלה לך 150 שקלים. אני אומר לו, תקשיב, יש לי רעיון הרבה הרבה הרבה יותר טוב בשבילך, אני מוכן לשלם לך 200 שקלים אם רק תסכים לי לחלק את זה ל-50 תשלומים, אני אשלם לך 4 שקל כל חודש ל-50 תשלומים, אתה תקבל 200 שקלים במקום 150, מה אתה אומר על זה? שימו לב שלמרות שהסיפור לכאורה הוא באותו תוכן, החוויה, התחושה, הרגש שיש לכם כשאתם מקשיבים לסיפור הוא שונה, ופה אני רוצה לשאול את עצמי איך אני רוצה שאנשים ירגישו לגבי הרעיונות האלה? אז זה החמישה שלבים שאני רוצה לשאול את עצמי, איך אני תופס את תשומת הלב של הבן אדם? איך אני מעצים את החוויה הרגשית שלו? איך אני, או מהו המסר המרכזי של הסיפור שאני רוצה לספר? מהם הרעיונות שאני רוצה להטמיע בסיפור? ואיך אני רוצה שאנשים ירגישו לגבי הרעיונות האלה? תראו בחיים האמיתיים, במערכות יחסים, במסע ומתן, במחירות וכמעט בכל מצב, אולי חוץ מכשאני מלמד משהו תיאורטי או מלמד משהו עיוני, כמעט בכל מצב להסביר ולנסות לשכנע זה פחות יעיל מפשוט לספר סיפור. לפעמים זה ידרוש עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור, אבל ריבוי סיפורים, עוד סיפורים, זה פשוט הדרך הכי יעילה, ברוב המקרים, לשכנע אנשים, לשנות את התפיסה שלהם, לשנות את הדרך שבה הם חושבים. למה? כי זה מאפשר להם לשקול דברים שבמצב רגיל הם היו פשוט מתנגדים אליהם, נעטמים, לא מקשיבים ולא מעבירים את זה הלאה. אז אני נותן לכם רעיון, מה יקרה אם בשבוע הקרוב, לפחות פעם פעמיים בכל שיחה, לפחות פעם אחת שמים לב שמישהו שואל אתכם שאלה, שבא לכם להגיד משהו, שבא לכם לענות, במקום לענות, במקום לשאול שאלה, במקום להגיד, תספרו סיפור. זה נטו עניין של תרגול ואתם יכולים להיות אלופים בזה. ואני אפגוש אתכם בפרק הבא.