מהי אהבה אמיתית? המסר של אהבה

כשאנחנו מדברים על אהבה היום, שזה מילה טעונה ויש לה אולי שבע מיליארד וריאציות של פרשנות שונה אצל אנשים שונים, אנחנו מדברים כרגע על הפרשנות הזאתי, אני רוצה שיהיה להם טוב. זה קשור לאכפתיות, העדה, חיבור, שותפות. כמו ברגשות הפחות נעימים, גם ברגשות הנעימים הרבה פעמים רגשות מתערבבים להם. כשאהבה מתערבבת עם תשוקה ועם קינה ועם גאווה ועם כל מיני דברים, זה נהיה הרבה יותר מסובך ומורכב. אנשים מאוד אוהבים את הילדים שלהם, אז הם רוצים שיהיה להם טוב, אבל מצד שני הם גם גאים בילדים שלהם, והם רוצים להמשיך להרגיש את הגאווה הזאתי, אז הם רוצים שהילדים שלהם, צורך הדוגמה, ימשיכו לקיים את הערכים שלהם, והרבה פעמים בכך גורמים להם סבל. אני לא מדבר על מצבי קיצון, אני מדבר על בשוטב. קלטתם את הדוגמה? למשל בתוך זוגיות, אני יכול מאוד לאהוב את בן או בת הזוג שלי, אבל מצד שני גם להיות קנאי אליהם, ואז אולי הקנאה הזאתי יכולה להוביל אותי לייצר מצב שבו אני רוצה שיהיה להם טוב, אבל אני יוצר מצב שבו לא טוב להם. הילדים שלי, המשפחה שלי, החברים שלי. אני רוצה שתכתבו עכשיו מקומות או הקשרים שבהם אתם מרגישים אהבה. אז ברמה הזאתי של אהבה, בהגדרה הזאתי, חד משמעית יכולה להיות מופנית לחפצים, לפעולות, למה שאתם רוצים. אהבה. מה המסרים של אהבה? אחד, אני מחזיר אותנו בקצרה לשיחה של שיעורים קודמים, ויקטור פרנקל, הנושא שמשמעות נובעת ממשהו שהוא גדול מעצמי, שאני מוצא רצון חזק ושאיפה אמיתית לגרום למשהו אחר ממני, שונה ממני, גדול ממני, מעבר אלי עצמי, שיהיה לו טוב, זה מספק משמעות בחיים שלנו. כשרוחניקים כזה אומרים שמשמעות החיים זה אהבה, זה מתחבר יפה יפה עם הרעיון פה. אז זה העניין של משמעות, לזהות איפה בחיים שלי אני יכול להרגיש שיש משהו אחר שהוא משמעותי, שהוא חשוב, שאני יכול לתת ולתרום עבורו. העולם שלנו היום הוא קצת יותר, נקרא את זה במיוחד בעולם המערבי, יותר מאוד אגוצנטרי כזה, שאני צריך לאהוב את עצמי, ולדאוג לעצמי, ולשים את עצמי, שזה אחלה וסבבה ומצויין ופצצה וכאילו בסיס טוב להכל, אבל זה מאוד מהר ממצא את עצמו והופך להיות די חסר משמעות. בגלל זה הרבה מאוד אנשים למשל מתארים את החוויה של נגיד להיות עורך ככל כך עוצמתית ומשמעותית מהסיבה שפתאום יש משהו שאתה אוטומטית בלי שליטה אוהב, כן? בהגדרה הזאת, כן? שאתה רוצה שיהיה להם טוב, אתה רוצה לעשות עבורם טוב. וזה פתאום נותן להרבה אנשים משמעות בחיים. גם אנשים שלפני זה אולי לא היה להם. כי עד אותו רגע הם היו מרוכזים מאוד בעצמם. אני לא אומר שזו הדרך היחידה כמובן להשיג משמעות בחיים, יש הרבה דרכים אחרות, אבל זו דרך מאוד קלה וסטרייט פורוורד וכזה... המיינסטרים של העולם לא כזה מכווין אותנו לחיים עם מוסי משמעות ובהקשר הזה של אורות הוא לפחות נותן לנו איזשהו פוש בכיוון הזה של טוב יהיה לך איזשהו סוג של משמעות בחיים כי אתה תצטרך לדאוג לדברים קטנים חסרי תועלת. דבר הבא זה לראות את... זה מסר של לראות את האחר כשלם, אוקיי? אני חושב שכשאני רוצה שלמישהו אחר יהיה טוב, זה כאילו... כשבכללי אני אוהב מישהו, הפוקוס שלי אוטומטית מתעצב ומתכוון סביב הנקודות שאני אוהב בו, סביב הנקודות שטובות בו. אומרים שכשבן אדם מתאהב אז הוא רואה את הבן אדם השני כיפה יותר ממשהו במציאות. על אותו רעיון. אפשר לקרוא לזה מסובב פה בשביל... אז הרעיון הוא באמת אולי מסר שאני יכול לקחת מהנושא של אהבה זה שאם אני באופן כללי יותר אתמקד בצדדים החיוביים שיש לאנשים ובלראות אותם כמשהו שהוא שלם יותר ולא שבור, כן? קצת מתחבר להנחת היסוד שלנו, נכון? אנשים לא שבורים, לא צריך לתקן אותם, פועלים בצורה מושלמת. אז יהיה לנו חיים פשוט יותר נעימים ויותר טובים ויותר מלאים באהבה. הרבה פעמים אני חושב שאנחנו חוסכים מעצמנו אהבה דרך זה שאנחנו עסוקים בלראות אנשים כלא בסדר. מי שעסוק בלראות אנשים אחרים כלא בסדר יהיה לו הרבה יותר קשה בלהרגיש אהבה ולחוות אהבה בחיים. לראות את עצמי כשלם. אם אני מסתכל על אנשים אחרים כשלמים, אחד הערכים המוספים הגבוהים ביותר זה שאני יכול לראות בצורה פשוטה וקלה יותר את עצמי כשלם. אנשים אומרים אתה צריך לאהוב את עצמך כדי לאהוב אנשים אחרים. יש בזה אבל מה שיותר נכון זה שאתה צריך ללמוד לאהוב אנשים אחרים כדי באמת לאהוב את עצמך. הרבה אנשים אומרים אני לא ביקורתי כלפי אנשים אחרים, אני ביקורתי רק כלפי עצמי. לא נתקלתי במצב האמיתי שהמשפט הזה הוא לא חרטה. אנשים שכל הזמן מבקרים את עצמם בהגדרה שמים לעצמם במוח איזשהו סטנדרט למה בסדר ומה לא בסדר. אם אתם חושבים שאחר כך הם מול אנשים אחרים סלחניים יותר חרטה. הם אולי שותקים, הם אולי לא אומרים את זה כלפי חוץ, הם אולי לא דוחפים לאנשים אחרים ביקורת בפרצוף אבל הם מבקרים את האנשים האחרים בסביבה שלהם בדיוק אותו דבר. הלכה למעשה, אני אגיד על זה משהו מאוד נפוץ, אנשים שיש להם סטנדרטים גבוהים כלפי עצמם ומקיפים את עצמם באנשים עם סטנדרטים יותר נמוכים בדרך כלל או ייצרו המון קונפליקטים עם הסביבה שלהם מה שיגרום להם להחליף סביבה בשלב כזה או אחר או שהם יורידו את הסטנדרטים שלהם לרמה שתואמת את הסביבה. ניקח סטודנטים באוניברסיטה, בסדר? סטודנט אחד באוניברסיטה אומר אם אני מקבל פחות מ-95 במבחן אני לא בסדר. זה הסטנדרט. הסטנדרט זה לקבל 95. אם אני לא עושה את כל המטלות בזמן, אם אני לא לומד ומשקיע וקורא את כל הקריאה ההכרחית וכל הקריאת ההשערה, אז אני לא בסדר. אם זה הסטנדרטים שלי ואני מסתובב עם חמישה סטודנטים אחרים שהם מקבלים 70 במבחנים ולא מגישים את כל העבודות בזמן ולא קוראים את הקריאת ההשערה אלא מעתיקים סיכומים אחד מהשני וקוראים את המינימום הנדרש. אז יקרה אחד משני דברים. או שסביב זה שאני מחזיק את הסטנדרטים האלה כל הזמן יהיה לי קונפליקטים והנה עימות מולם, מה שיגרום לאורך זמן שהקשר הזה יתרחק ולא יחזיק. במצב בריא, אם יש שם תלות רגשית או משהו כזה זה כבר שבוע הבא. אבל במצב בריא במצב הזה הקשרים האלה יתנתקו ויתפזרו. או שהסטנדרט שלי ירד. לא בהכרח שאני אהיה כמוהם אבל אני לפחות ארגיש שזה בסדר להיות ככה. שזה בסדר לא ללמוד, שזה בסדר לא לעשות, שזה בסדר לא להגיש את העבודות. וזה נכון בכסף, וזה נכון במערכות יחסים, וזה נכון במיליון מקומות. ניקיון בבית, כן, זה נכון במיליון דברים. זה הגיוני מה שאני אומר? אז אם אני מצליח לראות אחרים כשלמים, זה מאפשר לי בצורה פשוטה וטובה יותר לראות את עצמי כשלם. אם אני מצליח להסתכל על זה שמישהו אחר בחיים שלי, אני רואה נגיד שיש לו התנהגות שאני לא אוהב, ואני קולט שההתנהגות הזאת יושבת על צד אחר, על דבר שלם, על חלק שלם באישיות ובאופי שלו. ואני מבין שהדבר הזה זה לא בג, זה לא משהו דפוק, זה חלק פשוט ממישהו, וזה משהו שיש לו יתרונות וחסרונות. אז הרבה יותר קל לי להסתכל על עצמי ועל התכונות שאני לא אוהב במערכות בעצמי כמשהו שיש להם יתרונות וחסרונות. כן? זה ברור מה שאני אומר? כשאני מאוד מאוד אוהב מישהו, אני מאוד מאוד מאוד אוהב את הבן שלי, לצורך העניין הגדול, אז כשהוא משתולל אני אומר וואו איזה יופי יש לו מלא אנרגיה, כן? ואז אני יכול להסתכל על הרעיון הזה שכן, משתולל ול אני מסתכל על חלק מסוים בי, בסדר? נגיד החלק הדחיין. אוקיי? יש בי חלק שדוחה דברים מסוימים. אז מאוד קל לי להסתכל עליו בצורה שיפוטית ולהגיד זה חרא של חלק, כן? הוא חלק חרא, כן? אבל אם אני מסתכל על החלק הזה כשלם, אני מבין שזה אותו חלק שמתעקש שאני אעשה רק דברים משמעותיים. וזה אותו חלק שיש לו סבלנות. וזה אותו חלק שמאפשר לי לנוח ולהיות רגוע. ואז אני מסתכל על החלק הזה כשלם. זה ברור מה שאני אומר? אני מסתכל עליו בצורה שלמה, בצורה רב-ממדית. ואז אני לא שונא את החלק הזה. אני פשוט מבין שאולי אני שם אותו במקומות שלא מתאימים לו, אני אולי משלם את המחיר עבורו במקומות מסוימים, אוקיי? אבל יש לי הסתכלות הרבה יותר שלמה על אותו חלק. עכשיו, מה זה אדם בתפיסה שלנו? אדם הוא הרבה חלקים. אז אם אדם הוא הרבה חלקים, אז לכל חלק הזה יש את הצדדים שאנחנו נקרא לזה פחות נאהב בו, ויותר נאהב בו. ואם אני יודע להסתכל על בן אדם אחר בצורה השלמה הזאתי, שאני מסתכל על כל חלק באדם שמולי, ויודע להסתכל עליו בצורה שלמה, אז הרבה יותר קל לי להעביר את התפיסה הזאת על עצמי. ולמה יותר קל לי לעשות את זה קודם מבן אדם אחר? כי אם אני אוהב אדם אחר, אם יש לי את החוויה הזאתי שאני רוצה של האדם האחר יהיה טוב, הרבה פעמים יהיה לי הרבה יותר קל לעשות את התהליך הזה קודם כל עליו מאשר על עצמי, אוקיי? למה? כי התחושה הזאתי, האהבה הזאתי מייצרת אוטומטית סלחנות, נכון? האהבה מייצרת אוטומטית את החוויה הזאתי שאני רוצה לראות את הטוב באחר. ולכן האהבה יש לה כוח מאוד מאוד חזק בהקשר של יצירת שלום פנימי לי עם עצמי כשאני מפעיל אותה עם אנשים אחרים. הדבר האחרון או הרמז האחרון פה של אהבה אמיתית זה שחרור. מה הכוונה? אם אני מחובר לאהבה כפי שהיא אהבה, במובן של אני רוצה שלצד השני יהיה טוב, ואני שנייה שם בצד כנעה ואני שם בצד גאווה ואני שם בצד לא יודע מה אולי אפילו את תשוקה או אני שם, כן תשוקה זה אני רוצה שזה יהיה שלי אולי. אז אני מבין שבאהבה עצמה הרבה פעמים אני, הדבר הכי טוב לצד השני, הדבר שעשה לצד השני הכי טוב, הדבר שעשה לו הכי טוב זה שהוא יוכל לעשות את הדברים בדרך שלו, לעשות את המסלול שלו, ללכת בדרך שנכונה לו. ולפעמים הדבר הזה לא מתחבר עם הדרך שלי או עם מה שאני חושב או עם התפיסות שלי או עם הערכים שלי או עם הדרך שבה אני רוצה ללכת. והתפיסה הזאת היא מאוד עוצמתית גם בהקשר נגיד של אנשים שלא יודע מה בחינוך של ילדים, נכון? אני יכול להיות מאוד מאוד גאה בילד שלי ואז זה יפיל על האהבה שלי אליו כי אני ארצה שהוא ילך בדרך מסוימת שאני יוכל להמשיך להיות גאה בו כי הוא צריך לעמוד בערכים שלי ובסטנדרטים שלי כדי שאני אהיה גאה בו ובעצם אני עוצר אותו ממה שיהיה לא טוב מלעשות את הדרך שלו, את המסלול שלו, את המסע שלו וכן הלאה. מהצד השני אותו דבר אפשר לקחת למקום זוגי או חברי, כן? שיכול להיות שבתקופה מסוימת היה לשתי אנשים מאוד מאוד טוב ביחד בין אם כחברים כבני זוג וכן הלאה או יותר ולעורך זמן הדבר שהכי טוב לכל אחד מהם הוא דבר שהוא שונה והוא ללכת בכיוון שונה ומה שנקרא שהדרכים האלה מתפצלות. והאהבה במובן הזה שאני רוצה שלצד השני יהיה טוב היא קצת במובן מסוים או נקרא לזה בפעמים רבות בחיי תקרא לי לשחרר דברים. אולי אנשים, אולי דברים אחרים מהחיים שלי או שהם ישתחררו להם מעצמם ואני אצטרך לקבל שהם ישתחררו, כן? אבל זה חלק בלתי נפרד מהאהבה וזה חלק מאוד לא פופולרי ואני חושב פחות מובן באהבה כי הרבה אנשים מבינים את המובן האהבה של אני אוהב את הים, כן? זה דוגמה טובה בהקשר הזה כי אני רוצה שהים יהיה לידי, כן? זה אחלה של דבר זה להבין שיש משהו שעושה לי טוב ושאני רוצה להיות לידו וזה בסדר אבל זה לא בדיוק מה שאנחנו מדברים פה על אהבה. אהבה זה אני רוצה שלים, סוכן, אני אהיה טוב, כן? אז אם אני... כן, הים זה בגלל זה דוגמה טובה אבל כאילו שאם לפעמים אני מבין שאם ניקח את זה לדוגמה אחרת יכול להיות לי חבר שאני מאוד אוהב בסדר? ושהדבר שיהיה לו הכי טוב זה לא יודע מה לעבור דירה לקצה השני של העולם, בסדר? יכול להיות מצב ש... זה דוגמה חזקה מאוד או ילד שהולך פשוט בדרך שהיא מסוכנת או בעייתית בעולם הערכים שלי בכל מיני צורות כן, בסדר, לא נכנס לזה, יש אין סוף דוגמאות ספציפיות אבל זה יכול להיות זה, זה יכול להיות בין בני זוג שאני מגלה שהקשר הזה הוא כבר לא טוב, הוא לא עושה טוב לצד השני, הוא לא עושה טוב לי ולדעת שמתוך מקום של לעשות שחרור