פרק 115: זו לא עצלנות זה חוסר במיומנויות

אתם לא עצלנים, אתם לא דחיינים, אתם פשוט מנהלים גרועים. זה האמת, בלי להעליב, כמובן. תראו, הרבה מאוד אנשים שאני מדבר איתם מדברים על זה שיש להם חלומות גדולים, מטרות גדולות, בין אם זה בעולם הקריירה, העולם האישי שלהם, בכל מיני תחומים אחרים שחשובים להם. הם אומרים, יש לי מטרות גדולות, אני יודע שיש לי ערך, אני רוצה לתת אותו לעולם, אני רוצה לעשות דברים גדולים, אבל הדחיינות הורגת אותי, אבל אני אצלן, אני לא מצליח להניע את עצמי לפעולה. והם חושבים בראש שלהם, כאילו הם צריכים איזה טוני רובינס או מישהו שייתן להם ביתה בתחת כדי שהם ירוצו קדימה. אגב, הביתות בתחת האלה יכולות לעבוד וזה אחלה וזה בסדר, וגם אני משתמש בהן לפעמים, אבל הם לא הפתרון השורשי לבעיה, זה יותר כמו פלסטר. אוקיי, אפשר להשתמש בפלסטרים, הכל טוב, אבל זה לא הפתרון השורשי. והיום אני רוצה להסביר לכם איך להיפטר מהצלנות, איך להיפטר מדחיינות, בצורה שמבינה את שורש העניין אצל הרבה מאוד אנשים. אוקיי, עכשיו תראו, אני לא הולך, בוא נדבר על מה אני לא אדבר היום, אני לא הולך לדבר היום על חסמים רגשיים עמוקים, על דברים שתוקעים אותנו שנים וכן הלאה. שתי סיבות, אחד, יש לי מלא פרקים בפודקאסט על הנושאים האלה, ושתיים, אני חושב שהרבה מאוד אנשים, יותר מדי בחברה שלנו, מודעים לכל החסמים הפנימיים שלהם, יותר מדי חושבים על כל הצד המנטלי והפסיכולוגי ווואטאבר, ומה שלפני מאה שנים או חמישים שנה הייתה היצעה מאוד טובה, כי אף אחד לא היה חושב על החסמים הפסיכולוגיים, כולם היו חושבים רק על התכלס. אז כשכולם חושבים על התכלס, הם פותרים את הבעיות של התכלס, אבל אז הבעיות הפנימיות נשארות. מה שקורה זה שכשאנחנו יותר מדי חושבים על הבעיות הפנימיות, אז אנחנו לפעמים מפספסים את התכלס, אוקיי? עכשיו תראו, מה זה ההפך מהצלנות? מה זה בן אדם שהוא לא אצלן, בן אדם שהוא לא דחיין, מה זה? זה בן אדם שיש לו משמעת עצמית, נכון? בן אדם שככה נקרא לזה, סבבה? זה בן אדם שיש לו משימה, הוא מבצע אותה, שאם יש פרק זמן מסוים, הוא מתחיל לעבוד על המשימה אולי לפני הזמן, כי הוא לא דוחה אותה לרגע האחרון, שהוא עושה הרבה פעולות, הרבה משימות, הוא לא עושה קצת ונח, הוא לא עוצר יותר מדי, נכון? זה כאילו המיינד שלנו של מה זה אומר להיות לא אצלן ולא דחיין, אוקיי? עכשיו, בחיים שלי יצא לי לראות, לא פעם ולא פעמיים ולא חמש ולא עשר, ואני בטוח שגם לכם, אנשים שבסביבה מסוימת עם מנהל מסוים באזור מסוים, במקום מסוים, הם הכי אצלנים והכי דחיינים בעולם, ומצד שני, בסביבה אחרת, במקום אחר, בדרך אחרת, הם הכי לא אצלנים בעולם, אוקיי? יש את הקלישאה המטורפת הזאתי, נכון? על הבעל שאשתו אומרת לו, אתה יכול בבקשה להחליף את הנורה? ואז הוא אומר לה, אמרת לי את זה, את לא צריכה להזכיר לי כל חצי שנה, נכון? שזה כאילו מראה כמה הוא דחיין כאילו ואצלן ולא מחליף נורה, וכאילו חצי שנה כבר הוא לא עושה את זה וכן הלאה, אבל הקלישאה שאותו בחור, כן? כשהוא הולך לעבודה הוא לא ככה, נכון? הוא נותן בראש, הוא משקיע, הוא עובד, ואני חושב שהרבה אנשים גם חווים את התסכול הזה מול אנשים בסביבה שלהם, ואם אתם מזדהים עם זה, זה נורא אדומה מאוד מאוד חזקה שאני הולך להסביר לכם עוד שנייה. אם אתם רואים שיש הרבה אנשים בחיים שלכם שוואלה, עובדים קשה בעבודה שלהם, נגיד, עובדים קשה או עוזרים מאוד לאנשים אחרים, אבל לא עוזרים מאוד לכם, או כשאתם צריכים אותם פתאום הם לא מדברים, זה נורא אדומה מאוד מאוד חזקה, והרבה פעמים זה לא קשור לזה שהם לא אוהבים אתכם או לא מעריכים אתכם, לפעמים זה גם זה, כן? אבל זה ברוב המקרים לא זה, אלא זה פשוט באמת קשור ליכולת ניהול גרועה, אוקיי? רוב האנשים לא יודעים לנהל, עוד שניים נדבר על זה, ולכן הם גם לא יודעים לנהל את עצמם, אוקיי? והם לא יודעים לנהל אנשים אחרים, אוקיי? זה דבר מאוד מאוד מאוד ידוע בחברות וארגונים, נכון? שאחת התאויות הנפוצות זה לקחת עובד מאוד מאוד טוב, ומה לעשות? לקדם אותו לתפקיד של מנהל, אוקיי? למה? כי זה שבן אדם הוא איש מחירות מאוד מאוד טוב, מתכנת מאוד מאוד טוב, ויש שירות לקוחות מאוד מאוד טוב, מטפל מאוד מאוד טוב, וואטאבר, לא אומר שהוא יהיה מאוד מאוד טוב בלנהל צוות של אנשים שעושים את זה. אגב, אם אתם עצמאים, אתם גם מרגישים את זה, יכול להיות שאתם התחלתם בתור משווקים או צלמים או יועצים או וואטאבר, והייתם מאוד מאוד טובים בזה, והגיעו אליכם הרבה יותר פניות והרבה יותר לקוחות והרבה יותר אנשים, ואז אמרתם, וואו, אני אגדיל את העסק, אני אביא עובדים, הבאתי עובדים, וזה פשוט היה נורא, אוקיי? והבעיה הזאת מתחילה הרבה לפני, הבעיה הזאת מתחילה קודם כל מול עצמנו, אוקיי? פשוט אני רוצה להוריד לכם את שורש העניין שרובכם או אם אתם מתלוננים, לא כל בני אדם, אבל אם אתם מסוג האנשים שמרגישים שאתם מצלנים מדי או מרגישים שאתם בדחיינות או מרגישים שאתם לא עושים מספיק, אז הבעיה היא אחד משתי הבעיות. או שאתם לא יודעים לנהל, שזה רוב האנשים, או שאתם יודעים לנהל, אבל אתם לא מנהלים את עצמכם, אוקיי? בואו שניים נדבר על השני לאיזו שניות. אם אתם מנהלים בעבודה שלכם ואתם מצליחים להביא מוטיבציה צימי כל העובדים שלכם לאורך זמן, הפתרון היחיד לבעיה שלכם זה פשוט מה שאתם עושים לעובדים שלכם, תעשו לעצמכם. סיימנו את הסיפור. העניין הוא שלרוב האנשים אין את זה. רוב האנשים פשוט לא יודעים איך לעשות את זה. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אנחנו לא יודעים. והדבר הראשון שצריך להבין בהקשר הזה זה שמשמעת עצמית זו מיומנות ניהול. זו מיומנות. היכולת להניע אנשים לפעולה לאורך זמן, למשימות קשות, זו מיומנות, אוקיי? אז כשאני רוצה להיות מסוגל להניע את עצמי, אני בעצם צריך לפתח שתי מיומנויות באותו זמן, אוקיי? אם למשל אני יודע שיש לי איזה שהיא משימה של שיווק בעסק, אני רוצה למשל לעשות סדנה חדשה או קורס חדש או מוצר חדש, ואני רוצה לקדם את זה ולשווק את זה ווואטאבר, אז יש לי פה שתי מיומנויות שאני צריך לפתח. אחד זה המיומנות שלי כמנהל. אני צריך לדעת לגרום לגל המנהל, לדעת איך לפרק את המשימה הזאתי למשימות קטנות, איך לשים להם אולי דדליינים, איך להסביר לגל העובד שלו בדיוק מה לעשות, איך למנוע את הבעיות וכן הלאה. וגם גל צריך ללמוד לעשות שיווק, גל העובד צריך ללמוד לעשות שיווק, שהוא נגיד כרגע עדיין לא יודע, אוקיי? אז יש פה שתי מיומנויות שחסרות. ושתי מיומנויות שחסרות האלה יוצרות חוויה של חוסר ודאות ושל תקיעות. ואני רוצה שתעשו עכשיו תרגיל ממש איתי ביחד, לא צריך דף, לא צריך כלום, אתם יכולים לעשות את זה גם אם אתם תוך כדי נהיגה, תוך כדי ששוטפים כלים או אימון. תחשבו על משימה אחת, גדולה, משמעותית, חשובה, שאתם מרגישים שאתם בדכיינות עליה, שאתם מצלנים מולה וכן הלאה, אוקיי? ואני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה. אם היה לכם עכשיו חצי שעה, עשר דקות, רבע שעה, פרק זמן קצר, לקדם את המשימה הזאת, לקדם את הדבר הזה, מה הייתם עושים? ותשימו לב שלרובכם התשובה הראשונה של הלאה זה אה... אה... אה... אה... כלומר, אתם לא יודעים. או לחליפין, איזה שהיא משהו מאוד מאוד מאורפל כזה, אה, הייתי מסדר לי איזה תוכנית, הייתי כותב לי איזה שהוא זה, הייתי עושה לי רשימה, כל מיני אני אומר שפתחתי את כל החוסר ודאות, נכון? כי עדיין יהיה לי סיטואציה שלמשל, אני לא יודע אם זה יצליח. זה גם מייצר חוסר ודאות. אני לא יודע מה יקרה אם זה יסתבך לי בעתיד, וכן הלאה. ואחת התאויות הכי גדולות זה ככה משהו שגם מתחילים, גם חובבנים וגם מקצוענים נופלים בו. אני חושב שמתחילים מתכננים יותר מדי ומקצוענים מתכננים פחות מדי. אני אסביר מה הכוונה. לא משנה באיזה מיומנות. נגיד שאתם עכשיו עורכי ורוצים ללמוד לערוך סרטון. אם עכשיו אתם מתחילים, אתם לא מבינים בזה כלום. נגיד כמוני, אני לא מבין בזה כלום. אני עכשיו אשב שעתיים ואתכנן איך אני אערוך את הסרטון. הקשר בין התכנון שלי והמציאות יהיה מקרי בהחלט. כל התכנון הזה זה בזבוז זמן. אם גל רוצה לערוך סרטון, הוא צריך קודם כל להתחיל לערוך. כן, זה יבזבז לי מלא זמן. כן, אני אעשה מלא טעויות, אבל בכל מקרה זה מה שיקרה והתוכנית לא תמנע את זה. כי אין לי את הניסיון בזה, אין לי את היכולת. מצד שני, אם אני עורך מאוד מאוד מקצועי, אז אני יודע באמת מה לתכנן. ודווקא החבר האלה הרבה פעמים מדלגים על התכנון כי זה בא להם אינטואיטיבי ואז מתחרטים על זה. ואז הם אומרים לו מתחילים, תתכננו. לא. כשאני מתחיל במשהו, אני צריך לייצר את התוכנית הכי בסיסית, הכי מינימלית, הכי ראשונית, הכי מאפנה. כי בכל מקרה היכולת שלי לתכנן משהו בתחום שאני מתחיל בו מאוד גרוע. תבינו, אם אני מתחיל במשהו, תכנון זה משימה קשה, מורכבת, שדורשת ניסיון ומקצועיות. אם אני מתחיל במשהו ואני חובבן במשהו, שוב, אני לא אומר את זה בקטע רע, אני אומר את זה בקטע של גם אני מתחיל בתחום בהמון דברים. אז כשאני מתחיל ופחות טוב במשהו, אז אני לא מתכנן הרבה. אני לומד קצת, צ'אט ג'י פי טי, גוגל, קורס, ספר, פודקאסט, זה זה זה, לומד מה שצריך ומתחיל לצאת לדרך. אחרי שאני צובר ניסיון, אני יכול להרשות לעצמי לתכנן יותר. בעצם איך שאני אוהב לזכור את זה בעצמי, זה שאני אומר לעצמי שתכנון זה פריבילגיה של מקצוענים. תזכרו את זה, תכנון יתר או תכנון משמעותי גדול, זה פריבילגיה של מקצוענים. אם אתם לא מקצוענים במשהו, תתחילו בתכנון מאוד מאוד מאוד מינימלי. אז ממש להוריד את זה לפרטים ופשוט להתחיל. עכשיו תראו, בעולם של היום, השכות דעת יש לנו בשפע. וכשהעולם שאנחנו חיים בו זה עולם, נגיד לפני 200 שנה, שלא יודע, נגמר היום העבודה שלי בשדה, ועכשיו אני יכול או לקרוא ספר או לא יודע מה לעשות, אז זה דבר אחד. אבל שיש לנו את הטלפון הזה ביד בכל שנייה נתונה, וכל שנייה שטיפה משעמם לי, טיפה לא נוח לי, טיפה לא יודע מה לעשות, אני יכול בשנייה להיכנס לוואטסאפ, לאינסטגרם, לפייסבוק, לאימייל, לוואטאבר, ותוך שנייה להיכנס ללופ אינסופי של צריכה תוכן ודופמין, אכלתי אותה. אכלתי אותה. ולכן צריך שיהיה לנו, אני מאוד ממליץ את זה, צריך שיהיה לנו מסגרות שעוזרות לנו לנהל את עצמנו ולהתנהל בצורה טובה. זה היום לא מקובל בשום צורה, אבל אני יכול להגיד לכם שאם הייתי אני גל בונה חברה, ארגון, עסק כמו שאני רוצה, בעולם מושלם, הייתי אומר שהטלפונים לא נכנסים למשרד. אוקיי? לא פרקטי, אבל זה פרקטי על עצמנו. אני כשאני הולך לעבוד, כשאני עובד, הטלפון על שקט, סגור, בצד, אין לי גישה אליו. למה? כי אז אם אני יושב לכתוב ספר, בשנייה שיהיה לי עמוד קשה, שיהיה לי איזה משהו שאני לא יודע לעשות, ישר מה? הלו, אני רק אבדוק בצ'אט ג'י פי טי רעיונות לאיך לכתוב את המשך הפסקה הזאת, ומזה זה עובר לאינסטגרם ומזה זה עובר לוואטסאפ ופתאום קופצת לי התראה וכן הלאה. וככה הלך לנו היום. אז תנהלו את עצמכם כמו שאתם חושבים שצריך לנהל אנשים. תחשבו איך אתם מייצרים בעצמכם סיטואציה שיש בה פחות השכות דעת. אני באופן אישי יש לי ממש את המשרד, את המקום שאני עובד ממנו, במקום הזה יש לי רשימה של פעולות שאני פשוט לא מרשה לעצמי לעשות. ממש ברמה שאם אני אומר לעצמי אין לי כוח, אני גמור, אני שבור, אני עייף, בא לי לגלול באינסטגרם ולנוון את המוח, אז אני יוצא מהמשרד, אני הולך למקום אחר ואני עושה את זה משם. למה? אני לא מרשה לעצמי לטמא את הסביבה הזאתי בדבר הזה כי אז זה כאילו יהפוך את זה ללגיטימי. זה ממש לבנות את ההרגלים ואת המסגרות האלה בצורה מאוד מאוד חזקה, בצורה כזאת שאני יודע שאני בונה את ההרגלים הנכונים, שאני בונה את הסביבה הנכונה. אז השכות דעת כמה שיותר להוציא אותן מחוצה. שוב, יש לי פרק שלם על זה גם עם שחר כהן בפודקאסט שלנו ביחד, ויש לי המון תכנים בנושא הזה, אבל כאילו יש מלא דברים קטנים שאפשר לעשות כדי להוריד את השכות דעת האלה ולהפוך אותן לפחות אטרקטיביות. כי שוב, בעולם האמיתי יהיה לנו משימות שהן לפעמים קשות. ולעבוד קשה זה גם מיומנות, כן? אני חושב שהיום אני בתקופה שאני עובד הכי קשה שעבדתי בחיים. לא בהכרח הרבה שעות, כי יש לי ילדים ודברים וזה, אבל הכי קשה שאי פעם עבדתי בחיים. מה זאת אומרת? גם אם בגיל 20 חשבתי שאני עובד הכי קשה ועבדתי הרבה יותר שעות מהיום, עדיין המוח שלי לא היה מסוגל להיות מרוכז באותה מידה, להיות יצרני באותה מידה, להיות פרודוקטיבי באותה מידה, ופשוט באמת לסנן את המשימות הכי קשות ולפתור אותן, והכי חשובות ולפתור אותן. פשוט עבדתי המון שעות, אבל הייתי אולי 10% מהאפקטיבית, אוקיי? אז הדבר הזה זה מיומנות, וזה מיומנות שצריך לפתח אותה. והטריק לפתח אותה זה אחד, להעיף את כל השכות הדעת הצידה. שוב, אצלי בטלפון, הטלפון, הצבעים שלו בכוונה לא טובים, למרות שזה אייפון, כאילו, צבעים וזה. כאילו, הצבעים, יש הגדרות צבע שהופכות את המסך למאוד מכוער. כל האפליקציות שלי, אין להם את הצבעים של הלוגו, עם הכל בצבע אחד. למה? הכל כדי טריקים על המוח, כדי שהדבר הזה יהיה פחות אטרקטיבי. אני עדיין, היה לי שנים שהיה לי, לא הייתה רשות החברתיות בכלל על הטלפון, הבנתי שזה לא מה שאני רוצה, כי אני רוצה כן קצת לצרוך וכן להשתמש בזה קצת כדי לייצר, אבל זה הסיטואציה, וכרגע החלטתי שיש לי את זה, אבל אני רוצה שזה יהפוך את הדבר כמה שפחות אטרקטיבי, כדי שאני לא כל הזמן איפול לזה. כדי שאני לא כל הזמן איפול לזה. אז אם אני רוצה לייצר את המצב הזה, אז אחד, אני רוצה להוציא את ההשכות דעת. שתיים, אני רוצה להקטין את החוסר ודאות, אני רוצה להפוך את המשימה הקשה לפחות קשה. אז אחד זה לפרק אותה, מה שבאנו. והדבר השני, זה להתחיל עם משימות קטנות. אחד הטריקים, אני חושב שקיבלתי את זה, האמת שאני לא זוכר, בסדר? נראה לי זה היה מספר על כתיבה, אבל יכול להיות שאני טועה. מישהו שאמר שאם אתה רוצה לכתוב, תגדיר שאתה כותב חמש דקות. ואז אם אתה מתחיל את החמש דקות, בדרך כלל אתה כבר תצליח להמשיך הרבה יותר. אז זה מה שבדרך כלל אני עושה. כשיש לי משימה קשה כזאת, אם עצבנת, שיש איזה קמפיין שיווקי שלא מצליח, שיש איזה קורס, אני לא בדיוק בטוח מה לעשות, שיש איזה לקוח שאני רוצה לחשוב איך לעשות אותו, שיש איזה משהו קשה שאני צריך לפצח, אני בדרך כלל אומר לעצמי, טוב, אני מתחיל חמש דקות. מה הדבר הקטן שאני יכול לעשות בחמש דקות שיביא אתם לא עצלנים. אתם לא דחיינים. אתם פשוט צריכים יותר ודאות ומסגרות ניהול טובות יותר. בהצלחה ונתראה בפרק הבא.