למה אני מקנא? המסר של קנאה

התחושה או החוויה בתוך קנאה זה אני צריך את זה. איזה תת תפיסות, תחושות, תכונות יש שם? יש שם רכושנות, חוסר סיפוק, צרות עין וחמדנות. באנגלית, אני חושב שזה הייתה מלני קליין, אבל אל תפסו אותי, יכול להיות שזה מישהי אחרת, עשתה הבחנה מאוד מאוד מעניינת בין שני סוגים של קנאה. בין אנבי לג'לסי, זה מלני קליין? אז אני צודק, יופי, לא טעיתי. פשוט למדתי את זה לפני כל כך הרבה שנים, אז כאילו, הצליחו לי. אז מלני קליין יצרה הבחנה מאוד מעניינת בתוך פסיכולוגיה התפתחותית, ואצל ילדים במקור ובמהות, אבל הדבר הזה לגמרי רלוונטי למבוגרים, בין שני סוגים של קנאה. אנבי וג'לסי. בגדול נקרא לזה מבחינתנו קנאה ילגית וקנאה בוגרת. קנאה בוגרת אומרת אני רוצה את זה, נגיד יש לך עת, אני גם רוצה את העת הזה. עכשיו, אם צריך אני אולי אריב איתך על העת הזה, אבל המטרה המרכזית של הקנאה הזאת היא שלי יהיה את העת. עד פה? יפה. קנאה ילגית, אוקיי? זה לך יש את העת הזה, אני רוצה את העת הזה. אתה תביא לי בבקשה את העת, אל תביא לי. תביא לי בבקשה את העת, הוא לא רוצה להביא לי את העת. פה נכנס הטריגר של הקנאה הילגית, והיא אומרת את הדבר הבא. אם לי לא יהיה את העת הזה, לאף אחד לא יהיה את העת הזה. וכל מי שגידל ילדים, אצל ילדים קטנים אפשר מאוד מאוד בקלות לראות את זה. ילד אחד משחק עם ההורים באיזה משחק, ילד שני רוצה להצטרף, מאיזושהי סיבה לא נותנים לו להצטרף, או שהוא מרגיש שהוא לא יכול להצטרף, או משהו יותר. ואז הוא בא והוא ישר מה? הורס את המשחק. למה? אם אני לא משחק, אף אחד לא משחק. עכשיו, במידה מסוימת ובמקומות מסוימים, גם אנשים בוגרים שעברו את השלב הזה באופן תיאורטי, או היו אמורים לעבור אותו, עדיין חותאים בדבר הזה. איפה זה בא לידי ביטוי בחיים שלנו? בכל פעם שאנחנו מורידים אנשים אחרים. איפה למשל? למשל בתוך נגיד המקצוע שלנו או העבודה שלנו, יש מישהו אחד שיותר מצליח, מאיזושהי סיבה, ואז הרבה פעמים יהיו אנשים אחרים, לא אתם כמובן, אבל יהיו אנשים אחרים, שמה יגידו? יתחילו למצוא מה הוא עושה לו בסדר. כי אם ההצלחה הזאת והמקום הזה של ההתקדמות לא יכול להיות שלי, מבחינתי זה לא יכול להיות של אף אחד. אז רובנו מספיק בוגרים כדי לא בצורה אקטיבית לנסות להרוס לו, בסדר? אבל אנחנו נהרוס לו ברמה המוסרית, ברמה המילולית, ברמה התפיסתית. אנחנו נגיד לא, הוא לא באמת הרוויח את הדבר הזה. אנחנו נקטין אותו, אנחנו נגיד שהוא עשה את זה בצורה לא מוסרית או לא בסדר, או whatever. טריגר טוב, וזו הסיבה שאני מספר לכם את זה, זה לחשוב כל פעם שאתם חושבים שמישהו אחר עושה משהו לא בסדר, לשאול את עצמכם האם יכול להיות שיש שם גם קנאה. למה? כי לקנאה יש מסר מאוד חזק ומאוד טוב ומאוד איכותי, שיכול מאוד להעצים אותנו. ואם אנחנו ניתן לעצמנו להשחיר את אותם אנשים שמשיגים את הדברים שאנחנו רוצים, כמו בדוגמה של הילד שמפרק את המשחק, לא רק שאני עושה נזק לאנשים אחרים, שנגיד שלא אכפת לנו מזה, אכפת לנו מזה, אבל נגיד לצורך השיחה שאפילו לא אכפת לנו מזה, ברגע שאני שובר את המשחק, מה שבטוח זה שגם בגור הוא הבא, זה לא יהיה המשחק שלי, אני לא אוכל לשחק בו. ואיך זה בא לידי ביטוי בחיים האמיתיים? אם למשל אני אתן לכם דוגמה, אוקיי, יש לי דוגמה טובה. כשהייתי בין 20 וקצת, היה לי העסק הראשון שלי, הוא היה בתחום השיווק באינטרנט, ואחד הדרכים שלי להתעסק פחות עם לקוחות ולא להיות צריך לעשות את כל העבודה השחורה של למכור את הדברים שהייתי עושה, זה היה לעבוד בשיתופי פעולה עם מעצבים. היו אנשים שהיו יודעים לעצב, נגיד דפי נחיתה או אתרים או תוכנות או כל מיני דברים, והם היו מעצבים דברים יפים, אבל הם לא ידעו לתכנת אותם או לבנות אותם. ואז אני הייתי בונה את זה, זה היה שיתוף פעולה מצוין מבחינתי, אף אחד לא היה יודע שאני עושה את זה, רק היו משלמים לי ככה את הכסף שלי והייתי מבסוט. אחד הדברים שגיליתי מאוד מאוד מהר זה שכל סקיצה של מעצב שתראו למעצב אחר, פחות או יותר הוא יגיד שזה לא מספיק טוב ולא יפה ולא בסדר. עכשיו, מה הבעיה פה? נגיד שיש איזושהי תחרות כזאת בין שני אנשים, ואחד מסתכל על הקולגה שלו שהוא מעצב שמבחינה כלכלית נגיד, זה יכול להיות מכל בחינה אחרת, אבל נגיד כרגע... מצליח יותר ממנו. והוא מתחיל להגיד, הוא סתם גובע הרבה כסף מהלקוחות, הוא לא באמת משקיע בהם בצורה שמספקת, הוא לא עושה עבודה מספיק טובה, זה לא שווה את הכסף, לא משנה, אוקיי? הוא רק משווק בצורה לא מוסרית, הוא מבטיח לאנשים. ברגע שאני אומר את כל הדברים האלה, מי עוד שומע את זה? אני. האמונות האלה מתחילות להתעקע בתוך המוח שלי. אני מתחיל להאמין שלקחת חמש תלפים שקל סתם אני אומר, לייצוב זה יותר מדי. אני מתחיל להאמין שלעשות את הדבר הזה שהוא עושה זה לא מוסרי. אני מתחיל להאמין שאני לא יכול לשווק, שאני לא יכול למכור, שאני לא יכול לקדם את עצמי. וכשאני אתחיל להתקדם, אם אני אצליח להתקין את עצמי לשם, ואני אשמע את הביקורת מהסביבה שתבוא באופן טבעי, הדבר הזה ישתק אותי הרבה יותר. כי ברגע שאני מוציא את המשפטים האלה ממני, אחר כך הם משמשים כנגדי. הדבר הזה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד משמעותי. ושוב, הדבר הזה קיים בכמעט כל תחום. אפילו בתחום שלנו של האימון וטיפול, נגיד, או ההרצאות, אז אם אני עכשיו בא ואומר, המרצה הזה הוא לא בסדר, הוא לא מקצועי, הוא לא ככה, הוא לא ככה, הוא לא ככה, סתם באים אליו כי הוא בלבלבלבלבלבלבלה. כל הדבר הזה שאני עושה בראש שלי כדי להקטין אותו, אחר כך יעצור את ההתקדמות שלי, גם ברמה הפסיכולוגית. יש כאלה שגם מדברו על קרמה, אבל זה מחוץ לשיחה. אבל ברמת ממש התפיסה שלי של מה נדרש כדי להגיע לשם, אוקיי? אם אני מסתכל על, לא יודע מה, מישהי שאני, נגיד, רווק, ואני רוצה להתחתן, ואני מסתכל על חבר שהוא נשוי, והוא נראה שהוא נשוי כך שמח. ואז אני אומר, אה, הוא מזויף, בטח בבית מה קורה לו, ובטח הוא רק מחרך כלפי החוץ, ואשתו מרביצה לו, כן? וכל מיני כאלה. אז זה השיחה שנהיית לי בראש. והדבר הזה שיושב בבסיסו אולי על כינה, בעצם עכשיו לא רק לא מקדם אותי, זה מן הסתם, הוא גם עכשיו מכניס לי לראש את המחשבות של זה שכלפיך זה נראה טוב לא אומר שזה לא נראה, שזה בפנים לא נראה טוב. ועכשיו אני אבוא להיכנס לזוגיות, ואיזה אמונות יש לי על זוגיות פתאום, שאולי אפילו לא היו לי לפני זה, או לא היו דומיננטיות לפני זה. ולכן להיות בעוד בתשומת לב על הסוג הזה של כינה זה מאוד מאוד מאוד רלוונטי. כל פעם שאתם אומרים לעצמכם משהו רע על מישהו, שהוא במרכאות מצליח, באיזשהו תחום שוב, זה יכול להיות בכסף, זה יכול להיות בקריירה, זה יכול להיות בזוגיות, זה יכול להיות עם הילדים שלו, זה יכול להיות... תשאלו את עצמכם בצורה מאוד פתוחה, האם יכול להיות שיש שם כינה? ואם כן, איך אני יכול לשחרר את זה? אני לא אומר שכל מי שמצליח הוא טהור או מקודש, אני לא אומר שכל מי שמשדר כלפי החוץ שהזוגיות שלו טובה, אז אין לו שלדים בהורון. זה לא מה שאמרתי. בבירור יש המון אנשים עם מקצועיות ראועה, עם אינטגריטי שביר, שמסתירים דבר... ברור. השאלה היא אחד, למה הפוקוס שלי בכלל צריך להיות שם? ושתיים, האם זה באמת המצב שיש שמולי כרגע, או שסתם יש שם איזושהי כינה או משהו כזה. המסר החיובי של כינה זה לצאת ולהשיג את מה שאני רוצה, זה לקחת את המקום הזה כהשראה ולבחור מתוך מגוון הרחב של האפשרויות שיש סביבי את הדרך שהכי מתאימה לי. בסוף, ככל שאני אשרוף פחות דרכים, יהיה לי יותר קל לבנות את הדרך שמותאמת לי. בוא נגיד שאני רוצה להצליח מאוד בתור מרצה או מטפל או מאמן או מעצב או לא יודע מה, או ארכיאולוג, בסדר? אם אני מסתכל על חמישה ארכיאולוגים מצליחים ומשחיר 400 מהם, אני משאיר לעצמי רק אופציה אחת לאיך להצליח. אם אני לא משחיר אף אחד מהם, אני יכול לבחור מכל אחד מהם את הנקודות הטובות, את מה שאני אוהב, את מה שטוב, לעשות כמו שאתה אומר מודלינג, ולבנות את הדרך שלי להצלחה בצורה שבאמת תתאים לי, בלי ליצור לעצמי מלא מגבלויות מיותרות. זה לא רק שכינה אומרת לי, טוב, תעשה קדימה, אלא חביבי, יש פה מישהו ספציפי שאפשר אולי לקחת ממנו משהו, שאפשר אולי ללמוד ממנו משהו, שאפשר אולי לקחת משהו מהדרך שלו. שים לב, זה קצת כמו שאנחנו עוברים, כמו מטאפורה שתישאר לכם, כשאתם עוברים ליד מאפייה, נכון? יש ריח, רוב האנשים זה ריח שעושה להם חשק, מה הריח הזה בא להגיד? חביבי, יש פה אוכל, אל תפספס, כדי שלפני 5000 שנה הייתם הולכים בג'ונגל, פתאום הייתם רואים מאפייה, היה חבל אם הייתם מפספסים את זה, כי זה קשה להשיג קלוריות בג'ונגל אם אתם לא מוצאים מאפיות, אז המוח שלנו... אותו דבר, הקנאה מושכת אותנו. תסתכל, יש פה רמז. יש פה רמז לאיך להצליח. יש פה משהו שיכול לעזור לך להשיג את המטרות שלך. אז זה מסר ראשון. לצאת ולהשיג את הדבר הזה, לבנות איזשהו מודל, ללמוד מהבן אדם, לקבל השראה. הדבר השני זה לדעת שאם אני מרגיש קנאה, וזה תקין והגיוני ולכולנו יש את זה, מי עוד מרגיש קנאה? אנשים אחרים. ולכן יש פה מסר נוסף, שזה לשמור על הדברים שיש לנו. יש בגדול אנשים שהם מאוד אובר פרוטקטיב על הדברים שלהם, לפעמים עד כדי שהם עושים אותם בעצמם, אם נהיה כנים. אתם מבינים מה אני מתכוון? נגיד באדם יש לו זוגיות, שהוא מאוד אוהב, שחשובה לו, אז הוא כל כך מפחד שמשהו יפריע לו לזוגיות, בין לא יודע, מישהו נוסף שייכנס ויתחיל עם בינו בת הזוג שלו, שיקרה שם איזה משהו, אז הכנאה הזאת יוצרת כזה לשמור שזה חונק. הדבר הזה גם קיים בעוד תחומים. למשל אם אני רוצה לשמור על הילדים שלי, לפעמים אני יכול כל כך לנסות לשמור עליהם שאני פוגע עליהם בעצמאות. אם אני כל כך מפחד להרוס לעצמי את העסק או את ההתקדמות של הקריירה, אז אני יכול לפגוע בהתקדמות שלי כי אני לא אשקיע בללמוד דברים חדשים או בלתפתח. אם אני משקיע רק בלשמור. אבל זה בקיצון האחד. אבל בקיצון האחר, שזה הרבה יותר מהאנשים פה בחדר בתכלס, באופן סטטיסטי מההיכרות שלי עם האנשים וגם מזה שאני מכיר אתכם כבר לא רואה את חלקכם לפחות, אני יודע שהתכונה הזאת של האובר פרוטקטיות הזאת היא לא תכונה שסופר נפוצה פה בחדר. אבל לפעמים יש פה בחדר אנשים שהם קצת בצד השני. כאילו מרוב שאנחנו מנסים להיות אנשים פתוחים וליברליים וחמים ואוהבים וכאלה, אנחנו כאילו אולי קצת נוטים יותר מדי לא לשמור על הדברים שלנו. כאילו דווקא לצד השני ואני אספר לכם על זה סיפור קצר שעבורי היה מאוד משמעותי. אני כשרק לפני 10-10 שנים הייתי שומע המון המון המון אודיובוקס ודברים של טוני רובינס וג'ים רון ולג'ים רון יש איזה סיפור מאוד מפורסם שהוא מספר על חקלאי ואיך החקלאי צריך ללמוד לפעול בכל עונות השנה שבעצם בחורף שלחקלאי זה קשה אז הוא צריך ללמוד להצטמצם קצת, נכון? לעבוד קשה יותר, לשרוד את החורף, את התקופות הקשות וזו מטאפורה לחיים, כן? המטאפורה לחיים זה שלפעמים יש לנו תקופות קשות ואז צריך להתאמץ ולהוריד קצת הראש לתוך הקור ולרוץ קדימה ואולי למצוא אנשים קרובים ולעזר בהם ולקבל תמיכה אם צריך או לתת תמיכה ולרוץ קדימה ולהאמין שהחורף יגמר. אוקיי? זו מטאפורה טובה לחיים, נכון? ויש את הסתיו או אם נתחיל משנייה מה... נראה לי כן, סתיו, וואטאבר. אוקיי, נגיד ש... אז נגיד שבסתיו צריך לזרוע. אוקיי? והוא מדבר על זה שאם החקלאי לא זורע בסתיו אז לא יהיה לו גינה לקצור באוויר. וזה מטאפורה לחיים שאם אנחנו לא נזרע בחיים שלנו, אם אנחנו לא ניצור קשרים טובים עם אנשים, אנחנו לא נלמד דברים חדשים, אנחנו לא נפתח מיומנויות, אם אנחנו רוצים נגיד להתחתן או למצוא זוגיות, אם אנחנו לא ניצור קשרים עם אנשים חדשים, אם אני רוצה להצליח בעסקים, אם אני לא, לא יודע מה, יעשה שיווק. כל מיני סוגים של לזרוע. אם אני לא אזרע, לא יהיה לי מה לקצור. כן? זו מטאפורה יפה לחיים, מאוד התחברתי אליה. אז התחברתי לחורף. והתחברתי לסתיו. ובאביב הוא דיבר על זה שכשיש דברים טובים אז צריך לדעת לנצל אותם. אם יש לי עכשיו אהבה בחיים, אז לדעת ליהנות ממנה, ולא בטוח שתשאר לנצח, ולדעת ליהנות ממנה. ואם עכשיו יש לי שפע בעסק, אז לדעת ליהנות ממנו, ולדעת לעשות מנותו ולתת גם לאנשים אחרים. כאילו כל הנושא הזה, והתחברתי. ואז הוא דיבר על הקיץ. בקיץ הוא אמר, שמה קורה לגינה של החקלאי בקיץ? מגיעים מזיקים לאכול אותה גינה. ואז אני בתור NLPist בן עשרים וקצת, אומר לעצמי, מה זה השליליות הזאת? נו באמת ג'ים רון עד עכשיו אהבתי אותך. מה זה החרטה הזה? עכברים שיבואו לי לגינה לאכול לי את מה ששתלתי. נו באמת. למה שהם יעשו את זה? מה? עכברים וציפורים זה חיות נחמדות וטובות, גם טבעוניות בכלל. כאילו, הם חיות טובות ונחמדות. למה שהם יאכלו את הזרעים שזרעתי? וג'ים רון אומר, אם אתה לא תשמור על הזרעים שזרעת, באביב לא יצא לך כלום, כי הציפורים והעכברים יאכלו לך את כל הזרעים. שלך כלום, אוקיי? ואני התנגדתי למסר הזה בצורה מאוד חזקה. ואני חושב שהרבה מכם גם יכולים להתחבר לדבר הזה. שכאילו, למה שמישהו ירצה לעשות לי רע? למה שמשהו השתבש לי? למה שאני אעשה דברים ומשהו רע יקרה לי? אוקיי? והעובדה היא שבמבחן המציאות, וזה דבר שכאילו אני גיליתי עם השנים, דברים כאלה קורים. ואם אני לא לומד לשמור על הדברים הטובים שאני עושה ועל מה שיש לי, שוב, כל אחד ברמה שנכונה ומתאימה לו, כמובן, אז אני לא, אז אני לא, אני לא, אני גם נכנס לאיזשהו מצב בעייתי, אוקיי? וכנעה זה גם המקום של לך יש ולי אין, וגם כנעה לדברים, זה כאילו סוג של, איך זה נקרא באנגלית? כאילו, הרכושנות הזאת או החמדנות, כן? הצד החיובי של הרגשות האלה זה לשים לב שכשיש לי משהו, אני רוצה במידה סבירה לשמור עליו, כן? כשזה, כמובן, כמו כל רגש, כשהוא יוצא מאיזון והוא מגיב בקיצוניות, אז זה לא טוב. אבל במידה מסוימת הדבר הזה הוא מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב. בסדר? אתם איתי? עכשיו, אני לא אומר על כל דבר קטן ואני לא אומר להגזים, כן? אני חושב שזה גם עשר שנים אולי צריך ללמוד אותי טיפה יותר, כן? לא יודע, היה לי בשנים האחרונות אנשים שלקחו את הספרי לימוד ואת המצגות שלי והשתמשו בהם ודפי נחיטה שהעתיקו אחד לאחד. אני לא בדרך כלל רב עם אנשים, אני פשוט משחרר את זה ולא אכפת לי, אבל תאורטית, אני חושב המנכל האידיאלי שהייתי יכול להיות היה התובע את האנשים, נגיד, סתם. או לפחות אומר להם להוריד את זה. בסדר? אני חושב שכל אחד צריך למצוא את האיזון שלו בין שתי הדברים האלה, בין לקחת השראה מאנשים אחרים וללכת ללמוד מהם ולהשיג את זה וגם לשמור על הדברים שלי. זה מאוד פרקטי. ללמוד, לשמור על הדברים שאני אוהב וחשובים ולשמור עליהם. אם הזוגיות שלי חשובה לי ויקרה לי, אז לא, אני לא צריך לחנוק, אבל אני גם לא יכול להתעלם. אני לא יכול, כל כך הרבה אנשים יש להם זוגיות כל כך טובה שהם באיזשהו שלב אומרים, טוב, בסדר, יש לי זוגיות ממש טובה, אני לוקח אותה כמובן מאליו, אני לא שומר עליה, אני לא מטפח אותה, אני לא משקיע בה. שלוש, ארבע, חמש שנים אחר כך אני מגלה שהזוגיות הזאת היא כבר לא טובה כל כך. העסק, היה לי עסק טוב, היה לי הרבה כסף, אבל לא שמרתי על הכסף, לא שמרתי על העסק. אחרי כמה שנים מסתבב, פיטום אין לי כסף, פיטום אין לי עסק, כן? אז הנקודה הזאת היא כן מסר מאוד חשוב שיש לתחושה הזאת של כנעה, של חמדנות, של ריחושנות, של כל המילים האלה, שלפניות האלה. עוד כמה מסרים נוספים שאפשר לקחת מכנע, אחד זה ללמוד להודות על מה שיש לי, אוקיי? אם אני אסתכל על כל הדברים שיש לי ויזכר בתקופה שבה לא היה לי אותם ורציתי אותם, כן? אם תחשבו שנייה על החיים שלכם, כמעט לכל בן אדם, יש לפחות דבר אחד או שתיים שבעבר הוא ממש ממש ממש רצה, והיום זה כזה מובן מאליו בחיים שלו. זה יכול להיות שממש רציתם ללמוד משהו מסוים, נגיד, לא יודע, ללמוד להיות מטורפת, סתם אני אומר, שממש ממש רצית את זה, והיום זה כבר מובן מאליו שיש לך את זה, אבל לא מתייחסים לזה, אוקיי? יכול להיות שזה זוגיות או ילדים או משהו במשפחה, יכול להיות שזה איזשהו משהו, איזשהו מיומנות שממש רציתם פעם שתהיה לכם, יכול להיות שזה איזשהו ידע, יכול להיות שזה מערכת יחסים שנגיד הייתה לכם מערכת יחסים פחות טובה עם מישהו ואז שיפרתם אותה, וזה היה מאוד חשוב לכם פעם, ביום אתם לוקחים את זה כמובן מאליו, אוקיי? אז זה ממש בא להגיד לנו, חבר'ה, אל תשכחו את הדבר הזה, אוקיי? וגם קצת להוריד השוואתיות, לא רק לזכור שזה הכל בערכים שלי, זה הכל באיך אני תופס את הדברים, ופחות להיות אובססיבי בלהשוות את עצמי לאחרים בכל דבר, כל הזמן. יש? עכשיו אני מזמין אתכם כל אחד מהמחברת שלו, לכתוב שלושה דברים או שלושה הקשרים שבהם יש לו קינה. זה יכול להיות קינה מאוד בוגרת, זאת אומרת קינה שהיא ברמת השראה, זה יכול להיות קינה שאתם מרגישים שהיא עדיין לא מעובדת ויותר ילידית כזאת של זה מעצבן לו שיש לו את זה ולי אין. רגע, שנייה. אחד, מקום אחד שבו הקינה היא מאוד חלשה, מקום אחד שהיא באמצע, ומקום אחד שהיא יותר חזקה.