לצפייה ישירה: 14 שיעורים מוקלטים באיכות HD! לחצו כאן עכשיו 👈🏻  קורס שפת גוף בחינם

למה אני אוהב את אלוהים ושונא את הדת

כאשר האדם הממוצע ברחוב שומע את המילה אלוהים בין האסוציאציות הראשונות שעולות לו לראש קופצות המחשבות על ספר תורה, כיפה או כיסוי ראש, הכותל, תפילות, סמלים מחגים או מסיפורי תנ״ך מפורסמים. באופן אישי, הסמלים האלה קפצו גם לי ובאותה תקופה לא רק ששנאתי את הדת, בזתי לרעיון הזה שנקרא אלוהים.

מה גרם לך לשנות את דעתך לגבי אלוהים?

רק דקה, זוהי בעצם כל המהות של הפוסט, בואו נתחיל מהבסיס :)

אלוהים זה רעיון?

חדי העין שבינכם שמתם לב שבפסקה הראשונה התייחסתי לאלוהים כרעיון, לא כיישות כל יכולה או כל דבר אחר. ההתייחסות של האדם הממוצע לאלוהים כיישות היא, בעיניי, התייחסות פשטנית שנועדה לעזור למוח שלנו לתפוס את הרעיון הכל כך מופשט. ממש כמו במושגים מופשטים מאוד במתמטיקה, פיסיקה או כימיה.

קיומה של יישות קוסמית כל יכולה (או לפחות אחת שיכולה לעשות הרבה יותר מאיתנו, בדתות ותרבויות אחרות) שנמצאת באינטראקציה אין סופית איתנו בני האדם, אחת כזו שאכפת לה האם אנחנו עוקבים או לא עוקבים אחרי סט חוקים כזה או אחר זה לא רעיון חדש ולא רעיון יהודי – באופן כללי אני לא מתייחס ל״דת״ במאמר הזה כ״יהדות״ אלא כשם כללי לכל הדתות באשר הן.

לגבי מקור הרעיון הזה יש המון תיאוריות, יש שיגידו שהוא צץ מתוך הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם להבין דברים בעוד ובעבר הרחוק לא היו לנו את הכלים להבין דברים רבים. אחרים יטענו שהרעיון הזה שירת אנשים מסויימים במטרתם לשלוט באחרים או בהמון. דוגמה קלאסית לכך היא השימוש הכמעט ציני בעיניי של הנצרות במושג הגהינום, גם היום אבל במיוחד בעבר.

מה זה באמת דת?

כתבתי לא מזמן מאמר שגרר עשרות (ואולי מאות) תגובות בפייסבוק, המאמר נקרא: אתאיזם זה דת – נקודה. שם אני ממש עוסק בשאלה הזו, מה זה בעצם דת?

למה אני שונא את הדת (או את הדתות)

המילה שונא היא אולי טיפה לא במקום, אני יודע שיש אנשים שמשתמשים במסגרת הזו שנקראת דת ועושים איתה דברים מדהימים. אם זאת, את ההצלחה הזו אני מייחס לאנשים עצמם וממש לא למסגרת הדתית. באופן אישי יש לי שתי סיבות חזקות שגורמות לי לסלוד סלידה חזקה מדתות באופן כללי, ועכשיו אני כולל בתוכן גם המון סוגים של ״דתות״ ״ניו אייג׳״ כאלה, כל אוהבי הקריסטלים, קמעות, רקיעים, נשמות וכו׳

טיפשות מס׳ 1: להשתמש בסט חוקים מוכן מראש ובלתי ניתן לשינוי

אחד הדברים שמאפיינים את כל הדתות הוא ערימה של חוקים, אמונות ודעות שמתקבלות כאמת מוחלטת. לדעתי, כל אדם שלוקח על עצמו (במודע, כי באופן לא מודע אנחנו עושים את זה כל הזמן) אמונה, דעה או חוק – בלי לשקול את זה לפני כן, רק בגלל שהוא בא עם סט של דברים שהוא אוהב, זו פעולה טיפשית לחלוטין.

לדעתי, אחד הדברים אליהם אנחנו כבני אדם צריכים לשאוף הוא למחקר אמיתי של הדברים האלה, ללמוד ולהבין מהם האמונות, החוקים והדעות שאימצנו לעצמנו באופן לא מודע ולנסות לפרק אותם ולהבין מה מהם רלוונטי ומתאים לנו ומה מהם סתם חוסם אותנו. לקחת על עצמנו כל סט כזה וזה אפילו לא משנה מהו – זה לקחת אין סוף צעדים אחורה בלי שום סיבה טובה*.

*כי זה קל – זו לא סיבה טובה.

והנה דרך יפה מאוד ומצחיקה מאוד להבין את זה:

טיפשות מס 2׳: לנסות להסביר משהו מטא-פיזי בעזרת פיסיקה

אין הרבה דברים שמורידים את ההתלהבות שלי מהר יותר מרעיון מטא-פיזי (רוחני \ לא גשמי) חדש כמו הסבר שמתיימר להיות פיסיקלי. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, אני לא מומחה לפיסיקה (רחוק מאוד מאוד מכך) אבל יצא לי ללמוד על הנושא הרבה יותר מהאדם הממוצע, עשיתי 5 יחידות פיסיקה בתיכון, למדתי קורס בפיסיקה בטכניון, הלכתי לימי עיון במכון ויצמן ובעיקר קראתי הרבה. עדיין, אני לא מתיימר לחשוב שאני מבין את קצה הקרחון של מה שיש להבין על פיסיקה.

מצד שני, יש הרבה יותר מידי קבוצות שמנסות להסביר או להוכיח את הגישות הרוחניות שלהם באמצעים פיסיקליים. במקרים הטובים יוצאים דברים שלא באמת אומרים שום דבר ברמה המדעית, עובדה שאין עד היום שום הוכחה מדעית לקיום שום דבר מטא-פיזי. ובמקרים הפחות טובים אנשים פשוט עושים מעצמם צחוק כשהם מדברים על דברים שסותרים לחלוטין חוקי פיסיקה בסיסיים ומדברים בשם הפיסיקה.

הטיפשות הזו מגיעה מכל הכיוונים ובצורות מאוד שונות, החל מסתירות פיסיקליות פשוטות שיש בספר ״הסוד״ ועד לגישה שמתייחסת לאלוהים כמעט כ״יישות״ בדתות המונוטאיסטיות. אנחנו רוצים לפשט את הרעיונות שלנו ולגרום לכך שנוכל לתפוס אותם במחשבה פשוטה והמחיר שאנחנו משלמים על כך הוא כבד – כי אנחנו פשוט מתחילים לתפוס את הדברים באופן שונה מהותית מהמציאות.

אז איך אתה אומר שאתה אוהב את אלוהים?

אני מתחבר לרעיון מאוד בסיסי ומופשט של אלוהים, אני מתחבר לאין הסופיות ולשלמות. בימים אלה סיימתי לקרוא את הכתבים של רנה-דקארט (אולי שמעתם על המשפט המפורסם שלו ״אני חושב משמע אני קיים״) שבהם הוא מתיימר להוכיח את קיומו של אלוהים בעזרת חשיבה תבונתית, מתמטית, ביקורתית וחשדנית. לדעתי, הוא עושה בכתבים שלו עבודה יפה מאוד – אך גם הוא נופל להנחות יסוד בסיסיות של הנצרות שלא נובעים לוגית מהדרך חשיבה היפה שלו.

אני לא אכנס לזה לעומק פה, אבל אם מישהו רוצה לדון על זה הוא מוזמן לעשות זאת בתגובות ואני אשמח לענות, אבל דקארט הציג הוכחה מהממת לדעתי לרעיון שחייב להיות משהו אין סופי וחייב להיות משהו שהוא מושלם. לטענתי הוא נפל בכך שהניח שזה לא יכול להיות שום דבר גשמי שזוהי חשיבה מאוד נוצרית (שכל הגשמי הוא בזוי לאומת הרוחני) ומכאן הניח את קיומו של אלוהים.

טקסט נוסף שאני אוסיף בעצמי בתגובות הוא טקסט מדהים שמבוסס על כתבים יהודיים (לא יודע מי כתב את הטקסט עצמו, מצטער, אם מישהו יודע אני אוסיף קרדיט) שמדבר על הרעיון של שלמות ושל אין-סופיות בהקשר שבין הגשמי לרוחני.

ואם יורשה לי עתה ״לחטוא״ בחטא הפשטנות (יורשה לי, זה האתר שלי :) אסכם ואומר את הדבר הבא, אם אלוהים הוא אין סופי, אם אלוהים נמצא בכל מקום בכל זמן תמיד (הנחות מאוד מונוטאיסטיות) לדעתי, זה אומר שהוא נמצא גם בכולנו וגם בכל דבר. ואם הוא מושלם, מה זה אומר עלינו? מה זה אומר על הדברים שסביבנו? תחשבו על זה…

מה הקוראים אומרים על הספר ״מנהיגות בטישרט״

בטוח שתרצאה לקרוא גם...

הפרקים החדשים בפודקאסט

הזדמנות שאסור לפספס

להפוך את הידע או סיפור החיים שלך להרצאה מרתקת ורווחית

ללא עלות: הרצאה ביומן בתוך 5 ימים!

גם אם ״עדיין לא גילו אותך״, אין לך עוקבים או רשימות תפוצה!