בוודאי יצא לכם לשים לב לדבר הנוראי הזה, רב האנשים הולכים אחרי אנשים שאיך נאמר את זה בעדינות, אינטיליגנטציה זה לא הצד החזק שלהם. מרב שהדבר הזה נוראי אנחנו כבני אדם התחלנו לקרוא לכל אותם אנשים ״גאונים״. גאונים בהשפעה או במנהיגות, גאונים בתקשורת או במניפולציות – פשוט לא היינו מוכנים להודות בעובדה שבתכל׳ס, הם טמבלים.
הסתייגות קצרה
קודם כל אני רוצה להתחיל בהסתייגות, ההסתייגות היא שיש אנשים שפועלים בדיוק ההפך ממה שאני מציג פה, אבל הרב המוחלט פועל ממש כך. דרך אגב, הצורך שלי להסתייג ולנסות להעביר מסרים בצורה יותר מדוייקת ופחות מוכללת, הוא השורש לאחת הבעיות שלי. מיד אסביר.
מה לא גורם לאנשים ללכת אחרי מישהו?
אנשים לא בוחנים את הלוגיקה של האדם שהם הולכים אחריו, הם לא בוחנים לעומק את תוכנית העבודה שלו או הייתכנות של האג׳נדה שבה הוא תומך, מעבר לכך, ברב המקרים הם אפילו לא בודקים את אמיתות דבריו.
שני הדברים העיקריים שאנשים בוחנים הם:
- האם האדם דומה לי \ כמוני?
- האם הוא בטוח שהדרך שלו נכונה?
אם נרכז את השאלות האלה ליכולות שאדם צריך לפתח בכדי לבסס את המעמד שלו כמנהיג, בעצם נדבר על שתי מיומנויות מרכזיות.
- המיומנות ליצור ראפור (כימיה, אמון)
- המיומנות לבסס הובלה (סמכות, ביטחון)
כאשר הנקודה השניה עולה בחשיבותה, ברוב המוחלט של המקרים על הראשונה.
איך זה יכול להיות?
המוח שלנו עובד בצורה מסויימת והוא מבין שאין באפשרותו לבחון לעומק כל דבר ועניין. אחד מקיצורי הדרך המשמעותיים שהוא עושה באופן קבוע זה להניח שאם מישהו אחר אומר שמשהו הוא טוב – הוא כנראה טוב.
לגבי הנקודה הראשונה היא נועדה להבטיח לנו שזה לא רק טוב באופן כללי, אלא מתאים ספציפית בשבילי – כי אם זה מצויין למישהו שהוא כמוני, זה כנראה מתאים גם לי.
מה ההשפעות של ההבחנה הזו?
את הדבר הזה כל מי שעוסק בשיווק או שכנוע יודע, בדיוק בגלל זה בכל עמוד שמנסה למכור לכם משהו אתם תמצאו ״עדויות״ ממספר אנשים שהמוצר המסויים שינה להם את החיים. העניין הוא שהדבר הזה עובד לא רק בשיווק ובמכירות, זה עובד גם ברמה האישית.
אדם שיש לו בטחון עצמי חזק, או אולי חשוב יותר, ביטחון מלא בדרך שלו משדר ברמה הלא-מודעת (דרך טונאליות, שפת גוף וגם דרך בחירת המילים שלו) באופן אוטומטי שהוא משוכנע שהדרך שלו נכונה. אם בנוסף לכך, אנחנו נזהה שיש לנו נקודות דמיון אם אותו אדם, או שהוא מייצג משהו שהיינו רוצים להיות כמוהו, הסבירות שנלך אחריו היא גדולה מאוד.
יש לך דוגמות?
כן, הדוגמה הראשונה והפשוטה ביותר היא פוליטיקאים, אין ל90% מהאנשים בערך מושג מה מייצגת כל אחת מהמפלגות. בבחירות האחרונות העובדה הזו עיצבנה אותי והחלטתי לקרוא את מצעי הבחירות של חלק נכבד מהמועמדים. גיליתי משהו מפתיע, המצעים המפורסמים היו ממש שטחיים ולא נותנים שום מידע מעמיק, יותר כמו מסרים שיווקיים מאשר תוכניות אמיתיות.
דוגמה נוספת היא רבנים ומנהיגי כתות למינהן, גם הם כל כך בטוחים בדרך שלהם (גם אם היא שטותית לחלוטין וחסרת כל ביסוס) ואנשים רבים נוהרים אחריהם.
דוגמה אחרונה יכולה להיות גרי יורובסקי הטבעוני, אומנם אני טבעוני בעצמי ומברך כל מאמץ להגדלת המודעות בנושא אבל ההרצאה שלו מלאה באי-דיוקים, חצאי אמיתות ודברים שלקרוא להם עובדה זה ממש בדיחה. עדיין, ההרצאה הזו יצרה יותר טבעונים מכל דבר אחר שאי-פעם קרה (כנראה).
אז מה עושים?
קודם כל? בוחנים יותר, ברור שאי אפשר לבחון הכל ותמיד אבל כן אפשר לבחון באופן יותר מעמיק, במיוחד את הדברים שאנחנו פועלים לגביהם או מעניינים או חשובים לנו.
ומהצד שני, כשאנחנו רוצים למשוך אלינו או אחרינו אנשים – חשוב שנשדר כמה שיותר בטחון עצמי (וכמה שיותר הזדהות עם הצד השני)
זו דרך אגב, אחת הבעיות של האנשים החכמים, בעוד מישהו פחות חכם יכול להיות מאוד בקלות משוכנע שדברים מסויימים נכונים ב100%, האדם החכם תמיד יבין שזה לא וודאי ב100% ושאולי בעתיד נגלה משהו חדש. ההבנה הזו מאוד מגבילה את יכולת ההשפעה וההנהגה של החכמים.
הרעיון, לדעתי, הוא לדעת מתי זה חכם להתעלם מהעובדה שאנחנו (כחכמים) יודעים שהדברים הם לא בטוחים – אבל עדיין לבחור להיות בטוחים בהם על מנת לייצר שינוי, השפעה ומנהיגות.
יישומים ברמת הזוגיות
למרות שבטחון עצמי משפיע מאוד בכל תחום, בתחום הזוגיות זה אולי הדבר החשוב ביותר, משום שבתחום הזה – המוצר שאנחנו ״מוכרים״ זה את עצמנו. ובדיוק לפי ההיגיון שהסברתי קודם אם אנחנו משוכנעים שהמוצר שלנו טוב, גם אנשים אחרים באון טבעי יחשבו שהוא טוב ויחשקו בו.
זה עד כדי כך פשוט.
