לצפייה ישירה: 14 שיעורים מוקלטים באיכות HD! לחצו כאן עכשיו 👈🏻  קורס שפת גוף בחינם

למה המדע המודרני אכזב אותי ואמור לאכזב אותך

רב האנשים לא יודעים את זה, אבל ישנם שני סוגים של מדע, האחד עתיק מאוד ויש תיעוד לעיסוק בו כבר מימי יוון העתיקה. השני, יחסית חדש והתחיל בתקופה המודרנית.

המדע המודרני, שזה רב המדע אליו אנחנו מתייחסים היום הגיע אלינו עם הבטחות גדולות אבל היום הוא מתנהל יותר כמו דת מאשר כמו גוף חוקר. עיגול פינות וסתירות פנימיות זה עניין קבוע, להמציא דברים רק כי אנחנו לא יודעים מה התשובה לשאלות מסויימות נהיה ממש טכניקה מדעית.

ההבדל בין המדע הקלאסי למדע המודרני – ברמה הפרקטית

המדע המודרני הוא מדע אינדוקטיבי בניגוד למדע הקלאסי שהוא דדוקטיבי. אל תיבהלו! אני מיד מסביר.

המדע הקלאסי – לוגיקה, רציונליזם והגישה הדדוקטיבית

מאז ומתמיד השאלה ״למה זה ככה?״ עניינה אותנו כבני אדם, בין אם זה מתוך יצר טבעי של סקרנות או מתוך הרצון הממשי לעשות דברים בצורה טובה יותר. למשל, איזה משקוף דלת חזק יותר כזה הבנוי ישר או בקשת?

המדענים של התקופה העתיקה עסקו אך ורק במציאת העיקרון המוחלט מאחורי השאלה ומציאת תשובה לשאלה הספציפית מתוך הכלל – הסקה מהכלל אל הפרט נקראת דדוקציה. בשאלת הדלת למשל, יבינו מה יוצר את הכוח של הדלת, איך בצורות השונות מתחלק העומס ומכאן יסיקו מהי הצורה החזקה ביותר.

הייתרון המשמעותי: המסקנות הן בד״כ חזקות, בלתי ניתנות לערעור ומביאות איתן אמת חד משמעית. הדרך היחידה למצוא דלת חזקה יותר היא לחשוב על צורה אחרת, ואם חושבים על צורה אחרת כל מה שצריך לעשות זה להשתמש בהיגיון או נוסחא מתמטית ולדעת האם זה יהיה חזק יותר או פחות.

החיסרון המשמעותי: העולם שלנו מורכב מאוד ובכדי להגיע לתשובות מהסוג הזה לשאלות מורכבות מתחילים להתאסף כמויות בלתי נשלטות של נתונים. אם פתאום חייב להתחשב גם בחומר שממנו בנוי המשקוף, בתנאי מזג האוויר, בגובה המבנה, בסוג האדמה שעליה מונח הבניין, סוג הרוח הנושבת באיזור וכו׳ אנחנו מתחילים ליצור נוסחאות מורכבות מאוד.

המדע המודרני – ניסויים ואינדוקציה

הגישה המדעית המודרנית שנקראת גם הגישה הגישה האמפריציסטית באה לעקוף את הבעיה הזו. העיקרון פשוט – בואו ננסה ונראה. עבור הגישה הזו התפתחה כל כך הסטטיסטיקה כתחום משמעותי במדעים.

הגישה הזו באה עם הבטחה גדולה מאוד: נוכל לגלות ולפתח את המדע במהירות וביעילות.

הייתרון המשמעותי: לא צריך להבין בשביל להסיק מסקנות, אם למשל, אני לא יודע אם עדיף לי לבנות צינורות משולשים או עגולים אני פשוט אבנה אחד כזה אחד כזה ואבדוק מה טוב יותר. הייתרון בכך זה שאפשר לפתח גישות חדשות ולפתח תהליכים חדשים יחסית בקלות ובמהירות.

החסרון המשמעותי: החסרון המרכזי שעליו מתרכזת עיקר הביקורת הוא היכולת של הבדיקה להטעות אותנו. ברמה הפשוטה ביותר, אם נקח את הדוגמה של הצינורות, יכול להיות שלפרוייקטים דומים יותר כמו במעבדה (צינורות כנראה קצרים יותר, בתנאי מזג אוויר מסויימים) סוג אחד עדיף ואילו כשהצינורות עטופים בחול במשך המון שנים, חד משמעית עדיף הסוג השני.

דוגמה נוספת היא מתעשיה כואבת הרבה יותר, תעשיית הרפואה. מדע הרפואה הוא נכון להיום רובו אינדוקטיבי ומבוסס על ניסיון וטעיה לכן דרך אגב יש כל כך הרבה תרופות שעושות בסופו של דבר בטווח הרחוק הרבה יותר נזק מטועלת – התרופות לא נבדקות לאורך של עשרות שנים בדרך כלל ולאף אחד אין באמת מושג מה ההשפעה שלהם על כל הגוף שלנו, כי שוב, הוא מערכת מאוד מאוד מורכבת.

ליצור ניסוי טוב דורש מומחיות – אתה אומר שלא עושים את זה טוב?

קודם כל, בהמון מקרים, לא עושים את זה טוב. חד משמעית. החל מאתרי חדשות כמו YNET ועד ירחוני מדע רבים, מפרסמים באופן קבוע מסקנות ממחקרים שפשוט לא מוכיחים לוגית את המסקנות שכתובות במאמר.

הבעיה היא יותר גדולה מכך, משום שגם ניסויים שנעשים טוב הם בעייתיים מאוד. נכון, כל ניסוי תמיד מוגבל ליכולת של המדען להבין את התחום. אני אתן לכם דוגמה של ניסוי פשוט שאני ייצרתי שממש ממחיש את המגבלה הזו.

נקח 3 סטים של 3 כדורים, כל סט בעל 3 כדורים בגדלים קבועים (קטן, בינוני וגדול) כאשר סט אחד עשוי מעץ, סט שני עשוי מגומי וסט שלישי עשוי פלסטיק.

בכל פעם אני אזרוק כדור אחר על הקיר ואמדוד את כמות הרעש שהפגיעה תייצר. אני אבדוק את כל הכדורים במגוון רחב של עוצמות זריקה וזוויות זריקה.

מתוך הניסוי הזה אני אגלה בקלות שככל שאני זורק את הכדור חזק יותר, ככל שהכדור גדול יותר וככל שזווית הזריקה ישרה יותר – הרעש יהיה חזק יותר. אני אוכל גם לגלות שהמסה של הכדור והחומר ממנו הוא עשוי משפיעים על עוצמת הרעש שנוצר.

הבעיה עולה כשהמדע המודרני, לפי המטאפורה של הניסוי הזה, מוכן לזרוק על הקיר רק כדורים ולכן לעולם לא ילמד שלמעשה, אחד הגורמים המשפיעים ביותר על עוצמת הרעש הוא שטח הפנים שפוגע בקיר וקוביה למשל שפוגעת עם אחת הפעול שלה יכולה לייצר רעש עוצמתי בעשרות מונים גם כשכל שאר הנתונים זהים.

זה עצוב לדעתי, אבל הלכה למעשה הקהילה המדעית של היום, זו שאחראית על פרסום מחקרים מסויימים והעלמת מחקרים אחרים, מתעלמת מהמון דברים רק כי בתפיסה שלהם הם לא ״מדעיים״.

איך אני יודע שהם מתעלמים?

נתחיל מתחום בו פשוט בהרבה להראות את זה, נתחיל מתחום מדעי החברה. כלומר, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכו׳. הוגים ומדענים גדולים בתחומים האלה הבינו מזמן את מה שאני כותב פה בפוסט ונזהרו זהירות רבה מלומר את מה שהם באמת חושבים, נזהרו מלחשוף אותנו, הציבור, לחלק משמעותי ורחב מהידע שלהם.

למה? כי המשמעות של לחשוף דברים מסויימים היא נידוי מהקהילה המדעית. דוגמה אחת לכך היא ד״ר פרנקל, שהיה פסיכיאטר יהודי ששרד את מלחמת העולם השנייה ועבר במחנות ההשמדה הנוראיים. בין השורות של ספריו ובין השורות של סיפוריו על גישת הטיפול שלו ברור שהוא דתי מאמין, ברור שהוא גם משתמש באמונה באלוהים ככלי טיפולי בקליניקה שלו.

מה הקוראים אומרים על הספר ״מנהיגות בטישרט״

בטוח שתרצאה לקרוא גם...

הפרקים החדשים בפודקאסט

הזדמנות שאסור לפספס

להפוך את הידע או סיפור החיים שלך להרצאה מרתקת ורווחית

ללא עלות: הרצאה ביומן בתוך 5 ימים!

גם אם ״עדיין לא גילו אותך״, אין לך עוקבים או רשימות תפוצה!