נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מצחיקה במיוחד, אבל יש פה מסר חשוב לכולנו.
שלושת הבחורים בלי שום ספק השפיעו ברמה אדירה על החיים של כולנו. כרגע זה ממש לא משנה אם אנחנו מכירים אותם או מסכימים עם הרעיונות שלהם – בואו נראה מה יהיה בבית הקפה…
אם אתם שואלים אותי: תסכול ואכזבה
כל אחד מהאנשים האלה מהווה עבור קבוצות גדולות מאוד באוכלוסיה מודל אדיר לחיקוי, מישהו שהביא משהו חדש וטוב. ישו כמובן הביא את הנצרות, מרטין לותר (לא מרטין לותר קינג) הביא את המהפך בנצרות ובעקבותיו נוצרה הנצרות הפרוטסטנטית ורנה דקארט שנחשב לאבי הספקנים שהיווה פריצת דרך אדירה ורמה חדשה של חשיבה ביקורתית לעולם המדעי המודרני.
ישו הוא היום אולי השם המוכר ביותר בעולם, השינוי שיצר לותר בנצרות מהווה היום אחד משלושת הזרמים המרכזיים (או אולי אפילו מהשניים המרכזיים) בנצרות ולגבי דקראט ״אני חושב משמע אני קיים״ הוא משפט מפורסם ביותר ואין כמעט איש מדע שלא מכיר את השם הזה.
הם שינו את העולם, למה שהיו מתוסכלים?
הסיבה לכך שלדעתי הם היו מאוד מתוסכלים אילו ניתנה להם האפשרות להסתכל עלינו היא מאוד פשוטה, אני מאמין ששלושתם (ועוד רבים אחרים כמובן) היו מסתכלים מזועזעים מהפרשנות ההזויה שנתנו לדבריהם.
בעוד שישו חי ומת כיהודי לכל דבר ובוודאי לא התכוון להקים דת חדשה, הוא שם את הדגש על דברים כמו ״להגיש את הלחי השניה״ כמסר לפייסנות וסלחנות – הדת שנוצרה בעקבותיו יצאה למסעות צלו רצחניים, זו רק דוגמה אחת כמובן.
בעוד שלותר חי ומת כנזיר וכומר, הדברים שלו נלקחו למקום חזק של רדיפת בצע, בעוד שהוא ניסה לקחת לכנסיה הקטולית את ״הבלעדיות״ על אלוהים (לטענתו כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לאלוהים בעצמו) נוצרה בעקבותו רמה חדשה של רדיפת כסף והצלחה חומריים.
בעוד שדקארט עם הסקפטיות האין סופית שלו פירסם הוכחה חד משמעית (עם היגיון קצת קלוקל אם יורשה לי לומר זאת) לקיומו של אלוהים, היום משתמשים ברעיונות האלה בכדי לפסול על הסף את קיומו של אלוהים, בלי שום בדיקה ובלי שום חקירה לפי העקרונות שבהם האמין ועל פיהם פעל.
מה משותף לשלושתם (ולעוד רבים אחרים)?
הרעיון המרכזי שכל אחד ואחד מאיתנו יכול, שאנחנו לא צריכים ללכת בשום תלם ולהאמין האופן עיוור למה שה״סמכותיים״ אומרים לנו. בין אם הסמכות זה הכוהנים בבית המקדש, הכנסייה או ספרי הלימוד.
אתם יכולים להבין לבד, אתם יכולים למצוא את התשובות בעצמכם.
לילה טוב!