פרק 82: ויכוחים, ריבים ושיחות קשות - עם ליאל אלנקווה

שלום חברים וברוכים הבאים לתכלס פודקאסט התפתחות אישית בלי קלישאות. היום אני עם ליאל אל נקווה שהיא יועצת זוגית ומינית, מאסטרית בNLP ואחד הפרופילים האהובים עליי, אם לא הכי אהוב עליי, באינסטגרם שם היא מייעצת לזוגות, עוזרת לאנשים. ליאל, מה שלומך? הכל מעולה, מה איתך? אני כל כך שמח שאת באת להתארח אצלי בפודקאסט היום ובאמת אני רק מעצם זה שאת פה, אני כבר מרגיש סוג של סלב. נכון? את היית לפני שנכנסת לעולם הזה של ייעוץ וכל הדבר הזה, את היית בעצם שדרנית ברדיו? נכון, עבדתי המון המון שנים ברדיו, בערך מגיל 14 עד גיל 27, קריינתי פרסומות, חוויות ועוד כל מה שקשור לתקשורת, אם זה הפקת מסיבות, אם זה חתונות ואני חושבת שדווקא במקום הזה של החתונות ידעתי להגיד שם אני הולכת להיות יועצת זוגית. הבנתי שהם צריכים עזרה. כי מה ראית בחתונות האלה שישר אמרת שאת חושבת שם? אני חושבת שעוד במפגש עם החתן והקלה כשהם באו לדבר ולבחור שירים, שם היה אפשר לראות האינטראקציה ביניהם, לראות איך הם חיים אחד עם השני, איך הם מתווכחים אחד עם השני, איך זה משפיע על כל אחד המילים שהשני אומר לו. ובמקום הזה ידעתי להביא להם כל כך הרבה טיפים, אבל עם זאת לא הרגשתי בנוח לייעץ, כי אמרתי הם ביום המאושר ביותר בחייהם, עומדים לפני היום המאושר ביותר בחייהם, ואני רואה אותם מתווכחים או נמצאים בקונפליקט מאוד מאוד קשה, ולתת הערות מהצד זה לא נשמע טוב, לא לשם כך הם הגיעו. כן. ומעבר לזה זה גם ככה נושא שעליו תכננו מראש נדבר, כל הנושא הזה של ריבים, של ויכוחים, של שיחות קשות, וגם בתקופה הזאת של עכשיו שאת יודעת זה כזה סיטואציה קיצונית ומוגזמת בכל המדינה, אבל שוב אני חושב שלכל בני זוג, לכל זוג או לכל בן אדם כן יש תקופות יותר קשות, יותר לחוצות, יותר מאתגרות, ובתקופה הזאת כולנו רבים יותר, מתווכחים יותר, והרבה פעמים זה יוצא על הבני זוג שלנו. נכון, כי אותה מה אנחנו הכי אוהבים, אותה מה אנחנו מרגישים הכי בנוח, עם האורגן הכי חזק שיש לנו אחרי ההורים והאחים שלנו. אז במקום הזה של הריב במיוחד בתקופות כאלה זה גם לא ריבים, בדרך כלל זה התפוצצויות. אני מרגישה חרה, לא טוב לי, מה אני אעשה, מה אני אעשה, מה אני אעשה, אני אתפרץ על בן הזוג. כשהרבה פעמים ההתפרצות הזאת היא רק לבוא בעצם לומר, אני צריכה חיבוק, אני צריכה התקרבלות, קשה לי להכיל את כל מה שאני שומעת. רגע, רגע, רגע, רגע, לפני שאנחנו ניכנס לעניין הזה. כן, לעניין הזה שאת אומרת, את באה ואת אומרת פה משהו מאוד מאוד גדול, כשבן אדם מתפרץ או צועק או כועס, אז הוא בעצם רוצה חיבוק או רוצה משהו בסגנון הזה. לא תמיד. לא תמיד, אבל לא כל בני אדם כשהם מתעצבנים או כשהם רבים הם צועקים ומתפרצים, יש כאלה שהם גם נסגרים, שהם נעלמים, שהם הולכים אחורה. אבל רגע, שנייה לפני שנגיע לדבר הזה, בעצם אני רוצה שאם נחזור רגע לסיפור שסיפרת מקודם על הזוגות, בעצם, ואני מבין שאת גם רואה את זה בקליניקה, יש כל מיני זוגות שיש להם כל מיני דינמיקות שונות של ריבים, נכון? חד משמעית. אז מה זה לדעתך, או איך את יכולה לתת לנו טיפ או רעיון או כיוון, איך לדעת האם הריבים שלנו, נגיד שלי, בזוגיות שלי עם אשתי, האם זה ריבים בריאים או לא בריאים, האם זה ריבים נכונים או לא נכונים. כי אני חושב לפחות, ואני רואה אם את מסכימה איתי, שלא לריב או לא להתבקח בכלל זה גם לא מצב טוב. נכון. אבל תראה, הכל תלוי באינטראקציה שנבנית ביניכם. יש כאלה שנכון להם לכלל ולהתפרץ והכל מבחינתי לזוגות כאלה שמגיעים אליי לקליניקה, אני מסבירה להם שאצלי זה לא חוקי, אצלי לא מקללים. אין דבר כזה. אבל אתה יודע, אינטראקציה בריאה, אתה מרגיש אם היא בריאה או לא בריאה. איך, איך אני מרגיש? בואי נגיד ש... אז אם זה כללות או אם זה פתאום מאלמויות או להתרחק מהבית עכשיו לכמה ימים עד שאני ארגע, או עונשי שתיקה. זה לא בריא. לאף אחד. כי תראי, יש עכשיו באינטרנט גם רץ ואני גם העליתי על זה איזשהו פוסט לפני כמה ימים שהוא היה כאילו עצבני, על כל הנושא הזה של האם הוא נרקיסיסט, האם הוא נרקיסיסטית, האם הוא ככה, האם הוא ככה. ובהרגשה שלי, אנשים מאוד מאוד ממהרים לשפוט את בני זוג שלהם, בנות זוג שלהם עם כל מיני הפרעות נפש וכל מיני דברים קיצוניים כאלה ואחרים. נכון, מסכים איתך. אוקיי. וכשאני מסתכלת אני אומרת אוקיי, לאנשים שונים יש דרכים שונות לרעיב, דרכים שונות להתווכח, וכמו שאת אומרת זה נשמע שיש כאילו מעין קווי יש קווים אדומים מצד אחד, אבל מצד שני את אומרת שזה משהו בהרגשה. איך אני לדעתך, איך אני יכול לדעת? הרי בסופו של דבר אף אחד לא אוהב לריב, נכון? ואף אחד לא אוהב שהבן בת זוג שלו רבים איתו, נכון? אם הבת זוג שלי עכשיו נעלמת, אז אני לא אוהב שהיא נעלמת לי, וזה עושה לי לא נעים. אם היא מתפרצת עליי, אז אני לא אוהב שהיא מתפרצת עליי, וזה עושה לי לא נעים. איך אני יודע מתי זה לא נעים לי, אבל זה עדיין ריב בריא? או מה שנקרא לזה אולי אפילו לא ריב בריא, אולי עדיף לקרוא לזה שיחה קשה, אולי אני צריך לעשות הבחנה על אותי? ומתי זה ריב שהוא כבר נהיה מחוץ לפרופורציה, ואולי אחר כך נדבר גם מה עושים כשריבים יוצאים מפרופורציה? אז בוא נתחיל מזה. הרבה לפני שרבים, הרבה לפני שאנחנו מגיעים לקונפליקט, הרבה לפני שאנחנו מתווכחים, אפשר לנהל שיחה על גבולות. על גבולות, מה הגבול שלי? כשאני מתווכח, אז הגבול שלי זה שאת אומרי לי שאני אפס, שאני לא חכם, שאמא שלי כזאת, או אבא שלי הוא ככה. כל אחד מסביר מה הגבולות שלו בוויכוח, ואלה קווים שאנחנו לא נוגעים בהם. זה גבולות שאני מאמינה, תמיד שמגיעים אליי זוגות שהן מאוד בתחילת הקשר וכזה, הן בהתלהבות, והן רוצים גם להגיע... הן בהתלהבות והן באים לטיפול זוגי? המון, המון, המון חבר'ה צעירים, הרבה לפני החתונה, הרבה לפני שהם מדברים על חתונה, הם בעצם מגיעים ומנסים לעשות את המערכת היחסים שלהם טובה מלכתחילה. שזה מדהים בעיניי, הם באים ורק מחזקים את מערכת היחסים שלהם, רק מטפחים אותם. עם זאת, הרבה פעמים גם מגיעים תמיד בנקודת השבר, הקשה ביותר. רגע שנייה, אז את אומרת לי ככה, אני מנסה לפרק את זה בשביל המאזינים, ואני רוצה להיות מאוד טאכלס, זה כאילו השם של הפודקאסט וככה אני רוצה להיות. אז את אומרת לי את הדבר הבא, אני לראות אם אני מבין אותך נורא. את אומרת לי, תראה, בסופו של דבר, מחוץ לריב, לפני הריב, אנחנו צריכים להגדיר את הגבולות. יש לי עם זה שתי בעיות. אחד, התחלתי לריב, עכשיו אני לא... אין לי עכשיו את האפשרות להציב גבולות, כאילו עכשיו אם אני אציב גבולות, זה רק נראה לי יוביל לעוד יותר קונפליקט. נכון. אוקיי? אז זה דבר ראשון. ודבר שני, אני חושב שבתוך ריב, אנשים קצת בכוונה רוצים לחצות גבולות. נכון. רוצים... לפגוע. אולי רוצים לפגוע. אם אני פגוע, אז אני רוצה שגם אתה תהיה פגוע, ואם אפשר גם יותר ממני, אז עדיף. זה בחלק מהמקרים, ואולי פשוט גם דעת, פשוט לא אכפת לי מהגבול של הצד השני, כי אני בתוך הריב, אני בתוך הכעס, אני בתוך הפגיעות. צריך לזכור דבר אחד, עם כל מה שאתה אומר. בסופו של יום מדובר בבן זוג שלנו, בדבר שבחרנו לחיות איתו את חיינו, להעביר את רוב זמננו איתו. ואנחנו מכבדים אותו, ומתחת לעצבים ולכעס, שבעצם אולי בגלל זה זה נוצר, אנחנו מאוד מעריכים, מכבדים וגם אפילו אוהבים אותו. אז אם אני כל כך מעריכה ומכבדת ואוהבת, האם אני באמת רוצה לדרוך על הגבולות של הדבר הכי חשוב שיש לי? האם אני באמת רוצה להרוס אותו, לראות אותו שבור? התשובה היא לא. אני לא הייתי רוצה לראות את הבן אדם שאני כל כך מעריכה, כאוב ועוד בגללי. אוקיי. ואם אני כאילו, אני קועט מה שאת אומרת, ונגיד שאני הבן אדם הזה שמקשיב עכשיו לפודקאסט של גל, ואני עוקב אחרי ליל באינסטגרם, ואני ככה רואה את הדברים האלה, ואני בחיים לא הייתי עובר על גבול של הבן זוג שלי, או הבת זוג שלי. אבל הבן או הבת זוג שלי עובר את הגבולות שלי. אני מציב להם גבולות, או לפחות אני חושב ככה, ומה אני יכול לעשות? לדבר על זה. לומר, איי, אתה חוצה פה גבול, זה לא נעים לי. אתה לא היית רוצה שאני אגיד X, Y, Z. כי זה פוגע בך, כי זה לא מכבד אותך, כי זה גורם לך להרגיש לא מוארך, כי זה גורם לך להרגיש שאני מקטינה אותך. שם אפשר לעצור. וגם אם זה מאוד מעצבן, כשאתה אומר את זה באמצע ויכוח, וזה גורם לבן אדם השני להתפוצץ, כי הוא רצה עכשיו להכעיב בכל מקרה, עדיף לעצור את זה פה. אנחנו לומדים לשים גבולות. כמו שאנחנו לומדים לומר לאנשים לא, כמו שאנחנו לומדים לדעת מה טוב לנו, מה נכון לנו, מה אנחנו רוצים. כמו שאנחנו לומדים גם ביחסי מין לבוא ולומר, זה עושה לי נעים הרבה יותר. או הרבה יותר כיף לי ללכת למסעדה איטלקית, מאשר ללכת לאכול סושי. כן, אבל זה דברים שקל... זה ברור, כי תמיד קל לדבר על הדברים הטובים. אבל אז נשאלת שאלה, אוקיי, מה קורה, איזה כלים את יכולה לתת לי? אני עכשיו מקשיב לפודקאסט, גל עשה פרק שלם על הצוות גבולות לפני איזה 50 אלף פרקים. שוב מעולה. כן, אני גם חושב שהוא מעולה. והקשבתי לפרק הזה, ואני מנסה להציב גבולות לבת זוג שלי או לבן זוג שלי, ואני... הציב את הגבולות בצורה נעימה ונכונה, אבל מהצד השני, לא מקבלים ולא מכבדים את הגבולות שלי, אבל אני לא רוצה עכשיו לייצר איזה פיצוץ עוד יותר גדול. אני רוצה להימנע מפיצוץ יותר גדול, אני רוצה שהצד השני יכבד את הגבולות שלי, כמו שאני אולי מכבד את הגבולות שלו, או איכשהו לייצר את הסיטואציות בצורה יותר טובה. איך אני יכול לעשות את זה? מה הפרקטיקה שהיא נותנת? זה דורש הרבה עבודה. זה לא קל לבוא ולהגיד, בואו תריבו אחרי שאתם שמים לעצמכם גבולות. ברור לי שזה לא פשוט, וזה דורש המון תעצומות נפש, כי צריך לעבוד על עצמנו. עם זאת, אתה יודע, אני תמיד אומרת לזוגות שרק מתחילים אצלי את התהליך, לפני ויכוח, קחו אוויר, ותגידו לבן זוג או לבת זוג שלכם, תקשיב, אני רוצה עוד שעה לדבר איתך על משהו. אתם קובעים את השעה הזאת ומדברים. מה קורה בעצם בשעה הזאת? נרגעים בטח. אנחנו מתחילים קצת יותר להירגע, הדברים מתחילים לקבל סדר בראש שלנו, אנחנו לא מתפוצצים. הכל הרבה יותר, גם אם אנחנו עדיין כועסים ועצבנים, אנחנו הרבה יותר רגועים. אנחנו לא מקיאים על הבן אדם שמולנו את כל העצבים ואת כל המרמרות שיש לנו. עם זאת, דרך אגב, אני גם חושבת שזה בסדר הרבה פעמים, אני יכולה להתקשר לחברה או לבעלי ולומר לו, היי, שומע, אני צריכה עכשיו להתמרמר. אני צריכה שתקשיב לי, לא תשפוט, לא כלום. קרה לי ככה, ככה, ככה וככה, אני שונאת, אני כועסת, אני עצבני. מקללת, תודה שהקשבת לי. הרבה פעמים אני חושב שהדברים האלה זה בדיוק מה שמתחיל ריבים. נכון. כי בסופו של דבר, בן אדם, אחד מהצדדים, כן, אגב, אנחנו מדברים הרבה על זוגיות, אבל זה לא רק בזוגיות, אנשים רבים. זה נכון לכל מהרחסים. אבל נגיד שבן אדם רוצה להתמרמר או רוצה שיחילו אותו, או רוצה לא משנה מה, והצד השני לא נותן את זה, הוא מחפש פתרונות או שהוא רוצה לעשות משהו אחר, נכון? ואז מה שקורה... ההקשבה היא לא אמפתית, היא הרבה יותר ביקורתית. אוקיי. למה אתה קוראת לזה הקשבה ביקורתית? כי הרבה פעמים יש לנו נטייה כבני אדם שמרימים עלינו את הכל או שאנחנו רואים בן אדם שהוא כעוס, אוטומטית המוח שלנו עובר לחשיבה הביקורתית שלו. הבן אדם אימור רוצה למצוא את הפתרון או לגונן או לעזור מהר מאוד, במקום להגיד, רגע, זה העצבים שלו, אני פה אקשיב לו, לא אתן פתרון, לא אבקר את העצבים שלו, פשוט אני אכיל את זה, ואני אגיד לו, אני מבינה, אני מבינה שהמצב הזה לא פשוט עבורך. איך אתה חושב שאפשר לפתוח את זה? אני חושב שזה מאוד קשה, כי אני חושב שבסופו של דבר הרבה פעמים מה שקורה, נכון? ואני מצטער שאני מקשר עלייך, כי אני רוצה באמת להביא את הטיפים הכי פרקטיים למאזינים, אבל אני חושב שהרבה פעמים במקום הזה שבו צד אחד הוא, נגיד, אני מגזים בכוונה והופך את זה לפשוט בכוונה, אבל כאילו, ישן טוב בלילה, היה לו אחלה יום בעבודה, מרגיש מצוין, יש לו מלא אנרגיה, ואז הצד השני ממורבר, קודם כל זה גם יכול להיות מעצבן, כי אני רוצה להיות בהאי שלי והבן זוג שלי או בת זוג שלי מורידים, אבל נגיד שבסיטואציה כזאת אני עוד יכול להכיל. אבל הרבה פעמים מה שקורה, בטח בתקופות כמו עכשיו, אבל שוב, בכללי והרבה תקופות בחיים, שצד אחד ממורמר, עייף, מוטש, אין לו כוח, רוצה להתמרמר, ומהצד השני, גם הצד השני אין לו את היכולת להכיל, כי גם הוא עייף, ממורמר, אין לו כוח, רוצה להתמרמר. ואז נוצרת מה שדיברנו בשיחה המקדימה ככה, זרק לי על זה, על הנקודה הזאתי של המלחמת מרמורים ולמי החיים יותר קשים. נכון. אז אני אתחיל מזה. קודם כל, אני חושבת שב-98% מעריבים אפשר להגיע הרבה יותר ממוקדים ממה שאנחנו. כלומר, אם אני באה להריב איתך על זה שאתה לא עוזר לי בלנקות את הבית, בלסדר, עם הילדים בבוקר, אז בוא נהיה ממוקדים בזה. לא צריך להוציא את הדברים מהאוב שלפני שנה וחצי כשאנחנו לארוחת חג, אמא שלך אמרה לי ככה, נעלבתי, נפגעתי, ועכשיו אתה, נזכרתי שאתה אז אמרת לי משהו, ואיך העזת לומר לי את זה אז? למה את חושבת שאנשים עושים את זה? למה את חושבת שאנשים מעלים... עוד סיבות ללמה אני יכולה להיות עצבנית עליך. עוד סיבות, מתי היית לא בסדר כמו עכשיו. כן, אבל למה אנשים מחפשים את זה? כדי להעמיד, כדי שהם ייצאו הצדיקים, הם ייצאו הבסדר, לעומת הצד השני. שייצא הלא בסדר. כן, כי כבר גם אז, תראה, אני יכולה להוציא לך עוד מקרים מהעבר, שהתנהגת עליי לא בסדר. אז יש את הפנקסנות הזאת. את הפנקס שתמיד רושם. שזה בעצם סוג של לחזק את הקייס שלי, למה אני צודק ואת לא. בדיוק. אז קודם כל, בואו ממוקדם מטרה לוויכוח. ברגע שאתם ממוקדים, גם... הוויכוח לא יימשך לנצח. הוא יהיה נמוקד ותשיגו את המטרה שלכם. מה אתם רוצים להשיג בעצם מתוך הוויכוח הזה? למה מלכתחילה אתם מנהלים את זה כוויכוח ולא כשיחה של האם אתה יכול בבקשה לעזור לי לסדר? האם אתה יכול יותר לשים לב לזה שאתה זורק כל בוקר את הזר? האם בבוקר אתה תוכל להקדיש עוד חצי שעה לארגן אתי את הילדים? כשאת מעלה את כל הנושאים האלה זה באמת נושאים כאלה שאנשים נוטים להתווכח עליהם שוב ושוב ושוב ושוב. ואני שואל את השאלה, אחד, למה אנשים חוזרים על אותם ויכוחים ואלה אותם ריבים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם? ודבר שני, מה אפשר לעשות עם זה? כי הרי בסופו של דבר, תראי, רוב הזוגות, אני גם מעביר בקורסים, אני פוגש את האנשים והכל, ובסופו של דבר אנשים, כמו שאת אומרת, יש להם את אותם ריבים שהם רבים מעליהם שוב ושוב ושוב ושוב. בדרך כלל הריבים האלה זה משהו שהבן אדם ביקש יפה פעם אחת, ביקש יפה פעם שנייה, ביקש יפה פעם חמש עשרה, הציב גבול, ניסה לדבר, אבל הצד שמנגד לכאורה כן עושה את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, אבל לא עושה את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. והריבים האלה נהיים כמו ריבים מחזוריים כאלה במערכת יחסים. שזה מהמם בעיניי. זה נכון בכל קשר? כי זה תמיד מלבא גם בסוף את מערכת היחסים. מה זאת אומרת? אני חושבת שלהתווכח זה דבר מדהים, במיוחד שזה הוויכוחים היומיומיים, כי זה מוסיף עוד ספייסי למערכת יחסים, כי לא להתווכח זה משעמם. אני לא סובל את זה. בסדר. לא להתווכח זה משעמם, ולהתווכח זה רק גורם הרבה פעמים להבין למה אני מעריך את הבן אדם שנמצא שם איתי. ואם נגיד שבכל זאת אני רוצה לפתור את זה, ונגיד שאנחנו עכשיו זוג, אני בא עם אשתי לקליניקה שלך, בסדר? כן. ואני עכשיו רוצה כאילו, יש לנו כמה ריבים כאלה שלא נגמרים. מה את יכולה להציע לי? איך את עוזרת לנו לפתור את זה? זה נגיד אני אגיד לך בשיא הכנות, מסוג הדברים שברמה האישית, כשאני עובד מול אנשים או שאני כאילו עכשיו בקורסים וכאלה, אז בדרך כלל הכיוון שאני לוקח אותו זה שאחד הזדלים פשוט יוותר. אבל תמיד אני חושש שאולי מטפל זוגי או יועץ זוגי יכול להבין משהו שהוא מעבר. איך את היית רואה את הדבר הזה? אני תמיד מאמינה שבמערכות יחסים, בכל מערכת יחסים, צריכה להיות גמישות מסוימת. אם אני עכשיו מוכנה להתפשר על, נגיד, זה שבבוקר אני זו שלוקחת את האחריות המלאה על הילדים, ובבוקר אתה לוקח את האחריות של לארגן את הקיאור ולזרוק את הזווה. כן, אבל זה לא שיחה כזאת יקרה, זו שיחה שהיא מפוצצת ברגש. אבל אם נהפוך את זה לשיחה הגיונית, לוגית וקרה, הרי יהיה הרבה יותר פשוט לפתור את זה. רוב הזוגות שמגיעים אליי, אחד הפתרונות הכי פשוטים שנתנתם את זה, תזמינו מנקה. כן, בסדר, אבל כאילו, אני אומר, בסוף מה קורה? כן. וכאילו זה מציירת את זה לדעתי מאוד קל. כי זה קל, זה קל. את הקושי, אנחנו הופכים את זה למאוד קשה. אני יכולה לומר לך שהמון... בקליליקט מצליחה להביא אנשים להסתכל על הדברים האלה כקלים ופשוטים? ברור, כי זה נורמלי, זה לגיטימי. אנחנו, אני חושבת שהרבה מאיתנו גדלו בבית עם מורים שאלה היו ויכוחים גם הגבוהים שלהם. אז אנחנו מביאים את זה למערכת היחסים שלנו, כי זה מה שלמדנו, זה מה שראינו בבית, על זה מתווכחים. אבל אם נרגע תעצרו ותגידו, אם פשוט נארגן לוז מסודר שבו הוא יעשה את הדברים המסוימים האלה, ואני אעשה את הדברים המסוימים האלה, ואם יש לי קושי אני אבקש ממנו עזרה, או אם לא יש קושי אני אעשה עבורו, הדברים יהיו הרבה יותר פשוטים. אני חושב שהרבה פעמים מה שנכנס לתוך המריבות הפשוטות האלה זה דברים עמוקים יותר. זאת אומרת, אם עכשיו סתם דוגמה צריך דברים שקשורים למשימות בבית או כל דבר כזה או אחר. אגב זה גם במערכות יחסים בין עובד לבוס או בין דברים כאלה שמדברים על חלוקת משימות או כל מיני דברים כאלה. מרצה להגיד משהו? אני אומרת שהמון פעמים זה קשור למעבר. בדיוק. זה יוצא על בין הזוג ועל הדבר הספציפי הזה שיכולתי להתלהט עליו. לא זה לא רק זה, אני חושב שגם לפעמים יכולה להיות סיטואציה שבה למשל הרבו על הסדר אבל בעצם מה שכמו שאתה אומרת יש את הקטעניה זה של כאילו לא רואים אותי ואז הצד השני לא מגיב כי הוא מרגיש שלא רואים אותי שזה קצת חוזר למה שדיברנו עליו מקודם, לסוג של המלחמת התמסכנות. כן, הדוגמה שנתתי לך היא הדוגמה הכי טובה כשבן הזוג חוזר הביתה ואומר אני עייף ואז הבת זוג מסתכלת עליו, מחמיצה פנים ואומרת אבל אני עייפה יותר ואז הם נכנסים ללופ. עכשיו זה לא משנה מי עייף, שניכם עייפים כל אחד מן הסיבותיו אבל אם פשוט תדברו על זה ותתעניינו שנייה אחד בשנייה ותשאלו היה לך יום קשה היום? היה יש מה שאני יכולה לעשות למענך? לאו דווקא צריך לבוא מהצד שלה, זה גם יכול לבוא כמובן מהצד שלו, כן? אני מדברת בנקבה כי לי זה נוח. יש סיבה שאתה כל כך עייף? יש משהו שמטריד אותך? יש משהו שאתה רוצה לשתף אותי בו? תנסי רגע באמת להתעניין בו, להבין מה קורה. כי זה שהוא עייף והוא חזר עצבני הביתה, זה שלו, זה לא שלך. את לא צריכה לקחת את האנרגיות הקשות האלה שלו. את יכולה להתמודד עם האנרגיות שלך, שאת בסבבה, אמנם את עייפה, אבל הכל בצ'יל כזה. ולא לנסות להתחרות, כי אין פה עניין של תחרות, אתם שניכם ביחד בעסק הזה. כשנואבת מאוד להתייחס למערכות יחסים כעסק. כי יש אותי, יש אותך ויש את העסק שאנחנו בונים ביחד. והעסק הזה, אם הוא מגיע לפשיטת רגל, שנינו נופלים. ושנינו נופלים חזק מאוד. זה לא יהיה כלכלי לאף אחד מאיתנו, זה לא יהיה נעים לאף אחד מאיתנו. אז את רוצה שהעסק הזה תמיד יעבוד. זה עסק שצריך לעבוד 24-7. בשביל שהוא יעבוד 24-7, גם הוויכוחים. תמיד הרי בעסק רגיל, כשבא עובד והוא מתלונן על עובד אחר, מנסים לפי אסמניהם. מנסים להרגיע את ארוחות. אותו דבר, במערכת יחסים זוגית, תנסו להרגיע את ארוחות רגע. לא צריך לקחת כל דבר אישית. אף אחד לא בא לתקוף אתכם, אתם פה ביחד בעסק הזה. וזה הסוד. איך מתחברים לדבר הזה? אני חושב שהרבה אנשים ירגישו, וואו, זה נשמע, קודם כל זה מדהים. זה פשוט מדהים מה שאת אומרת. אבל אני חושב שהרבה אנשים יגידו לעצמם, כן, אני ממש רוצה את הקשר הזה ואני רואה את זה ככה ואני חשוב לי וכו'. אבל לפעמים מרגישתי שהצד השני זה לא מספיק חשוב. כאילו שוב, כל מה שאת אומרת הוא תחת ההנחה ששתי הצדדים מאוד מאוד מאוד מחויבים לקשר. נכון. ואם לצד השני אתה חושב שזה לא חשוב, איך תדע אם זה חשוב לצד השני או לא? אני לא יודע, אני אומר כאילו שוב... תשאל אותו! בסדר, אני יכול לשאול אותו. אבל יש הבדל בין מה בן אדם מונק ששואלים אותו לבין איך בן אדם מתנהג, נכון? זאת אומרת, אם עכשיו אני אשאל אותו, אנשים כאילו, אתה אוהב להיות בנתינה, אתה אוהב לעזור לאנשים, כולם יגידו כן. בסוף יש כל מיני סיטואציות באנשים האלה, גם כשהם אוהבים לעזור, לא יעזרו, נכון? נכון. יש כל מיני סיטואציות שבהם אנשים לא פועלים לפי מה שנראה להם. אז כאילו זה שבתיאוריה הרחבה, גם אם הבן אדם לא משקר, כן? זה שבתיאוריה הרחבה בן אדם בא ואומר, אוקיי, כן, חשוב לי מערכת היחסים הזאתי, כן, אכפת לי וכן הלאה, שוב, קודם כל, לבני זוג הרבה פעמים מרגיש שזה לא אמיתי, נכון? נכון. אבל גם אם זה כן אמיתי, זאת אומרת, זה בא ממקום של לא לשקר, עדיין, כשבן אדם אומר אכפת לי, זה יכול להיות ברמות שונות של אכפתיות, וזה יכול להיות שוב, כמו שאתה אומרת, בתפיסות שונות. אז איך אני יכול לעזור אולי לבן או בת הזוג שלי להיות יותר מחויבים לקשר? או איך אני יכול... צריך לדבר על זה באופן פתוח. ולא רק לדבר על זה באופן פתוח, לחבות את החשיבה הביקורתית. לא לבוא ולומר, הו, הו, הוא אומר לי את זה ככה, כי הוא רוצה להשיג ממני משהו, או כי הוא צריך ממני משהו. לא. הוא אומר לי את זה ככה. וואו. זה מדהים. כאילו, להיות הרבה יותר אמפתית לדברים, אני לא חושבת שבן הזוג שלנו רוצה להראה עלינו. זה בטוח. אבל אז, זאת אומרת לי, אני רוצה להביא אותנו בכלל לנושא הבא. אוקיי. זאת אומרת, אוקיי, אז פשוט תדברו על זה. אוקיי? כן. אבל המון אנשים נמנעים משיחות קשות. ולבוא ולדבר על משהו כמו, את יודעת, לא יודע, איזשהו ריב קבוע שיש לנו והחוץ נפתור, הרגשה שלי שהצד השני לא מספיק משקיע, או כל אחד מהדברים האלה, זה שיחה של, לא יודע, 99.9% מהאנשים מאוד קשה לגשת אליהם. כי זה שיחה קשה, היא לא שיחה נעימה, כי אתה יודע שבשיחה הזאת אתה הולך לשמוע הרבה דברים שאולי אתה לא תרצה לשמוע על עצמך. שאולי הם יגרמו לך חוסר נעימות לזוזה בכיסא. ואף אחד לא רוצה שיגידו עליו דברים לא נעימים. אז איך בכל זאת עוגרים את האומץ? או מה היית מציעה לבן אדם לעשות? שהוא אומר, אוקיי, אני אומר בוודאות, אני מכיר את האנשים, שוב, לא את כולם באופן אישי, אבל אני מכיר את הווייב לפי התגובות והמילים שאנשים שולחים לי בוואטסאפים. אני יודע, סוג האנשים שמקשיב לפודקאסט, יהיו פה כמה שיגידו, כן, אם אני שם יד על הלב, אני יודע, או יודעת, שיש שיחות קשות שאני רוצה לעשות בקשר שלי, אני מפחד או מפחדת שהשיחות האלה יעשו לי נזק במערכת היחסים, אני מפחד או מפחדת שהצד השני לא יגיב טוב לשיחות האלה, אבל אני מבין או מבינה שאני רוצה לעשות את השיחות האלה, טיפים מסברים כל דבר יתקבלו לי בוכה. אוקיי, אז קודם כל להבין מה המטרה של השיחה. אם אני כל כך רוצה לנהל את השיחה הזאת, לבוא ולומר בדיוק כמו שאתה אמרת. גל, אני רוצה לנהל איתך שיחה. השיחה הזאת לא פשוטה עבורי, כי אני מפחדת שבשיחה הזאת אתה אולי תרגיש שאני פוגעת בך. כי אני מפחדת שבשיחה הזאת אולי יצופו לך דברים לא נעימים. אבל המטרה של השיחה היא איקס, ואחרי שאתה אומר את המטרה, להתחיל לומר את הדברים הקטנים, את התתיים שהפריעים לך, שהיית רוצה לשפר, שהיית רוצה לדאוג, שהיית רוצה לשנות. פשוט לומר את זה כמו שזה, בשיא הכנות. לא לחפש להתייפייף, לא לחפש להגיד וואו. אבל אז אני לוקח סיכון שזה מתפוצץ לי בפרצוף. למה? כי הצד השני לא יגיב טוב. אז אתה יכול להגיד, אני מצפה ממך שבשיחה הזו לא תבקר את הדברים שיש לי לומר לך. אני מצפה שבשיחה הזאת תהיה קשוב אליי, אבל באמת קשוב, ולא תתקוף ולא תתגונן. אז גם אם הבן אדם לא יתפוצץ עליי עכשיו, שוב, אז זה יכול... אז אולי זה יבוא באוכריי אחר כך. בדיוק. אוקיי, אבל אנחנו מדברים על זה, וזה העניין. לפתוח את זה באופן הכי כנה שיש. שיחות קשות חייבות להתנהל, אין מה לעשות. אם אנחנו לא ננהל אותם זה יגיע להדחקה, ואז ההדחקה תגיע לפיצוץ, ואז זה פשוט יהיה הדבר הכי נורא, כי אז תגיעו אולי לקליניקה ותתריבו. ונעשה את כל התהליך מההתחלה. השיחה הזאת יתנהל שוב בצורה נעימה יותר ורגועה יותר, אז למה לא נתחיל מאיך התחילה? וברגע... לדבר רגוע, כוונה. וברגע שמראש אתם מדברים רגוע, ומראש אתה בא בצורה נעימה ומסביר מה אתה מצפה מהשיחה הזאת ואיך אתה רוצה שהיא תתנהל, גם אם יהיה פיצוץ, הוא לא יהיה כל כך גדול. וזה בסדר גם להתפוצץ. זה לא רע. כן. אוקיי, אז גם עולי עליב כאילו. אתה אומר, המחשבה שלי זה גם יכול להיות, אוקיי, אני חושב כזה, טוב, אני יכול להגיד ככה, אני רוצה להגיד את זה, חשוב לי לקבל את זה, אבל אני מפחד שזה יהיה... בשיחה קשה אנחנו לא מחפשים לרמוס. אם אני רוצה לנהל שיחה קשה על, נגיד, אני לא מסופקת מינית במערכת יחסים שלנו, שזה שיחה מאוד קשה לאנשים לנהל אותה. זה קפצת, אני חושב, שבע מדרגות מעל מה שקשה בשיחה, לשיחה שהיא בלתי אפשרית. נכון. זה מאוד אפשרי. אני לא אומר שהיא לא אפשרית, אבל רוב האנשים, אני חושב, מתקשים אפילו בשיחות הרבה יותר קלות. לבוא ולומר דבר כזה, שהוא לשים תפיל בחדר ולצבוע אותו בצבעי קשת בענן, כאילו, הכי להבליט אותו. אבל איך מתאוששים מדבר כזה? בין אדם כאילו... אני לא באה ואומרת לך, אני לא מסופקת מינית, בוא ניפרד. אני אומרת לך, אני לא מסופקת מינית, בוא נמצא ביחד פתרון. שוב, ובהנחה שהבין או בת זוג מאוד מאוד נעלבים מזה. אז מראש, לומר, אני יודעת שהנושא הזה יכול לפגוע בך, אין לי שום כוונה לפגוע. יש לי כוונה שנגיע שנינו מפה לפתרון שיעשה לשנינו טוב. ואת חושבת שההכנה המילולית הזאת היא מספקת? גם אם היא לא מספקת, אנחנו פותחים פה איזשהו צוהר לשיחה שכנראה תחזור על עצמה עוד מספר פעמים עד שנגיע לאיזושהי הבנה וסיפוק. זה מעניין מה שאתה אומר. כאילו מה שאת מנסה, תגידי לי אם הבנתי נכון, בעצם מה שאת אומרת זה שמראש אני צריך להכין את עצמי לזה שהשיחות הקשות האלה לא יתקיימו בפעם אחת. לא, לפעמים זה שיחות קשות, זה הרבה יותר משיחה אחת. הרבה מהשיחות שאנחנו עושים בחיים שלנו הם הרבה יותר מפעם אחת. אני חושב שיש לאנשים איזו מחשבה כזאת שהשיחה מתחילה... אינסבנג וגמרנו. כן. אז כאילו אם את מסתכלת על זה, האמת זה מאוד חכם, לא חשבתי על זה ככה. כאילו שאם את לא מסתכלת על השיחה הקשה כמשהו שלוקח חצי שעה, שעה, שעתיים, לא משנה כמה זמן זה לוקח, ואז זאת אומרת התחלתי את השיחה, נגמרה השיחה, לא הגענו לאן שרצינו, כישלון, כאילו, זה החוויה שלי. אני חושב שזה החוויה של הרבה אנשים ואת בעצם באה ואומרת, רגע, רגע, לא לא, גל, תעצור, אתה לא מסתכל על זה נכון, אתה צריך להסתכל על זה אחר, אתה צריך להסתכל על השיחה הקשה הזאת, שוב, נתת את הדוגמה של משהו שחשוב למיניות, זה יכול להיות משהו שחשוב לאלף דברים אחרים, ואז כאילו, זאת אומרת, לא, אתה לא צריך להתייחס לשיחה הזאת כשיחה של חצי אישה, אתה צריך להתייחס לשיחה הזאת כשיחה של חודשיים, שלושה חודשים, לא משנה, אפילו יותר. שבוע, שנה, לא משנה. שיחות על חתונה, כמה זמן זה לוקח עד שאנחנו משיגים את המטרה הזאת? שיחות על אהבת ילדים לעונם, כמה זמן לוקח לנו? אנשים שבוחרים לעבור דירה לעיר אחרת, הם חושבים, מה אני אעבוד, איך יהיו הנסיעות, הם מעלים את הנושא שיחה הזו כל הזמן, אז למה כשזה בפרויקטים גדולים, אנחנו יכולים לנהל את השיחה הזאת שוב ושוב ושוב, וקובעים על זה זמנים, ויושבים במסעדות, ועושים מזה משהו גרנדיוזי ומהמם, אבל בשיחות שהן קצת יותר מאתגרות, אנחנו לא הופכים את זה למשהו מהמם. זה נשמע מאוד חכם, אני לא שמעתי את זה אף פעם. כאילו זה משהו שממש הפיליה סימון, כאילו במחשבה שלי, שכאילו כמו שאתה אומר, אנחנו עושים פרויקט אפילו סביר, רק פרויקט במערכת היחסים, שאנחנו עושים איזה פרויקט בעבודה, אז זה ברור לנו שאם אני עכשיו היום הולך לעבודה, ועובד חמש שעות לא משנה על איזה פרויקט מסוים, והפרויקט הזה זה פרויקט של חמישים שעות, אז אני לא מצפה שאחרי חמש שעות זה יצליח, יכול להיות שאחרי חמש שעות אני רק אהיה יותר מבולבל, נכון? כי נגיד בחמש שעות הראשונות עשיתי איזה מחקר באינטרנט, עשיתי, כן, עליתי רעיונות, וכאילו בעצם בכלל הלכתי בהרגשה, בחוויית סוג של החור, כאילו כדי להתקדם, אז בפרויקטים של עבודה, אני חושב שהרבה אנשים מבינים את זה ויודעים לעשות את זה, ויודעים להכיל את זה, ואפילו למשל נחשבו לילדים, במובן מסוים אנשים יודעים לעשות את זה, הם אומרים אוקיי, כאילו היום אני אכנס עליה, כאילו היום אני אנסה להציב איזשהו גבול לילד, ואני יודע שלדולי יעלה והוא יתעצבן או יותר, ואז כאילו בעתיד זה ישפר אותו. להעביר ילד מהחדר שלנו לחדר שלו, אתה יודע שהוא יבוא, הוא יחזור אליי. ישפר אותו בעתיד, ואני חושב שאני אף פעם לא חושבתי על זה ככה, ואני לא שמעתי על אנשים שמדברים על זה, וזה מעניין מה שאת אומרת, שכאילו גם שיחות קשות בתוך מערכת היחסים, אפשר להסתכל עליהן כדבר כזה. כתהליך. מתוך מקום של זה שנגיד השיחה הזאת היום נגמרה בזה ששנינו לא הסכמנו ולא יודע מה, מישהו נעלב או מישהו יתעצבן או יותר, זה קצת כמו אוקיי, עשינו מחקר ויותר רעדבלבלנו ולא הגענו למסתה, אז אנחנו בדרך, כאילו עשינו צעד משמעותי. זה מאוד מחם, לא שמעתי על זה אופן. זה כמו להגיע לטיפול אישי, כשאתה מגיע לבד ואתה מגיע כי אולי יש לך חוסר ביטחון בדבר מסוים, אבל אתה לא מצפה שאחרי הטיפול הראשון אתה תצא טבס, וכולך תלך בביטחון עצמי. לא, זה תהליך, אז אולי בפגישה הראשונה תגיד מה להזזל המטפל הזה רצה ממני, בפגישה השנייה תגיד אולי המטפל הזה יש צדק בדבריו, ובפגישה השלישית תגיד אוקיי, אוקיי, אני מתחיל להבין על מה הוא דיבר. אבל זה תהליך עד שתתהלך כטבס ברחוב כדי להרגיש ביטחון עצמי. זה מאוד חכם. אוקיי, אז זאת אומרת, אז יש פה כבר עוד איזשהו כלי פרקטי. אז קודם כל, זאת אומרת, אוקיי, לגבי ריבים, בואו נראה איך אפשר מראש להציב את הגבולות ולנסות לשמור עליהם. להיות ממוקד במטרה. לראות איך אפשר להיות ממוקד במטרה. זאת אומרת, בואו ננסה לדחות טיפה ריבים, אנשים כל הזמן בוכים על זה שהם דחיינים. לא דיברנו על זה כאן, אני אומר, כן, אני מוסיף את זה, שהם דחיינים, אז הנה, זה מקום שבו דחיינות אולי זה דבר טוב. כן, אם אתם תהיו מסוגלים. לא דווקא. לא, לא דחיינות ברמה של לדחות את זה בחודשים, אבל נגיד לדחות ריב בשעה או בחצי שעה כדי טיפה להירגע, זה שימוש יעיל בדפוס נדחיינות. ואז זאת אומרת, והדרך לפתור ריבים או להגיע לשורש שלהם זה לעשות כל מיני שיחות קשות. זאת אומרת, לגבי השיחות הקשות, יש פה איזה, את לא אמרת את זה, אבל זה מהפרשנות שלי, איזה שהוא מקום של אומץ ונחישות, כאילו, זה מקום כזה של וואלה, זה שזה קשה, בסוף צריך להתמודד עם זה, אז כבר עדיף להתמודד עם זה עכשיו, אולי קצת כמו, כאילו, לתלוש את הפלסטר, כאילו, סוג של... כמו שאתה נכנס לים באלת והמים כפויים תמיד, בחור ובקיץ, פשוט תיכנס. אוקיי, זה כמו זה, כאילו, שפשוט צריך לפתור את זה מתישהו, אז לעשות את זה, ואז נוסף משהו שהוא מאוד חכם שלא שמעתי אף אחד מדבר על זה ככה, שכאילו להסתכל על שיחה קשה לא כמשהו שאנחנו בכלל מצפים שהיא גמרה בשיחה אחת, אלא להבין שבשיחה הראשונה שאנחנו רק פותחים את זה, זה ההתחלה של המסלול, וואי, זה ממש חכם, כאילו ההתחלה של המסלול, אם אני כאילו, יש לי איזה תלונה על אשתי, אז אני אומר אוקיי, אני לא עכשיו, איך אני אדבר איתה כדי שהיא תפסיק לעשות את זה, כי אני חושב שזה איך שרוב האנשים עושים, נכון? כאילו, נגיד, יש לי, אשתי לא בסדר בזה, או גם בעלי לא בסדר בזה, או הבן בת זוג בטבע, לא איך שאנשים מסדרים את זה, לא בסדר במשהו, אז אני רוצה לדבר איתו על זה, ואז אני רוצה שבשיחה זה ייפטר, ואז זה גם שם הרבה לחץ. נכון. אם אני אומר אוקיי, בשיחה הזאת אני רק פותח את זה, ויהיה מה שיהיה, ואם הזמן, צריך המון ביטחון בזוגיות, אני חושב, אני חושב ש, כאילו, אם יש לי חשש, או אני מרגיש פחות במקום של ביטחון ובנוחות בתוך הזוגיות שלי, אז עדיין יהיה לי קשה. יש לך טיפים איך אני יכול, אני הרי, הפודקאסט הזה מפוצץ בטיפים, נכון? אבל טיפים לאיך לחזק את הביטחון הזוגי? אז אני חושבת שעניין התקשורת הוא די הבסיס לתקשר, לתקשר תמיד, לתקשר פתוח, לא לנסות לרמוז ולצפות שיבינו, לא, פשוט להגיד דברים כמו שהם. ביטחון זוגי זה גם לדעת לקחת אחריות על הרגשות שלך, זה שאני מרגישה עצובה, זה לא אומר שאתה צריך לקחת ממני את העצם. אתה יכול להישאר ברגשות השמחים שלך ואולי לנסות להרים אותי, אבל אתה לא צריך לשקוע איתי. ושוב, לדעת שאנחנו ביחד בעסק הזה, ולשם יש מטרה משותפת שהעסק הזה יצליח. תראי, אני בתור ילד ההורים שלי... הייתי מאוד קטן, לא יודע, שמונה, תשע, אבל עוד לפני זה הם נפרדו וחזרו ואז הייתי בן תשע הם בירושו סופית או משהו כזה פחות או יותר, כן? ועבורי תמיד יש את ההרגשה בעבר יותר מעכשיו, אבל עדיין ברמה מסוימת ושוב עד לפני כמה שנים זה היה מאוד מאוד חזק, את ההרגשה הזאתי שכל ריב זה איום בסוף הזוגיות. אז לא. עכשיו, אני מבין שאולי, מה זה אני מבין שאולי? אני מבין שאת לגמרי לא מסתכלת על זה ככה, אבל אני חושב שהרבה אנשים חווים את זה ככה. גם אם זה לא איום, זה לא צריך להיות איום מילולי. אצל רוב הזוגות, אני יכולה לומר לך שיש את נפנופי הדגל של אנחנו ניפרד. כן, בטוח שאמרת זה בכניקה. זה כל כך שכח, 99 אחוז מהזוגות שמגיעים, הם מגיעים בגלל שהם מרגישים את הקושי בוויכוח, בגלל שאחד מבני הזוג מנפנף בדגל הזה של אוקיי, התפוצצנו אז אני נפרד, או התפוצצנו אז אני הורז את הדברים שלי. כאילו, כפרות עליכם. בואו שנייה, ננשום. כולנו בתת מודע, כשאנחנו נכנסים למערכת יחסים הזו, יודעים שיכולה להסתיים, ואתם יודעים מה תולי לספר לכם, סוד, היא תסתיים. כל מערכת יחסים מסתיימת, בין אם ממש בטוב, בין אם בעצם, ואין אם זה ברע. זה תמיד יסתיים. מערכת יחסים, כמו כל דבר בחיים, כולל אותנו, נגמר בסוף. עכשיו, עם המידע הזה, תחשבו מה אתם רוצים לעשות. האם באמת בא לי עכשיו לנפף בדגל הבואי ניפרד? האם יש לזה משמעות? הרי תמיד אפשר להיפרד, אנחנו יודעים שאפשר להיפרד. האם צריך לעשות את האיום הגדול הזה? האם צריך להדליק הזקות וצ'קלקות כדי שיבינו שאני כועס? לא, אני כועס. ברור שאפשר להיפרד. אבל בואו נחליט שלא מנופפים בזה. בואו נחליט שאנחנו באמת יודעים שאפשר להיפרד. זה לא שאנחנו מטומטמים. אנחנו יודעים שכל אחד יכול ללכת לדרכו. אבל אני חושב שזה דבר שהוא מאוד מפחיד הרבה אנשים. זה מאוד מפחיד. גם אם לא ברמה המודעת, ברמה לא מודעת, אני חושב שזה מפעיל מאוד חזק. כי אז כל דבר, אני אומר לעצמי, רגע, האם שווה לי לריב על זה? האם שווה לי להתווכח על זה? האם אני מוכן לאבד את המערכת היחסים הזאת על הדבר הזה? אבל האם אני כל היום מנופפת בדגלי הפרידה? מה הבין הזוג שלי יחשוב? אולי הוא בסוף יגיע למסקנה שהוא יגיד לעצמו, טוב, בכל הזמן, בכל ויכוח, הוא אומרת, אז ניפרד. בכל ויכוח היא אומרת, אז ניפרד. אולי באמת הגיע הזמן שניפרד. לא, אני אומר, אם יש את ההרגשה הזאת, בין אם זה ממני או מהצד השני, שהפרידה היא דבר שהוא קיים, או היכולת לאבד את המערכת היחסים זה דבר שהוא על השולחן כל הזמן, אז הרבה אנשים בגלל זה, אני חושב, נמנעים מלריב, נמנעים מלהתווכח, נמנעים מלקיים את השיחות הקשות, כל הדברים האלה שדיברנו עליהם היום. אבל זה חלק מהגבולות שאפשר לשים. בשיח אנחנו לא מנופפים בדגלי הפרידה. זה לא חלק מהעניין שלנו. אנחנו לא עושים את זה. ממש ככה. אוקיי. זה הגבולות שדיברתי איתך עליהם בתחילת הפודקאסט. אנחנו אומרים מה הגבול שלנו. אנחנו לא מקללים, אנחנו לא עוזבים באמצע, אנחנו לא אומרים שעומדים להיפרד. אנחנו לא תורכים דלתות. כל אחד בוחר את הגבולות שלו. מעולה. אוקיי. נראה לי שזה אחלה של ככה סגירה חזקה לפרק. דיברנו על באמת הרבה נושאים חשובים ומרכזיים. אני מקווה שזה מאוד יעזור גם לאנשים בתקופה הזאתי. יש לי שאלה אחת לסיום סופר אישית. נראה אם אתה תסכימי לענות עליה או לא. כי פשוט ככה מתוך התבוננות בסטורי שלך וכל מיני דברים כאלה, עלתה לי שאלה ככה מאוד מאוד ג'וסית ואישית כלפייך. זה בסדר אם אני אשאל את זה ככה בשידור? כן, תרגיש חופשי. סך הכל לא תקבל תשובה. אז אחרי שדיברנו על ריבים, ואחרי שדיברנו על כל הכלים האלה, ואחרי שדיברנו על מלא דוגמאות ממוצאות מהקליניקה, ואחרי שדנו על הנושא הזה של שיחות קשות, אני אשאל אותך שאלה לסיכום. יאללה. איך זה להיות אשתי? הדבר הכי מדהים שיכולתי לבקש על פני כדור הארץ. באמת, לפעמים אתה קצת מעצבן, ולא כיף לריב איתך, כי אתה באמת גבר מושלם, אבל עדיין אתה הדבר האהוב עליי על פני כדור הארץ. אתה הדבר האהוב עליי על פני כדור הארץ, ואתם, המאזינים של הפודקאסט, הדבר השני או השלישי אהוב עליי. אחרי לי אל והילדים. אוהב אתכם מלא. נתראה בפרק הבא.