פרק 115: זו לא עצלנות זה חוסר במיומנויות

אתם לא עצלנים, אתם לא דחיינים, אתם פשוט מנהלים גרועים. זה האמת, בלי להעליב, כמובן. תראו, הרבה מאוד אנשים שאני מדבר איתם מדברים על זה שיש להם חלומות גדולים, מטרות גדולות, בין אם זה בעולם הקריירה, העולם האישי שלהם, בכל מיני תחומים אחרים שחשובים להם. הם אומרים, יש לי מטרות גדולות, אני יודע שיש לי ערך, אני רוצה לתת אותו לעולם, אני רוצה לעשות דברים גדולים, אבל הדחיינות הורגת אותי, אבל אני אצלן, אני לא מצליח להניע את עצמי לפעולה. והם חושבים בראש שלהם, כאילו הם צריכים איזה טוני רובינס או מישהו שייתן להם ביתה בתחת כדי שהם ירוצו קדימה. אגב, הביתות בתחת האלה יכולות לעבוד וזה אחלה וזה בסדר, וגם אני משתמש בהן לפעמים, אבל הם לא הפתרון השורשי לבעיה, זה יותר כמו פלסטר. אפשר להשתמש בפלסטרים, הכל טוב, אבל זה לא הפתרון השורשי. והיום אני רוצה להסביר לכם איך להיפטר מעצלנות, איך להיפטר מדחיינות, בצורה שמבינה את שורש העניין אצל הרבה מאוד אנשים. עכשיו תראו, אני לא הולך לדבר היום על חסמים רגשיים עמוקים, על דברים שתוקעים אותנו שנים וכן הלאה. שתי סיבות. אחד, יש לי מלא פרקים בפודקאסט על הנושאים האלה, ושתיים, אני חושב שהרבה מאוד אנשים יותר מדי בחברה של היום מודעים לכל החסמים הפנימיים שלהם, יותר מדי חושבים על כל הצד המנטלי והפסיכולוגי ווואטאבר, ומה שלפני מאה שנים או חמישים שנה הייתה היצעה מאוד טובה, כי אף אחד לא היה חושב על החסמים הפסיכולוגיים, כולם היו חושבים רק על התכלס, אז כשכולם חושבים על התכלס הם פותרים את הבעיות של תכלס, אבל אז הבעיות הפנימיות נשארות, מה שקורה זה שכשאנחנו יותר מדי חושבים על הבעיות הפנימיות, אז אנחנו לפעמים מפספסים בתכלס, אוקיי? עכשיו תראו, מה זה ההפך מעצלנות? מה זה בן אדם שהוא לא עצלן, בן אדם שהוא לא דחיין? מה זה? זה בן אדם שיש לו משמעת עצמית, נכון? בן אדם שככה נקרא לזה, סבבה, זה בן אדם שיש לו משימה, הוא מבצע אותה, שאם יש פרק זמן מסוים, הוא מתחיל לעבוד על המשימה אולי לפני הזמן, כי הוא לא דוחה אותה לרגע האחרון, שהוא עושה הרבה פעולות, הרבה משימות, הוא לא עושה קצת ונח, הוא לא עוצר יותר מדי, נכון? זה כאילו המיינד שלנו של מה זה אומר להיות לא עצלן ולא דחיין, אוקיי? עכשיו, בחיים שלי יצא לי לראות לא פעם ולא פעמיים ולא חמש ולא עשר, ואני בטוח שגם לכם, אנשים שבסביבה מסוימת, עם מנהל מסוים, באזור מסוים, במקום מסוים, הם הכי עצלנים והכי דחיינים בעולם, ומצד שני, בסביבה אחרת, במקום אחר, בדרך אחרת, הם הכי לא עצלנים בעולם, אוקיי? יש את הגלישה המטורפת הזאתי, נכון על הבעל שאשתו אומרת לו, אתה יכול בבקשה להחליף את הנורא? ואז הוא אומר לה, אמרת לי את זה, את לא צריכה להזכיר לי כל חצי שנה, נכון? שזה כאילו מראה כמה הוא דחיין כאילו ועצלן ולא מחליף את הנורא, וכאילו חצי שנה כבר הוא לא עושה את זה וכן הלאה, אבל הגלישה שאותו בחור, כן? כשהוא הולך לעבודה הוא לא ככה, נכון? הוא נותן בראש, הוא משקיע, הוא עובד, ואני חושב שהרבה אנשים גם חווים את התסכול הזה מול אנשים בסביבה שלהם, ואם אתם מזדהים עם זה, זה נורא אדומה מאוד מאוד חזקה שאני הולך להסביר לכם עוד שנייה, אם אתם רואים שיש הרבה אנשים בחיים שלכם שוואלה עובדים קשה בעבודה שלהם, נגיד, עובדים קשה או עוזרים מאוד לאנשים אחרים אבל לא עוזרים מאוד לכם, או כשאתם צריכים אותם, פתאום הם לא מדברים, זה נורא אדומה מאוד מאוד חזקה, והרבה פעמים זה לא קשור לזה שהם לא אוהבים אתכם או לא מעריכים אתכם, לפעמים זה גם זה, כן? אבל זה ברוב המקרים לא זה, אלא זה פשוט באמת קשור ליכולת ניהול גרועה, אוקיי? רוב האנשים לא יודעים לנהל, עוד שנייה נדבר על זה, ולכן הם גם לא יודעים לנהל את עצמם, אוקיי? והם לא יודעים לנהל אנשים אחרים, אוקיי? זה דבר מאוד מאוד מאוד ידוע בחברות וארגונים, נכון? שאחת הטעויות הנפוצות זה לקחת עובד מאוד מאוד טוב, ומה לעשות? לקדם אותו לתפקיד של מנהל, אוקיי? למה? כי זה שבנם הוא איש מחירות מאוד מאוד טוב, מתכנת מאוד מאוד טוב, וישירות לקוחות מאוד מאוד טוב, מטפל מאוד מאוד טוב, וואטאבר, לא אומר שהוא יהיה מאוד מאוד טוב בלנהל צוות של אנשים שעושים את זה. אגב, אם אתם עצמאים, אתם גם מרגישים את זה. יכול להיות שאתם התחלתם בתור משווקים או צלמים או יועצים או וואטאבר, והייתם מאוד מאוד טובים בזה, והגיעו לכם הרבה יותר פניות והרבה יותר לקוחות והרבה יותר אנשים, ואז אמרתם, וואו, אני אגדיל את העסק, אני אפי עובדים, הבאתי מובדים, וזה פשוט היה נורא. והבעיה הזאת מתחילה הרבה לפני, הבעיה הזאת מתחילה קודם כל מול עצמנו. פשוט אני רוצה להוריד לכם את שורש העניין שרובכם, או אם אתם מתלוננים, לא כל בני אדם, אבל אם אתם מסוג האנשים שמרגישים שאתם מצלנים מדי, או מרגישים שאתם בדחיינות, או מרגישים שאתם לא עושים מספיק, אז הבעיה היא אחד משתי הבעיות. או שאתם לא יודעים לנהל, שזה רוב האנשים, או שאתם יודעים לנהל, אבל אתם לא מנהלים את עצמכם. בואו שניה נדבר על השני, על איזה שניות. אם אתם מנהלים בעבודה שלכם, ואתם מצליחים להביא מוטיבציה צים מכל העובדים שלכם לאורך זמן, הפתרון היחיד לבעיה שלכם זה פשוט מה שאתם עושים לעובדים שלכם, תעשו לעצמכם. סיימנו את הסיפור. העניין הוא שלרוב האנשים אין את זה. רוב האנשים פשוט... לא יודעים איך לעשות את זה, למרות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אנחנו לא יודעים. והדבר הראשון שצריך להבין בהקשר הזה זה שמשמעת עצמית זו מיומנות, ניהול זה מיומנות, היכולת להניע אנשים לפעולה לאורך זמן, למשימות קשות, זו מיומנות, אוקיי? אז כשאני רוצה להיות מסוגל להניע את עצמי, אני בעצם צריך לפתח שתי מיומנויות באותו זמן, אוקיי? אם למשל אני יודע שיש לי איזושהי משימה של שיווק בעסק, אני רוצה לא יודע לעשות סדנה חדשה, או קורס חדש, או מוצר חדש, ואני רוצה לקדם את זה ולשווק את זה ווטאבר, אז יש לי פה שתי מיומנויות שאני צריך לפתח. אחד זה המיומנות שלי כמנהל, אני צריך לדעת לגרום לגל המנהל, לדעת איך לפרק את המשימה הזאת למשימות קטנות, איך לשים להם אולי דדליינים, איך להסביר לגל העובד שלו בדיוק מה לעשות, איך למנוע את הבעיות וכן הלאה, וגם גל צריך ללמוד לעשות שיווק, גל העובד צריך ללמוד לעשות שיווק, שהוא נגיד כרגע עדיין לא יודע, אוקיי? אז יש פה שתי מיומנויות שחסרות, ושתי מיומנויות שחסרות האלה יוצרות חוויה של חוסר ודאות ושתקיעות. ואני רוצה שתעשו עכשיו תרגיל ממש איתי ביחד, לא צריך דף, לא צריך כלום, אתם יכולים לעשות את זה גם תוך כדי נהיגה, תוך כדי שאתם שותפים כלים או אימון. תחשבו על משימה אחת גדולה, משמעותית, חשובה, שאתם מרגישים שאתם בדחיינות עליה, שאתם עצלנים מולה וכן הלאה. ואני רוצה לשאול אתכם שאלה פשוטה. אם היה לכם עכשיו חצי שעה, עשר דקות, רבע שעה, פרק זמן קצר, לקדם את המשימה הזאת, לקדם את הדבר הזה, מה הייתם עושים? ותשימו לב שלרובכם התשובה הראשונה של השאלה זה, כלומר אתם לא יודעים, או לחליפין, איזה משהו מאוד מאוד מעורפל כזה. אה, הייתי מסדר לי איזו תוכנית, הייתי כותב לי איזה שהוא זה, הייתי עושה לי רשימה, כל מיני דברים כאלה. והאמת היא שהסיבה שהרבה מאיתנו דוחים דברים, שהרבה מאיתנו תקועים מול דברים, שהרבה מאיתנו כביכול נראים לעצמנו כמו עצלנים, זה כי הבן אדם שהוריד לנו את המשימה, לא הסביר לנו בדיוק מה צריך לעשות. זה משהו שאני גיליתי קודם כל כמנהל, ואז הבנתי שזה תקף גם על עצמי. הבנתי שאני אמרתי בראש שלי משימות לעובדים, וזה היה משימות שליה מאוד מאוד ברור איך לעשות אותם, כי עשיתי אותם מלא פעמים, אמרתי להם פשוט תעשו את זה. ואז אנשים לא היו עושים את זה, לא היו עושים את זה, לא היו עושים את זה. בהתחלה הייתי אומר לעצמי, וואי הם עצלנים, למה הם פשוט לא עושים את זה? ואז ישבתי איתם, עשיתי את זה, ואני זוכר שהם ישבו שם ואמרו, אה, אה, זה מה שרצית שאני אעשה? כי הם לא הבינו, הם לא ידעו מה מצופה מהם באמת. ואז התחלתי מה לעשות? לפרק להם, אוקיי? לפרק, להגיד אוקיי, לא, אני רוצה שתעשה את X, אתה יודע לעשות את X? ואז הם עושים, כן, כמו שאתם אומרים, כן, אני יודע איך לעשות משימה, רק שהייתם לא, והם לא. אז יש שאלות, מה צריך לעשות? ואז מה הם היו אומרים כמוכם? אוקיי? אז הייתי מפרק להם את זה, הייתי משהו מהם, אוקיי, שלב ראשון אתה עושה ככה, שלב שני אתה עושה ככה, שלב שלישי אתה עושה ככה, שלב רבעי אתה עושה ככה, שלב חמישי, דבר איתי, אני אתן לך את הארבע צעדים הבאים. יש? אז הרבה מאוד פעמים אני לא יודע, יש לי איזה חוסר ודאות לגבי הפעולה, לגבי המשימה, כי אני לא יודע בדיוק מה אני צריך לעשות. אוקיי? לשמחתנו היום, יש כלים לעשות את זה. אפשר לקחת קורס, אפשר ללמוד סרטון ביוטיוב, אפשר לשמוע פודקאסט, אפשר ללמוד ספר, אפשר אפילו לשאול את CHAT-GPT, סבבה? לא תמיד יהיה להם את התשובות הכי טובות, זה לא תמיד יהיה הדבר המושלם, זה לא תמיד יהיה אידיאלי עבורנו, אבל לפחות תהיה לנו דרך להתחיל. חבר'ה, אם אני, יש לי שתי אופציות. אחד זה להתחיל להגיע למטרה שלי, להתחיל לפעול על המשימה הגדולה הזאת, ובצורה לא מושלמת. זאת אומרת שנגיד יכול להיות שאני אשקיע 20 שעות, או 10 שעות במשימה הזאת, ויגיע לתוצאה שהייתי יכול לעשות בשעתיים. זה דבר טוב או דבר רע? אז אני רוצה להגיד לכם שזה דבר טוב. למה זה דבר טוב? קודם כל, 20 שעות עשיתי משהו. לפחות זזתי, לפחות יצרתי, לפחות פיתחתי מיומנות, לפחות למדתי משהו חדש. לפחות הבנתי אפילו, גם אם הבנתי רק מה לא לעשות, לפחות הבנתי מה לא לעשות. מעבר לזה, לפחות בניתי את הדימוי העצמי שלי כבן אדם שעושה. כי אם הייתי יושב בבית ולא עושה שום דבר, אז סבבה, יכול להיות שהייתי לא מבזבז את הזמן. אבל מה היה קורה? אחד, לא פיתחתי מיומנות, שתיים, לא למדתי מה לא לעשות, והכי גרוע, הטמעתי לתת המודע שלי את האמונה שלי, ואת התפיסה של עצמי כעצלן, כבן אדם שלא פועל, כבן אדם שלא עושה. גרוע מאוד, גרוע מאוד. אז אני רוצה להתחיל לצאת לדרך עם משימות מאוד מאוד פשוטות וברורות ומוגדרות. עכשיו, ברגע שיש לי משימות מוגדרות, לא אומר שפתרתי את כל החוסר ודאות, נכון? כי עדיין יהיה לי סיטואציה של, למשל, אני לא יודע אם זה יצליח. זה גם מייצר חוסר ודאות. אני לא יודע מה יהיה אם זה יסתבך לי בעתיד, וכן הלאה. ואחת התאויות הכי גדולות זה ככה משהו שגם מתחילים, גם חובבנים וגם מקצוענים נופלים בו. אני חושב שמתחילים מתכננים יותר מדי, ומקצוענים מתכננים פחות מדי. אני אסביר מה הכוונה. לא משנה באיזה מיומנות, נגיד שאתם עכשיו עורכי, רוצים ללמוד לארוך סרטון, בסדר? אם עכשיו אתם מתחילים, אתם לא מבינים בזה כלום, נגיד כמוני, הם לא מבינים בזה כלום, אוקיי? אני עכשיו יישב שעתיים ואתכנן איך אני אערוך את הסרטון, הקשר בין התכנון שלי והמציאות יהיה מקרי בהחלט, כל התכנון הזה זה בזבוז זמן, אם גל רוצה לארוך סרטון, הוא צריך קודם כל להתחיל לארוך. כן, זה יבזבז לי מלא זמן, כן, אני אעשה מלא טעויות, אבל בכל מקרה זה מה שיקרה, והתוכנית לא תמנע את זה, כי אין לי את הניסיון בזה, אין לי את היכולת. מצד שני, אם אני עורך מאוד מאוד מקצועי, אז אני יודע באמת מה לתכנן. ודווקא החבר'ה האלה הרבה פעמים מדלגים על התכנון, כי זה בא להם אינטואיטיבית ואז מתחרטים על זה, אוקיי? ואז הם אומרים לו, מתחילים, תתכננו. לא, אוקיי? כשאני מתחיל במשהו, אני צריך לייצר את התוכנית הכי בסיסית, הכי מינימלית, הכי ראשונית, הכי מעפנה, כי בכל מקרה היכולת שלי לתכנן משהו בתחום שאני מתחיל בו, מאוד גרוע. אוקיי? תבינו, אם אני מתחיל, תכנון זה משימה קשה, מורכבת, שדורשת ניסיון ומקצועיות. אם אני מתחיל במשהו ואני חובבן במשהו, שוב, אני לא אומר את זה בקטע רע, אני אומר את זה בקטע של גם אני מתחיל בתחום, בהמון דברים, אז כשאני מתחיל ופחות טוב במשהו, אז אני לא מתכנן הרבה. אני לומד קצת, צ'אט ג'יפיטי, גוגל, קורס, ספר, פודקאסט, זה, זה, זה. לומד מה שצריך ומתחיל לצאת לדרך. אחרי שאני צובר ניסיון, אני יכול להרשות לעצמי לתכנן יותר. בעצם, איך שאני אוהב לזכור את זה בעצמי, זה שאני אומר לעצמי זה שתכנון זה פריבילגיה של מקצוענים. תזכרו את זה, תכנון יתר או תכנון משמעותי, גדול, זה פריבילגיה של מקצוענים. אם אתם לא מקצוענים במשהו, תתחילו בתכנון מאוד מאוד מאוד מינימלי. אוקיי? אז ממש להוריד את זה לפרטים ופשוט להתחיל. עכשיו תראו, בעולם של היום, השכות דעת יש לנו בשפע. אוקיי? וכשהעולם שאנחנו חיים בו זה עולם, נגיד לפני 200 שנה, שלא יודע, נגמר היום העבודה שלי בשדה, ועכשיו אני יכול או לקרוא ספר או לא יודע מה לעשות, אז זה דבר אחד. אבל כשיש לנו את הטלפון הזה ביד, בכל שנייה נתונה, וכל שנייה שטיפה משעמם לי, טיפה לא נוח לי, טיפה לא יודע מה לעשות, אני יכול בשנייה להיכנס לוואטסאפ, לאינסטגרם, לפייסבוק, לאימייל, לוואטאבר, ותוך שנייה להיכנס ללופ אינסופי של צריכת תוכן ודופמין, אכלתי אותה. אוקיי? אכלתי אותה. ולכן צריך שיהיה לנו, אני מאוד ממליץ על זה, צריך שיהיה לנו מסגרות שעוזרות לנו לנהל את עצמנו ולהתנהל בצורה טובה. אוקיי? זה היום לא מקובל בשום צורה, בסדר? אבל אני יכול להגיד לכם שאם הייתי אני גל בונה חברה, ארגון, עסק, כמו שאני רוצה, בעולם מושלם, הייתי אומר שהטלפונים לא נכנסים למשרד. אוקיי? לא פרקטי, אבל זה פרקטי על עצמנו. אני כשאני הולך לעבוד, כשאני עובד, הטלפון על שקט, סגור, בצד, אין לי גישה אליו. אוקיי? למה? כי אז, אם אני יושב לכתוב ספר, בשנייה שיהיה לי עמוד קשה, שיהיה לי איזה משהו שאני לא יודע לעשות, ישר מה? אה לא, אני רק אבדוק בצ'אט ג'י פי טי רעיונות לאיך לכתוב את המשך הפסקה הזאת, ומי זה זה עובר לאינסטגרם ומי זה זה עובר לוואטסאפ, ופתאום קופצת לי התראה וכן הלאה. וככה הלך לנו היום. אוקיי? אז תנהלו את עצמכם כמו שאתם חושבים שצריך לנהל אנשים. אוקיי? תחשבו איך אתם מייצרים מעצמכם סיטואציה שיש בה פחות השכות דעת. אני באופן אישי, יש לי ממש את המשרד, את המקום שאני עובד ממנו, במקום הזה יש לי רשימה של פעולות שאני פשוט לא מרשה לעצמי לעשות. אוקיי? ממש ברמה שאם אני אומר לעצמי אין לי כוח, אני גמור, אני שבור, אני עייף, בא לי לגלול באינסטגרם ולנוון את המוח, אז אני יוצא מהמשרד, אני הולך למקום אחר ואני עושה את זה משם. למה? אני לא מרשה לעצמי לתמה כאילו את הסביבה הזאתי בדבר הזה, כי אז זה כאילו יהפוך את זה ללגיטימי. זה ממש לבנות את ההרגלים ואת המסגרות האלה בצורה מאוד מאוד חזקה, בצורה כזאת שאני יודע שאני בונה את ההרגלים הנכונים, שאני בונה את הסביבה הנכונה. אוקיי? אז השכות דעת כמה שיותר להוציא אותה מחוצה. שוב, יש לי פרק שלם על זה גם עם שחר כהן בפודקאסט שעברנו ביחד, ויש לי המון תכנים בנושא הזה, אבל כאילו יש מלא דברים קטנים שאפשר לעשות כדי להוריד את השכות דעת האלה ולהפוך אותם לפחות אטרקטיביות. כי שוב, בעולם האמיתי, יהיה לנו משימות שהן לפעמים קשות, ולעבוד קשה זה גם מיומנות, כן? אני חושב שהיום אני בתקופה שאני עובד הכי קשה שעבדתי בחיים. לא בהכרח הרבה שעות, כי יש לי ילדים, דברים וזה, אבל הכי קשה שהפעם עבדתי בחיים. מה זאת אומרת? גם אם בגיל 20 חשבתי שאני עובד הכי קשה, ועבדתי הרבה יותר שעות מהיום, עדיין המוח שלי לא היה מסוגל להיות מרוכז באותה מידה, להיות יצרני באותה מידה, להיות פרודוקטיבי באותה מידה, ופשוט באמת לסנן את המשימות הכי קשות, ולפתור אותן, והכי חשובות, ולפתור אותן, פשוט עבדתי המון שעות, אבל הייתי אולי 10% מהאפקטיביות, אוקיי? אז הדבר הזה זה מיומנות, וזה מיומנות שצריך לפתח אותה. והטריק לפתח אותה זה אחד, להעיף את כל הסכות דעת הצידה. שוב, אצלי בטלפון, הטלפון, הצבעים שלו בכוונה לא טובים, למרות שזה אייפון, כאילו, צבעים וזה, כאילו, הצבעים, יש הגדרות צבע שהופכות את המסך למאוד מכוער, כל האפליקציות שלי אין להם את הצבעים של הלוגוים, הכל בצבע אחד. למה? הכל כדי טריקים על המוח, כדי שהדבר הזה יהיה פחות אטרקטיבי. אני עדיין, היה לי שנים שהיה לי, לא היה לי את הרשתות החברתיות בכלל על הטלפון, הבנתי שזה לא מה שאני רוצה, כי אני רוצה כן קצת לצרוך, וכן להשתמש בזה קצת כדי לייצר, אבל זה הסיטואציה, וכרגע החלטתי שיש לי את זה, אבל אני רוצה שזה יהפוך לדבר כמה שפחות אטרקטיבי כדי שאני לא כל הזמן איפול לזה. כדי שאני לא כל הזמן איפול לזה. אז אם אני רוצה לייצר את המצב הזה, זה אחד, אני רוצה להוציא את ההשכחות דעת. שתיים, אני רוצה להקטין את החוסר ודאות. אני רוצה להפוך את המשימה הקשה לפחות קשה. אז אחד זה לפרק אותה, מה שדיברנו. והדבר השני, זה להתחיל עם משימות קטנות. אחד הטריקים, אני חושב שקיבלתי את זה, האמת שאני לא זוכר, נדמה לי שזה היה מספר על כתיבה, אבל יכול להיות שאני טועה. מי שאמר שאם אתה רוצה לכתוב, תגדיר שאתה כותב חמש דקות. ואז אם אתה מתחיל את החמש דקות, בדרך כלל אתה כבר תצליח להמשיך הרבה יותר. אז זה מה שבדרך כלל אני עושה. כשיש לי משימה קשה כזאת, עם מעצבנת, שיש איזה קמפיין שיווקי שלא מצליח, שיש איזה קורס, אני לא בדיוק בטוח מה לעשות, שיש איזה לקוח שאני רוצה לחשוב איך לעשות אותו, שיש איזה משהו קשה שאני צריך לפצח, אני בדרך כלל אומר לעצמי, טוב, אני מתחיל חמש דקות. מה הדבר הקטן שאני יכול לעשות בחמש דקות שיביא פה ערך? אני עושה את הדבר הקטן הזה של חמש דקות, ובדרך כלל אני מוצא עוד ועוד ועוד ועוד, ואני כבר בפנים. הדבר הכי קשה הרבה פעמים זה להיכנס, כי זה להיכנס לתוך חוסר הוודאות. אז תעשו את החמש דקות הראשונות, תגדירו על עצמכם את החמש דקות האלה. ובנוסף, עוד דבר חשוב, לכולנו יש, לרובנו זה בראש, אבל לכולנו יש רשימת משימות של דברים שצריך לעשות. ומה שהרבה פעמים אנחנו עושים זה כשאנחנו מרגישים טוב עם עצמנו, אנחנו עושים, נופלים להסך הודעת, ואז בימים החלשים שלנו, אנחנו כועסים על עצמנו שאנחנו לא עושים את הדברים הקשים. ואני זהיתי שכבן אדם יש לי ימים יותר טובים ופחות טובים, יש לי ימים כמו בחדר כושר, יש לי ימים שאני דוחף משקל מסוים, ווואלה, קל לי. יום אחר אני בא לדחוף את המשקל, קשה לי, עולם לא מצליח, אני צריך להוריד משקל, אוקיי? כל מי שמתאמן מרגיש את זה. אותו דבר ביכולות המוחיות שלנו, אותו דבר ביכולות הרגשיות שלנו. אז אם אני קמתי בבוקר ואני זהיתי שוואלה היום, יום מאפן, אני חלש מנטלית, לא הכי טוב שלי וכן הלאה, אז אני יכול לעשות שתי דברים. אחד, אם יש לי בתוכנית לעשות איזה חצי יום חופש, יום חופש, לקחת יום חופש ביום כזה, לא ביום אחר, כן? אם זה לא בתוכנית שלי לעשות יום חופש כרגע, אז אני יכול להגיד לעצמי, אוקיי, מתוך המשימות שיש לי ביומן, מהן המשימות הכי קשות שהן עדיין יהיו לי קלות היום? כלומר, אני בוחר משימות קלות יותר. מצד שני, יש יום שאני קם חזק, אני מרגיש חל, אני שואל את עצמי, אוקיי, מה המשימה הכי קשה שאני צריך לתקוף? מה הדבר שבימים אחרים, נכון? אני לא אצליח להושיב את עצמי עליהן. יהיה לי קשה. אז אני מוצא את הימים הנכונים לעבוד על הדברים הנכונים. את השעות הנכונות ואת הדקות הנכונות וכן הלאה, אוקיי? אז בימים שאתם חזקים, תעבדו חזק. בימים שאתם חלשים, תעבדו חלש, אבל תעבדו, אוקיי? תקדמו את מה שאתם רוצים, תעשו את הפעולות. תבינו, ניהול זה מקצוע, מנהיגות זה מקצוע. אם אתם רוצים להיות עצמאים, אם אין לכם מנהל, אם אין לכם מנהיג, שוב, בעבודה, בפרויקט, בעסק, אתם חייבים ללמוד לעשות את זה עבור עצמכם. אם לא תלמדו מיומנויות ניהול, שזה אומר לפרק משימות לגורמים, שזה אומר לעשות לוחות זמנים, שזה אומר להציב מטרות, שזה אומר כל הדברים האלה, אם לא תדעו לעשות את זה, אתם תהיו אפקטיביים כמו עובדים מנהל חרא. אגב, אני חושב שהרבה מאוד בעלי העסקים קטנים והרבה מאוד עסקים קטנים נסגרים ולא מצליחים, עוד קויים סביב ה-10-20 אלף שקל, המאופנים האלה כל חודש, הרבה בגלל לא שאנשים לא יודעים לעבוד, אלא כי הם לא יודעים לנהל. ואז יש להם עובד מאוד מאוד מוכשר בעסק עם מנהל מאוד מאוד גרוע, שגם העובד וגם המנהל זה אתם, כן? במטאפורה הזאתי. אבל זה עובד מאוד מאוד איכותי, מאוד מוכשר, עם המון כישרון, אבל עם מנהל גרוע. אז תדמיינו שיש לכם עובד מאוד מוכשר, שזה אתם, והמנהל שלו כל הזמן אומר לו לעשות שטויות. אז התפוקה של העסק תהיה מאוד מאוד מוגבלת, אוקיי? אתם לא עצלנים, אתם לא דחיינים, אתם פשוט צריכים יותר ודאות ומסגרות ניהול טובות יותר. בהצלחה ונתראה בפרק הבא.