אני אתחיל את הפוסט הזה מהתשובה לשאלה, איך אני יודע את התשובה? למה זה מעניין בכלל? ואיך אני יכול להפיק מזה משהו לחיים שלי? אלו שאלות מעולות עליהן אני אענה בהמשך הפוסט.
אז ככה, התשובה היא כן. אתם וגם אני, מלאים את התפקיד שלכם. אתם עושים זאת בצורה הטובה ביותר שאתם יכולים. על איזה תפקיד אני מדבר? עם זה אני אתחיל.
איזה סוג של תפקיד אני ממלא
אנחנו ממלאים תפקידים בכל תחומי החיים שלנו. אנחנו הורים לילדים שלנו (אני עדיין לא), ילדים להורים שלנו, סטודנטים למורים שלנו, עובדים לבוס שלנו ובוסים לעובדים שלנו. לכל אחד ואחד מאיתנו יש לא מעט תפקידים אותם הוא ממלא.
מחקרים רבים מראים שאנחנו נמלא את התפקיד שלנו, לא משנה מה הוא יהיה – ברמה המיטבית לפי הבנתנו. כלומר אנחנו נבין מה לדעתנו אנחנו אמורים לעשות בתור הורים, בתור ילדים, סטודנטים, עובדים או בוסים וננסה למלא את זה ככל יכולתנו. מכאן אגב מגיעים ביטויים כמו “בעבודה אני ממש לא ככה” או “בבית אני שונה לגמרי”. מכאן אנחנו חושבים שאנשים שעובדים איתנו במשרד כל יום יכולים “לא להכיר אותנו”.
למה זה חיובי?
האמת שהתשובה פשוטה מאוד, אין לנו אפשרות (כנראה) למצוא דרך התנהגות אחת שתשרת אותנו בכל המסגרות שלנו בחיים. זה מה שנקרא גמישות, כידוע לנו גמישות היא כוח. היות ואם נהיה הורים כמו שאנחנו ילדים או ילדים כמו שאנחנו הורים, מערכות היחסים שלנו יכשלו אנחנו מנסים להבין – באופן לא מודע, איך אנחנו אמורים להיות בכל מקום או במילים אחרות: איזה תפקיד עלינו למלא.
למה זה מעניין אותי?
גם פה התשובה מאוד ברורה, כמו כל הכללה אחרת בהכללת התפקיד שלנו במקומות מסויימים אנחנו עושים טעויות, טעויות עליהן אנחנו לפעמים משלמים ביוקר.
אני מביא דוגמה קיצונית בהגזמה על מנת להמחיש את הכוח של הדבר הזה על חיינו – ניסוי הכלא בסטנפורד.
בניסוי הזה, למי שלא רוצה לראות את הסרטון – לקחו סטודנטים מאחת האוניברסיטאות המוכרות בארצות הברית, כולם שפויים ורגילים לחלוטין וחילקו אותם לשתי קבוצות, סוהרים ואסירים. אני אקצר מאוד ואספר שהניסוי הופסק באמצע בעקבות התעללות באסירים מצד הסוהרים כשהאסירים כלל לא מתנגדים.
הזוי לחלוטין, אבל תקלטו שמדובר פה בתופעה פסיכולוגית שיש לכולנו ברמה אחרת. אנחנו מוכנים ללכת לקיצוניות בשביל למלא את התפקיד שלנו.
מה אני יכול ללמוד מזה? או מה אני יכול לעשות עם הידע הזה?
זה מעניין מאוד כי אפשר לעשות המון.
הדבר הראשון עלינו לעשות זה להיות מודעים לתפקידים אותם אנחנו ממלאים בחיים שלנו. חשוב מכך, עלינו להבין איך אנחנו רואים את התפקידים האלה בחיים שלנו ולבדוק האם הגדרות התפקיד שלנו אפקטיביות?
לצורך העניין בניסוי בסטנפורד, אם פרשנותם של הסטודנטים הייתה שסוהרים תפקידם לדאוג לשלום האסירים (אולי אם הם לא היו רואים תוכניות פשע או משהו) אז התפקיד אותו הם היו ממלאים היה תפקיד דואג ועדין. שימו לב שאת רב התפקידים בחיינו אנחנו מגדירים בעצמנו. גם בתפקידים המוגדרים לנו כמו העבודה שלנו יש המון מקום לפרשנות – שימו לב איך אתם מפרשים את התפקידים שלכם!
אז אני לא רומז אתם הולכים להתעלל במישהו או משהו, אבל המון פעמים אתם לא תפיקו את התוצאות שאתם רוצים מתוך תפקיד שהגדרתם לעצמכם בצורה לא אפקטיבית!
אז מה התפקידים שאתם ממלאים בחיים שלכם?
איך אתם מגדירים את אוותם התפקידים? מה עליכם לעשות בתור התפקיד הזה?
איך אתם יכולים להגדיר את התפקיד בצורה שונה כך שתקבלו תוצאות טובות יותר?
