למה אני אוהב את אלוהים ושונא את הדת

כשהאדם הממוצע ברחוב שומע את המילה אלוהים, בין האסוציאציות הראשונות שעולות לו לראש קופצות המחשבות על ספר תורה, כיפה או כיסוי ראש, הכותל, תפילות, סמלים מחגים או סיפורי תנ״ך מפורסמים. באופן אישי, הסמלים האלה קפצו גם לי, ובאותה תקופה לא רק ששנאתי את הדת, בזתי לרעיון הזה שנקרא אלוהים.

אלוהים כרעיון, לא כישות

חדי העין שבינכם שמו לב שבפסקה הראשונה התייחסתי לאלוהים כרעיון, לא כיישות כל יכולה או כל דבר אחר. ההתייחסות של האדם הממוצע לאלוהים כיישות היא, בעיניי, התייחסות פשטנית שנועדה לעזור למוח שלנו לתפוס רעיון מופשט מדי. ממש כמו במושגים מופשטים מאוד במתמטיקה, בפיזיקה או בכימיה.

קיומה של יישות קוסמית כל יכולה, אחת שנמצאת באינטראקציה אינסופית איתנו בני האדם ושאכפת לה אם אנחנו עוקבים אחרי סט חוקים כזה או אחר, זה לא רעיון חדש ולא רעיון יהודי דווקא. אני לא מתייחס פה ל״דת״ כ״יהדות״ אלא כשם כללי לכל הדתות באשר הן. לגבי מקור הרעיון הזה יש המון תיאוריות. יש שיגידו שהוא צץ מתוך הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם להבין דברים, בזמן שבעבר הרחוק לא היו לנו הכלים להבין אותם. אחרים יטענו שהרעיון הזה שירת אנשים מסוימים במטרה לשלוט באחרים או בהמון. דוגמה קלאסית לכך היא השימוש הכמעט ציני, בעיניי, של הנצרות במושג הגהינום, גם היום אבל במיוחד בעבר.

מה זה בעצם דת?

כתבתי בעבר מאמר שגרר עשרות, ואולי מאות, תגובות בפייסבוק, בשם אתאיזם זה דת - נקודה. שם אני עוסק ממש בשאלה הזו, מה זה בעצם דת. כאן אני רוצה להישאר בשאלה הצרה יותר: מה קורה כשמאמצים מסגרת דתית בלי לבחון אותה.

למה אני שונא את הדת

המילה שונא היא אולי טיפה לא במקום. אני יודע שיש אנשים שמשתמשים במסגרת הזו שנקראת דת ועושים איתה דברים מדהימים. עם זאת, את ההצלחה הזו אני מייחס לאנשים עצמם, ולא למסגרת הדתית. באופן אישי יש לי שתי סיבות חזקות שגורמות לי לסלוד מדתות באופן כללי, ואני כולל בתוכן גם המון סוגי "דתות ניו-אייג'": אוהבי הקריסטלים, הקמעות, הרקיעים, הנשמות וכו'.

טיפשות מספר 1: סט חוקים מוכן מראש ובלתי ניתן לשינוי

אחד הדברים שמאפיינים את כל הדתות הוא ערימה של חוקים, אמונות ודעות שמתקבלות כאמת מוחלטת. לדעתי, כל אדם שלוקח על עצמו, במודע (כי באופן לא מודע אנחנו עושים את זה כל הזמן), אמונה, דעה או חוק, בלי לשקול אותם קודם, רק כי הם מגיעים עם סט של דברים שהוא אוהב, עושה פעולה טיפשית לחלוטין.

לדעתי, אחד הדברים שאנחנו כבני אדם צריכים לשאוף אליהם הוא מחקר אמיתי של האמונות, החוקים והדעות שאימצנו לעצמנו באופן לא מודע. ללמוד ולהבין אותן, לנסות לפרק אותן ולהבין מה מהן רלוונטי ומתאים לנו, ומה מהן פשוט חוסם אותנו. לקחת על עצמנו סט כזה, לא משנה מהו, זה לקחת אינסוף צעדים אחורה בלי שום סיבה טובה. כי זה קל, וזו לא סיבה טובה.

טיפשות מספר 2: להסביר משהו מטא-פיזי בעזרת פיזיקה

אין הרבה דברים שמורידים את ההתלהבות שלי מהר יותר מרעיון מטא-פיזי (רוחני, לא גשמי) חדש שמגיע עם הסבר שמתיימר להיות פיזיקלי. שלא תבינו לא נכון, אני לא מומחה לפיזיקה, רחוק מאוד מכך, אבל יצא לי ללמוד על הנושא הרבה יותר מהאדם הממוצע: חמש יחידות פיזיקה בתיכון, קורס בפיזיקה בטכניון, ימי עיון במכון ויצמן, ובעיקר הרבה קריאה. עדיין, אני לא מתיימר לחשוב שאני מבין את קצה הקרחון של מה שיש להבין בפיזיקה.

עם זאת, יש הרבה יותר מדי קבוצות שמנסות להסביר או להוכיח את הגישות הרוחניות שלהן באמצעים פיזיקליים. במקרים הטובים יוצאים דברים שלא באמת אומרים שום דבר ברמה המדעית, עובדה שאין עד היום שום הוכחה מדעית לקיום שום דבר מטא-פיזי. ובמקרים הפחות טובים, אנשים פשוט עושים מעצמם צחוק כשהם מדברים על דברים שסותרים לחלוטין חוקי פיזיקה בסיסיים ומדברים בשם הפיזיקה. הטיפשות הזו מגיעה מכל הכיוונים ובצורות שונות מאוד, החל מסתירות פיזיקליות פשוטות שיש בספר "הסוד" ועד לגישה שמתייחסת לאלוהים כמעט כ"יישות" בדתות המונותאיסטיות. אנחנו רוצים לפשט את הרעיונות שלנו ולתפוס אותם במחשבה פשוטה, והמחיר שאנחנו משלמים על כך כבד: אנחנו מתחילים לתפוס את הדברים באופן שונה מהותית מהמציאות.

אז איך אני אוהב את אלוהים

אני מתחבר לרעיון מאוד בסיסי ומופשט של אלוהים: אני מתחבר לאינסופיות ולשלמות. קראתי בעבר את הכתבים של רנה דקארט (אולי שמעתם על המשפט המפורסם שלו "אני חושב משמע אני קיים"), שבהם הוא מתיימר להוכיח את קיומו של אלוהים בעזרת חשיבה תבונית, מתמטית, ביקורתית וחשדנית.

לדעתי, הוא עושה בכתבים שלו עבודה יפה מאוד, אבל גם הוא נופל להנחות יסוד בסיסיות של הנצרות שלא נובעות לוגית מדרך החשיבה היפה שלו. לא אכנס לזה לעומק כאן, אבל אם מישהו רוצה לדון בזה, אשמח לענות בתגובות. דקארט הציג הוכחה מהממת, לדעתי, לרעיון שחייב להיות משהו אינסופי וחייב להיות משהו שהוא מושלם. לטענתי הוא נפל בכך שהניח שזה לא יכול להיות שום דבר גשמי, וזו חשיבה מאוד נוצרית (שכל הגשמי בזוי לעומת הרוחני), ומכאן הניח את קיומו של אלוהים.

סיכום

אם אלוהים הוא אינסופי, אם הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן תמיד (הנחות מאוד מונותאיסטיות), לדעתי זה אומר שהוא נמצא גם בכולנו וגם בכל דבר. ואם הוא מושלם, מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על הדברים שסביבנו?

זו בדיוק הנקודה שבה אני נפרד מהדת ונשאר עם אלוהים. הרעיון עצמו, אינסופיות ושלמות, לא צריך סט חוקים מוכן מראש כדי להיות בעל משמעות. הוא דורש בדיוק את מה שכל אמונה אחרת שאנחנו מאמצים דורשת: לבדוק אותו בעצמנו, במקום לקבל אותו מוכן.