אל תאמינו לי – אין לי ילדים

בשנים האחרונות אני כותב על התחומים שזורמים בעורקיי, על חיזוק הגוף, על הגמשת החשיבה, על זוגיות ועל מוטיבציה והגשמת יעדים. העניין הוא, שאסור לכם לחשוב שמה שאני כותב ועובד בחיים שלי – יעבוד גם בשבילכם, הרי, אין לי ילדים.

האמת היא שהמצב גרוע הרבה יותר

הסקפטיים בינכם כבר בוודאי שמתם לב שאי אפשר לקחת ברצינות שום דבר שאני כותב. הרי אין לי משכנתא, אין לי התמכרויות (אולי אני מכור ללהתפלסף), אני עצמאי, אני עדיין צעיר ועוד אין ספור סיבות שאנשים זרקו לי בשנים האחרונות.

בדרך כלל אני עונה לאנשים האלה באופן הבא:

צודקים, כל מה שאני כותב באמת לא רלוונטי למצב המורכב שאתם נמצאים בו.

באמת?

באמת שכן, הסיבה לכך אגב היא לא כי אני ציני או חסר סבלנות. שימו לב שאני מאוד משתדל לא ״להטיף״ לא בבלוג, לא בפייסבוק וגם לא בשיחות פנים אל פנים עם אנשים. הסיבה לכך היא לא שאני מפחד להציג את הדעה שלי – אני שופך אותה פה באופן גלוי למדי. הסיבה היא שאני מוצא את דרך ה״הטפה״ כדרך מאוד לא אפקטיבית ליצירת שינוי.

לכן כששואלים אותי ״למה אתה טבעוני?״ אני עונה ״כי אני רוצה לשנות את העולם״ ולצד זה, לא תשמעו אותי מברבר עוד ועוד על כך שזה לאכול בשר זה נוראי או מזעזע – למעט המקרים שאנשים שואלים מתעמקים לתוך הטבעונות שלי ושואלים מספר שאלות בשביל להבין באמת למה אני חושב שזה דבר גרוע.

אני מאמין שהדרך הטובה ביותר לעורר שינוי בסביבה היא דוגמה אישית. התוצאות שלי, דרך אגב, לא מאחרות להגיע וכמעט בכל תחום אותו אני מפתח ומצליח לפרוץ בו דרך – אנשים רואים את זה ומתייעצים איתי (למרות שאני לא חושב שאני מומחה) פשוט כי אני מצליח להפיק תוצאות ובגלל שאני לא מטיף אני לא מייצר אנטגוניזם וזה גורם לכך שיהיה לאנשים נוח לפנות אליי.

כמובן לצד כך שאני לא חושב שהעובדה שאני הפקתי תוצאות מסויימות ואחרים לא הופכת אותי ל״טוב יותר״ או ״מומחה״. אני יכול לשפוך את הפילוסופיה שלי ואת הדרך שלי, כל אחד יכול לקחת את מה שמתאים לו ולעזוב את השאר.

אז אם יש לי ילדים לא כדאי לי להמשיך לקרוא את הבלוג הזה?

עד עכשיו הייתי צנוע, אז אני מקווה שזה בסדר מצידכם ששורה אחת אני אשתחצן. מצד אחד, ברור לי שמהירות ואולי גם רמת התוצאות שאני אפיק בכל תחומי החיים עלולים לרדת (אולי אפילו משמעותית) כשיהיו לי ילדים או אם אגיע לכל אחת מהסיטואציות שבתחילת המאמר אמרתי שעדיין לא הגעתי אליהן – זה פשוט לא משנה שום דבר.

אני אומר שזה לא משנה שום דבר מ2 סיבות:

1. הנה השחצנות מגיעה: מתוך קבוצת האנשים חסרי הילדים (או מתוך קבוצת הגיל שלי) אני מפיק תוצאות לא רגילות בכלל, רב האנשים בכלל לא מאמינים כשהם שומעים בן כמה אני וכמה הספקתי לעשות. כלומר, מתוך קבוצה שלכולם יש את אותן מגבלות פחות או יותר, אני מפיק משמעותית יותר מהרב המוחלט של האנשים – להערכתי מי שבוחר לקרוא פה וליישם חלק מהדברים שאני מדבר עליהם, יוכל להפיק משמעותית יותר בדברים שחשובים לו.
2. מה זה בכלל משנה כמה זמן ״פנוי״ יש לי או אין לי? אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר זמן פנוי או גישה פרודוקטיבית לחופש. מה שמשנה זה לחיות חיים מלאים ואדירים, אני באופן אישי משוכנע לחלוטין שגם אם אני אתאמן חצי מהפעמים שאני מתאמן בשבוע (או 20%), גם אם אשקיע בלימודים חצי מהזמן שאשקיע בשבוע (או 20%) בלימודים, גם אם אני אתקדם משמעותית יותר לאט בקריירה שלי – כשיהיו לי ילדים האושר שלי לא יפגע, המוטיבציה שלי להמשיך קדימה לא תרד גם אם הפעולות שלי ינווטו למקומות שונים.

סיפור קצר לסיכום…

בתקופת התיכון התאמנתי בלחימה משלובת (מה שנקרא היום MMA) ובסוף כל אימון המאמן היה מקדיש כמה דקות לדבר קצת על צורת חשיבה של אמן לחימה, קצת מהפילוסופיה האישית שלו.

בתקופות שקדמו לתחרויות באופן כללי (דבר שיש אנשים שנמנעים מלהשתתף בו) ולתחרויות קרבות באופן ספציפי (דבר שיותר אנשים נמנעים מלהשתתף בו) היה משפט אחד שהוא היה חוזר אליו באופן קבוע.

כשאנחנו לא רוצים תמיד נמצא סיבות למה אנחנו לא יכולים, כשאנחנו רוצים, צריכה להיות לנו רק סיבה אחת – כי אנחנו רוצים.

אז, תודה רבה רותם :)