אחד הערכים המרכזיים שלנו היום הוא ערך החופש. כולנו רוצים להיות חופשיים, עושים את כל מה שאנחנו מרגישים שאנחנו יכולים על מנת לבנות לעצמנו עתיד בו יש יותר חופש. זה מתחיל מעבודה קשה בניסיון לבנות חופש כלכלי ומגיע למקומות רבים נוספים, אחד הדברים שיכולים לעצבן אדם זה שנתייחס אליו כאילו שהוא לא חופשי – כמישהו כלוא, כעבד.
לאחרונה אני נתקל בלי סוף בשימוש במונח הנוראי, ״זמן חופשי״ או ״זמן פנוי״, מזכיר לי מאוד התייחסות נוספת לחגים וסופי שבוע כ״חופש״. רובכם תגידו ״ברור, לכל אחד יש זמן חופשי או זמן פנוי, זמן בו הוא יכול לעשות כל דבר העולה על רוחו – מה הבעיה עם זה?״.
הדרך הסטנדרטית לבנות לעצמנו חופש?
הדרך הסטנדרטית, בה הרב המוחלט של האוכלוסיה צועד (או לפחות מנסה ללכת) היא דרך צמצום המחוייבויות והרחבת הזמן הפנוי. במילים פשוטות, ככל שיש לי יותר זמן פנוי – אני יותר חופשי! נשמע טוב.
העניין הוא שהעולם שלנו לא ממש עובד ככה, עבור לפחות 95% מאיתנו הדרך הזו לעולם לא תצליח באמת. אני לא בא להוריד אתכם מהרעיון שאתם יכולים להיות ב5%, תעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להיות שם. מעבר לכך, גם בתוך ה5% הרב בסופו של דבר לא עושים את הדברים שהם אוהבים עם הזמן הפנוי שלהם והם לא מרגישים חופשיים.
מה הבעיה בזמן פנוי?
דיברתי בעבר על הרעיון שבכל אמירה או פעולה שלנו יש הנחת יסוד סמויה, הנחת היסוד הזו משפיעה על תת-המודע שלנו הרבה יותר חזק מהטקסט עצמו שאנחנו אומרים (אפשר לקרוא עוד: הנחות יסוד – למה להגיד זה פחות אפקטיבי).
השאלה החשובה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא, מהי הנחת היסוד בכך שכשאתם חוזרים מהעבודה, אחרי שסיימתם עם המטלות או הילדים – יש לכם זמן פנוי? מה הנחות היסוד הסמויה שמשפיעה על תת-המודע שלכם?
אני לא אמתח אתכם, הנחת היסוד היא שבכל שאר הזמן אתם לא פנויים. אם בסופ״שׁ או בחגים אתם בחופש זה אומר בהכרח שבכל שאר הזמן אתם לא בחופש. סתם שאלה? מיהו אדם שלא נמצא בחופש? אדם לא חופשי?
מהי הגישה הנכונה לדעתי?
כשאני הבנתי את הדברים שאני כותב פה, בערך לפני שנתיים, אני החלטתי להתייחס ל100% מהזמן שלי כזמן פנוי. אני החלטתי לקחת אחריות ולהבין שאני, הלכה למעשה בוחר בכל רגע נתון מה אני עושה.
חלקכם עכשיו אומרים ״ברור שאני תמיד בוחר, אבל עדיין יש זמן שבו אני יכול לא לעשות כלום וזה זמן פנוי״ – אני ממליץ להחליף את הגישה הזו, אתם תמיד יכולים לא לעשות כלום ובאופן אישי אני ממליץ לכם לעשות דברים מועילים עם הזמן הפנוי שלכם. בין עם זה מועיל לגוף שלכם, לנפש שלכם או סתם בריחה מדודה מהמציאות כמו טלויזיה – תתייחסו לזה ממש כמו לזמן שלכם בעבודה שבו אתם רוצים להיות אפקטיביים.
החלק השני של האנשים עכשיו אומרים ״יש דברים שאין מה לעשות, פשוט חייב לעשות״ – רדו מזה, אתם לא חייבים לעשות שום דבר. נכון, ישנם דברים מסויימים שאם לא תעשו יגרמו להשלכות קשות עבורכם. אבל זו רק חלק מהמשוואה זו עדיין בחירה שלכם, ככל שתרדו מזה מהר יותר יהיה לכם יותר חופש.
מה יצא לכם מזה?
דבר ראשון, באופן כללי, לקיחת אחריות זה דבר משחרר. בניגוד לתפיסה הרווחת שאחריות = מחויבויות ובעצם נוגדת חופש, אחריות אמיתית מספקת רמה גבוהה של חופש. באופן כללי, לקיחת אחריות זו הבחנה שאני מעמיק בה שוב ושוב, כל פעם אני מבין שיש עוד ועוד דברים שפעם נראו לי שהם ממש לא באחריותי ואני לומד לקחת עליהם אחריות. לא סתם שמתי את ערך האחריות ברשימת ערכי היסוד שלי.
דבר שני, תחושת הבחירה תמלא אתכם במוטיבציה ותחושת משמעות לגבי הדברים שאתם עושים – ותחושת המשמעות הזו היא ללא כל צל של ספק הבסיס לאושר אמיתי בחיים.
אהבתי את רעיון הבחירה (:
החופש כאן הוא בעצם שחרור מאמונות מגבילות. יש כאן שחרור ממחויבויות "חיצוניות", כי בעצם תמיד יש לי עוד אפשרויות בחירה, אז אני יכול לעשות את מה שאני באמת רוצה.
תודה רבה, מדוייק להפליא!