דמיון, מציאות ולמה אומרים שזה אותו הדבר

אם יצא לכם לקרוא קצת בתחום הNLP וודאי קראתם את המשפט הבא באחת הוריאציות שלו: "המוח שלנו לא מבחין בין המציאות לבין דמיון עשיר".

האם זה באמת נכון? איך זה הגיוני בכלל? מה זה אומר על המציאות? ואיך זה עוזר לי בחיים שאני מבין את זה?

אתה בטוח שהמוח לא מבחין בין דמיון למציאות

דבר ראשון חשוב לשים לב שמדובר בדמיון עשיר, הכוונה בביטוי דמיון עשיר זה דימיון שאתם ממש יכולים להתחבר בו – לצורך העניין ההפך מזיכרון מעורפל.

וכן אני בטוח, אני בטוח לחלוטין שהמוח לא מבדיל בין דמיון למציאות. ניסויים עם צילומי MRI הראו באופן חד משמעי שבדיוק אותם האיזורים במוח פועלים באופן מאוד מאוד דומה כשאדם מדמיין משהו וכשהוא חוזה בו באמצעות החושים האמיתיים.

איך זה הגיוני

אנחנו אומנם קולטים את העולם דרך החושים שלנו והאיברים שקשורים אליהם (עיניים, אוזניים, אף וכו') אבל חשוב להבין שכל מה שיש באותם איברים זה נוירונים (תאי עצבים) שכשהם קולטים משהו הם מעבירים זרם חשמלי למוח. המוח שלנו הוא זה שלוקח את אלפי או מיליוני הזרמים האלה שמגיעים אלינו כל שנייה ויוצר מכולם יחד תמונת מציאות ענקית.

אתם לא רואים ישירות מהעיניים, העיניים שלכם מתארות למוח שלכם באופן מדוייק מה לדמיין ולזה אנחנו קוראים ראיה. האוזניים שלנו מתארות (שוב בזרמים חשמליים) בדיוק איך האוויר זז והמוח שלנו יוצר "סימולציה" של משהו – לזה אנחנו קוראים צליל. בפועל כל זה קורה במוח שלנו, לא באוזניים ולא בעיניים.

וודאי שמתם לב שכשאתם חולמים אתם משוכנעים לחלוטין שזו המציאות, בחלום יש המון דברים שמראים שאנחנו לא מחוברים למציאות, אבל אנחנו מדמיינים את החלום בצורה כל כך עשירה שזה לחלוטין המציאות עבורינו באותו הרגע.

מה זה אומר על המציאות האמיתית – או יותר גרוע על הזיכרון

בעיקרון מה שזה אומר על המציאות זה שאנחנו לא חווים אותה כמו שהיא, אף פעם. המוח שלנו בשביל לעשות לעצמו חיים קלים (בשביל לשמור על שפיות או על יכולת עיבוד שפויה) מכליל, מעוות ומשמיט דברים רבים מהסביבה שלנו דברים רבים שהחושים שלנו היו אמורים לקלוט.

קרה לכם שחיפשתם משהו והוא היה מול הפנים שלכם ופשוט לא ראיתם אותו? קרה לכם שהייתם יחד עם אדם אחר, ראיתם או נכחתם באותה חוויה וזכרתם דברים שונים?

ופה זה נהיה כל כך חזק, כי אנחנו נותנים לא רק לתפישה שלנו כרגע את המציאות המון כוח אלא גם לזיכרון שלנו המון השפעה על החיים שלנו. זיכרון שבאופן מוכח מחקרית חלק גדול ממנו פשוט מנותק מהמציאות. חוויתם משהו שהמח שלכם עיוות וקראתם לו המציאות.

מעבר לכך יש פעמים רבות שבהם דברים שדמיינתם לחלוטין, בין אם בדיתם בעצמכם או שחבר סיפר לכם בצורה שאפשרה לכם לדמיין באופן עשיר, הייתם אמפטיים וחוויתם את מה שהוא חווה – עכשיו זה כבר זיכרון שלכם, משהו שאתם בטוחים שקרה לכם.

 מה אפשר לקחת מזה?

לגבי דאגות, לדאוג שמא משהו יקרה זה מפגר לחלוטין לפי ההיגיון הזה. בעצם כשאנחנו דואגים פן זה יקרה אנחנו דואגים לא ממה שיקרה אלא ממה שנחווה כשזה יקרה. בעצם כך שאנחנו דואגים אנחנו חווים את זה ממש כאילו זה קורה – דבילי אמרתי כבר?
אז נכון אני לא נותן לכם פה שום כלי להשתחרר מדאגות, אבל אני מקווה שזה שתבינו שזה מפגר יזיז משהו.

לגבי בטחון עצמי, והפעם תקבלו גם כלי פשוט אך יעיל בצורה מדהימה. המון פעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאין לנו את הביטחון הדרוש על מנת לעשות משהו כמו שצריך, במיוחד לא בפעם הראשונה. להעביר מצגת מול קהל למשל (אפשר לקחת את זה לעוד מלא מקומות), פתרון פשוט לבעיית הביטחון העצמי היא פשוט לדמיין שאנחנו עושים את זה שוב ושוב, אם נדמיין גם את ההצלחה בצורה עשירה וחיה גם נקבל את הבוסט לאגו. אבסורד אבל עובד.

אגב בדיוק מהסיבה הזו יש את הפתגם "מה שאתה מסוגל לדמיין – אתה מסוגל לעשות"