השפעה אותנטית וטוהר המילה

גל צחייק, איזה כיף, איזה כיף להיות כאן. הרבה זמן לא הקלטנו פודקאסט ביחד, אני אגיד למאזינים שאתה קודם כל חבר טוב, והקלטנו גם כל כך הרבה תוכן ביחד, אז אני ממש שמח שאנחנו עושים את זה שוב. והיום אנחנו נדבר על השפעה אותנטית, שהיא מעבר לטריקים הפסיכולוגיים. התחלנו לחשוב על מה נדבר, ורצינו לדבר על הנושא של השפעה, ואז התחלנו להעלות כל מיני כלים, כמו שאלת שאלות, כמו תפוסי שפה מסוימים, כמו סטוריטלינג, ואמרנו רגע, רגע, רגע, בוא ניגע בלב העניין, כי זה כלים שהם עובדים והם כבודם במקום המונח, והם טובים ואנחנו אוהבים לדבר עליהם, אבל יש יסודות שהם יותר עמוקים. זה גם הנושא שאתה כתבת עליו ספר שלם, אז אפשר מאוד מאוד להעמיק בזה, וזה אפילו תרילך עכשיו בזיכרון, זה בטוח שזה הולך להיות ממש לעומק, וכמו שאני מכיר אותך, זה אף פעם לא קלישאות, זה תמיד להיכנס לרבדים שהם, לא חשבתי על זה, על השפעה אותנטית עמוקה, על איזה סוג מנהיגים אתם, על מה נקודת הטורפה שלכם להשפיע על אנשים, ויש לך איזשהו מודל מאוד מעניין שאמרת שבשביל להוביל, בשביל להשפיע, בשביל להעניק, אנחנו צריכים שיהיה לנו ארבעה מרכיבים ויסודות שונים, שחייב שיהיה את כולם. נכון, לא רק שחייב שיהיה את כולם, אם חסר לך אפילו רק אחד מהם, אתה תתחיל להיכנס לאיזושהי לולאה שלילית, שבצורה הדרגתית רק תחבל ותערוס לך יותר ויותר ויותר. היא תערוס לך גם את היכולות השפעה שלך בתווח הרחוק, וגם את הביטחון העצמי שלך, את החוויה שלך, את החיים, ובאמת ייצור לך בעיות, הייתי אומר, די גדולות. אז ככה, בניגוד להרבה דברים אחרים שאנחנו מדברים עליהם, בעולם ההתפתחות האישית, שהרבה פעמים יש לנו את הרצון ואת הכוונה הנכונה בעיניי, להצמד לחוזקות שלנו, ללכת עם מה שאנחנו טובים בו וכן הלאה, דווקא מבין ארבעת התכונות האלה שאנחנו נדבר עליהם היום, יהיה מאוד מאוד חכם לשים לב איפה אני טיפה יותר חלש דווקא, ולנסות לשאוף לשפר את הדבר הזה, כי זה יהפוך אותנו למאוזנים יותר ואפקטיביים יותר. והדרך לעשות את זה, וזו הדרך שאני מצאתי להכי נכונה, זה להסתכל על השורשים. כן. כי אז אני לא מתעסק כל רגע באו יצא לי עווב ככה, או ההי ככה, יצא לי הסיפור ככה, או השפת גוף ככה, אלא אני בסיום השיחה, או בין שיחה לשיחה, או פעם בשבוע, פעם בשבועיים, יכול להתבונן פנימה ולשאול את עצמי ברמה העמוקה יותר, מהם הדברים המהותיים והמשמעותיים שאני יכול לשפר בעצמי, כדי להגיע לרמה הבאה, וזה מביא תוצאות הרבה הרבה יותר חזקות. כן, זאת אומרת לתקן את הטעות באופן אסטרטגי, ולא עכשיו על כל איזה אות קטנה. נכון, ואז גם יש לי חוויה הרבה יותר טובה את החיים ותקשורת. במקום שאני אהיה בלחץ מתוך כל סיטואציה של השפעה, במקום שאני אהיה בלחץ ברון עבודה, לחץ בדייט, לחץ ולחץ ולחץ, מכל התויות הקטנות שלי, אני אהיה במקום שהרבה יותר ביטחון. הרי אני בטוח שהמאזינים שלנו מבינים כבר, או שאם היינו שואלים אותם מה הדבר הכי חשוב כדי להיות מסוגל להשפיע על אנשים. אני בטוח שאם היינו עושים סקר 70% היו אומרים ביטחון עצמי, נכון? או 60% או 80%. היו אומרים ביטחון עצמי, כי ביטחון עצמי זה מפתח להצלחה. אבל אם אני כל הזמן מנסה לתקן את עצמי, אני לא משדר ביטחון עצמי, כי אני באמת לא בטוח בעצמי, אני כל הזמן מנסה לתקן את עצמי. מהצד השני, אם אני מסתכל על הדברים לעומק, יש לי אפשרות לעשות עבודה עמוקה ולהיות הרבה יותר שלם ובטוח בעצמי, כי אני מסתכל על הדברים לעומק. אוקיי, אז בוא נדבר על נקודת התורפה הראשונה של השפעה. מעולה. אז אני חושב שבאמת הדבר הכי נפוץ, אולי זה המחלה הכי נפוצה שיש בעולם המערבי היום, זה הנושא הזה שאני קורא לו להיות ההגיוני. מה זה אומר להיות הבן אדם ההגיוני? או להיות עם הדפוס הזה של ההיגיון? כמובן שאתה מכיר אותי, אבל אולי חלק מהזנים לא, אז אני לא מהרוחניקים האלה שכאילו לא היגיון זה רע או משהו כזה, אז אני מאוד מאוד אוהב היגיון, אז לכן הטיפוס ההגיוני אני קורא לה הגיוני במרכאות. וכשאני אומר הגיוני זה בעצם חוסר יכולת של הבן אדם, או יכולת מוגבלת, לראות מציאות אלטרנטיבית ממה שקורה עכשיו. מה הכוונה? רוב האנשים היום כל כך מפחדים מזה שהם לא יצליחו להשפיע על המציאות. הם כל כך מפחדים מזה שהם לא יצליחו להשפיע על הצד השני. למשל הבוס שלי הוא אטום. הם לא יכולים לראות סיטואציה, הם לא מדמיינים בראש סיטואציה שבה יהיה להם שיחה פתוחה עם הבוס, ושהם יצליחו לגרום לו, לתת להם תעלה הצחר בשמחה. הם לא מסוגלים לראות סיטואציה שבה הבת זוג הזאת בדייט מתלהבת מהם, או הבן זוג הזה בדייט מתלהב מהם, או שהילדים שלהם מקשיבים להם. ביעשה שהם לא מסוגלים לראות את התמונה הזאתי בדמיון שלהם, ואם אתה רוצה אפשר גם להרחיב למה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה, אז מה שקורה זה שאין להם את המוטיבציה וההתלהבות הפנימית שנדרשת כדי לבוא לפעולה, כדי לעשות אותה וכדי לעשות אותה טוב. הרי אם אני עכשיו נגיד הולך לבקש על אהבה שכר מהבוס שלי, או אפילו לדרוש מחיר גבוה מלקוח שלי אם אני עצמאי, אם אני בדמיון שלי לא מצליח לראות איך משלמים לי פי שתיים יותר או חמישים אחוז יותר או שלושים אחוז יותר, איך הלקוח הזה משלם לי יותר? אם אני לא באמת יכול לדמיין את זה, את הסיטואציה הזאת, אז בעצם מה שיקרה זה שאני אבוא בחוסר אמונה, כל התקשורת שלי תיראה אחרת, כל האנרגיה שלי תהיה אחרת, והרבה פעמים אני גם פשוט אמנע מהסיטואציות האלה של ההשפעה מלכתחילה. בדיוק יצא לי לדבר על זה עם לנה שאחד הנקודות שנבחנת ההשפעה שלך באמת זה הנקודות שבהם אתה משפיע כשאין לך סמכות. זאת אומרת כמובן שגם אם אתה מנהל או מפקד או משהו כזה ויש לך סמכות, עדיין זה לא אומר שאנשים יקשיבו לך ועדיין צריך לדעת להשפיע, אבל זה יחסית יותר קל. אבל אם מישהו קולגה שלך או בן משפחה שאין לך איזה סמכות עליו, שמע לרתום אותו זה הכי... זה הכי מודד את יכולות ההשפעה האמיתיות שלך. אני חושב שגם אנשים שיש להם סמכות וגם אנשים שיש להם את התפקיד וגם אנשים שיש להם את הפוזיציה, הרבה פעמים קושלים בתפקיד שלהם בדיוק מהסיבה הזאת. אני חושב שכמעט כל בן אדם שהיה בצבא או עבד באיזושהי חברה מכיר את הסיטואציה שבה יש מנהל או מפקד שהוא המנהיגה רשמי או הפורמלי של הקבוצה, אבל יש איזה מישהו אחר בקבוצה שאולי הוא אחד העובדים או אחד החיילים או אחד הלא משנה מה, שבתכל'ס כל החברים בקבוצה, כל החיילים במחלקה, כל האנשים שעובדים בצוות הזה או עטבר, היו מעדיפים להקשיב לבן אדם הזה מאשר לבוס למרות שיש לו את הסמכות הפורמלית. והבן אדם הזה מביא משהו אחר. עכשיו הרבה מאוד פעמים בעולם הארגוני שלנו, בחברות וכאלה, אוהבים לקדם לתפקידי ניהול את האדם ההגיוני. עכשיו למה אני אומר הגיוני מרחאות למי ששומע בספוטיפיי או משהו כזה ולא רואה את הווידאו? בגלל שזה לא באמת הגיוני לעשות את זה, זה רק נראה הגיוני כלפי חוץ. יש המון דברים למשל, לא יודע אם אתה אוהב את זה או לא שאני אומר את זה בפודקאסט שלך, אבל למשל בעולם האקדמיה, ואני לא מדבר על האקדמיה כגוף לימוד אלא כגוף מחקר, יש הרבה נושאים שחוקרים פשוט לא יחקרו אותם. עכשיו בגדול בבסיס של השיטה המדעית זה להיות סקרן ולהגיד אוקיי אני רוצה לחקור דברים, אני רוצה לבדוק דברים, אני רוצה למצוא דברים, נכון? אז למה יש המון דברים שחוקרים פשוט לא משנה מה לא ייכנסו למחקר ולא יחקרו אותם? והתשובה היא שהרבה פעמים זה פשוט משהו לא נשמע הגיוני ואז הם מפחדים נגיד לדוגמה באקדמיה שהקולגות שלהם יבקרו אותם, שהנושא של המחקר שלהם הוא לא הגיוני וכאילו יהפכו אותם לפסודו מדענים או משהו כזה. אותו דבר קורה בצוותים של מנהלים למשל. אם אני עכשיו ארצה להציב לצוות שלי איזשהו יעד מאוד מאוד גדול, מה הפחד שלי? הפחד שלי שכולם יסתכלו עליי, יגידו הוא חולם, הוא לא עושה, אין סיכוי שזה יקרה, נכון? הוא לא הגיוני, זה לא ריאלי, זה לא זה. נשמע הרבה יותר טוב להגיד אוקיי שחר בוא נגיע למספר כזה וכזה כי שנה שעברה הגענו למספר כזה וכזה וכזה ובוא נוסיף לזה 7%. חשיבה מאוד ליניארית. מאוד ליניארית ומאוד חסרת יצירתיות ושמתבססת על מה שכבר קיים. עכשיו שימו לב שכל השינויים הגדולים שקרו בעולם היו סביב בן אדם אחד שיכל לדמיין איזושהי מציאות אלטרנטיבית. זה יכול בדברים ענקיים כמו לא יודע מה מרטין לותר קינג כן או לא יודע איזה בן אדם ענק שעשה איזה שינויים ענקיים בעולם. בדיוק אתמול בלילה חשבתי על משהו, התחלתי לקרוא ספר על מגלן שהוא מגלה ארצות בימי הביניים שלא ידעו בכלל שאפשר להקיף את אפריקה למשל, לשוט מפורטוגל מערבה ואנשים נורא פחדו לעשות את זה. אולי אם יגיעו לקצה העולם והספינה שלהם תיפול. זה מסע נורא מסוכן, הוא גם באמת היה מסוכן, הרבה מאוד לא חזרו. מספר שם על איזה נסיך פורטוגלי שהוא אמר לא אפשר לעשות את זה. שבהתחלה היה מאוד מאוד קשה בכלל למשוך אנשים שירצו את המשימות האלה. גם אם היה משלמים להם הרבה, גם אם זה היה הרבה כפות כי פחדו. זה היה נורא מפחיד. זה ממש סיפרו שם על איזשהו תהליך שהוא עשה, איך בעצם בכלל, כמו אצל האנשות, להפוך את זה למשהו שהוא נחשב הרפתקני. איך שתוך דור זה נהיה מהדבר שאף אחד לא רוצה לעשות, זה משהו שכולם רוצים ללכת להיות הרפתקנים, לגלות עולם. אבל זה באמת בזכות איזשהו חזון מטורף כזה שהיה לי בן אדם. ואז חשבתי, אוקיי פעם בכלל לשוט שם בים זה היה כל כך דבר מפחיד וזה היה נראה כסוף העולם. מה היום הים הזה שלנו? לגמרי, ואני חושב שזה כיוון אחד לקחת את זה באמת לדברים הענקיים. אבל אם נוריד את זה לשטח, לרוב המאזינים שלנו, זה דבר הזה קיים גם ביומיום שלנו. אחת המנהיגות הדגולות ואנשות השפעה הדגולות שאני מכיר בחיי זה הייתה סבתא שלי זיכרונה לברכה, שכי נפטרה לפתע כמה שנים בגיל 93. והיא לא חלמה שכדור הארץ ישתנה או שהמדינה יקרה במשהו, אבל היא כן חלמה שתהיה לה משפחה מאוחדת. וכשאני אומר להיות מסוגל... צום עיניים ולהיות לא הגיוני זה כשגם כשיש איזשהו משבר במשפחה גם כשיש פתאום איזה סכס כזח זרירי ואיזה קושי ולכאורה המציאות מראה לי שאין מצב שזה יחזור להיות בסדר המשפחה הזאת היא לא תהיה מאוחדת יותר עדיין להחזיק את החלום הזה או את החזון הזה של לא זה כן יכול לקרות כן המשפחה הזאת היא יכולה להיות מאוחדת כן הדבר הזה יכול לקרות ויש ממש סיפור בספר עם סבתא שלי וכל זה איך היא הייתה עושה את זה ואיך היא הייתה מתקשרת את זה והיא הצליחה בחזון הזה היא עצרה אותו אז אני חושב שהחלומות האלה יכולים להיות בדברים ענקיים מדיניים חברתיים עצומים אבל גם ברמה הרבה יותר פשוטה גם ברמה של כאילו אני רואה אותי ואת אשתי ביחד כזוג וכמשפחה ומתחתנים למרות שעדיין זה לא קרה זה יכול להתחיל מהדברים הקטנים להקים עסק לא נדבר עכשיו אפילו על עסק של מאות מיליונים או אפילו לא עשרות מיליונים ואפילו לא מיליונים בודדים הרבה חבר'ה צעירים היום שקמים ומקימים עסקים יש להם איזה ויז'ן יש להם איזה חלום ללכת כמה חברים ביחד להקים איזה משהו לעשות את הדבר הזה כמשהו כיפי שהם יעזרו לאנשים שהם ירוויחו כסף והחלום הזה הוא מכניס בהם הרבה הרבה אנרגיה אנחנו נראה כמובן שהדבר הזה זה רק אחת הטעויות שאפשר ליפול בה זאת אומרת גם אם אתה לא נופל בטעות הזאתי ויש לך חלום גדול עדיין יש לך עוד שלוש טעויות שצריך להיזהר מהם אז אני לא אומר שזה הפתרון להכל אבל זה כן אבן דרך הכרחית למה? כי אם אין לנו את זה ואם אין לנו את זה וגם אם יהיו לנו את כל שאר הדברים שנדבר עליהם אם אין לנו את היכולת מה שנקרא לו להיות עם עיניים עצומות לעצום את העיניים לראות מציאות אלטרנטיבית אם אין לי את זה אז מה שקורה זה שהאנרגיה שלי והמוטיבציה שלי תרד המטרות שלי ירדו ברגע שהמטרות שלי ירדו והמוטיבציה שלי תרד התוצאות שלי לא יהיו תוצאות פורצות דרך ויוצר דופן ואז מה יקרה? זה יהיה הוכחה להיגיון שלי יש? זאת אומרת אם נגיד אני אומר אני חושב שהכי הרבה שאפשר להגדיל את החברה הזאת זה בעשרה אחוז בשנה ואז אני אומר אוקיי אז אני מציב לעצמי מטרה להגדיל אותה ב-7 אחוז או 12 אחוז לא משנה אז המוטיבציה והאנרגיה והאטרף שיהיה לאנשים בדרך כלל לא יהיה מאוד גבוה ואז רוב הסיכוי שהתוצאה תהיה איפשהו שם ואז מה אני אגיד? צדקתי זה מה שאפשר להגדיל ואז המעגל הזה כל הזמן ינציח את עצמו ואז יבוא מישהו ויגיד לא אפשר להגדיל ב-200 אחוז, ב-100 אחוז, ב-50 אחוז, ב-70 אחוז ואז מה אותו אדם הגיוני יגיד? הוא חולה, הוא נאיבי זה בלתי אפשרי, הוא שרלטן כל מיני דברים כאלה עכשיו שלפעמים חלק מהאנשים האלה הם אכן שרלטנים ומשתמשים בחלומות כדי לאונות אנשים אני לא אומר שלא ולכן אני אומר שזה רק אבן יסוד אחת אז אתה רוצה שנדבר על נקודה נוספת? אני חושב שכן הבן אדם הבא או הארכיטייפ הבא או המכשלה הנוספת זה העניין של זזיתיות בספר אני קורא לזה רגליים יציבות בעצם יש לאנשים לא מעט במיוחד היום שהם כן מסוגלים לחלום יש להם חלומות, יש להם חזון הם מדמיינים מציאות אלטרנטיבית הם רואים איך הם יכולים להיות עשירים יותר, יפים יותר ועם אנשים טובים יותר, בחברה טובה יותר וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה אבל אין להם את המשמעת העצמית, את העוצמה, את הכוח להתמיד במשהו ובאמת לגרום לו לקרות להביא אותו מהרעיון מהרוח אל הפועל, מהרעיון למציאות מה שקורה עם האנשים האלה זה שמאוד מאוד מאוד מהר הם מאבדים את האמון של האנשים בסביבה שלהם נכון? אם אני אבוא אליך שחר ואני אגיד לך וואי שחר יש לי רעיון למשהו ממש ממש ממש מגניב ונראה לי שאם נעשה אותו ביחד או אם תעזור לי באיזושהי צורה לא משנה אז כאילו זה יצא ממש טוב ויהיה מדהים ואז אתה תתלהב נגיד שהצלחתי להעליב אותך ואז שבוע אחר כך או שבועיים אחר כך אתה מגלה שלא עשיתי את זה אוקיי, התבאסת עליי אני עושה את זה עוד הפעם, עוד הפעם, עוד הפעם בפעם השלישית או הרביעית או החמישית מה יקרה? אתה כבר לא תתלהב כי כשאני אבוא אליך עם משהו חדש אתה כבר מראש יהיה לך את הרעיון הזה גל לא באמת יגרום לזה לקרות זה לא באמת יתקיים הדבר הזה זה חלומות, זה אוויר, זה לא במציאות עכשיו מה לדעתכם יותר קל? להצליח להגשים משהו כשכל הסביבה שלך מתלהבת ואיתך? או להגשים משהו שכל הסביבה שלך חושבת שאתה חולם ואין לך סיכוי? אז מן הסתם שבאופציה ראשונה יותר קל אבל מה שקורה, וזה גם מאוד מלכודת כזאת שאנשים נופלים אליה שהם עוברים מחלום לחלום, עוברים מחזון לחזון עוברים ממטרה למטרה וככל שהם עוברים ממטרה למטרה הם גם משכנעים את עצמם שהם לא יצליחו והם גם משכנעים את הסביבה שלהם שהם לא יצליחו אז הם יוצאו לעצמם סביבה פחות ופחות תומכת ואז באמת הרבה מאוד מהאנשים האלה נתקיים עם מקום של בגיל 20 חלמתי לעשות דברים גדולים ובגיל 40 אני מבין שאין סיכוי ואני חי באיזושהי בינוניות ואני נמצא באיזשהו מקום מאוד מאוד אפור והדבר הזה נשאר לי בראש כאיזו פנטזיה שאני יודע שאני או לעולם לא אגשים או שאני מאשים מישהו אחר אז בעצם במרכיב הקודם של החזון זה יותר קפיצה תודעתית בעצם שצריך לעשות בגדול אבל ברגע שאתה עושה אותה אז אתה עושה אותה פה זה נשמע לי שאין איזה דרך קלה לפתח את המרכיב הזה שזה פשוט אני חושב שזה קודם כל מיומנויות קודם כל מיומנויות, רוב האנשים לא יודעים לנהל את הזמן שלהם, רוב האנשים לא יודעים אפילו לעשות צ'קליסט או טודוליסט, רוב האנשים לא עושים את זה, רוב האנשים לא יודעים להציב מטרות, רוב האנשים לא בונים תוכניות פעולה על המטרות שלהם, זאת אומרת, הם אומרים, אני רוצה לבנות עסק שיחניס כך וכך, הם לא מפרקים את זה, הם לא מבינים מאיפה הכסף הזה יגיע, הם לא עושים את התוכניות. רוב האנשים ברגע שמשהו קשה להם, אין להם את המסגרות שהם בנו לעצמם שיחזיקו אותם מעבר לתקופות הקשות, זה באמת הרבה מאוד מיומנויות, אתה צודק, אבל זה מיומנויות שאפשר לפתח אותן, אפשר ללמוד איך להפוך להיות מבן אדם שלא יודע להתרכז לאורך זמן, לא מצליח לעשות דברים, קשה לו להתחייב לדברים וכן הלאה, להיות בן אדם שכן מסוגל, זה תהליך שאני עברתי אותו הרי. בבית ספר הייתי מאלה שלא מכינים שיעורים אף פעם, לא מסוגלים לקרוא ספר יותר מחמש דקות בלי להירדם, כשעשיתי את ההוריה עוד נרדעתי איזה 17 פעמים בספר של 20 עמודים הזה, ובאיזשהו שלב פשוט מתוך מקום של חזון וחלום הייתי ננעל בחדר בלי גירויים למשך כאילו יותר ויותר ויותר זמן ככל שהשתפרתי בזה, כדי לפתח את המיומנויות האלה, לקחתי קורסים, לקחתי סדנאות, היום יותר קל, יש פודקאסטים, יש דברים גם בחינם, אוקיי, על איך עושים את הדברים האלה ולפתח את המיומנויות ביצוע, אוקיי, איך אני גורם למשהו לקרות, עכשיו זה לא אומר שאתה חייב לדעת לעשות הכל בעצמך, יכול להיות שאתה, מין שאתה יכול לעזר באנשים אחרים שיעשו את זה, אבל הרבה מאוד אנשים חולמים, מה הם עושים? אומרים טוב יאללה, אני ואתה נהיה שותפים, לי יש את החלום, אתה תעשה את זה ואז הם זורקים את החלום על מישהו אחר אבל הוא לא יבצע אותו, הוא לא יבצע אותו אם אני לא אתן לו תוכנית עבודה, הוא לא יבצע אותו אם אני לא אעזור לו להתמיד, הוא לא יבצע את זה אם אני לא אחיה את החזון בו כל הזמן, יש כל מיני מיומנויות שצריך לפתח כדי לגרום לדברים לקרות וזה פשוט רכיב. מה המאפיינים בעצם בתוך זה? מה חשוב לדעת בטיפוס אישיות הזאת או בנקודת הטורפה הזאת? אז אני חושב שאם אתם מרגישים שזו נקודת הטורפה שלכם, שאתם עוברים מדבר לדבר, שהרי יש לכם כל מיני חלומות שלא מתגשמים ושאתם רואים איך הדבר הזה בהדרגה לאט לאט יותר ויותר מייאש ומטסכל אתכם, זה פשוט אחד אחרי השני לבחור מיומנויות פשוטות ולפתח אותן. זה גם אחד הקשיים, כי אנשים שחולמים בגדול רואים וואי חסר לי מלא מיומנויות אז אני אנסה ללמוד את כולם ביום אחד אבל מיומנויות לא לומדים ביום אחד, כמו שאמרת. אז זה לבחור אחד, זה להחליט אוקיי אני לומד לעבוד עם יומן. אני לומד לעשות לעצמי רשימת משימות בתחילת השבוע. אני לומד להציב מטרות ברמה רבעונית, שבועית ויומית, וואטאבר. יש הרבה סיסטמים כאלה, יש לי גם פרק על זה בפודקאסט, זה ממש לתמיע את הסיסטמים האלה בחיים שלכם. אז בוא נדבר על השלישית. אז השלישי זה המאשימים, זה זה שלא מסוגל לקחת אחריות כל פעם שאנשים בסביבה שלו מפשלים, עושים טעויות או שקורים דברים ומאשים אחרים ולא את עצמו. הוא לא לוקח אחריות. בדוגמה הפשוטה הזאת זה יהיה בן אדם שלמשל יכול להיות שיש לו חזון מדהים ויכול להיות שיש לו יכולת ביצוע מבריקה ואני יודע שאתה מכיר כמה כאלה, אני מכיר כמה כאלה ואני בטוח שהמאזנים שלנו מכירים כאלה, הם אנשים בדרך כלל מאוד מאוד עוצמתיים ובהתחלה כשאתה מתחיל לעבוד איתם או לעשות איתם משהו, זה ממכר. אגב גם בזוגיות זה ממכר בהתחלה להיות בזוגיות עם בן אדם כזה כי הוא אנרגטי, כי הוא עוצמתי וכי אתה רואה שדברים קורים איתו אז זה כיף. אבל מאוד מאוד מהר בדרך כלל זה מתהפך עליך כשכל דבר שלא מסתדר כמו שצריך, כשכל דבר שלא הולך לפי החזון, הכל תמיד אשמתך, הכל תמיד בגללך זה לא עובד, השליליות תמיד נדבקת בך וזה טייפ מסוים של אנשים שלא מסוגל להכיל את זה שדברים לא הולכים כמו שהם רוצים. אז פה זה אולי גם כן אם חילקת את זה שהראשון זה יותר קפיצה תודעתית והשני זה יותר מיומנויות, אז אני חושב שהשלישי הוא גם סוג של קפיצה תודעתית מסוימת שזה התודעה הזאתי של להבין שדברים לא תמיד הלכו כמו שאני רוצה וזה חלק מהדרך ולהיות מסוגל לא רק לא להאשים אנשים אחרים, לא רק לא לזרוק את האחריות על אנשים אחרים, אלא להיות מסוגל לקחת את האחריות בעצמנו. יש קטע בספר שאני ממש מסביר את זה וזה דבר מאוד מאוד עמוק וחזק אם מבינים אותו. הפחד הכי גדול של רוב האנשים זה הפחד מכישלון או הפחד להכזב או הפחד לא להיות מספיק טוב וזה הסיבה שהרבה מאוד אנשים לא מיישמים, לא מבצעים, לא מצליחים. נכון תחשוב על עצמך, על עצמי נכון או עליכם כמה מטרות יש לכם או דברים שהייתם רוצים לעשות אבל אתם כאילו לא עושים אותם כי אתם מפחדים שלא ילך לכם בצורה כזאת או אחרת או מפחדים שלא יודעת תנסו את העסק הזה וזה לא יצליח ואז מה יגידו עליי כל מיני כאלה בזווית הזאתי. אם אני מסוגל כאיש השפעה לגרום לצד שמולי להרגיש, לחוות שאם הוא מצליח זה הצלחה שלו אבל אם הוא נכשל זה כישלון שלי אז הוא ירגיש חופש אוקיי הוא ירגיש חופש להתנסות הוא ירגיש חופש לעשות. הרבה מאוד פעמים אני חושב שגם בתקופה שעבדנו אני ואתה ביחד וגם נגיד במכללה עם האנשים אחרים שאני עובד, אנשים ממש מפחדים נגיד להוציא תכנים, ממש מפחדים לכתוב דברים, ממש מפחדים לדבר עם לקוחות בצורה מסוימת, כי הם מפחדים שהם יכתבו משהו לא נכון, שהם יצירו משהו לא נכון, שהם יגידו משהו לא נכון, אוקיי? והרבה פעמים אחת הטכניקות שהשתמשתי בהן, וזו טכניקה מאוד מאוד עוצמתית, זה להגיד לבן אדם, תראה, אם אתה תעשה את זה וזה יהיה מדהים, שיחקת אותה. ואם זה טעות, אז זה פשטל השלישי שאני נתתי לך את המשימה אותי ואנחנו נחדד את זה ונשפר את זה ביחד. כאילו לתת לאנשים את המקום הרגשי שמותר להם לעשות טעויות, שמותר להם לפשל. אגב, אני אגיד בהקשר הזה, אני בטוח שרוב מי ששומע את זה חושב, אני לא כזה, זה לא נקודת התרופה שלי. כי אני חושב שרוב האנשים באמת לא עכשיו, אם אני עשיתי טעות, אז אני לא עכשיו אאשים אותך, או לפחות גם אם אני אעשה את זה, אני לא מודע לזה שאני עושה את זה. אבל יש נקודה שאיפה רוב האנשים כן נופלים בזה, שמישהו אחר באמת טעות שאתה עשית, ואז השאלה איך אני מגיב. האם אני מתעצבן, אפילו לא אומר כלום, אבל חוטף את העצבים ומראה לך שאני עצבני על זה, אפילו באיזה פסיב אגרסיב, ואז אפילו שלא אשמתי אותך, אתה כבר מפחד לטעות, או שעשית טעות, זה גם באמת טעות שלך, אבל אני דווקא לא עושה מזה ביג דילד, אולי כן עוזר לך ללמוד מזה, כן להבין, כמובן תלוי בגודל הטעות ותלוי בסוג מערכי היחסים שלנו, אבל דווקא נותן לך להרגיש, אוקיי בסדר, זה לא נורא, אז טעיתי, אז יהיה לך אומץ להמשיך. אנשים גם מבלבלים, אני חושב, בין אחריות לבין השלכות. אם למשל אני בעלים של חברה, אני בעלים של חברות, בסדר? נגיד שאני בעלים של חברה, ואני נתתי למישהו להתעסק עם הכספים שלי. כן, נגיד זה האחריות שלו, זה התפקיד שלו, נגיד שמתי מישהו שהתפקיד שלו זה להתעסק עם כספים, אוקיי? והוא עשה טעות, שהוא עשה את הטעות. השאלה היא אם אני באמת תופס את זה שאני לא אחראי על זה. הרי מי בחר את הבן אדם הזה? אני. של מי העסק הזה? שלי. מי היה צריך לפקח עליו ולהכשיר אותו? אני. אוקיי? אז זה עניין של אחריות הרבה מעבר למי עשה את הטעות, אפילו מעבר לזה. אפילו בן אדם גנב ממני. היה לו אמין. בסדר? אז אני יכול עדיין גם על זה לקחת אחריות ולא להאשים אותו. זה לא אומר שאני אשאיר אותו שם. בין אם הוא עשה טעות או בין אם הוא גנב, לא משנה, נגיד שזה אפילו... אם זה טעות חמורה, אז זה אולי גרוע באותה מידה. אוקיי? אם זה טעות קטנה, אז לא. אז אולי אני בכל מקרה אפטר אותו. כי אני מבין שהבן אדם הזה לא מתאים לתפקיד הזה, אני לא רוצה את הבן אדם הזה במקום הזה יותר. אבל זה לא אומר שאני צריך להיות בהאשמה כלפיו. ויש הבדל מאוד מאוד מאוד גדול בין השתיים. יש הבדל גדול בין אשמה לבין השלכות. אם יש בן אדם, נגיד, לא יודע, שמתבטא בצורה מסוימת בחיים שלנו, ניקח את זה שנייה מהעסקים ליום יום. חבר, בן משפחה או וואטאבר, שמתבטא בצורה מסוימת כי ככה הוא מתבטא, כי ככה הוא רוצה להתבטא. לרוב האנשים תהיה את הנטייה לבוא ולהגיד לו, אתה מעצבן אותי, אתה, הצורה שאתה מתבטא, מפריעה לי, מכיבה לי, מטרידה אותי, בלה בלה בלה בלה בלה בלה, מתוך המקום של כאילו הוא אשם באיך שאני מרגיש. אבל מי קובע איך אני מרגיש? איפה נמצא התהליך? אצלי, השאלה אם אני בוחר לקחת על זה אחריות. עכשיו, בואו לא ניכנס לנטליות של הבן אדם המוקה, כאילו, כן, אני לא אומר, לא, הבן אדם הזה מתנהג בצורה שלא נעימה לי, אני אקח אחריות ואמשיך לחטוף. לא, אני יכול להגיד, אני לוקח אחריות על זה שהדבר הזה מפריע לי, אני מבין שזה משהו שקשור אליי ולפנימיות שלי, זה מה שאני יצרתי, ועדיין אני בוחר בשלב הזה של החיים שלי לא להיות ליד הבן אדם הזה, כי זה לא נעים לי. אז יש פה הבדל והפרדה בין השלכות או בין איך אני בוחר לחיות את החיים שלי, בין הצוות גבולות, אוקיי? לבין היכולת לקחת אחריות על דברים. ויכולת לקחת אחריות על דברים זה נטו קפיצה תודעתית. כאילו, כמו שאמרת, כי בסופו של דבר, אחריות זה מה זה? זה היכולת להשפיע על משהו. זה לא עניין של השמעה, כן? זה עניין של אחריות. ונגיד שעכשיו נשפך לי פה הקוס מים עכשיו באמצע שאנחנו מצלמים את הפודקאסט, ונגיד שזה באשמתך כי, לא יודע, אתה שמת את הקוס במקום לא טוב. או אוותבר, לא משנה. עכשיו המים פה על הרצפה. ההשלכה זה מי ירים את זה? האם ההשלכה טיפול עליך שאתה תרים את זה? ההשלכה טיפול עליי שאני ארים את זה? או ההשלכה טיפול על מישהו אחר שירים את זה? אוקיי? אבל מעבר להשלכה, יש פה את העניין התפיסתי. האם אני אומר שגם אם שחר שם את זה על הקצה של השולחן ובזווית לא טובה שלא ראיתי את זה ושמרפק שלי פה עכשיו, האם עדיין אני לוקח אחריות על הגוף שלי ואומר, וואלה, הייתי יכול לשים לב ולא להפיל את זה. יש פה שיעור בשבילי, אני יכול ללמוד, אני יכול לצמוח, גם אם אני אתן לך להרים את המים. כן, אני באמת, ככל שאני חושב על זה, אז אני מרגיש שה... מכווה אמיתית פה, והקושי האמיתי פה, הוא באמת לא בלו להאשים, אלא באיך לתת הביטחון. כי אני חושב שמי שמאשים, אז יש לו הרבה מאוד דרך לבוא, יש אנשים במקום הזה, אבל אני חושב שרוב מי שמאזין לנו, בין של מנהלים, הורים, בני זוג, כי יש המון דברים של השפעה, זה לא רק בניהול, אז לא מאוד מאשימים, למרות ששוב, אני בטוח שיש גם כאלה, וגם אני ואתה מאשימים לפעמים, ברור, אבל אני חושב שהנקודת הגדילה של רוב האנשים, היא באיך לתת את הביטחון כשבן אדם טעה, ובאמת טעה, וזה, אוקיי, זה באחריותנו, כמו שהסברת, כי הכל באחריותנו, ואני אוהב את הגישה הזאת, אבל יש דברים שהם ממש באחריותנו, ויש דברים שבאחריותנו באופן עקיף. לתפיסתי, כל דבר שאני יכול להשפיע עליו, יכול להיות באחריותי. ההבחנה פה, בין השלכות, או בין מה שקוראים לו אשמות וכן הלאה, לבין אחריות, הוא חייב להתבצע דרך בחירה. כי בסופו של דבר, לכולנו יש בחירה לגבי הרבה מאוד דברים בחיים. נכון? אני למשל, לא יודע, בחרתי להיות טבעוני, כי לא רציתי להיות חלק מהתעשייה הזאת שעושה לא טוב לחיות. אבל באותו זמן, קניתי אתמול אייפון, חדש, וברור לי שבתעשייה הזאת גם מנצלים ועושים רע לאנשים. מעבר לזה, ביכולת של גל, כיום, היום, להציל אנשים עם מוות. נכון? אני יכול אחרי לעזוב את העסק ואת מה שאני עושה, לטוס לאפריקה איפשהו, וללכת איכשהו לעזור, כי בכסף מאוד קשה לעזור לאנשים עכשיו שם. אבל כאילו, צריך הרבה. אבל ללכת לשם וממש לעזור לאנשים במקומות הזויים, שאנשים שם רעבים ולא יודע מה סובלים, אפילו בישראל או באפריקה, אוקיי? ואני לא משקיע את הזמן שלי בזה. רוב האנשים, וזה העומק פה, בגלל שקשה להם, שהם מבלבלים, זה המושג שאני מסביר בספר, שהם מבלבלים בין המושג יכול למושג צריך. הרי, כשאני עכשיו רוצה לקבל כוס מים, אני לא אשאל אותך, אתה רוצה להביא לי כוס מים? בדרך כלל איך שאני אשאל, אתה יכול להביא לי כוס מים? נכון? אתה יכול להדליק את האור, אתה יכול לחבוט את המסגן, אתה יכול לתת לי אולי עלה בסחר, את יכולה שנצא ביום חמישי בערב, ככה אנחנו מדברים. והנחת היסוד שיוצאת מכאן, זה שאם אני יכול, אז אני צריך, וזה איך שרובנו מתוכנתים. כשאני עכשיו אשאל אותך, וואי שחר, אני כאילו חוזר עכשיו מחול, זה סימג'ור עקבו, כן? שאנשים עושים, אני לא סובל אותו, אבל לא משנה. אני עכשיו חוזר מחול, בא לך לקחת אותי מהזדהי תעופה? אוקיי? אז ברוב המקרים, כשבן אדם מסרב, מה הוא יגיד? אה, אוי, אני לא יכול ביום הזה. כי למה? כי יש לנו חיבור בין המושג יכול למושג צריך. אם אני יכול לעזור לך, ואני לא עוזר לך, אז אני מניאק. כאילו. וככל שאני מבין, או נקרא לזה ככה, דרך החיבור הזה אנחנו כל הזמן מקטינים את האחריות שלנו. כי אני לא רוצה להרגיש שאני לא עוזר ושאני מניאק, אז אני כל הזמן אומר, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול על המון דברים. אבל במציאות, כל אחד מהמאזינים שלנו, עצם זה שאתם מאזינים לנו איכשהו, זאת אומרת, יש לכם מחשב ואינטרנט או טלפון או יותר, כי אתם במקום מסוים שיש לכם את הדברים האלה, נגישות לדבר הזה, אז אתם בריאים, מזל, בהשוואה ללא יודע, חצי מאוכלוסיית העולם בערך. והיכולת שלכם להשפיע על זה ולעזור לאנשים היא כל כך אדירה, אבל זה פשוט לרוב האנשים כואב. כואב להרגיש, בגלל החיבור בין יכול לצריך, שהם יכולים לעזור להמון אנשים והם לא עושים את זה. אבל זו האמת. אני גם יכול לעזור להמון אנשים שאני לא עוזר להם. ובסוף זה בחירה. למי אני עוזר ולמי אני לא עוזר. מה התפקיד שלי, מה לא התפקיד שלי. זו בחירה מאוד מאוד עמוקה, וזה משהו מאוד מאוד חזק, אבל ככל שאני יכול להבין שיש לי יכולת השפעה בצורה יותר רחבה על יותר אנשים ואני פשוט בוחר על מי להשפיע ומה לעשות, זה הופך אותי למנהיג כזה ולבן אדם שלי שיש השפעה הרבה יותר. כל דבר שאתה בוחר בו, אתה גם בוחר דברים שלא לעשות. נכון. כל דבר שאתה אומר לו כן, אז אתה בוחר להגיד. באתי לפה בפודקאסט, במקום להציל לאנשים באפריקה. האמת שזו נקודה מעניינת על ההבדל בין היכול לצריך, ואז כשאתה אומר בגלל שאנשים לא מפרידים בזה, אז הם מצמצמים את התחום של מה שהם מרגישים שהם יכולים, ואני חושב שלפעמים אנשים לוקחים על עצמם גם הרבה מאוד מחויבויות ומשימות וכדי שהם באמת לא יוכלו לעשות דברים אחרים. זאת אומרת, כי הם לא יכולים להגיד לא, אז הם לוקחים על עצמם המון מחויבויות כדי שאלוז להם יהיה סתום וזה ואז זה. אנשים אין יכול להם בשקט. כי אז ששואלים אותך אתה יכול לעשות את זה, אתה אומר לא, אתה לא יכול, כי אתה באמת כבר לא יכול. אבל מה זה לא יכול? אתה יכול לוותר, אבל הכוונה יש לך תירוץ מוצלח יותר. הרי בסופו של דבר הרבה אנשים חיים את הלא יכול הזה. כן. וניתן לכם משהו שקרה לכל אחד פה בוודאות או כמעט כל אחד. מתישהו בשבועות האחרונים מישהו דיבר איתכם, בין אם זה בשיחה מזדמנת בסופר או בטלפון או בכל מקום אחר, באינסטגרם, לא משנה, אוקיי? ואמר לכם היי, בא לכם שנשב לקוס קפה שבוע הבא? והסתכלתם על היומן, ואמרתם לעצמכם וואי אין מצב שאני מכניס את זה השבוע, ואמרתם לו סורי אני לא יכול. כמה ימים לפני, כמה ימים אחרי, או תעבר מישהו אחר פנה אליכם, ואמר לכם היי אתם יכולים לשבת לקוס קפה שבוע הבא? ואז אמרתם וואו אין מצב שאני לא יושב איתו, והזזתם משהו, ושיליתם משהו בלוז, כדי לדאוג להיות שם, כי רציתם ממש. ברוב האנשים שמים על עצמם כל כך הרבה, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא יכול, בגלל שלא נעים להם, בגלל שהם מחברים את הרוצה צריך. אוקיי, אבל למה בעצם צריך לעשות את ההפועדה הזאת? כי מה שאמרת עכשיו, הדוגמה הזאת, אני חושב שכולם יכולים להסכים איתם, אז בן אדם עכשיו מאזין לנו, והוא אומר, אתה יודע מה גל, אני מסכים איתך, אני יכול לעשות את ה... אבל יש דברים שאני יותר רוצה לעשות, אז אני אומר לא להרבה דברים, כדי להגיד כן למה שאני יותר רוצה. אני אישית גם מאמין בתארת השפה, אני לא משתמש כל כך בביטוי, אני לא יכול, אני לא אוהב את זה, אני חושב שזה כאילו מתכנת את המוח בצורה לא טובה, אבל זה כבר לפודקאסט אחר. אבל אני לא יודע אם זה באמת כאילו המסגה או הסמנטיקה של המילים עצמם, כמו המחשבה וההרגשה הזאת שאני באמת לא יכול לעשות משהו. רוב האנשים באמת מרגישים, אני לא יכול להתאמן כי אין לי זמן לזה, אני לא יכול להקים את העסק כי אני לא יכול לעשות את ה... אני לא יכול ללכת לדבר עם הבחורה הזאת שפגשתי ברחוב, עם הבחורה הזאת שפגשתי ברחוב, כי מה הוא יחשוב, כי אני 90% מסכים שאם זה רק מושג, בסדר. אבל הבעיה היא שהדבר הזה מחלחל והופך להיות באמת איך שאנחנו רואים את המציאות. כן, נכון. ואם מצד השני אני קולט שאין דבר כזה לא יכול. אולי כאילו לא יודע, אני לא יכול עכשיו להטביע, בסדר, אוקיי. בכדורסל, כי אני לא מגיע לטבעת, בסדר. אבל שאני לא יכול זה דבר הרבה פחות קיים בחיים שלנו ממה שאנחנו חושבים, אז כשאני בא להשפיע על מישהו, הוא אומר לי אני לא יכול, אני לא אומר שאני אגיד לו אין דבר כזה לא יכול, זה לא איך אני מתקשר, אבל בתפיסה שלי אני לא אקבל את זה כמשהו סופי. כי אני מבין שמה שקרה זה שכרגע הוא בחר שלו. כשמישהו עכשיו אומר לי, וואי שחר בא לי לשבת איתך לקוסט קפה שבוע הבא, ואז תגידי, וואי מצטער אני לא יכול שבוע הבא, מו שלי, אז אני לא אאמין לך שאתה אומר לי אני לא יכול. אני פשוט אגיד אוקיי, לשחר יש דברים אחרים בלוז שהוא מתעדף. כן, כי אני מתעדף כי הוא באמת מעדיף לעשות את זה מי להיות איתי, שזה בסדר, ובין אם הוא מתעדף כי לא נעים לו לבטל משהו, או כי ייצור לו בעיות אם הוא לא יעשה אותם או מהוותבר, אבל אני מבין שזה בחירה. ואז אם אני רוצה בפעם הבאה שתגיד לי כן, אני אבוא ויחשוב אוקיי, איך אני מציג את זה בצורה שיש יותר סיכוי שאתה תעדף את זה גבוה, כי אני מבין שזה בחירה. אני שואל את המאזינים שלנו, אוקיי? מה אתם מעדיפים בחיים? שיהיה לכם חיים שיש בהם בחירה? או חיים שבו אתם עושים רק מה שחייב? אני חושב שכל בני אדם מעדיפים חיים של בחירה. ואם אני כאיש השפעה, כשאני מדבר איתך, אתה מרגיש שיש לך יותר בחירות בחיים, אתה תרצה להקשיב לי יותר. וזה אחד שני הנקודות שלא דיברנו עליהן בהתחלה, שהן יסודות בעניין הזה, שרוב האנשים שמדברים על טריקים ושתיקים של השפעה, וכל הדברים האלה, הם בדרך כלל מנסים למקסם את הדבר שנקרא השפעה לטווח קצר. מה זה אומר? אני עכשיו רוצה למכור, עכשיו אתה תביא לי כסף. אני עכשיו רוצה שנצא לדייט, יצאנו לדייט. אני עכשיו רוצה שתעשה בשבילי משהו, אתה תעשה את זה בשבילי, אוקיי? אבל בחוויה שלי וברגשה שלי, ובפילוסופיה שלי, ההשפעה הכי עוצמתית שלנו היא דווקא ההשפעה לטווח ארוך. מה הכוונה? אם אני הופך את עצמי לבן אדם שאנשים בסביבה שלו אוהבים אותו, סומכים עליו, מאמינים שכשהם מושפעים על ידיי, טוב, יוצא להם מזה טוב, יהיה לי הרבה יותר קל להשפיע על אנשים. למשל אני יודע שאחר שתך אפילו, בסדר? אם אני אבוא ואני אציע לך איזה הזדמנות מסוימת, איזשהו רעיון מסוים, איזשהו משהו כזה, יש סיכוי יותר גבוה שאתה תגיד לי כן, מאשר לאנשים אחרים שהציעו לך הצעה דומה. לא בגלל שאתה חושב שאני כזה יותר גאון מכולם וזה, אולי גם, כי זה גם נכון ואתה חכם אז אתה מודע לזה, אבל מעבר לזה, בגלל שהרבה דברים שעשינו בחיים עד עכשיו ביחד יצא לך טוב מהם. וזה מה שאני מתעקש עליו, לא רק איתך, בכללי בחיים זאת אומרת, עם אשתי, עם הילדים שלי, עם המשפחה שלי, עם אנשים אחרים. אם אני דואג שכשאני עובד עם אנשים, כשאני משפיע עליהם, זה לא שיוצא לי טוב והם מרגישים חרא בסוף. כי אז מה יקרה? בפעם הבאה שאני אבוא להשפיע עליהם, יהיה לי יותר קשה, נכון? ויותר קשה ויותר קשה ויותר קשה ויותר קשה. אם אני דואג שכשאני משפיע על מישהו בסוף הוא ירגיש טוב עם זה שהשפעתי עליו, אז בפעם הבאה שאני אבוא להשפיע עליו, יהיה לי יותר קל. האמת אני עדיין קצת בסליחה הזאת על הבחנה של היכול רוצה, לא רק להשפעה, יש פה גם עניין של כנות. כי נגיד אם עכשיו ליאל, אשתך, מבקשת ממך משהו ולא בא לך לעשות אותו. אז באמת מה שרוב האנשים יעשו זה יגידו אני לא יכול לעשות את זה. וזה לא בעיה לספר איזה סיפור למה אתה לא יכול. וזה באמת לא כזה יפה להגיד לאשתך שאתה לא רוצה לעשות משהו שהיא ביקשה. והרבה אנשים לא בכוונה, הם לא חושבים שהם משקרים. גם אף אחד לא יקרה לזה שקר, אבל הם יסבירו איזה סיפור למה הם בעצם לא יכולים. כי זה יותר... ספציפית במערכת היחסים עם אשתי אנחנו משתדלים מאוד מאוד לטריאל כנות רדיקלית. בחוויה שלי ספציפית עם אשתי, גם במיוחד עכשיו שיש לנו ילדים והכל, החוויה שלי זה שאני והיא ברמה רבה ומרכזית וסביב נושאים רבים אמורים לתפקד כקבוצה, כצמד, כגוף אחד ברמה רבה בצורה משמעותית. ולכן רוב הדברים שאני עושה, או הרבה מהם, יש להם השלכות והשפעות על הביחד שלנו. אם זה עבודה, כסף, אם זה דברים שאני עושה, לא משנה, מוטאבר. אז כשאשתי תבוא ותגיד לי למשל סתם דוגמה, איי גל אני צריכה שביום הזה וזה וזה תעזוב בשבילי ככה וככה וככה, ונגיד שקבעתי משהו, נפתח את היומן, נסתכל ונגיד לה, מה שיש לי כרגע ביומן זה זה. הסיבה שקבעתי את זה היא כך וכך. האם לדעתך מה שאת עכשיו מבקשת יותר חשוב או פחות חשוב? האם שווה להזיז את זה בשביל זה או שאפשר להזיז את זה בשביל זה? ואנחנו נעשה את השיקול הזה ביחד. זה ברוב המקרים. אם זה משהו שאני באמת פשוט סתם רוצה לעשות, לא יודע, נגיד ללכת לטפס על איזה צוק או איזה צלילה מגניבה שבא לי לעשות או משהו כזה, אז אני גם, אני אגיד לה, תראי, קבעתי את הצלילה הזאת ואת הזאת, בדרך כלל אני גם אגיד לה, האלטרנטיבה היא להזיז את זה ליום כזה וכזה, לעשות כך וכך, להביא כך וכך, לעשות כך וכך וכך. מאוד מאוד יהיה לי כיף, אני מאוד מאוד רוצה לעשות צלילה ביום הזה, מה את אומרת? ולא אגיד לה, אין אצלי כוח לדבר הזה, לא יכול. עכשיו, מול אנשים אחרים, נגיד בעבודה וכן הלאה, אז יכול להיות שלעיתים מסוימות אני כן אגיד, אני לא יכול, אבל אני חושב שזה יהיה מאוד מאוד מאוד נדיר, אני פשוט אגיד שיש לי משהו אחר באותו זמן שאני לא רוצה להזיז. אני חושב שזה גם באמת נותן את התשובה למה זה עדיף, כי אם אנחנו מתרגלים להגיד לא יכול, אז חוץ מההשפעה של זה באמת מכניס לנו את האמונה של אני לא יכול, זה גם הרבה יותר קל להתחמק מאחריות. כי ברגע שיש לך את התשובה הזאת בכיסה, אני לא יכול, אז אני לא יכול, אתה לא צריך להתמודד עם המציאות. יש לנו דענות קמפינג תסיחות האלה על כל הנושא הזה של כנות כערך בכללי, ולא בהכרח כערך במובן של להיות כנות זה טוב ולהיות לא כנע זה רע, אלא במובן של כערך לחיים ואיזה סוג של בן אדם זה הופך אותך להיות. בן אדם שמחויב לכנות, אז זה הרבה פעמים באמת יוביל אותו לנקודות שהוא צריך להתפתח ולצמוח בהן, אוקיי? ורוב האנשים לא בכלל אני חושב מבינים לעומק מה זה כנות, מה זה אותנטיות, נראה לי שהיינו שיחה הזאת אפילו באחד הפודקסטים, על הדוגמה הזאת של בן אדם עכשיו חותך אותי בכביש, ואני עכשיו עצבני ואני כאילו לא יודע, אומר לו אההה תחתי חפמניה קטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט כן, אני חושב שזה משהו מאוד מאוד עמוק שכשאני מתרגל אותו, אני פשוט הופך להיות באדם הרבה יותר עוצמתי בכל מה שאני עושה בחיים. וזה מחזיר אותנו להשפעה, אז באמת לא פעם שמעתי את המשפט שאם כל מילה שלך היא אמת, אז אנשים יקשיבו לך, אתה תוכל להשפיע על אנשים, שוב, בטווח ארוך. למילה שלך נהיית כוח אם אתה שומר על התואר שלה. אתה מסכים עם זה? אם כן, למה? תראה, אני אגיד משהו על זה. התפיסה שלי של המונח אמת זה פרק שלם. כי לצורך העניין אני אגיד לך, שחר, אני ואתה יכולים לעשות דבר מדהים ביחד, אוקיי? ואז זה לא יקרה. אז שיקרתי? או לא שיקרתי? היינו בסיטואציה מסוימת, ואני חשבתי שמה שקרה בה זה איקס. אז אמרתי שמה שקרה בה זה איקס, אבל טעיתי, מה שקרה בה זה וואי. אז שיקרתי? יש פה, בסביב המושג הזה של כנות, יש הגדרה מאוד מאוד מאוד, יש מלא שאלות ענקיות, אבל אם נשאר בנושא של ההשפעה ובעניין הספציפי הזה, הנקודה היא מאוד פשוטה. כשאני יודע שמה שאני אומר הוא אמת ברמה העמוקה, אני מעביר את זה בתקשורת שלי החוצה, ואנשים תופסים אותי ככזה. זה יוצא לי לפעמים מתוך השיחה היזמית שלי ומתוך ההתלהבות שלי, שלפעמים אני אומר דברים שלא יודע למה, שאני מגזים בהם או שאני אומר דברים שהם לא מדויקים. היום אמרתי למישהו שסיפרתי לו על איזושהי הרצאה שסגרתי וששילמו לי עליה סכום מאוד מאוד יפה ולא משנה מה, וברח לי השם של העיר שההרצאה הזאת הייתה בה, ומשום מה יצא לי אוטומטית ראשון לציון, למרות שזה לא היה בראשון לציון. ואז עצרתי ואמרתי, חכה, זה טעות, זה לא היה בראשון לציון, זה היה בעיר אחרת. המוכוונות שלי לוודא שמה שאני אומר הוא נכון, שוב כמיטב יכולתי כמובן, זה עובר לאנשים אחרים, זה מייצר אמון, וכשאנשים במשך שנים הולכים איתך ורואים שוואלה, גם אם תהיית לפעמים, במובן הרחב רואים את המוכנות שלך להגיד את האמת, אז כשאתה בא לדבר איתם הם אוטומטית נותנים משקל אחר למילה שלך. וזה משפיע גם על אנשים חדשים שאתה פוגש? אני חושב שכן, אני ממש מאמין שכן. טוב, אז האמת שאולי זה לא היה בצ'קליסט שלנו לכלים להשפעה, אבל אולי זה אפילו אחד הכלים הכי משמעותיים. אז הנה, טיפ פסיכולוגי משובח ליצירת השפעה בטווח הרחוק, לתרגל כנות עמוקה. כן. אני חושב שהשקר הכי נפוץ בישראל בשנת 2023, שרוב האנשים מוכנים לעשות אותו, אפילו אני שאני חושב שזה הכי זה גם נופל אליו לפעמים, זה השקר שבגלל מישהו אחר אני מרגיש את מה שאני מרגיש. או שבגלל משהו אחר אני מרגיש את מה שאני מרגיש. וזה שקר שאנחנו מספרים אותו לאנשים, רוב האנשים מספרים אותו לאנשים כל הזמן. כל הזמן. זה כאילו, הצבנת אותי, איזה מעצבן אתה. וואי, פגעת בי עכשיו. זה שקר שאנחנו שוב ושוב ושוב ושוב מספרים אותו לאנשים, לפחות רוב האנשים, שוב, אני מאוד משתדל לא לעשות את זה, אבל עדיין זה מתפלק לי לפעמים. וזה שקר שמחזיר את זה לנושא של האחריות? כן. שזה שקר שבדיוק זה מה שהוא עושה. הוא לוקח את האחריות ממני וזורק אותו על בן אדם אחר. ואם דיברנו על זה שם על כלולות האלה, הן כולן כמו חול תובני, אז מה קורה לי ברגע שאני מתחיל לזרוק על אנשים אחרים אחריות? קודם כל, הם לאורך זמן לא ירצו לעבוד איתי, נכון? אז אני כל הזמן אצטרך להחליף את האנשים בסביבה שלי, כי כאילו, אנשים יקלטו שאני רעי, מה שנקרא מערכת היחסים רעילה, כן? אז הם ירצו להתרחק מנה. אז כל הזמן אני צריך ליצור מערכות יחסים חדשות. אבל מעבר לזה, כל הזמן אני זורק את האחריות ואת האשמה על אנשים אחרים, גם אם זה רק בתודעה שלי, גם אם לא האשמתי אותם בפועל, מה קורה? בדמיון שלי, כשאני אומר, וואי, בגלל שחר המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, בגלל אידי המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, בגלל יוסי המעצבן הזה הפרויקט הזה נכשל, מה אני אומר בעצם לעצמי? שאני לא יכול לגרום לדברים להצליח. שההצלחה של הדברים שאני רוצה תלויה באחרים. ואז, לאורך זמן, מה יקרה לאמונה שלי ולביטחון שלי בהצלחה שלי? ירד. ואז מה יקרה? אני אהפוך להיות יותר תלותי באחרים, נכון? כשאדם מרגיש שהוא לא מסוגל לבד ושסייב שאנשים אחרים, רק הם קובעים אם הוא יצליח או להצליח, אז הוא יהיה יותר תלותי בהם. וכשאני יותר תלותי במישהו אחר והוא נכשל, אז אני עוד יותר מאשים אותו. אני אכנס ללולה שלילית כזאת שרק מחזקת ומעצימת עצמה. מעניין, זה כיוון שבכלל לא חשבתי עליו כאילו איך שזה משפיע עלינו ברמה העמוקה של מערכת האמונות שלנו ודרך זה מייצרת המציאות. כשאמרת את זה, הדבר הראשון שעלה לי זה איך שאני בעצם נותן את המרחב לאנשים אחרים, שנותן להם את הביטחון. אולי זה גם פשוט משהו שאני דמנתי עליו הרבה, כי כמו שאני קשוח עם עצמי עם טעויות, כשאנשים אחרים עושים טעויות, זה גם קשה לי להכיל את זה. למה עושים טעויות? למה לא שנים לב לדברים? אבל אני יודע שבעוד שזה אולי טוב לתת שיקוף מדי פעם, לתת משוב, כי אם לבן אדם בכלל אין מודעות, לא, במצבים אנשים כן מודעים, וכן גם להם יש קול ביקורתי והם מתבאסים על זה גם ככה. ועכשיו הדבר הכי טוב שאני יכול לתת להם זה דווקא לא לעשות מזה ביג דיל, ודווקא עבור אותם כאילו, בסדר, זה לא נורא, כולם טועים. ואז ניתן להם את הביטחון להמשיך לנסות, לעשות דברים יצירתיים, במקום פעם בהם ברגע הם אולי לא יעשו דברים אפילו בלעדיי, או לא יעשו, יפחדו, או שכבר יכנסו לחרדה ומתוך החרדה יעשו את זה עוד יותר גרוע. אני לא אומר שאף פעם לא נופל בזה, כן? לא להלחיץ אנשים. אני כן מאמין שזה חשוב. אגב, באמת זה אולי שאלה, איך אתה אולי נותן משוב לבן אדם בצורה טובה? אני חושב שזה מאוד מאוד משתנה מבין אדם לבן אדם. אוקיי, אני חושב שיש אנשים שהם מאוד מאוד רגישים לביקורת, וצריך מאוד, לא יודע, להרוז להם אותה, ולהעביר אותה בצורה מאוד מאוד מדויקת. עם האנשים הכי קרובים אליי, בצורה דרגתית, אני מתרגל אותם, נגיד ככה, או משתדל לתרגל אותם, לקבל ביקורת בצורה מאוד ישירה ולא מתנצלת, לצד זה שאני גם משתדל להגיד להם על הדברים הטובים שהם עושים, ולצד זה שאני גם מראה להם שאני מבקר את עצמי, ואני לא עושה מזה ביג דיל. זאת אומרת, אני חושב שתראה, כל הדברים האלה נובעים בסופו של דבר מעולם האמונות שלנו ומהתפיסות שלנו, אוקיי? אם אני נופל בתפוס של ההגיוני, אז אפשר להגיד טכנית, נכון? אפשר להגיד טכנית, הנה טיפים להשפעה, כשאתה בא למכור למישהו חזון, תהפוך את התמונה לגדולה יותר, כן? תחשוב איך אתה יכול להציע פה הזדמנות משמעותית יותר, כן? איך אתה יכול להפוך את זה למשהו שיותר משתלם לו, תמצא יותר מהתועלות שלו, כן? תעשה את זה יותר בגדול. אבל כל הדברים האלה, בעוד שהם נכונים, אוקיי? הם יגיעו רק עד גבול מסוים עד שהם ירגישו לך לא אמיתיים ויפלו. על מה זה צריך להישען? על האמונה שלך בעצמך שהחזון הזה יכול להתקיים. מה מונע ממך? הפחד מלחלום בגדול או להציג חלומות גדולים ולהתאכזב ולהתייאש. זה סוג של חוסר ביטחון עצמי, ברור? מה הדפוס של הדזזיתי? הדזזיתי עובר מחלום לחלום, למה? כי הוא מפחד שהחלום שלו כרגע בדמיון מושלם והוא יודע שברגע שזה ירד לידי ביצועה, זה לא יישאר בדיוק ככה, כן? כשהדברים פוגשים את המציאות הם לא נראים אותו דבר, אוקיי? אז הוא מפחד שהדבר הזה לא יהיה מושלם, אז הוא לא מבצע אותו. אז הוא עובר מדבר לדבר, ברגע שהדבר הזה מתחיל להיות לא מושלם, הוא עובר לדבר הבא. מה חסר לו? היציבות. אבל למה הוא לא יציב? כי הוא מפחד לעמוד על קרקע שאחר כך תשמת לו בין הרגליים. אז זה גם סוג של פחד, זה גם סוג של חוסר ביטחון. הבן אדם שלו לוקח אחריות, למה הוא לא לוקח אחריות? כי הוא מפחד שהאשימו אותו, הוא מפחד לצאת לו בסדר. אז כולם יושבים על פחדים עמוקים שברגע שאני משחרר את הפחדים האלה, אוקיי? אז פתאום קל לי לחלום. אני משחרר את הפחד? קל לי לחלום. אני משחרר את הפחד? קל לי להתמיד. אני משחרר את הפחד? קל לי לקחת אחריות. בוא נדבר על האחרון, האחרון, כן. אז האחרון זה באמת העניין הזה של כמצנות או חוסר נתינה. אני קורא לזה להיות הדיקטטור. להיות הבן אדם הזה שמשפיע על אנשים בצורה אפקטיבית, אוקיי? הוא אולי יודע לקחת אחריות, והוא אולי יודע להשפיע, והוא אולי יודע לתת חזון גדול, והוא אולי יודע ליישם. אבל בסוף הוא דואג שהכל יסתדר בצורה שהמרוויח העיקרי, ואולי לא העיקרי, היחידי, יהיה הוא. הוא דואג כל הזמן לדאוג רק לאינטרס של עצמו, וכולכם מכירים כאן אנשים כאלה. אנשים שהם עוצמתיים, שהם יודעים לדחוף, שהם יודעים להוביל, שהם יודעים לשכנע, שהם יודעים להשפיע, אבל בסוף איכשהו כשהכל השן והמסכת פירוטכניקה הזאת מתפזרת, איכשהו כל הכסף נשאר בחשבון בנק של מישהו אחד, איכשהו כל התנאים הטובים נמצאים אצל בן אדם אחד, איכשהו המרוויח המרכזי זה תמיד אותו בן אדם אחד. והדבר הזה הוא מכשול עמוק ונוראי, אוקיי? בשתי הרמות. אני כרגע אפילו לא מדבר על זה שהבן אדם הזה עושה רעה לאחרים, נגיד שלא אכפת לו למרות שכן אכפת לו, אבל נגיד שלא אכפת לו. הוא יוצר משהו מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד גרוע. דרך אגב בדיוק אתמול היה לי שיעור שהעברתי עם מישהי, שעשינו את התהליך של שזוי תפיסות עומק וכאלה, ויצא למשפט רק ככה אפשר להשיג את מה שאתה רוצה. וככה הכוונה היא להיות מניאק, להיות דורסני, להיות בן אדם שעושה את הדברים האלה. וזו תפיסה נוראית, אוקיי? והסיבה שהיא נוראית, זה כי בסוף כי האנשים האלה נשארים מאוד מאוד לבד ומאוד מאוד סובלים. אוקיי? זה לא סתם שראית, לא יודע אם ראית, היה סדרה בנטפיקס על הדיקטטורים הגדולים ואיך להיות דיקטטור וכאלה, ורואים איך כל הדיקטטורים האלה מגיעים לזה שהם מסיימים. מתחילתם בצורה מאוד מאוד דרגית, במובן של כאילו בדרך כלל רוצחים אותם וכאלה, רואים איך הם בתקופות המאוחרות נהיים ממש כאילו דקעונים, משיחים דתיים, לא בריאים בנפשם בצורה קיצונית. והרבה פעמים זה כאילו מתחיל בצורה חצי שפויה, אוקיי? כל המסעים של האנשים האלה. והסיבה לזה היא מאוד פשוטה. זה ציזות של מישהו, אני לא זוכר מי, צער לי, שרוע תמיד מתחיל משפתנות יתר בלי תשומת לב לסביבה, אוקיי? שאנשים לא מתחילים מרישות מזה שהם רוצים לדפוק אחרים או לעשות רע לאחרים. יש להם איזה מטרה, יש להם איזה חזון, חלום. הם תותחים בליישם את זה ולבצע את זה, אוקיי? והם רוצים להגיע לתוצאה ולמטרה, הם גם לוקחים אחריות על עצמם על התוצאה ולמטרה, ואז בשביל המטרה ובשביל התוצאה הם פשוט לא סופרים אף אחד בדרך, הם יעשו את זה בכל מחיר ובכל מצב. ואז מה שקורה זה שבהתחלה אנחנו קצת מתפשרים על אחרים, כי אני אומר, טוב, נו, אני בקטנה דופק אותו, אני בקטנה הורס לו, אני בקטנה מנצל אותו. בקצת, כאילו, וואו, זה כזה דבר מדהים, המטרה, החזון, החלום הוא כל כך גדול, אני קצת עושה רע להם. אני לא חושב שאנשים תופסים שהם מנצלים אחרים. אני חושב שכן. אני חושב שבדרך כלל אנשים עושים לעצמם רציונליזציה. כן, הם יעשו לזה רציונליזציה, אתה צודק, אבל... אני חושב שברגע שבן אדם מודע, אני ממש פה מנצל, אז אני אעשה אליהם... כי מה קורה? לא, או, בדיוק. בהתחלה זה בא בקטנים. זה בא עם טיפ טיפה לא נעים לי שאני עושה את זה, אני עושה את זה בכל זאת, ואז אני עושה רציונליזציה. עכשיו, מה קורה? וזה המעגל קסמים פה, החול הטובני פה. אתה יכול לתת דוגמה למשהו קטן? כי כזה דיברת רגע עכשיו על... כן, בקטרטורי וזה, בסדר. אז גם לא הם, אוקיי? אני חושב שבכל משפחה כמעט יש את הילד או הבן דוד או זה שככה ממש ממש תובנים משאר בני המשפחה וכזה כולם יודעים שהוא... אני חושב שברוב המשפחות יש כזה מישהו שהוא סופר טייקר כזה. אני לא יודע, יש כל מיני מושגים בעולמות שונים. שהוא דואג תמיד לעצמו, לאינטרסים שלו, כאילו תמיד יוצא שהוא כאילו... אפילו ברמה המשפחתית שכולם תמיד יעזרו לו. הוא פעם כן יעשה משהו גדול בשביל אחרים, אבל רוב הזמן זה תמיד יהיה סביבו. אוקיי? וזה יש את זה אני חושב כמעט בכל משפחה וכמעט בכל מקום עבודה וכמעט בכל קבוצת חברים. יש את האנשים האלה. ואיך שזה מתחיל, איך שמגיעים, איך שהופכים להיות הבן אדם הזה? הרי אף אחד לא רוצה להיות הבן אדם הזה. גם הבן אדם שהוא הבן אדם הזה, כמו שאתה אומר, לא חושב שהוא הבן אדם הזה. כי אם הוא היה חושב שהוא הבן אדם הזה, הוא לא היה רוצה להיות הבן אדם הזה. אוקיי? אז איך מגיעים להיות הבן אדם הזה בלי לשים לב? אוקיי? אתה מתחיל לעשות דברים קטנים שנוגדים את המוסר שלך. אוקיי? ואתה עושה אותם בכל זאת למען המטרה, למען מה שאתה רוצה להשיג. בקטנה. כמו שאתה אומר, יש פה גם את התהליך של הרוצנים לזה, לא רציתי לשים עליו דגש, אבל הוא לגמרי קיים שם, ואם זה מעניין אז אפשר לדבר על זה. אבל הדבר היותר מעניין זה שאחרי שאני שוב ושוב ושוב ושוב עושה את זה, אני מרגיל את המוח שלי מה לחשוב, שאני צריך לדאוג לעצמי וכל אחד צריך לדאוג לעצמו. נגיד, שזה שלהם רע זה כי מגיע להם. כל מיני דברים כאלה שהופכים, מייצרים הבחנה, הפרדה ביני לבין אחרים. אוקיי? זאת אומרת, אני מגיע לי ככה, להם לא מגיע את זה. אני צריך להתנהג אליי בצורה אחת, אליהם אפשר להתנהג אחרת. וככל שהזמן עובר, וההתנהגות הזאת היא ממשיכה, קודם כל היא נוטה להקצין, נכון? כי אם בהתחלה קצת לא נעים לי לבקש משהו קטן, או לדרוש משהו קטן, או טיפה לעשות לא נעים למישהו אחר, אז אני מתרגל לזה, אוקיי? אני עושה רציונליזציה, אז אני מרגיש לי בסדר. אז פתאום בשביל להרגיש את הטיפה לא נעים הזה צריך לקרות משהו יותר גדול, אבל כבר הרגשתי טיפה לא נעים בשביל לעשות משהו יותר קטן, אז גם בטח שאני אעשה את זה בשביל משהו יותר גדול. אוקיי? אז הדבר הזה חוזר על עצמו. ואז מה שקורה זה שאנשים האלה בצורה... עכשיו, בקיצון זה קיצוני, וביומיום זה יותר מתון, כן? אבל בקיצון זה ממש... הרציונליזציה המרכזית שנכנסת שם, הדפוס המרכזי שנכנס לשם, זה העניין הזה של אני לא מסתכל על אנשים כאנשים, אני מסתכל על אנשים ככלי משחק. אני מתחיל להסתכל על אנשים כמי יכול לעזור לי, מי יכול לקדם אותי, מי יכול להביא אותי למטרה הדותי. איך אני יכול... אני מתחיל ממש להסתכל על זה ככה. וההסתכלות הזאת היא מאוד מאוד בעייתית. אגב, אנחנו מדברים פה על השפעה. זהו פודקאסט על מוסר. ואני אגיד משהו בהקשר הזה, שעשיתי איזה פודקאסט עם יועץ ארגוני, שהוא מנחה מנהלים. זה גם בעצם על ניהול, על השפעה. וגם איכשהו יצא שדיברנו על זה, מרטין בובר, אם אתה מכיר, והסתכלות אינסטרומנטלית. אז אני חושב שזה הדבר שהכי קשור בעולם. כן, זה מאוד קשור להשפעה, כי זה לא פודקאסט על מוסר, למרות שכאילו, וואי, בא לי לעשות פודקאסט על מוסר, אבל כי בחודשים האחרונים אני יוצא לדבר על זה הרבה, ואני מבין כמה זה מרכזי וחשוב. כאילו ברמה של כשהיום שואלים אותי, מה הטיפ הכי גדול שלך כדי לפתח את הביטחון? עמוק לעבודה למוסר שלך, אני חושב שכאילו באמת זה זה, ולכולנו יש מה לעבוד ואני לא משחק אותה כקדוש או כמוסרי יותר מאחרים או עוד עבר, ממש זה לא סיפור כזה בכלל, אני עושה את הטעויות שלי ואני יודע להיות חרא כמו כולם ואני מנסה לעבוד על זה, אבל אני חושב שכל פעם שאני מצליח לשפר את האתיקה שלי, לשפר את היכולות שלי להיות בן אדם מוסרי ל-next level, הביטחון העצמי שלי עולה, אז זה זה, אבל שנייה אני שם את זה בצד, גם אם נגיד שלא אכפת לי ממוסר, ברגע שאני נכנס לגישה מה שאתה קורא לאינסטרומנטלית הזאת, שאני מתחיל להסתכל על אנשים בצורה כזאת, מה שקורה זה שאני נשאר לבד, כי תחשוב על זה, שוב זה כמובן סקאלה, זה לא מקרי שהאנשים האלה שהם הכי טייקרים הם הכי דיכוניים, זה לא מקרי, בטח הצלחה לראות את זה בקליניקה, בקורסים, במקומות כאלה, האנשים האלה שלוקחים מהסביבה זה האנשים שבסוף הם נשארים האנשים הכי דיכוניים, ולמה? כי אם הפרוסס הקוגניטיבי שאני עושה כדי להצדיק את זה שאני דופק אנשים אחרים הוא החפצה, נכון? אני אומר אה הוא שונה ממני, אני בן אדם, אני זה, אני זה, הוא כלי במשחק, אז בעצם בצורה דרגתית האנשים האלה הופכים להיות בודדים בעולם כי הם הבן אדם היחיד וכל השאר הם רק חפצים, אז אתה נשאר בלי אנשים אחרים בעולם מבחינת קוגניטיבית, תפיסתית, אם אתה מבין מה אני מתכוון ששוב זה כמובן אתה מדבר פה על תהליכים שהם קורים מאוד בעומק, זה איזה מין סיבתיות כזאת שהיא מתחת לפני השתת. אז אני יכול לתת לך דוגמה לזה, הרי אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא כזה, נכון? כן, זה סוג של הסבר מסוים לקרמה תכלס. אני אגיד משהו כזה אפילו עמוק יותר ואני עכשיו הולך, וואי אולי זה ייחב לחלק מהאנשים שמאזינים ואני מצטער אבל תקבלו שזה מתוך אהבה, אוקיי? אם אתם מרגישים בודדים תעבדו על זה. רוב האנשים שמרגישים בודדים חושבים שהם אנשים טובים ויש גם כאלה שהם באמת לא נופלים במלכודת הזאת, כן? זה הכללה מה שאני עושה עכשיו. אבל המון אנשים שמרגישים בודדים וכן יש בסביבה שלהם אנשים, אם אין בסביבה שלכם אנשים זה משהו אחר, אבל אם יש לכם חיי חברה יחסית, יש לכם עבודה שאתם נמצאים בה, יש לכם משפחה ואתם מרגישים בודדים, תשקלו שהנושא הזה שאנחנו עכשיו הולכים לדבר עליו של נתינה זה התרופה לבדידות. אוקיי? כי בסוף למה שאני ארגיש בודד בעולם שבו אני מוקף באנשים והחוויה הזו של בדידות, אני חושב שזה אחת המגיפות של המאה שלנו, נכון? יש על זה מחקרים ורואים את זה, שבתרבות המערבית יש ממש כמו כמעט מגיפה של בדידות בעולם שבו כולם מחוברים כל הזמן. לכולנו יש את הנטייה וזה משהו שכולכם תוכלו להתחבר אליו, 100% מהמאזינים. לתפוס את עצמנו כיותר רב מימדיים ואנשים אחרים כיותר חד מימדיים. זאת אומרת, כשאני מסתכל על עצמי אני אומר אני ככה וככה וככה, נכון? אבל לפעמים אני אחרת והנסיבות שלי מורכבות וכן הלאה, ושחר, טוב שחר הוא פשוט כזה, אוקיי? עכשיו גם אלה שמתנו שהם אפילו מטפלים ואנשי עומק וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה, אז אנחנו נראה את האחרים בצורה יותר רב מימדית, אבל עדיין אנחנו נתפוס את עצמנו בצורה אפילו עוד יותר רב מימדית, אם אתה מבין למה אני מתכוון. ואני חושב שהדבר הזה מייצר את ה... ככל שהפער יותר גדול בין כמה רב מימדי אני תופס את עצמי לכמה חד מימדי אני תופס את הזולת, אני מרגיש יותר בודד. אני מרגיש שאנשים אחרים לא יכולים להבין אותי, כי הרי כשאני בא ואני אומר אני עכשיו, לא יודע, יש לי פציעת ספורט כלשהי, ואני בא לאשתי ואני אומר, אשתי לא יכולה להבין אותי כי היא בחיים לא עשתה ספורט, היא לא אוהבת ספורט, היא לא יכולה להבין אותי, זה חרתה. ככל שאני אעשה יותר מהדברים האלה, ככל שאני יותר אגיד לעצמי, הוא לא יכול להבין אותי, היא לא יכולה להבין אותי, כי היא אישה, הוא גבר, הוא קבוע, הוא נמוך, הוא יפה, הוא לא יפה, הוא עשיר, הוא עני, ככל שאני עושה יותר מההפרדות האלה, יותר מהפירוקים האלה, ומסתכל על אנשים בצורה יותר מקטלגת, אני מצד אחד מאפשר לעצמי יותר להשתמש בהם, להיות כאילו יותר... הדפוס הזה של הדיקטטורה, הדפוס הזה של להיות הדיקטטור הזה, ואז אני נשאר בודד. כן, מעניין. גם מעניין לספר עוד. אגב, בהקשר של הרציונליזציות, ששוב, כמעט אף אחד לא אומר לעצמו, אני רע. יש מצב שאפילו סדמוס הוא סנדו. די בטוח. אבל בטח הדברים שאנחנו מדברים עליהם, שאף אחד פה לא הרג אף אחד, אף אחד פה לא עשה זה, אנשים משתמשים בקטנות. הרבה פעמים כשבן אדם עושה לעצמו רציונליזציה, בגלל שהוא יודע שהוא קצת מחרטט את עצמו, והוא יודע שהוא קצת משקר לעצמו, הדרך שלו להרגיש ביטחון בזה היא לשכנע הרבה אחרים שהדבר הזה נכון. וככל שיותר אחרים משתכנעים בדבר הזה שלו, זה אומר, אה, אם כולם חושבים ככה, כנראה זה לא תמתום. ואז אפשר לראות שאנשים מעלים את הרציונליזציות האלה לרשתות החברתיות. האם אתה חושב שזה קורה? זאת אומרת, האם יצא לך לראות את זה? יש מי שמשתמש ברשתות החברתיות לצרכים עסקיים, ואז בדרך כלל אתם תראו שמה שאנשים האלה עושים בתוכן שלהם לאורך זמן זה אופטימיזציה. זאת אומרת, לאורך זמן הם יראו מה אנשים אוהבים, למה אנשים מגיבים, וינסו לעשות יותר מזה. גם אני ואתה, כשישבנו לפני הפודקאסט, אמרנו איזה כותרת, איזה נושא יותר אנשים יאהבו, איזה כותרת, איזה נושא יותר אנשים יצפו. בסוף זה אחד הדברים על מה שאתם רוצים, אבל בכותרת, כן. אבל שאר האנשים, אני חושב שאחת המוטיבציות המרכזיות שלהם להעלות תוכן לרשתות החברתיות זה לשקר לעצמם. כאילו אני באמת באמת חושב את זה. תחשוב שבן אדם טס לחול, ואז הוא מעלה תמונות מחול. הוא עושה דייט פעם בשנה עם אשתו, ואז הוא מעלה תמונות מהדייט. הוא יוצא לאיזה מקום זה, ואז בפעם במאה השנה שהוא עושה את זה, הוא מעלה תמונות. למה? במה הוא מנסה לשכנע אותי? במה הוא מנסה להראות לי? מה הוא מנסה להחצין? עכשיו, אחת השאלות שאני הכי שונא, זה למה אנשים עושים X, משהו, לא משנה מה. מהסיבה הפשוטה שאני מאמין שאת אותה התנהגות בדיוק, אנשים שונים, יכולים לעשות ממוטיבציות שונות לגמרי. אנשים שואלים אותי, למה אנשים בעבודה שלי רואים שאני מנסה להתפתח ויורדים עליי? לא יודע, אולי הם מקנים, אולי הם חושבים שאתה מטומטם, לא יודע, יכולים להיות אלף סיבות. כאילו, אני לא יכול לדעת, אני לא קורא מחשבות ואני לא מכיר את הסיטואציה. אבל, אז אני לא חושב שכולם, כל מי שאתם תראו אותו מעלה בסטורי תמונה מקופה קבנה, עושה את זה בדיוק מאותה מוטיבציה, אבל אני אגיד לכם שמה שמשותף להרבה מוטיבציות האלה זה שכולם זה בלוף פנימי. חלק מהאנשים זה כזה, כן, אני בן אדם מאוד מאוד מצליח, אז הנה תראו, חלק זה, אני בן אדם שנהנה מהחיים, והוא מראה את התמונה הזאת כדי להמחיש לכולם כמה החיים שלו טובים ויפים. בן אדם אחר זה יכול להיות משהו על האופי שלו, על האישיות שלו, כן? אני חושב שהרבה פעמים אנחנו מנסים להראות כלפי חוץ את החלקים הכי חזקים והכי עוצמתיים באישיות שלנו. כן? אני רוצה שתשקלו את זה, לא רק בסושל מידיה, בכל מקום, אבל בסושל מידיה זה הכי קיצוני, אוקיי? גם עצם זה שהיום אני חושב שיותר ויותר אנשים משתפים ברשתות גם נקודות פגיעות כאילו, כן? ונקודות יותר אוטנטיות לכאורה, זה מאוד בגלל שבתקופה הזאת זה נחשב להיות אמיץ לשתף את הכאב, זה נחשב להיות אמיץ ועוצמתי לשתף את המחואר, אז אני גם משתף משהו שייראה בסוף טוב, כן? זה נראה רע, אבל בזה שזה נראה טוב רע, זה מדגים כמה אני חזק. כן. אז אני חושב שהבעיה הכי גדולה שזה יוצר, הדבר הזה, זה שכשאני בן אדם ואני מסתכל לחוצה, ואני מסתכל על כל האנשים האלה, בין אם זה ברשת ובין אם זה במציאות, וכל אחד מראה לי כמה הוא תותח, כמה הוא מצליח, כמה הוא אלוף, כמה הוא חכם, יפה, מוסרי, נחמד, וואטאבר, אני נכנס לתוך פינה שבה אני מרגיש שלי אין מה לעשות פה. אוקיי? ואני חושב שהרבה אנשים מרגישים שאת כל הרעיונות הטובים למישהו אחר יש, את כל ההצלחה הטובה למישהו אחר יהיה, את הזוגיות הטובה זה יהיה למישהו אחר, ואני לא יכול לעשות את כל הדברים האלה. כי כשאני מסתכל על אנשים אחרים ואני משווה את עצמי לאנשים אחרים, ואני משווה את עצמי לאיזשהו סטנדרט שהוא לא אמיתי, אוקיי? אז אני נשאר תמיד שאני מרגיש לא מספיק טוב, ולא מסוגל, ולא יכול. והדבר הזה הוא השקר הכי גדול בעולם, אוקיי? האמתי, וזה מה שאני חושב, שניקח את דוקטור ויקטור פרנקל, כן, שאומר שבעצם המשמעות הכי טובה והכי פשוטה שאנחנו יכולים למצוא כבני אדם, זה לעשות משהו עבור משהו שהוא גדול מאיתנו. ברמה הכי בסיסית הוא מדבר על לעשות משהו טוב למישהו אחר, אוקיי? וויקטור פרנקל מדבר על זה שהיכולת לחיות חיים של משמעות, זאת אומרת, לחיות חיים שבהם אני נותן לאנשים אחרים, זה ממש הסוד לחיים בריאים, נפשית ומאושרים והכל. אז למה רוב האנשים מרגישים שאין להם יכולת להשפיע? למה רוב האנשים מסתכלים על הילדים שלהם ואומרים, כן, הילדים שלי ככה, אין מה לעשות. מסתכלים על בני הבני זוג שלהם, כן, הבן זוג שלי אטום, האשתי ככה, בעלי ככה, ההורים שלי ככה, הבוס שלי ככה. אנחנו אומרים את זה על כולם, אנחנו חיים כאילו אנחנו לא יכולים להשפיע. למה? כי כולם מנסים להציג את הצדדים הכי חזקים שלהם. וזה אחת המתנות הכי גדולות שאני קיבלתי בחיים שלי האישיים מזה שהייתי מטפל כמה שנים. והרבה. אני חושב שכל בן אדם שהוא מטפל, שוב אני לא חושב שזה הדבר אולי הכי קוסט אפקטיבי לעשות, אבל אם אתם יכולים ללמוד טיפול ולהיות מטפלים שנה, שנתיים, לא משנה אם אתם תעשו אחר, אתם תעשו אחרת, כי בקליניקה האנשים האלה שכלפי חוץ נראים פלדה ובטון, נראים אלי אבנים מסוטט, אתם רואים את הג'אנק ואת החרא שלהם בחיים. וכשאתם רואים את זה אתם רואים לעצמכם וואו, הבן אדם הזה פאקינג מלך. בא אליי ואני יכול לשבת איתו כן מטפל צורך העניין אבל זה יכול להיות בכל הקשר ואני יכול לעזור לו אני יכול להשפיע לו על החיים בצורה טובה הדבר הזה הוא מעצים ברמות אדירות והוא גורם לי להבין שאני יכול גל לא איזה אילון מאסק ולא מרק צוקרברג גל הקטן הפיצי ש... שמי אני בכלל? יכול לעזור לאנשים הוא יכול להשפיע על אנשים יכול לשנות לאנשים עכשיו אם אתם תדעו וחלקכם יודעים חלקכם יודעים שעל החברים הכי קרובים נכון? או על הבני משפחה הכי קרובים אתם יודעים שיש להם בעיות בחיים נכון? ההנחת יסוד הכי פשוטה בעולם זה שאם לי יש בעיות בחיים ולחמישה האנשים הכי קרובים אליי שאני יודע שיש להם גם בעיות בחיים שה-300 האנשים מסביבנו שמשחקים אותם כאילו אין להם בעיות בחיים גם להם יש בעיות בחיים ועוד 2 מיליון אנשים שבסוציאלמידיה משחקים אותם כאילו אין להם בעיות בחיים גם להם יש בעיות בחיים אז אם יש בעיות בחיים יש לנו משמעות לחיים כי אני יכול לעזור לאנשים אחרים עם הבעיות שלהם אני יכול לעשות עם זה משהו אני יכול לתרום, אני יכול לתת, אני יכול להשפיע למה בעצם הדפוס הזה של הדיקטטור גם יושב על חוסר ביטחון ופחד? כי אם אמרת שכל השלושה יושבים אז אני מניח שגם הרביעי אתה צודק ב-100% אתה צודק ב-100% אז באמת אחד הפחדים של הדיקטטור זה שאם הוא ייתן לאנשים אחרים אז לא יישאר לו כלום אוקיי? הוא בעצם מבין שזו האחריות שלו הוא מבין שיש לו עוצמה אבל הוא מפחד שהוא לא יכול שהוא אף פעם לא ייצר מספיק מספיק שיהיה גם לכולם וגם לעצמו זה מה שנקרא בשפה האורחניקית תודעת שפע אין לו את זה אוקיי? ובגלל שאין לו את התודעת שפע הזאת אז הוא כל הזמן מפחד שלא יישאר מספיק ובגלל שהוא מפחד שלא יישאר מספיק הוא מנסה לשמור את הכל לעצמו עכשיו בגלל שרוב האנשים לא מספיק מוכשרים כדי להפוך להיות סדם חוסנו או משהו כזה אוקיי? אז מה שיקרה זה שכשהם לא יכלקו את השפע עם האנשים סביבם מה יקרה לאנשים האלה? הם יעזבו, הם יתרחקו, הם ילכו הם יחפשו מקום אחר האנשים בסביבה שלי הם יהיו אנשים שיש להם שפע או אין להם שפע? שאין להם שפע כי אני לא חולק איתם את השפע שלי אז מה יקרה? זה יחזק ויעצים בתודעת החוסר שלי כל הזמן אני אהיה במחסור וזה יושב על החוסר האמונה שלי במסוגלות העצמית שלי לספק שפע לעצמי ולאחרים אני חושב שאחת התובנות המשמעותיות שבן אדם יכול להשיג בחיים שלו זה להבין שבישראל ב-2023 לדאוג רק לצרכים של עצמי זה קל זה קל אם אני מוכן לפתח מיומנויות אם אני מוכן ללמוד, אם אני מוכן לעבוד לספק את הצרכים של עצמי זה קל וזה שזה קל לא אומר אה יופי אם זה קל אז בוא נעשה את זה ונסגור את הבסטה, נצא לפנסיה בגיל 30 אפשר? לא יודע אם זה הפתרון הנכון אם זה קל לדאוג רק לעצמי אז בוא נעזור לנו את האנשים בוא נבין שאני יכול לייצר שפע ליותר מרק עצמי מה שכן אתה גם אומר את זה ואתה יחסית מינימליסט ולספק את הצרכים שלך זה באמת קל אבל אני חושב שלרבה אנשים יש תאוות בצע בגלל השיווק שעושים לנו שאתה כל הזמן נתקל בשיווק שגורם לך לחשוב שאתה צריך עוד וצריך יותר ואתה רואה אחרים שיש להם כן אבל כל הדבר הזה יושב על חוסר ביטחון ואז זה כבר לא כזה קל בוא נגיד זה קל לספק את הצרכים זה לא קל לספק את התאוות כן אבל אני חושב שכל התאוות האלה יושבות על חוסר ביטחון בסיטואציה פיקטיבית כלשהי אני לא נגד צעצועים יקרים ויפים כן? כאילו במציאות אני לא נגד זה אוקיי? אני פשוט חושב שרוב האנשים צורכים את הצעצועים היקרים האלה זה אומר שאני מבין ששעהון חולצה, מכונית, בית אני לא משנה כל דבר אחר כן? הם צורכים את זה מתוך תודעה של חוסר הם צורכים את זה מתוך אני לא מספיק אז כשיהיה לי את האייפון החדש אז אני אהיה מספיק אוקיי? למשל דיברנו מקודם על זה זה כאילו אני יוצר תוכן אני מעלה סטוריז, אני מעלה סרטונים אז אני חייב את האייפון 15 פרו מקס אני לא יכול להשתמש באייפון 10 כדי להפיק את התוכן שלי אבל בצורה מאוד פשוטה אם אני מרגיש שמה שאני עושה זה מספיק אז אני לא צריך את כל זה אוקיי? אם אני מרגיש שכשאני יושב מולך או בפגישה חשובה אפילו ואני מספיק אז אני יכול לראות שטישרט פשוטה אני לא חייב את החליפה אוקיי? אני יכול שלי שעון שעולה לא יודע 5,000 שקל ולא 50,000 שקל אוקיי? אני לא צריך את זה אתה צודק שאני די מינימליסט וכאילו הדבר שמשקיע בו יותר מהכל זה צלילות וטיפוס אבל בגדול אין לי משהו נגד הדברים האלה אני פשוט לא נותן להם לנהל אותי היה לי שיחה עם איתן עזריה של מנחשי הרבה מכירים אותו יש לו פודקאסט גם מדהים והרבה עבודה מדהימה שעושה ברשתות והוא אמר לי זה משפט שום דבר לא מחכה לך בפסגה בשיחה שהייתה לנו שום דבר לא מחכה לך בפסגה ואני קולט שזה כל כך נכון אוקיי? אנשים חושבים כשיהיה לי את האייפון אז אני ארגיש ככה שיהיה לי את האוטו, אז אני ארגיש ככה. כשיהיה לי את החברה, אז אני ארגיש ככה. אני חייב לספר לכם משהו. אני כשהייתי יותר בתחילת הדרך העסקית שלי, אני עדיין מרגיש שאני בתחילת הדרך, אבל עוד יותר בהתחלה, הסתכלתי על עסקים שעושים מיליון, שתי מיליון, שלוש מיליון שקל בשנה. ואמרתי, יואו, איזה פסגה מטורפת, הלוואי שיום אחד אני אגיע לשם. ואז הגעתי למצב שלא יודע, העסקים שלי עושים, לא יודע, 15 מיליון בשנה. אפילו לא עוקב על זה בדיוק יש כמה, וזה כל אחד בחיפהי נפרד, אבל בוא נגיד 15 מיליון בשנה. ולכאורה, כפלי את הפסגה שלי דמיינתי. אבל אז אני הולך פה ברחוב בתל אביב פה, ואני מסתכל ואני אומר, המשרד הזה זה עסק של כמה עשרות מיליונים בשנה, נכון? והמשרד הזה זה עסק של כמה עשרות מיליונים בשנה. זאת אומרת, אם עכשיו אני ואתה נלך ברגל, זה הליכה של איזה שבע דקות, נכון? מהבית שלך למכללה, בדרך אנחנו נראה כמה עשרות, אם לא כמה מאות של חברות שכל אחת מהן זה בין עשרות קטנות לעשרות רבות של מיליונים בשנה. גם עשרות רבות, גם מאות של מיליארדים. כן, גם כאלה, אבל זה בודדים. אבל מלא כאלה, מלא מלא כאלה. אז אתה לא מרגיש בפסגה, אף פעם. אז אני מבין היום, וזה לקח לי זמן להבין את זה, שאם שום דבר לא מחכה לי בפסגה, זה משפט של איתן, איך שהוא מנסח את זה, ניסוח מאוד יפה שאני גונב לו שוב ושוב, אם שום דבר לא מחכה לי בפסגה, אז השיווק הזה כבר פחות עובד עליי. אז אני מבין שאין לי מה לחכות שלושה שבועות שייצא אייפון 15, אני יכול לקנות את האייפון שיש עכשיו. אני לא צריך לחכות לדבר הבא, כי הדבר הבא לא יהיה שנה לי את החיים. וזה נכון על כל דבר, זה נכון על בני בנות זוג, עסקים, כסף, תכשיטי, לא יודע, הכל. אז כשאני מבין את זה, אני מבין שכל השיווק הזה שאתה מדבר עליו, שצריך לברוח ממנו ולהתחמק ממנו, פשוט לא משפיע עליי ברגע שיש לי את הביטחון העצמי הזה. יש לי שאלה. אוקיי, מדברים על השפעה. איך אתה יכול להשפיע על בן אדם אחר שהדברים האלה פחות ישפיעו עליו? אני קורא את המחשבות לך תוך שנייה, אבל אני לא אסגיר אותך. לא, זה שקוף. אז נגיד שחבר שלנו יוסי, יש לו חבר שקוראים לו דני, ויוסי רוצה לעזור לדני להתנתק מהעולם הזה של הדברים האלה הפיקטיביים. הדבר הכי טוב שיוסי יכול לעשות עבור דני, זה להעצים את הביטחון העצמי שלו. כי ברגע שאני אעזור לבן אדם אחר לפתח את הביטחון העצמי העמוק שלו, יפתח את התחושה שלו, שלא משנה איך הוא ומי הוא ומה הוא, הוא מספיק טוב, כל המסרים, השיווקים האלה שמתבססים על הרעיון שהוא לא מספיק טוב ולכן הוא צריך לקנות את זה, יהפכו להיות פחות אפקטיביים עליו. אוקיי? דוגמה? תן דוגמה עם אשתי. ליאל, כשאני הכרתי אותה, לא הייתה יוצאת מהבית, לא לסופר, לא לתחנה הדלק ולא לטיול עם הכלבה, לא מאופרת. אוקיי? לא רק שלא מאופרת, לא מאופרת, מתוקתקת עם בגדים ואתה ואתה ואתה והכל. ליאל לא הייתה הולכת לחדר כושר או לעשות שום סוג של פעילות גופנית מחשש להזיע או כל דבר כזה או אחר. הדבר היחידי שאני עשיתי איתה, אני לא אמרתי לה, אוי נו ליאל זה כזה מטומטם, איכס, לא. פשוט אמרתי לה כמה היא יפה כשהיא הייתה עם איפור. ואמרתי לה כמה שהיא יפה כשהיא בלי איפור. פשוט כשראיתי אותה מזיעה פעם אחת בצורה בלתי נמנעת, אמרתי לה שהיא יפה כשהיא מזיעה. אוקיי? פשוט המחשתילה, בדוגמה הזאת זה הספציפי במראה חיצוני, זה יכול לספציפי כל דבר אחר כמובן, כן? זו דוגמה. בהתחלה כשבן אדם חושב בצורה מסוימת, זה שאתה אומר לו משהו שסותר את המחשבה שלו, לא עושה כלום. זה במשך שנים. היום ליאל צורכת סביב עולם הביוטי אולי, אולי, אולי, אולי, אולי עשר אחוז, לדעתי פחות, מכשהכרתי אותה. עכשיו לי זה לא הפריע שהיא קנתה את הדברים האלה, זה לא הפריע לי, פשוט רציתי שיהיה לה את הביטחון העצמי הזה בלי קשר, אבל זה היה פשוט תופעת לוואי של אותו דבר. כי אם אני בטוחה בעצמי שאני יפה עם איפור ובלי איפור, אז עכשיו אני יכולה לצאת מהבית בלי איפור. אז אני פחות צריכה את האיפור. אז אם עכשיו יגידו לי שיש איפור אחד שהוא יותר טוב ויותר יקר, אם בא לי אני אנסה את זה, אבל אם לא בא לי אני לא אנסה את זה. אוקיי? כי הדבר הזה לא יושב עליי. אותו דבר. אם עכשיו אני מאמין שהתוכן שאני מייצר ברשת הוא כל כך טוב, אוקיי? שאנשים ייהנו ממנו פשוט לא משנה מה. אז אני מעלה את השלושים בפרקים הראשונים של הפודקאסט שלי עם חרא של מיקרופון ושומעים חרא, תשמעו אותם רק אם אתם ממש ממש מתחברים לנושאים, אחרת יתמרנו. וגם כשאני כבר קונה מיקרופון, אני באמת שואל את עצמי... תראה, אבל זה נגיד, אתה יודע שאתה יכול להסביר את זה עד מחר, אנשים ישמעו את זה פחות, מאשרים זה יהיה באולפן יפה ו... בסדר, אז אין בעיה. אני מסכים איתך ש... שזה לא אידיאלי אולי להוציא את הפרקים הראשונים ככה. אבל רגע שנייה, אבל מה שאני בא להגיד זה שמתוך התפיסה הזאת, כשכבר הלכתי לקנות מיקרופון, וזו הייתה הנקודה שלי, לא שננתי לפעם מחירים. אם הייתי חושב שהמיקרופון שהכי מתאים לי עולה עם עוד אפס, אז כנראה שהייתי מוציא את זה, כי הפודקאסט זה כלי כל כך חשוב. אבל פשוט לא הסתכלתי על זה ככה. כי ידעתי, שאלתי עצמי מה אני צריך, מה ישרת אותי ואת הקהל שלי בצורה הכי טובה, מה יהיה לי כיף גם לעשות, ופשוט קניתי את מה שהיה. כן, האמת שזה מצחיק, כי זה באמת, זה כמעט מה שאני עונה כששואלים אותי מה התקציב שלך. אין תקציב, אבל אני מעדיף כמה שיותר נמוך, אבל שעונה על הדרישה הזאת וזאת וזאת וזאת. נכון? שאלה, איך אתה יודע מתי חלום שלך, חלום שזה באמת איזה חזון גדול שבוער בך, כדי לעשות איזושהי השפעה חיובית בעולם, שאולי זה אפילו השליחות שלך, זה לא יניח לך עד שלא תעשה את זה. ומתי זה פשוט ניסיון לפצות על איזשהו חוסר ביטחון או על איזה מחסור שחווית בילדות או על איזו דחייה חברתית או על איזה כישלון, אתה מנסה לפצות על זה. כי אם אתה עושה את זה מתוך הניסיון להוכיח את עצמך, אז כנראה אתה תסבול. והקטע הכי מטעתע זה שהרבה פעמים זה אותו דבר. כי להרבה פעמים יכול להיות מצב שבו היה לי חסך בילדות, מתוך החסך הזה הגעתי לאנשהו, ועכשיו אני רוצה לעשות דברים מתוך החסך הזה, אבל אז כשאני אשחרר את החסך הזה, אני אגלה שאני יכול לגשת לאותה פעילות בדיוק מתוך מוטיבציה אחרת. אני יודע למשל חד משמעית, שהסיבה שאני התחלתי לעשות סדנאות, זה כי אני בתור ילד הייתי מאוד מאוד חסר ביטחון, וכזה פחדתי לדבר ופחדתי זה ולא שמחתי על עצמי ולא האמנתי בעצמי בהרבה דברים וכן הלאה, וראיתי איך התכנים האלה השפיעו עליי ושינו אותי, ואמרתי אני חייב לתת את זה לאחרים. מתוך מקום של פיצוי גם בהרגשה של כאילו אם הייתי זה הבן אדם הביישן בפינה שאף פעם לא דיבר, אז עכשיו אני אהיה זה על הבמה שמדבר מול כולם. אז גם ברמה השטחית מול עצמי הייתי בצד, עכשיו אני במרכז, וגם מול אחרים. היה לי את החוסר הזה, עכשיו אני רוצה לתת את החוסר הזה לאחרים. אחרי שעשיתי כל מיני תהליכים באזור גיל לפני עשר שנים בערך, וממש ניקיתי את המוטיבציות האלה ופחדתי לנקוע אותן. כן, זו שאלה מאוד עמוקה, אולי לא קשורה לפוסט כזה כל כך. אבל ברגע שאני נקיתי את המוטיבציות הלחוצות נקרא לזה ככה, המוטיבציות האלה שנובעות מתוך חוסר, מתוך פחד, מתוך קושי, מתוך כאב, מתוך מחסור, פחדתי מה יקרה. וואי, אז אני עכשיו לא יודע מה לעשות. לא יהיה לי מוטיבציה לחיים. קלטתי שהרבה ממה שאני עושה נובע מזה. אז מה עכשיו אני אעשה? מה שגיליתי זה שברגע שאני נקיתי את זה, פתאום מצאתי שאני יכול לעשות בדיוק את הדברים שעשיתי לפני, פשוט מתוך מוטיבציה אחרת. פשוט מתוך מקום פשוט להטיב. פשוט מתוך מקום פשוט לעזור. פשוט מתוך מקום פשוט לעשות דברים אחרת. ואז רק עם פחות סטרס, עם פחות פחד להיכשל, ואולי גם עם כמה דיוקים קטנים, עם כמה החלטות. אני חושב שהרבה דיוקים, אבל כן. אבל זה עדיין היה בגדול מעורב את הסיים. כלפי חוץ. כן, כן. נקודה משמעותית. מאוד. אז בוא נדבר רגע על הצד החיובי של הדיקטטור. זאת אומרת, איך אתה, לא רק איך לא ליפול בזה, לא רק מה הנפילה, אלא איך אתה יכול להיות מנהיג שהוא ההפך, שהוא טוב בנתינה. אז אני חושב שהדבר המרכזי זה קודם כל להיות במודעות לכמה רב מימדיה הבן אדם שמולך. אוקיי? זאת אומרת שכשאני מדבר עם אנשים, ממש להיות בסקרנות, ולהיות בתפיסה ובהבנה שאני לא מכיר את הבן אדם הזה. הדוגמה הכי קיצונית שאני יודע, אני חושב, זה או מול ההורים שלנו, או מול הילדים שלנו, או מול בני הזוג שלנו. למה דווקא שם? כי זה אנשים שאנחנו נמצאים איתם המון, המון, המון, המון, המון שעות, ולרוב נוטים לנהל איתם הרבה שיחות. ואז מאוד קל לנו לפתח את האשליה שאנחנו מכירים אותם. את האשליה שאנחנו כבר יודעים מי הם. וברגע שאנחנו מניחים את ההנחה הזאת שאני יודע מי הם, ואני מכיר אותם, וזהו, הבנתי אותם, אז מאוד קל להוכיח לעצמי את ההוכחה הזאת, נכון? כי מאוד קל לי להשלים את המשפטים שלהם, כי אני כבר מכיר אותם. ומאוד קל לי להגיד, אה, הנה, היא שוב מתנהגת ככה. אבל אם אני אבוא מתוך התפיסה ההפוכה של, אני מכיר את אשתי רק שמונה או תשע שנים. בשמונה או תשע שנים האלה, היה לנו נגיד ביום ממוצע, בהגזמה, שעתיים דיברנו, שעה דיברנו, בסדר? זה אומר שגם היה לה בתשע שנים האלה 23 שעות של חוויות שאני לא הייתי בהן, נכון? וגם עוד 20-30 שנה שבהם לא הייתי בכלל. כמות החוויות שיש לאישה הזאת כבר בעבר שלה, לא כולל מה שיות יצבו, אני בחיים. לא יוכל לקבל עד הסוף, והיות ואישה שמתפתחת, צומחת גדלה ומשתנה, אני בחיים לא יוכל להכיר אותה עד הסוף, כי אין דבר כזה עד הסוף, ותמיד יהיה עוד. כנעל אמא שלי, אבא שלי, הילדים שלי. קל להגיד, הילד שלי הוא כזה, מה זאת אומרת, אני מכיר אותו מגיל 0, מגיל 0 עד גיל 5, אותו דבר. כבר יישאר ככה. מאוד קל להגיד את זה. אבל אני כל פעם מחפש להבין את הרציונל, למה חי הילד שלי חושב, למה הוא חושב ככה, ללמוד להכיר עוד חלקים באישיות שלו, עוד חלקים באופי שלו. ברגע שאתה נותן לבן אדם, קודם כל את המתנה, דיברנו על הדיקטטור כבן אדם שאין לו נתינה, אין לו תודעת שפע. תודעת שפע זה קודם כל לראות את הבן אדם שמולך כשלם, כמלא, כשיש בו הרבה רבדים, לבוא בסקרנות. צעד המתקדם של זה, זה באמת הנושא של לראות את הבן אדם שמולך גם ברמת הפוטנציאל שיש בו ולא רק ברמת מישהו היום. כי כשאני מסתכל על אנשים, יכולים להסתכל על גל, על שחר, על כל בן אדם אחר היום, ולהגיד אוקיי, זה מי ששחר עושה ככה וככה וככה, גל עושה ככה וככה וככה, וזה יהיה נכון. זה הקשה של כנות של מקודם. אבל אם אני אסתכל עליך, עליי, על כל בן אדם אחר שמאזיל לנו בכנות, אנחנו נגלה שרוב הסיכויים של הבן אדם הזה עוד יש עתיד. ובעתיד הזה יקרו עוד דברים, ובעתיד הזה יש פוטנציאל חיובי. אז לא יהיה מסוכן להסתכל על בן אדם, ולא לראות רק את מישהו היום, אלא לראות את הפוטנציאל שיש בו בעתיד, זו אולי הנתינה הכי גבוהה שאפשר לתת לאנשים, אפילו יותר מכסף, זמן, אנרגיה ודברים אחרים. אז ככל שאני אתמקד בלראות את הפוטנציאל של אנשים, את היכולת שלהם, את מי שהם יכולים להפוך להיות, ואת המורכבות שלהם, אני אהפוך להיות בן אדם מאוד מאוד מאוד עוצמתי בהשפעה שלי, כי אני אוכל לגעת כל פעם במוטיבציות העמוקות של הבן אדם. אני אוכל כל פעם להגיע לרבדים הכי עמוקים בו, ומעבר לזה, אני חושב שאנשים בעולם של היום כל כך צמאים לזה. כל כך צמאים להרגשה שיש מישהו שרואה אותי, שמבין שאני רב מימדי, שאני לא חד מימדי. כי שוב, כמו שאמרנו מקודם על המגפה הזאת של הבידידידות, שכל אחד חווה את עצמו כרב מימדי ואת כל השאר כחד מימדיים, אז כאילו כולם חווים אותי כחד מימדי, זה מתנה כל כך גדולה, סיפור קטן. קרובת משפחה מאוד מאוד קרובה אליי, לא ניכנס לשם על זה, הייתה באיזה ארוחת חג אצלי בבית, והיא למדה תחום של, סוג של תחום של ייעוץ בעולם, שאני לא רוצה להגיד מיזו, אבל בתחום הבריאות נגיד, במובן הכללי. והיא בנתה אתר אינטרנט. היה לה כל מיני תקלות באתר אינטרנט, והיא נתנה לי את האתר אינטרנט, היא אמרה לי, תקשיבי גל, אני יודעת שלפני עשר שנים אתה היית בונה לאנשים אתרי אינטרנט. אני רוצה שתגיד לי מה דעתך על האתר אינטרנט שלי. עכשיו למה זה הזיה? כשזה מישהי שהיא קרובה אליי, כן היא רואה אותי עשר פעמים בשנה, בסדר כזה, שמונה, כאילו, משפחה זה, כאילו קרוב. ואני לא שופט אותה כמובן, כי כולנו כאלה. כמה חד מימדי זה שהיא לא קולטת ש... בסדר, לפני עשר שנים בניתי לאנשים אתרי אינטרנט, אבל אני בשמונה שנים האחרונות משווק, מוכר, מארגן, מסדר, בתחום שלה, מה היא שואלת אותי על פאקינג תקלות טכניות באתר? מה היא משוגעת? איך היא לא שואלת אותי איך להפוך את האתר הזה לממיר יותר? איך היא לא באה אליי ומנצלת את ה... סליחה שאני אומר את החמש דקות של ה-IT, שאנשים משלמים עליהם הרבה מאוד כסף, ושואלת אותי איך להציג את האתר, איך לבנות הסמכות שלי, איך לשווה, כאילו, זה השאלה שאני בוחרת לשאול אותי? כאילו, עכשיו, היה שם איזה פינה של אגו, באותה רגע שקלטתי בדיעבד הראש אפילו אותי, שאמרתי, אוקיי, אם זה מה שהיא שואלת, שתהיה אחלה הזדן, זה מה שאני אענה לה, וזה מה שאמרתי לה, אמרתי לה, תראי, את התקלה הזאת אפשר לטפל ככה, ויש את הטכנולוגיה הזאת, וזה וזה, ותתקני את זה ככה, ורק יום אחר כך קלטתי שעיניתי לה מתוך מקום של אגו, שכאילו מתוך מקום של אגו אמרתי, אוקיי, את מרדדת אותי, כאילו, את מסתכלת עליי בצורה חד-ממדית, אז אני אגיב לך בצורה חד-ממדית, כאילו, פסיב אגרסיב כזה, כמו שאתה אוהב להגיד, ואז התקשרתי לה, אמרתי לה, תקשיבי, כאילו, הסתכלתי על הדברים האלה, אני יודע שאת יודעת את זה, אני רק רוצה להגיד לך, שמעבר לזה שלפני עשר שנים בניתי אתרים, בכל השנים האחרונות, כאילו, זה מה שאני עושה, בכל העסקים שהקמתי והקמתי, אני הדבר המרכזי שאני אכריע עליו זה השיווק, אז אם את רוצה, אני אשמח לשבת איתך ולעזור לך גם בזה, אם בא לך, וזה באמת היה נטולגו. זה פשוט מטורף איך, כאילו, שוב, מתוך הנקודת מבט שלי, זה כאילו, אז היה? אבל... אבל ככה כולנו עושים את זה וגם אני עושה את זה לאנשים והדוגמה שאני עושה את זה, אשתו של, כן, של אח שלי אז היא רוקחת בסופר פארם, אוקיי? אז כמות הפעמים בשנה שאנחנו מתקשרים אליה לשאלות רפואיות היא לא מבוטלת, אוקיי? אבל האישה המטורפת הזאת בקצתו היא מנהלת של אחד הסניפים המצליחים של סופר פארם ובאמת היא גם קיבלה הרבה הצעות להיות בחברת הנהלה בחירה, כאילו מתייחסים אליה בסופר פארם כמנהלת בחירה פעם אחת בחיים לא התקשרתי אליה לבקש ממנה טיפים על ניהול או על כל מיני דברים שקשורים לזה למרות שעכשיו שאני חושב על זה וזה פשוט קפץ לי כשסיפר לי את הסיפור למרות שבוירורי מנהלת מפחידה וזה הדוגמה של אפילו אני כשאני מודע לזה וזה הנה אני יכול לתפוס את עצמי עוד הפעם, הנה אני גם רדעת את זה אותה מה היה קולות מעניינות בכלל, אני חושב שדיברנו גם על ההשפעה של עם סמכות או השפעה של ללא הסמכות החיצונית, אז אני חושב שכשואעים את הבן אדם זה באמת גורם לבן אדם לרצות לשתף איתנו פעולה נכון? כי זה אה וואו באמת רואים אותי? כן כן זה נקודה משמעותית, אני חושב שאני גם אני למדתי על זה הכי הרבה אגב רק כשראיתי אחרים שמתייחסים אליי אינסטרומנטלית וככה מנסים להוציא ממני יותר או להשתמש ביותר אבל בסופו של דבר מי שנתתי לו הכי הרבה זה אלה שתייחשו אליי כבן אדם והם גם אולי השפיעו עליי או ביקשו ממני משהו כן כמובן גרם לי ללמוד הרבה על התפוסי תקשורת שלי ואני חושב שזה בכלל הלמידות הכי גדולות לי להסתכל על דברים שאחרים עושים לי כמו שגם אתה וגם אני אבל זה גם תלוי לחשוב שכאילו הרבה אנשים מסכימים על הרבה מהדברים האלה דיכוטומית וזה בעיה אני לא רוצה לנצל לאנשים, אני לא רוצה לדפוק לאנשים אז אני לא אבקש מהם כלום זה גם לא נכון זאת אומרת אם אני מסתכל על בן אדם כהפוטנציאל שיש בו כחוזגות שיש בו, אז אני גם ארשה לעצמי לבקש ממנו גם אם חני מבקש דברים ולא מעט בתקופה האחרונה פחות יצאה לנו אבל הרבה פעמים ואני מבקש ממך מתוך ההבנה שוואלה שחר מספיק תותח שאם לא בא לו אז הוא יגיד לי לא ומלא פעמים אמרת לי זה לא או לא עכשיו או וואטאבר ובסדר זה הקטע אם אני מסוגל לראות אנשים כגדולים וכמשמעותיים אז אני יכול גם לבקש מהם ולסמוך עליהם שאם זה לא מתאים להם הם יגידו לי לא אתה יודע עליין אמרה לי בהקשר הזה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מבקש מאנשים דברים שאני יודע שאני לא רוצה שיבקשו ממני אבל שאני מאוד שונה בדבר הזה דברים שאנשים אפילו יכולים להיות מאוד מוחמאים אם אני אבקש מהם נכון ושמתי לזה לב כי וואלה עליין בכללים מאוד חכמה ומאוד צודקת לא זה נכון תראה היה לנו בדיוק אתמול באותו שיעור שדיברתי עליו אתמול העברתי ואחד החבר'ה שלומד אצלי הוא גם מרצה והוא אמר אני אף פעם לא ניגש למרצים בהפסקה כי אני שונא שניגשים אליי כשאני בהפסקה אני מעדיף שייגשו אליי בסוף השיעור ואפילו אף פעם לא ניגש אליי בהפסקה התלמיד הזה למרות שהוא תמיד כאילו יודע שיצא לי יותר לדבר איתו אבל אפילו יש איזה חיור ואז אמרתי לו וואי זה ממש מוזר אתה יודע ש... שוב אתה נשאר איתי בסוף השיעור אז אני לא אלך הביתה אני אשאר איתך אבל אני הייתי מאוד מעדיף שתבוא אליי בהפסקה כי אני לא צריך את המנוחה הזאת בהפסקה יש לי אנרגיה לדבר את הארבע שעות האלה בקלות כי אני עושה גם סמינרים של עשר שעות אבל כשאתה נשאר איתי בסוף אתה זה על חשבון הזמן בית שלי אז כאילו מאוד הייתי מעדיף אם היית מדבר איתי בהפסקה ולא אחרי השיעור והרבה פעמים זה קורה לנו אנחנו חושבים שמה שנעים או לא נעים לנו יהיה נעים או לא נעים לאנשים אחרים והדבר הכי יפה בחיים זה שאנחנו לפעמים אנשים שהם שונים מאיתנו ואז מה שלי לא נעים לעשות אני יכול לבקש ממישהו אחר שכן נעים לו לעשות את זה ומה שלא לא נעים לעשות הוא יכול לבקש ממני ולי יהיה נעים לעשות את זה והדבר הזה הוא מאוד מאוד עוצמתי ולכן אני אומר הדרך הכי קלה לדעתי להימנע מכל הדיון הזה זה פשוט להסתכל על אנשים כגדולים ועוצמתיים ולהגיד אני מבקש אני לא דורש אם הבן אדם אומר לי לא אני לא אעשה לו רגשי אני לא יהפוך אותו ללא בסדר אבל אני אבקש ואני אבקש בעוצמה אני לא אבקש בדרדליה אני לא אגיד לך שחר אם אתה יכול אולי בבקשה ואם תגיד לא זה בסדר אבל הייתי רוצה שתעשה ככה לא אני אבקש בעוצמה אני אגיד לך תגיד שחר תקשיב שחר זה דבר מגניב זה דבר אדיר זה יכול להצליח ככה זה יהיה טטטט האם אתה מוכן לעשות את זה אתה תגיד לי לא יכול להיות שאני אשאל אותך אפילו למה לא? מה אתה רוצה לעשות? אבל השאלה היא לא, אתה אומר לא כן בעוצמה אבל אולי כן אופציה תהיה ציאל לתת לבן אדם לא, כי זאת אומרת כי אם אתה מבקש בעוצמה אז בן אדם יכול להרגיש גם לא בנוח לסרב. אז אני אהיה קשוב אליו. אני אהיה קשוב, לא. אני חושב שגם בעיקר איך שהיית איתו לפני אז אם פעם אחת עשית לו ריגשי אז בפעם הבאה יהיה לו יותר קשה. מעבר לזה אני חושב שזה עניין של רגישות והקשבה. אני מרשה לעצמי לבקש דברים בעוצמה. לא תמיד, האם לפעמים גם אני נופל בזה? חד משמעית. אבל בכללי אני מרשה לעצמי לבקש בעוצמה כי אני מאמין בעצמי. אם אני מסתייג תוך כדי שאני מבקש, אני מחליש את העוצמה של הבקשה ואני מחליש את החזון. ואז אני לא נותן לבן אדם באמת ההזדמנות לחלום איתי. אוקיי? אז אני אציב לו את החזון בצורה הכי חזקה, הכי חד משמעית, הכי ברורה וטובה שאני יכול. שאמינה, שאני באמת מאמין בה, לא מה שאני לא מאמין בו. ואז אני אקשיב לו. זאת אומרת, אני לא אקח כל בסדר כבסדר. אם הוא יגיד לי, טוב, כן, בסדר, נעשה את זה. אז אני לא אקח את זה ככן. כי אם אני דיברתי בהתלהבות והוא נהלי ככה, אני אגיד לו, רגע, שנייה, פה אולי אני אתן לו אופציה הציעה. פה אני אגיד לו, אתה בטוח? אתה נשמע כאילו זה לא, מהחוזר? לא, לא, כן, בסדר, אני חושב שאני יכול לעשות את זה. לא הכי כאילו, תקשיב, אם אתה לא רוצה אתה באמת לא חייב, אני שומע על הקול שלך שיש מה שאתה רוצה לשתף אותי במה שמפריע לך, אתה רוצה שזה, אתה גם, אבל לא מראש. אני אסמוך על הבן אדם שאם זה לא מתאים לו הוא יגיד לי לא, ואני אסמוך על עצמי להיות קשוב גם ללאים שהם לא מילוליים. וזה הנקודה. ואני חושב שהרבה פעמים אנשים נכנסים לכאן, הבן אדם אמר כן, הבן אדם אמר לא, הם מייחסים יותר מדי חשיבות הרי למילים. כי בסוף, בן אדם יכול להגיד כן על משהו, אבל להתכוון ללא. וצריך להיות מאוד קשוב לדברים האלה. אוקיי, יש עוד איזה הבחנה בהקשר לטיפים האלה שחשוב לך לתת אותה? אני חושב שהדבר המרכזי הוא שכל עוד אנחנו מסתכלים על כל הטיפים האלה ומפתחים את הביטחון שלנו בכל הרמות האלה, מה שיקרה זה שאנחנו נתפתח כאנשי השפעה הול אוובר, ואנחנו נהפוך לאנשי השפעה טובים ואפקטיביים יותר. אחת הדרכים הכי אפקטיביות לפתח את כל הדברים האלה במקביל, זה פשוט על ידי זה שאנחנו נתרגל מנהיגות, אוקיי? אנשים חושבים, רוב האנשים, שבשביל להיות מנהיג צריך ביטחון עצמי. וכמו שראינו יש בזה אמת, נכון? יש לי את החוסר ביטחון האלה, אני יכול להיכנס ללולאות האלה ולמלכודות האלה שדיברנו עליהן, אבל השאלה היא איך מפתחים ביטחון עצמי? ויש על זה הרבה פרקים, בטוח, אחרי זה בפודקאסט הזה כמה, לי יש בפודקאסט כמה ושווה להקשיב להם, אבל אני חושב שהדרך הכי חזקה לפתח ביטחון עצמי זה לייצר אקטים של מנהיגות. מה זה אומר? להביא חזון למישהו אחר, לעבוד על החזון הזה כדי ליישם אותו, לעשות את כל הדברים שכרגע דיברנו עליהם, כי ברגע שאני עושה משהו שהוא גדול ממני, שהוא משמעותי, שהוא עוצמתי, פתאום אני מוציא מעצמי יותר, ואז אני מפתח את הביטחון העצמי. ניתן דוגמה קצרה ואם זה אפשר לסיים גם. קח בן אדם, תן לו לעבוד באיזושהי עבודה שהוא בסדר איתה, לא מתלהב ממנה, אוקיי? הוא יציא מעצמו תוצאות מסוימות ולאורך זמן הביטחון העצמי שלו התעצב סביב התוצאות האלה. תן לאותו בן אדם לעשות עבודה שהוא מתלהב ממנה, שהוא חושב שהיא אדירה, שהוא חושב שהיא ברת משמעות, שהיא גדולה, הוא יביא הרבה יותר מעצמו לתוך העבודה, ואז הביטחון העצמי שלו יעלה בטירוף. ולכן הדרך הכי גדולה, אני במשך שנתיים, לא יודע מה, נכנס לי לצבע ראש, האם אני יכול לעשות משהו טכנולוגי? לא יכול, כן, עבור הרבה שנים מאז שהתעסקתי בדברים טכנולוגיים, יכול, לא יכול, והחוסר הביטחון שלי אכל אותי במובן הספציפי הזה. עד שאמרתי יאללה אני עושה את זה. וזה לא היה קל. מתי הדבר הזה תפס תאוצה בקטע של פי עשר יותר מהיר מקודם? כשהתחלתי לדבר עם משקיעים. כשהתחלתי לדבר עם אנשים שאמורים להיכנס איתי בתוך הדבר הזה. כי אז מה הייתי צריך לעשות? הייתי צריך להיות מנהיג. הייתי צריך לתת להם חזון. הייתי צריך להפוך את הדבר הזה לממשי ואפשרי. הייתי צריך להראות להם תוכנית עבודה. הייתי צריך להפוך, לקחת את, להראות להם איך הם מרוויחים מזה. הייתי צריך להראות להם איך אני לא ההגיוני ולא התזזיתי ולא המאשיים ולא הדיקטטור. איך אני מנהיג אותנטי אמיתי. איך אני באמת יכול להוביל את זה. וכשאני עושה את זה, פתאום לרגע אני נחשף לגדולה של עצמי. עכשיו אני אומר את זה על גל, אני כמובן מדבר את זה עליכם. אם אתם רוצים להיות חשופים לגדולה של עצמכם, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה ליצור חזון. וואו, אדיר, אני ממש מתחבר שזה גם העבודה הפנימית וגם החיצונית וזה משפיע על זה ונכנסים ללופ רק במובן החיובי שרעלה שעולה למעלה. אז אני אשים גם קישור לספר שלך פה בתיאור למטה ותודה רבה. תודה רבה לך היה כל כך כיף.