אנטוני רובינס

פעם שאלת את עצמך איך זה יכול להיות שלמדת כל כך הרבה והשקעת כל כך בהתפתחות האישית שלך, בעוד אנשים אחרים שלא עשו זאת ושאין להם מודעות עצמית מינימאלית מצליחים

לפני מספר ימים, בשמיני לספטמבר ליתר דיוק, חגגתי את יום ההולדת שלי. אומנם אני צעיר, אבל, באמת שחוויתי סוג מסויים של משבר. הרגשתי כאילו עברה עוד שנה ולא הספקתי לעשות יותר

לפני מספר ימים דיברתי עם בחורה מבריקה במיוחד, לצערי (או למזלי), היא די סקפטית לגבי תחום העיסוק שלי בחיים. במילים אחרות, היא פשוט לא מאמינה שכל אחד יכול להצליח ובטח

יוצא לי לכתוב לא מעט על המילה אמונה, אני מאמין שיצא לכם לקרוא ולשמוע לא מעט על המילה המדהימה הזו ועל הכוח שלה – הפעם זה יהיה מכיוון אחר. מבחינתי

פוסט זה מיועד לכל הפרפקציוניסטים, לכל אלה שחושבים שהם פרפקציוניסטים ולכל אלה שחושבים שהם לא לחלוטין פרפקציוניסטים כי אפשר להיות יותר פרפקציוניסט. יש לי חדשות רעות בשבילכם, יחד עם כל

זה ממש לא מקרי שבמשאלי עם (יש עדיין דבר כזה?) או בסקרים חשובים יש ויכוח חזק על ניסוח השאלה. לניסוח השאלה תמיד תהיה השפעה משמעותית על תוצאות הסקר, וכמו סקרים

את הרעיון לכתוב יומן או יומן מסע (journal) מנקודת מבט של התפתחות אישית שמעתי מספר פעמים. זה היה לפני שבועיים או שלושה שבועות כשנטלי, שותפתי לנסיעות השבועיות לשפיים, דיברה איתי

אז לפני חודשיים פרסמתי פוסט על רעיון של אנטוני רובינס בשם, hour of power. הפוסט הזה מדבר על איך ולמה שיניתי את התוכנית להיות משהו קצת אחר. למי שלא קרא