פרק 76 — N.L.P וחיים מלאי אושר

אנחנו נמצאים בתקופה שהיא מאתגרת, תקופה לא פשוטה, תקופה של מלחמה וברוח התקופה הזו החלטתי לפנות אליך גל צחייק ולהציע לך לתקשר את התקופה הזו, לדבר על האתגרים שעומדים לפנינו אנחנו בתקופה של מלחמה, תקופה של טראומות, חרדות, פחדים אז נעים עוד גל, תודה שבאת ואני אשמח אם ככה תוכל להציג את עצמך ולספר מי הוא גל צחייק ומהי הסיבה שבחרתי לדבר איתך, כי אתה בנאדם מהיכרות שלי מדהים מה הסיבה שאתה בחרת לדבר איתי זה אתה תצטרך להגיד, אבל זה קורה מחשבות זה עדיין לא ברזומה אבל אני כן אגיד שאני מאמן, אני מטפל, סופר, מרצה אני התחלתי לעבוד עם שיטה שנקראת NLP לפני אני חושב שזה ככה בערך 15 שנה, 14 שנה משהו כזה בהתחלה של המסלול הזה שעוד אני יחסית בהתחלה שלו אבל עוד יותר בהתחלה מעכשיו הייתי עושה הרבה סדנאות, קורסים, עובדים אנשים הרבה אחד על אחד בעיקר בנושא באמת של טראומות לא יודע אם אתה יודע את זה ולפני 7 שנים הקמתי את מכללת הודאות המכללה שנכון להיום היא הגדולה בישראל ללימודי NLP ואני מנחש שמתוך המקום הזה אני אשמח אותי לפה יש לי עוד כל מיני פעילויות שאני עושה כרגע בגלל שהמקום הזה של צמיחה אישית זה משהו שאני חי אותו ונושם אותו ומאמין בו אז כשהקמתי את המכללה מתוך מקום של להפיץ את ה-NLP ולהעביר את זה לכמה שתר אנשים כי ראיתי שהכלים האלה עובדים ובאולי נדבר על זה, שינו את החיים שלי אחר כך שינו את החיים של האנשים שעבדתי איתם ואז בסדנאות, אז רציתי להפיץ את זה עוד בעוד דרך המכללה אבל כשנכנסתי כבר לשם התלהבתי ונהניתי מעולם העסקים ואז נכנסתי גם למקום הזה ואולי זה גם משהו שאפשר טיפה לגעת בו או שלא אבל זה בגדול המי אני ולמה אני כאן במעשים השתתפתי בקורס לפני שבע שמונה שנים במכללה שלך ואני יכול להעיד על עצמי שהקורס שינה לי את התפיסת עולם בעצם מאדם שתפס את העולם בצורה מאוד מאוד מסוימת פתאום התחלתי לתפוס את העולם מזוויות שלא הכרתי התחלתי להבין שיש לי פשוט אפשרויות אחרות ממה שאני חושב איך שאני תופס את הדברים ולכל אחד יש את הזווית שלו ואת הראייה שלו וכל מה שצריך לעשות הוא פשוט להיחשף לתכנים שעוזרים לך להתפתח ולהפוך להיות אדם טוב יותר או להתמודד עם טראומות, פחדים, אתגרים זה פשוט שינה לי את החיים זה כיף לשמוע, תודה על השיחה ברוח המלחמה אני אשמח לשאול אותך איך המלחמה תפסה אותך? איפה היית? איך זה משפיע עליך? אני אענה תשובה שכבר על ההתחלה לא כזה פוליטיק לקורא לכתוביה אבל היא האמת פשוט כשהדבר הזה התחיל אני הייתי מאוד בלחץ אני גם פחדתי שהדבר הזה פתח לזה התגלגל לעוד מקומות עוד הרבה יותר חמורים מה שקרה במציאות שמה שקרה במציאות זה מספיק חמור כמובן אבל אתה יודע, להרבה מאיתנו היו את המחשבות שזה יכול עוד ללכת עוד יותר גרוע בין הגבולות צפונו ומקומות אחרים אז זה מהצד הראשון אבל אחרי משהו כמו שבוע או שבועיים שזה היה נראה שאתה יודע צהל חזק המדינה שלנו כעם התאחדו בצורה יוצאת דופן ונתינה וכל מה שכל מה שהיה חסר ביום הראשון הזה הגיע בעודף וביתר ובצורה הכי טובה שאפשר כולם ילדים מוביחים לאתגר הזה נכון, נכון, נכון הצלחתי די מהר שוב, זה קצת לא פוליטי לקורא להגיד את זה וגם אני מבין שאני בר מזל שלא קרא לאף אחד מהמשפחה הצמודה שלי משהו ואתה יודע, אני לא חס וחלילה שופט אף אחד אחר אבל מתוך המקום שלי אני הבנתי שאם זכיתי בזה שהדבר הזה לא פגע בי אישית לא פגע אישית באנשים צמודים במשפחה שלי למרות שכן בתלמידים שלי ובאנשים אחרים שהתפקיד שלי כרגע זה זה לעשות את הכי טוב שאני יכול עם מה שיש משהו כמו שבוע וחצי אחרי הסיטואציה, שבועיים אני ושותף עסקי של אחד מהעסקים ששמעו לו עדי קרן עשינו כנס גדול הבאנו בערך חמישים מרצים בישראל מכל מיני תחומים שונים לכנס מאה אחוז בחינם שהיה כל יום במשך שבועיים כמעט עשרת אלפים אנשים נשמעו לכנס הדיגיטלי הזה התרמות הייתה מדהימה, המרצים היו מדהימים ונתנו את זה ומשם המשכתי לעוד פעילויות של לחשוב איך אני מנצל לטובה את התקופה הזאת בהתאם לסיטואציה גם מהיכרות שלי איתך אני מאמין שאתה משתמש בכלים של NLP כדי עם כל האתגרים לעבור את התקופה הזו בצורה שיותר טובה כלים של יצירת מציאות שהיא יכולה להיות טובה יותר לגמרי אחרי בערך שבוע וחצי ואני זוכר את זה יושב עם ידי בטלפון ואני אומר לו תשמע אני בזוואב הוא שואל אותי מה אתה אומר בכנס שאנחנו עושים לשים הרצאה שלך ואני כזה עזוב אותי אל תשים הרצאה שלי לא בא לי לעשות אין לי מה להגיד ואז אמרתי לו רגע כאילו תפסתי את עצמי אמרתי אם זה מה שאני מתקשר סימן שאני לא מחובר לעצמי אמרתי לו שים הרצאה שלי עד הכנס זה היה כמה ימים אחר כך אני מטפל בזה ויום אחר כך כשקמתי בבוקר שמתי את הילדים במסגרות וכאלה הלכתי לאופיס דיפו קניתי מחברת חדשה קניתי שתי עתים הלכתי לבית קפה שהיה חצי סגור חצי לא סגור וישבתי שלוש שעות לסשן כתיבה עם כל מיני טכניקות וכלים שלי כדי להבין מה הרגשות העמוקים שעלו לי מה הדברים שיש שם מה באמת מפריע לי איפה הדברים האלה באמת פוגשים אותי מה הפחדים הרלוונטיים והלא רלוונטיים מה אני יכול לעשות מה אני לא יכול לעשות והצלחתי לנקות את עצמי יום למחרת באתי לשיחה הבאה עם עדי וכבר באנרגיות גבוהות ושוב מאז שוב להגיד לך שלא היה לי נקודות של פחד או חרדה או לחץ או סיטואציה אמיתית שאנחנו נמצאים בה אבל הייתי אומר שלפחות 80-90% מהזמן אני באמת בתפקוד מאוד מאוד מאוד גבוה ועוביב אני מבין אותך לחלוטין אני חושב שלפחות בשבוע או שבועים הראשונים אני יכול להעיד על עצמי שהייתי פשוט כל יום מול הטלוויזיה מול החדשות מול הפחדים וזה מרוקן הרגשתי שהאנרגיות שלי פשוט כוסות לא תפקדתי ורק על ידי העשייה ורק על ידי נקרא לזה יציאה מהפחד הזה הצלחתי להבין שהחיים ממשיכים שוב עבור כולנו החיים ממשיכים וזה בסדר ואני כן רוצה להדגיש פה משהו שזה בסדר שעבור חלקנו שנמצאים בכל מיני סיטואציות הרבה יותר מורכבות חיים לא בדיוק ממשיכים זאת אומרת זה צריך להבין שלמרות שזה איזושהי סיטואציה שהיא כלל חברתית של כל המדינה שלנו ושל כולם עדיין יש דיפרנציאציה עדיין יש אנשים מסוימים שוואלה אם הם עכשיו בתוך סיטואציה מסוימת שאפילו לא המקרים הכי קיצוניים אפילו לא המקרים הכי גרועים שהם בטוח שצריכים משהו אחר לגמרי כן אבל אפילו אימא שיש לה עכשיו חמישה ילדים בבית ושלושה מהם ממש קטנים ובעלה שהיא רגילה שאיתה ביחד בתוך כל הדבר הזה עכשיו נמצא במילואים בתוך עזה ואח שלה גם במילואים בתוך עזה ויש לה את כל הבלגן הזה בתוך הזה אז זה בסדר גם לא להיות אפקטיבי כמו כל שאר הזמן ולא להיות במצב רגיל בחיים אבל אני חושב שיש הרבה מאיתנו שיש לנו את היכולת ולכן במידה מסוימת את החובה המוסרית להיות בטוב שלנו כשאני מרים שיחת טלפון זה לקח לי כמה שבועות ושוב זה קצת אולי לא מנומס להגיד אבל כשאני מקבל שיחות טלפון עכשיו מאנשים שנגיד רוצים לעשות איתי משהו קשור לעסק או מחירות או כל משהו כזה אז אני שואל אותי מה שלומך אני אומר להם מדהים סבבה ואנשים כאילו באלם אתה יודע אה לא ציפיתי לקבל את התשובה הזאת עכשיו שוב אם אני הייתי מתקשר למישהו לא הייתי מתקשר היי מה קורה מה הולך כי אני לא יודע מה יש מצד השני ואני רוצה להיות רגיש כלפי הסיטואציה שהצד השני נמצא בה אבל אם בן אדם מתקשר אליי עכשיו למכור לי משהו זאת אומרת שכנראה שהמצב שהוא נמצא בו הוא סבבה נכון סביר אז אני יכול להרשות לעצמי להיות באנרגיה הטובה שלי ולהתחיל להפיץ אור וחיוביות ואופטימיות גם בעולם הזה וצריך שוב להיות רגיש מצד אחד אני חושב אבל מהצד השני יש לנו את היכולת ואת החובה המוסרית להיות שליחים גם בסדר, כולנו קיבלנו איזה שוק הזה. אתה יודע, לפני כמה ימים, משהו אמיתי. אני מתעורר באיזה שתיים בלילה, ואשתי בהיריון, היא בחודש שמיני, הלכה לשירותים באמצע הלילה, ואז אני אומר לה, עכשיו במצב תודעתי של חצי הזיה, לך תבדקי מהדלת נעולה. זה עכשיו כאילו, אני לא בן אדם שלחוץ על זה שהדלת היא נעולה, אתה יודע, זה לא בראש שלי בדרך כלל, אבל הייתי במצב שאני שוב לא מחובר לעצמי, מצב שמתוך הסיטואציה. ואני זוכר את עצמי, רץ לי מחשבה בראש, אולי אני אגיד לה גם ללכת למטבח, להביא סכין מטבח שיהיה לידי. אתה יודע, אם מישהו ייכנס כזה. זה משפיע על המחשבות. זה מחשבה שהיא הזויה. זה לא מחשבה שהיא תקינה, כאילו, ביום רגיל הייתי חושב לעצמי עם עצמי. וזה, אני חושב, התשובה הראשונה לשאלה שלך. כששאלת איך אנחנו יכולים להתמודד עם כל מה שקרה פה. ואני חושב שהצעד הראשון זה להבין שתחת תנאים לא הגיוניים, ותחת סיטואציות קיצוניות, זה בסדר שעולות לי מחשבות מוזרות ולא רגילות, ואולי אפילו קצת קוקו כאלה. אתה יודע, כאילו נשים סכים עם דבר לחשבה קוקו בעיניי. בסדר? זה בסדר, כי ברגע שאני מבין שזה בסדר והמחשבה עולה ואני משחרר אותה, אז היא לא נתקעת לי בראש והיא לא עושה לי בעיות. גם אתה לא מתחזק אותה. בדיוק, אני לא מתחזק אותה, אני לא חושב, אוי מה קרה לי, אני לא נכנס לתוך כל הדרמה הזאת. הייתה לי את המחשבה, זאת מחשבה מטומטמת עברה. נגמר, סוף סיפור. אז זה דבר ראשון. ודבר שני זה באמת כן לחקור קצת יותר לתוך הרגשות. כי מה שהרבה אנשים לא מבינים זה שעולה לנו איזשהו רגש, ובמיוחד בתקופה כמו עכשיו, עולים לנו מיקס, שילוב, חיבור של הרבה רגשות חזקים ביחד, וכשהרגשות האלה עולים חזקים ביחד אנחנו גם מתבלבלים מהם ולא מסוגלים להבין איך אנחנו צריכים להרגיש אותם, ואנחנו עוברים חוויה של כזה אוברווילם, כאילו הצפה, ואז אתה יודע, אנשים אני רואה הרבה אנשים חיים ככה, מהצפה לאפתיות, מהצפה לאפתיות, מהצפה לאפתיות, הצפה ניתוק, הצפה ניתוק. יש פה פיקים שהם לא... שלא יודעים לאבד אותם. ואחד הכלים הכי טובים שאפשר לעשות זה פשוט להתחיל, לייצר הבחנה בין הרגעים. הרי למה רגש שעולה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב? כי לא איבדנו. זה אולי משהו שעוברו מי שבעולמות התפול וזה די מובן, מי שאולי לא מהעולמות האלה זה לא מובן, לא? אבל זה מאוד מובן שרגש שהוא חוזר על עצמו בצורה לולאתית שוב ושוב ושוב, זה בגלל שהוא לא עבר איבוד. וברגע שהוא יעבור איבוד הוא יכול להשתחרר. איך אפשר לאבד רגשות? הסיבה שרגשות נשארים לא מעובדים זה בגלל שאו בגלל המורכבות שלהם או בגלל העצימות שלהם. אם רגש הוא מאוד מאוד חזק, כמו במקרה של טראומה, ואני לא מסוגל לאבד אותו, ברמה רגישית אין לי את העוצמות הרגישיות, את המסוגלות לאבד אותו, אז הוא יודחק ואולי יחזור בהמשך. אם רגש הוא כמו במקרה עכשיו מאוד מורכב, יש בו שנגיד גם פחד וגם כעס וגם יאוש וגם אתה יודע כל מיני רגשות נוספים שהם מעורבבים כרגע לאנשים, אז אין לנו את היכולת לאבד רגשות שהם מעורבבים אחד בתוך השני. כי הם כל כך חמורק אחד בתוך השני. כן, ואז אי אפשר להבין מה הם רוצים. תחשוב שזה קצת כמו, יש את הסרט הזה של דיסני הכל בראש, לא יודע אם ראיתם את זה, שיש איזה חמש רגשות, עצב, כעס, דיסקס, והם כאילו כל אחד מהם מיוצר על ידי דמות והם כולם בתוך הראש שלי ילדה קטנה. אז תחשוב שאם אני עכשיו יושב בפאנל או כמו בפאנל בחדשות שיש חמישה אנשים, כולם מדברים בווליום גבוה, מה מבינים? כלום. ואם לא יהיה את המנחה שיגיד להם עצרו עכשיו מפסיקים לדבר, אז מה יקרה? הם ימשיכו לדבר ושעה ואף כלו להבין כלום. כל אחד שיח את התור שלו. בדיוק. אז מה שאתם רוצים לעשות זה להגיד אוקיי, מה הרגשות שיש לי עכשיו? להתחיל עם הרגשות הבסיסיים שאתם מרגישים, אולי יש שם פחד, אולי יש שם כעס, אולי יש שם עסקול, אולי יש שם יאוש, אולי יש שם חרדה, לא משנה מה, ולהבין לעומק מה הרגש הזה בא להגיד לכם. כל אחד בתור. זה ממש שיטה שאני, יש לי גם פרק שלם בפודקאסט שלי. אנחנו מדי ניתן קישור לפודקאסט. השיטה שלי לטיפול עצמי. נראה שמסביר שם איך לכתוב את הרגשות השונים, לתת להם מקום להתבטא, להשתמש במנחה הפנימי שלנו כדי לעשות שם תהליך. אז זה באמת משהו שאפשר לעשות אותו, ואז ברגע שאני מאבד את הרגשות שלי בצורה טובה יותר, אז זה לא שהם לא יחזרו, או יותר נכון במידה מסוימת הם לא יחזרו, פשוט מה שיקרה זה שיש עוד חוויות כל הזמן, אז הם יצופו מחדש. אבל הרוויסות. ברגע שפעם אחת כבר הרגשתי אותם, פעם אחת כבר איבדתי אותם, אז ההמשך הוא הרבה יותר טוב. כשגעת לפודקאסט, באתי עם הספר שלך. אני עוד לא קראתי אותו, ואני אנסה לבקש ממך לזקק ממש במשפט אחד איך אתה תופס את הספר. כי אתה מעניק גם פודקאסטים, גם קורסים, גם ספרים. אתה אדם שפשוט מעורר השראה. אז הספר, מנהיגות בטי-שארט, אחד הדברים שאני הכי מצטער בספר זה הכותרת. כי עבורי מנהיגות זה משהו שהוא יומיומי. כל אחד יכול להיות המנהיג של החיים שלו, כל אחד יכול להיות המנהיג של המשפחה שלו ודברים כאלה. אבל הרבה אנשים הם מאוימים מהכותרת ואז הם לא קונים את הספר. אני חושב שדווקא שהכותרת גאונית. אני גם חשבתי ככה, אז לפחות אני ואתה באותו ראש. אבל בקיצור, בספר הזה יש באמת תובנות מעולם הפסיכולוגיה שגורמות לנו להבין מה גורם לאנשים מסוימים פשוט ללכת בטלת, לעומת מתי אנשים צומחים, מתי אנשים גדלים, מתי אנשים מתלהבים, מתי אנשים מתעוררים בהשראה נגיד ככה. ואז מתוך התובנות האלה איך אני יכול להיות אדם מעורר השראה בין אם בעצמי או באנשים אחרים. והריון של הטי שייר זה שלא צריך להיות עם חליפה או בצורה מפונפנת או מפלצנות. זה יכול להיות בצורה מאוד מאוד יומיומית, מאוד מאוד פשוטה. אבל להיות עצמך. ולהוביל את עצמך ואת החיים ואנשים אחרים לחיים טובים יותר. ויש שם סיפור באיזשהו באמצע הספר, עמוד 160 או משהו כזה, אם אני זוכר נכון, על סבתא שלי שהיא עיראקית, זיכרונה לברכה, והייתה בסבירה שלך בגיל מפישים ומשהו. ויש שם סיפור על איך היא הייתה עושה דברים בתוך המשפחה, שוב עם עברית מאוד פשוטה, עם שפה מאוד פשוטה, אבל עם מנהיגות כל כך עוצמתית. וזה הדבר שמבחינתי רציתי שאנשים יקבלו, שלא צריך להיות עכשיו בקבינט המלחמה כדי להיות מנהיג או איזה רמטכל. כל אחד מאיתנו יכול להביא מנהיגות. אגב אני חושב שאם כבר מדברים על התקופה שעכשיו, אז בתקופה הזאתי יש הרבה דוגמאות. מאות אלפי ישראלים הוכיחו את זה. הוכיחו את זה שלא צריך טייטל ולא צריך חליפה ולא צריך את כל הדברים האלה כדי להביא מנהיגות מטורפת ולייצר השפעה אדירה ולגרום לאנשים אחרים בסביבה שיהיה להם השראה. אמא שלי היא אישה, הייתה דוברת של ארגונים, עורכת של כתבי עת, היא עושה עכשיו ויש לה משרד פרסום. אישה מאוד רצינית ותותחית. אני יכול להבין מאיפה קיבלת את כל התכונות האלה. כן, ואחד המסעדות בעוד השרון איפה שאנחנו גרים, פתחו את המטבח שלהם כמה פעמים כל בוקר או משהו כזה כדי לשלוח אוכל לחיילים. אז הבן אדם הזה שהוא, שוב יש לו מסעדה, כן? אחלה תותח ומלך והכל, הביא מנהיגות כזאת ותקשר את זה בכזאת צורה שהוא גרם לאמא שלי לב או לנחש שעברת מסע. לא, לא, לא רק זה. שאיך אני בחרתי לעצב את היום שלי. זאת אומרת, בחרתי לעצב את היום שלי, לסדר את היום שלי בצורה כזאת, שיהיה לי זמן לבד לסטור, שיהיה לי זמן לבד להקליט פודקאסט, שמתוך כל המחלה העובדים ועוד עסקים שאני שותף בהם, שיהיה לי גם הרבה זמן לבד. כי זה חלק שאני מאוד אוהב באישיות שלי. לא בצורה של בישנות וחוסר ביטחון, אלא בצורה של פשוט, זה חלק שאני אוהב באישיות שלי, הלבד שלי והעומק. אז זאת אומרת, וכשזה אצלי ילדים ולא אצל מבוגרים, אני חושב שהרבה מבוגרים היום גם מתחילים להבין שאם יש להם את הרצון הזה להיות קצת לבד ומופנמות, זה לא סימן רע על החיים שלנו. זה יכול להיות גם זמן טוב, נכון? כן, גם בהייטק נגיד זה מאוד מקובל להבין שזו תכונה טובה וכאלה. אבל בילדות, כולם תופסים את זה כבעיה. על ילד שהוא לא כל כך רוצה להיות עם ילדים כל היום, אז כולם תופסים את זה כבעיה. כאילו, לא בסדר, משהו בו מוזר וכן הלאה. אז זה אחד הסיבות של הילדים האלה אחר כך גם אין ביטחון, כי כולם מסתכלים עליהם כאילו הם לא בסדר. זה מצחיק שאנחנו הרבה פעמים מאפשרים לסביבה שלנו להגדיר אותנו. תראה, בתור ילד אין לך כל כך הרבה ברירה. אתה סומך על הסביבה שלך שתגיד לך מה... אבל זה נשאר איתנו גם בתור מבוגרים. כלומר, בדרך כלל מה שחוויות שלנו עבורנו בתור ילדים יכולת לעשות לנו את כל החיים. לגמרי, ופה נכנס מה שאתה הכנסת, סיפרת ושיתפת בתחילת הפרק. אתה אמרת, וואו, עשיתי את הקורס ושיניתי את התפיסה שלי. אף אחד לא אמר לך בקורס, תקשיב, אתה לא חושב נכון, תחשוב אחר. פשוט אמרו לך, רגע, אוקיי, בוא תסתכל עם סימן שאלה, בוא תסתכל מתוך נקודת מבט אחרת ותגיד לנו אתה מה אתה רואה. זה ההבדל קצת בגישה בין הרבה דברים שהיום רצים ברשת ומאוד ויראליים, בטיקטוק ובאינסטגרם ובכל זה שאתה רואה, אל תעשה ככה, כן תעשה ככה, תקום בחמש בבוקר, תקום בשבע בבוקר, תישן ארבע שעות, תשען תשע שעות, תאכל טבעוני, תאכל פלאו, תאכל זה. איפה המוטיבציה, ממה היא נובעת? כל אחד אומר לך מה הוא חושב שצריך לעשות, ששוב, זה בסדר וזה גם טוב וזה גם חלק מהתהליך התפתחות שלנו, באיזשהו שלב בן אדם צריך לבוא ולהגיד רגע, רגע, רגע. אם זה אומר לישון ארבע שעות וזה אומר לישון שמונה שעות ושתיים מאוד מצליחים, שני אנשים אלה מאוד מצליחים, זה אומר לאכול טבעוני והוא נראה טוב, זה אומר לאכול רק בשר והוא נראה טוב. הסימן שיש יותר מדי אחת לעצמי, נכון? ואז אם אתה אפילו טיפ טיפה כנה עם עצמך ואתה מצליח לבסס את הביטחון העצמי שלך אפילו ברמה מאוד בסיסית, אתה שואל את עצמך אוקיי, אם יש הרבה דרכים להצליח, מה הדרך שנכונה לי? ולא רק מתוך החרדה הזאת, שוב, אפשר להבין למה היא קיימת, ללא לעשות טעויות וללכת בדרך שהיא כאילו בטוחה ומישהו אחר סלח לבורי, אלא היכולת שלי לסלול לעצמי את הדרך ברמה כזאת או אחרת, כן? כל אחד בהתאם למה שמתאים לו. ושוב, זה מאוד הגיוני, בתור ילדים אומרים לנו אל תעשה את זה, כן תעשה את זה, אל תעשה את זה, כן תעשה את זה. בבית ספר, מה המטרה שלך במבחן? לא לעשות טעויות, נכון? אף אחד לא... אומר לך, תתקע כי זה מה ש... וואו, כתבת ממש יפה. לא, כתבת בלי טעויות, קיבלת מאה, עשית טעויות, לא קיבלת מאה, וזה לא משנה אם השאר היה טוב או יפה או לא. ושוב, זה בסדר, זה חלק מההתפתחות שלנו, אבל באיזשהו גיל צריך לעבור. באיזשהו גיל צריך להגיד, יאללה, אני מבין שאני כבר לא ילד, אני מבין שאני רוצה ללכת את הדרך שלי ואת המסלול שלי בחיים, לא בהכרח ללכת רק עם מה שמישהו אחר אומר. תמיד אני יכול לקבל השראה, אני שומע הרבה ספרים, אני קורא הרבה מאמרים, אני רואה הרבה... את מה שטפת על זה שנסעת לכיוון יבנה, במהלך הנשיאה, שזה משהו כמו, אני מאמין, 40-50 דקות, האזנת לספר תוך כדי שאתה בנהיגה. כלומר, אין לך דקה שאתה לא משקיע אותה בעצמך. יש לי, לפעמים אני אוהב לסוע גם בשקט, אבל כן, כן, אבל הרבה מאוד מהזמן שלי אני שוב קורא ספרים, אני משקיע בקורסים דיגיטליים וקורסי אודיו, ואני אוהב את זה. זאת אומרת, מבחינתי לשמוע עוד השראה ועוד השראה ועוד השראה, פשוט על כולם אני שם סימן שאלה. זה עוד דרך מדהימה לעשות. זה לא הדרך. הרבה פעמים אנשים מחפשים את הפתרון. את הפתרון. אני עכשיו, שאלת אותי על מה עושים עם הרגשות שלנו, ונתתי לך את הרעיון של כתיבה, ואני יכול לצטט לך עכשיו 12 מחקרים על כמה כתיבה זה כלי מדהים ומטורף, ואיך החלק הכתיבתי הזה יכול לשפר את, להוריד לנו חרדה אפילו בלי קשר למה כותבים, ויש מלא מחקרים ממש טובים על התחום הזה, ולשכנע שכתיבה זה הדבר. אבל יש אנשים שמעדיפים לשבת ולעשות מדיטציה, ויש אנשים שמעדיפים לעשות את הטיפול שלהם דרך שיחה עם מישהו אחר, וזה מה שצריך לזכור. גל נותן דרך כי זה הדרך שגל מאמין, אבל אם יש סימן שאלה בסוף של אוקיי, זה דרך אחת מדהימה וטובה שעובדת, האם זה מתאים לי? אני הולך אחריו בקטע הזה, אם לא, לא. גם זה בסדר לנסות ולבחון האם זה בסדר עבורי, אם זה מתאים לי, במידה וכן מדהים, אז זה יותקלים. היה לי שאלה בסטורי לפני כמה שנה, אני מסתיים על זה הרבה, אני מסתיים על זה הרבה בשאלות בסטורי כי זה כיף. מישהו שאל אותי, אני עכשיו לומד אנגלית, לקחתי קורס אנגלית, ואיך אתה מציע לי להרחיב את האוצר המילים שלי מעבר לקורס? קודם כל, מי עשה מלימודי אנגלית? זה לא המומחיות שלי בשום צורה, ומקלי ללמוד שפות, וזה מצחיק ששאלו את זה, אבל אנשים שואלים כל מיני דברים, וזה נחמד, וכאילו אתה יודע, הם רוצים גם לשמוע את דעתך בלי קשר. וברור שאני יכול לתת תשובות לשאלה הזאת, ואני חושב שגם אתה וכל אחד מהמאזינים שלנו יכול לחשוב על שש תשובות בחמש עשרה שניות, נכון? תקרא ספרים, תראה סדרות, לא יודע, זה קל, נכון? נכון. אבל התשובה שאני נתתי לו הייתה שונה, והיא מבוססת על מה שדיברנו לפני שניים. אמרתי לו, תראה, אני מאמין בדבר כזה, אתה בחרת לעצמך קורס, אתה בחרת לעצמך מורה, עכשיו, זה לא קורס שנמשך מאה שנה, נכון? זה קורס שיש לו איזשהו משך מסוים, יש לו מוגבל בזמן. לדעתי, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בתוך הזמן המוגבל הזה, זה לשאול את המורה שלך. אל תשאל אותי. יש לי דעות, אל תשאל אותי. בחרת קורס, בחרת מורה לחצי שנה, לשלושה חודשים, לשנה, לא משנה, לך אחרי המורה הזה. אם אתה רוצה לתת לו צ'אנס לשיטה, תן צ'אנס לשיטה עד הסוף. תשאל אותו מה אתה יכול לעשות, ולא משנה מה שיגיד לך נשמע לך מטומטם, או לא מטומטם חכם, או לא חכם, תנסה את זה. אם בחרת מורה, אני באופי שלי, כן, בגלל לכל מיני סיבות, אני חושב שבהרבה דברים, הגישה שלי יותר עדינה ורכה בהרבה מובנים, אולי היום פחות רואים את זה, אבל לפני איזה שלוש שנים, או ארבע שנים, הלכתי לאיזשהו קורס, אני כל כמה שנים עושה גם עוד קורס ב-NLP ספציפי. עוד יותר יש מוכרות, ועוד יותר... כלומר, לא מספיק שאתה מכיר את התחום הזה על בוריות, אלא ממשיך ללמוד אותו... הם צוחקים עליי, כי זה מורים שהם כאילו המת ויכול להיות שבשלבים מאוחרים יותר עוד הניסיון שאתה צברת ביתק עוד יחזור וישרת אותך. זה משרת אותי כל יום. אתה לומד כלים שמשרתים אותך לנצח. זה בדיוק העניין, וזה המסע שלנו. זה מה שאני אומר. למצוא את הדרך שלנו זה ללמוד עוד משהו וללמוד עוד משהו ולאמץ קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה. עד שאתה מגיע למתכון המושלם. עד שאתה, שוב, אני מאמין בזה כך, יש לנו כל כך הרבה חלקים באישיות שאנחנו לא מכירים אותם עדיין. והרבה פעמים הלמידה הכי טובה שלנו בהרבה תחומים היא דרך מודלים לחיכוי, כי אף אחד לא לימד אותנו איך ללכת. היינו ילדים. כי אף אחד לא אמר לנו, קודם תזיז את הרגל הזאת, ראינו את כולם סביבנו הולכים, ניסינו, ניסינו, ניסינו, ניסינו, סוף הלכנו. ילד בן שנתיים רואה מודל לחיכוי שהולך, אז הוא הולך. ובשביל להאיר, ככה אני מאמין, את החלקים הכי עמוקים והכי מיוחדים באישיות שלנו, אנחנו צריכים מגוון של מודלים לחיכוי שכל אחד יאיר חלק. אני בתקופה מסוימת ראיתי המון טוני רובינס ולמדתי המון טוני רובינס. הייתי בזה ארבע סמונות שלו באנגלית. ולקחתי מזה מלא. ובאיזשהו שלב הרגשתי שטוני רובינס הוא יותר מדי טוני רובינס בשבילי. שוב, אני עדיין מקשיב לו ועדיין אולי אני אלך לעוד שנה, כי אני מת עליו. אבל את ה-90% ממה שיש לי לקחת מטוני לקחתי. זה לא אומר שסיימתי. ואני לא אומר שאני לא יכול לקחת ממישהו פחות מוצלח מטוני עוד דברים אחרים. אבל זה הקטע זה, להרכיב את הפאזל שלך, כל אחד זה פאזל, ולשלרכיב את הפאזל שלנו, צריכים ללכת ולעשות את החלקים. ואני חושב שזה המסע שלנו של התפתחות אישית, זה מסע של לעשות חלקים. זה לא מסע של מסלול אחד ישר שכאילו, ככה כאילו חינכו אותנו, שזה מסלול אחד. א' ב' ג' ד' י' עד י' ב' ושמים י' ב' צבא ושמים י' ב' אוניברסיטה. אז כאילו זה מסלול בקו ישר. ובהתפתחות אישית שאנחנו עושים במסלול שלנו זה יותר כמו לאסוף את החלקים. לאסוף כל חלק מכיוון אחר פשוט. איפה מוצאים את המקום לחפש את החלקים? אז אני חושב שבעולם של היום יש כל כך הרבה שפע. והשאלה או הבחירה יותר זה, מרוב שיש כל כך הרבה חלקים, הקושי יותר גדול זה לבחור את החלקים. כי בן אדם שמאזין לך למשל, ויש לך 70 ומשהו כבר פרקים בפודקאסט, חלקם בטח אני מנחש עשית לבד, נכון? ראיתי כמה לבד שעשית. וחלקם עם עוד אנשים. אז בן אדם שמאזין לפודקאסט שלך, נגיד שהוא החליט שאתה חלק אחד בדרך, יש פה הרבה אנשים כאלה, שאתה חלק אחד בפאזל שלהם. שהם לוקחים ממך משהו משמעותי. אז קודם כל מצאו אחד, מדהים, מדהים, כל הכבוד. ואז אתה באופן טבעי מציג להם עוד חלקים בפאזל. לפני כמה שבועות ראיינת מישהו אחר, ולפני כמה שבועות ראיינת מישהו אחר, ועכשיו אתה מרעיין אותי, ובעוד כמה שבועות אתה מרעיין מישהו אחר. ואנשים האלה הם באים ומציגים לקהל את האפשרות. ואז בן אדם יכול לבוא ולהגיד, רגע, החלק הזה של הפאזל שגל מסתכל פה לא מתאים לי. יאללה, ביי, אני נשאר עם הפודקאסט הזה, אני ממשיך לזה, ואולי הרעיון הבא יאיר את זה. או הוא יגיד ויגיד, רגע, וואו, יש פה תפוסים שונים. יש פה משהו במה שגל מדבר, אני אוהב את זה. אני רוצה טיפה יותר לעומק. ואז מה הוא יעשה? הוא ילך לפודקאסט שלי, הוא ילך לקורס פסיכולוגיה שאני מעביר בחינם ביוטיוב, לפודקאסט וכל הדברים האלה, מבחינתי זה הצעד הבא. אני מבחינתי יודע שיש בי, כרגע, עוד לפני מה שאני יודע להמשיך ללמוד, יש בי כרגע עשר ספרים שצריכים להיכתב. אז על זה אני עובד. יש לי פרויקט די גדול של... שאני רוצה להנגיש את כל התואר בפסיכולוגיה בחינם ביוטיוב. כי אני חושב שזה תואר סופר חשוב. לרוב האנשים אין את הזמן ואת הכסף לעשות את זה. אז התחלתי מקורס מבוא לפסיכולוגיה, כבר היום עלה שיעור חמש בקורס הזה. ממש כמו שמלמדים באוניברסיטאות הכי טובות בעולם. זה לא כאילו הדעות של גל על פסיכולוגיה, זה ממש סילבוסים דומים לאוניברסיטאות הכי טובות בעולם. אז זה מאתגר אותי גם. אז זה פרויקט אחד. יש לך תוכנית מסודר? אז העולם הזה אני הולך להמשיך איתו. הצעד השני של זה זה הצמיחה העסקית שלי והמקום שבו אני רוצה ככה להרחיב את הרוחב מהצד השני. זה יש לי ויז'ן לעשות עבודה באנגלית ובחול ולהגיע לקריירים הרבה הרבה יותר גדולים. להשפיע, להעניק מהטוב הזה לעולם. זה הצעד הבא, אני מתכונן לזה כבר הרבה זמן. היה לי גם ניסיון לא מוצלח של זה לפני כמה שנים. זה גם משהו שבעיניי הוא חשוב אם כבר מדברים על זה, שהרבה אנשים מסתכלים עליך וראויים וואו איזה תותח הוא עושה, 70 פרקים של פודקאסט זה כזה טוב ואיזה כיף. אף אחד לא יודע את כל התעויות שעשית לאורך הדרך. אף אחד לא יודע או שחלק יודעים אבל שוכחים מהר את הכישלונות. אני ב-2019 או תחילת 2019 כזה החלטתי שזהו אני כבר מוכן לזה, יש לי את הכסף, היה לי כמה מאות אלפים מוכנים לזה. אני כאילו יוצא עכשיו באנגלית לחול. בשנה הזאת כתבתי איזה 100 מאמרים באנגלית, הוצאתי איזה 100 סרטונים ביוטיוב באנגלית, בניתי קורסים דיגיטליים באנגלית והכל ובסוף השנה הזאת חזרתי חבוץ תחת מה שנקרא, סליחה שאני אומר ועם הקורונה הבנתי שכאילו אני חייב להחליט. האם אני זורק את העסק של הארץ ועולין על החול או זורק את החול כרגע והולך על זה כי גם נולדתי ילד והייתי צריך לבחור. רציתי לשים הרבה פוקוס שם. אבל זה הצעד הבא שלי וכשזה יצליח, אני מקווה בין אם עכשיו ובין עוד חמש שנים ובוד עשר שנים, אף אחד לא יזוכר, גם אני לא יזכור. את כל המסע הזה שעברת. אנשים טובסים כשלום בתור משהו שהוא שלי. נכשלתי אז אני לא מוצלח. אולי נכשלת כי פשוט אתה צריך לעשות דברים אחרת או אם תנסה שוב. או להתמיד יותר זמן או לבנות את הדברים בצורה חכמה יותר. לא יודע אני כשהצליחה את הפרק הראשון שלי אז אפשרתי לחברים ומשפחה להאזין ממש לקטעים מסוימים ואחד האנשים שהאזינו פשוט אמר לי תקשיב עדי זה גרוע אף אחד לא יקשיב לזה. רגע אולי הוא באמת צודק אולי יש פה משהו לשפר. התחלתי להאזין לזה בלופים אינסופיים אמרתי לעצמי אוקיי פה אפשר לשפר. התחלתי להאזין לפודקאסטים אחרים לראות מה הם עושים ולהבין שאולי באמת זה לא הכי טוב שיש אולי אני יכול לעשות דברים לשפר את התוצר פתאום אתה מתחיל להרכיב את הפאזל כמו שאתה מתאר ללמוד בלי סוף להשתפר אז אמרנו שהשלב הבא זה לפרוץ לחול לעשות להגיע גם לקהל שהוא דובר אנגלית להמשיך עם הספרים וזה נראה שהמסלול שאתה בוחר לחיים שלך הוא מסלול שהוא שונה מרוב האנשים שאני מכיר לפחות כלומר זה מסלול שהוא הולך נגד העדר ופשוט אתה מגדיר לעצמך תוכניות מאוד גדולות ואתה גם הולך להגשים אותם אתה לא ראה כיוון אחר בעיניים כאילו שוב אני יכול לענות על זה בצורה שהתחילה להגיד כן אבל אני בוחר שנייה לתת את איך שאני מסתכל על זה בסדר בתיראה בצורה כזאת. בסוף נמות, כאילו מיוס פלאש. ובגיל 21, פחות או יותר, עשיתי כבר כמה סדנאות אז, זה היה כשהלמדתי את הנלפי ודברים אחרים גם יותר רוחנים. הבנתי שהמשחק שאני רואה את הסביבה שלי משחקת, החיים שאני רואה את הסביבה שלי חיים, זה חיים שבמידה מסוימת זה חיים של איסוף. מה הכוונה? השאלה שרצה לאנשים בראש זה איך אני עושה את עצמי מאושר, איך אני מסתדר בחיים, איך אני מצליח, איך אני, לא אני רוצה, יש לי חלום לצלול עם כרישים, אני אעשה את זה בכמה שבועות, רבו איתי על כמות צלילות שאני צריך לפני, לא משנה. לצלול עם כרישים? כן, כן. אז צריך יותר מדי צלילות לפני, ולא הספקתי לעשות שנה שעברה, לא משנה, כי קצת בסוף שכנעתי אותם, אבל זה יקרה בקרוב. אבל מה שאני בא להגיד זה ש... אז אני לא נגד השטחי, או החיצוני, אבל אני מודע לחלוטין לזה ששום דבר מהדברים האלה זה לא מה שבאמת עושה לנו. זה עושה לנו טוב רגיעי, זה כיף, כי למה לא? אוקיי? אבל זה לא הדבר שעושה את ההבדל. וברגע שהבנתי את זה, והבנתי שאני יכול להיות מאושר ושמח ושלם עם עצמי, כשאני יושב בים, לבד, בלי בית, עם אורז ומלפפון, זה המטאפורה שיש לי בראש, הבנתי שאת העושר שלי ואת השמחה שלי ואת החיים הטובים שלי, אף אחד לא יכול לקחת ממני. הוא יכול לקחת ממני, כן, אני מצביע למעלה, למי שלא רואה, הוא יכול לקחת ממני בכל יום, בכל רגע, ואני אף פעם לא יכול לדעת, אבל חוץ ממנו, אף אחד לא יכול לקחת ממני את העושר ואת השלווה שלי. ואז הבנתי שהמשחק הזה הוא משחק משעמם, זה קצת כמו לשחק במחשב עם צ'יטים. נכון, אתה חושב שיש לך משחק מחשב, אתה משחק, אבל אי אפשר להיפסל, ואי אפשר למות, ואתה כל הזמן מקבל לתן סוף הנקודות בלי לעשות כלום. אז אין לך שום מוטיפציה לשחק. והחלטתי שהמשחק שלי יהיה משחק אחר, שאני ארצה לעשות לכמה שיותר אנשים אחרים טוב, שאני אנסה להביא את החוזקות או את המתנות שאני קיבלתי מלמעלה או מהמשפחה שלי או מאמא שלי או מההורים שלי או משהו, ולנסות כמה שיותר לעשות טוב לאחרים. וכל השאר זה בונוס. ושוב, אני כן אגיד שהייתי קצת שחצן בגיל 21, ושעכשיו להיות עם משפחה וילדים, זה יותר קשה לדאוג גם לילדים שלך מאשר רק לעצמך, אבל עדיין. גם לדאוג לילדים שלי ולמשפחה שלי בכל זה, עדיין זה לא משימה קשה, אבל עדיין היא לא מספיק קשה. היא לא מספיק מעניינת, היא לא מספיק מרגשת, והיא לא משחק מספיק כיף. המשחק, כאילו אני אוהב לשחק עם הילדים שלי שעתיים שלוש ביום, אני משחק איתם כמעט כל יום. לא כל יום, אבל כמעט כל יום. ובסופו של דבר אני איתם במלאך. אבל בשאר הזמן אני רוצה לא רק לדאוג לעצמי, לא רק לדאוג להם, זה קל מדי. אני רוצה לדאוג לעשות משהו אחר. לעשות משהו גדול יותר. אני לא מסתכל על זה בהכרח כגדול, כמו שנוגע באנשים. אני אגיד לך משהו. אני מסתכל נגיד על, יש לי סדנה, שהעליתי על השפעה ליוטיוב, זה בחינם. זה היה שעתיים וחצי כאילו, שלמות, ככה ביוטיוב, ככה. מתנה. כן, ככה. ויש על זה, לא זוכר, 15 אלף צפיות. מעניין לי את התחת המספר 15 אלף. מה מעניין אותי? לדעת שבאמת... לא, לא, בדיוק. אני מסתכל באנליטיקס ביוטיוב, כמה אנשים ראו עד הסוף. כשאני רואה ש-1500 איש ראו עד הסוף, אני לא אומר לעצמי, יש, 15 אלף איש ראו את זה. לא, אני אומר, וואו, 15 אלף איש, סליחה, 1500 איש ראו עד הסוף. כי מבחינתי המרכז זה לא רק הכמות, שוב, המספרים האלה, הם משקרים. גם בחף וגם בקוף. השאלה היא, לכמה אנשים הצלחת לגעת בלב? כי שוב, אם בלנמרה, שעתיים וחצי ישב מול יוטיוב, סימן שזה נגע בו. עשית כנראה שינוי מסוים. כנראה שזה נגע בו. אם זה לא היה נוגע בו, הוא לא היה רואה שם, או נוגע בה, כן? אז זה לא היה עובר שעתיים וחצי. זה גם הסיבה שאני שוב, מקליט קורס בפסיכולוגיה, שזה לא משהו ש... אתה יודע, איזה שורט כזה של 30 שניות, שאני מצביע על כותרות, שקבל 15 אלף צפיות. לא, יש לזה 5,000 צפיות לשיעור הראשון כרגע, לא יודע מה, או אוטבר. מה שאותי מעניין זה לראות את ה-600, שהגיעו לשיעור 5, וראו את שיעור 1, וראו את שיעור 2, וראו את שיעור 3, וראו את שיעור 4, וראו את שיעור 5, ואז אני אומר, אוקיי, האנשים האלה... הגעת להם בלב. הצלחתי לגעת בהם, ועבורי זה הרבה יותר משמעותי. זו תפיסת עולם שהיא לא רגילה. אני מאזין לך עכשיו, אני פשוט... סופג אנרגיה, לא יודע איך להסביר את זה. מהרגע שהגעת לפה, אני פשוט מרגיש שאני מתמלא באנרגיה, בגישה חיובית. גם כשפגשתי אותך, אתה פשוט... אתה מגיע לכל חדר שאתה נמצא בו, עם חיוך, ועם חיבוק, מדהים, מדהים. מולך אני יכול להגיד, שאני רואה אותך פשוט שותף שלי. כי זה איך שאני מסתכל. דיברנו על זה קצת לפני שפותחת את המיקרופון, אני רואה אותך שותף שלי, אני רואה אותך, אוקיי, אתה, יש לך את כל המקצועיות המדהימה שאתה צברת, גם בכל הדברים שאתה עושה, שחלקם אני מכיר וחלקם לא. גם עשית כבר עשרות פרקים, שחלק מהאנשים האלה, שעכשיו מקשיבים לנו, שמו את כולם או ראו את כולם, או את הרבה מהם, אוקיי? אתה מכיר אותם דרך המשובים שהם שולחים לך, האימיילים, התגובות וכאלה. אז אני פה בשביל לשרת אותם, אבל הדרך שלי לשרת אותם זה לשרת אותך. ואתה פה, ואתה נותן לי מתנה כל כך גדולה, את היכולת שלך להגיע לעוד אחד, שתיים, חמש, עשר, חמש מאות, חמשת אלפים, לא משנה כמה זה, אף אחד אי אפשר בכלל לדעת. ומבחינתי אני אעשה תודה על זה, אז אני מסתכל לך כשותף שלי, אני ואתה ביחד יכולים לייצר משהו יותר טוב. באים לשנות את העולם, במובן של לתת ערך לאנשים, ושוב יש לנו הרבה שותפים, זה הקטע היפה. במדינת ישראל ובעולם, יש לנו אלפים, עשרות אלפי אנשים, שהם שותפים שלנו על הדרך, שהם עושים פודקסטים, הם עושים קורסים, עושים סדנאות, עושים אינסטגרם, עושים לא משנה מה, וכל אחד בדרך שלו רוצה לתת חתיכה מהפאזל, ובסוף הפאזל הוא לא מייק סנס אם הפאזל לא שלם. ואני בחיים לא יכול לתת את כל הפאזל השלם, ולא אתה ולא אף אחד. רק האדם יכול להרכיב אותו עבור עצמו, על ידי עיסוק חלקים, כמו שתיארת. יש איזשהו אירוע שחבר שעברת בחיים, שפשוט אתה אומר, ברשנייה הזו, בחברה הזו, החיים שלי פשוט, שיניתי תפיסה, החיים שלי השתנו מקצה לקצה, התחלתי לראות דברים שונה? אז יש הרבה כאלה, כן? יש הרבה כאלה. אחת מהם באמת זה מה שתיארתי לך בערך בגיל 21, ושוב באותו נקודה שבה הבנתי שכאילו אני לא צריך כלום בשביל להיות מאושר, בסופו של דבר הייתי בחוף הצוק הזה. אחד החופים הכי מערכים. למעלה בצוק, ואמרתי, כאילו, יכול עכשיו תיאורטית, כן? מטאפורית, לקפוץ מהצוק, למות, ולא יקרה שום דבר. אמא שלי תהיה עצובה, פעל גורי קסם, תמשיך לחיים שלה, כאילו, אתה יודע, במובן עשייה. ואם אני כבר לא קופץ וחי, אז צריך שיהיה פה כיף, צריך שיהיה פה משהו. ואז באמת הגעתי לתובנות ששיתפתי מקודם. אבל יש עוד המון כאלה. סתם אני אתן איזה משהו קטן, במסגרת זה שלמדתי קורס מאסטר ב-NLP, חזרתי לאיזשהו אירוע מהעבר שלי בעזרת טכניקת NLP מאוד עמוקה, אירוע מגיל שנתיים, שכמובן לא זכרתי, שלא ידעתי שבכלל קרה, שבו באותו רגע אני הבנתי שאני חייב להיות חזק. ואז פתאום בנקודת זמן ספציפית אחת, פתאום קלטתי איך כל החיים שלי אני מנסה להיות חזק. קלטתי איך למדתי MMA, ועשיתי גוף טיילנדי, ואיך אז אתה רואה תפיסה הרבה יותר רב ממדית, והחיים שלך הרבה יותר אפשרויות, ואתה מוצא דבר שעוד יותר מדהים. אני חושב שהחלק הקשה ביותר בכל התהליך הזה זה להגדיר מה אתה באמת רוצה או רוצה מהחיים. כלומר, תשאל עכשיו אדם מסוים, מה אתה רוצה לאכול? ואם אפילו לענות על השאלה כל כך פשוטה? קשה לענות, כי יש מבחר. זהו, אז אני חושב שזה הפיץ. כי אני חושב שהסיבה שקשה לנו לבחור זה לא בגלל המבחר. ההפך, הסיבה שקשה לנו לבחור, זה בגלל שמתוך המבחר המצומצם שאנחנו תופסים, אין אופציה שהיא בולטת לעין. אין אפשרות שהיא בולטת לעין. זה ברור מה שאני אומר. כן, כן. זאת אומרת, למשל, אם אני עכשיו מסתכל ואומר, וואלה, אני אתן לך דוגמה, אני הייתי בן 20, רציתי ללמוד באוניברסיטה. הורדתי את הקטלוג של אוניברסיטת תל אביב, ממש, אני לא יודע אם זה עדיין קיים ככה בכלל, אבל אז עוד היה קטלוג כזה, והיה שם את כל התארים שיש באוניברסיטה. אז אני הסתכלתי והסתכלתי והסתכלתי והסתכלתי על כל זה, ופסלתי מלאים, ישתם, וראיתי כמה וכמה תארים, שמעתי, אה, זה יכול להניע אותי, זה יכול להניע אותי, זה יכול להניע אותי, כאילו, לכאורה השפע בלבל. אבל במציאות, זה לא שהשפע בלבל אותי, זה שמבין האפשרויות שהיו, לא הייתה אופציה שהיא זרחה וקרנה מעל כולם בטירוף. אוקיי? אז זה לא שהשפע מבלבל אותנו, ההפך, אנשים חושבים שהשפע מבלבל אותם, אז הם מנסים לצמצם, זה לא נכון. ההפך, אנחנו צריכים לפתוח עוד, לראות עוד אפשרויות כדי שאחת האופציות תזרח, תזהר, ותהיה ברורה שזה זה. והרבה פעמים זה בדיוק מה שיקרה לכם. הדוגמה שלי עם אשתי היא כזאתי, כן? באותה תקופה הייתי, הייתה לי, זוג שהייתה לי לפני אשתי, היינו ביחד איזה שנה ומשהו, היה מגניב ואחלה, נפרדנו, היא נפרדה ממני בצורה די דרמטית, אמרה שבגלל שאני עצמאי בחיים לא יהיה יציבות כלכלית לילדים שלה, זה לא יכול להניע אותי. פשוט מאוד נעלבתי והתצבנתי, כאילו, חשבתי, וואו, כאילו, היא לא מאמינה בי, היא לא מאמינה בחלומות שלי והכל, לקחתי את זה אישי. ובחודשים שאחר מכן, כבר הייתי לא הילד הבישן והמופנם, שהוא בתור ילד איזה זוגיות ואיזה עניין, לא היה לי שום, היה לי מאוד קשה בתחום הזה, אבל בשלב הזה כבר, אני עושה הרצאות, אני הבן אדם שיותר דומה קצת למה שאתם רואים היום, והיה לי מאוד קל פתאום. פתאום מה, אוקיי, אני יוצא לזה וזאתי וזאתי וזה, וכאילו, כל מיני דברים, ומנהל כמה מערכות יחסים מעניינות, והיה לי כיף מאוד ומגוון. וכשהכרתי את אשתי, ברמת הודעות וואטסאפ, לא הודעות, הודעות בפייסבוק, איזה חמש-שש הודעות, הבנו שיחת טלפון ודייט. אחרי השיחת טלפון, היה לי ארבעה-חמישה ימים עד הדייט איתה, משהו כזה, כי הייתה בחיפה, אני עם גולד השרון, לקח הזמן וזה. בארבעה-חמישה ימים האלה, עשיתי שיחות עם כל הבנות שיצאתי איתן, באותה תקופה, ואמרתי להם, אני מצטער, זה נגמר. כי אני אמרתי לעצמי שהאישה הזאת, כשאני אתחתן איתה, או שאני אהיה איתה ביחד המון שנים, אני רוצה להיות מסוגל להגיד לה, שלא מקבלתי, ולא עשיתי את ההתחלה בצורה עקומה, ושלפני הדייט הראשון שלנו, סגרתי הכל. והרגשת ש... ועד היום היא חצי מאמינה לי, חצי לא מאמינה לי שזה מה שקרה, אבל זה אמת, אבל זה אמת, והסיבה לזה שמשהו בה, באיך שהיא דיברה איתי בטלפון, משהו באיך שהיא הציגה את עצמה, משהו באיך שהיא דיברה איתי, ואגב, והדייט הראשון היא הוכיחה את זה, מעל ומעבר לכל ספק, שצדקתי, אגב, גם יכולתי לטעות באותה מידה, שהיא אפשרות שזוהרת מעל כל השאר בצורה קיצונית. זה לא שהיה לי כמה אופציות, והייתי צריך לבחור, ובסדר, בחרתי את האופציה הכי טובה. לא. זה אופציה שהיא כל כך זוהרת, שהיא גורמת לכל שאר האופציות להיות לא קיימות. ואני חושב שבהרבה מקומות בחיים, אנחנו מתפשרים על לא לקבל את האופציה הזאת, כי אנחנו לא מוצאים אותה, כי אנחנו לא רואים אותה. שוב, אנחנו יושבים פה באיזה חדר, גם בווידאו לא כל כך רואים את זה, אבל כשאני מסתכל עליך, מאחוריך יש כזה מעבר, מעבר גדול, מרווח, יחסי, כן? אבל עדיין, מעבר. ומתוך המעבר הזה אני רואה חלק מהחדר הבא, כאילו, אוקיי? אבל אני לא רואה את כל החדר הבא. ואני לא רואה את השמיים, ואני לא רואה את הזה, ואני לא רואה את כל הרצפה. אנשים אומרים, אוקיי, מתוך האופציה הזאת, זה הכי טוב. אבל יש עוד כיוונים שתליינים. נכון. וככל שאנחנו נלמד להזיז קצת הקירות, להזיז קצת התקחה, אנחנו נראה אופציות שהן זוהרות. ושוב, הרבה פעמים זה כמו שאמרנו, זה אפשרות שביום רגיל, לפני שהורדתי את הקירות, לא הייתי חושב שהיא זוהרת בכלל. לא הייתי נמשך אל זה בכלל. זה גם שלוקחת את האפשרות בכלל. נכון. אז יש שפע בעולם הזה. צריכים לפתוח את העיניים שלנו לאפשרויות נוספות. ושוב, ואגב, רק נקודה קטנה לזה, וזה מאוד פרקטי, זה לא רוחניקי, זה לא בשמיים. למצוא את העוד אופציות האלה, זה להבין, אוקיי, מה אני מחפש, כמו שאמרת, ואז מה מפריע לי? ולהגיד, אוקיי, מה שמפריע לי זה שאני לא רוצה שהיא תהיה ככה, ואני לא רוצה שהיא תהיה ככה, ואני לא רוצה שהיא תהיה ככה, אוקיי. מה אתה כן רוצה? איפה למדתי את זה? מעבר לזה, איפה למדתי את זה שאסור שהיא תהיה ככה? מה המשמעויות העמוקות של זה? איפה זה פוגש אותי? איזה אירועים בילדות היו לי? הנושא של כתיבה פה מאוד מרכזי, שבגלל זה אני המלצתי מאוד על הפרק בפודקאסט, אבל יש עוד הרבה דרכים אחרות לעשות את זה. תלמדו את העומק של הדברים, ואז תבינו שאתם יכולים לפורר הרבה מהקירות האלה, וזה פרקטי, זה לא... אני אעשה מדיטציה והמשוך לעצמי משהו. לא, גם אולי יש כאלה שמאמינים בזה, וזה בסדר, אני לא נגד, אבל אני לא מדבר רק על זה, אני מדבר גם על משהו מאוד מעשה. כדי להיחשף לכל האפשרות בחיים, צריכים לצאת מאזור הנוחות. כלומר, אם אתה עכשיו רוצה להיחשף לעולם שנמצא מאחוריך, אתה תהיה חייב לקום מהנוחות שלך, מהכיסא, מהקפה, ולצאת. וגם זה עולם שהוא כנראה לא מוכר לך, מפחיד, וזה מאתגר לצאת מאזור הנוח הזה, שהתרגלנו אליו, והוא מוגדר בתור אזור בטוח, ולצאת למסע שידשוי בחלקים לפאזל. ויש את האתגר הזה... אני אימצתי לעצמי גישה שאומרת שבגלל שאני מאוד מאוד סומך על עצמי, אני לא עושה את היציאות האלה מאזור הנוחות בדרך כלל לבד. תסביר? רוב האנשים, נגיד למשל, אומרים, אוקיי, אני רוצה להקים עסק, הדבר המתבקש זה או להיות שותף של מישהו שהוא היה בעל עסק בעבר, נכון? כי אתה לא יודע, אין לך ניסיון. או להביא איזה יועץ עסקי, נכון? או משהו כזה, משהו בסגנון הזה, כן? אבל רוב האנשים מפחדים שהיועץ העסקי לא יהיה מספיק טוב, ושזה לא היה בן אדם הנכון, ושזה משהו ישבר, כל הבעיות האלה, ואז הם הולכים לבד וסובלים, והולכים לאט. אני אומר, לא. אני כל כך סומך על עצמי, לא על היועץ, אני כל כך סומך על עצמי שאני אקח יועץ. למה? כאילו, אם היועץ לקחת ממני פריצתיותו, ממישהו אחר, לא משנה, בסדר? לצורך העניין. אז הוא יקבל משהו עוד יותר עשיר, נכון? ואם אתה סומך על עצמך ואתה אומר, וואלה, יש לי מטרה ואני רוצה להגיע לאנשהו ואני צריך ללכת לאזור הנוחות הזה, לצאת מאזור הנוחות, אז למה שאני אעשה את זה לבד ולמה שאני אסתפק בעזרה ענייה מאחרים, כשאני יכול לקבל עזרה עשירה מאחרים? בעצם להשתמש בכל המשאבים שעומדים לרשותנו? שוב, זה שוב נכנס לתודעה שפע, כן? תודעת שפע. יש לי המון אפשרות להיעזר בהרבה אנשים אחרים, כן? אז למה לא? בטח בתקופה הזאת היום שיש כל כך הרבה... עזבו, כן, אפילו עזבו את הפגישות ייעוץ ב-2000 שקל, כן? כאילו, פודקסטים, יוטיוב, כאילו, יש כל כך הרבה שפע, ספרים. מה שהרבה אנשים לא יודעים, אני אישית חובב כתיבה מתוך המופנמות שלי וזה, אז אני גם כתבתי את הספר, כן? אבל המון אנשים מהתחום שלנו, כן? לא כותבים את הספרים שלהם, אוקיי? מה הם עושים? לוקחים קורס דיגיטלי שבדרך כלל עולה אלף, אלפיים, שלושת אלפים שקל, כן? קורס קטן זה לא מספיק. נותנים לסופר צללים, בן אדם שהמקצוע שלו זה לכתוב, הבן אדם רואה את הקורס שלהם והופך את הקורס לספר. עכשיו, זה מדהים. למה? כי בעצם אתה מקבל ידע שיש בקורס של אלפיים שקל, ב-80 שקלים. ב-80 שקלים, 100 שקל, 120 שקל, 70 שקל, לא משנה, מה זה משנה כמה, כן? העלות של הספר היא זניחה ביחס לתודעת. כן, כשבן אדם חושב על לקנות ספר, הוא לא חושב על האם זה שווה את ה-100 שקל או לא, הוא חושב על האם אני אקרא את זה או לא, האם זה שווה את הזמן שלי, כן? הזמן שלנו שווה הרבה יותר מעלות של הספר. אבל עדיין, כן, כאילו תחשבו, אתם מקבלים קורס שלם בכמה שעות שאתם קוראים ספר. זה פסיכי. נכון, הייתי על עצמי שבימים מסוימים התנהגתי בצורה שהיא טיפה יועירה בסיטטות. כלומר, הלכתי ללמוד איזשהו קורס, ואמרתי על עצמי, אה, את זה אני כבר יודע, את זה אני כבר יודע, וחסמתי מעצמי את האפשרות להיפתח לדברים שאולי ידעתי אותם, אבל מזוויות שלא הכרתי. ואם משהו שאני יכול להגיד על עצמי, שגם חוויתי מהנלפי, זה פשוט לאפשר לך להכיר את העולם מזוויות שונות, כי אתה לא יודע הכל. אתה לא יודע את הדברים שאתה לא יודע, ויש הרבה אנשים שכבר מבינים הרבה יותר ממך, אז תשתמש בזה. לגמרי. תשתמש בזה. זה עניין של צד, כאילו, להיות מחובר לזה שאני וכל השאר בסך הכל בני אדם. כשפתחתי את הקורס הראשון במכללה, 2016, הצטרפו לקורסים שלי משהו כמו שישה או שבעה אנשים, שהיו כבר לפני זה מורים לאימון, לקואוצ'י. כאילו היה להם בית הספר, או מורים לאימון בכלל. ובאיזשהו שלב רציתי לפתוח קורס קואוצ'ינג במכללה שלי, כי רציתי גם ללמוד את זה בעצמי, וגם זה, פניתי גם אליהם וגם לאנשים מחוץ. וכך הכרתי את מייקל בן דוד. מייקל בן דוד היה תלמיד שלי בקורס פרטישנר, ותלמיד שלי בקורס המאסטרנטי. ומיד אחר כך הלכתי אני ללמוד אצלו את הקורס אימון, קורס מאמנים. והגישה שלו משלי אז הייתה קיצון שונה. שני עולמות שונים. אימון ו-NLP, שופים הרבה דמיון בבסיס שלהם. הטכניקות שונות, הפרקטיקה שונה, אבל הנחות יסוד והבסיס מאוד דומה. קצת כמו CBT, וגם בסיסים דומים. אז הופתעתי לגלות כמה זה שונה, הופתעתי לגלות כמה הגישה שלנו לגבי המקצוע שונה. ובהתחלה אמרתי, טוב, הוא ככה, הוא ככה, הוא ככה. אבל מאוד מהר אמרתי, רגע, יש מה ללמוד, נכון? בין אדם מקצוען. והיום, שש-שבע שנים אחר כך, אני לפעמים העברתי איתו כמה קורסים ביחד, בנינו ביחד קורסים וכן הלאה, ועד היום עובד איתי במכונה. ואני רואה שהגישה שלי זזה לכיוון הגישה שלו, הגישה שלו זזה לכיוון הגישה שלי, כי עבורי, אני לא אגיד על מה עבורו, אבל עבורי, הוא היה חלק בפאזל. עוד חלק בפאזל שהיה חסר לי לפני שהכרתי אותו. לא חסר, כי לא הייתי בסדר, אבל כאילו, שהוא שאוסיף לי עוד משהו, כן? עוד שכבה. הסיבה שאני אומר לא חסר, זה לא מתוך מקום של להיות שחצן או משהו כזה, אלא זה מתוך מקום של להבין שאם אני מתייחס לחלקים בפאזל חסרים, אז אני תמיד ארגיש חסר, כי הפאזל הוא אינסופי. אז ביד שהפאזל הוא אינסופי, אז תמיד זה רק להוסיף עוד חלקים. אז הוא היה עוד חלק בפאזל שהוסף, שהתאסף לי, ואני מאוד עשיר תודה לו על זה, ושפיתח אותי למקום אחר לגמרי ברמה המקצועית והישית. אם כל זה שיש לך ניסיון רב, ואתה אדם מלא בשפע, אתה אומר, אני בכל יום אני מבין שאני חייב ללמוד, אני חייב להיעזר בקולגות שלי, להיעזר באנשים שמתחרים שלך באיזשהו מקום, ואני, אתה קם כל בוקר ואתה אומר, אני רוצה ללמוד מהם כי אני לא מושלם, אני רוצה להשלים את הפאזל שלי. נכון, ממש ככה. זאת תפיסת העולם שהיא לא ברורה מאליו, קשה מאוד לפתח אותה. זה מאתגר לאפשר לצליחה. אני חושב שיש אנשים שמגיעים לתחום שלנו מתוך מקום של אגו, לא בקטרה אני אומר את זה, לא בקטרה שלילי, כאילו אני לא שיפוטי גם כל כך אף אחד, אני חושב שהדבר הזה גם חשוב. אגב, גם לי ולכל מי שעוסק בתחום יש אגו, אחרת לא היינו מול המצלמה, נכון? היינו עושים את מה שאנחנו עושים בשקט בבית, כן? אז אני לא אומר את זה במובן שלילי, אבל במובן מסוים של המילה יש אנשים שכאילו, אתה יודע, רואים את המרצה ואומרים, אני גם רוצה להיות המרצה הזה, וזה המרכז והעיקר. ויש אנשים שאומרים, אני רואה את המרצה הזה, אני גם רוצה להיות כמו המרצה הזה, כי יש לי משהו אחר להגיד, ואני רוצה שהדברים שלי ישמעו. זה שתי מוטיבציות מאוד מאוד שונות, ובאמת אחד הפרויקטים שאני בזמן האחרון מריץ מאוד מאוד חזק, זה ה... ביחד עם מדיכר, זה המועדון של המרצים שלנו, שאנחנו ממש מועדון של אנשים שהם מהגישה השנייה. הם מסתכלים על מרצים אחרים, אומרים, אני גם רוצה להיות בעמדה הזאת, אבל לא רק בשביל הבמה והמחיאות כפיים והכיף, גם אין בעיה עם זה, כן? אבל גם בגלל שאני באמת מאמין שיש לי משהו להגיד, ושאני מאמין שאם אני אגיד אותו זה ייתן ערך לאחרים, ולכן אני מאמין שיש לי מקום בעולם הזה מהבחינה הזאת, בתחום הזה, לא בעולם כדור הארץ, כאילו בתחום הזה, והעבודה איתם היא מאוד מאוד מרגשת עבורי. אפשר להגיע להרבה אנשים בצורה עטיפה, עם מסרים שונים, חלקים שונים בפעס. אנחנו ממש לקראת הסיום של הפריגל. אני אשמח ממך ככה, ממש לקראת הסיום, שניקח איזשהו כלי מה-NLP, כלי מאוד מאוד פשוט, אבל עושה שימים משמעותי, ונציג אותו. אני יכול להגיד על כלי שמאוד מאוד חשוב, אבל הוא רואה, זה השימוש במילה לא. הרי אם עכשיו אנחנו נציג את המשפט הבא, אל תחשוב על פיל כחול. אתה אוטומטית תחשוב על פיל כחול. איך המילה לא יכולה לפגוע בנו? איך אפשר לשתמש במילה הזו בצורה, או בגישה הזו, בצורה שהייתה חכמה? מעולה. אז אני אגיד משהו קטן. קודם כל, בספר שדיברנו עליו כבר קצת הרבה בפרק, יש פרק שלם שמסביר למה מנהיג חייב לדעת להגיד לא, ולדעת להגיד הרבה לא, ולמה המילה לא היא מילה סופר חשובה, כשמשתמשים בה בהקשרים נכונים ובצורה נכונה. מה שאתה תיארת זה באמת שימוש לא אפקטיבי במילה לא, ובמקום הזה זה באמת כמו שאתה אומר, זה לדעת להגדיר מה אני כן רוצה. זה לדעת להבין מה הדברים ש