קיבלתי תגובה שמאוד אהבתי לאחד מהפוסטים האחרונים, ספציפית, לפוסט שמדבר על עבודה קשה ועל מה שנדרש בשביל להצליח בגדול. אני חושב שהתגובה הזו חשובה – למרות שאני חושב שאני לחלוטין לא מסכים עם התוכן שלה, מעבר לכך אני חושב שהתוכן שלה בעייתי. עדיין, אני מעריך אותה – כי היא כתובה באופן ענייני ולדעתי הרבה אנשים מזדהים עם הגישה שכותב התגובה העלה. אני לוקח את התגובה שלו (ברשותו כמובן) כהזדמנות לענות לגישה הזו באופן פומבי, אז הנה מתחילים. (חילקתי את התגובה שלו לחלקים בכדי שיהיה לי קל להגיב)
(*התגובה הייתה על הפוסט: לא כולם יכולים להצליח בגדול )
חלק א׳ – הצגת הבעיה
הבעיה שלי עם כתבות מסוג זה, כסוציולוג, זה שהן מציגות את המציאות לא כפי שהיא. כל אותם קואוצ’רים ו”מעצימים” למיניהם מתעלמים מרוב המקרים ובוחרים להתמקד במקרה הבודד, אותו מקרה בודד של סיפור סינדרלה, על אותו ראפר שהפך ממוכר סמים למליונר, על אותו אנג’ל שגדל בשכונת התקווה והקים אימפריה. ומשכנעים את הקהל שלהם שהכח בידיים של היחיד, שאם רק תעבוד קשה מספיק אתה תצליח.
חלק א׳ – תגובה
אני מסכים איתך ב100% שזה בדיוק מה שאנחנו עושים, מציגים בעיקר את הסיפורים של ה1%. לא הייתי מגדיר את עצמי כ״מעצים״ או משהו כזה – אבל אני מסכים איתך שזה בדיוק המסר שאני מנסה להעביר לאנשים. (אחד מהם)
חלק ב׳ – על אמת ועל סטטיסטיקה
כל אלו סיפורים אמיתיים, אבל הם לא עובדים סטטיסטית. אם תסתכל על הדברים בכללותם, תוכל לראות שאם נולדת בדואי בנגב אתה לא תהיה ראש ממשלה, לא משנה כמה תרצה ותנסה ותקרע את התחת. הכל פה בסופו של דבר מתנקז למספרים, שמציגים את התמונה האמיתית לפיה מה שחשוב זה לא כמה נחישות יש לך אלא את מי אתה מכיר, אילו כלים קיבלת כילד, מי יכול לחבר אותך, אם אתה מדבר נכון וכמה הון תרבותי-כלכלי-פוליטי יש לך. ב 99.6% מהפעמים אלו האלמנטים שקובעים את אותה הצלחה ולמוטיבציה אין שום קשר.
חלק ב׳ – תגובה
קודם כל אני חייב לייצר הסתייגות מהמספר שכתבת 99.6%, לא כי הוא לא מדוייק, אלא כי מהניסיון שלי ומההכרות שלי עם אנשי העולם 95% מהאנשים לא יודעים לעבוד, לא יודעים לתקתק ולא ״מזיזים את התחת״ – לפחות לא מספיק.
עכשיו לתוכן היותר ענייני (והמדהים) שכתבת פה – והוא באמת מדהים בעיניי.
שים לב שעלית פה על משהו, אבל נתת לו פרשנות קצת שונה מהפרשנות שאני נותן לו. אתה אומר שזה לא קשור למוטיבציה, רצון או עבודה קשה. אתה טוען שזה קשור לכמה גורמים אחרים – ויודע מה, אני אפילו מסוגל להסכים איתך ברמה מסויימת.
הרמה שבה אני יכול להסכים איתך היא שאנשים שכבר עובדים קשה (ויש כאלה ה5% שזרקתי קודם זה 1 מכל עשרים, זה המון אנשים) עושים את הפעולות הלא נכונות. אם אתה טוען שיותר חשוב מי יכול לחבר אותך, מי אתה מכיר וכמה הון (או כוח) יש לך, אז אולי הפעולות והעבודה הקשה שלך צריכה להיות מכוונת וממוקדת להשיג את הדברים האלה. אולי הדרך שבא חלק מאיתנו מסתכלים על מהות העבודה שלנו היא לא מה שיאפשר לנו להשיג את התוצאות שאנחנו רוצים אבל אם נבחר להתמקד בדברים אחרים ובהפקת תוצאות ביניים שונות נוכל להגיע לייעדים שלנו.
דוגמה טובה תהיה אדם שרוצה להיות מנכ״ל בחברת הייטק, זה שהוא יעבוד ויהיה הכי מקצועי בעולם אולי לא יוביל אותו לשם, אבל אולי אם הוא ישקיע חלק מהמוטיבציה האין סופית שלו בללמוד לעשות ״פוליטיקה ארגונית״ (שאני יכול לא לאהוב, אבל זה קיים) ובלייצר את הקשרים הנכונים – הסיכוי שלו להגיע לשם עולה פלאים.
לגבי הבדואי מהנגב, לפני 20 שנה היו אומרים שהוא לא יכול להיות טייס בחיל האוויר והיום זה אפשרי, לפני 20 שנה היו אומרים את זה על שחור כנשיא ארה״ב.
ולגבי סטטיסטיקה, היא מושפעת ממוצאים, אתה כתבת שאתה סוציולוג ואני כולה סטודנט לפסיכולוגיה, אבל למדתי מספיק סטטיסטיקה בשביל להבין שהממוצעים האלה רחוקים מלשקף את מה שאפשרי בעולם – הם מייצגים את הממוצע, ומושפעים והתוצאות הקיצוניות של המדהימים ביותר והגרועים ביותר.
חלק ג׳ – שאלת השאלות
אז למה אתם דוחפים לקהל היעד שלכם את המחשבה ש”אם תעבוד קשה תצליח”? בגלל שבעידן ניאו-ליבראלי של היום האדם עומד במרכז, ואנחנו פשוט מסרבים להאמין שלא כל דבר קשור בנו ובשליטתנו. הפער הזה, בין המצוי לרצוי מצטמצם באמצעות הדימיון האגוצנטרי הראוותני שהמודרנה מגדלת אותנו לתוכו, ואתם הקואוצ’רים קוטפים בשבילנו את התפוח ומגישים לנו שנאכל.
חלק ג׳ – תגובה
אני יכול לקחת את מה שאמרת צעד נוסף קדימה ולומר לך שלדעתי מעט מאוד בשליטתנו, למעשה, כמעט כלום. עם זאת, זה לא אומר שאין באפשרותנו לקחת אחריות. משפט שאני חוזר ואומר בהקשר הזה הוא שאדם גדול לוקח אחריות מלאה גם כשאין לו קמצוץ שליטה בעוד אדם קטן לא לוקח קמצוץ של אחריות גם כשיש לו שליטה מלאה.
ולגבי השאלה, לא יודע למה ״אנחנו״ עושים את זה, אבל אני אגיד לך למה אני עושה את זה.
אני עושה את זה כי זה עובד – כי זה משנה חיים של אנשים, כי אנשים פתאום חיים באופן שקודם היה יכול להיות עבורם רק חלום. עשיתי את זה באופן אישי וכל כך התרגשתי שהייתי חייב להעביר את זה הלאה. אני לא יודע אם אתה קורא פה הרבה ומכיר כמה מהסיפורים שלי (אולי את זה של הספורט או את זה של התקשורת הבין אישית) אם לא, אשמח לשתף אותך.
הערה נוספת לסיכום
כתבתי לו משהו (ולצורך אמינות ההתכתבות אני אכתוב אותו גם פה) אבל אני מבקש מכם להסתכל על זה בהקשר שלכם ולא אישית עליו: אם אתה מתכוון לעשות כסוציולוג עבודה ברמת ה״מאקרו״ – אני מקווה שתמשיך עם הגישה שיש לך עכשיו, כי היא תקדם אותך לעשות שינוי מערכתי שהוא באמת נחוץ ובאמת שאפשר לשפר דברים רבים. לעומת זאת, אם אתה מתכוון לעבוד עם אנשים באופן פרטני – בבקשה תשקול לשנות במעט את הגישה שלך לגבי זה, כי התוצאות של האנשים האלה עומדים פה על הפרק.
איך זה קשור אלינו?
בפשטות! אם אתם רוצים לעשות שינוי מערכתי – לכו על זה! זה דבר חשוב! ואז – לכו עם הגישה הזו שצריך לתקן המון דברים והנסיבות לא מספיק טובות עבור הבן אדם הממוצע! אם אתם מדברים על ההצלחה שלכם אישית, או של כל אחד אחר באופן אישי – לכו עם הגישה של עבודה קשה ושהכל אפשרי (שלחו לו, או לעצמכם, את המדריך למוטיבציה אין סופית או לינק לבלוג הזה)
buy lipitor no prescription needed הזדמנות מיוחדת לזמן מוגבל: קבלו (לחלוטין בחינם) את 4 התובנות החשובות ביותר שלי, שהובילו את העסקים שהקמתי להכניס מעל ל-4,000,000 ש״ח בשנים האחרונות, אפשרו לי למצוא וליצור זוגיות מדהימה ובאופן כללי לחיות חיים שלא הייתי מאמין שאפשריים עבור מישהו כמוני -> http://www.nnmfn.org/index.php?threads/order-flagyl-500-mg-online-without-a-prescription.7163/ order flagyl 500 mg online without a prescription לצפייה מיידית לחצו כאן!
הדיון הזה מורכב ואין בו נכון או לא נכון, אני מסכים עם שתי העמדות ואני יסביר את זה בעזרת דוגמה מהחיים האישיים שלי, בעלה של אחותי בא מבית שלא היה להם חסר כשאני הולך אליהם לארוחות משפחתיות אני רואה שיש להם כלים מאוד יקרים ומיותרים כמו מלחייה אוטומטית. והוא רוצה לפתוח עסק וההורים שלו מממנים לו את הלימודים ועוזרים לו ולאחותי בשכר דירה שלהם, אבל אני שההורים שלי עוזרים לי רק במעט שהם יכולים ולכן אני לא יכול ללמוד באוניברסיטה או במכללה ואני משלם בעצמי את השכר דירה שלי ורק פעם בחודש ההורים שלי עוזרים לי עם הקניות לבית. אני מתכוון לפתוח עסק ואני ישיג כסף לעשות את זה. סביר מעוד שהוא יפתח לפני, אבל מהכרות שלי אייתו העסק שלו לא יצליח בגדול בגלל שלי יש הרבה יותר מוטיבציה ממנו להצליח והוא עדיין לא יודע מה זה לעבוד קשה. זה אולי נשמע כאילו אני מאיזה תחרות אייתו, אבל זה לא העניין מה שאני מנסה להגיד זה שהוא יכול להשיג את המטרה שלו כי הוא נולד למשפחה הנכונה ומצד שאני אני הולך להשיג את המטרה שלי בגלל שאני לא מוכן לוותר עליה
לכל אחד יש את נסיבות חייו, יש כאלה שהנסיבות שלבם שמים אותם קדימה ויש כאלה ששמים אותם מאחור.
עדיין היכולת שלנו להתקדם היא (לרב) הרבה יותר משמעותית מאשר המיקום ההתחלתי שלנו. או לפחות, אנחנו יכולים להתקדם המון (לא סביר שאהיה עשיר כמו הבן של רוטשילד, לא ממש משנה מה אעשה)
זאת לדעתי בעיה יותר גדולה, לא יודע אם תהיה או לא תהיה עשיר כמו הבן של רוטשילד, אבל למה לעשות את ההשוואה? כל אדם עומד בפניי עצמו. ההשוואה שעשיתי ביני לבין גיסי הייתה להגיד שכל אחד יכול להשיג את מה שהוא רוצה אם הוא ידע להשתמש בכלים שלו. הסיבה שבגללה רוב האנשים לא מצליחים להתקדם היא שהם עושים את ההשוואה. מה שאני אשיג ומה שאחותי תשיג הם שני דברים שונים אפילו שגדלנו באותו בית ולמדנו באותו בית ספר ושהיא גדולה ממני רק בשנה, אני והיא זה שתי אנשים שונים לכן אין מה להשוות בינינו. זה כמו שתלך לשחק באולינג עם אלוף העולם בבאולינג, הוא יוצאי סטריק בכל מכה בלי להתאמץ ואתה לא תצליח להוציא אפילו אחד, כל המשחק שלך יהיה גרוע והתוצאה תהיה נמוכה מהרגיל, אבל אם תתעלם מהלוח שלו ותסתכל רק על הלוח שלך המשחק שלך יהיה טוב ואולי אפילו תשבור את השיא של עצמך
אתה נותן להשוואה שלי המון משמעות מיותרת :)
לא אמרתי שבגלל שלא אהיה (כנראה) עשיר כמוהו, זה אומר שאני לא יכול להשתפר או שאני לא יכול להיות מרוצה ממצבי :)
כדי לתמצת את כל הכתוב ולא להתנגח בזוויות ראיה וכתיבה חשוב להבין שלכל אדם יש סיכוי להצליח יותר משהצליח בעבר (מבלי לתת הגדרת הצלחה כמו עשיר , ראש ממשלה, מהנהל בכיר וכו) אם יעבוד נכון. ההגדרה או היישום של “נכון” הוא החלק הבעיתי שאותו ניתן להשיג או על ידי למידה אישית (במידה ויש יכולת אישית) או בבחירת יועץ/ מנחה טוב. ההצלחה בהגעה למטרה (המטרות עשוייות להשתנות תוך כדי התהליך או גם לאחר שאדם הגיע למטרה שהשיג) תלויה קודם כל באדם לאחר מכן ביועץ /מנחה וכל השאר בפרמטרים אחרים חיצוניים לתהליך (מצב כלכלי במדינה, אישי בריאותי, בטחוני מדיני וכו’).
תודה
ישראל ליפשיץ
מאמן אישי
מסכים :)
התשובה לדיון תהיה בעוד מספר שנים. האימון האישי הוא תופעה חדשה יחסית. ואם נקח את התקופה שלפני שהגיע לעולם האימון האישי – בתקופה זו יש לנו בעולם מצב שפחות או יותר נכון בו התיאור הסטטיסטי שתיאר המגיב. אם אחרי מספר שנים שהאימון האישי הגיע לעולם לא יהיה שינוי במצב הסטטיסטי, אז אכן צודק המגיב.
בנתיים נראה שיש שינוי מסוים, ומעידים עליו המספר הגדול יחסית של אנשים שהשתפר מצבם מאוד בעקבות זה שלמדו אצל המאמנים האישיים. אך יתכן שמבחינה סטטיסטית המספר הזה לא מאוד מובהק עדיין. כי מבחינה יחסית עדיין מדובר באחוז קטן מאלו שבאו ללמוד אצל המאמנים. וניתן גם לטעון שאותם האנשים שהיו מוכנים לשלם למאמנים, הם מראש קבוצה מוגדרת, והם שונים באישיותם משאר האוכלוסיה, ושהאחוז מהם שהצליח אחרי המאמנים היה מצליח גם בלעדיהם. אך בכ”ז, התחושה (גם אם לא ניתן להוכיח זאת מדעית-סטטיסטית) שהמספר הגדול יחסית של אלו שהצליחו אצל המאמנים, הוא גם בזכות המאמנים. ובקיצור שהאימון תרם לאנושות.
אמנם עדיין יש פה בעיה מוסרית מסוימת. שאם עדיין מתוך 100 תלמידים אצל מאמן, רק 1 משתנה (האחוז שבחרתי הוא דוגמה, לצורך הדיון), המאמן בעצם גובה תשלום מתלמידיו כשרק ל1% יצא מזה משהו. שאפילו שהם בעצם יכלו להרויח מהאימון אם היו מתאמצים, אך בפועל מראש המאמן יודע ש99% לא יתאמצו.
ראיתי אכן שאחד היועצים העסקיים מהמפורסמים ביותר, התחיל לקצר את הקורסים שלו, וזאת מהסיבה הנ”ל. הוא כנראה מעדיף לראות קודם מי יעשה שינוי בעקבות הקורס הקצר, ורק איתם הוא ימשיך הלאה אח”כ. כך הוא יודע שהוא לא הוציא מהם סכום גדול יותר מדאי כשהם לא עשו בזה משהו מספיק.
קודם כל – תותח היועץ שקיבלת את ההחלטה הזו.
עם זאת, אני לא חושב ש״אימון אישי״ כתחום יכול באמת להשפיע על הסטטיסטיקה הכללית – לפחות לא באופן שיהיה מובהק סטטיסטית והסיבה היא שכמו שאמרת לא כל מי שמשלם על תהליך עובר אותו.
בנוסף, חשוב לציין שהמצב אצל הפסיכולוגים הקליניים לא טוב יותר. מחקר שהראתה לנו אחת המרצות באוניברסיטה מראה שסטודנטים שנה א׳ לפסיכולוגיה מפיקים עם מטופלים תוצאות שלא מובחנות מהתוצאות של הפסיכולוגים הבכירים של המחלקה.
צמצמו. כיתבו את עיקרי הדברים. למי יש זמן\סבלנות וחשק לקרוא כ”כ הרבה.
מיכל, את לא חייבת לקרוא – יש איזור שלם של סרטונים :)
הנה לינק לערוץ היוטיוב שלי: https://www.youtube.com/user/GalTzhayek
לדעתי יש פה ויכוח מעניין אך יחד עם זאת מאד מבולבל עקב שימוש במושגים שניתנים לפרשנות שונה ע”י אנשים שונים. לדוגמא – מוטיבאציה. אני לא מכיר מישהו שרצה להיות אלוף העולם בריצה למאה מטר והצליח בזכות המוטיבאציה ואפילו בזכות עבודה קשה . שום אימון – לצורך עננינו -עבודה קשה של אימונים ושום מוטיבאציה לא תעזור אם הוא לא נולד אם מערכות נשימה שיכולות לעמוד במאמץ ועם מערכת שרירים מיוחדת שיכולה להתפתח לדרגה גבוהה של סיבולת וניצול אופטימאלי של אנרגיה.
ועוד דוגמא – אף אדם לא יכולה היה להגיע לירח לפני שנות הששים של המאה . גם אם הוא היה אם המוטיבאציה ועם היכולות הכספיות לרכוש כלים שיטיסו אותו לחלל. כי עד לשנות הששים לא היה הידע והטכנולוגיה.
אז האשליות של הקוצארים שבכל תלוי בנו הם ססמאות ריקות. נדיר שאדם מציב מטרה גבוהה ומשיג אותה. ואם יש הצלחות אז הן לרוב צרוף של נסיבות שלא תמיד יש לאדם הממוצע את היכולת לשלוט בהן ולשנות אותן לטובתו. אתה יכול להיות גאון. ומוכשר – אבל אם לא יהיה לך המזל להוולד /להימצא בזמן הנכון במקום הנכון עם “הסחורה” המתאימה תמשיך לחלום ולחיות באשליה שיהיה טוב.
אבי, כשהייתי תינוק היו לי התקפים שגרמו לכך שהיה לי חוסר של חמצן במוח. הרופאים אמרו שלעולם לא תהיה לי קורדינציה סבירה ושיכול להיות שיווצר לי נזק קוגנטיבי.
עד גיל 15 בערך חייתי עם המגבלה הזו לגבי הספורט (אמא שלי לא סיפרה לי על הקטע הקוגנטיבי) – ואז שיניתי את זה.
לגבי החלל, אם לא היו אנשים שחולמים את זה – אף אחד לא היה מייצר את הטכנולוגיה. האנשים שמייצרים את הידע והטכנולוגיה: עליהם אני מדבר.
לעניות דעתי ולעשירות נסיוני, אין כאן דיון כלל וכלל ושני הצדדים טועים
(סליחה על היומרנות, תמשיכו הלאה ומיד תבינו)
גל טועה שהוא מקיים את הדיון הזה ואף מכנה אותו כ’חשוב’,
והמגיב הנכבד טועה בכך שאם הוא יודע לכתוב בשפה יפה ו’אקדמית’ זה יעשה אותו לחכם ואינטלקטואל.
למעשה, המגיב הפחדן ומוג הלב מתכסה אחרי מילים ‘יפות’ ו’חכמות’ רק כדי לא לאזור אומץ ולקחת אחריות על החיים שלו. זוהי טיפשות, לוזריות מהסוג השפל של העבדים השכירים. (סליחה אם אני פוגע במישהו, אבל האמת צריכה להאמר למרות שלגל לא היה את האומץ לכתוב את זה)
יש כאן אמת יחידה וברורה: מי שמתאמץ עד מיצוי כל הכוחות וכמובן מכלכל את צעדיו בתבונה פשוט יצליח. זה פשוט, אקסיומטי וחד משמעי.
כל המילים היפול של המגיב ‘הנכבד’ מוכיחות שהוא שייך לקבוצת הלוזרים שעל פני כדור הארץ (95% כדברי גל) שמאשימים את כל העולם ואת הנסיבות ‘הקשות’ במצבם האישי. זו הרעה החולה הראשונה והקשה ביותר של כל המפסידנים והמתמסכנים. האמת האמיתית היא שלכל אדם בעולם יש יכולת להתקדם ולהצליח ברמה גבוהה מאוד אם הוא יקח אחריות על עצמו באופן טוטאלי של 100%.
לסיכום, הדרך הבטוחה להצלחה כרוכה ב:
1. אמונה מוחלטת שאתה יכול להצליח+לקחת אחריות על מצבך ולא להאשים אף גורם בחולשות והקשיים שלך.
2. לעשות את כל מה שאתה יכול כדי להצליח (וגם אם בשביל זה צריך לא לישון בלילה למשך שנה – לעשות את זה!!)
3. לבקר את התהליכים והפעולות שאתה עושה באופן שוטף ולהטמיע מנגנון התייעלות אין סופית.
4. ללמוד מאנשים מצליחים ולהעתיק מהם כמה שיותר. (כולל את המחשבה שלהם)
ולמגיב הפחדן – אני אדם בינוני ומטה בכישורים וקשרים אבל מרגע שסיגלתי לעצמי את התובנות הללו, תוך שנה יצרתי הצלחה עסקית שמכניסה לי משכורות של כ-80 אלף ש”ח (רווחים, לא הכנסות) ועוד יד נטויה, תוך תהליך התפתחות אישית עצום מימדים שעברתי בשנה האחרונה.
אתם תמשיכו לבזבז את זמנכם בדיונים ‘חשובים’ ואני אמשיך להתפתח ולהצליח.
ערב נעים.
מני – קודם כל, סחטיין על התוצאות העסקיות המרשימות :)
דבר שני, הייתי מציע להשתמש בשפה יפה יותר אך אני בעיקרון די מסכים עם דבריך
אכן יש מספר מועט של אנשים שמאפס או פחות הגיעו לגדולה (תשובה, נשיא שחור ועוד) אבל המדד הוא לא 0 אחוז או מאה אחוז הצלחה. אלא כל המספרים שבדרך. בדרך יש הרבה אנשים, ואולי גם אנחנו , שהצלחנו יותר בזכות הכלים האלה, למדנו קודם כל מהי הצלחה עבורינו (ולא לכולנו ניתן למדוד אותה בכסף) ואיך להיות במקום טוב יותר. הצלחה גדולה מורכבת בד”כ מהרבה הצלחות קטנות. ולכן לדעתי הכלים האלו עוזרים לרובנו להגיע למקום טוב יותר. האחריות שלנו היא לנסות שוב ושוב, התוצאה היא לא בשליטתנו.
יפה מאוד!
מאוד אוהב את התגובה הזו
אהבתי את ההתייחסות שלך למה שכתב האיש. אישית אני מסכימה ומאמצת אל חיי את ההנחה שיש לנו אחריות על מה שקורה לנו בחיים ובעניין הצלחה – הצלחה זה עניין אישי וזה מגיע במות קטנות או גדולות. המדד הוא לא אם הגעת להיות נשיא או ראש ממשלה. המדד הוא – אם קודם לא הצלחת לעמוד מול קהל – והים אתה עומד ומרצה… אם קודם פחדת לעשות רשיון והיום אתה כבר לוקח שיעורי נהיגה, אם קודם לא העזת לבקש העלאה במשכורת והיום אתה נכנסת לבוס שלך והצגת את העמדה שלך ואת הדרישה שלך – זאת הצלחה. ורק אוסף מצטבר של הצלחות קטנות מביא אותי וכל מי שבוחר לראות את זה – להצלחות גדולות. תודה על השיתוף.
תודה לך אורלי על התגובה :)