האם תשוקה חייבת למות? המסר של תשוקה

תשוקה, מוטיבציה, חיות, התרגשות, יצירתיות. בעצם החוויה שדבר מה הוא משמעותי עבורי. בעיקר שזה מתייחס לעשייה, או לאיזושהי מטרה או לאיזושהי דרך. פחות כשזה מיוחס לאיזשהו אובייקט, כי אז זה יותר מה שדיברנו שבוע שעבר. כן? כמו השתוקקות. זה משהו טיפה אחר. בסדר? לא ניכנס להבחנה הזו. מי רוצה לחיות חיים עם תשוקה? מי רוצה חיים בלי תשוקה? מי רוצה זוגיות שאין בה תשוקה, או עבודה שאין בה תשוקה, או תחביב שאין לו תשוקה אליו? ועדיין המון פעמים אני חושב שאנחנו מתפשרים על תחומים שלמים בחיינו שהם יהיו ריקים מתשוקה. בלי ביקורתיות או שפוטיות כרגע, פשוט כעובדה די קל להבחין בה בחיי היום-יום. אם נסתכלו על רוב האנשים שהולכים ברחוב, אתם לא תראו אותם מרוצים ומתלהבים לקראת הדבר שהם הולכים אליו. בסדר? כהכללה. רוב האנשים לא בשיא ההתלהבות כלפי בני בנות הזוג שלהם והזוגיות שלהם. אני חושב שרוב האנשים לא חיים בתוך חוויה הזאת יותר מדי, וזה חבל. כי בסופו של דבר זה אחד הדברים שכן אנחנו, אני חושב שאחד הסיבות שאנשים נמצאים פה בחדר הזה זה כי הם רוצים להכניס יותר מזה לחיים שלהם. בין אם יש לכם הרבה מזה או קצת, זה לא משנה, כל אחד במקום שלו. אני חושב שכולנו היינו רוצים יותר מהדבר הזה, מהאמץ הרגשי הזה, מהדבר הזה שמניע אותנו, שמאיר אותנו, שגורם לנו להרגיש בחיים. אז בואו נבין מה המסרים. אז קודם כל, לפני שנגיע למסרים, חשוב קודם כל לזהות איפה בכלל אנחנו מרגישים את הרגש הזה. כי אם אני לא יודע לזהות אותו, או לא יודע להבחין בו, אז היכולת שלי לנתח אותו, ללמוד ממנו ולשחזר אותו היא פחותה. הרבה פעמים אנשים מגישים לי, הייתי רוצה שיהיה לי יותר, הייתי רוצה יותר להתלהב ממה שאני עושה. ואני שואל את עצמי, להתלהב כמו מה? נכון? קצת מטה מודל, קצת שלא נפשם בזה. מה זה אומר להתלהב? איפה בחיים אתה כן מתלהב? מאדם שלא יודע לצביע על מקומות אחרים בחיים שלו שבהם הוא מתלהב, הוא מרגיש תשוקה, אז אין לו רפרנס למה היא בכלל התשוקה עבורו. זה נקודה מאוד חשובה. זה יהיה נכון גם עם כל הרגשות החיוביים פה. באופן כללי, הרעיון הזה של להיות מסוגל להבחין בעצמי בין סוגים שונים של רגשות חיוביים, זה לא מובן מאליו. רוב האנשים, בוא נגיד ככה, יודעים להבחין האם הם כועסים או עצובים. בסדר? אתם איתי? אבל לא כולם יודעים להבחין אם הם מרגישים שמחים או מתרגשים או שהם מתלהבים או איזה סוג ברגשות החיוביים. יש הרבה פעמים הרבה יותר מיקס כזה. אה, אני מרגיש טוב. אז הרצון שלי להימנע מהרגשות השלילים שמאוד דוחף הרבה מאוד מאיתנו, הרבה מאוד מהזמן, הוגשם, אני עכשיו בסדר הזה, ועכשיו אני לא יודע מה אני כן רוצה או מה אני כן מרגיש. אז היכולת להבחין בעצמנו, איפה אני בכלל כן מרגיש תשוקה בחיים שלי? באיזה נקודות? באיזה רגעים? באיזה שלבים? זה דבר מאוד מאוד חשוב. הייתי אפילו עכשיו לוקח מחברת, כותב לכם מקומות בחיים שלי שבהם אני מרגיש סלאש הרגשתי תשוקה. וממש תכתבו לעצמכם כל מיני מקומות, בין אם זה תחומים שלמים בחיים שלכם שמלאים בתשוקה, ואז אני שמח ושמחתכם, בין אם זה אירועים ספציפיים או דברים ספציפיים שעשיתם בעבר שגרמו לכם להרגיש תשוקה, או כל דבר כזה או אחר. שוב, הבן אדם שהכי טוב ללמוד ממנו על רגשות חיוביים זה מעצמנו. ממש לכתוב, תקחו לעצמכם את הדקה, תכתבו לעצמכם מקומות שבהם נתן הרגשתם תשוקה, או מוטיבציה, או חיות, או התרגשות, או יצירתיות. עכשיו, זה רגש שקצת מתעתע לפעמים, כי בעיקר אנשים שעושים עבודה של מודעות עצמית, הרבה פעמים מגלים שהרבה מהמוטיבציה שלהם בחיים נובעת מרגשות שלילים, נכון? הרבה מכם זיתם את זה בחיים שלכם, שנגיד עבדתם מאוד קשה כי הרגשתם שאתם צריכים ביטחון ופחדתם, לא יודע מה, או שהרגשתם שאתם עושים המון עבור אחרים מתוך איזשהו צורך בריצוי, או כל מיני דברים מהסוג הזה. ואז הרבה אנשים מפחדים לאבד את המוטיבציות השליליות שלהם, כי הם מפחדים שאז לא תהיה להם מוטיבציה לפעול. מכירים את הרעיון הזה או החשש הזה? שאם אני לא אהיה עם הגב לקיר, אז אני לא אעבוד קשה. אם אני לא אהיה חייב לעבוד, אז לא יהיה לי מוטיבציה. אם אני לא ארגיש שהצד השני בוחן אותי, אז לא יהיה לי מוטיבציה להשקיע בזוגיות שלנו. סתם דוגמה, אוקיי? כאילו ההרגשה הזאת היא שבשביל שתהיה לי מוטיבציה, אני חייב שיפעלו עליי רגשות שליליים. הדבר הזה הוא מאוד נכון בהיעדר תשוקה. אבל כשיש תשוקה, אז הרגשות השליליים האלה לא הכרחיים כדי לצלם את זה. כן, אבל זו התחלה של רמז. רמז? מה? הוא שאל איך אני יכול להבחין האם ההנאה, המוטיבציה שיש לי, היא מבוססת עם אמנות מכאב או שהיא מבוססת איזושהי תשוקה. והתשובה היא שזה מאוד קל, אוקיי? קודם כל, לדעתי זה היה בשיעור ארבע, אולי זה היה חמש או שלוש, שבהם דיברנו על הנושא שמוטיבציות שונות מתנהגות אחרת. אם יש לי המון מוטיבציה או פרצי מוטיבציה מאוד חזקים, ואז ברגע שאני טיפה מתקדם המוטיבציה דואכת, אז אני יודע שזה כנראה או רוב הסיכויים שזה מוטיבציה שהיא מבוססת כאב, כי זה לא האופי של מוטיבציה חיובית ומוטיבציה של תשוקה, זה האופי של מוטיבציה מבוססת פחד. אם אני רואה שהמוטיבציה אולי פחות בועטת ובוערת ואני פחות חייב לעשות את זה בכל רגע, אבל זה משהו שהייתי במשך תקופה ארוכה ואני מתקדם צעד צעד לעבר המטרות שלי, אז זה סימן שזה הרבה יותר התנהגות של מוטיבציה חיובית אל מול מוטיבציה שלילית. זה דוגמה אחת. דבר שני, השאלה היא מה קורה כאשר אני לא מתקדם לעבר המטרות שלי, ובמוטיבציה שלילית כשאני לא מתקדם לעבר המטרות שלי אני מרגיש ממש לחץ. פחד, אני מרגיש כן כאב. במצב של תשוקה שאני לא מתקדם לעבר המטרות שלי אני מרגיש יותר אולי קצת אדישות וריקנות, אני אולי קצת מרגיש פספוס אבל לא לחץ. ודבר אחרון, זה תוך כדי ביצוע הפעולה או תוך כדי העשייה, האם אני מרגיש תחושה של התקבצות, אני מרגיש תחושה שקשה לי של הכרח, אני יכול אולי לשמוע אפילו במילים שלי, אם אני משתמש בשפה של הכרח, למרות שזה לא 100% מדויק, יש אנשים שהרגילו את עצמם להשתמש במילים אחרות, אבל אם באופן טבעי אני משתמש במילים של הכרח יותר, אל מול מילים של אפשרות, אל מול תחושה של התרחבות, תחושה של כלילות ונוחות בזמן הפעולה. כל הדברים האלה הם סימנים, ובדרך כלל הם כולם מתיישרים לצד אחד. אז זה די קל לגלות. כתבתם לעצמכם כמה מקומות לפחות שבהם יש לכם תשוקה? אז מה אני יכול, מה המסרים שאני יכול להסיק או לקבל מהעניין של תשוקה? אז קודם כל אני יכול לזהות בצורה הרבה יותר טובה את הערכים החיוביים שלי. דיברנו על זה שיש ערכי משיכה וערכי אמנות. אז תשוקה נובעת מערכי משיכה. אם אני יכול להסתכל על הדברים או המקומות שבהם יש לי תשוקה, אני יכול לשאול את עצמי, מה יש שם שגורם לי להרגיש תשוקה? נכון? ואז אני יכול להגיד, אוקיי, אז הדברים האלה הם ערכים שלי. ואז אני יודע שאם אני אמשיך לשחזר אותם בחיים שלי, אני אמשיך לשחזר את החוויה הזאת. אם אני אומר לעצמי, אוקיי, כשאני מלמד אני מרגיש תשוקה, יופי, זה כיף לי, מצוין. אז אני שואל את עצמי, אוקיי, סיבה פנימית שאני מתרכז, הפוקוס שלי הולך למקומות אחרים. ואז הפוקוס שלי מייצר לי מיצגים פנימיים אחרים שאולי הם מעייפים אותי, אולי הם מטישים אותי, אולי מכעיסים אותי, מעצבנים אותי וכן הלאה וכן הלאה, ואז לא תהיה לי תשוקה. עכשיו זה טבעי, זה בסדר, אני לא בשיפוטיות, אני רק אומר שתשאלת עצמך מהם המיצגים הפנימיים שיש לך שגורמים לך להרגיש תשוקה ואז אתה תוכל לזהות מתוכם את הערכים, זה השלב הראשון, רגע. לזהות מהם אותם ערכים ואז אני יודע לשחזר אותם בחיים שלי. עוד נקודה מאוד חזקה שיש בתשוקה, זה כשאנחנו מלאים בתשוקה, בדרך כלל אנחנו בסטייט מאוד עוצמתי, אנחנו מאוד מחוברים למשאבים שלנו. כי תשוקה זה רגש מאוד חיובי אבל גם מאוד חזק, עם אנרגיה גבוהה. קצת דיברנו על הנושא של אנרגיות ברגשות בהקשר של רגשות שליליים, כשדיברנו על זה שהעצב למשל, אם אתם זוכרים, זה רגש יותר מופנם שמייצר יותר התבוננות פנימית, נסיגה וכן הלאה, אל מול עצב. אל מול נגיד כעס שהוא רגש יותר עוצמתי, כאילו מוחצן כזה שדורש התקוממות והצוות גבול והתנגשות כזאת או אחרת. אז בין הרגשות החיוביים, תשוקיי אולי המוחצנת ביותר, היא זאת שהכי דוחפת קדימה להסיעה וכן הלאה, ולכן כשאנחנו באמת בתשוקה, אנחנו לרוב גרסה מאוד מאוד מאוד עוצמתית ומסוגלת ומשאבית של עצמנו. עבור אנשים רבים, העצם הרעיון שהם יכולים להסתכל על עצמם כשהם כאלה ולהבין זה גם אני, זה הרמת מסוגלות שאני יכול שתהיה לי, זה פותח משהו ברמת הדימוי העצמי. אתם יודעים מה שאני אומר? כי רוב האנשים יש להם תפיסה מסוימת לגבי עצמם, לגבי מה הם מסוגלים ומה הם לא מסוגלים. מה הם מסוגלים לתת, מה הם מסוגלים לעשות, במה הם מסוגלים להצליח ומה הם לא מסוגלים להצליח וכן הלאה. זה הערך העצמי שלנו, התפיסה העצמית שלנו. אתה מתיעד כאן? יופי. לעומת זאת פתאום אם יש להם פרץ מאוד חזק של תשוקה לגבי משהו, פתאום אותו אדם מסוגל לייצר משהו משמעותית יותר. הוא בדרך כלל מסוגל לתת יותר, לעשות יותר, לקדם יותר, לייצר יותר. עצם החשיפה הזאת לפער שבין החוויה שלי למה אני מסוגל לבין המסוגלות האמיתית של אני המשאבי שלי, נקרא לזה, היא יכולה להיות מסר מאוד משמעותי עבורנו. שימו לב למה אתם מסוגלים, שימו לב מי אתם באמת. לאיזה סוג של אדם אתם באמת, מי אתם באמת מסוגלים להיות. הרבה פעמים אני שואל אנשים, האם היה לכם פעם יום שבו הייתם כל כך ממוקדים, כל כך חיוניים, כל כך עוצמתיים שהצלחתם לעשות עבודה של שבוע שלם או קידמתם משהו שבדרך כלל היה יכול לקחת לכם חודש או שבועיים ביום אחד. ולרוב האנשים יש את החוויה הזאת. יש את החוויה הזאת שהם הצליחו ביום אחד לעשות משהו שבדרך כלל לוקח להם שבוע או חודש או שבשעתיים הם הצליחו לעשות עבודה של יום שלם או יומיים או משהו בסדר גודל הזה. ורק היכולת להסתכל על זה ולהגיד אוקיי, האדם הזה שבשעתיים עשה עבודה של שלושה ימים זה אני. זאת אומרת שיש לי יכולת לשחזר את הדבר הזה. זאת אומרת שיש לי, גם אם אני לא יכול להיות כאן כל הזמן הדבר הזה הוא חלק בי. ואם אנחנו יכולים לתפוס את עצמנו כי הבן אדם שמסוגל להיות זה פתאום נפתחות לנו הרבה פעמים הרבה אפשרויות לגבי חלומות חדשים שאפשריים עבורנו. תוכניות חדשות שאולי אפשריות עבורנו כדי להגשים את החלומות שלנו. אולי נפתחות אפשרויות חדשות לגבי מה מגיע לנו, מה אנחנו רוצים לקבל. או מהם הסטנדרטים שנכונים ומתאימים לנו בחיים. לכן החוויה שלי להסתכל על הענייה תשוקתי הזה ובאמת להיות בתשומת לב לזה. תסתכלו על הנקודות שבהם כתבתם, שבהם יש לכם תשוקה. ותחשבו כאילו אתם מסתכלים על עצמכם מהצד שאתם באותם נקודות. ושימו לב איזה בן אדם מדהים בעוצמתי יש שם. ברוב המקרים עבור רובכם החוויה היא שהבן אדם הזה שאתם מסתכלים עליו מהצד שזה אתם באותם סיטואציות הוא הרבה הרבה יותר וואו מכם. אם יש לי המון המון תשוקה בזוגיות, או בעזרה לילדים, או בתחום מסוים בעבודה. והייתי העני הזה הסופר תשוקתי, סופר עוצמתי הזה. היה יכול להיות אותו בן אדם הזה בהקשרים אחרים בחיים שיותר מאתגרים אותי. ברוב המקרים עבור רוב האנשים התשובה היא 80% מהבעיות היו נפטרות. לא 100% אבל 80%. כי הייתי מצליח לפתור אותם, כי הייתי מצליח להתגבר מעליהם. ורק ההסתכלות על זה היא מאוד מאוד עוצמתית. דבר נוסף זה כשאני מחובר לתשוקה, אני יכול להיות גם השראה לאנשים אחרים. שוב גם לעצמי בהקשר הזה, אבל גם לאחרים. והדבר האחרון זה שאם אני ממש לוקח את הרגש של תשוקה כפי שהוא, ואני מקשיב לדינמיקה הטבעית שלו, כמו שדיברנו על עצב וכעס וכן הלאה, אז הדינמיקה הטבעית של תשוקה היא קצת לא לראות שום דבר מהצדדים, נכון? אם נשווה את זה, כמו שאתה אומר, להקשר של התאהבות או כן, של תשוקה בהקשר הזוגי. התאהבות זה תשוקה או התאהבות זה אהבה, בואו ליום אחר. תשוקה בהקשר הזוגי, בואו נשים את זה שם. אז כשיש תשוקה בהקשר הזוגי, בדרך כלל העולם לא קיים סביבנו, נכון? זו החוויה. זה רק אנחנו, בלעדה מהשני, אנחנו בעשייה, במומנט, ברגע, וזה מה שכרגע מעסיק אותנו וכל השאר נמחק. אותו דבר בן אדם שלא יודע מה, בתשוקה לעשייה שלו, לעבודה שלו, הרבה פעמים יגיד שהזמן נעלם והסביבה נעלמת והוא מרגיש שהוא פשוט בתוך מה שהוא עושה והוא חווה את זה. אז אם אני אקשיב לרגש הזה, אני אולי יכול להימנע מהרבה דברים שעוצרים אותנו, דברים כמו מחשבות על האם זה הדבר הנכון, האם אני איפול זה, כל מיני ערעורים ופקפוק עצמי בדרך שלנו. המון פעמים אנשים יש להם איזה משהו מאוד רוצים לעשות, אבל הם כזה מאוד מפקפקים בעצמם, הם מתעסקים המון בלא יודע מה, האם הדבר הזה יצליח, לא יצליח, האם זה יעבוד, לא יעבוד, במקום פשוט לעשות את מה שהם רוצים ושהעתיד יתגלה לבד. במובן רב זה מאוד חזק.