בפוסט הבא אני אציין את ההגדרה המדעית של כאב, אכתוב אודות מהי הגישה ה"רווחת" ל"התמודדות" עם כאב ואיך היא מגבילה אותנו. לאחר מכן אציע גישה חלופית ואסביר למה היא פרודוקטיבית הרבה יותר.
הגישה החדשה שאני מציע היא פשוטה וברורה, כל אחד שמשתמש בה חווה את הכאב בחייו בדרך חדשה לחלוטין.
אני קודם כל אני רוצה לומר שאני באמת מתרגש לכתוב את הפוסט הזה ויש לכך 3 סיבות:
- אני כבר מחכה מעל שבוע לכתוב אותו.
- אני רואה בו דבר שיכול לתת לאנשים ערך אמיתי לחיים שלהם, אני רואה אצל הרבה אנשים סביבי שהגישה שלהם לכאב מגבילה אותם – חבל.
- בזמן שחשבתי על כתיבת הפוסט הזה הבנתי שהגישה מתאימה ל"כאב" רגשי \ נפשי בדיוק כמו שהיא מתאימה לכאב פיזי מה שהיווה פריצת דרך עבורי באופן אישי.
חשוב לי לציין מראש שהיישום של הגישה הזו ו"הכנסתה לשרירים" כחלק ממערכת האמונות שלנו אינה דבר פשוט עבור כולם. כך זה עם רוב הגישות והאמונות החדשות אבל לפעמים זה שווה את זה, אני מאמין שהפעם זה משהו כזה. אם כך אז נתחיל.
מה זה כאב?
אם ציפיתם לחפירה פה, חבל, לא תהיה.
כאב פיזי: תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים שמשדרים למוח על פגיעה ברקמות הגוף. מדובר בין כאב קל מאוד, משהו שרוב האנשים יגידו עליו "לא נעים" או "מציק" לכאבים חזקים במיוחד.
כאב רגשי: לצורך הכתבה הזו נצמצם את הכאב הרגשי לתחושה ש"נפגענו" ממשהו, התחושה היא דומה ממש לכאב פיזי (יש שיגידו גרועה ממנו) רק שהפגיעה בנו אינה מתבטאת בפגיעה ברקמות אלא בדברים כמו בכבוד העצמי שלנו, במעמדנו החברתי, פגיעה ברגשות שלנו או כל דבר אחר.
הגישה הרווחת להתמודדות עם כאב
במילה אחת: הימנעות.
ציטוט של המאמן האהוב עלינו אנטוני רובינס: "כל דבר שאנו עושים בחיים הוא בכדי לקבל אושר או כדי להימנע מכאב". אני מסכים לחלוטין עם האמרה הזו, אבל מעדיף לעקוף אותה מימין :)
איך הימנעות מכאב מגבילה אותנו
בין אם מדובר על פעילות גופנית בה הכאב תוך כדי האימון מגביל את עוצמת האימון שלנו, או הכאב של אחרי האימון שגורם לרבים לא להתמיד בה.
בין אם מדובר על מערכות יחסים זוגיות בהן רבים נמנעים מפיתוח רגשות, מפתיחות ויש שאפילו נמנעים מכניסה אליהן מחשש לכאב – "לא רוצה להיפגע".
או אפילו בדברים מפגרים ויומיומיים כמו ללכת על אבנים או חול חם, כמו להרים משהו שהוא קצת כבד לנו מדי ואפילו דברים כמו כאב ראש או כאב בטן שלפעמים מגבילים אותנו מלעשות דברים שאנחנו רוצים.
הבהרה: אם יש לכם בעיה רפואית אמיתית, תבדקו אותה, באופן כללי הגישה החדשה היא לא להתעלם מכאב – אלא לטפל בו כראוי, כבר תבינו
גישה פרודוקטיבית לכאב, מה זה כאב?
מה זה כאב: כאב זה מערכת האזעקה של הגוף – זה שכואב לך אומר במילים אחרות משהו כמו "תפסיק מה שאתה עושה או את מה שעושה לך את זה או שתפגע!" או אולי "זהירות, זה מסוכן לך – אל תעשה זאת שוב!". אני מניח שרובכם מסוגלים להסכים עם הגישה הזו בהקשר של הכאב הפיזי בהקשר של הכאב הרגשי זה קצת יותר מורכב, נגיע לזה אחר-כך.
עד עכשיו זה נדמה שהגישה ההתנהגותית הנכונה עדיין תהיה הימנעות – אבל…
המוח שלנו "אסף" סכנות אפשריות במשך אלפי שנים למשל:
- מים קרים מרתיעים אותנו ולא נעים לנו להיות בתוכם (זוכרים? "כאב פיזי: תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים שמשדרים למוח על פגיעה ברקמות הגוף.") בזמנים עתיקים לא היה כל כך קל להתייבש, להתקלח או להתחמם – נכנסת לאגם קר, יש מצב שתחטוף צינון (לא כזה בעיה?) אבל גם לא הייתה רפואה מתקדמת, מה שאומר שזה היה יכול להתדרדר בקלות ואנשים באמת מתו מדברים כאלה.
- נחתכת ברגל? בדיוק אותו דבר, זיהום, מוות או בעיות קשות לאורך זמן.
- התאמצת יותר מדי בחדר כושר? לפני אלפי שנים זה היה אומר שאתה לא יכול לצאת לצוד כמה ימים, או שפשוט לא תצליח לצוד כמה ימים – בעיה רצינית מאוד.
- אתה מפחד להכנס למערכת יחסים? פעם אם בחור\ה בשבט דחה\דחתה את ניסיונות החיזור שלך, סבירות גבוהה שכל השבט ידע על הדחייה, דבר ששם בסימן שאלה את יכולת ההתרבות שלך.
- נמנע מלבקש העלאה בשכר, קידום או שיחה עסקית עם בעל תפקיד גבוה, מחשש לסירוב? אדם שביקש משהו שהתפרש כלא הולם (גם אם לא בכוונה) מהמלך או מראש השבט היה יכול למצוא עצמו מוגלה, בכלא או ללא ראש.
גישה פרודוקטיבית לכאב, הגישה.
- תנו כבוד לכאב, הגוף שלכם מודיע לכם שלדעתו משהו לא בסדר.
- בדיקה, האם אני באמת בסכנה?
- אם כן, תפעלו לפי שיקול דעתכם.
- אם לא, תגידו תודה לגוף על האזהרה והבהירו לו כי זוהי אזעקת שווא – אתם יכולים להמשיך כרגיל.
מסקנה והערה לגבי הימנעות מכאב
צריך להימנע מכאב, אבל רק מכאב שנבחן והוא אכן כאב שמתריע מפני סכנה אמתית או נזק אמתי.
לפעמים לא רק שלא נרצה להימנע מכאב מסוים אלא נשאף להגיע אליו משום שהפעולה אולי סיכנה אותנו או לא הייתה נחוצה לנו בעבר אבל היום או באותו רגע היא יעילה עבורנו או רצויה לנו.
מכאן ההבחנה בין כאב "טוב" וכאב "רע" – הבחנה בה אוחז כל ספורטאי ומומלץ לכם (מעבר לכך שמומלץ לכם לעסוק בפעילות גופנית) לאחוז בה גם.
מה היתרון?
אני מאמין שאתם כבר רואים ומבינים את זה, הרבה מהכאבים (אי הנוחויות הפיזיות האלה) שמונעים מאיתנו לעשות דברים ביומיום אינם מוצדקים. הם עוצרים אותנו מהשגת המטרות שלנו או סתם גורמים לנו לא לעשות דברים שבא לנו. הכל בגלל שאם היינו עושים את זה לפני מאה או אלף שנים, יש מצב שהיינו אוכלים אותה.
אתם רוצים להיות מוגבלים בגלל סכנה שתקפה את סבא של סבא של סבא שלכם (או אפילו הרבה הרבה יותר רחוק) ולא רלוונטית אליכם כלל? נראה לי שלא.
עריכה: כתבתי פוסט דומה בנושא של אומץ או גישה פרודוקטיבית לפחד