קודם כל וממש חשוב מבחינתי, שבעקבות הסדנה הוקל לי מאוד נפשית הרעיון הזה שלא צריך להיות הכי טוב, או הכי מיוחד. בתור מישהי שהיתה עם דפוס מאוד חזק של פרפקציוניזם, הרבה פעמים זה מנע ממני להתחיל לעשות פעולות.
באופן יזום יצאתי מאזור הנוחות שלי פיזית וחיפשתי לעצמי סביבה חדשה. הכרתי אנשים מדהים ואיכותיים – והיה לי קשה להכנס פתאום להיות משהו בין מבחר כל כך מדהים.
בסדנה למדתי על אמונות מגבילות מאוד חזקות שלי. חשבתי לעומק למה אני מייצגת את החזות הזאת, של קשיחות, של חוזק, של עצמאות. של "אני לא צריכה אף אחד" – אם בסוף הדבר שהכי כואב לי זה להישאר לבד?
הבנתי שהדברים האלה הם מעולים ואני אוהבת את התכונות האלה (בעיקר כשלא הייתי כזו בעבר), והם מגיעים – באמת ממקום שאני כזאת – וברמה יותר עמוקה, כי אני פוחדת להיראות חלשה וחסרת אונים (בגלל שדברים שעברתי פעם). פוחדת שאני בעצמי אחשוב בטעות שאני כזאת. ואמונה נוספת, קשורה לזה שחשבתי שאף אחד לא ייקח אותי ברצינות בגלל שאני נראית קטנה. ומשם התגבשה החזות הזו. שהרבה פעמים מרחיקה אותי מלקבל תמיכה מאנשים שאני כן צריכה אותה (וקשה לי להודות).
ובמקומות שאני מתנהגת בדיוק להיפך, שאני שובבה, שאני שטותניקית, ויצירתית, ורגישה – שם המקום שאני מצטיינת. כמו בעבודה עם ילדים, כמו בזוגיות. ואם זה דבר כ"כ יפה בי – אולי כדאי להראות יותר ממנו.
והתחלתי לשדר לבנזוג הנוכחי שלי – במקום כמה אני עסוקה וכמה חשוב לי הספייס, דווקא כמה אני רוצה שהוא יהיה, וכמה שהוא חשוב לי (זה קשר שהוא די בהתחלה), וקיבלתי ממנו תגובות מדהימות שהפתיעו אותי.
החלטתי להראות יותר צדדים עמוקים שלי לבן הזוג שלי, שאמנם הוא מכיר ויודע, אבל נתתי לו להיות שם. הראיתי לו שמעבר לזה שאני מאוד עצמאית והישגית אני גם כן רוצה את הנוכחות שלו, ואיך בדיוק אני מגדירה אותה מבחינתי. הבנתי אחרי כמה ספקות לפני כן – שמה שהוא ראה ממני זה באמת את מי שאני, והוא מקבל אותי ומעריך. החלטתי להראות לו מה הייתי רוצה שיקרה – במקום להתאכזב או לעזוב אותו – בעיקר כי פחדתי שאני מתחילה להרגיש אליו דברים. החלטתי לתת לעצמי להיפתח ולהתנסות – כמו שגל אמר בסדנא, אי אפשר באמת לחזות את העתיד – צריך פשוט לנסות.
למדתי המון על עצמי.
אני הרבה יותר ממוקדת וקלילה לגבי מה שהולך לקרות.
גם עצם הנסיעה לכנס – שכללה לקום ב-5, לישון בערך שעתיים (כי התרגלתי כבר להירדם רק בשעות הבוקר), ולעבור יום שלם ולהתרכז, נתנה לי המון כוחות והראתה לי כמה אני מחוייבת לתהליך של התקדמות, וכמה היה חסר לי להיות בסביבה של אנשים אחרי תקופה שלא ממש היה לי זמן (בגלל מבחנים וסמינריונים), ונזכרתי למה הייתי עושה את זה כ"כ הרבה בעבר (ועכשיו הרבה פחות).
למדתי המון מהאמונות המגבילות שלי, גם באותו יום, גם בדרך הביתה, וגם תוך כדי שאני כותבת עכשיו. הכלים כ"כ פשוטים ועוצמתיים – שזה מדהים!!!
לפרטים על סדנת מבחן התוצאה לחץ כאן