השפעה אותנטית וטוהר המילה

גל צחייק, איזה כיף. איזה כיף להיות כאן. הרבה זמן לא הקלטנו פודקאסט ביחד, אני אגיד למאזינים שאתה קודם כל חבר טוב, והקלטנו גם כל כך הרבה תוכן ביחד, אז אני ממש שמח שאנחנו עושים את זה שוב. והיום אנחנו נדבר על השפעה אותנטית שהיא מעבר לטריקים הפסיכולוגיים. התחלנו לחשוב על מה נדבר ורצינו לדבר על הנושא של השפעה, ואז התחלנו להעלות כל מיני כלים כמו שאלת שאלות, כמו דפוסי שפה מסוימים, כמו סטוריטלינג, ואמרנו רגע רגע רגע, בואו ניגע בלב העניין. כי זה כלים שהם עובדים והם כבודם במקומם מונח והם טובים ואנחנו אוהבים לדבר עליהם, אבל יש יסודות שהם יותר עמוקים. זה גם הנושא שאתה כתבת עליו ספר שלם, אז אפשר מאוד מאוד להעמיק בזה וזה אפילו תריל לך עכשיו בזיכרון, זה בטוח שזה הולך להיות ככה ממש לעומק וכמו שאני מכיר אותך זה אף פעם לא קלישאות, זה תמיד להיכנס לרבדים שהם לא חשבתי על זה, על השפעה אותנטית עמוקה, על איזה סוג מנהיגים אתם, על מה נקודת התרופה שלכם בלהשפיע על אנשים, ויש לך איזשהו מודל מאוד מעניין שאמרת שבשביל להוביל, בשביל להשפיע, בשביל להעניק, אנחנו צריכים שיהיה לנו ארבעה מרכיבים ויסודות שונים שחייב שיהיה את כולם. נכון, לא רק שחייב שיהיה את כולם, אם חסר לך אפילו רק אחד מהם, אתה תתחיל להיכנס לאיזושהי לולאה שלילית שבצורה הדרגתית רק תחבל ותהרוס לך יותר ויותר ויותר. היא תהרוס לך גם את היכולות ההשפעה שלך בטווח הרחוק וגם את הביטחון העצמי שלך, את החוויה שלך, את החיים ובאמת ייצור לך בעיות הייתי אומר די גדולות. אז ככה בניגוד להרבה דברים אחרים שאנחנו מדברים עליהם בעולם ההתפתחות האישית, שהרבה פעמים יש לנו את הרצון ואת הכוונה הנכונה בעיניי, להצמד לחוזקות שלנו, ללכת עם מה שאנחנו טובים בו וכן הלאה. דווקא מבין ארבעת התכונות האלה שאנחנו נדבר עליהן היום, יהיה מאוד מאוד חכם לשים לב איפה אני טיפה יותר חלש דווקא ולנסות לשאוף לשפר את הדבר הזה כי זה יהפוך אותנו למאוזנים יותר ואפקטיביים יותר. והדרך לעשות את זה וזה הדרך שאני מצאתי להכין נכונה זה להסתכל על השורשים. כן. כי אז אני לא מתעסק כל רגע באו יצא לי אהבב ככה או ההי ככה, יצא לי הסיפור ככה או השפת גוף ככה, אלא אני בסיום השיחה או בין שיחה לשיחה או פעם בשבוע או פעם בשבועיים יכול להתבונן פנימה אבל לשאול את עצמי ברמה העמוקה יותר מה הם הדברים המהותיים והמשמעותיים שאני יכול לשפר בעצמי כדי להגיע לרמה הבאה וזה מביא תוצאות הרבה הרבה יותר חזקות. כן, זאת אומרת לתקן את הטעות באופן אסטרטגי ולא עכשיו על כל איזה אות קטנה. נכון ואז גם יש לי חוויה הרבה יותר טובה את החיים ותקשורת במקום שאני אהיה בלחץ מתוך כל סיטואציה של השפעה במקום שאני אהיה בלחץ ברעיון עבודה לחץ בדייט לחץ ולחץ ולחץ מכל התלונות הקטנות שלי אני אהיה במקום של הרבה יותר ביטחון הרי אני בטוח שהמאזינים שלנו מבינים כבר או שאם היינו שואלים אותם מה הדבר הכי חשוב כדי להיות מסוגל להשפיע על אנשים אני בטוח שאם היינו עושים סקר 70% היו אומרים ביטחון עצמי נכון או 60% או 80% היו אומרים ביטחון עצמי כי ביטחון עצמי זה מפתח להצלחה אבל אם אני כל הזמן מנסה לתקן את עצמי אני לא משדר ביטחון עצמי כי אני באמת לא בטוח בעצמי אני כל הזמן מנסה לתקן את עצמי מהצד השני אם אני מסתכל על הדברים לעומק יש לי אפשרות לעשות עבודה עמוקה ולהיות הרבה יותר שלם ובטוח בעצמי כי אני מסתכל על הדברים לעומק אוקיי אז בוא נדבר על נקודת התרופה הראשונה של השפעה מעולה אז אני חושב שבאמת הדבר הכי נפוץ אולי זה המחלה הכי נפוצה שיש בעולם המערבי היום זה הנושא הזה שאני קורא לו להיות ההגיוני מה זה אומר להיות הבן אדם ההגיוני או להיות עם הדפוס הזה של ההיגיון כמובן שאתה מכיר אותי אבל אולי חלק מהאזינים לא אז אני לא מהרוחניקים האלה שכאילו לא היגיון זה רע או משהו כזה אז אני מאוד מאוד אוהב היגיון אז לכן הטיפוס ההגיוני לקרוא לו הגיוני במרכאות וכשאני אומר הגיוני זה בעצם חוסר יכולת של הבן אדם או יכולת מוגבלת לראות מציאות אלטרנטיבית ממה שקורה עכשיו מה הכוונה רוב האנשים היום כל כך מפחדים מזה שהם לא יצליחו להשפיע על המציאות הם כל כך מפחדים מזה שהם לא יצליחו להשפיע על הצד השני למשל הבוס שלי הוא אטום הם לא יכולים לראות סיטואציה הם לא מדמיינים בראש סיטואציה שבה יהיה להם שיחה פתוחה עם הבוס ושהם יצליחו לגרום לו לתת להם את העלה השכר בשמחה אוקיי הם לא מסוגלים לראות סיטואציה שבה הבת זוג הזאת בדייט מתלהבת מהם או הבן זוג הזה בדייט מתלהב מהם או שהילדים שלהם מקשיבים להם ביעשה הם לא מסוגלים לראות את התמונה הזאת בדמיון שלהם ואם אתה רוצה אפשר גם להרחיב למה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה אז מה שקורה זה שאין להם את המוטיבציה וההתלהבות הפנימית שנדרשת כדי לבוא לפעולה כדי לעשות אותה וכדי לעשות אותה טוב הרי אם אני עכשיו נגיד הולך לבקש עלה בשכר מהבוס שלי או אפילו לדרוש מחיר גבוה מלקוח שלי אם אני עצמאי אם אני בדמיון שלי לא מצליח לראות איך משלמים לי פי שתיים יותר או חמישים אחוז יותר או שלושים אחוז יותר איך הלקוח הזה משלם לי יותר אם אני לא יכול לדמיין את זה את הסיטואציה הזאת אז בעצם מה שיקרה זה שאני אבוא בחוסר אמונה כל התקשורת שלי תראה אחרת כל האנרגיה שלי תהיה אחרת והרבה פעמים אני גם פשוט אמנע מהסיטואציות האלה של ההשפעה מלכתחילה בדיוק יצא לי לדבר על זה עם לנה שאחת הנקודות שנבחן את ההשפעה שלך באמת זה הנקודות שבהם אתה משפיע כשאין לך סמכות זאת אומרת כמובן שגם אם אתה מנהל או מפקד או משהו כזה ויש לך סמכות עדיין זה לא אומר שאנשים יקשיבו לך ועדיין צריך לדעת להשפיע אבל זה יחסית יותר קל אבל אם מישהו קולגה שלך או בן משפחה שאין לך איזה סמכות עליו שם לרתום אותו זה הכי מודד את יכולות ההשפעה האמיתיות שלך אני חושב שגם אנשים שיש להם סמכות וגם אנשים שיש להם את התפקיד וגם אנשים שיש להם את הפוזיציה הרבה פעמים כושלים בתפקיד שלהם בדיוק מהסיבה הזאתי אוקיי אני חושב שכמעט כל בן אדם שהיה בצבא או עבד באיזושהי חברה מכיר את הסיטואציה שבה יש מנהל או מפקד שהוא המנהיג הרשמי או הפורמלי של הקבוצה אבל יש איזה מישהו אחר בקבוצה שאולי הוא אחד העובדים או אחד החיילים או אחד הלא משנה מה שבתכלס כל החברים בקבוצה כל החיילים במחלקה כל האנשים שעובדים בצוות הזה או וואטאבר היו מעדיפים להקשיב לבן אדם הזה מאשר לבוס למרות שיש לו את הסמכות הפורמלית והבן אדם הזה מביא משהו אחר הרבה מאוד פעמים בעולם הארגוני שלנו בחברות וכאלה אוהבים לקדם לתפקידי ניהול את האדם ההגיוני עכשיו למה אני אומר הגיוני מרכאות למישהו שומע בספוטיפיי או משהו כזה ולא רואה את הוידאו בגלל שזה לא באמת הגיוני לעשות את זה זה רק נראה הגיוני כלפי חוץ יש המון דברים למשל לא יודע אם אתה אוהב את זה או לא שאני אומר את זה בפודקאסט שלך אבל למשל בעולם האקדמיה ואני לא מדבר על האקדמיה כגוף לימוד אלא כגוף מחקר יש הרבה נושאים שחוקרים פשוט לא יחקרו אותם עכשיו בגדול בבסיס של השיטה המדעית זה להיות סקרן ולהגיד אוקיי אני רוצה לחקור דברים אני רוצה לבדוק דברים אני רוצה למצוא דברים נכון אז למה יש המון דברים שחוקרים פשוט לא משנה מה לא ייכנסו למחקר ולא יחקרו אותם והתשובה היא שהרבה פעמים זה פשוט משהו לא נשמע הגיוני ואז הם מפחדים נגיד לדוגמה באקדמיה שהקולגות שלהם יבקרו אותם שהנושא של המחקר שלהם הוא עצום עיניים ולהיות לא הגיוני זה כשגם כשיש איזשהו משבר במשפחה, גם כשיש פתאום איזה קזח חזירי ואיזה קושי ולכאורה המציאות מראה לי שאין מצב שזה יחזור להיות בסדר. המשפחה הזאת לא תהיה מאוחדת יותר. עדיין להחזיק את החלום הזה או את החזון הזה של לא, זה כן יכול לקרות. כן, המשפחה הזאת יכולה להיות מאוחדת. כן, הדבר הזה יכול לקרות. ויש ממש סיפור בספר עם סבתא שלי וכל זה איך היא הייתה עושה את זה ואיך היא הייתה מקשרת את זה והיא הצליחה בחזון הזה, יצרה אותו. אז אני חושב שהחלומות האלה יכולים להיות בדברים ענקיים, מדיניים, חברתיים עצומים, אבל גם ברמה הרבה יותר פשוטה. גם ברמה של כאילו, אני רואה אותי ואת אשתי ביחד כזוג וכמשפחה ומתחתנים, למרות שעדיין זה לא קרה. זה יכול להיות החל מהדברים הקטנים ביותר. להקים עסק, אוקיי? אני לא מדבר עכשיו אפילו על עסק של מאות מיליונים או אפילו לא עשרות מיליונים ואפילו לא מיליונים בודדים, אוקיי? הרבה חבר'ה צעירים היום שקמים ומקימים עסקים, יש להם איזה ויז'ן, יש להם איזה חלום ללכת כמה חברים ביחד, להקים איזה משהו, לעשות את הדבר הזה כמשהו כיפי שהם יעזרו לאנשים, שהם ירוויחו כסף. והחלום הזה, הוא מכניס בהם הרבה הרבה אנרגיה. אנחנו נראה כמובן שהדבר הזה זה רק אחד הטעויות שאפשר ליפול בה. זאת אומרת, גם אם אתה לא נופל בטעות הזאת ויש לך חלום גדול, עדיין יש לך עוד שלוש טעויות שצריך להיזהר מהן, כן? אז אני לא אומר שזה הפתרון להכל, אבל זה כן אבן דרך הכרחית. למה? כי אם אין לנו את זה, אם אין לנו את זה וגם אם יהיו לנו את כל שאר הדברים שנדבר עליהם, אם אין לנו את היכולת, מה שנקרא לו, להיות עם עיניים עצומות, לעצום את העיניים, לראות מציאות אלטרנטיבית, אם אין לי את זה, אז מה שקורה זה שהאנרגיה שלי והמוטיבציה שלי תרד, המטרות שלי ירדו. ברגע שהמטרות שלי ירדו והמוטיבציה שלי תרד, התוצאות שלי לא יהיו תוצאות פורצות דרך ויוצר דופן. ואז מה יקרה? זה יהיה הוכחה להיגיון שלי. זאת אומרת, אם נגיד, אני אומר, אני חושב שהכי הרבה שאפשר להגדיל את החברה הזאת זה בעשר אחוז בשנה. ואז אני אומר, אוקיי, אז אני מציב לעצמי מטרה להגדיל אותה בשבע אחוז או שתים עשרה אחוז, לא משנה, אוקיי? אז המוטיבציה והאנרגיה והאתרף שיהיה לאנשים בדרך כלל לא יהיה מאוד גבוה. ואז רוב הסיכוי שהתוצאה תהיה איפשהו שם. ואז מה אני אגיד? צדקתי, זה מה שאפשר להגדיל. ואז המעגל הזה כל הזמן ינציח את עצמו, אוקיי? ואז יבוא מישהו ויגיד, לא, אפשר להגדיל במתיים אחוז, במאה אחוז, בחמישים אחוז, בשבעים אחוז. ואז מה אותו אדם הגיוני יגיד? הוא חולה, הוא נאיבי, זה בלתי אפשרי, הוא שרלטן, כל מיני דברים כאלה. עכשיו, לפעמים חלק מהאנשים האלה הם אכן שרלטנים ומשתמשים בחלומות כדי, אתה יודע, להונות אנשים. אני לא אומר שלא, ולכן אני אומר שזה רק אין יסוד אחד. אז אתה רוצה שנדבר על נקודה נוספת? אני חושב שכן. הבן אדם הבא או הארכיטייפ הבא או המכשלה הנוספת זה העניין של זזיתיות. בספר אני קורא לזה רגליים יציבות. בעצם יש אנשים, לא מעט, במיוחד היום, שהם כן מסוגלים לחלום. יש להם חלומות, יש להם חזון, הם מדמיינים מציאות אלטרנטיבית, הם רואים איך הם יכולים להיות עשירים יותר, יפים יותר, עם אנשים טובים יותר, בחברה טובה יותר, וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אבל אין להם את המשמעת העצמית, את העוצמה, את הכוח, להתמיד במשהו ובאמת לגרום לו לקרות, להביא אותו מהרעיון, מהרוח אל הפועל, מהרעיון למציאות. מה שקורה עם האנשים האלה זה שמאוד מאוד מאוד מהר הם מאבדים את האמון של האנשים בסביבה שלהם. נכון, אם אני אבוא אליך, שחר, ואני אגיד לך, וואי, שחר, יש לי רעיון למשהו ממש ממש ממש מגניב, ונראה לי שאם נעשה אותו ביחד או אם תעזור לי באיזושהי צורה, לא משנה, אז כאילו זה יצא ממש טוב ויהיה מדהים. ואז אתה תתלהב. נגיד שהצלחתי להלהיב אותך. ואז שבוע אחר כך או שבועיים אחר כך אתה מגלה שלא עשיתי את זה. אוקיי, התבאסת עליי. אני עושה את זה עוד הפעם, עוד הפעם, עוד הפעם, בפעם השלישית או הרביעית או החמשית, מה יקרה? אתה כבר לא תתלהב. כי כשאני אבוא אליך עם משהו חדש, אתה כבר מראש יהיה לך את הרעיון הזה, גל לא באמת יגרום לזה לקרות, זה לא באמת יתקיים. הדבר הזה זה חלומות, זה אוויר, זה לא במציאות. עכשיו, מה לדעתכם יותר קל? להצליח להגשים משהו כשכל הסביבה שלך מתלהבת ואיתך? או להגשים משהו כשכל הסביבה שלך חושבת שאתה חולם ואין לך סיכוי? אז מין הסתם שבאופציה הראשונה יותר קל. אבל מה שקורה, וזה גם מאוד מלכודת כזאת שאנשים נופלים אליה, שהם עוברים מחלום לחלום, עוברים מחזון לחזון, עוברים ממטרה למטרה, וככל שהם עוברים ממטרה למטרה, הם גם משכנעים את עצמם שהם לא יצליחו, והם גם משכנעים את הסביבה שלהם שהם לא יצליחו, אז הם יוצאו לעצמם סביבה פחות ופחות תומכת. ואז באמת הרבה מאוד מהאנשים האלה נתקעים במקום של בגיל 20 חלמתי לעשות דברים גדולים, ובגיל 40 אני מבין שאין סיכוי ואני חי באיזושהי בינוניות ואני נמצא באיזשהו מקום מאוד מאוד אפור, והדבר הזה נשאר לי בראש כאיזו פנטזיה שאני יודע שאני או לעולם לא אגשים או שאני מאשים מישהו אחר. אז בעצם במרכיב הקודם של החזון, זה יותר קפיצה תודעתית בעצם שצריך לעשות. נכון. זאת אומרת בגדול, אבל ברגע שאתה עושה אותה, אז אתה עושה אותה. פה זה נשמע לי שאין איזה דרך קלה לפתח את המרכיב הזה, שזה פשוט... אני חושב שזה קודם כל מיומנויות. אוקיי, שזה קודם כל מיומנויות. רוב האנשים לא יודעים לנהל את הזמן שלהם. רוב האנשים לא יודעים, לא יודע, אפילו לעשות צ'קליסט או טודוליסט. רוב האנשים לא עושים את זה. רוב האנשים לא יודעים להציב מטרות. רוב האנשים לא בונים תוכניות פעולה על המטרות שלהם. זאת אומרת, הם אומרים, אני רוצה לבנות עסק שיחניס כך וכך. הם לא מפרקים את זה. הם לא מבינים מאיפה הכסף הזה יגיע. הם לא עושים את התוכנית. רוב האנשים, ברגע שמשהו קשה להם, אין להם את המסגרות שהם בנו לעצמם שיחזיקו אותם מעבר לתקופות הקשות. זה באמת הרבה מאוד מיומנויות, אתה צודק, אבל זה מיומנויות שאפשר לפתח אותן. אפשר ללמוד איך להפוך להיות מבן אדם שלא יודע להתרכז לאורך זמן, לא מצליח לעשות דברים, קשה לו להתחייב לדברים וכן הלאה, להיות בן אדם שכן מסוגל. זה תהליך שאני עברתי אותו הרי. בבית ספר הייתי מאלה שלא מכינים שיעורים אף פעם, לא מסוגלים לקרוא ספר יותר מחמש דקות בלי להירדם. כשעשיתי תיאוריה עוד נרדעתי איזה 17 פעמים בספר שלי, 20 עמודים הזה. ובאיזשהו שלב, פשוט מתוך באמת מקום של חזון וחלום, הייתי ננעל בחדר בלי גירויים לאורך תקופות, כאילו יותר ויותר ויותר זמן ככל שהשתפרתי בזה, כדי לפתח את המיומנויות האלה. לקחתי קורסים, לקחתי סדנאות, היום יותר קל. יש פודקסטים, יש דברים גם בחינם. אוקיי? על איך עושים את הדברים האלה ולפתח את המיומנויות ביצוע. אוקיי? איך אני גורם למשהו לקרות. עכשיו זה לא אומר שאתה חייב לדעת לעשות הכל בעצמך. יכול להיות שאתה, מין הסתם, יכול להיעזר באנשים אחרים שיעשו את זה. אבל הרבה מאוד אנשים חולמים, הרבה מאוד פעמים אני חושב שגם בתקופה שעבדנו אני ואתה ביחד וגם כאילו נגיד במכללה עם אנשים אחרים שאני עובד, אנשים ממש מפחדים נגיד להוציא תכנים, ממש מפחדים לא יודע לכתוב דברים, ממש מפחדים לדבר עם לקוחות בצורה מסוימת, כי הם מפחדים שהם יכתבו משהו לא נכון, שהם יציאו משהו לא נכון, שהם יגידו משהו לא נכון, אוקיי? והרבה פעמים אחת הטכניקות שהשתמשתי בהן וזו טכניקה מאוד מאוד עוצמתית, זה להגיד לבן אדם תראה אם אתה תעשה את זה וזה יהיה מדהים, שיחקת אותה, ואם זה טעות אז זה פאשל השלישי שאני נתתי לך את המשימה הזאת ואנחנו נחדד את זה ונשפר את זה ביחד. כאילו לתת לאנשים את המקום הרגשי שמותר להם לעשות טעויות, שמותר להם לפשל. אגב אני אגיד בהקשר הזה, אני בטוח שרוב מי ששומע את זה חושב אני לא כזה, זה לא נקודת התרופה שלי, כי אני חושב שרוב האנשים באמת לא עכשיו אם אני עשיתי טעות אז אני לא עכשיו אאשים אותך, או לפחות גם אם אני עושה את זה אני לא מודע לזה שאני עושה את זה. אבל יש נקודה שאיפה רוב האנשים כן נופלים בזה, שמישהו אחר באמת טעות שאתה עשית, ואז השאלה איך אני מגיב, האם אני מתעצבן, אפילו לא אומר כלום אבל חוטף את העצבים ומראה לך שאני עצבני על זה אפילו באיזה פסיב אגרסיב, ואז אפילו שלא האשמתי אותך, אתה כבר מפחד לטעות, או שעשית טעות, זה גם באמת טעות שלך, אבל אני דווקא לא עושה מזה ביג דילד, אולי כן עוזר לך ללמוד מזה, כן להבין, כמובן תלוי בגודל הטעות ותלוי בסוג מערכת היחסים שלנו, אבל דווקא נותן לך להרגיש אוקיי בסדר זה לא נורא, אז תהייתי אז יהיה לך אומץ להמשיך. אנשים גם מבלבלים אני חושב בין אחריות לבין השלכות. אם למשל אני בעלים של חברה, אני בעלים של חברות, נגיד שאני בעלים של חברה ואני נתתי למישהו להתעסק עם הכספים שלי, נגיד הוא זה האחריות שלו, זה התפקיד שלו, נגיד שמתי מישהו שהתפקיד שלו זה להתעסק עם כספים, והוא עשה טעות, שהוא עשה את הטעות, השאלה האם אני באמת תופס את זה שאני לא אחראי על זה, הרי מי בחר את הבן אדם הזה? אני. של מי העסק הזה? שלי. מי היה צריך לפקח עליו ולהכשיר אותו? אני. אז זה עניין של אחריות הרבה מעבר למי עשה את הטעות, אפילו מעבר לזה. אפילו בן אדם גנב ממני, היה לא אמין, בסדר? אז אני יכול עדיין גם על זה לקחת אחריות ולא להאשים אותו, זה לא אומר שאני אשאיר אותו שם. בין אם הוא עשה טעות או בין אם הוא גנב, לא משנה, נגיד שזה אפילו, אם זו טעות חמורה אז זה אולי גרוע באותה מידה, אוקיי? אם זה טעות קטנה אז לא, אז אולי אני בכל מקרה אפטר אותו, כי אני מבין שהבן אדם הזה לא מתאים לתפקיד הזה, אני לא רוצה את הבן אדם הזה במקום הזה יותר, אבל זה לא אומר שאני צריך להיות בהאשמה כלפיו. ויש הבדל מאוד מאוד מאוד גדול בין השתיים, יש הבדל גדול בין אשמה לבין השלכות. אם יש בן אדם נגיד לא יודע שמתבטא בצורה מסוימת בחיים שלנו, ניקח את זה שנייה מהעסקים ליומיום, חבר בין משפחה או בטבר, שמתבטא בצורה מסוימת כי ככה הוא מתבטא, ככה הוא רוצה להתבטא, לרוב האנשים תהיה את הנטייה לבוא ולהגיד לו, אתה מעצבן אותי, אתה הצורה שאתה מתבטא מפריעה לי, מכיבה לי, מטרידה אותי, בלה בלה בלה בלה בלה, מתוך המקום של כאילו הוא אשם באיך שאני מרגיש. אבל מי קובע איך אני מרגיש? איפה נמצא התהליך? אצלי, השאלה אם אני בוחר לקחת על זה אחריות. עכשיו בואו לא ניכנס למנטליות של הבן אדם המוקה, אני לא אומר לא, הבן אדם הזה מתנהג בצורה שלא נעימה לי, אני אקח אחריות וימשיך לחטוף. לא, אני יכול להגיד, אני לוקח אחריות על זה שהדבר הזה מפריע לי, אני מבין שזה משהו שקשור אליי ולפנימיות שלי, זה מה שאני עצרתי, ועדיין אני בוחר בשלב הזה של החיים שלי לא להיות ליד הבן אדם הזה כי זה לא נעים לי. אז יש פה הבדל וההפרדה בין השלכות, או בין מה שקוראים לו אשמות וכן הלאה, לבין אחריות, ויכולת לקחת אחריות על דברים. ויכולת לקחת אחריות על דברים זה נהיה תוקפיצה תודעתית. כאילו כמו שאמרת, כי בסופו של דבר, אחריות זה מה זה, זה היכולת להשפיע על משהו, זה לא עניין של אשמה, זה עניין של אחריות. ונגיד שעכשיו נשפך לי פה הקוס מים עכשיו באמצע שאנחנו מצלמים את הפודקאסט, ונגיד שזה באשמתך כי לא יודע, אתה שמת את הקוס במקום לא טוב, או לא משנה. עכשיו המים פה על הרצפה. ההשלכה זה מי ירים את זה? האם ההשלכה טיפול עליך שאתה תרים את זה? ההשלכה טיפול עליי שאני ארים את זה? או ההשלכה טיפול על מישהו אחר שירים את זה? אבל מעבר להשלכה, יש פה את העניין התפיסתי. האם אני אומר שגם אם שחר שם את זה על הקצה של השולחן, ובזווית לא טובה שלא ראיתי את זה, ושהמרפק שלי פה עכשיו, האם עדיין אני לוקח אחריות על הגוף שלי ואומר וואלה הייתי יכול לשים לב ולא להפיל את זה. יש פה שיעור בשבילי, אני יכול ללמוד, אני יכול לצמוח, גם אם אני אתן לך להרים את המים. אני באמת, ככל שאני חושב על זה, אז אני מרגיש שהצמיחה האמיתית פה, והקושי האמיתי פה, הוא באמת לא בלא להאשים, אלא באיך לתת הביטחון. כי אני חושב שמי שמאשים, אז יש לו הרבה מאוד דרך לעבור. יש אנשים במקום הזה, אבל אני חושב שרוב מי שמאזין לנו, בין של מנהלים, הורים, בני זוג, כי יש המון דברים של השפעה, זה לא רק בניהול, אז לא מאוד מאשימים, למרות שיש גם כאלה וגם אני ואתה מאשימים לפעמים. אבל אני חושב שנקודת הגדילה של רוב האנשים היא באיך לתת את הביטחון כשהבן אדם טעה, ובאמת הוא טעה, וזה באחריותנו, כמו שהסברת, כי הכל באחריותנו, ואני אוהב את הגישה הזאת, אבל יש דברים שהם ממש באחריותנו, ויש דברים שבאחריותנו באופן עקיף. לתפיסתי, כל דבר שאני יכול להשפיע עליו יכול להיות באחריותי. ההבחנה פה בין השלכות, או בין מה שקוראים לו אשמות וכן הלאה, לבין אחריות, הוא חייב להתבצע דרך בחירה. כי בסופו של דבר, לכולנו יש בחירה לגבי הרבה מאוד דברים בחיים. נכון? אני למשל, לא יודע, בחרתי להיות טבעוני, כי לא רציתי להיות חלק מהתעשייה הזאת שעושה לו טוב לחיות. אבל באותו זמן קניתי אתמול אייפון חדש, וברור לי שבתעשייה הזאת גם מנצלים ועושים רע לאנשים. מעבר לזה, ביכולת של גל כיום, היום, להציל אנשים ממוות. נכון? אני יכול אחרי לעזוב את העסק ואת מה שאני עושה, לטוס ללא יודע, אפריקה איפשהו, וללכת איכשהו לעזור, כי בכסף מאוד קשה לעזור לאנשים עכשיו שם, אבל כאילו, צריך הרבה. אבל ללכת לשם וממש לעזור לאנשים במקומות הזויים, שאנשים שם רעבים ולא יודע, מה סובלים, אפילו בישראל, לא אפריקה, אוקיי? ואני לא משקיע את הזמן שלי בזה. רוב האנשים, וזה העומק פה, בגלל שקשה להם, שהם מבלבלים, זה המושג שאני מסביר בספר, שהם מבלבלים בין המושג יכול למושג צריך. הרי כשאני עכשיו רוצה לקבל כוס מים, אני לא אשאל אותך, אתה רוצה להביא לי כוס מים? בדרך כלל איך אני אשאל? אתה יכול להביא לי כוס מים? נכון? אתה יכול להדליק תאור? אתה יכול לחבות המסגן? אתה יכול לתת לי אולי עלה בסחר? אתה יכולה שנצא ביום חמישי בערב? אתה יכול, ככה אנחנו מדברים. וההנחת יסוד שיוצאת מכאן, זה שאם אני יכול, אז אני צריך. וזה איכשהו רובנו מתוכנתים. כשאני עכשיו אשאל אותך, וואי שחר אני חוזר עכשיו מחול, סינג ואמר לכם, היי, בא לכם שנשב לקוס קפה שבוע הבא? והסתכלתם על היומן, ואמרתם לעצמכם, וואי, אין מצב שאני מכניס את זה השבוע, ואמרתם לו, סורי, אני לא יכול. כמה ימים לפני, כמה ימים אחרי, ווטאבר, מישהו אחר פנה אליכם, ואמר לכם, היי, אתם יכולים לשבת לקוס קפה שבוע הבא? ואז אמרתם, וואו, אין מצב שאני לא יושב איתו. והזזתם משהו, ושיניתם משהו בלוז, כדי לדאוג להיות שם, כי רציתם ממש. ברוב האנשים שמים על עצמם כל כך הרבה, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, בגלל שלא נעים להם. בגלל שהם מחברים את הרוצה צריך. אוקיי, אבל למה בעצם צריך לעשות ההפרדה הזאת? כי מה שאמרת עכשיו, הדוגמה הזאת, אני חושב שכולם יכולים להסכים איתם. אז בן אדם עכשיו מאזין לנו, והוא אומר, אתה יודע מה גל, אני מסכים איתך. אני יכול לעשות, אבל יש דברים שאני יותר רוצה לעשות, אז אני אומר לא להרבה דברים, כדי להגיד כן למה שאני יותר רוצה. אני אישית גם מאמין בתארת השפה, אני לא משתמש כל כך בוידוי, אני לא יכול, אני לא אוהב את זה, אני חושב שזה כאילו מתכנת המוח בצורה לא טובה, אבל זה כבר לפודקאסט אחר. אבל אני לא יודע אם זה באמת כאילו ההמשגה או הסמנטיקה של המילים עצמם, כמו המחשבה וההרגשה הזאתי שאני באמת לא יכול לעשות משהו. רוב האנשים באמת מרגישים, אני לא יכול להתאמן כי אין לי זמן לזה, אני לא יכול להקים את העסק כי אני לא יכול לעשות את ה... אני לא יכול ללכת לדבר עם הבחורה הזאת שפגשתי ברחוב, עם הבחורה הזאת שפגשתי ברחוב, כי מה הוא יחשוב? 90% מסכים שאם זה רק מושג, בסדר, אבל הבעיה היא שהדבר הזה מחלחל והופך להיות באמת איך שאנחנו רואים את המציאות. כן, נכון, האמת שאמרת גם על תארת השפה, אז יש חבר שעשיתי איתו פודקאסט, שמעון, והוא גם הזמין אותי לסדנה שלו, והלכתי ואז מישהו ישאל אותו, אתה יכול לענות לי על שאלה? ואז הוא ענה לה בצורה כמאוד ישירה, כי זה גם חלק ממה שהוא מאמין בו ומלמד, הוא אמר כן אני יכול, אני לא רוצה, כאילו בהרצאה, אתה יודע שבתור מרצים שנינו, אתה בדרך כלל לא עונה ככה, אתה יודע שזה היה מתאים כי זה היה גם חלק מהמספר של לעשות. אגב את התרגול הזה של להגיד לאנשים לא, ואז ששואלים למה, להגיד כי אני בוחר שלו, עשיתי במשך שבוע בגיל 20 ומשהו, שעל הכל אמרתי רק את זה, וזה מאוד קשה, אבל זה מתרגל אותך לקלוט באמת כמה בחירה יש לך בחיים, בשביל להיות איש השפעה עוצמתי, אתה חייב לקלוט שהחיים הם בחירה, כי מה יקרה כשאתה תבוא להשפיע על מישהו, האישה, הגבר, החבר, הילד, ההורה, הבוס, הלקוח, הספק, כל אחד מהם, הדבר הראשון שהם יגידו לך הרבה פעמים זה יהיה אני לא יכול, ואם כשהם יגידו אני לא יכול אתה תאמין לזה, טוב אי אפשר, אז פה תגמר ההשפעה שלך, ואם מהצד השני אני קולט שאין דבר כזה לא יכול, אולי כאילו לא יודע, אני לא יכול עכשיו להטביע, בסדר אוקיי, בכדורסל כי אני לא מגיע לטבעת, בסדר, אבל שאני לא יכול זה דבר הרבה פחות קיים בחיים שלנו ממה שאנחנו חושבים, אז כשאני בא להשפיע על מישהו אומר לי אני לא יכול, אני לא אומר שאני אגיד לו אין דבר כזה לא יכול, זה לא איך אני מתקשר, אבל בתפיסה שלי אני לא אקבל את זה כמשהו סופי, כי אני מבין שמה שקרה זה שכרגע הוא בחר שלו, וכשמישהו עכשיו אומר לי, וואי שחר בא לי לשבת איתך לקוס קפה שבוע הבא, ואז אתה תגיד לי וואי מצטער אני לא יכול שבוע הבא עמוס לי, אז אני לא אאמין לך שאתה אומר לי אני לא יכול, אני פשוט אגיד אוקיי לשחר יש דברים אחרים בלוז שהוא מתעדף, בין אם מתעדף כי הוא באמת מעדיף לעשות את זה מליות איתי שזה בסדר, ובין אם הוא מתעדף כי לא נעים לו לווטל משהו או כי ייצור לו בעיות אם הוא לא יעשה אותם או whatever, אבל אני מבין שזה בחירה, ואז אם אני רוצה בפעם הבאה שתגיד לי כן, אני אבוא ואחשוב איך אני מציג את זה בצורה שיש יותר סיכוי שתתעדף את זה גבוה, כי אני מבין שזה בחירה. אני שואל את המאזינים שלנו, מה אתם מעדיפים בחיים? שיהיה לכם חיים שיש בהם בחירה או חיים שבו אתם עושים רק מה שחייב? אני חושב שכל בני אדם מעדיפים חיים של בחירה, ואם אני כאיש השפעה, כשאני מדבר איתך, אתה מרגיש שיש לך יותר בחירות בחיים, אתה תרצה להקשיב לי יותר, וזה אחד שני הנקודות שלא דיברנו עליהם בהתחלה שהם יסודות בעניין הזה, שרוב האנשים שמדברים על טריקים ושתיקים של השפעה, וכל הדברים האלה, הם בדרך כלל מנסים למקסם את הדבר שנקרא השפעה לטווח קצר. מה זה אומר? אני עכשיו רוצה למכור, עכשיו אתה תביא לי כסף, אני עכשיו רוצה שנצא לדייט, יצאנו לדייט, אני עכשיו רוצה שתעשה בשבילי משהו, תעשה את זה בשבילי, אוקיי? אבל בחוויה שלי וברגשה שלי, ובפילוסופיה שלי, ההשפעה הכי עוצמתית שלנו היא דווקא השפעה לטווח ארוך. מה הכוונה? אם אני הופך את עצמי לבן אדם, שאנשים בסביבה שלו אוהבים אותו, סומכים עליו, מאמינים שכשהם מושפעים על ידו, יוצא להם מזה טוב, יהיה לי הרבה יותר קל להשפיע על אנשים. למשל, אני יודע, שחר, שאיתך אפילו, בסדר? אם אני אבוא ואני אציע לך איזה הזדמנות מסוימת, איזשהו רעיון מסוים, איזשהו משהו כזה, יש סיכוי יותר גבוה שאתה תגיד לי כן, מאשר לאנשים אחרים שהציעו לך הצעה דומה. לא בגלל שאתה חושב שאני כזה יותר גאון מכולם וזה, אולי גם, כי זה גם נכון ואתה חכם אז אתה מודע לזה, אבל מעבר לזה, בגלל שהרבה דברים שעשינו בחיים עד עכשיו ביחד, יצא לך טוב מהם. וזה מה שאני מתעקש עליו, לא רק איתך, בכללי בחיים, זאת אומרת, עם אשתי, עם הילדים שלי, עם המשפחה שלי ועם אנשים אחרים, אם אני דואג שכשאני עובד עם אנשים, כשאני משפיע עליהם, זה לא שיוצא לי טוב והם מרגישים חרא בסוף. כי אז מה יקרה? בפעם הבאה שאני אבוא להשפיע עליהם, יהיה לי יותר קשה, נכון? ויותר קשה ויותר קשה ויותר קשה ויותר קשה. אם אני דואג שכשאני משפיע על מישהו בסוף הוא ירגיש טוב עם זה שהשפעתי עליו, אז בפעם הבאה שאני אבוא להשפיע עליו, יהיה לי יותר קל. האמת אני עדיין קצת בשיחה הזאת על הבחנה של היכול רוצה, לא רק להשפעה, יש פה גם עניין של כנות. כי נגיד אם עכשיו ליאל, נשתך, מבקשת ממך משהו ולא בא לך לעשות אותו, אז באמת מה שרוב האנשים יעשו זה יגידו אני לא יכול לעשות את זה. וזה לא בעיה לספר איזה סיפור למה אתה לא יכול. וזה באמת, זה לא כזה יפה להגיד להשתך שאתה לא רוצה לעשות משהו שהיא ביקשה. והרבה אנשים לא בכוונה, הם לא חושבים שהם משקרים. גם אף אחד לא יקרה לזה שקר, אבל הם יסבירו איזה סיפור למה הם בעצם לא יכולים, כי זה יותר... ספציפית במערכת היחסים עם אשתי, אנחנו משתדלים מאוד מאוד לתרגל כנות רדיקלית. בחוויה שלי, ספציפית עם אשתי, וגם במיוחד עכשיו שיש לנו ילדים והכל, החוויה שלי זה שאני והיא ברמה רבה ומרכזית וסביב נושאים רבים, אמורים לתפקד כקבוצה, כצמד, כגוף אחד ברמה רבה בצורה משמעותית. ולכן רוב הדברים שאני עושה, או הרבה מהם, יש להם השלכות והשפעות על הביחד שלנו. אם זה עבודה, כסף, אם זה דברים שאני עושה, לא משנה, ווטאבר. אז כשאשתי תבוא ותגיד לי, למשל סתם דוגמה, איי גל אני צריכה שביום הזה והזה והזה תעזזה בשבילי ככה וכ בכנות, אני חושב שזה משהו מאוד מאוד עמוק, שכשאני מתרגל אותו, אני פשוט הופך להיות בן אדם הרבה יותר עוצמתי בכל מה שאני עושה בחיים. וזה מחזיר אותנו להשפעה. אז באמת לא פעם שמעתי את המשפט שאם כל מילה שלך היא אמת, אז אנשים יקשיבו לך. אתה תוכל להשפיע על אנשים, שוב, בטווח ארוך. למילה שלך נהיית כוח, אם אתה שומר על התואר שלה. אתה מסכים עם זה? אם כן, למה? תראה, אני אגיד משהו על זה. התפיסה שלי של המונח אמת זה פרק שלם. כי לצורך העניין אני אגיד לך, שחר, אני ואתה יכולים לעשות דבר מדהים ביחד. ואז זה לא יקרה. אז שיקרתי או לא שיקרתי? היינו בסיטואציה מסוימת, ואני חשבתי שמה שקרה בזה X. אז אמרתי שמה שקרה בזה X, אבל טעיתי, מה שקרה בזה Y. אז שיקרתי? יש פה, בסביב המושג הזה של כנות, יש הגדרה מאוד מאוד מאוד, יש מלא שאלות ענקיות. אבל אם נשאר בנושא של ההשפעה ובעניין הספציפי הזה, הנקודה היא מאוד פשוטה. כשאני יודע שמה שאני אומר הוא אמת ברמה עמוקה, אני מעביר את זה בתקשורת שלי החוצה, ואנשים תופסים אותי ככזה. זה יוצא לי לפעמים מתוך השיחה היזמית שלי ומתוך ההתלהבות שלי, שלפעמים אני אומר דברים שלא יודע למה, שאני מגזים בהם, או שאני אומר דברים שהם לא מדויקים. היום אמרתי למישהו שסיפרתי לו על איזושהי הרצאה שסגרתי, וששילמו לי עליה סכום מאוד מאוד יפה, ולא משנה מה, וברח לי השם של העיר שההרצאה הזאת הייתה בה, ומשום יצא לי אוטומטית ראשון לציון, למרות שזה לא היה בראשון לציון. ואז עצרתי, ואמרתי, חכה, זה טעות. זה לא היה בראשון לציון, זה היה בעיר אחרת. המוכוונות שלי לוודא שמה שאני אומר הוא נכון, שוב, כמיטב יכולתי, כמובן, זה עובר לאנשים אחרים, זה מייצר אמון, אוקיי? וכשאנשים במשך שנים הולכים איתך ורואים שוואלה, גם אם טעית לפעמים, אוקיי? במובן הרחב רואים את המוכנות שלך להגיד את האמת, אז כשאתה בא לדבר איתם, הם אוטומטית נותנים משקל אחר למילה שלך. וזה משפיע גם על אנשים חדשים שאתה פוגש? אני חושב שכן. באנרגיה? אני חושב שכן. אני ממש מאמין שכן. טוב, אז האמת שאולי זה לא היה בצ'קליסט שלנו לכלים להשפעה, אבל אולי זה אפילו אחד הכלים הכי משמעותיים. אז הנה, טריק פסיכולוגי משובח ליצירת השפעה בטווח הרחוק, לתרגל כנות עמוקה. כן. אני חושב שהשקר הכי נפוץ בישראל בשנת 2023, אוקיי? שרוב האנשים מוכרחים לעשות אותו, אפילו אני, שאני חושב שזה הכי זה, גם נופל אליו לפעמים, זה השקר שבגלל מישהו אחר אני מרגיש את מה שאני מרגיש. אוקיי? או שבגלל משהו אחר אני מרגיש את מה שאני מרגיש. וזה שקר שאנחנו מספרים אותו לאנשים, רוב האנשים מספרים אותו לאנשים כל הזמן. אוקיי? כל הזמן. זה כאילו, הצבנת אותי, איזה מעצבן אתה. וואי, פגעת בי עכשיו. כאילו, זה שקר שאנחנו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב מספרים אותו לאנשים, לפחות רוב האנשים עושים את זה. אני מאוד משתדל לא לעשות את זה, אבל עדיין זה מתפלג לי לפעמים. וזה שקר, זה נושא של האחריות. שזה שקר שבדיוק זה מה שהוא עושה. הוא לוקח את האחריות ממני וזורק אותו על בן אדם אחר. ואם דיברנו על זה שהמלכודות האלה הן כולן כמו חול תובני, אז מה קורה לי ברגע שאני מתחיל לזרוק על אנשים אחרים אחריות? קודם כל, הם לאורך זמן לא ירצו לעבוד איתי, נכון? אז אני כל הזמן אצטרך להחליף את האנשים בסביבה שלי. כאילו, אנשים הקלטו שאני, מה שנקרא מערכת היחסים רעילה, כן? אז הם ירצו להתרחק מיני, אז כל הזמן אני צריך ליצור מערכת יחסים חדשות. אבל מעבר לזה, כל הזמן אני זורק את האחריות ואת האשמה על אנשים אחרים, גם אם זה רק בתודעה שלי, גם אם לא אשמתי אותם בפועל. מה קורה? בדמיון שלי, כשאני אומר, וואי, בגלל שחר המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, בגלל אדיה המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, בגלל יוסי המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, מה אני אומר בעצם לעצמי? שאני לא יכול לגרום לדברים להצליח. שההצלחה של הדברים שאני רוצה תלויה באחרים. ואז לאורך זמן, מה יקרה לאמונה שלי ולביטחון שלי בהצלחה שלי? ירד. ואז מה יקרה? אני אפוך להיות יותר תלותי באחרים, נכון? כשאדם מרגיש שהוא לא מסוגל לבד ושחייב שאנשים אחרים, רק הם קובעים אם הוא יצליח או לא יצליח, אז הוא יהיה יותר תלותי בהם. וכשאני יותר תלותי במישהו אחר והוא נכשל, אז אני עוד יותר מאשים אותו. אני אכנס ללולה השלילית כזאת שרק מחזקת ומעצימת עצמה. מעניין, זה כיוון שבכלל לא חשבתי עליו, כאילו איך שזה משפיע עלינו ברמה העמוקה של מערכת האמונות שלנו, ודרך זה מייצרת המציאות. כשאמרת את זה, הדבר הראשון שעלה לי, זה איך שאני בעצם נותן את המרחב לאנשים אחרים, שנותן להם את הביטחון. אולי זה גם פשוט משהו שאני דמנתי עליו הרבה, כי כמו שאני קשוח עם עצמי עם טעויות, כשאנשים אחרים עושים טעויות, זה גם קשה לי להכיל את זה. זאת אומרת, למה הם עושים טעויות? למה הם לא שמים לב לדברים? אבל אני יודע שבעוד שזה אולי טוב לתת שיקוף מדי פעם, ולתת משוב, כי אם לבן אדם בכלל אין מודעות, לרוב המצבים אנשים כן מודעים, והם כן גם להם יש קול ביקורתי, והם מתבאסים על זה גם ככה, ועכשיו הדבר הכי טוב שאני יכול לתת להם זה דווקא לא לעשות מזה ביג דיל, ודווקא אורדם, בסדר, זה לא נורא, כולם טועים. ואז נותן להם את הביטחון להמשיך לנסות, לעשות דברים יצירתיים, במקום פעם, פעם ברגע, אולי לא לעשות דברים אפילו בלעדיי, או לא יעשו, יפחדו, או שכבר ייכנסו לחרדה, ומתוך החרדה יעשו את זה עוד יותר גרוע. אני לא אומר שאף פעם לא נופל בזה, כן? בלא להלחיץ אנשים. אני כן מאמין שזה חשוב. אגב, באמת זה אולי שאלה, איך אתה אולי נותן משוב לבן אדם בצורה טובה? אני חושב שזה מאוד מאוד משתנה מבן אדם לבן אדם. אוקיי, אני חושב שיש אנשים שהם מאוד מאוד רגישים לביקורת, וצריך מאוד, לא יודע, להרוז להם אותה, ולהעביר אותה בצורה מאוד מאוד מדויקת. עם האנשים הכי קרובים אליי, בצורה הדרגתית, אני מתרגל אותם, נגיד ככה, או משתדל לתרגל אותם, לקבל ביקורת בצורה מאוד ישירה ולא מתנצלת. לצד זה שאני גם משתדל להגיד להם על הדברים הטובים שהם עושים, ולצד זה שאני גם אראה להם שאני מבקר את עצמי, ואני לא עושה מזה ביג דיל. זאת אומרת, אני חושב ש... תראה, כל הדברים האלה נובעים בסופו של דבר מעולם האמונות שלנו ומהתפיסות שלנו, אוקיי? אם אני נופל בתפוס של ההגיוני, אז אפשר להגיד טכנית, נכון? אפשר להגיד טכנית, הנה טיפים להשפעה, כשאתה בא למכור למישהו חזון, תהפוך את התמונה לגדולה יותר, תחשוב איך אתה יכול להציע פה הזדמנות משמעותית יותר, איך אתה יכול להפוך את זה למשהו שיותר משתלם לו, תמצא יותר מהתועלות שלו, תעשה את זה יותר בגדול. אבל כל הדברים האלה, בעוד שהם נכונים, הם יגיעו רק עד גבול מסוים, עד שהם ירגישו לחלון לא אמיתיים ויפלו. על מה זה צריך להישען? על האמונה שלך בעצמך שהחזון הזה יכול להתקיים. מה מונע ממך? הפחד מלחלום בגדול או להציג חלומות גדולים ולהתאכזב ולהתייאש. זה סוג של חוסר ביטחון עצמי, ברור? מה הדפוס של התזזיתי? התזזיתי עובר מחלום לחלום, למה? כי הוא נעשה את זה בצורה מאוד מאוד פרגית במובן של כאילו בדרך כלל רוצים אותם וכאלה רואים לכם בתקופות המאוחרות נהיים ממש כאילו דקעוניים, משזדתיים לא בריאים בנפשם בצורה קיצונית והרבה פעמים זה כאילו מתחיל בצורה חצי שפויה אוקיי כל המסעים של האנשים האלה והסיבה לזה היא מאוד פשוטה זה ציזות של מישהו אני לא זוכר מי, צער לי שרוע תמיד מתחיל משאפתנות יתר בלי תשומת לב לסביבה אנשים לא מתחילים מרישות מזה שהם רוצים לתפוק אחרים ולעשות רע לאחרים יש להם איזו מטרה יש להם איזה חזון חלום הם תותחים בליישם את זה ולבצע את זה והם רוצים להגיע לתוצאה ולמטרה הם גם לוקחים אחריות על עצמם על התוצאה ועל המטרה ואז בשביל המטרה ובשביל התוצאה הם פשוט לא סופרים אף אחד בדרך הם יעשו את זה בכל מחיר ובכל מוצר ואז מה שקורה זה שבהתחלה אנחנו קצת מתפשרים על אחרים כי אני אומר טוב נו אני בקטנה דופק אותו אני בקטנה הורס לו אני בקטנה מנצל אותו בקצת כאילו וואו זה כזה יותר דבר מדהים המטרה החזון החלום הוא כל כך גדול אני קצת עושה רע לבנה אני לא חושב שאנשים תופסים שהם מנצלים אחרים אני חושב שכן אני חושב שבדרך כלל זה שאנשים עושים לעצמם רציונליזציה כן הם יעשו לזה רציונליזציה אתה צודק אבל אני חושב שברגע שבן אדם מודע אני ממש פה מנצל אז הוא לא לא לא לא לא בדיוק בהתחלה זה בא בקטנים זה בא עם טיפ טיפה לא נעים לי שאני עושה את זה אני עושה את זה בכל זאת ואז אני עושה רציונליזציה עכשיו מה קורה וזה המעגל קסמים פה החולה הטובני פה תוכל לתת דוגמה למשהו קטן כי כזה דיברת רגע עכשיו על איזה שכב קטן אז גם לא הם אוקיי אני חושב שבכל משפחה כמעט יש את הילד או הבן דוד או זה שככה ממש ממש טובנים משאר בני המשפחה וכזה כולם יודעים שהוא אני חושב שברוב המשפחות יש כזה מישהו שהוא סופר טייקר כזה אני לא יודע יש כל מיני מושגים בעולמות שונים שהוא פשוט דואג תמיד לעצמו לאינטרסים שלו כאילו תמיד יוצא שהוא כאילו אפילו ברמה המשפחתית שכולם תמיד יעזרו לו הוא פעם בכן יעשה משהו גדול בשביל אחרים אבל רוב הזמן זה תמיד יהיה סביבו אוקיי וזה יש את זה אני חושב שכמעט בכל משפחה וכמעט בכל מקום עבודה וכמעט בכל קבוצת חברים יש את האנשים האלה ואיך שזה מתחיל איך שהופכים להיות הבן אדם הזה הרי אף אחד לא רוצה להיות הבן אדם הזה גם הבן אדם שהוא הבן אדם הזה כמו שאתה אומר לא חושב שהוא הבן אדם הזה כי אם הוא היה חושב שהוא הבן אדם הזה הוא לא היה רוצה להיות הבן אדם הזה אוקיי אז איך מגיעים להיות הבן אדם הזה בלי לשים לב אוקיי אתה מתחיל מלעשות דברים קטנים שנוגדים את המוסר שלך אוקיי ואתה עושה אותם בכל זאת למען המטרה למען מה שאתה רוצה להשיג בקטנה כמו שאתה אומר יש פה גם את התהליך של הרצון הלזאת לא רציתי לשים עליו דגש אבל הוא לגמרי קיים שם ואם זה מעניין אז אפשר לדבר על זה אבל הדבר היותר מעניין זה שאחרי שאני שוב ושוב ושוב ושוב עושה את זה אני מרגיל את המוח שלי מה לחשוב שאני צריך לדאוג לעצמי וכל אחד צריך לדאוג לעצמו נגיד שזה שלהם רע זה כי מגיע להם כל מיני דברים כאלה שהופכים מייצרים הבחנה הפרדה ביני לבין אחרים אוקיי זאת אומרת אני מגיע לי ככה להם לא מגיע את זה אני צריך להתנהג אליי בצורה אחת אליהם אפשר להתנהג אחרת וככל שהזמן עובר וההתנהגות הזאת ממשיכה קודם כל היא נוטה להקצין נכון כי אם בהתחלה קצת לא נעים לי לבקש משהו קטן או לדרוש משהו קטן או טיפה לעשות לא נעים למישהו אחר אז אני מתרגל לזה אוקיי אני עושה רצונליזציה אז אני מרגיש לי בסדר אז פתאום בשביל להרגיש את הטיפה לא נעים אז צריך לקרות משהו יותר גדול אבל כבר הרגשתי טיפה לא נעים בשביל לעשות משהו יותר קטן אז גם בטח שאני אעשה בשביל משהו יותר גדול אוקיי אז הדבר הזה חוזר על עצמו ואז מה שקורה זה שאנשים האלה בצורה עכשיו בקיצון זה קיצוני וביומיום זה יותר מתון כן אבל בקיצון זה ממש הרצונליזציה המרכזית שנכנסת שם הדפוס המרכזי שנכנס לשם זה העניין הזה של אני לא מסתכל על אנשים כאנשים אני מסתכל על אנשים ככלי משחק אני מתחיל להסתכל על אנשים כמי יכול לעזור לי מי יכול לקדם אותי מי יכול להביא אותי למטרה הזאת אני מתחיל להמשתכל על זה ככה וההסתכלות הזאת היא מאוד מאוד בעייתית אגב אנחנו מדברים פה על השפעה זהו פודקאסט על מוסר ואני אגיד משהו בהקשר הזה שעשיתי איזה פודקאסט עם יועץ ארגוני שהוא מנחה מנהלים זה גם בעצם על ניהול על השפעה וגם איכשהו יצא שדיברנו על זה מרטין בובר אם אתה מכיר והסתכלות אינסטרומנטלית אז אני חושב שזה הדבר שהכי קשור בעולם כן זה מאוד קשור להשפעה כי זה לא פודקאסט על מוסר למרות שוואי בא לי לעשות פודקאסט על מוסר אבל בשנה בחודשים האחרונים אני אצא לדבר על זה הרבה ואני מבין כמה זה מרכזי וחשוב כאילו ברמה שכשהיום שואלים אותי מה הטיפ הכי גדול שלך כדי לפתח את הביטחון עצמי עמוק לעבוד על המוסר שלך אני חושב שכאילו באמת זה זה ולכולנו יש מה לעבוד ואני לא משחק אותה כקדוש או כמוסרי יותר מאחרים או יותר וממש זה לא סיפור כזה בכלל אני עושה את הטעויות שלי ואני יודע להיות אחר כמו כולם ואני מנסה לעבוד על זה אבל אני חושב שכל פעם שאני מצליח לשפר את האתיקה שלי לשפר את היכולות שלי להיות בן אדם מוסרי ל-next level הביטחון העצמי שלי עולה זה זה אבל שנייה אני שם את זה בצד גם אם נגיד שלא אכפת לי ממוסר ברגע שאני נכנס לגישה מה שאתה קורא לה אינסטרומנטלית הזאת שאני מתחיל להסתכל על אנשים בצורה כזאת מה שקורה זה שאני נשאר לבד כי תחשוב על זה שוב וזה כמובן סקאלה זה לא מקרי שאנשים האלה שהם הכי טייקרים הם הכי דיכוניים זה לא מקרי אוקיי בטח יצא לך לראות בקליניקה בקורסים במקומות כאלה האנשים האלה שלוקחים מהסביבה זה האנשים שבסוף הם נשארים האנשים הכי דיכוניים ולמה? כי אם הפרוססור הקוגנטיבי שאני עושה כדי להצדיק את זה שאני דופק על אנשים אחרים הוא החפצה נכון? אני אומר אה הוא שונה ממני אני בן אדם אני זה אני זה הוא כלי במשחק אז בעצם בצורה דרגתית האנשים האלה הופכים להיות בודדים בעולם כי הם הבן אדם היחיד וכל השאר הם רק חפצים אתה נשאר בלי אנשים אחרים בעולם מבחינת קוגנטיבית תפיסתית אם אתה מבין מה אני מתכוון ששוב זה כמובן אתה מדבר פה על תהליכים שהם קורים מאוד בעומק זה איזה מין סיבתיות כזאת שהיא מתחת לפני השטח אז אני יכול לתת לך דוגמה לזה הרי אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא כזה נכון? כן זה סוג של הסבר מסוים לקרמה תכלס אני אגיד משהו כזה אפילו עמוק יותר ואני עכשיו הולך וואי אולי זה יכאב לחלק מהאנשים שמאזינים ואני מצטער אבל זה תקבלו שזה מתוך אהבה אוקיי? אם אתם מרגישים בודדים תעבדו על זה רוב האנשים שמרגישים בודדים חושבים שהם אנשים טובים ויש גם כאלה שהם באמת לא נופלים במלכודת הזאת כן? זה הכללה מה שאני עושה עכשיו אבל המון אנשים שמרגישים בודדים וכן יש בסביבה שלהם אנשים אם אין בסביבה שלכם אנשים זה משהו אחר אבל אם יש לכם חיי חברה יחסית יש לכם עבודה שאתם נמצאים בה יש לכם משפחה ואתם מרגישים בודדים תשקלו שהנושא הזה שאנחנו עכשיו הולכים לדבר עליו של נתינה זה התרופה לבדידות אוקיי? כי בסוף למה שאני ארגיש בודד בעולם שבו אני מוקף באנשים והחוויה הזאת של בדידות אני חושב שזה אחת המגיפות של המאה שלנו נכון? יש על זה מחקרים ורואים את זה שבתרבות המערבית יש ממש כמו כמעט מגיפה של בדידות בעולם שבו כולם מחוברים כל הזמן לכולנו יש את הנטייה וזה משהו שכולכם תוכלו להתחבר עליו 100% מהמאזינים לתפוס את עצמנו כיותר רב מימדיים ואנשים אחרים כיותר חד מימדיים זאת אומרת כשאני מסתכל על עצמי אני אומר אני ככה וככה וככה נכון? אבל לפעמים אני אחרת והנסיבות שלי מור ואז אפשר לראות שאנשים מעלים את הרציונליזציות האלה לרשתות החברתיות. האם אתה חושב שזה קורה? זאת אומרת, האם יצא לך לראות את זה? יש את מי שמשתמש ברשתות החברתיות לצרכים עסקיים, ואז בדרך כלל אתם תראו שמה שאנשים האלה עושים בתוכן שלהם לאורך זמן זה אופטימיזציה. זאת אומרת, זה לאורך זמן, הם יראו מה אנשים אוהבים, למה אנשים מגיבים, והם ינסו לעשות יותר מזה. גם אני ואתה, כשישבנו לפני הפודקאסט, אמרנו איזה כותרת, איזה נושא, יותר אנשים יאהבו, איזה כותרת, איזה נושא, יותר אנשים יצפו, כאילו, זה היה אחד הדברים על מה שאנחנו רוצים, אבל בכותרת. כן, אבל שאר האנשים, אני חושב שאחת המוטיבציות המרכזיות שלהם לעלות תוכן לרשתות החברתיות זה לשקר לעצמו. כאילו, אני באמת באמת חושב את זה. תחשוב שבן אדם טס לחול, אוקיי? ואז הוא מעלה תמונות מחול. הוא עושה דייט פעם בשנה עם אשתו, ואז הוא מעלה תמונות מהדייט. הוא יוצא לאיזה מקום זה, ואז בפעם במאה שנה שהוא עושה את זה, הוא מעלה תמונות. למה? במה הוא מנסה לשכנע אותי? במה הוא מנסה להראות לי? מה הוא מנסה להחצין? עכשיו, אחת השאלות שאני הכי שונא, זה למה אנשים עושים X, משהו, לא משנה מה? מהסיבה הפשוטה שאני מאמין שאת אותה התנהגות בדיוק, אנשים שונים, יכולים לעשות ממוטיבציות שונות לגמרי. כן, אנשים שואלים אותי, למה אנשים בעבודה שלי רואים שאני מנסה להתפתח ויורדים עליי? לא יודע, אולי הם מקנים, אולי הם חושבים שאתה מטומטם, לא יודע, יכולים להיות אלף סיבות, כאילו, אני לא יכול לדעת, אני לא קורא מחשבות ואני לא מכיר את הסיטואציה. אבל, אז אני לא חושב שכולם, כל מי שאתם תראו אותו מעלה בסטורי תמונה מקופה קבנה, עושה את זה בדיוק מאותה מוטיבציה, אבל אני אגיד לכם שמה שמשותף להרבה מוטיבציות האלה זה שכולם זה בלוף פנימי. חלק מהאנשים זה כזה, כן, אני בן אדם מאוד מאוד מצליח, אז הנה תראו. חלק זה, אני בן אדם שנהנה מהחיים, והוא מראה את התמונה הזאת כדי להמחיש לכולם כמה החיים שלו טובים ויפים. בן אדם אחר זה יכול להיות משהו על האופי שלו, על האישיות שלו, כן? אני חושב שהרבה פעמים אנחנו מנסים להראות כלפי חוץ את החלקים הכי חזקים והכי עוצמתיים באישיות שלנו. כן, אני רוצה שתשקלו את זה, לא רק בסושל מדיה, בכל מקום, אבל בסושל מדיה זה הכי קיצוני. גם עצם זה שהיום אני חושב שיותר ויותר אנשים משתמשים ברשתות גם נקודות פגיעות כאילו, אוקיי? ונקודות יותר כאילו אותנטיות לכאורה, זה מאוד בגלל שבתקופה הזאת זה נחשב להיות אמיץ לשתף את הכאב, זה נחשב להיות אמיץ ועוצמתי לשתף את המכוער. אז אני גם משתף משהו שיראה בסוף טוב, כן? זה נראה רע, אבל בזה שזה נראה טוב רע זה מדגים כמה אני חזק. כן. אז אני חושב שהבעיה הכי גדולה שזה יוצר, הדבר הזה, זה שכשאני בן אדם ואני מסתכל החוצה ואני מסתכל על כל האנשים האלה, בין אם זה ברשת ובין אם זה במציאות, וכל אחד מראה לי כמה הוא תותח, כמה הוא מצליח, כמה הוא אלוף, כמה הוא חכם, יפה, מוסרי, נחמד, או טבע, אני נכנס לתוך פינה שבה אני מרגיש שלי אין מה לעשות פה. כן, אני חושב שהרבה אנשים מרגישים שאת כל הרעיונות הטובים למישהו אחר יש, את כל ההצלחה הטובה למישהו אחר יהיה, את הזוגיות הטובה זה יהיה למישהו אחר, ואני לא יכול לעשות את כל הדברים האלה. כי כשאני מסתכל על אנשים אחרים ואני משווה את עצמי לאנשים אחרים, ואני משווה את עצמי לאיזשהו סטנדרט שהוא לא אמיתי, אוקיי? אז אני נשאר תמיד שאני מרגיש לא מספיק טוב ולא מסוגל ולא יכול. והדבר הזה הוא השקר הכי גדול בעולם, אוקיי? האמת היא, וזה מה שאני חושב, שניקח את דוקטור ויקטור פרנקל, כן? שאומר שבעצם המשמעות הכי טובה והכי פשוטה שאנחנו יכולים למצוא כבני אדם זה לעשות משהו עבור משהו שהוא גדול מאיתנו. וברמה הכי בסיסית הוא מדבר על לעשות משהו טוב למישהו אחר, אוקיי? וויקטור פרנקל למשל מדבר על זה שהיכולת לחיות חיים של משמעות, זאת אומרת לחיות חיים שבהם אני נותן לאנשים אחרים, זה ממש הסוד לחיים בריאים, נפשית ומאושרים והכל. אז למה רוב האנשים מרגישים שאין להם יכולת להשפיע? למה רוב האנשים אומרים, מסתכלים על הילדים שלהם ואומרים, כן, הילדים שלי ככה, אין מה לעשות. מסתכלים על בני זוג שלהם, כן, הבן זוג שלי אטום, אשתי ככה, בעלי ככה, ההורים שלי ככה, הבוס שלי ככה, אנחנו אומרים את זה על כולם, אנחנו חיים כאילו, אנחנו לא יכולים להשפיע. למה? כי כולם מנסים להציג את הצדדים הכי חזקים שלהם. וזה אחד המתנות הכי גדולות שאני קיבלתי בחיים שלי האישיים מזה שהייתי מטפל כמה שנים, והרבה. אני חושב שכל בן אדם שהוא מטפל, שוב, אני לא חושב שזה הדבר הכי קוסט אפקטיבי לעשות, אבל אם אתם יכולים ללמוד טיפול ולהיות מטפלים שנה, שנתיים, לא משנה אם אתם תעשו אחרת, כי בקליניקה האנשים האלה שכלפי חוץ נראים בלעדה ובטון, נראים אל יוונים מסוטט, אתם רואים את הג'אנק ואת החרה שלהם בחיים. וכשאתם רואים את זה, אתם אומרים לעצמכם, וואו, כאילו, הבן אדם הזה פאקינג מלך, אוקיי? והוא בא אליי, ואני יכול לשבת איתו, כן, מטפל צורך העניין, אבל זה יכול להיות בכל הקשר, ואני יכול לעזור לו. אני יכול להשפיע לו על החיים בצורה טובה. הדבר הזה הוא מעצים ברמות אדירות, והוא גורם לי להבין שאני יכול, גל, לא איזה אילון מאסק ולא מרק צוקרברג, גל, הקטן, הפיצי, שמי אני בכלל, יכול לעזור לאנשים. יכול להשפיע על אנשים. יכול לשנות לאנשים. עכשיו, אם אתם תדעו, וחלקכם יודעים, חלקכם יודעים שעל החברים הכי קרובים, נכון? או על הבני משפחה הכי קרובים, אתם יודעים שיש להם בעיות בחיים, נכון? ההנחת יסוד הכי פשוטה בעולם זה שאם לי יש בעיות בחיים, ולחמישה האנשים הכי קרובים אליי, שאני יודע שיש להם גם בעיות בחיים, שהשלוש מאות האנשים מסביבנו שמשחקים אותם כאילו אין להם בעיות בחיים, גם להם יש בעיות בחיים. ועוד שני מיליון אנשים שבסושל מידיה משחקים אותם כאילו אין להם בעיות בחיים, גם להם יש בעיות בחיים. אז אם יש בעיות בחיים, יש לנו משמעות לחיים. כן, אני יכול לעזור לאנשים אחרים עם הבעיות שלהם. אני יכול לעשות עם זה משהו, אני יכול לתרום, אני יכול לתת, אני יכול להשפיע. למה בעצם הדפוס הזה של הדיקטטור גם יושב על חוסר ביטחון ופחד? כי אם אמרת שכל השלושה יושבים, אז אני מניח שגם הרביעי. אתה צודק במאה אחוז, אז... אתה צודק במאה אחוז. אז באמת, אחת הפחדים של הדיקטטור זה שאם הוא ייתן לאנשים אחרים, אז לא יישאר לו כלום. אוקיי? הוא בעצם מבין שזו האחריות שלו, הוא מבין שיש לו עוצמה, אבל הוא מפחד שהוא לא יכול, שהוא אף פעם לא יייצר מספיק. מספיק שיהיה גם לכולם וגם לעצמו. זה מה שנקרא בשפה הרוחניקית תודעת שפע, אין לו את זה. אוקיי? ובגלל שאין לו את התודעת שפע הזאת, אז הוא כל הזמן מפחד שלא יישאר מספיק. ובגלל שהוא מפחד שלא יישאר מספיק, הוא מנסה לשמור את הכל לעצמו. עכשיו, בגלל שרוב האנשים לא מספיק מוכשרים כדי להפוך להיות סדם חוסן או משהו כזה, אוקיי? אז מה שיקרה זה שכשהם לא יחלקו את השפע עם האנשים לסביבה, מה יקרה לאנשים האלה? הם יעזבו, הם יתרחקו, הם ילכו. הם יחפשו מקום אחר. האנשים בסביבה שלי הם יהיו אנשים שיש להם שפע או אין להם שפע. שאין להם ש כשיהיה לי את האוטו, אז אני ארגיש ככה. כשיהיה לי את החברה, אז אני ארגיש ככה. אני חייב לספר לכם משהו. אני כשהייתי יותר בתחילת הדרך העסקית שלי, אני עדיין מרגיש שאני בתחילת הדרך, אבל עוד יותר ברבע ההתחלה, הסתכלתי על עסקים שעושים מיליון, שתי מיליון, שלוש מיליון שקל בשנה. ואמרתי, יו, איזה פסגה מטורפת, הלוואי שיום אחד אני אגיע לשם. ואז הגעתי למצב שלא יודע, העסקים שלי עושים, לא יודע, חמש עשרה מיליון בשנה, אפילו לא עוקב על זה בדיוק, יש כמה וזה כל אחד בחיפהי נפרד, אבל בוא נגיד חמש עשרה מיליון בשנה. ולכאורה כפרי את הפסגה של דמיינטי. אבל אז אני הולך פה ברחוב בתל אביב פה, ואני מסתכל ואני אומר, המשרד הזה זה עסק של כמה עשרות מיליונים בשנה, נכון? והמשרד הזה זה עסק של כמה עשרות מיליונים בשנה. זאת אומרת, אם עכשיו אני ואתה נלך ברגל, זה הליכה של איזה שבע דקות, נכון? מהבית שלך למכללה. בדרך אנחנו נראה כמה עשרות, אם לא כמה מאות של חברות, שכל אחת מהם זה בין עשרות קטנות לעשרות רבות של מיליונים בשנה. כן, מסורות רבות גם מאות של מיליארדים. כן, גם כאלה, אבל זה בודדים. אבל מלא כאלה, מלא מלא כאלה. אז אתה לא מרגיש בפסגה, אף פעם. אז אני מבין היום, וזה לקח לי זמן להבין את זה, שאם שום דבר לא מחכה לי בפסגה, זה משפט של איתן, אני חושב שהוא מנסח, זה ניסוח מאוד יפה שאני גונב לו שוב ושוב, אם שום דבר לא מחכה לי בפסגה, אז השיווק הזה כבר פחות עובד עליי. אז אני מבין שאין לי מה לחכות שלושה שבועות שיצא אייפון 15. אני יכול לקנות את האייפון שיש עכשיו. אני לא צריך לחכות לדבר הבא, כי הדבר הבא לא יהיה ישנה לי את החיים. וזה נכון על כל דבר, זה נכון על בני בנות זוג, עסקים, כסף, תכשיטין, לא יודע, הכל. אז כשאני מבין את זה, אני מבין שכל השיווק הזה שאתה מדבר עליו, שצריך לברוח ממנו ולהתחמק ממנו, פשוט לא משפיע עליי ברגע שיש לי את הביטחון העצמי הזה. יש לי שאלה. אוקיי, מדברים על השפעה. איך אתה יכול להשפיע על בן אדם אחר שהדברים האלה פחות ישפיעו עליו? אני קורא את המחשבותך עכשיו שנייה, אבל אני לא אסגיר אותך. לא, זה שקוף. כן. אז נגיד שחבר שלנו יוסי, יש לו חבר שקוראים לו דני, ויוסי רוצה לעזור לדני להתנתק מהעולם הזה של הדברים האלה הפיקטיביים. הדבר הכי טוב שיוסי יכול לעשות עבור דני, זה להצימ את הביטחון העצמי שלו. כי ברגע שאני אעזור לבן אדם אחר לפתח את הביטחון העצמי העמוק שלו, יפתח את התחושה שלו, שלא משנה איך הוא ומיהו ומהו, הוא מספיק טוב, כל המסרים, השיווקים האלה שמתבססים על הרעיון, שהוא לא מספיק טוב ולכן הוא צריך לקנות את זה, יהפכו להיות פחות אפקטיביים עליו. אוקיי? דוגמה? אתן דוגמה עם אשתי. ליאל, כשאני הכרתי אותה, לא הייתה יוצאת מהבית, לא לסופר, לא לתחנה הדלק ולא לטיול עם הכלבה, לא מאופרת. אוקיי? לא רק שלא מאופרת, לא מאופרת, מתוקטקת עם בגדים וטה טה טה טה והכל. ליאל לא הייתה הולכת לחדר כושר או לעשות שום סוג של פעילות גופנית מחשש להזיע או כל דבר כזה או אחר. הדבר היחידי שאני עשיתי איתה, אני לא אמרתי לה, אוי נו ליאל זה כזה מטומטם, איכס ואההה, לא. פשוט אמרתי לה כמה היא יפה כשהיא הייתה עם איפור, ואמרתי לה כמה שהיא יפה כשהיא בלי איפור. פשוט כשראיתי אותה מזיעה פעם אחת בצורה בלתי נמנעת, אמרתי לה שהיא יפה כשהיא מזיעה. אוקיי? פשוט המחשתילה, בדוגמה הזאת זה מהחיצוני, זה יכול לסביב כל דבר אחר כמובן, כן? זה דוגמה. בהתחלה כשבן אדם חושב בצורה מסוימת, זה שאתה אומר לו משהו שסותר את המחשבה שלו לא עושה כלום. זה במשך שנים. היום ליאל צורכת סביב עולם הביוטי, אולי, אולי, אולי, אולי, אולי 10%, לדעתי פחות, מכשקארתי אותה. עכשיו לי זה לא הפריע שהיא קנתה את הדברים האלה, זה לא הפריע לי, פשוט רציתי שיהיה לה את הביטחון העצמי הזה בלי קשר, אבל זה היה פשוט תופעת לוואי של אותו דבר. כי אם אני בטוחה בעצמי שאני יפה עם איפור ובלי איפור, אז עכשיו אני יכולה לצאת מהבית בלי איפור, אז אני פחות צריכה את האיפור. אז אם עכשיו יגידו לי שיש איפור אחד שהוא יותר טוב ויותר יקר, אם בא לי אני אנסה את זה, אבל אם לא בא לי אני לא אנסה את זה. אוקיי? כי הדבר הזה לא יושב עליי. עכשיו אותו דבר, אם עכשיו אני מאמין שהתוכן שאני מייצר ברשת הוא כל כך טוב, אוקיי? שאנשים ייהנו ממנו פשוט לא משנה מה. אז אני מעלה את ה-30 בפרקים הראשונים של הפודקאסט שלי עם חרא של מיקרופון ושומעים חרא, תשמעו אותם רק אם אתם ממש ממש מתחברים לנושאים, אחרת תתאמנו. וגם כשאני כבר קונה מיקרופון, אני באמת שואל את עצמי... אבל זה נגיד, אתה יודע שאתה יכול להסביר את זה עד מחר, אנשים ישמעו את זה פחות מאשר אם זה יהיה באולפן יפה ו... בסדר, אז אין בעיה, אני מסכים איתך שזה לא אידיאלי, לא היה להוציא את הפרקים הראשונים ככה. אה, בסדר. אבל רגע שנייה, אבל מה שאני בא להגיד זה שמתוך התפיסה הזאת, כשכבר הלכתי לקנות מיקרופון, וזה הייתה הנקודה שלי, לא שננתי לפי מחירים. אם הייתי חושב שהמיקרופון שהכי מתאים לי עולה עם עוד אפס, אז כנראה שהייתי מוציא את זה, כי הפודקאסט זה כלי כל כך חשוב ש... אבל פשוט לא הסתכלתי על זה ככה. כן. כי ידעתי, שאלתי עצמי מה אני צריך, מה ישר לראית אותי ואת הקהל שלי בצורה הכי טובה, מה יהיה לי כיף גם לעשות, ופשוט קניתי את מה שהיה. כן, האמת שזה מצחיק, כי זה באמת, זה כמעט היית מה שאני עונה כששואלים אותי מה התקציב שלך. אבל כאילו, אין תקציב, אבל אני מעדיף כמה שיותר נמוך, אבל שעונה על הדרישה הזאת, והזאת, והזאת. נכון. שאלה, איך אתה יודע מתי חלום שלך, הוא חלום שזה באמת איזו חזון גדול שבוער בך, שהוא כדי לעשות איזושהי השפעה חיובית בעולם, שאולי זה אפילו השליחות שלך, וזה לא יניח לך עד שלא תעשה את זה, ומתי זה פשוט ניסיון לפצות על איזשהו חוסר ביטחון, או על איזה מחסור שחווית בילדות, או על איזו דחייה חברתית, או על איזה כישלון, אתה מנסה לפצות על זה. כי אם אתה עושה את זה מתוך הניסיון להוכיח את עצמך, אז כנראה אתה תסבול... והקטע הכי מטעתע זה שהרבה פעמים זה אותו דבר. כאילו הרבה פעמים יכול להיות מצב שבו היה לי חסך בילדות, מתוך החסך הזה הגעתי לאנשהו, ועכשיו אני רוצה לעשות דברים מתוך החסך הזה, אבל אז כשאני אשחרר את החסך הזה, אני אגלה שאני יכול להגשת לאותה פעילות בדיוק מתוך מוטיבציה אחרת. אני יודע למשל, חד משמעית, שהסיבה שאני התחלתי לעשות סדנאות, זה כי אני בתור ילד הייתי מאוד מאוד חסר ביטחון, וכזה פחדתי לדבר, ופחדתי זה, ולא שמחתי על עצמי, ולא נאמנתי בעצמי בהרבה דברים וכן הלאה, וראיתי איך התכנים האלה השפיעו עליי ושינו אותי, ואמרתי אני חייב לתת את זה לאחרים. מתוך מקום של פיצוי גם בהרגשה של כאילו, אם הייתי כזה הבן אדם הביישן בפינה, שעל פעם לא דיבר, אז עכשיו אני אזהה על הבמה שמדבר מול כולם. אז גם ברמה השטחתית מול עצמי הייתי בצד, עכשיו אני במרכז, וגם מול אחרים היה לי את החוסר הזה, עכשיו אני רוצה לתת את החוסר הזה לאחרים. אחרי שעשיתי כל מיני תהליכים באזור גיל לפני עשר שנים בערך, וממש ניק לא יוכל לקבל עד הסוף, והיות ואישה שמתפתחת, צומחת גדלה, ומשתנה, אני בחיים לא יוכל להכיר אותה עד הסוף, כי אין דבר כזה עד הסוף, ותמיד יהיה עוד, כאן לאמא שלי, אבא שלי, הילדים שלי, קל להגיד, הילד שלי הוא כזה, זאת אומרת אני מכיר אותו מגיל 0, מגיל 0 עד גיל 5, אותו דבר, כבר יישאר ככה, מאוד קל להגיד את זה, אבל אני כל פעם מחפש להבין את הרציונל, למה חי אליי איך הילד שלי חושב, למה הוא חושב ככה, ללמוד להכיר עוד חלקים באישיות שלו, עוד חלקים באופי שלו, ברגע שאתה נותן לבן אדם קודם כל את המתנה, דיברנו על הדיקטטור כבן אדם שאין לו נתינה, אין לו תודעת שפע, תודעת שפע זה קודם כל לראות את הבן אדם שמולך כשלם, כמלא, כשיש בו הרבה רבדים, לבוא בסקרנות, צעד המתקדם של זה, זה באמת הנושא של לראות את הבן אדם שמולך גם ברמת הפוטנציאל שיש בו ולא רק ברמת מישהו היום, כי כשאני מסתכל על אנשים יכולים להסתכל על גל, על שחר, על כל בן אדם אחר היום ולהגיד אוקיי זה מי ששחר עושה ככה וככה וככה וגל עושה ככה וככה וככה וזה יהיה נכון, זה הקשר של כנות של מקודם, אבל אם להסתכל עליך, עליי, על כל בן אדם אחר שמאזין לנו בכנות, אנחנו נגלה שרוב הסיכויים של הבן אדם הזה עוד יש עתיד ובעתיד הזה יקרו עוד דברים ובעתיד הזה יש פוטנציאל חיובי, אז זה מאוד מסוכן להסתכל על בן אדם ולא לראות רק את מישהו היום, אלא לראות את הפוטנציאל שיש בו בעתיד, זו אולי הנתינה הכי גבוהה שאפשר לתת לאנשים אפילו יותר מכסף, זמן, אנרגיה ודברים אחרים, אז ככל שאני אתמקד בלראות את הפוטנציאל של אנשים, את היכולת שלהם, את מי שהם יכולים להפוך להיות ואת המורכבות שלהם, אני אהפוך להיות בן אדם מאוד מאוד מאוד עוצמתי בהשפעה שלי, כי אני אוכל לגעת כל פעם במוטיבציות העמוקות של הבן אדם, אני אוכל כל פעם להגיע לרבדים הכי עמוקים בו ומעבר לזה, אני חושב שאנשים בעולם של היום כל כך צמאים לזה, כל כך צמאים להרגשה שיש מישהו שרואה אותי, שמבין שאני רב מימדי, שאני לא חד מימדי, כי שוב כמו שאמרנו מקודם על המגפה הזאת של הבידידות, שכל אחד חווה את עצמו כרב מימדי ואת כל השאר כחד מימדיים, אז כאילו כולם חווים אותי כחד מימדי, זו מתנה כל כך גדולה, סיפור קטן, קרובת משפחה מאוד מאוד קרובה אליי, לא ניכנס לשם על זה, הייתה באיזה ארוחת חג אצלי בבית, והיא למדה תחום של, סוג של תחום של ייעוץ בעולם, אני לא רוצה להגיד מי זה, אבל בתחום הבריאות נגיד במובן הכללי, והיא בנתה אתר אינטרנט, היה לה כל מיני תקלות באתר אינטרנט, והיא הראתה לי את אתר אינטרנט, היא אמרה לי תקשיב גל אני יודעת שלפני עשר שנים אתה היית בונה לאנשים אתרי אינטרנט, אני רוצה שתגיד לי מה דעתך על האתר אינטרנט שלי, עכשיו למה זה הזיה, שזה מישהי שהיא קרובה אליי, כן היא רואה אותי עשר פעמים בשנה, בסדר כזה שמונה, כאילו משפחה זה כאילו קרוב, ואני לא שופט אותה כמובן כי כולנו כאלה, כמה חד מימדי זה שהיא לא קולטת שבסדר לפני עשר שנים בניתי אנשים אתרי אינטרנט, אבל אני בשמונה שנים האחרונות משווק, מוכר, מארגן, מסדר בתחום שלה, מה היא שואלת אותי על פאקינג תקלות טכניות באתר, מה היא משוגעת, איך היא לא שואלת אותי איך להפוך את האתר הזה לממיר יותר, איך היא לא באה אליי ומנצלת את ה, סליחה שאני אומר את החמש דקות שלה איתי, שאנשים ממשלמים עליהם הרבה מאוד כסף, ושואלת אותי איך להציג את האתר, איך לבנות הסמכות שלי, איך לשווק, זה השאלה שבוחרת לשאול אותי, היה שם איזה פינה של אגו באותה רגע שקלטתי בדיעבד שעפילה אותי, שאמרתי אוקיי זה מה שהיא שואלת אותי איך להזדהן, זה מה שאני אענה לה, וזה מה שאמרתי לה, אמרתי לה תראה את התקלה הזאת אפשר לטפל ככה ויש את הטכנולוגיה הזאת ותתקני את זה ככה, ורק יום אחר כך קלטתי שאני הייתי לה מתוך מקום של אגו, שמתוך מקום של אגו אמרתי אוקיי את מרדדת אותי, את מסתכלת עליי בצורה חד מימדית אז אני אגיב לך בצורה חד מימדית, פסיב אגרסיב כמו שאתה אוהב להגיד, ואז חשבתי לה ואמרתי תקשיבי כאילו הסתכלתי על הדברים האלה, אני יודע שאת יודעת את זה, אני רק רוצה להגיד לך שמעבר לזה שלפני עשר שנים בניתי אתרים בכל השנים האחרונות, זה מה שאני עושה בכל העסקים שהקמתי והרמתי, הדבר המרכזי שאני אחראי עליו זה השיווק, אז אם את רוצה אני אשמח לשבת איתך ולעזור לך גם בזה אם בא לך, וזה באמת היה נטול אגו. זה פשוט מטורף איך כאילו שוב מתוך נקודת מבט שלי זה כאילו, אז היה, אבל ככה כולנו עושים את זה וגם אני עושה את זה לאנשים, והדוגמה שאני עושה את זה, אשתה של כן שלך שלי, אז היא רוקחת בסופר פארם, אז כמות הפעמים בשנה שאנחנו מתקשרים אליה לשאלות רפואיות היא לא מבוטלת, אבל האישה המטורפת הזאתי בקטע טוב היא מנהלת של אחד הסניפים המצליחים של סופר פארם, ובאמת היא גם קיבלה הרבה הצעות להיות בחברת הנהלה בחירה, מתייחסים אליה בסופר פארם כמנהלת בחירה. פעם אחת בחיים לא התקשרתי אליה לבקש ממנה טיפים על ניהול, או על כל מיני דברים שקשורים לזה, למרות שעכשיו שאני חושב על זה וזה פשוט קפץ לי כשסיפרתי את הסיפור, למרות שבבירור היא מנהלת מפחידה, וזה הדוגמה של אפילו אני כשאני מודע לזה וזה הנה אני יכול לתפוס את עצמי עוד הפעם, הנה אני גם מרידה את זה אותה. מה היה? קולות מעניינות, בכלל אני חושב שדיברנו גם על ההשפעה של עם סמכות או השפעה של לא הסמכות החיצונית, אז אני חושב שכשרואים את הבן אדם זה באמת גורם לבן אדם לרצות לשתף איתנו פעולה. נכון. כי זה, אה וואו באמת רואים אותי. כן כן. זה נקודה משמעותית, אני חושב שאני גם אני למדתי על זה הכי הרבה אגב רק כשראיתי אחרים שמתייחסים אליי אינסטרומנטלית וככה מנסים להוציא ממני יותר או להשתמש ביותר, אבל בסופו של דבר מי שנתתי לו הכי הרבה זה אלה שהתייחסו אליי כבן אדם והם גם אולי השפיעו עליי או ביקשו ממני משהו. כן. כמובן גרם לי ללמוד הרבה על הפסי תקשורת שלי ואני חושב שזה בכלל הלימידות הכי גדולות, הם להסתכל על דברים שאחרים עושים לי כמו שגם. לא זה גם אותו דבר לחשוב שכאילו הרבה אנשים מסתכלים על הרבה מהדברים האלה דיכוטומית, אוקיי וזה בעיה, כאילו אני לא רוצה לנצל אנשים ואני לא רוצה לדפוק אנשים אז אני לא אבקש מהם כלום. זה גם לא נכון, זאת אומרת אם אני מסתכל על בן אדם כהפוטנציאל שיש בו, כחוזקות שיש בו, כזה אז אני גם מרשה לעצמי לבקש ממנו, גם ממך אני מבקש דברים, אוקיי, כאילו ולא מעט, כאילו בתקופה האחרונה פחות יצא לנו אבל כאילו הרבה פעמים ואני מבקש ממך מתוך ההבנה שוואלה שחר מספיק תותח שאם לא בא לו אז הוא יגיד לי לא ומלא פעמים אמרת לי זה לא או לא עכשיו או וואטאבר ובסדר, כאילו זה הקטע. אם אני מסוגל לראות אנשים כגדולים וכמשמעותיים אז אני יכול גם לבקש מהם ולסמוך עליהם שאם זה לא מתאים להם הם יגידו לי לא. אתה יודע אלינה אמרה לי בהקשר הזה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מבקש מאנשים דברים שאני יודע שאני לא רוצה שיבקשו ממני אבל שאני מאוד שונה בדבר הזה, דברים שאנשים אפילו יכולים להיות מאוד מוחמאים אם אני אבקש מהם. נכון ושמתי לזה לב כי וואלה תלמדת. היא אלת בכללים מאוד חכמה ומאוד צודקת. לא זה יוצר תהיה ציה לתת לבן אדם לא? זאת אומרת, כי אם אתה מבקש בעוצמה אז בן אדם יכול להרגיש גם לא בנוח. אז אני אהיה קשוב אליו. אני אהיה קשוב, לא. אני חושב שגם בעיקר איך שהיית איתו לפני, אז אם פעם אחת עשית לו רגשי, אז בפעם הבאה יהיה לו יותר קשה. מעבר לזה אני חושב שזה עניין של רגישות והקשבה. אני מרשה לעצמי לבקש דברים בעוצמה, לא תמיד, האם לפעמים גם אני נופל בזה? אחד משמעית. אבל בכללי אני מרשה לעצמי לבקש בעוצמה כי אני מאמין בעצמי, אם אני מסתייג תוך כדי שאני מבקש, אני מחליש את העוצמה של הבקשה ואני מחליש את החזון. ואז אני לא נותן לבן אדם באמת ההזדמנות לחלום איתי. אוקיי? אז אני אציב לו את החזון בצורה הכי חזקה, הכי חד משמעית, הכי ברורה וטובה שאני יכול. כשאמינה, שאני באמת מאמין בה, לא מה שאני לא מאמין בו. ואז אני אקשיב לו. זאת אומרת, אני לא אקח כל בסדר כבסדר. אם הוא יגיד לי, טוב, בסדר, נעשה את זה. אז אני לא אקח את זה כן. כי אם אני דיברתי בהתלהבות והוא עונה לי ככה, אני אגיד לו, רגע, שנייה, פה אולי אני אתן לו אופציה יציאה. פה אני אגיד לו, אתה בטוח? אתה נשמע כאילו זה לא אומר, לא, לא, כן, בסדר, אני חושב שאני יכול לעשות את זה. לא אחי, תקשיב, אם אתה לא רוצה אתה באמת לא חייב, אני שומע על הקול שלך שיש מה שאתה רוצה לשתף אותי במה שמפריע לך, אתה רוצה שזה, אבל לא מראש. אני אשמוך על הבן אדם שאם זה לא מתאים לו הוא יגיד לי לא, ואני אשמוך על עצמי להיות קשוב גם ללאים שהם לא מילוליים. וזו הנקודה. ואני חושב שהרבה פעמים אנשים נכנסים לכאן הזה, הבן אדם אמר כן, הבן אדם אמר לא, הם יחסימים יותר מדי חשיבות הרי למילים, כי בסוף בן אדם יכול להגיד כן על משהו אבל להתכוון ללא, וצריך להיות מאוד קשוב לדברים האלה. אוקיי, יש עוד איזו הבחנה בהקשר לתפוסים האלה שחשוב לך לתת אותה? אני חושב שהדבר המרכזי הוא שכל עוד אנחנו מסתכלים על כל התפוסים האלה ומפתחים את הביטחון שלנו בכל הרמות האלה, מה שיקרה זה שאנחנו נתפתח כאנשי השפעה all over, ואנחנו נהפוך לאנשי השפעה טובים ואפקטיביים יותר. אחת הדרכים הכי אפקטיביות לפתח את כל הדברים האלה במקביל, זה פשוט על ידי זה שאנחנו נתרגל מנהיגות. אוקיי? אנשים חושבים, רוב האנשים, שבשביל להיות מנהיג צריך ביטחון עצמי, וכמו שראינו יש בזה אמת, נכון? יש לי את החוסר ביטחון האלה, אני יכול להיכנס ללולאות האלה ולמלכודות האלה שדיברנו עליהן, אבל השאלה היא איך מפתחים ביטחון עצמי? ויש על זה הרבה פרקים, בטוח לך יש בפודקאסט איזה כמה, לי יש בפודקאסט כמה ושווה להקשיב להם, אבל אני חושב שהדרך הכי חזקה לפתח ביטחון עצמי זה לייצר אקטים של מנהיגות. מה זה אומר? להביא חזון למישהו אחר. לעבוד על החזון הזה כדי ליישם אותו. לעשות את כל הדברים שכרגע דיברנו עליהם. כי ברגע שאני עושה משהו שהוא גדול ממני, שהוא משמעותי, שהוא עוצמתי, פתאום אני מוציא מעצמי יותר ואז אני מפתח את הביטחון העצמי, אני אתן דוגמה קצרה ואם זה אפשר לסיים גם. קח בן אדם, תן לו לעבוד באיזושהי עבודה שהוא בסדר איתה, לא מתלהב ממנה. אוקיי? הוא יציא מעצמו תוצאות מסוימות ולאורך זמן הביטחון העצמי שלו יתעצב סביב התוצאות האלה. תן לאותו בן אדם לעשות עבודה שהוא מתלהב ממנה, שהוא חושב שהיא אדירה, שהוא חושב שהיא ברת משמעות, שהיא גדולה, הוא יביא הרבה יותר מעצמו לתוך העבודה ואז הביטחון העצמי שלו יעלה בטירוף. ולכן הדרך הכי גדולה, אני במשך שנתיים, לא יודע מה, נכנסתי לצבע ראש האם אני יכול לעשות משהו טכנולוגי, לא יכול, כן, עבור הרבה שנים מאז שהתעסקתי בדברים טכנולוגיים, יכול, לא יכול, והחוסר הביטחון שלי אכל אותי במובן הספציפי הזה. עד שאמרתי, יאללה, אני עושה את זה. וזה לא היה קל. מתי הדבר הזה תפס תאוצה בקטע של פי עשר יותר מהיר מקודם? כשהתחלתי לדבר עם משקיעים. כשהתחלתי לדבר עם אנשים שאמורים להיכנס איתי בתוך הדבר הזה. כי אז מה הייתי צריך לעשות? הייתי צריך להיות מנהיג. הייתי צריך לתת להם חזון. הייתי צריך להפוך את הדבר הזה לממשיב ואפשרי. הייתי צריך להראות להם תוכנית עבודה. הייתי צריך להפוך, להראות להם איך הם מרוויחים מזה. הייתי צריך להראות להם איך אני לא ההגיוני ולא התזזיתי ולא המאשימות ולא הדיקטטור, איך אני מנהיג אותנטי אמיתי, איך אני באמת יכול להוביל את זה. וכשאני עושה את זה, פתאום לרגע אני נחשף לגדולה של עצמי. עכשיו אני אומר את זה על גל, אני כמובן מדוברת זה עליכם. אם אתם רוצים להיות חשופים לגדולה של עצמכם, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה ליצור חזון. אדיר אני ממש מתחבר שזה גם העבודה הפנימית וגם החיצונית וזה משפיע על זה ונכנסים ללופ רק במובן החיובי של רעלה שעולה למעלה. אז אני אשים גם קישור לספר שלך פה בתיאור למטה ותודה רבה. תודה רבה לך היה כל כך כיף.