למה האנשים המצליחים ביותר לא עושים התפתחות אישית

פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים להפיק תוצאות שהאדם הממוצע שקורא באתר הזה כנראה רק יחלום עליהם?

במאמר הזה אני אתמקד בשלושה גורמים מרכזיים שיוצרים את התופעה הכביכול מוזרה הזו שכולנו מכירים מהעולם האמיתי. תופעה שעלולה להוריד את האמונה של הרבה אנשים מהפרודוקטיביות של להשקיע בהתפתחות אישית.

גורם ראשון: חלקם פשוט עשו עבודה או שקיבלו את זה ״מהבית״

נתחיל מהמובן מאליו, למרות שכנראה ששני הגורמים האחרים מעניינים יותר. העניין הוא שאנחנו לא מכירים באופן אישי את האנשים המפורסמים וה״מוצלחים״ האלה. חלק מהאנשים האלה עושים הלכה למעשה עבודה של התפתחות אישית, בין אם זה כמוכם ממש עכשיו קוראים מאמרים ובין אם הם שוכרים מאמן / יועץ / מטפל.

עצם זה שבין הלקוחות של המאמנים המוכרים בעולם, דוגמת טוני רובינס, נמצאים לא מעט אנשים מהסקאלה הזו, זה כבר אומר משהו.

מעבר לזה, כל העקרונות האלה זה לא משהו שמישהו מצץ מהאצבע, ההפך. העקרונות האלה נשאבים מתוך הצלחות מסחררות של אנשים אחרים.

גורם שני: חלקם לא באמת ״מצליחים״

הכל כמובן תלוי באיך אנחנו מגדירים את המילה הצלחה. בכוונה שמתי למעלה את התמונה של ג׳סטין ביבר, עכשיו, אני לא מכיר אותו אישית וזה כמובן לא מאמר אישי עליו פשוט בעקבות כמה מהפרשות שהתפרסמו עליו אני נוטה להאמין שהדברים הבאים שאני מתכוון לכתוב נכונים – וגם אם לא, הם נכונים עקרונית על מרבית האנשים בסגנון הזה.

כשאני מגדיר הצלחה אני לא מדבר רק על ״כסף״, ״מעמד״ או כל הצלחה שהיא בתחום הקריירה. כשאני מגדיר הצלחה אני חושב על אדם שהוא קודם כל מאושר ומוגשם ומעבר לכך שכל תחומי החיים שלו ״עובדים״ ברמה גבוהה.

אם תקחו לדוגמה את אמני הפופ המצליחים ביותר (שחלקם כמו מר ביבר, משתינים על מעריצים והולכים למועדוני חשפנות עם שקים של שטרות שמרימים שומרי הראש שלהם) תגלו שרב הסיפורים שסביבם מרמזים שהחיים שלהם ככלל – ממש לא עובדים ועל כן הייתי אומר שהם לא באמת מצליחים. כנל לגבי הרבה ספורטאים ענקיים ומגוון רחב של אנשים עשירים מאוד.

כמובן, שיש יוצאי דופן, שיש את אלה שעושים דברים מדהימים וקל לראות (או לפחות להאמין) שהחיים שלהם עובדים, ביל גייטס הוא דוגמה מצויינת לאדם שנדמה שהחיים שלו ככלל עובדים, מתוך הסתכלות על הבטחון והרוגע שהוא משדר וכמובן בהתבסס על הנתינה האדירה שלו.

שוב, הדוגמות פה הן מומצאות לחלוטין ואין לי או לכם שום דרך לדעת מי באמת מצליח באמת ומי לא, ולמי החיים האישיים עובדים ולמי לא – אבל ככלל אפשר להבין שהרבה מאוד אנשים מצליחים בתחום נקודתי ולכן זוכים בפרסום ותהילה אבל ככלל, זה לא אומר שהם באמת מצליחים.

גורם שלישי: אמונות גרועות שמובילות להצלחה

כמי שקוראים באתר שלי אני מניח שאתם כבר מבינים את העיקרון שאומר שאנחנו פועלים במתאם מלא לאופן שבו אנחנו רואים את העולם, כלומר, אנחנו פועלים לפי האמונות שלנו.

מכאן בדיוק מגיעות כל השיחות על ״אמונות מגבילות״, ״אמונות מעצימות״ או ״אמונות אפקטיביות״. העניין הוא שתיוג אמונה כ״מגבילה״ או ״אפקטיבית״ הוא בעייתי, הסיבה לכך היא שבעבור תוצאה מסויימת אמונה יכולה להיות ״מגבילה״ בעוד שאותה אמונה ממש יכולה להיות ״אפקטיבית״ להפקת תוצאה אחרת.

דוגמה טובה יכולה להיות ״אם אני לא הכי טוב, אני לא שווה כלום״, בשביל להיות אדם מאושר, האמונה הזו היא מאוד מגבילה. בהקשר של הפקת תוצאות מהסוג שדיברנו עליו בגורם השני – האמונה הזו יכולה להיות או מגבילה (כי האדם לא ירצה בכלל לנסות) או מאוד אפקטיבית (תמיד יעשה את המקסימום ותמיד יהיה חייב להשיג יותר)

אמונות מהסוג הזה, יהפכו אדם למאוד לא מאושר ומאוד לא ״מצליח״ לפי ההגדרה שלנו עם כי יכולות להפוך אותו למאוד ״מצליח״ לפי ההגדרות הסטנדרטיות.

מה אנחנו לומדים מהעניין הזה

אנחנו לומדים מהעניין הזה ארבעה דברים מרכזיים:

1. אסור לנו להתעוור מהצלחה ספיציפית בתחום מסויים של מישהו – אנחנו לא מכירים אותו.
2. אנחנו צריכים לזכור את ההגדרה הנכונה להצלחה – אדם שכל תחומי החיים שלו עובדים ושהוא מאושר.
3. להנות מהשיפור שלנו מול עצמנו ולא מול אחרים – אם אני מאושר ומצליח יותר משנה שעברה, אני בדרך הנכונה.
4. להאמין בדרך וללכת בה גם כשקשה – הרבה יותר קל לא לקחת אחריות ולומר שמי שמצליח לא עושה כלום, המציאות שונה והיחידים שיכולים לקחת אחריות על החיים שלכם זה אתם.